Pinechas Impales Zimri and Kozbi in Art/5

EN/HEע/E

Pinechas Impales Zimri and Kozbi in Art

Sources

Bemidbar 25במדבר כ״ה

(א) וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב. (ב) וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן. (ג) וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל. (ד) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח אֶת כׇּל רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַע אוֹתָם לַה' נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ וְיָשֹׁב חֲרוֹן אַף ה' מִיִּשְׂרָאֵל. (ה) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר. (ו) וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִית לְעֵינֵי מֹשֶׁה וּלְעֵינֵי כׇּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. (ז) וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקׇם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ. (ח) וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (ט) וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף. (י) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. (יא) פִּינְחָס‏ בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי. (יב) לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם‏. (יג) וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (יד) וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית זִמְרִי בֶּן סָלוּא נְשִׂיא בֵית אָב לַשִּׁמְעֹנִי. (טו) וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה הַמִּדְיָנִית כׇּזְבִּי בַת צוּר רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית אָב בְּמִדְיָן הוּא. (טז) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. (יז) צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם. (יח) כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם עַל דְּבַר פְּעוֹר וְעַל דְּבַר כׇּזְבִּי בַת נְשִׂיא מִדְיָן אֲחֹתָם הַמֻּכָּה בְיוֹם הַמַּגֵּפָה עַל דְּבַר פְּעוֹר.

Philo, On the Life of Moses I:LVפילון על חיי משה א׳:נ״ה

(300) This, then, was the advice which Balaam gave to Balak. And he, thinking that what he said to him did not want sense, repealed the law against adulteries, and having abrogated all the enactments which had been established against seduction and harlotry, as if they had never been enacted at all, exhorted the women to admit to their favours, without any restraint, every man whom they chose. (301) Accordingly, when licence was thus given, they brought over a multitude of young men, having already long before this seduced their minds, and having by their tricks and allurements perverted them to impiety; until Phinehas, the son of the chief priest, being exceedingly indignant at all that was taking place (for it appeared to him to be a most scandalous thing for his countrymen to give up at one time both their bodies and souls--their bodies to pleasure, and their souls to transgression of the law, and to works of wickedness), undertook a bold and impetuous action, such as was becoming to a young, and grave, and virtuous man. (302) For when he saw a man of his nation sacrificing with and then entering into the tent of a harlot, and that too without casting his eyes down on the ground and seeking to avoid the notice of the multitude, but making a display of his licentiousness with shameless boldness, and giving himself airs as if he were about to engage in a creditable action, and one deserving of smiles--Phinehas, I say, being very indignant and being filled with a just anger, ran in, and while they were still lying on the bed, slew both the lover and the harlot, cutting them in two pieces in the middle, because they thus indulged in illicit connections. (303) When some persons of those who admired temperance, and chastity, and piety, saw this example, they, at the command of Moses, imitated it, and slew all their own relations and friends, even to a man, who had sacrificed to idols made with hands, and thus they effaced the stain which was defiling the nation by this implacable revenge which they thus wreaked on those who had set the example of wrong doing, and so saved the rest, who made a clear defence of themselves, demonstrating their own piety, showing no compassion on any one of those who were justly condemned to death, and not passing over their offences out of pity, but looking upon those who slew them as pure from all sin. Therefore they did not allow any escape whatever to those who sinned in this way, and such conduct is the truest praise; (304) and they say that twenty-four thousand men were slain in one day, the common pollution, which was defiling the whole army, being thus at once got rid of. And when the works of purification were thus accomplished, Moses began to seek how he might give an honour worthy of him who had displayed such permanent excellence to the son of the chief priest, who was the first who hastened to inflict chastisement on the offenders. But God was beforehand with him, giving to Phinehas, by means of his holy word, the greatest of all good things, namely, peace, which no man is able to bestow; and also, in addition to this peace, he gave him the perpetual possession of the priesthood, an inheritance to his family, which could not be taken from it.

Josephus Antiquities 4:6:9-12יוספוס קדמוניות היהודים ד׳:ו׳:ט׳-י״ב

9. Now the young men were induced by the fondness they had for these women to think they spake very well; so they gave themselves up to what they persuaded them, and transgressed their own laws, and supposing there were many gods, and resolving that they would sacrifice to them according to the laws of that country which ordained them, they both were delighted with their strange food, and went on to do everything that the women would have them do, though in contradiction to their own laws; so far indeed that this transgression was already gone through the whole army of the young men, and they fell into a sedition that was much worse than the former, and into danger of the entire abolition of their own institutions; for when once the youth had tasted of these strange customs, they went with insatiable inclinations into them; and even where some of the principal men were illustrious on account of the virtues of their fathers, they also were corrupted together with the rest. 10. Even Zimri, the head of the tribe of Simeon accompanied with Cozbi, a Midianitish women, who was the daughter of Sur, a man of authority in that country; and being desired by his wife to disregard the laws of Moses, and to follow those she was used to, he complied with her, and this both by sacrificing after a manner different from his own, and by taking a stranger to wife. When things were thus, Moses was afraid that matters should grow worse, and called the people to a congregation, but then accused nobody by name, as unwilling to drive those into despair who, by lying concealed, might come to repentance; but he said that they did not do what was either worthy of themselves, or of their fathers, by preferring pleasure to God, and to the living according to his will; that it was fit they should change their courses while their affairs were still in a good state, and think that to be true fortitude which offers not violence to their laws, but that which resists their lusts. And besides that, he said it was not a reasonable thing, when they had lived soberly in the wilderness, to act madly now when they were in prosperity; and that they ought not to lose, now they have abundance, what they had gained when they had little: - and so did he endeavor, by saying this, to correct the young inert, and to bring them to repentance for what they had done. 11. But Zimri arose up after him, and said, "Yes, indeed, Moses, thou art at liberty to make use of such laws as thou art so fond of, and hast, by accustoming thyself to them, made them firm; otherwise, if things had not been thus, thou hadst often been punished before now, and hadst known that the Hebrews are not easily put upon; but thou shalt not have me one of thy followers in thy tyrannical commands, for thou dost nothing else hitherto, but, under pretense of laws, and of God, wickedly impose on us slavery, and gain dominion to thyself, while thou deprivest us of the sweetness of life, which consists in acting according to our own wills, and is the right of free-men, and of those that have no lord over them. Nay, indeed, this man is harder upon the Hebrews then were the Egyptians themselves, as pretending to punish, according to his laws, every one's acting what is most agreeable to himself; but thou thyself better deservest to suffer punishment, who presumest to abolish what every one acknowledges to be what is good for him, and aimest to make thy single opinion to have more force than that of all the rest; and what I now do, and think to be right, I shall not hereafter deny to be according to my own sentiments. I have married, as thou sayest rightly, a strange woman, and thou hearest what I do from myself as from one that is free, for truly I did not intend to conceal myself. I also own that I sacrificed to those gods to whom you do not think it fit to sacrifice; and I think it right to come at truth by inquiring of many people, and not like one that lives under tyranny, to suffer the whole hope of my life to depend upon one man; nor shall any one find cause to rejoice who declares himself to have more authority over my actions than myself." 12. Now when Zimri had said these things, about what he and some others had wickedly done, the people held their peace, both out of fear of what might come upon them, and because they saw that their legislator was not willing to bring his insolence before the public any further, or openly to contend with him; for he avoided that, lest many should imitate the impudence of his language, and thereby disturb the multitude. Upon this the assembly was dissolved. However, the mischievous attempt had proceeded further, if Zimri had not been first slain, which came to pass on the following occasion: - Phineas, a man in other respects better than the rest of the young men, and also one that surpassed his contemporaries in the dignity of his father, (for he was the son of Eleazar the high priest, and the grandson of [Aaron] Moses's brother,) who was greatly troubled at what was done by Zimri, he resolved in earnest to inflict punishment on him, before his unworthy behavior should grow stronger by impunity, and in order to prevent this transgression from proceeding further, which would happen if the ringleaders were not punished. He was of so great magnanimity, both in strength of mind and body, that when he undertook any very dangerous attempt, he did not leave it off till he overcame it, and got an entire victory. So he came into Zimri's tent, and slew him with his javelin, and with it he slew Cozbi also, Upon which all those young men that had a regard to virtue, and aimed to do a glorious action, imitated Phineas's boldness, and slew those that were found to be guilty of the same crime with Zimri. Accordingly many of those that had transgressed perished by the magnanimous valor of these young men; and the rest all perished by a plague, which distemper God himself inflicted upon them; so that all those their kindred, who, instead of hindering them from such wicked actions, as they ought to have done, had persuaded them to go on, were esteemed by God as partners in their wickedness, and died. Accordingly there perished out of the army no fewer than fourteen [twenty-four] thousand at this time.

Yerushalmi Sanhedrin 9:7ירושלמי סנהדרין ט׳:ז׳

מתני' הגונב את הקסווא והמקלל בקסם והבועל ארמית קנאין פוגעין בהן כהן ששימש בטומאה אין אחיו הכהנים מביאין אותו לב"ד אלא פירחי כהונה מוציאין אותו חוץ לעזרה ומפצעין את מוחו בגיזירין זר ששימש במקדש ר' עקיבה אומר בחנק וחכמים אומרים בידי שמים. גמ'... הבועל ארמית – תני רבי ישמעאל זה שהוא נושא נכרית ומוליד בנים מעמיד אויבים ממנה למקום. כתיב וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. מה ראה? ראה את המעשה ונזכר להלכה הבועל ארמית הקנאים פוגעין בהן. תני שלא ברצון חכמים, ופינחס שלא ברצון חכמים. א"ר יודה בר פזי ביקשו לנדותו אילולי שקפצה עליו רוח הקודש ואמרה והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם וגומר.

Targum Yerushalmi (Yonatan) Bemidbar 25:4תרגום ירושלמי (יונתן) במדבר כ״ה:ד׳

And the Lord said to Mosheh, Take all the chiefs of the people, and appoint them for judges, and let them give judgment to put to death the people who have gone astray after Peor, and hang them before the word of the Lord upon the wood over against the morning sun, and at the departure of the sun take them down and bury them, and turn away the strong anger of the Lord from Israel.

ואמר ייי למשה סב ית כל רישי עמא ומני יתהון דיינין וידונון דינין דקטולין ית עמא דטעו בתר פעור ותצלוב יתהון קדם מימרא דייי על קיסא קבל שמשא בקריצתא ועם מטמוע שימשא תחית יתהון ותקברינון ויתוב תקוף רוגזא דייי מישראל.

Rashi Bemidbar 25:8רש״י במדבר כ״ה:ח׳

אל הקבה means TO THE TENT. אל קבתה means IN HER STOMACH, similar to (Deut 18:3): "And the two cheeks and the maw (והקיבה)". He miraculously struck exactly at Zimri's male and her female parts so that everyone could plainly perceive that he had not killed them without just cause. Many other miracles, too, were wrought for him, as is related there (Sanhedrin 82b).

אל הקבה – אל האהל. אל קבתה – כמו והקבה, כיון בתוך זכרות של זמרי ונקבות שלה וראו כולם שלא לחנם הרגו והרבה ניסים נעשו לו וכו' כדאית' התם (בבלי סנהדרין פב.).

Rashbam Bemidbar 25:8רשב״ם במדבר כ״ה:ח׳

אל הַקֻּבָּה INTO THE TENT: [The word הַקֻּבָּה] means tent, [while the similar word at the end of the verse,] קֳבָתָהּ, means "her stomach," like the word (Deut. 18:3) "והקֵבָה – and the stomach."

הקבה – עניין אהל. קבתה – כמו והקבה (דברים י"ח:ג').

Ibn Ezra Bemidbar 25:8אבן עזרא במדבר כ״ה:ח׳

אל הקבה – כמו האהל, וכן קרוב בלשון קדר, ואם יש מעט הפרש בין צורות האהל והקבה. וידקר – כמו ודקרני בה (שמואל א ל"א:ד'). אל קבתה – בקבה שהיתה שם עם אחי זמרי. ויש אומ', כי קבתה – מגזרת הזרוע והלחיים והקבה. גם יש דרך דרש, שנעשו עשרה נסים לפינחס, רק הכתוב לא הזכירם.

R. Yosef Bekhor Shor Bemidbar 25:6ר׳ יוסף בכור שור במדבר כ״ה:ו׳

[ויקרב אל אחיו את המדינית – האחרים הנכשלים היו {הולכים} אל הקובות של אותם זונות, והוא הביאה בתוך המחנה והקריבה בתוך אחיו, ונעשה אהלו קובה של זונה, והעיז פניו בפרהסיא, ושם הרגו פנחס. הגה"ה.]

Chizkuni Bemidbar 25:6חזקוני במדבר כ״ה:ו׳

ויקרב אל אחיו את המדינית לשון הפעיל מענין שכיבה כמו ואבימלך לא קרב אליה ואקרב אל הנביאה. והמה בכים על שאמר משה הרגו איש אנשיו והוקשה להם להרוג את קרוביהם.

Ramban Bemidbar 25:5רמב״ן במדבר כ״ה:ה׳

והנכון בעיני בענין הפרשה, כי מתחלה נאמר (בפסוק ג) ויצמד ישראל לבעל פעור ויחר אף ה' בישראל, כי יצא הקצף מלפני ה' החל הנגף. והשם ברחמיו אמר למשה, שישפטו השופטים ויתלו הנצמדים ולא יספה האף צדיק עם רשע, ומשה צוה כן לשופטים. וכאשר נאספו כל העדה פתח אהל מועד לעשות כדבר משה ועוד הנגף הווה בהם, והנה העז השמעוני הזה ויקרב אל אחיו את המדינית למרוד במשה ובשופטים ולעשות כן בפרהסיא, כי נשיא וגדול היה ורבים עוזרים לו, או כמו שאמרו רבותינו (סנהדרין פב א) שאמרו לו שבטו אנו נדונין מיתה ואתה שותק. והנה התחילו משה והשופטים לבכות, ויעמד פנחס ויפלל ותעצר המגפה. ולא נדון אחד מכל העם ביד השופטים, כי השם אמר (פסוק ד) והוקע אותם וישוב חרון אף ה' מישראל, וכבר שב אפו, ולכך לא הזכיר הכתוב "ויעשו כן שופטי ישראל". ויתכן שתהיה כוונת האגדה הנזכרת, לומר שיהיו ההרוגים לפי המצוה יותר מחמש עשרה רבוא, לומר שהיו החוטאים רבים, אבל חסך עליהם ענין פנחס. והנה נשארו מן הנצמדים והקב"ה השמידם אחר כן טרם עברם את הירדן, זהו שכתוב (דברים ד ג ד) כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ה' אלהיך מקרבך ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום.

Abarbanel Bemidbar 25:1אברבנאל במדבר כ״ה:א׳

ואמנם אמר השם למשה קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה' נגד השמש המתרגם פירשו שיקח את כל ראשי העם אותם שחטאו והיו חייבים בדבר ההוא ויתלה אותם על עץ בפרהסיא. וחכמי הקראים אמרו קח את כל ראשי העם שיקח עמו הראשים כדי לעשות משפט בנצמדים. ופרשו והוקע אותם מוסב לנצמדים. והטעם שיחפור בארץ ויכניסם שם עד חצי גופם וכן היו המוקעים בני רצפה. והנכון בעיני הוא שהאל יתברך בראותו הפשע הגדול הזה שנעשה בישראל בפרהסיא וששרי העם ושוטריו לא היו מוחים בדבר ולא מוכיחי' ומענישי' את החטאים בנפשותם. אמר למשה ראוי הוא לעשות על זה משפט גדול לא לבד לנצמדים לבעל פעור אבל על כל שרי ישראל שנעשה בתוכם ולעיניהם ואין איש שם על לב. וכאלו בדרך עצה אמר למשה אם תרצה להציל את ישראל מן הכליה המוחלטת קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה' נגד השמש רוצה לומר שיתקע את החרב בבטנם ויהרגם בפרסום כמו שהם חטאו בפרסום. וכאשר תעשה זה בשרים ישוב חרון אף ה' מישראל ולא יעניש ויכלה את כל העדה כרגע. וכאשר הבין משה כוונת השם לא היה לו להרוג את ראשי העם להיותם נצמדים לבעל פעור אלא מפני שלא עשו משפט בחטאי' ובמורדים אמר אל הראשים ההם הרגו איש אנשיו ממשפחתו ויתר משרתיו הנצמדים לבעל פעור ולא תהיו עוד מתרשלים בדבר המשפט פן עליכם יהיה הזעם. הנה התבאר שמרע"ה לא עבר על הצווי האלהי. ומה הוא והוקע אותם. כי משם לקח פנחס להרוג את זה בחנית. והותרה השאלה הכ"ה. והנה חז"ל זכרו רבים שנהרגו על זה. אבל הרב רבי משה בר נחמן כתב ע"ד הפשט שראשי העם נקבצו פתח אהל מועד ונזדרזו לקיים מצוות ה' באנשיהם. ובזה בא זמרי עם המדינית ובא פנחס אחריהם ודקרם ותעצר המגפה. והשופטים לא דנו עוד שום חוטא כי חשך ממות נפשם ענין פנחס ונשארו מן הנצמדי' רבים שנשמדו אחר כך טרם עברם את הירדן וכמו שאמר כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ה' אלהיך מקרבך ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום ונכון הוא. ואמר והנה איש מבני ישראל בא וגומר להגיד שכן עשו כל הראשים משפט באנשיהם חוץ מאחד שלא עשה משפט באנשיו. אבל הוא בעצמו בא ויקרב מדינית אחת לפני אחיו ולפני משה ולפני כל העדה בהיות כלם בוכים פתח אהל מועד. ומתפללים לשם יתברך שלא ישפוך עליהם חרון אפו. והפרוץ ההוא לא נרתע מבכית העם ולא ירא אלהים ולא כסתה כלימה פניו ממשה רבינו ומיתר השרים שהיו מבערים את הרע מקרבם. ובאותו פרסום ופומבי גדול בעל את המדינית בהיותו הוא נשיא בית אב לשבט שמעון והיה מתיר לכל אנשי שבטו לעשות כן. וכאשר ראה זה פנחס עם היותו בלתי מלומד למלחמה כי לא נסה ללכת באלה לא המתין שהיה בן אלעזר בן אהרן הכהן אבל קם מתוך העדה הבוכים פתח אהל מועד ויקח רומח בידו כי קנא לה' בכל איברי גופו שהם רמ"ח איברים התעורר ובא אחר איש ישראל אל הקבה שהוא האהל הנמתח כקובה וידקור הרומח בבטן שניהם רוצה לומר של איש ישראל ושל האשה המדינית אל קבתה שהוא בטנה ואצטומכתה כי כן צוה השם והוקע אותם. וידמה שבשעת המשגל בא עליהם וידקור את שניהם בפעם אחת בדקירה אחת. ובפעל הזה המגפה נעצרה מישראל שכבר היו מתים בה כ"ד אלף ורובם היו משבט שמעון כי פלס ומאזני משפט לה' וכל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור כמו שאמר משה השמידו ה' אלהיך. והדבקים באלהיהם נשארו חיים כי לא היתה המגפה ההיא חולי מתדבק אלא עונש ישר ומשפט אלהי.

Shadal Bemidbar 25:6שד״ל במדבר כ״ה:ו׳

ויקרב אל אחיו את המדינית: להתפאר בה ולהראות להם מי האשה אשר מצא לו, שהיא בת נשיא מדין, ואחר שהקריבה לפני אחיו, חזר עמה לאחוריו אל הקבה להשתעשע עמה. והנה הקבה היתה של האשה המדינית, וזה טעם ואת האשה אל קבתה (לדעתי ונגד הטעמים); וסיפר הכתוב זה להגיד שבחו של פינחס, שלא נתירא מבוא בין המדינים להרוג בת נשיאם. והנה קודם שיתחילו השופטים לדון ולהרוג, בא זמרי, ופינחס הרגו, ומיד נעצרה המגפה, והשופטים לא הוצרכו עוד לעשות משפטם, כי לא נאמר קח את כל ראשי העם, אלא למען ישוב חרון אף ה' מישראל, וכבר שב על ידי פינחס.

Hoil Moshe Bemidbar 25:4הואיל משה כ״ה:ד׳

קח את כל ראשי העם – נכון ג"כ הפירוש הנהוג קח את כל ראשי העם ודון דין והוקע החוטאים, אבל מצאנו בפסוקים הקודמים שקורא לחוטאים בשם העם, וכן אמרו רז"ל אין העם אלא רשעים (הביאו רש"י בשם ספרי על פסוק ויהי העם כמתאוננים בפר' בהעלותך) וקרוב למה שכתבתי אני למעלה (כ"ג ט') על שם עם. ואם מצאנו ויירא העם את ה' (פר' בשלח) לפי דרש חז"ל ר"ל שאפילו הפחותים שבהם בראותם קריעת ים סוף יראו את ה'. א"כ ראשי העם אולי הם המתחילים בעבירה, והעושים אותה זדון כזמרי, ובכן כינוי אותם מוסב לראשי העם עצמם.