<figure class="thumb"><a href="Korach's Fate in Art" data-aht="page"><img src="/Media/4Bemidbar/16/Korach's Fate in Art/Bible abregee.jpg"/></a><figcaption>(<a href="Korach's Fate in Art" data-aht="page">הקליקו לנושא זה באמנות</a>)</figcaption></figure>
−
<p>The first half of Sefer Bemidbar recounts a litany of protests including the nation's complaints about the manna in Chapter 11, Aharon and Miryam's critique of Moshe in Chapter 12, and the nations' murmurings upon hearing the Spies' report in Chapters 13-14. These culminate in <a href="Bemidbar16" data-aht="source">Chapters 16-17</a>, with the infamous uprising of Korach and his congregation.  Perhaps surprisingly, however, there is no consensus regarding the central grievance that led to Korach's rebellion. The initial complaint is recounted in but one verse:</p>
+
<h2>תלונה עמומה</h2>
−
<multilang style="overflow: auto;">
+
<p>בחציו הראשון של ספר במדבר מתועדת סידרה ארוכה של תלונות, לרבות תלונות העם על המן בפרק י"א, ביקורתם של אהרן ומרים כלפי משה בפרק י"ב, וכן מירמור העם כתוצאה מדיווחם של המרגלים בפרקים י"ג-י"ד. סדרת תלונות זו מגיעה לשיאה ב<a href="Bemidbar16" data-aht="source">פרקים ט"ז-י"ז</a>, בהם מתואר מרד קרח ועדתו. אולם, באופן מפתיע, אין הסכמה כלל לגבי מהי התלונה המרכזית שהובילה למרד. התלונה הראשונית מתוארת בפסוק אחד בלבד:</p>
<q xml:lang="en">and they assembled themselves together against Moses and against Aaron, and said to them, “You take too much on yourself, since all the congregation are holy, everyone of them, and Hashem is among them: why then lift yourselves up above the assembly of Hashem?”</q>
<p>Though these words explicitly express dissatisfaction with the nation's leadership and a desire for a more equitable distribution of power, it is unclear if they are aimed mainly at Moshe, Aharon, or both. Mention of the nation's "holy" status might suggest that the issue is a cultic one, perhaps directed at Aharon's priesthood, and Moshe's retort, "וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה... וְאַהֲרֹן מַה הוּא כִּי [תַלִּינוּ] (תלונו) עָלָיו" would seem to support this.  Later, though, when Datan and Aviram express their grievances, this issue plays no role.  They instead focus solely on Moshe's political leadership, railing against his failure to bring them to the Promised Land:</p>
+
<p>אף שפסוק זה מתאר במפורש חוסר שביעות רצון באשר להנהגת העם, ורצון לחלוקת כוח שיוויונית יותר, לא ברור אם הדברים מכוונים כלפי משה, אהרן, או שניהם. ייתכן כי אזכור קדושת העם, רומז לכך שהבעיה נוגעת בענייני דת ופולחן, וכי הביקורת מופנית בעיקר כלפי כהונתו של אהרן. תגובתו של משה "וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה... וְאַהֲרֹן מַה הוּא כִּי [תַלִּינוּ] (תלונו) עָלָיו" נראית כתומכת בקריאה זו. אולם, מאוחר יותר, כאשר דתן ואבירם מביעים את ביקורתם, מעמד אהרן אינו עולה כלל. במקום זה, הם בוחרים להתמקד במנהיגותו הפוליטית של משה בלבד, ומדגישים את כישלונו בהבאת העם לארץ:</p>
<q xml:lang="en">(13) is it a small thing that you have brought us up out of a land flowing with milk and honey, to kill us in the wilderness, but you must also make yourself a prince over us? (14) Moreover you haven’t brought us into a land flowing with milk and honey, nor given us inheritance of fields and vineyards: will you put out the eyes of these men? We won’t come up.”</q>
+
</q>
−
</multilang>
+
<p>מהו הקשר בין התלונות השונות? מה המורדים השונים קיוו להשיג?</p>
−
<p>What is the relationship between the various complaints? What were all of the rebels hoping to accomplish?</p>
−
<h2>Historical Backdrop</h2>
+
<h2>הרקע ההיסטורי</h2>
−
Our chapter provides no background as to what prompted Korach's rebellion, and why it was specifically now that the nation voiced their concerns. The story, like many others, is undated, making it hard to set in a specific context. Since the previously dated event, the Sin of the Spies, takes place in the second year, and the next dated event, Aharon's death, occurs in the fortieth, the rebellion could have erupted at any point during the thirty-eight intervening years in the Wilderness!<fn>It is also possible that the story is not recorded in chronological order, but rather occurred earlier. [See <multilink><a href="RambanBemidbar16" data-aht="source">Ramban</a><a href="RambanBemidbar16" data-aht="source">Bemidbar 16</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">About R. Moshe b. Nachman</a></multilink>'s understanding of <multilink><a href="IbnEzraBemidbar16" data-aht="source">Ibn Ezra</a><a href="IbnEzraBemidbar16" data-aht="source">Bemidbar 16</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">About R. Avraham ibn Ezra</a></multilink>'s position.]  If so, this would need to be at some point during the first two months of the second year since the events of the Tabernacle's construction, Aharon's appointment as priest, and the selection of the Levites, are all assumed by various verses in the story to have already taken place. It is even possible that Korach's revolt overlapped with the story of the Spies and perhaps took place while they were scouting the land.</fn>  If the episode closely followed the sending of the Spies, might the aftermath of that event have spurred the rebellion?  If, on the other hand, the revolt broke out only years later, why would the nation first challenge the priesthood only after Aharon's position had long been established?
+
<p>הפרק שלנו אינו מספק שום רקע והסבר למרד קרח, או לתיזמון בו אירע מרד זה. סיפור זה, כמו רבים אחרים, אינו מתוארך, כך שקשה למקם אותו בהקשר ספציפי. מאחר והאירוע המתוארך הקודם (חטא המרגלים) התרחש בשנה השנייה, והאירוע המתוארך הבא (מותו של אהרן) התרחש בשנה הארבעים, ניתן למקם את המרד בכל נקודה בזמן במהלך 38 שנות הנידודים במדבר!<fn>אפשרות נוספת היא שסיפור זה לא מצוי במקומו הכרונולוגי, אלא למעשה התרחש מוקדם יותר בתורה. [ראו הבנתו של <multilink><a href="RambanBemidbar16" data-aht="source">רמב״ן</a><a href="RambanBemidbar16" data-aht="source">במדבר ט״ז</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן נחמן</a></multilink> בעמדת <multilink><a href="IbnEzraBemidbar16" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraBemidbar16" data-aht="source">במדבר ט״ז</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>.] אם כן, הסיפור צריך היה להתרחש בנקודת זמן כלשהי במהלך שני החודשים הראשונים של השנה השנייה, מאחר ובניית המשכן, מינויו של אהרן לכהן גדול, ובחירת הלוויים, כולם כבר התרחשו. ייתכן אפילו שמרד קרח התרחש בו-זמנית עם חטא המרגלים, אולי בזמן שאלו שיצאו לתור את הארץ.</fn> במידה והמרד התרחש בסמוך לחטא המרגלים, האם ניתן לקבוע שעונש העם בעקבות חטא זה הוביל להתקוממות? לחילופין, אם פועלים תחת ההנחה שהמרד פרץ רק שנים רבות לאחר מכן, מדוע העם קרא תיגר על סמכותו של אהרן זמן כה רב לאחר מיסוד תפקידו?</p>
−
<h2>The Rebels</h2>
+
<h2>המורדים</h2>
−
<p>The rebels who participated in the uprising are introduced in <a href="Bemidbar16" data-aht="source">16:1-2</a>:</p>
+
<p>המורדים שלקחו חלק בהתקוממות מוצגים ב<a href="Bemidbar16" data-aht="source">ט"ז:א'-ב'</a>:</p>
<q xml:lang="en">(1) Now Korah, the son of Izhar, the son of Kohath, the son of Levi, with Dathan and Abiram, the sons of Eliab, and On, the son of Peleth, sons of Reuben, took men: (2) and they rose up before Moses, with certain of the children of Israel, two hundred fifty princes of the congregation, called to the assembly, men of renown;</q>
+
</q>
−
</multilang>
+
<p>פסוקים אלו מעלים מספר שאלות:</p>
−
<p>These verses raise several questions:</p>
<ul>
<ul>
−
<li>"וַ<b>יִּקַּח קֹרַח"</b> – Verse 1 opens with the statement "And Korach took", yet there is no object connected to the verb.  Did Korach "take" the other people mentioned in the verse, which would imply that he was the ringleader,<fn>Interestingly, though Korach is often assumed to be the leader of the rebellion and might be the most notorious rebel in all of Tanakh, he does not utter a single word throughout the chapter.</fn> or did all four protagonists (Korach, Datan, Aviram, and On) do the taking, which might suggest that they were equal in status? Alternatively, might the word "וַיִּקַּח" have a secondary connotation which means something else entirely?  Either way, did these instigators work together and share a common grievance, or might each have had his own individual concerns?</li>
+
<li><b>"וַיִּקַּח קֹרַח"</b> – פסוק א' נפתח בהצהרה "וַיִּקַּח קֹרַח", אך שום נשוא אינו מקושר לפועל זה. האם קרח "לקח" את האנשים האחרים המוזכרים בפסוק, מה שרומז להיותו מנהיג המורדים,<fn>מעניין לציין בהקשר זה כי אף שרבים מניחים שקרח הנהיג את המרד, והוא נחשב בחז"ל כאב-טיפוס למורדים, לאורך הפרק כולו, המקרא אינו מזכיר אפילו מילה אחת שקרח אמר.</fn> או שמא כל ארבעת המורדים (קרח, דתן, אבירם, ואון) היו שותפים בלקיחה, מה שיכול לרמוז לשיוויון מסויים במעמדותיהם? לחילופין, האם אפשרי שלמילה "וַיִּקַּח" מובן אחר ושונה לגמרי? בכל אופן, האם למסיתים היו טענות משותפות כלפי ההנהגה, או שלכל אחד מהם היו תלונות משלו? </li>
−
<li><b>"חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם"</b> – Verse 2 speaks of 250 princes. Who were these men?  Were they mostly from one tribe, or from all of the tribes?  Is their princely status mentioned because it sheds some light on the reason why they joined the rebellion, or only to highlight that the revolt stemmed from those in the highest echelons of the nation?</li>
+
<li><b>"חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם"</b> – בפסוק ב' מצויינים 250 נשיאים. מיהם האנשים הללו? האם רובם היו בני אותו השבט, או שייצגו את כל השבטים באופן שווה פחות או יותר? האם מעמדם הנשיאותי מוזכר על מנת להסביר באופן כלשהו את סיבת הצטרפותם למרד, או רק על מנת להדגיש שהמרד צמח מן הדרגים הגבוהים ביותר בעם?</li>
−
<li><b>No Levites?</b> When Moshe responds to the rebels, he addresses the Levites specifically (see <a href="Bemidbar16" data-aht="source">16:7-8</a>). Yet, besides Korach, no Levites are mentioned in these opening verses. If they were not a significant part of the coalition, why are they singled out?</li>
+
<li><b>תפקידם של הלוויים –</b> כאשר משה עונה לטענות המורדים, הוא מתייחס לבני שבט לוי בנפרד (ראו <a href="Bemidbar16" data-aht="source">ט"ז:ז'-ח'</a>). אולם, חוץ מקרח, אף לוי אינו מוזכר בפסוקי הפתיחה לפרק. אם הלוויים לא היוו חלק משמעותי במיוחד מהמורדים, מדוע הם זכו להתייחסות מיוחדת?</li>
</ul>
</ul>
−
<h2>Three Tests?</h2>
+
<h2>שלושה מבחנים?</h2>
−
<p>In response to the rebel's initial complaint, Moshe suggests an "incense contest" which will prove whom Hashem has chosen ("בֹּקֶר וְיֹדַע י״י אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו").  Later, though, he announces a second, distinct demonstration, meant to prove that Moshe's actions are done via Divine fiat ("בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי י״י שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כׇּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה").  The earth then proceeds to swallow up Datan, Aviram, and perhaps Korach,<fn>Korach's fate is uncertain. See <a href="Bemidbar26-9-10" data-aht="source">Bemidbar 26:10</a> which implies that he shared the fate of Datan and Aviram. On the other hand, <a href="Devarim11-6" data-aht="source">Devarim 11:6</a> mentions only Datan and Aviram as being swallowed up by the earth, omitting Korach. For differing artistic renditions of the rebels' punishments which reflect this ambiguity, see <a href="Korach's Fate in Art" data-aht="page">Korach's Fate in Art</a>.</fn> and immediately afterwards (or perhaps simultaneously) fire strikes the 250 princes. What is the relationship between these two tests?  Why were both necessary, and why did the various rebels not all meet the same fate?  Perhaps, most troubling, though, is the fact that despite these two demonstrations, the nation appears unconvinced, complaining again to Moshe, leading to a third test, the "test of the staffs" in <a href="Bemidbar17-16-28" data-aht="source">17:17-24</a>.  Why, though, did the first two tests not suffice?  What did the blossoming of Aharon's staff prove that had not previously been proven? </p>
+
<p>בתגובה לטענות הראשוניות של המורדים, משה הציע "תחרות הקטורת" שתוכיח את בחירתו של ה' ("בֹּקֶר וְיֹדַע י״י אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו"). אולם, מאוחר יותר בפרק, הוא מצהיר על הדגמה נוספת, שמטרתה להוכיח שמעשיו של משה נעשים על פי צו ה' ("בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי י״י שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כׇּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה"). מיד לאחר זאת, האדמה בולעת את דתן, אבירם, ואולי את קרח,<fn>גורלו של קרח אינו ברור. ראו <a href="Bemidbar26-9-10" data-aht="source">במדבר כ״ו:י׳</a>, משם משתמע כי הוא היה שותף לגורלם של דתן ואבירם. מצד שני, ב<a href="Devarim11-6" data-aht="source">דברים י״א:ו׳</a> נזכר שהאדמה בלעה רק את דתן ואבירם, ושמו של קרח הושמט. לתיאורים ציוריים שונים של עונש המורדים המעידים על העמימות בפסוקים, ראו <a href="Korach's Fate in Art" data-aht="page">גורלו של קרח באמנות</a>.</fn> ומיד לאחר מכן (או אולי במקביל) אש שורפת את כל 250 הנשיאים. מהו הקשר בין שתי ההדגמות הללו? מדוע שתיהן היו הכרחיות, ומדוע לא כל המורדים זכו לאותו הגורל? מטרידה עוד יותר היא העובדה שנדמה שהעם לא השתכנע משני הניסים הללו, מה שהוביל למבחן שלישי, "מבחן המטות" ב<a href="Bemidbar17-16-28" data-aht="source">י"ז:י"ז-כ"ד</a>. מדוע שתי ההדגמות הראשונות לא סיפקו את העם? מה פריחת מטהו של אהרן הצליחה להוכיח ששתי ההדגמות הקודמות כשלו לעשות?</p>
−
<h2>Additional Questions</h2>
+
<h2>שאלות נוספות</h2>
−
<p>The <a href="Bemidbar16" data-aht="source">story</a> raises many more questions, both textual and conceptual:</p>
+
<p><a href="Bemidbar16" data-aht="source">הסיפור</a> מעלה שאלות רבות נוספות, הן טקסטואליות והן הנוגעות לתוכן:</p>
<ul>
<ul>
−
<li>"<b>וְיֹדַע י״י אֶת אֲשֶׁר לוֹ, וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו, וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו</b>" – This verse appears to repeat itself, mentioning all of "אֶת אֲשֶׁר לוֹ", "וְאֶת הַקָּדוֹשׁ", and "וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ".  Is there any significance to the triple formulation? Is the incense test meant to select three separate groups or just one?</li>
+
<li>"<b>בֹּקֶר</b><b> </b><b>וְיֹדַע י״י אֶת אֲשֶׁר לוֹ, וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו, וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו</b>" – נדמה שפסוק זה חוזר על עצמו, בהזכירו "אֶת אֲשֶׁר לוֹ", "וְאֶת הַקָּדוֹשׁ", ו"וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ".  האם ישנה חשיבות לניסוח המשולש? האם מבחן הקטורת אמור להצביע על שלוש קבוצות נפרדות, או רק על אחת?</li>
−
<li><b>"וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם"</b> – Why must Moshe "send" for Datan and Aviram?  Were they not with the rest of the rebellious congregation?  If so, why not?</li>
+
<li><b>"וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם"</b> – מדוע משה חייב "לשלוח" על מנת לקרוא לדתן ואבירם? האם הם נמצאו במקום נפרד משאר המורדים? אם כן, מדוע?</li>
−
<li><b>"אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם</b>" – To what does the word "מִנְחָתָם" here refer?  Is Moshe speaking of the incense offering<fn>Throughout the rest of the chapters, the incense offering is consistently referred to as a "קְטֹרֶת", making a reference to it as a "<i>minchah</i>" anomalous.</fn> or of a different sacrifice?  Why does he make a special supplication regarding only the offering of Datan and Aviram, and not those of the other dissidents?  Moreover, why would Moshe have had any concerns that Hashem would accept their offering?</li>
+
<li><b>"אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם</b>" – מה משמעות המילה "מִנְחָתָם" בהקשר זה? האם משה מדבר על הקטרת הקטורת,<fn>לאורך כל הפרק, מדובר בהקטרת "קְטֹרֶת", כך שהמילה "מנחה" יוצאת דופן בהקשר זה.</fn> או על מנחה מסוג שונה? מדוע משה מבקש מה' בקשה מיוחדת לגבי דתן ואבירם? יתר על כן, מדוע משה בכלל חושש שמנחתם עלולה להתקבל על ידי ה'?</li>
−
<li><b>Back and forth</b> – The story goes back and forth between various characters and settings, moving from the Ohel Moed and Korach's assembly, to the "Mishkan" of Datan and Aviram, and then back again, sometimes interrupting the flow of the narrative.<fn>For example, though <a href="Bemidbar16" data-aht="source">16:18-19</a> presents the 250 rebels, with their firepans, waiting for the results of the incense test, we hear of the fire that devours them only in the final verse of the chapter, while the intervening verses detail the fate of Datan and Aviram.</fn>  How should all of these transitions be understood?</li>
+
<li><b>הלוך ושוב</b> – הסיפור נע הלוך ושוב בין הדמויות השונות והמקומות השונים, מאוהל מועד ואסיפתו של קרח, ל"משכן דתן ואבירם", ובחזרה, לעיתים על חשבון קטיעת הרצף העלילתי.<fn>לדוגמא, אף ש<a href="Bemidbar16" data-aht="source">ט"ז:י"ח-י"ט</a> מציג את 250 המורדים עם מחתותיהם, מחכים לתוצאות מבחן הקטורת, אנו נחשפים לגורלם רק בסוף הפרק, כשהפסוקים המפרידים בין שני התיאורים הללו מוקדשים לתיאור גורלם של דתן ואבירם.</fn> כיצד ניתן להסביר את התנועה הזו של הסיפור?</li>
−
<li><b>"כִּי י״י שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כׇּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה"</b> – What deeds are included in the words "כׇּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה"?  Is Moshe speaking of his actions in this episode specifically, the selection of Aharon, or perhaps his entire career?</li>
+
<li><b>"כִּי י״י שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כׇּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה"</b> – אלו מעשים כלולים בביטוי "כׇּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה"? האם משה מתייחס כאן למעשיו במסגרת סיפור זה בלבד, לבחירה באהרן, או אולי לקריירה שלו בכללותה?</li>
−
<li><b>The laws of Chapter 18</b> – Chapter 18's discussion of Levite and priestly functions and gifts raises two further questions:</li>
+
<li><b>הדינים בפרק י"ח</b> – הדיון בפרק י"ח בנושא תפקידיהם ומתנותיהם של הלוויים והכהנים מעלה שתי שאלות נוספות:</li>
<ul>
<ul>
−
<li>At the end of <a href="Bemidbar17-16-28" data-aht="source">Chapter 17</a>, the people once again complain about dying, this time expressing a fear that coming close to the Mishkan will bring death in its wake, "כֹּל הַקָּרֵב הַקָּרֵב אֶל מִשְׁכַּן י״י יָמוּת".  Apparently, in response, in <a href="Bemidbar18-1-5" data-aht="source">Chapter 18</a>, Hashem mandates that the Levites are to guard the Mishkan. However, as this task had already been assigned (<a href="Bemidbar1-53" data-aht="source">Bemidbar 1:53</a>, <a href="Bemidbar3-7-8" data-aht="source">3:7-8</a>, and <a href="Bemidbar8-26" data-aht="source">8:26</a>),<fn>See also <a href="Service of the Levites" data-aht="page">Service of the Levites</a>.</fn> why is it necessary to repeat it now?</li>
+
<li>בסוף <a href="Bemidbar17-16-28" data-aht="source">פרק י"ז</a>, בני ישראל מתלוננים פעם נוספת, ומביעים את פחדם מפני התקרבות למשכן, העלולה להוביל למותם "כֹּל הַקָּרֵב הַקָּרֵב אֶל מִשְׁכַּן י״י יָמוּת". נראה שבתגובה לכך, ב<a href="Bemidbar18-1-5" data-aht="source">פרק י"ח</a>, ה' מצווה את הלויים לשמור על המשכן. אולם, משימה זו כבר הוטלה עליהם בעבר (<a href="Bemidbar1-53" data-aht="source">במדבר א׳:נ״ג</a>, <a href="Bemidbar3-7-8" data-aht="source">ג':ז'-ח'</a>, ו<a href="Bemidbar8-26" data-aht="source">ח':כ"ו</a>),<fn>ראו <a href="Service of the Levites" data-aht="page">עבודת הלויים</a>.</fn> ומדוע ה' חוזר על המשימה כאן?</li>
−
<li>The rest of the chapter speaks of gifts to be given to priests and Levites, and the fact that they will not receive an inheritance in the land. Why are these points discussed specifically here? Might these laws have been introduced only in reaction to the rebellion? If so, how do they address the people's concerns?</li>
+
<li>שאר הפרק מתאר את המתנות אותן יש לתת לכהנים וללויים, ומצויין שם כי הם לא יירשו נחלה בארץ ישראל. מדוע העובדות הללו מובאות דווקא כאן? האם בני ישראל נצטוו לתת את המתנות כתוצאה מן המרד? אם כן, כיצד נתינת המתנות עונה על חששותיהם של העם?</li>
בחציו הראשון של ספר במדבר מתועדת סידרה ארוכה של תלונות, לרבות תלונות העם על המן בפרק י"א, ביקורתם של אהרן ומרים כלפי משה בפרק י"ב, וכן מירמור העם כתוצאה מדיווחם של המרגלים בפרקים י"ג-י"ד. סדרת תלונות זו מגיעה לשיאה בפרקים ט"ז-י"ז, בהם מתואר מרד קרח ועדתו. אולם, באופן מפתיע, אין הסכמה כלל לגבי מהי התלונה המרכזית שהובילה למרד. התלונה הראשונית מתוארת בפסוק אחד בלבד:
אף שפסוק זה מתאר במפורש חוסר שביעות רצון באשר להנהגת העם, ורצון לחלוקת כוח שיוויונית יותר, לא ברור אם הדברים מכוונים כלפי משה, אהרן, או שניהם. ייתכן כי אזכור קדושת העם, רומז לכך שהבעיה נוגעת בענייני דת ופולחן, וכי הביקורת מופנית בעיקר כלפי כהונתו של אהרן. תגובתו של משה "וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה... וְאַהֲרֹן מַה הוּא כִּי [תַלִּינוּ] (תלונו) עָלָיו" נראית כתומכת בקריאה זו. אולם, מאוחר יותר, כאשר דתן ואבירם מביעים את ביקורתם, מעמד אהרן אינו עולה כלל. במקום זה, הם בוחרים להתמקד במנהיגותו הפוליטית של משה בלבד, ומדגישים את כישלונו בהבאת העם לארץ:
מהו הקשר בין התלונות השונות? מה המורדים השונים קיוו להשיג?
הרקע ההיסטורי
הפרק שלנו אינו מספק שום רקע והסבר למרד קרח, או לתיזמון בו אירע מרד זה. סיפור זה, כמו רבים אחרים, אינו מתוארך, כך שקשה למקם אותו בהקשר ספציפי. מאחר והאירוע המתוארך הקודם (חטא המרגלים) התרחש בשנה השנייה, והאירוע המתוארך הבא (מותו של אהרן) התרחש בשנה הארבעים, ניתן למקם את המרד בכל נקודה בזמן במהלך 38 שנות הנידודים במדבר!1 במידה והמרד התרחש בסמוך לחטא המרגלים, האם ניתן לקבוע שעונש העם בעקבות חטא זה הוביל להתקוממות? לחילופין, אם פועלים תחת ההנחה שהמרד פרץ רק שנים רבות לאחר מכן, מדוע העם קרא תיגר על סמכותו של אהרן זמן כה רב לאחר מיסוד תפקידו?
"וַיִּקַּח קֹרַח" – פסוק א' נפתח בהצהרה "וַיִּקַּח קֹרַח", אך שום נשוא אינו מקושר לפועל זה. האם קרח "לקח" את האנשים האחרים המוזכרים בפסוק, מה שרומז להיותו מנהיג המורדים,2 או שמא כל ארבעת המורדים (קרח, דתן, אבירם, ואון) היו שותפים בלקיחה, מה שיכול לרמוז לשיוויון מסויים במעמדותיהם? לחילופין, האם אפשרי שלמילה "וַיִּקַּח" מובן אחר ושונה לגמרי? בכל אופן, האם למסיתים היו טענות משותפות כלפי ההנהגה, או שלכל אחד מהם היו תלונות משלו?
"חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם" – בפסוק ב' מצויינים 250 נשיאים. מיהם האנשים הללו? האם רובם היו בני אותו השבט, או שייצגו את כל השבטים באופן שווה פחות או יותר? האם מעמדם הנשיאותי מוזכר על מנת להסביר באופן כלשהו את סיבת הצטרפותם למרד, או רק על מנת להדגיש שהמרד צמח מן הדרגים הגבוהים ביותר בעם?
תפקידם של הלוויים – כאשר משה עונה לטענות המורדים, הוא מתייחס לבני שבט לוי בנפרד (ראו ט"ז:ז'-ח'). אולם, חוץ מקרח, אף לוי אינו מוזכר בפסוקי הפתיחה לפרק. אם הלוויים לא היוו חלק משמעותי במיוחד מהמורדים, מדוע הם זכו להתייחסות מיוחדת?
שלושה מבחנים?
בתגובה לטענות הראשוניות של המורדים, משה הציע "תחרות הקטורת" שתוכיח את בחירתו של ה' ("בֹּקֶר וְיֹדַע י״י אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו"). אולם, מאוחר יותר בפרק, הוא מצהיר על הדגמה נוספת, שמטרתה להוכיח שמעשיו של משה נעשים על פי צו ה' ("בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי י״י שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כׇּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה"). מיד לאחר זאת, האדמה בולעת את דתן, אבירם, ואולי את קרח,3 ומיד לאחר מכן (או אולי במקביל) אש שורפת את כל 250 הנשיאים. מהו הקשר בין שתי ההדגמות הללו? מדוע שתיהן היו הכרחיות, ומדוע לא כל המורדים זכו לאותו הגורל? מטרידה עוד יותר היא העובדה שנדמה שהעם לא השתכנע משני הניסים הללו, מה שהוביל למבחן שלישי, "מבחן המטות" בי"ז:י"ז-כ"ד. מדוע שתי ההדגמות הראשונות לא סיפקו את העם? מה פריחת מטהו של אהרן הצליחה להוכיח ששתי ההדגמות הקודמות כשלו לעשות?
שאלות נוספות
הסיפור מעלה שאלות רבות נוספות, הן טקסטואליות והן הנוגעות לתוכן:
"בֹּקֶרוְיֹדַע י״י אֶת אֲשֶׁר לוֹ, וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו, וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו" – נדמה שפסוק זה חוזר על עצמו, בהזכירו "אֶת אֲשֶׁר לוֹ", "וְאֶת הַקָּדוֹשׁ", ו"וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ". האם ישנה חשיבות לניסוח המשולש? האם מבחן הקטורת אמור להצביע על שלוש קבוצות נפרדות, או רק על אחת?
"וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם" – מדוע משה חייב "לשלוח" על מנת לקרוא לדתן ואבירם? האם הם נמצאו במקום נפרד משאר המורדים? אם כן, מדוע?
"אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם" – מה משמעות המילה "מִנְחָתָם" בהקשר זה? האם משה מדבר על הקטרת הקטורת,4 או על מנחה מסוג שונה? מדוע משה מבקש מה' בקשה מיוחדת לגבי דתן ואבירם? יתר על כן, מדוע משה בכלל חושש שמנחתם עלולה להתקבל על ידי ה'?
הלוך ושוב – הסיפור נע הלוך ושוב בין הדמויות השונות והמקומות השונים, מאוהל מועד ואסיפתו של קרח, ל"משכן דתן ואבירם", ובחזרה, לעיתים על חשבון קטיעת הרצף העלילתי.5 כיצד ניתן להסביר את התנועה הזו של הסיפור?
"כִּי י״י שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כׇּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה" – אלו מעשים כלולים בביטוי "כׇּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה"? האם משה מתייחס כאן למעשיו במסגרת סיפור זה בלבד, לבחירה באהרן, או אולי לקריירה שלו בכללותה?
הדינים בפרק י"ח – הדיון בפרק י"ח בנושא תפקידיהם ומתנותיהם של הלוויים והכהנים מעלה שתי שאלות נוספות:
בסוף פרק י"ז, בני ישראל מתלוננים פעם נוספת, ומביעים את פחדם מפני התקרבות למשכן, העלולה להוביל למותם "כֹּל הַקָּרֵב הַקָּרֵב אֶל מִשְׁכַּן י״י יָמוּת". נראה שבתגובה לכך, בפרק י"ח, ה' מצווה את הלויים לשמור על המשכן. אולם, משימה זו כבר הוטלה עליהם בעבר (במדבר א׳:נ״ג, ג':ז'-ח', וח':כ"ו),6 ומדוע ה' חוזר על המשימה כאן?
שאר הפרק מתאר את המתנות אותן יש לתת לכהנים וללויים, ומצויין שם כי הם לא יירשו נחלה בארץ ישראל. מדוע העובדות הללו מובאות דווקא כאן? האם בני ישראל נצטוו לתת את המתנות כתוצאה מן המרד? אם כן, כיצד נתינת המתנות עונה על חששותיהם של העם?
