Difference between revisions of "Purpose of Akeidat Yitzchak/5"
Jump to navigation
Jump to search
EN/HEע/E
m |
|||
| Line 5: | Line 5: | ||
<h2>Biblical Texts</h2> | <h2>Biblical Texts</h2> | ||
<source xmlid="Bereshit22-1-19"> | <source xmlid="Bereshit22-1-19"> | ||
| + | |||
<h3 xml:lang="EN">Bereshit 22:1-19</h3> | <h3 xml:lang="EN">Bereshit 22:1-19</h3> | ||
| − | <text xml:lang="EN">(1) | + | <text xml:lang="EN">(1) And it came to pass after these things, that God did prove Abraham, and said unto him: 'Abraham'; and he said: 'Here am I.' (2) And He said: 'Take now thy son, thine only son, whom thou lovest, even Isaac, and get thee into the land of Moriah; and offer him there for a burnt-offering upon one of the mountains which I will tell thee of.' (3) And Abraham rose early in the morning, and saddled his ass, and took two of his young men with him, and Isaac his son; and he cleaved the wood for the burnt-offering, and rose up, and went unto the place of which God had told him. (4) On the third day Abraham lifted up his eyes, and saw the place afar off. (5) And Abraham said unto his young men: 'Abide ye here with the ass, and I and the lad will go yonder; and we will worship, and come back to you.' (6) And Abraham took the wood of the burnt-offering, and laid it upon Isaac his son; and he took in his hand the fire and the knife; and they went both of them together. (7) And Isaac spoke unto Abraham his father, and said: 'My father.' And he said: 'Here am I, my son.' And he said: 'Behold the fire and the wood; but where is the lamb for a burnt-offering?' (8) And Abraham said: 'God will provide Himself the lamb for a burnt-offering, my son.' So they went both of them together. (9) And they came to the place which God had told him of; and Abraham built the altar there, and laid the wood in order, and bound Isaac his son, and laid him on the altar, upon the wood. (10) And Abraham stretched forth his hand, and took the knife to slay his son. (11) And the angel of the Lord called unto him out of heaven, and said: 'Abraham, Abraham.' And he said: 'Here am I.' (12) And he said: 'Lay not thy hand upon the lad, neither do thou any thing unto him; for now I know that thou art a God-fearing man, seeing thou hast not withheld thy son, thine only son, from Me.' (13) And Abraham lifted up his eyes, and looked, and behold behind him a ram caught in the thicket by his horns. And Abraham went and took the ram, and offered him up for a burnt-offering in the stead of his son. (14) And Abraham called the name of that place Adonai jireh; as it is said to this day: 'In the mount where the Lord is seen.' (15) And the angel of the Lord called unto Abraham a second time out of heaven, (16) and said: 'By Myself have I sworn, saith the Lord, because thou hast done this thing, and hast not withheld thy son, thine only son, (17) that in blessing I will bless thee, and in multiplying I will multiply thy seed as the stars of the heaven, and as the sand which is upon the seashore; and thy seed shall possess the gate of his enemies; (18) and in thy seed shall all the nations of the earth be blessed; because thou hast hearkened to My voice.' (19) So Abraham returned unto his young men, and they rose up and went together to Beersheba; and Abraham dwelt at Beersheba.</text> |
| − | And it came to pass after these things, that God did prove Abraham, and said unto him: 'Abraham'; and he said: 'Here am I.' | ||
| − | (2) | ||
| − | And He said: 'Take now thy son, thine only son, whom thou lovest, even Isaac, and get thee into the land of Moriah; and offer him there for a burnt-offering upon one of the mountains which I will tell thee of.' | ||
| − | (3) | ||
| − | And Abraham rose early in the morning, and saddled his ass, and took two of his young men with him, and Isaac his son; and he cleaved the wood for the burnt-offering, and rose up, and went unto the place of which God had told him. | ||
| − | (4) | ||
| − | On the third day Abraham lifted up his eyes, and saw the place afar off. | ||
| − | (5) | ||
| − | And Abraham said unto his young men: 'Abide ye here with the ass, and I and the lad will go yonder; and we will worship, and come back to you.' | ||
| − | (6) | ||
| − | And Abraham took the wood of the burnt-offering, and laid it upon Isaac his son; and he took in his hand the fire and the knife; and they went both of them together. | ||
| − | (7) | ||
| − | And Isaac spoke unto Abraham his father, and said: 'My father.' And he said: 'Here am I, my son.' And he said: 'Behold the fire and the wood; but where is the lamb for a burnt-offering?' | ||
| − | (8) | ||
| − | And Abraham said: 'God will provide Himself the lamb for a burnt-offering, my son.' So they went both of them together. | ||
| − | (9) | ||
| − | And they came to the place which God had told him of; and Abraham built the altar there, and laid the wood in order, and bound Isaac his son, and laid him on the altar, upon the wood. | ||
| − | (10) | ||
| − | And Abraham stretched forth his hand, and took the knife to slay his son. | ||
| − | (11) | ||
| − | And the angel of the Lord called unto him out of heaven, and said: 'Abraham, Abraham.' And he said: 'Here am I.' | ||
| − | (12) | ||
| − | And he said: 'Lay not thy hand upon the lad, neither do thou any thing unto him; for now I know that thou art a God-fearing man, seeing thou hast not withheld thy son, thine only son, from Me.' | ||
| − | (13) | ||
| − | And Abraham lifted up his eyes, and looked, and behold behind him a ram caught in the thicket by his horns. And Abraham went and took the ram, and offered him up for a burnt-offering in the stead of his son. | ||
| − | (14) | ||
| − | And Abraham called the name of that place Adonai jireh; as it is said to this day: 'In the mount where the Lord is seen.' | ||
| − | (15) | ||
| − | And the angel of the Lord called unto Abraham a second time out of heaven, | ||
| − | (16) | ||
| − | and said: 'By Myself have I sworn, saith the Lord, because thou hast done this thing, and hast not withheld thy son, thine only son, | ||
| − | (17) | ||
| − | that in blessing I will bless thee, and in multiplying I will multiply thy seed as the stars of the heaven, and as the sand which is upon the seashore; and thy seed shall possess the gate of his enemies; | ||
| − | (18) | ||
| − | and in thy seed shall all the nations of the earth be blessed; because thou hast hearkened to My voice.' | ||
| − | (19) | ||
| − | So Abraham returned unto his young men, and they rose up and went together to Beersheba; and Abraham dwelt at Beersheba.</text> | ||
<h3 xml:lang="HE">בראשית כ"ב:א'-י"ט</h3> | <h3 xml:lang="HE">בראשית כ"ב:א'-י"ט</h3> | ||
<text xml:lang="HE">(א) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. (ב) וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. (ג) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקׇם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים. (ד) בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק. (ה) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם. (ו) וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו. (ז) וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה. (ח) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו. (ט) וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים. (י) וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ. (יא) וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ י"י מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. (יב) וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי. (יג) וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ. (יד) וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא י"י יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר י"י יֵרָאֶה. (טו) וַיִּקְרָא מַלְאַךְ י"י אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן הַשָּׁמָיִם. (טז) וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם י"י כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ. (יז) כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו. (יח) וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי. (יט) וַיָּשׇׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע.</text> | <text xml:lang="HE">(א) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. (ב) וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. (ג) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקׇם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים. (ד) בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק. (ה) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם. (ו) וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו. (ז) וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה. (ח) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו. (ט) וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים. (י) וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ. (יא) וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ י"י מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. (יב) וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי. (יג) וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ. (יד) וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא י"י יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר י"י יֵרָאֶה. (טו) וַיִּקְרָא מַלְאַךְ י"י אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן הַשָּׁמָיִם. (טז) וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם י"י כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ. (יז) כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו. (יח) וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי. (יט) וַיָּשׇׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע.</text> | ||
| Line 49: | Line 13: | ||
| + | <h2>Classical Texts</h2> | ||
| + | <source xmlid="Pseudo-Philo32-3"> | ||
| + | <h3 xml:lang="EN">Pseudo-Philo 32:3</h3> | ||
| + | <text xml:lang="EN">And the son said to his father: Hear me, father. If a lamb of the flock is accepted for an offering to the Lord for an odour of sweetness, and if for the iniquities of men sheep are appointed to the slaughter, but man is set to inherit the world, how then sayest thou now unto me: Come and inherit a life secure, and a time that cannot be measured? What and if I had not been born in the world to be offered a sacrifice unto him that made me? And it shall be my blessedness beyond all men, for there shall be no other <i>such thing</i>; | ||
| + | <br/>and in me shall the generations be instructed, and by me the peoples shall understand that the Lord hath accounted the soul of a man worthy to be a sacrifice unto him.</text> | ||
| + | <h3 xml:lang="HE">פסבדו-פילון ל"ב:ג'</h3> | ||
| + | <text xml:lang="HE"></text> | ||
| + | </source> | ||
| + | |||
| + | <source xmlid="BereshitRabbah56-7"> | ||
| + | <h3 xml:lang="EN">Bereshit Rabbah 56:7</h3> | ||
| + | <text xml:lang="EN"></text> | ||
| + | <h3 xml:lang="HE">בראשית רבה נ"ו:ז'</h3> | ||
| + | <text xml:lang="HE">וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם <span class="source-link">(<a class="source" title="בראשית כ"ב:י"א" data-book="Bereshit" data-ref="22,11">בראשית כב, יא</a>)</span>, תָּנֵי רַבִּי חִיָּא לְשׁוֹן חִבָּה לְשׁוֹן זֵרוּז. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אָמַר לוֹ וְלַדּוֹרוֹת, אֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּאַבְרָהָם, וְאֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּיַעֲקֹב, וְאֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּמשֶׁה, וְאֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כִּשְׁמוּאֵל. <span class="source-link">(<a class="source" title="בראשית כ"ב:י"ב" data-book="Bereshit" data-ref="22,12">בראשית כב, יב</a>)</span>: וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ, וְסַכִּין הֵיכָן הָיָה, נָשְׁרוּ שָׁלשׁ דְּמָעוֹת מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְשִׁחֵת הַסַּכִּין. אָמַר לוֹ אֲחַנְקֶנּוּ, אָמַר לוֹ אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר. אָמַר לוֹ אוֹצִיא מִמֶּנּוּ טִפַּת דָּם. אָמַר לוֹ אַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה, אַל תַּעֲשׂ לוֹ מוּמָה. כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, הוֹדַעְתִּי לַכֹּל שֶׁאַתְּ אוֹהֲבֵנִי וְלֹא חָשַׂכְתָּ וגו', שֶׁלֹא תֹאמַר כָּל הֶחֳלָאִים שֶׁחוּץ לַגּוּף אֵינָן חֳלָאִים, אֶלָּא מַעֲלֶה אֲנִי עָלֶיךָ כְּאִלּוּ אָמַרְתִּי לְךָ הַקְרֵב עַצְמְךָ לִי וְלֹא עִכַּבְתָּ.</text> | ||
| + | </source> | ||
| + | |||
| + | |||
| + | <h2>Medieval Texts</h2> | ||
| + | <source xmlid="LekachTovBereshit22-12"> | ||
| + | <h3 xml:lang="EN">Lekach Tov Bereshit 22:12</h3> | ||
| + | <text xml:lang="EN"></text> | ||
| + | <h3 xml:lang="HE">לקח טוב בראשית כ"ב:י"ב</h3> | ||
| + | <text xml:lang="HE">כי עתה ידעתי. ידעתי לכל שאתה אוהבני: ולא חשכת את בנך את יחידך ממני. כאילו הקרבת את עצמך לפני:</text> | ||
| + | </source> | ||
| + | <source xmlid="IbnEzraBereshitFirstCommentary22-1"> | ||
| + | <h3 xml:lang="EN">Ibn Ezra Bereshit First Commentary 22:1</h3> | ||
| + | <text xml:lang="EN"></text> | ||
| + | <h3 xml:lang="HE">אבן עזרא בראשית פירוש ראשון כ"ב:א'</h3> | ||
| + | <text xml:lang="HE"><b>והאלהים נסה את אברהם</b> – יש אומ' כי הסמ"ך תחת שי"ן, והה"א תחת אל"ף, וטעם כל הפרשה יכחישם. רק נסה כמשמעו. ואנשי שקול הדעת אמרו, כי הדעות שתים, האחד דעת העתיד בטרם היותו, והשנית דעת היש הנמצא, וזה פי' נסה. גם עתה ידעתי <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Bereshit" data-ref="22,12">בראשית כ"ב:י"ב</a>)</span>. <br/>ויאמר הגאון שמלת נסה להראות צדקתו לבני אדם, גם מלת ידעתי <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Bereshit" data-ref="22,12">בראשית כ"ב:י"ב</a>)</span> כטעם הודעתי. והלא ידע זה הגאון, כי בעת שעקד את בנו לא היו שם אפי' נעריו. ואחרים אמרו כי פי' והעלהו שם לעולה שיעלהו אל ההר, וזאת תחשב לו לעלה. ואברהם לא ידע סוד הנבואה, וימהר לשחוט את בנו, והשם אמר לו לא בקשתי זאת. ואחרים אמרו הראה שתעלהו לעלה, וכמוהו והשקית אותם יין <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Yirmeyahu" data-ref="35,2">ירמיהו ל"ה:ב'</a>)</span>. והוצרכו אלה הקדמונים לפירושים האלה, כי יאמרו לא יתכן אחר שיצוה השם מצוה שיאמר אחר כן לא תעשה. והנה לא שמו לב על הבכורים שהחליפם בלוים אחר שנה. ואחר שהכתוב אומר בתחלה נסה את אברהם סרו כל אלה הטענות. והשם נסהו כן שיקבל שכר. וטעם כי עתה ידעתי <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Bereshit" data-ref="22,12">בראשית כ"ב:י"ב</a>)</span>, כמו ואם לא אדעה <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Bereshit" data-ref="18,21">בראשית י"ח:כ"א</a>)</span>. ועוד אפרש סודו בפסוק ידעתיך בשם <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Shemot" data-ref="33,12">שמות ל"ג:י"ב</a>)</span>. אם יעזרני יודע הנסתרות.</text> | ||
| + | </source> | ||
| + | <source xmlid="RadakBereshit22-1"> | ||
| + | <h3 xml:lang="EN">Radak Bereshit 22:1</h3> | ||
| + | <text xml:lang="EN">ויהי אחר הדברים האלה, after what happened to Avraham with Avimelech and as a result of his pact he had resided among the Philistines for many years, so that he had decided to migrate to Beer Sheva. At that point he received the instruction from God concerning his only son (by Sarah). It is very difficult to explain the matter of God’ “testing” someone, seeing that God knows in advance what the result of such a test is going to be. What then is the point of such a test? If the point was to demonstrate to the world at large that Avraham successfully passed such a test, how could this be accomplished in a setting where only Avraham and Yitzchok were present? He had even left the lads who had accompanied him behind so that there were no witnesses whatsoever to his carrying out a command which he had not even told Yitzchok about until the last possible moment! Even if Avraham had told someone what had transpired on the mountain, who would have believed him? The truth is that the purpose of the trial was to demonstrate to the world Avraham’s love for God. It was not meant to demonstrate anything to the generation during which Avraham lived, but to prove this to subsequent generations of people who believed in the Torah which was handed down to us by Moses at the command of God Himself. All that is written in the Torah is meant to teach the extent to which we are expected to demonstrate our love for God if and when the occasion arises. We know that Avraham loved Yitzchok more than he loved himself, seeing that he was already old and did not expect anymore out of life. If Yitzchok were to die at that time before he had married and raised a family, he would not have enjoyed any true satisfaction in his life on earth. This thought must have been very upsetting for his father Avraham. If he was nonetheless prepared to carry out God’s command without hesitation this was indeed a feat that all his descendants would marvel at. The fact that Avraham, who had prayed to God for sinners to be given a reprieve, did not even pray to God to spare the life of Yitzchok until he had at least married and started to raise a family, is meant to be an inspiration to all of us. Moreover, God Himself had provided Avraham with arguments which would have entitled him to at least defer sacrificing Yitzchok since he had told him that he, Avraham, would be known in history through Yitzchok. How could such a promise be fulfilled if Yitzchok were to die now? This story became the powerful message which Yitzchok transmitted to his son Yaakov, and which Yaakov transmitted to his sons. After the Torah was committed to writing the story became famous throughout the world, some people believing it, others not. Nowadays, after primitive paganism has ceased to exist in most of civilised society, most of mankind believes the story recorded in the Bible without hesitation. If large sections of mankind express some doubts about what is written in the Torah this concerns only whether everything written in the Torah as fact needs to be understood as historical, literal truth, or if many stories are to be understood as allegorical, but conveying the same ethical and moral messages. Similarly, these doubters believe that many of the practical commandments in the Torah were not meant to be fulfilled literally, but were examples demonstrating God’s attitude to certain problems confronting man. The very fact that the majority of mankind does believe that Avraham did what the Torah writes he did, is proof that Avraham had lived the kind of life which inspired man to believe that one can love God more than anything else in the universe. | ||
| + | <br/>ויאמר אליו אברהם, the vision took place at night, seeing that immediately afterwards the Torah reports Avraham as rising early in the morning.</text> | ||
| + | <h3 xml:lang="HE">רד"ק בראשית כ"ב:א'</h3> | ||
| + | <text xml:lang="HE"><b>ויהי אחר הדברים האלה</b> – אחר מה שקרה לאברהם עם אבימלך וארכו לו שם הימים ובא לו לבאר שבע לגור שם היה הדבר הזה שנסה אלהים את אברהם בדבר בנו יחידו, וענין הנסיון קשה מאד לספרו על האל, כי הוא חוקר לב ומבין כליות וידע כי אברהם יעשה מצותו, ואם להודיע לבני עולם, הנה לא היה שם בעת העקדה אלא אברהם ובנו יצחק, כי אפילו נעריו שהלכו עמו לא ידעו בזה הדבר, ומי הודיע דבר זה לעולם, ואפילו היה הוא מספר מי מאמין לו; והאמת כי הנסיון הזה להראות לבני עולם אהבת אברהם השלמה, ולא נעשה לאותם הדורות אלא לדורות הבאים המאמינים בתורה שכתב משה רבינו מפי האל ובספוריה שיראו עד היכן הגיע אהבת אברהם לאל; וילמדו ממנה לאהבה את ה' בכל לבבם ובכל נפשם, כי אברהם היה אוהב את יצחק יותר מנפשו כי הוא היה זקן, ואם ימות הוא, ימות בטבעו בשיבה טובה זקן ושבע ימים אבל בנו היה נער ועדיין לא היה לו אשה ובנים ולא נהנה מן העולם, ואם ימות הוא יהיה הדבר קשה לאברהם מאד. ועוד שהיה לו בן זקונים, וכשאמר לו האל שיעלהו שם לעולה היתה כל אהבה והחבה כאין בעיניו, ולא שאל ולא נסה, הלא אמרת כי ביצחק יקרא לך זרע, אלא כיון שאמר לו האל עשה כך, מיד השכים ומהר לעשות רצון האל, ולא חשב שום אהבה כנגד אהבתו, ובאמת קודם שנכתבה התורה וספוריה היה הדבר הגדול הזה מסור לזרע אברהם יצחק ויעקב כי יצחק מסר ליעקב ויעקב לבניו, ואחר שנכתבה התורה לבני יעקב נתפרסם הדבר בעולם יש מאמינים ויש שאינם מאמינים. והיום כמה שנים מיום שבטלה עבודת הצלמים והאלילים מאמינים רוב העולם בתורת משה רבינו ובספוריה, אלא שחולקים עלינו על המצות, שאומרים כי דרך משל נאמרו. ובהאמין רוב בני העולם הספור הגדול הזה הוא עדות גדולה על אברהם אבינו שהיה אוהב האל אהבה שלמה ותמה וראוי לאדם ללמוד הימנו דרך אהבתו. <br/><b>ויאמר אליו אברהם</b> – במראת הלילה אמר לו, שהרי אמר "וישכם אברהם בבקר".</text> | ||
| + | </source> | ||
| + | <h2>Modern Texts</h2> | ||
| + | <source xmlid="ShadalBereshit22-1"> | ||
| + | <h3 xml:lang="EN">Shadal Bereshit 22:1</h3> | ||
| + | <text xml:lang="EN"></text> | ||
| + | <h3 xml:lang="HE">שד"ל בראשית כ"ב:א'</h3> | ||
| + | <text xml:lang="HE"><b>והאלהים נסה את אברהם</b> – יודע היה הקב"ה שאין אברהם נסוג אחור משמור מצותיו לכל אשר יצוהו, וצוהו על העקידה כדי שיקבל שכר על המעשה הנורא הזה, כי אין שכר העובד במחשבה בלבד כשכר העובד בפועל – זאת דעת רמב"ן ור' יוסף אלבו (עקרים, מאמר ד' פי"ג), ואין ספק כי מלבד השכר הצפון, הנה המעשה עצמו, שבו קרא עצמו ירא אלהים באמת ולא חשך את בנו יחידו ממנו, ומוצא הדבר כי בנו לא מת, כל זה גרם לאברהם שמחה וששון מתוק לנפש אין ערוך אליו. ודעת רמבמ"ן כי הכוונה בנסיון לחזק ולאמץ את לב המנוסה במדה מן המדות עד שתשוב קנין ותכונה בנפשו, כי החלק המעשיי לא יושלם בידיעת המדות הטובות והבנתם בלבד, כי אם בהוסיף עליהם התמדת הפעולות הנמשכות מהם וההרגל בהם, עד שתתחזק המדה בלב העושה וכו'. ולפי דעתי הואיל ובחר ה' באברהם למען יהיה אב לעם סגולה מאמיני היחוד, והואיל ושאר העמים עובדי אלילים גם את בניהם ואת בנותיהם היו שורפים באש לאלהיהם, והואיל ומעשים כאלה תועבה הם לפניו ית' ולא היה בדעתו לצוות לעמו שיעשו כאלה, אבל בהפך צוה לבלתי עשות אחת מהנה, הנה ראה ה' כי העדר הקרבנות ההם יהיה נחשב לגנות ומום גדול לתורתו ולמחזיקים בה, כי יאמרו הגוים לישראל איה אהבתכם לאלהיכם? וגם ישראל עצמם אולי תהיה דתם נְמִבְזָה בעיניהם מפני החסרון הזה. לפיכך הקדים וניסה את אברהם (אשר כבר ידע את לבבו וידע שיעמוד בנסיון), למען יכירו וידעו גם ישראל וגם האומות כי עבדי ה' הנאמנים לו לא יכבד עליהם לעשות גם זה וגם יותר מזה (כאשר הוא זביחת בן יחיד הנולד לזקוני אביו ואמו) אם היה ה' שואל מעמם לעשותו, אלא שאלהי אמת לא יחפוץ בקרבנות כאלה ותעב יתעבם. והנסיון הזה אשר הוא כבוד האמונה ותפארת המאמינים בחר ה' לעשותו באברהם אב המאמינים, כדי שלא תישאר אמונת האמת בחזקת פחיתות ובחסרון הודה והדרה אפילו דור אחד. ונמצא לאחד הקדמונים, סנכוניאנטון, זכרון למעשה זה, אמנם מעורב בשבושים הרבה, וזה לשונו בלשון רומי: <br/>Cronus ergo, quem Phoenices Israelem vocant, regioni cum imperitaret, atque ex indigena Nympha Anobret dicta, filium unigenitum haberet, quem propterea Ichud vocabant (יָחִיד), quomodo unigenitus etiam num a Phoenicibus appellatur, cum regioni maxima ex bello imminerent pericula, regio habitu filium ornatum in ara, quam erexerat, mactavit. <br/>ולדעת Bruns כי אברהם עלה בדעתו להקריב בנו לאלהיו, מפני שראה הכנענים זובחים את בניהם ואת בנותיהם. ודעת De-Vette כי כל הספור משל להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו לאלהיו. ודעת Eichhorn כי הצווי היה בחלום, ואולי כן הוא, אבל היה חלום של נבואה מאת ה'. <br/><b>ויאמר אליו</b> – אין ספק כי המלות האלה צריכות להנקד בדרגא תביר, וכן הוא בחומש כ"י על קלף שבידי ובחומש כ"י על קלף ביד ידידי אלמנצי ע"ה ובחומש כ"י בעיר ערפורט, ובחומש כ"י על קלף שנת רמ"ז כתיבת ר' יצחק פישאנטי ביד ידידי משה סואבי, וכן מצאתי במחזור דפוס שונצין, אמנם במחזור שאלוניקי פסחו על שתי הסעיפים ונקדו הזקף למעלה והתביר למטה.</text> | ||
| + | </source> | ||
</page> | </page> | ||
</aht-xml> | </aht-xml> | ||
Version as of 02:43, 7 October 2016
Purpose of Akeidat Yitzchak
Sources
Biblical Texts
Bereshit 22:1-19בראשית כ"ב:א'-י"ט
| (1) And it came to pass after these things, that God did prove Abraham, and said unto him: 'Abraham'; and he said: 'Here am I.' (2) And He said: 'Take now thy son, thine only son, whom thou lovest, even Isaac, and get thee into the land of Moriah; and offer him there for a burnt-offering upon one of the mountains which I will tell thee of.' (3) And Abraham rose early in the morning, and saddled his ass, and took two of his young men with him, and Isaac his son; and he cleaved the wood for the burnt-offering, and rose up, and went unto the place of which God had told him. (4) On the third day Abraham lifted up his eyes, and saw the place afar off. (5) And Abraham said unto his young men: 'Abide ye here with the ass, and I and the lad will go yonder; and we will worship, and come back to you.' (6) And Abraham took the wood of the burnt-offering, and laid it upon Isaac his son; and he took in his hand the fire and the knife; and they went both of them together. (7) And Isaac spoke unto Abraham his father, and said: 'My father.' And he said: 'Here am I, my son.' And he said: 'Behold the fire and the wood; but where is the lamb for a burnt-offering?' (8) And Abraham said: 'God will provide Himself the lamb for a burnt-offering, my son.' So they went both of them together. (9) And they came to the place which God had told him of; and Abraham built the altar there, and laid the wood in order, and bound Isaac his son, and laid him on the altar, upon the wood. (10) And Abraham stretched forth his hand, and took the knife to slay his son. (11) And the angel of the Lord called unto him out of heaven, and said: 'Abraham, Abraham.' And he said: 'Here am I.' (12) And he said: 'Lay not thy hand upon the lad, neither do thou any thing unto him; for now I know that thou art a God-fearing man, seeing thou hast not withheld thy son, thine only son, from Me.' (13) And Abraham lifted up his eyes, and looked, and behold behind him a ram caught in the thicket by his horns. And Abraham went and took the ram, and offered him up for a burnt-offering in the stead of his son. (14) And Abraham called the name of that place Adonai jireh; as it is said to this day: 'In the mount where the Lord is seen.' (15) And the angel of the Lord called unto Abraham a second time out of heaven, (16) and said: 'By Myself have I sworn, saith the Lord, because thou hast done this thing, and hast not withheld thy son, thine only son, (17) that in blessing I will bless thee, and in multiplying I will multiply thy seed as the stars of the heaven, and as the sand which is upon the seashore; and thy seed shall possess the gate of his enemies; (18) and in thy seed shall all the nations of the earth be blessed; because thou hast hearkened to My voice.' (19) So Abraham returned unto his young men, and they rose up and went together to Beersheba; and Abraham dwelt at Beersheba. | (א) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. (ב) וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. (ג) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקׇם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים. (ד) בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק. (ה) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם. (ו) וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו. (ז) וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה. (ח) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו. (ט) וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים. (י) וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ. (יא) וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ י"י מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. (יב) וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי. (יג) וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ. (יד) וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא י"י יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר י"י יֵרָאֶה. (טו) וַיִּקְרָא מַלְאַךְ י"י אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן הַשָּׁמָיִם. (טז) וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם י"י כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ. (יז) כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו. (יח) וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי. (יט) וַיָּשׇׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע. |
Classical Texts
Pseudo-Philo 32:3פסבדו-פילון ל"ב:ג'
| And the son said to his father: Hear me, father. If a lamb of the flock is accepted for an offering to the Lord for an odour of sweetness, and if for the iniquities of men sheep are appointed to the slaughter, but man is set to inherit the world, how then sayest thou now unto me: Come and inherit a life secure, and a time that cannot be measured? What and if I had not been born in the world to be offered a sacrifice unto him that made me? And it shall be my blessedness beyond all men, for there shall be no other such thing; and in me shall the generations be instructed, and by me the peoples shall understand that the Lord hath accounted the soul of a man worthy to be a sacrifice unto him. |
Bereshit Rabbah 56:7בראשית רבה נ"ו:ז'
| וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם (בראשית כב, יא), תָּנֵי רַבִּי חִיָּא לְשׁוֹן חִבָּה לְשׁוֹן זֵרוּז. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אָמַר לוֹ וְלַדּוֹרוֹת, אֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּאַבְרָהָם, וְאֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּיַעֲקֹב, וְאֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּמשֶׁה, וְאֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כִּשְׁמוּאֵל. (בראשית כב, יב): וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ, וְסַכִּין הֵיכָן הָיָה, נָשְׁרוּ שָׁלשׁ דְּמָעוֹת מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְשִׁחֵת הַסַּכִּין. אָמַר לוֹ אֲחַנְקֶנּוּ, אָמַר לוֹ אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר. אָמַר לוֹ אוֹצִיא מִמֶּנּוּ טִפַּת דָּם. אָמַר לוֹ אַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה, אַל תַּעֲשׂ לוֹ מוּמָה. כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, הוֹדַעְתִּי לַכֹּל שֶׁאַתְּ אוֹהֲבֵנִי וְלֹא חָשַׂכְתָּ וגו', שֶׁלֹא תֹאמַר כָּל הֶחֳלָאִים שֶׁחוּץ לַגּוּף אֵינָן חֳלָאִים, אֶלָּא מַעֲלֶה אֲנִי עָלֶיךָ כְּאִלּוּ אָמַרְתִּי לְךָ הַקְרֵב עַצְמְךָ לִי וְלֹא עִכַּבְתָּ. |
Medieval Texts
Lekach Tov Bereshit 22:12לקח טוב בראשית כ"ב:י"ב
| כי עתה ידעתי. ידעתי לכל שאתה אוהבני: ולא חשכת את בנך את יחידך ממני. כאילו הקרבת את עצמך לפני: |
Ibn Ezra Bereshit First Commentary 22:1אבן עזרא בראשית פירוש ראשון כ"ב:א'
| והאלהים נסה את אברהם – יש אומ' כי הסמ"ך תחת שי"ן, והה"א תחת אל"ף, וטעם כל הפרשה יכחישם. רק נסה כמשמעו. ואנשי שקול הדעת אמרו, כי הדעות שתים, האחד דעת העתיד בטרם היותו, והשנית דעת היש הנמצא, וזה פי' נסה. גם עתה ידעתי (בראשית כ"ב:י"ב). ויאמר הגאון שמלת נסה להראות צדקתו לבני אדם, גם מלת ידעתי (בראשית כ"ב:י"ב) כטעם הודעתי. והלא ידע זה הגאון, כי בעת שעקד את בנו לא היו שם אפי' נעריו. ואחרים אמרו כי פי' והעלהו שם לעולה שיעלהו אל ההר, וזאת תחשב לו לעלה. ואברהם לא ידע סוד הנבואה, וימהר לשחוט את בנו, והשם אמר לו לא בקשתי זאת. ואחרים אמרו הראה שתעלהו לעלה, וכמוהו והשקית אותם יין (ירמיהו ל"ה:ב'). והוצרכו אלה הקדמונים לפירושים האלה, כי יאמרו לא יתכן אחר שיצוה השם מצוה שיאמר אחר כן לא תעשה. והנה לא שמו לב על הבכורים שהחליפם בלוים אחר שנה. ואחר שהכתוב אומר בתחלה נסה את אברהם סרו כל אלה הטענות. והשם נסהו כן שיקבל שכר. וטעם כי עתה ידעתי (בראשית כ"ב:י"ב), כמו ואם לא אדעה (בראשית י"ח:כ"א). ועוד אפרש סודו בפסוק ידעתיך בשם (שמות ל"ג:י"ב). אם יעזרני יודע הנסתרות. |
Radak Bereshit 22:1רד"ק בראשית כ"ב:א'
| ויהי אחר הדברים האלה, after what happened to Avraham with Avimelech and as a result of his pact he had resided among the Philistines for many years, so that he had decided to migrate to Beer Sheva. At that point he received the instruction from God concerning his only son (by Sarah). It is very difficult to explain the matter of God’ “testing” someone, seeing that God knows in advance what the result of such a test is going to be. What then is the point of such a test? If the point was to demonstrate to the world at large that Avraham successfully passed such a test, how could this be accomplished in a setting where only Avraham and Yitzchok were present? He had even left the lads who had accompanied him behind so that there were no witnesses whatsoever to his carrying out a command which he had not even told Yitzchok about until the last possible moment! Even if Avraham had told someone what had transpired on the mountain, who would have believed him? The truth is that the purpose of the trial was to demonstrate to the world Avraham’s love for God. It was not meant to demonstrate anything to the generation during which Avraham lived, but to prove this to subsequent generations of people who believed in the Torah which was handed down to us by Moses at the command of God Himself. All that is written in the Torah is meant to teach the extent to which we are expected to demonstrate our love for God if and when the occasion arises. We know that Avraham loved Yitzchok more than he loved himself, seeing that he was already old and did not expect anymore out of life. If Yitzchok were to die at that time before he had married and raised a family, he would not have enjoyed any true satisfaction in his life on earth. This thought must have been very upsetting for his father Avraham. If he was nonetheless prepared to carry out God’s command without hesitation this was indeed a feat that all his descendants would marvel at. The fact that Avraham, who had prayed to God for sinners to be given a reprieve, did not even pray to God to spare the life of Yitzchok until he had at least married and started to raise a family, is meant to be an inspiration to all of us. Moreover, God Himself had provided Avraham with arguments which would have entitled him to at least defer sacrificing Yitzchok since he had told him that he, Avraham, would be known in history through Yitzchok. How could such a promise be fulfilled if Yitzchok were to die now? This story became the powerful message which Yitzchok transmitted to his son Yaakov, and which Yaakov transmitted to his sons. After the Torah was committed to writing the story became famous throughout the world, some people believing it, others not. Nowadays, after primitive paganism has ceased to exist in most of civilised society, most of mankind believes the story recorded in the Bible without hesitation. If large sections of mankind express some doubts about what is written in the Torah this concerns only whether everything written in the Torah as fact needs to be understood as historical, literal truth, or if many stories are to be understood as allegorical, but conveying the same ethical and moral messages. Similarly, these doubters believe that many of the practical commandments in the Torah were not meant to be fulfilled literally, but were examples demonstrating God’s attitude to certain problems confronting man. The very fact that the majority of mankind does believe that Avraham did what the Torah writes he did, is proof that Avraham had lived the kind of life which inspired man to believe that one can love God more than anything else in the universe. ויאמר אליו אברהם, the vision took place at night, seeing that immediately afterwards the Torah reports Avraham as rising early in the morning. | ויהי אחר הדברים האלה – אחר מה שקרה לאברהם עם אבימלך וארכו לו שם הימים ובא לו לבאר שבע לגור שם היה הדבר הזה שנסה אלהים את אברהם בדבר בנו יחידו, וענין הנסיון קשה מאד לספרו על האל, כי הוא חוקר לב ומבין כליות וידע כי אברהם יעשה מצותו, ואם להודיע לבני עולם, הנה לא היה שם בעת העקדה אלא אברהם ובנו יצחק, כי אפילו נעריו שהלכו עמו לא ידעו בזה הדבר, ומי הודיע דבר זה לעולם, ואפילו היה הוא מספר מי מאמין לו; והאמת כי הנסיון הזה להראות לבני עולם אהבת אברהם השלמה, ולא נעשה לאותם הדורות אלא לדורות הבאים המאמינים בתורה שכתב משה רבינו מפי האל ובספוריה שיראו עד היכן הגיע אהבת אברהם לאל; וילמדו ממנה לאהבה את ה' בכל לבבם ובכל נפשם, כי אברהם היה אוהב את יצחק יותר מנפשו כי הוא היה זקן, ואם ימות הוא, ימות בטבעו בשיבה טובה זקן ושבע ימים אבל בנו היה נער ועדיין לא היה לו אשה ובנים ולא נהנה מן העולם, ואם ימות הוא יהיה הדבר קשה לאברהם מאד. ועוד שהיה לו בן זקונים, וכשאמר לו האל שיעלהו שם לעולה היתה כל אהבה והחבה כאין בעיניו, ולא שאל ולא נסה, הלא אמרת כי ביצחק יקרא לך זרע, אלא כיון שאמר לו האל עשה כך, מיד השכים ומהר לעשות רצון האל, ולא חשב שום אהבה כנגד אהבתו, ובאמת קודם שנכתבה התורה וספוריה היה הדבר הגדול הזה מסור לזרע אברהם יצחק ויעקב כי יצחק מסר ליעקב ויעקב לבניו, ואחר שנכתבה התורה לבני יעקב נתפרסם הדבר בעולם יש מאמינים ויש שאינם מאמינים. והיום כמה שנים מיום שבטלה עבודת הצלמים והאלילים מאמינים רוב העולם בתורת משה רבינו ובספוריה, אלא שחולקים עלינו על המצות, שאומרים כי דרך משל נאמרו. ובהאמין רוב בני העולם הספור הגדול הזה הוא עדות גדולה על אברהם אבינו שהיה אוהב האל אהבה שלמה ותמה וראוי לאדם ללמוד הימנו דרך אהבתו. ויאמר אליו אברהם – במראת הלילה אמר לו, שהרי אמר "וישכם אברהם בבקר". |
Modern Texts
Shadal Bereshit 22:1שד"ל בראשית כ"ב:א'
| והאלהים נסה את אברהם – יודע היה הקב"ה שאין אברהם נסוג אחור משמור מצותיו לכל אשר יצוהו, וצוהו על העקידה כדי שיקבל שכר על המעשה הנורא הזה, כי אין שכר העובד במחשבה בלבד כשכר העובד בפועל – זאת דעת רמב"ן ור' יוסף אלבו (עקרים, מאמר ד' פי"ג), ואין ספק כי מלבד השכר הצפון, הנה המעשה עצמו, שבו קרא עצמו ירא אלהים באמת ולא חשך את בנו יחידו ממנו, ומוצא הדבר כי בנו לא מת, כל זה גרם לאברהם שמחה וששון מתוק לנפש אין ערוך אליו. ודעת רמבמ"ן כי הכוונה בנסיון לחזק ולאמץ את לב המנוסה במדה מן המדות עד שתשוב קנין ותכונה בנפשו, כי החלק המעשיי לא יושלם בידיעת המדות הטובות והבנתם בלבד, כי אם בהוסיף עליהם התמדת הפעולות הנמשכות מהם וההרגל בהם, עד שתתחזק המדה בלב העושה וכו'. ולפי דעתי הואיל ובחר ה' באברהם למען יהיה אב לעם סגולה מאמיני היחוד, והואיל ושאר העמים עובדי אלילים גם את בניהם ואת בנותיהם היו שורפים באש לאלהיהם, והואיל ומעשים כאלה תועבה הם לפניו ית' ולא היה בדעתו לצוות לעמו שיעשו כאלה, אבל בהפך צוה לבלתי עשות אחת מהנה, הנה ראה ה' כי העדר הקרבנות ההם יהיה נחשב לגנות ומום גדול לתורתו ולמחזיקים בה, כי יאמרו הגוים לישראל איה אהבתכם לאלהיכם? וגם ישראל עצמם אולי תהיה דתם נְמִבְזָה בעיניהם מפני החסרון הזה. לפיכך הקדים וניסה את אברהם (אשר כבר ידע את לבבו וידע שיעמוד בנסיון), למען יכירו וידעו גם ישראל וגם האומות כי עבדי ה' הנאמנים לו לא יכבד עליהם לעשות גם זה וגם יותר מזה (כאשר הוא זביחת בן יחיד הנולד לזקוני אביו ואמו) אם היה ה' שואל מעמם לעשותו, אלא שאלהי אמת לא יחפוץ בקרבנות כאלה ותעב יתעבם. והנסיון הזה אשר הוא כבוד האמונה ותפארת המאמינים בחר ה' לעשותו באברהם אב המאמינים, כדי שלא תישאר אמונת האמת בחזקת פחיתות ובחסרון הודה והדרה אפילו דור אחד. ונמצא לאחד הקדמונים, סנכוניאנטון, זכרון למעשה זה, אמנם מעורב בשבושים הרבה, וזה לשונו בלשון רומי: Cronus ergo, quem Phoenices Israelem vocant, regioni cum imperitaret, atque ex indigena Nympha Anobret dicta, filium unigenitum haberet, quem propterea Ichud vocabant (יָחִיד), quomodo unigenitus etiam num a Phoenicibus appellatur, cum regioni maxima ex bello imminerent pericula, regio habitu filium ornatum in ara, quam erexerat, mactavit. ולדעת Bruns כי אברהם עלה בדעתו להקריב בנו לאלהיו, מפני שראה הכנענים זובחים את בניהם ואת בנותיהם. ודעת De-Vette כי כל הספור משל להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו לאלהיו. ודעת Eichhorn כי הצווי היה בחלום, ואולי כן הוא, אבל היה חלום של נבואה מאת ה'. ויאמר אליו – אין ספק כי המלות האלה צריכות להנקד בדרגא תביר, וכן הוא בחומש כ"י על קלף שבידי ובחומש כ"י על קלף ביד ידידי אלמנצי ע"ה ובחומש כ"י בעיר ערפורט, ובחומש כ"י על קלף שנת רמ"ז כתיבת ר' יצחק פישאנטי ביד ידידי משה סואבי, וכן מצאתי במחזור דפוס שונצין, אמנם במחזור שאלוניקי פסחו על שתי הסעיפים ונקדו הזקף למעלה והתביר למטה. |
