Difference between revisions of "Purpose of the Mishkan/2/he"
Jump to navigation
Jump to search
m |
m |
||
| Line 5: | Line 5: | ||
<div class="overview"> | <div class="overview"> | ||
<h2>סקירה</h2> | <h2>סקירה</h2> | ||
| − | <p>קיימת מחלוקת בין הפרשנים בתפיסת המשכן: האם הוא כלי אידיאלי לעבודת ה', כניעה לצורך המציאותי או משהו ביניהם? | + | <p>קיימת מחלוקת בין הפרשנים בתפיסת המשכן: האם הוא כלי אידיאלי לעבודת ה', כניעה לצורך המציאותי, או משהו ביניהם? בין אלו הסבורים שהמשכן חיובי בטבעו, נמנים: ר' יוסף בכור שור ורמב"ן המתמקדים בתפקידו כמקום לשימור הלוחות והשכינה הא-לוהית, בעל הביאור ששם דגש על החשיבות של הקדשת ראשית בנייתם של ישראל לה', ושד"ל המדגיש את היתרונות הקהילתיים ביצירת מרכז לאומי.</p> |
| − | + | <p>אולם, מדרשים ופרשנים אחרים רואים את המשכן כתיקון הכרחי ליצר של עם ישראל לעבוד עבודה זרה. כך מבין מדרש תנחומא המסביר שהמשכן נועד לכפר על חטא העגל וכן לשמש כעדות שהקב"ה מחל לעם ישראל על החטא. מאידך, מסביר רמב"ם שהמשכן נועד לנתב את היצר הרע למטרת עבודת ה'.</p> | |
| − | <p>אולם מדרשים ופרשנים אחרים רואים את המשכן כתיקון הכרחי ליצר של עם ישראל לעבוד עבודה זרה. כך מבין | + | <p>לבסוף, כמה פרשנים אחרים מניחים שלמשכן היו מטרות רבות או שהוא התפתח כתוצאה מחטאם של העם. אברבנאל מציע שבמקור המשכן היה אמור להיות מקום להשראת השכינה, אך לאחר חטא העגל הוא שונה להיות מרכז להקרבת קורבנות. לחילופין, סובר ספורנו שקורבנות היו חלק מהתוכנית הא-לוהית מלכתחילה, אך לאחר שחטאו בעגל נולד הצורך במוקד לנוכחות הא-לוהית ולפולחנה.</p></div> |
<approaches> | <approaches> | ||
| Line 13: | Line 13: | ||
<p>בניית המשכן סיפקה מגוון הזדמנויות לבני ישראל והיטיבה איתם.</p> | <p>בניית המשכן סיפקה מגוון הזדמנויות לבני ישראל והיטיבה איתם.</p> | ||
<opinion>הרחבה של הר סיני | <opinion>הרחבה של הר סיני | ||
| − | <p>המשכן | + | <p>המשכן איפשר את המשך ההתגלות הא-לוהית שהחלה בהר סיני ואיכסן את לוחות הברית שניתנו באותו מעמד.<fn>ר"י בכור שור הוא הפרשן העיקרי המשלב בין שני המוטיבים. תיאורטית ניתן לחלק ביניהם, אך הקשרם לסיני משמש כנקודת חיבור בין השניים.</fn></p> |
<mekorot> | <mekorot> | ||
<multilink><a href="RYBSShemot25-2" data-aht="source">ר׳ יוסף בכור שור</a><a href="RYBSShemot25-2" data-aht="source">שמות כ״ה:ב׳</a><a href="RYBSShemot25-6" data-aht="source">שמות כ״ה:ו׳</a><a href="RYBSShemot25-18" data-aht="source">שמות כ״ה:י״ח</a><a href="RYBSShemot30-1" data-aht="source">שמות ל׳:א׳</a><a href="RYBSShemot36-8" data-aht="source">שמות ל״ו:ח׳</a><a href="RYBSShemot38-21" data-aht="source">שמות ל״ח:כ״א</a><a href="RYBSVayikra2-13" data-aht="source">ויקרא ב׳:י״ג</a><a href="R. Yosef Bekhor Shor" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף בכור שור</a></multilink>, <multilink><a href="RambanShemot25-2" data-aht="source">רמב״ן</a><a href="RambanShemotIntroduction" data-aht="source">הקדמה לשמות</a><a href="RambanShemot25-2" data-aht="source">שמות כ״ה:ב׳</a><a href="RambanShemot29-46" data-aht="source">שמות כ״ט:מ״ו</a><a href="RambanShemot40-34" data-aht="source">שמות מ׳:ל״ד</a><a href="RambanVayikraIntroduction" data-aht="source">הקדמה לויקרא</a><a href="RambanBemidbarIntroduction" data-aht="source">הקדמה לבמדבר</a><a href="RambanToratHashem" data-aht="source">דרשת תורת ה׳ תמימה (עמ׳ קס״ג)</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן נחמן</a></multilink>, <multilink><a href="CassutoShemot25" data-aht="source">מ״ד קאסוטו</a><a href="CassutoShemot25" data-aht="source">הקדמה לשמות כ״ה</a><a href="Prof. Umberto Cassuto" data-aht="parshan">אודות פרופ' משה דוד קאסוטו</a></multilink> | <multilink><a href="RYBSShemot25-2" data-aht="source">ר׳ יוסף בכור שור</a><a href="RYBSShemot25-2" data-aht="source">שמות כ״ה:ב׳</a><a href="RYBSShemot25-6" data-aht="source">שמות כ״ה:ו׳</a><a href="RYBSShemot25-18" data-aht="source">שמות כ״ה:י״ח</a><a href="RYBSShemot30-1" data-aht="source">שמות ל׳:א׳</a><a href="RYBSShemot36-8" data-aht="source">שמות ל״ו:ח׳</a><a href="RYBSShemot38-21" data-aht="source">שמות ל״ח:כ״א</a><a href="RYBSVayikra2-13" data-aht="source">ויקרא ב׳:י״ג</a><a href="R. Yosef Bekhor Shor" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף בכור שור</a></multilink>, <multilink><a href="RambanShemot25-2" data-aht="source">רמב״ן</a><a href="RambanShemotIntroduction" data-aht="source">הקדמה לשמות</a><a href="RambanShemot25-2" data-aht="source">שמות כ״ה:ב׳</a><a href="RambanShemot29-46" data-aht="source">שמות כ״ט:מ״ו</a><a href="RambanShemot40-34" data-aht="source">שמות מ׳:ל״ד</a><a href="RambanVayikraIntroduction" data-aht="source">הקדמה לויקרא</a><a href="RambanBemidbarIntroduction" data-aht="source">הקדמה לבמדבר</a><a href="RambanToratHashem" data-aht="source">דרשת תורת ה׳ תמימה (עמ׳ קס״ג)</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן נחמן</a></multilink>, <multilink><a href="CassutoShemot25" data-aht="source">מ״ד קאסוטו</a><a href="CassutoShemot25" data-aht="source">הקדמה לשמות כ״ה</a><a href="Prof. Umberto Cassuto" data-aht="parshan">אודות פרופ' משה דוד קאסוטו</a></multilink> | ||
</mekorot> | </mekorot> | ||
| − | <point><b>"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"</b> – שלושת פרשנים אלו מסכימים שפירושו המילולי של פסוק זה | + | <point><b>"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"</b> – שלושת פרשנים אלו מסכימים שפירושו המילולי של פסוק זה מסביר את הסיבה העיקרית לציווי בניית המשכן.<fn>ראו גם <multilink><a href="PesiktaDRK2-10" data-aht="source">פסיקתא דרב כהנא</a><a href="PesiktaDRK2-10" data-aht="source">"כי תשא" ב׳:י׳</a><a href="Pesikta DeRav Kahana" data-aht="parshan">אודות פסיקתא דרב כהנא</a></multilink> ו<multilink><a href="TanchumaNaso11" data-aht="source">תנחומא</a><a href="TanchumaNaso11" data-aht="source">נשא י״א</a><a href="TanchumaNaso22" data-aht="source">נשא כ״ב</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא</a></multilink>.</fn> אך הם חולקים בשאלה אם היתה נוכחות פיזית של ה' במשכן: |
<ul> | <ul> | ||
| − | <li>ר"י בכור שור ורמב"ן מבינים את המילה "בְּתוֹכָם" במשמעות ' | + | <li>ר"י בכור שור ורמב"ן מבינים את המילה "בְּתוֹכָם" במשמעות 'באמצע המחנה', וכך הם מבינים שכוונת הפסוק היא שה' נכח ממש<fn>ראו <a href="Philosophy:Anthropomorphism" data-aht="page">הגשמת הבורא</a> לדיון לגבי אופי הנוכחות הא-לוהית ולפי התפיסות השונות כיצד יש להבין את הפסוק כאן.</fn> ביריעות המשכן,<fn>קריאה זו נתמכת במספר פסוקים נוספים מהם ניתן להבין שהשכינה שורה במשכן עצמו – ראו <a href="Shemot25-21" data-aht="source">שמות כ"ה:כ"ב</a>, <a href="Shemot29-42" data-aht="source">שמות כ"ט:מ"ב-מ"ג</a>, <a href="Shemot40-34" data-aht="source">שמות מ':ל"ד-ל"ח</a>, ונוספים.  ה<multilink><a href="PesiktaDRK2-10" data-aht="source">פסיקתא דרב כהנא</a><a href="PesiktaDRK2-10" data-aht="source">"כי תשא" ב׳:י׳</a><a href="Pesikta DeRav Kahana" data-aht="parshan">אודות פסיקתא דרב כהנא</a></multilink> והמדרש <multilink><a href="TanchumaKiTisa10" data-aht="source">תנחומא</a><a href="TanchumaKiTisa10" data-aht="source">כי תשא י׳</a><a href="TanchumaNaso11" data-aht="source">נשא י״א</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא</a></multilink> מאמצים הבנה זו. לעומתם נראה שה<multilink><a href="MekhiltaPischa16" data-aht="source">מכילתא דרבי ישמעאל</a><a href="MekhiltaPischa16" data-aht="source">דרבי ישמעאל בא מסכתא דפסחא טז</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a></multilink> מתנגדים לאפשרות זו.</fn> שהיה ממוקם במרכז הגיאוגרפי של מחנה בני ישראל.<fn>ר"י בכור שור משווה בין מחנה ישראל המקיף את המשכן לבין מלאכי מעלה הסובבים את כסא כבודו. לעומתו, רמב"ם ואברבנאל להלן מפרשים את המילה "בְּתוֹכָם" במשמעות דומה ל'בקרבם', וכן שהתיאור "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" מורה על שכינתו של הקב"ה עם העם באופן כללי, ולא שהמשכן הוא המרכז.</fn></li> |
| − | <li>קאסוטו | + | <li>לעומתם, קאסוטו יותר זהיר בניסוחו, והוא מסביר שהעם תפסו את המשכן רק כסמל לנוכחות הא-לוהית.</li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
<point><b>הצורך בבית ממשי</b><ul> | <point><b>הצורך בבית ממשי</b><ul> | ||
| − | <li>ר"י בכור שור מסביר שברמה הבסיסית ביותר | + | <li>ר"י בכור שור מסביר שברמה הבסיסית ביותר, המשכן נועד להכיל את ארון הברית, ששימש ככספת ללוחות. בהתבסס על הקשר בין המשכן והארון לבין הלוחות, רמב"ן מפתח את הרעיון שהמשכן הוא בעצם המשך של ההתגלות בהר סיני,<fn>ראו רמב"ן דברים ד':ט' לגבי החשיבות של שימור הזיכרון של החוויה בהר סיני. ראו בהשוואה רמב"ן שמות י"ג:ט"ז שם הוא מפתח עמדה דומה לגבי המצוות שמטרתן לשמר את החווייה של יציאת מצרים.</fn> ובכך מבין את המשכן כמיסוד של נוכחות השכינה המתמשכת.<fn>ראו את ניסוחו של הרמב"ן: "וסוד המשכן הוא, שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר". לדעת הרמב"ן המשכן החליף את הר סיני כמקור ההתגלות, ולכן המצוות ניתנו מהמשכן.</fn> לדעת שניהם, בעוד לקב"ה אין צורך אישי במבנה, המשכן הכרחי למען המשך נוכחותו בקרב העם.</li> |
| − | <li>לעומתם, קאסוטו מבין שלמרות שהקב"ה יכול | + | <li>לעומתם, קאסוטו מבין שלמרות שהקב"ה יכול להיות נוכח בקרב העם ללא בניין גשמי, העם היה צריך לראות מבנה מוחשי כדי להוכיח להם שהשכינה עדיין שורה בקרבם.<fn>חשוב לציין את הניגוד בין גישתו המיסטית של רמב"ן לבין זו הריאלית של קאסוטו. ראו גם ר"י בכור שור המציע שהציווי לבניית המשכן נועד לספק לעם עוד הזדמנויות לקיים מצוות. גישה זו נמצאת גם ב<multilink><a href="MekhiltaPischa16" data-aht="source">מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a><a href="MekhiltaPischa16" data-aht="source">דרבי ישמעאל בא מסכתא דפסחא טז</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a></multilink>.</fn></li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
| − | <point><b>למה עכשיו?</b> | + | <point><b>למה עכשיו?</b> לר' יוסף בכור שור ורמב"ן, הגיוני שהציווי לבניית המשכן מגיע רק בנקודה זו, מכיוון שזה המשך של ההתגלות בהר סיני<fn>ייתכן שלדעתם, נוכחות ה' המשיכה לשרות בהר סיני עד שנבנה המשכן – ראו <multilink><a href="IbnEzraShemotLong19-13" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraShemotLong19-13" data-aht="source">שמות פירוש שני י״ט:י״ג</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>.</fn> וצריך לאחסן את הלוחות שמשה מוריד מן ההר. באופן דומה, לדעת קאסוטו, בניית המשכן תוזמנה להסתיים לפני עזיבת העם את הר סיני.<fn>על פי קאסוטו, כשהעם חנה בהר סיני, ההר סימל את ההתגלות הקודמת של ה' (גם אם שכינתו כבר לא היתה שם); המשכן נצרך רק לאחר שהם עזבו את הר סיני.</fn></point> |
| − | <point><b>רצף כרונולוגי</b> – לפי רמב"ן וקאסוטו, הציווי לבניית המשכן מופיע | + | <point><b>רצף כרונולוגי</b> – לפי רמב"ן וקאסוטו, הציווי לבניית המשכן מופיע בתורה בסדר הכרונולוגי בו ניתן, לפני חטא העגל ואחרי קבלת התורה בהר סיני.<fn>רמב"ן כאן עיקבי בנטייתו להבין שהתנ"ך מסודר באופן כרונולוגי, אלא אם מפורש אחרת בטקסט. ראו  <a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">About Ramban</a> להרחבה.</fn> לעומתם ר"י בכור שור סובר שההוראות ניתנו רק לאחר חטא העגל.<fn>ר"י בכור שור עשוי להסביר שהקב"ה ידע שהלוחות הראשונים יישברו, ולכן חיכה למסור את הפקודות לבניית המשכן עד שמשה עלה כדי לקבל את הלוחות השניים.</fn></point> |
<point><b>הקשר בין המשכן לבין חטא העגל</b> – על פי גישה זו, הציווי לבניית המשכן אינו קשור לחטא.</point> | <point><b>הקשר בין המשכן לבין חטא העגל</b> – על פי גישה זו, הציווי לבניית המשכן אינו קשור לחטא.</point> | ||
| − | <point><b>מקבילות מהמזרח הקרוב הקדום</b> – במזרח הקדום, עותקים של הסכמים בין עמים אוחסנו במקדשי האלילים של | + | <point><b>מקבילות מהמזרח הקרוב הקדום</b> – במזרח הקדום, עותקים של הסכמים בין עמים אוחסנו במקדשי האלילים של שני הצדדים,<fn>ראו קאסוטו שמות כ"ה:ט"ז המזכיר את המנהג בהקשר של הסכם בין רעמסס המצרי לבין מלך חיטי. ראו גם N. Sarna, Exploring Exodus (New York, 1996): 137-138, המצביע על הסכם חיטי בו כותב המלך:  "A duplicate of this treaty has been deposited before the sun-goddess of Arnina... In the Mitanni land [a duplicate] has been deposited before Tessub, the lord of the kurrinu [sanctuary or shrine] of Kahat" ['העתק של ההסכם הופקד אצל אלת השמש ארנינה... בארץ המיתני הופקד עותק לפני טאסוב, אדון המקדש של קהת']</fn> הן לשם שמירתם והן כדי ליצור יראת עונש מהפרת ההסכם. באופן דומה, הלוחות היו עדות לברית (או לאמנה) שנכרתה בין עם ישראל לבין הקב"ה, כך שהגיוני שהלוחות נשמרו ב"מקדש" המשותף, דהיינו המשכן.<fn>מנהג זה יכול להסביר את דעת חכמים במכילתא יתרו בחודש 8, שעל כל אחת משתי הלוחות היו כתובים כל עשרת הדיברות. אם לרוב נכתבו שני עותקים של כל הסכם, הגיוני שגם לוחות הברית היו שני העתקים של אותו חוזה - עותק אחד לה' ועותק אחד לעם ישראל, מאוחסנים בארון בתוך משכנו של הקב"ה. <br/>קאסוטו גם מציע שהארון היה יותר מיחידת אחסון. במזרח הקדום, חוזים הונחו "לרגלי" האל, וייתכן שעם ישראל הקבילו את הארון ל"דום רגליו" של ה'. את ההקבלה הזו אנו פוגשים במילותיו של דוד המלך בדברי הימים א' כ"ח:ב': "אֲנִי עִם לְבָבִי לִבְנוֹת בֵּית מְנוּחָה לַאֲרוֹן בְּרִית ה' וְלַהֲדֹם רַגְלֵי אֱלֹהֵינוּ", וכן השניים נקשרים בתהילים קל"ב:ז'-ח' : "נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו נִשְׁתַּחֲוֶה לַהֲדֹם רַגְלָיו. קוּמָה ה' לִמְנוּחָתֶךָ אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ".</fn></point> |
| − | <point><b>מקבילות תנ"כיות</b> – רמב"ן מצביע על מספר הקבלות מילוליות ותוכניות בין עשרת הדיברות שניתנו בהר סיני לבין בניית המשכן.<fn>הוא מציין שענן כבוד ה' ירד גם על הר סיני וגם על המשכן, קולו של ה' נשמע בשניהם, לגבי השניים יש איסור התקרבות לקודש ואזהרת מיתה, נבנו גבולות מגינים סביב השניים ומשה נקרא להתקרב בשני המקרים.</fn> הקבלות אלו מדגישות כיצד | + | <point><b>מקבילות תנ"כיות</b> – רמב"ן מצביע על מספר הקבלות מילוליות ותוכניות בין עשרת הדיברות שניתנו בהר סיני לבין בניית המשכן.<fn>הוא מציין שענן כבוד ה' ירד גם על הר סיני וגם על המשכן, קולו של ה' נשמע בשניהם, לגבי השניים יש איסור התקרבות לקודש ואזהרת מיתה, נבנו גבולות מגינים סביב השניים ומשה נקרא להתקרב בשני המקרים.</fn> הקבלות אלו מדגישות כיצד אהל מועד המיר התגלות חד-פעמית לקשר מתמיד ומתמשך בין ה' לבין עם ישראל. <fn>ניתן למצוא שורשים לנימוק זה במילותיו של <multilink><a href="IbnEzraShemotLong19-13" data-aht="source">ר׳ שמואל בן חפני גאון</a><a href="IbnEzraShemotLong19-13" data-aht="source">שמות פירוש שני י״ט:י״ג</a><a href="R. Shemuel b. Chofni Gaon" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל בן חפני גאון</a></multilink> המצביע על כך שכבוד ה' עבר ישירות מהר סיני למשכן. ראו גם ר' יוסף בכור שור על שמות מ':כ"ט וכן את קאסוטו על אתר.</fn></point> |
| − | <point><b>מוקד ומשמעות "מִשְׁכַּן הָעֵדֻת"</b> – ר"י בכור שור ורמב"ן<fn>ראו גם רמב"ן בהשגותיו על ספר המצוות, מצוות עשה ל"ג, שם הוא מונה את הציווי לבניית הארון כמצווה בפני עצמו.</fn> סוברים ש'ארון העדות' | + | <point><b>מוקד ומשמעות "מִשְׁכַּן הָעֵדֻת"</b> – ר"י בכור שור ורמב"ן<fn>ראו גם רמב"ן בהשגותיו על ספר המצוות, מצוות עשה ל"ג, שם הוא מונה את הציווי לבניית הארון כמצווה בפני עצמו.</fn> סוברים ש'ארון העדות' שהחזיק את 'לֻחֹת הָעֵדֻת' הוא תכלית המשכן כולו, ומכאן שמו 'מִשְׁכַּן הָעֵדֻת',<fn>עמדה זו מפורשת גם בפירוש <multilink><a href="RashbamShemot25-10" data-aht="source">רשב״ם</a><a href="RashbamShemot25-10" data-aht="source">שמות כ״ה:י׳</a><a href="RashbamShemot26-1" data-aht="source">שמות כ״ו:א׳</a><a href="R. Shemuel b. Meir (Rashbam)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל בן מאיר</a></multilink>, וראו גם אבן עזרא.</fn> שכן ה' נגלה למשה דרך הכרובים שהיו מונחים על הארון. הם טוענים כי מסיבה זו הציווי הראשון שניתן בהוראות המשכן היה אודות בניית הארון.<fn>ראו גם רשב"ם המובא לעיל. רשב"ם, ר"י בכור שור ורמב"ן מסבירים שהסדר השונה בפרשת ויחל הוא פרגמטי, שכן כמובן שאי אפשר לבנות את הארון לפני שיש מקום להציבו. כך, בפרשת ויחל המבנה נבנה ראשון ורק לאחר מכן עשו את הכלים.</fn> ר"י בכור שור מדמה את המשכן לארמונו של הקב"ה, כשקודש הקודשים הוא היכלו הפרטי והארון והכרובים הם כס מלכותו.<fn>ר"י בכור שור מפתח את האנלוגיה צעד אחד נוסף, ומשווה את המזבח למטבח המלכותי ולבית המטבחיים ולכן הוא מרוחק מהחדר הפנימי. ראו זאת בהשוואה למדרש האגדה (בובר) המובא להלן.</fn></point> |
| − | <point><b>מזבחות כפרה</b> – רמב"ן מסביר שהקורבנות נועדו לכפר על חטאי העם, וכך לדאוג שנוכחותו יתברך לא תנטוש את המקדש.<fn>ראו את ניסוחו של רמב"ן בהקדמתו לספר ויקרא: "שיהו הקרבנות כפרה להן ולא יגרמו העונות לסלק השכינה". [ייתכן שרמב"ן מתמקד כאן בקורבנות החטאת, שכן עולות ושלמים היו גם לפני בניית המשכן.] ראו בהשוואה רמב"ן בדרשת תורת ה' תמימה שם הוא מציע שהשכינה השמיימית ירדה למשכן (ולבית המקדש) רק כתוצאה מהקרבת הקורבנות.</fn> לשיטתו, המזבחות היו משניות לארון, | + | <point><b>מזבחות כפרה</b> – רמב"ן מסביר שהקורבנות נועדו לכפר על חטאי העם, וכך לדאוג שנוכחותו יתברך לא תנטוש את המקדש.<fn>ראו את ניסוחו של רמב"ן בהקדמתו לספר ויקרא: "שיהו הקרבנות כפרה להן ולא יגרמו העונות לסלק השכינה". [ייתכן שרמב"ן מתמקד כאן בקורבנות החטאת, שכן עולות ושלמים היו גם לפני בניית המשכן.] ראו בהשוואה רמב"ן בדרשת תורת ה' תמימה שם הוא מציע שהשכינה השמיימית ירדה למשכן (ולבית המקדש) רק כתוצאה מהקרבת הקורבנות.</fn> לשיטתו, המזבחות היו משניות לארון, והארון היה המוקד העיקרי של המשכן.<fn>ראו ר"י בכור שור הטוען שהבאת קורבנות מאפשרת לאדם לכפר ולהתחיל דף חדש, וכך נמנעת התפלשות בחטאיו ובייאוש.  [ראו גם פירוש שד"ל להלן המאמץ גישה דומה אך מגביל את זה לשגגות.] עבור הבכור שור לקורבנות ערך מהותי בפני עצמם והם אינם תכלית בניית המשכן (וכן היו קיימים לפניו).</fn></point> |
<point><b>אין איזכור למשכן לפני עליית משה להר סיני</b> – על פי שיטה זו, ייתכן שבהתחלה הזכיר הקב"ה רק את לוחות הברית מכיוון שמהם נולד הצורך במשכן.<fn>לחילופין, על פי ר"י בכור שור, ה' דחה את הזכרת המשכן עד שעלה הצורך במקום לשיכון הלוחות.</fn></point> | <point><b>אין איזכור למשכן לפני עליית משה להר סיני</b> – על פי שיטה זו, ייתכן שבהתחלה הזכיר הקב"ה רק את לוחות הברית מכיוון שמהם נולד הצורך במשכן.<fn>לחילופין, על פי ר"י בכור שור, ה' דחה את הזכרת המשכן עד שעלה הצורך במקום לשיכון הלוחות.</fn></point> | ||
<point><b>תכלית בית המקדש</b> – רמב"ן משווה בין המשכן לבין המקדש,<fn>ראו גם מקבילות שמציין רשב"ם בשמות מ':ל"ה</fn> וסובר ששניהם נועדו לשמש כ'בית' לשכינה.<fn>ראו גם רמב"ן על במדבר ט"ז:כ"א שם הוא סובר שבני ישראל נענשו על כך שהתעכבו בבניית הית קבע לנוכחות הא-לוהית.</fn></point> | <point><b>תכלית בית המקדש</b> – רמב"ן משווה בין המשכן לבין המקדש,<fn>ראו גם מקבילות שמציין רשב"ם בשמות מ':ל"ה</fn> וסובר ששניהם נועדו לשמש כ'בית' לשכינה.<fn>ראו גם רמב"ן על במדבר ט"ז:כ"א שם הוא סובר שבני ישראל נענשו על כך שהתעכבו בבניית הית קבע לנוכחות הא-לוהית.</fn></point> | ||
| Line 41: | Line 41: | ||
<multilink><a href="BiurEndShemot" data-aht="source">משה מנדלסון בביאור</a><a href="BiurEndShemot" data-aht="source">סוף ספר שמות</a><a href="Moses Mendelssohn" data-aht="parshan">אודות משה מנדלסון</a><a href="Biur (Netivot HaShalom)" data-aht="parshan">אודות הביאור (נתיבות השלום)</a></multilink><fn>את המקורות לשיטה הזו ניתן לראות במדרש אגדה (בובר) המובא להלן.</fn> | <multilink><a href="BiurEndShemot" data-aht="source">משה מנדלסון בביאור</a><a href="BiurEndShemot" data-aht="source">סוף ספר שמות</a><a href="Moses Mendelssohn" data-aht="parshan">אודות משה מנדלסון</a><a href="Biur (Netivot HaShalom)" data-aht="parshan">אודות הביאור (נתיבות השלום)</a></multilink><fn>את המקורות לשיטה הזו ניתן לראות במדרש אגדה (בובר) המובא להלן.</fn> | ||
</mekorot> | </mekorot> | ||
| − | <point><b>הצורך בבית ממשי</b> – על פי הביאור, ייחוד בית לה' היתה לטובת העם שצווה בכך ולצורך חינוכי. בעזרת מעשה זה, העם למד לראות את היד | + | <point><b>הצורך בבית ממשי</b> – על פי הביאור, ייחוד בית לה' היתה לטובת העם שצווה בכך ולצורך חינוכי. בעזרת מעשה זה, העם למד לראות את היד הא-לוהית בכל מעשה ידיהם. לפי גישה זו, תהליך הבניה ועצם ההקדשה היו חשובים יותר מהתוצר הסופי של המשכן הגמור.<fn>מכאן מובנות יותר הסיבות לבנייה המקורית ופחות הסיבות לשירות היומיומי.</fn></point> |
| − | <point><b>למה עכשיו?</b> מכיוון שהעם היו על סף הכניסה לארץ ולקראת בניית בתים חדשים, תשתיות נרחבות ומבנים שונים, היה הכרחי לצוות על העם לבנות את המשכן, במטרה שיקדישו את ראשית יצירתם לה'.</point> | + | <point><b>למה עכשיו?</b> מכיוון שהעם היו על סף הכניסה לארץ ולקראת בניית בתים חדשים, תשתיות נרחבות, ומבנים שונים, היה הכרחי לצוות על העם לבנות את המשכן, במטרה שיקדישו את ראשית יצירתם לה'.</point> |
| − | <point><b>רצף כרונולוגי</b> – לפי שיטה זו הגיוני להניח שהפרשה מופיעה בסדר הכרונולוגי בה אירעה.</point> | + | <point><b>רצף כרונולוגי</b> – לפי שיטה זו, הגיוני להניח שהפרשה מופיעה בסדר הכרונולוגי בה אירעה.</point> |
| − | <point><b>מקבילות תנ"כיות</b> – הביאור משווה בין החובה כאן לייחד ולהקדיש את המבנה הראשון שבונה העם לה' | + | <point><b>מקבילות תנ"כיות</b> – הביאור משווה בין החובה כאן לייחד ולהקדיש את המבנה הראשון שבונה העם לה' לבין הציווי להקדיש לה' את בכורות הבנים והבהמות וביכורי התבואה.</point> |
| − | <point><b>מוקד עיקרי</b> – עמדה זו סוברת שעיקר המשכן אינו כלי מסויים בתוכו אלא | + | <point><b>מוקד עיקרי</b> – עמדה זו סוברת שעיקר המשכן אינו כלי מסויים בתוכו אלא המבנה בכללותו.</point> |
| − | <point><b>"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"</b> – לשיטה זו, | + | <point><b>"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"</b> – לשיטה זו, פסוק זה מתאר יתרון מעשי לבנייה, ולא את מטרת הציווי או את תכלית הבניין.</point> |
<point><b>מזבחות כפרה</b> – על פי גישה זו, גם כפרה אינה מטרתה העיקרית של המשכן.</point> | <point><b>מזבחות כפרה</b> – על פי גישה זו, גם כפרה אינה מטרתה העיקרית של המשכן.</point> | ||
| − | <point><b>תכלית בית המקדש</b> – | + | <point><b>תכלית בית המקדש</b> – מנדלסון בביאור מסביר שכאשר העם הגיע לשגשוג כלכלי בימי שלמה, מן הראוי היה שישדרגו את המשכן לגרסה מפוארת יותר שלו – לבית מקדש.</point> |
</opinion> | </opinion> | ||
<opinion>מוקד לאומי | <opinion>מוקד לאומי | ||
| Line 55: | Line 55: | ||
<multilink><a href="ShadalShemot25-1" data-aht="source">שד״ל</a><a href="ShadalShemot25-1" data-aht="source">שמות כ״ה:א׳</a><a href="ShadalVayikra1-2" data-aht="source">ויקרא א׳:ב׳</a><a href="ShadalYirmeyahu7-22" data-aht="source">ירמיהו ז׳:כ״ב</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink> | <multilink><a href="ShadalShemot25-1" data-aht="source">שד״ל</a><a href="ShadalShemot25-1" data-aht="source">שמות כ״ה:א׳</a><a href="ShadalVayikra1-2" data-aht="source">ויקרא א׳:ב׳</a><a href="ShadalYirmeyahu7-22" data-aht="source">ירמיהו ז׳:כ״ב</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink> | ||
</mekorot> | </mekorot> | ||
| − | <point><b>הצורך בבית ממשי</b> – שד"ל מציע שבית המקדש שימש כמרכז קהילתי לכל עם ישראל, תוך כדי צמצום הפירוד בין השבטים ויצירת אחווה ביניהם בהאספם לעבודת ה' משותפת. לטענתו, רק מבנה ממשי | + | <point><b>הצורך בבית ממשי</b> – שד"ל מציע שבית המקדש שימש כמרכז קהילתי לכל עם ישראל, תוך כדי צמצום הפירוד בין השבטים ויצירת אחווה ביניהם בהאספם לעבודת ה' משותפת. לטענתו, רק מבנה ממשי היה מספיק עוצמתי כדי לקבץ את העם, ולהטביע רושם על ההמון שהקב"ה בקרבו.<fn>שד"ל, כמו ר' יהודה הלוי והרמב"ם להלן (וקאסוטו לעיל) מבין את שהחיוב בבניית מבנה ממשי נובע מצורכם של ישראל בסממן גשמי לנוכחות הא-לוהית. אך בניגוד לר"י הלוי ורמב"ם, שד"ל לא רואה את הצורך כרע משרשו ולא חושב שצריך לגמול את העם מצורך זה ("שאין המנהג הזה רע מצד עצמו ולא מזיק לבני אדם ולתיקון מידותם, אבל הוא מועיל להם").</fn> לכן, המשכן נבנה בדמות ארמון מלוכה במלוא הדרו.<fn>בניגוד לכך ראו את המדרש אגדה (בובר) המובא להלן ואת פרשנותו של ר"י בכור שור לעיל. שד"ל מרחיב את האנלוגיה מרהיטי ארמון מלוכה לצורך בעבדים מלכותיים (משל לכהנים).</fn></point> |
| − | <point><b>למה עכשיו?</b> שד"ל סובר | + | <point><b>למה עכשיו?</b> שד"ל סובר שהקב"ה לא רצה שהעם ידחה את בניית המרכז הרוחני עד אחרי כיבוש הארץ כאשר כבר יהיו מפוזרים בארצם. לכך, כאשר העם עוד מגובש, ציווה ה' לבנות מבנה ארעי שיהיה ניתן להציבו בכל מקום.</point> |
| − | <point><b>רצף כרונולוגי</b> – | + | <point><b>רצף כרונולוגי</b> – לפי שד"ל, הציווי לבנות את המשכן מופיע בסדר הכרונולוגי בו התרחש.</point> |
<point><b>הקשר בין המשכן לבין חטא העגל</b> – שד"ל מדגיש שחטא העגל לא זירז את מתן הציווי ואפילו עיכב את ביצועו, שכן השכינה אינה שורה בקרב עם חוטא.</point> | <point><b>הקשר בין המשכן לבין חטא העגל</b> – שד"ל מדגיש שחטא העגל לא זירז את מתן הציווי ואפילו עיכב את ביצועו, שכן השכינה אינה שורה בקרב עם חוטא.</point> | ||
| − | <point><b>מקבילות | + | <point><b>מקבילות במצוות אחרות</b> – שד"ל מפתח תיאוריה דומה בנוגע לשבת ולשלשת הרגלים,<fn>ראו שד"ל בפירושו על <multilink><a href="ShadalShemot20-11" data-aht="source">שמות כ':י"א</a><a href="ShadalShemot20-11" data-aht="source">שמות כ׳:י״א</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink>, וב<multilink><a href="ShadalYesodeiHaTorah54" data-aht="source">יסודי התורה נ״ד (עמ׳ 62)</a><a href="ShadalYesodeiHaTorah54" data-aht="source">יסודי התורה נ״ד (עמ׳ 62)</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink>,ובמחקרי היהדות א' (עמ' 44) and in [= Mechkarei HaYahadut I (pp.44-45)].</fn> ומציע שגם הם נועדו לאיחוד העם.<fn>ראו בהשוואה פילון על On the Special Laws I:70, יוסף בן מתתיהו בקדמוניות היהודים 4:8:7 (203-204), ואת הרמב"ם במורה נבוכים 3:32,43</fn></point> |
| − | <point><b>מוקד עיקרי</b> – שד"ל סובר שעבודת הקורבנות על המזבח היא מוקד המשכן, מכיוון שרק דרך ההקדשה לה' העם יכול להפנים את הוד מלכותו.<fn>ראו לעומת זאת <multilink><a href="ShadalShemot38-21" data-aht="source">שד״ל</a><a href="ShadalShemot38-21" data-aht="source">שמות ל״ח:כ״א</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink> על "מִשְׁכַּן הָעֵדֻת" שם הוא מסביר שהמשכן נקרא כך על שם "לֻחֹת הָעֵדֻת" ו"אֲרוֹן הָעֵדֻת" שהם המקור לקדושתו.</fn> | + | <point><b>מוקד עיקרי</b> – שד"ל סובר שעבודת הקורבנות על המזבח היא מוקד המשכן, מכיוון שרק דרך ההקדשה לה' העם יכול להפנים את הוד מלכותו.<fn>ראו לעומת זאת <multilink><a href="ShadalShemot38-21" data-aht="source">שד״ל</a><a href="ShadalShemot38-21" data-aht="source">שמות ל״ח:כ״א</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink> על "מִשְׁכַּן הָעֵדֻת" שם הוא מסביר שהמשכן נקרא כך על שם "לֻחֹת הָעֵדֻת" ו"אֲרוֹן הָעֵדֻת" שהם המקור לקדושתו.</fn> אף כאן, שד"ל מדגיש שהעניין הוא לחלוטין לטובת העם.<fn>ראו את פירוש שד"ל אודות ירמיהו ז':כ"ב</fn></point> |
| − | <point><b>"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"</b> – שד"ל מבין את הפסוק כתיאור | + | <point><b>"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"</b> – שד"ל מבין את הפסוק כתיאור לתפיסת העם שהקב"ה שוכן בקרבם,<fn>כמו רמב"ם ואברבנאל להלן, הוא מבין את זה במובן המטאפורי בלבד.</fn> כשלא מדובר בתכלית המשכן אלא רק באמצעי להגיע לאחדות העם.</point> |
| − | <point><b>מזבחות כפרה</b> – על פי שד"ל,<fn>ראו שד"ל ויקרא ט"ז:ט"ז.</fn> תהליך הכפרה השנתי נועד למנוע את המחשבה | + | <point><b>מזבחות כפרה</b> – על פי שד"ל,<fn>ראו שד"ל ויקרא ט"ז:ט"ז.</fn> תהליך הכפרה השנתי נועד למנוע את המחשבה המוטעית של העם, העלולים לסבור שהמקדש נפגע ו'מזוהם' על ידי חטאיהם וטומאותיהם.<fn>ראו גם <a href="Half Shekels – For Census or Tabernacle" data-aht="page">Half Shekels – For Census or Tabernacle</a> לפירושו של שד"ל על הכפרה שנעשית על ידי מתן מחצית השקל. לגבי קורבנות יחיד לשם כפרה, ראו שד"ל ויקרא א':ב' וראו בהשוואה ר"י בכור שור המובא לעיל.</fn></point> |
<point><b>תכלית בית המקדש</b> – באופן דומה, המקדש שימש כמרכז לאומי.<fn>ראו את חששותיו של ירבעם ואת תוכנית העבודה שלו במלכים א' י"ב:כ"ו-ל"ג</fn></point> | <point><b>תכלית בית המקדש</b> – באופן דומה, המקדש שימש כמרכז לאומי.<fn>ראו את חששותיו של ירבעם ואת תוכנית העבודה שלו במלכים א' י"ב:כ"ו-ל"ג</fn></point> | ||
</opinion> | </opinion> | ||
| Line 104: | Line 104: | ||
<point><b>רצף כרונולוגי</b> – על פי תנחומא ורש"י, הציווי אינו מופיע בסדר הכרונולוגי בו התרחש.<fn><multilink><a href="RashiShemot29-1" data-aht="source">רש"י</a><a href="RashiShemot29-1" data-aht="source">שמות כ״ט:א׳</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה יצחקי</a></multilink> מסביר שהקרבן של אהרון בחנוכת המשכן, בו נצתווה כבר בשמות כ"ט (כחלק מהוראות בניית המשכן), נועד לכפר על חטא העגל. מדבריו ניתן להסיק שהחטא הקדים למתן ההוראות לבניית המשכן. דוגמא זו עקבית עם גישתו של רש"י לגבי סדר ההתרחשויות בתנ"ך, כאשר רש"י עומד על כך שהאירועים לא בהכרח מופיעים בסדר כרונולוגי ("אין מוקדם ומאוחר בתורה"). ראו <a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות רש"י</a> להרחבה.</fn> ראשית הציווי ניתן ביום הכיפורים, כאשר הקב"ה סלח לעם על חטא העגל.</point> | <point><b>רצף כרונולוגי</b> – על פי תנחומא ורש"י, הציווי אינו מופיע בסדר הכרונולוגי בו התרחש.<fn><multilink><a href="RashiShemot29-1" data-aht="source">רש"י</a><a href="RashiShemot29-1" data-aht="source">שמות כ״ט:א׳</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה יצחקי</a></multilink> מסביר שהקרבן של אהרון בחנוכת המשכן, בו נצתווה כבר בשמות כ"ט (כחלק מהוראות בניית המשכן), נועד לכפר על חטא העגל. מדבריו ניתן להסיק שהחטא הקדים למתן ההוראות לבניית המשכן. דוגמא זו עקבית עם גישתו של רש"י לגבי סדר ההתרחשויות בתנ"ך, כאשר רש"י עומד על כך שהאירועים לא בהכרח מופיעים בסדר כרונולוגי ("אין מוקדם ומאוחר בתורה"). ראו <a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות רש"י</a> להרחבה.</fn> ראשית הציווי ניתן ביום הכיפורים, כאשר הקב"ה סלח לעם על חטא העגל.</point> | ||
<point><b>מניעים פולמוסיים</b> – התנחומא מדגיש שהמשכן שימש כעדות בפני כל העולם שהקב"ה סלח לעמו ולא דחה אותו בעקבות חטא העגל.  תיאורו של תנחומא: "אומות העולם שהיו אומרים לישראל שאין השכינה חוזרת אלינו לעולם שנאמר רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלהים", והשימוש בשפה החזקה של הפסוק "יסכר פי דוברי שקר" מרמזים שזה נאמר בתגובה לטענה ממשית שנשמעה. ככזו, ייתכן שהמדרש מתכתב באופן ישיר עם התפיסה הנוצרית לפיה חטא העגל פגע באופן יסודי בקשר בין ישראל לבין הקב"ה, ואלו נענשו בכך שחייבים בכל המצוות ואינם זכאים לישועה בעזרת אמונה בלבד. על פי המדרש, דווקא הציווי לבניית המשכן <fn>ייתכן שהמדרש מצביע בציניות על כך שבניית מקדשים או כנסיות הם מהמצוות היחידות עליהן מקפידים נוצרים.</fn> ניתן לאחר חטא העגל, ואילו שאר המצוות ניתנו קודם לכן במרה או בהר סיני.<fn>ראו גם  <a href="Avot and Mitzvot – Was Avraham the First Jew" data-aht="page">Avot and Mitzvot – Was Avraham the First Jew?</a>.</fn></point> | <point><b>מניעים פולמוסיים</b> – התנחומא מדגיש שהמשכן שימש כעדות בפני כל העולם שהקב"ה סלח לעמו ולא דחה אותו בעקבות חטא העגל.  תיאורו של תנחומא: "אומות העולם שהיו אומרים לישראל שאין השכינה חוזרת אלינו לעולם שנאמר רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלהים", והשימוש בשפה החזקה של הפסוק "יסכר פי דוברי שקר" מרמזים שזה נאמר בתגובה לטענה ממשית שנשמעה. ככזו, ייתכן שהמדרש מתכתב באופן ישיר עם התפיסה הנוצרית לפיה חטא העגל פגע באופן יסודי בקשר בין ישראל לבין הקב"ה, ואלו נענשו בכך שחייבים בכל המצוות ואינם זכאים לישועה בעזרת אמונה בלבד. על פי המדרש, דווקא הציווי לבניית המשכן <fn>ייתכן שהמדרש מצביע בציניות על כך שבניית מקדשים או כנסיות הם מהמצוות היחידות עליהן מקפידים נוצרים.</fn> ניתן לאחר חטא העגל, ואילו שאר המצוות ניתנו קודם לכן במרה או בהר סיני.<fn>ראו גם  <a href="Avot and Mitzvot – Was Avraham the First Jew" data-aht="page">Avot and Mitzvot – Was Avraham the First Jew?</a>.</fn></point> | ||
| − | <point><b>למה עכשיו?</b> עד לחטא העגל, איש לא הטיל ספק בנוכחות | + | <point><b>למה עכשיו?</b> עד לחטא העגל, איש לא הטיל ספק בנוכחות הא-לוהית, ועמוד האש ועמוד הענן היו מספיק. לעומת זאת, לאחר החטא כבר לא היה ברור שה' ילווה את העם. המשכן נבנה כדי להוכיח לכולם את נוכחותו.</point> |
<point><b>אין איזכור למשכן לפני עליית משה להר סיני</b> – המשכן אינו מוזכר מכיוון שבארבעים יום שמשה היה בהר סיני, ה' לא ציווה על שום בנייה.</point> | <point><b>אין איזכור למשכן לפני עליית משה להר סיני</b> – המשכן אינו מוזכר מכיוון שבארבעים יום שמשה היה בהר סיני, ה' לא ציווה על שום בנייה.</point> | ||
<point><b>תכלית בית המקדש</b> – בתפילתו של שלמה במעמד חנוכת הבית, הוא מציע שאחת ממטרות בית המקדש היא שגם שאר העמים יכירו "כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל הַבַּיִת הַזֶּה" (מלכים א': ח':מ"ג).</point> | <point><b>תכלית בית המקדש</b> – בתפילתו של שלמה במעמד חנוכת הבית, הוא מציע שאחת ממטרות בית המקדש היא שגם שאר העמים יכירו "כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל הַבַּיִת הַזֶּה" (מלכים א': ח':מ"ג).</point> | ||
Version as of 23:37, 7 July 2019
מטרת המשכן
גישות פרשניות
סקירה
קיימת מחלוקת בין הפרשנים בתפיסת המשכן: האם הוא כלי אידיאלי לעבודת ה', כניעה לצורך המציאותי, או משהו ביניהם? בין אלו הסבורים שהמשכן חיובי בטבעו, נמנים: ר' יוסף בכור שור ורמב"ן המתמקדים בתפקידו כמקום לשימור הלוחות והשכינה הא-לוהית, בעל הביאור ששם דגש על החשיבות של הקדשת ראשית בנייתם של ישראל לה', ושד"ל המדגיש את היתרונות הקהילתיים ביצירת מרכז לאומי.
אולם, מדרשים ופרשנים אחרים רואים את המשכן כתיקון הכרחי ליצר של עם ישראל לעבוד עבודה זרה. כך מבין מדרש תנחומא המסביר שהמשכן נועד לכפר על חטא העגל וכן לשמש כעדות שהקב"ה מחל לעם ישראל על החטא. מאידך, מסביר רמב"ם שהמשכן נועד לנתב את היצר הרע למטרת עבודת ה'.
לבסוף, כמה פרשנים אחרים מניחים שלמשכן היו מטרות רבות או שהוא התפתח כתוצאה מחטאם של העם. אברבנאל מציע שבמקור המשכן היה אמור להיות מקום להשראת השכינה, אך לאחר חטא העגל הוא שונה להיות מרכז להקרבת קורבנות. לחילופין, סובר ספורנו שקורבנות היו חלק מהתוכנית הא-לוהית מלכתחילה, אך לאחר שחטאו בעגל נולד הצורך במוקד לנוכחות הא-לוהית ולפולחנה.
המשכן כאידיאל
בניית המשכן סיפקה מגוון הזדמנויות לבני ישראל והיטיבה איתם.
הרחבה של הר סיני
המשכן איפשר את המשך ההתגלות הא-לוהית שהחלה בהר סיני ואיכסן את לוחות הברית שניתנו באותו מעמד.1
"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" – שלושת פרשנים אלו מסכימים שפירושו המילולי של פסוק זה מסביר את הסיבה העיקרית לציווי בניית המשכן.2 אך הם חולקים בשאלה אם היתה נוכחות פיזית של ה' במשכן:
הצורך בבית ממשי
- ר"י בכור שור מסביר שברמה הבסיסית ביותר, המשכן נועד להכיל את ארון הברית, ששימש ככספת ללוחות. בהתבסס על הקשר בין המשכן והארון לבין הלוחות, רמב"ן מפתח את הרעיון שהמשכן הוא בעצם המשך של ההתגלות בהר סיני,6 ובכך מבין את המשכן כמיסוד של נוכחות השכינה המתמשכת.7 לדעת שניהם, בעוד לקב"ה אין צורך אישי במבנה, המשכן הכרחי למען המשך נוכחותו בקרב העם.
- לעומתם, קאסוטו מבין שלמרות שהקב"ה יכול להיות נוכח בקרב העם ללא בניין גשמי, העם היה צריך לראות מבנה מוחשי כדי להוכיח להם שהשכינה עדיין שורה בקרבם.8
למה עכשיו? לר' יוסף בכור שור ורמב"ן, הגיוני שהציווי לבניית המשכן מגיע רק בנקודה זו, מכיוון שזה המשך של ההתגלות בהר סיני9 וצריך לאחסן את הלוחות שמשה מוריד מן ההר. באופן דומה, לדעת קאסוטו, בניית המשכן תוזמנה להסתיים לפני עזיבת העם את הר סיני.10
רצף כרונולוגי – לפי רמב"ן וקאסוטו, הציווי לבניית המשכן מופיע בתורה בסדר הכרונולוגי בו ניתן, לפני חטא העגל ואחרי קבלת התורה בהר סיני.11 לעומתם ר"י בכור שור סובר שההוראות ניתנו רק לאחר חטא העגל.12
הקשר בין המשכן לבין חטא העגל – על פי גישה זו, הציווי לבניית המשכן אינו קשור לחטא.
מקבילות מהמזרח הקרוב הקדום – במזרח הקדום, עותקים של הסכמים בין עמים אוחסנו במקדשי האלילים של שני הצדדים,13 הן לשם שמירתם והן כדי ליצור יראת עונש מהפרת ההסכם. באופן דומה, הלוחות היו עדות לברית (או לאמנה) שנכרתה בין עם ישראל לבין הקב"ה, כך שהגיוני שהלוחות נשמרו ב"מקדש" המשותף, דהיינו המשכן.14
מקבילות תנ"כיות – רמב"ן מצביע על מספר הקבלות מילוליות ותוכניות בין עשרת הדיברות שניתנו בהר סיני לבין בניית המשכן.15 הקבלות אלו מדגישות כיצד אהל מועד המיר התגלות חד-פעמית לקשר מתמיד ומתמשך בין ה' לבין עם ישראל. 16
מוקד ומשמעות "מִשְׁכַּן הָעֵדֻת" – ר"י בכור שור ורמב"ן17 סוברים ש'ארון העדות' שהחזיק את 'לֻחֹת הָעֵדֻת' הוא תכלית המשכן כולו, ומכאן שמו 'מִשְׁכַּן הָעֵדֻת',18 שכן ה' נגלה למשה דרך הכרובים שהיו מונחים על הארון. הם טוענים כי מסיבה זו הציווי הראשון שניתן בהוראות המשכן היה אודות בניית הארון.19 ר"י בכור שור מדמה את המשכן לארמונו של הקב"ה, כשקודש הקודשים הוא היכלו הפרטי והארון והכרובים הם כס מלכותו.20
מזבחות כפרה – רמב"ן מסביר שהקורבנות נועדו לכפר על חטאי העם, וכך לדאוג שנוכחותו יתברך לא תנטוש את המקדש.21 לשיטתו, המזבחות היו משניות לארון, והארון היה המוקד העיקרי של המשכן.22
אין איזכור למשכן לפני עליית משה להר סיני – על פי שיטה זו, ייתכן שבהתחלה הזכיר הקב"ה רק את לוחות הברית מכיוון שמהם נולד הצורך במשכן.23
לתת כבוד לה'
המשכן סיפק הזדמנות לבני ישראל להכיר תודה לקב"ה, והם יכלו להקדיש את פרי ידיהם והשקעתם הקולקטיבית לה' על ידי בניית המשכן.
הצורך בבית ממשי – על פי הביאור, ייחוד בית לה' היתה לטובת העם שצווה בכך ולצורך חינוכי. בעזרת מעשה זה, העם למד לראות את היד הא-לוהית בכל מעשה ידיהם. לפי גישה זו, תהליך הבניה ועצם ההקדשה היו חשובים יותר מהתוצר הסופי של המשכן הגמור.27
למה עכשיו? מכיוון שהעם היו על סף הכניסה לארץ ולקראת בניית בתים חדשים, תשתיות נרחבות, ומבנים שונים, היה הכרחי לצוות על העם לבנות את המשכן, במטרה שיקדישו את ראשית יצירתם לה'.
רצף כרונולוגי – לפי שיטה זו, הגיוני להניח שהפרשה מופיעה בסדר הכרונולוגי בה אירעה.
מקבילות תנ"כיות – הביאור משווה בין החובה כאן לייחד ולהקדיש את המבנה הראשון שבונה העם לה' לבין הציווי להקדיש לה' את בכורות הבנים והבהמות וביכורי התבואה.
מוקד עיקרי – עמדה זו סוברת שעיקר המשכן אינו כלי מסויים בתוכו אלא המבנה בכללותו.
"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" – לשיטה זו, פסוק זה מתאר יתרון מעשי לבנייה, ולא את מטרת הציווי או את תכלית הבניין.
מזבחות כפרה – על פי גישה זו, גם כפרה אינה מטרתה העיקרית של המשכן.
תכלית בית המקדש – מנדלסון בביאור מסביר שכאשר העם הגיע לשגשוג כלכלי בימי שלמה, מן הראוי היה שישדרגו את המשכן לגרסה מפוארת יותר שלו – לבית מקדש.
מוקד לאומי
המשכן יצר אחדות והבטיח גיבוש של העם בכך שהיווה מוקד מרכזי לעבודת ה'.
מקורות: שד״ל
הצורך בבית ממשי – שד"ל מציע שבית המקדש שימש כמרכז קהילתי לכל עם ישראל, תוך כדי צמצום הפירוד בין השבטים ויצירת אחווה ביניהם בהאספם לעבודת ה' משותפת. לטענתו, רק מבנה ממשי היה מספיק עוצמתי כדי לקבץ את העם, ולהטביע רושם על ההמון שהקב"ה בקרבו.28 לכן, המשכן נבנה בדמות ארמון מלוכה במלוא הדרו.29
למה עכשיו? שד"ל סובר שהקב"ה לא רצה שהעם ידחה את בניית המרכז הרוחני עד אחרי כיבוש הארץ כאשר כבר יהיו מפוזרים בארצם. לכך, כאשר העם עוד מגובש, ציווה ה' לבנות מבנה ארעי שיהיה ניתן להציבו בכל מקום.
רצף כרונולוגי – לפי שד"ל, הציווי לבנות את המשכן מופיע בסדר הכרונולוגי בו התרחש.
הקשר בין המשכן לבין חטא העגל – שד"ל מדגיש שחטא העגל לא זירז את מתן הציווי ואפילו עיכב את ביצועו, שכן השכינה אינה שורה בקרב עם חוטא.
מקבילות במצוות אחרות – שד"ל מפתח תיאוריה דומה בנוגע לשבת ולשלשת הרגלים,30 ומציע שגם הם נועדו לאיחוד העם.31
מוקד עיקרי – שד"ל סובר שעבודת הקורבנות על המזבח היא מוקד המשכן, מכיוון שרק דרך ההקדשה לה' העם יכול להפנים את הוד מלכותו.32 אף כאן, שד"ל מדגיש שהעניין הוא לחלוטין לטובת העם.33
"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" – שד"ל מבין את הפסוק כתיאור לתפיסת העם שהקב"ה שוכן בקרבם,34 כשלא מדובר בתכלית המשכן אלא רק באמצעי להגיע לאחדות העם.
מזבחות כפרה – על פי שד"ל,35 תהליך הכפרה השנתי נועד למנוע את המחשבה המוטעית של העם, העלולים לסבור שהמקדש נפגע ו'מזוהם' על ידי חטאיהם וטומאותיהם.36
תכלית בית המקדש – באופן דומה, המקדש שימש כמרכז לאומי.37
המשכן כתרופה ופתרון
בניית המשכן לא היוותה אידיאל או מטרה כשלעצמה, כי אם פתרון למצב בעייתי.
כלי כפרה
המשכן נבנה כדי לכפר על חטא העגל.38
"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" – פסוק זה מתאר את המטרה האולטימטיבית של תהליך הכפרה, שתכליתה להחזיר את השכינה לעם לאחר החטא.
הצורך בבית גשמי – למרות שה' לא צריך בית, העם היה צריך לקיים את מעשה הנתינה כדי לאשש מחדש את מחוייבותם לו. בנוסף, תרומת הזהב לבניה של המשכן עומדת בניגוד לחטא שעשו בנתינת הזהב להכנת העגל ומהווה כעין פיצוי.40
רצף כרונולוגי
- בלבול כרונולוגי – הסיפרא מסביר שלמרות שהציווי לבניית המשכן מופיע לפני תיאור חטא העגל, הציווי באמת ניתן רק לאחריו וכתגובה לחטא. טענה זו נאמרת מפורשות בתנחומא.
- סדר כרונולוגי – למרות שהלקח טוב ורבינו בחיי מסכימים שבניית המשכן כיפרה על חטא העגל, בכל זאת הם סוברים שהציווי ניתן לפני החטא וכך הקב"ה "הקדים רפואה למכה".
למה עכשיו?
מקבילות תנ"כיות – במדבר י"ז:א'-ה' וכן פרק ל"א:מ"ט-נ"ד מתארים את הבאת חומרי הגלם למשכן בעקבות החטאים.
מוקד עיקרי – ר' יוסי בן חנינה בסיפרא תופס את פרוכת הזהב של הארון, שהוא מקור הכפרה, כמוקד תכלית המשכן.43
משמעות "מִשְׁכַּן הָעֵדֻת" – לקח טוב מסביר שברגע שהמשכן נבנה והושגה הכפרה, השכינה השורה העידה על מערכת היחסים המיוחדת בין הקב"ה ובין ישראל.44
אין איזכור למשכן לפני עליית משה להר סיני – לפי פירוש הסיפרא, מובן לחלוטין למה הקב"ה לא מזכיר את בניית המשכן לפני חטא העגל,45 היות והוא לא היה נחוץ עד אז.46
תכלית בית המקדש – משמואל א כ"ד עולה שבניית המקדש גם היא נועדה לכפר על חטא שגרם למגיפה בקרב העם.47
מניעים פולמוסיים – ייתכן שהטענה כאן שבני ישראל כיפרו על חטא העגל ושה' סלח נולדה בתגובה לטענה הנוצרית לפיה חטא העגל הפר את ההסכם בין העם לבין ה'.48 ראו את הגישה הבאה להרחבה נוספת.
מהות עגל הזהב – ניתן להסיק שעל פי גישה זו עגל הזהב נבנה כעבודת אלילים, ולא רק כרצון העם בתחליף למשה.49
סימן לסליחה ולמחילה
גילוי השכינה במשכן נועד להעיד ("מִשְׁכַּן הָעֵדֻת") שהקב"ה סלח לבני ישראל על חטא העגל.
"מִשְׁכַּן הָעֵדֻת" – עדות בפני מי?
- אומות העולם – התנחומא מדגיש שהמשכן נועד להוכיח לכל האומות ("כדי שידעו כל האומות", "עדות לכל באי העולם") שהקב"ה סלח לבני ישראל על חטא העגל.
- בני ישראל בעצמם – רש"י מפתח את גישת התנחומא52 וטוען שההוכחה נועדה להפנמה של בני ישראל בעצמם שהקב"ה סלח להם ("עדות לישראל"), בעקבות החשש שלהם שה' עדיין כועס על חטאם.
"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" – מילים אלו מצביעות על תכלית בניית המשכן, ומתארות שהשכינה חזרה לשרות בקרב העם.53
הצורך בבית גשמי – למרות שלקב"ה אין צורך בבית גשמי, היה צורך בבית ממשי כדי להוכיח לעם ישראל ולאומות סביב, שה' סלח לעמו ושב לדור בקרבם.54
רצף כרונולוגי – על פי תנחומא ורש"י, הציווי אינו מופיע בסדר הכרונולוגי בו התרחש.55 ראשית הציווי ניתן ביום הכיפורים, כאשר הקב"ה סלח לעם על חטא העגל.
מניעים פולמוסיים – התנחומא מדגיש שהמשכן שימש כעדות בפני כל העולם שהקב"ה סלח לעמו ולא דחה אותו בעקבות חטא העגל. תיאורו של תנחומא: "אומות העולם שהיו אומרים לישראל שאין השכינה חוזרת אלינו לעולם שנאמר רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלהים", והשימוש בשפה החזקה של הפסוק "יסכר פי דוברי שקר" מרמזים שזה נאמר בתגובה לטענה ממשית שנשמעה. ככזו, ייתכן שהמדרש מתכתב באופן ישיר עם התפיסה הנוצרית לפיה חטא העגל פגע באופן יסודי בקשר בין ישראל לבין הקב"ה, ואלו נענשו בכך שחייבים בכל המצוות ואינם זכאים לישועה בעזרת אמונה בלבד. על פי המדרש, דווקא הציווי לבניית המשכן 56 ניתן לאחר חטא העגל, ואילו שאר המצוות ניתנו קודם לכן במרה או בהר סיני.57
למה עכשיו? עד לחטא העגל, איש לא הטיל ספק בנוכחות הא-לוהית, ועמוד האש ועמוד הענן היו מספיק. לעומת זאת, לאחר החטא כבר לא היה ברור שה' ילווה את העם. המשכן נבנה כדי להוכיח לכולם את נוכחותו.
אין איזכור למשכן לפני עליית משה להר סיני – המשכן אינו מוזכר מכיוון שבארבעים יום שמשה היה בהר סיני, ה' לא ציווה על שום בנייה.
תכלית בית המקדש – בתפילתו של שלמה במעמד חנוכת הבית, הוא מציע שאחת ממטרות בית המקדש היא שגם שאר העמים יכירו "כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל הַבַּיִת הַזֶּה" (מלכים א': ח':מ"ג).
כניעה לחולשות האדם
המשכן אינו צורת העבודה האידיאלית, אלא מענה לצורך אנושי ולנטייתם לעבודת אלילים.
הצורך בבית גשמי – גם ר' יהודה הלוי וגם הרמב"ם טוענים שבני ישראל רצו לעבוד את ה' בכלים פיזיים, בעקבות השפעת תרבות הפולחן שסבבה אותם.
- ר' יהודה הלוי מדגיש את הצורך של העם בחפץ ממשי דרכו הם יוכלו להתמקד לעבודת ה'. העם היה מוקף בעובדי אלילים ובהשפעתם גם עם ישראל חיפשו ייצוג קונקרטי של הקב"ה.
- לעומתו, רמב"ם שם דגש על הצורך של העם בהקרבה לה'. בעקבות השפעת העמים מסביב, שנהגו להקריב ולהקטיר לאלוהיהם כחלק מהפולחן הדתי, עם ישראל ביקש לעבוד את ה' באותו האופן. רמב"ם מדגיש שהסכמתו של הקב"ה לעבודה בדרך זו היא במטרה להרחיק אותם מעבודה זרה.58
"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" – רמב"ם יוצא נגד הרעיון שניתן להגביל את שכינתו של ה' למקום אחד,59 וכנראה שהיה מבין מהפסוק שהקב"ה שוכן בקרב העם ולאיו דווקא בתוך מבנה. לשיטתו של ר' יהודה הלוי ניתן להציע שהפסוק נאמר מנקודת המבט של העם, שתפסו את המבנה כסמל לנוכחות א-לוהים בקרבם.
מוקד עיקרי – כנראה שר' יהודה הלוי היה תופס את הארון ואת לוחות הברית כמוקד המשכן, שכן אלו סימלו את השכינה והנוכחות הא-לוהית. לעומתו, הרמב"ם מבין שהמזבחות וההקרבות הנלוות הם העיקר.60
סדר כרונולוגי והקשר לחטא העגל – מקורות אלו אינם מתייחסים לנושא באופן ישיר:
- עבור הרמב"ם נראה שהמשכן ועבודת הקורבנות הם תיקון עבור הנטייה הכללית של העם לעבודת אלילים, ללא קשר לחטא העגל ספיציפית. מכאן ניתן להסיק שהוא מבין את הסדר כפי שמתואר במקרא, ושהציווי באמת ניתן לפני החטא.61
- על פי ר' יהודה הלוי ה' תיכנן, ללא קשר לחטא, לתת לעם את לוחות הברית ואת הארון כחפצים ממשיים דרכם יוכלו למקד את פולחנם הדתי. מכאן ניתן להסיק שהמשכן צווה יחד עם הנחיות אלו ולשם אותה מטרה. המשכן נועד לשמור על חפצים אלו וכך לסמל את שכינת ה' בקרב העם.
לחילופין, ייתכן שבמקור הארון היה אמור להיות מספיק כדי לשמור על הלוחות, ללא המשכן בכלל. עם זאת, חטא העגל אישר כי העם לא רק צריך סמל פיזיי של נוכחות ה', אלא גם שיש סכנה בסמלים כאלה מכיוון שאנשים עשויים לסגוד לסמלים במקום לה'. כך לאחר החטא, ה' מחדש ציווי לבניית משכן, בהבנה שצריך לשמר את הארון בצורה של יטעו ויעבדו אותו כאליל.62
למה עכשיו?
- על פי ר' יהודה הלוי, המשכן קשור באופן ישיר ללוחות הברית (ואולי גם לחטא העגל) ולכן הציווי נמסר בצמוד לקבלת הלוחות (או בסמוך לחטא עצמו).
- רמב"ם יכול להציע שה' ציווה על המשכן כשהעם עדיין נמצא במדבר כדי להציג אלטרנטיבה לעבודת האלילים של יושבי כנען לפני שהעם נכנס לארץ ישראל.63 אילו לא היתה קיימת אלטרנטיבה לפולחן דתי לפני כניסתם לארץ, ייתכן שהעם יושפעו לרעה וינטשו לחלוטין את הפולחן המונותאיסטי.
מקבילות תנ"כיות – רמב"ם מציע שרבים מדיני הקורבנות, כגון החיות אותם מקריבים, איסור השימוש בחמץ או בדבש והחובה להוסיף מלח, הם גם תגובה למנהגי עבודה זרה.
מזבחות כפרה – מקורות אלו לא רואים בהשגת כפרה כתכלית העיקרית בבניית המשכן. למרות שהכפרה היא צד חשוב בפולחן הדתי, אילו העם לא היה מושפע כל כך מהעמים הסובבים, הצורך במשכן ממשי ובעבודת קורבנות לא היה מתעורר וניתן להניח שהכפרה היתה מושגת בדרך אחרת.
אין איזכור למשכן לפני עליית משה להר סיני
תכלית בית המקדש – רמב"ם מציע שכמו במשכן, המוקד העיקרי של בית המקדש היה עבודת הקורבנות.
מטרות רבות ומתפתחות
למשכן היו מספר מטרות או שהיה גלגול של תוכנית א-לוהית מקורית ששונתה כתוצאה מכישלונות אנושיים.
מטרות רבות
למשכן היו תכליות רבות, בשימושו ככלי להוקרת תודה ולמתן כבוד לה', כמרכז שאיפשר כפרה על חטאים, וכמקום שכינת הקב"ה.64
"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"
- ר' סעדיה גאון מתנגד בתוקף לרעיון שלה' צורך בבית גשמי וכן לאפשרות שמוקף במבנה פיזי, וסובר שהקב"ה אינו שוכן במשכן.70 מכאן נסיק שהוא מבין את הפסוק כשכינה כללית של הקב"ה בקרב עמו.
- תנחומא לעומתו קורא את הפסוק במובנו המילולי המתאר את שכינת הקב"ה במשכן. מתוך חיבתו לעם ישראל, ה' עזב את מעונו בשמים ועבר לביתו עלי אדמות.
הצורך בבית גשמי
- ארמון מלוכה – מדרש אגדה ור' סעדיה גאון מציעים שהעם נדרש למודלים אנושיים כדי לקיים מערכות יחסים ורק כך הצליחו להתייחס לקב"ה. לכן העם ביקש להאדיר את ה' בדרך בה נתינים מכבדים מלך,71 על ידי בניית ארמון מלוכה הכולל מנורה, שולחן וקטורת.72
- בית מקביל – תנחומא מציע שהקב"ה שוכן בתוך בית ואת המשכן תופס כמעונו בתחתונים.
- תגובה לחטא העגל – מדרש תנחומא מביא גם את הדעה שבניית המשכן הייתה חלק מתהליך הכפרה על החטא73 או כעדות למחילתו של ה'.74
- יתרונות נוספים – ר' סעדיה גאון מצביע על יתרונות נוספים של המבנה, ביניהם העובדה שזה משמש מוקד כללי לתפילה, גורם מרתיע מן החטא (שלא ייחרב), וכאתר להתנבאות, לאותות ולניסים מאת ה'.
רצף כרונולוגי
- סדר כרונולוגי – על פי מדרש אגדה ור' סעדיה גאון, התיאור מופיע במקום הנכון. למרות שמדרש האגדה טוען שמרכיבים מסויימים במשכן נועדו לכפר על חטא העגל (או חטאים עתידיים אחרים), ה' הקדים תרופה למכה וציווה מראש על בניית המשכן.75
- בלבול כרונולוגי – לדעה המובאת בתנחומא הסוברת שהבנייה החלה בתגובה לחטא העגל, הציווי אינו מופיע במקומו הכרונולוגי.
למה עכשיו? על פי תנחומא, הציווי ניתן בתגובה ישירה לחטא העם ובאופן הגיוני הגיע אחריו. לחילופין, ייתכן שהמדרש אגדה יסביר שמיד לאחר שה' נותן את הסט הראשון של המצוות הוא יצר מנגנון כפרה למקרה שיעברו על אחת מהן (אפילו לפני חטא העגל). ניתן גם להציע שלאחר שה' נגלה לעם בסיני, הם ביקשו לכבדו על ידי בניית המקבילה של ארמון.
מוקד עיקרי – למשכן אין מוקד אחד. המבנה כולו שימש כאמצעי לכיבוד הקב"ה כאשר מזבחות הכפרה שיחקו תפקיד בתהליך הכפרה.
מזבחות כפרה – תנחומא והמדרש אגדה סוברים שמרכיבים רבים במשכן נועדו לאפשר ולהקל כפרה על חטאים. הזהב כיפר על עגל הזהב, מחצית השקל על טעות העם בחישוב ירידתו של משה מההר, ועצי שיטים על חטא בעל פעור העתידי שהתרחש בשִׁטִּים.76 המזבח והקורבנות היומיומיים שימשו לתקן עוולות שיכולים להתרחש בכל זמן.
משכן לעומת קורבנות
במקור, ה' תיכנן שיהיה רק משכן, כלי דרכו העם ירגישו בשכינה השורה בקרבם. לאחר חטא העגל, הקב"ה הוסיף את מרכיב הקורבנות כדי למסד את תהליך הכפרה.
מקורות: אברבנאל
הצורך בבית גשמי – מכיוון שה' אינו יצור גשמי, אין לו צורך בבית ממשי. אך כדי לוודא שבני ישראל מרגישים את נוכחותו והשגחתו, הוא ציווה שהם יבנו מבנה מוחשי בקרבם שיעזור להם להבין שה' שומר עליהם.
סדר כרונולוגי והקשר לחטא העגל – הציווי לבניית המשכן נמצא במקומו הכרונולגי, אך לא כלל את הציווי לקורבנות שניתן רק לאחר חטא העגל.77
למה עכשיו? עבודת הקורבנות קיימת כתוצאה ישירה של חטא העגל, מכיוון שה' הבין שהכרחי למסד דרך לכפר על חטאים.78
מוקד עיקרי – לפי האברבנאל יש שני מוקדים למשכן - גם הארון וגם המזבחות.
"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" – הפסוק הזה מתאר את התכלית העיקרית לבניית המשכן. בכל זאת, אברבנאל לא סובר שה' ישכון פיסית במבנה, אלא שזה ביטוי מטאפורי לכך שהשכינה תשרה ושההשגחה תנכח בקרב העם.
מזבחות כפרה – לאחר חטאם של העם, זהו מרכיב קריטי במשכן. אך אברבנאל לא מסביר מדוע המזבחות היו חלק מהציווי המקורי אם באותו שלב הקורבנות לא היו חלק מהתוכנית הא-לוהית.
אין איזכור למשכן לפני עליית משה להר סיני – לא ברור בשיטת אברבנאל למה הציווי אינו מפורש לפני עלייתו של משה להר סיני.
הצבת גבולות שמימיים
לכתחילה, כל אחד יכל לגשת לשכינה והיה ניתן לחוות את הנוכחות הא-לוהית בכל מקום. אך לאחר חטא העגל נדרש מתווך, ולמטרה זו יוחדו המשכן והכוהנים.
הצורך בבית גשמי – לאחר חטא העג, ה' העדיף לא לשכון כלל בקרב עמו. בזכות תפילותיו של משה, ה' הסכים למעין פשרה שהשכינה תשרה ביניהם, אך רק דרך המשכן וכליו.
למה עכשיו? התוכנית הראשונה והמועדפת על הקב"ה לא הצריכה משכן, אלא הקרבת זבחים על במות79 ושירותו. אך לאחר חטא העגל העם הוכיחו שאינם זכאים לעבודה כזו ומערכת פולחן חדשה הוקמה.
רצף כרונולוגי – הציווי ניתן רק לאחר חטא העגל כאשר משה עלה בפעם האחרונה להר סיני, ומכאן שתיאורו אינו מופיע על פי סדר האירועים.
מקבילות תנ"כיות – ספורנו טוען שבאופן דומה הלכות רבות, כדוגמת כשרות, הלכות טומאה וכן ניסוך הונהגו רק כתוצאה של חטא העגל במטרה לתקן את מעשיו של העם.
מוקד המשכן – על פי ספורנו, הכרובים העומדים על הארון הם מוקד המשכן, מכיוון שדרכם ה' מדבר אל משה ומאזין לתפילותיו.
"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" – לפירושו של ספורנו, בפסוק זה ה' מתייחס לכך ששכינתו תשרה בקרב העם. לפני החטא, לא היה צורך בשום כלי כדי להשיג זאת, אך לאחריו דברים השתנו.
אין איזכור למשכן לפני עליית משה להר סיני – אין איזכור לבניית המשכן מכיוון שבשלב הזה לא היו תוכניות לבנייתו.
