Nature of the Pre-Shemittah Blessing of the Produce/1/he
אופי ברכת התבואה בשנה השישית
הקדמה
מה כל כך קשה?
ויקרא כ"ה מוקדש כולו לחוקי השמיטה והיובל. מתוך הבנה שהאיסור לעסוק בעבודה חקלאית למשך שנה שלמה יגרום לבני ישראל לדאגה עמוקה, ה' מנסה להרגיע אותם באמירה שהיבולים של השנה השישית יספיקו להם לשלוש שנים:
(כ) וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ. (כא) וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים.
ברכה זו מעלה את השאלה מדוע היה לבני ישראל כל כך קשה לשמור את מצוות השמיטה. הברכות והקללות בויקרא כ"ו מציינות את חילול השמיטה כגורם העיקרי לגלות,1 ודברי הימים מתעד את הגשמת הנבואה הקשה הזו. אולם, אם בני ישראל קיבלו כמות משולשת של תבואה עוד לפני תחילת השנה השביעית, כך שהצרכים שלהם כבר סופקו, מדוע היה להם כל כך קשה לשמור את מצוות השמיטה?
ברכות כשכר?
באופן כללי, כאשר ה' מעניק ברכה בתנ"ך, הוא עושה זאת כשכר על מעשים טובים. לפיכך, לאורך כל התורה, ניסוחים כמו "לְמַעַן יְבָרֶכְךָ" מופיעים אחרי דרישה לקיים את מצוות ה'.2 באופן דומה, גשם ופרנסה מובטחים לבני ישראל רק "אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֺתַי".3 הברכה בפסוקים שלנו בולטת מול דוגמאות אלה, כי היא ניתנת לפני, ולא אחרי, קיום המצווה. יתר על כן, היא ניתנת לא בתגובה להפגנת אמונה, אלא בתגובה דווקא לחוסר אמונה! מה עומד מאחורי המאפיינים הייחודיים של ברכה זו?
שאלות נוספות
הפסוקים מעלים גם מספר שאלות טקסטואליות שעשויות להשפיע על ההבנה שלנו את השאלות האלה:
- "וְכִי תֹאמְרוּ" – האם פירוש מלת "כִי" הוא "אם", "שמא", או "מתי"? מי שואל "מַה נֹּאכַל"? האם ה' מקדים שאלה שדור המדבר היו עלולים לשאול כשהם קיבלו את מצוות השמיטה, או שמא הוא מתייחס לסיטואציה אמיתית שעלולה להתרחש בעתיד, כשהחקלאים נהיים מודאגים בכל מחזור שמיטה מחדש?4
- "מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת" – רמב"ן ואחרים מתקשים בהבנת שאלה זו, מכיוון שהיא לא אמורה להטריד את העם. לכאורה, כמו בכל שנה אחרת, הם יאכלו את היבול של השנה הקודמת. אלא, הם צריכים לשאול מה הם יאכלו בשנה השמינית.
- הערכת הדאגה – ה' מרגיע את בני ישראל, אך הוא אינו מציין אם החששות שלהם מוצדקים או לא. כיצד יש לראות את השאלות שהם שואלים? האם הדאגה שלהם היא טבעית ומובנת, או שמא היא משקפת מחסור באמונה?
