Korach's Rebellion/1/he

מחלוקת קרח ועדתו

הקדמה

(הקליקו לנושא זה באמנות)

תלונה עמומה

בחציו הראשון של ספר במדבר מתועדת סידרה ארוכה של תלונות, לרבות תלונות העם על המן בפרק י"א, ביקורתם של אהרן ומרים כלפי משה בפרק י"ב, וכן מירמור העם כתוצאה מדיווחם של המרגלים בפרקים י"ג-י"ד. סדרת תלונות זו מגיעה לשיאה בפרקים ט"ז-י"ז, בהם מתואר מרד קרח ועדתו. אולם, באופן מפתיע, אין הסכמה כלל לגבי מהי התלונה המרכזית שהובילה למרד. התלונה הראשונית מתוארת בפסוק אחד בלבד:

וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כׇל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם י״י וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל י״י.

אף שפסוק זה מתאר במפורש חוסר שביעות רצון באשר להנהגת העם, ורצון לחלוקת כוח שיוויונית יותר, לא ברור אם הדברים מכוונים כלפי משה, אהרן, או שניהם. ייתכן כי אזכור קדושת העם, רומז לכך שהבעיה נוגעת בענייני דת ופולחן, וכי הביקורת מופנית בעיקר כלפי כהונתו של אהרן. תגובתו של משה "וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה... וְאַהֲרֹן מַה הוּא כִּי [תַלִּינוּ] (תלונו) עָלָיו" נראית כתומכת בקריאה זו. אולם, מאוחר יותר, כאשר דתן ואבירם מביעים את ביקורתם, מעמד אהרן אינו עולה כלל. במקום זה, הם בוחרים להתמקד במנהיגותו הפוליטית של משה בלבד, ומדגישים את כישלונו בהבאת העם לארץ:

(יג) הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר. (יד) אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה.

מהו הקשר בין התלונות השונות? מה המורדים השונים קיוו להשיג?

הרקע ההיסטורי

הפרק שלנו אינו מספק שום רקע והסבר למרד קרח, או לתיזמון בו אירע מרד זה. סיפור זה, כמו רבים אחרים, אינו מתוארך, כך שקשה למקם אותו בהקשר ספציפי. מאחר והאירוע המתוארך הקודם (חטא המרגלים) התרחש בשנה השנייה, והאירוע המתוארך הבא (מותו של אהרן) התרחש בשנה הארבעים, ניתן למקם את המרד בכל נקודה בזמן במהלך 38 שנות הנידודים במדבר!¹ במידה והמרד התרחש בסמוך לחטא המרגלים, האם ניתן לקבוע שעונש העם בעקבות חטא זה הוביל להתקוממות? לחילופין, אם פועלים תחת ההנחה שהמרד פרץ רק שנים רבות לאחר מכן, מדוע העם קרא תיגר על סמכותו של אהרן זמן כה רב לאחר מיסוד תפקידו?

המורדים

המורדים שלקחו חלק בהתקוממות מוצגים בט"ז:א'-ב':

(א) וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן. (ב) וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם.

פסוקים אלו מעלים מספר שאלות:

• "וַיִּקַּח קֹרַח" – פסוק א' נפתח בהצהרה "וַיִּקַּח קֹרַח", אך שום נשוא אינו מקושר לפועל זה. האם קרח "לקח" את האנשים האחרים המוזכרים בפסוק, מה שרומז להיותו מנהיג המורדים,² או שמא כל ארבעת המורדים (קרח, דתן, אבירם, ואון) היו שותפים בלקיחה, מה שיכול לרמוז לשיוויון מסויים במעמדותיהם? לחילופין, האם אפשרי שלמילה "וַיִּקַּח" מובן אחר ושונה לגמרי? בכל אופן, האם למסיתים היו טענות משותפות כלפי ההנהגה, או שלכל אחד מהם היו תלונות משלו? 
• "חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם" – בפסוק ב' מצויינים 250 נשיאים. מיהם האנשים הללו? האם רובם היו בני אותו השבט, או שייצגו את כל השבטים באופן שווה פחות או יותר? האם מעמדם הנשיאותי מוזכר על מנת להסביר באופן כלשהו את סיבת הצטרפותם למרד, או רק על מנת להדגיש שהמרד צמח מן הדרגים הגבוהים ביותר בעם?
• תפקידם של הלוויים – כאשר משה עונה לטענות המורדים, הוא מתייחס לבני שבט לוי בנפרד (ראו ט"ז:ז'-ח'). אולם, חוץ מקרח, אף לוי אינו מוזכר בפסוקי הפתיחה לפרק. אם הלוויים לא היוו חלק משמעותי במיוחד מהמורדים, מדוע הם זכו להתייחסות מיוחדת?

שלושה מבחנים?

בתגובה לטענות הראשוניות של המורדים, משה הציע "תחרות הקטורת" שתוכיח את בחירתו של ה' ("בֹּקֶר וְיֹדַע י״י אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו"). אולם, מאוחר יותר בפרק, הוא מצהיר על הדגמה נוספת, שמטרתה להוכיח שמעשיו של משה נעשים על פי צו ה' ("בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי י״י שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כׇּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה"). מיד לאחר זאת, האדמה בולעת את דתן, אבירם, ואולי את קרח,³ ומיד לאחר מכן (או אולי במקביל) אש שורפת את כל 250 הנשיאים. מהו הקשר בין שתי ההדגמות הללו? מדוע שתיהן היו הכרחיות, ומדוע לא כל המורדים זכו לאותו הגורל? מטרידה עוד יותר היא העובדה שנדמה שהעם לא השתכנע משני הניסים הללו, מה שהוביל למבחן שלישי, "מבחן המטות" בי"ז:י"ז-כ"ד. מדוע שתי ההדגמות הראשונות לא סיפקו את העם? מה פריחת מטהו של אהרן הצליחה להוכיח ששתי ההדגמות הקודמות כשלו לעשות?

שאלות נוספות

הסיפור מעלה שאלות רבות נוספות, הן טקסטואליות והן הנוגעות לתוכן:

• "בֹּקֶר וְיֹדַע י״י אֶת אֲשֶׁר לוֹ, וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו, וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו" – נדמה שפסוק זה חוזר על עצמו, בהזכירו "אֶת אֲשֶׁר לוֹ", "וְאֶת הַקָּדוֹשׁ", ו"וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ".  האם ישנה חשיבות לניסוח המשולש? האם מבחן הקטורת אמור להצביע על שלוש קבוצות נפרדות, או רק על אחת?
• "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם" – מדוע משה חייב "לשלוח" על מנת לקרוא לדתן ואבירם? האם הם נמצאו במקום נפרד משאר המורדים? אם כן, מדוע?
• "אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם" – מה משמעות המילה "מִנְחָתָם" בהקשר זה? האם משה מדבר על הקטרת הקטורת,⁴ או על מנחה מסוג שונה? מדוע משה מבקש מה' בקשה מיוחדת לגבי דתן ואבירם? יתר על כן, מדוע משה בכלל חושש שמנחתם עלולה להתקבל על ידי ה'?
• הלוך ושוב – הסיפור נע הלוך ושוב בין הדמויות השונות והמקומות השונים, מאוהל מועד ואסיפתו של קרח, ל"משכן דתן ואבירם", ובחזרה, לעיתים על חשבון קטיעת הרצף העלילתי.⁵ כיצד ניתן להסביר את התנועה הזו של הסיפור?
• "כִּי י״י שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כׇּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה" – אלו מעשים כלולים בביטוי "כׇּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה"? האם משה מתייחס כאן למעשיו במסגרת סיפור זה בלבד, לבחירה באהרן, או אולי לקריירה שלו בכללותה?
• הדינים בפרק י"ח – הדיון בפרק י"ח בנושא תפקידיהם ומתנותיהם של הלוויים והכהנים מעלה שתי שאלות נוספות:
• בסוף פרק י"ז, בני ישראל מתלוננים פעם נוספת, ומביעים את פחדם מפני התקרבות למשכן, העלולה להוביל למותם "כֹּל הַקָּרֵב הַקָּרֵב אֶל מִשְׁכַּן י״י יָמוּת". נראה שבתגובה לכך, בפרק י"ח, ה' מצווה את הלויים לשמור על המשכן. אולם, משימה זו כבר הוטלה עליהם בעבר (במדבר א׳:נ״ג, ג':ז'-ח', וח':כ"ו),⁶ ומדוע ה' חוזר על המשימה כאן?
• שאר הפרק מתאר את המתנות אותן יש לתת לכהנים וללויים, ומצויין שם כי הם לא יירשו נחלה בארץ ישראל. מדוע העובדות הללו מובאות דווקא כאן? האם בני ישראל נצטוו לתת את המתנות כתוצאה מן המרד? אם כן, כיצד נתינת המתנות עונה על חששותיהם של העם?

¹ אפשרות נוספת היא שסיפור זה לא מצוי במקומו הכרונולוגי, אלא למעשה התרחש מוקדם יותר בתורה. [ראו הבנתו של רמב״ןבמדבר ט״זאודות ר' משה בן נחמן בעמדת אבן עזראבמדבר ט״זאודות ר' אברהם אבן עזרא.] אם כן, הסיפור צריך היה להתרחש בנקודת זמן כלשהי במהלך שני החודשים הראשונים של השנה השנייה, מאחר ובניית המשכן, מינויו של אהרן לכהן גדול, ובחירת הלוויים, כולם כבר התרחשו. ייתכן אפילו שמרד קרח התרחש בו-זמנית עם חטא המרגלים, אולי בזמן שאלו שיצאו לתור את הארץ.

² מעניין לציין בהקשר זה כי אף שרבים מניחים שקרח הנהיג את המרד, והוא נחשב בחז"ל כאב-טיפוס למורדים, לאורך הפרק כולו, המקרא אינו מזכיר אפילו מילה אחת שקרח אמר.

³ גורלו של קרח אינו ברור. ראו במדבר כ״ו:י׳, משם משתמע כי הוא היה שותף לגורלם של דתן ואבירם. מצד שני, בדברים י״א:ו׳ נזכר שהאדמה בלעה רק את דתן ואבירם, ושמו של קרח הושמט. לתיאורים ציוריים שונים של עונש המורדים המעידים על העמימות בפסוקים, ראו גורלו של קרח באמנות.

⁴ לאורך כל הפרק, מדובר בהקטרת "קְטֹרֶת", כך שהמילה "מנחה" יוצאת דופן בהקשר זה.

⁵ לדוגמא, אף שט"ז:י"ח-י"ט מציג את 250 המורדים עם מחתותיהם, מחכים לתוצאות מבחן הקטורת, אנו נחשפים לגורלם רק בסוף הפרק, כשהפסוקים המפרידים בין שני התיאורים הללו מוקדשים לתיאור גורלם של דתן ואבירם.

⁶ ראו עבודת הלויים.