Mordechai's Refusal to Bow/5

EN/HEע/E

Mordechai's Refusal to Bow

Sources

Esther 3:2-4אסתר ג':ב'-ד'

(ב) וְכׇל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן כִּי כֵן צִוָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ וּמׇרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה. (ג) וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ לְמׇרְדֳּכָי מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵר אֵת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ. (ד) וַיְהִי (באמרם) [כְּאׇמְרָם] אֵלָיו יוֹם וָיוֹם וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם וַיַּגִּידוּ לְהָמָן לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מׇרְדֳּכַי כִּי הִגִּיד לָהֶם אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי.

Esther 3:8אסתר ג':ח'

וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכׇּל עָם וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם.

Septuagint Esther section E, vss. 7-14תרגום השבעים קטע ה', 7-14

(7) And it is possible to see this from the records that have been handed down to us, and to the extent that we duly see what lies at our feet due to the savagery of those that hold power, (8) it is possible to look out in the future and to render the kingdom quiet for all nations with peace, (9) since we do not utilize slanders but manage the matters that come to our attention with consideration. (10) For as our guest, Haman son of Hamadathos, the Bougean (who was in truth a stranger to the thinking of the Persians and quite devoid of our kindness), (11) obtained so fully the goodwill from us for every nation to such an extent that he was publicly proclaimed our Father and was continually done obeisance to by all as the second person to the royal thrones. (12) But, unable to restrain his arrogance, he undertook to divest us of our rule and our breath (13) and by crafty ruses finagled to destroy Mardochaios, our constant savior, and Esther, his innocent partner, together with their whole nation. (14) For when by these methods he had caught us undefended he thought that he would bring about an alienation of the rule of the Persians to the Macedonians.

הן כאורח קיבלנו את המן בן המדתא המוקדוני אשר הוא באמת זר בדמו לפרסים, ומידת חסדנו רחוקה ממנו. והוא הירבה ליהנות מאהבת הבריות אשר אנחנו הוגים לכל עם ועם - עד כי קראנו לו אבינו... ויתנכל לקחת את ממשלתנו ואת נפשנו... ולהסב את השלטון אל המוקדונים.

Bavli Megillah 10bבבלי מגילה י':

תחת הנעצוץ – תחת המן הרשע שעשה עצמו עבודה זרה.

Bavli Megillah 12b-13aבבלי מגילה י"ב:-י"ג.

רבא אמר: כנסת ישראל אמרה לאידך גיסא: ראו מה עשה לי יהודי ומה שילם לי ימיני, מה עשה לי יהודי – דלא קטליה דוד לשמעי, דאיתיליד מיניה מרדכי, דמיקני ביה המן. ומה שילם לי ימיני – דלא קטליה שאול לאגג, דאיתיליד מיניה המן, דמצער לישראל. רבי יוחנן אמר: לעולם מבנימין קאתי, ואמאי קרי ליה יהודי – על שום שכפר בעבודה זרה. שכל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי, כדכתיב (דניאל ג') איתי גברין יהודאין וגו'.

Bavli Megillah 19aבבלי מגילה י"ט.

ומאן דאמר מאיש יהודי, מה ראה מרדכי דאיקני בהמן – על ככה – דשוי נפשיה עבודה זרה.

Bavli Sanhedrin 61bבבלי סנהדרין ס"א:

דתניא: (שמות כ') לא תשתחוה להם, להם אי אתה משתחוה, אבל אתה משתחוה לאדם כמותך. יכול אפילו נעבד כהמן – תלמוד לומר (שמות כ') ולא תעבדם. – והא המן מיראה הוה נעבד. – ורבא: כהמן – ולא כהמן. כהמן – דאיהו גופיה עבודה זרה, ולא כהמן – דאילו המן מיראה, והכא לאו מיראה.

First Targum of Megillat Esther Esther 3:2תרגום ראשון למגילת אסתר אסתר ג':ב'

וכל עבדי מלכא די בתרע מלכא גחנין לאנדרטא די הקים בהדיה וסגידין ליה להמן ארום כן פקיד עלוהי מלכא ומרדכי לא הוה גחין לאנדרטא ולא הוה סגיד להמן על די הוה ליה עבד פלח ואזדבן ליה בטולמא דלחים. [וכל עבדי המלך אשר בשער המלך, כורעים ונופלים לפני האנדרטא אשר העמיד בחזהו, ומשתחוים להמן, כי כן צוה עליו המלך, ומרדכי לא היה כורע לאנדרטא מפני שנאסר ליהודים לכרוע ולעבוד עבודה זרה, ולא היה משתחוה להמן, כיון שהיה לו לעבד משועבד, בגלל שנמכר לו בככר לחם.]

Second Targum of Megillat Esther 3:3תרגום שני למגילת אסתר ג':ג'

ואמרו עבדוי דמלכא דבתרע בית מלכא למרדכי מא רבותא אית לך עלנא דאנחנא כרעין וסגדין קדם המן ואת לא כרעת קדמוי מטול מא את עבר על פוקדניה דמלכא עני מרדכי ואמר טפשיא חסירי לבא שמעו מני מילתא חדא ואמרין ליה פחימא מן איתיה בר נשא דהוא מתגאה ומתררב והוא ילוד אתתא ויומוהי זעירן ובתולדתיה בכיא ואליא ורבויא עקתא ותינחתא וכל יומוי מילי חמתא וסופיה חזר לעפרא ואנא אסגוד קדמוי אלא אנא אסגוד לאלהא חייא וקיימא דהוא חד בשמיא והוא נורא אכלא נורא ומלאכוי נורא תלא ארעא באדרעיה מתח רקיעא בגבורתיה ובצביוניה מחשך שמשא ברעותיה מנהר חשוכא בחכמתיה עבד ימא סגיר יתיה בחלא במזופיתיה שוי טעים מוי מלחא ורוח גלגלי בחימרא אסר יתיה היך זיקין פכריה באוצרי תהומא בגין דלא יסק לארע יתבא רעיש ולא עבר תחומיה במימריה ברא רקיעא מתח יתיה היך עננא באוירא פריס היך ערפילא על עלמא מגין היך משכנא על אפוהי ארעא טען בחייליה דלעיל ודלרע רהטין קדמוי שמשא וסיהרא וכימה וכוכביא ומזליא לא בטלין שעה חדא ולא ניחין אלא רהטין קדמוי כמו אזגדין אזלין לימינא ולשמאלא למעבד רעותיה דמן דברא כל עלמא וברא יתהון ליה יאה למשבחא ולמסגד קדמוי עניין ואמרין ליה והא אשכחנן דאהבתך סגדין קדם אבהתוהי דהמן עני מרדכי ואמר להון מן איתוי דסגיד קדם אבהתיה דהמן אמרין ליה לא כרע יעקב קדם אחוהי עשו דהוא אבוהי דהמן אמר להון אנא מזרעיתיה דבנימן אנא וכד סגיד יעקב קדם עשו בנימן לא הוה יליד ולא סגיד קדם אנש מן יומוי מטול כדין נטר יתיה קיים לעלמא במעי אמיה עד עידן דיסקון לארעא דישראל ויהי בית מקדשא בארעיה ותשרי שכינתא בתחומיה וכל בית ישראל יחדון תמן ועממיא כרעין וסגדין באתריה ואנא לית אנא כרע וסגיד קדם המן רשיעא בעיל דבבא הדין.

Esther Rabbah 6:2אסתר רבה ו':ב'

יהודי למה נקרא שמו יהודי והלא ימיני הוא לפי שייחד שמו של הקדוש ברוך הוא כנגד כל באי עולם, הה"ד לא יכרע ולא ישתחוה וכי קנתרן היה ועובר על גזירת המלך אלא כשצוה אחשורוש להשתחוות להמן חקק עבודת כוכבים על לבו ונתכוון כדי שישתחוו לעבודת כוכבים, וכשהיה רואה המן שאין מרדכי משתחוה לו נתמלא חימה ומרדכי אומר לו יש אדון המתגאה על כל גאים היאך אני מניחו ואשתחוה לעבודת כוכבים ולפי שייחד שמו של הקדוש ברוך הוא נקרא יהודי לומר יהודי יחידי.

Esther Rabbah 7:8אסתר רבה ז':ח'

מה אמר להם מרדכי למי שאומר לו מדוע אתה עובר את מצות המלך, ר' לוי אמר אמר להם מרדכי משה רבינו הזהיר לנו בתורה (דברים כ"ז) ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה, ורשע זה עושה עצמו עבודת כוכבים, וישעיהו הנביא הזהירנו (ישעיה ב') חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא, ולא עוד אלא שאני איסגנטירין של הקדוש ברוך הוא שכל השבטים נולדו בחוצה לארץ וזקני נולד בארץ ישראל, אמרון ליה ונימר ליה, מיד ויגידו להמן וגו' אמר לון המן, אמרון ליה זקנו הלא השתחוה לזקני, הדא ה"ד (בראשית ל"ג) ותגשן השפחות וגו' ואחר נגש יוסף ורחל וישתחוו, היתיב ועדיין לא נולד בנימין, אמרין ליה הה"ד ויגידו להמן.

Esther Rabbah 8:7אסתר רבה ח':ז'

ויתפלל מרדכי אל ה' ויאמר גלוי וידוע לפני כסא כבודך אדון העולמים כי לא מגבהות לב ומרום עין עשיתי אשר לא השתחויתי להמן כי אם מיראתך פעלתי זאת לבלתי השתחוות לו כי יראתי מפניך לבלתי תת כבודך לבשר ודם ולא רציתי להשתחוות לזולתך כי מי אני אשר לא אשתחוה להמן על תשועת עמך ישראל כי לוחך הייתי מנעל רגליו ועתה אלהינו הצילנו נא מידו ויפל בשחת אשר כרה וילכד ברשת אשר טמן לרגלי חסידיך וידע המרגיז הזה כי לא שכחת ההבטחה שהבטחתנו (ויקרא כ"ו) ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלהיהם.

Tanchuma Vayechi 6:6תנחומא ויחי ו':ו'

מרדכי עמד כנגד השעה והיה לו להחניף לרשע ולפי שעמד כנגד המן הרשע קמעא כבר היו ישראל כלים מן העולם.

Pirkei DeRabbi Eliezer (Higger) 49פרקי דר' אליעזר (היגר) מ"ט

וצוה המלך להיות כל עם ועם כורעים ומשתחוים לפניו, מה עשה המן עשה לו צלם מרוקם על בגדו ועל לבו, וכל מי שהיה משתחוה להמן משתחוה לע"ז שעשה, וראה מרדכי ולא קבל להשתחוות לע"ז, שנ' ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה, ונתמלא עליו חימה ואמר היהודים הללו שונאי אבותי היו מעולם, עכשו אומר למלך ויאבדם מן העולם.

Midrash Panim Acherot Version B Parashah 3מדרש פנים אחרות נוסח ב' פרשה ג'

ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה. אמר לו הוי יודע שאתה מפילנו בחרב, מה ראית שאתה מבטל (קילוותו) [קלווסין] של מלך, א"ל שאני יהודי, א"ל והלא מצינו שאבותיך השתחוו לאבותינו, שנאמר וישתחוו ארצה שבע פעמים (בראשית לג ג), א"ל בנימין אבי במעי אמו היה ולא השתחווה, ואני בן בנו, שנאמר איש מיני /ימיני/, וכשם שלא כרע אבי, כך לא אכרע לך, לכך נאמר ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה.

Midrash Abba Gurion 3מדרש אבא גוריון ג'

ור' נחמיה אמר אחשורוש הרהר, אמר מרדכי זה אני חושב לו טובה והוא ישב כאן ומבקש לבנות בית המקדש, לבנותו אי אפשר, להחזירו אי אפשר, אלא הריני מגרה בו [את] המן ויהיה זה בונה וזה סותר, וחכמים אומרים הקדוש ברוך הוא הרהר, אמר מרדכי זה צדיק גמור הוא אם נוטל פרוקופי יבא המן ויסגל ממון ויבא מרדכי ליטול ממנו ויבנה בית המקדש.

R. Saadia Gaon Introduction to Estherר' סעדיה גאון הקדמה לאסתר

והפרשה השנייה העמדת המן אליל, שמשתחוה לו כל רואהו, כאמרו "וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כורעים ומשתחוים להמן" (ג':ב').  והימנעות מרדכי מזה, כאמרו "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה" (ג':ב').  ואף על פי שמצאנו חסידים רבים, שהשתחוו לבני אדם השתחויה של כבוד, אלא שזאת מחמת שהיתה השתחויה של פולחן, דינה כדין עבודה זרה ואסור לעשותה, כפי שאבאר בתוך הפרשה. אוכיח זאת כאן גם כן, למען לא יהיו סבורים אנשי ההמון שבאומה, כי בעת שנמסרו ביד המלכים רשאים הם להישמע לכל מה שיצוו אותם בנטישת הדת. אבל עליהם לדעת, שהם מחויבים בדת, ואין להם רשות לעבור עליה, וכי האל גזר עליהם דתו ודורש מהם בכוחו ובגבורתו לעובדו, כאומרו: "והעולה על רוחכם היו לא תהיה, אשר אתם אומרים נהיה כגויים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן. חי אני נאום ה' אלהים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם" (יחזקאל כ':ל"ב-ל"ג). וראוי שיוסיפו לזה משל מן הדברים הטבעיים: הנה המזון פועל בגוף בלבד, לא בנפש. והאדון אין לו בעלות אלא לגוף עבדו ולא על נפשו. כך הממלכות מושלים בגוויותינו, אך לא בדתנו, כמאמר האבות: "על גויותנו מושלים ובבהמתנו כרצונם" (נחמיה ט':ל"ז).

Rashi Esther 3:2רש"י אסתר ג':ב'

כרעים ומשתחוים – שעשה עצמו אלוה לפיכך ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה.

Lekach Tov Esther 3:2לקח טוב אסתר ג':ב'

ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה. לא דרך יהירות, אלא מפני שעשה עצמו ע"ז, ולא היה יכול להשתחוות לו.

R. Yosef Kara Esther Version A 3:2ר' יוסף קרא אסתר נוסח א' ג':ב'

וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כורעים ומשתחוים להמן – וכל שכן אחרים, שאינן חשובים שישבו בשער המלך. ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה – ואחריו מפרש: כשאמרו לו "עבדי המלך אשר בשער המלך למרדכי מדוע אתה עובר את מצות המלך" (להלן,ג): והלא מצות המלך לכל עבדי המלך היושבים בשער המלך שיכרעו וישתחוו להמן, ואתה כאחד ממנו, והוא השיבם: יהודי אנכי, ואיני מבטל דברי אלהים ומקיים מצוות בשר ודם, שאיני רשאי להשתחות לבשר ודם בלתי לה' לבדו – שונן המקרא, שהוא אומר: "ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא יהודי" (להלן,ד), למדע שכך השיבם: יהודי אנכי, ואיני רשאי להשתחות ולכרוע כי אם לה' לבדו.

R. Yosef Kara Esther Version B 3:2-4ר' יוסף קרא אסתר נוסח ב' ג':ב'-ד'

(ב) וכל עבדי המלך... ומרדכי לא יכרע – בכאן סתם מפני מה לא יכרע, ואחריו מפרש: (ג–ד) ויהי כאומרם אליו יום ויום וגו' – פתרונו: כאומרם אליו יום ויום: מדוע אתה עובר את מצות המלך, השיב להם תשובה: מפני שיהודי אנכי, ואין משפט היהודי להשתחוות ולכרוע כי אם לה'.

R. Yosef Kara in N. French Commentary Esther 10:3ר' יוסף קרא בפירוש חכמי צרפת אסתר י':ג'

ורצוי לרוב אחיו – לימדך שמקצת אחיו לא היה רצוי להם, שהיו מליזים אחריו לומר:  ראו מה עשה לנו מרדכי, שנתגרה בהמן, ועל ידו נמכרנו להשמיד, להרוג ולאבד, לולי ה' שהיה לנו, שלב מלכים בידו, והיטה לב המלך לצוות:  "אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם" (אסתר ט':א').

Northern French Commentary (Parma 456) Esther 3:4פירוש חכמי צרפת (פרמא 456) אסתר ג':ד'

ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי – ומפני מה נתקנאו בו והגידו להמן? כי הגיד להם אשר הוא יהודי – שאלמלא שתק ולא הגיד אשר הוא יהודי לא היו חוששין, ונתקנאו בו והגידו להמן.

Ibn Ezra Esther Version A 3:2-4אבן עזרא אסתר נוסח א' ג':ב'-ד'

(ב) יכרע וישתחוה – ידועים. ונכון מה שדרשו רז"ל כי צורת צלם וע"ז היו בבגדיו או על מצנפתו. (ד) כי הגיד להם אשר הוא יהודי – כי הוא אסור לו. והנה יש לשאול למה הכניס מרדכי עצמו בסכנה גם הכניס כל ישראל היה ראוי שידבר לאסתר ותסירנו משער המלך ולא יכעיס את המן אחר שראה שהשעה משחקת לו, והתשובה כי לא יוכל לסור משער המלך כי אם יסור בלא מצות המלך דמו בראשו.

Ibn Ezra Esther Version B 3:4אבן עזרא אסתר נוסח ב' ג':ד'

(ד) ויגידו להמן – הטעם: הגידו; כי הוא כפ"ה רפה בלשון ישמעאל. כי הגיד להם זה האות, שהיה בבגדי המן צורת צלמי אליל, על כן לא השתחוה לו מרדכי (ראה פר"א נ); כי הנה ראינו אברהם אבינו השתחוה לבני חת (ראה בר' כג,ז). ואם שאל שואל: למה לא סר מרדכי משער המלך עד שלא יראנו המן, ולא יסכן בנפשו ובנפשות ישראל? התשובה: כי לא יכול לסור משער המלך, כי במצות המלך עומד שם, כי מעלה גדולה היתה; ואם יעבור מצות המלך, יהרג.

Akeidat Yitzchak Esther 3:1-4עקדת יצחק אסתר ג':א'-ד'

(א-ב) אחר הדברים האלה גדל וגו' וכל עבדי המלך וכו' חלילה שיהיה כמו שחשבו ולא שום שלם כיוצא בו מקשה ליבו להביא עצמו בנסיון גדול כמוהו בלא סבה הכרחית. וחז"ל מצאו עילה מצד הדת ואמרו שהיה שם איסור עבודה זרה, וזה שנאמר כי הגיד להם אשר הוא יהודי כלומר שהגיד להם כי מצד שהוא יהודי אסור לו. וכבר כתבתי בספיקות מה שיעמוד נגדו. ואני רואה בדבר זולת זה סיבה הכרחית והיא מפאת כבוד המלכות יגיד הכתוב שביושקף לא חסר דבר. וזה שהדבר ידוע כי כשיצוה המלך על כל עבדיו לכרוע ולהשתחוות לאיש אשר חפץ ביקרו אין בני המלך ואחיו וקרוביו בכלל כי לא שום אדם מזרע המלוכה יכרע וישתחוה זולתי למלך. אבל הכל משתחוים להם לכבודו ומשפט אחד לזה, למלך ולמלכה. כי כבוד המלכה הוא כבוד המלך. והנה אחר שמרדכי היה קרוב למלכה מאוד שהם בני שני אחים לא חלה עליו מצוות כריעה, ולא עוד אלא שהיא אסורה עליו מפאת המלכות והיום ומחר יוודע מה הוא לה ויעלילוהו כמורד במלכות או שיחרה אף המלך עליו על זה קל וחומר מאוריה שאמר (שמואל ב יא יא) ואדוני יואב ואמרו ז"ל (שבת נו א) שהיה מורד במלכות ולזה אמר כי כל עבדי המלך יושבים בשער המלך וכו' כמו הם היו כורעים ומשתחוים להמן כי כן צוה לו המלך שיכרעו לו כל עבדיו ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה כי לא היה בכלל המצוה. (ד)  ואף כי היו עבדי המלך חביריו מתרין בו יום ויום מדוע אתה עובר מצות המלך לפי שהם דנו אותו כאחד מהם לא שמע אליהם לסיבה עצמה ואין ספק שהיה דוחה אותם בקש, לאמר שהוא יהודי, ודתי היהודים שונים באלו הענינים. ואין מענתו נכנסת באוזנם וכל שכן למה שאמרתי שהיה מפורמם שאסתר המלכה היתה יהודית. כי רע בעיניהם כי מפני היותו יהודי מתנשא לאמר לא אכרע כאחד מהם כי אין שום טעם בזה ולזה כשהיתרו בו ולא שמע אליהם הגידו הדבר להמן לראות היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם שהוא יהודי וזה הדבר מגיע לכבודם והנה לא חשב מרדכי ולא שם ליבו שיתגלגל מזה שום נזק לכלל כי מה שחשב בזה היה רחוק מאד וקרוב לנמנע כמו שיבוא בסמוך וסבור שאם ישאלו המלך מדוע הוא עובר על מצוותו שאז יגלה לו טעמו וימצא חן ושכל טוב בעניו גם יתוסף לו כבוד והוד מלכות בלי ספק.

R. Meir Arama Esther 2ר' מאיר עראמה אסתר חלק ב'

אבל זאת המצוה היתה לו שיכריח את העם שישתחוו לפניו כי הוא היה רודף אחר השרר' וזה אומרו כי כן צוה לו המלך ולכן הגידו לו עבדי המלך ולא המלך עצמו. כי נראה שלא היתה הדת ההיא מפורסמת מפי המלך ולכן לא נחשב לו לאשמ' על מרדכי על אשר לא היה כרע ומשתחו' לפניו... ולכן הוצרך להניח צורת צלם בבגדיו כדברי רז"ל כדי שעל ידי הצור' ההיא ישתחוו לו ובו יתקיים מה שפירשנו בכי כן צוה לו המלך.

Responsa of Radbaz 1:284שו"ת רדב"ז א':רפ"ד

שאלת אודיעך דעתי מה ראה מרדכי להכניס עצמו ואת כל ישראל בסכנה עצומה ולמה לא נדחה מפני השעה והלך לו למקום אחר כיון שראה השעה עומדת להמן. תשובה ן' עזרא כתב שהיה ממשרתי המלך ואם היה הולך היה מתחייב בנפשו כאשר כתוב בפירושיו ואינו מתיישב כי היה יכול ליטול רשות מהמלך ללכת לאיזה מקום והנכון אצלי כי מרדכי לא אסיק אדעתיה שישלח ידו בכל ישראל וגם שהמלך ימסור אותם להרוג ולהשמיד על לא דבר וכן נראה מהכתוב דכתיב ומרדכי ידע את כל אשר נעשה משמע דבתחלה לא הרגיש ולא ידע דבר אבל על עצמו לא היה חושש שרצה למסור נפשו על קדושת ה' כמעשה חנניה מישאל ועזריה כיון שראו שהיו כל העולם משתחוים לצלם עמדו ומסרו נפשם על קדושת השם וכן עשה מרדכי ומהם למד. א"נ צפה מרדכי ברוח הקדש שעתידין ישראל לעלות לגדולה ע"י המעשה הזה ולא רצה לדחותה. וא"ת א"כ למה היה מצעער /מצטער/ כל כך אמר שמא גרם החטא כמעשה דיעקב אבינו ע"ה שאמר הצילני נא מיד אחי מיד עשו וגומר ובלשון הזה נראה ממדרשי רבותינו ז"ל.

Yosef Lekach Esther 3:2יוסף לקח אסתר ג':ב'

וכל עבדי המלך – יש שדקדקו והוקשה להם מה ראה מרדכי לבלתי היותו משתחוה להמן שע"י כך הכניס כל האומה הישראלית בסכנה, עד שאמרו ז"ל שהיה לו צורה בבגדיו ולכך לא השתחוה... אבל נראה שאין אנו צריכין מפני זה לומר שצורה היה לו בבגדיו כאשר ידוקדקו דברי מצות המלך, כי האמנם מצות המלך שיכרעו וישתחוו לו נתפשטה רק על מי שיהיו לו שני תנאים והם, שיהיה מעבדי המלך ושיהיה מהעומדים בשער המלך, שכן נאמר בהדיא "וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כורעים ומשתחוים להמן", כנראה שרצה לדקדק הכתוב ולמעט באומרו "כי כן צוה לו המלך" שיובן שכן צוה ולא באופן אחר.  הרי לך שלא היתה מצות המלך רק למי שהיו לו שני התנאים הללו, שיהיה עבד המלך ועומד בשער המלך, אבל שאר עבדי המלך שאינם בשער המלך, וכן העומדים בשער המלך ואינם מעבדי המלך, לא היתה מתפשטת עליהם מצות המלך.  ולפי זה מרדכי היה מכבד את המן כשאר השרים בקימה והדור, אבל לא בכריעה והשתחויה באומרו שהוא יהודי ואינו נכלל בכלל עבדי המלך... וזהו שהגיד להם "שהוא יהודי" – שאינו נעשה עבד, כמו שארז"ל "כי לי בני ישראל עבדים" – ולא עבדים לעבדים... ואחרי היות כוונת מרדכי במה שלא היה כורע ומשתחוה להמן לטובת כללות האומה ישראלית כדי שלא לבטל הנימוס והחוק שלהם, לפי זה כתב ג"כ מרדכי ענין הכריעה והשתחויה במגילה הזאת.

Biur Esther 3:2ביאור אסתר ג':ב'

ומרדכי לא יכרע, טעם המנעה הזאת סתום מאוד.  לדעת חז"ל שצורת צלם היתה בבגדו, העקר חסר מן הספר.  והמתרגם הראשון אמר על דהוה עבדיה דאזדבן ליה בטולמת לחם, וכן יש מרז"ל האומרים זאת, הסבה הזאת מגונה ולא תכשר לאיש הולך משרים, והמתרגם השני כתב שלא רצה להשתחוות לפני בן אדם, וא"כ טעה בחסידות, כי ההשתחוי' לפני בני אדם הגדולים ממנו לא יאסור לנו דתנו כלל וכלל ונהפוך הוא שכמה ישרים ותמימים השתחוו לפני מלכי ארץ, ואברהם אבינו השתחוה לעם הארץ, ואמרו גדול כבוד הבריות שדוחה וכו', ואיזה מהמעתיקים אמרו בהדיא, שהיתה שנאה טעונה בין המן למרדכי, כקנאת איש מרעהו בעבור התנשאו, והכותב סתם את הסבה בעבור כבוד מרדכי.  אמנם בכל האופנים האלה, תהי' הסבה גדולה או קטנה, הגונה או בלתי הגונה, לא יוקשה, איך יתחרה במצליח דרכו, כי נאמד, או שחשב שלא ישגיח המן עליו.  כנראה ג"כ ממשמעות הכתובים שלא ראה והרגיש העדר השתחוית מרדכי קודם שהעירוהו ע"ז עבדי המלך הולכי רכיל, או שחשב להסתר אז כשיודע הדבר בצל המלכה.  ולא יארע לו שום היזק לו לבד, וזה לא היה יכול לדעת כי יקח הבליעל הזה נקמתו מכל היהודים, וכנראה מהכתוב שלא ידע זה עד כי היתה הדת נתנה בשושן, ואז לא היתה עוד עת לתקן המעות, בהיות שהנכתב בשם המלך אין להשיב.

R. Y"S Reggio Esther pp. 9-10ר' י"ש ריגייו אסתר עמ' 10-9

מה שהיה מרדכי ממאן לכרוע ולהשתחוות להמן כמצות המלך אין לו בזה שום התנצלות, כי אם היה מפני היות צלם בבגדו, הנה העקר חסר מן הספר, וכתוב מלא הוא כורעים ומשתחוים להמן לא לצלם.  לכן דבר ברור הוא שהאומרים כן בקשו רק להפוך בזכותו כפי האפשר. ואם מפני שהיה קודם לכן עבדו משועבד לו, הנה גם זה דבר שאין לו משענה בדברי הכתוב, מלבד שאין די בטעם הזה לפוטרו מן החוב לשמוע בקול המלך, כי בני ישראל מחוייבים בזמן הגלות לשמור מצות המלך אשר הם תחת ממשלתו, ודינא דמלכותא דינא. ואם מפני שלא רצה להשתחוות לבן אדם, הנה טעה בהתחסדות, כי דבר זה לא נאסר לנו מן התורה, ואברהם השתחוה לעם הארץ, ויעקב ובני ביתו לעשו, גם בני יעקב ליוסף ורות לבועז ודוד ליהונתן ולשאול ואביגיל ומפיבשת ואחימעץ לדוד ורבים כמוהם, ולמה זה מרדכי לבדו יתחסד יותר מכולם? ואם תאמר שחשב שלא ישגיח המן עליו כמו שבאמת לא היה משגיח לולי עבדי המלך הולכי רכיל הודיעוהו זאת, למה א"כ לא השתחוה כשראה שהגיע הדבר לאזני המן?  ואיך יביא עצמו וכל בית ישראל בסכנה עצומה בהקשותו את ערפו על דבר קטן כזה?  אם תאמר כי הוא לא ידע שהצורר הזה יקח נקמתו מכל היהודים, תשובתך בצדך כי גם אחרי שידע פתשגן כתב הדת להשמיד כל היהודים לא קם ולא זע ממנו (ה':ט'), ודוק שלא נזכרה פה כריעה והשתחויה אלא רק לקום מפניו שהוא רק דרך מוסר, ואף דבר קל כזה לא רצה מרדכי לעשות בזמן שראה השעה משחקת להמן ומדת הדין מתוחה על ישראל, ואיך נוכל למצוא לו התנצלות? והנה הכתוב עצמו גלה לנו הטעם למה לא רצה לכרוע שנא' כי הגיד להם אשר הוא יהודי, שמענו מזה שרק מפני יהדותו לא כרע להמן ולא מפני שנאה קדומה או מטעם אחר, ולפי שאין בשרשי דתנו ואמונתנו מה שיאסור ההשתחויה לבן אדם הוכרחנו לומר כי המתנהג כן לא ירד אל עומק תכלית כונת התורה, ולכן ישים העקר טפל והטפל עקר.

Malbim Esther 3:2מלבי"ם אסתר ג':ב'

וכל, אח"כ נתן לו רבו יתירא שכל עבדי המלך אף שיושבים בשער המלך יכרעו וישתחוו לו, כי מנמוסי המלכים אשר במקום אשר המלך שם לא ינהגו כבוד לשום אדם, כי בזה מיקל כבוד המלך אם יכבד אחד מעבדיו לפניו [וכמ"ש שאוריה החתי מרד במלכות בית דוד מפני שקרא ליואב בפני דוד אדוני] ואחשורוש מחל על כבודו וצוה שגם בשער המלך יכרעו להמן, יען כי כן צוה לו המלך ומחל על כבודו, וגם שלא היה זה רק לכבוד המן שבזה היה בידו למחול רק היה מצות המלך, וגם לא להמן צוה זאת שיקפיד ע"ז ויעניש את העובר מצד עברו מצות המלך. ומ"מ מרדכי לא יכרע גמר בלבו שלא לכרוע בשום אופן, והטעם שנמנע מרדכי מכרוע לו, בארו המפרשים מפני שהיתה השתחויה הזאת כענין קבלת אלהות, שכן היה דרך העמים הקדמונים מאמיני ההזיות ליחס אל כל איש שמצאו בו איזה מעלה יתירה בחכמה או גבורה ועושר לאמר שהוא מבני אלים ושכוכב או כח עליון שופע עליו כמ"ש בנבוכדנצר (דניאל ב) ולדניאל סגיד ומנחה וניחוחין אמר לנסכה ליה, ולכן נמנע מרדכי מזה באשר הוא יהודי. זאת שנית, שגזרת המלך לא היה רק על מי שיש בו ב' תנאים, עבד המלך, ויושב בשער המלך, ומרדכי הגם שנמצא בו תנאי אחד שיושב בשער המלך לא היה מעבדי המלך, באשר הוא יהודי, והיהודי אינו נעשה עבד בנימוסי פרס, ושני הטעמים נכללים במ"ש כי הגיד להם אשר הוא יהודי.

Hoil Moshe Esther 3:2הואיל משה אסתר ג':ב'

כרעים ומשתחוים – מצאנו כמה פעמים בתנ"ך פעל כרע שלא לעבודת אלוה רק להכנעה (וכרע הוא כנע עצמו בחילוף אותיו' כן-כר), מכש"כ השתחויה שגם אברהם השתחוה לבני חת ומשה לחותנו; א"כ סבת מיאון מרדכי לכרוע ולהשתחוות לפני המן לא היתה מחמת שאסור לו לעשות כן, רק מתוך ששניהם היו בסנהדרין והמן בלי זכות נתנשא על כסא רם חרה למרדכי בראותו כי יתר הסנהדרין (עבדי המלך אשר בשער המלך) משפילים עצמם כ"כ ואינם מבקשים מאת המלך שיבטל מצותו (שלא היתה נכתבת בדתי פרס ומדי), והראה להם בעצמו שאין ראוי להכניע עצמם כ"כ לפני אחד מבני גילם.