Levirate Marriage/5

EN/HEע/E

Levirate Marriage

Sources

Bereshit 38:1-26בראשית ל״ח:א׳-כ״ו

(1) At that time, Yehuda descended from his brothers and pitched his tent by an Adullamite man whose name was Chirah. (2) Yehuda saw there the daughter of a Canaanite man whose name was Shua, and he took her and came to her. (3) She conceived and bore a son, and he named him Er. (4) She conceived again and bore a son, and she named him Onan. (5) She bore yet another son, and she named him Shelah; and he was in Kheziv when she bore him. (6) Yehuda took a wife for Er, his firstborn, and her name was Tamar. (7) Er, Yehuda's firstborn, was evil in the eyes of Hashem and Hashem killed him. (8) Yehuda said to Onan, "Come to your brother's wife and take her in levirate marriage, and raise offspring for your brother." (9) Onan knew that the offspring would not be his, so when he would come to his brother's wife, he would spill his seed on the ground, so as not to give offspring to his brother. (10) What he did was evil in the eyes of Hashem, and He killed him as well. (11) Yehuda said to Tamar, his daughter-in-law, "Remain a widow in your father's house until my son Shelah grows up," for he said, "Lest he also die like his bothers." Tamar went and dwelled in her father's house. (12) Much time passed and Shua's daughter, Yehuda's wife, died. Yehuda was comforted and went up to his sheepshearers, he and his friend Chirah the Adullamite, to Timnah. (13) It was told to Tamar, saying, "Behold, your father-in-law is going up to Timnah to shear his sheep." (14) She removed her widow's garments from upon her, covered herself with a veil, wrapped herself, and sat at the entrance to Einayim which is on the way to Timnah, for she saw that Shelah had grown up and she had not been given to him as a wife. (15) Yehuda saw her and thought her a prostitute because she had covered her face. (16) He turned aside to her by the way and said, "Come now, let me come to you", for he did not know that she was his daughter-in-law. She said, "What will you give me if you come to me?" (17) He said, "I will send you a kid-goat from the flock." She said, "If you give me a pledge until you send it." (18) He said, "What pledge shall I give you?" She said, "Your seal, your cord, and your staff that is in your hand." He gave them to her and came to her and she conceived from him. (19) She rose and went, removed the veil from upon her, and dressed in her widow's garments. (20) Yehuda sent the kid-goat by the hand of his friend the Adullamite to take back the pledge from the hands of the woman, but he did not find her. (21) He asked the men of her place, saying, "Where is the harlot who was in Einayim, on the way?" They said, "There was no harlot here." (22) He returned to Yehuda and said, "I did not find her; moreover the people of the place said, 'There was no harlot here.'" (23) Yehuda said, "Let her take them, lest we become a laughingstock. Behold, I sent this kid, but you did not find her." (24) After about three months, it was told to Yehuda, saying, "Your daughter-in-law Tamar prostituted, and, behold, she is even pregnant by prostitution!" Yehuda said, "Take her out and she shall be burned!" (25) She was taken out, and she sent to her father-in-law, saying, "By the man to whom these belong I am pregnant." She said, "Now, recognize, to whom does this seal, these cords, and this staff belong?" (26) Yehuda recognized them and said, "She is more righteous than I, for after all I have not given her to my son, Shelah." And he did not know her intimately again.

(א) וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה. (ב) וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ. (ג) וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ עֵר. (ד) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אוֹנָן. (ה) וַתֹּסֶף עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁלָה וְהָיָה בִכְזִיב בְּלִדְתָּהּ אֹתוֹ. (ו) וַיִּקַּח יְהוּדָה אִשָּׁה לְעֵר בְּכוֹרוֹ וּשְׁמָהּ תָּמָר. (ז) וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי י״י וַיְמִתֵהוּ י״י. (ח) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ. (ט) וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע וְהָיָה אִם בָּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיו וְשִׁחֵת אַרְצָה לְבִלְתִּי נְתׇן זֶרַע לְאָחִיו. (י) וַיֵּרַע בְּעֵינֵי י״י אֲשֶׁר עָשָׂה וַיָּמֶת גַּם אֹתוֹ. (יא) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלָּתוֹ שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית אָבִיךְ עַד יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי כִּי אָמַר פֶּן יָמוּת גַּם הוּא כְּאֶחָיו וַתֵּלֶךְ תָּמָר וַתֵּשֶׁב בֵּית אָבִיהָ. (יב) וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים וַתָּמׇת בַּת שׁוּעַ אֵשֶׁת יְהוּדָה וַיִּנָּחֶם יְהוּדָה וַיַּעַל עַל גֹּזְזֵי צֹאנוֹ הוּא וְחִירָה רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי תִּמְנָתָה. (יג) וַיֻּגַּד לְתָמָר לֵאמֹר הִנֵּה חָמִיךְ עֹלֶה תִמְנָתָה לָגֹז צֹאנוֹ. (יד) וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם אֲשֶׁר עַל דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה כִּי רָאֲתָה כִּי גָדַל שֵׁלָה וְהִוא לֹא נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה. (טו) וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ. (טז) וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל הַדֶּרֶךְ וַיֹּאמֶר הָבָה נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ כִּי לֹא יָדַע כִּי כַלָּתוֹ הִוא וַתֹּאמֶר מַה תִּתֶּן לִי כִּי תָבוֹא אֵלָי. (יז) וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֲשַׁלַּח גְּדִי עִזִּים מִן הַצֹּאן וַתֹּאמֶר אִם תִּתֵּן עֵרָבוֹן עַד שָׁלְחֶךָ. (יח) וַיֹּאמֶר מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן לָךְ וַתֹּאמֶר חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לָהּ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַתַּהַר לוֹ. (יט) וַתָּקׇם וַתֵּלֶךְ וַתָּסַר צְעִיפָהּ מֵעָלֶיהָ וַתִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ. (כ) וַיִּשְׁלַח יְהוּדָה אֶת גְּדִי הָעִזִּים בְּיַד רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי לָקַחַת הָעֵרָבוֹן מִיַּד הָאִשָּׁה וְלֹא מְצָאָהּ. (כא) וַיִּשְׁאַל אֶת אַנְשֵׁי מְקֹמָהּ לֵאמֹר אַיֵּה הַקְּדֵשָׁה הִוא בָעֵינַיִם עַל הַדָּרֶךְ וַיֹּאמְרוּ לֹא הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה. (כב) וַיָּשׇׁב אֶל יְהוּדָה וַיֹּאמֶר לֹא מְצָאתִיהָ וְגַם אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם אָמְרוּ לֹא הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה. (כג) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה תִּקַּח לָהּ פֶּן נִהְיֶה לָבוּז הִנֵּה שָׁלַחְתִּי הַגְּדִי הַזֶּה וְאַתָּה לֹא מְצָאתָהּ. (כד) וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ וְגַם הִנֵּה הָרָה לִזְנוּנִים וַיֹּאמֶר יְהוּדָה הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף. (כה) הִוא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה. (כו) וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי וְלֹא יָסַף עוֹד לְדַעְתָּהּ.

Devarim 25:5-10דברים כ״ה:ה׳-י׳

(5) If brothers dwell together, and one of them die, and have no son, the wife of the dead shall not be married outside to a stranger: her husband’s brother shall go in to her, and take her to him as wife, and perform the duty of a husband’s brother to her. (6) It shall be, that the firstborn whom she bears shall succeed in the name of his brother who is dead, that his name not be blotted out of Israel. (7) If the man doesn’t want to take his brother’s wife, then his brother’s wife shall go up to the gate to the elders, and say, “My husband’s brother refuses to raise up to his brother a name in Israel; he will not perform the duty of a husband’s brother to me.” (8) Then the elders of his city shall call him, and speak to him: and if he stand, and say, “I don’t want to take her”; (9) then his brother’s wife shall come to him in the presence of the elders, and loose his shoe from off his foot, and spit in his face; and she shall answer and say, “So shall it be done to the man who does not build up his brother’s house.” (10) His name shall be called in Israel, The house of him who has his shoe untied.

(ה) כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ. (ו) וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל. (ז) וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי. (ח) וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ וְדִבְּרוּ אֵלָיו וְעָמַד וְאָמַר לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ. (ט) וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה בְּפָנָיו וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו. (י) וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל.

Rut 1:15רות א׳:ט״ו

She said, "Behold your sister-in-law has returned to her people and her gods. Return after your sister-in-law."

וַתֹּאמֶר הִנֵּה שָׁבָה יְבִמְתֵּךְ אֶל עַמָּהּ וְאֶל אֱלֹהֶיהָ שׁוּבִי אַחֲרֵי יְבִמְתֵּךְ.

Rut 2:19-20רות ב׳:י״ט-כ׳

(19) Her mother-in-law said to her, "Where did you glean today? And where did you work? May the one who acknowledged you be blessed!" She told her mother-in-law with whom she worked, and she said, "The name of the man with whom I worked today is Boaz". (20) Naomi said to her daughter-in-law, "Blessed is he to Hashem, for he has not abandoned his kindness with the living or the dead." And Naomi said to her, "The man is a relative of ours; he is from our redeemers."

(יט) וַתֹּאמֶר לָהּ חֲמוֹתָהּ אֵיפֹה לִקַּטְתְּ הַיּוֹם וְאָנָה עָשִׂית יְהִי מַכִּירֵךְ בָּרוּךְ וַתַּגֵּד לַחֲמוֹתָהּ אֵת אֲשֶׁר עָשְׂתָה עִמּוֹ וַתֹּאמֶר שֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ הַיּוֹם בֹּעַז. (כ) וַתֹּאמֶר נׇעֳמִי לְכַלָּתָהּ בָּרוּךְ הוּא לַי״י אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַמֵּתִים וַתֹּאמֶר לָהּ נׇעֳמִי קָרוֹב לָנוּ הָאִישׁ מִגֹּאֲלֵנוּ הוּא.

Rut 3:7-13רות ג׳:ז׳-י״ג

(7) Boaz ate and drank, and was in good spirits; and he went to lie at the edge of the pile of grain. She came secretly, uncovered his feet, and lay down. (8) In the middle of the night, the man trembled and twisted around, and behold a woman was lying at his feet! (9) He said, "Who are you?" And she said, "I am Rut, your handmaid. May you spread the corner of your garment over your handmaid, for you are a redeemer." (10) He said, "Blessed are you to Hashem, my daughter. This last kindness is better than the first, that you have not gone after the young men, be they poor or rich. (11) Now, my daughter, do not be afraid. All that you say, I shall do for you, for all that pass by the gate of my people know that you are a woman of valor. (12) Now, though it is true that I am a redeemer, there is a redeemer who is closer than I. (13) Stay the night, and in the morning, if he will redeem you, good, let him redeem, but if he does not want to redeem you, as God lives, I will redeem you. Lie down until the morning.

(ז) וַיֹּאכַל בֹּעַז וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ וַיָּבֹא לִשְׁכַּב בִּקְצֵה הָעֲרֵמָה וַתָּבֹא בַלָּט וַתְּגַל מַרְגְּלֹתָיו וַתִּשְׁכָּב. (ח) וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת וְהִנֵּה אִשָּׁה שֹׁכֶבֶת מַרְגְּלֹתָיו. (ט) וַיֹּאמֶר מִי אָתְּ וַתֹּאמֶר אָנֹכִי רוּת אֲמָתֶךָ וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל אֲמָתְךָ כִּי גֹאֵל אָתָּה. (י) וַיֹּאמֶר בְּרוּכָה אַתְּ לַי״י בִּתִּי הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן לְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי הַבַּחוּרִים אִם דַּל וְאִם עָשִׁיר. (יא) וְעַתָּה בִּתִּי אַל תִּירְאִי כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֶעֱשֶׂה לָּךְ כִּי יוֹדֵעַ כׇּל שַׁעַר עַמִּי כִּי אֵשֶׁת חַיִל אָתְּ. (יב) וְעַתָּה כִּי אׇמְנָם כִּי (אם) גֹאֵל אָנֹכִי וְגַם יֵשׁ גֹּאֵל קָרוֹב מִמֶּנִּי. (יג) לִינִי הַלַּיְלָה וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגׇאֳלֵךְ וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי חַי י״י שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר.

Rut 4:1-10רות ד׳:א׳-י׳

(1) Boaz went up to the gate and sat there. And, behold, the redeemer of whom Boaz spoke passed, and he said, "Turn aside; sit here so and so". And he turned aside and sat. (2) He took ten men from the elders of the city, and he said, "Sit here", and they sat. (3) He said to the redeemer, "Naomi, who returned from the fields of Moav, sold the portion of field that belongs to our brother, to Elimelekh. (4) I thought I would inform you of it, saying, 'Buy it before those sitting here and before the leaders of my nation.' If you will redeem it, redeem it, and if he will not redeem it, tell me, that I may know, for there is none besides you to redeem it, and I come after you." He said, "I will redeem it". (5) Boaz said, "On the day you buy the field from Naomi and from Rut the Moabite, you have bought the wife of the dead, to establish the name of the deceased on his inheritance. (6) The redeemer said, "I will not be able to redeem, lest I destroy my inheritance. You take my redemption rights for yourself, for I will not be able to redeem it." (7) This was the custom in earlier times in Israel regarding the redemption and the exchange: to establish any matter, one would take off his shoe and give it to the other; and this was the manner of ratification in Israel. (8) The redeemer said to Boaz, "Buy it for yourself", and he took off his shoe. (9) Boaz said to the elders and all of the people, "You are witnesses today that I have bought all that belonged to Elimelekh and all that belonged to Kilyon and Machlon from the hand of Naomi. (10) And also, Rut the Moabite, wife of Machlon, I have bought for myself as a wife, to establish the name of the deceased on his inheritance, so that the name of the deceased shall not be cut off from his brothers and from the gate of his place. You are witnesses today."

(א) וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר וַיֵּשֶׁב שָׁם וְהִנֵּה הַגֹּאֵל עֹבֵר אֲשֶׁר דִּבֶּר בֹּעַז וַיֹּאמֶר סוּרָה שְׁבָה פֹּה פְּלֹנִי אַלְמֹנִי וַיָּסַר וַיֵּשֵׁב. (ב) וַיִּקַּח עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי הָעִיר וַיֹּאמֶר שְׁבוּ פֹה וַיֵּשֵׁבוּ. (ג) וַיֹּאמֶר לַגֹּאֵל חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר לְאָחִינוּ לֶאֱלִימֶלֶךְ מָכְרָה נׇעֳמִי הַשָּׁבָה מִשְּׂדֵה מוֹאָב. (ד) וַאֲנִי אָמַרְתִּי אֶגְלֶה אׇזְנְךָ לֵאמֹר קְנֵה נֶגֶד הַיֹּשְׁבִים וְנֶגֶד זִקְנֵי עַמִּי אִם תִּגְאַל גְּאָל וְאִם לֹא יִגְאַל הַגִּידָה לִּי [וְאֵדְעָה] (ואדע) כִּי אֵין זוּלָתְךָ לִגְאוֹל וְאָנֹכִי אַחֲרֶיךָ וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֶגְאָל. (ה) וַיֹּאמֶר בֹּעַז בְּיוֹם קְנוֹתְךָ הַשָּׂדֶה מִיַּד נׇעֳמִי וּמֵאֵת רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֵשֶׁת הַמֵּת [קָנִיתָ] (קניתי) לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ. (ו) וַיֹּאמֶר הַגֹּאֵל לֹא אוּכַל [לִגְאׇל] (לגאול) לִי פֶּן אַשְׁחִית אֶת נַחֲלָתִי גְּאַל לְךָ אַתָּה אֶת גְּאֻלָּתִי כִּי לֹא אוּכַל לִגְאֹל. (ז) וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל הַגְּאֻלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה לְקַיֵּם כׇּל דָּבָר שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ וְנָתַן לְרֵעֵהוּ וְזֹאת הַתְּעוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל. (ח) וַיֹּאמֶר הַגֹּאֵל לְבֹעַז קְנֵה לָךְ וַיִּשְׁלֹף נַעֲלוֹ. (ט) וַיֹּאמֶר בֹּעַז לַזְּקֵנִים וְכׇל הָעָם עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם כִּי קָנִיתִי אֶת כׇּל אֲשֶׁר לֶאֱלִימֶלֶךְ וְאֵת כׇּל אֲשֶׁר לְכִלְיוֹן וּמַחְלוֹן מִיַּד נׇעֳמִי. (י) וְגַם אֶת רוּת הַמֹּאֲבִיָּה אֵשֶׁת מַחְלוֹן קָנִיתִי לִי לְאִשָּׁה לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ וְלֹא יִכָּרֵת שֵׁם הַמֵּת מֵעִם אֶחָיו וּמִשַּׁעַר מְקוֹמוֹ עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם.

Rut 4:14-17רות ד׳:י״ד-י״ז

(14) The women said to Naomi, "Blessed is Hashem who did not keep a redeemer from you. May his name be renowned in Israel. (15) May he be for you one who revives life, and to support you in old age, for your daughter-in-law who loves you, who is better to you than seven sons, has born him." (16) And Naomi took the boy and placed him in her bosom, and she became his nurse. (17) The neighbors named him, saying, "A son has been born to Naomi" and they named him Oved; he is the father of Yishai, the father of David.

(יד) וַתֹּאמַרְנָה הַנָּשִׁים אֶל נׇעֳמִי בָּרוּךְ י״י אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית לָךְ גֹּאֵל הַיּוֹם וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל. (טו) וְהָיָה לָךְ לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ וּלְכַלְכֵּל אֶת שֵׂיבָתֵךְ כִּי כַלָּתֵךְ אֲשֶׁר אֲהֵבַתֶךְ יְלָדַתּוּ אֲשֶׁר הִיא טוֹבָה לָךְ מִשִּׁבְעָה בָּנִים. (טז) וַתִּקַּח נׇעֳמִי אֶת הַיֶּלֶד וַתְּשִׁתֵהוּ בְחֵיקָהּ וַתְּהִי לוֹ לְאֹמֶנֶת. (יז) וַתִּקְרֶאנָה לוֹ הַשְּׁכֵנוֹת שֵׁם לֵאמֹר יֻלַּד בֵּן לְנׇעֳמִי וַתִּקְרֶאנָה שְׁמוֹ עוֹבֵד הוּא אֲבִי יִשַׁי אֲבִי דָוִד.

Sifre Devarim 25:5-6ספרי דברים כ״ה:ה׳-ו׳

(5) Piska 288 "When brothers dwell together and one of them dies, and he has no son, the wife of the dead one shall not be outside to a strange man. Her levir (her husband's brother) shall come upon her and he shall take her for himself as a wife, and he shall have her in levirate marriage (yibum)." "When brothers dwell together": to exclude a brother who was not in his world (i.e., who was not concurrently alive). From here they ruled: If there were two brothers and one of them died and another one was born, after which the second brother performed yibum with the wife of the first, after which he died, then the first wife (i.e., the wife of the brother who died first) is exempt (from yibum) by reason of her being "the wife of his brother who was not in his world," and the second wife (i.e., the wife of the second brother) by reason of her being her (the first wife's) tzarah (co-wife). "together": in inheritance — to exclude maternal brothers. Because we find in arayoth (illicit relations) that a maternal brother is equated with a paternal brother, I might think that here, too, this is so. It is, therefore, written "together" (in inheritance), to exclude his maternal brother. "and one of them dies": This tells me (that yibum obtains) only where there are two brothers and one of them dies. Whence do I derive (that yibum obtains) even if they are many and they die (that yibum obtains with the remaining brothers)? From "and if there die … of them." If so, why is it written "one"? Yibum obtains with the wife of one of them and not with the "wife" of two (see what follows). From here they ruled: If three brothers were married to three unrelated women, and one of them died, and the second made a ma'amar (betrothal of his yevamah by writ or money — short of cohabitation), and he, too, died, then she (the yevamah of the first,) receives chalitzah (yibum release), but not yibum, it being written "and one of them dies" — She who is linked to only one yavam (undergoes yibum), but not she who is linked to two, (as in the above instance, where the woman is linked to the remaining brother by the yibum tie and to the ma'amar brother by the ma'amar tie.) "the wife of the dead one shall not be outside to a strange man": What is the intent of this? Because it was ruled: Yibum obtains with the wife of one but not with the "wife" of two (see above), I might think that she (the woman in the above instance) is (entirely) exempt. It is, therefore, written "the wife of the dead one shall not be outside to a strange man." What is to be done? She undergoes chalitzah (yibum release) but not yibum. If one gives a get (to his yevamah), he forbids her to himself and to his brothers. I might think that she is (entirely) exempt, and that this follows, viz.: If chalitzah, which does not exempt a woman (from the marriage tie) exempts her from the yibum tie, then get, which does exempt a woman (from the marriage tie), how much more so should it exempt her from the yibum tie! It is, therefore, written "the wife of the dead one shall not be outside to a strange man" — except by chalitzah. If one makes a ma'amar in his yevamah, he acquires her for himself and forbids her to the brothers. I might think that the ma'amar consummates the union. It is, therefore, written "her yavam shall come upon her" — Cohabitation consummates, and not ma'amar. "her yavam shall come upon her": whether unwittingly, (thinking her to be a different woman), wantonly, (intending illicit intercourse), constrainedly, or wittingly — even if she is unwitting and he wanton or he unwitting and she wanton, (he acquires her as a wife). (Instead of being written) "and he shall take" (it is written) "and he shall take her"; (instead of) "and he shall perform yibum," (it is written) "and he shall perform yibum (with) her" — to exclude (from yibum) co-wives (tzaroth) and arayoth (illicit relations) — whence it was ruled: Fifteen women exempt (from yibum) their co-wives and the co-wives of their co-wives, etc. (6) Piska 289 "And it shall be, the first-born that she bears shall be invested in the name of his dead brother": I might think that if his (the dead brother's) name were Yossi, he (the child) should be called Yossi, or (if his name were) Yochanan, the child should be called Yochanan; it is, therefore, written "in the name of his (the yavam's) dead brother" and not "in the name of the dead brother of his (the child's) father." [(The "first-born," then, in this instance, is an epithet for the yavam.)] If so, why is it written "the first-born" (instead of "the yavam")? To indicate that it is a mitzvah for the oldest brother to perform the yibum. "that she bears": to exclude (from yibum) a woman who cannot bear. [The yavam)]"shall be invested in the name of his dead brother": for inheritance (i.e., he receives his dead brother's share as well as his own.) It is written here "in the name of his brother," and, elsewhere (Bereshit 48:6) "in the name of their brothers (Ephraim and Menasheh) shall they be called in (taking) their inheritance." Just as there, the reference is to taking inheritance, so, here. "his dead brother": Because it is stated elsewhere that the wife of one undergoes yibum and not the wife of two, whence do I derive that if the first brother died, the second performs yibum; if the second died, the third performs yibum? From (the repetition of) "dead" (verse 5) - "dead" (here). "and his name will not be wiped out in Israel": to exclude (from yibum) the wife of one who is impotent, whose name is already "wiped out."

(ה) פיסקא רפח כי ישבו אחים – פרט לאחיו שלא היה בעולמו. מכאן אמרו: ב׳ אחים ומת אחד מהם ונולד להם אחד ואחר כך ייבם השני את אשת אחיו. יחדיו – פרט לאחים מן האם. לפי שמצינו שיש באחים מן התורה ששוה אח מן האם לאח מן האב, יכול אף כאן כן? תלמוד לומר: לא יחדיו פרט לאחיו מאמו. ומת אחד מהם – אין לי אלא בזמן שהם שנים ומת אחד מהם, מנין אפילו הם מרובים? תלמוד לומר: ומת אחד מהם. מנין אפילו מתו כולם? תלמוד לומר: ומת אחד מהם ולא נאמר אחד מהם אשת אחד מתייבמת ולא אשת שנים. מכאן אמרו: ג׳ אחים נשואים ג׳ אחיות נכריות וכו׳. לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר – למה אני צריך? לפי שאמרנו להלן אשת אחד מתייבמת ולא אשת שנים, יכול אף כאן כן? תלמוד לומר: לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר. כיצד הוא עושה? או חולצת או מתייבמת.... פיסקא רפט והיה הבכור אשר תלד – יכול אם היה שמו יוסי יקרא שמו יוסי, יוחנן יקרא שמו יוחנן? תלמוד לומר: על שם אחיו מכל מקום. אם כן למה נאמר והיה הבכור? מלמד שמצוה על הגדול ליבם. אשר תלד – פרט לאיילונית ושאינה ראויה לילד. יקום על שם אחיו – ולא על שם אחי האב. המת – לפי שנאמר להלן אשת אחד מתייבמת ולא אשת שנים, מנין מת ראשון יבם שני, מת שני ייבם שלישי? תלמוד לומר: המת המת ריבה הכתוב. ולא ימחה שמו מישראל – פרט לסריס ששמו מחוי.

Rashi Devarim 25:5-10רש״י דברים כ״ה:ה׳-י׳

(5) כי ישבו אחים יחדו IF BRETHREN ABIDE TOGETHER, [AND ONE OF THEM DIE … THE WIFE OF THE DEAD SHALL NOT MARRY ABROAD] – This does not mean that they abide in one city but that they have one "abiding" in the world (that they were living at the same time) thus excluding from the operation of this law the wife of one's brother who never was in his "world" (i.e. a woman may not marry her brother-in-law who was born after her husband's death) (Sifrei Devarim 288:2; Yevamot 17b). יחדו TOGETHER – means reciprocally associated (מיוחדים) in the law of inheritance (i.e. that they become the heirs of one another), thus excluding from the duty of יבום the brother on the mother's side (Sifrei Devarim 288:2). ובן אין לו AND HE HAS NO SON – The last two words suggest עין עליו, investigate about him whether he has descendants of any kind — a son, or a daughter, or a son's son or a son's daughter, or a daughter's son or daughter's daughter (cf. Yevamot 22b). (6) והיה הבכור AND IT SHALL BE THE FIRSTBORN … – It is the eldest brother who is to perform the duty of levirate marriage (Sifrei Devarim 289:1; Yevamot 24a). אשר תלד WHOM SHE WILL BEAR – This excludes from the operation of this law a sterile woman, since she cannot bear children (Sifrei Devarim 289:2). יקום על שם אחיו HE SHALL SUCCEED IN THE NAME OF HIS BROTHER – he who has married his (the deceased brother's) wife shall receive the portion of the dead brother in his father's property (Sifrei Devarim 289:3). ולא ימחה שמו THAT HIS NAME BE NOT WIPED OUT [OF ISRAEL] – thus excluding from the levirate marriage the wife of a castrate, whose name is anyhow wiped out (Sifrei Devarim 289:5; Yevamot 24a). (7) השערה – Translate this as the Targum does: to the gate of the court. (8) ועמד AND HE SHALL STAND [AND SAY] – He must say this standing (Sifrei Devarim 290:3). יאמר AND HE SHALL SAY – in the Holy Language. She, too, has to make her statements in the Holy Language (Yevamot 106b; cf. Sifrei Devarim 291:6). (9) וירקה בפניו THEN SHE SHALL SPIT BEFORE HIS FACE – on the ground (not in his face) (Yevamot 106b). אשר לא יבנה [SO SHALL IT BE DONE UNTO THAT MAN] THAT WILL NOT BUILD UP [HIS BROTHER'S HOUSE] – from here the Rabbis derived the law that one who has once given his deceased brothers wife חליצה shall not afterwards marry her, for it does not state "[Thus shall it be done to the man] who hath not built up his brother's house", but אשר לא יבנה: "[Thus shall be done to the man] that he shall never build up" — because he has not built up, he shall never after build it up (Yevamot 10b; cf. Sifrei Devarim 291:8). (10) תקרא שמו וגו' AND HIS NAME SHALL BE CALLED [IN ISRAEL "THE HOUSE OF HIM THAT HATH HIS SHOE LOOSED"] – It is a duty of all those standing there to exclaim: חלוץ הנעל "O, you who have had your shoe drawn off!" (Sifrei Devarim 291:10; Yevamot 106b).

(ה) כי ישבו אחים יחדיו – שהיתה להם ישיבה אחת בעולם, פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו. יחדיו – המיוחדים בנחלה, פרט לאחים מן האם. ובן אין לו – עיין עליו: בן או בת, או בת הבן או בן הבן, או בן הבת או בת הבת. (ו) והיה הבכור – גדול האחין הוא ייבם אותה. אשר תלד – פרט לאיילונית. יקום על שם אחיו – זה שייבם את אשתו יטול נחלת המת בנכסי אביו. ולא ימחה שמו – פרט לאשת סריס, ששמו מחוי. (ז) השערה – כתרגומו: לתרע בית דינא. (ח) ועמד – בעמידה. ואמר – בלשון הקדש, ואף היא דבריה בלשון הקדש. (ט) וירקה בפניו – על גבי קרקע. אשר לא יבנה – מכאן למי שחלץ שלא יחזור וייבם, דלא כת׳: אשר לא בנה, אלא: אשר לא יבנה – כיון שלא בנה שוב לא יבנה. (י) ונקרא שמו בישראל – מצוה על כל העומדים לומר: חלוץ הנעל.

R. Yosef Kara Devarim 25:6-10ר׳ יוסף קרא דברים כ״ה:ו׳-י׳

(ו) והיה [הבכור אשר תלד] יקום על שם אחיו המת – לנחלה. יכול יוסף קורין אותו יוסף, יוחנן קורין אותו יוחנן, [נאמר כאן ﬠל שם, ונאמר] להלן שם – ﬠל שם אחיהם יקראו בנחלתם (בראשית מ״ח:ו׳), מה להלן לנחלה אף כאן לנחלה (בבלי יבמות כ״ד.). וא׳ﬠ׳פ׳ כן [נהגו בני ישראל] שבמגנצא ושבגרמשא חס ושלום כשאירﬠ דבר זה בימיהם הם מצוים לקיים אח[ר נתינת... ... ... ... ...] שם ממש וגם לנחלה לקיים דברי סופרים. (כ״י בולוניה 469.1) (ח-ט) וקראו לו זקני עירו ודברו אליו – בא א[... ... ... ... ... ... ...] לפי פשוטו. ואם יאמר לא חפצתי לקחתה ונגשו יבמתו השערה לעיני הזקני[ם וחלצה נעלו מעל רגלו] וירקה בפניו וגו׳. (כ״י בולוניה 469.1) (י) ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל – למעלה הוא אומר: והיה הבכו[ר אשר תלד יקום על שם] אחיו (דברים כ״ה:ו׳), וכאן הוא אומר: ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל, אמ׳ הק׳ב׳ה׳ לא ביקשת להק[ים שם לאחיך] אשר לא יכרת שתייבם את אשת אחיך ותלד יבמתו בן ותקים שם עולם לאחיך [תקים לו שם] עולם מועט, שנאמר: ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל, על ידי חליצה יזכר שם המת. [... ... ...] (כ״י בולוניה 469.1)

Rashbam Devarim 25:6-9רשב״ם דברים כ״ה:ו׳-ט׳

(6) יקום SHALL BE ESTABLISHED: According to the plain meaning of Scripture, [THE FIRST BORN] son [born to this couple], SHALL BE ESTABLISHED IN THE NAME OF THE [DEAD] BROTHER. (9) וחלצה נעלו SHE SHOULD REMOVE HIS SHOE [FROM HIS FOOT]: [This ceremony is performed in order for the widow] to acquire from him the estate of his deceased brother. That is what we see in the story of Boaz. According to the plain meaning of Scripture, this is the way of the world.

(ו) יקום – הבן, על שם אחיו, לפי הפשט. (ט) וחלצה נעלו – לקנות ממנו ירושת אחיו המת, כמו שמצינו בבעז (רות ד׳:ז׳-ח׳), דרך ארץ לפי פשוטו.

Ibn Ezra Devarim 25:5-19אבן עזרא דברים כ״ה:ה׳-י״ט

(5) IF BRETHREN DWELL TOGETHER. The deniers also say that these brethren are not actual brothers, but are relatives. They brought proof from Boaz. However, they contribute nothing, for there is no mention of levirate marriage, only of redemption. Why mention the word together? Does it matter if they were in one state or in one courtyard, or if they loved each other? They say, look, the verse says ve-yibbemah (and shall perform the duty of a husband's brother unto her). This shows that he is her brother-in-law in name only. It is like thy sister-in-law (yevimtekh) is gone back (Ruth 1:15). Now observe that they have become foolish and stupid, for Scripture states, with regard to the sons of Judah, and perform the duty of a husband's brother (ve-yabbem) unto her (Gen. 38:8). Now he was her brother-in-law. Also, the term yevimtekh (thy sister-in-law) (Ruth 1:15) was used because they were married to two brothers. All intelligent people know that the negative commandments given to Moses were not previously prohibited. However, it would not have been evil in the eyes of God if someone abstained from them before the law was given to Moses. The fact that Scripture states, for all these abominations have the men of the land done, that were before you (Lev. 18:27), shows that this is certainly the case. We do not find a prophet who warned them. Look, Scripture says of Onan, who did not give seed to his brother, the thing which he did was evil in the sight of God (Gen. 38:10). We will therefore rely on the tradition that they are actual brothers. AND HAVE NO CHILD. For if the deceased has a son, there is no need for him to take his brother's wife, for she is forbidden to him. The word yachdav (together) is to be understood in accordance with the explanation of the transmitters of tradition. ONE NOT OF HIS KIN. This explains the term ha-chutzah (abroad). This law applies only if the brother-in-law intends to marry her. (6) THE FIRST-BORN THAT SHE BEARETH. Will be called by the name of his brother. THAT HIS NAME BE NOT BLOTTED OUT. Scripture speaks of his inheritance. I have previously explained the meaning of that she beareth in my comments on unto a foreign people (Ex. 21:8). (7) MY HUSBAND'S BROTHER. The yod of yevami (my husband's brother) is in fact the sign of the object. (8) AND IF HE STAND, AND SAY. Until the elders hear. (9) AND LOOSE. Ve-chaletzah (and loose) is similar to chaletzu (draw out) in draw out the breast (Lam. 3:4). Its meaning is to remove. IN HIS FACE. The transmitters of tradition explain that the word be-fanav (in his face) has the meaning of before his face. According to its plain meaning, be-fanav means before the shoe, for panav here is similar to panim (in front) in front and on the back (Ezek. 2:9). (11) WHEN MEN STRIVE. The reverse of If brethren dwell together (v. 5). The men spoken of are strangers or brothers. BY THE SECRETS. Mevushav (the secrets) means his testicles. It is related to the word bushah (shame). It is an act of audacity to uncover that which is hidden, namely, a person's nakedness. It is also a vital organ. (12) THEN THOU SHALT CUT OFF HER HAND. If she does not pay ransom money. Its meaning is similar to eye for eye (Ex. 21:24). THINE EYE SHALL HAVE NO PITY. If she be poor. (13) IN THY BAG. Where you place the scales. Or, do not deceitfully take the weights from the bag. The first interpretation is correct. The proof text is, Let us all have one hag (kis) (Prov. 1:14), the meaning of which is, one scale. The word kis (bag) is related to the word tachossu (ye shall make your count) in ye shall make your count for the lamb (Ex. 12:4) even though tachossu comes from a different root. Many explained the word kis to mean a pouch. There is no need for this interpretation. (15) PERFECT. No part shall be missing. [JUST MEASURE.] A just measure means a measure which conforms to the market measure. THAT THY DAYS MAY BE LONG. For it is well known that all righteous kingdoms will endure, for righteousness is like a building. However, unrighteousness is like a ruin. Its wall collapses in a moment (16) FOR ALL THAT DO SUCH THINGS. Those who possess diverse measures and diverse weights. This is followed by a general rule, namely, even all that do unrighteously verbally and by deed, secretly or publicly. (18) HOW HE MET THEE. Karekha (met thee) is related to the word korot (befallen) in all that had befallen them (Gen. 42:29). AND SMOTE THE HINDMOST OF THEE. Va-yezanev bekhah (and smote the hindmost of thee) means, and cut off your tail (zanav), namely, all that were enfeebled in thy rear, that is, those who did not have the strength to walk. It is possible that the word necheshalim (enfeebled) is similar to nechelashim (enfeebled). Similarly keves (lamb) and kesev (lamb). WHEN THOU WAS FAINT. For Amalek came to Rephidim where the people thirsted for water. The latter is clearly stated. AND WEARY. From the way. AND HE FEARED NOT. This refers to Amalek. Yare (feared) is a verb in the perfect. It is like the word kaved (heavy) in for the thing is too heavy for thee (Ex. 18:8); zaken (old) in that when Isaac was old (Gen. 27:1), and ahev (loveth) in such as he loveth (Ibid., 8). (19) WHEN THE LORD THY GOD HATH GIVEN THEE REST. It means that this commandment takes effect after Israel inherits the land and the land is quiet from all the wars with the surrounding nations, for as long as they are involved in waging war with the nations close to them they are not obligated to fight Amalek. THAT THOU SHALT BLOT OUT THE REMEMBRANCE. Namely, slay both man and woman, infant and suckling, ox and sheep, camel and ass (I Sam 15:3), so that no one says this ox is from the spoil taken from Amalek. The words of the Torah are a general statement. The words of the prophet Samuel go into detail. THOU SHALT NOT FORGET. Scripture says this after having already stated Remember…(v. 17) for emphasis. The same is true with many other commandments in the Torah.

(ה) כי ישבו אחים יחדיו – גם הם אמרו: כי אלה אינם אחים ממש, כי אם קרובים, והביאו ראיה מבועז (רות ד׳:ג׳). ולא אמרו כלום, כי אין שם זכר יבום כי אם גאולה (רות ד׳:ד׳-ו׳), ומה טעם להזכיר יחדו, היהיו במדינה או בחצר אחת, או שיהיו אוהבים זה את זה. ואמרו: כי הנה הכתוב אומר: ויבמה, וזה אות כי איננו יבמה כי אם בשם, כמו: הנה שבה יבמתך (רות א׳:ט״ו). והנה ונסכלו, כי הנה הוא מפורש בבני יהודה: בא אל אשת אחיך ויבם אתה (בראשית ל״ח:ח׳) – והוא יבמה, גם: יבמתך (רות א׳:ט״ו) – בעבור היותם לשני אחים. וכל איש דעת ידע כי המצוות שנתנו למשה שהם מצוות לא תעשה, ולא היו אסורות קודם כן, אילו היה אדם מונע עצמו מהם קודם משה, לא היה הדבר רע בעיני י״י. ואף כי שכתוב: את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ (ויקרא י״ח:כ״ז), ולא מצאנו נביא שהזהירם. והנה הכתוב אמר על אונן שלא נתן זרע לאחיו (בראשית ל״ח:ט׳): וירע בעיני י״י (בראשית ל״ח:י׳). על כן אנחנו נסמוך על הקבלה שהם אחים ממש. ובן אין לו – כי אם יש לו בן, אין צורך, כי היא אסורה. ופירוש יחדו – כדברי המעתיקים (בבלי יבמות י״ז:): [שהיה עמו בעולם, ולא אותו שהיה בבטן אמו. וכל דבריהם אמת.] לאיש זר – פירוש החוצה, אם ירצה היבם. (ו) הבכור אשר תלד – הבכור יקרא בשם אחיו. ולא ימחה שמו – על הנחלה ידבר. וכבר פירשתי בפסוק לעם נכרי (ראב״ע שמות פירוש ראשון כ״א:ח׳). (ז) יבמי – האמת: כי היו״ד סימן הפעול. (ח) ועמד – שישמעוהו כל הזקנים. (ט) וחלצה – כמו: חלצו שד (איכה ד׳:ג׳), והטעם: תסיר. [ומה נעשה ללשון הקדש שתוליד מיסוד אחד כמה עניינים. והמבין יבין.] בפניו – מפורש בדברי הקבלה, שהיא כמו: לפניו. ודרך הפשט: בפני הנעל, [כי הו״ו שב אל הנעל], כמו: והיא כתובה פנים ואחור (יחזקאל ב׳:י׳). [ושמענו כי בארצות אדום הנקראין פרנצא ביטלו זאת המצוה וחולצין ולא מיבמין. ואם אמת, איננו נכון, כי כל המצוות אשר בידינו קשורים בחרוזים, ואם נתיר אחת יאבד הכל. ואיננו נכון כלל.] (יא) כי ינצו אנשים יחדו – הפך: כי ישבו אחים יחדו (דברים כ״ה:ה׳). ואלה האנשים – זרים או אחים. במבשיו – ביציו, מגזרת: בושה, [והם בלשון רבים כמו: זנונים, בתולים.] וזה עזות מצח לגלות דבר נסתר שהיא ערוה, גם מקום מסוכן. (יב) וקצתה את כפה – כמו: עין תחת עין (שמות כ״א:כ״ד), אם לא תפדה כפה. לא תחוס עינך – אם היתה ענייה, [וכאשר לא תוכל להציל המוחזק מכפה.] [וקצתה – מפעלי הכפל. וקצץ פתילם (שמות ל״ט:ג׳) מן הפועל הכבד, השקול על דבר.] (יג) בכיסך – מקום למאזנים. או: יוציא מהכיס בדרך רמאות. והראשון הוא נכון, והעד: כיס אחד יהיה לכלנו (משלי א׳:י״ד) – משקל אחד. והוא מגזרת: תכסו על השה (שמות י״ב:ד׳), ואם הוא משרש אחר. ורבים יפרשוהו, כמו: חריט (מלכים ב ה׳:כ״ג), ואין צורך. (טו) שלמה – שלא יהיה בה מקום חסר. וצדק – להיות כמדת איפת השוק. למען יאריכו ימיך – כי זה ידוע, כי כל מלכות צדק תעמוד. כי הצדק כבנין, והעיוות כהריסות, ברגע קטן יפול הקיר. (טז) כל עשה אלה – איפה ואיפה (דברים כ״ה:י״ד) ואבן ואבן (דברים כ״ה:י״ג). והכלל כל עושה עול – בפה או במעשה, בסתר או בגלוי. (יח) אשר קרך – מגזרת: הקורות אותם (בראשית מ״ב:כ״ט). ויזנב – [כמו: מסעף (ישעיהו י׳:ל״ג)], כרת את זנבך, והם הנחשלים אחריך – שלא היה בהם כח ללכת. ויתכן להיות מלת נחשלים כמו: נחלשים, ככבשים, ושמלה. ואתה עיף – כי ברפידים בא, והעם צמא למים, כי כן כתוב (שמות י״ז:א׳-ח׳). ויגע – מהדרך. ולא ירא – שב אל ״עמלק״ (דברים כ״ה:י״ז), והוא פועל עבר, כמו: כי כבד ממך הדבר (שמות י״ח:י״ח), כי זקן יצחק (בראשית כ״ז:א׳), כאשר אהב (בראשית כ״ז:י״ד). (יט) בהניח – הטעם, כי זאת המצוה תלויה אחר שירשו הארץ ושקטה ממלחמה מכל סביבותיה, כי כל זמן שיתעסקו עם מלחמת הקרובים אליהם, אינם חייבים להלחם בעמלק. תמחה את זכר עמלק – זהו: והמתה מאיש ועד אשה {וגו׳} משור ועד שה מגמל ועד חמור (שמואל א ט״ו:ג׳), שלא יאמר: זה השור היה משלל עמלק. ודברי התורה כלל, ובדברי שמואל פרט. לא תשכח – אחר זכור (דברים כ״ה:י״ז) לחיזוק, וכן משפט מצוות רבות בתורה.

R. Yosef Bekhor Shor Devarim 25:5-10ר׳ יוסף בכור שור דברים כ״ה:ה׳-י׳

(ה) כי ישבו – מקיש פרשת יבמין לחסימה, ללמד על יבמה שנפלה לפני מוכה שחין, שאין חוסמין אותה מלומר: לא בעינא ליה. ואפילו היה אחיו כמותו, יכולה לומר: לאחיך הייתי יכול{ה} לקבל ולך איני יכולה לקבל (משנה כתובות ז׳:י׳). אחים – בני אב אחד, דילפינן אחוה אחוה (בראשית מ״ב:י״ג) מבני יעקב (בבלי יבמות י״ז:). יחדיו – שיש להם ישיבה אחת בעולם, לאפוקי אשת אחיו שלא היה בעולמו (בבלי יבמות י״ז:), שנולד לאחר שמת אחיו שאינו יכול ליבם. החוצה – לרבות הארוסה, שעדיין היא חוצה לו, שלא כנסה לחופה (בבלי יבמות י״ג:). לא תהיה – איכא דדרשי (בבלי יבמות צ״ב:): שלא תהיה בה הויא לזר, שאין קידושין תופסין ביבמה לשוק. יבמה יבא עליה – שקנה אותה בביאה. עליה ילפינן מעליה, דאחות אשה כתיב בה: ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה (ויקרא י״ח:י״ח) – אפילו במקום עליה (בבלי יבמות ג׳:) כגון ביבם, דכתיב: יבמה יבא עליה. לא תקח ולא לצרור, ולא אותה, ולא צרתה, ולא צרת צרתה – מכאן למדו (בבלי יבמות ג׳:) דכ״א עריות פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום, דכיון שאינן עולות ליבום, אינן עולות לפני הזקינים (דברים כ״ה:ז׳) לחליצה. להכי נקט עולות משום דכתיב: ועלתה יבמתו השערה (דברים כ״ה:ז׳). ט״ו שבראש המשנה (משנה יבמות א׳:א׳), ושש חמורות מאילו (משנה יבמות א׳:ג׳): הכי כ״א. ולקחה לו לאשה – כיון שלקחה, הרי היא כאשתו לכל דבר (בבלי יבמות ל״ט.), שמגרשה בגט, ומחזירה. ולאו אמרינן: מדקיים בה מצות ייבום, מעתה היא אשת אחיו שלא במקום מצוה. ויבמה – בעל כרחה (בבלי יבמות נ״ד.). (ו) והיה הבכור – מצוה בגדול ליבם (משנה יבמות ב׳:ח׳), אשר תלד – פרט לאיילונית שאינה יולדת. ולא ימחה {שמו} – פרט לאשת סריס ששמו מחוי ועומד (בבלי יבמות כ״ד.). יקום על שם אחיו – לנחלה (בבלי יבמות כ״ד.), שנוטל חלקו וחלק אביהם בנחלת אביהם, ולכך קריה בכור שנוטל פי שנים. והמקרא יוצא מידי פשוטו, כי לפי הפשט היה נראה דהכי קאמר: והיה הבכור אשר תלד – כלומר: הוולד ראשון שתלד ליבם, יקום על שם אחיו של יבם המת – שאם היה שמו שמעון קורין לו שמעון ואם ראובן ראובן. (ז) ואם לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו – והרי בושת גדול לה, אף על פי שהנחלה שלו אם לקחה, הוא קץ בה. ואמרה מאן יבמי – תשיח דאגה שלה בפניהם. (ח) ודברו אליו – משיאין לו עצה ההוגנת לו (בבלי יבמות מ״ד.): אם הוא ילד והיא זקינה – אומרים: מה לך אצל זקינה. אם הוא זקן והיא ילדה – אומרים: מה לך אצל ילדה, כלך אצל שכמותך, אל תכניס קטטה בתוך ביתך. ואם היא בת גילו – אומרים: למה לא תקים לאחיך שם. וכן לעניין היופי והיחס. ואם אינו רוצה, עומד בפניהם בעמידה ואומר: לא חפצתי לקחתה. ובלשון קודש היו אומרים (משנה יבמות י״ב:ו׳), שהרי כתיב: ככה – דמשמע כמו שכתוב. (ט) ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים – שיראו החליצה והרוק, כמו שאמרו רבותינו (משנה יבמות י״ב:ו׳): רוק הנראה לדיינים. וחלצה נעלו – נעלו הראוי לו (בבלי יבמות ק״ג:), פרט לגדול שאינו יכול להלוך בו, ולקטון שאינו חופה רוב העקב. ושל עור יהיה, כדכתיב: ואנעלך תחש (יחזקאל ט״ז:י׳). מעל רגלו – ולא מעל דמעל, פרט לאנפיליא שהיא שוקו (בבלי יבמות ק״ב:). וברגל ימין – דילפי רגל רגל (ויקרא י״ד:כ״ה) ממצורע עני (בבלי יבמות ק״ד.), שפרשה שלו מיותרת לגזירה שוה. והחליצה לכך, כלומר: כך הייתי משמשת אותך אם היית רוצה. וירקה בפניו – כלומר: מאחר שאין אתה רוצה, איני חוששת ממך אלא כרוק הזה, וקח מנעלך ונעליהו, שלא אנעול אותו לך. וענתה ואמרה – בפני כולם: ככה יעשה לאיש – דין לבזותו ככה, כמו: וענו הלוים (דברים כ״ז:י״ד). (י) ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל – שכולם אומרים (משנה יבמות י״ב:ו׳): חלוץ הנעל, חלוץ הנעל. כלומר: מי שחולץ מנעלו ואין מי שינעלנו לו, כלומר: מבזין אותו כך, ותתיישב דעתה. (ט-י) ומאשר לא יבנה – דרשו רבותינו (בבלי יבמות י׳:): כיון שלא בנה שוב לא יבנה. ומבית אחיו – בית אחד הוא בונה ואינו בונה שתי בתים (יבמות מ״ד.). ומבישראל – בב״ד של ישראל ולא בב״ד של גרים (בבלי יבמות ק״א:). ולכך צוה הקב״ה שתינשא ליבם, מפני שבעלה שם לה בכתובתה שדות וכרמים ובתים, וכיון דאין לו זרע, נמצא שאם תנשא לאחר, שירש הנחלה בעלה ממנה, ותסב נחלתו למשפחה אחרת, ולכך צריכה שתינשא ליבם. ושמא תשנא את היבם ותינשא לאחר, ותאמר לא רצה ליבמי, אמרה תורה שלא תנשא עד שתבא לפני הזקנים. ומשום שהיא מפרסמת שהוא קץ בה, אמרה תורה שיעשו לה נחת רוח, כמו שפירשתי (ר״י בכור שור דברים כ״ה:י׳ ״ונקרא״). ומיהו אם יש לו זרע, או שצרתה קרובה ליבם, מותרת לשוק. [ואף לכך חולצת נעל, שתהא מעתה נחלתו קנויה לה לינשא למי שתרצה, ותקנה נחלתו לבעלה שיקחנה, כדכתיב: על הגאלה ועל התמורה לקים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו (רות ד׳:ז׳). ואף לכך קוראין חלוץ הנעל, לפרסם שהיא קנתה הכל. <sm>הגה״ה.</sm>]

Ramban Devarim 25:6רמב״ן דברים כ״ה:ו׳

AND IT SHALL BE THAT THE FIRSTBORN THAT SHE BEARETH SHALL SUCCEED IN THE NAME OF HIS BROTHER THAT IS DEAD. It [the true purport thereof] is not the simple meaning that they call the first son by the name of the dead, Reuben or Shimon as his name was, for in the case of Boaz it says thus, that the name of the dead be not cut off from among his brethren, and yet they did not call the child born [to Boaz and Ruth] Machlon. But this verse by way of the Truth, [the mystic teaching of the Cabala], is an assurance and thus it is to be understood in its simple sense. And our Rabbis found support in this verse for the following laws: that the eldest [surviving] brother contracts the levirate marriage, that a sterile woman may not be contracted for such marriage, nor the wife of a eunuch since his name was "blotted out" [when he was yet alive]. Now, all these are but Scriptural supports [for laws of levirate marriage], because the laws of the sterile widow and the widow of the eunuch are derived from the very essence of the Scriptural section [and are not derived from the Scriptural supports quoted].

וטעם והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת – איננו כפשוטו שיקראו הבן הראשון בשם המת ראובן או שמעון כמוהו, שהרי בבועז נאמר כן: ולא יכרת שם המת מעם אחיו ומשער מקומו (רות ד׳:י׳), ולא קראו אותו מחלון. אבל הכתוב הזה על דרך האמת הבטחה, והנה הוא כפשוטו. וסמכו בו רבותינו (בבלי יבמות כ״ד.) מדרש שיהא גדול האחים מיבם, ושאילונית אינה מתיבמת, וכן אשת הסריס, ששמו מחוי. וזה כולו אסמכתא, כי האילונית ואשת הסריס מגופיה דקרא נפקי.

Shadal Devarim 25:5-10שד״ל דברים כ״ה:ה׳-י׳

(ה) כי ישבו אחים יחדו – לפי הפשט כמשמעו שידורו יחדו (אבל הוויה בעולם לא תקרא ישיבה, אם לא על דרך השיר), ולמה נאמר יחדו? ואיך יתכן שלא ישבו אחים יחדו, מאחר שנחלתם זו אצל זו? יתכן שהיה זה כשיקח האחד בת יורשת נחלה, וילך לשבת באחזתה, או שיפרדו בעבור מריבה שנפלה ביניהם או בין נשיהם. והנה באופן הראשון אין ראוי לו שיביא צרה לביתו לצרור את אשתו אשר העשירתו, ובאופן השני אין ראוי לו ליבם מאחר שהיתה מריבה בינו ובינה או בין אשתו ובינה, או בינו ואחיו שהיה בעלה, כי בזה יביא קטטה בתוך ביתו, על כן לא ייבם אלא כשישבו יחדו ואשת אחיו ידועה לאשתו. אבל במשך הדורות לא היו עוד רוב האחים יושבים יחדו, על כן (כדעת תלמידי מוהר״ר דוד חי אשכנזי) ראו החכמים שהיתה מצות יבום מתבטלת, אם לא תהיה נוהגת אלא ביושבים יחדו, על כן התקינו שיספיק שתהיה להם הוויה בעולם יחדו. (ו) והיה הבכור אשר תלד – {רז״ל שנו מראה הענין מכל וכל, כי} לפי הפשט הבן הבכור יירש חלק המת, ואם היבמה לא תוליד, תעבור נחלת המת לאחיו. ומפני זה קרוב היה הדבר שלא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו כדי שתשאר בלא בנים, והוא (עם שאר אחיו אם יש לו אחים) יהיה היורש ובניו אחריו, ולכך קנסה אותו התורה בבזיון שיהיה הוא וצאצאיו נקראים בית חלוץ הנעל. ונראה (כדברי מוהר״ר דוד חי אשכנזי) כי ראו חז״ל שהיו רבים נמנעים מן היבום מיראתם פן היבמה תלד בנים רבים, ומתוך כך תתמעט נחלת בניהם מזיווג ראשון, ועמדו ובטלו הדין הזה שהבן הבכור לבדו יירש את המת, והעבירו הירושה לאח המיבם באופן שכל בניו יחלקו בשוה. ודברי רשב״ם שהחליצה היא לקנות היבמה ממנו נכסי בעלה, אינם נראים, כי לא הזכירה החליצה אלא עם הרוב דרך ביזיון; {ומה טעם ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל, לולא שהוא שם בזיון?} אבל נכסי בעלה ישארו כדין תורה לאחי המת לפי מספרם, ואין לאשה אלא כתובתה. (ז) ע׳ שו״ת מהר״ם בר ברוך סימן שע״ו. (ט) לא יבנה – כמו אולי אבנה ממנה {בראשית ט״ז:ב׳}. (י) ונקרא שמו – נ״ל כי תחת שלא רצה להקים שם לאחיו, ימחה שמו, ובניו לא יקראו על שמו, אך יהיו נקראים בני חלוץ הנעל, ושם האיש ההוא לא יזכר בס׳ היחס. וקרוב לזה במגלת רות לא נזכר שם הגואל שלא רצה לגאול, ובועז לא אמר לו פלוני אלמוני {רות ד׳:א׳}, אך הכותב כתב כך.