Mystery at the Malon/5

EN/HEע/E

Mystery at the Malon

Sources

Shemot 2:21-22שמות ב׳:כ״א-כ״ב

(כא) וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמֹשֶׁה. (כב) וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה.

Shemot 4:18-26שמות ד׳:י״ח-כ״ו

(יח) וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר חֹתְנוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלֲכָה נָּא וְאָשׁוּבָה אֶל אַחַי אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם וְאֶרְאֶה הַעוֹדָם חַיִּים וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה לֵךְ לְשָׁלוֹם. (יט) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְיָן לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ. (כ) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ. (כא) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּלֶכְתְּךָ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה רְאֵה כָּל הַמֹּפְתִים אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעֹה וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת לִבּוֹ וְלֹא יְשַׁלַּח אֶת הָעָם. (כב) וְאָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר ה' בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל. (כג) וָאֹמַר אֵלֶיךָ שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי וַתְּמָאֵן לְשַׁלְּחוֹ הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ. (כד) וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ. (כה) וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי. (כו) וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת.

Shemot 18:2-4שמות י״ח:ב׳-ד׳

(ב) וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ. (ג) וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה. (ד) וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה.

Jubilees 48:1-5יובלים מ״ח:א׳-ה׳

(א) ובשנה השישית לשבוע השלישי ליובל הארבעים ותשעה הלכת ותשב ששה שבועים ושנה אחת. (ב) ותשב מצרימה בשבוע השני בשנה השנית ליובל החמישים. (ג) ואתה ידעת את אשר דבר אתך בהר סיני, ואת אשר אבה השר משטמה לעשות לך בשובך מצרימה בדרך בחג הסוכות. (ד) הלא התחזק בכל כוחו להמית אותך ולהציל את המצרים מידך, בראותו כי שולחת לעשות משפט ונקמה במצרים. (ה) ואציל אותך מידו, ואעש אותות ומופתים אשר צווית לעשות במצרים לעיני פרעה וכל ביתו ועבדיו ועמו.

Mishna Nedarim 3:11משנה נדרים ג׳:י״א

רבי יהושע בן קרחה אומר גדולה מילה שלא נתלה לו למשה הצדיק עליה מלא שעה.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Yitro Amalek 1מכילתא יתרו עמלק א׳

ואת שני בניה וגו' נכריה, ר' יהושע אומר, ארץ נכריה היתה לו ודאי. ר' אלעזר המודעי אומר, בארץ נכריה [נכר יה]. אמר משה, הואיל וכל העולם עובדי עבודה זרה, אני אעבוד למי שאמר והיה העולם. שבשעה שאמר משה ליתרו, תן לי צפורה בתך לאשה, אמר לו יתרו, קבל עליך דבר זה שאומר לך ואני נותנה לך לאשה, אמר לו מהו, אמר לו בן שיהיה לך תחלה יהיה לעבודה זרה, מכאן ואילך לשם שמים, וקבל עליו. אמר לו השבע לי, וישבע לו, שנ' (שמות ב':כ"א) ויואל משה. אין אלה אלא לשון שבועה שנ' (שמואל א' י"ד:כ"ד) ויואל שאול את העם לאמר, וכתיב (מלכים ב' ה':כ"ג) ויאמר נעמן הואל וקח ככרים. לפיכך הקדים המלאך להרוג את משה, מיד ותקח צפורה צר ותכרות את ערלת בנה וגו' וירף וגו'. ר' אלעזר בן עזריה אומר, מאוסה ערלה שנתגנו בה רשעים, שנ' (ירמיהו ט':כ"ה) כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב. ר' ישמעאל אומר, גדולה מילה ששלש עשרה בריתות נכרתו עליה. ר' יוסי הגלילי אומר, גדולה מילה שדוחה את השבת החמורה שחייבין עליה כרת. ר' יהושע בן קרחא אומר, גדולה מילה שלא נתלה למשה עליה מלא שעה. ר' נחמיה אומר, גדולה מילה שדוחה את הנגעים. רבי אומר, גדולה מילה שכל זכיותיו של משה לא עמדו לו בשעת דחקו, כשאמר לו המקום לך הוצא את עמי בני ישראל ממצרים, ועל שנתעצל במילה שעה אחת, בקש המלאך להרגו, שנ' ויהי בדרך במלון. ר' יוסי אומר, חס ושלום לאותו צדיק שנתעצל במילה שעה אחת, אלא אמר, ימול ויצא הרי סכנת נפשות, ישהה וימול, המקום אמר לו לך והוציא את עמי ישראל ממצרים; אלא על שנתרשל בלינה קודם המילה, לכך בקש המקום להרגו, שנ' ויהי בדרך במלון וגו'. ר' שמעון בן גמליאל אומר, לא בקש המלאך להרוג את משה אלא לתינוק, שנאמר כי חתן דמים אתה לי, אמרת צא וראה מי קרוי חתן, תינוק או משה, הוי אומר תינוק.

Yerushalmi Nedarim 3:9ירושלמי נדרים ג׳:ט׳

וע"י שנתעצל משה במילה ביקש המלאך להורגו הה"ד (שמות ד':כ"ד) ויפגשהו יי' ויבקש המיתו. א"ר יוסי חס ושלום לא נתעצל משה במילה אלא שהיה דן בעצמו ואומר אם לימול ולצאת סכנה היא. ואם לשהות הקדוש ברוך הוא אמר לו (שמות ד':י"ט) לך שוב מצרים. אלא ע"י שנתעצל בלינה קודם המילה הה"ד (שמות ד':כ"ד) ויהי בדרך במלון. ואמר רשב"ג חס ושלום לא ביקש המלאך להרוג למשה אלא לתינוק. בוא וראה מי קרוי חתן משה או התינוק. אית תניי תני משה קרוי חתן. אית תניי תני התינוק קרוי חתן. מאן דאמר משה קרוי חתן. חתן דמים מתבקש מידך. ומאן דמר התינוק קרוי חתן. חתן בדמים את עומד לי. (שמות ד':כ"ה) ותקח צפורה צר ותכרות את ערלת בנה ותגע לרגליו וגו'. ר' יודה ורבי נחמיה ורבנין. חד אמר לרגליו של משה וחרנה אמר לרגליו של מלאך. וחרנה אמר לרגליו של תינוק. מן דמר לרגליו של משה הילך גזי חובך. מן דמר לרגליו של מלאך הילך עבד שליחתך. מן דמר לרגליו של תינוק נגעה בגוף התינוק. (שמות ד':כ"ו) וירף ממנו אז אמרה חתן דמים למולות. מיכן לשתי מילות אחת למילה ואחת לפריעה אחת למילה ואחת לציצין.

Bavli Nedarim 31b-32aבבלי נדרים ל״א:-ל״ב.

תניא, ר' יהושע בן קרחה אומר: גדולה מילה - שכל זכיות שעשה משה רבינו לא עמדו לו כשנתרשל מן המילה, שנאמר: (שמות ד':כ"ד) ויפגשהו ה' ויבקש המיתו. אמר רבי [בכת"י – יוסי]: ח"ו שמשה רבינו נתרשל מן המילה, אלא כך אמר: אמול ואצא סכנה היא, שנאמר: (בראשית ל"ד:כ"ה) ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים וגו'. אמול ואשהא שלשה ימים, הקדוש ברוך הוא אמר לי (שמות ד':י"ט) לך שוב מצרים! אלא מפני מה נענש משה? מפני שנתעסק במלון תחלה, שנאמר: (שמות ד':כ"ד) ויהי בדרך במלון. רשב"ג אומר: לא למשה רבינו בקש שטן להרוג אלא לאותו תינוק, שנאמר: (שמות ד':כ"ה) כי חתן דמים אתה לי, צא וראה מי קרוי חתן? הוי אומר: זה התינוק. דרש רבי יהודה בר ביזנא: בשעה שנתרשל משה רבינו מן המילה, באו אף וחימה ובלעוהו ולא שיירו ממנו אלא רגליו, מיד: ותקח צפורה צור ותכרת את ערלת בנה, מיד: וירף ממנו. באותה שעה ביקש משה רבינו להורגן, שנאמר: (תהלים ל"ז:ח') הרף מאף ועזוב חמה, ויש אומרים: לחימה הרגו, שנא': (ישעיהו כ"ז:ד') חמה אין לי. והכתיב: (דברים ט':י"ט) כי יגורתי מפני האף והחמה! תרי חימה הוו. ואיבעית אימא: גונדא דחימה.

Targum Yerushalmi (Yonatan) Shemot 4:24-26תרגום ירושלמי (יונתן) שמות ד׳:כ״ד-כ״ו

(24) But it was on the way, in the place of lodging, that the angel of the Lord met him, and sought to kill him, because Gershom his son had not been circumcised, inasmuch as Jethro his father-in-law had not permitted him to circumcise him: but Eliezer had been circumcised, by an agreement between them two. (25) And Zipporah took a stone, and circumcised the foreskin of Gershom her son, and brought the severed part to the feet of the angel, the Destroyer, and said, The husband sought to circumcise, but the father-in-law obstructed him; and now let this blood of the circumcision atone for my husband. (26) And the destroying angel desisted from him, so that Zipporah gave thanks, and said, How lovely is the blood of this circumcision that hath delivered my husband from the angel of destruction!

(כד) והוה באורחא בביתאבתותא וארע ביה מלאכא דייי ובעא למיקטליה מן בגלל גרשום בריה דלא הוה גזיר על עיסק יתרו חמוי דלא שבקיה למגזריה ברם אליעזר הוה גזר בתנאה דאתנייו תרוויהון. (כה) ונסיבת צפורה טינרא וגזרת ית ערלת גרשום ברה ואקריבת ית גזירת מהולתא לריגלוי דמלאך חבלא ואמרת חתנא בעא למגזור וחמוי עכיב עלוי וכדון אדם גוזרתא הדין יכפר על חתנא דילי. (כו) ופסק מלאך חבלא מיניה בכן שבחת צפורה ואמרת מה חביב הוא אדם גוזרתא הדין דשיזב ית חתנא מן ידוי דמלאך חבלא.

Shemot Rabbah 5:8שמות רבה ה׳:ח׳

ויהי בדרך במלון, חביבה מילה שלא נתלה משה עליה אפילו שעה אחת, לפיכך כשהיה בדרך ונתעסק במלון ונתעצל למול לאליעזר בנו מיד ויפגשהו ה' ויבקש המיתו, את מוצא מלאך של רחמים היה ואעפ"כ ויבקש המיתו, ותקח צפורה צור, וכי מנין ידעה צפורה שעל עסקי מילה נסתכן משה, אלא בא המלאך ובלע למשה מראשו ועד המילה, כיון שראתה צפורה שלא בלע אותו אלא עד המילה הכירה שעל עסקי המילה הוא ניזוק, וידעה כמה גדול כח המילה שלא היה יכול לבלעו יותר מכאן, מיד ותכרת את ערלת בנה ותגע לרגליו, ותאמר כי חתן דמים אתה לי, אמרה חתני תהיה אתה נתון לי בזכות דמים הללו של מילה שהרי קיימתי המצוה, מיד וירף המלאך ממנו, אז אמרה חתן דמים למולות, אמרה כמה גדול כח המילה שחתני היה חייב מיתה שנתעצל במצות המילה לעשותה ולולי היא לא ניצל.

Midrash Yelamedeinuמדרש ילמדנו – גניזה (מאן ק״ב.)

דכת' ויקח משה את אשתו ואת בניו וגו' היאך שהוא מהלך בדרך מה כת', ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' וגו'. למה ביקש לחונקו, אילא אמ' לו הא[לה]ים: אני שלחתיך שתלך ותגאל את בניי שהן בצרה, וישבתה לך במלון, ספאטאלון, לכך ויבקש המיתו. ד"א ויבקש המיתו, למה, שהיה בנו ערל. אמ' הא[לה]ים: משה הולך לומר לישר' שימולו, והן אומ' לו: אסיה אסי חגרתך, בניך ערלים ואת אומ' לנו לימול.

Midrash Aggadah Shemot 4:24מדרש אגדה שמות ד׳:כ״ד

ויהי בדרך במלון. אם דרך למה מלון, אלא מלמד שהיה משה נכנס ויצא ממלון לדרך, ומדרך למלון, והיה מהרהר בדעתו ואומר אם ילך למצרים לגאול את ישראל אם לאו, לפי שהיה מהרהר בדעתו אם אומר הגיע זמן הגאולה, יאמרו בודאי אנו יודעין שהקב"ה אמר שיהא השעבוד ארבע מאות שנה, ועדיין אין עת הגאולה. ואם אומר להקב"ה אנה אני הולך שהרי עדיין לא הגיע ארבע מאות שנה, [י?]כעס עליו הקדוש ברוך הוא. אמר לו הקדוש ברוך הוא כבר נתנבא להם יוסף פקד (פקדתי) [יפקוד] (בראשית נ':כ"ד), כלומר מנין פקוד יחסר להם הקדוש ברוך הוא מן השעבוד, ולכך נחסרו ק"ץ שנה כמו פקוד והם צ', כנגד צ' של שרה אמנו שהיתה כשהולידה את יצחק, ומאה שנה כנגד אברהם בעת שהוליד ליצחק. ד"א ויהי בדרך במלון. שלח הקדוש ברוך הוא את אוריאל ונדמה לו לנחש, והיה בולע [את] משה מראשו ועד בריתו, וכל זאת למה, לפי שהיה בנו ערל, וכראות צפורה כך נתייראה אמרה שמא יבלע זה שאינו מהול: מיד ותקח צפרה צר וגו'.

Midrash Aggadah Shemot 18:3מדרש אגדה שמות י״ח:ג׳

אשר שם האחד גרשם. כך התנה יתרו עם משה שימול אחד מבניו, והאחד יניח מלימול, הה"ד ויהי בדרך במלון וגו' (שמות ד':כ"ד), ומי הוא שלא נימול, זה אליעזר.

Midrash Vayosha [Otzar HaMidrashim (Eisenstein, p.150)]מדרש ויושע [אוצר המדרשים (אייזנשטיין, עמוד ק״נ)]

ונתן לי ממון הרבה ואת צפורה בתו לאשה והתנה עמי זה התנאי כל מה שתוליד בביתי יהא מחצה יהודים ומחצה ישמעאלים. אחר זמן נתעברה צפורה ותלד גרשום בחלקי, מלתי אותו וינק שדי אמו שתי שנים. לשנה השלישית נולד אליעזר, אמרתי איך אעשה עכשיו לא יניחו לי למולו, מיד לקחתי אשתי ובני לשוב לארץ מצרים. באותה שעה בא שטן בדמות נחש ופגע בי ובלעני מראשי ועד המילה, ומעולם לא היה יכול ליגע בברית מילה, הרהרה צפורה בלבה ואמרה יודעת אני שאין דבר זה אלא בשביל העון שלא מלנו אליעזר בננו, מיד לקחה צפורה צור ותכרות את ערלת בנה ונטלה מן הדם וזרקה על רגלי, באותה שעה יצאה בת קול ואמרה לנחש הקיא אותו וכן עשה, וזה שאמר הכתוב וירף ממנו אז אמרה חתן דמים למולות, הרי הצילתני אשתי משתי מיתות.

Midrash (from Genizah, Mann 238a)מדרש (מן הגניזה, מאן רל״ח.)

ויפגשהו ה' – ויבקש להרגו. אמר לו הקב"ה: שלחתיך להוציא את ישראל ממצרים, ואתה מכניס אשה ובניה לשם? הניח אשתו ובניו אצל יתרו.

Tafsir Rasag Shemot 4:20תפסיר רס״ג שמות ד׳:כ׳

וירכבם על החמור וישב ארצה מצרים - וירכבם על החמורים וישלחם, וישב ארצה מצרים.

Tafsir Rasag Shemot 4:24-26תפסיר רס״ג שמות ד׳:כ״ד-כ״ו

(כד) ויפגשהו ה' – פגש את בנו מלאך ה'. (כה) ותגע לרגליו – ותגישהו לפניו. כי חתן דמים אתה לי – כמעט שהיה החתן הזה הרוג. (כו) חתן דמים למולות – הנה נעשה החתן הזה ההרוג מהול.

R. Yonah ibn Janach Sefer HaShorashim s.v. שלחרס״ג מובא בר׳ יונה אבן ג׳נאח ספר השורשים "שלח"

ויש מי שאמר באחר שלוחיה - אחר ששלחה אל בית אביה, אמרו שמה שאמר הכתוב ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור, ראוי שיהיה סמוך לו וישלחה אל בית אביה ואחר כן וישב ארצה מצרים. אמר ולא היה משה עמה כשארע בעת שעכבה מילת אליעזר, ואלו הם דברי ראש הישיבה רבנו סעדיה ז"ל.

R. Avraham b. HaRambam Shemot 4:24רס״ג מובא בר׳ אברהם בן הרמב״ם שמות ד׳:כ״ד

דעת אדונינו ז"ל בויפגשהו שהוא חוזר אל אליעזר ודעתו בקיצור שכאשר יצאה ציפורה עם שני ילדיה בחבורת האדון השליח עליו השלום כדי לנסוע (עמו למצרים) או לברכת הפרידה חזרה מתוך הדרך, לפי מה שאמרו שהוא עליו השלום חזר מדעתו בזה. ופגע בהם יום שמיני בתוך הדרך בחזרתה למדין והתרשלה מן המילה בשגיאה או שחשבה שמותר לעכב מפני שהיה בדרך וכשהיה במלון שהיתה רוצה ללון בו לפני סוף יום השמיני קרה מלפניו יתעלה מקרה של סכנה לאליעזר שכמעט הרג אותו והבינה ציפורה בהשפעה אלוהית שזו היתה עונש מלפניו יתעלה עבור המילה ומיהרה במילה לעמוד נגד אותו המקרה כמי שממהר להשקות לחולה (מרק של) תרנגולת או (שאר) משקה.

R. Saadia cited by R. Avraham b. HaRambam Shemot 18:2רס״ג מובא בר׳ אברהם בן הרמב״ם שמות י״ח:ב׳

אחר שלוחיה – טעמו מה שביאר ר' סעדיה ז"ל ששלח אותה מן הדרך אשר בין מדין ומצרים כאשר יצאה עמו והחזיר אותה אל אביה כמו שקדם בפרשת ואלה שמות ואמר כאן (כי) אחר ששלח אותה משה ע"ה אליו כדי שתשב אצלו לקח אותה (יתרו) עמו כדי להשיב אותה אליו.

R. Chananel Yoma 85bרבנו חננאל יומא פ״ה:

פי' מצאנו שהמל התינוק מצילו מן המיתה מאליעזר בנו של משה רבינו, שנאמר ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו, ויבקש המיתו לתינוק מפני שנתעצלה אמו ולא מלה אותו, וכיון שהרגישה מלה אותו וקראתו חתן דמים, והצילתו מן המיתה שנאמר וירף ממנו. פי' וירף חולי המות מאתו מן התינוק, אז אמרה חתן דמים אתה לי, בדמי המילה.

R. Chananel cited by R. Bachya Shemot 4:24רבנו חננאל מובא בר׳ בחיי שמות ד׳:כ״ד

ודע כי לפי המדרש הזה יש לתמוה כי כיון שהיה משה במלון למה אמר ותקח צפורה צור והראוי למשה שישתדל הוא בעצמו במצוה, וע"כ פירש רבינו חננאל ז"ל כי משה לא היה שם במלון כי כן הזכיר למעלה ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור, ובאור הפסוק ששלח אותם לפניו ואח"כ וישב משה מצרימה וכיון שכן לא היה משה עתה במלון, ואמר ויבקש המיתו כלומר לנער שהיה המלאך נעשה כמין נחש ובולעו מראשו ועד ירכיו וחוזר ובולעו מרגליו ועד מקום המילה ואז ותקח צפורה צור כי הבינה שהיה העונש על שאחרה זמן המצוה ולא מלה אותו ביום שמיני, כך פי' רבינו חננאל ז"ל בראש סדר וישמע יתרו.

Rashi Shemot 4:24-26רש״י שמות ד׳:כ״ד-כ״ו

(24) ויהי AND HE WAS – Moses was — DURING THE JOURNEY IN THE LODGING PLACE. ויבקש המיתו AND HE SOUGHT TO PUT HIM TO DEATH – the angel sought etc., because he had not circumcised his son Eliezer; and because he had showed himself remiss in this, he brought upon himself the punishment of death. It has been taught in a Boraitha: Rabbi José said: God forbid that this was so; Moses had not been remiss in this duty; but he thought, "If I circumcise him and immediately proceed on the journey, the child's life will be in danger for three days. If, on the other hand, I circumcise him and wait three days — the Holy One, blessed be He, has commanded me, "Go return to Egypt!" Consequently, he obeyed His command, intending to circumcise the child as soon as the opportunity presented itself. There was therefore no remissness on his part; why, then, was he threatened with punishment? Because he busied himself with the affairs of the lodging place first, (i.e. because when he arrived at the inn he troubled himself first about eating and drinking. He should first have circumcised his son. Being now so much nearer Egypt, the danger that follows upon the circumcision was not so great, since the interval of time between the operation and his arrival in Egypt was now shorter than if he had circumcised him before he set out on the journey). See this in Treatise Nedarim. — The angel became a kind of serpent and swallowed him (Moses) from his head to his thigh, spued him forth, and then again swallowed him from his legs to that place (the membrum). Zipporah thus understood that this had happened on account of the delay in the circumcision of her son (Jerusalem Talmud Nedarim ch. 3; Mechilta Jethro; Talmud B. Nedarim 32a; cf. Exodus Rabbah 5). (25) ותגע לרגליו AND CAST IT AT HIS FEET – i.e. she cast it before Moses' feet. ותאמר AND SHE SAID, referring to her son: כי חתן דמים אתה לי which means, thou hast brought it about that my bridegroom (Moses) was on the point of being killed because of thee: thou hast been to me my husband's murderer. (26) וירף SO HE LOOSENED HIS HOLD – the angel loosened his hold ממנו FROM HIM; (cf. Exodus Rabbah 5). אז THEN she understood that he had come to kill him because of the delay in the circumcision, אמרה חתן דמים למלות SHE SAID "BRIDEGROOM OF BLOOD BECAUSE OF THE CIRCUMCISION" — my bridegroom was on the point of being killed on account of the circumcision.

(כד) ויהי – משה בדרך במלון. ויבקש המיתו – לפי שלא מל את אליעזר בנו, ועל שנתרשל נענש מיתה, תניא א' ר' יוסי חס ושלום לא נתרשל אלא אמר אמול ואצא לדרך סכנה היא לתינוק עד שלשה ימים, אמול ואשהא שלשה ימים, הקב"ה צוני לך שוב מצרים ומפני מה נענש לפי שנתעסק במלון תחילה, במסכת נדרים (בבלי נדרים ל"א:), והיה המלאך נעשה כמין נחש ובולעו מראשו עד יריכיו, ובולעו מרגליו עד אותו מקום, הבינה צפרה שבשביל המילה הוא. (כה) ותגע לרגליו – השליכתו לפני רגליו של משה. ותאמר – על בנה. כי חתן דמים אתה לי – אתה הייתה גורם להיות חתן שלי נרצח עליך, הורג אישי אתה לי. (כו) וירף – המלאך ממנו, אז הבינה שעל המילה בא להורגו, אמרה חתן דמים למולות – חתני היה נרצח על דבר המילה.

Lekach Tov Shemot 4:25לקח טוב שמות ד׳:כ״ה

ותגע לרגליו. על רגליו של משה, כדי שלא יגע בו המשחית וכשם שנתנו ישראל במצרים מן דם פסחים על המשקוף, ולא נתן המשחית לבוא אל בתיהם.

Rashbam Bereshit 32:29רשב״ם בראשית ל״ב:כ״ט

Ki sarita: Sarita is from [the root s-r-h,] the same root as in the phrase, "Grown to manhood, he strove (sarah) with a divine being," (Hos. 12.4), just as [in the second person singular masculine perfect qal form the root] q-n-h becomes qanita and '-s-h becomes 'asita. However, vayyasar in the phrase, "He strove (vayyasar) with an angel and prevailed," is [from the root s-v-r, ] just like shav, qam and ras that have [third person masculine singular imperfect vav-consecutive qal] forms vayyaqom, vayyashov and vayyaros, The reason that Jacob was punished and lamed was that, despite God's promise, he attempted to flee. Similarly one finds that whenever someone attempts a journey or refuses a journey against God's will, he is punished. Moses said. "Make someone else your agent," (Ex. 4.13) and then, "The LORD became angry" (Ex. 4. 14). So according to the plain meaning of Scripture [in that verse also one finds God's wrath resulting from a mission being refused]. Albeit, the Sages said (Zevahim 102a): Whenever the text says that God became angry, a perceivable effect ensues. Here [i.e. God's anger in Ex. 4.14], what perceivable effect ensues? [God said,] "Your brother, Aaron, the Levite" (ibid.). In other words, [God said,] "Aaron had been destined to be a Levite, while you, Moses, would have been a priest; now he will be a priest, and you a Levite." However, following the plain meaning of Scripture, [a more explicit perceivable effect ensued, as follows:] since Moses was reluctant to go, the result was that "God encountered him and sought to kill him" (Ex. 4.24). Similarly, Jonah [who refused God’s mission] was swallowed up into the belly of the fish (Jonah 2.1). Similarly, concerning Balaam (Num. 22.22), "God became angry that he was going," and as a result he became lame, as it is written (Num. 22.25), "She squeezed Balaam's foot against the wall," and (Num 23.3), "He went about shefi," which means lame, as in the phrase (Job 33.21), "My bones were dislocated (shuppu)."

כי שרית – מגזרת באונו שרה את אלהים (הושע י"ב:ד'), כמו קנה קנית, עשה עשית. אבל וישר אל מלאך ויוכל (הושע י"ב:ה'), מגזרת שב קם רץ, שיאמר ויקם וישב וירץ. ומה שלקה יעקב ונצלע, לפי שהקב"ה הבטיחו והוא היה בורח. וכן מצינו בכל ההולכים בדרך שלא ברצון הקב"ה או ממאנים ללכת, שנענשו. במשה כת' שלח נא ביד תשלח (שמות ד':י"ג), ויחר אף י"י במשה (שמות ד':י"ד). ולפי הפשט אעפ"י שאמרו חכמים בכל מקום חרון אף עושה רושם וכאן מה רושם יש, הלא אהרן אחיך הלוי (שמות ד':י"ד) עתיד הוא להיות לוי ואתה כהן ועכשיו הוא יהיה כהן ואתה לוי (השווה בבלי זבחים ק"ב:א'), אך לפי הפשט לפי שהיה מתעצל ללכת כת' ויהי בדרך במלון ויפגשהו {י"י} ויבקש המיתו (שמות ד':כ"ד). וכן ביונה שנבלע במעי הדגה, וכן בבלעם ויחר אף אלהים כי הולך הוא (במדבר כ"ב:כ"ב) ונעשה חיגר, כדכתיב: ותלחץ {את} רגל בלעם (במדבר כ"ב:כ"ה), וילך שפי (במדבר כ"ג:ג') – חיגר כמו ושופו עצמותיו (איוב ל"ג:כ"א).

Rashbam Shemot 4:14רשב״ם שמות ד׳:י״ד

ויחר אף THE LORD BECAME ANGRY: According to the plain meaning of Scripture, here also a perceivable effect ensued from God's anger, as it says below (vs. 24), "The LORD encountered him and sought to kill him," as I explained concerning the text when Jacob was limping on his hip.

ויחר אף י"י במשה – וחרון אף עשה רושם לפי הפשט, כאמור לפנינו ויפגשהו י"י ויבקש המיתו (שמות ד':כ"ד), כשפירשתי אצל יעקב כשנעשה צולע על יריכו (בראשית ל"ב:כ"ט).

Rashbam Shemot 4:24-26רשב״ם שמות ד׳:כ״ד-כ״ו

(24) ויפגשהו THE LORD: I.e. the angel, ENCOUNTERED HIM [AND SOUGHT TO KILL HIM]. For he was dawdling on the way and taking his wife and children along. (25) צר: [means something sharp,] as in the phrase (Josh. 5:2), "sharp knives (חרבות צורים)." [It means] a sharpened blade or a sharp knife. Similarly [that is the meaning of the word צור] in the phrase (Ps. 89:44), "You have turned back the blade (צור) of his sword," i.e. the sharp part of his blade became crooked and bent, and that is how (ibid.) "you have not sustained him in battle." ותכרת AND CUT OFF HER SON'S FORESKIN: This good deed (מצוה) was efficacious to save Moses' life. [It can be understood somewhat] like the sacrifices offered by Gideon and Manoah after an angel appeared to them. וַתַּגַּע: is a hifil form, but וַיִּגַּע, in the phrase (Job 1:19), "it struck (ויגע) the four corners of the house," is a qal form of the root נ-ג-ע. לרגליו [TOUCHED HIS]: i.e. Moses' LEGS, to appease the angel in that way. For I do not want to interpret that she touched the angel's legs, for who knows whether she saw the angel's legs? כי YOU ARE TRULY A BRIDEGROOM OF BLOOD: He will remain my bridegroom (חתני) because of the blood. חתני means my husband. (26) וירף AND HE: the angel, LET HIM ALONE. From [the root ר-פ-ה, the same root as in the phrase] "the day is waning (רפה) toward evening" (Jud. 19:9), one says וירף, just as from [the root] ק-נ-ה, one says ויקן. אז SHE ADDED, "A BRIDEGROOM OF BLOOD BECAUSE OF THE CIRCUMCISION." It was because of the delay in circumcision that my husband was deemed worthy to die, for [one can see] now [that] it was the circumcision that saved him.

(כד) ויפגשהו י"י – המלאך, כי היה מתעצל בהליכתו ומוליך אשתו ובניו. (כה) צר – כמו חרבות צורים (יהושע ה':ב'), תער מלוטש, איזמל חריף. וכן אף תשיב צור חרבו (תהלים פ"ט:מ"ד), נתעקם ונכפף חידוד חרבו, ולכך ולא הקמתו במלחמה. ותכרות וגו' – הועילה לו למשה המצוה להצילו, כמו קרבן, כעין שעשו גדעון ומנוח כשנראה להם המלאך. ותגע – לשון מפעיל, אבל ויגע בארבע פינות הבית (איוב א':י"ט), לשון פועל. נגע{ה} לרגליו – של משה, להתרצות המלאך בכך. כי לרגליו של מלאך איני רוצה לפרש, כי מי יודע אם ראתה רגלי המלאך. כי חתן דמים אתה לי – בדמים הללו ישאר לי חתני. חתני – בעלי. (כו) וירף – המלאך ממנו. מן רפה היום לערוב (שופטים י"ט:ט') יאמר וירף, מן קנה ויקן (בראשית ל"ג:י"ט). אז אמרה חתן דמים למולות – על עיכוב המילה נתחייב בעלי מיתה, כי המילה הצילתו עתה.

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 4:20אבן עזרא שמות פירוש שני ד׳:כ׳

ויקח – לא ידענו אם נולד גרשום בימי בחורותיו בברחו אל מדין, או בזקנותו. ואל תסמוך אל דברי הימים שלמשה, כי הבל כל הכתוב בו. ובנו השני הוא אליעזר נולד עתה בהנבאו, וחשב להוליך אשתו ובניו אל מצרים, שיצאו יחדיו עם ישראל. ולא היתה עצה נכונה, כי הוא בא להוציא ישראל, והם יראו שבא עם אשתו ובניו לגור שם. ואל תתמה, איך יחשוב הנביא בדברי העולם דבר שאיננו נכון. כי הנה מצאנו דוד (שמואל ב ז':ב'-ג') שאל אל נתן הנביא היש ישר לבנות בית לשם, והוא השיב כל אשר בלבבך עשה וי"י עמך. ובלילה נאמר לו בנבואה לנתן שיאמר אל דוד שלא יבנה הבית. והוצרכו הזקנים (בבלי מגילה ט'.) לתרגם על החמור על נושא אדם בעבור שהוא דרך גרעון שתרכב אשת הנביא על חמור אחד היא ושני בניה. ויפת אמר, כי הוא שם המין, כמו ויהי לי שור וחמור (בראשית ל"ב:ו'). ולא דבר נכונה, כי אין זה מקום להזכיר שם המין, רק הוא כמשמעו. והחמורים שהם במצרים יקרים ונכבדים מהפרדים. ואין לתמוה אם רכב גרשם בנה אחריה, אולי קטן היה, והיה אליעזר בחיקה כי עוד לא נמול. וטעם וישב ארצה מצרים – כי הוא לבדו שב, כי כאשר פגש השם את משה, נמול אליעזר. ובהתרפאו שבה צפורה עם בניה אל אביה, ומשה הניחם ושב אל מצרים. ואמר על המטה מטה האלהים – בעבור שנעשה בו האות. ומטה האלהים הוא מטה משה והוא מטה אהרן. כי בידו היה כאשר עשה בו האותות, ושב עתה לפרש, בעבור שהזכיר מטה האלהים, מה שאמר השם אל משה כל המופתים שהוא עתיד לעשותם במצרים. והזכיר לו האות שיצאו בעבורו ממצרים היא מכת בכורים. והנה ויהי בדרך במלון, והיה ראוי להיותו דבק עם ויקח משה את אשתו ואת בניו. ורבים כזה בתורה, כמו שלם ישלם, אם אין {לו} (שמות כ"ב:ב') כי הוא דבק עם חמשה בקר ישלם תחת השור (שמות כ"א:ל"ז).

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 4:22אבן עזרא שמות פירוש שני ד׳:כ״ב

ואמרת... טעם בני בכרי – זה הגוי שיעבדוני, שעבדוני אבותם בתחילה, ואני חומל עליו כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו. ואתה לקחתו לעבד עולם לך, לכן אני אהרוג אני את בנך בכורך.

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 4:23-26אבן עזרא שמות פירוש שני ד׳:כ״ג-כ״ו

(כג) ואמר – והנה אמרתי לך פעם אחר פעם לשלח בני לעבדני להקריב לי זבחים ואתה מאנת. על כן אני מענישך, וחסירי הדעת יחשבו כי עם משה ידבר, וזה שיגעון. ועוד, אליעזר איננו בכור משה. (כד) ויהי {בדרך} – היתה קבלה בידם שלא יומל הבן בשמיני אם הוא חולה, או הוא בדרך, שאין יכולת בהולידו להתעכב בשליחות השם. ראה בעצתו שלא יומל, כי יסתכן הנער אם יוליכו. הנה שלח השם מלאכו להזכיר משה, שיניח עצתו ויומל הנער וילך לו לבדו. והנער יהיה עם אמו עד שיתרפא. והנה טעם ויפגשהו – שבא חלי על משה מהשם שלא עלה על לבו. ויבקש המיתו – אם לא יומל בנו. ובעבור שאחזתו רעדה לא יוכל הוא עצמו למולו, ומלה אותו צפורה. כי הוא גלה לה זה הסוד. ואל תתמה בעבור שהוא כתוב ויפגשהו י"י – כי מלאך השם הוא. וכמוהו וי"י הולך לפניהם יומם (שמות י"ג:כ"א), ושם כתוב ויסע מלאך האלהים (שמות י"ד:י"ט). ורב שמואל בן חפני אמר חלילה חלילה להיות השם מבקש להמית משה שהולך בשליחותו להוציא עמו. רק ביקש להמית אליעזר והוא סימן ויפגשהו, גם המיתו, ואחר כן פירש שהוא אליעזר. על כן כתוב את ערלת בנה – ולא הזכירו בתחילה, כי עוד לא נקרא שמו. וכמוהו ויהי בלדתה ויתן יד (בראשית ל"ח:כ"ח). (כה) ותקח {צפורה} צור – כמו חרבות צורים (יהושע ה':ב'), שהם חדים, וכמוהו אף תשוב צור חרבו (תהלים פ"ט:מ"ד). וטעם ותגע לרגליו – לפי דעתי לרגלי משה. כדרך וראה את הדם על המשקוף... ולא יתן המשחית (שמות י"ב:כ"ג). על כן וירף ממנו – ממשה, שסר החולי והרעדה. ורב שמואל אמר כי לרגליו – לרגלי אליעזר, גם כן וירף ממנו. אם כן, יש להשיב עליו אם החולי היה על אליעזר, איך מלה אותו להוסיף לו מכאוב על מכאובו. ומנהג הנשים לקרא הבן כאשר יומל חתן. וטעם דמים – כי איש דמים אתה לי (שמואל ב ט"ז:ח'), כי בעבורו ימות בעלי. (כו) וירף... דמים – בלשון הקודש על שני ענינים. האחד שפיכות דמים, כמו כי איש דמים אתה (שמואל ב ט"ז:ח'). והמפרש שהוא חיים איננו לשון. והשני לשון רבים מדם ממש, כמו בדמיך חיי (יחזקאל ט"ז:ו'). והנה אמרה בראותה שסר החולי ממשה, אין אתה בני חתן דמים – שהוא מענין הריגה, רק אתה חתן מתבוסס בדמי המילה. ומולות – שם דבר, והנה על לשון רבים בעבור דמים.

Ibn Ezra Shemot First Commentary 4:20אבן עזרא שמות פירוש ראשון ד׳:כ׳

ויקח משה את אשתו – ואל תתמה כי אין הנביא יודע הנסתרות. והנה דוד היה עם לבבו לבנות בית לשם, גם אמר לו נתן הנביא עשה וי"י עמך, ואחר כך הוגד לדוד בדרך נבואה שלא יבנה הוא הבית (שמואל ב ז':א'-י"ז). גם משה לקח אשתו ובניו להביאם אל מצרים. גם זאת לא היתה עצה נכונה, כי היו ישראל אומרים, איך בא להוציאנו. והנה הוא בא עם ביתו לגור.

Ibn Ezra Shemot First Commentary 4:24-26אבן עזרא שמות פירוש ראשון ד׳:כ״ד-כ״ו

(כד) ויהי בדרך במלון ויפגשהו – יש אומרים שהוא על אליעזר, ולא הזכירו הכתוב כי עוד לא נקרא, וכן ויהי בלדתה ויתן יד (בראשית ל"ח:כ"ח). וזה הדבר עשה משה, כי לא יכול להתאחר, שלא ילך בשליחות השם. ובאותם הימים נולד אליעזר, ובעבור סכנת הדרך לא מלהו. והיה ראוי שיעזבהו עם אמו וילך אל מצרים הוא לבדו. ולפי דעתי, כי ויפגשהו הוא על משה, כי אילו היתה זאת הפגישה לבן, היה משה מל בנו. אך יראה, כי רעדה אחזה משה, על כן לא יכול למולו, ומלתהו צפורה. (כה) צור – דבר חד כמו חרבות צורים (יהושע ה':ב'), אף תשיב צור חרבו (תהלים פ"ט:מ"ד), הפוך. וזה וזה נכון. וחלילה להאמין כי משה הסכים עם צפורה, כדברי יחיד, שיהיה הבן האחד שלו וימול אותו, והשני לצפורה ולא ימול. ונביא לא יעשה כן, אף כי נביא הנביאים. אכן שלח השם מלאכו להזכירו במצות מילה, ויעזוב אשתו ובניו ולא יוליכם אל מצרים. וכן מצאנו שיתרו כי הביאם אליו אל מדבר סיני (שמות י"ח:ו'). וכן אמר הכתוב וישב ארצה מצרים (שמות ד':כ'), הוא לבדו. ושב לספר מה שאירע בדרך, כמו וילך חרנה (בראשית כ"ח:י'). ותגע לרגליו – יש אומרים לרגלי אליעזר. והקרוב אלי להיות רגלי משה. ובפסח מצרים ארמוז לך סוד. והמפרש שאמר כי ויפגשהו – על אליעזר, הוא יפרש כי חתן דמים אתה לי – בעבור שהיה קרוב למיתה. והנשים קוראות לנער כאשר יכנס לברית חתן. וכאשר סר החולי ממנו, אז אמרה אין אתה חתן דמים, כי אם דם המילה. ועל דעתי כי חתן דמים – פירושו שאמרה לבנה אתה חתן דמים, שעל ידך ימות בעלי. (כו) וירף ממנו – ממשה. אז אמרה – אתה עתה חתן דמי המולות, ולא חתן דמים.

R. Yosef Kimchi Sefer HaGalui s.v. אז (p. 68-69)ר׳ יוסף קמחי, ספר הגלוי "אז" (עמ׳ 68-69)

אז – אז אמרה חתן דמים למולות, מנחם פת' ולא אל נכון. ואמנה כה ענין הפרשה, יש להבין ממוצא דבריהם, כי כאשר נשא משה צפורה התנה עמהם לעשות מילה לבניו, והם לא קבלו כי אמרו הבן הבכור אשר יולד לא ימול, והשני יהיה שלך לעשות כטוב בעיניך. כשנולד גרשום בכורו לא נמול כי יצא הרשות מידו, ועל כן קרא שמו גרשום, כי אמר גר הייתי בארץ נכריה, ולא היה בידי יכולת למולו, וכאשר נולד אליעזר מל אותו וקראו אליעזר, א-לי עזרני בזה שנמול והצילני מחרב פרעה. וכאשר נראה לו הא-ל וחזר ליתרו חתנו, היה מתרשל משליחו', כי אמ' בלבו שמא לעתים רחוקות תהיה הנבואה זו, עד שאמ' לו לך שוב מצרימה. ולקח אשתו ובניו עמו כי אמ' שמא תתאחר הגאולה ותהיה ביתי עמי. וכאשר ראה הא-ל כי נתעצל בשליחותו והיה מוליך אשתו ובניו ויאמרו ישראל לא בא זה להוציאנו כי אם לגור בארץ, חזר ואמ' "לך ואמרת אל פרעה בני בכורי ישראל ואומר אליך שלח את בני" - ממצרים, ולך אל פרעה בשליחותי, "ותמאן לשלחו" - ואתה ממאן ללכת בשליחותי לשלחם ממצרים, ותלך בקושי, "הנה אנכי הורג" גרשם שהוא "בנך בכורך". וזהו ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו, ויפגשהו נופל על הנזכר למעלה את בנך בכורך. על כן אמר משה לצפורה, על אשר הוא ערל וכל בני עמו מולין, על כן הוא רוצה להורגו, מיד ותקח צפורה צור ותכרות את ערלת בנה, שנפל בחלקה שלא למול אותו, ותגע לרגליו, נגעה בצור בבשר ראש הגיד, וכאשר ראתה כי כמעט היה מת בין ידיה אמרה חתן דמים אתה לי, זאת החתונה של רציחה היא, על שאמר לה משה יום המילה יום חתונה הוא, אחרי כן וירף ממנו הכאב ותשב רוחו אליו, אז אמרה חתן דמים למולות, חתונה של דמי מילה ולא דמי רציחה כאשר חשבה.

R. Avraham Ibn Daud, Sefer HaEmunah HaRamah Maamar 3ר׳ אברהם אבן דאוד, ספר האמונה הרמה מאמר ג׳ (עמ׳ 103-102)

ומן הדברים המחייבים בזה אצל המתפלסים, כי הבורא ית' הפקיד אל שבע כוכבי לכת הנהגות בזה העולם תחת רצונו, וכוחו, ויכלתו. ומן השבעה כוכבים כוכב מאדים, ולו שפיכות דמים, ושפיכות דם הבעלי חיים במה שביניהם ירף הזיקם, ואמרו שהאומה שנמנעה משפיכות דמים רבה ביניהם ההרג. ולפעמים מסרה עצמה להרג על דרך עבודה מה, כמו שיעשו אנשי הודו. וכבר מצאנו עובדי הצלמים, למה שהרגישו שההרג קרוב מהם, כמו שספר עליהם אחר זה: ויורידם אליהו אל נחל קדרון וישחטם שם, השתדלו לדחות זה בשפוך מדמיהם דבר מה, כמו שנאמר עליהם: ויתגודדו כמשפטם בחרבות וברמחים עד שפוך דם עליהם. ולא אלה בלבד אלא אשת הנביא ע"ה הרגישה כמו זה בבנה והי[א](ה) הוציאה ממנו דם כמאמר הכתוב עליה: ותקח צפורה צור ותכרות את ערלת בנה ותגע לרגליו עד וירף ממנו. והנה סבת זה מאמר האל ית' לו: כה אמר ה' בני בכורי ישראל ואומר אליך שלח את עמי ויעבדוני ותמאן לשלחו הנה אנכי הורג את בנך בכורך והנה זה הייעוד כאלו בו שתוף לנביא ג"כ להתמהמה ללכת, והתנצלותו התנצלות אחר התנצלות. ושב עליו דבר מה מן הייעוד בבכור בניו, כמו שהיה סוף ייעוד המצריים מכת בכורות, והיה לנביא ע"ה כאלו אליו הקדמת הידיעה בשישראל יהיו נצלים מזה, בדם שיהיו על שעריהם כמו שבא בכתוב אחר כן: ועבר ה' לנגוף את מצרים וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות ופסח ה' וכו' והודיע זה לאשתו ועשתה דבר דומה לו. ונאמר ג"כ בפירוש ועבר ה' לנגוף את מצרים מאמר ישוב על פני המשיב עלינו האומר: שמתם לאל אותות, כדי שיכיר בהם בתיהם. נאמר שבתשע מכות אשר הכה בם המצרים קודם מכת בכורות, לא היה למלאך הממונה בהן ממשלה להביא כמותו לישראל, אבל כמו שהוא בכתוב: והנה לא מת מכל לבני ישראל דבר: ולכל בני ישראל היה אור במושבותם והדומים להם. אמנם במכת בכורות כמעט שהיה הדבר כולל למצרים ולישראל, לזה נאמר: ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. ואין ספק כי כמו זה המות הפתאומי אשר קרה לבכורי מצרים היה בשינוי מזגיהם אל קודחת חדה מופלגת שורפת והגרת הדם. ו[היה יכול ל]חנן השם בשיהיה בבתיהם ג"כ מבעלי חיים שחוטים (צלויים) [מבושלים] שבורי עצמות אלא שצוה שיהיה בבית כל אחד מהם שה תמים צלוי, ועל השערים לדחות מלאכי חב(ו)לה.

Chizkuni Shemot 4:24-26חזקוני שמות ד׳:כ״ד-כ״ו

(כד) ויהי בדרך במלון פסוק זה ראוי להיות דבוק אל ויקח משה את אשתו ואת בניו כמו שלם ישלם שדינו להיות דבוק אל חמשה בקר ישלם תחת השור, אלא ע"י שמסר לו את דבריו בשעת המסע הפסיק בינתיים. ויפגשהו לשון אפגשם כדוב שכול ויבקש המיתו רשב"ג אומר: לתנוק, שנאמר כי חתן דמים אתה לי. צא וראה איזהו קרוי חתן או משה או התינוק הוי אומר התנוק. ד"א ויבקש המיתו למשה, שהרי היה לו למול את בנו ולהניחו עם אמו וללכת לבדו בחפזון בשליחותו של מקום. והוא הלך לאט לרגל אשתו ובניו שהוליך עמו. ויבקש המיתו פרש"י ומפני מה נענש לפי שנתעסק במלון תחלה. וא"ת היה לו למשה רבינו להזדרז במילה תחלה שהרי יש בה כרת ובהליכת מצרים לא היו רק עשה. אלא יש לומר אין הכרת מוטל על האב אלא על הערל עצמו כדכתיב וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו ונכרתה וגו' ולפיכך נתרשל בה ונתעסק במלון תחלה ועל ידי שנתרשל בה ויבקש המיתו. (כה) ותקח צפרה וגו'. על ידי החלשות שנפל על משה לא יכול למולו עד שנגלה הדבר לאשתו והיא מלתהו. צר אזמל חריף כמו חרבות צורים. ד"א צר לשון אבן כמו כשמיר חזק מצור. שהרי בדרך היתה ובפתע לקחה מה שמצאה. ותגע לרגליו של הילד זו המילה, כמו לא עשה את רגליו. וצריך לסרס את המקרא ותקח צפורה צר ותגע הצר לרגליו של ילד ותכרות את ערלת בנה. ד"א השליכה המילה לרגליו של מלאך להיות במקום קרבן והועיל וכן מצינו בגדעון ומנוח שהקריבו קרבן לפני המלאך. ד"א לרגליו של משה כי בדם המצוה יסתלק לו הנגף כמו שמצינו במצרים שדם הפסח לא היה נותן המשחית לבא. ותאמר אל משה כי חתן דמים אתה לי בשבילי. מה שבקש המלאך להרגך הוא בשביל שנתחתנת בי שאנכי מדינית ואתה עברי ואין אני ראויה לך. (כו) וירף ממנו המלאך, אחר שנמול אז הבינה שעל המילה היה ואמרה חתן דמים למולת מה שהיה משה חתן של דמים היינו למולות בשביל מילת בנו ולכך לא אמרה למולות אלא לאחר וירף ממנו. ד"א ותאמר על בנה כי חתן דמים אתה לי היא קראה לבנה חתן [דמים] ביום מילתו על שם המצוה, וכן הפי' אתה בני, חתן של דמים אתה לי שהרי המלאך שופך את דמי בעלי. חתן דמים למולת מה שקראתי לבני חתן דמים היינו בשביל המולות וכל זמן שהיה בבית חמיו לא נענש לפי שלא היה בידו ספק לעשות בשביל חמיו שהיה מעכב כדאיתא בהגוזל שבקש המלאך להמיתו במלון בשביל בנו בכורו שעדיין לא מל ודבר זה גרם לבן בנו להיות עובד עבודת כוכבים. ולפיכך הקדים המלאך להרוג את משה מיד ותקח צפורה צור לפי שעל ידה היה העכוב. מ"מ סברת רוב העולם נוטה שעל בנה הקטן שבשני בניה אמרה כי חתן דמים אתה לי, אבל אין משיבים על האגדה. ואם תאמר הרי לעיל גבי ולכהן מדין פרש"י שפירש מעבודת כוכבים. אלא נ"ל לאו דווקא מעבודת כוכבים אלא שלא יהא נמול ויהא כגר תושב. כי חתן דמים אתה לי לפי שפרש"י דמים כמו שופך דמים כמו צא איש הדמים וצריך לסרס המקרא כי דמים חתן אתה לי כלומר הורג חתני אתה לי.

Ramban Shemot 4:19-20רמב״ן שמות ד׳:י״ט-כ׳

(יט) ואז אמר לו ה' במדין לך שוב מצרים, כלומר קום צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ מצרים, ואל תפחד שם, כי מתו כל מבקשי רעתך, ותהיה שם עם העם עד שתוציאם משם. ולכן לקח אשתו ובניו, כי היה זה עצה נכונה להוליכם עמו, כי בעבור זה יבטחו בו ישראל יותר. כי בהיותו בן חורין במדין יושב בביתו בשלום עם בניו ועם אשתו חתן כהן הארץ, לא יביא אותם להיות עם עבדים וימררו את חייהם בעבודה קשה רק אם היה נכון לבו בטוח שיצאו בקרוב ויעלה עמהם לארץ כנען, ולא יצטרך בצאתם לשוב למדין לקחת אשתו ובניו משם. (כ) וטעם ויקח משה את אשתו ואת בניו - כמו ובני פלוא אליאב (במדבר כו ח), כי לא היה לו רק גרשום, כאשר הזכיר הכתוב (לעיל ב כב), ואליעזר נתעברה ממנו בדרך או במצרים אם הלכה שם. ויתכן כי קודם הדבור הנדבר לו בהר האלהים לא נולד לו רק גרשום, אבל היתה צפורה הרה, וכאשר שב אל יתר חותנו ילדה, ובעבור כי היה דבר המלך נחוץ לא מל אותו ולא קרא לו שם. ובדרך כאשר מלה אותו אמו לא קראה לו שם, כי משה היה נפגש מן המלאך. ואחרי לכתו למצרים וראה שנצל מכל המבקשים את נפשו אז קרא לו אליעזר, כי אלהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה. וכך הזכירו רבותינו כי הנמול הזה הוא אליעזר (שמו"ר ה ח). וטעם וישב ארצה מצרים - עם הנזכרים. ור"א אמר וישב ארצה מצרים הוא לבדו שב, כי כאשר פגש השם משה נמול אליעזר, ובהתרפאו שבה צפורה עם בניה אל אביה. ויתכן זה כי בעבור שנימול אליעזר לא היה יכול להביאו בדרך עד שיתחזק הילד ולא רצה לעכב שליחותו של הקדוש ברוך הוא. ולכן עזבם במלון וצוה אותה לשוב אל בית אביה בהתרפאו, וזהו שנאמר אחר שלוחיה (להלן יח ב). גם אפשר שהלכו למצרים, וכאשר נתעכבו שם נכספה אל אביה ושלחה עם הבנים. וזה טעם שלוחיה, כי פחד יתרו שמא היה דעתו לגרש אותה. ובאלה שמות רבה (ד ד), וילך משה, להיכן הלך שהלך ליטול אשתו ובניו, אמר לו יתרו להיכן אתה מוליכן, למצרים. אמר לו, משהם מבקשים לצאת את מוליכן למצרים, אמר לו, למחר עתידין לצאת ולעמוד על הר סיני ולשמוע מפי הגבורה אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ובני לא ישמעו עמהם, אמר לו יתרו לך לשלום. ועל דעתם ראוי שנפרש אחרי שהסכימו בכך צוהו הקדוש ברוך הוא שישלים עצתו וישוב למצרים עם בניו ואשתו כאשר פירשתי (בפסוק יט)

Baal HaTurim Shemot 2:16בעל הטורים שמות ב׳:ט״ז

יתרו היה כהן וכומר לעבודה זרה (מכילתא יתרו י"ח א) וכשנשא משה את בתו הוצרך משה לידור לו שבן הראשון שיולד לו שיהיה כומר לעבודה זרה (מכילתא שם שם ג). וזה היה כוונתו כי ידע שיחזיר את חמיו למוטב כמו שעשה שהרי נתגייר. מכל מקום נענש שבן בנו נעשה כומר לע"ז שנאמר ויהונתן בן גרשום בן מנשה (שופטים יח ל) נו"ן תלויה, ודרשו חז"ל (ב"ב קט ב) בן משה היה אלא שתולין הקלקלה במקולקל.

Ralbag Shemot Beur HaMilot 4:24-26רלב״ג שמות ביאור המילות ד׳:כ״ד-כ״ו

(כד) ויפגשהו ה' – הוא חסר המצטרף, והרצון בו שכבר פגש משה כאב אנוש מאת ה' יתעלה, וביקש להמיתו מרוב חוזק המחלה. והנה נודע למשה בנבואה שזה המקרה קרהו על שנתעצל במילת בנו אליעזר, כי כבר ציוה ה' יתעלה לאברהם שימול לו כל זכר בן שמונת ימים. והנה לעוצם מעלת משה היה מגיע לו מה' יתעלה עונש גדול על חטא קטן - שלא היה ראוי לכמו זה העונש - כדי שיזדרז יותר לעשות מצות ה' יתעלה; עם שלא היה ראוי במי שיגיעו על ידו מצוות ה' יתעלה לאנשים שיתעצל בעשייתם, כי ילמדו ממנו שאר האנשים ולא ינהגו בעשיית המצוות בזריזות. וזאת השגגה היתה - לפי מה שאחשוב - כי משה היה סבור כי מפני לכתו במצות ה' יתעלה יִפָּטֵר מזאת המצוה עד הַשלימו השליחות, כי אינו יכול לקיים את שתיהן, שאם ימול הולד תחילה ויצא לדרך תהיה סכנה לתינוק. והוא היה חושב שיהיה רצון ה' יתעלה שישוב עם אשתו ובניו למצרים, כי איננו ראוי לאדם שיפרד מאשתו ובניו; ועוד, שאם לא יוליך אותם שם הנה יחשבו ישראל שהוא אינו בוטח שיֵצאו ממצרים ולזה עזב אשתו ובניו ולא רצה להוליכם שם. והנה מה שאמרו רבותינו ז"ל בזה הענין מסכים למה שאמרנו בו. והנה לא היה רצון ה' יתעלה שיעתיק אשתו ובניו, כי די לו באותות אשר בידו אל שיאמינו בו ישראל שיֵצאו ממצרים. והנה המתין לו ה' יתעלה עד היותו במלון, כדי שישאר שם התינוק; והנה שם נשארו עמו צפורה וגרשום; ואמר אליה משה שתשוב עם בניה לבית אביה, כאשר תוכל על זה. וזהו מה שאמרה התורה בפרשת יתרו: 'אחר שלוחיה' (יח, ב), לפי שכבר שִׁלְּחָהּ משה אל בית אביה. (כה-כו) צֹר – הוא חרב, לקחתו למול את בנה. וַתַּגַּע לרגליו – רוצה לומר שכאשר כרתה ערלת בנה הגיע דמו לרגליו מרוב הדם שיצא ממנו, כי לא היה לה אומנות בזה המעשה, ולא נתחנכה בו, ולזה לא ידעה איך תעצור דמו באופן שלא יצא ממנו בכמו זה הריבוי. ותאמר כי חתן דמים אתה לי – ראוי שתדע כי שם החתנוּת יֵאָמֵר בלשוננו על התחלת הזיווג, ולזה יפילו אותו על התחלת כל דבר. ולזה יִקָּרֵא הוָלָד הנימול בעת הימולו 'חתן', כי זה התחלת הִכָּנְסוֹ במצוות ה' יתעלה. והנה אמרה צפורה כי זה הולד היתה בו התחלת שפיכות דמים לה, כי לא נסתה. והנה חשבה שכזה יַעשה כל מי שיכרות הערלה. וכאשר סר החולי ממשה, וגילה לה שאין המנהג לעשות המילה בזה האופן, אבל ישתדלו לעצור הדם תכף, אז אמרה שזה הולד הוא הראשון שישפך דמו בזה האופן הנפלא לכל הערלות המולות.

R. Yosef ibn Kaspi Shemot 4:20-26ר׳ יוסף אבן כספי שמות ד׳:כ׳-כ״ו

(כ) ויקח משה... בניו – לא נזכר עדיין תולדות אליעזר כי אינו הכרח, גם לא ידענו מתי נולד רק שידענו שנולד אחד גרשום, אבל עכ"פ נראה שהיה עתה קטן מאד, ואליו רמז ערלת בנה. על החמור – מה לנו לדקדק אם היה אחד או שנים או שלשה או מאה, והנה שם חמור יאמר על כולם, כמו שם אדם ושור וזולת זה, ובאמת אין אנחנו נביאים. וישב ארצה מצרים – תמה אני מנבואת א"ע ומעולם לא שמענו שהיה נביא, וא"כ מאין לו ז"ל כי אליעזר היה עתה בן שמנת ימים בלבד, ומשה איחר למולו בעבור הדרך. כאלו אין למשה עתה מחשבה רק במילת הבן, גם מאין לו כי לא היתה עצה נכונה כי הוא בא להוציא את ישראל והם יראו שבא עם אשתו ועם בניו לגור שם, והנה כאשר תעיין הטיב תמצא שזאת היתה עצה נכונה אין כמוה לחזק לב ישראל, וזה למה שידע חולשת אמונתם בגאולה, עד שכאשר חרה אף פרעה מעט לא האמינו בגאולה כלל אבל כפרו לגמרי במשה, כמ"ש ירא י"י עליכם וישפוט (ה':כ"א) עד שדימו שכולם היו מתים תחת יד פרעה, לכן משה בעצת השם העמיק לבוא שם עם אשתו ובניו הקטנים, להראות בתחלה הענין לכלל ישראל, כי הוא בטוח מאד בגאולה, ושאין לו פחד כלל מנזק המלך ועמו, כי מי שהוא מתפחד לא יכניס אשתו ובניו הקטנים בקשר המלחמה. וזה כאלו בזאת ההובאה אמר משה לישראל אל תפחדו מחרפת אנוש ראו כי אנכי הבאתי אליכם ובתוככם בני הקטנים, לתכלית שנצא כולנו יחד כשתגאלו, וזה היה בלי ספק הבטחה גדולה, אבל אע"פ שלא ביאר הכתוב כי אשתו ובניו שבו להם למדין אחרי בואם למצרים זמן מה, מחוייב שכן היה מצד מה שכתוב בתחלת פרשת יתרו. אבל אנחנו לא נוכל להנבא מתי היה זה ולמה היה, אולי חלתה צפורה או הבנים חולי קשה, ואולי נכספה לראות בית אביה, ומי ינבא, ועכ"פ אחר שבתחלת הענין באה היא והבנים עם משה למצרים, שהיה זה חזוק לב גדול להמון העם טף ונשים, עד כי ארכו הענינים והוחלו המכות והחלה הגאולה לצמוח קצת צמיחה, עד שנרשם בלב ההמון האמונה בגאולה, היה נכון שתלך צפורה,והבנים לאי זה סיבה שהיה, כל שכן שזה היה כבוד גדול למשה איש האלהים (?), בעמדו בביתו עם משרתים בלא אשה ובלא בנים, עד כי היה גדול בעיני פרעה ובעיני עבדיו כמו שכתוב (י"א:ג'), א"כ וישב ארצה מצרים, רומז לו, כי הוא בעל הבית, גם לא יאמר על צפורה ששבו למצרים, כי לא יצאו משם כמו שיצא משה משם. מטה האלהים – יחסו לאלהים להיותו עתיד לעשיית האותות במצותו ית'. (כא) ויאמר י"י אל משה בלכתך וכו' – זה נבואה שלישית היתה מדי נסעו לשוב מצרים, והוא הזכרה עם ביאור ופרוש ממה שקדם לו בנבואה הראשונה, כאמרו לא יתן אתכם וכ', ואחרי כן ישלח אתכם, לכן פרש לו עתה מספר הנפלאות הרבות ההם בפרטיהן כולם אחת לאחת, עד שהשלים באחרונה והוא מכת בכורים, עד שיתגבר תכלית הגבורה, לאמר לפרעה הנה אנכי הורג את בנך בכורך, וזה יהיה הפלגת גבורת לב והמסר לסכנת מות מצד בטחון בשם, לכן אע"פ שקדם לו מאת השם כי אהיה עמך, הנה עתה כאשר הגיעהו עתה פתאום, מדי נסעו, מצות השם לו, שיחוייב לומר למלך עצמו שימות בנו בכורו, חרד הוא ע"ה מזה הענין הנשגב חרדה גדולה עד מאד, עד שהיה בזאת החרדה עם עמק המחשבות בזה בכל מהלכו באותו היום, עד שכאשר הגיע אל המלון שכב בחרדתו וחלה למות וזהו. (כד) ויהי בדרך במלון ויפגשהו י"י ויבקש המיתו – אל תטעון עלי איך יתכן שיחרד שלם כמוהו על זה אחר מצות השם, כי הענין נשגב ונפלא אין כמוהו, הלא תראה בנבואה הקודמת כמה טענות שטען משה עד שינצל מזה השליחות עד שחרה אף השם בו, עם שלא נאמר לו אז זה הענין החמור, רצוני שיצטרך לומר למלך שימות בנו אף בכורו, והנה ירמיה ויחזקאל היו מתגברים תכלית הגבורה באמרם כמו זה לישראל או למלכם, כל שכן שענין נשגב הוא לומר למלך מעם אחר, כ"ש וכ"ש בהיות משה עברי, שהוא וכל עמו עבדים לאותו מלך, ולכן אין לנו החסרים להפלא איך חרד משה, אבל יש לנו להפלא איך נתאמץ להשלים מהלכו, אבל זה ההפלא הוא נמשך ממה שנפלאת היא בעינינו חכמתו ושלמותו ובכלל כל מעשיו מה נפלאים. (כה) ותקח צפורה וכו' – אין עלינו עכ"פ לתת טעם הכרחי מה זאת הרפואה לחולי משה, כי לא כתבה התורה שציוה לה משה שתעשה כן, ואיך שהוא, מבואר כי בימים ההם היה דעת פשוט בהמון העם, כי הדם יש לו סגולה לכל חרדה והתגעשות, ולכן צוה השם שישימו דם על המשקוף ועל המזוזות בבתי ישראל, בחרדתם והתגעשם על צעקת כל מצרים כי היו כולם מתים. ולכן והיה הדם לכם לאות וכ', כמו שיפרש שם, ולכן צפורה בראותה אישה משה, דפקתה הבהלה והחרדה, כאשר בלי ספק הרגישה זה מענינו גם היום ההוא גם הלילה, לכן ותקח צפורה צור ותכרות את ערלת בנה, כי לא מצאה במזומן דבר שיוכל להטיף ממנו דם, כמו בנה שהיה בחיקה, ואע"פ שהיה נמול, נכון לה מאד שיכרת עוד מעט מהעור ההוא כי די בטיפת דם כחרדל, ואולי דם האדם וגם זכר יש לו סגולה יותר בזה לפי דעתם, אמנם אמרו ותגע לרגליו, יתכן ג"כ שזה מתוקן הסגולה. ואפשר שעשתה זה בחלק הרגלים ממשה כדי שלא ירגיש בדבר, כי יחרה לו להיותו מחזיק זה הדעת בהבלי הנשים, ואע"פ שצוה כמו זה לישראל בליל מכת הבכורים אין זה טענה, כי עכ"פ יחויב שיעשה להם חזוק לבבות במה שהם נשקעים כולם המון העם טף ונשים, וכן בענין קללות בלעם שמפורסים בהמון, ואם אינה כלום, כתוב ויהפך י"י אלהיך לך את הקללה לברכה וג' (דברים כ"ג:ה') כלומר שלא עזב לבלעם שיקלל אך הכריחו שיברך, ומה יהיה כי יקלל, רק שהעם יחרדו ויתגעשו על הקללה ויפעל הדמיון בם, להיות בלעם מפורסם בהמון כי אשר יאור יואר וכבר פרשנו זה בספר הסוד. ותאמר כי חתן דמים אתה לי – רמז באמרה אתה למשה, כי הוא היה חתן כאשר לקחה לאשה מטעם ויתחתן, ולכן היא בראותה אותו עתה על משכבו בעצם החרדה, היתה נוהמת בלבה ודמעתה על לחיה, ואמרה כנגדו בהגעתה מהדם לרגליו כי חתן דמים אתה לי, כי פחדה שמא ימות אז, ובמותו תמות גם היא משבר רוח גם בניה, כל שכן בהיותם אז בדרך באחת המלונות, ולכן כאשר רצה ה', (כו) וירף ממנו – רצוני שסר ממנו החולי ההיא שהפועל הראשון הוא השם ית', כאמרו כי ה' הדפו (ירמיהו מ"ו:ט"ו). אז אמרה חתן דמים למולות – כי רצתה לתקן הדבור הרע שיצא מפיה כאלו תהפכנו לברכה, והוסיפה מלת למולות, כי בסבת זה שפכה היא גם עתה דם מערלת בנה, אמנם אמרה למולות בלשון רבים, יתכן שהיה זה למה שקדם לנו, שאליעזר היה נימול קודם זה המעשה ולכן נעשו בו מילות שתים.

Toledot Yitzchak Shemot 4:24-25תולדות יצחק שמות ד׳:כ״ד-כ״ה

ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו. יש לשאול למה בקש המיתו ששלוחי מצוה אינן ניזוקין וכל שכן שהקב"ה השולח עצמו. תשובה בנדרים [לא ב] תניא רבי יהושע בן קרחה אומר גדולה מילה שכל זכיות שעשה משה לא עמדו לו כשנתרשל מן המילה שנאמר ויפגשהו ה', אמר רבי יוסי חס ושלום שמשה (לא) נתרשל מן המילה, אלא כך אמר אמול ואצא סכנה היא דכתיב [בראשית לד כה] ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים, אמול ואשהה שלשה ימים הקדוש ברוך הוא אמר לי לך שוב מצרימה, אלא מפני מה נענש מפני שנתעסק במלון תחלה שנאמר ויהי בדרך במלון וכל דבריהם אמת. ונראה לומר ע"ד הפשט שענשו הקדוש ברוך הוא בעבור שמשה עשה שתי חלוקות אם אמול ואצא סכנה אם אשהה שלשה ימים הקדוש ברוך הוא אמר לי לך שוב מצרימה, ויש חלוקה שלישית והיא למולו ולעזוב אותו עם אשתו ולזה ענשו הקדוש ברוך הוא, ואם כן צריך לתת טעם למשה למה לא עשה כן. תשובה משה פחד אולי לא יצליח עד זמן רב ושיהיה סבה להרע לישראל עוד כמו שראינו כן, ויאמרו ישראל משה לא בא אלא לעשות זה השליחות אם יצליח טוב ואם לא יברח לארצו בגפו יבא בגפו יצא, לכן לקח אשתו ובניו והוליכם למצרים, ואם יאמרו ישראל אתה תגרום שפרעה יוסיף לנו רעה, יאמר להם הרי אשתי וכל אשר לי במשכון הנקרא בלעז רהיביש. ועכשיו צריך לתת טעם למה בקש להמיתו שמשה בטוב עשה. התשובה שהיה ראוי שימול לבנו ולעזוב אותו עם אשתו ואחר שלשה ימים שיצא בנו מסכנה ישלח בעבור אשתו ובניו ולזה ענשו הקדוש ברוך הוא, וא"ת ומשה למה לא עשה כן, תשובה לא היה לו ממון כלל שנאמר ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור, ולמה חמור ולא סוס ועוד חמור אחד לבד, ויש אומרים חמור מין חמור ושהיו חמורים רבים וזה אי אפשר שאמר החמור בהא הידיעה, אלא היה חמור אחד לבד ובן האחד בחיקה והאחר באחורי החמור ומשה לרגל הכלל מורה שאין לו ממון לשלוח בעבור אשתו ובניו, ולכן לא עשה משה זאת החלוקה והקב"ה למה ענשו לפי שהיה לו למולו ולהניחו ואחר שלשה ימים היה לו לשלוח ליתרו שישלח אשתו ובניו, ומשה לא עשה כן שהוא עניו מאד ולא רצה להטריח חותנו בזה, סוף סוף החטא קטן מאד ואם כן למה בקש המיתו, יספיק עונש קטן, ועוד שאין עונש מי שלא מל בנו אפילו שיהיה במזיד אלא כרת, וגם זה לו עצמו כשהגדיל ולא לאב. תשובה שהקב"ה מדקדק עם צדיקיו כחוט השערה. ויש בכאן עוד ספק גדול משה למה לא מל בנו שהאב חייב למול בנו ולא האם עד שלזה אמרו ז"ל מסכת ע"ז (כז, א) קרי ביה ותקח והא כתיב ותכרות, קרי ביה ותכרת פירוש שצפורה צותה למשה שימול בנה, ואיבעית אימא אתחלה ביה איהי ואתא משה וגמיר. ועכ"ז יש ספק למה לא עשה משה מרצונו עד שצפורה בקשה ממנו שימול, וגם למה לא היה משה המתחיל והגומר. והתשובה שזה הבן הוא השני שהוא אליעזר ולא גרשום כסברת הרמב"ן אלא הוא השני והוא אליעזר, והראיה שאמר לך מצרימה כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך, ואחר זה אמר שנולד זה ואם הוא גרשום הרי אמר עליו גר הייתי בארץ נכריה, שמשמע שעדין היו לו אויבים והיה גר לסבה שהיו לו אויבים, אלא ודאי הוא אליעזר שאמר עליו אלהי אבי בעזרי שנראה שכבר מתו אויביו. ובזאת ההקדמה נאמר שצפורה לבן הראשון שהוא גרשום אף על פי שהיא גויה הרשתה למשה שימול בנו כי אמרה מאחר שאביו מהול יהיה גם כן הבן מהול, אבל כשראתה שבנו בסכנה מצד המילה או בבכיה רבה כדרך הנימולים, לכן כשילדה לאליעזר שהוא זה שהזכיר בכאן לא עזבה למשה שימול אותו כי אמרה פן ימות ולפי שהיה ראוי למשה שימול אותו על כרחה, [לכן] ויפגשהו ה' ויבקש המיתו ולכן היא עצמה שעשתה העבירה לקחה צור במהירות ומלה אותו כל כך במהירות עד שחתך בצור קצת מרגלי הילד, וזהו שאמר ותגע לרגליו שחתך הצור עד רגליו, וזהו שאמרה חתן דמים אתה לי כלומר חתני היה מת לסבתי שלא עזבתיו למולו. ובזה הפירוש הותר הספק הראשון עוד שהוא למה לא מל אותו לפי שהיה אנוס מצד אשתו, עוד נראה שהטעם שלא מל אותו משה הוא לפי מה שכתבתי למעלה אמול ואצא לדרך וכו' ויפגשהו ה' פירוש פגש בו כמי שפגע לחבירו בשבט ומפילו לארץ, כן פגע הקדוש ברוך הוא בגופו והפילו בארץ וחלה לכן לא היה לו יכולת למולו והוצרכה צפורה למול ותגע לרגליו, הגיע הדם לרגלי משה ובזה ניצול, כדרך [להלן יב כג] וראה הדם על המשקוף ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף.

Tzeror HaMor Shemot 4:24-25צרור המור שמות ד׳:כ״ד-כ״ה

(כד) ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו. אולי שרצה להענישו לפי שלא נזדרז למצות כהוגן ולקח אשתו עמו. וחברת האשה היא עכוב על האיש. כ"ש אם היא יולדת או הרה ללדת. ולפי שהוא היה בדרך מצוה ולא היה לו להתדבק עם אשתו. ויבקש המיתו שהוא העונש. ולכן הזכיר ויקח משה את אשתו ואת בניו ולא היה לו ללוקחם. ולכן כשמשה הרגיש בדבר פירש ממנה. וזהו מאמר רז"ל משה פירש מאשתו מדעתו. ועזבה במלון והלך לדרכו ושלחה לבית אביה. והעד ויקח יתרו חותן משה את צפורה וגו'. (כה) ותקח צפורה צור למול בנה. וזה לאות שלא היה משה שם. כי אין זה מעשה אשה כי משה צוה עליה לעשות. זה חתן דמים אתה לי. כאשה שמפייסת ומשחקת את בנה הקטן וקוראה לו בעלי וחתני ואבי. וירף ממנו. אולי נשפך דם רב. אז אמרה חתן דמים למולות. שנשפך דם רב מהמילה. והיא מפייסת את בנה בדברים. והקבלה אמת.

Akeidat Yitzchak Shemot 35עקדת יצחק ל״ה

ויקח משה את אשתו וגו', לדעתי זה היה עון אשר חטא ביד משה, עליו נאמר ויפגשהו ה' ויבקש המיתו, כי באמת היה לו למול את בנו בזמנו ולהניח אשתו ובניו אצל חותנו, כי מה חפצו בביתו אחריו ושתצא אשתו עמו, הנה נראה שהיתה חביבה עליו בראשיתו יותר מבאחריתו. ואחשוב שזהו דעת מי שאמר (נדרים ל"ב ע"א) על שנתעסק במלון תחלה, שהלשון הזה הוא כנוי לעסק אהבת הבית, הכוללת חברת האשה והבנים, כי לפי שהיה העסק ההוא בעצם וראשונה במחשבתו, נסתתמה ממנו חלוקת חלופיו, כי הוא אמר (שם ל"א ע"ב) אם אמול ואצא הרי סכנה לילד, אם אמול ואמתין עד שיבריא הרי עכוב בשליחות. והצד היותר נאות הינו נסתר מעיניו, והוא למולו ולהניחו שם עם אמו. ואם היה הטוב והישר אחר כך להחזירם שם בדבר אהרן, כל שכן שהיה לו להניחם מתחלה. והוא מה שיורמז באומרו ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו, שלא היה הפגע רק למה שהיה בדרך במלון הנז', אשר היה לו להניחו במדין ולא לעכב המצוה? ותקח צפורה צר ותכרת וכו', כי היא מעצמה הבינה שעכוב המילה היה חטא בידו, וכל שכן אם ראתה סימנים על ידי מלאך שרף או נחש כמ"ש ז"ל (שם ל"ב ע"א). טו ותאמר כי חתן דמים אתה לי, כשראתה בסכנת בעלה, אמרה על בנה כבר נולדת לסימן דמים בביתי ולרעתי. אמנם כשראתה שרפתה ממנו הסכנה וצער, אמרה חתן דמים למולות, ירצה שנהפכו הדמים האלו לדמי ברית מילה ושמחה. וכל זה להודיע כי מתחלה ועד סוף לא ייחסה הדבר רק בדבר בנה. והנה הבן הזה הנולד לו אחר שנאמר לו כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך קרא "אליעזר" (שמות י"ח) כי אלהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה, כי מאותה שעה סמך לבו בה', ואין שטן ואין פגע רע, ולא עוד אלא שהוא אות על הצלחת השליחות, כמו שפירשנו, ואין צורך שיבא תחלה למצרים כמו שכתב הרמב"ן ז"ל, כי שם שם לו זה השם.

Abarbanel Shemot 4אברבנאל שמות ד׳

השאלה הד' מה ענין ויפגשהו ה' ויבקש המיתו ועל מה בקש להמיתו והלא שלוחי מצוה אינן נזוקין ואם היה זה עונש אלהי למשה על שנתעצל במילת אליעזר בנו כדברי חז"ל כמו שיורה עליו הספור איך נאמר עליו ויפגשהו ה'. ולשון פגישה לא יאמר כי אם על הדבר שיבא שלא במתכוין אלא ע"צ הקרי וההזדמן כאמרו פגוש דוב שכול באיש. והדברים האלהיים באים בסדר והשגחה ואינם בקרי ובפגישה ועוד שהרי עדין לא חלה עליו מצות מילה כיון שעדין היה בדרך ומאי רצה רבי יוסי באמרו על שנתעסק במלון תחלה שהרי לא יתכן שימול אותו במלון ויצא לדרך. השאלה הה' מה ענין מאמר צפורה כי חתן דמים אתה לי ונאמר עוד אז אמרה חתן דמים למולות ושני המאמרים האלה ענינם אחד והרי אם כן אחד מהם כפל ומותר בלי ספק. השאלה הו' למה במאמר השני נאמר למולות ולא נסתפק לומר חתן דמים אתה לי כמו שאמרה צפורה בעצמה ולמה נאמר למולות בלשון רבים והיה ראוי שיאמר למילה. והרלב"ג השתדל לבאר שהרבוי בכיוצא מהמאמרים האלה כחו כח יחיד ואינו נכון. ... ואמנם מה ענין אמרו ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו ראיתי מי שפי' שהש"י חשב לעון למרע"ה הליכת אשתו ובניו למצרים כי יהיה זה אליו טרדת מחשבתו והמנע התבודדותו בנבואה ואין הדבר כן כי כוונתו בזה היתה רצויה ומעשיו לשם שמים לאמץ לבבם של ישראל ולהבטיחם בגאולה ושלא יפחדו מפרעה וממצרים כמו שזכרת. אבל תוכן הענין הוא שהנבואה היתה יורדת אל משה תמיד והיה צריך לעמוד תמיד בהתבודותו ומחשבתו בשליחותו. ולכן כשבא במלון ונתעסק בעסקי לינה כל אותו הלילה ולא התבודד בעניני שליחותו ונבואתו תחלה הנה כשחל עליו שמה השפע מצאו בלתי מוכן לנבואה וז"א ויפגשהו ה' רוצה לומר שבא' הנבואה עליו ולבו ומחשבותיו היו טרודים בעסקי לינתו ואשתו ובניו ומפני שנמצא בלתי מוכן לקבול השפע ההוא היה עליו הצער והסכנה ההיא ותפעם רוחו. וה"א ויבקש המיתו לא שהיה רוצה הש"י להמיתו כי חפץ חסד הוא אלא שפגש אותו השפע העליון בהיותו בלתי מוכן ולכן נסתכן והגיע לשערי מות וזהו מ"ש רבי יוסי (נדרים ל"ב) על שנתעסק במלון תחלה ר"ל שהיה לו להתבודד ראשונ' בנבואתו שיום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת באמצעותם. ואין ספק שצפורה ילדה את אליעזר כשנסעו ממדין וכאשר א"ל הש"י מתו כל האנשים המבקשים את נפשך כי מפני זה קראו אלעזר ואמר כי אלהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה כמו שבישרו ית' וכדי לקיים משה דבר הש"י ומצותו בשליחותו שם לדרך פעמיו ולא מל את בנו מפני סכנת הדרך והנה צפורה בצדקתה ובחכמתה חשבה כי אולי בעון שלא מל את בנו קראוהו הרעות האלה או שהיתה מיתת משה לפי שהיה מוליך אשתו למצרים והיתה מסופקת איזו מאלה היתה סבת מות משה ולכן לקחה צור שהוא שן סלע חותך שנזדמן ליד' מפני שלא היה לה מאכלת ולא תער השכירה ותכרות את ערלת בנה ותאמר דילמא שאתה היית בעבורי חתן דמים ר"ל חתן מת ובטל מן העולם ושאין המילה סבה בזה כי עם היות שכרתה את ערלת בנה תמיד היתה מסופקת אם הסבה היתה אחרת מצדה ולא מצד הילד וז"ש חתן דמים אתה לי ר"ל בעבורי והענין שהיה מת בעבורה אבל כשראתה שעם המילה נתרפא נגע לרגליו של משה והיתה אוחזת בהם להמשיך החומר המחליא לצד מטה ואמרה חתן דמים אתה לי. וירף ממנו ר"ל המות ועבר העלוף ההוא ממשה אז אמרה באמת אתה חתן דמים למולות כלומר היית חתן דמים מסתכן ומת מפני מילת הנער שמנעת מעשותה עד כה לא בעבורי כמו שאמרתי בראשונה ואמר למולות בלשון רבים לפי שלא ידעה האם נתחייב מיתה בעבור שלא מל את הילד במדין קודם בואו או מפני שלא מל אותו שם במלון. ולפי שצפורה לא ידעה האם היה הצער אשר בא למשה בעון מילת הילד או מפני שהיה מוליך אותה למצרים לכן רצתה להצילו משניהם אם הילד בשכרת' את ערלתו ואם לעצמה בששבה אל בית אביה כדי שיהיו מחשבותיו של משה פנויים להתבודדות הנבואה ולא יפגשהו הש"י להטרידו בצרכי האשה והבנים וגם מפני חולי הנער במילתו וזהו מה שנאמר בפ' יתרו אחר שלוחיה. וחז"ל אמרו (רש"י שמות יח ב') ששלח אותה בעצת אהרן ולפי שהיתה הסבה בזה נעלמת אם חזרה מפני זה או מפני זה לכן לא נתפרש בכתוב והותרו במה שפירשתי בפסוקים האלה השאלות ד' וה' וו' וז'.

Sforno Shemot 4:24-26ספורנו שמות ד׳:כ״ד-כ״ו

(כד) ויהי בדרך במלון. בלכתו מן המדבר למדין עם אשתו ובניו. וספר זה אחר שהשלים כל מצות האל יתברך אליו בדבר השליחות. ויפגשהו ה'. קרה יום מילת בנו אשר בו תשרה שכינה לעמוד בברית, כענין נמולו אתו (בראשית י"ז:כ"ח) וירא אליו ה' (בראשית י"ח:א') ואולי זאת היא סבת המנהג להכין כסא כבוד במקום המילה. ויבקש המיתו. מלאך הממונה על זה ביקש להרוג את משה בשביל שנתרשל. (כה) ותאמר כי חתן דמים אתה לי. עשיתי זה כי אתה כשנשאתני והיית חתן לי התנית עמי שנמול את בנינו ונוציא מהם דם ברית, וכל זה אמרה לזכות משה לפני המבקש להמית. (כו) ויירף ממנו. אבל לא הניחו לגמרי. אז אמרה חתן דמים למולות. כשהיית חתן אמרת שנוציא דמים בשתי מילות שהן כריתת המילה והפריעה.

Shadal Shemot 4:23-26שד״ל שמות ד׳:כ״ג-כ״ו

(כג) הנה אנכי הרג את בנך בכורך: יקשה כי הנה זאת היא האחרונה שבמכות, ומשה לא הזכירה לפרעה אלא לבסוף, ולמה יזכירה לו כאן? ואשר אני אחזה לי כי הנה משה אמר ליתרו (למעלה י"ח) ואראה העודם חיים, מוכח מזה שלא הגיד לו דבר משליחות ה', רק אמר כי נכסף לראות בית אביו, א"כ בהוליכו עמו את אשתו ואת בניו, שלא ידעו דבר מענין השליחות, אין ספק כי אשתו ובנו הגדול כשיראו, שילך לפני מלך מצרים לדבר לו לשלח את ישראל, יניאו את לבו ויעכבוהו מעשות שליחותו מיראתם שמא פרעה ימיתהו, וה' ידע זאת ורע בעיניו על שהוליך אשתו ובניו עמו, ובפרט כי משה כבר נפתה אחר עצת אשתו והיה שומע לעצתה יותר מן הראוי, כי איחר מילת בנו אחר עבור שמונת ימים, שאם היה בתוך שמונת ימים ללידתו, לא ייתכן שתצא אשתו עמו לדרך, א"כ נראה ששמע בקולה למול אותו בן י"ג שנה כמשפט הישמעאלים והמדינים; על כן אמר לו ה' כדבר הזה, למען יבין כי גם הוא, אם לא יעשה שליחותו, באופן שיהיה סיבה לעיכוב יציאת ישראל ממצרים, גם הוא כך יהיה ענשו, שיהרוג ה' את בנו בכורו, וכן היה, כי בהיותם במלון והיה רע בעיני ה' כי הולך הוא עם אשתו ובניו, ויפגשהו ה' ויבקש המיתו, אומר אני, שהכוונה להמית את בנו בכורו הנזכר למעלה שתי פעמים; ואז אמר משה לצפורה שאירע להם זה על שאיחרו למול את בנם הקטון, ואז צפורה חשה ולא התמהמהה ומלה את ערלת בנה, לא הבן החולה הנרמז בכינוי המיתו ובכינוי ויפגשהו, שהוא היה הבן הגדול שכבר נימול, אלא מלה את הקטון שלא הגיע לי"ג שנה ולא מלוהו, ותגע לרגליו של משה ותאמר כנגד משה חתן דמים אתה לי, בעינך ולא בעיני בננו הגדול חולה, ואתה סיבת מיתתו, אולי חשבה כי טורח הדרך היה סיבת חליו; וכשראתה כי מיד רפה החולי ממנו, אמרה חתן דמים למולות. ולהיות כי עדיין קרובים היו למדין, חזרה צפורה עם בניה לבית אביה, ומשה הלך לבדו, וזה היה רצון האל, כדי שלא יהיה למשה מעכב לעשות שליחותו. וזה טעם אחר שלוחיה (למטה י"ח ב'), כי כאן שילח אותה והלכה אל בית אביה. (כד) במלון: מקום שנסתרו שם בלילה, ולא מלון כאשר איתנו היום, אלא אולי נקרת הצור וכיוצא; ויפגשהו ה': הפגיע בו חולי כבד מאד. ויפגשהו: לדעתי הכינוי מוסב על הבן הבכור למשה, והוא גרשום, כי אמר בני בכורי ישראל, הנה אנכי הורג את בנך בכורך, וכן כאן ויפגשהו ה' את בנו בכורו של משה, כמו שפירשתי בפסוק הקודם. והמפרשים פירשו על משה; ורבנו חננאל (הביאו רבנו בחיי) פירש על הנער, כי לדעתו משה לא היה שם במלון, כי הרכיבם על החמור ושלחם לפניו, וזה רחוק. ותלמידי מוהר"ר משה כהן פורטו מפרש כרבנו חננאל ויפגשהו על הבן הקטן, ולדעתו בא לו חולי באיברי ההולדה, וזה הביא את צפורה לחשוב שזה בעון שלא מלוהו ואז מיהרה למול אותו; ורשב"ם והפרחון גם כי פרשו גם הם על משה, מ"מ פירשו טעם החולי, כי היה מתעצל בהליכתו ומוליך אשתו ובניו. (כה) צר: אבן חדה, וכן עד היום מנהג קצת מן הכושים למול באבן חדה, וכן נראה שהיה המנהג גם בישראל בימי יהושע שלקח חרבות צורים (ה' ב'), וכן תירגם אנקלוס "טינרא", וכן כתב הירודוט כי המצרים כשהיו חותכים המתים להסיר מעיהם לחנוט אותם, היו חותכים באבן כושית; וכן פליניוס כתב כי כהני קיבילי היו מסרסים עצמם באבן. ותכרת את ערלת בנה: ולא אמר את ערלתו, כי הבן החולה היה גרשם, ואותו שמלה היה אליעזר, וכמו שפירשתי למעלה. ותגע לרגליו: על דרך והגעתם אל המשקוף (למטה י"ב כ"ב), הגיעה דם המילה לרגלי משה. (כו) וירף ממנו: ואז ה' רפה מן הנער, כלו' רפתה ידו מעליו ונתרפא, ואז אמרה אינך חתן דמים לי ממש רק חתן דמים למולות, לענין המילה בלבד. ויש מפרשים שאמרה למולות בל' רבים להורות על שתי מילות, מילת העברים לשמונה ימים, ומילת הישמעאלים לי"ג שנה, שלכך היה נראה לה משה כאיש דמים על שהיה רוצה למול את בניו לשמונה ימים כשהם רכים ביותר; ואפשר ג"כ שאמרה למולת בקמץ תחת הלמד השניה ע"ד עזרת מצר (תהלים ס' י"ג, ק"ח י"ג).

Tzitz Eliezer 18:53שו״ת ציץ אליעזר חלק יח סימן נג ד״ה וראה זה

וראה זה מצאתי בספר נחלת בנימין על המצות (קדמון מלפני יותר משלש מאות שנה) מצוה קי"ב אות י"א שמחמת קושי זה כותב להטות לפרש על דרך אחרת ענין השבועה שרצה יתרו ממשה וכן צורת השבועה שמשה נשבע לו, והוא, שיתרו לא ידע את משה אי מזה עם הוא, רק קסבר איש מצרי הוא, או מאומה אחרת מעע"ז, והיתה כוונת יתרו לשמים להציל בניו לה', אך בן הבכור אשר הוא ראשית אונו ידע בודאי שלא יניחוהו מעבודת אלהותו, לכן התנה עם משה להיות הראשון לעע"ז כלומר לאלוה של משה כי דן אותו כעע"ז, ומכאן ואילך לשמים, וכששמע משה הדברים אמר גם אני עובד ה' כמוך וכל בני יהיו לאלהי אשר אני עובד, ולא האמין לו יתרו ואמר ליה השבע לי ובזאת יבחנו דבריו האמת אתו, וישבע לו והזכיר שמו יתברך בשבועתו, וראה ששניהם לדבר אחד נתכונו והיו כל בניו קודש לה' עכ"ד.