<figure class="thumb"><a href="Akeidat Yitzchak in Art" data-aht="page"><img src="/Media/1Bereshit/22/Akeidat Yitzchak in Art/Caravaggio.jpg"/></a><figcaption>(<a href="Akeidat Yitzchak in Art" data-aht="page">הקליקו לנושא זה באמנות</a>)</figcaption></figure>
<h2>ניסיון למי?</h2>
<h2>ניסיון למי?</h2>
−
<p>סיפור עקידת יצחק, ב<a href="Bereshit22-1-19" data-aht="source">בראשית כ״ב</a>, הנו אחד הסיפורים המפורסמים ביותר בתורה, וכן אחד  המטרידים ביותר שבה. הפרק נפתח בציוויו של ה' לאברהם להקריב את יצחק בנו, ממשיך בתיאור ציותו הטוטאלי של אברהם, ומגיע לשיאו כאשר מלאך מונע בעד אברהם לבצע את המעשה. מהי, אם כן, מטרתה הסופית של הפרשה כולה?</p>
+
<p>סיפור עקידת יצחק, ב<a href="Bereshit22-1-19" data-aht="source">בראשית כ״ב</a>, הינו אחד הסיפורים המפורסמים ביותר בתורה, וכן אחד  המטרידים ביותר שבה. הפרק נפתח בציוויו של ה' לאברהם להקריב את יצחק בנו, ממשיך בתיאור ציותו הטוטאלי של אברהם, ומגיע לשיאו כאשר מלאך מונע בעד אברהם לבצע את המעשה. מהי, אם כן, מטרתה הסופית של הפרשה כולה?</p>
−
<p>בפתיחת הסיפור, נראה כי הטקסט המקראי מגדיר את הפרשה כניסיון ("וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם"). יתר על כן, נדמה כי ההצהרה בסוף הפרשה ("עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה") תומכת בקריאה זו. אולם, במידה ואנו מניחים כי ה' יודע כל ולכן מודע לחלוטין לנאמנותו של אברהם אליו גם ללא אותו הניסיון, האם באמת החוויה הטראומטית של העקדה הייתה הכרחית על מנת לבדוק את עומק נאמנותו של אברהם? יתרה מכך, האם אברהם לא הוכיח את נאמנותו זה מכבר במספר מקרים? מה עורר את הצורך להוכחה נוספת דווקא בנקודה זו בזמן, לקראת סוף הקריירה של אברהם? יתר על כן, במידה ואנו פועלים תחת ההנחה כי ה' לא היה צריך את הניסיון הזה, למי הוא היה מיועד? אלו לקחים אמורים אברהם, יצחק, החברה והדורות הבאים להפיק מן הפרשה הזו?</p>
+
<p>בפתיחת הסיפור, נראה כי הטקסט המקראי מגדיר את הפרשה כניסיון ("וְהָאֱ-לֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם"). יתר על כן, נדמה כי ההצהרה בסוף הפרשה ("עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱ-לֹהִים אַתָּה") תומכת בקריאה זו. אולם, במידה ואנו מניחים כי ה' יודע כל ולכן מודע לחלוטין לנאמנותו של אברהם אליו גם ללא אותו הניסיון, האם החוויה הטראומטית של העקידה הייתה באמת הכרחית על מנת לבדוק את עומק נאמנותו של אברהם? יתרה מכך, האם אברהם לא הוכיח את נאמנותו זה מכבר במספר מקרים? מה עורר את הצורך להוכחה נוספת דווקא בנקודה זו בזמן, לקראת סוף הקריירה של אברהם? יתר על כן, במידה ואנו פועלים תחת ההנחה כי ה' לא היה צריך את הניסיון הזה, למי הוא היה מיועד? אלו לקחים אמורים אברהם, יצחק, החברה והדורות הבאים להפיק מן הסיפור הזו?</p>
<h2>האם ה' יכול לחזור בו מדבריו?</h2>
<h2>האם ה' יכול לחזור בו מדבריו?</h2>
−
<p>פרשנים רבים בימי הביניים היו מוטרדים משאלה תיאולוגית נוספת: האם אפשרי שה' יחזור בו מפקודותיו? כיצד ה' יכול לצוות את אברהם להקריב את יצחק, ולאחר מכן לצוות אותו שלא למלא את אותה הפקודה בדיוק?<fn>שאלה זו עלתה כבר ב<a href="BereshitRabbah56-7" data-aht="source">בראשית רבה</a>, שם ר' אחא גורם לאברהם לבטא את הפתעתו: "אֵין הַדְּבָרִים הַלָּלוּ אֶלָּא דְבָרִים שֶׁל תֵּמַהּ, אֶתְמוֹל אָמַרְתָּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע, חָזַרְתָּ וְאָמַרְתָּ קַח נָא אֶת בִּנְךָ, וְעַכְשָׁיו אַתְּ אָמַר לִי אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר, אֶתְמְהָא".<br/><br/></fn> האם אפשרות כזו פותחת פתח לכך שאנשים יפטרו את כל פקודות ה' בטענה כי הן אינן מוחלטות, או אפילו להציע כי התורה אינה מהווה ברית נצחית וכי ה' יכול להחליפה באחרת? סוגייה זו הטרידה במיוחד את הפרשנים היהודים בימי הביניים אשר חיו תחת שלטון מוסלמי, מאחר ובני שיחם המוסלמים השתמשו תכופות בסיפור העקדה כהוכחה לכך שה' יכול לחזור בו מדבריו, ואפילו לבטל את התורה כולה.</p>
+
<p>פרשנים רבים בימי הביניים היו מוטרדים משאלה תיאולוגית נוספת: האם אפשרי שה' יחזור בו מפקודותיו? כיצד ה' יכול לצוות את אברהם להקריב את יצחק, ולאחר מכן לצוות אותו שלא למלא את אותה הפקודה בדיוק?<fn>שאלה זו עלתה כבר ב<a href="BereshitRabbah56-7" data-aht="source">בראשית רבה</a>, שם רבי אחא מציג את הפתעתו דרך מילותיו של אברהם: "אֵין הַדְּבָרִים הַלָּלוּ אֶלָּא דְבָרִים שֶׁל תֵּמַהּ, אֶתְמוֹל אָמַרְתָּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע, חָזַרְתָּ וְאָמַרְתָּ קַח נָא אֶת בִּנְךָ, וְעַכְשָׁיו אַתְּ אָמַר לִי אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר, אֶתְמְהָא".</fn> האם אפשרות כזו פותחת פתח לכך שאנשים יפטרו את כל פקודות ה' בטענה כי הן אינן מוחלטות, או אפילו להציע כי התורה אינה מהווה ברית נצחית וכי ה' יכול להחליפה באחרת? סוגייה זו הטרידה במיוחד את הפרשנים היהודים בימי הביניים אשר חיו תחת שלטון מוסלמי, מאחר ובני שיחם המוסלמים השתמשו תכופות בסיפור העקידה כהוכחה לכך שה' יכול לחזור בו מדבריו, ואפילו לבטל את התורה כולה.</p>
<h2>האם הקרבת ילד אינו מעשה תועבה?</h2>
<h2>האם הקרבת ילד אינו מעשה תועבה?</h2>
−
<p>בעוד השאלות לעיל העסיקו רבות את הפרשנים המוקדמים, אין ספק שהן בעלות חשיבות משנית לפרשנים וקוראים עכשוויים יותר, אשר מוטרדים בעיקר בשאלת המוסריות של הציווי הא-לוהי. בעוד ניתן להבחין ברמיזות לסוגייה זו כבר בספרות המדרשית,<fn>ראו <a href="BereshitRabbah56-4" data-aht="source">בראשית רבה</a> (ובפירוט רב יותר <a href="Tanchuma4" data-aht="source">תנחומא ד׳</a>) אשר מציגים את השטן מאתגר את אברהם: "אָמַר לוֹ: לְמָחָר אוֹמֵר לְךָ שׁוֹפֵךְ דָּם אַתְּ חַיָּב, שֶׁשָּׁפַכְתָּ דָּמוֹ שֶׁל בִּנְךָ".</fn> היא צפה רק לעיתים נדירות אצל פרשני ימי הביניים, ורק בתחילת העידן המודרני היא מתחילה לתפוס מקום מרכזי ברוב הניתוחים של הפרשה.<fn>רעיון זה מדגיש לנו כיצד סוגיות בוערות אצל דור אחד של פרשנים לא בהכרח מטרידות את הדור שאחריו. מכאן צומחת הבנה כי התרבות, ההיסטוריה והדיונים המתרחשים בתקופתנו, כולם משפיעים לא רק על הבנתנו את הסיפור המקראי, אלא אף על השאלות והנחות היסוד שאנו מניחים שנמצאים בבסיסו של סיפור זה.<br/>במקרה של סיפור העקדה, ישנה אפשרות כי ההבדלים בגישתם של הפרשנים השונים נובעים מתוך גישות שונות כלפי קידוש ה'. בימי הביניים, יהודים רבים בחרו להיהרג או שילדיהם יהרגו ולא להמיר את דתם. טבעי כי תחת הנסיבות הללו הם הוטרדו פחות בשאלה כיצד אברהם יכל לבצע את צו ה'? היו אפילו כאלו שהציבו שאלות כגון, מדוע הם לא נחשבו ליראי ה' כאברהם, שכן אברהם בסופו של דבר רק הקריב איל ואילו הם באמת נאלצו להקריב את יקיריהם?<br/>בשביל יהודים רבים בימי הביניים, השאלה הבוערת לא היתה שאלת המוסריות של הקרבת ילד, אלא דווקא, מדוע ה' התערב ומנע את העקידה רק במקרה של אברהם ולא בתקופתם? תחושה קשה זו מבוטאת היטב במילות הקינה (זולת לשבת לפני שבועות ולפני תשעה באב) על הטבח שארע במסע הצלב הראשון בשנת תתנ"ו (1096): "טרם היה אזרחי כזרז יחידו לעקדה, ישמיעוהו מן השמים: אל תשלח ידך להשמידה. כמה עתה נשחטים בנים ובנות ביהודה, לא חש להושיע טבוחים ושרופים על מוקדה." לניתוח מעמיק יותר בדבר היחס שבין קידוש ה' בימי הביניים לבין הבנתם של בני התקופה את סיפור העקידה, ראו ש. שפיגל "מאגדות העקידה: פיוט על שחיטת יצחק ותחייתו לר' אפרים מבונא" ב"ספר היובל לכבוד אלכסנדר מארכס" (ניו יורק, תש"י): 471-547 וא. שגיא "יהדות: בין דת למוסר" (תל אביב, תשנ"ח): 257-267.<br/>הסבר אפשרי נוסף להבדל בדגש המרכזי בתקופות השונות יכול להתייחס להבדלים בתפיסת המוסריות בין ימי הביניים למודרנה. הרעיון של "מוסר אישי" הינו רעיון מודרני במהותו. בימי הביניים, התפיסה כי אין מערכת אתית חיצונית לדת הייתה מקובלת הרבה יותר, ולכן היה ברור יותר שכל ציווי א-לוהי הוא מוסרי בהכרח. הבנה זו נעשתה לפחות מובנת מאליה בעידן המודרני</fn></p>
+
<p>בעוד השאלות לעיל העסיקו רבות את הפרשנים המוקדמים, אין ספק שהן בעלות חשיבות משנית לפרשנים וקוראים עכשוויים יותר, אשר מוטרדים בעיקר בשאלת המוסריות של הציווי הא-לוהי. בעוד ניתן להבחין ברמיזות לסוגייה זו כבר בספרות המדרשית,<fn>ראו <a href="BereshitRabbah56-4" data-aht="source">בראשית רבה</a> (ובפירוט רב יותר <a href="Tanchuma4" data-aht="source">תנחומא ד׳</a>) אשר מציגים את השטן מאתגר את אברהם: "אָמַר לוֹ: לְמָחָר אוֹמֵר לְךָ שׁוֹפֵךְ דָּם אַתְּ חַיָּב, שֶׁשָּׁפַכְתָּ דָּמוֹ שֶׁל בִּנְךָ".</fn> היא צפה רק לעיתים נדירות אצל פרשני ימי הביניים, ורק בתחילת העידן המודרני היא מתחילה לתפוס מקום מרכזי ברוב הניתוחים של הפרשה.<fn>רעיון זה מדגיש לנו כיצד סוגיות בוערות אצל דור אחד של פרשנים לא בהכרח מטרידות את הדור שאחריו. מכאן צומחת הבנה כי התרבות, ההיסטוריה והדיונים המתרחשים בתקופתנו, כולם משפיעים לא רק על הבנתנו את הסיפור המקראי, אלא אף על השאלות והנחות היסוד שאנו מניחים שנמצאים בבסיסו של סיפור זה.<br/>במקרה של סיפור העקידה, ישנה אפשרות כי ההבדלים בגישתם של הפרשנים השונים נובעים מתוך גישות שונות כלפי קידוש ה'. בימי הביניים, יהודים רבים בחרו להיהרג או שילדיהם יהרגו ולא להמיר את דתם. טבעי כי תחת הנסיבות הללו הם הוטרדו פחות מהשאלה כיצד אברהם יכל לבצע את צו ה'? היו אפילו כאלו שהציבו שאלות כגון, מדוע הם עצמם לא נחשבו ליראי ה' כאברהם, שכן אברהם בסופו של דבר רק הקריב איל ואילו הם באמת נאלצו להקריב את יקיריהם?<br/>בשביל יהודים רבים בימי הביניים, השאלה הבוערת לא היתה שאלת המוסריות של הקרבת ילד, אלא דווקא, מדוע ה' התערב ומנע את העקידה רק במקרה של אברהם ולא במקרים שארעו בתקופתם? תחושה קשה זו מבוטאת היטב במילות הקינה (זולת לשבת לפני שבועות ולפני תשעה באב) על הטבח שארע במסע הצלב הראשון בשנת תתנ"ו (1096): "טרם היה אזרחי כזרז יחידו לעקידה, ישמיעוהו מן השמים: אל תשלח ידך להשמידה. כמה עתה נשחטים בנים ובנות ביהודה, לא חש להושיע טבוחים ושרופים על מוקדה." לניתוח מעמיק יותר בדבר היחס שבין קידוש ה' בימי הביניים לבין הבנתם של בני התקופה את סיפור העקידה, ראו ש. שפיגל "מאגדות העקידה: פיוט על שחיטת יצחק ותחייתו לר' אפרים מבונא" ב"ספר היובל לכבוד אלכסנדר מארכס" (ניו יורק, תש"י): 471-547, וא. שגיא "יהדות: בין דת למוסר" (תל אביב, תשנ"ח): 257-267.<br/>הסבר אפשרי נוסף להבדל בדגש המרכזי בתקופות השונות יכול להתמקד בהבדלים שבתפיסת המוסריות בין ימי הביניים למודרנה. הרעיון של "מוסר אינדיווידואלי" הינו רעיון מודרני במהותו. בימי הביניים, התפיסה כי אין מערכת אתית חיצונית לדת הייתה מקובלת הרבה יותר, ולכן היה ברור יותר שכל ציווי א-לוהי הוא מוסרי בהכרח. הבנה זו נעשתה לפחות מובנת מאליה בעידן המודרני.</fn></p>
−
<p>מנוסחת בפשטות, השאלה היא: כיצד א-לוהים מוסרי וישר, אשר מאוחר יותר בתורה מגנה רצח וכן את הנוהג המקומם של הקרבת ילדים,<fn>ראו <a href="Devarim12-31" data-aht="source">דברים י״ב:ל״א</a> כאשר ה' מתייחס להקרבת ילדים כתועבה, וכן <a href="Vayikra18-21" data-aht="source">ויקרא י״ח:כ״א</a> שם אוסר לתת ילדים למֹּלֶךְ, אשר מפורש בדרך כלל ככת של הקרבת ילדים. לעומת זאת ראו, <a href="Giving One's Seed to Molekh" data-aht="page">נתינת צאצאים למֹּלֶךְ</a>, להבנות אחרות של איסור זה.</fn> יכול לצוות את אברהם להרוג את בנו יצחק? יתר על כן, מדוע אברהם נענה לציווי בלי שום הסתייגות וללא הטלת ספק בצו הא-לוהי? האין זה יאה שאברהם, לכל הפחות, יביע התנגדות מרובה ככל שהביע כאשר ה' גילה לו את כוונתו להשמיד את העיר סדום?<fn>שאלה זו  מנוסחת ברגישות על ידי יוחנן הורקנוס הראשון, משורר ליטורגי בן המאה השביעית. הוא מתאר את ה' כמחפש שידוך לבתו, התורה. כאשר אברהם מוצע כמועמד, התורה דוחה אותו במילים הבאות:<br/> עָנְתָה אָמוֹן לְדָר בַּמְּרוֹמִים / יָדַעְתִּי גַּם אֲנִי כִּי הוּא טוֹב והוֹלֵךְ תָּמִים<br/>אֲבָל עַל יְחִידו לֹֹא קָנָה רַחֲמִים / וְשָׁלַח יָד כְּאַכְזָר לִשְׁפֹּךְ דָּמִים<br/>וְכָל כָּךְ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנָךְ בְּלֵב תָּמִים / וּבָטוּחַ כִּי אַתָּה טוֹב וּמָלֵא רַחֲמִים<br/>אֲבָל הָיָה לוֹ לְהִתְחַנֵּן לְפָנֶיך וּלְבַקֵּשׁ רַחֲמִים / וְלַחֲשׂוֹךְ יְחִידוֹ מֵאֵשׁ פֶּחָמִים<br/>הוּא לֹא רִיחֵם לוּלֵי רִחַמְתָּה בַּעַל הָרַחֲמִים.<br/>לדיון בנושא השיר, ראו א. שפיר <a href="https://www.biu.ac.il/JH/Parasha/vayerah/sha.html">מבט שונה על עקדת יצחק</a>.</fn> במונחים כלליים יותר, הסיפור של עקידת יצחק מציף את התהייה: מהו הדבר הנכון לעשות כאשר המוסריות האנושית, או אפילו המערכת המוסרית של התורה עצמה, מתנגשת עם צו א-לוהי?</p>
+
<p>מנוסחת בפשטות, השאלה היא: כיצד א-לוהים מוסרי וישר, אשר מאוחר יותר בתורה מגנה רצח וכן את הנוהג המקומם של הקרבת ילדים,<fn>ראו <a href="Devarim12-31" data-aht="source">דברים י״ב:ל״א</a>, שם ה' מתייחס להקרבת ילדים כתועבה, וכן <a href="Vayikra18-21" data-aht="source">ויקרא י״ח:כ״א</a> שם ה' אוסר לתת ילדים למֹּלֶךְ, אשר מפורש בדרך כלל ככת של הקרבת ילדים. אולם, ראו, <a href="Giving One's Seed to Molekh" data-aht="page">נתינת צאצאים למֹּלֶךְ</a>, להבנות אחרות של איסור זה.</fn> יכול לצוות את אברהם לשחוט את בנו יצחק? יתר על כן, מדוע אברהם נענה לציווי ללא התנגדות? האין זה יאה שאברהם יביע, לכל הפחות, התנגדות מרובה ככל שהביע כאשר ה' גילה לו את כוונתו להשמיד את העיר סדום?<fn>שאלה זו מנוסחת באופן מרגש במיוחד על ידי יוחנן הכהן, משורר ליטורגי בן המאה השביעית. הוא מתאר את ה' כמחפש שידוך לבתו, התורה. כאשר אברהם מוצע כמועמד, התורה דוחה אותו במילים הבאות:<br/> עָנְתָה אָמוֹן לְדָר בַּמְּרוֹמִים / יָדַעְתִּי גַּם אֲנִי כִּי הוּא טוֹב והוֹלֵךְ תָּמִים<br/>אֲבָל עַל יְחִידו לֹֹא קָנָה רַחֲמִים / וְשָׁלַח יָד כְּאַכְזָר לִשְׁפֹּךְ דָּמִים<br/>וְכָל כָּךְ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנָךְ בְּלֵב תָּמִים / וּבָטוּחַ כִּי אַתָּה טוֹב וּמָלֵא רַחֲמִים<br/>אֲבָל הָיָה לוֹ לְהִתְחַנֵּן לְפָנֶיך וּלְבַקֵּשׁ רַחֲמִים / וְלַחֲשׂוֹךְ יְחִידוֹ מֵאֵשׁ פֶּחָמִים<br/>הוּא לֹא רִיחֵם לוּלֵי רִחַמְתָּה בַּעַל הָרַחֲמִים.<br/>לדיון מורחב בשיר, ראו א. שפיר <a href="https://www.biu.ac.il/JH/Parasha/vayerah/sha.html">מבט שונה על עקדת יצחק</a>.</fn> במונחים כלליים יותר, הסיפור של עקידת יצחק מציף את התהייה: מהו הדבר הנכון לעשות כאשר המוסריות האנושית, או אפילו המערכת המוסרית של התורה עצמה, מתנגשת עם צו א-לוהי?</p>
<h2>שאלות נוספות</h2>
<h2>שאלות נוספות</h2>
<ul>
<ul>
−
<li><b>"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"</b> – פתיחת הפרשייה נדמית כמיותרת, שכן הנחת היסוד ההגיונית הנה שהסיפור המתואר התרחש לאחר הסיפור שקדם לו. האם התורה מדגישה קשר כלשהו בין פרקים כ"א לכ"ב? האם הפרק הקודם לו נועד לספק הסבר כלשהו לפרק שלנו?</li>
+
<li><b>"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"</b> – פתיחת הסיפור נדמית כמיותרת, שכן הנחת היסוד ההגיונית הינה שהסיפור המתואר התרחש לאחר הסיפור שקדם לו. האם התורה מנסה לרמוז בדבר קשר כלשהו בין פרקים כ"א לכ"ב? האם הפרק הקודם יכול לספק הסבר כלשהו להתרחשויות בפרק שלנו?</li>
−
<li><b>תחושותיו של אברהם במהלך הדרך – </b>הסיפור אינו מתאר כלל את תחושותיהם של אברהם ושל יצחק בעוד הם מטפסים במעלה ההר. האם אברהם היה מלא חרדה, או שאולי נמלא אושר במחשבה של מילוי צו א-לוהי? האם הטקסט המקראי דוחף לכיוון כזה או אחר?</li>
+
<li><b>תחושותיו של אברהם במהלך הדרך – </b>הסיפור אינו מתאר כלל את תחושותיהם של אברהם ושל יצחק בעוד הם מטפסים במעלה ההר. האם אברהם היה ספוג חרדה, או שאולי נמלא אושר במחשבה של מילוי צו א-לוהי? האם הטקסט המקראי רומז לכיוון כזה או אחר?</li>
−
<li><b>"אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי"</b> – האם אברהם מטעה בכוונה את יצחק במילים הללו? האם הן נובעות מרצון לגונן על בנו על לרגע האחרון, מפחד שיצחק שיצחק לא ישתף פעולה, או אולי מתוך תקווה שעוד יופיע שה שיחליף את מקומו של יצחק?</li>
+
<li><b>"אֱ-לֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי"</b> – האם אברהם מטעה בכוונה את יצחק במילים הללו? האם הן נובעות מרצון לגונן על בנו על לרגע האחרון, מתוך פחד שיצחק לא ישתף פעולה, או אולי מתוך תקווה שעוד יופיע שה שיחליף את מקומו של יצחק?</li>
<li><b>מלאך מול ה' – </b>מדוע ה' נותן בעצמו את הציווי להקריב את יצחק ב<a href="Bereshit22-1-19" data-aht="source">כ״ב:א׳-ב'</a>, ואילו רק מלאך מגיע על מנת למנוע בעד אברהם לבצע את המעשה ב<a href="Bereshit22-1-19" data-aht="source">כ"ב:י"א-י"ב</a>?</li>
<li><b>מלאך מול ה' – </b>מדוע ה' נותן בעצמו את הציווי להקריב את יצחק ב<a href="Bereshit22-1-19" data-aht="source">כ״ב:א׳-ב'</a>, ואילו רק מלאך מגיע על מנת למנוע בעד אברהם לבצע את המעשה ב<a href="Bereshit22-1-19" data-aht="source">כ"ב:י"א-י"ב</a>?</li>
−
<li><b>שכר ממוחזר?</b> לאחר פרשת העקידה (<a href="Bereshit22-1-19" data-aht="source">כ"ב:י"א-י"ב</a>), ה' מבטיח לאברהם שצאצאיו יהיו רבים ומבורכים. אך לאחר בדיקה מעמיקה יותר, נדמה כי הבטחה זו היא רק מחזור של הבטחה קודמת שניתנה לו במספר אירועים קודמים (ראו בראשית <a href="Bereshit12-2-3" data-aht="source">י"ב:ב'-ג'</a>, <a href="Bereshit15-5" data-aht="source">ט״ו:ה׳</a>, <a href="Bereshit17-4-6" data-aht="source">י״ז:ד׳-ו׳</a>, <a href="Bereshit18-18" data-aht="source">י״ח:י״ח</a>). האם אברהם קיבל פיצוי נוסף על הנאמנות הקיצונית אותה הדגים בסיפור העקידה? "מה היה אילו" אברהם היה מסרב להקריב את יצחק? האם יתכן כי הוא היה מוותר בכך על חלק מן ההבטחות שכבר נתנו לו, או אפילו נענש?</li>
+
<li><b>שכר ממוחזר?</b> לאחר פרשת העקידה (<a href="Bereshit22-1-19" data-aht="source">כ"ב:י"א-י"ב</a>), ה' מבטיח לאברהם שצאצאיו יהיו רבים ושהם יתברכו. אך לאחר בדיקה מעמיקה יותר, נדמה כי הבטחה זו היא רק מחזור של הבטחה קודמת שניתנה לו במספר אירועים קודמים (ראו בראשית <a href="Bereshit12-2-3" data-aht="source">י"ב:ב'-ג'</a>, <a href="Bereshit15-5" data-aht="source">ט״ו:ה׳</a>, <a href="Bereshit17-4-6" data-aht="source">י״ז:ד׳-ו׳</a>, <a href="Bereshit18-18" data-aht="source">י״ח:י״ח</a>). האם אברהם קיבל פיצוי נוסף על הנאמנות הקיצונית אותה הפגין בסיפור העקידה? "מה היה קורה אילו" אברהם היה מסרב להקריב את יצחק? האם יתכן כי הוא היה מוותר בכך על חלק מן ההבטחות שכבר נתנו לו, או אפילו נענש?</li>
</ul>
</ul>
<notes>
<notes>
−
In the <a href="2" data-aht="subpage">Approaches</a> section, we will examine how commentators throughout history struggled with and attempted to address these various issues.
+
<p>ב<a href="2" data-aht="subpage">גישות פרשניות</a>, אנו נבחן כיצד פרשנים שונים לאורך ההיסטוריה התייחסו לסוגיות הללו.</p>
סיפור עקידת יצחק, בבראשית כ״ב, הינו אחד הסיפורים המפורסמים ביותר בתורה, וכן אחד המטרידים ביותר שבה. הפרק נפתח בציוויו של ה' לאברהם להקריב את יצחק בנו, ממשיך בתיאור ציותו הטוטאלי של אברהם, ומגיע לשיאו כאשר מלאך מונע בעד אברהם לבצע את המעשה. מהי, אם כן, מטרתה הסופית של הפרשה כולה?
בפתיחת הסיפור, נראה כי הטקסט המקראי מגדיר את הפרשה כניסיון ("וְהָאֱ-לֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם"). יתר על כן, נדמה כי ההצהרה בסוף הפרשה ("עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱ-לֹהִים אַתָּה") תומכת בקריאה זו. אולם, במידה ואנו מניחים כי ה' יודע כל ולכן מודע לחלוטין לנאמנותו של אברהם אליו גם ללא אותו הניסיון, האם החוויה הטראומטית של העקידה הייתה באמת הכרחית על מנת לבדוק את עומק נאמנותו של אברהם? יתרה מכך, האם אברהם לא הוכיח את נאמנותו זה מכבר במספר מקרים? מה עורר את הצורך להוכחה נוספת דווקא בנקודה זו בזמן, לקראת סוף הקריירה של אברהם? יתר על כן, במידה ואנו פועלים תחת ההנחה כי ה' לא היה צריך את הניסיון הזה, למי הוא היה מיועד? אלו לקחים אמורים אברהם, יצחק, החברה והדורות הבאים להפיק מן הסיפור הזו?
האם ה' יכול לחזור בו מדבריו?
פרשנים רבים בימי הביניים היו מוטרדים משאלה תיאולוגית נוספת: האם אפשרי שה' יחזור בו מפקודותיו? כיצד ה' יכול לצוות את אברהם להקריב את יצחק, ולאחר מכן לצוות אותו שלא למלא את אותה הפקודה בדיוק?1 האם אפשרות כזו פותחת פתח לכך שאנשים יפטרו את כל פקודות ה' בטענה כי הן אינן מוחלטות, או אפילו להציע כי התורה אינה מהווה ברית נצחית וכי ה' יכול להחליפה באחרת? סוגייה זו הטרידה במיוחד את הפרשנים היהודים בימי הביניים אשר חיו תחת שלטון מוסלמי, מאחר ובני שיחם המוסלמים השתמשו תכופות בסיפור העקידה כהוכחה לכך שה' יכול לחזור בו מדבריו, ואפילו לבטל את התורה כולה.
האם הקרבת ילד אינו מעשה תועבה?
בעוד השאלות לעיל העסיקו רבות את הפרשנים המוקדמים, אין ספק שהן בעלות חשיבות משנית לפרשנים וקוראים עכשוויים יותר, אשר מוטרדים בעיקר בשאלת המוסריות של הציווי הא-לוהי. בעוד ניתן להבחין ברמיזות לסוגייה זו כבר בספרות המדרשית,2 היא צפה רק לעיתים נדירות אצל פרשני ימי הביניים, ורק בתחילת העידן המודרני היא מתחילה לתפוס מקום מרכזי ברוב הניתוחים של הפרשה.3
מנוסחת בפשטות, השאלה היא: כיצד א-לוהים מוסרי וישר, אשר מאוחר יותר בתורה מגנה רצח וכן את הנוהג המקומם של הקרבת ילדים,4 יכול לצוות את אברהם לשחוט את בנו יצחק? יתר על כן, מדוע אברהם נענה לציווי ללא התנגדות? האין זה יאה שאברהם יביע, לכל הפחות, התנגדות מרובה ככל שהביע כאשר ה' גילה לו את כוונתו להשמיד את העיר סדום?5 במונחים כלליים יותר, הסיפור של עקידת יצחק מציף את התהייה: מהו הדבר הנכון לעשות כאשר המוסריות האנושית, או אפילו המערכת המוסרית של התורה עצמה, מתנגשת עם צו א-לוהי?
שאלות נוספות
"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" – פתיחת הסיפור נדמית כמיותרת, שכן הנחת היסוד ההגיונית הינה שהסיפור המתואר התרחש לאחר הסיפור שקדם לו. האם התורה מנסה לרמוז בדבר קשר כלשהו בין פרקים כ"א לכ"ב? האם הפרק הקודם יכול לספק הסבר כלשהו להתרחשויות בפרק שלנו?
תחושותיו של אברהם במהלך הדרך – הסיפור אינו מתאר כלל את תחושותיהם של אברהם ושל יצחק בעוד הם מטפסים במעלה ההר. האם אברהם היה ספוג חרדה, או שאולי נמלא אושר במחשבה של מילוי צו א-לוהי? האם הטקסט המקראי רומז לכיוון כזה או אחר?
"אֱ-לֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי" – האם אברהם מטעה בכוונה את יצחק במילים הללו? האם הן נובעות מרצון לגונן על בנו על לרגע האחרון, מתוך פחד שיצחק לא ישתף פעולה, או אולי מתוך תקווה שעוד יופיע שה שיחליף את מקומו של יצחק?
מלאך מול ה' – מדוע ה' נותן בעצמו את הציווי להקריב את יצחק בכ״ב:א׳-ב', ואילו רק מלאך מגיע על מנת למנוע בעד אברהם לבצע את המעשה בכ"ב:י"א-י"ב?
שכר ממוחזר? לאחר פרשת העקידה (כ"ב:י"א-י"ב), ה' מבטיח לאברהם שצאצאיו יהיו רבים ושהם יתברכו. אך לאחר בדיקה מעמיקה יותר, נדמה כי הבטחה זו היא רק מחזור של הבטחה קודמת שניתנה לו במספר אירועים קודמים (ראו בראשית י"ב:ב'-ג', ט״ו:ה׳, י״ז:ד׳-ו׳, י״ח:י״ח). האם אברהם קיבל פיצוי נוסף על הנאמנות הקיצונית אותה הפגין בסיפור העקידה? "מה היה קורה אילו" אברהם היה מסרב להקריב את יצחק? האם יתכן כי הוא היה מוותר בכך על חלק מן ההבטחות שכבר נתנו לו, או אפילו נענש?
בגישות פרשניות, אנו נבחן כיצד פרשנים שונים לאורך ההיסטוריה התייחסו לסוגיות הללו.
