Purpose of Akeidat Yitzchak/5

EN/HEע/E

Purpose of Akeidat Yitzchak

Sources

Bereshit 22:1-19בראשית כ"ב:א'-י"ט

(1) And it came to pass after these things, that God did prove Abraham, and said unto him: 'Abraham'; and he said: 'Here am I.' (2) And He said: 'Take now thy son, thine only son, whom thou lovest, even Isaac, and get thee into the land of Moriah; and offer him there for a burnt-offering upon one of the mountains which I will tell thee of.' (3) And Abraham rose early in the morning, and saddled his ass, and took two of his young men with him, and Isaac his son; and he cleaved the wood for the burnt-offering, and rose up, and went unto the place of which God had told him. (4) On the third day Abraham lifted up his eyes, and saw the place afar off. (5) And Abraham said unto his young men: 'Abide ye here with the ass, and I and the lad will go yonder; and we will worship, and come back to you.' (6) And Abraham took the wood of the burnt-offering, and laid it upon Isaac his son; and he took in his hand the fire and the knife; and they went both of them together. (7) And Isaac spoke unto Abraham his father, and said: 'My father.' And he said: 'Here am I, my son.' And he said: 'Behold the fire and the wood; but where is the lamb for a burnt-offering?' (8) And Abraham said: 'God will provide Himself the lamb for a burnt-offering, my son.' So they went both of them together. (9) And they came to the place which God had told him of; and Abraham built the altar there, and laid the wood in order, and bound Isaac his son, and laid him on the altar, upon the wood. (10) And Abraham stretched forth his hand, and took the knife to slay his son. (11) And the angel of the Lord called unto him out of heaven, and said: 'Abraham, Abraham.' And he said: 'Here am I.' (12) And he said: 'Lay not thy hand upon the lad, neither do thou any thing unto him; for now I know that thou art a God-fearing man, seeing thou hast not withheld thy son, thine only son, from Me.' (13) And Abraham lifted up his eyes, and looked, and behold behind him a ram caught in the thicket by his horns. And Abraham went and took the ram, and offered him up for a burnt-offering in the stead of his son. (14) And Abraham called the name of that place Adonai jireh; as it is said to this day: 'In the mount where the Lord is seen.' (15) And the angel of the Lord called unto Abraham a second time out of heaven, (16) and said: 'By Myself have I sworn, saith the Lord, because thou hast done this thing, and hast not withheld thy son, thine only son, (17) that in blessing I will bless thee, and in multiplying I will multiply thy seed as the stars of the heaven, and as the sand which is upon the seashore; and thy seed shall possess the gate of his enemies; (18) and in thy seed shall all the nations of the earth be blessed; because thou hast hearkened to My voice.' (19) So Abraham returned unto his young men, and they rose up and went together to Beersheba; and Abraham dwelt at Beersheba.

(א) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. (ב) וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. (ג) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקׇם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים. (ד) בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק. (ה) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם. (ו) וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו. (ז) וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה. (ח) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו. (ט) וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים. (י) וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ. (יא) וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ י"י מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. (יב) וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי. (יג) וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ. (יד) וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא י"י יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר י"י יֵרָאֶה. (טו) וַיִּקְרָא מַלְאַךְ י"י אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן הַשָּׁמָיִם. (טז) וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם י"י כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ. (יז) כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו. (יח) וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי. (יט) וַיָּשׇׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע.

Pseudo-Philo 32:3פסבדו-פילון ל"ב:ג'

And the son said to his father: Hear me, father. If a lamb of the flock is accepted for an offering to the Lord for an odour of sweetness, and if for the iniquities of men sheep are appointed to the slaughter, but man is set to inherit the world, how then sayest thou now unto me: Come and inherit a life secure, and a time that cannot be measured? What and if I had not been born in the world to be offered a sacrifice unto him that made me? And it shall be my blessedness beyond all men, for there shall be no other such thing; and in me shall the generations be instructed, and by me the peoples shall understand that the Lord hath accounted the soul of a man worthy to be a sacrifice unto him.

Bereshit Rabbah 56:7בראשית רבה נ"ו:ז'

וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם (בראשית כב, יא), תָּנֵי רַבִּי חִיָּא לְשׁוֹן חִבָּה לְשׁוֹן זֵרוּז. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אָמַר לוֹ וְלַדּוֹרוֹת, אֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּאַבְרָהָם, וְאֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּיַעֲקֹב, וְאֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּמשֶׁה, וְאֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כִּשְׁמוּאֵל. (בראשית כב, יב): וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ, וְסַכִּין הֵיכָן הָיָה, נָשְׁרוּ שָׁלשׁ דְּמָעוֹת מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְשִׁחֵת הַסַּכִּין. אָמַר לוֹ אֲחַנְקֶנּוּ, אָמַר לוֹ אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר. אָמַר לוֹ אוֹצִיא מִמֶּנּוּ טִפַּת דָּם. אָמַר לוֹ אַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה, אַל תַּעֲשׂ לוֹ מוּמָה. כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, הוֹדַעְתִּי לַכֹּל שֶׁאַתְּ אוֹהֲבֵנִי וְלֹא חָשַׂכְתָּ וגו', שֶׁלֹא תֹאמַר כָּל הֶחֳלָאִים שֶׁחוּץ לַגּוּף אֵינָן חֳלָאִים, אֶלָּא מַעֲלֶה אֲנִי עָלֶיךָ כְּאִלּוּ אָמַרְתִּי לְךָ הַקְרֵב עַצְמְךָ לִי וְלֹא עִכַּבְתָּ.

R. Saadia Gaon Commentary Bereshit 22:1-2ר' סעדיה גאון פירוש בראשית כ"ב:א'-ב'

(א) והאלהים נסה את אברהם – כתוב "י"י צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו" פירושו: את הצדיקים אלהים מעמיד בנסיון אבל את הרשעים ואוהבי החמס הוא שונא ומרחיק. וחובה עלינו לדעת שנסיון זה שאמר הכתוב כי ה' מנסה בו את הצדיקים אינו הנסיון הכללי שהוא בשער העבודה והמרי. כי הנסיון ההוא חל על כל בני אדם ואילו הנסיון הזה הוא נסיון שני, והוא למעלה מן הראשון. כשאדם מקיים את רצון הבורא בדברים שהכל חייבים בהם הוא כדאי לכך שיעמידוהו לפני שערים נוספים משערי עבודת האל ושיזכוהו לתוספת שכר. ואל יאמר אדם שיש בנסיון כזה: עוול מצד המנסה למנוסה או קיפוח זכות הוא למי שנשלל ממנו נסיון כזה, כי הראשון מובטח לו ששכרו יהיה כפול, ושאינו מתנסה נשאר במדרגה נמוכה, מה שמגיע לו לפי מעשיו. כי מאחר שלא קיים את מה שנצטווה בו, אין זה מן החכמה להטיל עליו צוויים נוספים. ולא עוד אלא שזה לטובתו, כי הוא יתב' יודע שאותו אדם לא יקיים את המצוה הנוספת שתוטל עליו ויגדל חטאו. ולפיכך אמר י"י צדיק יבחן. ונאמר, מפני מה תאר את הצדיק במלה אחת – צדיק, ואת החוטא בשתי תכונות – רשע ואוהב חמס. ונשיב, הצדיק שמעמידים אותו בנסיון השני: הוא השלם בצדקתו, במחשבה ובמעשה, ואילו החוטא, שאין מנסים אותו בנסיונות נוספים: הוא מחוץ (לזכות זו) גם כשהוא רע באחד משני האופנים, בפועל או במחשבה. לפיכך אמר: ורשע, במעשה, ואוהב חמס, במחשבה, לא דא ולא הא מתנסה. וכן הדבר באברהם, כדאי היה שיעמידוהו בנסיון נוסף, לאחר שעמד בעשרה נסיונות, ולפיכך פתח הכתוב את הנסיון הזה בויהי אחר הדברים', כלומר אחר כל הנסיונות הקודמים. והאלהים נסה – הודיענו שהיה זה מן החכמה לנסות את אברהם בזה. וארבע מעלות נתגלו על ידי כך: א. הא' לשי"ת, להודיע לבני אדם שאין הוא בוחר בידיד על לא דבר, אלא לאחר (שהנבחר) עבדו בשלמות. וכדי שלא יאמר אדם על עצמו, אלמלי בחר השם בי הייתי כאברהם. ולכשיראה את נסיונותיו של אברהם. ידע שאין הוא כמותו ובצדק ובמשפט בחרו האל. ב. והמעלה הב' לאברהם, בן שניתן לו בהיותו בן מאה ,עקד אותו ובקש להקריבו כדי לעשות רצון בוראו, ובזכות זה ירבה שכרו. ג. .והשלישית, לשרה, בן שניתן לה לעת זקנתה, הקדישתו לרצון השי"ת. כי כל שעשה אברהם, לא עשה אלא לדעתה, כאמור, כל אשר תאמר אליך וג'. הרי, שידעה שרה שהוביל את יצחק אל ההר על מנת לשחטו ולא עכבתו מתוך רצון לקיים את רצון הבורא, וזה למרות שהיה יחידה ואהובה, וניתן לה אחרי מלאת לה תשעים שנה. ד. והרביעית, ליצחק, כדי שלא יעלה על לב אדם שישמעאל מסר את נפשו לה' יותר מיצחק, באשר נימול בהיותו בן י"ג, מבין כאב ומוכשר לעכב, בעוד שיצחק נימול כשהוא בן שמונה ימים ולא הבין כאב ולא יכול למנוע, העמד יצחק בנסיון גדול משל ישמעאל: הלה (נתנסה) בכאב, וזה מסר את נפשו להריגה. ואם ישאל אדם בענין הנסיון, לשם מה הוא נאמר, הוא בא לשני פנים: א. להודיע (את טיב המתנסה) לעולם, ב. ולשם הגדלת שכרו. ויאמר אליו אברהם – פתח בקריאה ובתשובה עליה, ולא עשה כך כשנתגלה לו קודם לכן, מפני שהציווי החיובי והשלילי צריכים קיום והחיזוק, שיהיה המצווה שומע לקריאה ויכין את נפשו לשמוע את הצו ויקבלנו בנחת ובשלוה. (ב) קח נא – ארבעה דברים נאמרו לו: א. בן ב. ויחיד ג. ואהוב ד. ויצחק כדי להראות עד היכן הגיעה צייתנותו של אברהם; מי שיש לו כמה בנים והוא מוסר אחד מהם לאלהים, הרי הוא עובד בזה את השם, (ולזה רמז) באמרו: בנך, קל וחומר, מי שיש לו רק בן אחד, יחיד לאמו, ולכן אמר: יחידך. ובפרט, כשהוא אהוב עליו ביותר, ולכן אמר: אשר אהבת. ואיך, אם אותו בן מיועד לגדולה ולנבואה, ולכן הוסיף: את יצחק. וכל ארבעת הדברים האלה התקבצו בנסיון של אברהם, ואעפ"כ קיים את רצון הבורא. ואם ישאל אדם, איד אפשר שיצווה להקריבו לאחר שהבטיח לו הבטחות ואמר לו: כי ביצחק יקרא לך זרע, והרי זה מורה שהבטחות (ה') יכולות להיבטל? נאמר לו, לא כי, כי יכול היה להתיותו אחרי מותו ולקיים בו את כל ההבטחות. והמחזיקים בשיטת ה'נסך' (ביטול המצוות) טוענים: אם אפשר שיצוה האל לשחוט את הבן, ולמנוע אותו מזה אחרי כן, הרי יתכן גם שיתן את מצוות התורה, ואחר כך יצוה שלא לעשותן, ואם אפשר שיבטיח הבטחות אודות יצחק, ויבטלן לאחר זמן, הרי לא ימנע גם שיבטל את הבטחותיו (ע"י נביאיו)? וכבר השיבו על זה ארבע תשובות(?):... א. מהן, מי שאמר שעולה זו אין פירושה קרבן אלא העלאה סתם. ואם ישאלו: אדם שאמרו לו להעלות את בנו על ההר, האם זה מדרכו לקחת אש ועצים ולהרכיבם על שכם בנו, ולאחוז מאכלת כדי לשחטו? אמרו, היות ומלת עולה סובלת שני פירושים: 1. העלאה 2. וקרבן צריך היה אברהם להתכונן לדבר הקשה ביותר ולהסתמך על כך שאם כוונת (הציווי) אחרת, אלהים יראני. ומאחר שהכוונה היתה העלאה גרידא, נאמר לו: אל תשלח ידך וג'. ונגד תשובה זו טענו (בעלי הנסך): אם אתם סוברים שאפשר היה שאברהם ילך לו מעם ה' מבלי לדעת מהו שנצטווה בו, הרי יתכן שיקרה כזאת גם לנביאים אחרים ושיאמרו לכם בשם ה' דברים שלא נתחוורו להם, לאחר שפנו מאת ה' מפוקפקים (בכוונת) דבריו, כמו שפקפק אברהם ולא ידע את כוונת דברי ה'. 1. הנה, טענה זו אינה מוכרחת לגבי הנביאים, כי הסיבה לכך אצל אברהם היתה מה שלא רצה אלהים לגלות לו את הכוונה האמתית של הנסיון, כאמור בראשונה, והאלהים נסה את אברהם, ואלמלי פירש לו שאין זו אלא העלאה סתם, הרי בטל הנסיון. ב. הב', (תשובת מי) ששם את הצווי (לאברהם) כתנאי ואמר: אלהים אמר לאברהם, קח וקרב את בנך על ההר, אם אצוה לך (שם) לעשות כך, ופירש מלת אשר (אומר אליך): אם אומר לך, דוגמת אשר נשיא יחטא, אשר תשמעו. וכיון שהציווי היה מתחילתו בתנאי, הכין אברהם את עצמו לאפשרות שיאמר לו שהדבר שנאמר לו להתכונן אליו במקומו עומד. ג. והאופן הג' יש סוברים שבראשית הנסיון מלה נסתרת ודבר ה' והעלהו אינו מוסב על יצחק אלא על האיל, ומלת איל נסתרת (בציווי) כי (רצה אלהים) להשאיר את הדבר בכינוי ובהעלמה כדי שיחשוב אברהם שהכוונה ליצחק, וישלם הנסיון. וראייתם לכך, כשנאמר לאברהם לא לשלוח יד ביצחק, נתברר לו שהכוונה לא היתה, ליצחק והתחיל לחשוב מהו שנצטוה בו, ולמי היתה הכוונה, וכשראה את האיל ידע מיד שאליו היתה, הכוונה ולקחו והקריבו תמורת בנו, ככתוב וישא עיניו וג' ד. והאופן הד', ביטול מצוה, אפשרי במקום שלא הותנה שאין המצוה, בטלה לעולם, אבל במקום שהיה תנאי שהמצוה, לא תבטל אי אפשר שתבטל. וכשנאמר לאברהם לשחוט את יצחק, לא היה בזה תנאי שהציווי לא יבטל, ואפשר היה לצוותו אחר כך שלא לשחטו, כי הציווי הראשון היה טוב (רק) בזמנו. אבל מצוות התורה אינן כך, כי תנאי התנה הקב"ה: לעולם לא אבטלן, ומי שיבוא לבטלן אל תשמעו לו, כי כל עוד יעמדו השמים על הארץ המצוות לא תבטלנה, ולאחר תנאי כזה אין ביטול. וגם ההבטחות לעתיד הן כמצוות התורה, השם שהוא נאמן בהבטחתו לעולם לא יתן שתבטלנה. ולא... הידיעה שלא נתכוון לה הבורא.

Rashi Bereshit 22:1רש"י בראשית כ"ב:א'

אחר הדברים האלה AFTER THESE THINGS [or, WORDS] – Some of our Rabbis say (Sanhedrin 89b) that it means after the words of Satan who denounced Abraham saying, "Of all the banquets which Abraham prepared not a single bullock nor a single ram did he bring as a sacrifice to You '. God replied to him, "Does he do anything at all except for his son's sake? Yet if I were to bid him, "Sacrifice him to Me", he would not refuse". Others say that it means "after the words of Ishmael" who boasted to Isaac that he had been circumcised when he was thirteen years old without resisting. Isaac replied to him, "You think to intimidate me by mentioning the loss of one part of the body! If the Holy One, blessed be He, were to tell me, "Sacrifice yourself to Me" I would not refuse" (cf. Genesis Rabbah 55 and Sanhedrin 89b). הנני HERE AM I – Such is the answer of the pious: it is an expression of meekness and readiness (Tanchuma).

אחר הדברים – אחר דבריו של שטן, שהיה מקטרג ואומר מכל סעודה שעשה אברהם לא הקריב לפניך פר אחד איל אחד, אמר לו כלום עשה אלא בשביל בנו אילו הייתי אומר לו זבחהו לפניי לא היה מעכב, ויש אומרים אחר דבריו של ישמעאל שהיה מתפאר על יצחק שהוא מל בן י"ג שנה ולא מיחה, אמר ובאבר אחד אתה מייראיני, אילו אמר לי הקב"ה זבח עצמך לא הייתי מעכב. הנני – כך היא ענייה של חסידים לשון ענוה הוא לשון זימון. והאלהים נסה, י"י צדיק יבחן, א"ר יוחנן הפשתני הזה כו'.

Rashi Bereshit 22:12רש"י בראשית כ"ב:י"ב

אל תשלח LAY NOT THINE HAND [UPON THE LAD] – to slay him. Then he (Abraham) said to God, "If this be so, I have come here for nothing; let me at least inflict a wound on him and draw some blood from him". God replied, "Neither do thou anything (מאומה) to him" — inflict no blemish (מום) on him (ib). כי עתה ידעתי FOR NOW I KNOW – R. Aba said: Abraham said to God, "I will lay my complaint before you. Yesterday (on an earlier occasion) you told me, (21:12) "In Isaac shall seed be called to thee", and then again you said, (v. 2) "Take now thy son". Now you tell me, "Lay not thy hand upon the lad"! The Holy One, blessed be He, said to him, in the words of Psalms 99:35, "My covenant will I not profane, nor alter that which is gone out of My lips". When I told you, "Take thy son", I was not altering that which went out from My lips, namely, My promise that you would have descendants through Isaac. I did not tell you "Slay him" but bring him up to the mountain. You have brought him up — take him down again" (Gen R. ib.). כי עתה ידעתי FOR NOW I KNOW – From now I have a reply to give to Satan and to the nations who wonder at the love I bear you: I have an opening of the mouth (i.e. I have an excuse, a reason to give them) now that they see that you are a God-fearing man.

אל תשלח – לשחוט אמר אלא לחנם באתי לכאן, אעשה בו חבלה, ואוציא מעט דם, אמר לו אל תעש לו מאומה. כי עתה ידעתי – מעתה יש לי מה אשיב לשטן ולאומות התמיהים מה היא חבתי אצלך ידעתי לי פתחון פה עכשיו שרואים כי ירא אלהים אתה.

Lekach Tov Bereshit 22:2לקח טוב בראשית כ"ב:ב'

ויאמר קח נא. אין נא אלא לשון בקשה, אמר לו בבקשה ממך עמוד בנסיון זה שלא יאמרו אין ממש בראשונים:

Lekach Tov Bereshit 22:12לקח טוב בראשית כ"ב:י"ב

כי עתה ידעתי. ידעתי לכל שאתה אוהבני: ולא חשכת את בנך את יחידך ממני. כאילו הקרבת את עצמך לפני:

Rashbam Bereshit 22:1רשב"ם בראשית כ"ב:א'

Vayhi AFTER THESE EVENTS: The phrase, "after these events (׳ahar ha-devarim ha-'elleh)," always connects events to the preceding chapter. "After ('ahar) these events" (Gen. 15.1) that Abraham killed the kings (14.15), God said to him (15.2), "Abram, do not be afraid" of those nations. "After ('ahare) these events" (22.20), that Isaac was born (21.2), "Abraham was told" further that "Bethuel begot Rebekah" (22.20-23). "After ('ahar) these events" (Est. 3.1), that Mordecai informed on Bigtan and Teresh (Est. 2.22), "King Ahasueres elevated Haman" (Est. 3.1), who wanted to kill Mordecai; Mordecai benefited from his having saved the king's life and Haman was [eventually] hanged. Here, also, "After these events," that Abraham made a pact – obligating himself, his children and his grandchildren – with Abimelech and gave him the seven ewes of the flock; and God became angry about this, since the land of the Philistines is included in the Israelite borders, within which God commanded, "You shall not let a soul stay alive" (Dt. 20.16), and in Joshua (15.45-7) lots were cast over the cities of the five Philistine lords; accordingly, God tested (nissah) Abraham," i.e. He provoked him and caused him pain. [Nissah means to provoke,] as it is written (Job 4.2), "Since He provoked you with suffering (hanissah) you are unable;" [and it is written,] (Ex. 17.7) "because they provoked (nassotam) the LORD [ – hence the name] Massah and Meribah [Provocation and Quarrelsomeness];" [and it is written,] (Ps. 26.2) "Test me, O LORD, and provoke me (venasseni)." In other words, God said to Abraham, "You took pride in the son that I granted you, making a pact between yourselves and their children, now go and offer him as a burnt offering and let it be seen what good your making a pact accomplished!" Later I found a similar interpretation in Midrash Samuel: "The ark of the LORD remained in the territory of the Philistines seven months" (I Sam. 6.1). It is written (Gen 21.30), "Accept these seven ewes from my hand." God said to him, "You gave him seven ewes, I swear that his descendants will wage seven successful wars against your descendants"; another interpretation, "I swear that his descendants will kill the following seven righteous men from among your descendants: Samson, Hofni, Phineas, Saul and his three sons"; another interpretation, "I swear that his descendants will destroy seven sanctuaries: the Tent of Assembly, Gilgal, Nob, Shiloh, Gibeon and the two temples"; another interpretation, "The ark will remain in Philistine territory for seven months." Nissah is equivalent to contraria in the vernacular.

ויהי אחר הדברים האלה – כל מקום שנא' אחר הדברים האלה מחובר על הפרשה שלמעלה. אחר הדברים האלה (בראשית ט"ו:א'), שהרג אברהם את המלכים אמר לו הקב"ה, אל תירא אברם, מן האומות. ויהי אחר הדברים האלה (בראשית כ"ב:כ'), שנולד יצחק, ויוגד לאברהם לאמר עוד ובתואל ילד את רבקה (בראשית כ"ב:כ"ג). וכן אחר הדברים האלה (אסתר ג':א') שהגיד מרדכי על בגתן ותרש, גדל המלך אחשורוש את המן שרצה להרוג את מרדכי, והועיל לו מה שהציל את המלך ונתלה המן. אף כאן, אחר הדברים שכרת אברהם ברית לאבימלך, לו ולנינו ולנכדו של {אבימלך}, ונתן לו שבע כבשות הצאן, וחרה אפו של הקב"ה על זאת, שהרי ארץ פלשתים {נתן לו לזרעו, כדכתו' ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים,} וגם ביהושע מטילין על ערי חמשת סרני פלשתים גורל בכלל גבול ישראל (יהושע י"ג:ג', ט"ו:מ"ה-מ"ז), והקב"ה ציוה עליהם לא תחיה כל נשמה (דברים כ':ט"ז). לכן: והאלהים נסה את אברהם – קינתרו וציערו כדכתיב: הנסה דבר אליך תלאה (איוב ד':ב'), על נסותם את י"י (שמות י"ז:ז'), מסה ומריבה, בחנני י"י ונסני (תהלים כ"ו:ב'). כלומר, נתגאיתה בבן שנתתיך לכרות ברית ביניכם ובין בניהם, ועתה לך והעלהו לעולה, ויראה מה הועילה כריתות ברית שלך. {ניסה – לשון תרגום והנם זועפים (בראשית מ':ו'), נסיסין.} וכן מצאתי אחרי כן במדרש של שמואל (י"ב) ויהי ארון י"י בשדה פלשתים שבעה חדשים. כת' את שבע כבשות תקח מידי. אמר לו הקב"ה: אתה נתתה לו שבע כבשות, חייך שבניו עושים שבע מלחמות עם בניך ונוצחין אותן. ד"א, חייך שבניו הורגים שבע צדיקים מבניך, ואילו הן: שמשון, חפני, ופנחס, שאול ושלשה בניו. ד"א, חייך שבניו מחריבים שבע משכנות, ואילו הן: אוהל מועד, וגלגל, נוב, ושילה, {וגבעון,} ובית עולמים {תרין}. ד"א, שארון מחזיר בשדה פלשתים שבעה חדשים. נסה – קונטרארי"אה.

Rashbam Bereshit 22:12רשב"ם בראשית כ"ב:י"ב

Ki FOR NOW I KNOW: In other words, now I see and it has become public knowledge for the whole world THAT YOU FEAR GOD.

כי עתה ידעתי – כלומר עתה אני רואה ונתפרסם לכל העולם כי ירא אלהים אתה.

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 22:1אבן עזרא בראשית פירוש ראשון כ"ב:א'

והאלהים נסה את אברהם – יש אומ' כי הסמ"ך תחת שי"ן, והה"א תחת אל"ף, וטעם כל הפרשה יכחישם. רק נסה כמשמעו. ואנשי שקול הדעת אמרו, כי הדעות שתים, האחד דעת העתיד בטרם היותו, והשנית דעת היש הנמצא, וזה פי' נסה. גם עתה ידעתי (בראשית כ"ב:י"ב). ויאמר הגאון שמלת נסה להראות צדקתו לבני אדם, גם מלת ידעתי (בראשית כ"ב:י"ב) כטעם הודעתי. והלא ידע זה הגאון, כי בעת שעקד את בנו לא היו שם אפי' נעריו. ואחרים אמרו כי פי' והעלהו שם לעולה שיעלהו אל ההר, וזאת תחשב לו לעלה. ואברהם לא ידע סוד הנבואה, וימהר לשחוט את בנו, והשם אמר לו לא בקשתי זאת. ואחרים אמרו הראה שתעלהו לעלה, וכמוהו והשקית אותם יין (ירמיהו ל"ה:ב'). והוצרכו אלה הקדמונים לפירושים האלה, כי יאמרו לא יתכן אחר שיצוה השם מצוה שיאמר אחר כן לא תעשה. והנה לא שמו לב על הבכורים שהחליפם בלוים אחר שנה. ואחר שהכתוב אומר בתחלה נסה את אברהם סרו כל אלה הטענות. והשם נסהו כן שיקבל שכר. וטעם כי עתה ידעתי (בראשית כ"ב:י"ב), כמו ואם לא אדעה (בראשית י"ח:כ"א). ועוד אפרש סודו בפסוק ידעתיך בשם (שמות ל"ג:י"ב). אם יעזרני יודע הנסתרות.

Radak Bereshit 22:1רד"ק בראשית כ"ב:א'

ויהי אחר הדברים האלה, after what happened to Avraham with Avimelech and as a result of his pact he had resided among the Philistines for many years, so that he had decided to migrate to Beer Sheva. At that point he received the instruction from God concerning his only son (by Sarah). It is very difficult to explain the matter of God’ “testing” someone, seeing that God knows in advance what the result of such a test is going to be. What then is the point of such a test? If the point was to demonstrate to the world at large that Avraham successfully passed such a test, how could this be accomplished in a setting where only Avraham and Yitzchok were present? He had even left the lads who had accompanied him behind so that there were no witnesses whatsoever to his carrying out a command which he had not even told Yitzchok about until the last possible moment! Even if Avraham had told someone what had transpired on the mountain, who would have believed him? The truth is that the purpose of the trial was to demonstrate to the world Avraham’s love for God. It was not meant to demonstrate anything to the generation during which Avraham lived, but to prove this to subsequent generations of people who believed in the Torah which was handed down to us by Moses at the command of God Himself. All that is written in the Torah is meant to teach the extent to which we are expected to demonstrate our love for God if and when the occasion arises. We know that Avraham loved Yitzchok more than he loved himself, seeing that he was already old and did not expect anymore out of life. If Yitzchok were to die at that time before he had married and raised a family, he would not have enjoyed any true satisfaction in his life on earth. This thought must have been very upsetting for his father Avraham. If he was nonetheless prepared to carry out God’s command without hesitation this was indeed a feat that all his descendants would marvel at. The fact that Avraham, who had prayed to God for sinners to be given a reprieve, did not even pray to God to spare the life of Yitzchok until he had at least married and started to raise a family, is meant to be an inspiration to all of us. Moreover, God Himself had provided Avraham with arguments which would have entitled him to at least defer sacrificing Yitzchok since he had told him that he, Avraham, would be known in history through Yitzchok. How could such a promise be fulfilled if Yitzchok were to die now? This story became the powerful message which Yitzchok transmitted to his son Yaakov, and which Yaakov transmitted to his sons. After the Torah was committed to writing the story became famous throughout the world, some people believing it, others not. Nowadays, after primitive paganism has ceased to exist in most of civilised society, most of mankind believes the story recorded in the Bible without hesitation. If large sections of mankind express some doubts about what is written in the Torah this concerns only whether everything written in the Torah as fact needs to be understood as historical, literal truth, or if many stories are to be understood as allegorical, but conveying the same ethical and moral messages. Similarly, these doubters believe that many of the practical commandments in the Torah were not meant to be fulfilled literally, but were examples demonstrating God’s attitude to certain problems confronting man. The very fact that the majority of mankind does believe that Avraham did what the Torah writes he did, is proof that Avraham had lived the kind of life which inspired man to believe that one can love God more than anything else in the universe. ויאמר אליו אברהם, the vision took place at night, seeing that immediately afterwards the Torah reports Avraham as rising early in the morning.

ויהי אחר הדברים האלה – אחר מה שקרה לאברהם עם אבימלך וארכו לו שם הימים ובא לו לבאר שבע לגור שם היה הדבר הזה שנסה אלהים את אברהם בדבר בנו יחידו, וענין הנסיון קשה מאד לספרו על האל, כי הוא חוקר לב ומבין כליות וידע כי אברהם יעשה מצותו, ואם להודיע לבני עולם, הנה לא היה שם בעת העקדה אלא אברהם ובנו יצחק, כי אפילו נעריו שהלכו עמו לא ידעו בזה הדבר, ומי הודיע דבר זה לעולם, ואפילו היה הוא מספר מי מאמין לו; והאמת כי הנסיון הזה להראות לבני עולם אהבת אברהם השלמה, ולא נעשה לאותם הדורות אלא לדורות הבאים המאמינים בתורה שכתב משה רבינו מפי האל ובספוריה שיראו עד היכן הגיע אהבת אברהם לאל; וילמדו ממנה לאהבה את ה' בכל לבבם ובכל נפשם, כי אברהם היה אוהב את יצחק יותר מנפשו כי הוא היה זקן, ואם ימות הוא, ימות בטבעו בשיבה טובה זקן ושבע ימים אבל בנו היה נער ועדיין לא היה לו אשה ובנים ולא נהנה מן העולם, ואם ימות הוא יהיה הדבר קשה לאברהם מאד. ועוד שהיה לו בן זקונים, וכשאמר לו האל שיעלהו שם לעולה היתה כל אהבה והחבה כאין בעיניו, ולא שאל ולא נסה, הלא אמרת כי ביצחק יקרא לך זרע, אלא כיון שאמר לו האל עשה כך, מיד השכים ומהר לעשות רצון האל, ולא חשב שום אהבה כנגד אהבתו, ובאמת קודם שנכתבה התורה וספוריה היה הדבר הגדול הזה מסור לזרע אברהם יצחק ויעקב כי יצחק מסר ליעקב ויעקב לבניו, ואחר שנכתבה התורה לבני יעקב נתפרסם הדבר בעולם יש מאמינים ויש שאינם מאמינים. והיום כמה שנים מיום שבטלה עבודת הצלמים והאלילים מאמינים רוב העולם בתורת משה רבינו ובספוריה, אלא שחולקים עלינו על המצות, שאומרים כי דרך משל נאמרו. ובהאמין רוב בני העולם הספור הגדול הזה הוא עדות גדולה על אברהם אבינו שהיה אוהב האל אהבה שלמה ותמה וראוי לאדם ללמוד הימנו דרך אהבתו. ויאמר אליו אברהם – במראת הלילה אמר לו, שהרי אמר "וישכם אברהם בבקר".

Radak Bereshit 22:12רד"ק בראשית כ"ב:י"ב

ויאמר...ואל תעש לו מאומה, again God repeated what He had said in different words, in order to lend additional emphasis to His warning not to touch Yitzchok. כי עתה ידעתי, if we were to explain this word as derived from the root ידע in the kal conjugation and we follow the path we outlined in verse 1 that God wanted Avraham to translate his potential into an actual, in verse 1 of this chapter, the problem is that we never find the root ידע in a transitive mode; therefore I suggest that the meaning of ידעתי is similar to Exodus 33,12 ידעתיך בשם, or Exodus 33,17 ואדעך בשם. This allusion is sufficient for the initiated. (author’s words). כי ירא אלוקים אתה. The word יראה, “fear,” mentioned here is none other than a form of אהבה, love, seeing that the fear was not something physical, concern for his body, but concern that he soul should not suffer irretrievable damage. Avraham was prepared to sacrifice his son to demonstrate that his love for abstract, invisible God was greater than his love for his physical, mortal son. He wanted to ensure that neither of them would forfeit their lives in the world to come.

ואל תעש לו מאומה – כפל לו הענין במלות שונות לרוב האזהרה. כי עתה ידעתי – אם נפרש כמו הודעתי על ענין שפירשנו בדבר הנסיון, הנה לא מצאנו פועל ידע מן הקל יוצא, ולפי דעתי פירושו כמו ידעתיך בשם (שמות ל"ג:י"ב) ופירושו כי שב החלק כל, ודי בזה למבינים, כי אין לבארו יותר מזה. כי ירא אלהים אתה – היראה הזאת היא אהבה, כי לא היתה יראת גופו אלא יראת נפשו שלא תאבד שהיה מוסר נפש בנו, שהיה אוהב יותר מנפשו, תחת נפשו שלא תאבד מהעולם הבא, שהיא האהבה לאל והדבקות בו.

Ramban Bereshit 22:1רמב"ן בראשית כ"ב:א'

והאלקים נסה את אברהם – ענין הנסיון הוא לדעתי בעבור היות מעשה האדם רשות מוחלטת בידו אם ירצה יעשה ואם לא ירצה לא יעשה יקרא "נסיון" מצד המנוסה אבל המנסה יתברך יצוה בו להוציא הדבר מן הכח אל הפועל להיות לו שכר מעשה טוב לא שכר לב טוב בלבד דע כי השם צדיק יבחן (תהלים י"א:ה') כשהוא יודע בצדיק שיעשה רצונו וחפץ להצדיקו יצוה אותו בנסיון ולא יבחן את הרשעים אשר לא ישמעו והנה כל הנסיונות שבתורה לטובת המנוסה.

Ramban Bereshit 22:12רמב"ן בראשית כ"ב:י"ב

כי עתה ידעתי – מתחילה היתה יראתו בכח לא יצא לפועל במעשה הגדול הזה ועתה נודעה במעשה והיה זכותו שלם ותהי משכורתו שלימה מעם ה' אלהי ישראל ודעת הפרשה ש"האלהים" הוא המנסה ומצוה בעקידה ו"מלאך ה'" הוא המונע והמבטיח יתברר בפסוק המלאך הגואל אותי (להלן מ"ח:ט"ז).

Ramban Bereshit 22:16רמב"ן בראשית כ"ב:ט"ז

יען אשר עשית את הדבר הזה – גם מתחילה (לעיל יג טז ט"ו:ה') הבטיחו כי ירבה את זרעו ככוכבי השמים וכעפר הארץ אבל עתה הוסיף לו יען אשר עשית המעשה הגדול הזה שנשבע בשמו הגדול ושיירש זרעו את שער אויביו והנה הובטח שלא יגרום שום חטא שיכלה זרעו או שיפול ביד אויביו ולא יקום והנה זו הבטחה שלימה בגאולה העתידה לנו.

Ralbag Bereshit Beur HaMilot 22:1רלב"ג בראשית ביאור המילות כ״ב:א׳

ביאור המלות (א) נִסָּה – הוא מענין נסיון. וענין זה הנסיון היה - לפי דעתי - שבָּאַתְהוּ הנבואה בלשון מסופק; והוא, שכבר אמר לו ה׳ יתעלה על יצחק ׳והעלהו שם לעֹלה׳ (ב), וזה המאמר יתכן שיובן שיזבח אותו ויעשה ממנו עולה, או שיעלהו שם לעשות עולה כדי שיתחנך יצחק בעבודת ה׳ יתעלה. וניסהו ה׳ יתעלה אם יקשה בעיניו לעשות שום דבר שיצוהו עליו ה׳ יתעלה, עד שיהיה סיבה אל שיבין מזה המאמר זולת מה שיובן ממנו בתחילת העיון — רוצה לומר שיבין ממנו שיעלה שם עולה אחרת, לא שיזבח בנו. וענין הנסיון הזה הוא מבואר לפי מה שביארנו מענין ידיעת ה׳ אלו הדברים, בשלישי מספר מלחמות ה׳ (פרקים ד-ו); וזה, כי ה׳ יתעלה יודע מה שראוי שיעשהו האדם לפי מה שסודר לו מפאת העליונים; אבל בחירתו היא מושלת על זה הסידור, ולזה הוא מבואר שאין כל מה שיעשהו האדם לפי מה שסודר לו מהפעולות מפאת העליונים, אבל הוא אפשר שיעשה הפעולות ההם ושלא יעשם, ובזה תתקיים התורה, ויתקיים טבע האפשר הנמצא בדברים, ויתקיים שיֵּדע ה׳ יתעלה אלו הדברים השפלים, כמו שביארנו שם.

Ralbag Bereshit Beur HaParashah 22:1-5, 7-8, 10-13רלב"ג בראשית ביאור הפרשה כ״ב: א'-ה', ז'-ח', י'-י"ג

חלק ד: ויהי אחר הדברים האלה וגו׳ (כב, א) עד סוף הפרשה ביאור דברי הסיפור (א-ב) זכר שאחר הדברים האלה ניסה ה׳ יתעלה את אברהם אם יקל בעיניו לעשות איזה דבר שיצוהו ה׳ יתעלה, ואמר אליו שיקח בנו יחידו אשר אהב, את יצחק, וילך אל ארץ המוריה, ויעלהו שם לעולה על אחד מהרי המוריה אשר יאמר לו ה׳ יתעלה. והיתה כוונתו בזה המאמר שיעלהו שם בעבור שיעשה שם עולה, רוצה לומר שיראה יצחק שָׁם הקרבת העולה לה׳ יתעלה, כדי שיתחנך בעבודתו, ויגיע לשלמות באופן שיאות שיהיה ממנו הזרע הנבחר שייעד ה׳ יתעלה לאברהם. ולפי שהמובן ראשונה מזה המאמר הוא שיעלה יצחק שם לעולה בשיזבחהו ושישרפהו, הנה נִשְׁלַם לה׳ יתעלה נסיון אברהם בזאת הנבואה אם יקל בעיניו לעשות איזה דבר שיזדמן לכבוד ה׳ יתעלה. וזה, שאם יקל זה בעיניו - לא יחזור להבין מזה המאמר זולת מה שיובן ממנו בתחילת העיון. ואם יִקשה זה בעיניו - יבקש לזה המאמר כוונה אחרת זולת מה שיובן ממנו בתחילת העיון. (ג) והנה הבין אברהם זאת הנבואה לפי מה שיובן ממנה בתחילת העיון, ועם כל זה נזדרז בחריצות גדול לעשות מה שצֻוָּה לפי מחשבתו; ולזה השכים בבקר וחבש את חמורו לשאת עצי עולה, ונהג עימו שני נעריו, ואת יצחק בנו, ובקע עצי עולה ושׂמם על החמור, וקם ללכת אל המקום אשר אמר לו ה׳ יתעלה. (ה) והנה לא רצה אברהם להודיע זה הסוד לנעריו, כי לא נתברר לו עדיין מה יהיה אחרית דבר. (ז) ושאל יצחק את אביו איפה השה שיעלה שם לעולה, לפי שכבר ראה שהביא עימו האש והעצים, ולזה הבין שרצון אברהם היה להעלות שם עולה — וזה לאות שכבר היה רגיל אברהם בהעלאת העולות, ושכבר ראה זה יצחק ממנו. (ח) ואמר אליו אברהם: מי יתן בני ויבין ה׳ יתעלה ממה שאמר אלי שיהיה השה לעולה. ואמנם אמר זה, לפי שכבר הבין אברהם מזה המאמר שיזבח את בנו ויעשהו עולה, ולא יֵצֵא מזאת ההנחה אם לא יבאר לו ה׳ יתעלה שאין רצונו בזה המאמר מה שהבין בו אברהם. (י) ושלח אברהם את ידו ולקח את המאכלת לשחוט את בנו, ולא השיג אברהם מזה שום דאגה וצער, אבל היה עושה מצות ה׳ יתעלה בטוב לבב, (יא-יב) עד שכבר הגיעתהו אז הנבואה בהקיץ, ואמר אליו מלאך ה׳ שלא ישלח ידו אל הנער, כי לא כֻּוַּן זה במה שאמר אליו ה׳ יתעלה. והנה לא ביאר לו זה ה׳ יתעלה מתחילת הענין, לנסותו אם יקל בעיניו לתת לו בנו יחידו; ואולם עתה נשלם דבר הנסיון, וידע ה׳ יתעלה כי ירא אלהים הוא, עד שלא חשׂך בנו יחידו ממנו, אבל היה רצונו לתת לו בשמחה ובטוב לבב. (יג) ואחר שנתברר לאברהם שרצון ה׳ יתעלה היה שיעלה שם יצחק להעלות שם עולה כדי שיתחנך בעבודת ה׳ יתעלה, נשא את עיניו אם יראה שום בעל חיים נאות לעשות ממנו העולה, וראה בעל חיים אחד רץ, ואחר שנסתבך באילן בקרניו נתבאר לו שהוא איל, והלך אברהם ולקח אותו, והעלהו עולה תמורת מה שהיה חושב לעשות מבנו. (טו-יח) ואחר זה קרא מלאך ה׳ אל אברהם שנית מן השמים, ואמר אליו שכבר נשבע ה׳ יתעלה לתת לו שכר על מה שעשה מזה — רוצה לומר שלא חשׂך את בנו יחידו ממנו — והוא, שזה יהיה סיבה שיברכהו ויַרבה זרעו ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים, ושיירש זרעו את שער אויביו — וזה, כי זה יהיה סיבה אל שהוא יְלַמֵּד יצחק שיעור מה שראוי שיעשה האדם לכבוד ה׳ יתעלה, ומפני זה השתוקק להשיגו לפי מה שאפשר, לשערו שאהבתו היא בזאת המדרגה הנפלאה ליודעיו אשר יקלו בכל דבר זולתו. ולזה היה ראוי שיהיה הטוב המגיע מפני אהבת ה׳ יתעלה למעלה מכל הטובות, ובזה נשתלשל השלמות לאבות עד שהיו ראויים שיהיה מהם זה הזרע הנבחר שיהיה ה׳ יתעלה לו לאלהים ויירש את שער אויביו, והתברכו בו כל גויי הארץ.

Ralbag Bereshit Toalot 22רלב"ג בראשית תועלות כ״ב

והנה התועלות המגיעים מזה הסיפור הם שמונה: התועלת הראשון הוא בדעות, והוא להודיע לנו שאהבת ה׳ יתעלה יותר חשוקה לשלימי הדעות מכל הטובות הנשארות, עד שכבר יבוזו מפני האהבה ההיא בכל שאר הטובות. הלא תראה שאברהם השלם, היה קל בעיניו לזבוח בנו יחידו — אשר נולד לו לעת זקנתו — לכבוד ה׳, ולמלֹאת מצותו, עד שלא התעורר לבקש כוונה אחרת למאמר ה׳ יתעלה שיעלה יצחק בנו על ההר ההוא לעולה, זולת מה שיובן מזה המאמר בתחילת העיון. וזה ממה שיביא לבני האדם תשוקה נפלאה להשיג ה׳ יתעלה לפי מה שאפשר, עד שישיגו זה הטוב הנפלא שהוא למעלה מכל הטובות, עד שכבר יבוז בהם מי שידבק בה׳ יתעלה, כדי שיִּשְׁלַם לו הטוב המגיע מפני הדבקות בה׳ יתעלה וההליכה בדרכיו. (יב) התועלת הששי הוא בדעות, והוא להודיע שמה שיעשהו האדם, אפשר שיהיה זולת מה שתהיה הידיעה ממנו לה׳ יתעלה, כמו שזכרנו במה שקדם. ולזה היה ענין הנסיון; ולזה גם כן אמר לאברהם ׳עתה ידעתי׳ (יב). וכבר ביארנו אמיתת זה הענין בשלמות בספר מלחמות ה׳(מאמר שלישי). (טז-יח) התועלת השביעי, הוא להודיענו שכבר נשבע ה׳ יתעלה לאברהם שיהיה לו מיצחק זרע שלם יירש שער אויביו, וסיפר לנו סיבת זאת השבועה — והוא הנסיון אשר ניסה ה׳ יתעלה לאברהם, כי כבר נמשך מזה שהבין אברהם ממאמר ה׳ יתעלה שיעשה עולה מיצחק בנו, והיה זה סיבה להגיע יצחק אל גבול השלמות, כמו שביארנו במה שקדם.

Keli Yekar Bereshit 22:12כלי יקר בראשית כ"ב:י"ב

עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה – אין כל לשון עתה ממעט הזמן הקודם לו, שהרי מצינו (עקב ייב) ועתה ישראל מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה, וכי קודם זה לא שאל ממנו היראה אלא שהוא כאלו אמר והנה ישראל. כך עתה ידעתי כאלו אמר הנה ידעתי. ויש אומרים, ידעתי כמו הודעתי כי תכלית נסיון זה היה כדי להרים דגל נס להראות העמים יופי מעשיו ויהיה מאמר והאלהים נסה לשון הרמת נס הנראה לכל אדם כי טובה תוכחת מגולה הבאה מאהבה מסותרת (משלי כז.ה) כשאהבה גדולה והיא נסתרה הקב"ה שולח עליו תוכחת מגולה, וע"י שיקבלה מאהבה תגלה ותראה אהבתו לעין כל. והנה בענין ידיעת ה' כל דבר טרם היותו, ושישאר האדם על בחירתו, נבוכו רבים בחקירה זו, ורוב החוקרים יצאו ללקוט ולא מצאו, דרך מספיק להיתר ספק זה, כי נראין מכחישין זה את זה, והוא דרוש עמוק מי ימצאנו, ועליו פירש הרמב"ם ארז"ל (אבות ג.טו) הכל צפוי והרשות נתונה כי אע"פ שהכל צפוי לפניו ית' מ"מ הרשות נתונה לאדם ונשאר על בחירתו.

Shadal Bereshit 22:1שד"ל בראשית כ"ב:א'

והאלהים נסה את אברהם – יודע היה הקב"ה שאין אברהם נסוג אחור משמור מצותיו לכל אשר יצוהו, וצוהו על העקידה כדי שיקבל שכר על המעשה הנורא הזה, כי אין שכר העובד במחשבה בלבד כשכר העובד בפועל – זאת דעת רמב"ן ור' יוסף אלבו (עקרים, מאמר ד' פי"ג), ואין ספק כי מלבד השכר הצפון, הנה המעשה עצמו, שבו קרא עצמו ירא אלהים באמת ולא חשך את בנו יחידו ממנו, ומוצא הדבר כי בנו לא מת, כל זה גרם לאברהם שמחה וששון מתוק לנפש אין ערוך אליו. ודעת רמבמ"ן כי הכוונה בנסיון לחזק ולאמץ את לב המנוסה במדה מן המדות עד שתשוב קנין ותכונה בנפשו, כי החלק המעשיי לא יושלם בידיעת המדות הטובות והבנתם בלבד, כי אם בהוסיף עליהם התמדת הפעולות הנמשכות מהם וההרגל בהם, עד שתתחזק המדה בלב העושה וכו'. ולפי דעתי הואיל ובחר ה' באברהם למען יהיה אב לעם סגולה מאמיני היחוד, והואיל ושאר העמים עובדי אלילים גם את בניהם ואת בנותיהם היו שורפים באש לאלהיהם, והואיל ומעשים כאלה תועבה הם לפניו ית' ולא היה בדעתו לצוות לעמו שיעשו כאלה, אבל בהפך צוה לבלתי עשות אחת מהנה, הנה ראה ה' כי העדר הקרבנות ההם יהיה נחשב לגנות ומום גדול לתורתו ולמחזיקים בה, כי יאמרו הגוים לישראל איה אהבתכם לאלהיכם? וגם ישראל עצמם אולי תהיה דתם נְמִבְזָה בעיניהם מפני החסרון הזה. לפיכך הקדים וניסה את אברהם (אשר כבר ידע את לבבו וידע שיעמוד בנסיון), למען יכירו וידעו גם ישראל וגם האומות כי עבדי ה' הנאמנים לו לא יכבד עליהם לעשות גם זה וגם יותר מזה (כאשר הוא זביחת בן יחיד הנולד לזקוני אביו ואמו) אם היה ה' שואל מעמם לעשותו, אלא שאלהי אמת לא יחפוץ בקרבנות כאלה ותעב יתעבם. והנסיון הזה אשר הוא כבוד האמונה ותפארת המאמינים בחר ה' לעשותו באברהם אב המאמינים, כדי שלא תישאר אמונת האמת בחזקת פחיתות ובחסרון הודה והדרה אפילו דור אחד. ונמצא לאחד הקדמונים, סנכוניאנטון, זכרון למעשה זה, אמנם מעורב בשבושים הרבה, וזה לשונו בלשון רומי: ‪Cronus ergo, quem Phoenices Israelem vocant, regioni cum imperitaret, atque ex indigena Nympha Anobret dicta, filium unigenitum haberet, quem propterea Ichud vocabant (יָחִיד), quomodo unigenitus etiam num a Phoenicibus appellatur, cum regioni maxima ex bello imminerent pericula, regio habitu filium ornatum in ara, quam erexerat, mactavit. ולדעת Bruns כי אברהם עלה בדעתו להקריב בנו לאלהיו, מפני שראה הכנענים זובחים את בניהם ואת בנותיהם. ודעת De-Vette כי כל הספור משל להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו לאלהיו. ודעת Eichhorn כי הצווי היה בחלום, ואולי כן הוא, אבל היה חלום של נבואה מאת ה'. ויאמר אליו – אין ספק כי המלות האלה צריכות להנקד בדרגא תביר, וכן הוא בחומש כ"י על קלף שבידי ובחומש כ"י על קלף ביד ידידי אלמנצי ע"ה ובחומש כ"י בעיר ערפורט, ובחומש כ"י על קלף שנת רמ"ז כתיבת ר' יצחק פישאנטי ביד ידידי משה סואבי, וכן מצאתי במחזור דפוס שונצין, אמנם במחזור שאלוניקי פסחו על שתי הסעיפים ונקדו הזקף למעלה והתביר למטה.