MiMachorat HaShabbat/5

EN/HEע/E

MiMachorat HaShabbat

Sources

Shemot 23:16שמות כ״ג:ט״ז

וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאׇסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה.

Shemot 34:22שמות ל״ד:כ״ב

וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה.

Vayikra 23:9-22ויקרא כ״ג:ט׳-כ״ב

(ט) וַיְדַבֵּר י"י אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. (י) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן. (יא) וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר לִפְנֵי י"י לִרְצֹנְכֶם מִמׇּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ הַכֹּהֵן. (יב) וַעֲשִׂיתֶם בְּיוֹם הֲנִיפְכֶם אֶת הָעֹמֶר כֶּבֶשׂ תָּמִים בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה לַי"י. (יג) וּמִנְחָתוֹ שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן אִשֶּׁה לַי"י רֵיחַ נִיחֹחַ וְנִסְכֹּה יַיִן רְבִיעִת הַהִין. (יד) וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת קׇרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם. (טו) וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמׇּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. (טז) עַד מִמׇּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַי"י. (יז) מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה בִּכּוּרִים לַי"י. (יח) וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִם בְּנֵי שָׁנָה וּפַר בֶּן בָּקָר אֶחָד וְאֵילִם שְׁנָיִם יִהְיוּ עֹלָה לַי"י וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַי"י. (יט) וַעֲשִׂיתֶם שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת וּשְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה לְזֶבַח שְׁלָמִים. (כ) וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אֹתָם עַל לֶחֶם הַבִּכֻּרִים תְּנוּפָה לִפְנֵי י"י עַל שְׁנֵי כְּבָשִׂים קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַי"י לַכֹּהֵן. (כא) וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כׇּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת עוֹלָם בְּכׇל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם. (כב) וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי י"י אֱלֹהֵיכֶם.

Bemidbar 28:26במדבר כ״ח:כ״ו

וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַי"י בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כׇּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ.

Bemidbar 29:1-6במדבר כ״ט:א׳-ו׳

(א) וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כׇּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם. (ב) וַעֲשִׂיתֶם עֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַי"י פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד אַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם. (ג) וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאָיִל. (ד) וְעִשָּׂרוֹן אֶחָד לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים. (ה) וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם. (ו) מִלְּבַד עֹלַת הַחֹדֶשׁ וּמִנְחָתָהּ וְעֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכֵּיהֶם כְּמִשְׁפָּטָם לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַי"י.

Bemidbar 33:3במדבר ל״ג:ג׳

וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן מִמׇּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי כׇּל מִצְרָיִם.

Devarim 8: 7-18דברים ח׳:ז׳-י״ז

(ז) כִּי י"י אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. (ח) אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ. (ט) אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת. (י) וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת י"י אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ. (יא) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת י"י אֱלֹהֶיךָ לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֺתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם. (יב) פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ. (יג) וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה. (יד) וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת י"י אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. (טו) הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ. (טז) הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ. (יז) וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה. (יח) וְזָכַרְתָּ אֶת י"י אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה.

Devarim 16:9-10דברים ט״ז:ט׳-י׳

(ט) שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפׇּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת. (י) וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַי"י אֱלֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ י"י אֱלֹהֶיךָ.

Yehoshua 5:10-12יהושע ה׳:י׳-י״ב

(י) וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ. (יא) וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמׇּחֳרַת הַפֶּסַח מַצּוֹת וְקָלוּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה. (יב) וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמׇּחֳרָת בְּאׇכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ וְלֹא הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן וַיֹּאכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַהִיא.

Divrei HaYamim II 31:10דברי הימים ב׳ ל״א:י׳

וַיֹּאמֶר אֵלָיו עֲזַרְיָהוּ הַכֹּהֵן הָרֹאשׁ לְבֵית צָדוֹק וַיֹּאמֶר מֵהָחֵל הַתְּרוּמָה לָבִיא בֵית י"י אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ וְהוֹתֵר עַד לָרוֹב כִּי י"י בֵּרַךְ אֶת עַמּוֹ וְהַנּוֹתָר אֶת הֶהָמוֹן הַזֶּה.

Qumran Scroll 4Q321 Fragment 4 Column 5מגילת קומראן 4Q321 קטע ד׳ טור ה׳

4 השנית הראשון בידעי[ה] בשעורים בוא הפסח ב[מ]ימין [ב]וא הנף העומר ה^ש^ני במ[ימין באביה] 5 בוא הפסח השני ה[שלישי בא]ל[ישיב] ובחו[פה] בוא חג השבועים [ה]רביעי [בב]לגא החמישי בפ[ת]חיה

Qumran Scroll 4Q325 Fragment 1 Column 2מגילת קומראן 4Q325 קטע א׳ טור ב׳

1 [המצת יום רבי]עי בשמונה עשר בו שבת ע[ל יויריב 2          ]בערב בעשרים וחמשה בו שבת על ידעיה ועלו[ 3 מוע]ד שעורים בעשרים וששה בו אחר שבת רוש החודש ה[שני

Jubilees 1:1-3יובלים א׳:א׳-ג׳

(א) ויהי בשנה הראשונה לצאת בני ישראל מארץ מצרים, בחודש השלישי בשישה עשר בו, וידבר אל משה לאמור. (ב) 'עלה אלי פה ההרה ואתנה לך את שתי לוחות האבן והתורה והמצווה אשר כתבתי להורותם'. (ג) ויעל משה אל הר האלוהים, וישכון כבוד ה' על הר סיני ויכסהו ענן ששת ימים, ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן.

Jubilees 15:1-4יובלים ט״ו:א׳-ד׳

(א) ובשנה החמישית לשבוע הרביעי ליובל ההוא בחודש השלישי בחצי החודש עשה אברם חג בכורי הקציר. (ב) ויקרב מנחה חדשה לה', ועל הקרבנות מראשית התבואה עשה לעולה לה' פר בן בקר אחד ואיל אחד וכבש אחד על המזבח ולבונה. (ג) וירא ה' אל אברם ויאמר אליו, אני האל המושל, היה רצוי לפני ותמים. (ד) ואתנה ברית ביני ובינך וארבה אותך מאוד.

Jubilees 16:16-18יובלים ט״ז:ט״ז-י״ח

(טז) ובחצי החודש השישי פקד ה' את שרה ויעש לה כאשר אמר. (יז) ותהר ותלד בן בחודש השלישי בחצי החודש, כאשר דבר אלוהים את אברהם. (יח) בחג בכורי הקציר נולד יצחק. וימל אברהם את בנו ביום השמיני.

Jubilees 44:1-6יובלים מ״ד:א׳-ו׳

(א) ויסע ישראל מחברון בראש החודש השלישי, ויבוא בארה שבע, ויזבח זבח לאלוהי אביו יצחק בשביעי לחודש הזה. (ב) ויזכור יעקב את החלום אשר חלם בבית אל, ויירא מרדה מצרימה. (ג) ובעלות על לבבו לשלוח לאמור ליוסף כי יבוא אליו, וכי הוא לא ירד שמה, ישב שם שבעת ימים, אולי יוודע אליו במראה אם ישוב או ירד. (ד) ויעש את חג הקציר בכורי פרי האדמה מן הדגן הישן, כי לא היה מלוא חופנים זרע בכל ארץ כנען, רק בצורת לכל חיה ובהמה ועוף אדם. (ה) ובשישה עשר נראה אליו האלוהים, ויאמר: יעקב יעקב, ויאמר: הנני. (ו) ויאמר אליו: אנכי אלהי אבותיך אברהם ויצחק, אל תירא ורדה מצרימה, כי לגוי גדול אשימך שם.

Septuagint Vayikra 23:11-16תרגום השבעים ויקרא כ״ג:י״א-ט״ז

(11) and he shall lift up the sheaf before the Lord, to be accepted for you. On the morrow of the first day the priest shall lift it up. (12) And ye shall offer on the day on which ye bring the sheaf, a lamb without blemish of a year old for a whole-burnt-offering to the Lord. (13) And its meat-offering two tenth portions of fine flour mingled with oil: it is a sacrifice to the Lord, a smell of sweet savour to the Lord, and its drink-offering the fourth part of a hin of wine. (14) And ye shall not eat bread, or the new parched corn, until this same day, until ye offer the sacrifices to your God: it is a perpetual statute throughout your generations in all your dwellings. (15) And ye shall number to yourselves from the day after the sabbath, from the day on which ye shall offer the sheaf of the heave-offering, seven full weeks: (16) until the morrow after the last week ye shall number fifty days, and shall bring a new meat-offering to the Lord.

Philo, The Special Laws II:XXIX:162פילון, על החוקים המיוחדים ב׳:כ״ט:קס״ב

There is also a festival on the day of the paschal feast, which succeeds the first day, and this is named the sheaf, from what takes place on it; for the sheaf is brought to the altar as a first fruit both of the country which the nation has received for its own, and also of the whole land; so as to be an offering both for the nation separately, and also a common one for the whole race of mankind; and so that the people by it worship the living God, both for themselves and for all the rest of mankind, because they have received the fertile earth for their inheritance; for in the country there is no barren soil but even all those parts which appear to be stony and rugged are surrounded with soft veins of great depth, which, by reason of their richness, are very well suited for the production of living Things.

Josephus, Antiquities of the Jews 3:10:5-6יוספוס פלביוס, קדמוניות היהודים ג׳:י׳:ה׳-ו׳

5. In the month of Xanthicus, which is by us called Nisan, and is the beginning of our year, on the fourteenth day of the lunar month, when the sun is in Aries, (for in this month it was that we were delivered from bondage under the Egyptians,) the law ordained that we should every year slay that sacrifice which I before told you we slew when we came out of Egypt, and which was called the Passover; and so we do celebrate this passover in companies, leaving nothing of what we sacrifice till the day following. The feast of unleavened bread succeeds that of the passover, and falls on the fifteenth day of the month, and continues seven days, wherein they feed on unleavened bread; on every one of which days two bulls are killed, and one ram, and seven lambs. Now these lambs are entirely burnt, besides the kid of the goats which is added to all the rest, for sins; for it is intended as a feast for the priest on every one of those days. But on the second day of unleavened bread, which is the sixteenth day of the month, they first partake of the fruits of the earth, for before that day they do not touch them. And while they suppose it proper to honor God, from whom they obtain this plentiful provision, in the first place, they offer the first-fruits of their barley, and that in the manner following: They take a handful of the ears, and dry them, then beat them small, and purge the barley from the bran; they then bring one tenth deal to the altar, to God; and, casting one handful of it upon the fire, they leave the rest for the use of the priest. And after this it is that they may publicly or privately reap their harvest. They also at this participation of the first-fruits of the earth, sacrifice a lamb, as a burnt-offering to God. 6. When a week of weeks has passed over after this sacrifice, (which weeks contain forty and nine days,) on the fiftieth day, which is Pentecost, but is called by the Hebrews Asartha, which signifies Pentecost, they bring to God a loaf, made of wheat flour, of two tenth deals, with leaven; and for sacrifices they bring two lambs; and when they have only presented them to God, they are made ready for supper for the priests; nor is it permitted to leave any thing of them till the day following. They also slay three bullocks for a burnt-offering, and two rams; and fourteen lambs, with two kids of the goats, for sins; nor is there anyone of the festivals but in it they offer burnt-offerings; they also allow themselves to rest on every one of them. Accordingly, the law prescribes in them all what kinds they are to sacrifice, and how they are to rest entirely, and must slay sacrifices, in order to feast upon them.

Targum Yerushalmi (Neofiti) Vayikra 23:16תרגום ירושלמי (ניאופיטי) ויקרא כ״ג:ט״ז

עד מן בתר שבתה שביעיתה מן דתמנון להוד מן בתר יומא טבה קדמיה דפיסחא תמנון חמישין יומין ותקרבון מנחה מן חדתה קדם ייי.

Megillat Taanit, Scholion 8 Nisanסכוליון למגילת תענית ח׳ ניסן

ואיזה חג זה יום טוב העצרת והלא לא נצרכו לכתב כל הימים הטובים שבמגלה אלא שהיו דנין כנגד בייתוסים שהיו אומרים אין עצרת אלא לאחר השבת שנאמר וספרתם לכם ממחרת השבת. אמרו להם חכמים שבת בראשית קרויה שבת ויום טוב קרוי שבת שנאמר ביום הראשון שבתון ויום הכפורים קרוי שבת שנאמר תשבתו שבתכם והכל קרוי שבת שנאמר מלבד שבתות יי ואומר שבע שבתות תמימות תהיינה ועוד כתיב שבעה שבועות תספר לך. ואומר וחג שבועות תעשה לך בכורי קציר חטים. וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה ליי בשבועותיכם. ועוד כתיב וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם. ואומר תספרו חמשים יום. לא תהיה ספירתך חמשים ואם כן נמצאת כי פעמים חמשים ואחד פעמים חמשים ושנים עד חמשים וששה. ועוד כתוב אחד אומר שבעת ימים מצות תאכלו וכתיב ששת ימים תאכל מצות היאך נתקימו שניהם אלא שבעה בישן וששה בחדש ואם תאמר אחר השבת הונף העומר אינן ששה בחדש. אמר חד ביתוסא לרבן יוחנן בן זכאי משה אוהב היה את ישראל והיה יודע שעצרת אינה אלא יום אחד וקבעה להם אחר השבת שיהיו נחים שני ימים זה אחר זה נטפל לו רבן יוחנן בן זכאי ואמר לו אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע אם משה אוהבן היה מפני מה עכבן במדבר ארבעים שנה אמר לו הרי אתה משחק בנו אמר לו שוטה שבעולם לא תהא תורה שלמה שלנו כשיחה בטלה שלכם. אמר לו בכך אתה מוציאני אמר לו לאו כתוב אחד אומר שבע שבתות תמימות תהיינה וכתוב אחד אומר תספרו חמשים יום הא כיצד חל להיות יום טוב בשבת מונין שבע שבתות חל להיות אחר השבת מונין חמשים יום וכשאתה קורא וספרתם לכם ממחרת השבת ממחרת יום טוב הראשון של פסח. ורבי אליעזר אומר אינו צריך הרי הוא אומר תספר לך מהחל הספירה התלויה בבית דין יצאתה שבת בראשית שספירתה בכל אדם. רבי יהושע אומר אמרה תורה מנה ימים וקדש ראש חדש מנה ימים וקדש עצרת מה ראש חדש סמוך לביאתו נכר אף עצרת סמוך לביאתה נכרת וכו'. רבי ישמעאל אומר אמרה תורה הבא עמר בפסח והבא שתי הלחם בעצרת מה להלן רגל אף כאן רגל. רבי יהודה בן בתירה אומר נאמר שבת למטה ונאמר שבת למעלה מה להלן רגל ותחלת רגל בסמוך לו אף כאן כן. רבי יהודה אומר כתוב אחד אומר ממחרת השבת וכתוב אחד אומר ממחרת הפסח מה ממחרת שנאמר להלן מאחר יום הראשון של פסח אף ממחרת שנאמר כאן ממחרת יום טוב הראשון של פסח.

Peshitta Vayikra 23:11פשיטתא ויקרא כ״ג:י״א

ונפרשיה לכפא לקובלא קדם מריא ובתר יומא אחרנא נפרשיה כהנא.

Mishna Menachot 10:3משנה מנחות י׳:ג׳

כֵּיצַד הָיוּ עוֹשִׂים. שְׁלוּחֵי בֵית דִּין יוֹצְאִים מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, וְעוֹשִׂים אוֹתוֹ כְרִיכוֹת בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נוֹחַ לִקְצֹר. וְכָל הָעֲיָרוֹת הַסְּמוּכוֹת לְשָׁם, מִתְכַּנְּסוֹת לְשָׁם, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִקְצָר בְּעֵסֶק גָּדוֹל. כֵּיוָן שֶׁחֲשֵׁכָה, אוֹמֵר לָהֶם, בָּא הַשָּׁמֶשׁ, אוֹמְרִים, הֵן. בָּא הַשָּׁמֶשׁ, אוֹמְרִים הֵן. מַגָּל זוֹ, אוֹמְרִים הֵן. מַגָּל זוֹ, אוֹמְרִים הֵן. קֻפָּה זוֹ, אוֹמְרִים הֵן. קֻפָּה זוֹ, אוֹמְרִים הֵן. בְּשַׁבָּת אוֹמֵר לָהֶם, שַׁבָּת זוֹ, אוֹמְרִים הֵן. שַׁבָּת זוֹ, אוֹמְרִים הֵן. אֶקְצֹר, וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ קְצֹר. אֶקְצֹר, וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ קְצֹר. שָׁלשׁ פְּעָמִים עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר, וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ הֵן, הֵן, הֵן. וְכָל כָּךְ לָמָּה. מִפְּנֵי הַבַּיְתוֹסִים, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים, אֵין קְצִירַת הָעֹמֶר בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב.

Tosefta Rosh HaShanah 1:15תוספתא ראש השנה א׳:ט״ו

בראשונה היו מקבלין עדות החדש מכל אדם פעם אחת שכרו ביתסין שני עדים לבוא להטעות את חכמים לפי שאין ביתסין מודין שתהא עצרת אלא אחר שבת בא אחד ואמ' עדותו והלך לו בא השני ואמ' עולה הייתי במעלה אדומים וראיתיו רבוץ בין שני סלעים ראשו דומה לעגל אזניו דומות לגדי קרניו דומות לצבי וזנבו מונחת לו בין יריכותיו ראיתיו נבעתתי ונפלתי לאחורי והרי מאתים זוז צרורין לי בסדיני אמרו לו מאתים זוז נתונין לך במתנה והשוכרך ימתח על העמוד מה ראית ליזקק לכך אמ' להם שמעתי שהביתסין מבקשין להטעות את חכמים אמרתי מוטב אלך אני ואודיע את חכמים.

Tosefta Menachot 10:23תוספתא מנחות י׳:כ״ג

יום הנף שחל להיות בשבת דוחה את השבת בקצירת העומר כיצד הן עושין שלוחי בית דין יוצאין מערב יום טוב נוטלין את הקופות ואת המגלות ומסרגין שם כנגד שלש סאין ומניחין את הקופות ואת המגלות ובאין יום טוב סמוך לחשיכה היו יוצאין ואוכלוס גדול היה יוצא עמהן כיון שחשיכה אמר להן בשבת זו בשבת זו בשבת זו בקופה זו בקופה זו בקופה זו ר' אליעזר בר' צדוק מוסיף אף במגל זו במגל זו במגל זו שלש פעמים על כל דבר ודבר והן אומרין לו הן הן הן אקצור אומ' לו קצור וכל כך למה מפני ביתוסין שהיו אומרין אין קצירת העומר במוצאי יום טוב.

Sifra Emor 10:10:5ספרא אמור י׳:י׳:ה׳

והניף את העומר לפני ה', שלשת שמות יש לו עומר שבלים, עומר תנופה עומר שמו לרצונכם אין כופים את הצבור על כורחו, ממחרת השבת, מחרת יום טוב יניפנו הכהן בנין אב לכל התנופות שיהו בכהן.

Sifra Emor 10:12:1-5ספרא אמור י׳:י״ב:א׳-ה׳

(א) וספרתם לכם כל אחד ואחד, ממחרת השבת, ממחרת יום טוב, יכול ממחרת שבת בראשית, א"ר יוסי ברבי יהודה כשהוא אומר עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום כל ספירתם לא יהיה אלא חמשים יום. (ב) אם אומר את ממחרת שבת בראשית פעמים שאתה מונה חמשים ואחד חמשים ושתי' חמשים ושלש חמשים וארבעה חמשים וחמשה חמשים וששה, הא מה אני מקיים ממחרת השבת ממחרת יום טוב. (ג) ר' יהודה בן בתירה אומר ממחרת השבת, ממחרת יום טוב, יכול ממחרת שבת בראשית כשהוא אומר שבעה שבועות תספור לך ספירה שהיא תלויה בבית דין יצאה שבת בראשית שאינה תלויה בבית דין שספירתה בכל אדם. (ד) רבי יוסי אומר ממחרת השבת ממחרת יום טוב, יכול ממחרת שבת בראשית וכי נאמר ממחרת שבת בפסח והלא לא נאמר אלא ממחרת שבת, והלא כל השנה מליאה שבתות צא וחשוב מאי זו שבת, נאמר כאן ממחרת שבת, ונאמר למטה ממחרת שבת, מה מחרת שבת האמור למטן רגל ותחילת רגל, אף ממחרת שבת אמור כאן רגל ותחילת רגל. (ה) רבי שמעון בן אלעזר אומר כתוב אחד אומר ששת ימים תאכל מצות, וכתוב אחד אומר שבעה ימים מצות תאכלו, הא כיצד יתקיימו שני כתובים הללו מצה שאי אתה יכול לאוכלה כל שבעה, אכלה ששה מן החדש הא מה אני מקיים ממחרת השבת, ממחרת יום טוב.

Bavli Menachot 65b-66aבבלי מנחות ס״ה:-ס״ו.

כתוב אחד אומר: (ויקרא כ"ג) תספרו חמשים יום, וכתוב אחד אומר: (ויקרא כ"ג) שבע שבתות תמימות תהיינה, הא כיצד? כאן ביום טוב שחל להיות בשבת, כאן ביום טוב שחל להיות באמצע שבת. (של ר' אליעזר סו"פר, רבי יהושע מו"נה, רבי ישמעאל מע"מר, רבי יהודה למ"טה, סימן) רבי אליעזר אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר (דברים ט"ז) תספר לך, ספירה תלויה בבית דין, שהם יודעים לחדש ממחרת השבת - מחרת י"ט, יצאת שבת בראשית שספירתה בכל אדם. רבי יהושע אומר, אמרה תורה: מנה ימים וקדש חדש, מנה ימים וקדש עצרת, מה חדש סמוך לביאתו ניכר, אף עצרת סמוך לביאתו ניכרת, וא"ת: עצרת לעולם אחר השבת, היאך תהא ניכרת משלפניה. רבי ישמעאל אומר, אמרה תורה: הבא עומר בפסח ושתי הלחם בעצרת, מה להלן רגל ותחלת רגל, אף כאן רגל ותחלת רגל. רבי יהודה בן בתירא אומר: נאמר שבת למעלה ונאמר שבת למטה, מה להלן רגל ותחלת רגל סמוך לה, אף כאן רגל ותחלת רגל סמוך לה. ת"ר: (ויקרא כ"ג) וספרתם לכם - שתהא ספירה לכל אחד ואחד. (ויקרא כ"ג) ממחרת השבת - ממחרת יום טוב, או אינו אלא למחרת שבת בראשית? רבי יוסי בר יהודה אומר: הרי הוא אומר (ויקרא כ"ג) תספרו חמשים יום, כל ספירות שאתה סופר לא יהו אלא חמשים יום, ואם תאמר: ממחרת שבת בראשית, פעמים שאתה מוצא חמשים ואחד, ופעמים שאתה מוצא חמשים ושנים, חמשים ושלשה, חמשים וארבעה, חמשים וחמשה, חמשים וששה. ר"י בן בתירא אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר תספור לך, ספירה תלויה בבית דין, יצתה שבת בראשית שספירתה בכל אדם. רבי יוסי אומר: ממחרת השבת - ממחרת יום טוב; אתה אומר: ממחרת יום טוב, או אינו אלא ממחרת שבת בראשית? אמרת? וכי נאמר ממחרת השבת שבתוך הפסח? והלא לא נאמר אלא ממחרת השבת, דכל השנה כולה מלאה שבתות, צא ובדוק איזו שבת? ועוד, נאמרה שבת למטה ונאמרה שבת למעלה, מה להלן רגל ותחילת רגל, אף כאן רגל ותחילת רגל. רבי שמעון בן אלעזר אומר, כתוב אחד אומר: (דברים ט"ז) ששת ימים תאכל מצות, וכתוב אחד אומר: (שמות י"ב) שבעת ימים מצות תאכלו, הא כיצד? מצה שאי אתה יכול לאוכלה שבעה מן החדש, אתה יכול לאוכלה ששה מן החדש.

Targum Onkelos Vayikra 23:11תרגום אונקלוס ויקרא כ״ג:י״א

וירים ית עומרא קדם יי לרעוא לכון מבתר יומא טבא ירימניה כהנא.

Targum Onkelos Vayikra 23:15-16תרגום אונקלוס ויקרא כ״ג:ט״ו-ט״ז

(טו) ותמנון לכון מבתר יומא טבא מיום איתואיכון ית עומרא דארמותא שבע שבוען שלמן יהוין. (טז) עד מבתר שבועתא שביעיתא תמנון חמשין יומין ותקרבון מנחתא חדתא קדם יי.

Targum Yerushalmi (Yonatan) Vayikra 23:11תרגום ירושלמי (יונתן) ויקרא כ״ג:י״א

and he shall uplift the sheaf before the Lord to be accepted for you. After the first festal day of Pascha (or, the day after the feast-day of Pascha)

וירים ית עומרא קדם ייי לרעוא לכון מבתר יומא טבא קמאה דפיסחא ירימיניה כהנא.

Targum Yerushalmi (Yonatan) Vayikra 23:15-16תרגום ירושלמי (יונתן) ויקרא כ״ג:ט״ו-ט״ז

(15) And number to you after the first feast day of Pascha, from the day when you brought the sheaf for the elevation, seven weeks; complete they shall be. (16) Until the day after the seventh week you shall number fifty days, and shall offer a mincha of the new bread unto the Name of the Lord.

(טו) ותימנון לכון מבתר יומא טבא קמאה דפיסחא מן יום איתוייכון ית עומרא דארמותא שבע שבוען שלמן יהויין. (טז) עד מבתר שבועתא שביעאה תימנון חמשין יומין ותקרבון מנחתא דלחים חדת לשמיה דייי.

Daniel AlKumisi the Karaite Vayikra 23:15-16דניאל אלקומיסי הקראי ויקרא כ״ג:ט״ו-ט״ז

בשבת עד ממחרת השבת כי שניהם.... אף יעמוד פתרונך אחת. השבת מקרא קדש... אל... אחת... שביעית קראתה חול ואם לשתיהן תקרא מקרא קדש הלא כדבריך יהיה עצרתא שלך מחרת למקרא קדש. בזאת תדע כי שגיתה הרבה מאד. ואף כי מצא[נו] ליהושע כי בחמשה עשר בניסן היה להם תחלת יום לספירת עומר. כ'כ ויאכלו מעבור הארץ מ'מ' ה'פ' מצ' וקלוי. ומחרת הפסח היא חמשה עשר כ'כ בחמשה עשר יום לחדש הראשון מ' ה'פ' י'צ' ב'נ'י' יש'. ואיך אכלו קלוי בחמשה עשר טרם הקריבו בזאת תדע כי ממחרת השבת לא ממחרת מקרא קדש כי אם כאשר יפל. אולי בחמשה עשר ואולי בששה עשר ועד יום אחד ועשרים יפלו ועל לא ביאר כמה לחדש לא יום הקרבת עומר ולא חג השבועות כי לא בכל שנה יהיו באחד. כי תמיד ממחרת השבת [חג] עומר וחג השבועות באחד בשבת. ושני קרבנות בחג בתחלה זאת מן הכתוב עד ממחרת השבת ת השביעית עד אני יהו"ה אלהיכם. וקרבן השני מן וביום הבכורים ושניהם להזכיר בתפלת תמיד אחרי צו את בני יש'.

Yefet b. Eli the Karaite Vayikra 23יפת בן עלי הקראי ויקרא כ״ג

אבל אלפיומי דבר בשﬠר זה דברים שלא יוצא מהם כלום, כי עשה את ﬠיקר טﬠנתו: איזוהי השבת שממחרתה מתחילה הספירה. ולא ידﬠ שלנו אין צורך לדעת איזו שבת היא, כי אם איזו מחרת היא, כמו שאמרנו כבר קודם לכן. והתחיל לדבר ﬠל אודות השבת וחלקה (לסוגים), כמו שאמר בספרו בכתאב אלתמייז, כי לא תמלט שבת זו מהיות אחת מחמש אלו: שבת ראשונה בשנה; שבת ראשונה בזמן הקציר; השבת היותר קרובה לכניסת הﬠם לארץ; השבת שבתחום הפסח או שבת ראשונה שנצטוו בה ישראל. והצעתי בכל אחד מחמשת שﬠרים אלה שהשביתה היא שבת ונפסדה (ההצעה) ושהשביתה היא מוﬠד ונתקיימה. באור הדברים, אם אניח שהיא שבת ראשונה בשנה, והיא שבת (ממש) יחויב שנספור משבת ראשונה בניסן, כי ניסן, אצל החולקים ﬠלינו, ראש השנה. אבל לא ראיתי אף אחד שיהיה נוקט בזה, ואם אניח שהוא המועד הראשון, הרי הוא הפסח. וכן אם אשﬠר שהיא שבת ראשונה בﬠונת הקציר, והיא שבת, יחויב שבהיות הקציר לפני הפסח, תתחיל הספירה מהזמן ההוא, והנה לא ראיתי ולא שמﬠתי אחד מן האומה נוהג כך, זולת אדם אחד בזמננו הנקרא בכתאן. ואי אפשר שתהיה האמת ﬠמו כי הוא יחיד ומתנגד לקבלה, הרי שהוא המועד הראשון בקציר, דהיינו: פסח. וכן חפשתי ומצאתי שאם לא הוזקק (הכתוב) לקבוע בדיוק זמן שבת זו מפני היותה קרובה לכניסה לארץ, אז אם היא שבת (ממש) יחויב שאיזה יום שהוא מי"א בניסן ﬠד יום י"ג, אם יארﬠ להיות ביום השבת, תתחיל הספירה ממחרתו. אבל מצאתי שכל האומה מכחישה זאת, ולפיכך החלטתי שהוא המועד, היותר קרוב לכניסת הארץ – הפסח, שהרי בי' בניסן נכנסו, כאמור: והעם ﬠלו מן הירדן בﬠשור לחדש הראשון. ובדקתי ג"כ הטענה הד' ומצאתי שאם לא הוזקק להגדיר בדיוק את השבת הזאת מחמת היותה השבת הראשונה בתחום הפסח, והיא שבת, אז יהיה מוכחש ﬠ"י הכתוב ﬠצמו, כי הנתלים בכך הלא מסתייﬠים בהמשך ואומרים כי מאחר שהזכיר הפסח ואמר אחריו ממחרת השבת יניפנו הכהן, יחויב שתהיה זאת השבת שהיא בתוך ז' ימי הפסח. והנה דוקא ראיתם מן ההמשך מונעת בהחלט שתהיה זאת השבת שבתוך ז' ימי הפסח, שהרי נזכרה אחרי כל שבﬠת הימים, והקרבתם אשה לה' שבﬠת ימים ביום השביﬠי וגו', ואחרי כן אמר ממחרת השבת יניפנו הכהן. והכל מסכימים שאין היא אחר שבﬠת הימים, נמצא שהוא המועד הראשון בתחום הפסח. אח"כ בדקתי את הראיה החמישית ואמרתי: אם אי-הצורך לציין בדיוק את השבת ההיא הוא מפני היותה השבת הראשונה שנצטװ בה ישראל, והיא שבת, הרי הכתוב אומר בהדיא שהשבת הראשונה שנצטװ בה, באייר היתה אחרי חצי החדש, כי אז ירד המן, והכל מסכימים שזה בטל, יחויב שהוא המוﬠד הראשון שנצטוו בו ישראל - הפסח. הרי התברר, ירחמך האל, שבכל חמשת האופנים מתקיים הפרוש שהוא מוﬠד ובטל שהוא שבת... דע יישירך האל שבנה ﬠיקר מאמרו ﬠל דבר בלתי נכון. והוא מה שחלק אח השבת, (לסוגים), כי אין אף אחת מכתות היהודים, זולת הרבנים, מדברת על אודות השבת, איזו שבת היא. מוסכם אצלן לספור מיום שאיננו שבת ואף אם אין השבת בתוך שבﬠת ימי הפסח, כשחל יום י"ד בשבת, הרי הם סופרים ממחרתה, שהוא יום מוﬠד, דוגמת מה שספר יהושﬠ. ואם נﬠלמה ממנו דﬠתם, זה מתמיה מאד, שהלא הביא אח"כ ראית הקראים מספור יהושﬠ, שהם ספרו מיום הראשון משבﬠת ימי מצה. ולפי זה לא יתכן לחלק השבת (לסוגים) ולו היינו ﬠושים (את הספירה) ﬠפ"י השבת, לא ﬠפ"י מחרת השבת, כמו שﬠושים השומרונים, היינו באמת דנים בה כמו שאנו דנים בממחרת השבת (ושואלים) איזו היא השבת שבתוך ז' ימי הפסח. והוא לא הזכיר מה שאמרנו אנחנו שצריך שיהיה (היום) שנאמר בו ממחרת השבת יניפנו הכהן בתוך ז' ימי הפסח, לא לפניהם ולא לאחריהם. ומכל דבריו בשﬠר הזה אין אף אחד שהוא מחויב והכרחי, כי אין בו שום תשובה ﬠל יסודם של החולקים ﬠליו. אך הוא דמה בנפשו שﬠ"י מה שיאשר האופנים האלה ב"השבת", יראה שאיננה שבת רק מוﬠד, אבל לא הוכיח בזה כלום. שוב יאמר לו: אם סבור אתה שהשבת מוﬠד, מפני מה דנת שהוא המועד הראשון, לא השני? ובני כתתך לא יסכימו לך בזה, כי הם אומרים דבר שאין ﬠליו השגה בשום פנים, כי הספירה היא באחד משבעת הימים. ואם הסמך הוא ﬠל (הטﬠנה), "איזו שבת היא" והיא הלא רק אחת בשבעת ימי מצה, וכן מחרת שבת, הרי לו לא היה בתוך ז' הימים רק מוﬠד אחד, היו הטענות שקולת, ומכיון שיש בהם שני ימי מוﬠד הרי לא נתבאר שזה הראשון, ולא השני. ביחוד מכיון שאמר ממחרת השבת יניפנו הכהן, אחרי ביום השביעי מקרא קדש, הרי הוא המועד השני, ולו היתה "השבת" מועד לא היה החכם נמנﬠ מלהודיענו איזה מוﬠד הוא, הראשון או השני.

Salmon b. Yerucham the Karaite, Milchamot Hashem Shaar 10סלמון בן ירוחם הקראי, מלחמות ה׳ שער י׳

נפש רשע אותה רעות ומחשבות סעדיה הפך תבועות באמרו עצרת ומנחה חדשה בב"דו נקבעות ובדברי רבותיו בגה"ו נודעות... להשיב עליו בראיות כאריות חזקות עם דברות נכוחות ומזוקקות אחת, כי חג השבועות ומנחה חדשה בכמה לחדש לא נחקקות כשאר המועדות אשר בחשבון יום מן החדש נחקקות... ידענו עוד כי בשבועותיכם זה פתרונו כי כל מועד יודע במנין יום מן החדש בעדנו וחג הקציר יודע זמנו מן השבועות, ככתוב "שבעה שבועות" "וחג שבועות" בענינו. טעם אחר: דע כי "השבועות" נרשמים על שני פנים מחכמים אחד "שבעה שבועות" להתמים והשני "שלשת שבועים ימים"... וכן אמר: "שבע שבתות תמימות תהיינה" לעומת שבעה שבועות להתקינה מראש ועד סוף להבינה לא תוכל לנוס הנה והנה. הראיה השלישית: אמר אל אלים "וספרתם לכם ממחרת השבת"... ואין לו "השבת השביעית" בכל מלים כי אם שבת בראשית, כדברי חכמים ופלילים. דבר רביעי... "גוער בים ויבשהו" אין ים זולתו "הנותן בים דרך" הוא הים ים סוף הידוע בה"א הודעתו ככה זאת תעודתו "ממחרת השבת" הידוע בהקדמתו הוא הכתוב לפניו "שבת הוא לה' בכל מושבותיכם" כמצותו. בואה אתי ונשפטה יחדו בלא איבה וביראת שדי נדבר ברוח נדיבה אם ממחרת השבת הוא בתר יומא טבא וכן פתרונו אצלך למעצבה. אתה עתה צריך להביא ראיה ברורה כי השבת יום טוב כאשר תדברה ואם אין לך ראיה מחוזקת לבארה בטל פתרונך ואל אופן חמישי נסורה. סוף דבר איכה תאמר ראש הימים הנספרים מחרת יום טוב, ממנו חמשים יום נספרים והלא כתוב וספרתם לכם ממחרת השבת בדבורים יום טוב ומועד ממנו נעדרים. להשיב ראיה ששית בדברי צחות הלא שבע שבתות נאם ה' אלהי הרוחות ואין באחת מהן זכרון יום טוב בכל שיחות להודיע כי כלן שבתות מנוחות. מאופן שביעי עתה אקבילה דע כי כל פתרון אשר תמללה אסור לשנותו מאופן הדבר כי אם בעילה ומה ראית דבור "השבת" מבלי כל עילה לפתרון יום טוב להעתיק להנחילה. ועתה שמעו אחים הנודעים הפרש המועדים בלי רוח עועים אשר ביום מוכר מן החדש הם נקבעים חג המצות בט"ו לחדש ותרועה באחד לחדש ידועים וכפור בעשור וסכות בט"ו לחדש וכלם מיום אל יום בימי השבוע נוטעים. נזכרו בכלם חטאת ועולה וחג הקציר הוסיף בו זבחי שלמי קהלה ובעבור כן באחד בשבת קבעו יושב תהלה עד לא יפול לעולם בשבת המעולה. בינותי עוד בדבר תשיעי שיאמרו כי בששה עשר תחל ובששה בסיון סוף הספירה להתעי למה לא אמר מששה עשר לחדש הראשון עד ששי לחדש השלישי ה' רועי כי אם ממחרת השבת עד ממחרת השבת יום שעשועי. יהושע בן נון ממחרת הפסח הוא יום חמשה עשר היה כבר והנה ככה בט"ו יום לחדש הראשון ממחרת הפסח בתורה נדבר מי יוכל להשיב על זה הדבר נכבדות בו מדובר רצף זה הדבר עתה אבאר וכל קנצי זדים עתה אנאר ותואנה לכל בעלי ריב לא אשאר ויגל כמים משפט ובה' אתפאר. ויאכלו מעבור הארץ מצאתי ממחרת הפסח מצות וקלוי חזיתי ומיום אכלם ספירתם בינותי ככתוב ולחם וקלי וכרמל בתורתי. חשוב אם יתחשב כי זה נאמר על תבואת השנה העוברת ולא על תבואת השנה הנזכרת ככתוב ויאכלו מתבואת ארץ כנען בשנה ההיא הנכרת וקלוי לא ימצא חוצה למען יריחו מזאת השנה עד האחרת ידענו עתה כי קלוי חדש היה ובזו השנה מן עם פסח אכלו בראיה וישבות המן ממחרת ועוד לא נהיה עד שתדע כי לא אכלו ישן מתבואה קנויה.

R. Saadia Gaon Tafsir Vayikra 23:11ר׳ סעדיה גאון תפסיר ויקרא כ״ג:י״א

ממחרת השבת, ממחרת יום השבתון.

R. Saadia Gaon Tafsir Vayikra 23:15-16ר׳ סעדיה גאון תפסיר ויקרא כ״ג:ט״ו-ט״ז

(טו)  ממחרת השבת, שבתון. (טז)  עד ממחרת השבת השביעית, ועד למחרת השבוע השביעי.

R. Saadia Gaon Commentary Bereshit 2:2ר׳ סעדיה גאון פירוש בראשית ב׳:ב׳

וראוי שאבאר ארבע מלים אלו, ויכל וישבת ויברך ויקדש... ומלת שביתה היא בת שמונה הוראות: עזיבת החידוש, כמו שחייב העיון; סילוק והסרה, ככ' (הושע ב':י"א) והשבתי כל משושה, והשבתי מערי יהודה (ירמ' ז':ל"ד); ביטול כל עבודה, ביום כיפורים – תשבתו שבתכם (ויק' כ"ג:ל"ב) וביחוד מפני היותו יום צום; ביטול רוב העבודה, ביום השבת – שבת שבתון קדש לה' מחר (שמ' ט"ז:כ"ג); ביטול מלאכות הנעשות לשם רווח (כדרכו בתרגום מלאכת עבודה) – ביום הראשון שבתון (ויקרא כ"ג:ל"ט) וביטול מלאכה אחת, כגון עבודת האדמה בשנה השביעית – שבת שבתון יהיה לארץ (שם כ"ה:ד'); המנעות ממצב, ולו גם מדיבור, ככ' (איוב ל"ב:א') וישבתו שלושת האנשים האלה מענות; ביטול הגדולה והכבוד – שחקו על משבתיה (איכה א':ז'). וארחיב את הדיבור בביאור ענין זה, בפירוש 'ממחרת השבת', לשם הצורך להוכיח ששבת אינה השם ליום השבת דוקא, אלא כינוי לכל יום שיש בו שביתה... שלוש פעמים שביעי בלבד, ולאחר שניתנה מצות השביתה בקשר למן, נקרא שבת. והיות והשביתה היא סיבת היותו נקרא שבת, נמצא המסובב לאחר שנמצאה הסיבה, והרי שכל יום שיש בו שביתה הוא שבת.

R. Saadia Gaon Sefer HaHavchanahר׳ סעדיה גאון ספר ההבחנה

אם אחד ראוי בהכרח שיהיה ז' שבתות ז' שבועות ואם לאו לא תהיה הספירה מט"ו.  ומכיון שראוי שיהיה (פרוש) שבתות, שבועות, מוכרח שיהיה השבת השביעית – השבוע השביעי.  ובהשתנות הסבה ישתנה הפרוש.  שוב התבוננתי בטענה הזאת וראיתי שאם היא נכונה יכולים הרבנים לטעון נגד החולקים כיוצא בה ולאמור:  הלא גם אתם מבדילים בין מחרת השבת ובין שבע שבתות, כי הראשונה אצלכם שבת בלבד, אין חול משתתף בה, ואילו ב"שבתות", חול ושבת משותפים.  שאל"כ לא תהיה התחלת הספירה מיום ראשון.  כמו"כ הבדלתם ביניהן גם באופן אחר, כי אתם מודים שאפשר שיהיה (פרוש) ז' שבתות, ז' מועדים.  וכשם שהבדלתם אתם ביניהן באיפשור ובשיתוף החול, בגלל סבות, כך אנחנו מבדילים ביניהן בחיוב, בגלל סבות.  וחזרתי על המקרא לראות אם אמצא בו שתי מלים (משורש אחד) סמוכות זל"ז שפרוש האחת שונה משל חברתה.  ומצאתי כאלו [הרבה].  מהן בשני פסוקים, כגון אך כל חרם אשר יחרים איש לה', כל חרם אשר יוחרם מן האדם, וכגון תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך ועבדת את אויבך.  אך לא הסתפקתי באלה ובקשתי שתהיינה שתיהן בפסוק אחד ומצאתי:  ויקרא אלהים לאור יום ויהי ערב ויהי בקר יום; עם חלב כרים עם חלב כליות וחטה; ואת הבית יקציע מבית; זרים אוכלים אותה ושממה כמהפכת זרים; מטעם המלך אל יטעמו מאומה; הולך הרוח ועל סביבותיו שב הרוח, וכדומיהן הרבה.  ואחרי מה שהגעתי לאלו ודומיהן אמרתי שאין להכחיש שתהיינה "השבת" ו"שבתות" סמוכות זל"ז, בפסוק אחד או בשני פסוקים, ופרושן שונה.  וראיתי כי מי שיתנגד לכך יוכרח, בסכלותו, להשוות גם אלה הענינים. ובנוגע הסבה אשר בגללה לא נזכר בעצרת יום ידוע בחודש סיון, מצאתי שהחולקים מביאים זאת כראיה לכך שהיא עוברת מיום ליום, כלומר שהיא יכולה לחול מחמשה בסיון עד י"ב בו, הכל כפי קרובו או רחוקו של יום האחד בשבוע מן הפסח.  אבל אחרי העיון לא מצאתי את דבריהם מוכרחים.  אדרבא, מצאתי שהעדה יכולה לנמק (את דעתה) בנמוק חשוב ולאמור כי מכיון שהודיעני מתי הוא הראשון לחמשים הימים שוב לא הוזקק להודיעני מתי הם כלים, שהלא החשבון יוליכנו לזה מאליו.  כמו שלא היה צורך להודיענו יום השמיני באיזה יום בחודש [הראשון הוא] אחרי מה שהודיענו בכמה בחודש הוא היום הראשון, כי החשבון יוליכנו עד שיניח ידנו על אותו היום.  וראיתי לקצר במאמרים אלה כי הבאתים (רק) כדי להישיר בהם את המבקש ולהעמידו על האמת בקבלת זו הספירה.  ויהודה האלכסנדרוני אמר כי כמו שיש בין בכורי שעורים ובכורי חטים נ' יום, כך יש בין בכורי חטים ובכורי תירוש נ' יום ויהיה [קרבן תירוש] בסוף חודש תמוז – ובין בכורי תירוש ובכורי יצהר נ' יום – ויהיה קרבן השמן בכ' לאלול, ויש לו מופת על כך.

Critique of the Writings of R. Saadia Gaon by R. Mubashir HaLevi (pp. 116-117)השגות ר׳ מבשר הלוי על רס״ג (עמ׳ 116-117)

ומה שנמצא אצלו, ירחמהו השם, בספר ההבחנה, אמרו:  "השבת הזאת שהכתוב לא הגדיר אותה בדיוק, מן ההכרח שתהי' סבת אי הצורך להגדירה, או מפני שהיא השבת הראשונה בשנה, או השבת הקרובה לכניסת העם אל הארץ".  אמר:  "ואם אי הצורך להגדירה הוא מפני שהיא השבת הקרובה לכניסת האבות אל הארץ, ואין ספק שכניסתם היתה בעשור לחדש ניסן, ואם פירושו שבת (ממש), הרי יתחייב שכל שבת שהיא קרובה לעשרה בניסן, בין שהיא בי"א או י"ב או י"ג או י"ד, אנו חוגגים ממחרתה, וכבר הסכמנו שהדבר הזה בטל". אמר מבשר:  אכן טעה, ירחמהו השם, בדבר הזה טעות עצומה.  כי בא אל הדבר, שבו חולקים, ועשהו מוסכם, ועוד הביא ממנו ראי' נגד החולק עליו בענין זה.  כי כל החולקים על הרבניים בפירוש ממחרת השבת, חוגגים מחחרת שבת שהיא בי"ד בניסן.  ולדעתם, אירע יום הנפת העומר בשנה שבה עברו יהושע וישראל אל הארץ בט"ו בניסן, שהוא יום טוב.  ולדעתם היום ההוא הי' יום ראשון.  ואם זו היא דעתם ושיטתם בנדון זה, איך יאמר:  כבר הסכמנו לבטול הספירה ממחרת שבת והחלה בי"ד בניסן?

Levi b. Yefet the Karaite the Karaite, Sefer Hamitzvot 2 p. 404לוי בן יפת הקראי, ספר המצוות ב׳ עמ׳ 404

כי אילו היה יום העצרת לא יתחלף יומו בחדש כשאר כל המועדים, היה הכתוב יאמר: "ובחודש השלישי בשישה לחודש" או כיוצא בזו המילה, והיה ישים לו מניין בזולתו מן המועדים ולא היה זמן אותו במספר כמו מספר כל השבועות וכמו מספר ימי הטומאה ואשר יידמה לזה.

Rashi Shemot 16:26רש״י שמות ט״ז:כ״ו

וביום השביעי שבת – שבת הוא, המן לא יהיה בו, ולא בא הכתוב אלא לרבות יום הכפורים וימים טובים.

Rashi Vayikra 23:11רש״י ויקרא כ״ג:י״א

ממחרת השבת – ממחרת יום טוב הראשון של פסח, שאם אתה אומר שבת בראשית, אי אתה יודע איזהו.

Rashi Vayikra 23:15רש״י ויקרא כ״ג:ט״ו

ממחרת השבת – ממחרת יום טוב.

Lekach Tov Vayikra 23:3לקח טוב ויקרא כ״ג:ג׳

ששת ימים תעשה מלאכה. ומה ענין השבת אצל המועדות ללמדך שכל המחלל את המועדות כאלו מחלל השבת. וביום השביעי שבת שבתון מקרא קדש. מהו שבת שבתון ללמדך שכל המועדות נקראו שבתון. יום טוב ראשון של פסח נקרא שבת שנאמר וספרתם לכם ממחרת השבת. יום טוב של עצרת נקרא שבת שנאמר עד ממחרת השבת השביעית זה יום טוב של עצרת שמתקדש מן הלילה ומחרתו יום חמשים. ראש השנה נקרא שבתון שנאמר באחד לחדש יהיה לכם שבתון. יום הכפורים שבת שבתון. סוכות ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון. לכך נקראת השבת שבת שבתון ללמוד הימנו. כל המועדים מהם נקראו שבת ומהם שבתון ומהם נקראו שבת שבתון. פירוש שבות לפי שיש דברים שאינה מלאכה והזהירה תורה בהם משום שבות לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה ולא שטין על פני המים ואמירה לעובד כוכבים שבות היא ולא דחי שבת זהו שבת שבתון. שהרי אמר הכתוב כל מלאכה לרבות אמירה לכנעני. שבת היא לה'. מכלל ששבת שבתון האמור למעלה לדרשה הוא בא. בכל מושבותיכם. אפילו בחוצה לארץ.

Lekach Tov Vayikra 23:16לקח טוב ויקרא כ״ג:ט״ז

טוביהו בנו של רבי אליעזר הרב זכרונו לברכה אמר מצאנו לשבת שנקראת שבוע של יוצאי השבת עם באי השבת והם המשמרות המתחדשות בכל שבוע וכן לענין יובלות אומר (ויקרא כה) וספרת לך שבע שבתות שנים כל שבעה שנים נקרא שבת. וכן כל שבעה ימים נקראים שבת... ועוד מה שנאמר ביהושע (יהושע ה) ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח היאך לא אמר ממחרת השבת. אלא ללמדך שהוא מחרת יום טוב בט"ז בניסן. שאם תאמר ממחרת הפסח הוא ט"ו בניסן. והיתה השבת בי"ד בניסן ביום ששי בשבוע והתורה אמרה מהחל תחל הא אין לך לומר אלא ממחרת הפסח וממחרת השבת שהוא מחרת יום טוב יום ט"ז בניסן. ואל תתמה על מחרתו של פסח שלפי שהפסח נאכל ליל ט"ו נקרא יום ט"ז מחרתו לפי שיש מחרת יום השני לו והוא מחרת ללילה ויום. כגון (במדבר יד) כל היום ההוא וכל הלילה וכל יום המחרת ויש מחרת לשני ימים כגון (ש"א ל) ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם

Kuzari 3:41כוזרי ג׳:מ״א

וֶאֱמֹר, שֶׁלֹּא נַחֲלֹק עִם הַקָּרָאִים בְּמַה שֶּׁהֵם טוֹעֲנִים עָלֵינוּ מִן הַמּוּבָן מִמִּלַּת 'מִמָּחֳרָת הַשַּׁבָּת' וְ'עַד מִמָּחֳרָת הַשַּׁבָּת' שֶׁהוּא מִיּוֹם רִאשׁוֹן, וְאַחַר כֵּן נֹאמַר שֶׁאֶחָד מִן הַכֹּהֲנִים אוֹ הַשּׁוֹפְטִים אוֹ הַמְּלָכִים, הָרְצוּיִים עִם דַּעַת הַסַּנְהֶדְרִין וְכָל הַחֲכָמִים, רָאָה כִּי הַכַּוָּנָה מִן הַמִּסְפָּר הַהוּא לָשׂוּם חֲמִשִּׁים יוֹם בֵּין בִּכּוּרֵי קְצִיר שְׂעוֹרִים וּבִכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים, וּשְׁמִירַת שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת שֶׁהֵם שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימוֹת, וְנָתַן לָנוּ דִמְיוֹן בִּתְחִלַּת יוֹם מֵהַשָּׁבוּעַ, לוֹמַר: אִם תִּהְיֶה הַהַתְחָלָה 'מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה' מִיּוֹם רִאשׁוֹן – תַּגִּיעוּ עַד יוֹם הָרִאשׁוֹן, לְהַקִּישׁ מִמֶּנּוּ, שֶׁאִם תִּהְיֶה הַהַתְחָלָה מִיּוֹם שֵׁנִי – נַגִּיעַ עַד יוֹם שֵׁנִי. וְ'הָחֵל חֶרְמֵשׁ' מֻנָּח אֵלֵינוּ, בְּכָל עֵת שֶׁנִּרְאֶה שֶׁהוּא רָאוּי – נַתְחִיל בּוֹ וְנִסְפֹּר מִמֶּנּוּ. וְקָבְעוּ אוֹתוֹ שֶׁיִּהְיֶה יוֹם שֵׁנִי שֶׁל פֶּסַח וְלֹא יִהְיֶה בָזֶה סְתִירָה לַתּוֹרָה, וְהִתְחַיַּבְנוּ לְקַבְּלוֹ לְ'תוֹרָה', מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִן 'הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' ' עִם הַתְּנָאִים הַנִּזְכָּרִים. וְשֶׁמָּא הָיָה זֶה בִנְבוּאָה מֵאֵת הַבּוֹרֵא, וְיָכוֹל לִהְיוֹת, וְנִהְיֶה נְקִיִּים מִבִּלְבּוּל הַמְבַלְבְּלִים.

Rashbam Vayikra 23:43רשב״ם ויקרא כ״ג:מ״ג

למען ידעו דורותיכם IN ORDER THAT FUTURE GENERATIONS MAY KNOW [THAT I MADE THE ISRAELITES LIVE IN BOOTHS]: The plain meaning of the verse follows the opinion expressed in Tractate Sukkah that the word סוכה ("booth") here should be understood literally. This is the idea behind the text (Deut. 16:13): "You shall hold the Feast of Booths ... after the ingathering from your threshing floor and your vat." [In other words,] when you gather the produce of your land and your houses are full of all good things, grain, wine and oil, [that is the appropriate time for you to celebrate Sukkot,] so that you will remember THAT I MADE THE ISRAELITES LIVE IN BOOTHS for forty years in the wilderness, without any settlements and without owning any land. As a result of [contemplating] this, you will give thanks to the One who allows you to own your land and your houses which are filled with all good things. And do not "say to yourselves, ‘My own power and the might of my own hand have won this wealth for me’." This same progression [of thoughts] may be found in the verses (Deut. 8:2–18) in the Torah portion, ‘Eqev tishme‘un: "Remember the long way that the LORD your God made you travel [in the wilderness] for forty years ... giving you manna to eat ...." And why am I commanding you [to remember] that? "For the LORD your God is bringing you into a good land ... [and,] when you have eaten your full, [perhaps] your heart will grow haughty and you will forget the LORD ... and you will say to yourself, ‘My own power and the might of my own hand have won this wealth for me.’ [Rather] remember that it is the LORD your God who gives you the power to get wealth." That is why at harvest time they [= the Jews] are to leave [their] houses that are full of all good things and live in booths, so that they will remember that in the wilderness they had no land [which they owned] and no houses in which to live. It is for that reason that God set the holiday of Sukkot at the time of the harvest of the threshing floor and the vat. So that their hearts will not grow haughty about their houses that are full of all good things, lest they say "Our own hands have won this wealth for us."

למען ידעו דורותיכם {וגו'} – פשוטו כדברי האומרים במסכת סוכה (בבלי סוכה י"א:) סוכה ממש. וזה טעמו של דבר: חג הסוכות תעשה לך באוספך מגרנך ומיקבך, באוספך את תבואת הארץ, ובתיכם מלאים כל טוב דגן ותירוש ויצהר, למען תזכרו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל במדבר ארבעים שנה בלא יישוב ובלא נחלה, ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה ובתיכם מלאים כל טוב, ואל תאמרו בלבבכם כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. וכסדר הזה נמצא בפרשת עקב תשמעון וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך י"י אלהיך זה ארבעים שנה וגו' ויאכילך את המן וגו' (דברים ח':ב'-י"ח). ולמה אני מצוה לך לעשות זאת: כי י"י אלהיך מביאך אל ארץ טובה {וגו'}, ואכלת ושבעת {וגו'}, ורם לבבך ושכחת את י"י וגו', ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה. וזכרת את י"י אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. ולכך יוצאים מבתים מלאים כל טוב בזמן אסיפה ויושבין בסוכות, לזכרון שלא היה להם נחלה במדבר ולא בתים לשבת. ומפני הטעם הזה קבע הק' את חג הסוכות בזמן אסיפת גורן ויקב, לבלתי רום לבבם על בתיהם מלאים כל טוב, פן יאמרו ידינו עשה לנו את החיל הזה.

Ibn Ezra Vayikra 23:11אבן עזרא ויקרא כ״ג:י״א

ממחרת השבת – אמרו חז"ל ממחרת יום טוב והמכחישים אמרו שהוא כמשמעו והמאמינים הביאו ראיות משנת השמטה והיובל והצום הגדול ויום תרועה שכתוב בו שבתון וכן שבתון נאמר בא' של סוכות ובשמיני ואמרו כי שבע שבתות שבועות וכמוהו באי השבת עם יוצאי השבת והם שנים פירושים בפסוק אחד והנה שלשים עיירים וראייתם תמימות וחכם ברומי הביא ראיה ממחרת הפסח מצות וקלוי ולא ידע כי בנפשו הוא כי הפסח ביום ארבעה עשר וממחרתו יום חמשה עשר וכן כתוב ויסעו מרעמסס בחדש הראשון ולאכול קלי אסור עד עבור תנופת העומר והגאון אמר ששני פסחים הם פסח ה' ופסח ישראל ופסח ה' בליל חמשה עשר והנה ממחרת הפסח ביהושע יום ט"ז ויהיה פירוש ממחרת הפסח הכתוב בתורה ממחרת זבח הפסח ולא אמר כלום כי לא נקרא החג פסח רק בעבור שפסח השם על הבתים וממחרתו הוא לבקר יום ט"ו וכן כתוב כל היום ההוא וכל הלילה וכל יום המחרת. ועוד אמר הגאון שמצות וקלוי היה מהישן וזה איננו רחוק כי הכתוב אמר על תנופת העומר שתהיה מהחל חרמש בקמה ואם תנופת העומר היתה יום חמשה עשר מתי קצרו ועשו מצות ועוד כי אין קציר כי הוא ראשית קציר שעורים גם יש כדמות ראיה על פירושו שאמר מעבור הארץ ויתכן שזה השם נקרא על התבואה שיש להשנה שעברה. וטעם מעבור הארץ ארץ סיחון ועוג והעד שאמר אחר כן מתבואת ארץ כנען ועוד כי קלוי איננו כמו קלי והכתוב אמר ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו ואין פסוק קלוי באש טענה כי הוא תאר המעשה כי אביב קלוי באש יקרא קלוי ועוד יש להשיב מאין נדע כי הניף הכהן בעבר הירדן תנופת העומר כי הכתוב אמר אשר אני נותן לכם ועוד לא נתנה להם ולא בא הכתוב להזכיר מצות וקלוי רק בעבור ששבת המן וכן טעם כל הפסוק ועוד אמר הגאון אם השבת כמשמעו מאיזה שבת נחל לספור וישועה השיב כי שמנה עשר ימים הם שיש בהם קרבן ונקראו מועדים מלבד השבתות ואחר שיש קרבן ביום תנופת העומר לאות ולעד כי התנופה באחד מימות מועד האביב והנה שכח קרבנות ראשי חדשים שלא נזכרו ועוד כי הכתוב אמר כאלה תעשו ליום שבעת ימים והיה ראוי שיאמר מלבד תנופת העומר גם זאת איננה טענה עלינו כי אנחנו נסמוך במצות על הקבלה והנה ביום שבועות לא הזכיר בפרשת פנחס מלבד כבשי השלמים ולמעלה פר בן בקר אחד ואילים שנים ובפנחס פרים שנים ואיל אחד גם יוכל המאמין להשיב כי בדרך נבואה ידע היו' שיהיה בו תנופת העומר שיום השבת יהיה הקכיעות והעד מערך הלחם שהיה בשבת והזכיר הכתוב איך יחשבו בשנה הראשונה ואז הקריבו שלמים והעולה הנזכרת ואחר כן הנזכר' בפנחס ואחר כך אמר בשבועותיכם שבעה שבועות ולא אמר שבתות ואין ראיה כי תחלת השבוע יום ראשון וטמאה שבועים יוכיח והנה ארמוז לך סוד אחד שכל המועדים תלוים ביום ידוע מהחדש ולא נאמר בחג השבועות (מספר) (ס"א יום מועד) בעבור הספירה שהיא מצוה וחז"ל העתיקו כי בחג שבועות היה מתן תורה ועליו נאמר כי חג ה' לנו. יש אומרים כי כל לרצונכם פירושו להיות לכם לרצון בעבור והניף את העומר לפני ה' לרצונכם וטעמו שתניפו ברצונכם והטעם שתתנו כבש בן שנתו כדי שתהיו נרצים והמכחישים אמרו כי בן שנה איננו כבן שנתו כי בן שנתו עוד אין לו שנה ובן שנה שיש לו שנה תמימה והנה לא קראו בחנוכת המזבח כבש אחד בן שנתו לעולה ובפרשה אחרונה כבשים בני שנה שנים עשר.

Ibn Ezra Shemot First Commentary 16:23אבן עזרא שמות פירוש ראשון ט״ז:כ״ג

וטעם שבתון שבת קדש – על דעת מפרשים כמו אדמת עפר (דניאל י"ב:ב'). והגאון אמר ששבתון פחות משבת. ואנחנו מצאנו שיאמר שבת שבתון היא לכם (ויקרא ט"ז:ל"א). ולפי דעתי שפירוש שבתון שביתה לכם, כי שבת דבק עם השם. על כן יאמר בשבת שבת היא לי"י. ובשנת השמיטה שבת בעבור שהיא דומה ליום השבת, כי היא שביעית. גם נקרא צום העשור כן בעבור היותו בחדש השביעי, והאות שתמצא על סוכות, ויום תרועה כן בעבור החדש.

Rambam Hilkhot Temidin UMusafin 7:11רמב״ם תמידין ומוספין ז׳:י״א

וכל כך למה מפני אלו הטועים שיצאו מכלל ישראל בבית שני, שהן אומרין שזה שנאמר בתורה ממחרת השבת הוא שבת בראשית, ומפי השמועה למדו שאינה שבת אלא יום טוב וכן ראו תמיד הנביאים והסנהדרין בכל דור ודור שהיו מניפין את העומר בששה עשר בניסן בין בחול בין בשבת, והרי נאמר בתורה ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה, ונאמר ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלוי, ואם תאמר שאותו הפסח בשבת אירע כמו שדמו הטפשים, היאך תלה הכתוב היתר אכילתם לחדש בדבר שאינו העיקר ולא הסיבה אלא נקרה נקרה, אלא מאחר שתלה הדבר במחרת הפסח הדבר ברור שמחרת הפסח היא העילה המתרת את החדש ואין משגיחין על אי זה יום הוא מימי השבוע.

Rambam Commentary on the Mishna Chagigah 2:4רמב״ם פירוש המשנה חגיגה ב׳:ד׳

כבר נבאר לך שחג השבועות יש לו תשלומין כל שבעה. וכבר ידעת סברת בית שמאי שאין מביאין עולות ביום טוב, ולפיכך אם חלה עצרת ערב שבת מביאין עולות ראייה לאחר שבת והוא יהיה יום טבוח. ובית הלל אומרין אין לה יום טבוח, אלא בערב שבת עצמו יביאו עולות ראייה כמו שנתבארה לך סברתם. וחזר כאן על מחלוקתם כדי שלא תאמר שבית שמאי מודים לבית הלל בעצרת שחלה להיות ערב שבת שמביאין עולת ראיה ביום טוב כיון שאינם יכולין להקריבה למחר שהרי הוא שבת. וגם אין בית הלל מודים לבית שמאי ואפילו במה שקדם ואף על פי שאפשר להקריב העולות למחרת יום טוב. ואותן שאין מאמינים בתורה שבעל פה סוברים שעצרת לא תהיה לעולם אלא אחר שבת לפי שאמר ה' וספרתם לכם ממחרת השבת, וענין שבת האמורה שם יום טוב כמו שקראם כולם שבתות ה'.

Rambam Commentary on the Mishna Menachot 10:3רמב״ם פירוש המשנה מנחות י׳:ג׳

אמר ה' בעומר ממחרת השבת יניפנו הכהן וענין צדוק וביתוס כבר בארתיו בתחלת אבות, והם סוברים כי שבת האמורה כאן שבת בראשית, ותהיה קצירת העומר ביום ראשון והקרבתו ביום ראשון דוקא כפי שעד היום היא שטת הכותים והמינים, ובא בקבלה כי אמרו כאן ממחרת השבת שהוא מחרת יום טוב, ושבמוצאי יום טוב הראשון של פסח תהיה הנפת העומר, ואמר וספרתם לכם ממחרת השבת וכו' שבע שבתות תמימות תהיינה, ולא תהיינה תמימות אלא אם יתחיל לספור מתחלת הלילה, לפי שראשית היום מתחלת לילו, ואמר מהחל חרמש בקמה תחל לספור, מלמד שקצירת העומר בלילה כמו שבא לנו בקבלה.

Ramban Vayikra 23:11רמב״ן ויקרא כ״ג:י״א

ממחרת השבת יניפנו הכהן – ממחרת יום טוב הראשון של פסח שאם אתה אומר שבת בראשית אי אתה יודע איזהו לשון רש"י ובאמת שזו גדולה שבראיות בגמרא כי מה טעם שיאמר הכתוב כי תבואו אל הארץ וקצרתם את קצירה תביאו העומר ממחרת שבת בראשית כי יש במשמע שבאיזה זמן מן השנה שנבוא לארץ ונקצור קצירה יניף הכהן העומר ממחרת השבת הראשונה שתהיה אחרי ביאתנו לארץ והנה אין לחג השבועות זמן שימנה ממנו ועוד על דרך הזה לא נדע בשנים הבאות אחרי כן מתי נחל לספור רק מיום החל חרמש בקמה כפי רצוננו ואלה דברי תוהו אבל אם יהיה "ממחרת השבת" יום טוב כפי קבלת רבותינו יבוא הענין כהוגן כי צוה הכתוב תחילה (בפסוקים ו-ח) שנעשה בחדש הראשון חג המצות שבעת ימים וביום הראשון שבתון וביום השביעי שבתון וכל מלאכת עבודה לא נעשה ואחר כן אמר (בפסוקים ט-יא) כי כאשר נבוא אל הארץ נביא ממחרת השבת הזאת הנזכרת עומר התנופה והיא השבת הראשונה הנזכרת כאן ולימד שלא ינהג העומר במדבר ובחוצה לארץ אבל "ממחרת השבת השביעית" (פסוק טז) "ושבע שבתות" (פסוק טו) לא יתכן לפרש אותם יום טוב אבל תרגם בו אונקלוס לשון שבוע וא"כ יהיו שתי לשונות בפסוק אחד והמפרשים אמרו כי הוא דרך צחות כמו רוכבים על שלשים עירים ושלשים עירים להם (שופטים י ד) ובמקום אחר (דברים טז ט) פירש "שבעה שבועות" וכן באי השבת עם יוצאי השבת (מלכים ב יא ט) שבוע וכן מתי יעבור החדש ונשבירה שבר והשבת ונפתחה בר (עמוס ח ה) כי בעבור שיש בכל שבעה ימים שבת אחת וחשבון הימים ממנו יקרא שבוע אחד שבת אחד והוא לשון ידוע ומורגל בדברי רבותינו שפעמים בשבת ב"ד יושבין בעירות (כתובות ב) ויתכן שיהיה כל "השבת" הנזכר בפרשה שבוע ויהיה טעם "ממחרת השבת" לומר כי ביום הנפת העומר יתחיל לעשות השבוע במנינו אם כן יהיה היום ההוא ממחרת השבוע שעבר כאילו אמר יהיה יום התנופה ממחרת שבוע לימים העוברים וראשון לשבועות שיספור עד שישלים שבע שבתות ובעבור שהזכיר (בפסוק ו) "ובחמשה עשר יום" אמר שיניף את העומר ממחרת השבוע הנזכר ויספור ממנו שבע שבתות ואין לטעות ביום ארבעה עשר כי לא הזכיר ממנו רק "בין הערבים" (פסוק ה) וטעם תמימות תהיינה (פסוק טו) כי השבת עם ששת הימים תקרא שבת שלימה ופירוש "ממחרת השבת" כמו במחרת השבת וכן עד ממחרת השבת השביעית תספרו (פסוק טז) וכן ביום (ההוא) זבחכם יאכל וממחרת (לעיל יט ו) ואמרו כי לא יבא בי"ת במלת מחר ומחרת ויהי ממחרת וישב משה לשפט את העם (שמות יח יג) ויעש ה' את הדבר הזה ממחרת (שם ט ו) וכן כולם.

Tosafot Kiddushin 37bתוספות קידושין ל״ז:

ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול - הקשה ה"ר אברהם אבן עזרא היכי אמרינן ממחרת הפסח דהכא הוי ששה עשר בניסן שנקרב העומר דלמא ממחרת הפסח ממחרת שחיטת הפסח קאמר דהיינו ט"ו בניסן שעדיין לא נקרב העומר דהכי נמי אשכחן בפרשת מסעי דכתיב ממחרת הפסח יצאו בני ישראל והם יצאו בט"ו ואומר ר"ת דהאי ממחרת הפסח דהכא היינו ט"ו בניסן נמי קאמר וה"פ דקרא ויאכלו מעבור הארץ כלומר מן הישן ממחרת הפסח שהרי הוצרכו לאכול מצות וקלוי דהיינו חדש לא אכלו עד עצם היום הזה דהיינו ט"ז בניסן לאחר שקרב העומר וה"נ אשכחן ט"ז דאיקרי בעצם היום הזה דכתיב ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה ור"י מפרש נהי דבעלמא ממחרת הפסח הוי ט"ו הכא ר"ל ט"ז ולשון התורה לחוד ולשון נביאים לחוד ולשון חכמים לחוד ועל כרחך צ"ל כן דאם לא כן אמאי איצטריך למימר מעיקרא לא אכול הא אין לחלק בין ט"ו לקודם ט"ו כיון דאכתי לא איקרב עומר אלא פשיטא דר"ל ט"ז דהיינו ממחרת אכילת הפסח וההיא דפ' מסעי ר"ל ממחרת שחיטת הפסח כדפירשתי

Biur Vayikra 23:11ביאור ויקרא כ״ג:י״א

ולדעתי אפשר שמלת מחרת נופל גם על יום שני שבשבוע או יום שני בחדש, וכשנאמר מחרת השבוע או מחר' החדש, ענינו היום שאחר תחלת השבוע או החדש, וכן נופל על יום שאחרי תום השבוע או החדש, ואם כן הוא ממחרת השבת הנאמר כן פרושו יום שני שבשבוע זו, כי לפי שאמר למעלה שבעת ימים מצות תאכלו, שהיא שבוע של ימים הרי ששבעת ימי החג שבוע, ועליו אמר ממחרת השבת הידוע הנזכר לפני יניפנו הכהן, ופרושו ממחרת הראשון שיקרה בשבוע זו, והוא ט"ז בניסן, כי ט"ו יום ראשון בשבוע זו, ומחרתו ט"ז, ושמא תאמר ממחרת י"ט האחרון, שהוא מחרת של השבוע כלה, כבר אמרנו שא"כ יאמר ממחרת החג, כי חג המצות כל שבעת הימי', ומחרתו מחרת י"ט האחרון עכשיו שאמר ממחרת השבת, אינו אלא מחרת ראשון שבשבת זו, וגם לדעת רמב"ן ז"ל יקשה שמא ממחרת השבוע של חג המצות, ועל כרחך תשוב תשובה כזו.

HaKetav VeHaKabbalah Vayikra 23:11הכתב והקבלה ויקרא כ״ג:י״א

ממחרת השבת – ממחרת יו"ט ראשון של פסח (רש"י מרבותינו), לא מצינו לשון שבת על המועדים אלא שבתון, ורק שבת בראשית ויום הכפורים נקראים שבת, אמנם קרא את חג הפסח בשם שבת לפי שימי הפסח הם שבעה ימים והם ימי שבוע אחד והוא ט"ז ניסן (רנ"ו). ול"נ שנקרא יום ראשון של פסח בשם שבת ע"ש שביתת החמץ שבו, (בירושלמי לר"מ מש"ש ולמעלה אסור מדבריהם, ודרש ביום ראשון זה ט"ו, יכול משתחשך ת"ל אך הא כיצד תן לו לפני שקיעת החמה שעה אחת. ולדעת בעה"מ דפוסק כר"ש גם לפני זמנו ומותר באכילה עד הלילה ובאכילתו משביתו, ומקיים עשה דהשבתה. גם לדידן דחיוב השבתה מה"ת מש"ש ולמעלה, מ"מ אין השבתה צורך י"ד, דלאו ב"י אינה רק מליל ט"ו ואילך, כמ"ש המ"מ (פ"ג מחמץ ה"ח) דהרמב"ם והראב"ד שוים בזה, והשבתה בי"ד היא כדי שבתחלת ליל ט"ו יהיה הכל מושבת). והפרשה נאמרה ליוצאי מצרים ופסח מצרים לא היה חמוצו נוהג אלא יום ראשון בלבד (כבפסחים צ"ו), ע"ד שאה"כ אך ביום הראשון תשביתו, אם כן יום שני של פסח הוא יום המחרת ליום השבתת החמץ; מצורף לזה כי ליוצאי מצרים היה יו"ט שני של פסח בשבת, כי ביום ששי יצאו ממצרים לתנא דסדר עולם (שבת פ"ח א'), (והכי קי"ל, דהא אליבא דכ"ע בשבת ניתנה תורה, ושבועות בששי בסיון שהוא יום חמשים לספירה, עיין חק יעקב הלכות פסח סי' ת"ל), ואיידי דחביבי להו ההוא יומא טובא, לכן קרא ליה להך יו"ט שבת בשם שהיה הראשון ליציאתם. ואין טענה ממה שקבע זמן הקרבת וספירת העומר לדורות הבאים בזמן שהיה חל בו אז שלא היו נוהגים השבתת חמץ רק יום ראשון לבד או שחל אז יום ט"ז ניסן ביום השבת, ואין זה זמן קבוע לדורות האחרונים העשוי להשתנות? כי מדרך התורה לקשר כל עניני המצות ביציאת מצרים, וגם כמה מחלקי המצות הוגבלו שיעורם לפי הנהוג ליוצאי מצרים אף שאינו שיעור הקבוע לדורות, כמו שיעורי המדות העשויים להשתנות, שיעור העיסה המתחייב בחלה נאמר ראשית עריסותיכם, שאין העיסה נתחייב בחלה אלא כדי עיסותיכם כמו שאתם לשים במדבר והוא עומר לגלגלת (כבעירובין דס"ג), ככה הוגבל זמן העומר והספירה מיום שחל בו בצאתם ממצרים להזכיר תמיד החסד הגדול הנעשה לאבותינו בימים ההם. והנה לפי' הראשון שנקרא יו"ט ראשון ש"פ שבת ע"פ השבתת החמץ, מלת ממחרת הוראתו יום שאחר יום העבר (דער פאלגענדע טאג), כמו וקדשתם היום ומחר, וממחרת השבת פי' יום ט"ז ניסן שהוא אחר היום שחיוב השבתת החמץ בו. אמנם לפי' השני שיום ט"ז עצמו היה אז ביום שבת קדש, מלת ממחרת פי' אור היום בערך לילה שלו, דומה למלת בוקר שפי שנים בהוראתו, אם התחלת אור היום, כמו ויהי ערב ויהי בקר, אם ליום שאחר היום, כמו בקר וידע ה' שענינו כמחרת, וכמ"ש הראב"ע ע"פ ממחרת הפסח יצאו בנ"י, שנקרא החג פסח בעבור שפסח ה' על הבתים, ומחרתו הוא לבוקר יום ט"ז, ובד"ז פי' הראב"ע גם ויקם העם כל היום ההוא וכל הלילה וכל היום המחרת (ועי' כאן בדברי ראב"ע מה שטען על הגאון שפי' ממחרת הפסח ממחרת זבח הפסח), וכן בבנות לוט כתיב ותשקין את אביהן לילה ההוא, ויהי ממחרת ותאמר הן שכבתי אמש, דע"כ פי' ממחרת על בקרו של לילה דהרי אמש כתיב; וכן (שופטים ט') ויהיה ממחרת ויצא העם השדה, יראה שהוא בקרו של ליל עצמו (ועי' ערכי הכנויים מזה, וכן בשאר לשונות ישמשו לשון (מארגען) על בקרו של לילה, ועל יום הבא אחר היום ההווה.

R. D"Z Hoffmann Vayikra 23 pp. 118-119ר׳ ד״צ הופמן ויקרא כ״ג עמ׳ קי״ח-קי״ט

הכיתות שהזכרנו אותן מקודם החליטו, כי "השבת" פירושו השבת של השבוע, אך מכיון שלא יכלו להשתחרר לגמרי מן המסורה העתיקה, שקבעה את העומר בחג הפסח, הוסיפו את הדרישה שיום השבת או יום העומר צריך לחול בחג הפסח. ובזה הסתבכו בקשיים שלא יכלו להחלץ מהם, מכיון שהכתוב אינו יודע דבר על שבת של שבוע שחל בתוך חג הפסח. המצב הזה הניע, כנראה, את מתנגדי המסורת, לנתק כל הקשרים עמה ולקשור את יום העומר בתחילת הקציר. אולי היתה זו הכת השומרונית, שנקראה סבואים, שהנהיגה בפעם הראשונה את ניתוק חג העומר מקישוריו עם חג הפסח והתחילה את ספירת שבעת השבועות מיום ראשון של השבוע אחרי התחלת הקציר, בלי להתחשב מתי חלה התחלה זו. בזמן הופעת שיטת הקראים בערך, בימי פריחת הכיתות, בא אחד משם מֶשְׁוִי (משה) מבעל-בק והעמיד שיטות חדשות ובתוכן גם את זו, שאמנם יש לחוג את חג השבועות ביום ראשון של השבוע, אך איזה יום ראשון לא נקבע. איש מכיתה אחרת בשם בוכטן, החליט, שהעומר וחג השבועות הם בלתי תלויים בהחלט בחג הפסח, וספירת שבעה שבועות פותחת ביום הראשון של השבוע שחל אחרי התחלת הקציר.