Miracles and Mitzvot at Marah/5

EN/HEע/E

Miracles and Mitzvot at Marah

Sources

Bereshit 47:22בראשית מ״ז:כ״ב

Only he did not buy the land of the priests, for the priests had a portion from Pharaoh, and ate their portion which Pharaoh gave them. That is why they did not sell their land.

רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לֹא קָנָה כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה וְאָכְלוּ אֶת חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה עַל כֵּן לֹא מָכְרוּ אֶת אַדְמָתָם.

Shemot 15:22-26שמות ט״ו:כ״ב-כ״ו

(22) Moses led Israel onward from the Red Sea , and they went out into the wilderness of Shur; and they went three days in the wilderness, and found no water. (23) When they came to Marah, they couldn’t drink from the waters of Marah, for they were bitter. Therefore its name was called Marah. (24) The people murmured against Moses, saying, “What shall we drink?” (25) Then he cried to Hashem. Hashem showed him a tree, and he threw it into the waters, and the waters were made sweet. There he made a statute and an ordinance for them, and there he tested them; (26) and he said, “If you will diligently listen to the voice of Hashem your God, and will do that which is right in his eyes, and will pay attention to his commandments, and keep all his statutes, I will put none of the diseases on you, which I have put on the Egyptians; for I am Hashem who heals you.”

(כב) וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם. (כג) וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה. (כד) וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה. (כה) וַיִּצְעַק אֶל י"י וַיּוֹרֵהוּ י"י עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ. (כו) וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל י"י אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֺתָיו וְשָׁמַרְתָּ כׇּל חֻקָּיו כׇּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי י"י רֹפְאֶךָ.

Shemot 16:1-5, 16-30שמות ט״ז:א׳-ה׳, ט״ז-ל׳

(א) וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיָּבֹאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר סִין אֲשֶׁר בֵּין אֵילִם וּבֵין סִינָי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. (ב) וַיִּלּוֹנוּ (וילינו) כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּמִּדְבָּר. (ג) וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב. (ד) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא. (ה) וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם. (טז) זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ. (יז) וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט. (יח) וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ. (יט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר. (כ) וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁה. (כא) וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס. (כב) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה. (כג) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַה' מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר. (כד) וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ. (כה) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה' הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה. (כו) שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ. (כז) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ. (כח) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי וְתוֹרֹתָי. (כט) רְאוּ כִּי ה' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. (ל) וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי.

Devarim 5:12דברים ה׳:י״ב

You shall labor six days, and do all your work;

שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כׇּל מְלַאכְתֶּךָ.

Devarim 5:16דברים ה׳:ט״ז

“You shall not murder. “Neither shall you commit adultery. “Neither shall you steal. “Neither shall you give false testimony against your neighbor.

לֹא תִרְצָח וְלֹא תִנְאָף וְלֹא תִגְנֹב וְלֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁוְא.

Yehoshua 24:25יהושע כ״ד:כ״ה

So Joshua made a covenant with the people that day, and set them a statute and an ordinance in Shechem.

וַיִּכְרֹת יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּשֶׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט בִּשְׁכֶם.

Shemuel I 30:25שמואל א׳ ל׳:כ״ה

And it was so from that day forward, that he made it a statute and an ordinance for Israel unto this day.

וַיְהִי מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה וַיְשִׂמֶהָ לְחֹק וּלְמִשְׁפָּט לְיִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

Yirmeyahu 33:25ירמיהו ל״ג:כ״ה

Thus saith the Lord: If My covenant be not with day and night, if I have not appointed the ordinances of heaven and earth;

כֹּה אָמַר י״י אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי.

Tehillim 81:5תהלים פ״א:ה׳

For it is a statute for Israel, An ordinance of the God of Jacob.

כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב.

Mishlei 8:29משלי ח׳:כ״ט

When He gave to the sea His decree, That the waters should not transgress His commandment, When He appointed the foundations of the earth;

בְּשׂוּמוֹ לַיָּם חֻקּוֹ וּמַיִם לֹא יַעַבְרוּ פִיו בְּחוּקוֹ מוֹסְדֵי אָרֶץ.

Ben Sira 38:4-5בן סירא ל״ח:ד׳-ה׳

אל מארץ מוציא תרופות וגבר מבין אל ימאס בם. הלא בעץ המתיקו מים בעבור להודיע כל אנוש כחו.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Beshalach Vayassa 1מכילתא בשלח ויסע א׳

וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים, ר' יהושע אומר כשמועו. ר' אליעזר אומר והלא המים תחת רגלי ישראל היו והארץ אינה צפה אלא על המים שנ' לרוקע הארץ על המים (תהלים קלו ו) הא מה ת"ל ולא מצאו מים כדי ליגען. אחרים אומרים מים שנטלו ישראל בין הגזרים שלמו מהן באותה שעה הא מה ת"ל ולא מצאו מים שאף בכליהם לא מצאו מים כענין שנ' ואדיריהם שלחו צעיריהם למים ולא מצאו שבו כליהם ריקם (ירמ' יד ג). דורשי רשומות אמרו ולא מצאו מים. דברי תורה שנמשלו למים ומנין שנמשלו למים שנ' הוי כל צמא לכו למים (ישעיה נה א) לפי שפרשו מדברי תורה שלשת ימים לכך מרדו ולכך התקינו להם הנביאים והזקנים שיהיו קורין בתורה בשבת בשני ובחמישי הא כיצד קורין בשבת ומפסיקין באחד בשבת וקורין בשני ומפסיקין בשלישי וברביעי וקורין בחמישי ומפסיקין בערב שבת... ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים שם שם לו חוק ומשפט וגו'. ר' יהושע אומר זה עץ של ערבה, ר' אלעזר המודעי אומר זה עץ של זית שאין לך עץ מר יותר מעץ זית, ר' יהושע בן קרחה אומר זה עץ הרדופני. ר' שמעון בן יוחאי אומר דבר מן התורה הראהו שנאמר ויורהו ה' עץ, ויראהו ה' עץ אינו אומר אלא ויורהו כענין שנאמר ויורני ויאמר לי יתמוך דברי לבך (משלי ד ד), ר' נתן אומ' זה עץ קתרוס ויש אומרים עקר תאנה ועקר רמון, דורשי רשומות אמרו הראהו דברי תורה שנמשלו לעץ שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה וגו' (משלי ג יח). ר' שמעון בן גמליאל אומר בא וראה כמה מופרשין דרכי הקדוש ברוך הוא מדרכי בשר ודם, בשר ודם במתוק מרפא את המר אבל הקדוש ברוך הוא מרפא את המר במר הא כיצד נותן דבר המחבל לתוך דבר המתחבל כדי לעשות בו נס. כיו"ב א"א ויאמר ישעיהו ישאו דבלת תאנים וגו' (ישעיה לח כא) והלא בשר חי כשאתה נותן עליו דבלת תאנים מיד הוא נסרח הא כיצד נתן דבר המחבל לתוך דבר המתחבל כדי לעשות בו נס. כיוצא בו ויצא אל מוצא המים וישלך שם מלח ויאמר כה אמר ה' וגו' (מלכים ב' ב כא) מהו רפואתו והלא המים היפין שתתן בהם מלח מיד הם נסרחין הא כיצד נתן דבר המחבל לתוך דבר שמתחבל כדי לעשות בו נס... וימתקו המים, ר' יהושע אומר מרים נהיו לפי שעה ונמתקו, ר' אלעזר המודעי אומר מרים היו מתחלתם שנ' המים המים ב' פעמים. שם שם לו חק ומשפט חק זה השבת ומשפט זה כיבוד אב ואם דברי רבי יהושע רבי אליעזר המודעי אומר חק אלו עריות שנאמר "לבלתי עשות מחוקות התועבות" (וי' י"ח:ל') ומשפט אלו דיני אונסין ודיני קנסיות ודיני חבלות. ושם נסהו, שם נשא לו גדולה דברי ר' יהושע שנ' נשא אויל מרודך את ראש יהויכין מלך יהודה (מלכים ב' כה כז) ואומ' נשא את ראש בני גרשון (במדבר ד כב) אמר לו רבי אלעזר המודעי והלא גדולה אינה תלויה אלא בשי"ן וכאן לא כתיב אלא בסמ"ך הא מה ת"ל ושם נסהו שם נסה המקום את ישראל... ויחנו שם על המים, לעולם אין ישראל חונין אלא על המים דברי ר' יהושע. ר' אלעזר המודעי אומר כיון שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו ברא שם שנים עשר מבועין כנגד שנים עשר שבטי יעקב ושבעים תמרים כנגד שבעים זקנים ומה ת"ל ויחנו שם על המים מלמד שהיו עוסקים בדברי תורה שנתנו להם במרה.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Yitro Amalek 2מכילתא יתרו עמלק ב׳

והודעתי את חוקי האלהים ואת תורותיו. חקים אלו מדרשות, והתורות אלו ההוראות, דברי ר' יהושע; ר' אלעזר המודעי אומר, חקים אלו עריות, שנאמר לבלתי עשות מחקות התועבות (ויקרא יח ל), והתורות אלו ההוריות... והזהרת אתהם את החוקים, אלו מדרשות. והתורות, אלו ההוריות, דברי ר' יהושע; ר' אלעזר המודעי אומר: חוקים אלו עריות, שנאמר לבלתי עשות מחוקות התועבות (ויקרא יח ל), והתורות אלו ההוראות.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Mishpatim Nezikin 1מכילתא משפטים נזיקין א׳

ר' יהודה אומר ואלה המשפטים במרה נאמרו שנאמר "שם שם לו חק ומשפט" (שמ' ט"ו:כ"ה).

Mekhilta DeRashbi 15:25מכילתא דרשב״י ט״ו:כ״ה

שם שם לו חק ומשפט. חוק זו שבת ומשפט זה כיבוד אב ואם כך דברי ר' יהושע ר' אלעזר המודעי אומ' חוק אלו עריות שנא' "[ושמרתם] את משמרתי לבלתי" וגומ' (וי' י"ח:ל') משפט אלו די[ני אונסין ודיני חבלות ודיני קנסות].

Sifra Acharei Mot 9ספרא אחרי מות פרשה ט

את משפטי תעשו אלה הדברים הכתובים בתורה שאלו לא נכתבו בדין היה לכתבן כגון הגזלות והעריות וע"א וקללת השם ושפיכת דמים שאלו לא נכתבו בדין היה לכתבן, ואלו שיצר הרע משיב עליהם ואומות העולם ע"א משיבין עליהם כגון אכילת חזיר ולבישת כלאים וחליצה יבמה וטהרת המצורע שעיר המשתלח שיצר הרע משיב עליהן ואומות העולם ע"א משיבין עליהן תלמוד לומר אני ה' חקקתי' אין את רשאי להשיב עליהם.

Pseudo-Philo, Biblical Antiquities, 11:14

And all the people stood far away, but Moses drew near unto the cloud, knowing that God was there. And then God spoke to him his justice and judgments, and kept him by Him forty days and forty nights. And there did He command him many things, and showed him the tree of life, whereof he cut and took and put it into Mara, and the water of Mara was made sweet and followed them in the desert forty years, and went up into the hills with them and came down into the plain.

Seder Olam Rabbah 5סדר עולם רבה ה׳

מים סוף נסעו למרה שנאמר "ויבאו מרתה" וגו' ואומר "שם שם לו חוק ומשפט". שם נתנו לישראל עשר מצות ז' מהן שנצטוו לבני נח דכתיב "ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכול תאכל" (בר' ב':ט"ז). ויצו אלו הדינין וכן הוא אומר "כי ידעתיו למען אשר יצוה" וגו' (בר' י"ח:י"ט) וכתיב "לעשות צדקה ומשפט" (בר' י"ח:י"ט), ה' זו ברכת השם, שנאמר "ונקב שם ה'" (וי' כ"ד:ט"ז), אלהים זו ע"ז, שנאמר "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" (שמ' כ':ב'), על האדם זו שפיכות דמים, שנאמר "שפך דם האדם באדם דמו ישפך" (בר' ט':ו'), לאמר זה גילוי עריות, שנאמר "לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד הלוא חנוף תחנף הארץ ההיא ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאם ה'" (יר' ג':א'), מכל עץ הגן זה הגזל, שנאמר "או מכל אשר ישבע עליו לשקר ושלם אתו בראשו וחמשתיו יסף עליו" (וי' ה':כ"ד), ותאני רבי חייא הנשמר בגנה אסור משום גזל ושאינו נשמר בגנה מותר משום גזל, אכל תאכל זה אבר מן החי, שנאמר "אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו" (בר' ט':ד'), הוסיפו עליהן ישראל באותה שעה שבת ודינים וכיבוד אב ואם.

Bavli Shabbat 87a-bבבלי שבת פ״ז.-:

ששי למאי רבא אמר לחנייתן רב אחא בר יעקב אמר למסען וקמיפלגי בשבת דמרה דכתיב "כאשר צוך ה' אלהיך" (דב' ה') ואמר רב יהודה אמר רב כאשר צוך במרה מר סבר אשבת איפקוד אתחומין לא איפקוד ומר סבר אתחומין נמי איפקוד.

Bavli Yoma 67bבבלי יומא ס״ז:

תנו רבנן את משפטי תעשו (ויקרא יח) דברים שאלמלא (לא) נכתבו דין הוא שיכתבו ואלו הן עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים וגזל וברכת השם ואת חקתי תשמרו דברים שהשטן ואומות העולם משיבים עליהן ואלו הן אכילת חזיר ולבישת שעטנז וחליצת יבמה וטהרת מצורע ושעיר המשתלח ושמא תאמר מעשה תוהו הם תלמוד לומר אני ה' (ויקרא יח) אני ה' חקקתיו ואין לך רשות להרהר בהן.

Bavli Sanhedrin 56bבבלי סנהדרין נ״ו:

והתניא עשר מצות נצטוו ישראל במרה שבע שקיבלו עליהן בני נח והוסיפו עליהן דינין ושבת וכיבוד אב ואם דינין דכתיב "שם שם לו חוק ומשפט" (שמ' ט"ו:כ"ה) שבת וכיבוד אב ואם דכתיב "כאשר צוך ה' אלהיך" (דב' ה':י"א) ואמר רב יהודה כאשר צוך במרה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לא נצרכה אלא לעדה ועדים והתראה אי הכי מאי והוסיפו עליהן דינין אלא אמר רבא לא נצרכה אלא לדיני קנסות אכתי והוסיפו בדינין מיבעי ליה אלא אמר רב אחא בר יעקב לא נצרכה אלא להושיב בית דין בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר והא בני נח לא איפקוד והתניא כשם שנצטוו ישראל להושיב בתי דינין בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר כך נצטוו בני נח להושיב בתי דינין בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר אלא אמר רבא האי תנא תנא דבי מנשה הוא דמפיק ד"ך ועייל ס"ך דתנא דבי מנשה שבע מצות נצטוו בני נח ע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים גזל ואבר מן החי סירוס וכלאים רבי יהודה אומר אדם הראשון לא נצטווה אלא על ע"ז בלבד שנאמר ויצו ה' אלהים על האדם רבי יהודה בן בתירה אומר אף על ברכת השם ויש אומרים אף על הדינים.

Bavli Arakhin 15aבבלי ערכין ט״ו.

תניא אמר ר' יהודה עשר נסיונות ניסו אבותינו להקב"ה שנים בים ושנים במים שנים במן שנים בשליו אחת בעגל ואחת במדבר פארן שנים בים אחת בירידה ואחת בעלייה בירידה דכתיב המבלי אין קברים במצרים (שמות יד) בעלייה כדרב הונא דא"ר הונא ישראל שבאותו הדור מקטני אמנה היו כדרבה בר מרי דאמר רבה בר מרי מאי דכתיב וימרו על ים בים סוף ויושיעם למען שמו (תהלים קו) מלמד שהיו ישראל ממרים באותה שעה ואומרים כשם שאנו עולים מצד זה כך מצרים עולים מצד אחר אמר לו הקדוש ברוך הוא לשר של ים פלוט אותם ליבשה אמר לפניו רבש"ע כלום יש עבד שנותן לו רבו מתנה וחוזר ונוטלה הימנו אמר לו אני נותן לך אחד ומחצה שבהם אמר לפניו רבש"ע כלום יש עבד שתובע את רבו אמר לו נחל קישון יהיה ערב מיד פלטן ליבשה דכתיב וירא ישראל את מצרים מת על וגו' (שמות יד) שנים במים במרה וברפידים במרה דכתיב ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות (שמות טו) וכתיב וילן העם על משה (שמות טו) ברפידים דכתיב ויחנו ברפידים ואין מים לשתות (שמות יז) וכתיב וירב העם עם משה (שמות יז).

Pesikta DeRav Kahana Parah 4:1,6פסיקתא דרב כהנא פרה אדומה ד׳:א׳,ו׳

[א] מי יתן טהור מטמא לא אחד (איוב יד:ד), כגון אברהם מתרח, חזקיה מאחז, ומרדכי משמעי, ישר' מאומות, העולם הבא מהעולם הזה. מי עשה כן, מי צוה כן, מי גזר כן, לא אחד, לא יחידו של עולם. תמן תנינן בהרת כגריס טמא פרח בכלו טהור. מי עשה כן, מי צוה כן, מי גזר כן, לא יחידו של עולם. תמן תנינן האשה שמת וולדה בתוך מעיה והושיטה החיה את ידה ונגעה בו, החיה טמאה טומאת שבעה, והאשה טהורה עד שיצא הולד. המת בבית טהור, יצא מתוכו הרי הוא טמא. מי עשה כן, מי צוה כן, מי גזר כן, לא אחד, לא יחידו של עולם. ותנינן תמן כל העסוקין בפרה מתחילה ועד סוף מטמאין בבגדים, היא עצמ' מטהרת טמאים. אלא א' הקב"ה חוקה חקקתי וגזירה גזרתי ואין את רשיי לעבור על גזירתי, זאת חוקת התורה אשר צוה י"י לאמר (במדבר יט:ב). [ו] ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי ארבעה דברי יצר הרע משיב עליהם, ובכולהון כת' חוקה. ואילו הן, אשת אח, וכלאים, ושעיר המשתלח, ופרה. אשת אחיו מנין, ערות אשת אחיך לא תגלה (ויקרא יח:טז), וכת' יבמה יבא עליה וג' (דברים כה:ה), בחיים היא אסורה, מת בלא בנים מותרת לו, וכתב בה חוקה, ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם וגו' (ויקרא יח:ה). כלאים מנין, לא תלבש שעטנז וג' (דברים כב:יא), וסדין בציצית מותר, וכת' בה חוקה את חקתי תשמרו וג' (ויקרא יט:יט). שעיר המשתלח מנין, והמשלח את השעיר לעזאזל (ויקרא טז:כו), הוא עצמו מכפר על אחרים, וכת' ביה חקה, והיתה זאת לכם לחקת עולם (ויקרא ט"ז:כט). פרה מנין, תמן תנינן כל העסוקין בפרה מתחילה ועד סוף מטמאין בבגדים, והיא עצמה מטהרת טמאים וכת' בה חוקה, זאת חוקת התורה (במדבר יט:ב).

Seder Olam Zuta 4סדר עולם זוטא ד׳

ובאותה השנה בחדש השני נתנו לישראל במרה מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם. שבת ופרה אדומה ודינים.

Targum Yerushalmi (Yonatan) Shemot 15:25תרגום ירושלמי (יונתן) שמות ט״ו:כ״ה

And he prayed before the Lord, and the Lord showed him the bitter tree of Ardiphne; and he wrote upon it the great and glorious Name, and cast it into the midst of the waters, and the waters were rendered sweet. And there did the Word of the Lord appoint to him the ordinance of the sabbath, and the statute of honoring father and mother, the judgments concerning wounds and bruises, and the punishments wherewith offenders are punished; and there he tried (them) with the tenth trial,

וצלי קדם ייי ואחוי ליה ייי אילן מריר דארדפני וכתב עלוי שמא רבא ויקירא וטלק לגו מיא ואיתחלון מיא תמן שוי ליה מימרא דייי גזירת שבתא וקיים איקר אבא ואימא ודיני פידעא ומשקופי וקנסין דמקנסין מחייבייא ותמן נסייא בניסייונא עשיריתא.

Targum Yerushalmi (Fragmentary) Shemot 15:25תרגום ירושלמי (קטעים) שמות ט״ו:כ״ה

And Mosheh prayed before the Lord, and the Word of the Lord showed him the tree of Ardiphene, and he cast it into the midst of the waters, and the waters were made sweet. There did the Word of the Lord show unto him statutes and orders of judgment, and there He tried him with trials in the tenth trial.

וצלי משה קדם יי וחוי ליה מימרא דיי אילן דארדפני וטלק בגו מיא ואתחליין מיא תמן חוי ליה מימרא דיי קיימין וסידרי דינין ותמן נסי יתיה ניסין בנסיונא עשיראה.

Targum Yerushalmi (Neofiti) Shemot 15:25תרגום ירושלמי (ניאופיטי) שמות ט״ו:כ״ה

וצלי משה קדם ה' וחוי ליה ה' אילן ונסב מיניה מימריה דה' מלה דאוריתא וטלק לגו מיא ואתחלון אילן הארדופני וקלק בגו מייא ואת' מיא תמן שוי ליה חווי לי מימרי' דה' קיימין וסדרי דינין ותמן נסי יתיה.

Avot DeRabbi Natan, Version B, Chapter 38מסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק לח

עשר נסיונות נסו אבותינו להקדוש ברוך הוא במדבר שנאמר וינסו אותי זה עשר פעמים (במדבר י"ד כ"ב) מה ת"ל זה אלא זה האחרון קשה מכולם היה. רבי יהודה אומר אחת עשרה הוא. רבי אלעזר בן יהודה אומר אמר הקדוש ברוך הוא אילו עשו ישראל תשובה לפני הייתי מוחל להם על עשרה נסיונות. ואלו הן הראשון במאז שנאמר ומאז באתי אל פרעה (שמות ה' כ"ג). ואחר על הים שנאמר וימרו על ים בים סוף (תהלים ק"ו ז'). רבי יהודה אומר אחד על הים ואחד בים סוף ואחד ברפידים שנאמר מה תריבון עמדי (ומה) תנסון את ה' (שמות י"ז ב'). ואחד במרה שנאמר שם לו חק ומשפט [וגו'] (שם טו כ"ה). ואחד בשליו שנאמר מי יתן מותנו ביד ה' (אחד במצרים) [בארץ מצרים] (שם ט"ז ג') ואחד במן שנאמר ונפשנו קצה בלחם הקלוקל (במדבר כ"א ה'). ואחד בתבערה ואחד במסה ואחד בקברות התאוה שנאמר ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה וגו' (דברים ט' כ"ב). ואחד במדבר פארן שמרגלים את הארץ.

Yotzer for Parashat Parah attributed to R. Elazar HaKalirיוצר לפרשת פרה המיוחס לר׳ אלעזר הקליר

מִמָּרָה חֻקָּהּ גָזָר. מִגַּבְנוּן אִמְרָהּ נִגְזָר. נֶאֱמָן לְאַזְּנָהּ נִתְאַזָּר. נֶצַח עֲדֵי כֵן בְּנִזְרָהּ נֻזָּר.

R. Saadia Commentary Shemot 15:25ר׳ סעדיה גאון פירוש שמות ט״ו:כ״ה

ועניין שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו רצה להודיענו, שהיו לאל במרה שלושה מעשים מצד החכמה: הראשון – נסיון האל, שיאריכו רוחם במבחנו ואל יטיחו בו אשם במשפטו, ועל זה אמר "ושם נסהו". השני – ענין העונש. כלומר, הממרה את פי האל יחליף לו את הטובה בתלאה כדרך שהחליף את המים המתוקים במרים, כאמרו "ואחריתה מרה כלענה" (משלי ה':ד'). ואמרו "הנני מאכילם את העם הזה לענה" (יר' ט':י"ד). מטעם זה אמר "ודברתי משפטי(ם) אותם" (יר' א':ט"ז). השלישי – עניין הגמול. מי ששומע בקול ה' יחליף לו הסבל באושר. ורמז בו חק, לפי שגמול הצדיקים נקרא חוק [כאמרו] "כי ישלים חוק[י]" (איוב כ"ג:י"ד). הלא תראה שכינה את המאורעות מסופם לראשם: חוק ומשפט ונסיון. ויאמר אם שמע קיבץ כל המצוות. לקול ה' אלהיך מרמז לעשרת הדברות, כאמרו "קול דברים אתם שמעים" (דב' ד':י"ב). והישר בעיניו רומז לכל המשפטים לפי שהם נקראו ישרים. והאזנת למצותי[ו] רומז לקרבנות כאמרו "צו את בני ישראל" (במ' כ"ח:ב'), "צו את אהרן" (וי' ו':ב'), "צו את בני ישראל וישלחו" (במ' ה':ב'). ושמרת כל חקיו דהיינו העריות [כאמרו] "ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחוקות התועבות" (וי' י"ח:ל').

R. Shemuel b. Chofni Bereshit 47:22ר׳ שמואל בן חפני גאון בראשית מ״ז:כ״ב

וחק בלשונינו ישמש בחמש הוראות: ראשונה בהן, פרנסת כל הבריות, כאמרו "הטריפני לחם חקי" (משלי ל':ח'); והשנית, המיסים המגיעים כחוק וכחובה לכהנים הקדשים, וכאמרו באחת המנחות: "כל זכר בבני אהרן יאכלנה חק עולם לדרתיכם" וג' (וי' ו':י"א) ואמר: "ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור אתה ובניך ובנתיך אתך כי חקך וחק בניך נתנו מזבחי שלמי בני ישראל" (וי' י':י"ד), ואמר גם כן: "כל תרומת הקדשים אשר ירימו בני ישראל לה' נתתי לך ולבניך ולבנתיך אתך לחק עולם" (במ' י"ח:י"ט); והשלישית, חוקי המצוות המסורות, כאמרו: "שם שם לו חק ומשפט" (שמ' ט"ו:כ"ה); והרביעית, מיסים חוקיים של כהני עבדה זרה, כאמרו פה: "כי חק לכהנים מאת פרעה"; והחמישית, החוקים הרעים ועליהם אמר: "בטרם לדת חק כמוץ עבר יום בטרם" וג' (צפ' ב':ב'), ואמר על היפסקם: "יום ההוא ירחק חק" (מיכה ז':י"א).

Rashi Shemot 15:25-26רש״י שמות ט״ו:כ״ה-כ״ו

(25) שם שם לו HERE HE MADE FOR THEM [A STATUTE AND AN ORDINANCE) – At Marah He gave them a few sections of the Torah in order that they might engage in the study thereof; viz., the sections containing the command regarding the sabbath, the red heifer and the administration of justice. ושם נסהו AND THERE HE TRIED THEM (lit., He tried him) – "him" (singular) means the people; and He saw their stubbornness: that they did not consult with Moses in a respectful fashion: "Entreat mercy for us that we may have water to drink" — but that they murmured. (26) אם שמע תשמע IF THOU WILL DILIGENTLY HEARKEN – this implies acceptance — that they should take upon themselves the duty of performing God's commands. תעשה AND IF THOU WILT DO – this implies the performance of the commands. והאזנת means THOU WILT INCLINE THE EAR to be punctilious in the practice of the details. כל חקיו ALL HIS STATUTES – Matters which are only the decrees of the King (decrees of God imposed by Him, as King, upon us, His subjects) and which appear to have no reason, and at which the evil inclination cavils saying, "What sense is there in prohibiting these? Why should they be prohibited?" — For instance: the prohibition of wearing a mixture of wool and linen, and of eating swine's flesh, and the law regarding the red heifer, and similar matters (cf. Yoma 67b).

(כה) שם שם לו וגו' – במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהן: שבת, פרה אדומה, וכיבוד אב ואם, ודינין. ושם נסהו – לעם, וראה קשי ערפו, שלא נמלכו ממשה בלשון יפה: בקש עלינו שיהו לנו מים לשתות, אלא נתלוננו. (כו) אם שמוע תשמע – זו קבלה שיקבלו עליהם. תעשה – היא עשייה. והאזנת – תטה אזנים לדקדק בהם. כל חקיו – דברים שאינן אלא גזירת המלך בלא שום טעם, ויצר הרע מקנתר עליהם: מה איסור באילו, למה נאסרו. כגון: לבישת כלאים, ואכילת חזיר, ופרה אדומה, וכיוצא בהן.

Rashi Shemot 24:3רש״י שמות כ״ד:ג׳

ואת כל המשפטים AND ALL THE JUDGMENTS which had been ordained before the Sinaitic legislation: the seven commands given to the "Sons of Noah" (the non-Israelite world), the law of the Sabbath, of filial respect, of the "red heifer" and regarding the administration of justice, all of which had bee.g.ven to them already in Marah (cf. Sanhedrin 56a).

ואת כל המשפטים – שנצטוו בני נח ושבת וכיבוד אב ואם ופרה אדומה ודינין שנתנו לו במרה.

Rashi Bemidbar 19:2רש״י במדבר י״ט:ב׳

וזאת חקת התורה THIS IS THE ORDINANCE OF THE LAW – Because Satan and the nations of the world taunt Israel, saying, "What is this command and what reason is there for it", on this account it (Scripture) writes (uses) the term חקה about it, implying: It is an enactment from before Me; you have no right to criticize it (Pesachim Rabbah; Yoma 67b).

חקת התורה – לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת לפיכך כתב בה חוקה גזירה היא מלפני אין לך רשות להרהר אחריה.

Rashi Devarim 5:11רש״י דברים ה׳:י״א

כאשר צוך [OBSERVE THE SABBATH DAY TO SANCTIFY IT] AS [THE LORD THY GOD] COMMANDED THEE before the giving of the Law, at Marah (Shabbat 87b).

אשר צוך – קודם מתן תורה במרה.

Rashi Devarim 5:15רש״י דברים ה׳:ט״ו

כאשר צוך [HONOUR THY FATHER AND THY MOTHER] AS THE LORD THY GOD HATH COMMANDED THEE – Also regarding honouring parents they received command at Marah, as it is said, (Exodus 15:25) "There He appointed for them a statute and a judgement" (cf. Rashi on that passage and Note p. 243) (Sanhedrin 56b).

כאשר צוך – אף על כיבוד אב ואם ניצטוו במרה שם שם לו חק ומשפט (שמות ט"ו:כ"ה).

Lekach Tov Shemot 15:25לקח טוב שמות ט״ו:כ״ה

שם שם לו חק ומשפט – חק זה שבת ומשפט זה כיבוד אב ואם, שבשניהם כתיב "כאשר צוך ה' אלהיך" (דב' ה':י"ב,ט"ז). ואמר ר' יהודה כאשר צוך במרה, ר' אלעזר המודעי אומר חק אלו עריות, שנאמר "לבלתי עשות מחוקות התועבות" (וי' י"ח:ל'), ומשפט אלו דיני קנסות ודיני חבלות.

Rashbam Shemot 15:25-26רשב״ם שמות ט״ו:כ״ה-כ״ו

ויורהו [THE LORD] SHOWED HIM: The word ויורהו is like [the word יורו in the phrase] (Dt. 33:10) "They shall teach (יורו) Your laws." שם THERE HE MADE FOR THEM LAWS AND RULES AND THERE HE PUT THEM TO THE TEST: There in Marah – as a result of the test that He put to them, by making them thirst for water and then making the waters sweet – in that way He began to educate them that they should be willing to accept the laws and rules that He was going to give them and as a result He would take care of their needs. And in what way did HE MAKE FOR THEM LAWS AND RULES? By saying to them, "IF YOU WILL HEED THE LORD YOUR GOD DILIGENTLY ... AND KEEP ALL HIS LAWS that he will teach you, THEN ANY OF THE DISEASES THAT I BROUGHT UPON THE EGYPTIANS, when I turned their water into blood and they had no water to drink, I WILL NOT BRING UPON YOU FOR I AM THE LORD YOUR HEALER (רפאך). [God is called "healer"] because he "healed" the water. [The root ר-פ-א can refer to making water drinkable;] a similar phrase is used about Elisha "healing" the water. Thus the phrase "[I WILL NOT BRING UPON YOU] ANY OF THE DISEASES (מחלה)" also refers to diseases of water, as it is written (Ex. 23:25) "He will bless your bread and your water. And I will remove sickness (מחלה) from your midst."

ויורהו – לשון יורו משפטיך (דברים ל"ג:י'). שם שם לו חוק ומשפט {ושם נסהו} – שם במרה על ידי עלילות הנסיון אשר שם להצמיאם למים ואחר כך ריפא להם את המים, התחיל להוכיחם שיקבלו עליהם את החוקים ואת המשפטים אשר ילמדם והוא יעשה צורכיהם. והיאך שם לו חוק ומשפט? שאמר להם אם שמוע תשמע לקול י"י אלהיך וגו' ושמרת כל חוקיו – שציוה אתכם. כל המחלה אשר שמתי במצרים – שעשיתי מימיהם דם ולא היה להם מים לשתות. לא אשים עליך כי אני י"י רפאך – אשר רפאתי למים, כדכתיב לשון זה באלישע כשריפא המים (מלכים ב ב':כ"א). כל המחלה – במים מדבר, כדכתיב: וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך (שמות כ"ג:כ"ה).

Rashbam Shemot 16:4רשב״ם שמות ט״ז:ד׳

למען אנסנו THAT I MAY TEST THEM: "Since every day their eyes are turned to Me for their sustenance, as a result they will believe in Me and follow My laws." This idea is explained explicitly in the Torah portion Vehayah `eqev, on the verse (Deut. 8:3) "He subjected you to the hardship of hunger ...."

למען אנסנו – מתוך שבכל יום ויום עיניהם תלויות למזונותיהם אלי, מתוך כך יאמינו בי וילכו בתורותי, כמו שמפורש בפרשת והיה עקב ויענך וירעיבך {וגו'} (דברים ח':ג').

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 15:25אבן עזרא שמות פירוש שני ט״ו:כ״ה

שם שם לו – לישראל. {חק ומשפט} – שיסר אותם ולמדם. וטעם ושם נסהו – על דרך כי מנסה י"י אלהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים (דברים י"ג:ד'), וככה אמר ויענך וירעבך (דברים ח':ג') ולמען נסותך להטיבך באחריתך (דברים ח':ט"ז). להטיב הסובלים שלא הלינו על משה.

Ibn Ezra Shemot First Commentary 15:25אבן עזרא שמות פירוש ראשון ט״ו:כ״ה

שם שם – השם. חק – לעם. ושם נסהו – והעד שהוא כן, ויאמר אם שמוע תשמע (שמות ט"ו:כ"ו). כי רחוק שיהיה הדיבור עם משה. ויתכן שזה החק והמשפט על דבר התלונה, ושם נסהו, והטעם שהראה המקוה לישועת השם ואשר ילון עליו.

R. Yosef Bekhor Shor Shemot 15:25-26ר׳ יוסף בכור שור שמות ט״ו:כ״ה-כ״ו

(כה-כו) ויורהו ה' עץ – אם היה רצונו של הקב"ה, בלא עץ היה יכול להמתיק. אלא דרכו של הקב"ה לעשות ניסיו על דרך העולם, שמשימין המינין המתוקין בדבר מר להמתיקו. ושם ניסהו – כאדם שעושה לאדם קשה רצונו, לנסות אם יכול לפתותו על ידי שעושה לו רצונו, להחזירו למוטב. וכן הוא אומר במן: למען אנסנו הילך בתורתי (שמות ט"ז:ד') – אשלים לו חוקו לנסות אם אוכל להחזירו למוטב, שילך בתורתי. ואז שם לפניו חק ומשפט – מזון, כמו ואכלו את חוקם (בראשית מ"ז:כ"ב). שאמר לו: אם שמוע תשמע – בקולי, כלומר: שם שם לו חוקים ומשפטים – שאמר שבחוקים והמשפטים חייו תלוים, והזהירם עליהם. (כו) כל המחלה אשר שמתי במצרים – לפי שדרך בני אדם להיות מתפחד מן הפורענות שהוא רואה בא על חבירו, שם לפניהם מחלה של מצרים שראו, והיו יריאים ממנה. כי אני ה' רופאיך – כמו שהרופא שומר מאכל האדם ומתקנו שלא יבא עליו שום חולי, כן אני אשמור אותך שלא תבא לידי חולי, כמו שהמתקתי לך המים שלא יזיקו לך. וכן הזהיר הקב"ה על ישראל נבילות, שקצים, ורמסים, ובהמות טמאות, ועופות טמאים ודגים טמאים, שהם מזיקים וממאיסים גופו של אדם, כי האוכלם נמאס ומזוהם. וגם הפרישם מנגעים, ומזבין ומזבות, ויולדות ונידות, ומנבלת אדם ובהמה, ומנגעי אדם ובתים ובגדים, שכל אילו מביאין אותם לידי זיהום. כי כל דבר שהכתוב קוראו טמא מיאוס הוא, כי טמא לשון מיאוס, כמו שכתוב ביחזקאל: והיא בגללי צואת {ה}אדם תעגינה {לעיניהם ויאמר ה'} ככה יאכלו {בני} ישראל {את} לחמם טמא בגוים (יחזקאל ד':י"ב-י"ג), אלמא טמא לשון מיאוס. וכן אמרו רבותינו (בבלי סוטה ד':) כל האוכל {פת} בלא ניגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא, מפני שהוא מאוס, כשידיו לחים הלחם נמאס מליחלוחית מי ידיו, ומביאין זה הפסוק לראיה ככה יאכלו {בני ישראל} את לחמם טמא, שהוא לשון מיאוס. וזהו כי אני ה' רופאך שאפרישך מכל המיאוסין הללו, כי המיאוס מביא את האדם לידי חליות, וכן הוא אומר וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך (שמות כ"ג:כ"ה). ואינו אומר כי אני ה' רופאך, שתהיה חולה וארפאך, דאם כן הוי קללה. [ומשם רבי עובדיה ז"ל שמעתי: והסירותי מחלה (שמות כ"ג:כ"ה), כלומר: אני אברך לחמך ומימיך, שאתן לך בשיפוע מאכל ומשתה, וגם אסיר מחלה מקרביך, שתהיה ברי ותוכל לאוכלו, כי מה יועיל שיפוע המאכל אם לא תוכל לאכלו. הגה"ה.]

R. Yosef Bekhor Shor Shemot 16:4ר׳ יוסף בכור שור שמות ט״ז:ד׳

הנני ממטיר לכם לחם מן השמים – מקום שאין היד שולטת, שלא יוכלו ליקחנו משם, ויהיו עיניהם תלויות אלי. דבר יום ביומו – לא אתן להם רק לצורך היום, ויהיו צריכין לידי כל שעה ושעה. למען אנסנו הילך בתורתי – אולי מתוך שיהו צריכין לי כל שעה, ייראוני ולא ימרדו בי, וילכו בתורתי.

Rambam Meilah 8:8רמב״ם מעילה ח׳:ח׳

ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה ולידע סוף ענינם כפי כחו, ודבר שלא ימצא לו טעם ולא ידע לו עילה אל יהי קל בעיניו ולא יהרוס לעלות אל ה' פן יפרוץ בו, ולא תהא מחשבתו בו כמחשבתו בשאר דברי החול. בוא וראה כמה החמירה תורה במעילה, ומה אם עצים ואבנים ועפר ואפר כיון שנקרא שם אדון העולם עליהם בדברים בלבד נתקדשו וכל הנוהג בהן מנהג חול מעל בה' ואפילו היה שוגג צריך כפרה, קל וחומר למצוה שחקק לנו הקדוש ברוך הוא שלא יבעט האדם בהן מפני שלא ידע טעמן, ולא יחפה דברים אשר לא כן על השם ולא יחשוב בהן מחשבתו כדברי החול, הרי נאמר בתורה ושמרתם את כל חקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם, אמרו חכמים ליתן שמירה ועשייה לחוקים כמשפטים, והעשייה ידועה והיא שיעשה החוקים, והשמירה שיזהר בהן ולא ידמה שהן פחותין מן המשפטים, והמשפטים הן המצות שטעמן גלוי וטובת עשייתן בעולם הזה ידועה כגון איסור גזל ושפיכות דמים וכיבוד אב ואם, והחוקים הן המצות שאין טעמן ידוע, אמרו חכמים חוקים חקתי לך ואין לך רשות להרהר בהן, ויצרו של אדם נוקפו בהן ואומות העולם משיבין עליהן כגון איסור בשר חזיר ובשר בחלב ועגלה ערופה ופרה אדומה ושעיר המשתלח, וכמה היה דוד המלך מצטער מן המינים ומן העכו"ם שהיו משיבין על החקים, וכל זמן שהיו רודפין אותו בתשובות השקר שעורכין לפי קוצר דעת האדם היה מוסיף דביקות בתורה, שנאמר טפלו עלי שקר זדים אני בכל לב אצור פקודיך, ונאמר שם בענין כל מצותיך אמונה שקר רדפוני עזרני, וכל הקרבנות כולן מכלל החוקים הן, אמרו חכמים שבשביל עבודת הקרבנות העולם עומד, שבעשיית החוקים והמשפטים זוכין הישרים לחיי העולם הבא, והקדימה תורה ציווי על החוקים, שנאמר ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם.

Rambam Moreh Nevukhim 3:32רמב״ם מורה נבוכים ג׳:ל״ב

הציווי הראשון שניתן אחרי יציאת מצרים הוא מה שצוינו במרה, והוא מה שאמר לנו שם: "אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך [והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת את כל חקיו, כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, כי אני ה' רפאיך]" (שמ' ט"ו:כ"ו); "שם שם לו חק ומשפט [ושם נסהו]" (שמ' ט"ו:כ"ה). ובאה המסורת הנכונה: שבת ודינין במרה אפקוד. והנה החוק המדובר כאן הוא השבת, והמשפט הם הדינין, שהם ביטול העשק בין הבריות. וזאת היא הכוונה הראשונה, כפי שהבהרנו, כלומר, להאמין בדעות הנכונות, כלומר חידוש העולם. אתה יודע ששורש מצוות השבת שצוינו הוא כדי לבסס עיקר זה, כמו שהבהרנו בספר זה. כן הכוונה, יחד עם דעות נכונות, לסלק את העשק בין הבריות. הנה התברר לך שהציווי הראשון לא כלל דברי עולה וזבח, שכן אלה הם מבחינת הכוונה השנייה, כמו שצינו.

R. Avraham b. HaRambam Shemot 15:25ר׳ אברהם בן הרמב״ם שמות ט״ו:כ״ה

שם שם לו חק ומשפט וג' – יסבול אחד משלושה ענינים לפי המוכרח מן הפשט: או שנצטוו שם הוראות שעה שנתבטלו שוב ולא נזכרו מפני שאין בהן צורך כמו שבא בקבלה שנצטוו שיהיה מאכלם במדבר בשר בהמה שלמים לא חולין והיא הוראת שעה לא לדורות. והשני שהוגדרו להם שם קצת חוקי התורה שנכפלו אחרי כן או אותם שהזכירו ז"ל או זולתם. והשלישי שטעמו שהעיר אותם שם שהם עתידים להצטוות חקים ומשפטים שיקבלו עליהם. והתחיל להם בזה אחר קריעת ים סוף מפני שאז [הגיעה] הגאולה כמו שנאמר להם בתחילת השליחות וגאלתי אתכם וג' ולקחתי אתכם וג' וכבר קדם שאין טעם הלקיחה אלא לימוד התורה. והיה זה אחר שלושת הימים והנסיון של מי מרה כדי שיבואר להם שדרך שמירת התורה יש בו צורך אל ההתלבטות והיציאה מן ההרגל. ושם נסהו – סובל שני פירושים: אחד מהם שיהיה (נסהו) מן ענין "ההרגל", הטעם כי שם הורגלו בהתלבטות והסבלנות והבטחון (בה'). והשני שיהיה רמז מה שהוא עתיד לבאר בפסוק הבא אחר זה, הטעם לפי פירוש זה "שם בחנו כי ההשגחה דבוקה בשמיעה".

R. Avraham b. HaRambam Shemot 16:28ר׳ אברהם בן הרמב״ם שמות ט״ז:כ״ח

ומאמר עד אנה... וזה הוא שנרמז אליו במאמרו למען אנסנו וג', וזה גם כן מה שנצטוו עליו במרה אם שמוע תשמע וג'.

Ramban Shemot 15:25רמב״ן שמות ט״ו:כ״ה

שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו – במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם, שבת פרה אדומה ודינין. ושם נסהו, לעם, לשון רש"י. והיא דעת רבותינו (סנהדרין נו ב). ואני תמה, למה לא פירש כאן החקים האלה והמשפטים ויאמר "וידבר ה' אל משה צו את בני ישראל" כאשר אמר בפרשיות הנזכרות למעלה דברו אל כל עדת בני ישראל וגו' (לעיל יב ג), וכן יעשה בכל המצות באהל מועד, בערבות מואב, ופסח מדבר (במדבר ט ב). ולשון רש"י שאמר פרשיות שיתעסקו בהם, משמע שהודיעם החקים ההם ולימד אותם עתיד הקדוש ברוך הוא לצוות אתכם בכך, על הדרך שלמד אברהם אבינו את התורה, והיה זה להרגילם במצות ולדעת אם יקבלו אותם בשמחה ובטוב לבב, והוא הנסיון שאמר ושם נסהו, והודיעם שעוד יצוום במצות, זהו שאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והאזנת למצותיו אשר יצוה אותך בהם. ועל דרך הפשט, כאשר החלו לבא במדבר הגדול והנורא וצמאון אשר אין מים שם להם במחייתם וצרכיהם מנהגים אשר ינהגו בהם עד בואם אל ארץ נושבת, כי המנהג יקרא "חק", כענין הטריפני לחם חקי (משלי ל ח), חקות שמים וארץ (ירמיה לג כה), ויקרא "משפט" בהיותו משוער כהוגן, וכן כה עשה דוד וכה משפטו כל הימים (ש"א כז יא), כמשפט הראשון אשר היית משקהו (בראשית מ יג), וארמון על משפטו ישב (ירמיה ל יח), על מדתו. או שייסרם בחקי המדבר, לסבול הרעב והצמא, לקרוא בהם אל ה', לא דרך תלונה. ומשפטים, שיחיו בהם, לאהוב איש את רעהו, ולהתנהג בעצת הזקנים, והצנע לכת באהליהם בענין הנשים והילדים, ושינהגו שלום עם הבאים במחנה למכור להם דבר, ותוכחות מוסר שלא יהיו כמחנות השוללים אשר יעשו כל תועבה ולא יתבוששו, וכענין שצוה בתורה (דברים כג י) כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע. וכן ביהושע נאמר ויכרות יהושע ברית לעם ביום ההוא וישם לו חק ומשפט בשכם (יהושע כד כה), אינם חקי התורה והמשפטים, אבל הנהגות ויישוב המדינות, כגון תנאים שהתנה יהושע שהזכירו חכמים (ב"ק פ ב), וכיוצא בהם. ואמר ושם נסהו, להודיע כי אשר הוליכם בדרך הזה שאין שם מים והביאם אל מקום המים המרים, לנסיון, כמו שאמר ויענך וירעיבך ולמען נסותך להטיבך באחריתך (דברים ח טז). וטעם ויורהו ה' עץ – שהראה אותו עץ ואמר לו השלך את העץ הזה אל המים וימתקו. ובעבור שלא מצאתי לשון מורה אלא בענין למוד, ויורני ויאמר לי (משלי ד ד) למדני, וכן כלם, נראה בדרך הפשט כי העץ ההוא ימתיק המים בטבעו, והוא סגולה בו, ולימד אותה למשה. ורבותינו אמרו (מכילתא ותנחומא כאן) שהיה העץ מר והוא נס בתוך נס, כענין המלח שנתן אלישע במים (מ"ב ב כא). ואם כן אמר "ויורהו" כי לא היה העץ נמצא במקום ההוא, והקב"ה הורהו את מקומו. או שהמציאהו אליו בנס. ושוב מצאתי בילמדנו (מדרש תנחומא כאן) ראה מה כתיב שם, ויורהו ה' עץ, ויראהו לא נאמר אלא "ויורהו", הורהו דרכו. כלומר שהורהו ולמדהו דרכו של הקדוש ברוך הוא שהוא ממתיק המר במר.

R. Chaim Paltiel Shemot 15:25ר׳ חיים פלטיאל שמות ט״ו:כ״ה

שם שם לו חוק ומשפט – פי' רש"י (שבת) ופרה אדומה ודינים. ותי' מנלן בשלמא פרה דכתיב חק וכתיב חוקה גבי פרה, ודינים דכתיב משפט. אך שבת מנלן, וי"ל דיליף מהא דכתיב בתר הכי והאזנת למצותיו ואנה נתן לו מצות, אלא דכתיב ושם נסהו דהיינו שבת כמו אל עמים ארים ניסי, לשון דגל, והשבת נקראת אות דכתיב אות היא, והיינו דכתיב בדברות כאשר צוך ה' אלהיך, ואמרינן כאשר צוך במרה והיינו מצות. וא"ת והא פרה אחת היא מח' פרשיות שנאמרו ביום שהוקם המשכן, וי"ל דוודאי למשה נאמרה במרה אך משה לא אמרה לישראל עד יום שהוקם המשכן.

Hadar Zekeinim Shemot 15:25הדר זקנים שמות ט״ו:כ״ה

ויורהו ה' עץ. עץ זית היה והיה מר והשליכוהו במר והיה למתוק. והפוקרין ר"ל דעץ זה ע"ז ויהבינן ליהו כל טעותייהו ונשיב להם כי לפי שע"ז היתה ביניהם הוצרכו למים וכשהלכו והשליכו העץ למים אז נעשו המים מתוקים. עוד יש לומר שם שם לו חק ומשפט. שלא יעשה כן לעולם ושם נסהו.

R. Bachya Shemot 15:25-26ר׳ בחיי שמות ט״ו:כ״ה

(כה) שם שם לו חק ומשפט. ע"ד הפשט הם חקי המדבר כי משה היה בישורון מלך מנהיג, והיה מוכיח אותם ומצוה עליהם איך יתנהגו במדבר עם הנשים והילדים, גם עם מחנות האומות הבאים שם מארץ מרחקים למכור להם דברים רבים. ויש שפירשו "שם שם לו חק ומשפט" שלמדו הקדוש ברוך הוא חכמת הצמחים וכחות שבהם בסגולותם ובטבעם, לפי שיש מהם עשבים מחיים וממיתים. ויש מהם מרפאים, ויש מהם מחליאים. ויש ממתיקים את המר, ויש שממררים את המתוק, וכל זה בין בטבע בין בסגולה. וזהו לשון "חק ומשפט", חק הוא הסגולה שאין טעמו נודע, ומשפט הוא הטבע שמשפטו שיהיה כן בטבעו. ושם נסהו – הצמח הזה, ולכך אמר "אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך" כלומר אף על פי שכחות הצמחים ידועים לפניך בסגולותם וטבעם ואתה יכול להתרפא מהם, אין ראוי לך שתתלה בטחונך בהם וברפואתם ותתיאש מלהתפלל. ובקשת הרחמים אין לך לזוז ממצות התורה "כי אני ה' רופאך" ולא הצמחים, ומטעם זה גנז חזקיהו ספר רפואות והודו לו, לפי שעם הספר הזה היו הבריות מתרפאים מתחלואיהם ויתיאשו מן התורה והמצות.

Tur Shemot Long Commentary 15:25טור הארוך שמות ט״ו:כ״ה

שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו – פירש"י שבמרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם, שבת, ופרה אדומה, ודינין, ושם נסהו לעם, ותמה הרמב"ן למה לא פירש כאן החוקים האלה והמשפטים כאשר אמר בפרשיות הנזכרות למעלה, ויתחיל וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל כל בני ישראל, ולשון רש"י שאמר, פרשיות שיתעסקו בהם, משמע שהודיעם החוקים ההם ולימד אותם עתיד הקב"ה לצוות אתכם כך וכך על דרך זה שלימד לאברהם אבינו התורה, ועשה זה כדי להרגילם במצות, ולדעת אם יקבלו בשמחה, והוא הנסיון שאמר ושם נסהו. ועל דרך הפשט כשהתחילו ליכנס במדבר אמר להם האיך ינהגו בו עד בואם אל ארץ נושבת, כי המנהג נקרא חוק, כענין שנאמר (משלי ל':ח') הטריפני לחם חוקי, ונקרא משפט בהיותו משוער כהוגן כדכתיב (בר' מ':י"ג) כמשפט הראשון, וארמון על משפטו ישב (ירמיה ל':ח'). אי נמי ליסרם בחוקי המדבר, לסבול הרעב והצמא לקרוא לה' ולא דרך תלונה, ומשפטים שיחיו בהם לאהוב איש את רעהו ולהתנהג בעצת הזקנים והצנע לכת באהליהם, ושינהגו שלום עם הבאים במחנה למכור דבר, ותוכחות מוסר שלא ינהגו כמחנות השוללים אשר יעשו בהם כל תועבות ה' אשר שנא, וכענין שציוה בתורה (דב' כ"ג:י') כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע.

Ralbag Shemot Beur HaMilot 15:25-26רלב״ג שמות ביאור המילות ט״ו:כ״ה-כ״ו

שם שם לו חק ומשפט – ביארו רבותינו ז"ל ששם צוה להם ה' יתעלה ענין השבת והדינין הנזכרים ב'ואלה המשפטים'. אמרו: שבת ודינין במרה אפקוד. ולפי הפשט, הנה נצטוו במשפטים ההם אחר ששמעו עשרת הדברים, כי אתה תמצא בסוף פרשת יתרו: 'ויאמר ה' אל משה כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם' (כ, יח), וזה היה בלי ספק אחר ששמעו עשרת הדברים, כי אז דיבר ה' יתעלה עמהם מן השמים; ואחר זה אמר: 'ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם' (כא, א); וזה לאות כי כל הסיפור הזה הוא נמשך קצתו לקצתו. ולזה יתבאר שכבר נצטוו במשפטים האלו אחר ששמעו עשרת הדברים. והנה הרצון בזה - לפי מה שאחשוב - שהעם שזכר שהלינו על משה (פסוק כד), שׂם לה' יתעלה חוק ומשפט. רוצה לומר שהם חשבו עליו שאין מדרכו שיגיעו ממנו זולת רעות, ושזה חוק ה' יתעלה ומשפטו, כמו שהיה מאמין פרעה באומרו: 'ראו כי רעה נגד פניכם' (י, י) לפי מה שביארנו במה שקדם. והנה הביאם להאמין זה, כי הם ראו שכל הנפלאות שהגיעו מאת ה' יתעלה היה בהם רע־מה, כאילו תאמר שקריעת ים סוף היתה כדי שיטבעו המצרים בים, וכן הענין בכל המכות והנפלאות שנתחדשו ממנו. והנה עמוד האש והענן, לא היה במציאותו טוב מורגש. ולזה ניסה זה העם ה' יתעלה, אם יוכל להשפיע להם טובות לא יהיה בהם רע לְדָבָר. והשפיע להם ה' יתעלה אז על יד נביאו זה המופת, שהיה בו טוב בזולת רע. ואמר להם ה' יתעלה, על יד נביאו: לא תיראו שיהיה מדרכי להגיע הרעות לבד, מפני מה שהבאתי למצרים מהרעות, כי אם תשמעו בקול ה' יתעלה, ותעשו הישר בעיניו, ותאזינו למצותיו, ותשמרו כל חוקיו, - הנה לא אשים עליכם כל המחלה אשר שמתי במצרים, כי אין מדרכי להגיע הרעות כמו שחשבתם; וזה, כי אני ה' רֹפאך – רוצה לומר שמדרכי להסיר המחלה מהדבקים בי, לא שאביאה עליהם. הלא תראו שכבר ריפאתי המים המרים והֵשַׁבְתִּי אותם מתוקים, וזה לאות כי אין מדרכי להגיע הרעות לבד כמו שחשבתם. או יהיה הרצון באומרו שם שם לו חק ומשפט – ששם במקום ההוא סידר ה' יתעלה לישראל חוק ומשפט, רוצה לומר ששם הודיע אותם שהוא יסדר להם חוקים ומשפטים יתנהגו בהם, במה שאמר להם: אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך... והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו; ושם ניסה ישראל ורומם אותם על שאר האומות, במה שייעד שיתן להם מצוות וחוקים יִנָּצְלוּ מכל רע בשומרם אותם; כל שכן שלא יהיה להם לירא שיביא עליהם כמו אלו הרעות שהביא על המצרים במצרים ובים, כי אין מדרך ה' יתעלה להביא הרעות לבד כמו שהיה אומר פרעה באומרו: 'ראו כי רעה נגד פניכם' (י, י), כמו שביארנו במה שקדם; וזה, כי הוא יתעלה יסיר הרע מהדבקים בו. והראיה על זה - שכבר המתיק המים המרים. ויהיה נסהו – מענין רוממות והתנשאות. וכן מה שאמר: 'כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים' (כ, טז), וכן: 'נְסָה עלינו אור פניך ה'' (תהלים ד, ז). או יהיה ושם נסהו – מענין ניסיון, והרצון בזה, שה' יתעלה ניסה ישראל בזה המופת, אם יאמין בו בְּדרך שילך בתורתו, כמו שאמר בענין המן: 'למען אנסנו הילך בתורתי אם לא' (טז, ד). וזה, כי כשיראו ענין אלו המופתים הנפלאים אשר לא היה בהם כי אם השפעת הטוב, היה ראוי שיכנעו ללכת בדרכי ה' יתעלה. והנה הַשְּׁמִיעָה בקול ה' יתעלה — הוא שיקבלו עליהם לקיים דבריו. והישר בעיניו תעשה – שתקיים המצוות אשר צוה לעשות אשר להם תועלת בעצמותם, כמו השבת האבדה ואהבת הרֵעים ומה שידמה להם. והאזנת למצותיו – רוצה לומר שתאזין למצותיו ותתבונן בהם ותקיימם, והם מצוות לא תעשה אשר יחייבם השכל. ושמרת כל חקיו – הם מצוות עשה ולא תעשה שאין בענינם טעם מבואר; וענין השמירה הזאת הוא לזכור עניינם ולקיימם, ושלא לעבור עליהם.

Ralbag Shemot Beur HaMilot 16:22-23רלב״ג שמות ביאור המילות ט״ז:כ״ב-כ״ג

והנה סיבב ה' יתעלה בזה האופן שזכרנו שיֵדעו ישראל כי ביום השביעי הוא שבת, קודם שיצוה אותם משה בענין השבת, כדי שיאמינו יותר בענין השבת; כי הם ראו כי ביום הששי ירד להם לחם משנה, ולא ירד ביום השביעי, וזה לאות כי זה היום נבדל בענינו משאר ימי השבוע, ושהוא בלתי ראוי שתעשה בו מלאכה. ולזה אמר להם משה: זה שראיתם שיָרַד ביום הששי לחם משנה, הוא אשר דבר ה' שבתון שבת קדש לה' מחר – רוצה לומר שהוא מחוייב שישבתו בו מכל מלאכה, ואין ראוי להתעסק בו כי אם בעבודת ה' יתעלה.

Tzeror HaMor Shemot 15:25-26צרור המור שמות ט״ו:כ״ה-כ״ו

(כה) ולכן ויורהו ה' עץ, התורה. ולפי שלא היו עדיין מוכנים מכל וכל, לא נתן להם אלא קצת מצות, כאומרם שבת ודינין במרה איפקוד, וזהו שם שם לו חק ומשפט. ושם נסהו, בהתחלה זו לעתיד. וזהו ויאמר אם שמוע תשמע, בהתחלה זו לקול ה', לאלו המצוות שאני מצוך בכאן. כל המחלה אשר שמתי במצרים, מדעותם הזרות והנפסדות. לא אשים עליך כי אני ה' רופאך, מכל וכל. וזהו שארז"ל [שכולם נתרפאו במ"ת. ואמרו ומנין שלא היו בהם עורים, שנאמר וכל העם רואים (שמ' כ':ט"ו). ומנין שלא היו בהם פסחים, שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר (שמ' י"ט:י"ז)]. לרמוז שלא היה בהם פוסחים על שתי הסעיפים בדעותם, ולא הולכים אחר מראית עיניהם, שכבר נתרפאו כולם. וזהו כי אני ה' רופאך, מכל וכל. ובזה לא יקשה, מה שאמרו אם אין חולי למה הוצרך רופא. וי"א ושם נסהו, למשה גידלהו, כמו נסה עלינו. וזה כשנתן לו חוקים ומנהגים, כמלך שמנהיג עצמו בדתי המלכות. וע"ד הפשט אמר ויורהו ה' עץ. ולא אמר ויראהו, אלא ויורהו, שהורה לו טבע וסגולת זה העשב כיצד ימתקו המים. [וזהו שם שם לו חק ומשפט. כי החק הוא הדבר שאינו ידוע, כמו הסגולה שאינה בטבע הדבר. וזהו והייתם לי סגולה (שמ' י"ט:ה'), שפועלים שלא בדרך טבע, אלא בסגולה אלהית מצד המצוה להוריד טל ומטר ולעצור המגפה באמרם י"ג מדות וכיוצא בו. והמשפט, הוא הדבר שיש לאותו עשב בטבע ולא בסגולה, ושם הורה לו אלו השני דברים. וזהו ושם ניסהו, לאותו עשב. ולפי שידוע שיש עשבים שיש להם סגולות נפלאות, להחיות ולרפאות כל החלאים. וכל זה השיג שלמה בחכמתו ועשה ספר רפואות מסגולת כל העשבים עד האזוב אשר בקיר, עד שכל העולם היו טועים אחר זה הספר, והיו מסירים בטחונם מהש"י. ועל זה אמרו בברכות, ו' דברים עשה חזקיהו, על ג' הודו לו ועל ג' לא הודו לו, גנז ספר רפואות והודו לו וכו' (ברכות י':). והטעם לפי שלא יטעו העולם אחריו, ולא יתפללו על חוליהם]. (כו) לזה סמך מיד ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך. כלומר אעפ"י שהורתיך סגולות העשבים, לא תחוש אליהן. כי אם תשמע לקול ה' אלהיך כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך. ולא תצטרך לספר רפואות ולא לסגולת עשביהם לא לטבעיהם, וזה קישור נפלא.

Akeidat Yitzchak Shemot #40עקדת יצחק שמות שער מ׳

ויסע משה את ישראל, ממשמעות זה הכתוב, וממה שנמצאו תמיד מתרעמים מיציאתם ממצרים, נראה כמה קשה פרידתם בעיניהם, כי שמה מעכו שדיהן ושם עשו דדי בתוליהן (יחזקאל כ"ג), ונתאוו אל חקיהם ונימוסיהם, וכל שכן להעתק אל חקים ומשפטם צדיקים הפכיים אליהם ומתעיבים אותם, כמו שאמר (ויקרא י"ח) כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו ובחוקותיהם לא תלכו את משפטי תעשו וגו'. ולזה יראה שהיה מחכמתו יתברך, שיקרה להם זה המאורע סמוך למה שהסיעם מים סוף, כדי שיבואו באות נפשם למרה, כסבורים שירוו שם צמאונם, אחר שעברו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים. ואחר שיהיו להם המים למרים, שמתוך כך יתבוננו במעשה ההוא הנפלא, וישימו אליו לב, וישאר הרושם בלבם ממה שיראו שנהפך להם במעט רגע המר למתוק, ויהיה להם למוד והוראה נפלאה, כי אם שנפשם בחלה בתחלה במי הברכה העליונה, יש כח בהישרה האלהית להביאם בנקלה אל שיערב להם בנחלי נהרי דבש וחמאה. וזהו ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו, כי במה שנרפאו המים בעץ מר (מכלתא בזה), וכל שכן אם היה מתוק, היה להם לנסיון נפלא, כי בהרגלם התורה האלהית, הנקראת (משלי ג') עץ חיים למחזיקים בה, היה איפשר קרוב שהדבר שהיה להם מתחלה לחק, ודבר זר יהיה מהר למשפט נאות וישר בעיניהם. ואיפשר שירמוז ג"כ אל אופן ההדרכה וההגעה אל תקונם. ולזה הורה להם עץ, כי האדם עץ השדה (דברים כ'), וכמוהו לא יבוקש ממנו פריו המתוקן, כי אם אחר העבודה והעבודות הצריכות לו בענין הנכוש והעדור והזמור וזולתם. ולזה סמך, ויאמר אם שמוע תשמע וגו', תחלה לשמעו, ואחר - העשיה, אף שתהיה זולת ההתבוננות הראוי, ואחר - האזנה והשמעות בטעמם, ומשם יגיע למדרגה שישמור החוקים, והוא תכלית האמונה, וזה דרך קרוב לבא בו כל עייף ויגע, באופן שלא תושם עליו המחלה המצרית, והוא קושי הלב, לשמוע ולעשות את דברי ה' כמו שאמר ואני אקשה את לב פרעה וגו' ולא ישמע אליכם וגו', כי זה היה להם מסדר הלמוד ששמתי בם כמו שביארנו שם היטב. ולזה אמר, שהסדר הזה יספיק, לשלא ישים בהם המחלה אשר שם במצרים בסדר ההוא מהלמוד אשר הוליכם בעקשותם עד אובדם. ולזה אמר כי אני ה' רופאך, כי הוא היודע הסדר הנכון בזה. והנכון כי אני ה' רופאך, מן החולי הרע ההוא אם קדם לך. יתכן שיכוון בזה ענין יפה מאד, והוא שירמוז במאמר ויורהו ה' עץ, אל עץ החיים אשר בתוך הגן (בראשית ב'), שהוא כנוי אל ההצלחה התכליתית, לומר, כי בהשקפת התכלית המקווה, יהיו לכל בעל דעת כל הפעולות הנעשות בשבילו, לא בלבד נקלות אבל אהובות ומתוקות, כענין המשקים המרים הנלקחים לתרופה לבעלי השכל, שהם מתוקים עליהם, או אהובים כמתוקים, לתקות הבריאות הנכסף להם, כי על זה אמר המשורר (תהלים י"ט) הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונפת צופים. ויאמר שהורה להם עץ, כי בו ימתקו להם המים הטובים אשר היו מתחלה למרים, לפי שהם עצמם מרי נפש וחולי התכונות, ועל ידו ימתקו המים. ועל זה הדרך דבר אליו כרופא החכם, שראה איש משוקה או משודף הולך ודל, ויאמר לו, בי אדני, האחיה מחולי זה, ויאמר חיו תחיה, אך בשלשה תנאים. הראשון, שתשמע אל דברי הרופא. השני, שתכריע רצונך אל דעתו, לא שתשתדל שתכריע דעתו לרצונך, כמו שיקרה לחולים העקשים. והשלישי, שתשים הפועל כל מה שיצוך בשני מיני ההנהגה. אם בעניינים התמידיים מהאוכל והמשקה והטיול והשינה וכיוצא. ואם בבלתי תדיריין, כגון ההרקות והרקיחות הרופאיות. ובזה המחלה הקשה, אשר הסבותי על חולה אחר שהשתדלתי ברפואתו, לבלתי שמרו כל התנאים הללו (לפי שהרופא לחולה הבלתי השומע ודאי אף יזיק ולא יועיל) לא אסבב אותה עליך, וכי אני ודאי רופאך מהחולי אשר אתה בו. וזה הענין מבואר בכתוב בחולי הנפשיי הלזה, שאמר לו הרופא ודאי יש תקוה לאחריתך, אך אם שמוע תשמעו לקולו, והוא קבלת עול השמיעה והלמוד. והישר בעיניו תעשה, ולא הישר בעיניך, שלא תהרהר לאמר מה לו שאעשה מצוה זו טוב שאעשנה בענין אחר. וזה במה שתאזין במצות השמעיות, הבאות בכל המעשים המורגלים בכל חיי האדם, שהשכל יסכים עמהם. וגם שתשמור החקים, הבאים בפעולות מיוחדות תוריות, שאין הדעת גוזרן. ועם זה כל המחלה אשר שמתי במצרים, לבלתי שומעם לקולי ראשונה כשאמרתי להם (שמות ה') שלח את עמי ויחגו לי במדבר, לא אשים עליך, כי אני ה' רופאך ודאי כשתשמור הסדר.

Abarbanel Shemot 15:25אברבנאל שמות ט״ו:כ״ה

ואין ספק שטבע המדבר ההוא חייב חסרון המים והם לא היו ראוים להעשו' להם נס. ויש מהמפרשים שאמרו שמפני מה שדברו כנגד משה על הים המבלי אין קברים וגו' הביאם הקדוש ברוך הוא במצוקה הזאת על המים חטאו על המים נענשו. והיותר נכון בעיני הוא שמפני שהיה הקדוש ברוך הוא עתיד לתת להם בסיני תורה ומצות הוצרך במסעות הראשונות האלה להביאם בצרות ומצוקות באופן שיתחננו לפניו והוא ימלא את צורכם וידעו כי יש אלהים בישראל שהוא המוציא נוזלים מסלע וגם לחם יוכל תת כי הכל בידו כחומר ביד היוצר ובזה יקנו למוד מועיל שבצר להם ישחרונהו וימצא להם. הנה א"כ להדריכם בשלמות האמונות והדבקות עמו ית' צריכים לקבול התורה והביאם בנסיונות אלה ומפני זה לא קבלו עונש כלל על דבריהם אשר דברו בזה לפי שמרוב שיחם וכעסם דברו... ואמנם מה הוא החוק והמשפט ההוא ולמי נסה שמה. הנכון הוא ששם שם לו השם יתברך לישראל ולמדו דעת תורני אמתי שהיה חוק בערכם לפי שלא היו משיגים את טעמו והוא שהבוטח בה' ישוגב ושבכל קראם אליו ישמע אל ויענם ויעשה עמהם נסי' ונפלאות כי זה הוא החוק והדבר הנעלם ששם להם שמה כמו שראו בענין המים המרים שהמתיקם בתפלת מרע"ה. והוא היה משפט לאלהי יעקב לשנות הטבעים בתפלת חסידיו להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב ושם נסהו רוצה לומר ששם התחיל הקדוש ברוך הוא לעשות נסים עם ישראל במדבר כי הנה שאר הנסים שנעשו עד הנה היו להעניש את המצריים. אמנם להספיק צורכם של ישראל במדבר מהמקום הזה התחיל לעשו' עמהם נסים ונפלאות לצרכיהם ויהיה נסהו מלשון המסות הגדולות. ואפשר לפרש ושם נסהו מלשון נסיון והחוק הוא רמז להנהגה והמשיל אותו השם יתברך ואמר הכתוב כי שם שם הב"ה לישראל חוק ומשפט בו יתנהגו תמיד והוא מה שזכר מיד והיה אם שמוע תשמע וגו' כי היא אזהרה כוללת לכל המצות ושם נסה אותו החוק כי בעיניהם ראו הפלא שנעשה במי' בתפלת מרע"ה וחז"ל אמרו (סנהדרין ד' נ"ז) שבת ודינין במרה איפקוד ויהיה החוק רמז לשבת מלשון בחוקו חוג והמשפט רמז לעיקרי הדינין שלמדם שם בקצור ורצו בזה שכאשר ראו ישראל בעיניהם שינוי טבע המים הכירו וידעו שהקב"ה חידש את עולמו ובראו אחר שלא היה ולכן צוה שם להם על השבת המורה על החדוש וגם הורה להם הפועל ההוא הנסיי שפלס ומאזני משפט לה' להיות עזרה בצרות לעבדיו הבוטחים בו וזו היא פינת הידיעה ופינ' ההשגח' האלהי' לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו והוא עיקר הדינין כלם. והר"ן בדרשותיו פירש ושם נסהו על החוק והמשפט שזכר יאמר כי שם במרה שם לו חוק ומשפט ושם נסה אותו החוק והוכיח בנסיונו כי כח חוקו ומשפטו יספיק בהסרת המחלה כמו שרפא את המי' המרים בעץ מר הפך טבעו לפי שהסבה האלהית פעלה שם לא הטבעית ומה שכתבתי אני הוא היותר נכון.

Sforno Shemot 15:25ספורנו שמות ט״ו:כ״ה

ושם נסהו – אם יקבל החק והמשפט אשר שם לו, ולא יחזור לסורו, וזה הנסיון היה כי אמנם אמר לישראל.

Minchah Belulah Shemot 15:25מנחה בלולה שמות ט״ו:כ״ה

שם לו חק – מלשון (משלי ל':ח') הטריפני לחם חקי, כי כאשר החלו לבא במדבר הגדול והנורא הזה, שם להם במחיתם וצרכיהם מנהגים אשר יתנהגו בהם עד באם אל ארץ נושבת, ויקרא משפט בהיותו משוער כהוגן, כמו (שמ"א כ"ז:י"א) כה (י)עשה דוד וכה משפטו, וכן ביהושע (כ"ד:כ"ה) וישם לו חק ומשפט בשכם, וזה ודאי לא נאמר על חוקי התורה רק על ההנהגה, וכעשר תקנות שזכרו חז"ל (ב"ק פ'-פ"א) שתקן, וחז"ל אמרו (במכילתא) חק אלו העריות שנאמר (וי' י"ח:ל') לבלתי עשות מחוקות וגומר. ומשפט – דיני קנסות וחבלות.

HaRekhasim Levik'ah Shemot 15:25הרכסים לבקעה שמות ט״ו:כ״ה

חק ומשפט – וכן בשמואל "וישם לו חק ומשפט" – סדר הגון והנהגה מקובלת. ושם – שמצאו המים מרים אחר שצמאו שלשה ימים, נסהו בכך אם יתלונן. וכאשר התלונן ולא עמד בנסיון, אמר אם שמוע וגו' ולא תתלוננו, כי אם תאזין למצותיו וגו'.

Biur Shemot 16:4ביאור שמות ט״ז:ד׳

למען אנסנו – כבר הודעתיך ענין הנסיון הנאמר אצל השם ב"ה בפ' וירא בפסוק והאלהים נסה את אברהם. והטעם, מתוך שעיניהם תלויות אלי בכל יום ויום למזונותיהם, מתוך כך ינסו וירגילו את עצמם לבטוח בי, ותשוב האמונה בה' להיות תכונה בנפש, כמו שמפורש בפ' עקב, ויענך וירעבך וגו' (דברים ח':ג') עד סוף הפרשה, וכן מפרש במכילתא.

Shadal Shemot 15:25שד״ל שמות ט״ו:כ״ה

שם שם לו חק ומשפט – הוא מה שמפרש והולך אם שמוע תשמע וגו' זהו החוק והמשפט הכללי שנתן להם בתחילת בואם תחת הנהגתו, וקודם שיתן להם מצוותיו הפרטיות. ושם נסהו – נתן להם מחסורם, כביכול כדי לבדוק אותם אם תלונותם אינן אלא מפני המחסור האמיתי וכשיימלא חסרונם יהיו נאמנים לו (כמו למטה ט"ז ד'), ולכן הזהירם ואמר להם אם שמוע תשמע וגו'.

R. S.R. Hirsch Shemot 15:25רש״ר הירש שמות ט״ו:כ״ה

ויצעק אל ה׳ וגו׳ – היציאה ממצרים וקריעת ים סוף, הוכיחו לישראל לדורי דורות את קרבתו המיוחדת של ה׳ ברגעים יוצאים מגדר הרגיל. אך רק במסעם דרך המדבר, אשר החל זה עתה, ילמדו שאדם יכול לתת את בטחונו בה׳ בכל המצבים, אף לסיפוק הצרכים היומיומיים; ושגם צרכים אנושיים קטנטנים ויומיים הם ענינה של השגחתו; ושעין ה׳ על יראיו, על כל נשימה ונשימה שבהם. כבר מתחילה הוגד להם, שמטרה רבת־חשיבות ניצבת בפניהם, אף מקודם שייכנסו לארץ המובטחת, כפי שכבר נאמר למשה: ״בהוציאך את העם הזה ממצרים תעבדן את האלקים על ההר הזה״ (לעיל ג, יב); שם, בקבלת התורה, ייכנסו לעבודת ה׳. והתורה הזאת – אשר דורשת שכל רגע ורגע מחיינו היומיומיים ינוצל לעבודת ה׳ – תובעת כדבר שאי אפשר בלעדיו, בטחון גמור שה׳ נמצא בכל עת ובכל מקום. התורה דורשת את הוודאות, שאם נעשה את רצונו, הוא ינחה אותנו בטוחים ומאושרים, דרך המדבריות השוממים ביותר של חיינו, וימתיק לנו את האירועים המרים עד מאד שהחיים יכולים להביא לנו. זאת הייתה ההקדמה לתורת ה׳, שעליהם ללמדה במדבר. הנסיון הראשון יהיה במרה. במשך שלושת ימים לא מצאו כל מים, והמים שמצאו לבסוף היו מרים. ואז הורה ה׳ למשה על גזיר עץ; הוא זרק אותו למים, והמים נעשו מתוקים. שָׁם, באותו המקום, על ידי אירוע זה שעבר עליהם, נוכחו לדעת שאף מאורעות החיים המרים ביותר יומתקו על ידי מצוות ה׳ הקשורות להם; ושם קבע להם ה׳ את יסודות החוק והמשפט, ולימדם שחוקיו ומשפטיו הם רפואה לכל תחלואי הגוף והחברה, ״כי אני ה׳ רפאך״. שׁם שׂם לו חק ומשפט – ברור לחלוטין ש״שימת החוק והמשפט״ [כאן] קשורה להמתקת המים המרים על ידי הוספת ה״סם״ שהורה עליו ה׳ [בחלקו הראשון של הפסוק]; ושנסיון זה בא לתת ביטוי מוחש לערכה וחשיבותה של תורת ה׳ בחיינו הארציים. על קשר זה מעידה תיבת ״שָׁם״: שם במקום ההוא נתן להם את יסודות החוק והמשפט. ומעיד עליו גם דבר ה׳ בפסוק הבא, המגלה את ערכה של התורה כהקדמת רפואה למכה לכל תחלואי הגוף. מכאן מאמר ר׳ שמעון בן יוחאי (מכילתא על פסוקנו): ״דבר מן התורה הראהו שנאמר ׳ויורהו ה׳ עץ׳, ׳ויראהו ה׳ עץ׳ אינו אומר אלא ׳ויורהו׳, כענין שנאמר ׳וַירֵנִי וַיֹאמֶר לִי׳ [משלי ד, ד] וגו׳״. המאמר הזה אינו אלא מבטא את המשמעות הברורה והממשית של מה שהתרחש במרה. חק ומשפט – ״חוקים״ הם בעיקר כללים המורים מה ראוי ומה בלתי ראוי למהות הרוחנית־גשמית של האדם; הווי אומר, הגבלות לשרירות לבו והפכפכנותו של היחיד, כגון עריות ומאכלות אסורות. ״משפטים״ הם מצוות המסדירות את הסדר החברתי. לדעת רש״י, ״חק ומשפט״ (בפסוקנו) רומזים על שבת, פרה אדומה ודינין. בהלכות פרה אדומה אנו מוצאים את החלק הבסיסי של כל החוקים, שבו תלויה החירות המוסרית; שכן פרה אדומה מכריזה בסמליותה על עקרון החירות המוסרית, שהוא עקרון הטהרה. המצוות שנלמדו במרה נמנות גם בסנהדרין (נו:), ושם נזכר כבוד אב ואם במקום פרה אדומה. תמציתו של כבוד אב ואם הוא החינוך לשמוע בקול ההורים מתוך חירות, על ידי ההשתעבדות לרצונם, שזהו החינוך לחירות מוסרית. אין צריך לומר ש״דינין״ הם עקרונות היסוד של הצדק החברתי: הווי אומר, המשפט. נותר לנו רק למצוא רמז מה בפסוקנו למצות השבת. ואולי הרמז טמון בתיבת ״שׂם״, הנחת היסוד כשלעצמה. הבסיס לכל מתן התורה – בתחום המוסרי והחברתי – הוא קבלת עול מלכות שמים; הווי אומר, שעבוד גמור של העולם – כולל האדם, עם כוחו שולט־העולם – לה׳ ולמרותו. לעקרון זה, שהאדם עומד תחת החוק והמשפט, מוקדש מוסד השבת. (לביאור נוסף בענין פרה אדומה, ראה אוסף כתבים, כרך ב עמ׳ שסט והלאה). נסהו – ״נסה״ קרוב ל״נשה״, ״נצה״, ״נצח״, אשר כולם מציינים ביסודם דרישה מאדם לתת משלו. ״נסה״ קרוב גם ל״נסע״, לנוע מתחנה אחת לחברתה. ״נסה״ פירושו ״להעמיד במבחן״, ״לבחון״, לבדוק״, ויתכן גם: ״לאמן״ (עיין גם פירושנו לבראשית כב, א). כל אימון אינו אלא נסיון לעשות דבר שעד כה לא נעשה, או שלא נעשה די הצורך. כך: ״לֹא־אוּכַל לָלֶכֶת בָּאֵלֶּה כִּי־לֹא נִסִּיתִי״ (שמואל א׳ יז, לט). בפסוקנו, ובתיאור הנדודים במדבר (להלן טז, ד), יכול להתפרש הפועל ״נסה״ במובן של ״לאמן״: ה׳ רצה לאמן את עמו בקיום תורתו, על ידי הנסיונות שהביא עליו. אולם מכיון שבפסוקנו בא ״נסהו״ לאחר ״שם שם לו״ וגו׳, ניתן לפרשו גם במובן המצוי יותר – היינו, ״להעמיד במבחן״. הנושא של ״נסהו״ יהיה ״העם״ [כינוי השם של ״נסהו״ חוזר אל הנאמר בפסוק כד], המושא יהיה ״חוק ומשפט״, והפירוש יהיה: שם נתן ה׳ לעם את עיקרי תורתו, ושם העם ניסה אותם; הווי אומר, על ידי המתקת המים המרים, למד העם את הכח הטמון בקיומו הנאמן של רצון ה׳.

Netziv Shemot 15:25-26נצי״ב שמות ט״ו:כ״ה-כ״ו

(כה) ויורהו ה' עץ. לפי הפשט כבר נוצר במקום המים המרים עץ להמתיקו כמו כל הטבע אשר במקום חסרון איזה פרט הכרחי לחיי האדם נוצר שמה איזה דבר אחר להשלים המחסור כך בזה המקום היה גדל איזה עץ הממתיק את המים. ומשה לא ידע ממנו. שם שם לו חק ומשפט. לפי הפשט יפה כ' הרמב"ן שהנהיג אותם הליכות המדבר. הן בין אומה בכללה בין אביהם שבשמים הין בין אדם לחבירו שהרי לא היה להם עד כה מנהגים ראוים ומוכשרים. אמנם מה זה נתייחד אותו מעשה של מים המרים לזה. ע"כ יש לפרש בזה גם ע"פ שביארנו בס' דברים כ"פ. וכן בפ' אחרי. דחק משמעו כ"פ מדות שהתורה נדרשת בהם. ומשפט הוא הויות התלמוד חקירות איך להוציא מחוקים הללו הוראה למעשה. ונתן המקרא בזה שני טעמים על שלא הקדים הקב"ה להמתיק המים וכפי הראוי לדבר הכרחי. והלא דרך מלך בו"ד כשמוציא מחנהו במדבר מוכרח לשלוח אנשים לפניו להכין כל מחסור טרם בוא המחנה לשם כדי שלא יהי' לבם נשבר בשעה הראשונה שיבואו ולא ימצאו מזון ומים אבל הקב"ה לא כן עשה. ופירש ע"ז שני טעמים. א' שם שם לו חק ומשפט. מסר לת"ח שבהם דרכי התלמוד וכאשר יבואר ענין זה הטעם עוד במקרא הסמוך. ב' ושם נסהו. בשביל כל הדור. רצה הקב"ה להרגילו בעסק פרנסה לדורות שלא יהא לבו נמוג כ"כ כשרואה מחסור בביתו וזה נקרא נסיון בס' דברים ח' ט"ז למען ענותך ולמען נסותך להטיבך באחריתך. ולאותו הדור לא נצרך ללמדם השגחתו הפרטית שהרי ראו הכל בעין. אבל לדורות המאוחרים שלא יהיו מרגישים השגחתו כ"כ ניצרך ללמדם אשר יהי' מכ"מ לבו נכון בטוח אשר ברגע אחרון יחיש ה' עצה שלא ימות ברעב ובצמא. כמו שהיה במרה ברגע אחרון נודע האץ הממתיק. וזהו נסיון של הפשתן שהבאנו בשם המדרש כ"פ. שהפשתן הטוב מכים אותו הרבה. וכדי שייטב יותר אח"כ. כך בזה הנסיון הוטב להם אח"כ. וכמו שסיים המקרא הנ"ל להיטבך באחריתך. וזהו באמת טוב שלא ישוער. (כו) ויאמר אם שמוע וגו'. עוד לימד דעת את האנשים אשר שם להם חק ומשפט שהמה יהיו בטוחים על פרנסה ביחוד. אף על גב שיהיה בזה האופן של דוחק ומחסור. כי עסק התורה מועיל לפרנסה בזה האופן. לקול ה' אלהיך. זהו לימוד תורה שבכתב. וכמו שביארנו כ"פ ההבדל בין לקול ובין בקול. דלקול משמעו הקול כאשר הוא. והכי פירש במכילתא בשם ר' יהושע. לקול ה' אלהיך אלו עשרת הדברות שניתנו בעשרה קולות. וצ"ל בחמש קולות. והישר בעיניו תעשה. אלו אגדות המשובחות הנשמעות באזני כל אדם המתקבל אפי' לעם הארץ. ותניא באדר"נ שקפליות של יראת ה' באגדה הם מונחין. שעי"ז נמשך לב האדם לאביו שבשמים. וזהו והישר בעיניו תעשה. שתהא גורם לקרב לבן של ישראל לאביהם שבשמים ע"י קול ה' ששמעת. והאזנת למצותיו. אלו גזירות. ובמכילתא מפרש מצותיו מצות המעשה כמשמעו (והכי פי' בירושלמי ברכות פ"ז על המקרא ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה. מה תורה טעון ברכה כך מצות טעון ברכה. ולמד משם דכל המצות מברכין עליהם מה"ת. פי' כשעושין לרבים דוקא כמבואר בירושלמי שם פ"ז ה"א לא למדו בה"ת מברכת הזימון אלא לרבים. אבל שיטת תלמוד דילן ברכות ד"ה. והמצוה זו משנה. שהן המה קבלות תורה שבע"פ. והכי סתם הרמב"ם בהקדמת ס' היד. והכי תניא במכילתא בשם ר"א המודעי והאזנת למצותיו אלו הלכות. ופי' והאזנת היינו שתטה אזניך לשמוע המקובל בע"פ. ושמרת כל חקיו אלו עריות. ולפי זה משמעות חקיו כאן המה חקים בלי טעם ודעת אנושי. כך הוא במכילתא. ויש לפרש עוד אפי' לפי שיטת תלמוד דילן דמצותיו היינו משנה מכ"מ כל חקיו ג"כ משמעו על הלכות. אלא דואהזנת למצותיו היינו הלכות שבאו בקבלה מפי הקב"ה בתורה שבע"פ. וחקיו אלו הלכות שמוסיפים בכל דור ע"י כלל התורה שבהם מחוקקים.) ואתה תעשה אזנים היינו סייגים וגזרות. ושמרת כל חקיו. אלו הלכות. מכילתא. ונרמזו בחקיו באשר נלמדים כל דבר ע"י החקים שהם י"ג מדות שבהם מחוקקים בשכל ובחקירה ובפלפול התלמוד. כל המחלה וגו'. הוא הבטחה המיוחדת לת"ח על מלוי פרנסה שיהא באופן מסובב. שבאמת יסוד לפרנסה בא אך ע"י עבודה. שהוא קרבנות או תפלה כמש"כ בספר בראשית ובס' דברים. אבל עסק התורה אין עיקרו בא לתועלת לחיי ישראל אלא להגין מכל רע שע"כ הוא מכונה משמרת כמש"כ בס' בראשית עה"פ וישמור משמרתי. אלא באשר שבכלל כל רע הוא חולי. וכדאיתא בעירובין דנ"ד חש בעצמותיו יעסוק בתורה שנאמר ושקוי לעצמותיך חש בכל גופו יעסוק בתורה שנאמר ולכל בשרו מרפא. והרי רעב או צמא מביאין מחלה גדולה. ע"כ מביא עסק התורה לידי פרנסה כדי שלא יחלה. וזהו דבר משה אחרי אשר תהיו עוסקים בתורה כל המחלה אשר שמתי במצרים וגו'. ונכלל בזה מחלת צמאון שהיה בעת מכת דם. ומחלת הרעב שהיה בעת מכת ברד וארבה ששחתו התבואה. כי אני ה' רפאך. דמדה זו נותן זכות עסק התורה. ובדבר הזה הבטיח להם. וגם ביאר טעם על שמגיע להם צרכיהם בצמצום שזה שלשה ימים לא היה מים כלל ועתה לא בנקל הגיעו להמתיק המים. היינו משום שכך דרך זכות התורה להשיג פרנסתו בדוחק כדתנן זהו דרכה ש"ת פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה כו'. היינו רק באופן להסיר מחלה. והרי מלכותא דרקיע כמלכותא דארעא. דכמו מלך מזין אנשי מדינתו ע"י עבודת הקרקע וכדומה וגם מזין אנשי מלחמתו מאוצר המלך. והנה המתפרנס ע"י עבודת אדמתו ישבע לחם בכל אופן שרוצה משא"כ אנשי מלחמה שניזונים מאוצר המלך הרי ניזונים בלחם ניקודים וכדומה ורק נשמרים מכל חולי. וכך הבדל השגחת המקום ב"ה בין בעלי עבודה בין בעלי תורה שהן אנשי מלחמתו כ"י. והידע כאן משה פרנסת בעלי תורה. והא שלא הודיע משה לישראל עסק עבודה. היינו משום שלא הגיעו עדיין אל המנוחה ואל הנחלה אשר שם מועיל סגולת העבודה כמש"כ בס' בראשית בפ' ברית בה"ב. ע"כ הודיע משה סגולה המועלת בכ"מ ובכל זמן.

U. Cassuto Shemot 15:25-26מ״ד קאסוטו שמות ט״ו:כ״ה-כ״ו

המלה ויורהו מראה לנו מהי כוונת הסיפור. מן הראוי היה, שמיד אחר יציאתם לחירות ילמדו בני ישראל את הכלל הגדול הזה, שצריכים הם להוראה ולהדרכה מן השמים. לשם כך הניח ה' שיסעו מים סוף לפי ראות עיניו של משה (פס' כ"ב: ויסע משה את ישראל וגו'), ויתעו במדבר, ויסבלו מחוסר מים עד שיקבלו הוראה (ויורהו) מפי הגבורה, וישיגו על סמך הוראה זו מים לשתות. הרגשת הצורך להוראה מפי ה' מכינה את נפש העם לקבלת עול תורה ומצוות. על סמך זה מבינים אנחנו את המשך הפסוק: שם שם לו בדרך זו חק ומשפט, הקדמה והתחלה לחוקיו ומשפטיו; ושם נסהו: על ידי הנסיון הקשה של חוסר מים לימד אותו שאף מתוך סכנה חמורה יוכל ה' להושיעו, ובלבד שיהיה נאמן להוראותיו של ה'. ויאמר משה, כמוסר השכל מתוך העניין: אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו, אז, ורק אז, כל המחלה אשר שמתי במצרים כגון שחין וכגון צרה זו של חוסר מים לשתות לא אשים עליך, כי אני ה' רופאך, וכשם שריפאתי עכשיו את המים, כך אשמור אותך מכל מחלה.