Patterns in the Plagues/5

EN/HEע/E

Patterns in the Plagues

Sources

Shemot 3:19-20שמות ג׳:י״ט-כ׳

(יט) וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה. (כ) וְשָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וְהִכֵּיתִי אֶת מִצְרַיִם בְּכֹל נִפְלְאֹתַי אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּקִרְבּוֹ וְאַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם.

Shemot 6:6שמות ו׳:ו׳

לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים.

Shemot 7:3-5שמות ז׳:ג׳-ה׳

(ג) וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. (ד) וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה וְנָתַתִּי אֶת יָדִי בְּמִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בִּשְׁפָטִים גְּדֹלִים. (ה) וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' בִּנְטֹתִי אֶת יָדִי עַל מִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם.

Shemot 7:9שמות ז׳:ט׳

כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה יְהִי לְתַנִּין.

Shemot 7:17שמות ז׳:י״ז

כֹּה אָמַר ה' בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי עַל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר וְנֶהֶפְכוּ לְדָם.

Shemot 8:18-19שמות ח׳:י״ח-י״ט

(יח) וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת אֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ לְבִלְתִּי הֱיוֹת שָׁם עָרֹב לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. (יט) וְשַׂמְתִּי פְדֻת בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ לְמָחָר יִהְיֶה הָאֹת הַזֶּה.

Shemot 9:14-16שמות ט׳:י״ד-ט״ז

(יד) כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי אֶל לִבְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ. (טו) כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וָאַךְ אוֹתְךָ וְאֶת עַמְּךָ בַּדָּבֶר וַתִּכָּחֵד מִן הָאָרֶץ. (טז) וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ.

Shemot 10:1-2שמות י׳:א׳-ב׳

(א) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ. (ב) וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'.

Shemot 11:1שמות י״א:א׳

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל פַּרְעֹה וְעַל מִצְרַיִם אַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה כְּשַׁלְּחוֹ כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּה.

Shemot 11:9-10שמות י״א:ט׳-י׳

(ט) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֹא יִשְׁמַע אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה לְמַעַן רְבוֹת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. (י) וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עָשׂוּ אֶת כָּל הַמֹּפְתִים הָאֵלֶּה לִפְנֵי פַרְעֹה וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ.

Shemot 12:12שמות י״ב:י״ב

וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי ה'.

Bemidbar 33:4במדבר ל״ג:ד׳

וּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים אֵת אֲשֶׁר הִכָּה ה' בָּהֶם כָּל בְּכוֹר וּבֵאלֹהֵיהֶם עָשָׂה ה' שְׁפָטִים.

Shemuel I 4:8שמואל א׳ ד׳:ח׳

אוֹי לָנוּ מִי יַצִּילֵנוּ מִיַּד הָאֱלֹהִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה אֵלֶּה הֵם הָאֱלֹהִים הַמַּכִּים אֶת מִצְרַיִם בְּכָל מַכָּה בַּמִּדְבָּר.

Philo, On the Life of Moses I, XVII (96-97)פילון על חיי משה א׳:י״ז

For the elements of the universe, earth, water, air, and fire, of which the world was made, were all by the command of God, brought into a state of hostility against them, so that the country of those impious men was destroyed, in order to exhibit the height of the authority which God wielded, who had also fashioned those same elements at the creation of the universe, so as to secure its safety, and who could change them all whenever he pleased, to effect the destruction of impious men. (97) And he divided his punishments, entrusting three, those which proceeded from those elements which are composed of more solid parts, namely, earth and water, from which all the corporeal distinctive realities are perfected, to the brother of Moses. An equal number, those which proceeded from the elements which are the most prolific of life, namely, air and fire, he committed to Moses himself alone. One, the seventh, he entrusted to both in common; the other three, to make up the whole number of ten, he reserved for himself.

Sifre Devarim 301ספרי דברים ש״א

ויהי שם לגוי גדול, מלמד שהיו ישראל מצויינים שם. וירא את ענינו, כמה שנאמר וראיתן על האבנים. ואת עמלינו, כמה שנאמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכו'. רבי יהודה היה נותן בהם סימן דצ"ך עד"ש באח"ב.

Midrash Tannaim Devarim 26מדרש תנאים דברים כ״ו

ובמופתים אלו המכות (יואל ג ג) ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותמרות עשן: ד"א ביד חזקה שתים ובזרוע נטויה שתים ובמורא גדול שתים ובאתת שתים ובמופתים שתים, אלו עשר מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים. ר' יהודה היה נותן בהן סימן דצ"ך עד"ש באח"ב.

Bavli Menachot 96aבבלי מנחות צ״ו.

ר' יהודה אומר שלא תטעה זד"ד יה"ז.

Pesikta DeRav Kahana Vayehi Bachatzi Halailah 7:11פסיקתא דרב כהנא ויהי בחצי הלילה ז׳:י״א

ר' לוי בר זכריה בשם ר' ברכיה בטכסיס מלכים בא עליהם. בתחלה סכר אמת המים שלהם, ואחר כך הביא עליהם קלנים, ואחר כך ירה בהם חצים, ואחר כך הביא עליהם לגיונות, ואחר כך הביא עליהם דרולמסייא, ואחר כך רמה בהם נפט, ואחר כך השליך עליהם אבני בליסטרא, ואחר כך העמיד עליהם כובשים, ואחר כך חבשן בפלקיות, ואחר כך הוציא הגדול שבהם והרגו. בתחלה סכר אמת המים שלהם, ויהפוך לדם יאוריהם (שם שם /תהלים ע"ח/ מד). ואחר כך הביא עליהם קלנים, צפרדעים, אמ' ר' יוסי בר חנינא קרקורן היה קשה להן יותר מהן. ואחר כך ירה בהם חצים, כנים. ואחר כך הביא עליהם לגיונות, ערוב. ואחר כך נתן להם דורמסיות, דבר כבד מאד (שמות ט: ג). ואחר כך רמה בהם נפט, שחין. ואחר כך השליך עליהם אבני בליסטרא, ברד. ואחר כך העמיד עליהם כובשים, ארבה. ואחר כך חבשן בפולקיות, חשך. ואחר כך הוציא הגדול גדול שבהם והרגו, מכת בכורות.

Tanchuma Vaera 3תנחומא וארא ג׳

ויחזק לב פרעה בחמש מכות הראשונות אין כתיב בהן אלא ויחזק לב פרעה כיון שבאו חמש מכות ולא שלח, אמר הקדוש ברוך הוא מכאן ואילך אם רצה לשלוח איני מקבל שכך כתיב בחמש מכות האחרונות ויחזק ה' את לב פרעה, והיה משה גוזר והקב"ה מקיים שנאמר ותגזר אומר ויקם לך (איוב כ"ב).

Tanchuma Vaera 14תנחומא וארא י״ד

המכות האלו ג' ע"י אהרן וג' ע"י משה ושלשה על ידי הקדוש ברוך הוא ואחת על ידי כלן, דם צפרדע וכנים שהיו בארץ על ידי אהרן, ברד ארבה חושך שהן באויר ע"י משה שכך שלט משה בשמים ובארץ, ערוב דבר מכת בכורות ע"י הקדוש ברוך הוא, ושחין על ידי כלן.

Tanchuma Bo 4תנחומא בא ד׳

ארז"ל כטקסין של מלכים הביא הקדוש ברוך הוא עליהן את המכות מלך בשר ודם כשמדינה מורדת עליו משלח עליה לגיונות ומקיפים אותה בתחלה סוכר אמת המים שלהם חזרו מוטב, ואם לאו מביא עליהם קלאנים, חזרו מוטב ואם לאו יורה בהם חצים, חזרו הרי מוטב וא"ל מביא עליהם ברבריים, חזרו מוטב, וא"ל מביא עליהם דורמוסיות, חזרו מוטב ואם לאו זורק בהם נפט, חזרו מוטב, ואם לאו משליך עליהן אבני בליסטראות חזרו מוטב ואם לאו מגרה בהן אוכלוסין הרבה, חזרו יפה, ואם לאו אוסר אותן בבית האסורין, חזרו יפה, ואם לאו הורג גדולים שבהם כך הקדוש ברוך הוא בא על מצרים כטקסין של מלכים בתחלה סוכר אמת המים שלהם שנא' (תהלים עח) ויהפך לדם יאוריהם לא חזרו הביא עליהם קלאנים אלו צפרדעים, ר' יוסי בר חנינא אמר קרקורן היה קשה להם מהשחתם, לא חזרו ירה עליהם חצים אלו הכנים שנא' ותהי הכנם באדם ובבהמה היו נכנסים בגופם של מצרים כחצים לא חזרו הביא עליהן ברבריים זה ערוב שנא' (תהלים ע"ח) ישלח בם ערוב, לא חזרו הביא עליהם דורמוסיות זה הדבר והרג את מקניהם, לא חזרו הביא עליהם נפט זה השחין, שנאמר ויהי שחין אבעבועות פורח באדם, לא חזרו השליך עליהם אבני בליסטראות זה הברד, לא חזרה גירה בהן אוכלוסין הרבה זה ארבה, לא חזרו חבשן בבית האסורים זה חשך שנאמר ויהי חשך אפלה, לא חזרו הרג גדולים שבהם שנאמר וה' הכה כל בכור.

Tanchuma Buber Bo 4תנחומא בובר בא ד׳

נטה (את) ידך על השמים (שמות י כא). בטכסיס [מלך] בשר ודם הביא הקדוש ב"ה עליהם את המכות, מלך בשר ודם כיון שהמדינה מורדת עליו, מה עושה משלח לגיונות, והן מקיפין עליה, בתחילה הוא (שובר) [סוכר] אמת המים שלהם, אם חוזרין מוטב, ואם לאו הוא מביא עליהם קלנים, [אם חוזרין מוטב, ואם לאו יורה בהן חצים, אם חוזרין מוטב, ואם לאו מביא עליהם, לגיונות, אם חוזרין מוטב, ואם לאו מביא עליהם דורמסיות], אם חוזרין מוטב, ואם לאו זורק בהם נפט, אם חוזרין מוטב, ואם לאו משליך בהם, אבני בליסטרא, ואם חוזרין מוטב, ואם לאו מגרה בהן (לגיונות ואוכלסין) [אוכלסין] הרבה, אם חוזרין בהם מוטב, ואם לאו אוסר אותן בבית האסורין, אם חוזרין מוטב, ואם לאו הורג את הגדולים שבהם, כך הקדוש ברוך הוא בא על המצרים בטכסיס של מלכים, בתחילה (שבר) [סכר] אמת המים שלהן, שנאמר ויהפך לדם יאוריהם ונוזליהם בל ישתיון (תהלים עח מד), ולא חזרו הביא עליהם קלנים, אלו הצפרדעים, שנאמר על דבר הצפרדעים וגו' (שמות ח ח), ולא חזרו הביא עליהם את החצים, אלו הכנים, שנאמר ותהי הכנם [באדם ובבהמה] (שמות ח' יג), שהיתה נכנסת בגופו של מצרי כחץ הזה, [ולא חזרו הביא עליהן לגיונות זה ערוב שנאמר ישלח (בם) [בהם] ערוב ויאכלם (תהלים עח מה), ולא חזרו הביא עליהם דורמסיות, זה הדבר], ולא חזרו זרק בהן נפט זה השחין, ולא חזרו השליך בהן אבני בליסטרא, זה הברד, ולא חזרו ואחר כך, גירה בהן אוכלוסין הרבה, זה הארבה, ואחר כך נתנם בבית האסורים [זה החשך] שנאמר וימש חשך וגו' (שמות י כא), ולא חזרו והרג כל הגדולים שבהן, שנאמר וה' הכה כל בכור (שמות יב כט).

Shemot Rabbah 11:6שמות רבה י״א:ו׳

ויחזק ה' את לב פרעה, כיון שראה הקדוש ברוך הוא שלא חזר בו מה' מכות ראשונות מכאן ואילך אמר הקדוש ברוך הוא אפילו אם ירצה לשוב אני מחזק לבו כדי שאפרע כל הדין ממנו, כאשר דבר ה' אל משה, שכן כתיב ואני אקשה את לב פרעה.

Shemot Rabbah 13:3שמות רבה י״ג:ג׳

ד"א כי אני הכבדתי את לבו, א"ר יוחנן מכאן פתחון פה למינין לומר לא היתה ממנו שיעשה תשובה, שנא' כי אני הכבדתי את לבו, א"ל ר"ש בן לקיש יסתם פיהם של מינים אלא (משלי ג') אם ללצים הוא יליץ שהקב"ה מתרה בו באדם פעם ראשונה שניה ושלישית ואינו חוזר בו והוא נועל לבו מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא, אף כך פרעה הרשע כיון ששיגר הקדוש ברוך הוא ה' פעמים ולא השגיח על דבריו אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה הקשית ערפך והכבדת את לבך הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך, הוי כי אני הכבדתי את לבו, מהו הכבדתי שעשה הקדוש ברוך הוא את לבו ככבד הזה שהיא מתבשלת שניה וארטסים נכנס בתוכה כך נעשה לבו של פרעה ככבד הזה ולא היה מקבל דבריו של הקדוש ברוך הוא, הוי כי אני הכבדתי את לבו וגו'.

R. Saadia (cited in Tur Long Commentary Shemot 8:12)ר׳ סעדיה (מובא בטור הארוך שמות ח׳:י״ב)

כתב רב סעדיה גאון כי המכות היו מארבע יסודות, שלשה משרש העפר, והם שחין שבא מפיח הכבשן וכנים וערוב, ושלשה משרש המים, והם דם צפרדע וברד, ושלשה מהאויר, והם דבר כמו שכתוב מדבר באופל יהלוך, וארבה שהרוח נשאו שנאמר הבקר היה ורוח הקדים נשא את הארבה, וחשך כי האויר חשך, ואחת משרש האש, והוא מכת בכורות ובה שלחם, כי פרידת הנשמה מהגוף מחום תולדות האש שמבריח הנשמה.

Lekach Tov Shemot 8:15לקח טוב שמות ח׳:ט״ו

ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים הוא. כלומר לא זה המעשה ממשה ואהרן, אלא מכה היא שבאה לעולם מאת הבורא. ויחזק לב פרעה. ודע כי מכת הכנים בלא התראה הביאה הקדוש ברוך הוא עליהם, וכן השחין והחשך, וסימן כח"ש. חשבתי בלבי לומר על אלו השלשה למה הן בלא התראה, כי על השנים היה מתרה בו, ועל השלישי לא היה מתרה בו, כסימנו של ר' יהודה דצ"ך עד"ש באח"ב. והיינו דתנן מי שלקה ושנה, בית דין כונסין אותו לכיפה, ומאכילין אותו שעורין עד שכריסו נבקעת. ולמה לקו בכנים, לפי שמנעו מישראל מרחצאות, והיו הכנים מצירים אותם, ולפיכך גם המצריים לקו בהם.

Rashbam Shemot 7:26רשב״ם שמות ז׳:כ״ו

ויאמר THE LORD SAID TO MOSES, "GO TO PHARAOH": Moses would warn Pharaoh for two plagues and then for the third one he would not warn him. That order continues throughout the plagues. Each third plague has no warning. For the plagues of "blood" and "frogs" Moses provided warnings; for "lice" he did not. For the plagues of "wolves" and "pestilence" Moses provided warnings; for "boils" he did not. For the plagues of "hail" and "locust" Moses provided warnings; for "darkness" he did not.

ויאמר י"י אל משה בא אל פרעה – שני פעמים היה משה מתרה את פרעה בשני מכות, ובשלישי לא היה מתרה. וכן כל הסדר, בכל שלש מכות אינו מתרה: בדם ובצפרדעים התרה, בכנים לא התרה. בערוב ובדבר התרה, בשחין לא התרה. בברד ובארבה התרה, {בחשך לא התרה}.

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 9:1אבן עזרא שמות פירוש שני ט׳:א׳

ויאמר... בא אל פרעה – אל הארמון שלו. א"ר ישועה שתים מכות היו במים, האחת שהתאדמו ומתה הדגה, והשנית, שעלו הצפרדעים מהם. ובארץ שתים, אחת מן הכנים, והשנית חיות מעורבות, וכתיב, תוצא הארץ נפש חיה (בראשית א':כ"ד). ושתים באויר, כי הדבר איננו רק חום או קור משונה מהמנהג, וברגע אחד חיים אין מספר להם, בעבור כי רוח כל החיים, שהיא בלב, תלויה באויר. והשנית, מכת השחין, כי הכתוב יקרא הרקיע שהוא על ראשם שמים, והמכה השביעית מעורבת מגלגל הסערה ומגלגל האש, וכן כתוב ואש מתלקחת בתוך הברד (שמות ט':כ"ד). והשמינית מכת הארבה, שבאה מרחוק על ידי הרוח. והתשיעית היתה מכה מופלאה שנעדר אור שני המאורות והכוכבים מארץ מצרים, והעשירית רדת המשחית מגלגלי הכבוד להרוג הבכורים.

R. Avraham b. HaRambam Shemot 9:19ר׳ אברהם בן הרמב״ם שמות ט׳:י״ט

עשר המכות שלש מהן ארציות כלומר ביסודות הכבדים שנצטוה בהן אהרן בשליחות משה ושלוש באויר למעלה ביסודות הקלים והן ברד וארבה וחשך כי מכת ברד היו בה ברקים שורפים (ככתוב) ותהלך אש ארצה, והארבה הרוח נשא אותו והחשך עובי באויר ואלה נצטוה בהן משה עצמו במצותו יתעלה, ומהן שלוש שקשורות בנטילת נשמה והן ערוב ודבר ומכת בכורות ולכן לא המציא אותן (ה') יתעלה על ידי נברא אלא הזהיר עליהן על ידי משה. ואחת מהן הומצאה במה שנלקח מן הארץ והוא הפיח ובמה ששינה זה באויר ולכן נצטוו משה ואהרן ליקח אותו מן הארץ ועשה משה לבדו את הרמיזה לשנות בה את האויר. וכבר העירו רוב המפרשים על כוונה זו הגם שלא בסיכום זה.

Ramban Shemot 8:15רמב״ן שמות ח׳:ט״ו

ומה שאמר ר"א כי משה לא הודיעם מכת הכנים, נראה בעיני שהכה אהרן במטה לעיני פרעה כאשר עשה בפיח (להלן ט י), אבל לא התרה בו, כי אין הקדוש ברוך הוא מתרה בפרעה רק במכות אשר בהן מיתה לאדם, וכתיב בצפרדעים וצפרדע ותשחיתם (תהלים עח מה), שהוא רומז למיתה או להשחתה שהזכירו רבותינו (שמו"ר י ד) שהיו מסרסים אותם. וכן הארבה ימיתם ברעב, כי אכל יתר הפלטה הנשארת להם מן הברד. והכל רחמים מאתו באדם, כענין שנאמר (יחזקאל לג ט) ואתה כי הזהרת רשע מדרכו לשוב ממנה ולא שב מדרכו הוא רשע בעונו ימות ואתה נפשך הצלת. ולכן לא התרה בו בכנים ולא בשחין ובחשך רק בדבר, בעבור שהוא מיתה, וראוי שתחול גם באדם כאשר אמר לו אחר כך (להלן ט טז) ואולם בעבור זאת העמדתיך, ולכן הודיעו הענין איך יהיה. ואמר במקצת המכות השכם בבקר הנה יוצא המימה, ועל דרך הפשט היה בעת צאת המלכים בבקר להשתעשע על המים, וצוה הקדוש ברוך הוא למשה שילך שם. והטעם, כי בדם בעבור היותה המכה הראשונה רצה שיעשנה לעיניו ובלי יראה ממנו. וזה טעם ונצבת לקראתו (לעיל ז טו), והתיצב לפני פרעה (פסוק טז), שיעמוד כנגדו ביד רמה. וכן במכת הערוב נאמר השכם בבקר והתיצב לפני פרעה הנה יוצא המימה. ובברד (להלן ט יג) השכם בבקר והתיצב לפני פרעה, והוא גם כן בצאתו המימה, כי הערוב והברד אשר בהן המיתה והעונש לבני אדם רצה הקדוש ברוך הוא שיהיה לעיני כל העם, כי בצאת המלך המימה ילכו מרבית העם אחריו, והנה יתרה אותו לעיניהם אולי יצעקו אל אדוניהם לשוב מדרכו הרעה, ואם לא יעשו כן יהיו חייבין להענש. אבל בשאר המכות די בהתראת המלך, ועל כן נאמר בהן בא אל פרעה (לעיל ז כו, להלן ט א, י א), שיבא אל היכלו, ולא הזכיר בכנים ובשחין כן, בעבור שהוצרך אהרן להכות בעפר, והיכל המלך אין שם עפר כי היא רצפת בהט ושש, וכן הוצרך משה לזרוק הפיח השמימה. והנה עשו אלו השתים בפני פרעה בהיותו בחצר גינת ביתן המלך או כיוצא בו.

Ramban Shemot 13:16רמב״ן שמות י״ג:ט״ז

ועתה אומר לך כלל בטעם מצות רבות. הנה מעת היות ע"ג בעולם מימי אנוש החלו הדעות להשתבש באמונה, מהם כופרים בעיקר ואומרים כי העולם קדמון, כחשו בה' ויאמרו לא הוא, ומהם מכחישים בידיעתו הפרטית ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון (תהלים ע"ג:י"א), ומהם שיודו בידיעה ומכחישים בהשגחה ויעשו אדם כדגי הים שלא ישגיח האל בהם ואין עמהם עונש או שכר, יאמרו עזב ה' את הארץ. וכאשר ירצה האלהים בעדה או ביחיד ויעשה עמהם מופת בשנוי מנהגו של עולם וטבעו, יתברר לכל בטול הדעות האלה כלם, כי המופת הנפלא מורה שיש לעולם אלוה מחדשו, ויודע ומשגיח ויכול. וכאשר יהיה המופת ההוא נגזר תחלה מפי נביא יתברר ממנו עוד אמתת הנבואה, כי ידבר האלהים את האדם ויגלה סודו אל עבדיו הנביאים, ותתקיים עם זה התורה כלה. ולכן יאמר הכתוב במופתים למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ (לעיל ח':י"ח), להורות על ההשגחה, כי לא עזב אותה למקרים כדעתם. ואמר (שם ט':כ"ט) למען תדע כי לה' הארץ, להורות על החידוש, כי הם שלו שבראם מאין ואמר (שם ט':י"ד) בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ. להורות על היכולת, שהוא שליט בכל, אין מעכב בידו, כי בכל זה היו המצריים מכחישים או מסתפקים. אם כן האותות והמופתים הגדולים עדים נאמנים באמונת הבורא ובתורה כלה. ובעבור כי הקדוש ברוך הוא לא יעשה אות ומופת בכל דור לעיני כל רשע או כופר, יצוה אותנו שנעשה תמיד זכרון ואות לאשר ראו עינינו, ונעתיק הדבר אל בנינו, ובניהם לבניהם, ובניהם לדור אחרון.

Ritva Commentary on Passover Haggadah s.v. באח"בפירוש הריטב״א להגדה של פסח ד״ה באח״ב

יש פירושים הרבה בכאן מה בא ללמדנו ר' יהודה. יש אומרים כי פרעה היה כופר במציאות האל יתברך ובהשגחה ובנבואה. ושלש ראשונות נעשות לאמת המציאות, ושלש שניות לאמת ההשגחה, ושלש אחרונות לאמת הנבואה. ולכן נמצא בשלש ראשונות אמר: כי אני ה' (שמות ז':י"ז) כלומר, כי תכיר מציאותי. ובשניים שבאו לאמת ההשגחה אמר: כי אני ה' בקרב הארץ (שם ח':י"ח), ר"ל שתדע שאני משגיח כי שם נראית השגחתו. ובשלש אחרונות שבאו לאמת הנבואה אמר: ואשר לא שם לבו אל דבר ה' (שם ט':כ"א) הירא את דבר ה' (שם שם כ') העתירו אל ה' (שם שם כ"ח). ויש אומרים מפני שכל אדם שחוטא מתרין בו פעם ראשונה ושניה ובשלישית מכניסין אותו לכיפא או מורידין אותו לבור ואין מתרין בו. וכן נמצא שבשלש ראשונות שהם דצ"ך, התרה בו בדם ובצפרדע ובכינים לא התרה בו. וכן עד"ש, התרה בערוב ובדבר אבל לא בשחין וכן באח"ב התרה בברד ובארבה ולא בחושך... ויש אומרים שדצ"כ הם מכות הארץ ועד"ש הם מכות מקריות, באח"ב הם מכות האויר...

Ritva Commentary on Passover Haggadah s.v. רבי יהודהפירוש הריטב״א להגדה של פסח ד״ה רבי יהודה

רבי יהודה היה נותן בהם סימנים דצ"ך עד"ש באח"ב. פירש רש"י שלא תאמר אין מוקדם ומאוחר בתורה לפי שלא מנאן דוד בספר תהלים (פרק ק"ה) על הסדר הזה, ובשוחר טוב אומר כי כסדר הזה היו כתובים במטה וזהו שנאמר ואת המטה הזה וכו' אשר תעשה בו את האותות את האותיות, וכן מצינו לרבי יהודה עושה סימנים במסכת מנחות פי"א (מ"ד) לשיעור שתי הלחם ולחם הפנים זד"ד יה"ז, ולכל שיעור חכמה נפלאה בסוד הקבלה, ודבריהם חן לשומעיהם.

R. Bachya Shemot 9:14רבינו בחיי שמות ט׳:י״ד

בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ. הודיעו בכלל דבריו ענין מציאות הש"י וההשגחה והיכולת, כי הוא יתברך נמצא ומשגיח ויכול. נמצא, הוא שהזכיר במכת הצפרדעים: (לעיל ח':ו') "למען תדע כי אין כה'" כלומר אין מציאות אחר בנמצאים כמציאותו. משגיח, הוא שאמר במכת הערוב: (פסוק י"ח) "למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ" כלומר משגיח כמלך בתוך המדינה להיותו קרוב אל הקצוות. יכול, הוא שהזכיר כאן במכת הברד: "בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ" כלומר שאין בעל יכולת כמוני. והזכיר משה כן לפרעה, לפי שהיה פרעה כופר בשלשתן במציאותו והשגחתו ויכלתו.

R. Bachya Shemot 10:1רבינו בחיי שמות י׳:א׳

ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו וגו'. ודרשו רז"ל: (פסיקתא זוטרתא וארא ח, טו) כי עשר מכות דצ"ך עד"ש באח"ב כמו שהם מסודרות בתורה כסדר הזה היו השתים בהתראה והשלישית שלא בהתראה, ד"צ בהתראה, ך' בלא התראה, ע"ד בהתראה, ש' בלא התראה, ב"א בהתראה, ח' בלא התראה, מכת בכורות שהיא העשירית בהתראה כי יחזור לסדור הראשון, זה דרשו רז"ל והפרשיות מוכיחות כן. ואם תסתכל בכתובים בכל הפרשיות תמצא כי השתים שהן בהתראה באחת יאמר: "התיצב לפני פרעה" ובשניה יאמר: "בא אל פרעה". התחיל במכת הדם: (לעיל ז, טו) "לך אל פרעה בבקר ונצבת לקראתו על שפת היאור" ובמכת צפרדעים הזכיר: (שם, כו) "בא אל פרעה", מכת הכנים אין שם התראה, ומכאן דרשו רז"ל: (סנהדרין פא ב) מי שלקה ושנה שוב אין מתרין אותו. במכת הערוב חזר לסדורו הראשון והזכיר שם: (לעיל ח, טז) "השכם בבקר והתיצב לפני פרעה הנה יוצא המימה", ובמכת הדבר הזכיר: (לעיל ט, א) "בא אל פרעה", מכת השחין אין שם התראה. במכת הברד חזר לסדורו הראשון והזכיר שם: (שם, יג) "השכם בבקר והתיצב לפני פרעה", ובמכת הארבה שבכאן: הזכיר "בא אל פרעה", מכת חשך אין שם התראה. וע"כ נראה לי לפרש, כי משה היה מודיעו המכה והיה עושה לו התראה פעם אחת על היאור ופעם שנית בהיכלו, וענין "בא אל פרעה" שיזכירו הכתובים בכל פעם ופעם, באורו שיכנס בהיכלו, והכתובים מוכיחים כן כי מעת שהתרה לו במכת הדם על שפת היאור הגיד הכתוב כי מיד נכנס פרעה אל היכלו, שנאמר: (לעיל ז, כג) "ויבא אל ביתו ולא שת לבו גם לזאת", וטעם הדבר שהיו כל ההתראות כסדור הזה התראה אחת על יאורו והתראה אחרת בהיכלו להורות על ענשו וגאותו וגאונו, כי היה מתגאה על יאורו כענין שכתוב: (יחזקאל כט, ג) "לי יאורי ואני עשיתיני", והיה מתגאה בהיכלו והוא שכתוב: "ויבא אל ביתו", יאמר כי מצד שנכנס להיכלו ונתגאה בו היה בז לדברי משה ולא שת לבו גם לזאת, שאל"כ למה הוצרך להודיענו "ויבא אל ביתו", אלא שבא להודיענו שהיה מתגאה בהיכלו כענין נבוכדנצר שאמר: (דניאל ד, כז) "הלא דא היא בבל רבתא די אנא בניתה לבית מלכו בתקף חסני וליקר הדרי", וכתיב (שם, א) "שלה הוית בביתי ורענן בהיכלי", וכשם שהיתה גאותו של נבוכדנצר סיבת שברו ומפלתו כן היה פרעה, ועל כן היו ההתראות כולן מתוך יאורו והיכלו ומהם משפטו יצא, כי המקומות שנתגאה וחטא בהם משם באו אליו כל המכות ההם. והנה הודיעו הקדוש ברוך הוא שהכביד את לבו לשני טעמים: האחד, כדי שיתפרסם אלהותו בהראותו בעולם אותותיו ומופתיו אלה העוברות והעתידות, ולכן הזכיר לשון "שתי" שהוא מקור הוא, משמע לשעבר ולעתיד, שהם בין כולן י' וכאלו אמר למען שית י' אותותי, ועל כן הזכיר בהן לשון "בקרבו". והשנית, כדי שיספרו לדורות עוצם גבורותיו וכח מעשיו. וכתיב: (משלי ט"ז:ד') "כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה", למדך הכתוב שהרשע מוכן לפורענות ומזומן ליום רעה, ואף ענשו ופורענותו של רשע הוא למענהו, כלומר לכבוד הש"י כדי שיתקדש שם שמים וכענין שנאמר: (יחזקאל ל"ח:כ"ג) "והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים", כשם שמצינו בפרעה הרשע שהיה מקשה לבו ועל כן נפל ואבד בסופו, הוא הכביד את לבו מעצמו כענין שנאמר (שמות ט':ל"ד) "ויכבד לבו הוא ועבדיו" וכתיב: (שמות ח':כ"ח) "ויכבד פרעה את - לבו" והקב"ה הכביד את לבו יותר כדי להענישו ולמען רבות אותותיו ומופתיו במצרים.

Ibn Kaspi Shemot 11:10אבן כספי שמות י״א:י׳

והנה ידוע כי היסודות ארבעה המה... ואין אני מחייב שיהיו עשר מכות כמו שמנו קצת מהקדמונים, כי אין אני מדקדק אם היו עשרה או פחות או יתר, כי אין בתורה זכרון מספר מוגבל להם, וזה כענין אמרם ז"ל שלש עשרה מדות עד שטרחו רבים מן המפרשים אחריהם למנותם, ונחלקו בזה מאד. אמנם אין אני טורח בזה כלל, ולא נחוש רק לנו שנבין הענין כמה שיעלה מספרם. לכן אל תטעון עלי מצד מה שמנינו אחד עשר חלקים באלו הנפלאות, והם שלשה במים, ושלשה בארץ, ושלשה באויר, ושנים באש, כי אין לנו בזה מספר מוגבל בתורה, רק שבאמת נכון לכלול הענין במספר עשרה לפי מספר פרשיות התורה, וזה שמשה רבנו כותב התורה כולל מיתת הדג עם הדם, עד שאינו רק כמו מופת אחד, כמ"ש ונהפכו לדם והדגה אשר ביאור תמות, כי שני אלו הדברים נעשים ברגע אחד בהכרח...

Ralbag Shemot Toalot 7:2רלב״ג שמות תועלות ז׳:ב׳

התועלת השני הוא להודיע ההדרגה אשר נהג בה ה' יתעלה עם פרעה כאשר רצה שישלח ישראל, אשר העירונו על ענינה בתועלות הפרשה הקודמת. וזה, כי תחילה ציוה שיעשו לפניו מופת בלתי מצער אותו כלל — והוא הֵהָפֵךְ המטה לתנין; ואחר כן ציוה שיעשו לפניו מופת מזיק לו מעט — והוא הֵהָפֵךְ המימות לדם, כי לא היו מוצאים מים לשתות כי אם בקושי; ואחר כן ציוה שיעשו לפניו מופת יותר מזיק מזה — והוא מופת הצפרדעים, אלא שהיזקם היה מעט, והם הנקראות גראנולי"ש בלעז, והנה הם היו עולים בביתם ובחדר משכבם ועל מטתם וביתר המקומות שזכר, והיו מפני זה מצערות האנשים צער־מה, אלא שלא היה כמו הצער שהגיע להם מהכינים, כי הם היו עולים בבשרם תוך לבושיהם, והיו עוקצים אותם כמנהג הכינים, ולזה הביא עליהם אחר זה מכת הכינים. והנה זה הסידור הוא אשר ראוי שיהיה מהאדון הטוב לאנשים המורדים בו; וכן יעשו המלכים במורדים בהם אשר אינם שומעים לדבריהם; וזה, כי בהלחמם עליהם יִמְנְעוּ מהם ראשונה מזונותיהם, ואחר כן יצערו גופם וייסרום בשוטים או בעקרבים. והנה תמצא שכבר הגיעו בתחילה לפרעה אלו המוּסָרים מה' יתעלה ביותר קל שאפשר; וזה, כי הוא לא מנע ממזונותיהם זולת המים, והם גם כן היו נמצאים להם, אלא שכבר היו נמצאים להם בקושי, ואחר כן ציערם בגופם צער חלוש בהדרגה רק במכת הצפרדעים והכנים. ואחר זה שב להכביד להם המכות בהדרגה בזה הסידור בעינו; וזה, שהוא הביא בתחילה הערוב שהיה משחית המקנה ומזונותיהם אשר בבית ובשדה; ואחר כן הוסיף שנית להזיקם במזונותיהם, וזה, שכבר הביא דבר כבד מאד במקניהם, שהיה היזקו יותר חזק מן ההיזק שהגיע למקנה מן הערוב, עם שזה ההיזק הגיע כרגע ולא היו יכולין לקחת בו שום עצה, ואין הענין כן בהיזק שהגיע מפני הערוב; ואחר כן הביא בגופם מה שיצערם צער נפלא, והוא השחין שהיה פורח אבעבועות, כי השחין שהוא בזה התואר הוא מצער מאד. ואחר זה שב להכביד מכותיהם בהדרגה בזה הסידור בעינו; וזה, שכבר הביא תחילה הברד להשחית כל אשר בשדה אשר אפשר שישחת מפני הברד, למנוע מהמצרים מזונותיהם; ואחר כן הכביד עליהם והביא הארבה הנפלא בגבולם, להשחית מה שנשאר להם מן הברד והעץ הצומח להם מן השדה, כדי שיעדרו מזונותיהם במוחלט, והם היו עם זה מצערים גופיהם צער־מה, כי מלאו מהם בתי המצרים; ואחר זה הביא עליהם מה שיצער גופם צער נפלא, אלא שלא יגיע ממנו המות, והוא החושך החזק שהתמיד להם שלושה ימים באופן שלא קמו איש מתחתיו ולא ראו איש את אחיו — כי גם הנר לא היה מאיר להם לפי דעתי, וסיבת זה היתה עובי האויר המחשיך עד שהיו יכולים למשש אותו — ולזה לא היה אפשר להם לקחת מזונותיהם כראוי בכל אלו השלושה ימים; ואחר זה הביא המוות בבכוריהם. והנה הנגע האחרון הכביד מכל הקודמים. והנה המכות הראשונות נעשו על יד אהרן, כי לא היה ענינם נפלא כמו ענין המכות שנעשו על יד משה; וזה, כי המכות שנעשו על יד אהרן היה רמוז הדבר שנתחדש ממנו מה שנתחדש על דרך פלא — כאילו תאמר כי מהמטה היה תנין, ומהמים דם וצפרדעים, ומהעפר כנים — ואולם הברד לא נתחדש על יד משה מִדָּבָר רמוז אליו, ולא הארבה ולא החושך. והנה השחין שנתחדש על יד משה מפיח הכבשן, לא היה באופן השתנות המים דם, כי לא שב פיח הכבשן שחין, אבל נתחדש השחין בעת שזרקו משה לצד השמים; ועם כל זה, הנה מפני שיִדְמה באופן־מה שיהיה התחדש השחין מדבר רמוז, נשתתף בענינו אהרן השתתפות־מה, כי הוא כמו ממוצע בין מה שיתחדש מדבר רמוז ובין מה שיתחדש לא מדבר רמוז. ולהראות אופן המדרגות האלו מהמכות, שהיו שלוש מדרגות, היה נותן בהם ר' יהודה סימנין: דצ"ך עד"ש באח"ב, וכללם באלו השלוש תיבות, לפי שהמדרגה הראשונה היתה דם צפרדע כנים, והמדרגה השנית היתה ערוב דבר שחין, והמדרגה השלישית היתה ברד ארבה חושך בכורות, כמו שהתבאר מדברינו.

Akeidat Yitzchak Shemot 36עקדת יצחק שער ל״ו

אמנם הדרך המיוחד הזה שאמרנו אצל פרעה, יתבאר כשנשים לב אל מה שאמרו חז"ל בהגדה בזכרון סדר אלו המכות, ר' יהודה היה נותן בהם סמנין דצ"ך עד"ש באח"ב. כי באמת כחו של ר' יהודה אתא לאשמועינן, כי סימן גדול מסר בידנו להעיר שנשים לב אל אלו החלוקים, ושכל אחד ואחד מהם הוא סימן בפני עצמו, כי על כן אמרו היה נותן בהם סימנין. ושנמצא כי סוף כל ג' וג' מהם באה המכה בלי שאלה והתראה, והוא מה שיורה הוראה עצומה, שכל מכה ומכה הנה היא סיום וחתום הענין המכוון בשתי המכות הקודמות באותו סימן. ואם כן היו שם בלי ספק ד' כוונות, כוונה אחת לכל ג', והרביעית במכה אחרונה שהיא היתה תחלת המחשבה וסוף המעשה. והנה ארבעתם נכללו בתוך דברי משה הראשונים אליו במלאכות ה', ובתשובתו החצופה, כפי מה שאומר. וזה כי במה שאמר לו משה (שמות ה') כה אמר ה' אלהי ישראל שלח את עמי ויחוגו לי במדבר, יכלול לו ד' דברים המחוייבים אל שליחותו. השלשה מהם הם העקרים ההכרחיים להאמין ולקבל המצווה מהמצוה. והרביעי הוא ענין הצווי המיוחד, והוא כי באומרו כה אמר ה', הניח לו מציאות סבת הסבות ועלת העלות ברוך הוא. ובאומרו "אלהי ישראל" קיים לו כי זה המחויב המציאות הוא משגיח ומבחין בנמצאות העולם הזה וכתותם, עד שמזה הצד הוא נקרא אלהי ישראל מזולתם מהאומות. ובאומרו "שלח את עמי", יורה כי זה הנמצא העליון המשגיח לא יופסק יכולתו באומה ההיא אשר נקרא שמו עליה, אבל שכבר יהיה לו יכולת מוחלט לצוות ולרדות לכל מי שירצה ממלכי הארץ ומאציליה. ומטעם זה הוא מצוה עליו, ואם לא מבני ישראל הוא. ובאומרו "ויחוגו לי במדבר", יאמר כי זה הנמצא המשגיח והיכול הוא רוצה עתה בעבודה הזאת המיוחדת, ומצוה שתעשה על כל פנים. והנה לא היתה תשובת פרעה בתחלת דברי פיהו סכלות, רק הכפירה בארבעתן אחת לאחת, כי באומרו "מי ה'" כפר בעיקר. ובאומרו "אשר אשמע בקולו לשלח את בני ישראל" כפר בשתים. האחד, שאינו מאמין שישראל הם שלו. והשני, שאף על פי שיהיה כן, שהוא אינו חייב לשמוע בקולו, כי אינו משועבד לאלהותו. ולפי שאף כי יתאמתו אליו שלשה אלה עדיין יש לספק אם הוא נאמן על זה הצווי הפרטי. ואם יתכן שיבא לו אלהים זה לקחת לו גוי מקרב גוי לעבוד אותו ולחוג לפניו, כי הוא מה שהוכחש אל הדעת התחלת הענין מצדדים מתחלפים, אבאר אותם להבא בפירוש מכת בכורות המיוחדת לה ב"ה, לזה היתה תשובתו כנגד הענין הפרטי הזה (שם) "לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח", ירצה, לא ידעתי אותו בשימצאו בו אלו השלשה עקרים שנחת כדי שאתחייב לשמוע בקולו. וגם אם הונח שימצאו, את ישראל לא אשלח, כי לא נתברר בזה שאתה שליח נאמן מאתו על זה, ואולי אתה בודה דברים אלו מלבך. והנה מעתה כבר נתחדשו ביניהם מחלוקות וויכוחים נפרדים, אשר חוייב משה לקיים אמתת דבריו, ולבטל כפירותיו של פרעה בכל אחד ואחד מהם, להכבד ולהקדש בעיני כל באי עולם, וגם שלא יטמאו בני ישראל השוכנים אתם בתוך טומאתם, אבל שיראו ויכירו הלכה למעשה. והנה היה דרך הלמוד הישר וההוראה הנכונה בהם, מן הקודם אל המתאחר, ומן הכולל אל הפרטי, רצוני, שיתבאר אצלו תחלה מציאות הש"י, ואחר כך השגחתו, ואחר כך יכלתו. ואחר בירור שלשתן, שיברר לו אמתת השליחות הפרטי. ולזה מה שבאו ג' מכות מורות על מציאות הש"י. והג' השניות על השגחתו. והשלישיות על יכלתו המוחלט. והאחרונה על הצווי הפרטי מהצדדים אשר יכחישם, כמו שיתבאר אמתת כל זה כלל ופרט על סדר הכתובים ב"ה. והנה לא היה שם קושי לב אחר, זולתי סדר הלמוד הזה אשר היה מכוון ביניהם, כי אף על פי שנתאמת אצלו במכות הראשונות מציאות הש"י, עדין נשאר לו פתחון פה שאינו אלהי ישראל. וגם כשנתאמת אצלו במכות הראשונות מציאות הש"י, עדין נשאר לו פתחון פה שאינו אלהי ישראל. וגם כנשתאמת לו זה בשניות, עדין לא נתברר אצלו שהוא יכול עליו. וגם כי נתברר לו זה בשלישיות, עדין מכביד את לבו על אמות הצווי הפרטי. והוא מה שאמר בפירוש ואני אקשה את לב פרעה (שם י"א), למען רבות מופתי, ואומרו (שם י') כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שיתי אותותי אלה בקרבו ולמען תספר וגו' וידעתם כי אני ה'. יראה, כי הקושי וההכבדה אינה רק שימת אותותיו אלה בקרבו, על האופן ההוא הנכון והישר בסדר הלמוד המחייב שיעשה כן, למען יהיה לנו לאות ולמופת אשר נספר באזני בנינו ובני בנינו את אשר התעלל במצרים, כלומר שבקש עלילה אצלם להביא עליהם אלו האותות והמכות על סדר אלו הסימנין, לקיים העקרים הגדולים האלו בזה אחר זה, אשר תכלית הכל הוא אומרו וידעתם כי אני ה', מה שלא ימשך התועלת הזה הנפלא מהכות כסיל מאה על שלוח העם לבד. וזהו עצמו מה שהודיע בתחלה כשאמר לכן אמור לבני ישראל והוצאתי וגו' וגאלתי אתכם וגו' עד וידעתם כי אני ה'. ירצה, שימשכו העניינים ודרך המופתים בגאולתם, באופן שיספיקו להכניסם תחת כנפי השכינה בקנין דעות ואמונות אמתיות בידיעת האל יתברך. ובשער ל"ט ב"ה ילוה אל זה טעם לשבח עוד ב"ה.... והנה באה המכה השלישית הזאת וכל הדומות אליה בלא התראה, לשתי סבות. האחת, שידמה זה למי שרודה בעבודה קשה ומכריחו לעשות דבר, שפעם ראשונה מתרה בו שיעשה. ואם מאן ימאן, מכה אותו, וחוזר ומתרה בו שנייה. אם אינו שומע, מכה אותו מכה אחר מכה, ולא יסיר שבטו ממנו עד שיודה. וכן בכאן, כשהתרהו ראשונה ולא קבל הכהו מכה ראשונה, והתרהו שנית ולא קבל, אין לו כי אם הכה ופצוע עד שיודה. ואחר שהודה בעקר אשר היו עליו, נגמר הסימן ההוא והשנית, לקוחה מהטבע, והוא כי כמו שהיסו כל עוד שיתקרב אל מקומו הטבעי תהיה תנועתו לשם יותר ממהרת, כן כל פועל, כל עוד שיגיע אל התכלית יהיו פעולותיו יותר מהירות וחרוצות. וזו היא ראיה שכל אחד מהמכות אשר לא נתעכב בה בהתראה, אבל הוא שוקד עליה וממהר להביא היא סוף דבר וגמר ענין. והנה בזה הושלם סימן דצ"ך הבא על הוראת מציאות האל יתעלה. אמנם עדין נתחזק לב פרעה, כי אף על פי שאמרו לו אצבע אלקים הוא, הנה הוא הודה במה שאמר (שמות ה') מי ה', אבל עדין לא נתברר לו כי זה ה' הוא אלהי ישראל, ושיש לו שום זכות עליהם לומר שלח את עמי. ולזה צריך להתחיל סימן אחר שיתברר לו בו זה העקר.... ויכבד את לבו, כי עדין פקפק בלבו שמא מזל הבעלים גורם, והם תולים באלהיהם. והנה לא הוצרך עוד אל התראה מהטעמים שכתבנו. והוסיף להכותו מכת השחין אשר בה הודו בעקר השני הזה כמו שנאמר ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה כי היה השחין בחרטומים ובכל מצרים, ירצה, שלא עמד עוד בם טעמם, ולא יכלו לכלכל דבריהם מפני המכה הזאת, שהיתה בחרטומים ובכל ארץ מצרים לבדם, שאם היו גם אהרן ומשה וכל ישראל מוכי שחין איך נבהלו מפניהם ולא יוכלו עמוד. אמנם היה כח המכה הזאת יתר על הקודמות לה, במה שנגעה יד ה' בעצמם ובשרם על המצריים וגם בחרטומים, ונלאו מבקש עלות לתלות בהם, ולזה לא יכלו לעמדו, והודו בעבורה בעקר השני הזה, אשר כפר עליו באומרו לשלח את בני ישראל, כמו שפירשנו. ובזה נשלם סימן עד"ש בפנה זו. אמנם עדיין חזק את לבם, כי לא נתברר להם העקר השלישי, והוא שתתפשט יכלתו והשגחתו על הארץ כלה ועל כל מלכיה לעשות בהם כרצונו, כמו שעשה בו, כי הוא מה שכפר בו בתחלה באומרו (שם ה') לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח, כמו שכתבנו, וצריך שיתברר לו עוד כי זה אלהים אלהינו אלהי כל הארץ יקרא, וזה בהביא עליהם מכות מופלאות חדשות בכמות ואיכות, אשר לא נבראו כמותם מימות עולם, כי זה מה שיורה היותם ביכולת מוחלט, הרודה על ממשלת הטבע כלו, שאם היו לפי המנהג הטבעי או ממשפט אלהי הארץ ומזלה, יתחייב בהכרח כי מה שהיה הוא שיהיה, ומה שנעשה הוא שיעשה, ואין כל חדש, כי סבוב מערכות שמים הם חוזרין תמיד על משפטם וכן יסבו בלכתם. ד ולזה הביא עליהם סימן בא"ח, שנתייחדו מהקודמות לבד בזה הענין עצמו, כמו שאמר בברד אשר לא היה כמוהו למן היום הוסדה ועד עתה. ובארבה (שמות י') לפניו לא היה כן ארבה כמוהו וגו', אמנם באו בצירוף התפארות הזמן, גם ההפלאה, כי תמיד הגדיל והפליא לעשות, כמו שיתבאר. ויאמר י"י אל משה השכם בבקר וגו'. ואמרת אליו כה אמר י"י וגו'. כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי אל לבך ובעבדיך ובעמך למען תדע כי אין כמוני בכל הארץ, במאמר הזה ביאר תכלית הביאור כי הוא דורך במכות ההנה הסדר והמהלך שאמרנו, כי הוא יקרא השלשה סמנין הללו ג' פעמים, כי במרת הערוב הראשונה לסימן השני אמר ויכבד את לבו גם בפעם הזאת, שירצה שכבר יתחיל לנהוג בכבדות בסימן ההוא כמו שעשה בראשון, כאשר פירשנו.... אך ראה נא איך כלל כל ענייני שלשת הסימנין הנזכרים במכה הזאת העשירית, עם הענין המיוחד בה, שהוא מכת בכורות, כמו שהיה המנהג בכל הסימנין, אלא שהיו העניינים בכאן על צד היותר נפלא מבראשונות, והוא דבר שיאות שימצא כן במה שהוא תשלום הענין הזה הנפלא וסיומו, שיוכללו בו כל דברי השליחות, שאמר (שם ה') כה אמר ה' אלהי ישראל שלח את עמי ויחוגו לי במדבר. וזה, כי הענין המיוחד בסימן הראשון אשר בו נתבאר מציאות הש"י, הוא לבראת בריאות חדשות, שהוא ענין מיוחס לו ית', עם ההתפארות הזמני שנתגלגל הזמן, כמו שאמר כה אמר ה' בחצות הלילה אני יוצא וגו' ומת כל בכור וגו', ונאמר ועברתי בארץ מצרים וגו', וכמה דקדקו חז"ל לייחס לו ית' זה הענין הנפלא, באומרו (מכילתא בא פ"ז) אני ולא המלאך, אני ולא השרף, אני ולא השליח, אני ה' אני הוא ולא אחר, יבוא ביאורו (בשער ל"ח) ב"ה. וגם שההתפארות הזמני הוא קביעות זמן יותר דק מכל הקביעות הקודמות. והענין המיוחד בסימן השני הוא ההפלאה, כמו שנתבאר, ועליה אמר בכאן ומת כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השפחה, וזו היא הבחנה יותר עצומה, וכמו שאמרו חז"ל (ב"מ ס"א ע"ב) אני הוא שהבחנתי בין טפה של בכור וכו'. וכן נאמר אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל. ונאמר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו למען תדעון אשר יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל. והענין המיוחד בסימן השלישי, הוא אשר כמוהו לא הורגל להיות, כאשר נתבאר, והוא מה שאמר בכאן והיתה צעקה גדולה במצרים אשר כמוהו לא נהיתה וכמוהו לא תוסיף. הנה שכלל שני העניינים מהעבר והעתיד, כמו שהיה הענין בסימן ההוא, כי בראשונה מהמכות אמר אשר לא היה כמוהו במצרים למן היום הוסדה ועד עתה, ובשנייה הוסיף לפניו לא היה כן ארבה כמוהו ואחריו לא יהיה כן, והנה שהוא מבואר שהסימן הראשון לקח ענין אחד, והשני לקח הענין ההוא והמיוחד אליו. והשלישי, השנים הראשונים והמיוחד אליו. והמכה העשירית לקחה השלשה העניינים הקודמים והמיוחד אליה. והוא מה שיאמת הדרך אשר דרכנו בו מלבד שאר ההכרחיות אשר הכרחנו לפי דרכנו.

Abarbanel Shemot 7:17אברבנאל שמות ז׳:י״ז

והנה אמר בזאת תדע כי אני ה' לפי שפרעה הוא חולק על משה כמו שביארתי בג' שרשים האחד שמשה הניח מציאות סבה ראשונה מחוייב המציאות מעצמו. ופרעה כחש לו מפני שהיה חושב שאלוה העולם הוא הטבע ושהגרם השמימיים הוא היה מנהיג הטבע השפל ולכן כשאמר משה כה אמר ה' השיב פרעה לא ידעתי את ה' כלו' איני מודה במציאותו. והשרש השני הוא שמשה הניח שהאלוה משגיח על כל דרכי בני האדם לתת לאיש כדרכיו ופרעה כחש זה באמרו מי ה'. והשורש השלישי שמשה הניח שהיה האלוה יכול לשנות טבעי הדברים ומחדשם בכלל ובפרט כרצונו ביכולת בב"ת כמו שאמר (שמות ה' ג') פן יפגענו בדבר או בחרב ופרעה יכחישהו כמו שאמר מי ה' אשר אשמע בקולו רוצה לומר מה יכולת יש בו שאכנע לפניו לשמוע בקולו הנה מפני זה באו המכות מכוונות לאמת שלשת השרשים האלה כי הנה לאמת מציאות האל באו ג' מכות שהם דם צפרדעים וכנים. ולכן בראשונה מהם אמר כאן בזאת תדע כי אני ה' ובמכת הצפרדעים והכנים לא אמר דבר מזה לפי ששלשת המכות ההמה היו לאמת השורש הראשון ההוא ונסמכו בטעמ' על הראשונה מהם אמנם הג' מכות השניות באו לאמת השורש השני והם ערוב דבר שחין ולזה בראשונה מהן שהוא הערוב אמר למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ רוצה לומר משגיח ומנהיג אותה ובדבר ובשחין לא אמר דבר לפי שנסמך על מה שאמר בראשונה מהן. ואמנם הג' המכות האחרונות שהם ברד ארבה חושך באו לאמת השרש השלישי שהוא היותו יתברך יכול לשנות הדברים הטבעיים כרצונו ולכן אמר בראשונה מהן שהוא הברד בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ רוצה לומר יכול לפעול בה כחפצו והשתים האחרות ארבה חושך נתמכו לראשונה מהן ובאה אחריה מכת בכורות להנקם מילדי העבריים שהמיתו ולהיות המכות כלם מכוונות לרמוז שלשת השרשים האלה היה רבי יהודה נותן בהם סימנים דצ"ך עד"ש באח"ב כי היו הסימנים ההם כפי שלשת הכוונות שכיוון בהם הקדוש ברוך הוא כמו שבארתי במאמר זבח פסח והותרה בזה השאלה הג'... ואומר שעשרת המכות אשר הכה הקדוש ב"ה בהם את מצרים היה בהם סדר טבעי וסדר השגחיי אם סדר טבעי בב' בחינות. האחד לפי שבאו כפי היסודות הכבדים הקרובים אלינו חמש מכות הראשונות ואחרי כך חמש מכות האחרות ביסודות הקלים ולזה היתה המכה הראשונה ההפך המים לדם ובזה היה למצריים צער גדול כי הנה שתיית המים הכרחית להשקיט תגבורת החום אשר מבפנים וכדי לדקדק המזון ולהעבירו בגוף במעברים הצרים ובהתהפכות המים לדם לא יוכלו המצרים לשתות מים וגם הבעלי חיים הנולדים במים שהיו מזון הכרחי למצרים כמו שאמר (במדבר יא) זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים וגו' מתו ולא די מתו הבעלי חיים המועילים במזונם אבל עתקו גם גברו חיל הצפרדעים וירבו ויעצמו במאד מאד שהיו מזיקים ומצערים את המצריים הרי שתי המכות האלה רוצה לומר דם וצפרדע היו ביסוד המים ואחריהם באו ביסוד הארץ שלש מכות והם הכנים שכל עפר הארץ היה כנים והערוב שהם כלל השרצים המזיקים שהביא הקדוש ברוך הוא בתוך מצרים. והדבר שהוא בהפך רצוני שהבעלי חיים המועילים הבייתים הצריכים לחיי האדם מתו בדבר. הנה התבאר שחמש מכות הראשונות היו ביסודות הכבדים מים וארץ. ואחריהם הביא ביסודות הקלים אויר ואש חמש מכות אחרות והם השחין שנעשה באש מפיח הכבשן שנאמר (שמות י') ויזרוק אותו משה השמימה ויהי שחין וגו' והברד שהיה גם כן ביסוד האש כ"ש ויט משה את מטהו על השמים וה' נתן קולות וברד ותהלך אש ארצה. והארבה שהיה מהבעלי חיים המעופפים באויר כמו שיתבאר. והחשך שהיתה ג"כ מכה באויר שבהיותו זך וספיריי בטבעו נתחדש בו עובי כפול ומכופל באופן שלא יוכל ניצוץ השמש לעבור על הארץ וכן הביא מכת בכורות באויר מעופש מכלה רוחם וכחם פתע פתאום ובזה האופן היו חמשת המכות האחרונות בשני היסודות הקלים ונשמר א"כ הסדר הטבעי בעשרת המכות האלה באופן האחד.

Sforno Shemot 4:23ספורנו שמות ד׳:כ״ג

הנה אנכי הורג את בנך בכורך. כפי המשפט האלהי שהוא מידה כנגד מידה, כאמרו וכארח איש ימציאנו (איוב לד, א) כי אמנם מכת בכורות לבדה היתה למשפט עונש לפרעה מכל המכות, אבל שאר המכות היו לאות ולמופת למען ישובו, כי לא יחפוץ במות המת כי לא נעל בפניהם דרכי התשובה אמתית כלל, לו חכמו לשוב אל האל יתברך מאהבת טובו ויראת גדלו, שהיא התשובה המגעת עד כסא הכבוד, אשר היא המצלת ונותנת חן בעיני אלהים, כאמרם ז"ל (יומא פרק יום הכפורים) עונות נחשבים לו כזכיות (יומא פו ב) או לפחות לשוב כעבדים מיראת מה שיוכל להעניש. אבל מכת בכורות וטביעת פרעה וחילו בים היו שפטים אלהיים לקיים מדה כנגד מדה.

Sforno Shemot 7:4ספורנו שמות ז׳:ד׳

(ד) ולא ישמע אליכם פרעה. לא קודם ההקשאה, גם לא אחרי כן עם ראותו רבוי האותות והמופתים, ולכן אעשה בהם שפטים, והם מכת בכורות וטביעת מצרים בים סוף, ששניהם בלבד היו על צד עונש להם מדה כנגד מדה. אבל שאר המכות היו אותות ומופתים להשיבם בתשובה, כאמרו בזאת תדע כי אני ה', בעבור תדע כי אני ה' בקרב הארץ, למען תדע כי לה' הארץ, למען שיתי אותותי אלה בקרבו, ולמען תספר וידעתם. אתה ישראל והמצרים. וגם כשהטביעם בים כוון לעשות באופן שהנשארים במצרים יכירו וידעו כאמרו וידעו מצרים כי אני ה'.

Sforno Shemot 8:12ספורנו שמות ח׳:י״ב

והך את עפר הארץ. לא התרה בפרעה בזאת ולא בשחין ולא בחשך, וזה כי תשע המכות שהיו לאותות ולמופתים היו דצ"ך עד"ש בא"ח בלבד, כי מכת בכורות לא היתה לאות ולא למופת, אבל היתה לעונש כמבואר למעלה (ד, כג; ז, ד). והנה דצ"ך היו אותות בשתי היסודות הכבדים, ועד"ש היו אותות בבעלי חיים, ובא"ח היו אותות באויר, ובכל שתים מהן התרה, ובשלישית נעשה האות בלתי התראה, כאמרו הן כל אלה יפעל אל, פעמים שלש עם גבר (איוב לג, כט).

Maharal Gevurot Hashem 31מהר״ל גבורות ה׳ ל״א

ובה' מכות ראשונות כאשר היו המכות בתחתונים והאדם הוא ראש התחתונים עד שהוא מן העליונים גם כן, ולכך לא היו המכות גוברים עליו יותר מאשר היה כחו של אדם, לכך פרעה החזיק את לבו מעצמו, וכאשר התחיל לבא המכות האחרונות שהם מעליונים, דבר שהוא יותר מן כחו של אדם ובודאי היה משלח את ישראל לא בשביל שהוא חוזר בתשובה, רק שהמכות כל כך קשות עליו, והקב"ה רוצה שלא יהיה האדם מוכרח במעשיו על ידי מכות, לכך הקב"ה החזיק את לבו נגד זה שהיו המכות באות עליו להכריח שישלח ישראל, כנגד זה החזיק את לבו להכריח אותו שלא ישלח, והיה מכריע אותו לצד אחר, ולפיכך יפה ויפה הוא שהוקשה לבבו כנגד המכות שיהיו מכריעות אותו לשלוח, ועכשיו המשקל שוה.

Maharal Gevurot Hashem 34מהר״ל גבורות ה׳ ל״ד

ובהגדה אצל אלו הן עשר מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים שם יתבאר ענין המכות למה באו אלו מכות דוקא על המצרים במצרים ושם תעיין ותמצא טעמים נכונים ברורים. ועוד יש לומר על אותן הטעמים שנזכרים שם כי באו דוקא בסדר הזה ולא בסדר אחר, כי כאשר פרעה לא היה מאמין בו יתברך וכמו שאמר מי ה' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את ה' וגו', כל המכות באו עליו כדי להודיע שמו למצרים כדכתיב (שמות ו' י') וידעו מצרים כי אני ה' וגו' לכך באו המכות בענין זה תחלה הודיע לו כי הוא יתברך המושל בעולם, והתחיל במים שהוא היאור לפי שרצה להתחיל בדבר שהוא תחת הארץ לגמרי, שהמים הם יותר תחתונים מן הארץ דכתיב (שמות כ') ואשר במים מתחת לארץ וכתיב (תהלים כ"ד) כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה, והראה לפרעה שהוא יתברך מושל על זה ולכך נלקה היאור. וכאשר לא שב מפני שהיה סובר שמא אין ממשלתו רק בתחתון התחתונים, הביא עליהם הצפרדעים הם הנבראים שהם דרים במים והם יותר במעלה מן המים עצמם, כי המים מקום לנבראים שהם בתוכו, ולכך המים הם יותר תחתונים לנבראים שהם בתוך המים והצפרדעים יותר עליון. ועדיין היה אומר שמא אין ממשלתו יותר עוד, נלקה העפר להיות כנים וזה בארץ כדכתיב (שמות ח') והך את עפר הארץ והיה לכנים. ואחר כך הביא עליהם הערוב והם הנבראים השוכנים על הארץ, כמו שהכה המים ואחר כך הנבראים הדרים במים, כך מתחלה הכה העפר ואחר כך הכה הדרים עליה והם הערוב שהם חיות דורסות והם דרים על הארץ. ואחר כך כאשר לא חזר הביא הדבר שהוא עפוש האויר שהוא יותר למעלה באויר הארץ. ואחר כך הביא עליהם השחין שהוא מכת האש אשר למעלה מן האויר, כי השחין הוא מלשון חמימות הנעשה על ידי האש שהקדוש ברוך הוא מביא אש מן יסוד האש ומזה מקבל האדם השחין. ברד הוא עוד יותר במעלה לפי שהוא מן השמים האוירי, אמנם הארבה הוא יותר עליון לפי שהארבה הוא עוף והוא יעופף על פני הרקיע השמים והוא הרקיע האוירי כאשר ידוע. וכבר התבאר למעלה שכל דבר שהוא מקום לדבר הוא פחות ושפל יותר מן דבר אשר הוא דר שם. וזה דבר פשוט בכל דבר שהמקום יותר פחות במעלה לאשר הוא מקום לו, והשמים הם משכן לעופות דכתיב (בראשית א') עוף יעופף על פני רקיע השמים ונאמר ועוף השמים. לכך מתחלה ברד מן השמים ואחר כך הארבה ברקיע האוירי ואחר כך החושך במאורות שהם בשמי השמים העליונים, ואחר כך מכת בכורות מכה בנשמת האדם שהוא דבר רוחני וזה יותר עליון כי המאורות הם גשמיים אבל הנשמה היא רוחנית. ואז יצאו ישראל, כי אז נודע למצרים כי הוא יתברך מושל בארץ מתחת ובשמים ממעל, בארץ מתחת הם המים אשר מתחת לארץ ובשמים ממעל היא הנשמה שהיא למעלה מן השמים וראוי אז לצאת, לכך אז יצאו אחר שהוא יתברך מושל למעלה מן השמים. ובמדרש תנחומא (פר' וארא) עשר מכות הללו שלש מהם נעשו על ידי אהרן מכת דם מכת צפרדעים מכת כנים, שלש מהם נעשו על ידי משה מכת ברד מכת ארבה מכת חשך, שלש מהם על ידי הקדוש ברוך הוא מכת ערוב מכת דבר מכת בכורות, ואחת על ידי כולם מכת שחין שנאמר מלא חפניכם פיח הכבשן וזרקו משה השמימה והיה לאבק על כל ארץ מצרים וזה עשה הקדוש ברוך הוא שפרח הפיח על כל ארץ מצרים, מכת דם צפרדע כנים היה בארץ על ידי אהרן ששלט בארץ, מכת ברד ארבה חשך שהיה באויר על ידי משה שכך שולט משה בארץ ובשמים ע"כ. וביאור מדרש זה בא לבאר טעם מופלג מאוד, כי כאשר רצה הקדוש ברוך הוא להביא על המצרים עשר מכות, מפני שמנין עשר מנין כללי כי מספר הפרטי חסר, ולפיכך הביא מספר עשר מכות כדי שלא יהיה המנין של מכות מספר פרטי חסר, ועוד יתבאר זה כמה פעמים. וכאשר תראה כי העולם שהוא כולל הכל נחלק לשלשה חלקים הארץ והשמים ואשר בהם אלו הם שלשה דברים, ואין ספק כי אשר בהם הוא עיקר המציאות, כי ארץ ושמים אינם נבראים כי אם לאשר בהם ועיקר העולם הם הנבראים אשר נמצא בהם, ולפיכך כנגד אלו היו המכות נחלקות. מכות דצ"ך בארץ והיה על ידי אהרן שלא היה גדול כמו משה. ומכות בא"ח על ידי משה בחלק השמים, והכל נחשב בחלק השמים גם מה שהיה באויר, כי גם האויר נחשב בחלק של מעלה ואין נחשב לארץ רק עד עשרה טפחים מן הארץ, ודבר זה מבואר. ושלש מכות על ידי הקדוש ברוך הוא מפני שהם הנבראים שהם בארץ כמו אדם ובהמה והיה הערוב על ידי חיות, וכן דבר בבהמות מכת בכורות באדם, כי הבהמות והאדם הם בישוב הארץ, אבל צפרדעים במים וכן הארבה באויר אינם בארץ, והקדוש ברוך הוא היה פועל בדבר שהוא עיקר העולם דהיינו באדם ובבהמה שהם בישוב העולם והיו מכות שהם על ידי הקדוש ברוך הוא זו למעלה מזו, כי הערוב שהם כל מיני חיות ואינם עם האדם לכך אינם עיקר ישוב העולם, כמו הסוסים חמורים גמלים בקר וצאן שהם כל המינים המשתמשים לאדם, והבהמות אינם עיקר כמו האדם עצמו שהוא העיקר. וכן במכות דצ"ך היה זו למעלה מזו, כי המים הם רחוקים מן היבשה שהוא ישוב העולם, ואחר כך הצפרדעים שאף על גב שהם במים נמצאים בארץ שהוא ישוב גם כן, ואחר כך כנים בארץ עצמה שהיא הישוב, נמצאו כי שלש מכות אלו גם כן מסודר בענין הזה. ובמכת בא"ח הברד הוא קרוב יותר הארץ, כי המכה שהיא קרובה אל מכות האמצעים יותר שייכת אליהם, והארבה שהוא עוף יעופף על פני רקיע השמים הוא יותר רחוק, וכן החושך עוד יותר רחוק מהכל כמו שנתבאר למעלה והכל בסדר. כלל הדבר כי המכות היו נחלקים על ענין סדר הזה, המטה והמעלה ומה שהוא עיקר העולם, ונלקה המטה על ידי אהרן, והמעלה על ידי משה, ומה שהוא באמצע שהוא עיקר על ידי הקדוש ברוך הוא, וכל אחד היה שלש כמו שהתבאר למעלה. ומפני שהמציאות נחלק לשלשה חלקים, ראוי שיהיה כל שלשתן שוים שקולים זה כזה, שהם המעלה והמטה והאמצעי לכך ראוי שיהיו המכות בכלם שוה, ולכך שלש היו ע"י אהרן וג' על ידי משה ושלש על ידי הקדוש ברוך הוא. ובאחת נשתתפו כלם, כי מכת שחין שהיתה בגוף האדם ובגוף הבהמה, ראוי שישתתף בזה משה ואהרן, כי דבר זה אינו דומה לערוב גם לדבר שלא היתה מכת הערוב והדבר בגוף, רק היה מגרה בהם נפש הערוב, והדבר הוא שנטל נפשם מהם בלבד, ולכן באלו לא נשתתף משה ואהרן רק על ידי הקדוש ברוך הוא היה, אבל השחין שהיה בגוף האדם ובגוף הבהמה ראוי שישתתף משה ואהרן עם הקדוש ברוך הוא, שודאי עיקר המכה ראוי שתהיה על ידי הקדוש ברוך הוא כמו שנתבאר למעלה שהיא באדם ובבהמה שהם עיקר הנבראים שהם בארץ, מכל מקום נשתתפו בזה משה ואהרן כי הגוף שהיתה בו המכה הוא מן השמים ומן הארץ. וזה כי האדם נברא מן האדמה, ואין האדם מן האדמה בלבד כי האדם הוא מורכב והרכבתו הוא מן השמים, כי המזג שיש לאדם שהוא מורכב מארבע יסודות הוא פועל השמים כאשר ידוע, ולכך נשתתף משה ואהרן עם הקדוש ברוך הוא.

Maharal Gevurot Hashem 56מהר״ל גבורות ה׳ נ״ו

דבר אחר ביד חזקה שתים וכו'. הנה בא לבאר פסוק זה של ביד חזקה בענין אחר ושתיהם כאחד נכונים שאין פי' אחד סותר האחר. וכאשר תעיין בפסוק תמצא כי בה' מכות ראשונות לא היה הקב"ה מחזק לבו, ואילו בחמשה מכות אחרונות היה הקדוש ברוך הוא מחזק לבו, שמזה תראה כי חמשה מכות אחרונות הם כפולות על הראשונות, וכאשר בא עליהם כפל מכות לא היו יכולים לעמוד והיו שולחים את ישראל, לכך כאשר הגיע לה' אחרונות נאמר ויחזק ה' את לבו שמזה תראה כי המכות כפולות היו על מצרים. וכאשר תעיין תמצא שהמכות היו כפולות לגמרי, שהרי המכה הראשונה מן ה' ראשונות היתה דם, מכה ראשונה מן האחרונות היתה שחין שאין השחין רק תוספת דם, ואין חלוק ביניהם רק שהמכה הראשונה מן ה' ראשונות היא דם בתחתונים, והשחין הוא באדם שהרי האדם הוא התחלת העליונים, שהרי יש בו הנשמה מן העליונים ודבר מבואר הוא. המכה השנית מן ה' הראשונות צפרדעים שרץ הבא מן המים בתחתונים, והמכה השנית מן ה' האחרונות ברד שהוא מן מים העליונים, כדאמרינן בפרק קמא דתענית (ח' ע"ב) ובבראשית רבה בפ' בראשית (פ' י"ב) שהמטר מן מים העליונים וכן הברד בודאי מן מים העליונים הם, שאין חלוק בין מטר ובין ברד שאין ברד רק מטר שנקפא. מכה שלישית מן הראשונות כנים והם שרץ הארץ ומכה שלישית מן האחרונות ארבה, והארבה הוא שרץ העוף דכתיב (ויקרא י"א) כל שרץ העוף ההולך על ארבע שקץ הוא לכם אך את זה תאכלו מכל שרץ העוף את והארבה למינו וכו', הרי כי אף הטהורים נקראים שרץ העוף וכל שכן הטמאים שנקראים שרץ העוף, ואין הבדל ביניהם רק שהכנים הם שרץ הארץ בארץ למטה, וארבה שרץ העוף למעלה מעופף בשמים שאין הארבה משכנו בארץ אלא מעופף בשמים שנאמר (בראשית א') ועוף יעופף על פני רקיע השמים. מכה רביעית מן הראשונות ערוב מן החיות והוא למטה, כנגד זה למעלה החושך, וידוע כי החיות הרעות ממשלתם בלילה ובחושך, כדכתיב בקרא (תהלים ק"ד) תשת חושך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער תזרח השמש יאספון ואל מעונתם ירבצון, ועוד הערוב נקרא ערוב על שם עירוב חיות רעות, והנה החושך גם כן נקרא ערב הפך היום שנקרא בוקר, ופירשו המפרשים כי הלילה נקרא ערב, לפי שבו מתערב הכל ואין הבדל בין דבר לדבר, והבקר נקרא בקר על שם שיכול לבקר בין דבר לדבר, ולפיכך הערוב למטה מן עירוב חיות הרעות דומה אל חושך שהוא עירוב שבא מן שקיעת השמש מלמעלה. המכה החמישית מן הראשונות היה הדבר למטה בבהמות נטילת נשמה, המכה החמישית מן האחרונות היה מכת בכורות נטילת נשמת האדם שהיא מן עליונים. הרי לך ה' מכות הראשונות נגד ה' מכות אחרונות כי התחתונים והעליונים שקולים מצטרפים זה לזה מתחברים זה לזה כאשר ידוע, אין אחד בלא שכנגדו כאשר ידוע מאוד למעיינים, וה' מכות ראשונות מן התחתונים וה' מכות אחרונות מן העליונים. ומפני שהעליונים והתחתונים מתחברים זה לזה דרשו ביד חזקה שתים ובזרוע נטויה שתים כי המכות מצורפים מזדוגים יחד. וכאשר תבין זה תבין למה במכות הראשונות לא היה מחזק לבו ואילו במכות האחרונות היה הקב"ה מחזק לבו, שכל עוד שלא הגיעו המכות למדריגת האדם, שכל ה' מכות הראשונות הם בתחתונים לבד ולא הגיעו למדריגת האדם, כי מדריגת האדם הוא התחלת העליונים, היה פרעה מחזק לבו מעצמו וגובר על המכה עד שחין שהוא באדם בעצמו. ואף על גב שהכנים היו גם כן באדם אין זה באדם לגמרי, שהרי הכנים מן הארץ אבל השחין התחלתו באדם, ומאז לא היה יכול לעמוד אם לא היה הקדוש ברוך הוא מחזק לבו נגד חוזק המכות, כי המכות היו מתחזקים עליו יותר ממה שהיו יכולים לעמוד לכך נגד זה היה הקדוש ברוך הוא מחזק לבו, ומכל שכן במכות אחרונות שהם עוד יותר ממדריגת האדם, אם לא היה הקדוש ברוך הוא מחזק את לבו היה שולח את ישראל לכך הוצרך הקדוש ברוך הוא לחזק את לבו, והנה התבאר לך מדרש זה ותעיין בו היטב כי צריך הוא עיון לעמוד על בוריו.

Maharal Gevurot Hashem 57מהר״ל גבורות ה׳ נ״ז

אלו הן עשר מכות כו'. אם היינו באים לבאר כל ענין המכות מה שאפשר לדבר מזה, היה ארוך הספור מאוד מאוד עד שהיה מביא הביאור לאריכות גדול, לכך תמצא בפרקים הקודמים בביאור בפרשת וארא ובפרשת בא יותר ממה שנתבאר כאן, ועיין למעלה בביאור הפרשה ואין להאריך הנה כי שם הארכנו גם כן מאוד. ואלו מכות נתן רבי יהודה בהם סימנים דצ"ך עד"ש באח"ב, ויש לדקדק מה חדש רבי יהודה בסימן הזה ומה צריך לסימן הזה. ובודאי כאשר ראה רבי יהודה באלו מכות דבר מסודר נתן לסדר שלהם סדר ראוי, וזה שראה כי היה מכת הדם בהתראה ומכת צפרדע בהתראה ומכת כנים בלא התראה, ואח"כ חזר לסדר הראשון מכת ערוב בהתראה ומכת דבר בהתראה ומכת שחין בלא התראה, ואחר כך חזר לסדר הראשון מכת ברד בהתראה ומכת ארבה בהתראה ומכת חושך בלא התראה, ומכה אחרונה שהוא מכת בכורות גם כן בהתראה, ולסדר הזה נתן סימן דצ"ך עד"ש באח"ב. ועדיין צריך עיון אחר שרבי יהודה נתן סימנים בדבר הזה, מוכח שלענין מכוון באו המכות שתים בהתראה ואחת בלא התראה, וכל שכן שיקשה למה היה הדבר כך. ואם אתה אומר שבא כך בשביל ששני פעמים הקדוש ברוך הוא מתרה בהם ואם לא ישמע בשתי פעמים מביא עליהם המכה בלא התראה, אם כן כל שכן שלא יהיה מתרה בו במכה רביעית והחמישית וכל מכות הבאות אחר כך. אמנם כאשר תעיין בכתובים תמצא במכות סדר זה, במכה ראשונה נאמר (שמות ז') לך אל פרעה בבוקר הנה יוצא המימה ונצבת וגו', במכה השניה נאמר (שם) בא אל פרעה ואמרת וגו'. הנה במכה הראשונה לא הרשהו ללכת אל ביתו כי אם כאשר היה פרעה רוצה לצאת המימה יאמר לו התראה, במכה שניה אז הרשהו לבא אליו, במכה שלישית לא נאמר שום דבר שהיתה המכה בלא התראה. בסדר ערוב דבר שחין בערוב נאמר (שם) ויאמר ה' אל משה השכם וגו' כמו שנאמר בדם, בדבר נאמר בא אל פרעה כמו שנאמר בצפרדעים, במכת שחין לא נאמר כלל שהיתה המכה בלא התראה, ובמכת בכורות בעמדו לפני פרעה כאשר קרא להם בשביל מכת חושך נאמרה התראה זאת. הנה נראה נגלה ומבואר שלא במקרה היה הסימן הזה, שהרי בודאי הכתוב עושה הבדל, שכל מכות הראשונות בסדר אחד והשניות בסדר אחד וכן שלש מכות האחרונות, והנה יש ליתן טעם אל סדר הזה. דע כי כאשר רצה הקדוש ברוך הוא להביא המכות על המצרים ובקטנה התחיל ובגדולה כלה, שכבר אמרתי לך כי התחלת המכות הם למטה במדריגה, שאלו התחיל באחרונה היה שולחם מיד ולכך התחיל במכה שהיא למטה במדריגה. והנה המציאות הארץ והמים וכל התחתונים זהו מציאות אחד, עד חלל העולם שהוא ממוצע בין הארץ והשמים וזהו מציאות שני, והשמים אשר הם למעלה מחלל העולם הוא מציאות שלישי. נמצא כי המדריגות הם שלשה התחתונים והעליונים והחלל ביניהם ממוצע בין שניהם, והאדם הוא בחלל שם משכנו ושם ישיבתו. והנה שלש מכות הראשונות דם צפרדע כנים הם בתחתונים, שזהו שנהפך היאור לדם והיאור היה משריץ צפרדעים והארץ כנים. ומכת ערוב דבר שחין לא היתה בתחתונים כלל כי אם בשוכנים בחלל העולם, כמו הערוב מן החיות רעות שוכנים בחלל העולם, לא כמו הצפרדעים וכנים שהם במים ובעפר, אבל הערוב שהם חיות רעות ודבר בבהמות ושחין לאדם ולבהמות הכל בבעלי חיים שהם בחלל העולם, ולא כן הראשונים אין דירתם בחלל, שאין הצפרדעים דירתם רק במים ואין דירת הכנים רק בעפר לא בחלל העולם, שאין נקרא שרץ השורץ על הארץ דירתו בחלל העולם כי אם הבהמה והאדם שאינם שרץ הארץ. ואפילו אם היו הכנים נקראים שהם בחלל העולם מה שאין הדבר כך כלל וכלל, לא שייך שיהיה נקראת מכת כנים בחלל העולם, שהרי המכה היתה לעפר כדכתיב נטה את מטך והך את עפר הארץ וגו'. ושלש אחרונות הם בשמים, כי הברד מן השמים כדכתיב בקרא, והארבה הוא עוף יעופף ברקיע השמים, והחושך שלא ישמש למצרים מאורות השמים הרי הם שלשה מכות אחרונות בשמים, ואחר כך מכת בכורות היא על הכל שהרי היא לנשמת האדם העליונה שהנשמה יש לה מעלה יותר מן השמים. לפיכך יש סדר מיוחד למכת דם צפרדע כנים, וסדר מיוחד למכת ערוב דבר שחין, וסדר מיוחד למכת ברד ארבה חושך בכורות. לכך אמר הכתוב בסדר שלשה מכות הראשונות, במכה הראשונה השכם לא הרשהו ללכת אל ביתו כי אם כאשר יצא פרעה המימה, שזה מורה שאין לו רשות כל כך על פרעה שאינו נכנס לביתו להתרות בו כי אם כאשר יפגע בו, ובשניה הוסיף למשול עליו ולבא אל ביתו ולהתרות בו, ומכל מקום כיון שהיה מתרה בו היה אומר אין אני חפץ במכתך רק שתשמע, ובשלישית היה מכה אותו בלא התראה לגמרי וזה יותר ממשלה עליו להכותו כך בלא התראה. אמנם כל זה לא היה רק במכות שהיו בתחתונים כמו שנתבאר למעלה, וכאשר התחיל במדריגה השניה המכות שהם בחלל העולם, וזאת המדריגה יותר עליונה חזר להתחלת הסדר כבראשונה, וכאשר עוד התחיל במדריגה השלישית שהיה מביא עליו מכות שבאים מלמעלה אז חזר לסדר הראשון, שכל אשר היתה מכה יותר עליונה במדריגה היה המכה גדולה וקשה עליו כמו שנתבאר למעלה וכאלו מתחיל מחדש, ובמקומו נתבאר יותר מזה.

Keli Yekar Shemot 7:17כלי יקר שמות ז׳:י״ז

כה אמר ה' בזאת תדע כי אני ה'. לשון זה נאמר במכה ראשונה של סדר דצ"ך, וכן במכה ראשונה של סדר עד"ש נאמר למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ, וכן במכה ראשונה של סדר באח"ב נאמר בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ. גם מהר"י אברבנאל נתעורר על זה ופירש שפרעה היה חולק על שלושה דברים. האחד הוא מציאות ה' יתברך, כי כיחש בה' ויאמר לא הוא ולא ידעתי את ה' (שמות ה':ב') על כן נאמר במכה ראשונה בזאת תדע כי אני ה'. השניה, שהיה חולק לומר אם תמצא לומר שיש אלוה בנמצא מכל מקום אינו משגיח בשפלים, על זה נאמר כי אני ה' בקרב הארץ. השלישית הוא, שהיה חולק על יכולת ה' יתברך לומר שאינו יכול לשנות הטבע כלל, על זה אמר כי אין כמוני בכל הארץ, כלומר יכול לפעול כחפצו. ואומר אני להוסיף ביאור על דבריו, להכניס כל שלוש מכות תחת סוג אחד, כי שלוש מכות ראשונות באו לאמת מציאות ה' יתברך, לפי שהמצרים אמרו שהיאור הוא אלהיהם אין עוד מלבדו, על כן עשה ה' שפטים באלהיהם להורות שיש גבוה מעל כל גבוה, וכן מסיק בבראשית רבה (פ"ט:ד') הרשעים מתקיימים על אלהיהם שנאמר והנה עומד על היאור שמע מינה שחשבוהו לאלהות, על כן נאמר במכת היאור בזאת תדע כי אני ה' וגו'. ובענין הצפרדעים ששרץ היאור הורה שגם היאור ישרוץ דברים המאמתים מציאות ה' יתברך, כי פרעה היה מחלל ה' ואמר לא ידעתי את ה'. על כן הודיע היאור כי ראוי לקדש השם, כי הצפרדעים קידשו ה' ברבים כדאיתא (פסחים נ"ג:ב') שחנניא מישאל ועזריה מסרו נפשם על קידוש ה' ולמדו קל וחומר מצפרדעים שעלו בתנורים, ולפיכך לא מתו אותם שבתנורים כדמסיק בילקוט פרשה זו (רמז קפ"ב) ובכנים נאמר אצבע אלהים הוא, הרי שבמכה זו גם החרטומים הודו והמליכו שמו יתברך, לומר שמכה זו ממנו יתברך והודאת בעל דין כמאה עדים דמי. ובסדר עד"ש נרמז כי הוא יתברך משגיח למטה בכל פרטי האישים, להוציא מלב האומרים שאין הקדוש ברוך הוא משגיח כי אם על כללות המין ולא בפרטות על כל דרכי איש, ולפי דבריהם הכל נכנס בערבוביא כי אין הבדל בין איש לחבירו ובין עובד אלהים לאשר לא עובדו, על כן בא עליהם הערב בערבוביא. וכתיב והפלתי ביום ההוא את ארץ גושן אשר עמי עומד עליה לבלתי היות שם ערוב, וזה מופת חותך שיש הבדל בין צדיק לרשע ושהקב"ה משגיח על כל פרטי האישים, לכך נאמר שם למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ, לומר שהשגחתי הפרטית גם בתחתונים. וכן במכת הדבר כתיב והפלה ה' בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים, והיינו מצד השגחתו יתברך הפרטית. וכן בשחין שהיה האבק פורח בכל ארץ מצרים, ואף על פי כן הבדיל בין ישראל למצרים, לפיכך לא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה, רצה לומר שלא יכלו לעמוד בויכוח שהיה להם עם משה מפני השחין, כי לכל מכה נתנו סיבה חוץ לזו שלא יכלו לתת סיבה, כי כל המכות באו בפעם אחת על כל מצרים והחרטומים היו בכלל המכה, אבל מכת השחין בא תחילה על החרטומים ואחר כך על כל מצרים, שנאמר כי היה השחין בחרטומים ובכל מצרים, על כן לא יכלו לעמוד בויכוח, כי טען משה עליהם שחטאם גרם להם שלקו תחילה, לפי שעד הנה גרמו החרטומים קישוי לב פרעה בלהטיהם וכזביהם. בסדר באח"ב פירש מהר"י אברבנאל שבאו לאמת יכולת ה' יתברך. ולי נראה שפרעה טען שתי רשויות הם, על כן נאמר במכה ראשונה של סדר באח"ב למען תדע כי אין כמוני בכל הארץ, רוצה לומר אין עוד מלבדו יתברך איזו רשות אחר, מכלל שפרעה טען שיש עוד אלוה אחר ונראין הדברים שטען זה על מזל טלה והשמש, כי מצינו ששלושה מכות היו מונעים אור השמש והמזלות, כי ברדת הברד מסתמא היו השמים מתקדרים בעבים עד שלא יכלו לראות השמש כל זמן ירידת הברד, ובמכת הארבה כתיב ויכס את עין הארץ, היינו השמש כי היא עין הארץ, לפיכך ותחשך הארץ, וכן במכת החושך, וכן מכת בכורות בלילה, וכל זה ראיה שטען פרעה על השמש ומזל טלה שכוחם גם כן גדול, על כן נאמר בברד אשר לא היה כמוהו, וכן בארבה נאמר לפניו לא היה ארבה כמוהו, וכל זה מופת למאמר כי אין כמוני בכל הארץ. וכל שכן מכת בכורים שהוא סימן להכנעת מזל טלה בכור לכל המזלות, ודבר זה מחוור יותר מן פירוש מהר"י אברבנאל, ולשון הכתוב מוכיח האומר כי אין כמוני.

Commentary on Haggadah s.v. ביד חזקהפירוש הגר״א להגדה של פסח "ביד חזקה"

ביד חזקה זו הדבר כו' ובזרוע נטויה זו החרב שהם שני ידים. ודבר הוא כולל ה' ראשונות וחרב שהוא מכת בכורות כולל ה' אחרונות.

R. N"H Wessely, Ruach Chen 12 (pp.210-224)רנ״ה ויזל, רוח חן י״ב (עמ׳ 224-210)

ונאמר כי יש להעיר דברים רבים על ספורי התורה בענין מכות מצרים ותחלואיה, ולא אזכור רק שתי שאלות כוללות הספור כולה. הראשונה אחר שמדתו של השם ב"ה היא להיטיב וכשנפרע מבריותיו מעניש בקל תחלה, ואם לא ישמעו ידונו בחמורה, וכן מחמור לחמור ממנו עד יצדיקו הדין ויעשו כרצון השם. גם הסברא נותנת כן, שאם העונש החמור לא הועיל, מה יועיל הקל הבא אחרי כן. וההיפך אנו רואין במכות מצריים ותחלואיה, דם וצפרדע היו מכות קשות ולא הועילו, מה טעם באה אחרי כן מכת כנים הקלה מהם. וכן ערוב ודבר היו מכות גדולות, ולא נוסרו בהן, מה תועיל שחין הקלה, ואם לא נכנעו מפני הברד והארבה הממיתים, איך אחריהן שלח חשך ויחשיך שאיננו מכת מות. והשאלה השניה התעוררו עליה מפרשי התורה זצ"ל, וביותר הר"י אברבנאל ז"ל, למה התרה על מכת דם וצפרדע קודם בואנה ולא התרה על מכת כנים, ועל ערוב ודבר התרה ולא התרה על מכת שחין, על ברד וארבה התרה ועל חשך לא התרה, וחזר והתרה על מכת בכורות, מי חכם וידע פשר דבר. והר"י אברבנאל ז"ל אמר בשם המפרשים ז"ל שהתרה קודם כולן, אלא שלפעמים קצרה התורה ולא זכרה ההתראה, ולא ישרו דבריהם בעיניו, לפי שבסדר המכות תמיד שתים בהתראה ואחת בלי התראה. ויפה דבר, אלא שגם הוא לא תקן הדבר, ומה שכתב על זה תמצאנו בספרו. ורואה אני שהמחברים ז"ל הולכים על דרך אחד לחלק מכות מצרים לשלש חלוקות, לפי שמצאו בדברי חכמים ר' יהודה היה נותן בהם סימנים דצ"ך עד"ש באח"ב, וחשבו שכל סימן מורה על כוונה מיוחדת, ושלש מכות שבשני הסימנים וד' שבסימן השלישי חוברו יחדו, וע"ז יסדו ביאוריהם ודבריהם, וע"ז יפלו הספיקות הנ"ל. ולפי דעתי אין זאת כוונת התנאים ז"ל כי ממה שנבאר תראה שאין השוות בין המכות שיש בכל סימן מאלה הסימנים, אבל אמתת הענין נגלה לי מדברי המלך ע"ה שאמר שנהג השם עמהם כעם נערים קטנים להזהירם בתעלולים, וכאשר לא שעו אל הקלות באו החמורות, ואם דבריו דומים לחידה, אני אביע חדתו בע"ה, וכבר החילונו לרמוז על זה (פרשה י"א), ועתה נאמר שהדברים האלה היו קבלה ביד המלך ע"ה, והיא שיטת דוד אביו, כי גם המשורר האלהי רמז כן בשירו וכמו שאבאר לפנינו, ואתה הט אזנך ושמע. דע שכפי שיטת המלך ע"ה עשה אדוננו משה ע"ה שתים עשרה מופתים נאמנים במצרים ועל הים להפרע על ידיהן מפרעה ומצריים, ארבעה מהן היה מופתים קלים, ולא באו אלא להוכיחם תוכחת מגולה שישובו מפשעיהם, ואם לא ישובו יביא עליהם מכות קשות, וכשלא שבו על ידי התוכחה, הביא עליהם כל פעם שתי מכות קשות מאד, והיו התוכחות ארבע והמכות שמונה, ובין כולם שתים עשרה, וזה סדרן. התוכחה הראשונה המטה שנהפך לתנין, ואחריה שתי מכות דם וצפרדע, וזהו הסדר הראשון. התוכחה השניה כנים, ואחריה שתי מכות ערוב ודבר, וזהו הסדר השני. התוכחה השלישית שחין, ואחריה שתי מכות ברד וארבה, וזהו הסדר השלישי. התוכחה הרביעית חשך, ואחריה שתי מכות מכת בכורות וטביעת ים סוף, וזהו הסדר הרביעי. ועל ידי ארבעה סדרים אלו לקחו מיד ה' גמול פשעיהם שמרדו בה', שנחלקים גם הם בארבעה סדרים, וכמו שבארנו בדרוש הדם (פרשה י"א), וכן לקחו גמול על מה שהרעו לישראל, שגם רעות אלו נחלקים בארבעה סדרים, ויתבארו בע"ה (פרשה י"ט). ומעתה יש תשובה לשאלה השניה מדוע מקצת המכות היו בהתראה ומקצתן בלי התראה, כי באמת המכות היו כולם בהתראה, וכתובה בתורה אצל כל אחת מהן, זולתי טביעת ים סוף שלא היה אפשר להתרותם שכבר הלכו ישראל מארצם. והנשארים שלא התרה בהן, אינן מכות אלא תוכחות שקדמו לכל סדר וסדר, והן הפיכת מטה לתנין, כנים, שחין, חשך, לפי שלא יתכן להתרות בהם, שהן עצמן התראות ותוכחות ללמדם דעת, וכמו שיתבאר... ואמר למשה ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אותותי ואת מופתי וגו' (שם ז'), ולא ישמע אליכם פרעה ונתתי את ידי במצרים והוצאתי את צבאותי וגו' בשפטים גדולים, וידעו מצרים כי אני ה' בנטותי את ידי וגו' (שם), הזכיר אות ומופת ויד ושפטים גדולים, כי התוכחות הן אותות ומופתים, והמכות הן יד ושפטים גדולים, לפי שבאלה העניש את מצרים. ובספרנו על יסודות הלשון נדבר עליהם, אבל פה נרמוז בקצרה, כי מלת אות יונח גם על דבר הנהוג בטבע, כשיורה על ענין מיוחד, כמו כי אות הוא ביני וביניכם (שם ל"ג), והיה לאות על ידכה (שם י"ג), ויש אותות מצד הנפלאות, כמו ונתן אליך אות או מופת (דברים י"ג), וממין זה היו אותות מצרים כולם נפלאות, ונקראים אותות לפי שרמזו על עניינים אחרים, כמו שאלמדך בכל תוכחה ותוכחה איך רמזה על שני המכות שיבואו אחריה. ומלת מופת על דבר פלא איננו בחקת הטבע, כמו ונתתי מופתים בשמים ובארץ וגו' (יואל ג'), כי ידבר אליכם פרעה לאמר תנו לכם מופת וגו' (שמות ז'), לא שאל אות, אבל שאל על מופת יוצא מהמנהג הטבעי. ולפי שהתוכחות כולן היו מדרכי הנפלאות נקראים אותות ומופתים. אבל מלת יד כשנזכרת על הפורענות יורה על עונש קשה יותר מן הרעות הטבעיות, וכבר בארנו למעלה ענין יד (פסוק י"ז), וכן שפטים הם עונשים כמו שנזכר בספר יחזקאל... ועתה עמוד והתבונן בחכמת התורה ובמליצותיה, אמרה והרביתי את אותותי ואת מופתי בארץ מצרים, והן התוכחות שהיו אותות ומופתים, והודיעה שלא יועילו כלום וזהו שאמרה ולא ישמע אליכם פרעה, והודיעה שבעבור קושי לבבו יצטרך להביא עליו שפטים גדולים בידו החזקה, והם ארבעה סדרי המכות שהביא עליהם, ועל זה אמר ונתתי את ידי במצרים והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל מארץ מצרים בשפטים גדולים, כי על ידי שפטים הגדולים נגאלו ישראל, וזהו וידעו מצרים כי אני ה' בנטותי את ידי וגו', כלומר על ידי היד הגדולה שאשפטם בה, יתנו אל לב וידעו כי אני ה'... ולעולם הסדרים ארבעה, שמונה מכות וארבע תוכחות, אלא שרבותינו מזכירים אותן שהצרו והכאיבו למצריים טרם ששלחום, ולכן לא כללו עמהן המופת הראשון, שלא הצרה אותם, והמכה האחרונה שהיתה אחרי ששלחום, והיא נשנית בפני עצמה ועשרה על הים. ולפי שנוספים שתים, הוצרכה הברייתא למנותן מה הן עשר מכות. ור' יהודה נתן בהם סימנים דצ"ך עד"ש באח"ב, ולא שסדר המכות לסדרים, ושכל סדר רומז על כוונה מיוחדת, וכמו שעשינו אנחנו בסדרי המכות, כי איך יהיה הסדר האחד שלשה, והאחד ארבעה, אלא כדרך ושמתם עשה סימנים לתורה שלא ישכחו, וכמו שעשו סימנים בתלמוד על ההלכות, וכמו הלכתא כאביי ביע"ל קג"ם, והיודע לתת טעם לסימנים כאלה תבא עליו ברכה.

R. N"H Wessely, Yein Levanon Avot 5:5רנ״ה ויזל, יין לבנון אבות ה׳:ה׳

עשר מכות... וחז"ל נתנו להן סימני דצ"ך עד"ש באח"ב, דם צפרע כנים ערוב דבר שחין ברד ארבה חשך מכות בכורות, והאי עשרה נמי למימרא שלא היו פחותין מעשרה, וכנגד עשרה מאמרות שנברא בהם העולם, ולהודיע שנפרע מן הרשעים המאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, אבל פרטיהן יותר מעשרה... והפיכת מטה לתנין לא חשיב למכה? משום שלא היתה כוללת לכל מצרים, אלא חרדא בעלמא לעיני פרעה ועבדיו כי נעשה בהיכל המלך.

R. N"H Wessely, Shirei Tiferet, Intro. to Vol. 3רנ״ה ויזל, שירי תפארת פתיחה לחלק ג׳

ואין המספר הזה ולא הסדר הזה חולקים על משנתו ששנה עשר מכות וכו' ולא על סימן דצ"ך עד"ש באח"ב, כי התנא שונה מכות, ואין הפיכת מטה לתנין מכה, רק חרדה למלך ולשריו, גם לא הרגישו מזה המצריים כי נעשה בהיכל מלך. ולא מנה טביעת ים סוף, לפי שלא נעשה בארץ מצרים, ועליה שנה ועשרה על הים... ולכן דקדק בלשונו שאמר עשר המכות וכו' על המצרים במצרים, כי על המצריים מוציא מכללן מופת התנין שלא היתה המכה, ולא היתה על מצריים, כי אם למלך ולשריו, ומלת במצרים, מוציא מכללן טביעת ים סוף שלא היתה במצרים. וכן סימן דצ"ך וכו' אינו להשוות המדה בין בעלי סימן אחד כמו שחשבו מפרשי התורה ז"ל, אלא סימן בעלמא הוא, כמו כל הסימנים שבתלמוד כמו יע"ל קג"ם וכיוצא... והוא שנחלקו מכות מצרים לארבעה מחלקות הנ"ל, לכל אחת קדמה מופת להתעלל במצרים ולחרפם, ואלה המופתים היו קלים מן המכות שבאו אחריהן לא מכות מות כמוהם רק להתעלל בם ולהכלימם על גאותם, כי היו מכת החכמים בעיניהם וישוב בשמים ילעג למו במופתיו, ויהי להם המופת לתוכחה ולאזהרה כי ישמעו ואם לא ישמעו יביא עליהם משפטים גדולים... ועתה התבונן איך ארבעה המופתים שקדמו לשמנה המכות היו כלם התעללות וחרפה למצרים וביותר באו להכלים גאות החרטומים שהיו מכת החכמים בעיניהם, ועל המופתים אמר ולמען תספר באזני בנך וגו' את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם (שמות י' פסוק י"ב), אחרית הכתוב על המכות וראשיתו על המופתים שהיו גנאי וחרפה כי הוכחנו שעל זה יורה לשון עלל בהתפעל, וכן ויתעללו בה כל הלילה (שופטים י"ט כ"ה), גם נגע העפולים לפלשתים שבאה להכלימם ולחרפם, כאמרו ויך צריו אחור חרפת עולם נתן למו (תהלים ע"ח ס"ה), אמרו כהני הפלשתים ולמה תכבדו את לבבכם כאשר כבדו פרעה ומצרים את לבם, הלא כאשר התעלל בהם וישלחם וילכו (שמואל א' ו' ו'). וכל זה היה בארבעה המופתים, כי מטה שנהפך לתנין לא הזיק לאדם רק הפחיד אותם, וזה כדרך שמפחידים את הנערים. וספרה תורה שכאשר התגאו החרטומים לעשות כמעשה אהרן, ויבלע מטה אהרן את מטותם (שמות ז' פסוק י"ב) והיתה זאת לחרטומים חרפה גדולה, וכמו ששרנו על זה בשיר התשיעי (דף כ"ו ע"א). כנים מופת של חרפה והתעללות וביותר לחרטומים כאמרו ויעשו כן החרטומים וגו' ולא יכלו (שמות ט' פסוק י"ד), ולכלימה גדולה היתה זאת להם, וכמו ששרנו על זה בשיר העשירי (דף נ ע"א וע"ב). שחין מופת של חרפה והתעללות וביותר לחרטומים, וכאמרו ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה מפני השחין (שמות ט' פסוק י"א), וכמו ששרנו על זה בשיר אחד עשר בחוברת הרביעית. חשך מופת של חרפה גדולה, וביותר נכלמו החרטומים כמפורש בדברי שלמה בספר הנ"ל (פרשה י"ו) והמשורר רמז עליה, וכמו שנאמר עוד בפתיחה זו, אלא שמדרך התורה להעלים נפלאות כאלה... ואשר יהל עוד במנין זה הם דברי המשורר האלהי שאמר בתחלת שירו אפתחה במשל פי אביעה חדות מני קדם (תהלים ע"ח פסוק ב'), כלומר אפרש סתומות התורה, כמו שכתבנו בפתיחתנו לחוברת הראשונה (דף ד' ע"א). וכששר בו על מכות מצרים הזכיר קצתן והשמיט קצתן. ותמהו על זה המפרשים ז"ל, גם הראב"ע ז"ל בפירושו לס' תהלים, ואמרו מה שאמרו. והאמת הוא כי על ידי שהשמיט קצתן הביע חדות מני קדם, כי זכר לבד כל מכות שבארבעה הסדרים שמספרן שמנה, והשמיט ארבעה המופתים שהן תנין, כנים, שחין וחשך, ללמדנו שנבדלים מן המכות ושעל כן לא נאמרה בהן התראה בתורה. ועל המופתים הארבעה אמר בתחלת דבריו אשר שם במצרים אותותיו ומופתיו בשדה צען (שם שם פסוק מ"ב), האותות הם המכות, והמופתים הן אותן שקדמו להן... מן הסדר שחדשנו בענין זה נראה מעט בתעלומות חכמה איך משפטי ה' ערוכים ושקולים ושומרים חקם בדרך הקדש כמו ששומרים ארץ ושמים חקות עולם. כי תבין כי הסדר הראשון במים אשר מתחת לארץ, כי מופת התנין הוא התנין אשר ביאור מצרים כנזכר בס' יחזקאל, ואחריו מכת דם ומות הדגה הכל ביאור, ואחריו מכת צפרדע אשר שרץ היאור. הסדר השני בארץ, כי מופת הכנים בעפר הארץ ואחריו מכת הערוב הם חית הארץ ואחריו מכת דבר במקנה הארץ. הסדר השלישי מן הרקיע שהוא האויר מעל לארץ כי מופת השחין היה על ידי פיח הכבשן שזרק משה השמימה ומשם נפל עליהם והיה לשחין, ואחריו מכת ברד גשם וקולות וסער ואש כלם מן הרקיע, ואחריו מכת ארבה עוף המעופף על פני הרקיע ורוח קדים נשא אותו והניחו על אדמת מצרים. הסדר הרביעי ממרומים מעל השמים כי מופת החשך איום מאד שעליו אמר שלח חשך ויחשיך ואיננו בטבע המחשכים הידועים לנו, וחובר לו משלחת מלאכי רעים כנ"ל, ואחריו מכות בכורות ממרומים על ידי מחזות נוראות, כמו שגלה לנו שלמה בחכמתו ושרנו עליו בשיר השנים עשר בחוברת הרביעית כנ"ל, ואחריו מכות הים, שהיו בעמוד אש וענן וכיוצא מן הנפלאות הגדולות ששרנו עליהן בשיר השלשה עשר בחוברת החמשית. סוף דבר הסדר הרביעי נורא מאד אין כדוגמתו בחקות שמים וארץ הנהוגים... והתבונן עוד כי הדברים שהשחיתו המכות מקניני המצריים הכל בהדרגה מקל לחמור ממנו. הסדר הראשון השחית דגת יאורם. רע ממנו הסדר השני שהשחית כל מקנה מצרים. רע יותר הסדר השלישי שהשחית כל עץ כל עשב. רע מכל, הסדר הרביעי שהשחית כל מבחר משפחותיהם ואחרי כן נאבדו מלך ושרים וכל חילו בים סוף.

R. Y"S Reggio Shemot 7:3ר׳ י״ש ריגייו שמות ז׳:ג׳

והרביתי את אתתי ואת מופתי בארץ מצרים – ממה שקראם אותות ומופתים לא יובן אלא שיעשה דברים מחודשים למעלה מן הטבע מבלי שימשך מהם צרה ומכאוב על מצרים, אבל בפסוק הסמוך קראם יד ושפטים גדולים ומשמע מזה שיביא על מצרים עונשים גדולים, גם הודיע שלא ישמע פרעה אל האותות והמופתים. מעתה יש לחקור למה באו כל השמות האלה כאן ומה ההבדל ביניהם. דע כי כל המכות שהביא הקב"ה על המצרים נחלקים לד' סדרים, בכל סדר ג' מכות ואלו הן: הסדר הראשון תנין דם צפרדע, הב' כנים ערוב דבר, הג' שחין ברד ארבה, והד' חשך מכת בכורות וקריעת ים סוף. והד' הסדרים האלה מקבילים אל ארבעת משפטי ה' הרעים הנזכרים ביחזקאל י"ד שבהן דן הי"ת את עולמו, והן דבר חרב רעב חיה רעה, כמו שנשנו באבות (אבות פרק ה' משנה ח') במשנת שבעה מיני פורענות, וכן התוכחות שבפ' בחקותי (ויקרא כ"ו) והעונשים שבשירת האזינו מזי רעב וכו' (דברים ל"ב) כולם הולכים על הסדר הזה, וכשנבא אל כל סדר וסדר שבמכות נפרש ענינם. והנה לכל סדר קדם מופת אחד הנקרא תוכחת ותעלולים, והיא מכה קלה שיש בה מעט צער ובאה להתרות בם שאס לא ישובו יכם אח"כ במכות גדולות ממנה, והתוכחות הללו הן תנין כנים שחין וחושך, ואלה הם שקראם הכתוב כאן אותות ומופתים, כי היו אותות על סדרי המכות הבאים אחריהם, והיו מופתים מצד היותם למעלה מן הטבע. והודיע הי"ת למשה שלא ישמע פרעה אל התוכחות האלה, עד שיביא עליו כל ארבעת סדרי המכות שאמרנו.

Shadal Shemot 7:17שד״ל שמות ז׳:י״ז

ונהפכו לדם: ראיתי להזכיר כאן שיטת ר' נפתלי הירץ וויזל בענין מכות מצרים: כל המכות שהביא הקב"ה על המצרים נחלקות לד' סדרים, בכל סדר שלוש מכות, ואלו הן: הסדר הראשון תנין דם צפרדע, השני כנים ערוב דבר, השלישי שחין ברד ארבה, הרביעי חשך מכת בכורות וקריעת ים סוף; וארבעה סדרים אלה הם כנגד ארבעה משפטים הרעים הנזכרים ביחזקאל י"ד שבהן ה' דן את עולמו, והן דבר, חרב, רעב, חיה רעה; והנה כל א' מהסדרים האלה התחיל במופת אחד שהיה מכה קלה ובא להתרות בם, שאם לא ישובו יכה אותם אח"כ במכות גדולות ממנה, והתוכחות הללו תנין, כנים, שחין וחשך ואלה הם הנקראים אותות ומופתים, כי עם היותם מופתים ומעשה נס, הנה היו לאותות ולסימנים על המכות הבאות אחריהם; ובכל המכות הקדים התראה, ובאלה (תנין, כנים, וחשך) לא התרה בהן, לפי שאינן מכות, אלא תוכחות והתראות על מה שיבוא אחריהן; זו שיטת רנ"ה וייזל, עיין בפירוש החכם י' ש' ריגיו למעלה פסוק ג'. ורשב"ם (למטה פסוק כ"ו) כתב כי משה היה מתרה שתי פעמים בשתי מכות, ובשלישית לא התרה, וכן בכל סדר וסדר, בדם ובצפרדע התרה, ובכנים לא התרה, בערוב ודבר התרה, ובשחין לא התרה, בברד ובארבה התרה, ובחשך לא התרה. ור"י בעל הטורים כתב כי לא התרה בשלישיות, וזהו שאמרו רז"ל (סנהדרין פרק ט' משנה ה') מי שלקה ושנה מכניסין אותו לכיפה, עכ"ל. ורמב"ן כתב שלא התרה אלא באותן שיש בהן מיתה לאדם.

R. S.R. Hirsch Shemot 7:15רש״ר הירש שמות ז׳:ט״ו

אנו מגיעים עתה לתחילתן של עשר המכות. הבה נתחיל את עיוננו בסקירה כללית. רבי יהודה כבר סידר את המכות בשלוש קבוצות: דצ״ך, עד״ש, באח״ב. חלוקה זו לקבוצות ניכרת מאליה מיד מתוך הסיפור עצמו. לשתי המכות הראשונות בכל קבוצה קודמת התראה ברורה, ואילו השלישית בכל קבוצה – היינו, כנים, שחין, וחושך – באה ללא התראה. משמע מכאן שהמכה השלישית באה כעונש, על כך שלא התייחסו כראוי לשתי המכות שקדמו. עיון מדוקדק יותר מגלה הַקְבָּלָה בין שלוש קבוצות אלה, לבין שלוש הבחינות היסודיות של גלות מצרים, אשר הגאולה באה לבטלן. גרות, עבדות, ועינוי. אלה היו החלקים שמהם הורכב הסבל שהביאה מצרים על ישראל (השווה פירוש לעיל א, יד; ו, ו), ובהם מונח חֶטְאָהּ. אותם מצבים – גרות, עבדות, ועינוי – יבואו עכשיו, על ידי המכות, גם על המצרים; כדי להטביע בהם רושם בל יימחה, שהתנשאותם על העם האומלל הזה הייתה ללא הצדקה, וכדי שיחושו על בשרם את מרירות הסבל שהביאו על אלה שנפלו בידם. ״דם״ ״ערוב״ ו״ברד״ הראו למצרים בעליל, שהם עצמם אינם אלא ״גרים״ בארצם שלהם; ולכן כמעט ולא הייתה הצדקה לכך, שיוכלו להתייחס לישראל כ״גרים״ ולשלול מהם את זכויותיהם. ״צפרדע״ ״דבר״ ו״ארבה״ הראו להם, כמה מטעים היו הרעיונות שהביאו אותם לחוש עליונות על העם שהשפילו ל״עבדות״. ״כנים״ ״שחין״ ו״חשך״ היו ״עינויים״, שגרמו למצרים לחוש על גופם, מה פירושה של כניעה למשטר שיטתי של ״עינוי״. מכת בכורות סיימה את סדר המכות, והביאה בסופו של דבר את גאולת ישראל. לפי זה, אפשר לסדר את מכות כדלהלן: גרות עבדות עינוי דם צפרדע כנים ערוב דבר שחין ברד ארבה חושך מכת בכורות כל אחת משלוש קבוצות מכות אלה, נועדה לרפא את המצרים מרעיון השווא, שיש להם הזכות להטיל על הישראלים גרות, עבדות ועינוי. דצ״ך ישיג מטרה זו, בכך שיראה לעין כל את שליטת ה׳ על המים והארץ; עד״ש, בכך שיראה את שליטתו על התושבים החיים בארץ; ובא״ח, בכך שיראה את שליטתו באוויר המקיף את הארץ ויושביה. דם, ערוב, ברד – היינו גרות – ה״גר״ הוא אדם אשר ישיבתו בארץ תלויה ברצונם הטוב של אחרים ובסובלנותם. בטחונה־העצמי של מצרים שאוב מיאורה; שכן הודות ליאור ולעלייתו השנתית על גדותיו, היו המצרים גאים על אדמתם, וחשו נעלים מכל אומה אחרת. הם אף דימו עצמם כבלתי תלויים במתנות שמים, באומרם: ״לִי יְארִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי״ (יחזקאל כט, ג). והנה באמצעות מכת דם, אמר להם ה׳: ״לי יאורך״; אם רצוני בכך, הרי לא רק שיאורכם ייבש, אלא יביא לכם ריקבון במקום ברכות והצלחה, ויקיא אתכם מארצכם. אתם עצמכם ״גרים״ בלבד בארץ הזאת, ותשהו בה רק כל עוד כך הוא רצוני. מכת ערוב הראתה, שרק בגזירת ה׳, מפנות חיות הבר (״ערוב״, היינו ״ערבה״, מדבר) מקום לאדם. אין לה׳ אלא לומר את דברו, וכבר תיפול המחיצה בין אדם לחיה; ואז לא יהיה עוד האדם בטוח אפילו בתוככי ביתו; והחיות תמנענה רגליהן רק מהאזור המיושב באותם האנשים, אשר המצרים רואים בהם עתה זרים חסרי זכויות אזרח. לבסוף, על ידי המטרת הברד, הוכיח ה׳ לַמִצְרִים, לזעזועם הגדול, שאין צורך ליותר מאשר רמז מלמעלה, כדי לגרום למהפך גמור באקלים הארץ. במצרים יורדים מעט מאד גשמים, וכל הלחות שהיא מקבלת באה מהיאור, כך שהמצרים לא ראו מעולם ברד קודם לכן. עתה, רואים הם לפתע שינוי קיצוני במזג האוויר בסביבתם, וסערת הברד הראשונה שהם ראו בעיניהם, באה כאזהרה מבשרת רעות, שהם עלולים למצוא עצמם פתאום חיים בתנאי מזג אוויר שונים לחלוטין. (דבר זה מסביר, מדוע סערת הברד הממשמשת ובאה, הוכרזה להם במילים אלה: ״כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי אל לבך!״ [להלן ט, יד].) צפרדע, דבר, ארבה – היינו עבדות – אדון החש את עצמו נעלה על עבדיו, נתון לדמיון שווא כפול: ראשית, שהוא שייך למין נעלה יותר; ושנית, שהוא נעלה בזכות כוחו ועושרו. והנה הצפרדעים, הנפחדים שביצורים, אשר בדרך כלל נחבאים מעיני אדם במים ובין הקנים; יוצאים עתה ממחבואם ומתפרצים באומץ ובהעזה לתוך מגורי האדם, קופצים בחוצפה על גופם של מושלי הארץ, ובכך ״משחררים״ את רמי הלב מרעיונות העליונות שלהם, בהראותם שאפילו היצורים הקטנים והשפלים ביותר איבדו כל רחש כבוד כלפיהם. ואז מכה דבר, והורג את סוסיהם (אשר בהם נשתבחה ונתפרסמה מצרים), חמוריהם וגמליהם (בהמות המשא הנושאות את רכושם), והמקנה והצאן (המייצגים את עושרם האמיתי). ולאחר מכן בא ארבה, ומכלה את כל היבול שהותירה סערת הברד. כנים, שחין, חושך – היינו עינוי – עתה למדו המצרים מה טיבם של חיים מלאי סבל, כאב ומחסור. לקח זה לבש צורה של כאב וסבל גופניים – הכנים, השחין, ושלושת ימי הכלא והרעב שבאו על מצרים על ידי החושך. כדי לכלוא אדם, אין לה׳ צורך בשלשלאות או בבית כלא. ה׳ כולא את האדם בתוך חשכת הליל: הוא משולל תנועה ואינו מעיז לזוז, ונותר נטוע במקומו ללא מזון, עד שה׳ נותן לו שוב אור.

Malbim Shemot 7:14מלבי״ם שמות ז׳:י״ד

ויאמר ה' אל משה. המכות נחלקו לג' סדרים, כמ"ש ר"י היה נותן בהם סימנים דצ"ך עד"ש באח"ב, ומכה אחרונה שהיא מכת בכורות היא חוץ מן הסדרים, כי תכליתה היה שישלח את ישראל, ואז נתרצה לשלחם, אבל תשע הראשונות לא היה תכליתם לשלח את ישראל כי ה' חזק את לבו שלא יאבה לשלחם, רק היה תכליתם להודיע לכל העולם שיש אלוה, ושהוא משגיח על העולם, ושהוא בעל היכולת מאין כמוהו, ומכל סדר באו שתי מכות בהתראה, והמכה השלישית היתה בלא התראה, ובא הסדר ראשון דצ"ך, לברר מציאות ה', כמ"ש בזאת תדע כי אני ה', וע"ז באו שתי מכות בהתראה, ואחר שחזק לבו בא מכת כנים שלא בהתראה, כי לא היה ענינה לברר איזה ענין, שכבר נתברר מציאות ה' ע"פ שנים עדים, רק בא דרך עונש להכותו מכה של בזיון על שהכביד לבו, ולכן לא התרה בו תחלה, וכן שתי מכות הראשונות מן הסדר השני באו בהתראה, ובאו לברר שה' משגיח גם בארץ, כמ"ש במכת ערוב למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ, ואחר שנתקיים זה ע"י שני עדים בא מכת שחין בלא התראה, כי לא בא לברר דבר רק להכותו מכת בזיון דרך עונש. וכן שתי מכות מן הסדר השלישי באו בהתראה ובאו לברר שהוא בעל היכולת מאין כמוהו כמ"ש במכת ברד בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ, ואחר שנתקיים ע"פ שני עדים בא מכת חשך בלא התראה כי לא בא רק דרך עונש, שרשעים בחשך ידמו. ואחר שנתבררו שלשה העקרים האלה, בא מכת בכורות לכופו שישלח את העם, עוד תדע שבשתי מכות שבכל סדר שבאו בהתראה התרה בו פעם הראשון בבקר בהיותו אצל היאור שחלק לו כבוד אלהות, ותפס תמיד לשון התיצבות התיצב לפני פרעה, שלשון זה מורה שמתחזק נגדו בכח ומכחיש אלהותו, וההתראה הב' נאמר תמיד בא אל פרעה, שצוה שיבא אל ביתו, ולא היה בבקר רק בחצות היום שישב בפלטין שלו וכל שריו וחכמיו לפניו למען יתפרסם ההתראה לכל עמו, ועוד הינם חלוקים שסדר הראשון נעשה ע"י אהרן, וסדר השני נעשה ע"י ה' לבד חוץ ממכת השחין שנעשה ע"י משה ואהרן, וסדר השלישי נעשה ע"י משה, ואחרי ההקדמה הזאת, נבוא לבאר המכות בפרטות, כבד לב פרעה כל התראה היה שלח את עמי ואם אינך משלח התרה בו שיכהו, לבד בהתראת מכת דם שבא בלא תנאי רק חרץ משפטו להכותו, ובאר הטעם כי ידע שכבד לב פרעה אחר שעדיין לא הכהו בשום מכה לא יועיל ההתראה כי יחשוב בלבו דגזים ולא עביד ואף שתתרה בו מאן לשלח העם, ולכן תחרץ עליו מכה זו בלא תנאי.

Cassuto Shemot Intro 7:8 – 11:10קאסוטו הקדמה לשמות ז׳:ח׳ – י״א:י׳

מלבד חלוקה זו לפי צורתן הספרותית של הפיסקות שבפרשה, אפשר להכיר עוד סימני חלוקה אחרת, לפי טיבם של המכות. מבחינה זו הן מתחלקות לזוגות זוגות: הזוג הראשון (דם-צפרדע) שייך אל היאור: הזוג השני (כנים-ערוב) כולל שתי מכות דומות זו לזו. אם נפרש ערוב לפי הפירוש הנראה קרוב ביותר: גם הזוג השלישי (דבר-שחין) כולל שתי מכות דומות זו לזו, האחת בבעלי חיים בלבד, והשניה גם בבני אדם: בזוג הרביעי (ברד-ארבה) באים שני מיני קללה על יבול האדמה: האחרון (חושך-מכת בכורות) כולל שני מינים של חושך, תחילה חושך שלושה ימים על ארץ מצרים, ואחר כך חושך מוות על הבכורות.