Mordechai's Religious Identity/5

EN/HEע/E

Mordechai's Religious Identity

Sources

Esther 2:5-7אסתר ב׳:ה׳-ז׳

(ה) אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מׇרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי. (ו) אֲשֶׁר הׇגְלָה מִירוּשָׁלַיִם עִם הַגֹּלָה אֲשֶׁר הׇגְלְתָה עִם יְכׇנְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל. (ז) וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם וְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מׇרְדֳּכַי לוֹ לְבַת.

Esther 3:2-6אסתר ג׳:ב׳-ו׳

(ב) וְכׇל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן כִּי כֵן צִוָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ וּמׇרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה. (ג) וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ לְמׇרְדֳּכָי מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵר אֵת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ. (ד) וַיְהִי כְּאׇמְרָם (באמרם) אֵלָיו יוֹם וָיוֹם וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם וַיַּגִּידוּ לְהָמָן לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מׇרְדֳּכַי כִּי הִגִּיד לָהֶם אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי. (ה) וַיַּרְא הָמָן כִּי אֵין מׇרְדֳּכַי כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה. (ו) וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹחַ יָד בְּמׇרְדֳּכַי לְבַדּוֹ כִּי הִגִּידוּ לוֹ אֶת עַם מׇרְדֳּכָי וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת כׇּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכׇל מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַם מׇרְדֳּכָי.

Ezra 2:2עזרא ב׳:ב׳

who came with Zerubbabel, Jeshua, Nehemiah, Seraiah, Reelaiah, Mordecai, Bilshan, Mispar, Bigvai, Rehum, Baanah. The number of the men of the people of Israel:

אֲשֶׁר בָּאוּ עִם זְרֻבָּבֶל יֵשׁוּעַ נְחֶמְיָה שְׂרָיָה רְעֵלָיָה מׇרְדֳּכַי בִּלְשָׁן מִסְפָּר בִּגְוַי רְחוּם בַּעֲנָה מִסְפַּר אַנְשֵׁי עַם יִשְׂרָאֵל.

Septuagint Esther section A, vss. 1-11תרגום השבעים אסתר קטע א׳, 1-11

(1) In the second year when Artaxerxes the Great was king, on the first day of Nisa, Mardochaios the son of Iairos son of Semeias son of Kisaios, from the tribe of Beniamin, saw a dream. (2) He was a Judean man dwelling in the city of Susa, a great man, serving in the court of the king. (3) Now he was of the group of exiles which Nabouchodonosor, king of Babylon, took captive from Ierousalem with Iechonias, the king of Judea. (4) And this was his dream: Look! Shouts and confusion! Thunder and earthquake! Chaos upon the earth! (5) Look! Two great dragons came forward, both ready to fight, and a great noise arose from them! (6) And at their sound every nation prepared for war, to fight against a nation of righteous people. (7) Look! A day of darkness and gloom! Affliction and anguish! Oppression and great chaos upon the earth! (8) And the whole righteous nation was in chaos, fearing the evils that threatened themselves, and they were ready to perish. (9) Then they cried out to God, and from their cry, as though from a small spring, there came a great river, abundant water; (10) light, and the sun rose, and the lowly were exalted and devoured those held in esteem. (11) Then when Mardochaios, who had seen this dream and what God had determined to do, awoke, he had it on his heart and sought until nightfall to understand it in every detail.

Septuagint Esther 2:20תרגום השבעים אסתר ב׳:כ׳

But Esther did not reveal her ancestry. For so Mardochaios had commanded her: to fear God and to do his ordinances, just as when she was with him. So Esther did not change her way of life.

Septuagint Esther section C, vss. 1-11תרגום השבעים אסתר קטע ג׳, 1-11

(1)  Then he petitioned the Lord, remembering all the works of the Lord.  (2)  And he said, “Lord, Lord, King of all powers, for the universe is subject to your authority, and there is no one who can oppose you when it is your will to save Israel, (3) because you have made heaven and earth and every wonderful thing in it under heaven.  (4)  You are Lord of all, and there is no one who can withstand you, the Lord.  (5) You know all things; you know, O Lord, that it was not in insolence nor pride nor for any love of glory that I did this, namely, to refuse to do obeisance to this prideful Haman, (6) for I would have been willing to kiss the soles of his feet for Israel’s safety!  (7)  But I did this so that I might not set human glory above divine glory, and I will not do obeisance to anyone but you, my Lord, and I will not do these things in pride.  (8)  And now, O Lord God, King, God of Abraam, spare your people, for they are looking to ruin us, and they desired to destroy the inheritance that has been yours from the beginning. (9)  Do not neglect your portion, which you redeemed for yourself out of the land of Egypt.  (10)  Hear my petition, and have mercy upon your allotment; turn our mourning into feasting, that we may live and sing hymns to your name, O Lord; do not silence the mouth of those who praise you.”  (11)  And all Israel cried out from their strength, because their death was before their eyes.

Septuagint Esther section F, vss. 1-9תרגום השבעים אסתר קטע ו׳, 9-1

(1)  And Mardochaios said, “From God these things have come.  (2)  For I remember about the dream that I saw concerning these matters, for not even a word of them has failed to be fulfilled.  (3)  There was the little spring that became a river, and there was light and sun and abundant water; Esther is the river, whom the king married and made queen.  (4)  The two dragons are I myself and Haman.  (5)  The nations are those that gathered to destroy the name of the Judeans.  (6)  And my nation, this is Israel, who cried out to God and were saved. The Lord has saved his people, and the Lord has rescued us from all these evils, and God has done signs and great wonders that have not happened among the nations.  (7)  For this purpose he made two lots, one for the people of God and one for all the nations, (8) and these two lots came to the hour and the right time and to the day of decision before God, and for all the nations.  (9)  And God remembered his people and vindicatedc his own inheritance.

Seder Olam Rabbah 20סדר עולם רבה כ׳

מרדכי היהודי וחגי זכריה ומלאכי כולם נתנבאו בשנת שתים לדריוש.

Bavli Megillah 12bבבלי מגילה י״ב:

איש יהודי היה בשושן הבירה וגו'... איש ימיני. מאי קאמר? אי ליחוסא קאתי - ליחסיה ואזיל עד בנימין! אלא מאי שנא הני? תנא: כולן על שמו נקראו; בן יאיר - בן שהאיר עיניהם של ישראל בתפלתו, בן שמעי - בן ששמע אל תפלתו, בן קיש - שהקיש על שערי רחמים ונפתחו לו.

Bavli Megillah 13bבבלי מגילה י״ג:

אמר רבי יוחנן: בגתן ותרש שני טרסיים הוו, והיו מספרין בלשון טורסי, ואומרים: מיום שבאת זו לא ראינו שינה בעינינו, בא ונטיל ארס בספל כדי שימות. והן לא היו יודעין כי מרדכי מיושבי לשכת הגזית היה, והיה יודע בשבעים לשון.

Bavli Megillah 15aבבלי מגילה ט״ו.

מיתיבי: ברוך בן נריה, ושריה בן מעשיה ודניאל, ומרדכי בלשן, וחגי, זכריה ומלאכי - כולן נתנבאו בשנת שתים לדריוש!

Bavli Megillah 16bבבלי מגילה ט״ז:

כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרב אחיו, לרוב אחיו - ולא לכל אחיו, מלמד: שפירשו ממנו מקצת סנהדרין. אמר רב יוסף: גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות. דמעיקרא חשיב ליה למרדכי בתר ארבעה ולבסוף בתר חמשה. מעיקרא כתיב (עזרא ב') אשר באו עם זרבבל ישוע נחמיה שריה רעליה מרדכי בלשן, ולבסוף כתיב (נחמיה ז') הבאים עם זרבבל ישוע נחמיה עזריה רעמיה נחמני מרדכי בלשן.

Bavli Menachot 65aבבלי מנחות ס״ה.

והיינו דתנן: פתחיה על הקינין - זה מרדכי, למה נקרא שמו פתחיה? שפותח דברים ודורשן, ויודע בשבעים לשון. כולהו סנהדרין נמי ידעי שבעים לשון! דאמר רבי יוחנן: אין מושיבים בסנהדרין אלא בעלי חכמה, בעלי מראה, בעלי קומה, בעלי זקנה, בעלי כשפים, ויודעים שבעים לשון, שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן! אלא דהוה בייל לישני ודריש, והיינו דכתיב במרדכי (נחמיה ז') בלשן.

First Targum of Megillat Esther 2:5תרגום ראשון למגילת אסתר ב׳:ה׳

(ה)  גבר חסידא ומודה ומצלי קדם אלהא על עמיה הוה בשושן בירנתא ושמיה מרדכי אתקרי על דהוה מתיל למירא דכיא.

First Targum of Megillat Esther 2:11תרגום ראשון למגילת אסתר ב׳:י״א

ובכל יומא ויומא מרדכי הוה מצלי ואזיל קדם דרתא די בבית נשיא למידע ית שלמא דאסתר ומא אתעביד בה.

Second Targum of Megillat Esther 2:5-6תרגום שני למגילת אסתר ב׳:ה׳-ו׳

(ה) גברא יהודאה הוה בשושן בירתא ושמיה מרדכי ולמא אתקרי שמיה מרדכי גברא יהודאה אלא דהוה מן קדשא יהי שמיה מברך... מטול דקאים מניה גברא צדיקא דעל ידוי מתעבדן נסין וגבורן לישראל בארע גלותהון הוא מרדכי מירא דכיא בר יאיר בר שמעי בר קיש משבטא דבנימין ושמעי הוה חייב דיתקטיל כמא דכתיב באוריתא דמשה דיינא דקשטא לא תצער ורבא בעמך לא תלוט והא שמעי אקיל לדויד מלכא דישראל וחס עלוהי דלא למקטל יתיה דחמא ברוח קודשא דקימין מניה הינון תרין צדיקיא ומתפרקין על ידיהון בית ישראל. (ו) מרדכי ואסתר הוו מן ירושלם בגלותא דגלת עם יכניה מלך שבטא דבית יהודה וחזר וסליק מרדכי עם עזרא אתנבון דיסקון ויבנון ית בית מקדשא תנינות ותוב אגלי יתיה נבוכדנצר מלכא דבבל זמנא תרתין ואף בארע גלותיה לא נחת נפשיה דמרדכי מן נסין וגבורן.

Second Targum of Megillat Esther 4:1תרגום שני למגילת אסתר ד׳:א׳

קם מרדכי על רגלוהי בגו קהלא עני וכן אמר להון עמא בית ישראל חביבא ויקירא דחביב ויקיר קדם אבוהי די בשמיא לא ידעיתו במא דהוה ולא שמעתון במא דגזר עלנא מלכא והמן לאובדא יתנא מעל אפי ארעא ולשיצאה יתנא מתחות שמיא לית לנא מלכא דנסמוך עליה ואף לא נביא דיבעי רחמין עלנא לית לנא אתר למערק אף לא מדינתא דנשתיזב לתמן לכל אתר ואתר אתכתב עלנא ובכל מדינה ומדינה אשתדר עלנא הוינא כענא דלית להון רעיא וכספינתא במיא דלית לה מדברנא הוינן כיתמין דלית להון אבא וכד אנון ינקין אמהון מיתת בה שעתא אפיקו ית ארונא לתרע שושן ואפיקו עליה ספרא דאוריתא כד מכרך בשקא ומפלפל בקטמא הוו קריין ביה בצר לך ומצאוך כי אל רחום ה' קם מרדכי על רגלוי בגו קהלא עני וכן אמר עמא בית ישראל חביבא ויקירא דחביב ויקיר קדם אלהיה ניקום ונחזי מן אינשי נינוה כד אשתלח עליהון יונה בר אמתי נביא למהפך ית קרתא דנינוה ומטא פתגמא לות מלכא דנינוה וקם מכורסי יקריה ואעדי תגיה מעל רישיה ואתכסי שקא ואתפלפל בקטמא ואכריז בנינוה ואמר מן גזירתיה דמלכא ורברבנוהי למימר אנשא ובעירא תורי וענא לא תפקון למרעי ומיא לא ישתון ותובו מן אורחתכון בישא ומן חטפא דבידיכון ותב ה' מן בשתא דחשיב עליהון ולא עבד ואף אנחנא נעביד כותהון ונגזר צומין ונקרי תעניתא די גלינן מן ירושלם.

Shemot Rabbah 38:4שמות רבה ל״ח:ד׳

מי גרם למרדכי לבא לידי הגדולה הזאת אמור שהיה מתפלל בכל שעה שנאמר (אסתר ד) ומרדכי ידע את כל אשר נעשה, מאחר שראה עצמו בגדולה לא הגיס לבו ולא עמד מן התפלה אלא וישב מרדכי כשם שהיה מתחלה.

Esther Rabbah 6:2אסתר רבה ו׳:ב׳

איש יהודי היה בשושן הבירה, איש מלמד שהיה מרדכי שקול בדורו כמשה בדורו דכתיב ביה (במדבר י"ב) והאיש משה ענו מאד, מה משה עמד בפרץ דכתיב (תהלים ק"ו) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ וגו', אף מרדכי כן דכתיב דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו, מה משה לימד תורה לישראל, דכתיב (דברים ד') ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים אף מרדכי כן דכתיב דברי שלום ואמת וכתיב (משלי כ"ג) אמת קנה ואל תמכור, ושמו מרדכי, הרשעים קודמין לשמן, נבל שמו, שבע בן בכרי שמו, אבל הצדיקים שמן קודם להם, ושמו מנוח ושמו קיש ושמו שאול ושמו אלקנה ושמו בועז ושמו מרדכי לפי שדומין לבוראן דכתיב (שמות ו') ושמי ה' לא נודעתי להם, יהודי למה נקרא שמו יהודי והלא ימיני הוא לפי שייחד שמו של הקדוש ברוך הוא כנגד כל באי עולם, הה"ד לא יכרע ולא ישתחוה וכי קנתרן היה ועובר על גזירת המלך אלא כשצוה אחשורוש להשתחוות להמן חקק עבודת כוכבים על לבו ונתכוון כדי שישתחוו לעבודת כוכבים, וכשהיה רואה המן שאין מרדכי משתחוה לו נתמלא חימה ומרדכי אומר לו יש אדון המתגאה על כל גאים היאך אני מניחו ואשתחוה לעבודת כוכבים ולפי שייחד שמו של הקדוש ברוך הוא נקרא יהודי לומר יהודי יחידי, וי"א שהיה שקול כאברהם בדורו, מה אברהם אבינו מסר את עצמו לתוך כבשן האש והחזיר והכיר לבריות גדולתו של הקדוש ברוך הוא הה"ד (בראשית י"ב) ואת הנפש אשר עשו בחרן אף מרדכי בימיו הכירו הבריות גדולתו של הקדוש ברוך הוא, הה"ד ורבים מעמי הארץ מתיהדים וייחד שמו של הקדוש ברוך הוא וקדשו ולפיכך נקרא יהודי דכתיב איש יהודי אל תקרי יהודי אלא יחידי.

Esther Rabbah 7:12אסתר רבה ז׳:י״ב

ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד, אותו שנא' בו (דברים ו') ה' אחד ישן לו מעמו, אמר לו הקדוש ברוך הוא אני אין לפני שינה הה"ד (תהלים קכ"א) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, ואתה אמרת יש לפני שינה חייך שמתוך שינה אני מתעורר על אותו האיש ומאבדו מן העולם הה"ד (שם /תהלים/ עח) ויקץ כישן ה' ויך צריו אחור, ד"א ישנו עם אחד אמר ליה שניהון רברבן שאוכלין ושותין ואומרים עונג שבת עונג יום טוב שהן מכניסין פחת בממונו של עולם, חדא לשבעה יומין שבתא, חד לתלתין יומין ריש ירחא, בניסן פיסחא, בסיון עצרת, בתשרי ריש שתא וצומא רבא וחגא דמטללתא, אמר לו אחשורוש כך הם מצווין בתורתן, אמר לו המן אלו היו משמרין את מועדיהם ומועדינו יפה היו עושין, אלא שמבזים מועדיך, ואת דתי המלך אינם עושים שאין משמרים לא קלנדס ולא סטרנליא.

Esther Rabbah 7:13אסתר רבה ז׳:י״ג

ובשעה שנחתמו אותן האגרות ונתנו ביד המן, ויבא שמח הוא וכל בני חבורתו, ופגעו במרדכי שהוא הולך לפניהם, וראה מרדכי שלשה תינוקות שהיו באים מבית הספר ורץ מרדכי אחריהם, וכשראה המן וכל חבורתו שהיה רץ מרדכי אחרי התינוקות הלכו אחרי מרדכי לדעת מה ישאל מרדכי מהם, כיון שהגיע מרדכי אצל התינוקות שאל לאחד מהם פסוק לי פסוקיך א"ל (משלי ג') אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבוא, פתח השני ואמר אני קריתי היום ובזה הפסוק עמדתי מבית הספר (ישעיה ח') עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל, פתח השלישי ואמר (שם /ישעיהו/ מ"ו) ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט, כיון ששמע מרדכי כך שחק והיה שמח שמחה גדולה, אמר לו המן מה היא זאת השמחה ששמחת לדברי התינוקות הללו, אמר על בשורות טובות שבשרוני שלא אפחד מן העצה הרעה שיעצת עלינו... אמר המן לאחשורוש אלהיהם של אלו שונא זמה העמד להם זונות ועשה להם משתה וגזר עליהם שיבואו כולם ויאכלו וישתו ויעשו כרצונם שנאמר לעשות כרצון איש ואיש, כיון שראה מרדכי כך עמד והכריז עליהם ואמר להם לא תלכו לאכול בסעודתו של אחשורוש שלא הזמין אתכם כי אם ללמד עליכם קטיגוריא כדי שיהא פתחון פה עם מדת הדין לקטרג עליכם לפני הקדוש ברוך הוא ולא שמעו לדברי מרדכי והלכו כולם לבית המשתה, א"ר ישמעאל שמונה עשר אלף וחמש מאות הלכו לבית המשתה ואכלו ושתו ונשתכרו ונתקלקלו, מיד עמד שטן והלשין עליהם לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לפניו רבונו של עולם עד מתי תדבק באומה זו שהם מפרישין לבבם ואמונתם ממך, אם רצונך אבד אומה זו מן העולם, כי אינם באים בתשובה לפניך.

Esther Rabbah 8:5אסתר רבה ח׳:ה׳

ד"א אשר קרהו בחלום מלמד שהזכיר לה את החלום אשר חלם כענין זה, בשנה השנית למלך אחשורוש וירא והנה רעש גדול וחזק ובהלה על הארץ ופחד ורעד לכל יושביה, והנה שני תנינים גדולים ויריעו זה לקראת זה ויערכו מלחמה וינוסו לקולם כל גויי הארץ, והנה ביניהם גוי אחד קטן ויקומו כל הגוים על הגוי הקטן לאבד זכרו מעל הארץ, ויהי היום ההוא חושך לכל העולם ויצר לגוי הקטן מאד ויזעקו אל ה', והתנינים נלחמים באכזריות חמה ואין מפריד ביניהם, וירא מרדכי והנה מעין מים אחד קטן עבר בין שני התנינים האלה ויפריד ביניהם מן המלחמה אשר היו נלחמים והמעין גבר (נגר) ויהי לנחל שוטף כשטף ים הגדול והולך ושוטף בכל הארץ, וירא והנה זרחה השמש לכל הארץ ויאור העולם, ויתרומם הגוי הקטן והגבוהים הושפלו ויהי שלום ואמת בכל הארץ, ויהי מהיום ההוא ומעלה וינצור מרדכי את החלום אשר חלם ובעת אשר הצר לו המן אמר לאסתר ע"י שלוחה הנה החלום אשר ספרתי לך בימי נעוריך, ועתה קומי ובקשי רחמים מאת הקדוש ברוך הוא ובאי לפני המלך והתחנני על עמך ועל מולדתך.

Esther Rabbah 8:7אסתר רבה ח׳:ז׳

ויעבר מרדכי ויעש ככל אשר צותה עליו אסתר, תמן אמרין שהעביר יום טוב של פסח בתענית ועל אותה צרה ויתפלל מרדכי אל ה' ויאמר גלוי וידוע לפני כסא כבודך אדון העולמים כי לא מגבהות לב ומרום עין עשיתי אשר לא השתחויתי להמן כי אם מיראתך פעלתי זאת לבלתי השתחוות לו כי יראתי מפניך לבלתי תת כבודך לבשר ודם ולא רציתי להשתחוות לזולתך כי מי אני אשר לא אשתחוה להמן על תשועת עמך ישראל כי לוחך הייתי מנעל רגליו ועתה אלהינו הצילנו נא מידו ויפל בשחת אשר כרה וילכד ברשת אשר טמן לרגלי חסידיך וידע המרגיז הזה כי לא שכחת ההבטחה שהבטחתנו (ויקרא כ"ו) ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלהיהם, מה עשה מרדכי קבץ את התינוקות וענה אותם מלחם ומים והלבישן שק והושיבם באפר והיו צועקים ובוכין ועוסקין בתורה.

Pirkei DeRabbi Eliezer (Higger) 49פרקי דר׳ אליעזר (היגר) מ״ט

איש יהודי היה בשושן הבירה, ר' שמעיא אומ' וכי לא היה בשושן הבירה יהודי אלא מרדכי בלבד, והא כתיב והיהודים אשר בשושן אם כן היו יהודים בשושן זולת מרדכי, אלא שהיה בן אבות אבטינאס שהיה מזרע המלוכה והיה עוסק בתורה לפי' נקרא שמו יהודי, ושמו מרדכי שהיתה תפלתו נכנסת לפני הב"ה /הקדוש ברוך הוא/ כריח מר דרור, בן יאיר שהיה מאיר פנים בהלכה, בן שמעי שהי"ה שיצא לקלל את דוד, בן קיש איש ימיני מזרע מימינים ומשמאילים, שנ' ובני בנימין נושקי רומי קשת, ר' שמעון אומ' בא וראה חכמתו של מרדכי שהיה יודע שבעים לשון שנ' הבאים עם זרובבל ישוע נחמיא מרדכי בלשן, והיה יושב בשער המלך לראות שלא תטמא אסתר ונערותיה בכל מאכל טמא... ורצה המלך לגדלו ולרוממו, שנ' גדל המלך אחשורוש את המן בן המדתא, וצוה המלך להיות כל עם ועם כורעים ומשתחוים לפניו, מה עשה המן עשה לו צלם מרוקם על בגדו ועל לבו, וכל מי שהיה משתחוה להמן משתחוה לע"ז שעשה, וראה מרדכי ולא קבל להשתחוות לע"ז, שנ' ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה, ונתמלא עליו חימה... ושמע מרדכי וקרע את בגדיו ולבש שק ואפר ויצא ברחוב העיר, שנ' ומרדכי ידע, והיה צועק ובוכה ואומ' לפני הב"ה רבון כל העולמים נשבעת לאבותינו להרבות את זרעם כככבי השמים וכחול אשר על שפת הים, ועתה נתת אותנו כצאן לטבחה, זכור לאברהם ליצחק וליעקב אשר נשבעת להם בך להרבות את זרעם כככבי השמים, שמעה אסתר ותשש כחה, שנ' ותתחלחל המלכה מאד, שלחה וקראה להתך נאמן ביתה לידע מה נעשה למרדכי, ויצא התך למרדכי ויגד לו את הדבר, ונכנס התך והגיד לאסתר, וראה המן יוצא ובא להתך והרגו, ולא מצאה אסתר איש נאמן אחר לשלוח אותו אל מרדכי, ואמרה היא בנפשה לבא אל מרדכי שנ' ותאמר אסתר להשיב אל מרדכי, אמרה לו לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום, ואלו הן י"ג בניסן י"ד בניסן ט"ו בניסן, אמר לה מרדכי והלא יום שלישי הוא יום ראשון של פסח, אמרה לו זקן שבישראל ואתה ראש לסנהדרין ואתה אומ' דבר זה, ואם אין ישראל לעשות הפסח למי הוא פסח, ושמע מרדכי את דבריה והודה לה מרדכי ועשה לה כל אשר צותהו, שנ' ויעבור מרדכי ויעש ככל אשר צותה עליו אסתר, מה הוא לשון ויעבור מרדכי, מלמד שעבר יום ראשון של פסח בלא אכילה ושתיה.

Midrash Panim Acherot Version B Parashah 6מדרש פנים אחרות נוסח ב׳ פרשה ו׳

ד"א איש יהודי היה בשושן הבירה. מלמד שהיה שקול כאברהם אבינו, באברהם כתיב היה יהיה (בראשית יח יח), במרדכי כתיב היה בשושן הבירה, אברהם מסר עצמו על קדושת השם, ומרדכי מסר עצמו על קדושת השם.

R. Saadia Gaon Introduction to Estherר׳ סעדיה גאון הקדמה לאסתר

אשר לשאלה:  למה לא כתוב במגילה שם "ה'" או "אלהים", אומר אני, ללא פסקנות, שמגילה זאת מחמת שנצטוו שהיא תיכתב כתעודה למען ידעו אותה מלכי פרס, שקבעוה בספריהם, כמו שכתוב:  "הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס" (י':ב'), עשו אותה פשוטה ללא שמות קדושים.  כי אם היו המאמינים קובעים את שם הרחמן בה, היו הכופרים קובעים במקומו, בהעתקה, את שם אלילם, ואז היו המאמינים – הסיבה שגרמה לקביעת שם עבודה זרה בידיעה מן הידיעות.  אבל אם לא ימצאו הכופרים שם בהעתקה, לא יקבעו כנגדו שם לאלילם, וכשהם סבורים שההכרח מאלץ אותם לפרש בשם האל, והם צריכים לומר:  "רוח והצלה יעמוד ליהודים מאת ה"', הם נותנים כינוי במקומו:  "ממקום אחר'" (ד':י"ד) ושותקים.  ואע"פ שמקום הוא שם משמות אלהים כמו שביארתי בכתוב "מעונה אלהי קדם" (דברים ל"ג:כ"ז) ובכתוב "ה' מעון אתה היית לנו" (תהלים צ':א'), עניינו:  שהוא מקום הכל ואין הכל מקומו, אלא, שאין זה משמות עצמות האל, וכך קובעת (?) המסורת, שאם אנו משתמשים בכינוי, עלינו לומר:  "המקום".

Rashi Esther 2:5רש״י אסתר ב׳:ה׳

איש יהודי – על שגלה עם גלות יהודה כל אותן שגלו עם מלכי יהודה היו קרויים יהודים בין הגוים ואפילו משבט אחר הם.

Rashi Esther 2:10-11רש״י אסתר ב׳:י׳-י״א

(י) אשר לא תגיד – כדי שיאמרו שהיא ממשפחה בזויה וישלחוה שאם ידעו שהיא ממשפחת שאול המלך היו מחזיקים בה. (יא) ומה יעשה בה – זה אחד משני צדיקים שניתן להם רמז ישועה דוד ומרדכי דוד שנאמר (שמואל א יז) גם את הארי גם הדוב הכה עבדך אמר לא בא לידי דבר זה אלא לסמוך עליו להלחם עם זה וכן מרדכי אמר לא אירע לצדקת זו שתלקח למשכב ערל אלא שעתידה לקום להושיע לישראל לפיכך היה מחזר לדעת מה יהא בסופה.

Rashi Esther 2:22רש״י אסתר ב׳:כ״ב

ויודע הדבר למרדכי – שהיו מספרים דבריהם לפניו בלשון טרסי ואין יודעים שהיה מרדכי מכיר בשבעים לשונות שהיה מיושבי לשכת הגזית.

Rashi Esther 3:2רש״י אסתר ג׳:ב׳

כרעים ומשתחוים – שעשה עצמו אלוה לפיכך ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה.

Rashi Esther 10:3רש״י אסתר י׳:ג׳

לרוב אחיו – ולא לכל אחיו מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין לפי שנעשה קרוב למלכות והיה בטל מתלמודו.

R. Yosef Kara Esther First Commentary 2:5-6ר׳ יוסף קרא אסתר פירוש א ב׳:ה׳-ו׳

(ה-ו) איש ימיני – משבט בנימין, ומפרש בצידו מפני מה קוראו יהודי – אשר הגלה מירושלם עם הגולה אשר הגלתה עם יכניה מלך יהודה – בכל מקום שגלו שבט יהודה גלה שבט בנימין עמהן, לפי שנחלתן היתה סמוכה זו לזו. (ו) עם יכניה – שתי גליות גלו לבבל: אחת של צדקיה, ואחת של יכוניה שהוא יהויכין והחרש והמסגר אלף גלו עמו ושבעים סנהדרין, ומרדכי היה אחד מהם. במקום אחד בעזרא (עזרא ב׳:ב׳, נחמיה ז׳:ז׳) נקרא בלשן.

R. Yosef Kara Esther First Commentary 2:19-20ר׳ יוסף קרא אסתר פירוש א ב׳:י״ט-כ׳

(יט-כ) ובהיקבץ בתולות שינית וגו׳ ואין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה וכו׳ – כיון שראה אחשורוש שאפילו לאחר שהמליכה אינה מגדת מולדתה ואת עמה, חשב בלבו: שמא ממשפחות עבדים היא, או ממשפחה בזוייה, ואינה ראוייה למלכות, אצוה לקבץ בתולות שינית שמא ימצא בהן אחרת מזרע המלוכה ונאה מזו ואעביר אסתר ואמליכנה אחרת תחתיה, לכך נאמר ובהקבץ בתולות שנית ומרדכי יושב בשער המלך – פתרונו: אף על פי שאסתר רואה שאחשורוש מצוה לקבץ בתולות שנית, שמא ימצא הגונה הימנה וראויה למלכות, ויעביר את אסתר וימליכנה אחרת תחתיה. אף על פי כן: אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה. ואע״פ שרואה שמרדכי כל כך חשוב בעיני המלך שמינהו יושב בשער המלך כמשפט השרים היושבים במלכות ושומרים את המלך, ואינו גנאי לה, אלא כבוד, אם תגיד מה הוא לה, שהרי מרדכי מזרע המלוכה ומזרע בית שאול המלך היה, ואסתר בת דודו ראויה הייתה למלכות, אף על פי כן: אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה כי מרדכי צוה עליה אשר {לא} תגיד. ושמא תאמר: לאחר שיצאת מרשות מרדכי ובאת לרשות אחשורוש יכולה לבטל מצות מרדכי, שציוה עליה שלא תגיד עמה ומולדתה, מפני מצות אחשורוש בעלה שדוחק אותה שתגיד. לכך נאמר: ואת מאמר מרדכי אסתר עושה כאשר היתה באמנה אתו – {ופתרונו: ואת מאמר מרדכי אסתר עושה כאשר היתה עושה} בהיותה אתו, כשהיה אומן אותה. וכל זה נכתב לנו: למען דעת צדקות י״י, שאילו הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה לאחר שנשאת לאחשורוש, לא נתקנא המן למרדכי, ולא נתן לו רשות אחשורוש לעשות בעם כטוב בעיניו, ואין נס בדבר זה. לפיכך בא ללמדך תוקף הנס, שבתחילה נישאת אסתר למלכות קודם שיעלה המן לגדולה, והמלך לא ידע את עמה ואת מולדתה, ובא המן ונתקנא במרדכי, וחשב לאבד את כל היהודים, ובבואה לפני המלך אמר המלך: ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו.

R. Yosef Kara Esther First Commentary 10:3ר׳ יוסף קרא אסתר פירוש א י׳:ג׳

כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו – למדך שמקצה אחיו שלא היה רצוי להם, שהיו מליזים אחריו לומר: ראו מה עשה לנו מרדכי, שנתגרה בהמן, ועל ידו נמכרנו להשמיד להרוג ולאבד, לולי י״י שהיה לנו, שלב מלכים בידו, והיטה לב המלך לצוות אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם. דורש טוב לעמו – לפני המלך והשרים ודובר שלום לכל זרעו.

R. Yosef Kara Esther Second Commentary 3:2-4ר׳ יוסף קרא אסתר פירוש ב ג׳:ב׳-ד׳

(ב-ג) וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כורעים ומשתחוים להמן – וכל שכן אחרים שאינן חשובים שישבו בשער המלך. ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה – ואחריו מפרש: כשאמרו לו עבדי המלך אשר בשער המלך למרדכי: מדוע אתה עובר את מצות המלך, והלא מצות המלך לכל עבדי המלך היושבים בשער המלך שיכרעו וישתחוו להמן, ואתה כאחד ממנו. (ד) והוא השיבם: יהודי אנכי ואיני מבטל דברי אלהים ומקיים מצוות בשר ודם שאיני רשאי להשתחוות לבשר ודם, בלתי לי״י לבדו. שונן המקרא שהוא אומר: ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא יהודי – למדנו שכך השיבם: יהודי אנכי ואיני רשאי להשתחות ולכרוע כי אם לי״י לבדו.

Rashbam Esther 2:6רשב״ם אסתר ב׳:ו׳

עם יכניה מלך – שתי גליות גלו לבבל, אחת של צדקיה ואחת של יהויכין שהוא יכניה, והחרש והמסגר אלף גלו עמו (ראה מ"ב כד,טז), וסנהדרין שבעים, ומרדכי היה מסנהדרין, שבמקום אחר, בעזרא, נקרא "מרדכי בלשן" (עז' ב,ב; ראה מנחות סה,א).

Rashbam Esther 10:3רשב״ם אסתר י׳:ג׳

לרוב אחיו – לא דקדק הכתוב; הוא הדין 'לכל אחיו', לפי פשוטו (וראה מגילה טז,ד). ודובר שלום לכל זרעו – לכל בני עמו; וכפל מלתו על דורש טוב לעמו.

Ibn Ezra Esther Version A 2:9אבן עזרא אסתר נוסח א׳ ב׳:ט׳

וטעם בית הנשים – דבק עם וישנה כי שינה מנותיה ונערותיה והיא בבית הנשים עם חברותיה, יש אומרים כי מרדכי לא עשה נכונה שצוה על אסתר שלא תגיד עמה כי פחד שלא יקחנה המלך לאשה אם ידע שהיא מהגולה, ואחרים אמרו כי בדרך נבואה או בחלום ידע שתבא תשועה על ידה לישראל, והנכון בעיני כי עשה זה מרדכי בעבור שתשמור תורת השם בסתר שלא תאכל נבילות ותשמור השבתות ולא ירגישו המשרתים כי אם יודע הדבר שמא המלך יכריחנה או יהרגנה כי בעל כרחה נתפשה וידענו כי מרדכי היה מגדולי ישראל כי הנה הוא שלישי לשרים העולים עם זרובבל וכאשר ראה כי לא נבנה הבית בא אל עילם והיה בשער המלך בארמון והיא מעלה גדולה, והנה דניאל הפקיד חביריו על מלכות בבל והוא בשער המלך ולולי שהיה מרדכי קודם מעשה אסתר ממשרתי המלך לא עזבוהו המשרתים להתהלך לפני חצר בית הנשים.

Ibn Ezra Esther Version A 10:3אבן עזרא אסתר נוסח א׳ י׳:ג׳

ורצוי לרב אחיו – כי אין יכולת באדם לרצות הכל בעבור קנאת האחים.

Ibn Ezra Esther Version B 2:5אבן עזרא אסתר נוסח ב׳ ב׳:ה׳

בשושן הבירה – לא היה בארמון המלך יהודי, רק זה לבדו; כי דיין היה, כאשר אפרש (ראה להלן,יא). והיהודים היו רבים בעיר שושן.

Ibn Ezra Esther Version B 2:11אבן עזרא אסתר נוסח ב׳ ב׳:י״א

ובכל יום ויום – לולי היות מעלה גדולה אל מרדכי, שהיה יושב בשער המלך (ראה להלן,יט) ― והטעם: שופט, כאשר כתוב בדניאל שהיה "בתרע מלכא" (דנ' ב,מט) ― קודם שתלקח אסתר, לא היה יכול ללכת לפני חצר בית הנשים, כי מי יביאנו שם? ולפני החצר היה מתהלך, כי לא יכול לראותה בבית הנשים.

Ibn Ezra Esther Version B 3:4אבן עזרא אסתר נוסח ב׳ ג׳:ד׳

(ד) ויגידו להמן – הטעם: הגידו; כי הוא כפ"ה רפה בלשון ישמעאל. כי הגיד להם זה האות, שהיה בבגדי המן צורת צלמי אליל, על כן לא השתחוה לו מרדכי (ראה פר"א נ); כי הנה ראינו אברהם אבינו השתחוה לבני חת (ראה בר' כג,ז). ואם שאל שואל: למה לא סר מרדכי משער המלך עד שלא יראנו המן, ולא יסכן בנפשו ובנפשות ישראל? התשובה: כי לא יכול לסור משער המלך, כי במצות המלך עומד שם, כי מעלה גדולה היתה; ואם יעבור מצות המלך, יהרג.

R. Elazar HaRokeach Esther 4:16ר׳ אלעזר הרוקח אסתר ד׳:ט״ז

כתיב כנוס ב' פעמים.  אחד כאן לך כנוס וכו', ובפעם ב' בקהלת ג' ועת כנוס אבנים.  הם הצדיקים שנקראים אבני קודש:  תכנוס אותם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות להתפלל, ע"כ.

R. Avigdor Kohen Tzedek Esther 2:10ר׳ אביגדור כהן צדק אסתר ב׳:י׳

אשר לא תגיד – וסמיך ליה: "ומרדכי יושב בשער". קשה קצת: אחרי שהמן עלה ומרדכי ירד, אם כן, למה ישב שם בעיניו. וי"ל: ישב מרדכי ומצפ[ה] מתי שהיה יכול לגנוב את אסתר להוליכה למלכות אחרת, כי היתה אשתו, ואחשורוש לא ישים על ליבו שהיא יהודיה, אבל אם היתה מגדת עמה ומולדתה, אז היה הורג כל היהודים עד שהיה מחזירה.

R. Avigdor Kohen Tzedek Esther 3:2ר׳ אביגדור כהן צדק אסתר ג׳:ב׳

וכל עבדי המלך אשר בשער המלך – אלו סנהדרין, שנאמר:  "ועלתה יבמתו השערה" (דברים כ"ה:ז').

Eshkol HaKofer Esther 2:5-8אשכול הכופר אסתר ב׳:ה׳-ח׳

ונוכל להתיר הספיקות באופן אחר שהזכיר כ"ז להורות על מעלת מרדכי לפי שידוע הוא שהאנשים הגולים בימי אדונים קשים א"א להם לשמור התורה והמצות לפי שהם כמו עבדים מחמירים הפטורים מן המצות עד שלסיבת זה נשתבח יוסף הצדיק בהיותו עבד במצרים והלך בדרכי התורה ונשמר מכל רע ומאכל טמא עד שלסיבת זה אמר הכתוב בו ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל שהי' שומר עצמו מכל דבר רע שיש בו נדנוד אסור עד שלא הי' אוכל כי אם לחם יבש וזהו כי אם הלחם אשר הוא אוכל... וממנו למדו חנני' מישאל ועזרי' לבלתי התגאל בפתבג המלך... וכן הענין בעצמו במרדכי הצדיק שהגלה מירושלים ועכ"ז הי' עומד בצדקו איש יהודי כבראשונה ולכן לא אמר ויהי איש יהודי אלא איש יהודי כמו שיאמר ראו דבר פלא היות איש יהודי כשר בשושן הבירה והוא הי' עומד בשער המלך שר וחשוב בהיכלי מלך והי' ראוי שילמד מדרכיהם ויתגאל במאכלם לפי גודל מעלתו ועכ"ז הי' איש יהודי כשר ופרוש מכל טומאה כמו שהי' יוסף כשהי' מלך... ואמר עוד אשר הגלה מירושלים והי' ראוי שמצד הגלות והשביה לא יוכל להזהר בעניני התורה והמצוה עכ"ז הי' עומד בצדקו ואע"פ שהגלה ע"י נבוכדנאצר מלך קשה ורשע... ואמר ויהי אומן את הדסה להורות ג"כ שלימותו לפי שכבר יקרה שיהי' אדם צדיק והסיד ויהיו בני ביתו רשעים ובלתי הגונים כמו שהי' באלישע שהי' איש האלהים קדוש ואין משרתיו קדושים כמו שראינו בגחזי נערו, לז"א בכאן שכמו שהוא הי' צדיק כן כל בני ביתו היו צדיקים וזהו ויהי אומן את הדסה שזה רמז לצדיקים כדכתיב והוא עומד בין ההדסים היא אסתר הצנועה והידועה המסתרת עצמה כדכתיב אין אסתר מגדת בת דודו צדיק כמותו, ולפי שיש צנועה במעשיה היא נאה ולא ביופיה, ויש אשה יפה וסרת טעם אמר כאן שהיא היתה צדקת ונאה במעשיה וגם יפת תאר וטבת מראה... ואמאי אתקרי שמה אסתר בשם כוכב נוגה ובלשון יוניתא קריין ליה איסתירא והות בביתא דמרדכי חמש ושבעין שנין לא חזת אפי גברא אלהין אפי מרדכי וכו' רצה לפרש כי שמה בלה"ק אסתר על שהיתה צנועה ושזה השם של אסתר הי' ג"כ בלשון יון כשם כוכב נוגה שקורין לו איסתירא, להורות שהיתה מאירה וזה ג"כ מסכים... ויהי כהשמע דבר המלך ודתו ובהקבץ בתולות רבות וגו׳ כבר כתבתי למעלה שנראה כ״ז מיותר אבל הנראה שכל הפסוקים הקודמים הם הצעה לזה הפסוק ובאו לתרץ ספק א׳ והוא כי דבר ידוע שהקב״ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה כמ״ש וסביביו נשערה מאד וא״כ מרדכי צדיק וחסיד שמסר עצמו למיתה לבלתי השתחוות להמן ושם כל ישראל בסכנה עצומה ואיך עתה כששמע כרוז המלך שכל מי שיש לו בה או אחות שיביאה אל המלך להיותה נבעלת לערל עע"ז. למה לא שם עצמו בסכנה להוליכה אל ארץ גזירה לבא במערות צורים או בנקיקי הסלעים עד יעבור זעם או להוליכה למלכות אחרת ואם א״א לעשות לא זה ולא זה הנה ראינו בעינינו במלכות פורטגאל בזמן הגירוש שלקחו הבנים והבנות באונס להעבירם על דת ולהמירם, שהיו חונקים עצמם ושוחטים עצמם ונשותיהם ובפרט בראשונה שהגזירה לא פשטה אלא בבנים ובנות, היו לוקחים הבנים והבנות ומשליכים אותם בבורות להמיתם בחייהם או לחונקם ולשוחטם ולא שיראו אותם עובדים ע"ז ולמה לא עשה מרדכי א׳ מאלו הדברים שעשו קטני ישראל בפורטגאל וראוי הי׳ למרדכי ליהרג על דבר כזה ולא שיראה בעיניו לאסתר ביד גוי עובד ע״ז ולמה המתין עד שלקחוה בידים, והדבר הזה לא הי׳ דבר סתר רק הכרוז נשמע בכל המקומות ונשמע דבר המלך ועצת הנערים בכל המלכות וזהו בהשמע דבר המלך ועוד שניתנה דת שלא יעבור וזהו ודתו כמו והדת נתנה בשושן הבירה ועוד דבר אחר של פרהסיא בהקבץ נערות רבות וא״כ זה דבר זר מאוד איך לא שמר מרדכי את אסתר הצדקת מע״ז ואיך לא ידע להזהר, ולכן הקדים ואמר איש יהודי הי׳ בשושן וכו׳ שהי׳ איש יהודי וכשר בין מצד שמו בין מצד מעשיו בין מצד אבותיו כנ״ל ועוד מורה על שלימותו אשר הגלה מירושלים ג״כ כמו שכתבתי למעלה ועל כל זה ויהי אומן את הדסה הצדקת היא אסתר הצנועה והנסתרת ועם כ״ז אשר גדל ורבה אויבי כלה והוא ידע הדבר והכריז והמתין עד שיקחוה בע״כ ואיה צדקתו איה חסידותו איה גבורתו אשר לבו כלב הארי׳ ועכשיו הסגיר ביד אויב כל מחמדיו, והיא ג"כ הי׳ ראוי לה למסור עצמה למיתה קודם שתבעל לו כמו שאמרו בירושלמי על בתו של ר׳ יוחנן שהי׳ בימי היונים וגזרו על כל בתולה שתבעל להגמון תחלה ויהי כאשר נתפסה בתו של ר׳ יוחנן להבעל להגמון אמרה לו שקודם שישכב עמה היא רוצית שיאכלו וישתו ביחד והאכילתו תבשיל של גבינה והשקתו יין ישן כמו שעשתה יעל לסיסרא כן הי׳ בכאן שאחר שאכל תבשיל של גבינה נשתכר ונרדם והוציאה סכין בעל פיפיות והרגתו ונעשה נס לישראל ולכן אמרו נשים חייבות בהדלקת נ״ח שעל יד אשה נעשה הנס ולכן תקנו לאכול תבשיל גבינה בחנוכה זכר לאותו הנס וא״כ כמו שעשתה זאת האשה שמסרה עצמה למיתה כך הי׳ ראוי שתעשה אסתר אחר שמרדכי לא ידע להזהר לזה בא הכתוב להתיר כל אלו הספקות ואמר אל תתמה על החפץ כי כל האומר מרדכי ואסתר חטאו אינו אלא טועה כי יש לך לדעת שלא הי׳ להם שום פנאי לעשות שום דבר לפי שפתע פתאום נלקחה אסתר וז״ש ויהי בהשמע דבר המלך כלומר ויהי דבר גדול כי מיד כהשמע דבר המלך ודתו ובהקבץ נערות מיד ותלקח אסתר אל בית המלך באונס גמור בלי שהות, ואולי הלשינוה לפי שידעו מפי השמועה שהיא יפת תאר וזהו ויהי בהשמע דבר המלך ודתו מיד באותו שעת ותלקח אסתר באונס גמור לפי שהלשינוה ומרדכי לא ידע בדבר עד שלקחוה וכ״ז ג״כ רמוז במלת ותלקח כי למה לקחוה והלא פתשגן כתב הדת לא הי׳ אלא להקבץ בתולות וכל מי שיהי׳ לו בת או אחות יביאה אל יד הגי אבל אמר ותלקח לפי שלא רצו להמתין עד שיביאוה רק לקחוה בע״כ ולפי שמרדכי הי׳ יושב בשער המלך ושם הי׳ מושב המלך לזה לא הי׳ יכולת בידו להטמינה כי תיכף בעת הוסכם הדבר מפי המלך לקחוה פתאום ואלו הי׳ יושב רחוק משושן הבירה אולי הי׳ יכולת בידו לברוח או לעשות דבר א׳ מהדברים הנזכרים. ולפי דעתי שע״ז אמר איש יהודי הי׳ בשושן הבירה שהי׳ ראוי לומר ויהי איש יהודי גם מה לנו אם הי׳ בשושן או במקום אחר, אבל אמר כן לרמוז שכ״ז הרע קרה לו לפי שהי׳ יושב בשושן הבירה וזהו היה בשושן הבירה שלא הי׳ ראוי להיות.

Eshkol HaKofer Esther 2:21אשכול הכופר אסתר ב׳:כ״א

בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך קצף בגתן ותרש נראה שזה מיותר שכבר כתב למעלה סמוך לזה ומרדכי יושב בשער המלך ולמה חזר בכאן לומר ומרדכי יושב כו' ועוד למה אמר בימים ההם כי ידוע הוא אבל נראה שכל דבר המגלה הזאה הם נסים נסתרים ואחר שידוע שמרדכי הוא מגדולי הסנהדרין שכן הוזכר שלישי א"כ יקשה איך מלאו לבו לשבת בשער המלך ולעזוב מלעלות השערה אל הזקנים אשר שם האלקים עד שאמרו שפירשו ממנו רוב הסנהדרין דכתיב ורצוי לרוב אחיו ולא לכל אחיו, לז"א לתרץ כ"ז בימים ההם ר"ל בעבור הימים האיומים ההם מרדכי יושב בשער המלך שאם לא בעבור הזמן שהי' מסוכן והיו ישראל בצרה מצד עונותיהם לא הי' מרדכי יושב שם בטל מן ההורה אבל לפי שהי' מרדכי מרגיש והי' רואה שהקב"ה עתיד לעשות נס לישראל כמ"ש למעלה בפ' ומרדכי מתהלך באומרו כי לא לחנם עלתה אסתר למלוכה אלא שהקב"ה יעשה נס ע"י וכן בכאן בשביל הזמן והימים מרדכי יושב כדי שישמע דבר מה וכן הי'.

Eshkol HaKofer Esther 3:4אשכול הכופר אסתר ג׳:ד׳

ואולי נאמר לפי הדרך הזה שמרדכי חשב מחשבת אמת וראה שישראל נתחייבו כליה בשביל שני דברים שהשתחוו לצלם כ"כ ושנהנו מסעודת אחשרורוש כמו שאמרו חז"ל ולכן לבטל הגזירה הי' צריך לתקן אלו הב' דברים ולכן אסתר תקנה ענין האכילה ואמרה אל תאכלו ואל תשתו ומרדכי שם עצמו בסכנה ותקן המעוות של השתחווית הצלם לכן רצה לקדש השם ולמסור נפשו שלא להשתחוות להמן ולצלמו כדי שיתכפר להם עון שהשתחוו לצלם.

Eshkol HaKofer Esther 10:3אשכול הכופר אסתר י׳:ג׳

ולכן אמר שמרדכי הי' שלם באלו הב' וגם הי' משלים בני דורו מהם. ואמר דורש טוב לעמו בעשיית התורה והמצות וכנגד שלימות המדות אמר ודובר שלום לכל זרעו כי הי' מישרם בדעות האמיתיות באופן שהי' שלימים בגוף ובנפש.

R. Y"S Reggio Esther pp. 6-10ר׳ י״ש ריגייו אסתר עמ׳ 10-6

בהקבץ נערות רבות אל שושן ובתוכן גם אסתר לא זכר הכתוב שהיה מרדכי דואג ונעצב על הפרדו מבת דודו אשר לקחה לו לבת, גם לא שהזהיר אותה בהזהרות אחר הזהרות לבלתי תסור מדרך התורה ולבלתי תבגוד באמונת אחדות הבורא לזנות אחרי סברות הפרסיים המאמינים בשתי רשויות בהיותה עתה נבדלת מן היהודים ומוכרחת לבלות ימיה בין עם לועז, כמו שהיה ראוי לעשות לאיש חרד על דבר ה' ודבק באמונת אבותיו. גם לא מצאנו שהזהיר אותה לבלתי תתגאל בפתבג המלך וביין משתיו, אע"פי שהיה יודע כי הנערות הנכנסות לבית הנשים לא היו אנוסות ומוכרחות לקחת מזון אשר יושם לפניהן, שהרי כתוב (אסתר ב':י"ג) את כל אשר תאמר ינתן לה, ואע"פי שהיה יודע כי שנים מעט קודם לכן דניאל בבואו עם חבריו אל חצר מלך בבל נתן אל לבו לבלתי התגאל בפתבג המלך והצליח בזה, ואע"פי שהיה יודע כי בודאי אסתר לא תמרה את פיו בדבר חמור כזה אלא תעשה ככל אשר יצוה עליה, כי כן כתוב (שם ב':כ') ומאמר מרדכי אסתר עושה; הנה מכל אלה שתק הכתוב ולא הגיד לנו דבר, אבל הפך מזה הודיענו כי מרדכי צוה עליה אשר לא תגיד את עמה ואת מולדתה, ופה יש מקום לשאול: למה נתן לה מרדכי זה הצווי? והלא יותר טוב בכל מצב ובכל זמן שימצא איש ממנו לקרוא בקול גדול כדברי יונה הנביא: עברי אנכי ואת ה׳ אלהי השמים אני ירא! וכן עשה דניאל בארמון נבוכדנצר, וכן כל קדמוני האומה בחירי יה בבואם למקום שלא היו מכירים אותם התפארו בקרוש ישראל והודיעו בשמחה היותם עבדי האל ית' ומאמיני תורת משה נאמן ביתו, וכן התנהג אברהם בגרר שאמר לאבימלך כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה, והודיעו בזה שהוא ירא אלהים, ולמה זה יתחפש איש ישראל ויתנכר לאביו שבשמים כאלו יבוש ויכלם להודות בקהל עם היותו עברי? ובפרט במצב שהיתה בו אסתר היה ראוי לה להגיד עמה ומולדתה לפי שבהעלמת אמונתה תצטרך להתגאל במאכלות אסורות כשאר הבתולות פן יתפרסם היותה עברית אם תעשה שינוי במאכליה, אבל אם תגיד שהיא עברית היתה יכולה לשאול מאכלים המותרים לה כי כן כתוב את כל אשר תאמר ינתן לה. והמפרשים הרגישו בזה ובקשו לתרץ באופנים שונים, קצתם אמרו כי חשש מרדכי פן יבחר בה המלך בשמעו שהיא מזרע המלוכה, אך זה לא יתכן, כי אם הדבר כן היה ראוי שתגיד מולדתה אחרי הושם כתר מלכות בראשה. כי אז יכבדנה המלך כפלים, ובכל זאת אנו רואים שאף אחרי בחירתה לא הגידה שנא' (שם ב':כ') אין אסתר מגדת. ואחרים אמרו כי רצה שתעלים מולדתה כרי שהיה ביכלתה לעזור יותר את בני עמה במסתרים אם תגיע למלכות, מה שלא היתה יכולה להועיל כל כך אם ידע המלך שהיא ישראלית, יאמר לזכות עמה היא דורשת, אך זה אינו מספיק, כי מלבד שבהקבץ הבתולות לא היתה עדיין עת צרה ליעקב ודחוק הוא שיקוה אז מרדכי לעזרת המלכה קודם הסכנה, הנה הנסיון הוכיח ההפך, כי כל עוד שהעלימה משפחתה לא הועילה כלום ורק בהגיד עמה ומולדתה יכלה להציל היהודים, כמו שאמרה בפירוש לפני המלך כי נמכרנו אני ועמי, א״כ מה תועלת הגיע לה מהעלמת מולדתה ימים רבים? לכן לא נשאר אלא להחזיק בדעת הראב"ע שכתב בשם יש אומרים כי פחד מרדכי פן לא יקחנה המלך אם ידע שהיא מהגולה, וזה מסכים עם פשטי הספורים הבאים במגלה כי כל חפצו של מרדכי לא היה אלא לראות כתר מלכות על ראש אסתר. ובעבור תוחלתו זאת היה מתהלך יום יום לפני חצר בית הנשים לדעת מה יעשה בה אם תצליח למלוכה כמו שהיה מקוה, הגם כי שרידי ישראל בכל דור ודור המבינים היטב יעוד האומה לא יבקשו שררה זמנית לא לעצמם ולא לבני משפחתם, ובפרט לישב על כס מלכות להשתרר על עם עובדי שתי רשויות ואצל מלך המשתחוה לשמש, והגם כי אין ראוי לישראלי להעלים אמונתו ולהתגאל במאכלים אסורים בשביל שררה כזאת. ב)  מה שהיה מרדכי ממאן לכרוע ולהשתחוות להמן כמצות המלך... ואם מפני שלא רצה להשתחוות לבן אדם, הנה טעה בהתחסדות, כי דבר זה לא נאסר לנו מן התורה, ואברהם השתחוה לעם הארץ, ויעקב ובני ביתו לעשו, גם בני יעקב ליוסף ורות לבועז ודוד ליהונתן ולשאול ואביגיל ומפיבשת ואחימעץ לדוד ורבים כמוהם, ולמה זה מרדכי לבדו יתחסד יותר מכולם?  ואם תאמר שחשב שלא ישגיח המן עליו כמו שבאמת לא היה משגיח לולי עבדי המלך הולכי רכיל הודיעוהו זאת, למה א"כ לא השתחוה כשראה שהגיע הדבר לאזני המן?  ואיך יביא עצמו וכל בית ישראל בסכנה עצומה בהקשותו את ערפו על דבר קטן כזה? אם תאמר כי הוא לא ידע שהצורר הזה יקח נקמתו מכל היהודים, תשובתך בצדך כי גם אחרי שידע פתשגן כתב הדת להשמיד כל היהודים לא קם ולא זע ממנו (ה':ט'), ודוק שלא נזכרה פה כריעה והשתחויה אלא רק לקום מפניו שהוא רק דרך מוסר, ואף דבר קל כזה לא רצה מרדכי לעשות בזמן שראה השעה משחקת להמן ומדת הדין מתוחה על ישראל, ואיך נוכל למצוא לו התנצלות?  והנה הכתוב עצמו גלה לנו הטעם למה לא רצה לכרוע שנא' כי הגיד להם אשר הוא יהודי, שמענו מזה שרק מפני יהדותו לא כרע להמן ולא מפני שנאה קדומה או מטעם אחר, ולפי שאין בשרשי דתנו ואמונתנו מה שיאסור ההשתחויה לבן אדם הוכרחנו לומר כי המתנהג כן לא ירד אל עומק תכלית כונת התורה, ולכן ישים העקר טפל והטפל עקר.

R. Y"S Reggio Esther pp. 15-16ר׳ י״ש ריגייו אסתר עמ׳ 16-15

מן הטעמים האלה לא ידעתי אם יתרחק מהאמת מי שיחשוב כי לא היה מרדכי מן השרידים אשר ה' קורא ולא יאותו לו התוארים אשר תארוהו בו בזמן מאוחר אחרי שהכתובים עצמם מוכיחים כי לא נמצאו בו התנאים הצריכים לאיש מופת הנצב ברום המעלה ומוכתר במדות יקרות בחכמה וביראת ה', רק היה כאחד העם הנמצאים אז בשושן, ואם הפסוק האחרון דאסתר מרבה לספר בשבחו זה נהיה רק בעבור מה שגדלו המלך אחרי כן בשומו אותו משנה למלכותו, וידוע כמה נקל היה בימים ההם אצל מלכי פרס שיעלה איש פתאום לגדולה, ובפרט אחרי כי הצליח ע"י מקרה להציל חיי המלך בהודיע לאסתר קשר בגתן ותרש, אבל קודם לכן כבר הודיענו כותב המגלה כי לא היה מרדכי מן המיוחסים שבדור ולא היה לו יתר שאת על שאר אחיו, וזה באמרו בתחלת הספור איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי, כי הנה כן מנהג כותבי ספרי הקדש בבואם לספר מציאות איש מן ההמון לומר תחלה שהיה איש אחד במקום פלוני ואח"כ להגיד את שמו, כמו ויהי איש אחד מצרעה וגו' ושמו מנוח (שופטים י"ג:א'), ויהי איש מהר אפרים ושמו מיכיהו (שם י"ז:א'), ויהי איש לוי גר בירכתי הר אפרים (שם י"ט:א'), ויהי איש אחד מן הרמתים (ש"א א'), ויהי איש מבן ימין (שם ט':א'), ואיש במעון וכו' (שם כ"ה:ב') ורבים כן, ואם פעם אחת מצאנו איש היה בארץ עוץ איוב שמו, וכתוב אחריו והיה האיש ההוא תם וישר וכו', אין ללמוד מזה כלום נגד הכלל שהצגנו, כי איוב היה איש פרטי אחד אשר קורותיו לא נגעו רק אל עצמו ולא אל בני עמו ולא אל הכלל, אבל בספור מציאות איש אשר פעולותיו וקורותיו נוגעים לטובת כללות אומתו או שהיה לו איזה מנוי של שררה על האחרים לא יזכרהו הכתוב סתם בלשון איש היה וכו' ושמו וכו', אלא יוסיף לו אם בפעם הראשונה או במשך הספור איזה תואר של חשיבות להבדילו מהמון העם, כמו דניאל הנקרא איש חמודות ועזרא הנקרא סופר מהיר ונאמר עליו (שם ז':י') כי הכין לבבו לדרוש את תורת ה' וכו', ונחמיה שהיה מן המבינים את העם לתורה (נחמיה ח':ט') גם היה הראשון מן הבאים על החתום באלה ובשבועה ללכת בתורת האלהים (שם י':ב') אבל מרדכי לא נאמר עליו רק סתם איש יהודי היה בשושן הבירה כאילו אין בו רק זאת הסגולה שהיה יהודי כאחד העם הנמצאים בשושן, ורק לפי שקרה אח"כ על ידו מה שקרה הקדים להזכיר שהיה איש אחד שם הנקרא מרדכי, ושמענו שלולי המקרה הזה המסופר במגלה לא היה ראוי להבדילו משאר העם ולהזכירו ביחוד, גם בהמשך הספור לא נתן לו כותב המגלה שום תואר של חשיבות בחכמה או במדות, רק אמר שהיה גדול בבית המלך ולכן נפל פחדו על כל העמים, ואולי מטעם זה אמר בפסוק האחרון שהיה גדול ליהודים, כלו' שנפל פחדו גם על היהודים, וכל זה בעבור שגדלו המלך, וכבר היה מן הקדמונים מי שהרגיש קצת בזה ואמר (מגלה ט"ז:) לרוב אחיו ולא לכל אחיו מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין, ופירש"י שם לפי שבטל מדברי תורה ונכנס לשררה, אשר זה נותן מקום לחשוב שהיה רודף אחר הכבוד עד שבעבורו התרשל מהגות בדברי תורה.  גם בהמשך הספורים, ובפרט בסוף הספר, תארו תמיד כותב המגלה בשם מרדכי היהודי, ולפי שכבר הודיע בתחלת הענין היותו יהודי יהיה זר מאד לתארו כן פעמים אחרות בהיות נגד המנהג לקרוא כן לאיש אשר כבר קדם יחוסו, כי מעולם לא שמענו אומר ברוך בן נריה היהודי, או זרובבל היהודי, או נחמיה היהודי, ולמה זה למרדכי לבדו יקראו כן?  וכי לא ידענו כבר שהוא יהודי?  אלא יראה שכונת כותב המגלה לומר כי יהדותו גרמה כל המעשה הזה לפי שחשב עצמו מחוייב לבלתי השתחוות להמן בעבור היותו יהודי כדרך שכתבנו למעלה, ולכן נשאר לו זה השם כשם תואר המורה על פעולותיו, כדרך שקראו לחני שם מעגל (תענית פ"ג) ולשמואל ירחינאי ולנחום איש גם זו בעבור תכונה פרטית הנמצאת בהם או מקרה פרטי אשר קרה להם. והנה ידעתי כי המתחסדים בעם יקראו תגר על הדברים האלה ויחשבום כהוצאת לעז על איש צדיק תמים אשר חז"ל הושיבוהו במעלה נפלאה ומנוהו בכלל הסנהדרין והפליגו לספר בשבחו בכמה מדרשות כנודע; אמנם כפי האמת לא היתה כונתנו בזה להוריד איש מכבודו הראוי לו, גם לא אך להתנגד אל הסברות היותר מפורסמות, הגם כי על הרוב הדבר היותר מפורסם אינו בעבור כן יותר אמתי, אלא רק להבין עומק הפסוקים כפי פשטם הנגלה נתכוננו, כי עם הפשט כרתנו ברית לא נטה ממנו ימין ושמאל, ובעבור כן הוכרחנו להתרחק מן ההגדות אשר כותביהן עצמם לא כיונו לפרש פסוקים על ידן, רק תכלית אחר היה להם במה שכתבו, וכבר החליטו כל החכמים האמתיים שאין להוציא מן המדרשות ביאורי הכתובים, לכן לא אאריך בכיוצא בזה, רק אומר שאין הסברא נותנת היות מרדכי נמנה במספר הסנהדרין, כי מלבד שאין רמז לזה בשום אחד מהפסוקים יהיה זר מאד ישיבתו תמיד בשושן בעוד שהיו שאר אנשי הסנהדרין בירושלים, גם ממה שנזכר (נחמיה ז' ז') בין העולים משבי הגולה שם מרדכי אצל שמות בלשן מספרת בגוי וכו' אין להוכיח שזה הוא מרדכי דמגלה, אלא איש אחר היה ששמו כך כמו שמצאנו הרבה פעמים בס' נחמיה שני אנשים אשר שם אחד להם, וכבר הוכיח הראב"ע שהאיש קיש הנזכר בין אבותיו של מרדכי אינו קיש אבי שאול, וכן הסברא נותנת שהרי בס' ד"ה א' ח' ל"ג (אשר בלי ספק נכתב שנים רבות אחר מעשה דמגלה ואחר ימי עזרא, עיין צונז גאטטעמדיה' פארטרעגע דף ל"א) נזכרו תולדותיו של קיש אבי שאול עד י"ג דורות ועל הדור האחרון מהם אמר (שם פסוק מ') ומרבים בנים ובני בנים מאה וחמשים, אשר בזה הודיענו כותב הספר כי הוא היה מכיר תולדותיו היטב, ועכ"ז לא נזכרו בתוכם לא מרדכי ולא יאיר ולא שמעי מה שלא היה חודל מהזכירם אם היו מזרע שאול. גם בספר בן סירא הנכתב בודאי קרוב לסוף בית שני נזכרו בסופו כמה חסידים וגדולי אומתנו. זרובבל ויהושע בן יהוצדק ונחמיה ושמעון הצריק שהיה בימי אלכסנדר כמה שנים אחר מעשה דמגלה, אבל מרדכי לא נזכר שם. סוף דבר אין בכל כתבי הקדש וספרי הקדמונים משענת או אפילו רמז דחוק אל מה שרצו לייחס אחרי כן אל האיש מרדכי, ואנחנו רק לפרש המקראות באנו.

Hoil Moshe Esther 2:5הואיל משה אסתר ב׳:ה׳

מרדכי – הוראתו בל' פרסי אדום, אולי היה שערו אדמוני או היו פניו צהובות, ומשרש זה נהיה שם Mars, Marte למזל מאדים, וממקור זה גם שם Mord בלשון אשכנז להוראת רציחה.

Hoil Moshe Esther 2:19הואיל משה אסתר ב׳:י״ט

בשער המלך – בסנהדרין של מלך; ואולי הגיע למעלה זו ע"י אסתר, שנודע למלך כי הוא היה אומן לה.

Hoil Moshe Esther 3:2הואיל משה אסתר ג׳:ב׳

כרעים ומשתחוים – מצאנו כמה פעמים בתנ"ך פעל כרע שלא לעבודת אלוה רק להכנעה (וכרע הוא כנע עצמו בחילוף אותיו' כן-כר), מכש"כ השתחויה שגם אברהם השתחוה לבני חת ומשה לחותנו; א"כ סבת מיאון מרדכי לכרוע ולהשתחוות לפני המן לא היתה מחמת שאסור לו לעשות כן, רק מתוך ששניהם היו בסנהדרין והמן בלי זכות נתנשא על כסא רם חרה למרדכי בראותו כי יתר הסנהדרין (עבדי המלך אשר בשער המלך) משפילים עצמם כ"כ ואינם מבקשים מאת המלך שיבטל מצותו (שלא היתה נכתבת בדתי פרס ומדי), והראה להם בעצמו שאין ראוי להכניע עצמם כ"כ לפני אחד מבני גילם.