Overview – Sefer Yonah/5

EN/HEע/E

Overview – Sefer Yonah

Sources

Melakhim II 14:23-29מלכים ב י״ד:כ״ג-כ״ט

(23) In the fifteenth year of Amaziah the son of Joash king of Judah Jeroboam the son of Joash king of Israel began to reign in Samaria, and reigned forty and one years. (24) And he did that which was evil in the sight of the Lord; he departed not from all the sins of Jeroboam the son of Nebat, wherewith he made Israel to sin. (25) He restored the border of Israel from the entrance of Hamath unto the sea of the Arabah, according to the word of the Lord, the God of Israel, which He spoke by the hand of His servant Jonah the son of Amittai, the prophet, who was of Gath-hepher. (26) For the Lord saw the affliction of Israel, that it was very bitter; for there was none shut up nor left at large, neither was there any helper for Israel. (27) And the Lord said not that He would blot out the name of Israel from under heaven; but He saved them by the hand of Jeroboam the son of Joash. (28) Now the rest of the acts of Jeroboam, and all that he did, and his might, how he warred, and how he recovered Damascus, and Hamath, for Judah in Israel, are they not written in the book of the chronicles of the kings of Israel? (29) And Jeroboam slept with his fathers, even with the kings of Israel; and Zechariah his son reigned in his stead.

(כג) בִּשְׁנַת חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַאֲמַצְיָהוּ בֶן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ יָרׇבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן אַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה. (כד) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי י״י לֹא סָר מִכׇּל חַטֹּאות יָרׇבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל. (כה) הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד יָם הָעֲרָבָה כִּדְבַר י״י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגַּת הַחֵפֶר. (כו) כִּי רָאָה י״י אֶת עֳנִי יִשְׂרָאֵל מֹרֶה מְאֹד וְאֶפֶס עָצוּר וְאֶפֶס עָזוּב וְאֵין עֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל. (כז) וְלֹא דִבֶּר י״י לִמְחוֹת אֶת שֵׁם יִשְׂרָאֵל מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם וַיּוֹשִׁיעֵם בְּיַד יָרׇבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ. (כח) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יָרׇבְעָם וְכׇל אֲשֶׁר עָשָׂה וּגְבוּרָתוֹ אֲשֶׁר נִלְחָם וַאֲשֶׁר הֵשִׁיב אֶת דַּמֶּשֶׂק וְאֶת חֲמָת לִיהוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. (כט) וַיִּשְׁכַּב יָרׇבְעָם עִם אֲבֹתָיו עִם מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּמְלֹךְ זְכַרְיָה בְנוֹ תַּחְתָּיו.

Yeshayahu 1:11-18ישעיהו א׳:י״א-י״ח

(11) To what purpose is the multitude of your sacrifices unto Me? Saith the Lord; I am full of the burnt-offerings of rams, And the fat of fed beasts; And I delight not in the blood Of bullocks, or of lambs, or of he-goats. (12) When ye come to appear before Me, Who hath required this at your hand, To trample My courts? (13) Bring no more vain oblations; It is an offering of abomination unto Me; New moon and sabbath, the holding of convocations— I cannot endure iniquity along with the solemn assembly. (14) Your new moons and your appointed seasons My soul hateth; They are a burden unto Me; I am weary to bear them. (15) And when ye spread forth your hands, I will hide Mine eyes from you; Yea, when ye make many prayers, I will not hear; Your hands are full of blood. (16) Wash you, make you clean, Put away the evil of your doings From before Mine eyes, Cease to do evil; (17) Learn to do well; Seek justice, relieve the oppressed, Judge the fatherless, plead for the widow. (18) Come now, and let us reason together, Saith the Lord; Though your sins be as scarlet, They shall be as white as snow; Though they be red like crimson, They shall be as wool.

(יא) לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר י״י שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי. (יב) כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי. (יג) לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה. (יד) חׇדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא. (טו) וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ. (טז) רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי חִדְלוּ הָרֵעַ. (יז) לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה. (יח) לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר י״י אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ.

Yeshayahu 58:4-7ישעיהו נ״ח:ד׳-ז׳

(4) Behold, ye fast for strife and contention, And to smite with the fist of wickedness; Ye fast not this day So as to make your voice to be heard on high. (5) Is such the fast that I have chosen? The day for a man to afflict his soul? Is it to bow down his head as a bulrush, And to spread sackcloth and ashes under him? Wilt thou call this a fast, And an acceptable day to the Lord? (6) Is not this the fast that I have chosen? To loose the fetters of wickedness, To undo the bands of the yoke, And to let the oppressed go free, And that ye break every yoke? (7) Is it not to deal thy bread to the hungry, And that thou bring the poor that are cast out to thy house? When thou seest the naked, that thou cover him, And that thou hide not thyself from thine own flesh?

(ד) הֵן לְרִיב וּמַצָּה תָּצוּמוּ וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע לֹא תָצוּמוּ כַיּוֹם לְהַשְׁמִיעַ בַּמָּרוֹם קוֹלְכֶם. (ה) הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַי״י. (ו) הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה וְשַׁלַּח רְצוּצִים חׇפְשִׁים וְכׇל מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ. (ז) הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם.

Yoel 2:12-18יואל ב׳:י״ב-י״ח

(12) Yet even now, saith the Lord, Turn ye unto Me with all your heart, And with fasting, and with weeping, and with lamentation; (13) And rend your heart, and not your garments, And turn unto the Lord your God; For He is gracious and compassionate, Long-suffering, and abundant in mercy, And repenteth Him of the evil. (14) Who knoweth whether He will not turn and repent, And leave a blessing behind Him, Even a meal-offering and a drink-offering Unto the Lord your God? (15) Blow the horn in Zion, Sanctify a fast, call a solemn assembly, (16) Gather the people, Sanctify the congregation, Assemble the elders, Gather the children, And those that suck the breasts; Let the bridegroom go forth from his chamber. And the bride out of her pavilion. (17) Let the priests, the ministers of the Lord, Weep between the porch and the altar, And let them say: 'Spare Thy people, O Lord, And give not Thy heritage to reproach, That the nations should make them a byword. Wherefore should they say among the peoples. Where is their God?' (18) Then was the Lord jealous for His land, And had pity on His people.

(יב) וְגַם עַתָּה נְאֻם י״י שֻׁבוּ עָדַי בְּכׇל לְבַבְכֶם וּבְצוֹם וּבִבְכִי וּבְמִסְפֵּד. (יג) וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם וְשׁוּבוּ אֶל י״י אֱלֹהֵיכֶם כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה. (יד) מִי יוֹדֵעַ יָשׁוּב וְנִחָם וְהִשְׁאִיר אַחֲרָיו בְּרָכָה מִנְחָה וָנֶסֶךְ לַי״י אֱלֹהֵיכֶם. (טו) תִּקְעוּ שׁוֹפָר בְּצִיּוֹן קַדְּשׁוּ צוֹם קִרְאוּ עֲצָרָה. (טז) אִסְפוּ עָם קַדְּשׁוּ קָהָל קִבְצוּ זְקֵנִים אִסְפוּ עוֹלָלִים וְיֹנְקֵי שָׁדָיִם יֵצֵא חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ. (יז) בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ יִבְכּוּ הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתֵי י״י וְיֹאמְרוּ חוּסָה י״י עַל עַמֶּךָ וְאַל תִּתֵּן נַחֲלָתְךָ לְחֶרְפָּה לִמְשׇׁל בָּם גּוֹיִם לָמָּה יֹאמְרוּ בָעַמִּים אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם. (יח) וַיְקַנֵּא י״י לְאַרְצוֹ וַיַּחְמֹל עַל עַמּוֹ.

Yonah 1יונה א׳

(1) Now the word of the Lord came unto Jonah the son of Amittai, saying: (2) 'Arise, go to Nineveh, that great city, and proclaim against it; For their wickedness is come up before Me.' (3) But Jonah rose up to flee unto Tarshish from the presence of the Lord; and he went down to Joppa, and found a ship going to Tarshish; so he paid the fare thereof, and went down into it, to go with them unto Tarshish, from the presence of the Lord. (4) But the Lord hurled a great wind into the sea, and there was a mighty tempest in the sea, so that the ship was like to be broken. (5) And the mariners were afraid, and cried every man unto his god; and they cast forth the wares that were in the ship into the sea, to lighten it unto them. But Jonah was gone down into the innermost parts of the ship; and he lay, and was fast asleep. (6) So the shipmaster came to him, and said unto him: 'What meanest thou that thou sleepest? arise, call upon thy God, if so be that God will think upon us, that we perish not.' (7) And they said every one to his fellow: 'Come, and let us cast lots, that we may know for whose cause this evil is upon us.' So they cast lots, and the lot fell upon Jonah. (8) Then said they unto him: 'Tell us, we pray thee, for whose cause this evil is upon us: what is thine occupation? and whence comest thou? what is thy country? and of what people art thou? (9) And he said unto them: 'I am a Hebrew; and I fear the Lord, the God of heaven, who hath made the sea and the dry land.' (10) Then were the men exceedingly afraid, and said unto him: 'What is this that thou hast done?' For the men knew that he fled from the presence of the Lord, because he had told them. (11) Then said they unto him: 'What shall we do unto thee, that the sea may be calm unto us?' for the sea grew more and more tempestuous. (12) And he said unto them: 'Take me up, and cast me forth into the sea; so shall the sea be calm unto you; for I know that for my sake this great tempest is upon you.' (13) Nevertheless the men rowed hard to bring it to the land; but they could not; for the sea grew more and more tempestuous against them. (14) Wherefore they cried unto the Lord, and said: 'We beseech Thee, O Lord, we beseech Thee, let us not perish for this man's life, and lay not upon us innocent blood; for Thou, O Lord, hast done as it pleased Thee.' (15) So they took up Jonah, and cast him forth into the sea; and the sea ceased from its raging. (16) Then the men feared the Lord exceedingly; and they offered a sacrifice unto the Lord, and made vows.

(א) וַיְהִי דְּבַר י״י אֶל יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי לֵאמֹר. (ב) קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ כִּי עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי. (ג) וַיָּקׇם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי י״י וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אֳנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי י״י. (ד) וַי״י הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם וַיְהִי סַעַר גָּדוֹל בַּיָּם וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר. (ה) וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל אֱלֹהָיו וַיָּטִלוּ אֶת הַכֵּלִים אֲשֶׁר בָּאֳנִיָּה אֶל הַיָּם לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם וְיוֹנָה יָרַד אֶל יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַם. (ו) וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל וַיֹּאמֶר לוֹ מַה לְּךָ נִרְדָּם קוּם קְרָא אֶל אֱלֹהֶיךָ אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹהִים לָנוּ וְלֹא נֹאבֵד. (ז) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ לְכוּ וְנַפִּילָה גוֹרָלוֹת וְנֵדְעָה בְּשֶׁלְּמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ וַיַּפִּלוּ גּוֹרָלוֹת וַיִּפֹּל הַגּוֹרָל עַל יוֹנָה. (ח) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הַגִּידָה נָּא לָנוּ בַּאֲשֶׁר לְמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ מַה מְּלַאכְתְּךָ וּמֵאַיִן תָּבוֹא מָה אַרְצֶךָ וְאֵי מִזֶּה עַם אָתָּה. (ט) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם עִבְרִי אָנֹכִי וְאֶת י״י אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲנִי יָרֵא אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַיָּם וְאֶת הַיַּבָּשָׁה. (י) וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מַה זֹּאת עָשִׂיתָ כִּי יָדְעוּ הָאֲנָשִׁים כִּי מִלִּפְנֵי י״י הוּא בֹרֵחַ כִּי הִגִּיד לָהֶם. (יא) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מַה נַּעֲשֶׂה לָּךְ וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעָלֵינוּ כִּי הַיָּם הוֹלֵךְ וְסֹעֵר. (יב) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל הַיָּם וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעֲלֵיכֶם כִּי יוֹדֵעַ אָנִי כִּי בְשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם. (יג) וַיַּחְתְּרוּ הָאֲנָשִׁים לְהָשִׁיב אֶל הַיַּבָּשָׁה וְלֹא יָכֹלוּ כִּי הַיָּם הוֹלֵךְ וְסֹעֵר עֲלֵיהֶם. (יד) וַיִּקְרְאוּ אֶל י״י וַיֹּאמְרוּ אָנָּה י״י אַל נָא נֹאבְדָה בְּנֶפֶשׁ הָאִישׁ הַזֶּה וְאַל תִּתֵּן עָלֵינוּ דָּם נָקִיא כִּי אַתָּה י״י כַּאֲשֶׁר חָפַצְתָּ עָשִׂיתָ. (טו) וַיִּשְׂאוּ אֶת יוֹנָה וַיְטִלֻהוּ אֶל הַיָּם וַיַּעֲמֹד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ. (טז) וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה אֶת י״י וַיִּזְבְּחוּ זֶבַח לַי״י וַיִּדְּרוּ נְדָרִים.

Yonah 2יונה ב׳

(1) And the Lord prepared a great fish to swallow up Jonah; and Jonah was in the belly of the fish three days and three nights. (2) Then Jonah prayed unto the Lord his God out of the fish's belly. (3) And he said: I called out of mine affliction Unto the Lord, and He answered me; Out of the belly of the nether-world cried I, And Thou heardest my voice. (4) For thou didst cast me into the depth, In the heart of the seas, And the flood was round about me; All Thy waves and Thy billows Passed over me. (5) And I said: 'I am cast out From before Thine eyes'; Yet I will look again Toward Thy holy temple. (6) The waters compassed me about, even to the soul; The deep was round about me; The weeds were wrapped about my head. (7) I went down to the bottoms of the mountains; The earth with her bars closed upon me for ever; Yet hast Thou brought up my life from the pit, O Lord my God. (8) When my soul fainted within me, I remembered the Lord; And my prayer came in unto Thee, Into Thy holy temple. (9) They that regard lying vanities Forsake their own mercy. (10) But I will sacrifice unto Thee With the voice of thanksgiving; That which I have vowed I will pay. Salvation is of the Lord. (11) And the Lord spoke unto the fish, and it vomited out Jonah upon the dry land.

(א) וַיְמַן י״י דָּג גָּדוֹל לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת. (ב) וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל י״י אֱלֹהָיו מִמְּעֵי הַדָּגָה. (ג) וַיֹּאמֶר קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל י״י וַיַּעֲנֵנִי מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי. (ד) וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה בִּלְבַב יַמִּים וְנָהָר יְסֹבְבֵנִי כׇּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ. (ה) וַאֲנִי אָמַרְתִּי נִגְרַשְׁתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט אֶל הֵיכַל קׇדְשֶׁךָ. (ו) אֲפָפוּנִי מַיִם עַד נֶפֶשׁ תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי סוּף חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי. (ז) לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי י״י אֱלֹהָי. (ח) בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי אֶת י״י זָכָרְתִּי וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי אֶל הֵיכַל קׇדְשֶׁךָ. (ט) מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי שָׁוְא חַסְדָּם יַעֲזֹבוּ. (י) וַאֲנִי בְּקוֹל תּוֹדָה אֶזְבְּחָה לָּךְ אֲשֶׁר נָדַרְתִּי אֲשַׁלֵּמָה יְשׁוּעָתָה לַי״י. (יא) וַיֹּאמֶר י״י לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה.

Yonah 3יונה ג׳

(1) And the word of the Lord came unto Jonah the second time, saying: (2) 'Arise, go unto Nineveh, that great city, and make unto it the proclamation that I bid thee.' (3) So Jonah arose, and went unto Nineveh, according to the word of the Lord. Now Nineveh was an exceeding great city, of three days' journey. (4) And Jonah began to enter into the city a day's journey, and he proclaimed, and said: 'Yet forty days, and Nineveh shall be overthrown.' (5) And the people of Nineveh believed God; and they proclaimed afast, and put on sackcloth, from the greatest of them even to the least of them. (6) And the tidings reached the king of Nineveh, and he arose from his throne, and laid his robe from him, and covered him with sackcloth, and sat in ashes. (7) And he caused it to be proclaimed and published through Nineveh by the decree of the king and his nobles, saying: 'Let neither man nor beast, herd nor flock, taste any thing; let them not feed, nor drink water; (8) but let them be covered with sackcloth, both man and beast, and let them cry mightily unto God; yea, let them turn every one from his evil way, and from the violence that is in their hands. (9) Who knoweth whether God will not turn and repent, and turn away from His fierce anger, that we perish not?' (10) And God saw their works, that they turned from their evil way; and God repented of the evil, which He said He would do unto them; and He did it not.

(א) וַיְהִי דְבַר י״י אֶל יוֹנָה שֵׁנִית לֵאמֹר. (ב) קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא אֵלֶיהָ אֶת הַקְּרִיאָה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ. (ג) וַיָּקׇם יוֹנָה וַיֵּלֶךְ אֶל נִינְוֵה כִּדְבַר י״י וְנִינְוֵה הָיְתָה עִיר גְּדוֹלָה לֵאלֹהִים מַהֲלַךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים. (ד) וַיָּחֶל יוֹנָה לָבוֹא בָעִיר מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת. (ה) וַיַּאֲמִינוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה בֵּאלֹהִים וַיִּקְרְאוּ צוֹם וַיִּלְבְּשׁוּ שַׂקִּים מִגְּדוֹלָם וְעַד קְטַנָּם. (ו) וַיִּגַּע הַדָּבָר אֶל מֶלֶךְ נִינְוֵה וַיָּקׇם מִכִּסְאוֹ וַיַּעֲבֵר אַדַּרְתּוֹ מֵעָלָיו וַיְכַס שַׂק וַיֵּשֶׁב עַל הָאֵפֶר. (ז) וַיַּזְעֵק וַיֹּאמֶר בְּנִינְוֵה מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ וּגְדֹלָיו לֵאמֹר הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה הַבָּקָר וְהַצֹּאן אַל יִטְעֲמוּ מְאוּמָה אַל יִרְעוּ וּמַיִם אַל יִשְׁתּוּ. (ח) וְיִתְכַּסּוּ שַׂקִּים הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה וְיִקְרְאוּ אֶל אֱלֹהִים בְּחׇזְקָה וְיָשֻׁבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמִן הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם. (ט) מִי יוֹדֵעַ יָשׁוּב וְנִחַם הָאֱלֹהִים וְשָׁב מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְלֹא נֹאבֵד. (י) וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם וְלֹא עָשָׂה.

Yonah 4יונה ד׳

(1) But it displeased Jonah exceedingly, and he was angry. (2) And he prayed unto the Lord, and said: 'I pray Thee, O Lord, was not this my saying, when I was yet in mine own country? Therefore I fled beforehand unto Tarshish; for I knew that Thou art a gracious God, and compassionate, long-suffering, and abundant in mercy, and repentest Thee of the evil. (3) Therefore now, O Lord, take, I beseech Thee, my life from me; for it is better for me to die than to live.' (4) And the Lord said: 'Art thou greatly angry?' (5) Then Jonah went out of the city, and sat on the east side of the city, and there made him a booth, and sat under it in the shadow, till he might see what would become of the city. (6) And the Lord God prepared a gourd, and made it to come up over Jonah, that it might be a shadow over his head, to deliver him from his evil. So Jonah was exceeding glad because of the gourd. (7) But God prepared a worm when the morning rose the next day, and it smote the gourd, that it withered. (8) And it came to pass, when the sun arose, that God prepared a vehement east wind; and the sun beat upon the head of Jonah, that he fainted, and requested for himself that he might die, and said: 'It is better for me to die than to live.' (9) And God said to Jonah 'Art thou greatly angry for the gourd?' And he said: 'I am greatly angry, even unto death.' (10) And the Lord said: 'Thou hast had pity on the gourd, for which thou hast not laboured, neither madest it grow, which came up in a night, and perished in a night; (11) and should not I have pity on Nineveh, that great city, wherein are more than sixscore thousand persons that cannot discern Between their right hand and their left hand, and also much cattle?'

(א) וַיֵּרַע אֶל יוֹנָה רָעָה גְדוֹלָה וַיִּחַר לוֹ. (ב) וַיִּתְפַּלֵּל אֶל י״י וַיֹּאמַר אָנָּה י״י הֲלוֹא זֶה דְבָרִי עַד הֱיוֹתִי עַל אַדְמָתִי עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה. (ג) וְעַתָּה י״י קַח נָא אֶת נַפְשִׁי מִמֶּנִּי כִּי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי. (ד) וַיֹּאמֶר י״י הַהֵיטֵב חָרָה לָךְ. (ה) וַיֵּצֵא יוֹנָה מִן הָעִיר וַיֵּשֶׁב מִקֶּדֶם לָעִיר וַיַּעַשׂ לוֹ שָׁם סֻכָּה וַיֵּשֶׁב תַּחְתֶּיהָ בַּצֵּל עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה מַה יִּהְיֶה בָּעִיר. (ו) וַיְמַן י״י אֱלֹהִים קִיקָיוֹן וַיַּעַל מֵעַל לְיוֹנָה לִהְיוֹת צֵל עַל רֹאשׁוֹ לְהַצִּיל לוֹ מֵרָעָתוֹ וַיִּשְׂמַח יוֹנָה עַל הַקִּיקָיוֹן שִׂמְחָה גְדוֹלָה. (ז) וַיְמַן הָאֱלֹהִים תּוֹלַעַת בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר לַמׇּחֳרָת וַתַּךְ אֶת הַקִּיקָיוֹן וַיִּיבָשׁ. (ח) וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ וַיְמַן אֱלֹהִים רוּחַ קָדִים חֲרִישִׁית וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל רֹאשׁ יוֹנָה וַיִּתְעַלָּף וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי. (ט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יוֹנָה הַהֵיטֵב חָרָה לְךָ עַל הַקִּיקָיוֹן וַיֹּאמֶר הֵיטֵב חָרָה לִי עַד מָוֶת. (י) וַיֹּאמֶר י״י אַתָּה חַסְתָּ עַל הַקִּיקָיוֹן אֲשֶׁר לֹא עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ שֶׁבִּן לַיְלָה הָיָה וּבִן לַיְלָה אָבָד. (יא) וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה.

Mishna Taanit 2:1משנה תענית ב׳:א׳

What is the customary order of fast days? Normally the sacred ark in the synagogue, which was mobile, was kept in a locked room. However, on fast days they remove the ark to the main city square and place burnt ashes upon the ark, as a sign of mourning. And they also place ashes on the head of the Nasi, and on the head of the deputy Nasi, and each and every member of the community likewise places ashes upon his head. The eldest member of the community says to the congregation statements of reproof, for example: Our brothers, it is not stated with regard to the people of Nineveh: And God saw their sackcloth and their fasting. Rather, the verse says: “And God saw their deeds, that they had turned from their evil way” (Jonah 3:10). And in the Prophets it says: “And rend your hearts and not your garments, and return to the Lord your God” (Joel 2:13). This teaches that prayer and fasting are insufficient, as one must also repent and amend his ways in practice.

סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת כֵּיצַד, מוֹצִיאִין אֶת הַתֵּבָה לִרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, וְנוֹתְנִין אֵפֶר מִקְלֶה עַל גַּבֵּי הַתֵּבָה, וּבְרֹאשׁ הַנָּשִׂיא וּבְרֹאשׁ אַב בֵּית דִּין, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן בְּרֹאשׁוֹ. הַזָּקֵן שֶׁבָּהֶן אוֹמֵר לִפְנֵיהֶן דִּבְרֵי כִבּוּשִׁין, אַחֵינוּ, לֹא נֶאֱמַר בְּאַנְשֵׁי נִינְוֵה, וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת שַׂקָּם וְאֶת תַּעֲנִיתָם, אֶלָּא (יונה ג) וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם, כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה. וּבַקַּבָּלָה הוּא אוֹמֵר (יואל ב) וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot 12:1מכילתא דרבי ישמעאל שמות י״ב:א׳

"And the Lord spoke to Moses and to Aaron in the land of Egypt, saying": I might think that both Aaron and Moses were being addressed; it is, therefore, written (Exodus 6:28) "And it was on the day that the Lord spoke to Moses in the land of Egypt": Only Moses was being addressed and not Aaron. If so, why is it written "to Moses and to Aaron"? We are hereby taught that just as Moses was "included" in the words (i.e., by their being spoken to him), so, Aaron was included in the words (i.e., by his "overhearing" them). And why did He not speak (directly) to him? In deference to Moses. We find Aaron, then, to be excluded from all the (direct) addresses in the Torah except for three (Leviticus 10:8, Numbers 18:1, Numbers 18:8), where it is impossible (to understand otherwise). Variantly: From (Exodus 7:1) "See I have made you an overlord ("elohim") to Pharaoh," I would know that only Moses was set up as a judge to Pharaoh. Whence would I derive (the same for) Aaron? (It is, therefore, written (here) "to Moses and to Aaron." Moses is being likened to Aaron. Just as Moses was a "judge" to Pharaoh, so, Aaron. Just as Moses spoke his words without fear, so, Aaron. Variantly: "to Moses and to Aaron": I might think that the one who takes precedence in the verse takes precedence in the act. It is, therefore, written (Exodus 6:26) "It is Aaron and Moses" — Both are equal. Similarly, (Genesis 1:1) "In the beginning God created the heavens and the earth": I might think that what takes precedence in the verse took precedence in creation. It is, therefore, written (Ibid.) "on the day that the Lord God made earth and heaven" — They were both created together. Similarly, (Exodus 3:6) "I am the God of your father, the God of Abraham, the God of Isaac, and the God of Jacob." I might think that whoever comes first in the verse comes first in importance. It is, therefore, written (Leviticus 26:42) "Then I will remember My covenant with Jacob, and also My covenant with Isaac, and also My covenant with Abraham will I remember" — to teach that all three are of equal importance. Similarly, (Exodus 20:12) "Honor your father and your mother." (Leviticus 19:3) "A man, his mother and his father shall you fear." — Both are of equal importance. "in the land of Egypt":(He spoke to them) outside the city. __ But perhaps in the city itself? (This cannot be, for it is written (Exodus 9:29) "When I leave the city" (I shall pray). Now does this not follow a fortiori, viz.: If prayer (that of Moses to the Lord) — the lesser — was only outside the city, then speech (that of the Lord to Moses) — the greater — how much more so (was it not spoken in the city)! And why did He not speak with him in the city? For it was full of abominations (of idolatry)! And before the land of Israel was chosen, all of the lands were kasher for speech. Once it was chosen, all other lands were excluded. Before Jerusalem was chosen all of Eretz Yisrael was kasher for altars. Once it was chosen, the rest of Eretz Yisrael was excluded. As it is written (Devarim 12: 13-14) "Take heed unto yourself lest you offer your burnt-offerings … but in the place that the Lord shall choose." Before the Temple was chosen, all of Jerusalem was fit for (the reposing of)) the Shechinah. Once the Temple was chosen, (the rest of) Jerusalem was excluded. As it is written (Psalms 132:13-14) "For the Lord has chosen Zion … This is My resting place forever." Before Aaron was chosen, all of Israel were kasher for the priesthood. Once he was chosen, the rest of Israel were excluded. As it is written (Numbers 18:19) "An everlasting covenant of salt is it (the priesthood) before the Lord for you (Aaron) and for your sons," and (Numbers 25:13) "And it shall be unto him and to his seed after him the covenant of an everlasting priesthood." Before David was chosen (as king) every Israelite was kasher for kingship. Once David had been chosen, the other Israelites (i.e., those not in his line) were excluded. As it is written (II Chronicles 13:5) "Is it not for you to know that the Lord, the God of Israel, has given over the kingdom to David, to him and to his sons?" If you would contend: But the Lord did speak with the prophets outside the land, (I would answer:) Though He spoke with them outside the land, He did so only in the merit of the fathers. As it is written (Jeremiah 31:15-17) "Thus said the Lord: A voice is heard in Ramah … Thus said the Lord: Keep your voice from weeping, and all your eyes from tears … And there is hope for your future, says the Lord, etc." And even though He spoke with them outside the land in the merit of the fathers, He did so only in a clean place, one of water. As it is written (Daniel 10:4) "And I was by the stream Ulai," (Ibid. 10:4) "and I was by the great river, the Tigris," (Ezekiel 1:3) "The word of the Lord came to Ezekiel … by the river Kevar." Some say: He spoke with him in the land, (and then) He spoke with him outside the land, it being written (literally) "the word of the Lord was, was." (The first) "was" — in the land; (the second,) outside the land. R. Elazar b. Tzaddok says: It is written (Ibid. 3:22) "Arise, go out to the plain" — whence it is derived that the plain is kasher (for prophecy). Know that the Shechinah is not revealed outside the land. For it is written (Jonah 1:3) "And Jonah rose to flee to Tarshish, etc." Now can one flee from the Lord? Is it not written (Psalms 139:7-10) "Where can I flee from Your presence … If I ascend to heaven, You are there, etc. If I take wing with the dawn, there, too, Your hand will lead me," (Zechariah 4:10) "the eyes of the Lord range the entire land," (Mishlei 15:3) "The eyes of the Lord see the bad and the good," (Amos 9:2) "though they dig into Sheol, though they hide in the top of the Carmel, though they go into captivity (Job 34:22) "There is no darkness nor shadow of death, etc." Rather, Jonah's intent was: I will go outside the land, where the Shechinah does not repose and reveal itself. For the gentiles are close to repentance — so that they not make Israel (who do not repent) liable (by invidious contrast). An analogy: The bondsman of a Cohein flees from his master, saying: I will go to the cemetery, a place where my master cannot come after me. His master: I have (messengers) like you. Thus, Jonah said: I will go outside the land, a place where the Shechinah is not revealed. For the gentiles are close to repentance, (this, so as not to render Israel liable by invidious contrast.) The Holy One responds: I have many messengers like you, viz. (Jonah 1:4) "Then the Lord cast a great wind on the sea, etc." We find there to have been three (kinds of) prophets. One claimed the honor of the Father and the father of the son; another, the honor of the Father, but not the honor of the son; another, the honor of the son, but not the honor of the Father. Jeremiah claimed the honor of the Father and the honor of the son, viz. (Eichah 3:42) "We have offended and rebelled" (the honor of the Father); "You have not forgiven" (the honor of the son). Therefore, his prophecy was "doubled," (Jeremiah 36:33) "… and many other words were added to them" (the prophecies of Jeremiah). Eliyahu claimed the honor of the Father, but not the honor of the son, viz. (I Kings 19:10) "I have been very jealous for the Lord, the God of hosts, etc." And what is stated in this regard? (Ibid. 15-16) "And the Lord said to him: Go, return on your way to the desert of Damascus … And Yehu the son of Nimshi shall you anoint to be king over Israel, and Elisha the son of Shafat … shall you anoint to be a prophet in your place." What is the intent of this? He does not desire your prophecy (because you do not claim the honor of Israel). Jonah claimed the honor of the son, but not the honor of the Father. What is stated in that regard? (Jonah 1:3) "And the word of the Lord came to Jonah a second time, saying." What is the intent of this? We will speak with him a second time, but not a third, (for he did not claim the honor of the Lord). R. Yochanan said: Jonah went (on that voyage) only to cast himself into the sea, as it is written (Jonah 1:12) "And he said to them: Lift me up and cast me into the sea." All this do you find with Moses and the (other) prophets, that they gave their lives for Israel. What is written of Moses? (Exodus 32:32) "And now, if You forgive their sin — and if not, blot me out of Your book which You have written." (Numbers 11:15) "If thus You do with me, kill me if I have found favor in Your eyes and let me not look upon my evil" (i.e., the destruction of Israel). What is written of David? (II Samuel 24:17) "Behold, I have sinned and I have been corrupt. But these sheep, what have they done? Let Your hand be in me and in the house of my father." In all places you find that Moses and the (other) prophets gave their lives for Israel. "saying": Go and say it to them immediately. These are the words of R. Yishmael. As it is written (Exodus 34:34) "And he went out and spoke to the children of Israel what he had been commanded." R. Eliezer says: (The intent is) Go out and say it to them and return word to Me, viz. (Ibid. 19:8) "and Moses returned the words of the people to the Lord," and (Ezekiel 9:11) "And, behold, the man clothed in linen on whose loins was the scribe's slate returned word saying I have done according to all that You have commanded me," and (Iyyov 38:35) "Did you dispatch lightning bolts, so that they should go forth and say to you 'Here we are'"? The messengers of the Holy One Blessed be He are not as those of flesh and blood. The messengers of flesh and blood must return to their sender. Not so Your messengers, but "Did You dispatch lightning bolts so that they should go forth?" It is not written "and they shall return and say." Wherever they go they are before You and they say we have fulfilled Your embassy, in fulfillment of (Jeremiah 23:24) "Do I not fill the heavens and the earth?" R. Oshiyah said: When the Holy One Blessed be He decrees good and bad decrees for Israel, a report is returned to Him for the good, but not for the bad, viz. (Ezekiel 9:2-11) "And, behold, six men were coming, etc." — whereupon they fulfilled their embassy. Of those who were commanded to carry out the evil decree (i.e., to destroy), we do not learn that they returned report. Of him who was commanded over the good (i.e., the man clothed in linen), we learn that he returned report (viz. 9:11) "Ben Azzai says: "In the voice that you hear (what is taught), in that voice you teach." (i.e., "Affirmation begets affirmation."). R. Akiva says (Exodus 12:1) "saying": Go and say to them that it is in their merit that He speaks to me (Moses). And thus do we find, that in all the thirty-eight years that He was angry with Israel (i.e., from the episode of the spies and on), He did not speak with him, viz. (Devarim 1:16-17) And it was, when all the men of war (those from the age of twenty) had finished dying from the midst of the people, that the Lord spoke to me, saying." R. Shimon b. Azzai said: I do not come to detract from my master's words, but to add to them, viz.: Not to Moses alone did He speak in the merit of Israel, but to all of the prophets, viz. (Ezekiel 3:15) "And I sat there seven days, mute (i.e., without prophecy) among them," (Ibid. 16-17) "And it was at the end of seven days (of being among them) that the word of the Lord (i.e., prophecy) came to me, saying." (Likewise, after the people had asked for Divine guidance), (Jeremiah 42:7) "And the word of the Lord came to Jeremiah, etc." And thus do you find with Baruch the soon of Neriah, who complained before the Lord, (Ibid. 45:3) "You (Baruch) say: Woe unto me, the Lord has added grief to my pain!" (You say:) Why am I different from all the disciples of the prophets? Joshua served Moses and the spirit of the Lord reposed upon him. Elisha served Eliyahu and the spirit of the Lord reposed upon him. Why am I different? (Ibid.) "I wearied myself with groanings but I did not find rest," "rest" being prophecy, as in (Numbers 11:21) "And the spirit rested upon them … and they prophesied in the camp," (II Kings 2:15) "And the spirit of Eliyahu has rested on Elisha," (Isaiah 11:2) "And the spirit of the Lord will rest upon him." Come and see how the Lord answered him (Jeremiah 45:4-5) "Thus said the Lord. What I have built I am going to destroy, and what I have planted I am going to uproot, and you are seeking 'great things' for yourself?", "great things" being prophecy, as in (II Kings 8:4) "Tell me, now, of all the 'great things' that Elisha (the prophet) has wrought," and (Jeremiah 33:3) "Call Me and I will tell you (Jeremiah the prophet) 'great things' and in forms that you have not known," (God) saying to Baruch the son of Neriah, as it were: If there is no vineyard, there is no (need of a) fence; if there is no flock, there is no shepherd. Why? (Jeremiah 45:5) "For I am going to bring evil upon all flesh. And shall I render your soul (i.e., your prophetic soul) as spoil unto you wherever you go?" — whence we see that the prophets prophesy only in the merit of Israel.

מסכתא דפסחא בא (פתיחה)  תֵּדַע שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה נִגְלֵית בְּחוּצָה לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי י״י״ (יונה א׳:ג׳) וְכִי מִלִּפְנֵי י״י הוּא בּוֹרֵחַ? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: ״אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ, וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח? אִם אֶסַּק שָׁמַיִם, שָׁם אָתָּה, וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל, הִנֶּךָ. אֶשָּׂא כַנְפֵי שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם, גַּם שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי, וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ״ (תהלים קל״ט:ז׳-י׳). וּכְתִיב: ״עֵינֵי י״י הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ״ (זכריה ד׳:י׳), וּכְתִיב: ״בְּכָל מָקוֹם עֵינֵי י״י צֹפוֹת רָעִים וטוֹבִים״ (משלי ט״ו:ג׳). ״אִם יַחְתְּרוּ בִשְׁאוֹל, מִשָּׁם יָדִי תִקָּחֵם, וְאִם יַעֲלוּ הַשָּׁמַיִם, מִשָּׁם אוֹרִידֵם. וְאִם יֵחָבְאוּ בְּרֹאשׁ הַכַּרְמֶל, מִשָּׁם אֲחַפֵּשׂ וּלְקַחְתִּים, וְאִם יִסָּתְרוּ מִנֶּגֶד עֵינַי בְּקַרְקַע הַיָּם, מִשָּׁם אֲצַוֶּה אֶת הַנָּחָשׁ וּנְשָׁכָם. וְאִם יֵלְכוּ בַשְּׁבִי לִפְנֵי אֹיבֵיהֶם, מִשָּׁם אֲצַוֶּה אֶת הַחֶרֶב וַהֲרָגָתַם, וְשַׂמְתִּי עֵינִי עֲלֵיהֶם לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה״ (עמוס ט׳:ב׳-ד׳). וְאוֹמֵר: ״אֵין חשֶׁךְ וְאֵין צַלְמָוֶת לְהִסָּתֶר שָׁם פֹּעֲלֵי אָוֶן״ (איוב ל״ד:כ״ב). אֶלָּא אָמַר יוֹנָה, אֵלֵךְ לִי לְחוּצָה לָאָרֶץ, מָקוֹם שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה נִגְלֵית, שֶׁהַגּוֹיִם קְרוֹבֵי תְּשׁוּבָה הֵן, שֶׁלֹּא לְחַיֵּב אֶת יִשְׂרָאֵל. מָשָׁל לְעֶבֶד כֹּהֵן שֶׁבָּרַח מֵרַבּוֹ. אָמַר, אֵלֵךְ לִי לְבֵית הַקְּבָרוֹת, מָקוֹם שֶׁאֵין רַבִּי יָכֹל לָבֹא אַחֲרַי. אָמַר לוֹ רַבּוֹ: ״יֵשׁ לִי כְּנָיוֹת כַּיּוֹצֵא בָּךְ!״ כָּךְ אָמַר יוֹנָה: אֵלֵךְ לִי לְחוּצָה לָאָרֶץ, מָקוֹם שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה נִגְלֵית, שֶׁהַגּוֹיִם קְרוֹבֵי תְּשׁוּבָה הֵן, שֶׁלֹּא לְחַיֵּב אֶת יִשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹ הַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא: יֵשׁ לִי שְׁלוּחִין כַּיּוֹצֵא בָּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַי״י הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם״ (יונה א׳:ד׳), נִמְצֵאתָ אַתָּה אוֹמֵר: ״שְׁלֹשָׁה בָנִים הֵם: אֶחָד תָּבַע כְּבוֹד הָאָב וּכְבוֹד הַבֵּן, וְאֶחָד תָּבַע כְּבוֹד הָאָב וְלֹא כְבוֹד הַבֵּן, וְאֶחָד תָּבַע כְּבוֹד הַבֵּן וְלֹא כְבוֹד הָאָב. יִרְמְיָה תָּבַע כְּבוֹד הָאָב וּכְבוֹד הַבֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נַחְנוּ פָשַׁעְנוּ וּמָרִינוּ אַתָּה לֹא סָלָחְתָּ״ (איכה ג׳:מ״ב). לְכָךְ נִכְפְּלָה נְבוּאָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעוֹד נוֹסַף עֲלֵיהֶם דְּבָרִים״ (ירמיהו ל״ו:ל״ב). אֵלִיָּהוּ תָּבַע כְּבוֹד הָאָב וְלֹא כְבוֹד הַבֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״קַנֹּא קִנֵּאתִי לַי״י אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ, וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב, וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי, וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ״ (מלכים א י״ט:י״ד). וּמַה נֶּאֱמַר שָׁם? ״וַיֹּאמֶר י״י אֵלָיו: לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק, וּבָאתָ וּמָשַׁחְתָּ אֶת חֲזָאֵל לְמֶלֶךְ עַל אֲרָם. וְאֵת יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי תִּמְשַׁח לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל, וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה, תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ״ (מלכים א י״ט:ט״ו-ט״ז). שֶׁאֵין תִּלְמֹד לוֹמַר ״לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ״, אֶלָּא שֶׁאֵי אֶפְשִׁי בִנְבוּאָתָךְ. יוֹנָה תָּבַע כְּבוֹד הַבֵּן וְלֹא כְבוֹד הָאָב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי י״י, וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אָנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ, וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ, לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי י״י״ (יונה א׳:ג׳). מָה כתִיב? ״וַיְהִי דְבַר י״י אֶל יוֹנָה שֵׁנִית לֵאמֹר״ (יונה ג׳:א׳). שֵׁנִית נִדְבַּר עִמּוֹ, לֹא שְׁלִישִׁית. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: לֹא הָלַךְ יוֹנָה אֶלָּא לְאַבֵּד עַצְמוֹ בַּיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל הַיָּם״ (יונה א׳:י״ב). וְכֵן תִּמְצָא, הָאָבוֹת וְהַנְּבִיאִים הָיוּ נוֹתְנִים עַצְמָם עַל יִשְׂרָאֵל. בְּמֹשֶׁה מַה הוּא אוֹמֵר? ״וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם, וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ״ (שמות ל״ב:ל״ב). ״וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי, הָרְגֵנִי נָא הָרֹג, אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי״ (במדבר י״א:ט״ו). בְּדָוִד מַהוּ אוֹמֵר: ״הִנֵּה אָנֹכִי חָטָאתִי וְאָנֹכִי הֶעֱוֵיתִי, וְאֵלֶּה הַצֹּאן, מֶה עָשׂוּ? תְּהִי נָא יָדְךָ בִּי וּבְבֵית אָבִי!״ (שמואל ב כ״ד:י״ז) הָא בְּכָל מָקוֹם אַתָּה מוֹצֵא, הָאָבוֹת וְהַנְּבִיאִים נָתְנוּ נַפְשָׁם עַל יִשְׂרָאֵל.

Tanchuma Vayikra 8תנחומא פרשת ויקרא ח׳

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, מְמֻנֶּה הָיָה הַדָּג מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְמַן ה' דָּג גָּדוֹל (יונה ב, א). בְּיוֹם חֲמִישִׁי בָּרַח יוֹנָה מִפְּנֵי אֱלֹהָיו. וְלָמָּה בָּרַח. אֶלָּא שֶׁפַּעַם רִאשׁוֹנָה, שְׁלָחוֹ לְהָשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וְעָמְדוּ דְּבָרָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל (מ"ב יד, כה). פַּעַם שְׁנִיָּה, שְׁלָחוֹ לִירוּשָׁלַיִם לְהַחֲרִיבָהּ, וְעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרֹב רַחֲמָיו וְנִחַם עַל הָרָעָה וְלֹא חָרְבָה, וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ נְבִיא הַשֶּׁקֶר. פַּעַם שְׁלִישִׁית, שְׁלָחוֹ אֶל נִינְוֶה לְהַחְרִיבָהּ. דָּן יוֹנָה דִּין בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ. אָמַר יוֹנָה, אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהַגּוֹיִם קְרוֹבֵי תְּשׁוּבָה הֵם. עַכְשָׁו אִם אֵלֵךְ בִּשְׁלִיחוּתוֹ, מִיָּד יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד. וּבְעֵת שֶׁיַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה, מִיָּד יְרַחֵם, וְיִקְצֹף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה בִּימֵי סַנְחֵרִיב..

Pirkei DeRabbi Eliezer 10פרקי דרבי אליעזר י׳

בחמישי ברח יונה מפני אלהים, ולמה ברח, אלא פעם ראשון שלחו להשיב את גבול ישראל ועמדו דבריו, שנאמר (מלכים ב יד, כה): ״הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת״ וגו׳. פעם שניה שלחו לירושלים להחריבה, כיון שעשו תשובה הקב״ה עשה כרוב חסדיו ונחם על הרעה ולא חרבה, והיו ישראל קוראין אותו נביא שקר. פעם ג׳ שלחו לנינוה, דן יונה דין בינו לבין עצמו, אמר: אני יודע שזה הגוי קרובי התשובה הם, עכשיו עושין תשובה והקב״ה שולח רוגזו על ישראל, ולא די שישראל קורין אותי נביא השקר אלא אף העכומ״ז. הריני בורח לי למקום שלא נאמר כבודו שם; אם על השמים נאמר שכבודו שם, שנאמר (תהלים קיג, ד): ״עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ״, על הארץ נאמר שכבודו שם, שנאמר (ישעיהו ו, ג): ״מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ״, הריני בורח לי למקום שלא נאמר כבודו שם. ירד יונה ליפו ולא מצא שם אניה לירד בה, והאניה שירד בה יונה היתה רחוקה מיפו מהלך שני ימים לנסות את יונה. מה עשה הקב״ה, הביא עליה רוח סערה בים והחזירה ליפו, וראה יונה ושמח בלבו ואמר: עכשיו אני יודע שדרכי מיושרה לפני. אמר להם: ארד עמכם, אמרו לו: הרי אנו הולכים לאיי הים תרשישה, אמר להם: אבא עמכם, ודרך כל האניות כשאדם יוצא ממנה הוא נותן שכרה ויונה בשמחת לבו הקדים ונתן שכרה, שנאמר (יונה א, ג): ״וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי י״י וַיֵּרֶד יָפוֹ״ וגו׳, פרשו מהלך יום אחד ועמד עליהם רוח סערה בים מימינם ומשמאלם ודרך כל האניות עוברות ושבות בשלום בשתיקות הים והאניה שירד בה יונה היתה בצרה גדולה, שנאמר (יונה א, ד): ״וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר״, ר׳ חנינא אומר משבעים לשונות היו באניה וכל אחד ואחד שקוצו בידו, שנאמר (יונה א, ה): ״וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל אֱלֹהָיו״ וישתחוו ויאמרו: נקרא איש אל אלהיו והיה אלהים אשר יענהו ויציל אותנו מצרה זאת הוא האלהים; וקראו איש אל אלהיו ולא הועילו, ויונה בצרת נפשו נרדם וישן לו. בא אליו רב החובל, אמר לו: הרי אנו עומדים בין מות לחיים ואתה נרדם וישן? מאיזה עם אתה? אמר לו: עברי אנכי. אמר לו: והלא שמענו שאלהי העברים גדול הוא, קום קרא אל אלהיך, אולי יתעשת האלהים לנו ויעשה עמנו נסים כמו שעשה לכם בים סוף. אמר להם: לא אכחד מכם, כי בשבילי הצרה הזאת עליכם; שאוני והטילוני אל הים וישתוק הים מעליכם, שנאמר (יונה א, יב): ״וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי״ וגו׳. רבי שמעון אומר: לא קבלו האנשים להפיל את יונה אל הים והפילו גורלות עליהם ויפול הגורל על יונה, שנאמר (יונה א, ז): ״וַיַּפִּלוּ גּוֹרָלוֹת״ וגו׳, מה עשו, נטלו את הכלים שבאניה והשליכו אותם אל הים להקל מעליהם ולא הועיל מאומה; רצו לחתור ביבשה ולא יכלו; מה עשו, נטלו את יונה ועמדו על ירכתי הספינה ואמרו: אלהי עולם ה׳, אל תתן עלינו דם נקי, שאין אנו יודעין מה טיבו של האיש הזה. אמר להם: בשבילי הצרה הזאת עליכם, שאוני והטילוני אל הים. מיד נטלוהו והטילוהו עד ארכובותיו ועמד הים מזעפו; לקחו אותו אצלם והים סוער עליהם; הטילוהו עד צוארו והעמיד הים מזעפו; ועוד העלו אותו אצלן והים הולך וסוער עליהם; הטילוהו כולו ומיד עמד הים מזעפו. רבי טרפון אומר: ממונה היה אותו הדג לבלוע את יונה מששת ימי בראשית, שנאמר (יונה ב, א): ״וַיְמַן ה׳ דָּג גָּדוֹל לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה ״, נכנס בפיו כאדם שהוא נכנס בבית הכנסת הגדולה ועמד, והיו שתי עיניו של דג כחלונות אפומיות מאירות ליונה. ר׳ מאיר אומר: מרגלית אחת היתה תלויה במעיו של דג מאירה ליונה כשמש הזה שהוא מאיר בצהרים ומראה לו כל מה שבים ובתהומות, ועליו הכתוב אומר (תהלים צז, יא): ״אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק״ אמר לו הדג ליונה: אין אתה יודע שבא יומי להאכל בפיו של לויתן? אמר לו יונה: הוליכני אצלו, אמר יונה ללויתן: בשבילך ירדתי לראות מקום מדורך שאני עתיד ליתן חבל בלשונך ולהעלותך ולזבוח אותך לסעודה הגדולה של צדיקים, הראהו חומתו של אברהם, אמר: הבט לברית, וראה לויתן וברח מפני יונה מהלך שני ימים. אמר לו: הרי הצלתיך מפיו של לויתן, הראני כל מה שבים ובתהומות, והראהו נהר גדול של מימי אוקיינוס, שנאמר (יונה ב, ו): ״תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי״, והראהו ים סוף שעברו בתוכו ישראל, שנאמר (יונה ב, ו): ״סוּף חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי״ והראהו מקום משברי ים וגליו יוצאים ממנו, שנאמר (יונה ב, ד): ״כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ״, והראהו עמודי ארץ ומכוניה, שנאמר (יונה ב, ז): ״הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם״, והראהו גיהנם, שנאמר (יונה ב, ז): ״וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי ה׳ אֱלֹהָי״, והראהו שאול תחתית, שנאמר (יונה ב, ב): ״מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי״, והראהו היכל ה׳, שנאמר (יונה ב, ז): ״לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי״, מכאן אנו למדין שירושלים על שבעה הרים היא עומדת, הראהו אבן שתיה קבועה בתהומות תחת היכל ה׳ ובני קרח עומדים ומתפללין עליה, אמר לו הדג: יונה, הרי אתה עומד תחת היכל ה׳, התפלל ואתה נענה. אמר יונה לדג: עמוד במקום עמדך שאני מבקש להתפלל. עמד הדג והתחיל יונה להתפלל לפני הקב״ה, ואמר לפניו: רבש״ע, נקראת מוריד ומעלה, ירדתי – העלני; נקראת ממית ומחיה, הרי נפשי הגיעה למות – החייני, ולא נענה, עד שיצא מפיו דבר זה ואמר: אשר נדרתי אשלמה, אשר נדרתי להעלות את לויתן ולזבוח אותו לפניך אשלם ביום ישועת ישראל, מיד רמז הקב״ה והשליך את יונה, שנאמר (יונה ב, יא): ״וַיֹּאמֶר ה׳ לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה״, ראו המלחים את כל האותות והנפלאות הגדולות שעשה הקב״ה עם יונה מיד עמדו והשליכו איש את אלהיו בים, שנאמר (יונה ב, ט): ״מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי שָׁוְא חַסְדָּם יַעֲזֹבוּ״, וחזרו ליפו ועלו לירושלים ומלו את בשר ערלתם, שנאמר (יונה א, טז): ״וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה אֶת ה׳ וַיִּזְבְּחוּ זֶבַח לַה׳״; וכי זבח זבחו – והלא אין מקבלין זבח מן העכומ״ז, אלא זה הוא דם ברית שהוא כדם זבח, ונדרו ושלמו להביא איש את אשתו ואת כל אשר לו ליראת אלהי יונה ונדרו ושלמו ועליהם הוא אומר על הגרם גירי הצדק.

Rashi Yonah 1:16רש״י יונה א׳:ט״ז

וידרו נדרים – שיתגיירו.

Rashi Yonah 2:9רש״י יונה ב׳:ט׳

משמרים הבלי שוא – אותן שעובדים עבודה זרה. חסדם יעזובו – יראת הקב״ה שכל חסדם וטובתם מאתו יעזובו אבל אני איני כן אלא בקול תודה אזבחה לך כך תרגם יונתן ופרקי דר׳ אליעזר דרשו כלפי המלחים שעזבו חסדם שהיו מטיבים לעבודה זרה ונתגיירו.

R. Yosef Kara Yonah 1:16ר׳ יוסף קרא יונה א׳:ט״ז

ואף על פי כן: וייראו האנשים יראה גדולה וגיירו עצמם לשם י״י.

R. Yosef Kara Yonah 2:9ר׳ יוסף קרא יונה ב׳:ט׳

משמרים הבלי שוא – ואותם שהיו עמי בספינה, שהיו משמרים ומצפים לעזרת הבלי שוא. חסדם יעזובו – שעזבו חסד של עבודה זרה וגיירו עצמם לשם שמים.

Ibn Ezra Yonah First Commentary 1:2אבן עזרא יונה פירוש ראשון א׳:ב׳

(א-ג) זה הנביא התנבא על ירבעם בן יואש, וכן כתוב: הוא אשר דיבר י״י ביד עבדו יונה בן אמתי אשר מגת החפר (מלכים ב י״ד:כ״ה). יש לתמוה: איך יעלה על לב חכם שידע השם ומעשיו, שיחשוב לברוח מפניו, והוא בידו, והכל מלא כבודו. ואיך יתנבא מורה פי השם, והוא כתוב כי הוא עבדו (מלכים ב י״ד:כ״ה). והגאון אמר: כי הלך אל נינוה וקרא עליה. ולא הזכיר זה הכתוב, כמו: קראן לו ויאכל לחם (שמות ב׳:כ׳). ואני אומר: כי אין זה כמו זה, כי אין טעם להזכיר אם אכל אם לא אכל, אם לא קראו לו, רק פגע בו ודבר עמו. ועוד: אם יונה מלא דבר השם, למה היה בורח, והוא אמר: על כן קדמתי לברוח תרשישה (יונה ד׳:ב׳). ועתה הנה ראינו שלא היה משה רוצה ללכת בשליחות השם להוציא עמו, ואף כי יונה שילך להשיב אל נינוה. וככה אמרו חכמינו: שתבע כבוד הבן. ועתה ארמוז לך סוד: יש עושה חרוזים בתולדתו בלי למוד, ויש שהוא צריך לימוד, וכאשר יקבל, ככה יוכל שלא לקבל, ונקל הוא האחרון מן הראשון. וכל הנביאים לבד ממשה, אחר עבור כבוד השם על פניו, נבואתם כולם במראות הם, גם בחלום. על כן אמרתי על אברהם אבינו, זה בנבואה על נסיון האלהים, ולקח המאכלת, ואזנו לשמוע מה. וכאשר חיפשתי בכל המקרא, לא מצאתי מלת בריחה רק דביקה על מלת ׳פני׳, כמו: ו{אנה }מפניך אברח (תהלים קל״ט:ז׳), ויברח יפתח מפני אחיו (שופטים י״א:ג׳). והנה לא מצאתי בנבואת יונה שברח מפני השם, רק מלפני השם, וכתוב: חי י״י אשר עמדתי לפניו. והנה כל זמן שהוא מקבל, הוא מלפני לפני השם. וככה: ויצא קין מלפני י״י (בראשית ד׳:ט״ז), על כן אחריו: ומפניך אסתר (בראשית ד׳:י״ד), כי פני האדמה (בראשית ד׳:י״ד) לפני י״י. ועוד כתוב: לבוא בנקרת הצורים ובנקיקי הסלעים מפני פחד י״י (ישעיהו ב׳:כ״א), וכתוב: לבוא עמהם תרשישה מלפני י״י (יונה א׳:ג׳) ולא ׳מפני י״י׳. והמשכילים יבינו. (ב) קום – נינוה – בית מלכות אשור, והיא היום חריבה. וחכמי ישראל בארץ יון אומרים: כי הוא אורטיה, ואנכי לא ידעתי. ועתה לא ציוהו שיאמר: עוד ארבעים יום (יונה ג׳:ד׳), רק: כי עלתה רעתם לפני. והמפרש: כי פחד שיקרא נביא השקר בהנחם השם מהרעה, לא דיבר נכונה, כי זאת הטעם לא אמר לו רק בפעם השנית, כי שם כתוב: את הקריאה אשר אני דובר אליך (יונה ג׳:ב׳), והוא: עוד ארבעים יום (יונה ג׳:ד׳). ועוד: איך ימרה הנביא פי השם בעבור פחדו שיקראוהו אנשי נינוה נביא השקר, ומה יזיקהו זה, כי לא ידור עמהם. ועוד: כי אנשי נינוה לא היו טפשים, כי למה שלח י״י נביאו אליהם, רק שישובו אל השם, ואם לא ישובו – יתקיים הגזירה עליהם. ולולי שידעו זה באמת שאם ישובו אל השם ינחם על הרעה, והנה איך יקראוהו נביא השקר. והנכון מה שאמרו קדמונינו ז״ל: כי חרה לו שימלטו, בעבור ישראל. והנה מצאנו כתוב: היתה עיר גדולה לאלהים (יונה ג׳:ג׳) – שהיו יריאים השם מקדם. והמפרש: כי היתה עיר גדולה ויקרה בעיני השם להשחיתה, אין זה דרך הלשון, כי כתוב: תגדל נפשי בעיני השם (שמואל א כ״ו:כ״ד), ולא לשם. והנה כתוב: לאלהים (יונה ג׳:ג׳), וכתוב: כל הגוים כאין נגדו (ישעיהו מ׳:י״ז), ולא יחוש אם הם רבים. ופירוש ״לאלהים״, כי היו יריאים השם בימים הקדמונים, רק עתה בימי יונה החלו לעשות רע. ולולי זה שהיו בתחילה אנשי השם, לא היה שולח נביאו אליהם. והנה ראינו ששבו תשובה גמורה, אין כמוה, ולא תמצא כתוב ששברו מזבחות בעלים או גדעו פסילים, והנה מזה נלמוד שלא היו עובדי פסילים.

Ibn Ezra Yonah First Commentary 1:1אבן עזרא יונה פירוש ראשון א׳:א׳

(א-ג) זה הנביא התנבא על ירבעם בן יואש, וכן כתוב: הוא אשר דיבר י״י ביד עבדו יונה בן אמתי אשר מגת החפר (מלכים ב י״ד:כ״ה). יש לתמוה: איך יעלה על לב חכם שידע השם ומעשיו, שיחשוב לברוח מפניו, והוא בידו, והכל מלא כבודו. ואיך יתנבא מורה פי השם, והוא כתוב כי הוא עבדו (מלכים ב י״ד:כ״ה). והגאון אמר: כי הלך אל נינוה וקרא עליה. ולא הזכיר זה הכתוב, כמו: קראן לו ויאכל לחם (שמות ב׳:כ׳). ואני אומר: כי אין זה כמו זה, כי אין טעם להזכיר אם אכל אם לא אכל, אם לא קראו לו, רק פגע בו ודבר עמו. ועוד: אם יונה מלא דבר השם, למה היה בורח, והוא אמר: על כן קדמתי לברוח תרשישה (יונה ד׳:ב׳). ועתה הנה ראינו שלא היה משה רוצה ללכת בשליחות השם להוציא עמו, ואף כי יונה שילך להשיב אל נינוה. וככה אמרו חכמינו: שתבע כבוד הבן. ועתה ארמוז לך סוד: יש עושה חרוזים בתולדתו בלי למוד, ויש שהוא צריך לימוד, וכאשר יקבל, ככה יוכל שלא לקבל, ונקל הוא האחרון מן הראשון. וכל הנביאים לבד ממשה, אחר עבור כבוד השם על פניו, נבואתם כולם במראות הם, גם בחלום. על כן אמרתי על אברהם אבינו, זה בנבואה על נסיון האלהים, ולקח המאכלת, ואזנו לשמוע מה. וכאשר חיפשתי בכל המקרא, לא מצאתי מלת בריחה רק דביקה על מלת ׳פני׳, כמו: ו{אנה }מפניך אברח (תהלים קל״ט:ז׳), ויברח יפתח מפני אחיו (שופטים י״א:ג׳). והנה לא מצאתי בנבואת יונה שברח מפני השם, רק מלפני השם, וכתוב: חי י״י אשר עמדתי לפניו. והנה כל זמן שהוא מקבל, הוא מלפני לפני השם. וככה: ויצא קין מלפני י״י (בראשית ד׳:ט״ז), על כן אחריו: ומפניך אסתר (בראשית ד׳:י״ד), כי פני האדמה (בראשית ד׳:י״ד) לפני י״י. ועוד כתוב: לבוא בנקרת הצורים ובנקיקי הסלעים מפני פחד י״י (ישעיהו ב׳:כ״א), וכתוב: לבוא עמהם תרשישה מלפני י״י (יונה א׳:ג׳) ולא ׳מפני י״י׳. והמשכילים יבינו.

Radak Yonah 1:1רד״ק יונה א׳:א׳

ויהי דבר ה׳ אל יונה בן אמתי לאמר – זה הנביא לא ראינו נבואה כתובה לו אלא זו שניבא על נינוה אבל מצאנו לו נבואה אבל לא נכתבה שכתוב בספר מלכים הוא השיב את גבול ישראל מלבא חמת עד ים הערבה כדבר ה׳ אלהי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא אשר מגת החפר ויש בדבר הזה מחלוקת בדברי רבותינו ז״ל אמרו יונה תבע כבוד הבן ולא תבע כבוד האב רוצה לומר חשש לכבוד ישראל לפיכך ברח לחוצה לארץ שאינה מקום נבואה כדי שלא ישלחהו האל ית׳ לנינוה שידע שיהיו קרובי תשובה ויהיה בזה עונש לישראל ולא חשש לכבוד האל יתברך וזהו מה שנאמר ויהי דבר ה׳ אל יונה שנית, שנית דבר עמו ולא שלישית והקשו ולא והא כתיב אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא ותרצו על עסקי נינוה לא דבר עמו אלא פעם שנית ולא שלישית. ומהם אמרו לא דבר עמו אלא בדבר נינוה ולא בדבר אחר אלא פעם שנית ולא שלישית, ומה שאמר אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמיתי רוצה לומר כמו שנתהפך להם בנינוה מרעה לטובה כך בימי ירבעם בן יואש נתהפך להם מרעה לטובה ונביא זה היה משבט זבולון מן הנראה כי גת החפר היה שם עירו ובחלק זבולון היה כמו שכתוב גתה חפר עתה קצין, ויש לשאול למה נכתבה נבואה זו בכתבי הקדש וכולה על נינוה שהיתה מאומות העולם ואין בו זכר לישראל ואין בכל הנביאים זולתה כמוהו ונוכל לפרש כי נכתבה להיות מוסר לישראל שהרי עם נכרי שאינם מישראל היה קרוב לתשובה ובפעם הראשונה שהוכיחם הנביא שבו בתשובה שלמה מרעתם וישראל מוכיחים אותם הנביאים השכם והערב ואינם שבים מרשעם ועוד להודיע הפלא הגדול שעשה האל יתברך עם הנביא שהיה במעי הדג ג׳ ימים וג׳ לילות וחי, ועוד שהקיאו הדג ועוד ללמד שהאל יתברך חומל על בעלי תשובה מאיזה עם שיהיו ומוחל להם וכל שכן כשהם רבים.

R. Yosef ibn Kaspi Yonah 1:1ר׳ יוסף אבן כספי יונה א׳:א׳

ויהי דבר י״י אל יונה בן אמתי – ידוע כי על נינוה דבר זה וגם נחום וצפניה, ואולם נחום וצפניה נבאו חורבנה על ידי החיה השנית, כי זאת העיר היא אחת מן העיירות הראשונות במלכות אשור ובבל, כמ״ש מן הארץ ההוא יצא אשור ויבן את נינוה (בראשית י׳:י״א), ואולם יונה לא נבא על זה, אבל נבא על פגע היה לו מן השמים, כמו שקרה רעש בארץ ישראל בימי עזיהו. ונראה שזה הפגע הנזכר לנינוה היה בזמן בית ראשון, ואח״ז זמן רב נשחתה בקום החיה השנית, כאשר נבא נחום וצפניה, ואיך שהיה, הנה זה יונה לא נבא רק ע״ז המאורע לנינוה. ואולם איך נתיחד ספר בספרי קודש שאינו מדבר כלל על עמנו, הנה באור זה אוצר י״י יבוא. ודע כי זה הנביא נראה כי הוא נזכר בספר מלכים (מלכים ב י״ד:כ״ה), ואם אין זה הכרח. ודע עוד כי יש סברות בכל הספור הזה, רוצה לומר מכאן עד ויקא את יונה אל היבשה (יונה ב׳:י״א), כי יש שאומרים, שהיה כלו בהקיץ, ויש אומרים שהיה כלו בחלום ובמראה נבואה ובאור כל זה אוצר י״י יבוא. אבל אפרש הענינים כמשמעם.

Abarbanel Yonah 1:3אברבנאל יונה א׳:ג׳

והנה יונה הבין אמתת הענין הזה ולכן גמר בלבו שלא ללכת בנינוה כדי שלא ינצלו אנשי אשור מהכלייה על ידו כי איך תהיה הליכתו סבה להציל את בני אשור ולהכרית את בני ישראל ואיככה יוכל ויראה ברעה אשר ימצא את עמו על ידי האשורים, ומפני זה ברח מלפני ה׳ כלומר שרצה להתרחק מארץ ישראל המוכנת לנבואה בחשבו שאין הנבואה שורה בחוצה לארץ ובהיותו בארץ טמאה מחוץ לארץ הקדושה לא תחול עליו נבואה ולא תצוהו ללכת אל נינוה ולא לקרוא בה את הקריאה כדי שלא יהיה הוא כלי ואמצעי בהצלת אויביו ואם הש״י ירצה להצילם בעצמו יעשה כרצונו אבל לא באמצעות יונה ועל ידו, ואחשוב שלזה כוונו חז״ל במה שאמרו במכילתא (ריש פרשת בא דף ו) על הפסוק (ירמיה לו, לב) ועוד נוסף עליהם דברים שהוא בספר ירמיהו אמרו ג׳ הם, א׳ תבע כבוד האב וכבוד הבן וא׳ תבע כבוד האב ולא כבוד הבן וא׳ תבע כבוד הבן ולא כבוד האב, ירמיהו תבע כבוד האב וכבוד הבן שנאמר (איכה ג, מב) נחנו פשענו ומרינו אתה לא סלחת לפיכך נכפלה נבואתו שנאמר ועוד נוסף עליהם דברים, אליהו תבע כבוד האב ולא כבוד הבן שנאמר (מלכים א יט, י) קנא קנאתי לה׳ צבאות כי עברו ישראל את בריתו מה נאמר שם (שם טז) ויאמר ה׳ שוב לדרכך דמשק ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך ואת אלישע בן שפט מאבל מחולה תמשח לנביא תחתך מה ת״ל תחתך אלא שאי אפשר בנבואתך יונה תבע כבוד הבן ולא תבע כבוד האב מה נאמר בו (להלן ג, א) ויהי דבר ה׳ אל יונה שנית לאמר שנית נתדבר לו שלישית לא נתדבר לו, וכפי מה שביארתי תבע יונה כבוד הבן ולא כבוד האב בברחו מפני השם כדי שלא ללכת לישר את נינוה כי בחר שעצת ה׳ לא תקום והאשורים כרות יכרתון, וכן אמרו במדרש (מכילתא שם) א״ר יונתן לא הלך יונה אלא לאבד את עצמו בים שנאמר (להלן יב) שאוני והטילוני אל הים וכן אתה מוצא באבות ובנביאים שנתנו נפשם על ישראל כמו שאמר במשה (שמות לב, לב) ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא ובדוד מהו אומר (שמואל ב כד, יז) ויאמר דוד אל ה׳ הנה אנכי חטאתי וגו׳ תהי נא ידך בי ובבית אבי הנה המאמרים האלה כולם יעידון יגידון אמתת מה שביארתי, לזה יסכים ג״כ מ״ש במכילתא שאמר יונה אלך חוצה לארץ לפי שאין שכינה נגלית שם למה לפי שהגוים קרובי תשובה הם וכדי שלא לחייב את ישראל משל לעבד שברח מרבו כהן אמר אברח לי לבית הקברות מקום שאין הרב יכול ללכת אחרי אמר לו רבו יש לי עבדים כמותך להוציאך משם, כך אמר יונה אלך לחוצה לארץ שאין שכינה שורה שם אמר לו הקב״ה יש לי שלוחים כמותך לשלוח אחריך ולהביאך משם שנאמר ה׳ הטיל רוח סערה אל הים, ומה טוב הטיב הראב״ע לדייק במה שלא אמר לברוח מפני ה׳ אלא מלפני ה׳ לפי שפני ה׳ נאמר על ידיעתו והשגחתו ואיך יברח יונה מזה ומלא כל הארץ כבודו וכמו שאמר (תהלים קלט, ז) ואנה מפניך אברח, אמנם מלפני ה׳ נאמר על הדבקות והשרות הנבואה וכמו שאמר (מלכים א יז, א) חי ה׳ אשר עמדתי לפניו, וכן נאמר בקין (בראשית ד, טז) ויצא קין מלפני ה׳ שסלק ממנו השגחתו ודבוקו כמו שאמר הוא על זה ומפניך אסתר, והענין ביונה שהוא כיוון להשחית הכנתו לנבואה כדי שיסתלק מעליו האור הנבואיי כמו שזכרתי וזהו כדי שלא ינצלו בני אשור אשר בנינוה על ידו לדעתו שמשם יצא חושב על ה׳ רעה יועץ בליעל על השבטים ובזה הותרה השאלה הב׳: ועם מה שכתבתי בזה יתבאר הסבה למה נכתב הספור הזה מן נינוה בתוך כתבי הקודש בהיות שאין בו זכר לישראל והוא כולו לאומות העולם האם לא קרו לאומות אחרות אבדון ומות ושנויים מופלגים גדולים מזה שלא נזכרו ולא נכתבו בתוך ספרי הקודש, וגם שנאמר שנכתב להיות מוסר לישראל שיזדרזו לתשובה כאנשי נינוה היא באמת סבה חלושה מאד כ״א בני ישראל לא יקחו מוסר ממצוות התורה ודברי הנביאים איך יקחו ממעשה אנשי נינוה, אף כי לא נזכרה בכתוב שבנינוה הסירו הבמות והפסילים ותועבות עבודותיהם כי תמיד החזיקו בם בכל תשובתם ומהו המוסר אם כן שיקחו ישראל מהם, אבל כפי מה שביארתי נכתב ספור יונה בתוך כתבי הקודש לא בבחינת נינוה כי אם בבחינת יונה ותוקף חסידותו והנס שנעשה עמו וכדי שנדע שדבר אלקינו יקום לעולם, ונינוה הסכימו המספרים שהיתה ראש מלכות אשור ויונה רצה לברוח לתרשיש שהיא עיר הנקראת היום בין הישמעאלים טוני״ס, ואמר וירד יפו לפי שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות ויפו הוא חוף הים היותר קרוב לארץ ישראל, ואמר הכתוב ויתן שכרה להגיד שעם היות מדרך העוברים בים שלא יתנו שכר העברתם כי אם ביציאתם מן האניה אל מקום החפץ הנה יונה ברוב תשוקתו בהליכה פרע שכר העברתו בהכנסו בה כך פירשוהו בפרקי רבי אליעזר. ודרך אגדה שהיה יונה עשיר ונתן שכר כל האניה כדי שיעבור בה הוא לבדו.

Abarbanel Yonah 3:1אברבנאל יונה ג׳:א׳

השאלה החמישית במאמר יתברך ליונה ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבוא אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה, וזה כי היה לו להקדוש ברוך הוא להשיב את יונה ואיך לא אחוס על האנשים אשר שבו אלי בכל לבבם ובכל נפשם ומשורת הדין מודה ועוזב ירוחם ואיך לא זכר לו זאת הטענה החזקה וזכר החלושה מהנערים ובהמה רבה אשר לא ידעו בין ימינם לשמאלם וידוע שמפני תשובתם נחם ה׳ על הרעה לא מפני הנערים והבהמות:

Abarbanel Yonah 3:9אברבנאל יונה ג׳:ט׳

ובכלל אמר מי יודע ישוב ר״ל מי יודע דבר עשוק וגזול בידו ישיבהו, או מי יודע דרכי התשובה ישוב אל ה׳ וירחמהו כי בזה ישוב חרון אף ה׳ ולא ילכו לאבדון, ומזה יראה שאנשי נינוה הבינו הגזרה האלהית כפי כוונתו בענין ההפוך כי ע״כ צוה המלך שתתהפך נינוה במעשיה כ״א תעשה ההיפוך הזה הנפשיי יתהפך השם מגזרתו ולא יהיה בעיר הפוך אחר גשמיי, (י) והנה לא יתעוררו אנשי נינוה ולא מלכם לעבוד את השם הנכבד ולא להעביר את הגלולים והאלילים מן הארץ כי תמיד החזיקו באמונתם הנפסדת והוא אומרו וירא האלהים את מעשיהם ר״ל שבמצות המעשיות בינם לחבריהם שבו מדרכם הרעה אבל לא שבו מאמונותיהם ועם כל זה וינחם האלקים על כל הרעה אשר דבר לעשות לפי שלא היתה הגזרה כי אם על החמס אשר בכפיהם:

Abarbanel Yonah 4:1אברבנאל יונה ד׳:א׳

ומפני זה וירע ליונה רעה גדולה ויחר לו והרעה שנזכרה כאן היא חולי שבעצבון לבו נפל וחלה חולי ורעה גדולה ובקש למות, והיה זה לפי שיונה חשב שלא תשוב הגזרה מעליהם כ״א כשישובו מדרכם הרעה באמונות ובמעשים אבל כשראה שהחזיקו בע״ז שלהם ולא עשו תשובה במה שבינם למקום שהוא העיקר אלא במה שבינם לחבריהם ושעכ״ז נחם השם על הרעה נתקיים במחשבתו שהיה משוא פנים בדבר, כי הנה העבודה זרה הוא היותר חמור שהיה ביניהם והם לא שבו ממנו ולמה אם כן נחם השם על הרעה אשר דבר לעשות להם אין זה אלא שהוא נושא להם עון ופשע ישמרם כאישון עינו כדי שיהיו שבט אפו וכלי זעמו להנקם בהם מישראל, והתלונן הנביא בלבו מהשם למה היה כוונתו להשחית את ישראל על הע״ז שהיו עובדים ולאנשי נינוה עבר על פשעם וזהו אמרו וירע ליונה רעה גדולה ויחר לו רוצה לומר שראה בעיני שכלו רעה גדולה שהיה מוכנת לבא על ישראל ושחרה אפו על היות הקדוש ברוך הוא חומל וסולח לנינוה ונוקם ובעל חמה לישראל, (ב) ולכן התפלל אל ה׳ ויאמר אנא ה׳ הלא זה דברי עד היותי על אדמתי ופירוש הפסוק הזה לדעתי כן הוא, הלא זה דברי שדברתי ואדבר בעוד שאהיה חי והוא שכל זה החסד וההטבה שאתה עושה לנינוה אינו מאהבתך אותם ולא מפני ששורת הדין כן אבל הוא כולו על אדמתי כלומר שאתה מאריך פנים לאשורים כדי שיבא על אדמתי אדמת ישראל להחריבה ועל כן קדמתי לברוח תרשישה כי ידעתי שאתה תהיה לנינוה בסבת אדמתי חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ותנחם על הרעה, האמנם אין הדברים האלה עצם תפלת הנביא כמ״ש מיד, (ג) ועתה ה׳ קח נא את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי ר״ל ועתה אחרי שאלה הצלת ועל אדמתי תשפוך חמתך ויהיו האשורים מטה זעמך מאחר שכבר עשיתי שליחותי עתה מחולי זה שחליתי קח את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי ואל אראה ברעה אשר ימצא את עמי ובאבדן מולדתי. הנה התבאר שלא היה מתרעם יונה מסליחת נינוה אלא ממה שהיה רואה כוונת הקב״ה לנינוה שהיה מכוין להשחית את ישראל ושלכן שאל את המוות כדי שלא יראה בחרבן השבטים על ידי האשורים. והותרו בזה השאלות השנית והשלישית:

Hoil Moshe Yonah Conclusionהואיל משה יונה "סוף דבר"

א. והראשון בלימודי מוסר שלפי דברי הרב הנ״ל נוכל להוציא מסיפור קורות יונה הוא שאלהי ישראל אינו משתדל לטובת עם סגולתו בלבד, ומניח יתר גויי הארץ ביד פשעם, רק טובת כל צאצאי אדם הוא מבקש, והן על ידי נביאים הן על ידי מעשה פלא פעמים רבות העיר לבם לתשובה. ב. שהתפשטות דעת יחוד ה׳ בכל העולם ציירוה הנביאים בסוף הדורות; ועד העת ההיא לא יחשבה ה׳ לשום גוי (מבלעדי ישראל) לעון אם יעבוד אלהים אחרים, רק הוכיחם על סורם מדרכי המוסר לבד, והראיה מה שעמוס מוכיח לדמשק ועזה וצור ואדום ועמון ומואב. ג. שרבים מבני אדם בורחים מלפני ה׳, כלומר מקיום מצותיו המשמין באמת חלק אדם עלי ארץ ללכת תרשישה מקום מוצא כסף וזהב המכינים שלחן מעדנים ושובע הנאות העולם, ואוי ואבוי להם. ד. רבים משתקים רחשי לבם הטוב באמרם האל מרומם ונשא מפקוד מעשי איש ואיש, ובכן פורקים מעליהם עול מלכות שמים ומשביעים יצרם, ובבוא עליהם יום צרה ותוכחה אומרים תבלענו מצולה! והמות בעיניהם כמציל ושמו מנוח; אבל הזהירנו ר׳ אלעזר אל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך. ה. אל תהי רשע בפני עצמך, ותשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורענות, ואפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים, ונאמר וירא אלהים את מעשיהם ולא את תפלתם ואת תעניתם, והטובל ושרץ בידו לא עלתה לו טבילה; כל זה נלמד מאנשי נינוה, ולא לחנם קבעו ספר יונה להפטרת מנחת יום הכיפורים. ו. אנשי נינוה האמינו באלהים ומעצמם קבלו עליהם לצום וללבוש שק; אבל כל זה לא היה די למלך נינוה והוסיף אזהרה וצווי מפיו שכן רצונו שיעשו; וכן משל הדיוט בעירנו טריאסטי אומר: ״מראשו יוכר אם דג יסריח״, וצדק ורשע ממגביהים לשבת ירדו, הן מן השרים להמון העם, הן מן ההורים לזרעם. ז. עולה על כולנה: בא וראה קדושת יראתנו! האל מרחם על בני כל אומה ולשון, וכתוב ״והלכת בדרכיו״, ואין רצונו שאדם ילבש קנאה לכבודו וירדוף עד חרמה בני יראה נכריה, ויכריח עמיתו לקנות לו מושב בגן עדן על פי הדרך הנראית לו כישרה ומובילה למעדני נצח. והרבה דרכים יש להביאנו לשמים; נודה לאל כי הדריך אותנו בנתיב יושר, אבל נדע נאמנה כי גם יתר הגוים אם כונתם ישרה יגיעו לבית אבי כל הברואים גם בלכתם אליו ארחות עקלקלות, יאחרו בואם אבל יבואו אליו בלי ספק. הלוא די והותר כל אלה לעשות ספר קטן זה מרגלית יקרה ונחמדת בכתר תורה; ברוך אלהינו שזכנו להתעטר בו.