<figure class="thumb"><a href="Akeidat Yitzchak in Art" data-aht="page"><img src="/Media/1Bereshit/22/Akeidat Yitzchak in Art/Caravaggio.jpg"/></a><figcaption>(<a href="Akeidat Yitzchak in Art" data-aht="page">הקליקו לנושא זה באמנות</a>)</figcaption></figure>
−
<p>The story of Akeidat Yitzchak, in <a href="Bereshit22-1-19" data-aht="source">Bereshit 22</a>, is one of the most famous narratives in Torah, and also one of the most troubling. The chapter opens with Hashem's command to sacrifice Yitzchak, proceeds to detail Avraham's dutiful compliance, and then climaxes with the angel preventing Avraham from carrying out the act.  What, though, was the ultimate purpose of the entire experience?</p>
+
<h2>ניסיון למי?</h2>
−
<p>From the outset, the text appears to define the episode as a "test" ("וְהָאֱלֹהִים <b>נִסָּה</b> אֶת אַבְרָהָם").  Furthermore, the declaration at the end of the trial, "<b>Now</b> I know that you are God-fearing" ("<b>עַתָּה</b> יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה"), would seem to support such a reading.  Yet, if we grant that God is omniscient and was well aware of how committed Avraham was to Him, was there really any need for the traumatic experience of the Akeidah to ascertain the depth of Avraham's allegiance?  Moreover, had Avraham not already demonstrated his dedication and loyalty to Hashem on multiple previous occasions?  What prompted the need for an additional proof at this particular juncture, toward the end of Avraham's career?  And if Hashem had no need for this test, for whom then was it intended?  What lessons was it supposed to teach Avraham, Yitzchak, their society, or subsequent generations?</p>
+
<p>סיפור עקידת יצחק, ב<a href="Bereshit22-1-19" data-aht="source">בראשית כ״ב</a>, הינו אחד הסיפורים המפורסמים ביותר בתורה, וכן אחד  המטרידים ביותר שבה. הפרק נפתח בציוויו של ה' לאברהם להקריב את יצחק בנו, ממשיך בתיאור ציותו הטוטאלי של אברהם, ומגיע לשיאו כאשר מלאך מונע בעד אברהם לבצע את המעשה. מהי, אם כן, מטרתה הסופית של הפרשה כולה?</p>
+
<p>בפתיחת הסיפור, נראה כי הטקסט המקראי מגדיר את הפרשה כניסיון ("וְהָאֱ-לֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם"). יתר על כן, נדמה כי ההצהרה בסוף הפרשה ("עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱ-לֹהִים אַתָּה") תומכת בקריאה זו. אולם, במידה ואנו מניחים כי ה' יודע כל ולכן מודע לחלוטין לנאמנותו של אברהם אליו גם ללא אותו הניסיון, האם החוויה הטראומטית של העקידה הייתה באמת הכרחית על מנת לבדוק את עומק נאמנותו של אברהם? יתרה מכך, האם אברהם לא הוכיח את נאמנותו זה מכבר במספר מקרים? מה עורר את הצורך להוכחה נוספת דווקא בנקודה זו בזמן, לקראת סוף הקריירה של אברהם? יתר על כן, במידה ואנו פועלים תחת ההנחה כי ה' לא היה צריך את הניסיון הזה, למי הוא היה מיועד? אלו לקחים אמורים אברהם, יצחק, החברה והדורות הבאים להפיק מן הסיפור הזו?</p>
−
<h2>Can Hashem Go Back on His Word?</h2>
+
<h2>האם ה' יכול לחזור בו מדבריו?</h2>
−
Many medieval commentators were troubled by an additional theological question:  Is it possible that Hashem would retract a command?  How can Hashem direct Avraham to sacrifice Yitzchak, only to subsequently instruct him to refrain from fulfilling this very order?<fn>The question is raised already in <a href="BereshitRabbah56-7" data-aht="source">Bereshit Rabbah</a>, where R. Acha has Avraham express his bewilderment: "אֵין הַדְּבָרִים הַלָּלוּ אֶלָּא דְבָרִים שֶׁל תֵּמַהּ, אֶתְמוֹל אָמַרְתָּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע, חָזַרְתָּ וְאָמַרְתָּ קַח נָא אֶת בִּנְךָ, וְעַכְשָׁיו אַתְּ אָמַר לִי אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר, אֶתְמְהָא".</fn>  Might this not pave the way for people to dismiss all Divine directives as being subject to change, or to suggest that the Torah is not eternally binding and that Hashem might replace it with a new one?  This issue was particularly vexing for medieval Jewish exegetes living under Islamic dominion, as their Moslem interlocutors were wont to point to the Akeidah as an example of how God might revoke His commands or even abrogate the whole Torah.
+
<p>פרשנים רבים בימי הביניים היו מוטרדים משאלה תיאולוגית נוספת: האם אפשרי שה' יחזור בו מפקודותיו? כיצד ה' יכול לצוות את אברהם להקריב את יצחק, ולאחר מכן לצוות אותו שלא למלא את אותה הפקודה בדיוק?<fn>שאלה זו עלתה כבר ב<a href="BereshitRabbah56-7" data-aht="source">בראשית רבה</a>, שם רבי אחא מציג את הפתעתו דרך מילותיו של אברהם: "אֵין הַדְּבָרִים הַלָּלוּ אֶלָּא דְבָרִים שֶׁל תֵּמַהּ, אֶתְמוֹל אָמַרְתָּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע, חָזַרְתָּ וְאָמַרְתָּ קַח נָא אֶת בִּנְךָ, וְעַכְשָׁיו אַתְּ אָמַר לִי אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר, אֶתְמְהָא".</fn> האם אפשרות כזו פותחת פתח לכך שאנשים יפטרו את כל פקודות ה' בטענה כי הן אינן מוחלטות, או אפילו להציע כי התורה אינה מהווה ברית נצחית וכי ה' יכול להחליפה באחרת? סוגייה זו הטרידה במיוחד את הפרשנים היהודים בימי הביניים אשר חיו תחת שלטון מוסלמי, מאחר ובני שיחם המוסלמים השתמשו תכופות בסיפור העקידה כהוכחה לכך שה' יכול לחזור בו מדבריו, ואפילו לבטל את התורה כולה.</p>
−
<h2>Is Child Sacrifice not an Abomination?</h2>
+
<h2>האם הקרבת ילד אינו מעשה תועבה?</h2>
−
<p>While the above questions occupy the attention of earlier commentators, it is undoubtedly a third concern regarding the morality of the Divine command which most troubles modern sensibilities.  While traces of this issue may be found already in Midrashic literature,<fn>See <a href="BereshitRabbah56-4" data-aht="source">Bereshit Rabbah</a> (and, in greater detail, <a href="Tanchuma4" data-aht="source">Tanchuma 4</a>), which presents the Satan challenging Avraham: "אָמַר לוֹ: לְמָחָר אוֹמֵר לְךָ שׁוֹפֵךְ דָּם אַתְּ חַיָּב, שֶׁשָּׁפַכְתָּ דָּמוֹ שֶׁל בִּנְךָ".</fn> it rarely engages most medieval exegetes, and it was only with the dawn of the modern era that it began to take center stage in most analyses of the story.<fn>This highlights how issues which are burning questions for one generation of commentators do not necessarily bother those of another.  Cultural, historical, and polemical factors all influence not only how we understand a story, but even the very questions and principles we assume lie at its core.<br/> In the case of the Akeidah, it is possible that the difference in focus stems from varying attitudes towards martyrdom. In medieval times, many Jews were forced to martyr either themselves or their children in the face of forced conversions. As such, they were less bothered by how Avraham could comply with Hashem's request.  Some even questioned why they themselves were not perceived as more God-fearing than Avraham. After all, ultimately, Avraham only offered up a ram, while they actually sacrificed their loved ones.<br/>For many medieval Jews, the burning question was not the morality of the command to give up one's son, but rather why Hashem interceded to prevent the martyrdom only in the case of Avraham and not in their own times. This sentiment is captured by the words of an elegy (זולת לשבת לפני שבועות ולפני תשעה באב) over the massacres of the 1096 Crusade: "טרם היה אזרחי כזרז יחידו לעקדה, ישמיעוהו מן השמים: אל תשלח ידך להשמידה. כמה עתה נשחטים בנים ובנות ביהודה, לא חש להושיע טבוחים ושרופים על מוקדה".  For further analysis of the relationship between medieval martyrdom and understandings of the <i>Akeidah</i>, see S. Spiegel, "מאגדות העקידה: פיוט על שחיטת יצחק ותחייתו לר' אפרים מבונא" in "ספר היובל לכבוד אלכסנדר מארכס" (New York, 1950): 471-547 and A. Sagi, יהדות: בין דת למוסר (Tel Aviv, 1998): 257-267.<br/>A second possible explanation for the difference in focus might relate to differing conceptions of morality in medieval and contemporary times.  The concept of "individual morality" is a fairly modern one.  In medieval times, it was much more accepted that there was no ethic independent of religion, and thus more obvious that whatever God declared must by definition be moral and just.  Contemporary trends are less inclined to take this for granted.</fn></p>
+
<p>בעוד השאלות לעיל העסיקו רבות את הפרשנים המוקדמים, אין ספק שהן בעלות חשיבות משנית לפרשנים וקוראים עכשוויים יותר, אשר מוטרדים בעיקר בשאלת המוסריות של הציווי הא-לוהי. בעוד ניתן להבחין ברמיזות לסוגייה זו כבר בספרות המדרשית,<fn>ראו <a href="BereshitRabbah56-4" data-aht="source">בראשית רבה</a> (ובפירוט רב יותר <a href="Tanchuma4" data-aht="source">תנחומא ד׳</a>) אשר מציגים את השטן מאתגר את אברהם: "אָמַר לוֹ: לְמָחָר אוֹמֵר לְךָ שׁוֹפֵךְ דָּם אַתְּ חַיָּב, שֶׁשָּׁפַכְתָּ דָּמוֹ שֶׁל בִּנְךָ".</fn> היא צפה רק לעיתים נדירות אצל פרשני ימי הביניים, ורק בתחילת העידן המודרני היא מתחילה לתפוס מקום מרכזי ברוב הניתוחים של הפרשה.<fn>רעיון זה מדגיש לנו כיצד סוגיות בוערות אצל דור אחד של פרשנים לא בהכרח מטרידות את הדור שאחריו. מכאן צומחת הבנה כי התרבות, ההיסטוריה והדיונים המתרחשים בתקופתנו, כולם משפיעים לא רק על הבנתנו את הסיפור המקראי, אלא אף על השאלות והנחות היסוד שאנו מניחים שנמצאים בבסיסו של סיפור זה.<br/>במקרה של סיפור העקידה, ישנה אפשרות כי ההבדלים בגישתם של הפרשנים השונים נובעים מתוך גישות שונות כלפי קידוש ה'. בימי הביניים, יהודים רבים בחרו להיהרג או שילדיהם יהרגו ולא להמיר את דתם. טבעי כי תחת הנסיבות הללו הם הוטרדו פחות מהשאלה כיצד אברהם יכל לבצע את צו ה'? היו אפילו כאלו שהציבו שאלות כגון, מדוע הם עצמם לא נחשבו ליראי ה' כאברהם, שכן אברהם בסופו של דבר רק הקריב איל ואילו הם באמת נאלצו להקריב את יקיריהם?<br/>בשביל יהודים רבים בימי הביניים, השאלה הבוערת לא היתה שאלת המוסריות של הקרבת ילד, אלא דווקא, מדוע ה' התערב ומנע את העקידה רק במקרה של אברהם ולא במקרים שארעו בתקופתם? תחושה קשה זו מבוטאת היטב במילות הקינה (זולת לשבת לפני שבועות ולפני תשעה באב) על הטבח שארע במסע הצלב הראשון בשנת תתנ"ו (1096): "טרם היה אזרחי כזרז יחידו לעקידה, ישמיעוהו מן השמים: אל תשלח ידך להשמידה. כמה עתה נשחטים בנים ובנות ביהודה, לא חש להושיע טבוחים ושרופים על מוקדה." לניתוח מעמיק יותר בדבר היחס שבין קידוש ה' בימי הביניים לבין הבנתם של בני התקופה את סיפור העקידה, ראו ש. שפיגל "מאגדות העקידה: פיוט על שחיטת יצחק ותחייתו לר' אפרים מבונא" ב"ספר היובל לכבוד אלכסנדר מארכס" (ניו יורק, תש"י): 471-547, וא. שגיא "יהדות: בין דת למוסר" (תל אביב, תשנ"ח): 257-267.<br/>הסבר אפשרי נוסף להבדל בדגש המרכזי בתקופות השונות יכול להתמקד בהבדלים שבתפיסת המוסריות בין ימי הביניים למודרנה. הרעיון של "מוסר אינדיווידואלי" הינו רעיון מודרני במהותו. בימי הביניים, התפיסה כי אין מערכת אתית חיצונית לדת הייתה מקובלת הרבה יותר, ולכן היה ברור יותר שכל ציווי א-לוהי הוא מוסרי בהכרח. הבנה זו נעשתה לפחות מובנת מאליה בעידן המודרני.</fn></p>
−
<p>Simply formulated, the question is: How can a just and ethical God, who later in the Torah denounces murder and the revolting practice of child sacrifice,<fn>See <a href="Devarim12-31" data-aht="source">Devarim 12:31</a> where Hashem refers to child sacrifice as an abomination, and <a href="Vayikra18-21" data-aht="source">Vayikra 18:21</a> where He prohibits the giving of one's children to the Molekh, usually understood as a cult of child sacrifice.  See, however, <a href="Giving One's Seed to Molekh" data-aht="page">Giving One's Seed to Molekh</a>, for other understandings of the prohibition.</fn> demand of Avraham to kill his child?  Furthermore, why did Avraham comply without even questioning the directive?  Did it not behoove Avraham to, at the very least, protest as much as he did when Hashem revealed His plan to destroy the wicked inhabitants of Sedom?<fn>The question is movingly formulated by Yochanan HaKohen, a liturgical poet of the seventh century.  He depicts Hashem trying to find a partner for His daughter, the Torah.  When Avraham is suggested as a possible match, The Torah rejects him, saying:<br/>
+
<p>מנוסחת בפשטות, השאלה היא: כיצד א-לוהים מוסרי וישר, אשר מאוחר יותר בתורה מגנה רצח וכן את הנוהג המקומם של הקרבת ילדים,<fn>ראו <a href="Devarim12-31" data-aht="source">דברים י״ב:ל״א</a>, שם ה' מתייחס להקרבת ילדים כתועבה, וכן <a href="Vayikra18-21" data-aht="source">ויקרא י״ח:כ״א</a> שם ה' אוסר לתת ילדים למֹּלֶךְ, אשר מפורש בדרך כלל ככת של הקרבת ילדים. אולם, ראו, <a href="Giving One's Seed to Molekh" data-aht="page">נתינת צאצאים למֹּלֶךְ</a>, להבנות אחרות של איסור זה.</fn> יכול לצוות את אברהם לשחוט את בנו יצחק? יתר על כן, מדוע אברהם נענה לציווי ללא התנגדות? האין זה יאה שאברהם יביע, לכל הפחות, התנגדות מרובה ככל שהביע כאשר ה' גילה לו את כוונתו להשמיד את העיר סדום?<fn>שאלה זו מנוסחת באופן מרגש במיוחד על ידי יוחנן הכהן, משורר ליטורגי בן המאה השביעית. הוא מתאר את ה' כמחפש שידוך לבתו, התורה. כאשר אברהם מוצע כמועמד, התורה דוחה אותו במילים הבאות:<br/> עָנְתָה אָמוֹן לְדָר בַּמְּרוֹמִים / יָדַעְתִּי גַּם אֲנִי כִּי הוּא טוֹב והוֹלֵךְ תָּמִים<br/>אֲבָל עַל יְחִידו לֹֹא קָנָה רַחֲמִים / וְשָׁלַח יָד כְּאַכְזָר לִשְׁפֹּךְ דָּמִים<br/>וְכָל כָּךְ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנָךְ בְּלֵב תָּמִים / וּבָטוּחַ כִּי אַתָּה טוֹב וּמָלֵא רַחֲמִים<br/>אֲבָל הָיָה לוֹ לְהִתְחַנֵּן לְפָנֶיך וּלְבַקֵּשׁ רַחֲמִים / וְלַחֲשׂוֹךְ יְחִידוֹ מֵאֵשׁ פֶּחָמִים<br/>הוּא לֹא רִיחֵם לוּלֵי רִחַמְתָּה בַּעַל הָרַחֲמִים.<br/>לדיון מורחב בשיר, ראו א. שפיר <a href="https://www.biu.ac.il/JH/Parasha/vayerah/sha.html">מבט שונה על עקדת יצחק</a>.</fn> במונחים כלליים יותר, הסיפור של עקידת יצחק מציף את התהייה: מהו הדבר הנכון לעשות כאשר המוסריות האנושית, או אפילו המערכת המוסרית של התורה עצמה, מתנגשת עם צו א-לוהי?</p>
For a discussion of this poem, see A. Sapir, <a href="https://www.biu.ac.il/JH/Parasha/vayerah/sha.html">מבט שונה על עקדת יצחק</a>.</fn>  Or, in more general terms, the story of the Akeidah makes one wonder: What is the proper course of action when human conceptions of morality, or even the Torah's own ethical system, conflict with a Divine command?</p>
−
<h2>Additional Questions</h2>
+
<h2>שאלות נוספות</h2>
<ul>
<ul>
−
<li>"<b>וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"</b> – This opening phrase appears redundant, as the logical assumption of the reader is that a story follows the preceding one.  Is the Torah highlighting the connection between Chapters 21 and 22?  Does the former somehow shed light upon the latter?</li>
+
<li><b>"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"</b> – פתיחת הסיפור נדמית כמיותרת, שכן הנחת היסוד ההגיונית הינה שהסיפור המתואר התרחש לאחר הסיפור שקדם לו. האם התורה מנסה לרמוז בדבר קשר כלשהו בין פרקים כ"א לכ"ב? האם הפרק הקודם יכול לספק הסבר כלשהו להתרחשויות בפרק שלנו?</li>
−
<li><b>Avraham's feelings en route</b> – The story is silent regarding the emotions of Avraham and Yitzchak as they trek to the mountain.  Was Avraham filled with trepidation, or was his heart full of joy to be doing God's bidding?  Does the text hint to one direction or another?</li>
+
<li><b>תחושותיו של אברהם במהלך הדרך – </b>הסיפור אינו מתאר כלל את תחושותיהם של אברהם ושל יצחק בעוד הם מטפסים במעלה ההר. האם אברהם היה ספוג חרדה, או שאולי נמלא אושר במחשבה של מילוי צו א-לוהי? האם הטקסט המקראי רומז לכיוון כזה או אחר?</li>
−
<li><b>"אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי"</b> – Is Avraham intentionally deceiving Yitzchak with these words?  Do they stem from a desire to protect his son from the truth until the last moment, a fear that Yitzchak will not acquiesce, or his own hope that a sheep will yet be offered up to God in place of his son?</li>
+
<li><b>"אֱ-לֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי"</b> – האם אברהם מטעה בכוונה את יצחק במילים הללו? האם הן נובעות מרצון לגונן על בנו על לרגע האחרון, מתוך פחד שיצחק לא ישתף פעולה, או אולי מתוך תקווה שעוד יופיע שה שיחליף את מקומו של יצחק?</li>
−
<li><b>Angel versus Hashem</b> – Why is it Hashem Himself who gives the command to sacrifice Yitzchak in <a href="Bereshit22-1-19" data-aht="source">22:1-2</a>, while it is only an angel who prevents the act in <a href="Bereshit22-1-19" data-aht="source">22:11-12</a>?</li>
+
<li><b>מלאך מול ה' – </b>מדוע ה' נותן בעצמו את הציווי להקריב את יצחק ב<a href="Bereshit22-1-19" data-aht="source">כ״ב:א׳-ב'</a>, ואילו רק מלאך מגיע על מנת למנוע בעד אברהם לבצע את המעשה ב<a href="Bereshit22-1-19" data-aht="source">כ"ב:י"א-י"ב</a>?</li>
−
<li><b>Recycled rewards?</b> In the aftermath of the Akeidah (<a href="Bereshit22-1-19" data-aht="source">22:15-18</a>), Hashem promises Avraham that his progeny will be blessed and numerous.  But upon closer examination, it seems that this blessing only recycles the blessings Avraham had already received on numerous previous occasions (see Bereshit <a href="Bereshit12-2-3" data-aht="source">12:2-3</a>, <a href="Bereshit15-5" data-aht="source">15:5</a>, <a href="Bereshit17-4-6" data-aht="source">17:4-6</a>, <a href="Bereshit18-18" data-aht="source">18:18</a>).  Did Avraham receive any additional recompense for his extreme devotion to Hashem at the Akeidah?  "What if" Avraham had not been willing to sacrifice Yitzchak?  Is it conceivable that he might have forfeited some of his blessings or even been punished?</li>
+
<li><b>שכר ממוחזר?</b> לאחר פרשת העקידה (<a href="Bereshit22-1-19" data-aht="source">כ"ב:י"א-י"ב</a>), ה' מבטיח לאברהם שצאצאיו יהיו רבים ושהם יתברכו. אך לאחר בדיקה מעמיקה יותר, נדמה כי הבטחה זו היא רק מחזור של הבטחה קודמת שניתנה לו במספר אירועים קודמים (ראו בראשית <a href="Bereshit12-2-3" data-aht="source">י"ב:ב'-ג'</a>, <a href="Bereshit15-5" data-aht="source">ט״ו:ה׳</a>, <a href="Bereshit17-4-6" data-aht="source">י״ז:ד׳-ו׳</a>, <a href="Bereshit18-18" data-aht="source">י״ח:י״ח</a>). האם אברהם קיבל פיצוי נוסף על הנאמנות הקיצונית אותה הפגין בסיפור העקידה? "מה היה קורה אילו" אברהם היה מסרב להקריב את יצחק? האם יתכן כי הוא היה מוותר בכך על חלק מן ההבטחות שכבר נתנו לו, או אפילו נענש?</li>
</ul>
</ul>
<notes>
<notes>
−
In the <a href="2" data-aht="subpage">Approaches</a> section, we will examine how commentators throughout history struggled with and attempted to address these various issues.
+
<p>ב<a href="2" data-aht="subpage">גישות פרשניות</a>, אנו נבחן כיצד פרשנים שונים לאורך ההיסטוריה התייחסו לסוגיות הללו.</p>
סיפור עקידת יצחק, בבראשית כ״ב, הינו אחד הסיפורים המפורסמים ביותר בתורה, וכן אחד המטרידים ביותר שבה. הפרק נפתח בציוויו של ה' לאברהם להקריב את יצחק בנו, ממשיך בתיאור ציותו הטוטאלי של אברהם, ומגיע לשיאו כאשר מלאך מונע בעד אברהם לבצע את המעשה. מהי, אם כן, מטרתה הסופית של הפרשה כולה?
בפתיחת הסיפור, נראה כי הטקסט המקראי מגדיר את הפרשה כניסיון ("וְהָאֱ-לֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם"). יתר על כן, נדמה כי ההצהרה בסוף הפרשה ("עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱ-לֹהִים אַתָּה") תומכת בקריאה זו. אולם, במידה ואנו מניחים כי ה' יודע כל ולכן מודע לחלוטין לנאמנותו של אברהם אליו גם ללא אותו הניסיון, האם החוויה הטראומטית של העקידה הייתה באמת הכרחית על מנת לבדוק את עומק נאמנותו של אברהם? יתרה מכך, האם אברהם לא הוכיח את נאמנותו זה מכבר במספר מקרים? מה עורר את הצורך להוכחה נוספת דווקא בנקודה זו בזמן, לקראת סוף הקריירה של אברהם? יתר על כן, במידה ואנו פועלים תחת ההנחה כי ה' לא היה צריך את הניסיון הזה, למי הוא היה מיועד? אלו לקחים אמורים אברהם, יצחק, החברה והדורות הבאים להפיק מן הסיפור הזו?
האם ה' יכול לחזור בו מדבריו?
פרשנים רבים בימי הביניים היו מוטרדים משאלה תיאולוגית נוספת: האם אפשרי שה' יחזור בו מפקודותיו? כיצד ה' יכול לצוות את אברהם להקריב את יצחק, ולאחר מכן לצוות אותו שלא למלא את אותה הפקודה בדיוק?1 האם אפשרות כזו פותחת פתח לכך שאנשים יפטרו את כל פקודות ה' בטענה כי הן אינן מוחלטות, או אפילו להציע כי התורה אינה מהווה ברית נצחית וכי ה' יכול להחליפה באחרת? סוגייה זו הטרידה במיוחד את הפרשנים היהודים בימי הביניים אשר חיו תחת שלטון מוסלמי, מאחר ובני שיחם המוסלמים השתמשו תכופות בסיפור העקידה כהוכחה לכך שה' יכול לחזור בו מדבריו, ואפילו לבטל את התורה כולה.
האם הקרבת ילד אינו מעשה תועבה?
בעוד השאלות לעיל העסיקו רבות את הפרשנים המוקדמים, אין ספק שהן בעלות חשיבות משנית לפרשנים וקוראים עכשוויים יותר, אשר מוטרדים בעיקר בשאלת המוסריות של הציווי הא-לוהי. בעוד ניתן להבחין ברמיזות לסוגייה זו כבר בספרות המדרשית,2 היא צפה רק לעיתים נדירות אצל פרשני ימי הביניים, ורק בתחילת העידן המודרני היא מתחילה לתפוס מקום מרכזי ברוב הניתוחים של הפרשה.3
מנוסחת בפשטות, השאלה היא: כיצד א-לוהים מוסרי וישר, אשר מאוחר יותר בתורה מגנה רצח וכן את הנוהג המקומם של הקרבת ילדים,4 יכול לצוות את אברהם לשחוט את בנו יצחק? יתר על כן, מדוע אברהם נענה לציווי ללא התנגדות? האין זה יאה שאברהם יביע, לכל הפחות, התנגדות מרובה ככל שהביע כאשר ה' גילה לו את כוונתו להשמיד את העיר סדום?5 במונחים כלליים יותר, הסיפור של עקידת יצחק מציף את התהייה: מהו הדבר הנכון לעשות כאשר המוסריות האנושית, או אפילו המערכת המוסרית של התורה עצמה, מתנגשת עם צו א-לוהי?
שאלות נוספות
"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" – פתיחת הסיפור נדמית כמיותרת, שכן הנחת היסוד ההגיונית הינה שהסיפור המתואר התרחש לאחר הסיפור שקדם לו. האם התורה מנסה לרמוז בדבר קשר כלשהו בין פרקים כ"א לכ"ב? האם הפרק הקודם יכול לספק הסבר כלשהו להתרחשויות בפרק שלנו?
תחושותיו של אברהם במהלך הדרך – הסיפור אינו מתאר כלל את תחושותיהם של אברהם ושל יצחק בעוד הם מטפסים במעלה ההר. האם אברהם היה ספוג חרדה, או שאולי נמלא אושר במחשבה של מילוי צו א-לוהי? האם הטקסט המקראי רומז לכיוון כזה או אחר?
"אֱ-לֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי" – האם אברהם מטעה בכוונה את יצחק במילים הללו? האם הן נובעות מרצון לגונן על בנו על לרגע האחרון, מתוך פחד שיצחק לא ישתף פעולה, או אולי מתוך תקווה שעוד יופיע שה שיחליף את מקומו של יצחק?
מלאך מול ה' – מדוע ה' נותן בעצמו את הציווי להקריב את יצחק בכ״ב:א׳-ב', ואילו רק מלאך מגיע על מנת למנוע בעד אברהם לבצע את המעשה בכ"ב:י"א-י"ב?
שכר ממוחזר? לאחר פרשת העקידה (כ"ב:י"א-י"ב), ה' מבטיח לאברהם שצאצאיו יהיו רבים ושהם יתברכו. אך לאחר בדיקה מעמיקה יותר, נדמה כי הבטחה זו היא רק מחזור של הבטחה קודמת שניתנה לו במספר אירועים קודמים (ראו בראשית י"ב:ב'-ג', ט״ו:ה׳, י״ז:ד׳-ו׳, י״ח:י״ח). האם אברהם קיבל פיצוי נוסף על הנאמנות הקיצונית אותה הפגין בסיפור העקידה? "מה היה קורה אילו" אברהם היה מסרב להקריב את יצחק? האם יתכן כי הוא היה מוותר בכך על חלק מן ההבטחות שכבר נתנו לו, או אפילו נענש?
בגישות פרשניות, אנו נבחן כיצד פרשנים שונים לאורך ההיסטוריה התייחסו לסוגיות הללו.
