Moshe's Killing of the Egyptian/5

EN/HEע/E

Moshe's Killing of the Egyptian

Sources

Shemot 2:11-12שמות ב׳:י״א-י״ב

(יא) וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו. (יב) וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל.

Shemot 4:19שמות ד׳:י״ט

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְיָן לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ.

Vayikra 24:10-14ויקרא כ״ד:י׳-י״ד

(10) The son of an Israelite woman, whose father was an Egyptian, went out among the children of Israel; and the son of the Israelite woman and a man of Israel strove together in the camp. (11) The son of the Israelite woman blasphemed the Name, and cursed; and they brought him to Moses. His mother’s name was Shelomith, the daughter of Dibri, of the tribe of Dan. (12) They put him in custody, until the will of Hashem should be declared to them. (13) Hashem spoke to Moses, saying, (14) “Bring out of the camp him who cursed; and let all who heard him lay their hands on his head, and let all the congregation stone him.

(י) וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי. (יא) וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן. (יב) וַיַּנִּיחֻהוּ בַּמִּשְׁמָר לִפְרֹשׁ לָהֶם עַל פִּי י״י. (יג) וַיְדַבֵּר י״י אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. (יד) הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְסָמְכוּ כׇל הַשֹּׁמְעִים אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁוֹ וְרָגְמוּ אֹתוֹ כׇּל הָעֵדָה.

Yeshayahu 59:15-16ישעיהו נ״ט:ט״ו-ט״ז

(טו) וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל וַיַּרְא ה' וַיֵּרַע בְּעֵינָיו כִּי אֵין מִשְׁפָּט.(טז) וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיִּשְׁתּוֹמֵם כִּי אֵין מַפְגִּיעַ וַתּוֹשַׁע לוֹ זְרֹעוֹ וְצִדְקָתוֹ הִיא סְמָכָתְהוּ.

Yeshayahu 63:5,11-14ישעיהו ס״ג:ה׳,י״א-י״ד

(ה) וְאַבִּיט וְאֵין עֹזֵר וְאֶשְׁתּוֹמֵם וְאֵין סוֹמֵךְ וַתּוֹשַׁע לִי זְרֹעִי וַחֲמָתִי הִיא סְמָכָתְנִי. (יא) וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם מֹשֶׁה עַמּוֹ אַיֵּה הַמַּעֲלֵם מִיָּם אֵת רֹעֵי צֹאנוֹ אַיֵּה הַשָּׂם בְּקִרְבּוֹ אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ. (יב) מוֹלִיךְ לִימִין מֹשֶׁה זְרוֹעַ תִּפְאַרְתּוֹ בּוֹקֵעַ מַיִם מִפְּנֵיהֶם לַעֲשׂוֹת לוֹ שֵׁם עוֹלָם. (יג) מוֹלִיכָם בַּתְּהֹמוֹת כַּסּוּס בַּמִּדְבָּר לֹא יִכָּשֵׁלוּ. (יד) כַּבְּהֵמָה בַּבִּקְעָה תֵרֵד רוּחַ ה' תְּנִיחֶנּוּ כֶּן נִהַגְתָּ עַמְּךָ לַעֲשׂוֹת לְךָ שֵׁם תִּפְאָרֶת.

Artapanus (Cited in Eusebius Ch. 27)ארטפנוס (מובא באוסביוס)

But when Chanethothes was informed of the flight of Moses, he lay in ambush intending to kill him; and when he saw him coming, he drew his sword against him, but Moses was too quick for him, and seized his hand, and drew his sword and slew Chanethothes.

Philo, On the Life of Moses 1:VIIIפילון על חיי משה א׳:ח׳

(40) At all these events Moses was greatly grieved and indignant, not being able either to chastise the unjust oppressors of his people nor to assist those who were oppressed, but he gave them all the assistance that was in his power, by words, recommending their overseers to treat them with moderation, and to relax and abate somewhat of the oppressive nature of their commands, and exhorting the oppressed who were labouring thus to bear their present distresses with a noble spirit and to be men in their minds, and not to let their souls faint as well as their bodies, but to hope for good fortune after their present adversity; (41) for that all things in this world have a tendency to change to the opposite, cloudy weather to fine, violent gales to calm and absence of wind, storms and heavy billows at sea to fair weather and an unruffled surface of the water; and much more are human affairs likely to change, inasmuch as they are more unstable than anything. (42) By using these charms, as it were, like a good physician, he thought he should be able to alleviate their afflictions, although they were most grievous. But whenever their distress abated, then again their taskmasters returned and oppressed them with increased severity, always after the respite adding some new evil which should be even more intolerable than their previous sufferings; (43) for some of their overseers were very savage and furious men, being, as to their cruelty, not at all different from poisonous serpents or carnivorous beasts--wild beasts in human form--being clothed with the form of a human body so as to give an appearance of gentleness in order to deceive and catch their victim, but in reality being harder than iron or adamant. (44) One of these men, then, the most violent of them, when, in addition to yielding nothing of his purpose, he was even exasperated at the exhortations of Moses and rendered more savage by them, beating those who did not labour with energy and unremittingly at the work which was imposed upon them, and insulting them and subjecting them to every kind of ill-treatment, so as even to be the death of many, Moses slew, thinking the deed a pious action; and, indeed, it was a pious action to destroy one who only lived for the destruction of others. (45) When the king heard of this action he was very indignant, thinking it an intolerable thing, not for one man to be dead, or for another to have killed him, whether justly or unjustly, but for his grandson not to agree with him, and not to look upon his friends or his enemies as his own, but to hate persons whom the king loved, and to love persons whom the king looked upon as outcasts, and to pity those whom he regarded with unchangeable and implacable aversion.

Josephus, Antiquities 2:11:1יוספוס קדמוניות היהודים ב׳:י״א:א׳

Now the Egyptians, after they had been preserved by Moses, entertained a hatred to him, and were very eager in compassing their designs against him, as suspecting that he would take occasion, from his good success, to raise a sedition, and bring innovations into Egypt; and told the king he ought to be slain. The king had also some intentions of himself to the same purpose, and this as well out of envy at his glorious expedition at the head of his army, as out of fear of being brought low by him and being instigated by the sacred scribes, he was ready to undertake to kill Moses: but when he had learned beforehand what plots there were against him, he went away privately; and because the public roads were watched, he took his flight through the deserts, and where his enemies could not suspect he would travel.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Beshalach Shirah 1מכילתא דרבי ישמעאל בשלח, מסכתא דשירה א׳

בשלשה דברים נתן נפשו משה עליהם ונקראו על שמו. נתן נפשו על התורה ונקראת על שמו שנ' זכרו תורת משה עבדי (מלאכי ג כב) והלא תורת אלהים היא שנ' תורת ה' תמימה משיבת נפש (תהלים יט ח) הא מה ת"ל תורת משה עבדי לפי שנתן נפשו עליה נקראת על שמו והיכן מצינו במשה שמסר נפשו על התורה שנ' ויהי שם עם ה' (שמות לד כח) ואומר ואשב בהר וגו' (דברים ט ט) הא לפי שנתן נפשו על התורה נקראת על שמו. נתן נפשו על ישראל נקראו על שמו שנ' לך רד כי שחת עמך (שמות לב ז) והלא עם ה' הם שנ' והם עמך ונחלתך (דברים ט כט) ואומר באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו (יחזקאל לו כ) הא מה ת"ל לך רד כי שחת עמך לפי שנתן נפשו עליהם נקראו על שמו. והיכן מצינו במשה שנתן נפשו עליהם שנ' ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם (שמות ב יא) וכתיב ויפן כה וכה הא לפי שנתן נפשו עליהם נקראו על שמו. נתן נפשו על הדיינין ונקראו על שמו שנ' שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך (דברים טז יח) והלא המשפט לאלהים הוא [שנ' כי המשפט לאלהים הוא (דברים א יז)] מה ת"ל תתן לך אלא מתוך שנתן נפשו עליהם נקראו על שמו. ומנין שנתן נפשו עליהם שנ' ויצא ביום השני וגו' ויאמר מי שמך לאיש שר ושופט עלינו וישמע פרעה וגו' (שמות ב יג - יד) וכתיב ולכהן מדין שבע בנות ויבאו הרועים ויגרשום (שמות טז יז) מדינין ברח ולדינין חזר צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל (דברים לג כא) הא לפי שנתן נפשו עליהם נקראו על שמו.

Bavli Sanhedrin 58bבבלי סנהדרין נ״ח:

אמר רבי חנינא: נכרי שהכה את ישראל חייב מיתה, שנאמר "ויפן כה וכה וירא כי אין איש [ויך את המצרי]" וגו' (שמ' ב':י"ב). ואמר רבי חנינא הסוטר לועו של ישראל כאילו סוטר לועו של שכינה שנאמר (משלי כ') "מוקש אדם ילע קדש".

Vayikra Rabbah 32:4ויקרא רבה ל״ב:ד׳

והוא בן איש מצרי רבנן ור' לוי רבנן אמרי אעפ"י שלא היו ממזרין באותה שעה הוא היה ממזר ר' לוי אמר ממזר ברור היה כיצד נוגשין היו מצרים ושוטרים היו ישראל נוגש היה ממונה על י' שוטרים ושוטר היה ממונה על י' בני אדם נמצא נוגש ממונה על ק' בני אדם חד זמן קדם נוגש גבי שוטר א"ל זיל כנוש לי חבורתך כיון שנכנס שחקה לו אשתו אמר דהדין גברא היא יצא והטמין עצמו לאחורי הסולם כיון שיצא בעלה נכנס וקלקל עמה הפך לאחוריו וחמתיה נפק מן גו ביתא כיון דידע דחמתיה נפק לגביה והוי מחי ליה כל ההוא יומא וא"ל לעי טבאית לעי טבאית מתכוין בעי למקטלי' באותה שעה הציץ רוח הקדש במשה הה"ד (שמות ב) ויפן כה וכה מהו כה וכה אלא ראה מה עשה לו בבית ובשדה אמר לו לא דיו שקלקל עם אשתו אלא שהוא מבקש להרגו מיד וירא כי אין איש ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן ר' יהודה אומר ראה שאין מי יעמוד ויקנא לשמו של הקדוש ברוך הוא ויהרגהו ר' נחמיה אומר ראה שאין מי יעמוד ויזכיר עליו את השם ויהרגהו ורבנן אמרין ראה שאין תוחלת עתידה לעמוד ממנו ולא מבניו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות מיד ויך את המצרי, ר' יצחק אמר באגרוף הרגו כד"א (ישעיה נח) ולהכות באגרוף רשע ר' לוי אמר במסטירין של ישראל הרגו כד"א (הושע ב) והיה מספר בני ישראל כחול הים.

Devarim Rabbah (Vilna) 2:29דברים רבה (וילנא) ב׳:כ״ט

מה ראה משה ליתן נפשו על ערי מקלט א"ר לוי מי שאכל את התבשיל הוא יודע טעמו כיצד כשהרג משה את המצרי יצא ביום השני ומצא לדתן ולאבירם מריבין זה עם זה שנא' (שמות ב) ויצא ביום השני וגו', רבי איבו אמר זה דתן התחיל מבזה אותו אמר לו הלהרגני אתה אומר כיון ששמע פרעה כך אמר כמה דברים שמעתי ושתקתי כיון שהגיע על שפיכת דמים תפסו אותו… ד"א אז יבדיל משה אמר רבי איבו כיון שברח משה התחיל אומר שירה שנא' (שמות ב) וישב בארץ מדין וישב על הבאר מה ישראל אמרו שירה על הבאר אף משה אמר שירה על הבאר אמר ר' לוי לפי שארעה פרשת רוצח על ידו בערי מקלט.

Devarim Rabbah (Vilna) 11:2דברים רבה (וילנא) י״א:ב׳

אשר לא נשא לשוא נפשו – זו נפשו של מצרי שלא נטלה על חנם אלא כדין עשה.

Devarim Rabbah (Lieberman) Vaetchanan (p.59)דברים רבה (ליברמן) ואתחנן (עמ׳ 59)

ד"א אז יבדיל משה, מהו אז, זה שירה, שנאמ' אז ישיר משה (שמ' ט"ו:א'), מי אמ' שירה, משה אמ' שירה, למה, שהוא הרג את הנפש, אימתי בשעה שהיו ישראל משועבדים במצרים בטיט ובלבנים, מה כתי' שם ויהי בימים הרבים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו (שמ' ב':י"א), ומהו שני פעמים ויגדל הילד (שמ' ב':י'), ויגדל משה, אלא למעלן גדול בקומה וכאן בשררה. וירא איש מצרי ויפן כה וכה (שמ' ב':י"ב), נמלך במלאכיו, וירא כי אין איש (שמ' ב':י"ב), ראה שאין עומד ממנו גר, אותה השעה ויך את המצרי, וכיון שהרגו ברח לעיר מקלט שנא' ויברח משה מפני פרעה, וישב על הבאר (שמ' ב':ט"ו), מהו וישב על הבאר שאמ' שירה, שנא' אז ישיר משה. ולמה אמ' שירה, שהוא היה יודע צערו של רוצח, משל הדיוט אומר דאכל מן קדרא ידע מה היא טעמא דתבשילא, וכיון שאמ' ליה הקדוש ברוך הוא רפואתו התחיל משה אומר שירה שנא' אז ישיר משה.

Tanchuma Shemot 9תנחומא שמות ט׳

וירא איש מצרי מכה איש עברי מי היה איש מצרי אביו של מגדף שנאמר (וי' כ"ד) והוא בן איש מצרי מכה איש עברי בעלה של שלומית בת דברי כיצד היה אותו נוגש עשוי על ק"כ אנשים והיה מוציא אותן למלאכתן לקריאת הגבר ומתוך שהיה רגיל להוציאן היה נכנס ויוצא לבתיהן ראה לשלומית בת דברי שהיתה יפת תואר שלימה מכל מום נתן עיניו בה עמד בשעת קריאת הגבר והוציאו מביתו וחזר אותו מצרי ובא על אשתו והיא סבורה שהיא בעלה חזר בעלה מצא המצרי יוצא מביתו שאל אותה ואמר שמא נגע בך אמרה לו הן וסבורה הייתי שאתה הוא כיון שידע הנוגש שהרגיש בדבר חזר לעבודת פרך והיה מכה אותו ראה משה ברוח הקדש מה עשה באשתו והיאך היה מכהו אמר לא דייך שאת ענית את אשתו אלא אתה מכהו, כעס על המצרי ויפן כה וכה ראה שענה אשתו והיה חוזר ומכה את בעלה, וירא כי אין איש שהוא חייב מיתה ויך את המצרי במה הכהו י"א המגריפה של טיט נטל והוציא את מוחו, וי"א הזכיר עליו את השם והרגו הלהרגני אתה אומר, ויטמנהו בחול אמר לישראל אתם משולין כחול שהחול אדם נוטלו מכאן ונותנו בכאן ואין קולו נשמע כך לא יצא דבר זה מפיכם לכך כתיב ויטמנהו בחול.

Tanchuma (Buber) Vaetchanan Hosafah 4תנחומא (בובר) ואתחנן הוספה ד׳

אז יבדיל משה (דברים ד). מהו אז, לשון שירה. מי אמר שירה? הרוצח, שכתוב בו מות יומת הרוצח (במדבר לה טז), ורוצח לא יהרג. ד"א מי אמר שירה? משה אמר שירה. משל: הדיוט אמר מי שאכל התבשיל יודע מה טעמו, לפי שהרג את המצרי וברח לכך יודע מה בנפשו של הורג, ואמר אז יבדיל משה.

Tanchuma Shofetim 5תנחומא שופטים ה׳

תתן לך – ולא לעכו"ם. דבר אחר – תתן לך – מלמד שנקראו הדיינין על שם משה. זה אחד משלשה דברים שמסר משה נפשו עליהן ונקראו על שמו: נתן נפשו על התורה שנאמר (שמות לד) ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, ונקראת על שמו שנאמר (מלאכי ג) זכרו תורת משה עבדי, נתן נפשו על ישראל שנאמר (שמות לב) ועתה אם תשא חטאתם וגו', ונקראו על שמו שנאמר (שמות ל"ב) לך רד כי שחת עמך, נתן נפשו על הדינין שנאמר (שמות ב) ויך את המצרי ויצא ביום השני וגו' ויאמר מי שמך לאיש שר ושופט וגו', לפיכך נקראו על שמו שנאמר (דברים לג) וירא ראשית לו וגו' צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל.

Targum Yerushalmi (Yonatan) Shemot 2:12תרגום ירושלמי (יונתן) שמות ב׳:י״ב

and Mosheh turned, and considered in the wisdom of his mind, and understood that in no generation would there arise a proselyte from that Mizraite man, and that none of his children's children would ever be converted; and he smote the Mizraite, and buried him in the sand.

ואיסתכל משה בחכמת דעתיה ואיתבונן בכל דר ודר והא לא קאים מן ההוא מצראי גבר גיור ולא דעביד תתובא מן בני בנוי עד עלמא ומחאי ית מצראי וטמריה בחלא.

Targum Yerushalmi (Fragmentary) Shemot 2:12תרגום ירושלמי (קטעים) שמות ב׳:י״ב

And Mosheh, by the Holy Spirit, considering both the young men, saw that, behold, no proselyte would ever spring from that Mizraite; and he killed him, and hid him in the sand.

ואסתכל משה ברוח קודשא בתרין עולימיא והא לית גיורא עתיד למיקום מההוא מצריא וקטל ית מצריא וטמן יתיה בחלא.

Midrash Tehillim 24:7מדרש תהילים כ״ד:ז׳

אשר לא נשא לשוא נפשו. זה משה, שלא נטל [לשוא] נפשו של מצרי, שנאמר ויפן כה וכה וירא כי אין איש (שמ' ב':י"ב), מה ראה, ראה את המלאכים ונמלך בהם והרגו בדין, שהסתכל שאין גר עומד ממנו, שנאמר וירא כי אין איש.

פרקי דרבי אליעזר (היגר) מ״ז

Pirkei DeRabbi Eliezer (Higger) 47

שנ' ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו, יצא משם אל מחנה ישראל וראה אחד מנוגשי פרעה מכה את אחד מבני הקהתי הלויים שהם מאחיו, שנ' וירא איש מצרי מכה איש עברי התחיל מקללו בחרב שפתיו וטמנו בתוך המחנה, שנ' ויך את המצרי ויטמנהו בחול, ואין חול אלא ישראל שנ' והיה מספר בני ישראל כחול הים, יצא ביום השני וראה שני אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רעך אמרו לו דתן מה אתה מבקש בחרב שבפיך אתה מבקש להרגני כשם שהרגת את המצרי, שנ' הלהרגני אתה אומר אתה מבקש אין כתיב כאן אלא אתה אומר... ר' יוסי אומ' המצריים היו מטמאין את כל ישראל ולנשיהם עמם, כידייה בנו של דן נשא אשה משבטו שלומית בת דברי, ובאותה הלילה באו עליו נוגש פרעה והרגו אותו ובאו על אשתו והרת וילדה בן והכל הולך אחר הזרע. אם מתוק למתוק אם מר למר, וכשיצאו ישראל ממצרים התחיל מחרף ומגדף בשם אלהי ישראל, שנ' ויקוב בן האשה הישראלית את השם

Shemot Rabbah 1:28-29שמות רבה א׳:כ״ח-כ״ט

(כח) … וירא איש מצרי, מה ראה א"ר הונא בשם בר קפרא בשביל ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים, אחד שלא שנו שמותם, ומנין שלא נחשדו על הערוה שהרי אחת היתה ופרסמה הכתוב שנאמר (וי' כ"ד:י"א) ושם אמו שלומית בת דברי וגו', אמרו רז"ל נוגשים היו מן המצריים ושוטרים מישראל, נוגש ממונה על עשרה שוטרים, שוטר ממונה על עשרה מישראל, והיו הנוגשים הולכים לבתי השוטרים בהשכמה להוציאן למלאכתן לקריאת הגבר, פעם אחת הלך נוגש מצרי אצל שוטר ישראל ונתן עיניו באשתו שהיתה יפת תואר בלי מום, עמד לשעת קריאת הגבר והוציאו מביתו וחזר המצרי ובא על אשתו והיתה סבורה שהוא בעלה ונתעברה ממנו, חזר בעלה ומצא המצרי יוצא מביתו שאל אותה שמא נגע בך אמרה לו הן וסבורה אני שאתה הוא, כיון שידע הנוגש שהרגיש בו החזירו לעבודת הפרך והיה מכה אותו ומבקש להרגו, והיה משה רואה אותו ומביט בו וראה ברוח הקודש מה שעשה בבית וראה מה שעתיד לעשות לו בשדה, אמר ודאי זה חייב מיתה, כמו שכתוב (וי' כ"ד:כ"א) ומכה אדם יומת, ולא עוד אלא שבא על אשתו של דתן על כך חייב הריגה, שנא' (וי' כ':י') מות יומת הנואף והנואפת, והיינו דכתיב ויפן כה וכה וגו', ראה מה עשה לו בבית ומה עשה לו בשדה. (כט) וירא כי אין איש, כי בן מות הוא, ר' יהודה אומר כי אין איש שיקנא להקב"ה ויהרגנו, ר' נחמיה אומר ראה שאין מי שיזכיר עליו את השם ויהרגנו, ורבנן אמרי ראה שאין תוחלת של צדיקים עומדות הימנו ולא מזרעו עד סוף כל הדורות, כיון שראה משה כך נמלך במלאכים ואמר להם חייב זה הריגה, אמרו לו הן הה"ד וירא כי אין איש שילמד עליו זכות…

Avot DeRabbi Natan (Version 1) Ch. 20אבות דר׳ נתן נוסח א׳ פרק כ׳

דבר אחר בני אמי נחרו בי זה משה שהרג את המצרי שנאמר ויהי בימים הרבים ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם ויפן כה וכה וירא כי אין איש [ויך את המצרי ויטמנהו בחול] (שמ' ב':י"ב) מה ת"ל כי אין איש מלמד שהושיב לו משה סנהדראות של מלאכי השרת ואמר להם אהרוג את זה. אמרו לו הרוג.

Divrei HaYamim LeMoshe Rabbeinu [Otzar HaMidrashim (Eisenstein p.358)]דברי הימים למשה רבינו [מובא באוצר המדרשים (אייזנשטיין עמ׳ 358)]

ומקץ ט"ו שנה אשר גדל משה בבית פרעה הואיל הנער לראות פני אביו ואמו, וירא בסבלותם, וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו, ויהי בראות המוכה את משה וירץ אליו לבקש עזרו כי משה היה גדול ונכבד בבית פרעה, ויאמר לו אדוני! האיש המצרי הזה בא אל ביתי בלילה ויסרני ויבא אל אשתי לעיני ועתה מבקש את נפשי לקחתה, ויהי כאשר שמע משה את הדבר הרע הזה, ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויצל את העברי מיד מכהו, וישב משה אל המלך והאיש העברי שב אל ביתו, ויהי בשוב האיש הביתה אמר לגרש את אשתו כי לא נכון לבוא אליה אחרי אשר הטמאה. ותלך האשה ותגד לאחיה ויבקשו אחי האשה להרגו וימלט על נפשו.

Midrash Petirat Moshe [Otzar HaMidrashim (Eisenstein, p. 363)]מדרש פטירת משה [מובא באוצר המדרשים (אייזנשטיין עמ׳ 363)]

וכשהגיע יומו של מרע"ה ליפטר מן העולם א"ל הקדוש ברוך הוא הן קרבו ימיך למות, אמר לפניו רבש"ע אחר כל היגיעה שיגעתי תאמר לי שאמות, לא אמות כי אחיה וגו'... א"ל הקדוש ברוך הוא משה בן מי אתה? א"ל בן עמרם, א"ל ועמרם בן מי הוא א"ל בן יצהר, ויצהר בן מי הוא א"ל בן קהת, וקהת בן מי הוא א"ל בן לוי, א"ל וכולם ממי יצאו א"ל מן אדה"ר, א"ל נשאר מהם שום אדם חי? א"ל כולם מתו, א"ל הקדוש ברוך הוא ואתה רוצה לחיות? א"ל רבש"ע אדה"ר גנב ואכל מה שלא רצית וקנסת עליו מיתה ואני גנבתי כלום לפניך? וכבר כתבת עלי עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, א"ל הקדוש ברוך הוא למשה כלום אתה צדיק מאדה"ר ודורו? א"ל כן, אדה"ר וחוה פיתה אותם נחש ואני החייתי מתים בנחש, א"ל הקדוש ברוך הוא כלום אתה גדול מנח ודורו? א"ל כן, נח הבאת עליו ועל דורו מי המבול ונח לא בקש רחמים על דורו ואני אמרתי ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת. א"ל כלום אתה גדול מאברהם שנסיתי אותו בעשרה נסיונות? א"ל יצא ממנו ישמעאל שיאבדו בניו את בניך וכו'. א"ל האתה גדול מיצחק? א"ל יצא מחלציו מי שיחריב את ביתך ובניו יהרגו את בניך כהניך ולויך, א"ל הקדוש ברוך הוא כלום אמרתי לך שתהרוג את המצרי? א"ל ואתה הרגת כל בכורי מצרים ואני אמות בשביל מצרי אחד? א"ל הקדוש ברוך הוא ואתה דומה אלי ממית ומחיה? כלום אתה יכול להחיות כמוני.

R. Saadia Gaon Mishlei 17:19פירוש רס״ג משלי י״ז:י״ט

כי המצה פעמים יצא ממנה מה שאינך רוצה, כמו שרצה משה רבנו להכות את האיש המצרי על שהכה את היהודי, והכהו ומת, שכך נאמר ויך את המצרי, וכאשר הזהיר אחד משני היהודים שלא יכה חברו השיבו הלהרגני אתה אומר, וישמע פרעה.

Rashi Shemot 2:11-12רש״י שמות ב׳:י״א-י״ב

(11) איש מצרי AN EGYPTIAN MAN – This was one of the taskmasters appointed over the Israelite officers and he used to rouse them from their beds at cock-crow that they might proceed to their work (Exodus Rabbah 1 and Leviticus Rabbah 32). מכה איש עברי SMITING A HEBREW MAN – beating and flogging him. The latter was the husband of Shelomith, the daughter of Dibri (see Leviticus 24:11), and the Egyptian taskmaster had set his fancy upon her. During the night he compelled him (her husband) to rise and made him leave the house. He, however, returned, entered the house and forced his attentions upon the woman, she believing it was her husband. The man returned and became aware of what had happened, and when the Egyptian perceived that he was aware of it he beat him and flogged him the whole day long (Exodus Rabbah 1). (12) ויפן כה וכה AND HE TURNED THIS WAY AND THAT WAY – he saw what he had done to him in the house and what he had done to him in the field (outside the house. viz., the beating to which he had subjected him) (ib.). But according to the literal meaning it must be explained in its ordinary sense: he turned this way and that way. וירא כי אין איש AND HE SAW THAT THERE WAS NO MAN destined to issue from him, who would become an adherent of Israel's religion.

(יא) איש מצרי – נוגש היה ממונה על שוטרי ישראל, והיה מעמידם מקרות הגבר למלאכתן. מכה איש עברי – מלקהו ורודהו, ובעלה של שלומית בת דברי היה ונתן בה עיניו ובלילה העמידו והוציאו מביתו והוא חזר ונכנס לבית ובא על אשתו כסבור' שהוא בעלה, וחזר האיש לביתו והרגיש בדבר, וכשראה אותו מצרי שהרגיש בדבר היה מכהו ורודהו כל היום. (יב) ויפן כה וכה – ראה מה עשה לו בביתו ומה עשה לו בשדה, ולפי פשוטו כמשמעו. וירא כי אין איש – עתיד ממנו שיתגייר.

Lekach Tov Shemot 2:12לקח טוב שמות ב׳:י״ב

ויפן כה וכה. אלו ישראל שנא' כה יהיה זרעך (בר' ט"ו:ה'). ד"א ויפן כה, ראה כת מלאכי השרת מכה ומכה, אמר להם כלום יצא מזה צדיק, אמרו לו לאו: וירא כי אין איש. מיד הכהו, ועל מה הכהו שהיה נוגש את שוטרי ישראל, בא אל בית ישראל ולא מצאו, וענה את אשתו, והלך ומצא את הבעל והיה מכהו, מיד נתקנא משה והרגו, ואותה האשה היתה שלומית בת דברי, ומפני שלום שהשיבה למצרי נתעולל בה, אבל כיוצא בה לא היתה, שנאמר גן נעול וגו' (שה"ש ד':י"ב). וירא כי אין איש. להושיע. ד"א וירא כי אין איש. ממשפחת איש ציד. ויך את המצרי. ברוח שפתיו [שנאמר וברוח שפתיו ימית רשע (ישעיה י"א:ד')]. ויטמנהו בחול. טמן הסוד בתוך ישראל, שנאמר ושמתי את זרעך כחול הים (בר' ל"ב:י"ג).

Rashbam Shemot 2:11-14רשב״ם שמות ב׳:י״א-י״ד

(11) מכה BEATING: Perhaps he beat him but did not kill him. (14) הלהרגני DO YOU MEAN TO KILL ME: for [the crime of] beating my friend, just AS YOU KILLED THE EGYPTIAN [simply] because he was beating a Hebrew man?

(יא) מכה – שמא הכהו ולא הרגו. (יד) הלהורגני אתה אומר – בשביל שאני מכה את חבירי, כאשר הרגת את המצרי בשביל שהיה מכה איש עברי.

Seikhel Tov Shemot 2:11שכל טוב שמות ב׳:י״א

מכה איש עברי מאחיו. זה היה אחד משוטרי בני ישראל בעלה של שלומית בת דברי למטה דן, בא המצרי אל ביתו ולא מצאו, שאל לאשתו והשיבה לו אשתו שלום, מיד הורגל המצרי אליה ותבעה לדבר עבירה, והשמיעה לו לרצון, לאחר שהלך ומצא את בעלה היה מכהו ונתקנא בו משה והרגו, וכיוצא בה לא נמצאת בבית ישראל שלפי ששלום השיבה נתעלל אליה, ולפיכך פרסמה הכתוב, ללמדך שזו בלבד היתה שזינתה ולא אחרת, שנא' גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום.

R. Yosef Bekhor Shor Shemot 2:11,14-15ר׳ יוסף בכור שור שמות ב׳:י״א,י״ד-ט״ו

(יא) וירא בסבלותם – שהיו סובלים עול קשה. ולא די בעול, אלא שאותו מצרי חובט ומכה אותו עברי. ויחם לבבו, כי נכמרו רחמיו אל אחיו. (יד) כאשר הרגת את המצרי – שלא כדין, שהיה עושה את מצות המלך לדחוק היהודי. (טו) ויבקש להרוג את משה – על שהרג המצרי שהיה עושה מצותו.

Eshkol HaKofer 83 (p.36c) of R. Yehuda Hadasi the Karaiteאשכל הכופר פ״ג (עמ׳ 36ג) לר׳ יהודה הדסי הקראי

אז נתוכח הקב"ה עם משה תוכחה גדולה ואמר לו לא טוב אתה מאדם הראשון שלא תמות כמוהו. ענהו משה אני טוב מאדם ומן נח ומן שלשה האבות שכלם חטאו לפניך ואני לא חטאתי. ענהו הקב"ה אף אתה חטאת בהריגת המצרי. אמר לו משה אי אדון שמים אתה הרגת אלף אלפי' מצריי' ולא תחשוב לעצמך, אל אלי תחשוב נפש אחת.

Teshuvot HaRambam 149שו״ת הרמב״ם קמ״ט

השאלה הל"א שאלה מאמר ר' יוחנן (סנהדרין נ"ט.) גוי שעסק בתורה חייב מיתה, האם זה הלכה והחייב כל בר ישראל להמנע (מללמדו) דבר מן המצות חוץ משבע מצות או להעמידו עליהן, אם לאו? התשובה היא הלכה בלא ספק. וכאשר יד ישראל תקיפה עליהם, מונעים אותו מתלמוד תורה עד שיתגייר. אבל לא יהרג, אם עסק בתורה, לפי שאמר חייב מיתה ולא אמר נהרג כמו שאמרו (סנהדרין נ"ז.) על שבע מצות בן נח נהרג. ומותר ללמד המצות לנוצרים ולמשכם אל דתנו, ואינו מותר דבר מזה לישמעאלים, לפי מה שידוע לכם על אמונתם, שתורה זו אינה מן השמים, וכאשר ילמדום דבר מן כתוביה (וימצאוהו) מתנגד למה שבדו הם מלבם לפי ערבוב הסיפורים ובלבול העניינים אשר באו להם, (הרי) לא תהיה זו ראיה אצלם, שטעות בידיהם, אלא יפרשוה לפי הקדמותיהם המופסדות ויוכלו להשיב עלינו בזה בטענתם ויטעו כל גר וישראל, שאין לו דעת, ויהיה זה מכשול לישראל האסורין ביניהם בעונותם. אבל הערלים מאמינים בנוסח התורה שלא נשתנה, ורק מגלים בה פנים בפרושם המופסד ומפרשים זאת בפירושים, שהם ידועים בהם, ואם יעמידום על הפרוש הנכון, אפשר שיחזרו למוטב, ואפילו לא יחזרו, כשרוצים שיחזרו, לא יבוא לנו מזה מכשול ולא ימצאו בכתוביהם דבר שונה מכתובינו.

Rambam Hilkhot Chovel UMazzik 5:3רמב״ם חובל ומזיק ה׳:ג׳

וגוי שהכה את ישראל חייב מיתה שנ' ויפן כה וכה ויך את המצרי.

Rambam Hilkhot Melakhim 10:6רמב״ם הל׳ מלכים י׳:ו׳

ועכו"ם שהכה ישראל אפילו חבל בו כל שהוא אף על פי שהוא חייב מיתה אינו נהרג.

Rambam Moreh Nevuchim 2:45רמב״ם מורה נבוכים ב׳:מ״ה

המדרגה א' תחלת מדרגות הנבואה, שילוה לאיש עזר אלהי שיניעהו ויזרזהו למעשה טוב גדול, כהצלת קהל חשוב מקהל רעים, או הציל חשוב גדול, או השפיע טוב על אנשים רבים, וימצא מעצמו לזה מניע ומביא לעשות, וזאת תקרא רוח ה', והאיש אשר ילוה אליו זה הענין יאמר עליו שצלחה עליו רוח ה', או לבשה אותו רוח ה', או נחה עליו רוח ה', או היה עמו ה', וכיוצא באלו השמות... ודע שכמו זה הכח לא נבדל ממשה רבינו מעת השיגו לגדר האנשים, ולזה התעורר להרוג את המצרי, ולמנוע הרשע משני הנצים, ומחוזק זה הכח בו עד שאחרי פחדו וברחו והגיעו למדין והוא גר ירא, כאשר ראה מאומה מן העול לא משל בעצמו מהסירו ולא יכול לסובלו, כמו שאמר ויקם משה ויושיען...

Chizkuni Shemot 2:12חזקוני שמות ב׳:י״ב

ויך את המצרי מצא בו חטא משפט מות לבן נח, שהיה מאנס את אשתו של זה דכתיב ודבק באשתו ולא באשת חברו ולא היה צריך התראה כדנפקא לן מהנך מת על האשה וגו'.

Ramban Shemot 2:11רמב״ן שמות ב׳:י״א

... והנה נסתכל בסבלותם ועמלם ולא יכול לסבול ולכן הרג המצרי המכה הנלחץ.

Zohar Parashat Mishpatim (p. 114b)זוהר פרשת משפטים דף קי״ד:

פקודא (חדא) להפריש ערי מקלט למאן דקטל בגין ההוא מצרי דקטלת במצרים דתמן הוה נחש הקדמוני וכל משרייתיה דהוו סחרין ליה וקטלת ליה בלא זמניה ולא דחלת מרודפין דיליה דבכמה אתרין רדפו אבתרך כמה נשין בנערותך דאינון נעמ"ה אגר"ת לילי"ת אוכמא, וקודשא בריך הוא יהיב לך ערי מקלט לאשתזבא מנהון, ואינון שערי תשובה.

Responsa of Rashba (New) #367שו״ת הרשב״א החדשות (מכתב יד) סימן שסז

וזה שאנו אומרים והוא האמת, שהשי"ת צוה לבני נח מעקרי המצות שבעה לבד וכלל את כלם בעונש מיתה לעובר כדעתנו אנו קהל המאמינים, ואברהם ויצחק ויעקב והשבטים והנולד מהם עד משה וממשה עד מתן תורה בסיני היו מבני נח נכללים באותה תורה ומצווים להמית העובר, ואלו גזל אחד את חברו או הכהו חייבים בית דין שבאותה שעה להמיתו, והוא שהרג משה את המצרי בהכותו איש עברי מאחיו, ומן הדין הרגו לא בעול כמקנא לאחיו.

Ran Sanhedrin 58bחידושי הר״ן סנהדרין נ״ח:

כותי שהכה את ישראל חייב מיתה – משמע דמדין גזל מייתינן לה, דמה לי חבל בגופי' מה לי חבל בממונו. ולפ"ז ל"ש כותי ול"ש ישראל, שוין בדבר. ועוד דמהיכא ילפינן לה, מהמצרי שהכה את איש עברי, שניהם היו ב"נ. ולי לא משמע הכי דדוקא ישראל דאע"ג דעדיין לא קבלו התורה כבר הי' להם מצות יתירות על בני נח, וכדכתיבנא לעיל. ועוד דא"כ למה מנו בכלל הז' מצות שפיכת דמים והיא הריגה, לחשבו מכה חבירו. אלא ודאי דוקא מכה ישראל חייב מיתה ממש, כמו שהרגו מרע"ה. אבל הרמב"ם ז"ל כתב דאין בחיוב מיתה זו ובחיוב מיתה שאמרו בכותי העוסק בתורה ובחיוב מיתה בכותי ששבת, אלא שמודיעין אותו שהוא חייב מיתה, ומכולן עונשין אותו אם יעשה, אבל אינו נהרג עליהו, אע"ג דמפשטא דגמרא לא משמע הכי מדאמרינן בסמוך גבי כותי העוסק בתורה וליחשבה גבי ז' מצות, דמשמע דמעיקר מצוה היא. ועוד מדאפקה מגזל או מנערה המאורסה שהם חייבי מיתות ממש.

Sefer HaNitzachon 48ספר הניצחון מ״ח

ויך את המצרי - אין לתמוה הלא רציחה אחת משבע מצות בני נח היה, ואיך הרגו משה. כי חייב מיתה היה משום שבא על שלומית בת דברי שהית' אשתו של המוכה כדפירש"י. אמנם פי' רש"י כן נגד המהרהרים, אבל אנו לא צריכים לזה. דגרסינן בפרק ד' מיתות: א"ר חנינא גוי שהכה את ישראל חייב מיתה ויליף ליה מהכא.

Tziyoni Shemot 2:11-12ציוני שמות ב׳:י״א-י״ב

והאיך הי' רשאי והא כתיב ענוש לצדיק לא טוב? אולי נערותו משלה ברוחו. אולי לזה כיונו חז"ל אמר רב יהוד' אמר רב שם בן מ"ב אין מוסרין אותו אלא למי שהוא צנוע ועומד בחצי ימיו וכו' כדאיתא בפרק אין דורשין. כי לא תוהו בראה כי אם לשבת יצרה וגדר גדרו של עולם והאדמה לא תשם. אמנם חלילה וחס מלהרשיע את אשר חכמים יגידו ולא כחדו. ראה כי אין איש טוב יצא ממנו וראיה מאיזבל שלא הענישוה הנביאים כי יצא ממנה זרע כשר.

Sforno Shemot 2:11ספורנו שמות ב׳:י״א

וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו. ומצד האחוה התעורר להנקם.

HaARI (cited by Shelah Vaetchanan, Torah Ohr 5)האר״י (מובא בשל״ה פרשת ואתחנן, תורה אור, ה׳)

רק צריך ליתן טעם למה הפסיק בתוך פרשיות המדברות מנתינת התורה בענין שבדל משה שלש ערי מקלט. ומצאתי דבר נאה בקונטרסי האר"י ז"ל (עיין שער הפסוקים פ' משפטים), למה בחר משה להבדיל שלש ערי מקלט מאחר שאינם קולטות עד שיבדילו שלש אלו שבארץ ישראל, ומכח מה שכתב הרב זלה"ה יתורץ קושיא זו, ויתורץ גם כן מה שייכות יש לפסוק (דברים ד, מד) 'וזאת התורה אשר שם משה' לפרשת שלש ערי מקלט. וזה לשונו שם: 'אז יבדיל משה שלש ערים' כו' (דברים ד, מא), רבותינו ז"ל (ראה מכות י א) שאלו, למה הבדילן הואיל ואינן קולטות עד שיבדיל השלש שבארץ ישראל, ותרצו. אך הסוד הוא, כי משה עשה זה כדי לתקן עצמו בם, לפי שהרג את המצרי בלא זמנו, והיה שוגג כי נראה לו דמצוה קא עביד, 'הירדן מזרחה שמש' (דברים ד, מא) ראשי תיבות 'משה', 'לנס שמה' (דברים ד, מב) אותיות 'משה'. 'אשר ירצח את רעהו', כי קין אחיו היה, וזהו שנאמר (שמות ב, יא) 'מכה איש עברי מאחיו', 'מאחיו' כתיב, כי המצרי המכה היה מקין אחיו, רצה לומר הרע שבו, ואמרו (שער הגלגולים סוף הקדמה לו) כי נפש קין בא במצרי, ורוחו ביתרו, ונשמתו בקרח, אלא שלקח מקח רע בעצמו במחלוקותיו, ויתרו היה מעורב וכשנברר הרע נתגייר. ובסוף הענין כתיב 'וזאת התורה אשר שם משה', פירוש, משה שם זה לעצמו, עכ"ל. ולע"ד נראה לומר, שמשה רבינו ע"ה קיים בעצמו הא דתנן (אבות א':י"א) חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות. עוד תנן (אבות ד':י"ד) רבי נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה. על כן כשראה משה רבינו ע"ה שיש בו חובת גלות, הוזהר מאוד בדברי תורה, והיה גולה למקום תורה, כי מקומו הוא מקום תורה. על כן הפסיק בענין שלש ערי מקלט בין פרשיות של נתינת התורה.

R. Azariah Figo, Binah LaIttim 25ר׳ עזריה פיג׳ו, בינה לעתים דרוש כ״ה

איש מצרי היה מכה איש עברי בעוול מפורסם. ואילו היו המצרי והעברי שניה' לבדם אין רואה, החריש משה מלהאשים את ישראל שלא נהפכו אל האויב, כי לא ידעו מאומה. אך לא היה הדבר כן כי המצרי הכה את העברי מאחיו, מבין אחיו של העברי, שהי' בתוכ' ומידם לקחהו והכהו. וחשב מרע"ה יקומו כל אחיו מסביב לבלוע את המצרי ולעשותו חתיכי חתיכות, ועל כן ויפן כה וכה בכל סביבות העברים אשר היו שם עומדי' על מצפה לראות היאך יתקוממו נגד המצרי. וראה כי אין איש, לא היה ביניהם שום גבר בגוברין, ואין שם על לב לעשו' פעל מעולה, עד שקם הוא כי רוח ה' נוססה בו, והכה את המצרי. ובלי ספק הי' נבוך בדעתו, איך נמצא חסרון כזה באומה מעולה כזו, לבלתי התפעל מעול מפורסם כמוהו. ואולי חשב שמא ממורך לבב מחמת כובד השיעבוד לא עצרו כח לעשות שום תנועה עם שהכירו היותו בלי צדק ועול גמור. ולפיכך יצא ביום השני עוד לראו' אם יתגלה לו יותר איזה דבר בזה. וכשראה מריבת העברים זה עם זה, ושאמר לו כאשר הרגת את המצרי כאילו נרא' רע בעיניו הריגת המצרי, אז אמר אכן נודע הדבר. עתה ידעתי הסבה למה לא היה מי שיקנא באותו העול, שאינו מפני מורך הלב וכובד השעבוד, שהרי לבם כלב הארי להילחם יחד, ומה גם כפי עזותם בתשובתם, אלא ודאי הוא טבע מוטבע בהם במעוט השקפתם במה שהוא שלמו' המעל', ולא ירגישו במה שהוא בלי צדק, ואינם מתקוממים ליישר העקוב, וא"כ זה היה סבה ראשונה לגרום עיכוב גאולתם.

HaKorem Shemot 2:11הכורם שמות ב׳:י״א

מכה – ההכאה הנאמרה כאן הוא כמו ויך את המצרי (בפסוק הסמוך) והיתה כדי להמית, ויפה כוון הרמב"מן בתרגומו (דער אויל איינען עבריסען מאן לוסלענט). ואם לא בא משה המית המצרי את העברי ע"י ההכאה המתעדת והיא כדי להמית, לכן הכהו משה עד למות לפי שהבא להרוג השכם להרגו.

Shirei Tiferet (RN"H Wessely), Preface, s.v. החמישישירי תפארת לרנ״ה ויזל, פתיחת המשורר, ד״ה "החמישי"

אלא רוח טוב המלבשת יראי ה', ונותנת בהם עוז, שהוא הכח האלהי לחשוב מחשבות גבורה וכיוצא... והמלובש בו אי אפשר לו להסתפק כי מיד ה' זאת לו... ועל זה יסדנו דברי השיר השני. וכן קרה למשה כשראה איש מצרי מכה אחד מאחיו, כי לולי זאת יהיה מעשהו שלא במשפט, כי איך בעבור הכותו איש עברי יהרגנו, ושפיכת דם הוזהרו עליהן בני האדם קודם מ"ת, ומה לי שופך דם עברי או דם מצרי, גם ידע כי הענוי והשעבוד יסבבו כהנה וכהנה, ומה יועיל לעמו אם יהרוג זה האחד בסתר, אין זה כי אם נקם וחימה בלי משפט, אבל יסוד המעשה הזה נשען על העזר האלהי שמצא נפשו לעשותו.

HaKetav VeHaKabbalah Shemot 2:11-12הכתב והקבלה שמות ב׳:י״א-י״ב

(יא) מכה איש עברי – מצאנו לשון הכאה סתם גם על הכאה שיש בה מיתה, כמו לבלתי הכות אותו דתרגומו למקטל יתי', ויך את הפלשתי וקטל ית פלשתאי, עברו בעיר אחריו והכו (יחז' ט') וקטולו, אשר יכה את רעהו, ושם איש ישראל המכה אשר הכה המדינית תרגומו קטלא, והרבה כמוהם אשר יורו על הכאת מיתה אף בלי התלוות עמו מלת נפש או לפי חרב (עי' סנהדרין פ"ד:), ושפיר אמרו (ברבה פ' זו) המצרי היה מבקש להרגו, אמר משה וודאי זה חייב מיתה כמ"ש ומכה אדם יומת, ע"כ. והרנ"ו מתקשה מאד בהריגת משה את המצרי, שכפי הנראה יהיה מעשהו שלא במשפט, כי איך בעבור הכותו איש עברי יהרגנו, ושפיכת דם הוזהרו עליהם בני אדם קודם מ"ת, ומה לי שופך דם עברי או דם מצרי, גם מה יועיל לעמו אם יהרוג זה האחד בסתר, אין זה כ"א נקם וחימה בלי משפט, והאריך בזה ליישבו, וכל דבריו אינם מספיקים, וכן הרא"ם התעורר דאע"ג שנתחייב המצרי מיתה בידי שמים אין דינו ליהרג בידי אדם כמ"ש הרמב"ם, ע"ש. וכל דברים אלה מיוסדים על דברי המפרשים הכאה זו, שאין בה מיתה וכמ"ש רש"י מלקהו ורודהו, וא"צ שבדין הרגו כי גם בישראל הדין כן הרודף אחר חברו וחושב להכותו הכאה הממיתה אותו ניתן להציל הנרדף בנפשו של רודף. מאחיו - מבין שאר אחיו שהיו בתוכם ועמהם ומתוכם לעיניהם לקחהו והכהו. (יב) ויפן כה וכה. חשב משה שאחד מאחיו העברים העומדים סביבו יתקומם על המצרי ויציל את אחיו המוכה מכת מות. וירא כי אין איש. ראה שאין ביניהם גבר בגוברין, ואין מהם שם על לב צרת אחיו להשתדל על הצלתו; וכ"א ברבה רי"א וירא כי אין איש שיקנא להקב"ה ויהרגנו, מלת איש תואר לאדם חשוב כמו הלא איש אתה (ש"א כ"ו); ובזה התישב מה שהתעוררו המפרשים על יתור לשון ויפן כה וכה דמדכתיב וירא כי אין איש ידענו שפנה כה וכה, גם על השלילה לא נופל כ"כ לשון וירא ויותר היה ראוי לומר כי אין רואה.

Malbim Shemot 2:12מלבי״ם שמות ב׳:י״ב

ודעת חז"ל בסנהדרין שהיה המצרי חייב מיתה דמצרי שהכה לישראל חייב, והרמב"ם בהלכות מלכים דעתו שא"ח רק בידי שמים, ועז"א במדרש דנמלך בפמליא של מעלה וירא כי אין איש אבל מלאכים ראה ונמלך עמהם.

Netziv Shemot 2:11-12נצי״ב שמות ב׳:י״א-י״ב

(יא) מכה איש עברי – הכהו לא בשביל איזה עצלות וכדומה אלא בשביל שהוא עברי. אבל הוא מאחיו. (יב) ויפן כה וכה – חפש עצות לקבול על המצרי שהכהו חנם. וירא כי אין איש. להגיד לפניו את העול. כי כולם עצרת בוגדים ושונאי ישראל.

R. David Zvi Hoffmann Shemot 2:12ר׳ דוד צבי הופמן שמות ב׳:י״ב

ויך את המצרי – יהיה זה אי-צדק, אם נדון במעשה זה מנקודת-מבטו של המשפט הרגיל, היבש, ונעורר את השאלה, אם אמנם רשאי היה משה להעניש את המצרי ולהכותו מוות על שום שעינה בן-ישראל. ובוודאי אין צורך לומר כרי"צ מעקלענבורג, על-פי המדרש, ש"מצרי זה ביקש לענות בן-ישראל זה עד מוות, ועל כן אמר משה, ודאי זה חייב מיתה, כמו שנאמר 'ומכה אדם יומת'". כל כוונתו של משה כאן לא היתה אלא לעמוד לימין אחיו המעונה, וזאת לא יכול היה לעשות אלא על ידי המתת המצרי, שכן מניעה זמנית של מעשה עינוי רק היתה מגרה מצרי בלתי-אנושי זה לכפול את אכזריותו בעתיד. וכלום יש מקום לשאול את פי-המשפט, במקום שכל זכויות האדם נרמסות ברגל-גאוה?

Cassuto Shemot 2:11-12קאסוטו שמות ב׳:י״א-י״ב

באחד מביקוריו שביקר אצל אחיו, קרהו מקרה, "וירא איש מצרי", אחד מן הנוגשים שרי המסים (א':י"א), שהיה "מכה איש עברי", ולא עבד עברי סתם (עיין למעלה, על א':ט"ו), אלא ממש "מאחיו", מבני ישראל. "ויפן כה וכה וירא כי אין איש" שיוכל להעיד (וזה נאמר כאן כדי לבאר מפני מה התפלא משה כשהכיר שנודע הדבר, פס' י"ד), או: כי אין איש אחר שיוכל להציל (השוה ישע' ס"ג:ה': "ואביט ואין עוזר, ואשתומם ואין סומך, ותושע לי זרועי וחמתי היא סמכתני"). אז קם משה "ויך את המצרי ויטמנהו בחול". המצרי היכה, ולפיכך מן הדין שאף הוא יהיה מוכה. אמנם הפועל היכה חוזר במשמעות שונה במקצת; קודם בהוראת מלקות, ואחר כך בהוראת הריגה, ובכל זאת חזרתו מורה על שיטת מידה כנגד מידה.