Lemekh's Monologue/5

EN/HEע/E

Lemekh's Monologue

Sources

Bereshit 4:15-24בראשית ד׳:ט״ו-כ״ד

(טו) וַיֹּאמֶר לוֹ ה' לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כָּל מֹצְאוֹ. (טז) וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי ה' וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן. (יז) וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ וַיְהִי בֹּנֶה עִיר וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ. (יח) וַיִּוָּלֵד לַחֲנוֹךְ אֶת עִירָד וְעִירָד יָלַד אֶת מְחוּיָאֵל וּמְחִיָּיאֵל יָלַד אֶת מְתוּשָׁאֵל וּמְתוּשָׁאֵל יָלַד אֶת לָמֶךְ. (יט) וַיִּקַּח לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם הָאַחַת עָדָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה. (כ) וַתֵּלֶד עָדָה אֶת יָבָל הוּא הָיָה אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה. (כא) וְשֵׁם אָחִיו יוּבָל הוּא הָיָה אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב. (כב) וְצִלָּה גַם הִוא יָלְדָה אֶת תּוּבַל קַיִן לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל וַאֲחוֹת תּוּבַל קַיִן נַעֲמָה. (כג) וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי נְשֵׁי לֶמֶךְ הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי. (כד) כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה.

Josephus, Antiquities of the Jews 1:2:1-2יוספוס פלביוס, קדמוניות היהודים א׳:ב׳:א׳-ב׳

(1)  God therefore did not inflict the punishment [of death] upon him, on account of his offering sacrifice, and thereby making supplication to him not to be extreme in his wrath to him; but he made him accursed, and threatened his posterity in the seventh generation... (2)  Now Jared was the son of Enoch; whose son was Malaliel; whose son was Mathusela; whose son was Lamech; who had seventy-seven children by two wives, Silla and Ada... Lamech was also the father of a daughter, whose name was Naamah. And because he was so skillful in matters of divine revelation, that he knew he was to be punished for Cain's murder of his brother, he made that known to his wives.

Onkelos Bereshit 4:15,23-24אונקלוס בראשית ד׳:ט״ו,כ״ג-כ״ד

(טו) ואמר ליה יי בכין כל קטוליא קין לשבעא דרין יתפרע מניה ושוי יי לקין אתא בדיל דלא למקטל יתיה כל דישכחניה. (כג) ואמר למך לנשוהי עדה וצלה שמעא קלי נשי למך אציתא למימרי לא גוברא קטלית דבדיליה אנא סביל חובין (לממת) ואף לא עולימא חבילית דבדיליה ישתיצי זרעי. (כד) ארי שבעא דרין אתליאו לקין הלא ללמך בריה שבעין ושבעה.

Targum Yerushalmi (Yonatan) Bereshit 4:15,23-24תרגום ירושלמי (יונתן) בראשית ד׳:ט״ו,כ״ג-כ״ד

(15) And the Lord said to him, Behold now, any one who killeth Kain, unto seven generations vengeance shall be taken of him. And the Lord sealed upon the face of Kain the mark of the Name great and honourable, that any one who might find him should not kill him when he saw it upon him. (23) And Lemek said to his wives Ada and Zillah, Hear my voice, wives of Lemek, hearken to my words: for I have not killed a man, that I should be slain for him; neither have I destroyed a young man, on whose account my children should perish. (24) For Kain who sinned and was converted by repentance (had protection) unto seven generations extended to him: and to Lemek, the son of his son, who hath not sinned, it is just that it shall be extended unto seventy and seven.

(טו) ואמר ליה ייי הא בכין כל דקטיל קין לשבעא דרין יתפרע מיניה ורשם ייי על אפי דקין אתא מן שמא רבא ויקירא בגין דלא למיקטול יתיה כל דישכחוניה באיסתכלותיה ביה. (כג) ואמר למך לנשוי עדה וצלה קבילן קלי נשי למך אציתן למימרי ארום לא גברא קטילית דנתקטלא תחותוהי ואוף לא עולימא חבילית דבגיניה יהובדון זרעי. (כד) ארום קין דהב ותב בתיובא עד שובעא דרין אתיליו ליה ולמך בר בריה דלא חב דינא הוא דייתלי ליה עד שובעין ושבעא.

Bereshit Rabbah 23:4בראשית רבה כ״ג:ד׳

ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי, רבי יוסי בר חנינא אמר תבען לתשמיש, אמרו לו למחר המבול בא, נשמע לך ונהיה פרות ורבות למארה, אמר להן כי איש הרגתי לפצעי, שיבואו עלי פצעים בשבילו, וילד לחבורתי, שיבואו עלי חבורות בשבילו, אתמהא, קין הרג ונתלה לו ז' דורות, ואני שלא הרגתי אינו דין שיתלה לי על זה, רבי אומר ה"ז ק"ו של חשך, א"כ מהיכן גובה הקדוש ברוך הוא שטר חובו, רבי יעקב בר אידי בעי קמיה דר' יוחנן אם איש למה ילד, ואם ילד למה איש, א"ל איש לאברים וילד לשנים, אמר להן איתא ניזיל גבי אדם, אזלון לגבי אדם, א"ל עשו אתם שלכם והקב"ה עושה את שלו, ואמרין ליה אסיא אסי חיגרתך, כלום פרשת מחוה הרי ק"ל שנה אלא כדי שלא תעמיד ממנה בן, אתמהא, כיון ששמע כן נזקק להעמיד תולדות.

Tanchuma Bereshit 11תנחומא בראשית י״א

ויאמר לו ה' לכן כל הורג קין א"ל ארבע משפחות עתידות לצאת מהבל ובטלת מן העולם כך תפתח הארץ את פיה ותבלע לך ארבע משפחות אלו הן חנוך עירד ומחויאל ומתושאל, וכיצד נהרג קין נעשה מלאך המות ק"ל שנה והוא נע ונד בקללה למך בן בנו היה שביעי לדורות וסומא היה יוצא לצוד והיה בנו אוחזו בידו כשהיה רואה אותו תינוק חיה היה אומר לו א"ל כמין חיה אני רואה מתח את הקשת כנגדו והרג את קין. ראה אותו תינוק מרחוק הרוג וקרן במצחו אמר לו ללמך אבי הרי דמות אדם הרוג וקרן במצחו. א"ל למך ווי לי זקני הוא. טפח שתי ידיו בחרטה ונגע בראש התינוק והרגו בשוגג שנאמר כי איש הרגתי לפצעי וילד לחבורתי נשארו שלשתן במקום אחד. קין הרוג ואותו תינוק הרוג ולמך סומא. לערב יצאו נשיו אחריו מצאו זקינם הרוג ותובל קין בנם הרוג ולמך. באותה שעה פתחה הארץ פיה ובלעה ד' משפחות חנוך ועירד ומחויאל ומתושאל ונעשה למך מלאך המות לקיים מה שנאמר כי שבעתים יקם קין ולמך שבעים ושבעה כיון שבאו לבית אמר להם למך לנשיו עלו למטה. א"ל הרגת את קין זקנינו ותובל קין בננו לא נעלה א"ל כבר נטלו חלקו קין שבעה דורות, אבל אני שבעים ושבעה. א"ל לא נשמע לך מה אנו מולידות למארה. א"ל נלך לב"ד. הלכו להם אצל אדם הראשון. א"ל עדה וצלה אדונינו למך זה בעלנו הרג את זקנינו. א"ל אי זקנינו לפי תומו הרגו. א"ל אדם נשי למך האזינה אמרתי למך אומר וכי איש הרגתי לפצעי בתמיה אמר להן לכו תשמעו לבעליכן.

R. Saadia Gaon Commentary Bereshit 4:16-25ר׳ סעדיה גאון פירוש בראשית ד׳:ט״ז-כ״ה

ואיזה תועלת יש במה שהזכיר את תולדות קין עד שבעה דורות... אנו מוצאים לזה ארבעה טעמים.  הראשון, והוא החשוב ביותר, עד שהגיע אל התהוות האמנויות היסודיות, כמו שכבר הקדמנו לבאר בפרק הראשון מענין זה.  ב.  הודיענו שבני קין היו יראים שיתפשו בעוון אבי זקנם, עד הדור השביעי, כמו ששמענו מדברי למך... והמובן במה שאמר:  ויאמר למך לנשיו וגו' כי שבע וגו':  היא באחד משני האופנים ושניהם חשובים.  אפשר שאמר כך מצער על חטא שבא לידו, ואפשר שהתנצל ואמר שלא בא שום חטא לידו.  ובשני האופנים (תועלת) ביראת אלוהים... לפי הפירוש הראשון הודה שאמנם הרג איש, והוא צפוי לעונש.  והוסיף:  "וילד לחבורתי" שהרי הגדול אפשר שחטא, הודיע שהנהרג הוא ילד, שהוא בודאי חף מפשע.  ולפירוש זה מתאים מה שאמר כי שבעתיים, אם מי שהרג קין יענש, אף על פי שקין הרג את אחיו, למך, שהרג איש וילד, על אחת כמה וכמה.  ואם נפרש בדרך השניה יהיה "כי איש הרגתי" בדרך שלילה, בהסתרת אות הא, כאמרך:  הכי אמרתי הבו לי, הכי יש עוד אשר נותר לבית שאול [אף כאן] (כי) בדרך שלילה ובהסתרת ההא.  ויהיה "כי איש הרגתי", לא הרגתי.  לא איש ולא ילד, שערכו בגוף ובנפש... יותר קרוב... [ויהיה] מה שאמר כי שבעתיים יקם קין לפי הפירוש הזה:  אם קין שהרג את אחיו נתן לו השם אות שלא יהרגוהו, למך שלא הרג אינו דין שיתנקמו מהורגו?

R. Saadia Gaon Tafsir Bereshit 4:23-24ר׳ סעדיה גאון תפסיר בראשית ד׳:כ״ג-כ״ד

(כג)  ויאמר למך לנשיו, ויאמר למך לנשיו בבטחה.  כי איש הרגתי, האם הרגתי איש בפצעי או ילד בחבורתי. (כד)  כי שבעתים וכו', שאם רב היה עונשו של קין הרי בלמך יותר ויותר.

Rashi Bereshit 4:15רש״י בראשית ד׳:ט״ו

לכן כל הרג קין VERILY, WHOSOEVER SLAYETH CAIN – This is one of the verses where the construction is elliptical (literally, which abbreviate their statements), which give only a suggestion and do not fully explain. "Verily, whosoever slayeth Cain" express a threat, suggesting the consequence — "thus shall be done to him", "thus and thus shall be his punishment", without explicitly explaining what the punishment would be. שבעתים יקם VENGEANCE SHALL BE TAKEN SEVENFOLD – God says, I do not wish to take vengeance on Cain now, but at the end of seven generations I will execute my vengeance upon him, that Lamech, one of his descendants, will arise and slay him. The end of this verse which states, "vengeance shall be taken in the seventh generation" — which is the vengeance taken on Cain for Abel — teaches us that the first part of the verse is a threat made in order that no creature might injure him. A similar elliptical expression is the following: (2 Samuel 5:8) "And David said, whosoever smiteth the Jebusites and getteth up to the gutter" — but it does not explicitly state what would be done to that person. Scripture, however, here speaks by a suggestion only, meaning, whosoever smiteth the Jebusites and getteth up to the gutter and approacheth the gate and conquereth it and the blind etc. … slaying also them (the blind and the lame) because they said, "there are the blind and the lame: David cannot come into the house" — he who smiteth these, I shall make him chief and captain. Here (in the Book of Samuel) it abridges the narrative, but in Chronicles (1 Chronicles 11:6) it explicitly states, "he shall become chief and captain."

לכן כל הורג קין – זה אחד מן המקראות שקצרו דבריהם ורמזום ולא פירשום. לכן כל הורג קין – לשון גערה, כה יעשה לו כך וכך עונשו ולא פירש עונשו. שבעתים יקם – איני רוצה להנקם מקין עכשיו לסוף שבעה דורות אקח אני נקמתי ממנו, שיעמד למך מבני בניו ויהרגנו, וסוף המקרא שאמר שבעתים יקם והיא נקמת הבל מקין, הוא לימדנו שתחילת המקרא לשון גערה הוא, שלא תהיה ברייה מזיקתו, וכיוצא בו ויאמר דוד כל מכה יבוסי ויגע בצינור (שמואל ב ה':ח'), [לא פירש מה יעשה לו, אבל דיבר הכתוב ברמז כל מכה יבוסי ויגע בצנור] ויקרב אל השער ויכבשנו, ואת העורים וגו', וגם הם יכה, על אשר אמרו העור והפסח לא יבא דוד אל תוך הבית, המכה את אילו אני אעשנו ראש ושר, כאן קיצר דבריו ובדברי הימים פירש יהיה לראש ולשר (דברי הימים א' י"א:ו').

Rashi Bereshit 4:19רש״י בראשית ד׳:י״ט

ויקח לו למך AND LAMECH TOOK UNTO HIMSELF – It would not have been necessary to state all this in detail except to inform us by the conclusion of the narrative that the Holy One, blessed be He, kept the promise He made when He said, שבעתים יקם קין "vengeance shall be taken of Cain after seven generations"; for Lamech arose after he had begotten children and had raised the seventh generation and killed Cain. It is to this that the statement refers: כי איש הרגתי לפצעי וגו "for I have slain a man to my wounding etc." (v. 23).

ויקח לו למך – לא היה לו לפרש כל זה אלא ללמדנו מסוף העניין שקיים הקב"ה אבטחתו, שאמר שבעתים יקם עמד למך לאחר שהוליד בנים ונעשה דור שביעי והרג את קין, זהו שאמר כי איש הרגתי וגו' (בראשית ד':כ"ג).

Rashi Bereshit 4:23-24רש״י בראשית ד׳:כ״ג-כ״ד

(23) שמען קולי HEAR MY VOICE – For his wives separated from him because he had killed Cain and Tubal-Cain, his own son. Lamech was blind and Tubal-Cain used to lead him. The latter saw Cain and thought him to be an animal. He therefore told his father to draw the bow, and thus Lamech killed him. As soon as he learned that it was his forefather Cain, he smote his hands together, struck his son between them and so killed him too. His wives thereupon separated from him, and he endeavoured to appease them, saying שמען קולי "Hear my voice"— obey me and return to me: for the man I slew — was he slain by my wounding? i.e. did I wound him with premeditation, that the wound should be called by my name (i.e. attributed to me); and the child that I slew — was it slain by my blow? (i.e. by a blow directed intentionally by me?) [Rashi here inserts the word בתמיה which he uses frequently to direct that the preceding words should be read as a question.] Did I not act inadvertently and not with premeditation? This was not my wound, nor was this my blow! פצע wound – is the stroke inflicted by a sword or arrow (old French macheure). (24) כי שבעתים יקם קין IF CAIN SHALL BE AVENGED SEVENFOLD – (according to Rashi, as previously explained, it signifies "If vengeance shall be taken on Cain after seven generations"). If in the case of Cain who killed with premeditation the punishment was suspended for him until the seventh generation, in the case of myself who slew inadvertently does it not necessarily follow that it should be suspended for me until many seven generations? שבעים ושבעה SEVENTY AND SEVEN – He uses a term that denotes many periods of seven generations. Thus did R. Tanchuma explain this passage; but the Midrash Rabbah (Genesis Rabbah 23) does not mention that Lamech slew anyone at all, and only states that his wives had lived apart from him after they had born children, because God's decree had been issued that Cain's descendants should be exterminated after seven generations. They said, "Why should we bear children only to be destroyed? Soon the Flood will come and will sweep everyone away!" Lamech then said unto them, "Did ‘I' slay a man ‘לפצע for my wounding" (i.e. that I should be wounded — punished)? Did "I" slay Abel who was a man in height but a child in years, that my descendants should be exterminated on account of this sin (the sin of Cain who killed Abel)? If Cain who did kill had his punishment suspended until the seventh generation, I who have not killed — does it not necessarily follow that my punishment) should be suspended for many seven generations? This, however, is an absurd argument a fortiori, for if so, the Holy One, blessed be He, could never exact his debt nor fulfil his word.

(כג) שמען קולי – שהיו פורשות הימנו מתשמיש לפי שהרג את קין ואת תובל קין בנו שהיה למך סומא ותובל קין מושכו וראה את קין ונדמה לו כחיה ואמר לאביו למשוך בקשת והרגו, וכיון שידע שהוא קין זקנו הכה כף אל כף וספק את בנו ביניהם והרגו והיו נשיו פורשות הימנו והוא מפייסן. שמען קולי – להשמע לי, וכי איש אשר הרגתי, לפצעי נהרג, וכי אני פצעתיו מזיד שיהא קרוי הפצע על שמי, וילד אשר הרגתי לחבורתי נהרג, כלומר, על ידי חבורתי, בתמיה, והלא שוגג אני, לא זהו פצעי, ולא זו חבורתי. פצע – מכת חרב או חץ, נַברְדוּרָא בלשוננו. (כד) כי שבעתים יקם קין – קין שהרג מזיד נתלה לו עד שבעה דורות אני שהרגתי שוגג כל שכן שיתלה לי שביעיות הרבה. שבעים ושבעה – לשון רובי שבעיות אחז לו כך דרש ר' תנחומא (בראשית י"א), ומדרש בראשית רבא (בראשית רבה כ"ג:ד') לא הרג למך כלום ונשיו פורשות הימנו משקיימו [מצות] פרייה ורבייה, לפי שנגזרה גזירה לכלות זרעו של קין לז' דורות, אמרו מה אנו יולדות לבהלה למחר המבול בא ושוטף את הכל והוא אומר להן וכי איש הרגתי לפצעי, וכי אני הרגתי את הבל שהוא איש בקומה וילד בַשַנִים, שיהא זרעי כלה באותו עון, ומה קין שהרג נתלו לו ז' דורות אני שלא הרגתי לא כל שכן שיתלו לי שביעיות הרבה, וזהו קל וחומר של שטות, אם כן אין הקב"ה גובה את חובו, ומקיים את דבריו.

R. Yosef Kara Bereshit 4:23ר׳ יוסף קרא בראשית ד׳:כ״ג

ויאמר למך לנשיו – כי למך נשא ראשון שתי נשים, והיו מתקוטטות ומתקנאות זו בזו, וכעסתה צרתה, והיו עושות קולי קולות, והיה אומר להם מה פשעי מכל אדם, שאין שקט בביתי לא באכילה ולא בשתיה ולא בשכיבה ולא בקימה, וכי הרגתי בני אדם או חנקתי תינוקות, שאירע לי מה שלא אירע לאדם מעולם, ועתה הנני מת בידכן, כי לא אוכל לסבול זאת, אבל הקדוש ברוך הוא יפרע מיכן, כי קין שחטא אמר לנקום בשבעתים, [כמו שבעה, כמו הכבשה ישלם ארבעתים (שמ"ב יב, ו) כמו ארבע,] כל שכן שינקום אותי בשבעים ושבעה, ובא ללמדינו שלא ירבה אדם נשים, כי היא קטטה ומריבה. (ר"י בכור שור בשם פירש רבי יוסף קרא ז"ל עם השלמה מספר הג"ן)

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 4:15-16,23אבן עזרא בראשית פירוש ראשון ד׳:ט״ו-ט״ז,כ״ג

(טו) שבעתים – עד שבעה דורות, כי אין זאת המלה ארבעה עשר ולא שלש מאות וארבעים ושלוש, והעד ואור החמה יהיה שבעתים (ישעיהו ל':כ"ו), ואחר כן ביאר הנביא דברי באור שבעת הימים. וטעם יקם – שתלקח נקמתו, וכן לא יקם (שמות כ"א:כ"א). והטעם כי השם האריך אפו על קין עד שבעה דורות. ואל תתמה לחשוב איך חיה כל אלה השנים. והנה שת אחיו היה עם נח שנים רבות. גם יתכן, שיקרא זרע קין על שם אביהם כמו ישראל. ויש אומ' כי האות קין. ואחרים אמרו, שנתן חוזק בלבו והסיר פחדו ממנו. והנכון בעיני שהשם עשה לו אות עד שהאמין, והכתוב לא גלה האות. (טז) בארץ נוד – קראו כן בעבור שהיה נע ונד. קדמת עדן – מזרח עדן והוא צפון מהגן. (כג) ודע כי ויאמר למך לנשיו – מאוחר בפרשה, וכבר הזכרתי לך כמוהו שנים, וכן ויקח האיש נזם זהב (בראשית כ"ד:כ"ב), וכן אמר אל בני ישראל אתם עם קשה ערף (שמות ל"ג:ה'), וכן ואתחנן אל י"י (דברים ג':כ"ג). והטעם כאשר אמרו חכמינו שעדה וצלה נמנעו, כי פחדו להוליד בנים בעבור שיהיו שביעים לקין ויהרגו או ימותו, על כן אמר למך לנשיו אני הוא באמת השביעי ואם אדם יפצעני שהוא גדול, או ילד יעשה לי חבורה אז הרגתיו. ומלת הרגתי – תמורת אהרוג, וכן רבים. וכמוהו נתתי כסף השדה (בראשית כ"ג:י"ג), אשר לקחתי מיד האמורי (בראשית מ"ח:כ"ב), ורבים כמוהם. ואם עד שבעתים יקם קין – למך שבעים ושבעה, בעבור שהוא הרג בזדון, ואני לא הרגתי ולא חטאתי. והטעם, שאמר לנשיו, כי כבר בטלה הגזירה על קין. ובאמת כי בני למך וכל זרעו מתו במבול, ולא נשאר לקין שם מחמס אחיו הבל.

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 4:15ר׳ יוסף בכור שור בראשית ד׳:ט״ו

שבעתים יוקם – אהרוג אני שבעה על נקמתך, כמו: ו{את }הכבשה ישלם ארבעתים (שמואל ב י"ב:ו'). ושבעתים אינו דוקא אלא כמו הרבה, כמו: שבע יפול צדיק וקם (משלי כ"ד:ט"ז), וכמו: ויספתי ליסרה אתכם שבע (ויקרא כ"ו:י"ח).

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 4:23-24ר׳ יוסף בכור שור בראשית ד׳:כ״ג-כ״ד

(כג-כד) ויאמר למך לנשיו – פירש ר' יוסי קרא ז"ל: כי למך נשא ראשון שתי נשים, והיו מתקוטטות ומתקנאות זו בזו, וכעסתה צרתה, והיו עושות קולי קולות. והיה אומר להם: מה פשעי מכל אדם, שאין שקט בביתי, לא באכילה, ולא בשתיה, ולא בשכיבה, ולא בקימה. וכי הרגתי בני אדם או חנקתי תינוקות, שאירע לי מה שלא אירע לאדם מעולם. ועתה הנני מת בידכן, כי לא אוכל לסבול זאת. אבל הקב"ה יפרע מיכן, כי קין שחטא אמר לנקום בשבעתים, כל שכן שינקום אותי בשבעים ושבעה. ובא ללמדינו שלא ירבה אדם נשים, כי היא קטטה ומריבה. ולי נראה: כי בימים ההמה היו חוזים וחכמים שהיו יודעים שיבא מבול בימי בני למך, כי לא תמצא בבני למך תולדות, כי טבעו הם במבול. והיו שומעות נשי למך כך, והיו רוצות לפרוש הימנו, כי אומרות: למה נלד לרוח ולהבל, ונסבול עצבון, והריון, ולידה, וגידול בנים. והיה אומר להם ומנחם אותן: אל תאמינו שהקב"ה יעשה זאת, וכי הרגתי איש או חנקתי נערים, שיבא כך שיטבעו בניי. על קין חס, עלי לא כל שכן. ופיתה אותן בדברים עד שהעמיד מהם וולדות. ונראה שלכך הירגילו אילו בני למך האומניות הללו, שלא היו מתברכין בעבודת האדמה, מפני קללת קין זקנם. ועל דרך זה שפירשתי תירגם אונקלוס.

Radak Bereshit 4:15רד״ק בראשית ד׳:ט״ו

ויאמר לו ה' לכן כל הורג קין שבעתים יוקם, I have decreed that anyone killing Kayin will be punished twice sevenfold for that deed, irrespective of whether the killer is man or beast. The number “seven” mentioned here is not to be understood literally, but is a figure of speech for multiples of one. The number is used in a similar sense in Leviticus 26,21 where it also does not mean that God will punish the Jewish people sevenfold for each of their sins, but He warns them that their punishment will be very severe. In Proverbs 24,16 שבע יפול הצדיק וקם, the meaning is also not that the righteous will fall down seven times and rise again, but that even if a righteous person falls on bad times repeatedly, being righteous, he will recover. These many ways in which a killer of Kayin would be avenged could be that his killer will be afflicted with numerous sicknesses, diseases, not with just one. They would afflict him successively, until he will succumb to the last such disease. According to Torah Shleymah on our chapter item #114 God told Kayin that in consideration of the fact that he now displayed fear of and reverence for God, he would have his lifespan extended for seven generations. Onkelos explains the expression שבעתים as receiving punishment spread over seven generations. Just as Kayin’s eventual death was suspended for 7 generations, so he who killed him would experience a similar fate. Eventually, Lemech killed Kayin. He was the sixth generation after Kayin, but the seventh counting from Adam.

ויאמר ה' כל הורג קין שבעתים יוקם – כן גזרתי כל מי שיהרגנו אקח נקמתו ממנו פעמים רבים, תהיה חיה רעה או אדם. וחשבון שבע נופל על רבוי הדבר, כמו (ויקרא כ"ו:ט') "שבע על חטאתיכם" שבע יפול צדיק וקם (משלי כ"ז) וכשהוא כפול כמו שבעתים יהיו הרבוי כפלים, והנקמות הרבות הם חליים שונים זה אחר זה ואחר כן המיתה. ובב"ר (שם) לכן שיראת ממני אני מאריך לך עוד שבעה דורות, ואונקלס תרגום לשבעה דרין אתפרע מניה ר"ל כמו שאמרו במדרש שיתלה לו העון עד שבעה דורות, והרגו למך שהיה דור ששי לו ושבעה לאדם.

Radak Bereshit 4:19,23-24רד״ק בראשית ד׳:י״ט,כ״ג-כ״ד

(19) ויקח לו למך, it appears that the generations prior to Lemech and even subsequent to him did not marry more than one wife. Lemech, who was the first one to marry two wives, was also the first one of whom disagreements between him and his wives have been recorded. The two wives were jealous one of the other so that Lemech had to scare them that he would kill them if they would disturb his domestic peace. (23) ויאמר למך לנשיו, our sages in Bereshit Rabbah 23,4 state that when Lemech wanted to sleep with his wives they refused him. They used several arguments, one being that they were afraid of the deluge and they did not want to give birth to children already doomed. Lemech countered that if Kayin whose deed of foul murder had resulted in suspension of his death sentence for 7 generations, then he, Lemech, who had killed inadvertently, accidentally, would not be punished for far longer than that, and his wives had no reason to worry. Even if a deluge would come tomorrow, he was free from the taint of sin and would not become its victim. He went further, saying that even assuming he had deliberately killed a man or a child, God would forgive him, seeing he had many merits which would offset one such sin. Kayin had not had such merits even before he killed his brother but had sinned so that God had rejected his offering, and still his sentence had not been carried out for seven generations. This is how he arrived at the expression שבעה ושבעים as opposed to שבעתים the period during which God had suspended the carrying out of the sentence of death on Kayin. He appealed to God’s patience to extend this patience to him. It is also possible that Lemech’s logic was totally foolish, as hinted at by Rashi, as the wives of Lemech did not worry about retribution for Lemech’s sin but the long overdue retribution for Kayin’s sin, something that would include all of Kayin’s offspring. We have to assume that Lemech’s speech to his wives took place before his wife Adah had given birth to Yaval. Some of our sages (Tanchuma 11), claim that Lemech was blind and that when whenever he went out hunting a child (Tuval Kayin) would serve as his guide. When the child spotted the animal he would tell Lemech to draw his bow and aim his arrow in a certain direction. In this fashion Kayin, while being mistaken for an animal, was killed. Other sages (Bereshit Rabbah 22,12) claim that the “sign” provided by God for Kayin to warn people and beasts not to kill him, was a horn which grew out of his forehead. Kayin, being constantly on the move in the field due to God’s curse, was mistaken by the boy accompanying Lemech for a wild beast seeing that it had a horn on its forehead. Once the boy and Lemech came close to inspect the “beast” they thought they had killed, the boy told Lemech that they had killed a human being. Lemech then suddenly realised that he had killed his ancestor Kayin and this gave rise to his words איש הרגתי לפצעי וילד לחבורתי, he told his wives not to worry because whereas Kayin had murdered intentionally, he had reason to believe that God would delay punishing him for longer even than He had delayed Kayin’s punishment. Rabbi Yaakov bar Idi asked Rabbi Yochanan why our verse mentioned both איש and ילד, would not either have been enough? Rabbi Yochanan replied that the word איש refers to the slain’s physical size, i.e. he was an adult, whereas the word ילד refers to the age of the slain person. It is also possible to understand the passage as hinting at the jealousies between Lemech’s two wives, especially, since it appears that no one prior to Lemech had taken two wives. This is also why in Talmudic parlance such wives are known as צרות. This expression occurs first in connection with Chanah and Peninah the two wives of Elkanah (Samuel I 1,6). Lemech threatened to kill both his wives if they would continue to feud with one another. He made it plain that he had no reason to be afraid of the punishment for killing them, since God would be even more lenient with him than He had been with Kayin who had not had any good reason to kill his brother. Seeing that the number שבעה had already been used in connection with Kayin and his punishment, Lemech used an amended version of the number seven in describing how long it would take for him to be punished. According to our commentary earlier on verse 15, Lemech intended here to make plain to his wives that whoever would kill him if he were forced to kill his wives, would experience far greater retribution than the one who killed Kayin, concerning whose killing God had warned the killer of especially severe (not sevenfold) retribution. The justification for such drastic retribution was that God Himself had assured Kayin of protection against being killed arbitrarily, hence the crime would be both against God and against Kayin. In practice this meant that the penalty could be paid only by the offspring of the killer. In addition to the killer himself. God’s retribution would include those who are close to the killer, for instance. His reasoning was that whereas he would have killed with provocation, Kayin had killed without provocation, ergo anyone killing him would be far more guilty than Kayin had been at the time. Seeing that God had not bothered to warn anyone who would kill Lemech of such draconian punishment, he had to go on record himself. The reference to פצע, which seems unrelated to killing, is to a wound which results in the victim bleeding, whereas חבורה is an injury that does not result in blood flowing from the victim. He associated the word חבורה with children, as these, being frail, are more likely to die from injuries that did not result in loss of blood. The word הרגתי is to be understood as the same as אהרג, i.e. a future mode, seeing he is warning of what may yet occur. Alternatively, the references to injuries refer to he himself being injured, and he is warning those who might injure him that he would retaliate by killing them. According to the first explanation the letters י at the end of the word לפצעי and לחבורתי would refer to the people causing such injuries, whereas according to the second explanation these letters would refer to the ones sustaining such injuries. We have numerous examples of such constructions, for instance Psalms 2,6 ואני נסכתי מלכי, “but I have installed my king, etc.” or Psalms 74,12 ואלוקים מלכי מקדם, “O God my King from old;” in the former the letter י refers to the passive subject, in the letter to the active party. נשי למך, constructions in which one refers to people close to oneself in the third person, as Lemech did to his wives in this verse, also occur in Exodus 24,1 as well as in Genesis 2,20 and in Samuel I 12.11. (24) כי שבעתים, this has already been explained in the previous verse. The purpose of the Torah recording all this for all posterity is to demonstrate that in former times, even during the era of idolatry which began with Enosh, people were convinced that God supervises the personal fates of His creatures here on earth, meting out punishment to the wicked and reward to the deserving.

(יט) ויקח לו למך שתי נשים – נראה שהראשונים לא היו לוקחים שתי נשים והוא החל ולקח לו שתי נשים, לפיכך היו מתקוטטות והיו צרות זו לזו, והוצרך להוכיחן ולהפחידן להרוג אותן אם לא תשקטנה. (כג) ויאמר למך לנשיו – ארז"ל (שם) כי תבעם לתשמיש ולא רצו כי פחדו מהמבול שהיו אומרים שיבא, אמרו נלד למארה, מחר בא המבול ושוטף הכל, אמר להן לא יבוא עלי ועל זרעי, כי אני זך ואין בי עון ואפילו הייתי הורג איש או ילד יכפר לי ה', כל כך זכיותי רבות, שהרי קין הרג ונתלה לו עד שבעה דורות אע"פ שהיה חוטא קודם ההריגה, כמו שראינו בדבר הקרבן וכן היה חוטא בדברים אחרים, ואעפ"כ תלה לו האל עד שבעה דורות כל שכן לי שאני זכאי אם יבוא לי דבר ההריגה כמו שבא לידו שיתלה לי יותר ממה שתלה לו. וזהו שבעים ושבעה – ומהם אמרו כי למך היה סומא והיה צייד, והיה מנהיג אותו ילד לשדה לצוד, וכשהילד ראה חיה היה אומר לו משוך בקשתך למקום פלוני שראיתי בו חיה והיה מושך, וקין יש מרבותינו אמרו כי האות שנתן לו, שיצא לו קרן במצחו והיה נע ונד בשדה, וכשראה אותו הילד מרחוק חשב שהוא חיה מפני הקרן שהיה לו ואמר ללמך משוך, ומשך ובא לו החץ בלבו ומת. כיון שהגיע אליו אמר לו הילד אדם הוא שהרגת ומפני הקרן שהיה במצחו חשבתי שהוא חיה, אמר למך זהו קין זקני, לקח הילד וחבטו בקרקע ומת, לפיכך אמר איש הרגתי לפצעי וילד לחבורתי, כלומר אל תפחדו אם הרגתי כי קין זקני הרג במזיד ונתלה לו שבעה דורות כל שכן שהרגתי בשוגג שיתלה לי יותר ויותר. ועוד אמרו ר' יעקב בר אידי בעא קמי ר' יוחנן, אם איש למה ילד ואם ילד למה איש? אמר ליה איש לעובדין וילד לשנים. ויתכן לפרש עוד כי היו מתקוטטות שתי נשיו כי לא היה מנהג עד למך לקחת שתי נשים והיו מקנאות זו בזו כי כן מנהג שתי נשים לאיש אחד לפיכך נקראו זו לזו צרות, וכעסתה צרתה, שהיו צרות זו לזו, ואמר להן למך שראה אותן מתקוטטות, עתה אהרוג אתכן אם תתקוטטו ולא אפחד מהעונש כי אם אהרג איש או ילד יאריך לי האל, שהרי האריך לקין זקני, ושבעתים יאריך לי שאני טוב ממנו יותר ויותר, וזהו שאמר שבעתים ושבעים ושבעה, לפי שזכר בקין מספר שבעה זכרם גם כן שבעים ושבעה, ושבעים ושבעה, עשר שביעים, כלומר עשר פעמים יאריך לי עליו ויותר שבעה, ולפירושנו שפירשנו למעלה כי שבעתים יקם קין, כי הרבה נקמות יקח ממי שיהרגנו, יהיה פירושו כן, אם אמר האל על מי שיהרוג קין שיוקם שבעתים אע"ג שהרג, כ"ש לי שאני טוב ממנו, ואם אהרוג מי שיכעיסני לא יהרגני בעבור זה ומי שיהרגני יקחו ממנו נקמות שבעים ושבעה. ופצע – שהיא מכה שהוציאה דם זכר לאיש שלא ימות בחבורה ברוב, וחבורה שהיא מכה שאינה מוציאה דם, ולפיכך זכר חבורה לילד שימות בחבורה פעמים. והרגתי – כמו אהרוג כמו שפירשנו, אם אהרוג ורבים כמוהו; או פירושו אם יפצעני איש הייתי הורג אותו, או ילד אם היה עושה בי חבורה, ויהיה לפי' הראשון יו"ד לפצעי ולחבורתי על הפועל ולפי' השני על הפעול, כמו (תהלים ע"ד:י"ג) "ואלהים מלכי מקדם", על הפעול. נשי למך – כמו "ואל משה אמר עלה ה"' (שמות כ"ד) ולאדם לא מצא עזר כנגדו (לעיל ב') ואת יפתח ואת שמואל (שמואל א' י"ב:י"ג). (כד) כי שבעתים יקם – מפורש הוא בפסוק שלפניו. והיה הספור הזה להודיע כי מקדם היתה אמונת בני אדם מהשגחת האל בתחתונים גומל טוב לטובים ורעה לרעים, ופעמים מאריך אפו לאחד יותר מאחר.

Ramban Bereshit 4:23רמב״ן בראשית ד׳:כ״ג

ויאמר למך לנשיו – סמכו המפרשים (רש"י, והראב"ע) בענין הכתוב הזה על דעת אונקלוס, שפירש לכן כל הורג קין שבעתים יוקם (לעיל ד טו), כי לשבעה דורות יוקם ממנו ולא עתה, כי השם האריך אפו ממנו. והנה נשי למך פחדו להוליד בנים בעבור שיהיו שבועיים לקין, והוא נחם את נשיו שהשם יאריך לו עוד שבעים ושבעה, כי יתפלל לפניו, כי הוא ארך אפים וירחם עליו. או שהיה קל וחומר של שטות, כפי המדרש שהזכיר רש"י. ואם כן יאמר לכן כל הורג קין לשבעתים יוקם ממנו ולא בימיו. וזהו תרגומו של אונקלוס כל דיקטל קין לשבעה דרין יתפרע מיניה. ואם כן היה ראוי שיהיה "ויאמר למך לנשיו" מוקדם. ולפי דעתי אין טעם "שבעתים" לשבעה דורות, כי לא תאמר המלה הזאת על השבעה הנפרדים, רק על הכפל דבר אחד שבעה פעמים, כמו מזוקק שבעתים (תהלים יב ז), ישלם שבעתים (משלי ו לא), ואור החמה יהיה שבעתים (ישעיה ל כו), כפול ומכופל שבעה חלקים. אבל פירוש "כל הורג קין" כפשוטו, שאמר השם, לכן כל אשר יהרוג את קין שבעתים יוקם ממנו, כי אעניש ההורג אותו שבע על חטאתו, כי אני הבטחתי את קין שלא יהרג, בעבור יראתו אותי והתודותו לפני. אבל ענין למך עם נשיו לא הזכירו הכתוב בביאור. ונוכל לומר גם כן שהיו יראות מעונש שלא יהרג למך בעון אביו, כי השם לא אמר לקין סלחתי לך, רק שלא יהרג, אבל יגבה חובו מזרעו, ולא ידעו מתי. וכן היה הדבר. ולמך נחם אותן לאמר, כי השם ירחם עליו כאשר רחם על קין, כי הוא נקי כפים ממנו, ויתפלל לפניו גם הוא וישמע תפלתו. אבל הנראה בעיני, כי היה למך איש חכם מאד בכל מלאכת מחשבת, ולמד לבנו הבכור ענין המרעה כפי טבעי הבהמות, ולמד את השני חכמת הנגון, ולמד את השלישי ללטוש ולעשות חרבות ורמחים וחניתות וכל כלי המלחמה. והיו נשיו מתפחדות שלא יענש, כי הביא החרב והרציחה בעולם, והנה הוא תופש מעשה אבותיו בידו, כי הוא בן המרצח הראשון, וברא משחית לחבל. והוא אמר להן אני לא הרגתי איש לפצעים ולא ילד לחבורות כאשר עשה קין, ולא יענישני השם, אבל ישמרני מן ההריגה יותר ממנו. והזכיר כן לומר, כי לא בחרב וחנית יכול אדם להרוג בפצעים וחבורות, שימית במיתה רעה יותר מן החרב, ואין החרב גורם הרציחה, ואין על העושו חטא.

Ralbag Bereshit Beur HaParashah 4:15רלב״ג בראשית ביאור הפרשה ד׳:ט״ו

ואמר אליו ה' יתעלה: באמת כל הורג קין ישיגהו עונש חזק, ולא פירשוֹ. או נֹאמר שהרצון בזה שה' יתעלה אמר: באמת כל הורג עתה הוא קין, כי לא ניסה זולתו להרוג, ולזה אין לו לירא שיהרגהו מוצאו. והנה עונש קין יִשְׁלַם אחר שבעה דורות, שאז יִכְלֶה זרעו, ועד העת ההוא האריך לו. והנה לא נתפייס קין בזה, כי מה בצע יהיה לו אם יהרגוהו ויֵעָנֵשׁ ההורג, או אם לא יֵהָרֵג ויכאיבהו מוצאו ויזיקהו; ושׂם ה' יתעלה לו אות שלא יכהו כל מוצאו. וזה האות לא פורש, ונחלקו בו רבותינו ז"ל בבראשית רבה (כב, יב), והנה היה זה האות באופן שהאמין בו קין, איך שהיה ענינו.

Ralbag Bereshit Beur HaParashah 4:23-24רלב״ג בראשית ביאור הפרשה ד׳:כ״ג-כ״ד

(כג) וסיפר שכבר אמר למך לנשיו, כשהיו מתפחדות מן העונש אשר ענש ה' קין, להיות זרעם הוא הדור השביעי לקין: האם איש הרגתי לפצעי — רוצה לומר שפצעתי בו, וילד לחבורתי — כמו שעשה קין? (כד) ולמה ישיגני עונש? הנה קין שהרג — האריך לו ה' שבעה דורות, ואני שלא הרגתי — בדין שיאריך לי ה' יותר ממה שהאריך לקין כפלים רבים. והנה אמרו בבראשית רבה (כג, ד) שזה היה קל וחומר של שטות, אם כן מהיכן הקדוש ברוך הוא פורע את חובו.

R. Yosef ibn Kaspi Tirat Kesef 1ר׳ יוסף אבן כספי טירת כסף פרק ראשון

וראוי שתרגיש ג"כ אמרו:  לכן כל הורג קין שבעתים יקם, ר"ל שהנוקם יקום מהורגו נקמות גדולות, כי דרך המדברים להפליג במספר שבעה, והנה מבואר שלא מנע ה' ההריגה לגמרי,  אבל רצה שלא יהרגנו כל מוצאו, ועל זה שם בו אות כטעם:  ושמתי בהם אות וג' (ישעיה ס"ו:י"ט).

R. Yosef ibn Kaspi Bereshit 4:23-24ר׳ יוסף אבן כספי בראשית ד׳:כ״ג-כ״ד

(כג) ויאמר למך לנשיו – כענין המאמר הראשון מהמן לאשתו (אסתר ה:י"א). כי איש הרגתי לפצעי וילד לחבורתי – כן עשה אחת ושתים, וכן עושה תמיד על מי שירים ידו בו. (כד) וטעם שבעים ושבעה – קבוץ שבעיות משני מיני מספר, ר"ל אחדים ועשרות להורות על הריבוי המופלג. ויותר מופלג מזה כי ימצא בכתו' קבוץ שבעיות שלשת מיני מספר ר"ל אחדים ועשרות ומאות ובכל זה סודות וחידות.

Abarbanel Bereshit 4:18אברבנאל בראשית ד׳:י״ח

ואתה רואה מתוכן הספור שקצר הספור בחמשת הדורות שנולדו לקין כי לפי שהיה אחריתן להכרית לא היה ראוי להאריך בספורים גם כי אותן התולדות לא נכתבו אלא לזכור לידת למך שהרג את קין וגם להגיד שמפני למך היו המתחילים במלאכות שיזכור. וכבר אמרו בב"ר שעירד ומחויאל ומתושלח ולמך כלם שמות של ההשחתה העתידה לבוא עליהם במי המבול.

Abarbanel Bereshit 4:13-14אברבנאל בראשית ד׳:י״ג-י״ד

וכן התבארה התשובה לשאלה הט' אם לדעת מי שפירש שבעתים יוקם נאמר על שופך דם קין כדי שלא יהרג ויחיה ויקבל ענשו בעולם הזה. או שלהיותו נע ונד בארץ במצות המלך ה' צבאות היה ראוי שלא תגע בו יד כי מי ישלח ידו בנשמר ובטוח מאתו ית' כ"ש לדעת האומר שרא' קין את המבול ונמחה בו הוא וכל זרעו יחד שהיה ראוי מפני זה שישמרהו השם עד בא חליפתו וענשו כענין (תהלים צ"ב) בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און להשמדם עדי עד. ואמנם לדעת מי שפי' כל הורג קין שבעתים יוקם עד ז' דורות תלקח הנקמה בקין בידי למך נתקיימה הגזרה לפי שהשבעה הם מאדם צא ומנה אדם קין חנוך עירד מחויאל מתושאל למך שהוא הדור השביעי ואף שלא תרצה למנות הדורות כי אם מקין היתה נקמתו בזה לפי שכבר נולדו בני למך כשנהרג קין והם היו הדור הז' וכן לדעת הראב"ע שכתב שהיתה נקמת קין כשנמחה כל זרעו במי המבול היו שבעה הדורות מחנוך ונשלמו בזמן המבול לפי שבני למך אולי שלא הולידו בנים ולכן לא נתפרשו בתור' וכבר הסכים על זה הרמב"ן והותר' השאלה הט'.

Abarbanel Bereshit 4:23-24אברבנאל בראשית ד׳:כ״ג-כ״ד

ואמנם מאמר למך לנשיו עדה וצלה שמענה קולי בא ענינו בכתוב הזה סתום מאד וא"א לפרשו יפה אלא כמו שפירשו רז"ל. ומצאתי ספורו גם כן בספרי הרומים כי הם לקחו הדברים האלה מדברי יוסיפון שכתב בספר הקדמונים. והוא שלמך היה סומא והיה יוצא השדה לצוד ציד אם להתענג כמנהג השרים ואם לצורך העורות ללבוש ונער קטון נוהג בו ומוליכו בשדה וכשראה הנער מרחוק את קין שהיה מתחבא בתוך עצי השדה נדמה לו ברוב שערותיו שהיה חיה ואמר ללמך בראותו אותו למשוך בקשת כנגד אותו צד באשר הוא שם ולמך משך בקשת והכהו וכאשר קין במכתו נשא קולו הלך שם למך והנער לראות מהו ומצאו שהיה קין זקנו וחרה אפו של למך על הרגו אותו והכה בקשת אשר בידו על ראש הנער בעבור שהטעתו לומר שהיה חיה משונה וכאשר הכה את הנער הרגו ג"כ והיו נשיו פורשות ממנו באמרם שהיה רוצח שהרג שתי נפשות יחד את זקנו קין ואת הנער המוליכו בדרך. והוא היה מפייסן בדברים באמרו שמען קולי האזינה אמרתי ואל תמרדו בי כיון שאתם נשי ואני בעליכן כי אם איש הרגתי שהוא קין הוא לפצעי כלומר אנכי אקבל ענשי ולא אתם ואם ילד הרגתי הנה הוא לחבורתי ולרעתי ולא לרעתכם ואם כן מה תריבון עמדי להרגני בריבכם די לי בצערי כי שבעתיים יוקם קין כלומר שידעתי שעתיד הקדוש ברוך הוא לקחת נקמתו מקין לשבעה דורות שנשלמו בי. או שינקם ממני נקמה רבה שבעתים על שהרגתי את קין. אבל תדעו לכם כי כאשר ינקם השם ממני על העון הזה לא יעניש אותי לבדי כי כל העולם כלו ישחת עמי רומז למי המבול שיבא על כל הארץ והוא אמרו ולמך שבעים ושבעה דורות שימותו מבני אדם כלם עמי במבול. וזכר המספר הזה להפליג ברעה ההיא אשר תהיה לכל בני עולם. ויהיה אמרו שבעים ושבעה חסר בי"ת כמו בשבעים ושבעה ע"ד כי ששת ימים עשה. ואפשר שאמר זה ג"כ להודיע לנשיו כי כמו שהוא היה עתיד לקבל את הדין על אשר הרג לזקן ולילד כן יהיו המה עתידות לקבל ענשן ודינן על הרעה אשר המה משלמות אותו. והותרה בזה השאלה הי'. ויש לחז"ל דרכים אחרים בפי' הפסוקים האלה בשלמך לא הרג את קין ולא את הנער אבל שהיו נשיו מתפרשות ממנו מפחד ממי המבול שימחה זרעם או שתבא נקמת קין בבניהם שיהיו דור שביעי לענשו ושלכן פייסן למך בדבריו והוליך אותם לדין לפני אדם הראשון וכמו שנתפרש בב"ר.

Sforno Bereshit 4:15,23-24ספורנו בראשית ד׳:ט״ו,כ״ג-כ״ד

(טו) כל הורג קין שבעתים יוקם. אני אומר לכל מי שהוא מוכן להרוג קין שאני גוזר שתהיה הנקמה על חטאו שבעה פעמים, כי המוכן להרוג יקרא "הורג" כאמרו "ואפרים להוציא אל הורג בניו" (הושע ט, יב). ומלת "שבעתים" תורה שבע פעמים שתי פעמים, כמו "ונמצא ישלם שבעתים" (משלי ו, לא). גזר אם כן שעל זאת הרציחה, שהיתה דם אחיו ומחצית המין האנושי או שלישיתו, תהיה הנקמה ברוצח שבע פעמים כפולים, בזה האופן שיהיה משך זמן ו' דורות: נע ונד. שהם חיים רעים כמו המות או יותר ממנו, כאמרו "אל תהרגם פן ישכחו עמי, הניעמו בחילך" (תהלים נט, יב), ובסוף יהרג בדור השביעי, כמו שקרה לו על ידי למך, כפי מה שבא בקבלה... (כג) שמען קולי נשי למך. צועק עלי יגון. אמרתי. שאספר צערי. הרגתי לפצעי. חבלתי בעצמי ממש, שהיה ההרוג אבי. וילד לחבורתי. שהיתה החבורה בעצמי ממש, במה שהיה ההורג בני. (כד) ולמך שבעים ושבעה. שיהיה הצער שאצטער על זה כל ימי הרבה יותר מן הצער שהצטער קין על היותו נע ונד, וזה כי הצטער למך כל ימיו שהרג את קין זקנו ותובל קין בנו, כפי מה שבא בקבלה.

Ma'asei Hashem Ma'asei Bereshit 21מעשי ה׳ מעשי בראשית כ״א

ויהיה א"כ לפי הפשט שלמך כאשר ראה שאותם הנשים לא היו נשמעות אליו לשרתו ולהיותם תחת ממשלתו, הנה להפחידם ולאיים עליהם אמר להם שאיש הרג לפצעו בלתי חרב וחנית וילד לחבורתו ג"כ, כמספר רוגזו הגדול וגבורתו המופלגת, והיה כאומר להם שאם לא ישמעו אליו להיותן כפופות תחת ממשלתו שיהרגם גם כן, ובשגם יהרגם לא ימשך אליו נזק שהשי"ת ינקום דמם שהרי קין שהרג את הבל ועם כל זה גזר ה' והבטיח את קין שלא יהרג, והורג אותו יוקם שבעתים, שגם הוא אם יהרוג אותם לא יהרג אבל יוקם שבעים ושבעה. שהיה נראה אליו שקין הרג את הבל שלא כדין, אבל הוא אם יהרוג נשיו בדין הורגם אחרי שעוברים גזירתו יתברך שאמר והוא ימשל בך, והיה הקל וחומר שלו צודק כי אם קין שעשה נגד רצון ה' יוקם שבעתים, כל שכן שהוא יוקם, כיון שנשיו עושים נגד רצונו וגזירתו של השם יתברך, ולזה אמר (בראשית ד, כג) שמען קולי, כלומר לא כאדם ששמע לקול אשתו. וכבר היה מדרשם ז"ל (בר"ר כג, ד הובא ברש"י כאן ד, כה) לומר שלמך קבל על נשיו לפני אדם, ושאמרו לו קשט עצמך, וכל זה דרשו כן מפני סמיכות אומרו וידע אדם את חוה אשתו, סמוך למעשה למך עם נשיו, אמנם לפי הפשט שאמרנו נאמר שלפי זה הסמיך דברי אדם ודירתו בהתמדה עם חוה, לומר את כל התלאה שמצאה את למך עם הנשים, שהיו מזרע אותה האשה שנבראת מן האדמה, וכמה דירה נאה ומתמדת היתה לאדם עם חוה.

Biur Bereshit 4:23ביאור בראשית ד׳:כ״ג

ונמצא למחבר אחד אשר לא מבני עמנו דרך נאה ומסכים עם המשך הכתובים, אמר יתכן שבימי' ההם כבר החל החמס לרוב על פני האדמ', והיו בעלי זרוע שוכני' במדברות במערות ובנקיקי הסלעים ומציקי' את בעלי הישוב גוזלי' וחומסי' ושודדי' את בהמתם ורכושם, וגם את נשותיהם לקחו בחזקה, עד שהוצרכו בעלי הישוב עובדי האדמה ויושבי אהלים להקהל ולעמוד על נפשם, לבנות להם ערי חומה דלתים ובריח, ולהמצי' תחבולות וחכמות ומלאכות שונות אשר על ידם יקום החלש נגד הגבור וינצח אותו, והיתה לטישת החרבות והרמחים שבפסוק הקודם נאותה מאוד אל התכלית ההוא, כי על ידה עשו להם הכלים ההם ההורגים בלי גבור', והחלש אשר בידו חרב או חנית, יאמר גבור אני, ואחרי שתובל קין בן למך הי' אבי האומנות ההוא, ואפשר שלמדו מלמך אביו כדעת הרמב"ן ז"ל, השתבח גם למך נגד נשיו, ואמר אליהן מעתה אין אני מתירא משום אדם אשר יקום עלי לעשות לי חמס, ואם ילחום עמדי האיש הגבור באבן או באגרוף וישית בי פצע, או יעמוד לנגדי הילד בכח ידו וזרועותיו, ויעשה בי חבורה, הלא נקל לי להרגו בכלים המשחיתים אשר בידי, ולקחת את נקמתי ממנו שבעים ושבעה.  ומלת ילד נופל גם על הנער טרם היותו לאיש, ואפשר שיהי' בעל זרוע וכח אמיץ, אמר ויועץ את הילדים (מלכי' א' י"ב ח'), ויהי' הרגתי תמורת אהרוג כמו נתתי כסף השדה (בראשי' כ"ג י"ג), אשר לקחתי מיד האמרי (שם מ"ח כ"ב), ורבים כמוהם.

HaKetav VeHaKabbalah Bereshit 4:23הכתב והקבלה בראשית ד׳:כ״ג

זמן מה אחר נשואי שתי נשיו אלה נתן אל לבו המעשה הרע אשר עשה ונשבר רוחו בקרבו ונתחרט על אשר עשה... לכן אמר לנשיו במר רוחו "איש הרגתי וילד" אוי לי, מה עשיתי כי השקיתי לזו כוס של עיקרין להיותה עקרה ולא תלד, להיות תשמישי עמה לזנות ולא לפרוץ, ולהשחית זרעי בה לבטלה, אשר עון זה חשוב בעיני כאלו הרגתי את הנפש, וכמאמרם (יבמות ס"ג) כל שאינו עוסק בפ"ו כאלו שופך דמים. ואמרו (נדה י"ג) המוציא ש"ז לבטלה ה"ז כאלו ש"ד... וכולל במלת ילד הריגת נפש הזרעית שאינה כעת רק תולדה, ובמלת איש כולל השקאת עיקרין לאשתו, כי אשה עקרה הרי היא כמתה כענין ואם אין מתה אנכי... והוסיף עוד לומר: כי שבעתים יוקם קין: הגדיל בזה פשעו וחטאתו הרבה יותר מעון קין, כי זה את נפש אחיו הרג, והוא הרג את נפש בנו יוצא ירכו, ואם קין שהיה עליו באמת משפט מות מ"מ (מצד רחמי ה' עליו) הוקצב על ההורג את קין עונש שבעתים, אני ששפכתי נפש יוצא ירכי שאין בו דופי חף ונקי מכל מום, מן הראוי לחרוץ עלי משפט עונש כפלי כפלים שבעים ושבעה. והמפרשים המציאו בזה ספורים אין זכר למו במקרא גם אין להם מקום בתורה כי אין בהם לא חכמה ולא מוסר, לכן נטיתי מדרכיהם ובחרתי בדרך שאין צורך להוסיף בו על לשון המקרא, ויש בו מוסר השכל גדל הערך גם למדנו מזה דעת שכר התאוננותו על חטאו, כי הוליד בנים יושבי אהל ה' ומתבודדים בעבודתו, מחדשי חכמות נפלאות, וכלי אומניות לתועליו' רבות, ומבתו הושתל עולם מלא.

Shadal Bereshit 4:15שד״ל בראשית ד׳:ט״ו

לכן כל הורג קין: הוא דרך שבועה, ולפיכך אמר הורג קין, ולא הורגך, כי הוא כאילו האל משמיע לכל באי עולם: דעו כי מי שיהרוג קין יוקם שבעתים. שבעתים יוקם: ייענש, וכן נקום ינקם (שמות כ"א כ'), כי שורש נקם הושאל להוראת עונש. וישם ה' לקין אות: אולי הכוונה ע"י המאמר הזה והשבועה הזאת נתן לו אות והבטיחו שלא יכה אותו כל מוצאו. ואולי ג"כ הכוונה אות ממש, ולא פירש במה היה האות.

Shadal Bereshit 4:23-24שד״ל בראשית ד׳:כ״ג-כ״ד

(כג) ויאמר למך לנשיו: לא יובן, למה אמר מאמרו לנשיו בפרט, ולא לאחרים;  ולפי שיטתי מפני שנשיו היו ממררות את חייו, אמר להן, כי ה' יעשה נקמתו, עדה וצלה וגו': המליצה מליצת השיר. כי איש הרגתי: הנכון כתרגום אנקלוס שהוא לשון תימה, כלומר לא הרגתי אדם כקין שהרג את אחיו, ואם האל נשא עונו ואמר בי שבעתים יוקם קין, ק"ו שייקח נקמתי אחר שלא חטאתי ואתן מרגיזות אותי על לא חמס בכפי. ומלת כי לתמיהה כמו ואשת נעורים כי תמאס (ישעיה נ"ד ז'). והמחבר אשר לא מבני עמנו המובא בנתיבות השלום (הוא הרדר) פירש, שהיה למך מתפאר על חכמת תובל-קין בנו שהמציא כלי זין, ואמר הנני הורג כל איש שיעשה בי פצע וכל ילד שיעשה בי הבורה;  ולפי זה לא היה לו לומר ילד אלא בחור או נער;  ולפי דרכי יפה יזכיר ילד, שהריגתו אכזריות רבה, לומר לא חטאתי חטא גדול, ועוד מה ענין כי שבעתים יוקם קין לכאן?  כי נקמת קין תהיה מיד האל, ונקמת למך לדברי הרדר מיד עצמו. (כד) פי שבעתים וגו': אם קין שהרג, הבטיחו ה' שיקום דמו מיד מי שיהרגהו נקמה כפולה ומכופלת, ק"ו למך שלא הרג יקח ה' נקמתו מיד כל מי שיצערהו.

R. S.R. Hirsch Bereshit 4:15רש״ר הירש בראשית ד׳:ט״ו

ויאמר לו ה׳ – לא ״אליו״ – כמדבר אליו, אלא ״לו״ – שאמר אודותיו. ה׳ לא ענה לקין אלא אמר ביחס אליו: ״לכן כל הרג קין שבעתים יקם״. ״נקם״ קרוב ל״קום״, ומשמעותו היא: לקומם את הצדק שנרמס תחת הרגליים, או לזקוף מחדש קומת איש מדוכא – להגביה שפלים. אי אפשר להחיות את הנרצח ולהשיב אותו לחיים, אך אפשר להעמיד מחדש את הצדק לאחר שלקה, ולהשיב אותו על כנו. הנוקם מקנא לעיוות הדין. דבר ה׳ אומר ״לא תקום״ (ויקרא יט, יח) – אסור לנקום על העוול הנעשה לך, אך מוטל עליך לעזור לתקן את העוול הנעשה לאחרים. וכך הוא פירוש הפסוק: ״לכן״ – הואיל ומצבו הנוכחי של קין הוא בלתי נסבל, ״כל הורג קין״ – ישמע כל הבא להרוג את קין כדי לנקום נקמתו של הבל: ״שבעתים יוקם״ – השארת קין בחיים היא עונש חמור שבעתיים מעונש מוות. על ידי חיי קין – הבל ינקם. הדם שנשפך יכופר בכך פי שבע. לפי פירוש זה, הנושא של ״יוקם״ הוא הבל. או שנאמר, מכיון שהבל אינו מוזכר בפסוק, שהנושא הוא הרצח – הרצח ינקם פי שבע. אמנם, מצאנו פעם אחת, ״עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו״ (יהושע י, יג), שהנושא של ״יִקֹּם״ הוא הפושע [״אויביו״], ולא מי שפשעו בו [ה״גוי״]. על פי זה, אפשר לפרש גם כאן שהנושא של ״יוקם״ הוא קין. וישם ה׳ לקין אות – חז״ל (בראשית רבה כב, יב) פירשו פסוק זה, שה׳ עשה לקין סימן או אות. והנה, נחלקו רבותינו מה היה טיבו של האות, והמחלוקת תלויה אם קין חזר בתשובה או שעמד במרדו. אמנם מצאנו פירוש אחר במדרש (שם), שלדעת רב ״עשאו אות לרצחנים״, ולדעת ר׳ חנן ״עשאו אות לבעלי תשובה״. הווי אומר, שהקב״ה עשה את קין עצמו לסימן ולאזהרה, או עבור הרוצחים או עבור החוזרים בתשובה. כיוצא בזה מצאנו ״לְכֻלְּכֶם יָשִׂים שָׂרֵי אֲלָפִים״ (שמואל א׳ כב, ז), שגם שם כתוב שורש ״שום״ עם ״ל–״, והכוונה שם, שעשה את כולם לשרים. לפי זה, ״וישם ה׳ לקין אות״ אפשר שפירושו ״וישם ה׳ את קין לאות״. אך גם ללא ראיה זו, אפשר לפרש את פסוקנו בדרך זו: הואיל ומצבו של קין כל כך קשה, ״לכן״, כל מי שרוצה להרוג את ״קין״ ישמע שנקמה תבוא עליו ״שבעתים״, ושה׳ גזר על קין סוג של חיים המהווים ״אות״ ואזהרה. לכן, ״כל״ ה״מוצאו״ – לא יהרגהו, שכן הכל יודעים שחיי קין מהווים אזהרה לרוצחים, יותר מאשר מותו.

R. S"R Hirsch Bereshit 4:23רש״ר הירש בראשית ד׳:כ״ג

ידועים הפירושים השונים של הפסוק. בכולם נותרו קשיים, שלא באו על פתרונם. כבר הזכרנו את ההקבלה שבין שושלת בני קין לבין שושלת בני שת. גם שם מופיע למך בסוף השושלת, והוא נושא את משלו על עתיד הדור: "זה ינחמנו" וגו' (בראשית ה, כט). כאן, הצורה המליצית של הדברים מעידה עליהם שהם "שיר", - דברים שנאמרו בהשראת הרוח. נשים לב לצורה זו, נפרש את הדברים כמשמעם, נזכור את פירוש המדרש, שהאיש ההרוג הוא קין, והילד ההרוג הוא בנו של למך, - אם כי המדרש מתייחס למעשה שהיה (תנחומא בראשית יא), - ונפרש את הכל בהקשר עם מה שנאמר תחילה: והרי לפנינו צוואה אחרונה של חוזה מבית קין. למך הוליד שלושה בנים, ובם ייסד את התרבות האנושית. עתה, בגאוה יוכל לסקור את מפעל חייו, ופיו יימלא גיל! אולם, נסיון חייו השקיע מרירות בלבו. וכך הוא אומר: עדה וצלה שמען קולי, - אף אילולי הייתן נשי למך; שכן, דברי נוגעים לכל אדם. אולם, כנשי למך, כאימהות לבנים אלה, האזנה אמרתי בייחוד; הדברים נוגעים לכן בייחוד. כסבורות אתן, שהקימונו את קין, והכינונו אושר לנו ולבנינו? "לא כיפרתי על עוונו של קין, אלא הרגתי את האב, רצחתי את הנער, ועלי הבאתי רק פצע וחבורה!" כל שאיפות התרבות הן קדושות ומביאות אושר, - כל עוד הן משועבדות לה'. תרבות כל דור נבנית על מורשת האבות, ונמסרת לבנים אחרי שהועשרה; והדור עצמו חי חיי אושר בהוה. אולם, דור המתייחס ל"מחויאל" ו"מחייאל", - ערכים אלהיים נמחו מלבו, והוא שואף למחותם מלב דור העתיד, כולו משועבד לאנוכיות, כל עצמו "תובל - קין", יצירת האדם הנלחם בה', - דור זה יהרוג את אבותיו, יהרוג את דור העתיד, ולעצמו יסב רק פצע וחבורה. הוא מקריב את העבר והעתיד, ואין הוא זוכה בהווה.

Netziv Bereshit 4:23-24נצי״ב בראשית ד׳:כ״ג-כ״ד

(כג)  כי איש הרגתי לפצעי וילד לחברתי.  מעשה שהיה כך היה, שהשתמש בכלי נחשת וברזל והרג בשוגג איש וילד, מה שהוא בעצמו מצטער הרבה עליהם.  וביקש מהם שיסיחו דאגתו בתנחומין כדרך נשים.  אמנם שלא יאמרו אחר שהוא רוצח אפילו בשוגג אין לרחם עליו, על כן סיים דבריו שמקוה שאינו בר עונשין. (כד)  כי שבעתים יקם קין.  כי אע"ג שגם קין היה בשוגג, כמו שכתבתי לעיל (פסוק ט'), מ"מ הרי היה קרוב למזיד, דבאמת הכהו בשנאה, וגם לא היה אלא שגגת הוראה והבנה בדבר ה', משא"כ למך לא הרג בשנאה רק לא ידע דברזל ממית, על כן העונש קל יותר עד שההורגו יוקם שבעים ושבעה, לכן מהראוי להן לנחמו על צערו כדין אשה לבעלה ואדם לחבירו.

R. D"Z Hoffmann Bereshit 4:19-22רד״צ הופמן בראשית ד׳:י״ט-כ״ב

הכתוב קובע את העובדה, שההמצאות הראשונות הומצאו דוקא בדור בני קין, דור שפנה מאת ה', ושדור זה גם יצר את ראשית האמנות.  וגם ההיסטוריה המאוחרת יותר מלמדתנו, כי האנושות התקדמה בתרבות ובמדעים, כל כמה שהתרחקה ממנו ית'.  אולם התקדמות זו לא היתה לה לברכה, ותועלתה היתה לצדיקים בלבד, בחינת יכין [רשע] וילבש צדיק.  האמנויות והמדעים, אף על פי שתוצרו של האדם שכופר באלהים הם, הרי ניתן להשתמש בהם לעבודת הבורא ולקדשם בדרך זו.

R. D"Z Hoffmann Bereshit 4:23-24רד״צ הופמן בראשית ד׳:כ״ג-כ״ד

נראה, שאכן הרג למך איש וילד. אך אין, כמובן, אלא לנחש, מי היו נהרגים אלה. העובדה שלמך התנצל אצל נשיו, נותנת מקום להניח, שהרוגים אלה היו עומדים ביחס קרוב אל נשיו וכי מותם העציבן. עוד נראה, שהריגה זו לא נעשתה בזדון, כפי שמוכיחה שירת למך, אותה נפרש עתה. שמען. הרי זו צורה פיוטית במקום שמענה. האזנה אמרתי. זוהי הקבלה לפניה הראשונה "שמען קולי", ממתכונות היסוד של הפיוט העברי; השווה ישעי' כ"ח:כ"ג; ל"ב:ט'. כי, משמש גם לפתיחת הדיבור הישיר, השווה "כי עתה הרחיב ה' לנו" (להלן כ"ו:כ"ב), אך יכול לבוא גם במובן של חיוב, במקום אכן או אמנם; השווה "כי חתן דמים אתה לי" (שמות ד':כ"ה), וכן "אם לא תאמינו כי לא תאמנו" (ישעי' ז':ט'). לפצעי. הלמ"ד באה כאן להביע את הסיבה הגורמת לדבר; השווה "אשר אמרו ללשננו נגביר" (תהלים י"ב:ה'), כלומר באמצעות לשוננו נגבר. הפציעה שבכאן היתה סיבת המות ("פצעי" מלשון פצע-בקע, חצה, לגרום לפצע). למך לא התכוון איפוא להרוג את האיש אלא לגרום לו פצע. לחברתי. כלומר שכוונתו לא היתה להמית את הילד אלא לגרום לו חברבורות. כי, מתפרש כאן כמו לעיל. שבעתים... שבעים ושבעה, ויש להשלים – מונים; מעין קל וחומר: אם קין, אשר הרג בזדון, יוקם שבע פעמים, הרי שהרוצח בשגגה – "למך" – צריך להנקם הרבה יותר פעמים, והמספר שבעים ושבעה ננקט כמספר אשר בו מופיע שבע הן בעשרות הן ביחידות (והשווה רש"י ד"ה שבעים ושבעה). למך מבקש להתנצל אצל נשיו על מעשהו, ואומר יחד עם זאת שכלל אין להשוות מעשהו עם מעשה קין. ואפשר גם להניח, שלמך לא הרג אלא ילד אחד, וכנראה את ילדו שלו, ושלא בזדון הרגו, ומשום כך הוא נאלץ לבקש את סליחת נשיו. אם נאמר כך, יהיה "איש" זהה עם "ילד", ואין זה תמוה כלל, שהרי גם קין נקרא "איש" מיד עם לידתו. בני קין אינם מתוארים עדיין כמושחתים, כפי שמתארם הכתוב בפרק ו', אך התרחקותם מאת הבורא ניכרת יותר ויותר, כי גם הרצח שבשגגה מוכיח – השווה שמות כ"א:י"ג "ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו", פסוק שעליו דורשה הגמרא, "במה הכתוב מדבר? בשני בני אדם שהרגו את הנפש" וכו', והשווה גם הכלל התלמודי "מגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב".

U. Cassuto Bereshit 4:23,24מ״ד קאסוטו בראשית ד׳:כ״ג,כ״ד

(כג)  וכאן כוונת דברי למך:  ראינה, נשי, מה רבה גבורתי:  די בנגיעה קלה מידי להמית איש גבור וצעיר!  רק נגעתי באויבי נגיעה קלה, בקצה אצבעותי, ומיד כשהטלתי בו פצע או חבורה, מיד הרגתיו.  מעשה שהיה כך היה, בקוויו הכלליים:  למך פצע בחור אחד, שהיה אויבו, והרגו.  והוא מתפאר בגאוה ובגודל לבב על רצח אכזרי זה... (כד)  כי שבעתים יקם קין.  כמובן יש כאן רמז לדברי ה' שבפס' ט"ו, אבל כנראה בהוראה שונה מהוראתם שם.  המלה יקם בפי שופט הצדק משמשת, כמו שראינו, כלשון עונש משפטי, אבל למך תופס אותה בהוראה של נקמה אישית:  על אבי אבותי נאמר שיקם שבעתים, אבל אני אנקם מאויבי שבעים ושבעה; כל הפוגע בי פגיעה כל שהיא מתחייב בנפשו... כך מסתיים מה שמגידה התורה על בניו ועל בני בניו של קין.  לאחר שהזכירה את החידושים שהם חידשו בתרבות האנושית, מביאה היא את שירו של למך, המוכיח שעל יד ההתקדמות החומרית לא היתה מורגשת התקדמות מוסרית.  לא רק זה בלבד, שהחמס היה שורר בעולם, אלא שדווקא במעשי החמס היו אותם הדורות מתפארים.  דווקא המידות המגונות מבחינה מוסרית, השנואות בעיני ה', היו נחשבות למעלה בעיני בני אדם.  במצב שכזה, לא היה אפשר ששופט כל הארץ לא יעשה משפט.  כל ההישגים בתרבות החומרית אינם שווים כלום בלי המידות הטובות בדרכי המוסר, ואינם יכולים לשמש תריס בפני הפורענות.  יש כאן לפנינו מעין הקדמה לגזרת המבול.

Y"M Immanueli, Sefer Bereshit Hesberim VeHaarot pp.101-102י״מ עמנואלי, ספר בראשית, עמ׳ 102-101

למך מתפאר לפני שתי נשיו בגבורתו.  מוכן הוא להרוג את כל מי שיעז לפגוע בו, אפילו רק לפוצעו, ואין הבדל אם זה איש או ילד.  הוא לא ינהג לפי החוק של עין תחת עין אלא יהרוג בלי רחמים.  תובל קין בנו יספק לו את הנשק הדרוש, ("הבאור").  הוא מסתמך על זקנו קין.  זה שרצח את אחיו הובטח לו שהנוגע בו ייענש פי שבעה, הרי הוא למך אם ירצח את מתקיפו, בודאי שהנוגע בו ייענש פי 77.  את צורת העבר הרגתי, הסברנו עם ראבע כעתיד.  כראייה על כך:  נתתי כסף השדה (כ"ג:י"ג), הכוונה לעתיד, כי אברהם טרם נתן לעפרון את הכסף... למך גרוע מקין.  קין רצח בגלל סכסוך, למך מוכן לרצוח בגלל פציעה כלשהי.  קין הכחיש את מעשה הרצח, למך מתפאר בגלוי, קין ביקש רחמים ולמך אף דורש שמגיע לו פי כמה וכמה ממה שקיבל קין.  יש כאן מעין ביקורת על התפתחות הציביליזציה.  על אף התפתחותה, התדרדרות מוסרית (קסוטו).  אבות הציביליזציה פותחים בקין ומסיימים בלמך.  שניהם רוצחים, האחרון גרוע מן הראשון.  מה גדולה הסכנה הצפוייה לאנושות אם התפתחות הציביליזציה לא תעצר על ידי בלם מוסרי.  עם למך מתחילה הפוליגמיה.