Korach's Fate in Art/0/he

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search

גורלו של קרח באמנות

הקדמה

במדבר ט"ז מתאר את המרד של קורח ועדתו. בולטת בסיפור הסצנה שבה האדמה בולעת את המורדים. שלושת הציורים המוצגים כאן, המיניאטורה של ג'אן פוּקֵה,1 האיור מתנ"ך הולמן משנת 1890, והמיניאטורה מתוך תנ"ך "אַבְרֶגֵ'יי",2 מציגים את הבליעה הניסית וגם את המורדים שמשתתפים באירוע. ציורים אלה מציגים את הסיפור בדרכים ייחודיות שמשקפות הבנות שונות של הסיפור המקורי.

השוואת התמונות

פוקה

פוקה הוא היחיד מבין שלושת האמנים שמציג את המורדים במחנה דתן ואבירם וגם את 250 האנשים שמביאים את הקטורת. אותם 250 אנשים מופיעים ברקע, וספירלות של אש יורדות עליהם מהשמיים. בתוך גוש האנשים, דמות אחת ברורה, ככל הנראה אהרן, עומדת ולא נפגעת. מקדימה, בור סוגר על קבוצת אנשים שמושיטים את זרועותיהם כלפי מעלה בחוסר אונים. במרחב שבין שתי הקבוצות, מספר עוברי אורח צופים באירוע בשלווה. מאחוריהם, דמות בודדת, כנראה משה, עומדת על תלולית אדמה ומרימה את ידיה בתנועת תפילה.

תנ"ך הולמן

ציור כהה זה נראה שונה מאוד מהמיניאטורה של פוקה, המאוירת בצבעים רכים. הציור מעורר תחושות אימה. משה מרים את מטהו,3 ברקים פוגעים, ורעידת אדמה מפרקת את הארץ. מה שהופיע כבור קטן בציור של פוקה, הופך כאן לגיא מסיבי בו רבים נספים. בני ישראל צופים באירוע, אך נראה כי כמה מהדמויות פונות לאחור, אולי מתוך חשש שגם הן ייתפסו בקטסטרופה.4

תנ"ך "אברג'יי"

בניגוד לגרסאות האחרות, איור זה מציג שתי דמויות בלבד, כנראה דתן ואבירם. בור, שדומה לבור מים או לבאר, תופס את רוב המרחב בציור. שני האנשים עומדים בתוך הבור כשזרועותיהם מושטות ופניהם פונות כלפי מעלה. מעל ראשיהם נמצא עיגול של להבות או קרניים אדומות. עיגול זה מייצג את האש הבוערת בשערי הגיהינום.

יחס לטקסט המקראי

בחירותיהם של האמנים מעידות על ערפול מסוים בטקסט המקראי, ומשקפות דרכים שונות לפרש את הפסוקים:

מהות הנס

בעוד שיוצר תנ"ך הולמן רומז שרעידת האדמה קרעה את האדמה ויצרה גיא גדול, שני כתבי היד המוארים מראים פתח קטן ומקומי יחסית שבלע את המורדים. איזה תיאור קרוב יותר לתיעוד המקראי? כמה מסיבית הייתה הפתיחה? האם זה היה תוצאה של אסון טבע, כמו רעידת אדמה או בולען, או שמא מדובר בתופעה פלאית ובלתי מוכרת לחלוטין?
הטקסט אומר רק "וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אוֹתָם". תיאור זה מאפשר את שלושת הדימויים השונים. לעומת זאת, משה מתאר את הנס כ"בְּרִיאָה" חדשה, דבר שרומז שמדובר באירוע שלא התרחש מעולם לפני כן. זה אולי מצביע על אירוע על-טבעי לחלוטין.5 ראו עונשי קרח, דתן, ואבירם להרחבה.

מי נבלע?

גם פוקה וגם תנ"ך הולמן מראים אנשים רבים שנבלעים באדמה. לעומת זאת, תנ"ך "אברג'יי" מציג רק שניים, כנראה דתן ואבירם. מי נכלל בעונש זה לפי התורה? האם קורח ומשפחתו נהרגו יחד עם דתן ואבירם ומשפחותיהם?

הפסוקים אינם ברורים. במדבר ט״ז:י״ט מציין שקורח נאסף עם 250 אנשים מול אוהל מועד למבחן הקטורת, ואילו במדבר ט"ז:כ"ד, ט"ז:ל"ב וכ"ו:ט'-י'6 מציגים אותו כחלק ממחנה דתן ואבירם.7 לכן חלק מהפרשנים מסיקים שהוא נשרף8 ואילו אחרים מציעים שנבלע באדמה.9 בבלי סנהדרין מציע "פשרה": או שקורח לקה בשני העונשים,10 או שהוא לא ספג אף אחד מהם.11 

השאלה הזאת קשורה גם לנושא רחב יותר: האם קורח היה המנהיג של 250 האנשים וגם של דתן ואבירם? באיזו מידה תלונות שתי הקבוצות קשורות זו לזו? האם היה זה מרד מאוחד או שתי מרידות שונות? ראו מחלוקת קרח ועדתו.

תפקיד העם

באיור בתנ"ך הולמן נראה כי האומה כולה התאספה לצפות בעונש של דתן ואבירם, ואילו בציור של פוקה מוצגים רק כמה עוברי אורח. מה היה תפקיד שאר האומה במרד? הפסוקים אינם ברורים. אף על פי שהמילה "הָעֵדָה" מופיעה פעמים רבות בסיפור, לא תמיד ברור למי היא מתייחסת. כשקורח אוסף את "הָעֵדָה" לאוהל מועד בט"ז:י"ט, האם הוא אוסף את כל העם12 או רק את חסידיו? כאשר ה' אומר למשה "הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם", האם הוא מציע להרוג את כל בני ישראל או רק את הקבוצה המורדת?13 מה זה אומר על רמת האשמה של העם, או לחלופין על הנכונות של ה' לתת עונש קולקטיבי? להרחבה, ראו דיאלוג עם ה' במהלך מרד קרח.

גורל 250 האנשים

האיורים בתנ"ך הולמן ובתנ"ך "אברג'יי" מתעלמים מגורלם של 250 האנשים, אך הם מופיעים, שרופים באש, ברקע הציור של פוקה. הצגה זו רומזת ששני העונשים התרחשו במקביל. האם זה מתאים לתיאור המקראי? ספר במדבר מזכיר את כינוס 250 האנשים (במדבר ט״ז:י״ח-י״ט) מיד לפני שהוא מתאר את מות דתן ואבירם (במדבר ט״ז:כ״ה-ל״ד), אך תיאור שריפת ה250 איש באש מופיע רק בפסוק האחרון של הפרק (במדבר ט״ז:ל״ה). בעקבות זה, תזמון המוות אינו ברור. מצד אחד האזכור המאוחר רומז שהוא התרחש מאוחר יותר, אך מצד שני, ההקשר הספרותי אולי רומז ששני האירועים קרו בו-זמנית. לחלופין, אפשר אולי להבין מהביטוי "וְאֵשׁ יָצְאָה", שמנוסח בזמן עבר, שהאנשים מתו עוד לפני שהאדמה נפתחה.14