Mordechai's Refusal to Bow/5

EN/HEע/E

"וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה"

Sources

Esther 3:1-6אסתר ג׳:א׳-ו׳

(א) אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי וַיְנַשְּׂאֵהוּ וַיָּשֶׂם אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כׇּל הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ. (ב) וְכׇל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן כִּי כֵן צִוָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ וּמׇרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה. (ג) וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ לְמׇרְדֳּכָי מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵר אֵת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ. (ד) וַיְהִי כְּאׇמְרָם (באמרם) אֵלָיו יוֹם וָיוֹם וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם וַיַּגִּידוּ לְהָמָן לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מׇרְדֳּכַי כִּי הִגִּיד לָהֶם אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי. (ה) וַיַּרְא הָמָן כִּי אֵין מׇרְדֳּכַי כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה. (ו) וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹחַ יָד בְּמׇרְדֳּכַי לְבַדּוֹ כִּי הִגִּידוּ לוֹ אֶת עַם מׇרְדֳּכָי וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת כׇּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכׇל מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַם מׇרְדֳּכָי.

Esther 3:8אסתר ג׳:ח׳

וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכׇּל עָם וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם.

Septuagint Esther section E, vss. 7-14תרגום השבעים קטע ה׳, 7-14

(7) And it is possible to see this from the records that have been handed down to us, and to the extent that we duly see what lies at our feet due to the savagery of those that hold power, (8) it is possible to look out in the future and to render the kingdom quiet for all nations with peace, (9) since we do not utilize slanders but manage the matters that come to our attention with consideration. (10) For as our guest, Haman son of Hamadathos, the Bougean (who was in truth a stranger to the thinking of the Persians and quite devoid of our kindness), (11) obtained so fully the goodwill from us for every nation to such an extent that he was publicly proclaimed our Father and was continually done obeisance to by all as the second person to the royal thrones. (12) But, unable to restrain his arrogance, he undertook to divest us of our rule and our breath (13) and by crafty ruses finagled to destroy Mardochaios, our constant savior, and Esther, his innocent partner, together with their whole nation. (14) For when by these methods he had caught us undefended he thought that he would bring about an alienation of the rule of the Persians to the Macedonians.

הן כאורח קיבלנו את המן בן המדתא המוקדוני אשר הוא באמת זר בדמו לפרסים, ומידת חסדנו רחוקה ממנו. והוא הירבה ליהנות מאהבת הבריות אשר אנחנו הוגים לכל עם ועם - עד כי קראנו לו אבינו... ויתנכל לקחת את ממשלתנו ואת נפשנו... ולהסב את השלטון אל המוקדונים.

Bavli Megillah 10bבבלי מגילה י׳:

תחת הנעצוץ – תחת המן הרשע שעשה עצמו עבודה זרה.

Bavli Megillah 12b-13aבבלי מגילה י״ב:-י״ג.

רבא אמר: כנסת ישראל אמרה לאידך גיסא: ראו מה עשה לי יהודי ומה שילם לי ימיני, מה עשה לי יהודי – דלא קטליה דוד לשמעי, דאיתיליד מיניה מרדכי, דמיקני ביה המן. ומה שילם לי ימיני – דלא קטליה שאול לאגג, דאיתיליד מיניה המן, דמצער לישראל. רבי יוחנן אמר: לעולם מבנימין קאתי, ואמאי קרי ליה יהודי – על שום שכפר בעבודה זרה. שכל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי, כדכתיב (דניאל ג') איתי גברין יהודאין וגו'.

Bavli Megillah 15a-b, MS Goettingen 3בבלי מגילה ט״ו.-:, כ״י Goettingen 3

ואמ' ר' אלעזר אמ' ר' חנינא מאי דכת' וכל זה איננו שוה לי מלמד שכל בית גנזיו של המן הרשע היו חקוקין לו על לבו ובשעה שהוא רואה את מרדכי אומ' וכל זה איננו שוה לי ומשום דרואה את מרדכי יושב בשער המלך אומ' וכל זה איננו שוה לי אלא פעם אחת נתן להם המלך ממון ושיגרם בראשי גיסות לכבוש מדינה אחת ונטל זה הממון והוציאו כשבא להוציאו על בעלי המלחמ' לא היה בידו כלום אבל מרדכי היה עשיר בא לו אצל מרדכי אמ' לו הלויני ממון שיש בידך אמ' לו לא אלוך עד שתמכור לי נפשך לעבד וקבל על עצמו והלוהו וכתב לו הכי בשטר המן זבין נפשיה למרדכי לעבדא בטולמא דנהמא והיינו דקאמ' ליה מרדכי עבדא דקני נכסי עבדא דמאן נכסי דמאן והיינו דאמ' רב חסדא דאמ' רב חסדא זה בא בפרס בולי וזה בא בפרס בוטי בולי אלו עשירי' דכת' ושברתי את גאון עזכם ותני רב יוסף אלו בולאות שביהודה בוטי אלו עניים דכת' העבט תעביטנו ואמ' רב פפא וקרו ליה עבדא דמזדבן בטולמא דנהמא

Bavli Megillah 15a-b, MS Vatican 134בבלי מגילה ט״ו.-:, כ״י וטיקן 134

וא"ר אלעזר א"ר חני' מאי דכת' וכל זה אינינו שוה לי מלמד שכל גנזיו של המן הרשע היו חקוקי' על לבו ובשעה שהיה רואה את מרדכי או' וכל זה איננו שוה לי משום דרואה את מרדכי יושב כו' פעם אחת נתן להם המלך ממון ושיגרם ראשי גייסות לכבוש את המדינה נטל המן ממו' שלו ואכלו ולא נשתייר לו כלו' כשבא על בעלי המלחמה לא היה בידך כלום אבל מרדכי בעו ממון היה והיה שלם כשם שנתנו המלך בא המן אצל מרדכי א' לו הלויני מזה ממון שיש בידך א' לו איני מלווך אלא אם כן מכור לי נפשך לעבד קיבל על נפשו והילוהו לי כת' הכי בשטר [...] עברא [כן נפשיה] למרדכי בטולמא דנחמא והיינו דא"ל מרדכי להמן עבדא דקנא ניכסי עבדא דמאן ניכסי דמאן כדרב חסדא והכא בפרסבולי וזה בא בפרוסבוטי? כו אליום?

Bavli Megillah 15a-b, MS British Library 5508בבלי מגילה ט״ו.-:, כ״י British Library 5508

וא"ר אלע' אמ' ר' חנינא מאי דכת' כל זה איננו שוה לי מלמד שכל בית גנזיו של המן הרשע חקוקין לו על לבו ובשעה שהוא רואה את מרדכי היהודי יוש' בשע' המלך אמ' כל זה איננו שוה לי כדרב חסדא דאמ' רב חסדא זה בא בפרוסבולי וזה בא פרוסבוטי פעם אחת נתן להם המלך ממון ושיגרו ראשי גייסות לכבוש את המדינה נטל המן חציו של ממון ואכלו ולא נשתייר הימנו כלום וכשבא להוציא על בעלי המלחמה לא היה בידו כלום בא אצל מרדכי שכל הממון שלם בידו כשם שנתנו לו המלך אמ' לו המן למרדכי הלויני מן ממון זה שיש בידך אמ' לו איני מלווך אלא אם כן תמכור לי נפשך לעבד קיבל על נפשו והלווהו כתב ליה הכי בשטרא המן עבדא דמרדכי זבין נפשיה למרדכי בטולמא דנהמא והינו דקאמ' ליה מרדכי להמן עבדא דקני ניכסי עבדא דמן ניכסי דמן.

Bavli Megillah 19aבבלי מגילה י״ט.

ומאן דאמר מאיש יהודי, מה ראה מרדכי דאיקני בהמן – על ככה – דשוי נפשיה עבודה זרה.

Bavli Sanhedrin 61bבבלי סנהדרין ס״א:

דתניא: (שמות כ') לא תשתחוה להם, להם אי אתה משתחוה, אבל אתה משתחוה לאדם כמותך. יכול אפילו נעבד כהמן – תלמוד לומר (שמות כ') ולא תעבדם. – והא המן מיראה הוה נעבד. – ורבא: כהמן – ולא כהמן. כהמן – דאיהו גופיה עבודה זרה, ולא כהמן – דאילו המן מיראה, והכא לאו מיראה.

Esther Rabbah 7:5אסתר רבה ז׳:ה׳

רַבִּי פִּנְחָס אָמַר, שְׁנֵי עֲשִׁירִים עָמְדוּ בָּעוֹלָם, אֶחָד לְיִשְׂרָאֵל וְאֶחָד לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, וְלֹא עָמַד לָהֶם מָמוֹנָם אֶלָּא לְרָעָתָם. קֹרַח בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁמָּצָא אוֹצְרוֹת שֶׁל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁהִטְמִין יוֹסֵף. וְהָמָן בְּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, לָקַח אוֹצְרוֹת מַלְכֵי יְהוּדָה. וְכֵיוָן שֶׁרָאָה הַמֶּלֶךְ אֶת עָשְׂרוֹ וַעֲשֶׂרֶת בָּנָיו לְפָנָיו שָׂרִים, עָמַד וְגִדְּלוֹ וְרוֹמְמוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְדָתָא הָאֲגָגִי וַיְנַשְּׂאֵהוּ, וְצִוָּה הַמֶּלֶךְ שֶׁיְהוּ כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לוֹ, מֶה עָשָׂה הָמָן, עָשָׂה לוֹ צֶלֶם מְרֻקָּם עַל בְּגָדָיו וְעַל לִבּוֹ, וְכָל מִי שֶׁהָיָה מִשְׁתַּחֲוֶה לְהָמָן הָיָה מִשְׁתַּחֲוֶה לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים.

First Targum of Megillat Esther 3:2תרגום ראשון למגילת אסתר ג׳:ב׳

וכל עבדי מלכא די בתרע מלכא גחנין לאנדרטא די הקים בהדיה וסגידין ליה להמן ארום כן פקיד עלוהי מלכא ומרדכי לא הוה גחין לאנדרטא ולא הוה סגיד להמן על די הוה ליה עבד פלח ואזדבן ליה בטולמא דלחים. [וכל עבדי המלך אשר בשער המלך, כורעים ונופלים לפני האנדרטא אשר העמיד בחזהו, ומשתחוים להמן, כי כן צוה עליו המלך, ומרדכי לא היה כורע לאנדרטא מפני שנאסר ליהודים לכרוע ולעבוד עבודה זרה, ולא היה משתחוה להמן, כיון שהיה לו לעבד משועבד, בגלל שנמכר לו בככר לחם.]

Second Targum of Megillat Esther 3:3תרגום שני למגילת אסתר ג׳:ג׳

ואמרו עבדוי דמלכא דבתרע בית מלכא למרדכי מא רבותא אית לך עלנא דאנחנא כרעין וסגדין קדם המן ואת לא כרעת קדמוי מטול מא את עבר על פוקדניה דמלכא עני מרדכי ואמר טפשיא חסירי לבא שמעו מני מילתא חדא ואמרין ליה פחימא מן איתיה בר נשא דהוא מתגאה ומתררב והוא ילוד אתתא ויומוהי זעירן ובתולדתיה בכיא ואליא ורבויא עקתא ותינחתא וכל יומוי מילי חמתא וסופיה חזר לעפרא ואנא אסגוד קדמוי אלא אנא אסגוד לאלהא חייא וקיימא דהוא חד בשמיא והוא נורא אכלא נורא ומלאכוי נורא תלא ארעא באדרעיה מתח רקיעא בגבורתיה ובצביוניה מחשך שמשא ברעותיה מנהר חשוכא בחכמתיה עבד ימא סגיר יתיה בחלא במזופיתיה שוי טעים מוי מלחא ורוח גלגלי בחימרא אסר יתיה היך זיקין פכריה באוצרי תהומא בגין דלא יסק לארע יתבא רעיש ולא עבר תחומיה במימריה ברא רקיעא מתח יתיה היך עננא באוירא פריס היך ערפילא על עלמא מגין היך משכנא על אפוהי ארעא טען בחייליה דלעיל ודלרע רהטין קדמוי שמשא וסיהרא וכימה וכוכביא ומזליא לא בטלין שעה חדא ולא ניחין אלא רהטין קדמוי כמו אזגדין אזלין לימינא ולשמאלא למעבד רעותיה דמן דברא כל עלמא וברא יתהון ליה יאה למשבחא ולמסגד קדמוי עניין ואמרין ליה והא אשכחנן דאהבתך סגדין קדם אבהתוהי דהמן עני מרדכי ואמר להון מן איתוי דסגיד קדם אבהתיה דהמן אמרין ליה לא כרע יעקב קדם אחוהי עשו דהוא אבוהי דהמן אמר להון אנא מזרעיתיה דבנימן אנא וכד סגיד יעקב קדם עשו בנימן לא הוה יליד ולא סגיד קדם אנש מן יומוי מטול כדין נטר יתיה קיים לעלמא במעי אמיה עד עידן דיסקון לארעא דישראל ויהי בית מקדשא בארעיה ותשרי שכינתא בתחומיה וכל בית ישראל יחדון תמן ועממיא כרעין וסגדין באתריה ואנא לית אנא כרע וסגיד קדם המן רשיעא בעיל דבבא הדין.

Esther Rabbah 6:2אסתר רבה ו׳:ב׳

יהודי למה נקרא שמו יהודי והלא ימיני הוא לפי שייחד שמו של הקדוש ברוך הוא כנגד כל באי עולם, הה"ד לא יכרע ולא ישתחוה וכי קנתרן היה ועובר על גזירת המלך אלא כשצוה אחשורוש להשתחוות להמן חקק עבודת כוכבים על לבו ונתכוון כדי שישתחוו לעבודת כוכבים, וכשהיה רואה המן שאין מרדכי משתחוה לו נתמלא חימה ומרדכי אומר לו יש אדון המתגאה על כל גאים היאך אני מניחו ואשתחוה לעבודת כוכבים ולפי שייחד שמו של הקדוש ברוך הוא נקרא יהודי לומר יהודי יחידי.

Esther Rabbah 7:8אסתר רבה ז׳:ח׳

מה אמר להם מרדכי למי שאומר לו מדוע אתה עובר את מצות המלך, ר' לוי אמר אמר להם מרדכי משה רבינו הזהיר לנו בתורה (דברים כ"ז) ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה, ורשע זה עושה עצמו עבודת כוכבים, וישעיהו הנביא הזהירנו (ישעיה ב') חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא, ולא עוד אלא שאני איסגנטירין של הקדוש ברוך הוא שכל השבטים נולדו בחוצה לארץ וזקני נולד בארץ ישראל, אמרון ליה ונימר ליה, מיד ויגידו להמן וגו' אמר לון המן, אמרון ליה זקנו הלא השתחוה לזקני, הדא ה"ד (בראשית ל"ג) ותגשן השפחות וגו' ואחר נגש יוסף ורחל וישתחוו, היתיב ועדיין לא נולד בנימין, אמרין ליה הה"ד ויגידו להמן.

Esther Rabbah 8:7אסתר רבה ח׳:ז׳

ויתפלל מרדכי אל ה' ויאמר גלוי וידוע לפני כסא כבודך אדון העולמים כי לא מגבהות לב ומרום עין עשיתי אשר לא השתחויתי להמן כי אם מיראתך פעלתי זאת לבלתי השתחוות לו כי יראתי מפניך לבלתי תת כבודך לבשר ודם ולא רציתי להשתחוות לזולתך כי מי אני אשר לא אשתחוה להמן על תשועת עמך ישראל כי לוחך הייתי מנעל רגליו ועתה אלהינו הצילנו נא מידו ויפל בשחת אשר כרה וילכד ברשת אשר טמן לרגלי חסידיך וידע המרגיז הזה כי לא שכחת ההבטחה שהבטחתנו (ויקרא כ"ו) ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלהיהם.

Tanchuma Vayechi 6:6תנחומא ויחי ו׳:ו׳

מרדכי עמד כנגד השעה והיה לו להחניף לרשע ולפי שעמד כנגד המן הרשע קמעא כבר היו ישראל כלים מן העולם.

Pirkei DeRabbi Eliezer (Higger) 49פרקי דר׳ אליעזר (היגר) מ״ט

וצוה המלך להיות כל עם ועם כורעים ומשתחוים לפניו, מה עשה המן עשה לו צלם מרוקם על בגדו ועל לבו, וכל מי שהיה משתחוה להמן משתחוה לע"ז שעשה, וראה מרדכי ולא קבל להשתחוות לע"ז, שנ' ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה, ונתמלא עליו חימה ואמר היהודים הללו שונאי אבותי היו מעולם, עכשו אומר למלך ויאבדם מן העולם.

Midrash Panim Acherot Version B Parashah 3מדרש פנים אחרות נוסח ב׳ פרשה ג׳

ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה. אמר לו הוי יודע שאתה מפילנו בחרב, מה ראית שאתה מבטל (קילוותו) [קלווסין] של מלך, א"ל שאני יהודי, א"ל והלא מצינו שאבותיך השתחוו לאבותינו, שנאמר וישתחוו ארצה שבע פעמים (בראשית לג ג), א"ל בנימין אבי במעי אמו היה ולא השתחווה, ואני בן בנו, שנאמר איש מיני /ימיני/, וכשם שלא כרע אבי, כך לא אכרע לך, לכך נאמר ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה.

Midrash Abba Gurion 3מדרש אבא גוריון ג׳

ור' נחמיה אמר אחשורוש הרהר, אמר מרדכי זה אני חושב לו טובה והוא ישב כאן ומבקש לבנות בית המקדש, לבנותו אי אפשר, להחזירו אי אפשר, אלא הריני מגרה בו [את] המן ויהיה זה בונה וזה סותר, וחכמים אומרים הקדוש ברוך הוא הרהר, אמר מרדכי זה צדיק גמור הוא אם נוטל פרוקופי יבא המן ויסגל ממון ויבא מרדכי ליטול ממנו ויבנה בית המקדש.

R. Saadia Gaon Introduction to Estherר׳ סעדיה גאון הקדמה לאסתר

והפרשה השנייה העמדת המן אליל, שמשתחוה לו כל רואהו, כאמרו "וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כורעים ומשתחוים להמן" (ג':ב').  והימנעות מרדכי מזה, כאמרו "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה" (ג':ב').  ואף על פי שמצאנו חסידים רבים, שהשתחוו לבני אדם השתחויה של כבוד, אלא שזאת מחמת שהיתה השתחויה של פולחן, דינה כדין עבודה זרה ואסור לעשותה, כפי שאבאר בתוך הפרשה. אוכיח זאת כאן גם כן, למען לא יהיו סבורים אנשי ההמון שבאומה, כי בעת שנמסרו ביד המלכים רשאים הם להישמע לכל מה שיצוו אותם בנטישת הדת. אבל עליהם לדעת, שהם מחויבים בדת, ואין להם רשות לעבור עליה, וכי האל גזר עליהם דתו ודורש מהם בכוחו ובגבורתו לעובדו, כאומרו: "והעולה על רוחכם היו לא תהיה, אשר אתם אומרים נהיה כגויים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן. חי אני נאום ה' אלהים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם" (יחזקאל כ':ל"ב-ל"ג). וראוי שיוסיפו לזה משל מן הדברים הטבעיים: הנה המזון פועל בגוף בלבד, לא בנפש. והאדון אין לו בעלות אלא לגוף עבדו ולא על נפשו. כך הממלכות מושלים בגוויותינו, אך לא בדתנו, כמאמר האבות: "על גויותנו מושלים ובבהמתנו כרצונם" (נחמיה ט':ל"ז).

R. Saadia Gaon Esther 3:1-4ר׳ סעדיה גאון אסתר ג׳:א׳-ד׳

This pericope begins with the expression After these things so as to direct our attention to (God's) well-known practice of preparing the remedy before the affliction; for just as He also prepares what is needed before the need for it is felt – as when He created light and nourishment before animal life – so too does He establish deliverance before the onset of distress. To mention some examples of this: before He – the Sublime in His splendor! – dispatched the famine upon the Patriarchs, He sent Joseph beforehand as an expression of compassion towards them, as per the statement, And He called a famine upon the land (Ps 105:16), and as Joseph said, And God sent me before you to preserve for you a remnant on the earth (Gen 45:7); and before the Amalekites plundered Ziklag and made off with its (women and children as) captives, the Egyptian man was left behind in order to point out (the Amalekites) to David, that (he and his men) might track them, as per (the Egyptian's) statement to him, I am a young man of Egypt, a servant to an Amalekite, (etc.) (1 Sam 30:13); and before the tribes were divided in the days of Rehoboam and Jeroboam, there was born Jehoiada who would go on to support the nation in their matters (of true worship), as per the statement, So Jehoiada waxed old and was full of days, and he died; he was one hundred and thirty years old (2 Chr 24:15) – for if you calculate backward you find that his birth had preceded the death of Solomon by six years; and before Nebuchadnezzar entered the Sanctuary in the time of Jehoiachin, there was born Darius the Mede who would bring (Nebuchadnezzar's) dynasty to an end and support Israel in their matters (of worship), as it says, So Darius the Mede received the kingdom at about the age of sixty-two (Dan 6:1), and [...] to us in [...] for if we trace (his age) backward we find that it comes out at the time that we have described. In the same way, therefore, before Haman was promoted or shown any preference, a written record was prepared concerning Mordecai's good deed, which would become the impetus both for the deliverance of Mordecai and his people as well as for the foiling of Haman's scheme. As to the statement, King Ahasuerus promoted Haman – there are two rival views that are equally unlikely: on the one hand, were we to say that Haman was promoted immediately following Esther's entry to the king and Mordecai stood up to him directly (thereafter), it is unlikely that the statement and it came to pass when they had spoken to him day after day would refer to a situation that had gone on for five or four years, for it is not consistent with the behavior of common people to defer the reporting of such news (for so long). On the other hand, were we to say that Haman's exaltation took place in the (king's) twelfth or eleventh year, this too is unlikely, for how, after only a year, would he have been able to push to the forefront of such an august assembly? As we must therefore seek out an explanation distinct from these two unlikely ones, we would suggest the possibility that the king's servants did in fact confer with Mordecai over a period of several years and held back from reporting his behavior due to their awareness of his standing with the queen; yet it may also be possible that (the news) was indeed brought to Haman in the year of his promotion, during which time he would have been initially more disposed to be gracious. Either one of these two explanations that we have proposed is a sound and reasonable explanation. Now, regarding the statement, And all the king's servants who were in the king's gate (bowed down and prostrated themselves ["כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים"] before Haman), I must take some time to clearly explain the answers to the questions (which arise), the first of which, I would say, is: Why did Mordecai refrain from bowing down before Haman? Was he better than the patriarchs, some of whom bowed down to others? For among them the lowly (bowed down) to the exalted, as it says, And Joseph's brethren came, and bowed down ["וַיִּשְׁתַּחווּ"] to him with their faces to the earth (Gen 42:6); and it says, And the Cushite bowed down ["וַיִּשְׁתַּחוּ"] unto Joab (2 Sam 18:21); and concerning Ahimaaz: And he bowed down ["וַיִּשְׁתַּחוּ"] before the king with his face to the earth (ibid., 18:28); and concerning Joab: And Joab fell to the ground on his face, (and prostrated himself ["וַיִּשְׁתַּחוּ"]) (ibid., 14:22); and so on. And among them the exalted (bowed down) to the exalted, as it says concerning Nathan the prophet: And he came in before the king and bowed down ["וַיִּשְׁתַּחוּ"] before the king with his face to the ground (1 Kgs 1:23); and concerning Abraham: and he ran to meet them (... and bowed down to the earth ["וַיִּשְׁתַּחוּ"]) (Gen 18:2); and concerning Joshua: And Joshua fell on his face to the earth, and bowed down ["וַיִּשְׁתַּחוּ"] (Josh 5:14) – i.e., before the angel. Among them also the exalted (bowed down) to the lowly, as it says, And Moses went out to meet his father-in-law, and bowed down ["וַיִּשְׁתַּחוּ"] (Exod 18:7); and also: And Israel bowed down ["וַיִּשְׁתַּחוּ"] at the head of the bed (Gen 47:31) – i.e., before Joseph. Even believers bowed down to unbelievers, as it says concerning Abraham: and he bowed down ["וַיִּשְׁתַּחוּ"]) to the people of the land, even to the children of Heth (ibid., 23:7); And (Abraham) bowed down ["וַיִּשְׁתַּחוּ"] before the people of the land (ibid., 23:12); and concerning Jacob it says: And he bowed himself ["וַיִּשְׁתַּחוּ"] to the ground seven times, until he came near (to his brother) (ibid., 33:3). Why, therefore, did (Mordecai) not follow this example and emulate his venerable predecessors? I would point out in response that bowing down is of only two kinds: either the bowing down of worship, which is to be undertaken before no one but God – as per the statement, bow down ["הִשְׁתַּחֲווּ"] to Hashem in the beauty of holiness (Pss 29:2; 96:9; 1 Chr 16:29), and, Exalt ye Hashem your God and bow down ["וְהִשְׁתַּחֲווּ"] (at His footstool) (Ps 99:5, 9) – or the bowing down of respect and exaltation, which is what we see men doing before each other, as we have described. This being so, and seeing that Abraham, Isaac, Jacob, Moses, Nathan, and the others that we have described did indeed bow down to men in the manner of respect, it must be that Mordecai, by comparison, did not bow down to Haman for the reason that it was intended in the manner of worship. It may then be asked: Was it truly among the customs of the people to set up for themselves a man whom they would worship? And we would respond by saying this: To the man of the best qualities among them they do indeed bow down and worship him, and call him by the name Khaqān – notwithstanding that they set up another one (in his place) as time goes on. It has also been said that in the Maghreb is a region whose people have been worshipping Abbāʾ ʿAfīr and his progeny over the course of time. The situation concerning Haman may thus have transpired in much the same fashion. It may also be asked: is there any compelling indication in this pericope itself that the bowing down to Haman was intended in the manner of worship? Again I would offer my response and say that Scripture's statement to see whether Mordecai's words would stand (v. 4) clearly indicates that the bowing down would cause him to forswear his faith – (i.e.,) per the (entire) statement, to see whether Mordecai's words would stand, for he had told them that he was a Jew. Were (the bowing down) intended simply as an expression of honor or respect, there would be no reason to say he was a Jew (ibid.) as his circumstantial basis (for the refusal). Also substantiating this view is the addition of the expression כֹּרְעִים here before מִשְׁתַּחֲוִים, for in Scripture we never find the roots כרע and שחה used together for the expressing of respect alone, as it otherwise says: and he bowed down [וַיִּכְרַע] on his knees before Elijah (2 Kgs 1:13) – without additional use of the root שחה. And it may also be asked: Could not Mordecai, in a situation of duress and fear for (his) life, have done (what was required) even though it was forbidden (by his creed)? In response we would say that in connection with the following three sins his duress will be of no avail to a believer in avoiding culpability – to wit, as expressed in our halakhic literature: "There is nothing that takes precedence over the saving of life except idolatry, fornication, and murder" (b. Kĕtubbōt 19a). And when we carefully examine Scripture we find that what it has to say indeed substantiates this halakhic dictum. Regarding "idolatry" – with respect to Hananiah, Mishael, and Azariah it says, But even if (He does) not (deliver us), let it be known to you, O king, (that we will not worship your gods, etc.) (Dan 3:18). Regarding "murder" – Saul's soldiers were willing to give their lives to avoid it, as it says, And the king said to the guards who stood about him, ('Turn and slay the priests of Hashem ...' But the king's servants were unwilling, etc.) (1 Sam 22:17). And regarding "fornication" – (Scripture) equates it, in essence, with murder, as per the statement of Moses, (But if in the field the man finds the girl who is betrothed, and the man takes hold of her and lies with her, then the man only who lay with her shall die ...) for just as when a man rises against his neighbor and murders him, so is this matter (Deut 22:25-26). If, however, it should be asked: "Is there any compelling indication in Scripture that, if unbelievers intend by the sinful action only their own material benefit and not the forswearing of our creed, it is still obligatory that we should submit ourselves to death?" we would reply that, in fact, when Abraham and Isaac were afraid of being killed, they concealed that they were married – knowing full well that the sin (of fornication with their wives) might take place – and the motive was not the forswearing of their faith, but only material benefit; thus Abraham said, and they will kill me for my wife's sake (Gen 20:11); and Isaac said, Lest I die on her account (ibid., 26:9)

Rashi Esther 3:2רש״י אסתר ג׳:ב׳

כרעים ומשתחוים – שעשה עצמו אלוה לפיכך ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה.

Lekach Tov Esther 3:2לקח טוב אסתר ג׳:ב׳

ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה. לא דרך יהירות, אלא מפני שעשה עצמו ע"ז, ולא היה יכול להשתחוות לו.

R. Yosef Kara Esther First Commentary 3:2-4ר׳ יוסף קרא אסתר פירוש ראשון ג׳:ב׳-ד׳

(ב) וכל עבדי המלך {וגו׳} ומרדכי לא יכרע וגו׳ – בכאן סתם מפני מה לא יכרע, ואחריו מפרש. (ד) ויהי כאומרם אליו יום ויום וג׳ – פתרונו: כאומרם אליו יום ויום: מדוע אתה עובר את מצות המלך, השיב להם תשובה: מפני שיהודי אנכי, ואין משפט היהודי להשתחוות ולכרוע כי אם לי״י.

R. Yosef Kara Esther First Commentary 10:3ר׳ יוסף קרא אסתר פירוש א י׳:ג׳

כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו – למדך שמקצה אחיו שלא היה רצוי להם, שהיו מליזים אחריו לומר: ראו מה עשה לנו מרדכי, שנתגרה בהמן, ועל ידו נמכרנו להשמיד להרוג ולאבד, לולי י״י שהיה לנו, שלב מלכים בידו, והיטה לב המלך לצוות אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם.

R. Yosef Kara Esther Second Commentary 3:2-4ר׳ יוסף קרא אסתר פירוש ב ג׳:ב׳-ד׳

(ב-ג) וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כורעים ומשתחוים להמן – וכל שכן אחרים שאינן חשובים שישבו בשער המלך. ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה – ואחריו מפרש: כשאמרו לו עבדי המלך אשר בשער המלך למרדכי: מדוע אתה עובר את מצות המלך, והלא מצות המלך לכל עבדי המלך היושבים בשער המלך שיכרעו וישתחוו להמן, ואתה כאחד ממנו. (ד) והוא השיבם: יהודי אנכי ואיני מבטל דברי אלהים ומקיים מצוות בשר ודם שאיני רשאי להשתחוות לבשר ודם, בלתי לי״י לבדו. שונן המקרא שהוא אומר: ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא יהודי – למדנו שכך השיבם: יהודי אנכי ואיני רשאי להשתחות ולכרוע כי אם לי״י לבדו.

Northern French Commentary (Parma 456) Esther 3:4פירוש חכמי צרפת (פרמא 456) אסתר ג׳:ד׳

ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי – ומפני מה נתקנאו בו והגידו להמן? כי הגיד להם אשר הוא יהודי – שאלמלא שתק ולא הגיד אשר הוא יהודי לא היו חוששין, ונתקנאו בו והגידו להמן.

Ibn Ezra Esther Version A 3:2-4אבן עזרא אסתר פירוש ראשון ג׳:ב׳-ד׳

(ב) יכרע וישתחוה – ידועים. ונכון מה שדרשו רז"ל כי צורת צלם ועבודה זרה היו בבגדיו או על מצנפתו. (ד) כי הגיד להם אשר הוא יהודי – כי הוא אסור לו. והנה יש לשאול: למה הכניס מרדכי עצמו בסכנה, גם הכניס כל ישראל, היה ראוי שידבר לאסתר ותסירנו משער המלך ולא יכעיס את המן אחר שראה שהשעה משחקת לו. והתשובה כי לא יוכל לסור משער המלך כי אם יסור בלא מצות המלך דמו בראשו.

Ibn Ezra Esther Second Commentary 3:4אבן עזרא אסתר פירוש שני ג׳:ד׳

ויהי וגו' ויגידו להמן – הטעם הגידו כי הוא כפה רפה בלשון ישמעאל. כי הגיד להם – זה האות שהיה בבגדי המן צורת צלמי אליל על כן לא השתחוה לו מרדכי, הנה ראינו אברהם השתחוה לבני חת, ואם ישאל שואל למה לא סר מרדכי משער המלך עד שלא יראנו המן ולא יסתכן בנפשו ובנפשות ישראל, התשובה כי לא יוכל לסור משער המלך כי במצות המלך עומד שם כי מעלה גדולה היתה ואם יעבר מצות המלך יהרג.

Yaakov ben Reuven the Karaite Esther 3:8יעקב בן ראובן הקראי אסתר ג׳:ח׳

ואת דתי המלך - ירמיז אל מצותו שישתחוו לו.

Akeidat Yitzchak Esther 3:1-4עקדת יצחק אסתר ג׳:א׳-ד׳

(א-ב) אחר הדברים האלה גדל וגו' וכל עבדי המלך וכו' חלילה שיהיה כמו שחשבו ולא שום שלם כיוצא בו מקשה ליבו להביא עצמו בנסיון גדול כמוהו בלא סבה הכרחית. וחז"ל מצאו עילה מצד הדת ואמרו שהיה שם איסור עבודה זרה, וזה שנאמר כי הגיד להם אשר הוא יהודי כלומר שהגיד להם כי מצד שהוא יהודי אסור לו. וכבר כתבתי בספיקות מה שיעמוד נגדו. ואני רואה בדבר זולת זה סיבה הכרחית והיא מפאת כבוד המלכות יגיד הכתוב שביושקף לא חסר דבר. וזה שהדבר ידוע כי כשיצוה המלך על כל עבדיו לכרוע ולהשתחוות לאיש אשר חפץ ביקרו אין בני המלך ואחיו וקרוביו בכלל כי לא שום אדם מזרע המלוכה יכרע וישתחוה זולתי למלך. אבל הכל משתחוים להם לכבודו ומשפט אחד לזה, למלך ולמלכה. כי כבוד המלכה הוא כבוד המלך. והנה אחר שמרדכי היה קרוב למלכה מאוד שהם בני שני אחים לא חלה עליו מצוות כריעה, ולא עוד אלא שהיא אסורה עליו מפאת המלכות והיום ומחר יוודע מה הוא לה ויעלילוהו כמורד במלכות או שיחרה אף המלך עליו על זה קל וחומר מאוריה שאמר (שמואל ב יא יא) ואדוני יואב ואמרו ז"ל (שבת נו א) שהיה מורד במלכות ולזה אמר כי כל עבדי המלך יושבים בשער המלך וכו' כמו הם היו כורעים ומשתחוים להמן כי כן צוה לו המלך שיכרעו לו כל עבדיו ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה כי לא היה בכלל המצוה. (ד)  ואף כי היו עבדי המלך חביריו מתרין בו יום ויום מדוע אתה עובר מצות המלך לפי שהם דנו אותו כאחד מהם לא שמע אליהם לסיבה עצמה ואין ספק שהיה דוחה אותם בקש, לאמר שהוא יהודי, ודתי היהודים שונים באלו הענינים. ואין מענתו נכנסת באוזנם וכל שכן למה שאמרתי שהיה מפורמם שאסתר המלכה היתה יהודית. כי רע בעיניהם כי מפני היותו יהודי מתנשא לאמר לא אכרע כאחד מהם כי אין שום טעם בזה ולזה כשהיתרו בו ולא שמע אליהם הגידו הדבר להמן לראות היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם שהוא יהודי וזה הדבר מגיע לכבודם והנה לא חשב מרדכי ולא שם ליבו שיתגלגל מזה שום נזק לכלל כי מה שחשב בזה היה רחוק מאד וקרוב לנמנע כמו שיבוא בסמוך וסבור שאם ישאלו המלך מדוע הוא עובר על מצוותו שאז יגלה לו טעמו וימצא חן ושכל טוב בעניו גם יתוסף לו כבוד והוד מלכות בלי ספק.

R. Meir Arama Esther 2ר׳ מאיר עראמה אסתר חלק ב׳

אבל זאת המצוה היתה לו שיכריח את העם שישתחוו לפניו כי הוא היה רודף אחר השרר' וזה אומרו כי כן צוה לו המלך ולכן הגידו לו עבדי המלך ולא המלך עצמו. כי נראה שלא היתה הדת ההיא מפורסמת מפי המלך ולכן לא נחשב לו לאשמ' על מרדכי על אשר לא היה כרע ומשתחו' לפניו... ולכן הוצרך להניח צורת צלם בבגדיו כדברי רז"ל כדי שעל ידי הצור' ההיא ישתחוו לו ובו יתקיים מה שפירשנו בכי כן צוה לו המלך.

Responsa of Radbaz 1:284שו״ת רדב״ז א׳:רפ״ד

שאלת אודיעך דעתי מה ראה מרדכי להכניס עצמו ואת כל ישראל בסכנה עצומה ולמה לא נדחה מפני השעה והלך לו למקום אחר כיון שראה השעה עומדת להמן. תשובה ן' עזרא כתב שהיה ממשרתי המלך ואם היה הולך היה מתחייב בנפשו כאשר כתוב בפירושיו ואינו מתיישב כי היה יכול ליטול רשות מהמלך ללכת לאיזה מקום והנכון אצלי כי מרדכי לא אסיק אדעתיה שישלח ידו בכל ישראל וגם שהמלך ימסור אותם להרוג ולהשמיד על לא דבר וכן נראה מהכתוב דכתיב ומרדכי ידע את כל אשר נעשה משמע דבתחלה לא הרגיש ולא ידע דבר אבל על עצמו לא היה חושש שרצה למסור נפשו על קדושת ה' כמעשה חנניה מישאל ועזריה כיון שראו שהיו כל העולם משתחוים לצלם עמדו ומסרו נפשם על קדושת השם וכן עשה מרדכי ומהם למד. א"נ צפה מרדכי ברוח הקדש שעתידין ישראל לעלות לגדולה ע"י המעשה הזה ולא רצה לדחותה. וא"ת א"כ למה היה מצעער /מצטער/ כל כך אמר שמא גרם החטא כמעשה דיעקב אבינו ע"ה שאמר הצילני נא מיד אחי מיד עשו וגומר ובלשון הזה נראה ממדרשי רבותינו ז"ל.

Yosef Lekach Esther 3:2יוסף לקח אסתר ג׳:ב׳

וכל עבדי המלך – יש שדקדקו והוקשה להם מה ראה מרדכי לבלתי היותו משתחוה להמן שע"י כך הכניס כל האומה הישראלית בסכנה, עד שאמרו ז"ל שהיה לו צורה בבגדיו ולכך לא השתחוה... אבל נראה שאין אנו צריכין מפני זה לומר שצורה היה לו בבגדיו כאשר ידוקדקו דברי מצות המלך, כי האמנם מצות המלך שיכרעו וישתחוו לו נתפשטה רק על מי שיהיו לו שני תנאים והם, שיהיה מעבדי המלך ושיהיה מהעומדים בשער המלך, שכן נאמר בהדיא "וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כורעים ומשתחוים להמן", כנראה שרצה לדקדק הכתוב ולמעט באומרו "כי כן צוה לו המלך" שיובן שכן צוה ולא באופן אחר.  הרי לך שלא היתה מצות המלך רק למי שהיו לו שני התנאים הללו, שיהיה עבד המלך ועומד בשער המלך, אבל שאר עבדי המלך שאינם בשער המלך, וכן העומדים בשער המלך ואינם מעבדי המלך, לא היתה מתפשטת עליהם מצות המלך.  ולפי זה מרדכי היה מכבד את המן כשאר השרים בקימה והדור, אבל לא בכריעה והשתחויה באומרו שהוא יהודי ואינו נכלל בכלל עבדי המלך... וזהו שהגיד להם "שהוא יהודי" – שאינו נעשה עבד, כמו שארז"ל "כי לי בני ישראל עבדים" – ולא עבדים לעבדים... ואחרי היות כוונת מרדכי במה שלא היה כורע ומשתחוה להמן לטובת כללות האומה ישראלית כדי שלא לבטל הנימוס והחוק שלהם, לפי זה כתב ג"כ מרדכי ענין הכריעה והשתחויה במגילה הזאת.

Biur Esther 3:2ביאור אסתר ג׳:ב׳

ומרדכי לא יכרע, טעם המנעה הזאת סתום מאוד.  לדעת חז"ל שצורת צלם היתה בבגדו, העקר חסר מן הספר.  והמתרגם הראשון אמר על דהוה עבדיה דאזדבן ליה בטולמת לחם, וכן יש מרז"ל האומרים זאת, הסבה הזאת מגונה ולא תכשר לאיש הולך משרים, והמתרגם השני כתב שלא רצה להשתחוות לפני בן אדם, וא"כ טעה בחסידות, כי ההשתחוי' לפני בני אדם הגדולים ממנו לא יאסור לנו דתנו כלל וכלל ונהפוך הוא שכמה ישרים ותמימים השתחוו לפני מלכי ארץ, ואברהם אבינו השתחוה לעם הארץ, ואמרו גדול כבוד הבריות שדוחה וכו', ואיזה מהמעתיקים אמרו בהדיא, שהיתה שנאה טעונה בין המן למרדכי, כקנאת איש מרעהו בעבור התנשאו, והכותב סתם את הסבה בעבור כבוד מרדכי.  אמנם בכל האופנים האלה, תהי' הסבה גדולה או קטנה, הגונה או בלתי הגונה, לא יוקשה, איך יתחרה במצליח דרכו, כי נאמד, או שחשב שלא ישגיח המן עליו.  כנראה ג"כ ממשמעות הכתובים שלא ראה והרגיש העדר השתחוית מרדכי קודם שהעירוהו ע"ז עבדי המלך הולכי רכיל, או שחשב להסתר אז כשיודע הדבר בצל המלכה.  ולא יארע לו שום היזק לו לבד, וזה לא היה יכול לדעת כי יקח הבליעל הזה נקמתו מכל היהודים, וכנראה מהכתוב שלא ידע זה עד כי היתה הדת נתנה בשושן, ואז לא היתה עוד עת לתקן המעות, בהיות שהנכתב בשם המלך אין להשיב.

R. Y"S Reggio Esther pp. 9-10ר׳ י״ש ריגייו אסתר עמ׳ 10-9

מה שהיה מרדכי ממאן לכרוע ולהשתחוות להמן כמצות המלך אין לו בזה שום התנצלות, כי אם היה מפני היות צלם בבגדו, הנה העקר חסר מן הספר, וכתוב מלא הוא כורעים ומשתחוים להמן לא לצלם.  לכן דבר ברור הוא שהאומרים כן בקשו רק להפוך בזכותו כפי האפשר. ואם מפני שהיה קודם לכן עבדו משועבד לו, הנה גם זה דבר שאין לו משענה בדברי הכתוב, מלבד שאין די בטעם הזה לפוטרו מן החוב לשמוע בקול המלך, כי בני ישראל מחוייבים בזמן הגלות לשמור מצות המלך אשר הם תחת ממשלתו, ודינא דמלכותא דינא. ואם מפני שלא רצה להשתחוות לבן אדם, הנה טעה בהתחסדות, כי דבר זה לא נאסר לנו מן התורה, ואברהם השתחוה לעם הארץ, ויעקב ובני ביתו לעשו, גם בני יעקב ליוסף ורות לבועז ודוד ליהונתן ולשאול ואביגיל ומפיבשת ואחימעץ לדוד ורבים כמוהם, ולמה זה מרדכי לבדו יתחסד יותר מכולם? ואם תאמר שחשב שלא ישגיח המן עליו כמו שבאמת לא היה משגיח לולי עבדי המלך הולכי רכיל הודיעוהו זאת, למה א"כ לא השתחוה כשראה שהגיע הדבר לאזני המן?  ואיך יביא עצמו וכל בית ישראל בסכנה עצומה בהקשותו את ערפו על דבר קטן כזה?  אם תאמר כי הוא לא ידע שהצורר הזה יקח נקמתו מכל היהודים, תשובתך בצדך כי גם אחרי שידע פתשגן כתב הדת להשמיד כל היהודים לא קם ולא זע ממנו (ה':ט'), ודוק שלא נזכרה פה כריעה והשתחויה אלא רק לקום מפניו שהוא רק דרך מוסר, ואף דבר קל כזה לא רצה מרדכי לעשות בזמן שראה השעה משחקת להמן ומדת הדין מתוחה על ישראל, ואיך נוכל למצוא לו התנצלות? והנה הכתוב עצמו גלה לנו הטעם למה לא רצה לכרוע שנא' כי הגיד להם אשר הוא יהודי, שמענו מזה שרק מפני יהדותו לא כרע להמן ולא מפני שנאה קדומה או מטעם אחר, ולפי שאין בשרשי דתנו ואמונתנו מה שיאסור ההשתחויה לבן אדם הוכרחנו לומר כי המתנהג כן לא ירד אל עומק תכלית כונת התורה, ולכן ישים העקר טפל והטפל עקר.

Malbim Esther 3:2מלבי״ם אסתר ג׳:ב׳

וכל, אח"כ נתן לו רבו יתירא שכל עבדי המלך אף שיושבים בשער המלך יכרעו וישתחוו לו, כי מנמוסי המלכים אשר במקום אשר המלך שם לא ינהגו כבוד לשום אדם, כי בזה מיקל כבוד המלך אם יכבד אחד מעבדיו לפניו [וכמ"ש שאוריה החתי מרד במלכות בית דוד מפני שקרא ליואב בפני דוד אדוני] ואחשורוש מחל על כבודו וצוה שגם בשער המלך יכרעו להמן, יען כי כן צוה לו המלך ומחל על כבודו, וגם שלא היה זה רק לכבוד המן שבזה היה בידו למחול רק היה מצות המלך, וגם לא להמן צוה זאת שיקפיד ע"ז ויעניש את העובר מצד עברו מצות המלך. ומ"מ מרדכי לא יכרע גמר בלבו שלא לכרוע בשום אופן, והטעם שנמנע מרדכי מכרוע לו, בארו המפרשים מפני שהיתה השתחויה הזאת כענין קבלת אלהות, שכן היה דרך העמים הקדמונים מאמיני ההזיות ליחס אל כל איש שמצאו בו איזה מעלה יתירה בחכמה או גבורה ועושר לאמר שהוא מבני אלים ושכוכב או כח עליון שופע עליו כמ"ש בנבוכדנצר (דניאל ב) ולדניאל סגיד ומנחה וניחוחין אמר לנסכה ליה, ולכן נמנע מרדכי מזה באשר הוא יהודי. זאת שנית, שגזרת המלך לא היה רק על מי שיש בו ב' תנאים, עבד המלך, ויושב בשער המלך, ומרדכי הגם שנמצא בו תנאי אחד שיושב בשער המלך לא היה מעבדי המלך, באשר הוא יהודי, והיהודי אינו נעשה עבד בנימוסי פרס, ושני הטעמים נכללים במ"ש כי הגיד להם אשר הוא יהודי.

Hoil Moshe Esther 3:2הואיל משה אסתר ג׳:ב׳

כרעים ומשתחוים – מצאנו כמה פעמים בתנ"ך פעל כרע שלא לעבודת אלוה רק להכנעה (וכרע הוא כנע עצמו בחילוף אותיו' כן-כר), מכש"כ השתחויה שגם אברהם השתחוה לבני חת ומשה לחותנו; א"כ סבת מיאון מרדכי לכרוע ולהשתחוות לפני המן לא היתה מחמת שאסור לו לעשות כן, רק מתוך ששניהם היו בסנהדרין והמן בלי זכות נתנשא על כסא רם חרה למרדכי בראותו כי יתר הסנהדרין (עבדי המלך אשר בשער המלך) משפילים עצמם כ"כ ואינם מבקשים מאת המלך שיבטל מצותו (שלא היתה נכתבת בדתי פרס ומדי), והראה להם בעצמו שאין ראוי להכניע עצמם כ"כ לפני אחד מבני גילם.