Korach's Rebellion/1/he

מחלוקת קרח ועדתו

הקדמה

(הקליקו לנושא זה באמנות)

תלונה עמומה

בחציו הראשון של ספר במדבר מתוארת סדרה ארוכה של תלונות, לרבות תלונות העם על המן בפרק י"א, ביקורתם של אהרן ומרים על משה בפרק י"ב, וכן מירמור העם כתוצאה מדיווחם של המרגלים בפרקים י"ג-י"ד. סדרת תלונות זו מגיעה לשיא בפרקים ט"ז-י"ז, בהם מתואר מרד קרח ועדתו. אולם, באופן מפתיע, אין הסכמה כלל לגבי התלונה המרכזית שהובילה למרד. התלונה הראשונית מתוארת בפסוק אחד בלבד:

וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כׇל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם י״י וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל י״י.

אף שפסוק זה מתאר במפורש חוסר שביעות רצון באשר להנהגת העם, ורצון לחלוקת כוח שיוויונית יותר, לא ברור אם הדברים מכוונים למשה, לאהרן, או לשניהם. ייתכן כי אזכור קדושת העם, רומז לכך שהבעיה נוגעת בענייני דת ופולחן, וכי הביקורת מופנית בעיקר כלפי כהונתו של אהרן. תגובתו של משה "וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה... וְאַהֲרֹן מַה הוּא כִּי [תַלִּינוּ] (תלונו) עָלָיו" נראית כתומכת בקריאה זו. אולם, מאוחר יותר, כאשר דתן ואבירם מביעים את ביקורתם, סוגיית אהרן אינה עולה כלל. במקום זאת, הם בוחרים להתמקד במנהיגותו הפוליטית של משה בלבד, ומציינים את כישלונו בהבאת העם לארץ:

(יג) הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר. (יד) אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה.

מהו הקשר בין התלונות השונות? מה כל המורדים למיניהם קיוו להשיג?

הרקע ההיסטורי

הפרק שלנו אינו מספק שום הסבר למרד קרח, או לתיזמון בו אירע מרד זה. סיפור זה, כמו רבים אחרים, אינו מתוארך, כך שקשה למקם אותו בהקשר ספציפי. מאחר והאירוע המתוארך הקודם, חטא המרגלים, התרחש בשנה השנייה, והאירוע המתוארך הבא, מותו של אהרן, מתרחש בשנה הארבעים, ניתן למקם את המרד בכל נקודה בזמן במהלך 38 שנות השוטטות במדבר!¹ אם נניח שהמרד התרחש בסמוך לחטא המרגלים, האם ניתן לקבוע שחטא זה הוביל להתקוממות? לחילופין, בהנחה והמרד פרץ רק שנים רבות לאחר מכן, מדוע העם קורא תיגר על סמכותו של אהרן זמן כה רב לאחר מיסוד תפקידו?

המורדים

המורדים שלקחו חלק בהתקוממות מוצגים בט"ז:א'-ב':

(א) וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן. (ב) וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם.

פסוקים אלו מעלים מספר שאלות:

• "וַיִּקַּח קֹרַח" – פסוק א' נפתח בהצהרה "וַיִּקַּח קֹרַח", אך שום חפץ אינו מקושר לפועל זה. האם קרח "לקח" את האנשים האחרים המוזכרים בפסוק, מה שרומז להיותו מנהיג המורדים,² או שמא כל ארבעת המורדים (קרח, דתן, אבירם, ואון) היו שותפים בלקיחה, מה שיכול לרמוז לשיוויון מסויים במעמדותיהם? לחילופין, האם אפשרי שלמילה "וַיִּקַּח" פירוש נוסף ואחר לגמרי? בכל אופן, לא ברור האם המסיתים חלקו טענות משותפות כלפי ההנהגה, או שלכל אחד מהם היו תלונות משלו? 
• "חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם" – בפסוק ב' מצויינים 250 נשיאי עדות. מיהם האנשים הללו? האם רובם היו בני אותו השבט, או שייצגו את כל השבטים באופן שווה פחות או יותר? האם מעמדם הנשיאותי מוזכר על מנת להסביר באופן כלשהו את סיבת הצטרפותם למרד, או רק על מנת להדגיש שהמרד צמח מן הדרגים הגבוהים ביותר בעם?
• תפקידם של הלוויים – כאשר משה עונה לטענות המורדים, הוא מתייחס לבני שבט לוי בנפרד (ראו ט"ז:ז'-ח'). אולם, חוץ מקרח, אף לוי אינו מוזכר בפסוקי הפתיחה לפרק. אם הלוויים לא היוו חלק משמעותי מהמורדים, מדוע הם זכו להתייחסות נפרדת?

שלוש בחינות?

בתגובה לטענות הראשוניות של המורדים, משה הציע "תחרות קטורות" שיוכיח את בחירתו של ה' ("בֹּקֶר וְיֹדַע י״י אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו"). אולם, מאוחר יותר בפרק, הוא מצהיר על הדגמה נוספת, שמטרתה להוכיח שמעשיו שלו נעשים על פי צו ה' ("בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי י״י שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כׇּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה"). לאחר מכן, האדמה בולעת את דתן, אבירם, ואולי את קרח,³ ומיד לאחר מכן (או אולי במקביל) אש שורפת את כל 250 הנשיאים. מהו הקשר בין שתי ההדגמות הללו? מדוע שתיהן היו הכרחיות, ומדוע לא כל המורדים זכו לאותו הגורל? מטרידה עוד יותר היא העובדה שנדמה שהעם לא השתכנע משתי ההדגמות הללו, מה שהוביל למבחן שלישי, "מבחן המוטות" בי"ז:י"ז-כ"ד. מדוע שתי ההדגמות הראשונות לא סיפקו את העם? מה פריחת מטהו של אהרן הוכיחה, ששתי ההדגמות הקודמות לא הצליחו לעשות?

שאלות נוספות

הסיפור מעלה שאלות רבות נוספות, הן טקסטואליות והן תוכניות:

• "וְיֹדַע י״י אֶת אֲשֶׁר לוֹ, וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו, וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו" – נדמה שפסוק זה חוזר על עצמו, בהזכירו "אֶת אֲשֶׁר לוֹ", "וְאֶת הַקָּדוֹשׁ", ו"וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ".  האם ישנה חשיבות לניסוח המשולש? האם מבחן הקטורת אמור להצביע על שלוש קבוצות שונות, או רק על אחת?
• "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם" – מדוע משה חייב "לשלוח" על מנת לקרוא לדתן ואבירם? האם הם נמצאו בנפרד משאר המורדים? אם כן, מדוע?
• "אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם" – מה משמעות המילה "מִנְחָתָם" בהקשר זה? האם משה מדבר על הקטורות,⁴ או על מנחה מסוג שונה? מדוע משה מבקש מה' בקשה מיוחדת לגבי דתן ואבירם? יתר על כן, מדוע משה דואג שמנחתם עלולה להיתקבל בכלל?
• הלוך ושוב – הסיפור נע הלוך ושוב בין הדמויות השונות והמקומות השונים, מאוהל מועד ואסיפתו של קרח, ל"משכן דתן ואבירם", ובחזרה, לעיתים על חשבון קטיעת הרצף העלילתי.⁵ כיצד ניתן להסביר את התנועה הזו של הסיפור?
• "כִּי י״י שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כׇּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה" – אלו מעשים כלולים בביטוי "כׇּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה"? האם משה מתייחס כאן למעשיו במסגרת סיפור זה בלבד, לבחירה באהרן, או אולי לקריירה שלו בכללותה?
• הדינים בפרק י"ח – הדיון בפרק י"ח בנושא תפקידיהם ומתנותיהם של הלוויים והכהנים, מעלה שתי שאלות נוספות:
• בסוף פרק י"ז, בני ישראל מתלוננים פעם נוספת, ומביעים את פחדם מפני הקירבה למשכן, העלולה להוביל למותם "כֹּל הַקָּרֵב הַקָּרֵב אֶל מִשְׁכַּן י״י יָמוּת". נראה שבתגובה לכך, בפרק י"ח, ה' מצווה את הלויים לשמור על המשכן. אולם, משימה זו כבר הוטלה עליהם בעבר (במדבר א׳:נ״ג, ג':ז'-ח', וח':כ"ו),⁶ מדוע ה' חוזר על המשימה כאן?
• שאר הפרק מתאר את המתנות אותן יש לתת לכהנים וללויים, ומציין כי הם לא יירשו אדמה. מדוע העובדות הללו מצויינות דווקא כאן? האם בני ישראל צוו לתת את המתנות כתוצאה מן המרד? אם כן, כיצד נתינת המתנות עונה על חששותיהם של העם?

¹ אפשרות נוספת היא שסיפור זה לא מצוי במקומו הכרונולוגי, אלא למעשה התרחש מוקדם יותר בתורה. [ראו הבנתו של רמב״ןבמדבר ט״זאודות ר' משה בן נחמן בעמדת אבן עזראבמדבר ט״זאודות ר' אברהם אבן עזרא.] אם כן, הסיפור צריך היה להתרחש מתישהו במהלך שני החודשים הראשונים של השנה השנייה, מאחר ובניית המשכן, מינויו של אהרן לכהן גדול, ובחירת הלוויים, כולם כבר התרחשו. ישנה אפילו אפשרות שמרד קרח התרחש במקביל לחטא המרגלים, אולי בזמן שאלו שיצאו לבחון את הארץ.

² מעניין לציין בהקשר זה כי אף שרבים מניחים שקרח הנהיג את המרד, ואפילו שהוא אחד המנהיגים הנבזיים ביותר בתנ"ך, הוא אינו אומר אפילו מילה אחת לאורך הפרק כולו.

³ גורלו של קרח אינו ברור. ראו במדבר כ״ו:י׳, משם משתמע כי הוא היה שותף לגורלם של דתן ואבירם. מצד שני, בדברים י״א:ו׳ כתוב שאת דתן ואבירם בלעה האדמה, וקרח מושמט. לתיאורים ציוריים שונים של עונש המורדים, המעידים על עמימות מסויימת בפסוקים, ראו גורלו של קרח באמנות.

⁴ לאורך כל הפרק, הקורבנות מוזכרות בשם "קְטֹרֶת", כך שהמילה  "מנחה" יוצאת דופן בהקשר זה.

⁵ לדוגמא, אף שבט"ז:י"ח-י"ט מוצגים 250 המורדים, עם מחתותיהם, מחכים לתוצאות מבחן הקטורת, אנו נחשפים לגורלם רק בסוף הפרק, כשהפסוקים המפרידים בין שני התיאורים הללו מוקדשים לתיאור גורלם של דתן ואבירם.

⁶ ראו גם עבודת הלויים.