Nature of the Pre-Shemittah Blessing of the Produce/1/he
אופי ברכת התבואה בשנה השישית
הקדמה
מה כל כך קשה?
ויקרא כ"ה מוקדש כולו לחוקי שמיטה ויובל. מתוך הבנה שהאיסור לעסוק בעבודה חקלאית למשך שנה שלמה יגרום לבני ישראל לחרדה קשה, ה' מנסה להרגיע אותם באמריה שהיבולים של השנה השישית יספיקו להם לשלוש שנים:
(כ) וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ. (כא) וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים.
ברכה זו גורמת לקורא לתהות מדוע שמיטה התגלה כה קשה לקיום האומה. הברכות והקללות בויקרא כ"ו מבטלות את אי קיום שמיטה כגורם השורש לגלותה האולטימטיבית של האומה. 1 ודברי הימים מתעד את הגשמת התחזית הקשה הזו. עם זאת, אם העם קיבל ברכה שלוש פעמים של תבואה עוד לפני השנה השביעית החלה וצרכים שלהם כבר סיפקו, מדוע היה להם כל כך קשה לקיים את מצוות שמיטה?
This blessing makes the reader wonder why Shemittah proved so difficult for the nation to observe. הברכות והקללות בויקרא כ"ו single out non-observance of Shemittah as the root cause of the nation's ultimate exile,1 ודברי הימים records the fulfillment of that dire prediction. Yet, if the people received a three-fold blessing of grain even before the seventh year began and their needs were already provided for, why was it so difficult for them to fulfill the mitzvah of Shemittah?
Blessings as Reward?
באופן כללי, כאשר ה 'נותן ברכה בתנ"ך, זה מגיע כגמול לקיום. לפיכך, לאורך כל התורה, קודמים ניסוחים כמו "לְמַעַן יְבָרֶכְךָ" על ידי דרישה לעקוב אחר מצוות ה '. בדומה לכך, מבטיחים תגמולים של גשם ופרנסה רק "אים שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֺתַי". לדוגמאות אלה, כפי שהיא ניתנת לפני, לא אחרי, קיום. יתר על כן, זו תגובה לא להפגנת אמונה, אלא לחוסר בה! מה מייחד את הברכה הזו?
Generally, when Hashem gives a blessing in Tanakh, it comes as recompense for observance. Thus, throughout Torah, formulations such as "לְמַעַן יְבָרֶכְךָ" are preceded by a demand to follow Hashem's commandments.2 Similarly, rewards of rain and livelihood are promised only "אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֺתַי".3 הברכה in our verse stands in contrast to these examples, as it is given before, not after, observance. Moreover, it is a response not to a show of faith, but to a lack thereof! What makes this blessing unique?
שאלות נוספות
הפסוקים שלעיל מעלים גם מספר שאלות טקסטואליות שעלולות להתעורר בנושאים שלעיל:
The above verses also raise several textual questions which might bear on the above issues:
- "וְכִי תֹאמְרוּ" – האם פירוש מלת "כִי" הוא
- "אם" שמא "או" מתי "? מי שואל" מַה נֹּאכַל "? האם השם מקדים שאלה שדור דור השממה יכול היה לשאול בזמן שקיבלו את חוקי שמיטה? או, האם הוא מדבר על ממש תסריט שעלול להתרחש בעתיד, מכיוון שחקלאים מודאגים בכל מחזור שמיטה?
- "if," lest," or "when"? Who is asking "מַה נֹּאכַל"? Is Hashem preempting a question that the Generation of the Wilderness might have asked as they received the laws of Shemittah? Or, is He speaking about a real scenario that might happen in the future, as farmers worry during each Shemittah cycle?4
- "מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת" – רמב"ן
290/5000
ואחרים מוטרדים משאלה זו, מכיוון שהאנשים צריכים לדאוג מעט לדברים שהם יאכלו בשנה השביעית. כמו בכל שנה אחרת, הם צריכים להיות מסוגלים לאכול את הבציר של השנה הקודמת. האם הם לא צריכים להטיל ספק במה יאכלו בשנה השמינית? - and others are troubled by this question, as the people should have few concerns about what they will eat in the seventh year. Like in any other year, they should be able to eat of the previous year's harvest. Should they not instead be questioning what they will eat in the eighth year?
323/5000
הערכת הדאגה - האשם פשוט מאבד את חרדותיהם של האנשים מבלי לפסוק אם הם מתאימים או לא. אך כיצד יש לראות את תשאול האנשים? האם הדאגה שלהם היא טבעית ותקפה, או שמא יש להבין אותה באופן שלילי כחוסר אמונה ותלונה לא מוצדקת?- Evaluating the concern – Hashem simply allays the people's anxieties without passing judgement over whether they are appropriate or not. How, though, should the people's questioning be viewed? Is their concern a natural and valid one, or should it be understood negatively as a lack of faith and an unwarranted complaint?
