Difference between revisions of "Purpose of the Mishkan/2/he"

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search
(Created page with "<aht-xml> <page type="Approaches"> <h1>מטרת המשכן</h1> <div><b><center><span class="highlighted-notice">This topic has not yet undergone editorial review</span></cen...")
 
m (Text replacement - "Seforno" to "Sforno")
 
(70 intermediate revisions by 2 users not shown)
Line 3: Line 3:
 
<page type="Approaches">
 
<page type="Approaches">
 
<h1>מטרת המשכן</h1>
 
<h1>מטרת המשכן</h1>
−
<div><b><center><span class="highlighted-notice">This topic has not yet undergone editorial review</span></center></b></div>
+
<div class="overview">
 +
<h2>סקירה</h2>
 +
<p>קיימת מחלוקת בין הפרשנים בתפיסת המשכן: האם הוא כלי אידיאלי לעבודת ה', כניעה לצורך המציאותי, או משהו ביניהם? בין אלו הסבורים שהמשכן חיובי בטבעו, נמנים: ר' יוסף בכור שור ורמב"ן המתמקדים בתפקידו כמקום לשימור הלוחות והשכינה הא-לוהית, בעל הביאור ששם דגש על החשיבות של הקדשת ראשית בנייתם של ישראל לה', ושד"ל המדגיש את היתרונות הקהילתיים ביצירת מרכז לאומי.</p>
 +
<p>אולם, מדרשים ופרשנים אחרים רואים את המשכן כתיקון הכרחי ליצר של עם ישראל לעבוד עבודה זרה. כך מבין מדרש תנחומא המסביר שהמשכן נועד לכפר על חטא העגל וכן לשמש כעדות שהקב"ה מחל לעם ישראל על החטא. מאידך, מסביר רמב"ם שהמשכן נועד לנתב את היצר הרע למטרת עבודת ה'.</p>
 +
<p>לבסוף, כמה פרשנים אחרים מניחים שלמשכן היו מטרות רבות או שהוא התפתח כתוצאה מחטאם של העם. אברבנאל מציע שבמקור המשכן היה אמור להיות מקום להשראת השכינה, אך לאחר חטא העגל הוא שונה להיות מרכז להקרבת קורבנות. לחילופין, סובר ספורנו שקורבנות היו חלק מהתוכנית הא-לוהית מלכתחילה, אך לאחר שחטאו בעגל נולד הצורך במוקד&#160;לנוכחות הא-לוהית ולפולחנה.</p></div>
 
<approaches>
 
<approaches>
  
 +
<category>המשכן כאידיאל
 +
<p>בניית המשכן סיפקה מגוון הזדמנויות לבני ישראל והיטיבה איתם.</p>
 +
<opinion>הרחבה של הר סיני
 +
<p>המשכן איפשר את המשך ההתגלות הא-לוהית שהחלה בהר סיני ואיכסן את לוחות הברית שניתנו באותו מעמד.<fn>ר"י בכור שור הוא הפרשן העיקרי המשלב בין שני המוטיבים. תיאורטית ניתן לחלק ביניהם, אך הקשרם לסיני משמש כנקודת חיבור בין השניים.</fn></p>
 +
<mekorot>
 +
<multilink><a href="RYBSShemot25-2" data-aht="source">ר׳ יוסף בכור שור</a><a href="RYBSShemot25-2" data-aht="source">שמות כ״ה:ב׳</a><a href="RYBSShemot25-6" data-aht="source">שמות כ״ה:ו׳</a><a href="RYBSShemot25-18" data-aht="source">שמות כ״ה:י״ח</a><a href="RYBSShemot30-1" data-aht="source">שמות ל׳:א׳</a><a href="RYBSShemot36-8" data-aht="source">שמות ל״ו:ח׳</a><a href="RYBSShemot38-21" data-aht="source">שמות ל״ח:כ״א</a><a href="RYBSVayikra2-13" data-aht="source">ויקרא ב׳:י״ג</a><a href="R. Yosef Bekhor Shor" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף בכור שור</a></multilink>, <multilink><a href="RambanShemot25-2" data-aht="source">רמב״ן</a><a href="RambanShemotIntroduction" data-aht="source">הקדמה לשמות</a><a href="RambanShemot25-2" data-aht="source">שמות כ״ה:ב׳</a><a href="RambanShemot29-46" data-aht="source">שמות כ״ט:מ״ו</a><a href="RambanShemot40-34" data-aht="source">שמות מ׳:ל״ד</a><a href="RambanVayikraIntroduction" data-aht="source">הקדמה לויקרא</a><a href="RambanBemidbarIntroduction" data-aht="source">הקדמה לבמדבר</a><a href="RambanToratHashem" data-aht="source">דרשת תורת ה׳ תמימה (עמ׳ קס״ג)</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן נחמן</a></multilink>, <multilink><a href="CassutoShemot25" data-aht="source">מ״ד קאסוטו</a><a href="CassutoShemot25" data-aht="source">הקדמה לשמות כ״ה</a><a href="Prof. Umberto Cassuto" data-aht="parshan">אודות פרופ' משה דוד קאסוטו</a></multilink>
 +
</mekorot>
 +
<point><b>"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"</b> – שלושת פרשנים אלו מסכימים שפירושו המילולי של פסוק זה מסביר את הסיבה העיקרית לציווי בניית המשכן.<fn>ראו גם&#160;<multilink><a href="PesiktaDRK2-10" data-aht="source">פסיקתא דרב כהנא</a><a href="PesiktaDRK2-10" data-aht="source">"כי תשא" ב׳:י׳</a><a href="Pesikta DeRav Kahana" data-aht="parshan">אודות פסיקתא דרב כהנא</a></multilink>&#160;ו<multilink><a href="TanchumaNaso11" data-aht="source">תנחומא</a><a href="TanchumaNaso11" data-aht="source">נשא י״א</a><a href="TanchumaNaso22" data-aht="source">נשא כ״ב</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא</a></multilink>.</fn>&#160;אך הם חולקים בשאלה אם היתה נוכחות פיזית של ה' במשכן:
 +
<ul>
 +
<li>ר"י בכור שור ורמב"ן מבינים את המילה "בְּתוֹכָם" במשמעות 'באמצע המחנה', וכך הם מבינים שכוונת הפסוק היא שה' נכח ממש<fn>ראו&#160;<a href="Philosophy:Anthropomorphism" data-aht="page">הגשמת הבורא</a> לדיון לגבי אופי הנוכחות הא-לוהית ולפי התפיסות השונות כיצד יש להבין את הפסוק כאן.</fn>&#160;ביריעות המשכן,<fn>קריאה זו נתמכת במספר פסוקים נוספים מהם ניתן להבין שהשכינה שורה במשכן עצמו – ראו&#160;<a href="Shemot25-21" data-aht="source">שמות כ"ה:כ"ב</a>, <a href="Shemot29-42" data-aht="source">שמות כ"ט:מ"ב-מ"ג</a>, <a href="Shemot40-34" data-aht="source">שמות מ':ל"ד-ל"ח</a>, ונוספים.&#160; ה<multilink><a href="PesiktaDRK2-10" data-aht="source">פסיקתא דרב כהנא</a><a href="PesiktaDRK2-10" data-aht="source">"כי תשא" ב׳:י׳</a><a href="Pesikta DeRav Kahana" data-aht="parshan">אודות פסיקתא דרב כהנא</a></multilink>&#160;והמדרש&#160;<multilink><a href="TanchumaKiTisa10" data-aht="source">תנחומא</a><a href="TanchumaKiTisa10" data-aht="source">כי תשא י׳</a><a href="TanchumaNaso11" data-aht="source">נשא י״א</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא</a></multilink>&#160;מאמצים הבנה זו. לעומתם נראה שה<multilink><a href="MekhiltaPischa16" data-aht="source">מכילתא דרבי ישמעאל</a><a href="MekhiltaPischa16" data-aht="source">דרבי ישמעאל בא מסכתא דפסחא טז</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a></multilink>&#160;מתנגדים לאפשרות זו.</fn>&#160;שהיה ממוקם במרכז הגיאוגרפי של מחנה בני ישראל.<fn>ר"י בכור שור משווה בין מחנה ישראל המקיף את המשכן לבין מלאכי מעלה הסובבים את כסא כבודו. השוו לרמב"ם ולאברבנאל להלן המפרשים את המילה "בְּתוֹכָם" במשמעות דומה ל'בקרבם', וכן שהתיאור "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" מורה על&#160;שכינתו של הקב"ה עם העם באופן כללי, ולא שהמשכן הוא המרכז.</fn></li>
 +
<li>לעומתם, קאסוטו יותר זהיר בניסוחו, והוא מסביר שהעם תפסו את המשכן רק כסמל לנוכחות הא-לוהית.</li>
 +
</ul></point>
 +
<point><b>הצורך בבית&#160;ממשי</b><ul>
 +
<li>ר"י בכור שור מסביר שברמה הבסיסית ביותר, המשכן נועד להכיל את ארון הברית, ששימש ככספת ללוחות. בהתבסס על הקשר בין המשכן והארון לבין הלוחות, רמב"ן מפתח את הרעיון שהמשכן הוא בעצם המשך של ההתגלות בהר סיני,<fn>ראו רמב"ן דברים ד':ט' לגבי החשיבות של שימור הזיכרון של החוויה בהר סיני.&#160;השוו רמב"ן שמות י"ג:ט"ז שם הוא מפתח עמדה דומה לגבי המצוות שמטרתן לשמר את החווייה של יציאת מצרים.</fn>&#160;ובכך מבין את המשכן כמיסוד של נוכחות השכינה המתמשכת.<fn>ראו את ניסוחו של הרמב"ן: "וסוד המשכן הוא, שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר". לדעת הרמב"ן המשכן&#160;החליף את&#160;הר סיני כמקור ההתגלות, ולכן המצוות ניתנו מהמשכן.</fn>&#160;לדעת שניהם, בעוד לקב"ה אין צורך אישי במבנה, המשכן הכרחי למען המשך נוכחותו בקרב העם.</li>
 +
<li>לעומתם, קאסוטו מבין שלמרות שהקב"ה יכול להיות נוכח בקרב העם ללא בניין גשמי, העם היה צריך לראות מבנה מוחשי כדי להוכיח להם שהשכינה עדיין שורה בקרבם.<fn>חשוב לציין את הניגוד בין גישתו המיסטית של רמב"ן לבין זו הריאלית של קאסוטו. השוו לר"י בכור שור המציע שהציווי לבניית המשכן נועד לספק לעם עוד הזדמנויות לקיים מצוות. גישה זו נמצאת גם ב<multilink><a href="MekhiltaPischa16" data-aht="source">מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a><a href="MekhiltaPischa16" data-aht="source">דרבי ישמעאל בא מסכתא דפסחא טז</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a></multilink>.</fn></li>
 +
</ul></point>
 +
<point><b>למה עכשיו?</b> לר' יוסף בכור שור ורמב"ן, הגיוני שהציווי לבניית המשכן מגיע רק בנקודה זו, מכיוון שזה המשך של ההתגלות בהר סיני<fn>ייתכן שלדעתם, נוכחות ה' המשיכה לשרות בהר סיני עד שנבנה המשכן –&#160;ראו&#160;<multilink><a href="IbnEzraShemotLong19-13" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraShemotLong19-13" data-aht="source">שמות פירוש שני י״ט:י״ג</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>.</fn>&#160;וצריך לאחסן את הלוחות שמשה מוריד מן ההר. באופן דומה, לדעת קאסוטו, בניית המשכן תוזמנה להסתיים לפני עזיבת העם את הר סיני.<fn>על פי קאסוטו, כשהעם חנה בהר סיני, ההר סימל את ההתגלות הקודמת של ה' (גם אם שכינתו כבר לא היתה שם); המשכן נצרך רק לאחר שהם עזבו את הר סיני.</fn></point>
 +
<point><b>רצף כרונולוגי</b> – לפי רמב"ן וקאסוטו, הציווי לבניית המשכן מופיע בתורה בסדר הכרונולוגי בו ניתן, לפני חטא העגל ואחרי קבלת התורה בהר סיני.<fn>רמב"ן כאן עיקבי בנטייתו להבין שהתנ"ך מסודר באופן כרונולוגי, אלא אם מפורש אחרת בטקסט. ראו <a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">על פרשנות רמב"ן</a>&#160;להרחבה.</fn>&#160;לעומתם ר"י בכור שור סובר שההוראות ניתנו רק לאחר חטא העגל.<fn>ר"י בכור שור עשוי להסביר שהקב"ה ידע שהלוחות הראשונים יישברו, ולכן חיכה למסור את הפקודות לבניית המשכן עד שמשה עלה כדי לקבל את הלוחות השניים.</fn></point>
 +
<point><b>הקשר בין המשכן לבין חטא העגל</b> – על פי גישה זו, הציווי לבניית המשכן אינו קשור לחטא.</point>
 +
<point><b>מקבילות מהמזרח הקרוב הקדום</b> – במזרח הקדום, עותקים של הסכמים בין עמים אוחסנו במקדשי האלילים של שני הצדדים,<fn>ראו קאסוטו שמות כ"ה:ט"ז המזכיר את המנהג בהקשר של הסכם בין רעמסס המצרי לבין מלך חיטי. ראו גם N. Sarna, Exploring Exodus (New York, 1996): 137-138, המצביע על הסכם חיתי בו כותב המלך:&#160; "A duplicate of this treaty has been deposited before the sun-goddess of Arnina... In the Mitanni land [a duplicate] has been deposited before Tessub, the lord of the kurrinu [sanctuary or shrine] of Kahat" ['העתק של ההסכם הופקד אצל אלת השמש ארנינה... בארץ המיתני הופקד עותק לפני טאסוב, אדון המקדש של קהת']</fn>&#160;הן לשם שמירתם והן כדי ליצור יראת עונש מהפרת ההסכם. באופן דומה, הלוחות היו עדות לברית (או לאמנה) שנכרתה בין עם ישראל לבין הקב"ה, כך שהגיוני שהלוחות נשמרו ב"מקדש" המשותף, דהיינו המשכן.<fn>מנהג זה יכול להסביר את דעת חכמים במכילתא יתרו בחודש ח', שעל כל אחת משתי הלוחות היו כתובים כל עשרת הדיברות. אם לרוב נכתבו שני עותקים של כל הסכם, הגיוני שגם לוחות הברית היו שני העתקים של אותו חוזה - עותק אחד לה' ועותק אחד לעם ישראל, מאוחסנים בארון בתוך משכנו של הקב"ה. <br/>קאסוטו גם מציע שהארון היה יותר מיחידת אחסון. במזרח הקדום, חוזים הונחו "לרגלי" האל, וייתכן שעם ישראל הקבילו את הארון ל"דום רגליו" של ה'. את ההקבלה הזו אנו פוגשים במילותיו של דוד המלך בדברי הימים א' כ"ח:ב': "אֲנִי עִם לְבָבִי לִבְנוֹת בֵּית מְנוּחָה לַאֲרוֹן בְּרִית ה' וְלַהֲדֹם רַגְלֵי אֱלֹהֵינוּ", וכן השניים נקשרים בתהילים קל"ב:ז'-ח' : "נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו נִשְׁתַּחֲוֶה לַהֲדֹם רַגְלָיו. קוּמָה ה' לִמְנוּחָתֶךָ אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ".</fn></point>
 +
<point><b>מקבילות תנ"כיות</b> – רמב"ן מצביע על מספר הקבלות מילוליות ותוכניות בין עשרת הדיברות שניתנו בהר סיני לבין בניית המשכן.<fn>הוא מציין שענן כבוד ה' ירד גם על הר סיני וגם על המשכן, קולו של ה' נשמע בשניהם, לגבי השניים יש איסור התקרבות לקודש ואזהרת מיתה, נבנו גבולות מגינים סביב השניים ומשה נקרא להתקרב בשני המקרים.</fn>&#160;הקבלות אלו מדגישות כיצד אהל מועד המיר התגלות חד-פעמית לקשר מתמיד ומתמשך בין ה' לבין עם ישראל. <fn>ניתן למצוא שורשים לנימוק זה במילותיו של <multilink><a href="IbnEzraShemotLong19-13" data-aht="source">ר׳ שמואל בן חפני גאון</a><a href="IbnEzraShemotLong19-13" data-aht="source">שמות פירוש שני י״ט:י״ג</a><a href="R. Shemuel b. Chofni Gaon" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל בן חפני גאון</a></multilink>&#160;המצביע על כך שכבוד ה' עבר ישירות מהר סיני למשכן. ראו גם ר' יוסף בכור שור על שמות מ':כ"ט וכן את קאסוטו על אתר.</fn></point>
 +
<point><b>מוקד ומשמעות "מִשְׁכַּן הָעֵדֻת"</b> – ר"י בכור שור ורמב"ן<fn>ראו גם רמב"ן בהשגותיו על ספר המצוות, מצוות עשה ל"ג, שם הוא מונה את הציווי לבניית הארון כמצווה בפני עצמו.</fn>&#160;סוברים ש'ארון העדות' שהחזיק את 'לֻחֹת הָעֵדֻת' הוא תכלית המשכן כולו, ומכאן שמו 'מִשְׁכַּן הָעֵדֻת',<fn>עמדה זו מפורשת גם בפירוש&#160;<multilink><a href="RashbamShemot25-10" data-aht="source">רשב״ם</a><a href="RashbamShemot25-10" data-aht="source">שמות כ״ה:י׳</a><a href="RashbamShemot26-1" data-aht="source">שמות כ״ו:א׳</a><a href="R. Shemuel b. Meir (Rashbam)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל בן מאיר</a></multilink>, וראו גם אבן עזרא.</fn>&#160;שכן ה' נגלה למשה דרך הכרובים שהיו מונחים על הארון. הם טוענים כי מסיבה זו הציווי הראשון שניתן בהוראות המשכן היה אודות בניית הארון.<fn>ראו גם רשב"ם המובא לעיל. רשב"ם, ר"י בכור שור ורמב"ן מסבירים שהסדר השונה בפרשת ויחל הוא פרגמטי, שכן כמובן שאי אפשר לבנות את הארון לפני שיש מקום להציבו. כך, בפרשת ויחל המבנה נבנה ראשון ורק לאחר מכן עשו את הכלים.</fn>&#160;ר"י בכור שור מדמה את המשכן לארמונו של הקב"ה, כשקודש הקודשים הוא היכלו הפרטי והארון והכרובים הם כס מלכותו.<fn>ר"י בכור שור מפתח את האנלוגיה צעד אחד נוסף, ומשווה את המזבח למטבח המלכותי ולבית המטבחיים ולכן הוא מרוחק מהחדר הפנימי.&#160;השוו למדרש האגדה (בובר) המובא להלן.</fn></point>
 +
<point><b>מזבחות כפרה</b> – רמב"ן מסביר שהקורבנות נועדו&#160;לכפר על חטאי העם, וכך לדאוג שנוכחותו יתברך לא תנטוש את המקדש.<fn>ראו את ניסוחו של רמב"ן בהקדמתו לספר ויקרא: "שיהו הקרבנות כפרה להן ולא יגרמו העונות לסלק השכינה". [ייתכן שרמב"ן מתמקד כאן בקורבנות החטאת, שכן עולות ושלמים היו גם לפני בניית המשכן.]&#160;השוו לרמב"ן בדרשת תורת ה' תמימה שם הוא מציע שהשכינה השמיימית ירדה למשכן (ולבית המקדש) רק כתוצאה מהקרבת הקורבנות.</fn>&#160;לשיטתו, המזבחות היו משניות לארון, והארון היה המוקד העיקרי של המשכן.<fn>השוו לר"י בכור שור הטוען שהבאת קורבנות מאפשרת לאדם לכפר ולהתחיל דף חדש, וכך נמנעת התפלשות&#160;בחטאיו ובייאוש.&#160; [ראו גם פירוש שד"ל להלן המאמץ גישה דומה אך מגביל את זה לשגגות.] עבור הבכור שור לקורבנות ערך מהותי בפני עצמם והם אינם תכלית בניית המשכן (וכן היו קיימים לפניו).</fn></point>
 +
<point><b>אין איזכור למשכן לפני עליית משה להר סיני</b> – על פי שיטה זו, ייתכן שבהתחלה הזכיר הקב"ה רק את לוחות הברית מכיוון שמהם נולד הצורך במשכן.<fn>לחילופין, על פי ר"י בכור שור, ה' דחה את הזכרת המשכן עד שעלה הצורך במקום לשיכון הלוחות.</fn></point>
 +
<point><b>תכלית בית המקדש</b> – רמב"ן משווה בין המשכן לבין המקדש,<fn>ראו גם מקבילות שמציין רשב"ם בשמות מ':ל"ה</fn>&#160;וסובר ששניהם נועדו לשמש כ'בית' לשכינה.<fn>ראו גם רמב"ן על במדבר ט"ז:כ"א שם הוא סובר שבני ישראל נענשו על כך שהתעכבו בבניית הית קבע לנוכחות הא-לוהית.</fn></point>
 +
</opinion>
 +
<opinion>לתת כבוד לה'
 +
<p>המשכן סיפק הזדמנות לבני ישראל להכיר תודה לקב"ה, והם יכלו להקדיש את&#160;פרי ידיהם והשקעתם הקולקטיבית לה' על ידי בניית המשכן.</p>
 +
<mekorot>
 +
<multilink><a href="BiurEndShemot" data-aht="source">משה מנדלסון בביאור</a><a href="BiurEndShemot" data-aht="source">סוף ספר שמות</a><a href="Moses Mendelssohn" data-aht="parshan">אודות משה מנדלסון</a><a href="Biur (Netivot HaShalom)" data-aht="parshan">אודות הביאור (נתיבות השלום)</a></multilink><fn>את המקורות לשיטה הזו ניתן לראות במדרש אגדה (בובר) המובא להלן.</fn>
 +
</mekorot>
 +
<point><b>הצורך בבית&#160;ממשי</b> – על פי הביאור, ייחוד בית לה' היתה לטובת העם שצווה בכך ולצורך חינוכי. בעזרת מעשה זה, העם למד לראות את היד הא-לוהית בכל מעשה ידיהם. לפי גישה זו, תהליך הבניה ועצם ההקדשה היו חשובים יותר מהתוצר הסופי של המשכן הגמור.<fn>מכאן מובנות יותר הסיבות לבנייה המקורית ופחות הסיבות לשירות היומיומי.</fn></point>
 +
<point><b>למה עכשיו?</b> מכיוון שהעם היו על סף הכניסה לארץ ולקראת בניית בתים חדשים, תשתיות נרחבות, ומבנים שונים, היה הכרחי לצוות על העם לבנות את המשכן, במטרה שיקדישו את ראשית יצירתם לה'.</point>
 +
<point><b>רצף כרונולוגי</b> – לפי שיטה זו, הגיוני להניח שהפרשה מופיעה בסדר הכרונולוגי בה אירעה.</point>
 +
<point><b>מקבילות תנ"כיות</b> – הביאור משווה בין החובה כאן לייחד ולהקדיש את המבנה הראשון שבונה העם לה' לבין הציווי להקדיש לה' את בכורות הבנים והבהמות וביכורי התבואה.</point>
 +
<point><b>מוקד עיקרי</b> – עמדה זו סוברת&#160;שעיקר המשכן אינו כלי מסויים בתוכו אלא המבנה בכללותו.</point>
 +
<point><b>"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"</b> – לשיטה זו, פסוק זה מתאר יתרון מעשי לבנייה, ולא את&#160;מטרת הציווי או את תכלית הבניין.</point>
 +
<point><b>מזבחות כפרה</b> – על פי גישה זו, גם כפרה אינה מטרתה העיקרית של המשכן.</point>
 +
<point><b>תכלית בית המקדש</b> – מנדלסון בביאור מסביר שכאשר העם הגיע לשגשוג כלכלי בימי שלמה, מן הראוי היה שישדרגו את המשכן לגרסה מפוארת יותר שלו – לבית מקדש.</point>
 +
</opinion>
 +
<opinion>מוקד לאומי
 +
<p>המשכן יצר אחדות והבטיח גיבוש של העם בכך שהיווה מוקד מרכזי לעבודת ה'.</p>
 +
<mekorot>
 +
<multilink><a href="ShadalShemot25-1" data-aht="source">שד״ל</a><a href="ShadalShemot25-1" data-aht="source">שמות כ״ה:א׳</a><a href="ShadalVayikra1-2" data-aht="source">ויקרא א׳:ב׳</a><a href="ShadalYirmeyahu7-22" data-aht="source">ירמיהו ז׳:כ״ב</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink>
 +
</mekorot>
 +
<point><b>הצורך בבית ממשי</b> – שד"ל מציע שבית המקדש שימש כמרכז קהילתי לכל עם ישראל, תוך כדי צמצום הפירוד&#160;בין השבטים ויצירת אחווה ביניהם בהאספם לעבודת ה' משותפת. לטענתו, רק מבנה ממשי היה מספיק עוצמתי כדי&#160;לקבץ את העם, ולהטביע רושם על ההמון שהקב"ה בקרבו.<fn>שד"ל, כמו ר' יהודה הלוי והרמב"ם להלן (וקאסוטו לעיל) מבין את שהחיוב בבניית מבנה ממשי נובע מצורכם של ישראל בסממן גשמי לנוכחות הא-לוהית. אך בניגוד לר"י הלוי ורמב"ם, שד"ל לא רואה את הצורך כרע משרשו ולא חושב שצריך לגמול את העם מצורך זה&#160;("שאין המנהג הזה רע מצד עצמו ולא מזיק לבני אדם ולתיקון מידותם, אבל הוא מועיל להם").</fn>&#160;לכן, המשכן נבנה בדמות ארמון מלוכה במלוא הדרו.<fn>השוו זאת למדרש אגדה (בובר) המובא להלן ואת פרשנותו של ר"י בכור שור לעיל. שד"ל מרחיב את האנלוגיה מרהיטי ארמון מלוכה לצורך בעבדים מלכותיים (משל לכהנים).</fn></point>
 +
<point><b>למה עכשיו?</b> שד"ל סובר שהקב"ה לא רצה שהעם ידחה את בניית המרכז הרוחני עד אחרי כיבוש הארץ כאשר כבר יהיו מפוזרים בארצם. לכך, כאשר העם עוד מגובש, ציווה ה' לבנות מבנה ארעי שיהיה ניתן להציבו בכל מקום.</point>
 +
<point><b>רצף כרונולוגי</b> – לפי שד"ל, הציווי לבנות את המשכן מופיע בסדר הכרונולוגי בו התרחש.</point>
 +
<point><b>הקשר בין המשכן לבין חטא העגל</b> – שד"ל מדגיש שחטא העגל לא זירז את מתן הציווי ואפילו עיכב את ביצועו, שכן השכינה אינה שורה בקרב עם חוטא.</point>
 +
<point><b>מקבילות תנ"כיות</b> – שד"ל מפתח תיאוריה דומה בנוגע לשבת ולשלשת הרגלים,<fn>ראו שד"ל בפירושו על <multilink><a href="ShadalShemot20-11" data-aht="source">שמות כ':י"א</a><a href="ShadalShemot20-11" data-aht="source">שמות כ׳:י״א</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink>, וב<multilink><a href="ShadalYesodeiHaTorah54" data-aht="source">יסודי התורה נ״ד (עמ׳ 62)</a><a href="ShadalYesodeiHaTorah54" data-aht="source">יסודי התורה נ״ד (עמ׳ 62)</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink>, ומחקרי היהדות א' (עמ' 45-44).</fn>&#160;ומציע שגם הם נועדו לאיחוד העם.<fn>השוו לפילון, על החוקים המיוחדים א':ע', יוסף בן מתתיהו בקדמוניות היהודים ד':ח':ז' (204-203), ורמב"ם במורה נבוכים ג':ל"ב,מ"ג.</fn></point>
 +
<point><b>מוקד עיקרי</b> – שד"ל סובר שעבודת הקורבנות על המזבח היא מוקד המשכן, מכיוון שרק דרך ההקדשה לה' העם יכול להפנים את הוד מלכותו.<fn>ראו לעומת זאת&#160;<multilink><a href="ShadalShemot38-21" data-aht="source">שד״ל</a><a href="ShadalShemot38-21" data-aht="source">שמות ל״ח:כ״א</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink>&#160;על "מִשְׁכַּן הָעֵדֻת" שם הוא מסביר שהמשכן נקרא כך על שם "לֻחֹת הָעֵדֻת" ו"אֲרוֹן הָעֵדֻת" שהם המקור לקדושתו.</fn> אף כאן, שד"ל מדגיש שהעניין הוא לחלוטין לטובת העם.<fn>ראו פירוש שד"ל אודות ירמיהו ז':כ"ב.</fn></point>
 +
<point><b>"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"</b> – שד"ל מבין את הפסוק כתיאור לתפיסת העם שהקב"ה שוכן בקרבם,<fn>כמו רמב"ם ואברבנאל להלן, הוא מבין את זה במובן המטאפורי בלבד.</fn>&#160;כשלא מדובר בתכלית המשכן אלא רק באמצעי להגיע לאחדות העם.</point>
 +
<point><b>מזבחות כפרה</b> – על פי שד"ל,<fn>ראו שד"ל ויקרא ט"ז:ט"ז.</fn>&#160;תהליך הכפרה השנתי נועד למנוע את המחשבה המוטעית של העם, העלולים לסבור שהמקדש נפגע ו'מזוהם' על ידי חטאיהם וטומאותיהם.<fn>ראו גם&#160;<a href="Half Shekels – For Census or Tabernacle" data-aht="page">מחצית השקל – למניין או למשכן?</a>&#160;לפירושו של שד"ל על הכפרה שנעשית על ידי מתן מחצית השקל. לגבי קורבנות יחיד לשם כפרה, ראו שד"ל ויקרא א':ב' והשוו לר"י בכור שור המובא לעיל.</fn></point>
 +
<point><b>תכלית בית המקדש</b> – באופן דומה, המקדש שימש כמרכז לאומי.<fn>ראו את חששותיו של ירבעם ואת תוכנית העבודה שלו במלכים א' י"ב:כ"ו-ל"ג.</fn></point>
 +
</opinion>
 +
</category>
 +
<category>המשכן כתרופה ופתרון
 +
<p>בניית המשכן לא היוותה אידיאל או מטרה כשלעצמה, כי אם פתרון למצב בעייתי.</p>
 +
<opinion>כלי כפרה
 +
<p>המשכן נבנה כדי לכפר על חטא העגל.<fn>אפשר להרחיב תיאוריה זו ולהציע שהמשכן לא הוגבל לכפרה על חטא העגל בלבד, אלא נבנה במטרה לאפשר את הכפרה על כל סוגי העוונות העתידיים דרך הקרבת קורבנות. אך מכיוון שמזבח בלבד היה יכול לענות על הצורך הזה, לא ברור למה נדרש לבנות את כל המשכן. השוו לתנחומא ומדרש אגדה המובאים להלן המציעים שכפרה על חטאים עתידיים היא תכלית בניית המזבח.</fn></p>
 +
<mekorot>
 +
<multilink><a href="SifreDevarim1" data-aht="source">ספרי דברים</a><a href="SifreDevarim1" data-aht="source">א׳</a><a href="Sifre Devarim" data-aht="parshan">אודות ספרי דברים</a></multilink>,<fn>מוטיב זה נמצא גם ב<multilink><a href="TanchumaTerumah8" data-aht="source">תנחומא</a><a href="TanchumaTerumah8" data-aht="source">תרומה ח׳</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא</a></multilink>. אך בניגוד למובא להלן, הקטע כאן בתנחומא מחבר את זה עם הרעיון שהמשכן העיד על מחילתו של הקב"ה, ואילו המקורות הבאים מציינים מספר מטרות נוספות לבניית המשכן וכליו.</fn> <multilink><a href="LekachTovVayakhel" data-aht="source">לקח טוב</a><a href="LekachTovVayakhel" data-aht="source">ריש פרשת ויקהל</a><a href="R. Toviah b. Eliezer (Lekach Tov)" data-aht="parshan">אודות ר' טוביה בן אליעזר</a></multilink>, <multilink><a href="RBachyaShemot25-6" data-aht="source">ר׳ בחיי</a><a href="RBachyaShemot25-6" data-aht="source">רבינו בחיי שמות כ״ה:ו׳</a><a href="R. Bachya b. Asher" data-aht="parshan">אודות ר' בחיי בן אשר</a></multilink>
 +
</mekorot>
 +
<point><b>"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"</b> – פסוק זה מתאר את המטרה האולטימטיבית של תהליך הכפרה, שתכליתה להחזיר את השכינה לעם לאחר החטא.</point>
 +
<point><b>הצורך בבית גשמי</b> – למרות שה' לא צריך בית, העם היה צריך לקיים את מעשה הנתינה כדי לאשש מחדש את מחוייבותם לו. בנוסף, תרומת הזהב לבניית המשכן עומדת בניגוד לחטא שעשו בנתינת הזהב להכנת העגל, והיא מהווה כעין פיצוי.<fn>גישה זו תופסת את תהליך הבנייה כחשוב יותר מהמוצר המוגמר, והיא מציגה את בני ישראל כמנסים לכפר "מידה כנגד מידה" על חטאיהם. הזהב שבמשכן נועד לכפר על השימוש בזהב לבניית העגל, וההתקהלות לתרום למשכן באה לתקן את ההתקהלות המקורית לעבוד עבודה זרה. ראו לקח טוב להקבלות נוספות בין השניים.</fn></point>
 +
<point><b>רצף כרונולוגי</b><ul>
 +
<li><b>אי-סדר כרונולוגי&#160;</b>– הספרי מסביר שלמרות שהציווי לבניית המשכן מופיע לפני תיאור חטא העגל, הציווי באמת ניתן רק לאחריו וכתגובה לחטא. טענה זו מפורשת ב<multilink><a href="TanchumaTerumah8" data-aht="source">תנחומא</a><a href="TanchumaTerumah8" data-aht="source">תרומה ח׳</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא</a></multilink>.</li>
 +
<li><b>סדר כרונולוגי</b>&#160;– למרות שלקח טוב ור' בחיי מסכימים שבניית המשכן כיפרה על חטא העגל, בכל זאת הם סוברים שהציווי ניתן לפני החטא וכך הקב"ה "הקדים רפואה למכה".</li>
 +
</ul></point>
 +
<point><b>למה עכשיו?</b><ul>
 +
<li>לפי הספרי,<fn>וכך גם במדרש&#160;<multilink><a href="TanchumaTerumah8" data-aht="source">תנחומא</a><a href="TanchumaTerumah8" data-aht="source">תרומה ח׳</a><a href="TanchumaPekudei2" data-aht="source">פקודי ב׳</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא</a></multilink>.</fn>&#160;הציווי ניתן כתגובה ישירה לחטאם של העם.<fn>מכאן יוצא שאילו העם לא היה חוטא, לא היה בכלל צורך במשכן.</fn></li>
 +
<li>לפי לקח טוב ור' בחיי, ברגע שה' נתן את הקובץ הראשון של המצוות, הוא גם&#160; הנחיל דרך כפרה עבור מקרה שאדם יעבור על אחת מהן.</li>
 +
</ul></point>
 +
<point><b>מקבילות תנ"כיות</b> – בדומה, במדבר י"ז:א'-ה' ובמדבר ל"א:מ"ט-נ"ד מתארים תרומות למשכן בעקבות חטאים או למטרות כפרה.</point>
 +
<point><b>מוקד עיקרי</b> – ר' יוסי בן חנינה בספרי תופס את פרוכת הזהב של הארון, שהוא מקור הכפרה, כמוקד תכלית המשכן.<fn>מקורות נוספים מתייחסים לזהב בו השתמשו במשכן באופן כללי.</fn></point>
 +
<point><b>משמעות "מִשְׁכַּן הָעֵדֻת"</b> – <multilink><a href="38-21" data-aht="source">לקח טוב</a><a href="LekachTovShemot38-21" data-aht="source">לקח טוב שמות ל״ח:כ״א</a><a href="R. Toviah b. Eliezer (Lekach Tov)" data-aht="parshan">אודות ר' טוביה בן אליעזר</a></multilink>&#160;מסביר שברגע שהמשכן נבנה והושגה הכפרה, השראת השכינה העידה על מערכת היחסים המיוחדת בין הקב"ה ובין ישראל.<fn>השוו זאת למדרש&#160;&#160;<multilink><a href="TanchumaTerumah8" data-aht="source">תנחומא</a><a href="TanchumaTerumah8" data-aht="source">תרומה ח׳</a><a href="TanchumaPekudei2" data-aht="source">פקודי ב׳</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא</a></multilink>&#160;להלן. בניגוד לתנחומא התופס עדות זו כתכלית ציווי בניית המשכן, הלקח טוב מבין שהמשכן נבנה במטרה לכפר על חטאי ישראל, והשכינה השורה היא 'תוצר נלווה' ועדות להצלחת התיקון.</fn></point>
 +
<point><b>אין איזכור למשכן לפני עליית משה להר סיני</b> – לפי פירוש הספרי, מובן לחלוטין למה הקב"ה לא מזכיר את בניית המשכן לפני חטא העגל,<fn>למעשה, נראה שההוראות שניתנו לבניית המזבח בספר&#160;<a href="Shemot20-20" data-aht="source">שמות כ׳:כ׳-כ״ב</a>&#160;סותרים את תיאור המזבח של המשכן. להרחבה ראו <a href="Altars of Earth, Stone, and Wood" data-aht="page">מזבחות אדמה, אבן, ועץ</a>. הפסוקים ב<a href="Shemot23-19" data-aht="source">שמות כ״ג:י״ט-ל״ג</a>&#160;מזכירים את הבאת הביכורים בארץ ישראל לבית ה', אך אין איזכור לכך שצריך לבנות מקדש ארעי בעודם במדבר.</fn>&#160;היות והוא לא היה נחוץ עד אז.<fn>לשיטתם, הציווי ניתן רק בפעם השלישית, והאחרונה, שמשה עולה להר סיני. לקח טוב ור' בחיי הסוברים שהציווי ניתן כבר בעליה הראשונה, יכולים להסביר שבגלל שהוא עוד לא היה רלוונטי הציווי לא אוזכר באותו שלב.</fn></point>
 +
<point><b>תכלית בית המקדש</b> – משמואל א כ"ד עולה שבניית המקדש גם היא נועדה לכפר על חטא שגרם למגיפה בקרב העם.<fn>ראו גם את הניסוח בהגדה "ובנה לנו את בית הבחירה לכפר על כל עונותינו". בניגוד לרמב"ן המובא לעיל, הסובר שהמגיפה באה בגלל העיכוב בבניית המקדש.</fn></point>
 +
<point><b>מניעים פולמוסיים</b> – ייתכן שהטענה שעל ידי בניית המשכן כיפרו בני ישראל על חטא העגל ושה' מחל להם מחילה גמורה נולדה בתגובה לטענה הנוצרית לפיה חטא העגל הפר את ההסכם בין העם לבין ה'.<fn>ראו את הלקח טוב הממשיך בדרכו של ויקרא רבא כ"ז:ח' בניסיון לצמצם&#160;את חומרת החטא על ידי הצעתם שה"ערב רב" הם האשמים העיקרים ביצירת העגל ולא בני ישראל.</fn>&#160;ראו את הגישה הבאה להרחבה נוספת.</point>
 +
<point><b>מהות עגל הזהב</b> – ניתן להסיק שעל פי גישה זו עגל הזהב נוצר כחלק מפולחן אלילי, ולא רק כרצון העם בתחליף למשה.<fn>ראו <a href="Sin of the Golden Calf" data-aht="page">חטא העגל</a> להחרבה.</fn></point>
 +
</opinion>
 +
<opinion>סימן&#160;לסליחה ולמחילה
 +
<p>גילוי השכינה במשכן נועד להעיד ("מִשְׁכַּן הָעֵדֻת")&#160; שהקב"ה סלח לבני ישראל על חטא העגל.</p>
 +
<mekorot>
 +
<multilink><a href="TanchumaTerumah8" data-aht="source">תנחומא</a><a href="TanchumaTerumah8" data-aht="source">תרומה ח׳</a><a href="TanchumaBuberKiTisa3" data-aht="source">תנחומא (בובר) כי תשא ג׳</a><a href="TanchumaKiTisa6" data-aht="source">כי תשא ו׳</a><a href="TanchumaKiTisa31" data-aht="source">כי תשא ל״א</a><a href="TanchumaPekudei2" data-aht="source">פקודי ב׳</a><a href="TanchumaPekudei11" data-aht="source">פקודי י״א</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא</a></multilink>,<fn>תנחומא תרומה ח' משלב רעיון זה עם הסברא שהמשכן הינו כלי כפרה. ראו להלן שמקורות אחרים מהתנחומא מציגים מבחר שלם של סיבות לבניית המשכן וליציקת כליו.</fn> <multilink><a href="RashiShemot31-18" data-aht="source">רש״י</a><a href="RashiShemot31-18" data-aht="source">שמות ל״א:י״ח</a><a href="RashiShemot38-21" data-aht="source">שמות ל״ח:כ״א</a><a href="RashiVayikra9-23" data-aht="source">ויקרא ט׳:כ״ג</a><a href="SeferHaPardesRashi" data-aht="source">ספר הפרדס לרש״י סדר חנוכה (עמ׳ 243-2)</a><a href="SiddurRashi320" data-aht="source">סידור רש״י סימן ש״כ</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה יצחקי</a></multilink><fn>תוכן עמדתו של רש"י בספר הפרדס ובסידור רש"י מובאים גם בשמו בשבלי הלקט קפ"ט. <multilink><a href="RashiShemot29-1" data-aht="source">שמות כ״ט:א׳</a><a href="RashiShemot29-1" data-aht="source">שמות כ״ט:א׳</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה יצחקי</a></multilink>&#160;מציע גם את הסברא שהוא נועד לכפר על חטא העגל, אבל רק ביחס לקורבנות המובאים במעמד חנוכת המשכן, ולא ביחס למבנה כולו.</fn>
 +
</mekorot>
 +
<point><b>"מִשְׁכַּן הָעֵדֻת" – עדות בפני מי?</b><ul>
 +
<li><b>אומות העולם </b>&#160;– מדרש תנחומא מדגיש שהמשכן נועד להוכיח לכל האומות ("כדי שידעו כל האומות", "עדות לכל באי העולם") שהקב"ה סלח לבני ישראל על חטא העגל.</li>
 +
<li><b>בני ישראל בעצמם&#160;</b>– רש"י מפתח את גישת התנחומא<fn>ייתכן שרש"י מושפע מהספרי המספר שאהרון חושש שה' לא סלח לו על חלקו בחטא העגל.</fn>&#160;וטוען שההוכחה נועדה להפנמה של בני ישראל בעצמם שהקב"ה סלח להם ("עדות לישראל"), בעקבות החשש שלהם שה' עדיין כועס על חטאם.</li>
 +
</ul></point>
 +
<point><b>"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"</b> – מילים אלו מצביעות על תכלית בניית המשכן, ומתארות שהשכינה חזרה לשרות בקרב העם.<fn>לעומת זאת, בגישות של "הרחבה של הר סיני" ו"כלי כפרה" המוצגים לעיל, ווידוא הישארות השכינה אינה תכלית המשכן, אלא רק כלי להוכחת הקשר המתמשך בין בני ישראל&#160;לבין הקב"ה שלא נקטע בעקבות החטא.</fn></point>
 +
<point><b>הצורך בבית גשמי</b> – למרות שלקב"ה אין צורך בבית גשמי, היה צורך בבית מוחשי כדי להוכיח לעם ישראל ולאומות סביב, שה' סלח לעמו ושב לדור בקרבם.<fn>בניגוד לעמדת הסיפרי לעיל הרואה את המשכן כמתנת פיוס מהעם לה' וכדרך לבקש סליחה, גישה זו סוברת שהמשכן הינו מתנה מא-לוהים לאדם, ועל ידי כך נמסרת מחילתו.</fn></point>
 +
<point><b>רצף כרונולוגי</b> – על פי תנחומא ורש"י, הציווי אינו מופיע בסדר הכרונולוגי בו התרחש.<fn><multilink><a href="RashiShemot29-1" data-aht="source">רש"י</a><a href="RashiShemot29-1" data-aht="source">שמות כ״ט:א׳</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה יצחקי</a></multilink>&#160;מסביר שהקרבן של אהרון בחנוכת המשכן, בו נצתווה כבר בשמות כ"ט (כחלק מהוראות בניית המשכן), נועד לכפר על חטא העגל. מדבריו ניתן להסיק שהחטא הקדים למתן ההוראות לבניית המשכן. דוגמא זו עקבית עם גישתו של רש"י לגבי סדר ההתרחשויות בתנ"ך, כאשר רש"י עומד על כך שהאירועים לא בהכרח מופיעים בסדר כרונולוגי ("אין מוקדם ומאוחר בתורה"). ראו&#160;<a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות רש"י</a>&#160;להרחבה.</fn> הציווי ניתן לראשונה רק ביום הכיפורים, כאשר הקב"ה סלח לעם על חטא העגל.</point>
 +
<point><b>מניעים פולמוסיים</b> – התנחומא מדגיש שהמשכן שימש כעדות בפני כל העולם שהקב"ה סלח לעמו ולא דחה אותו בעקבות חטא העגל.&#160; תיאורו של תנחומא: "אומות העולם שהיו אומרים לישראל שאין השכינה חוזרת אלינו לעולם שנאמר רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלהים", והשימוש בניסוח התקיף של הפסוק "יסכר פי דוברי שקר" מרמזים שזה נאמר בתגובה לטענה ממשית שנשמעה. ככזו, ייתכן שהמדרש&#160;מתפלמס באופן ישיר עם התפיסה הנוצרית לפיה חטא העגל פגע באופן יסודי בקשר בין ישראל לבין הקב"ה, ובני ישראל נענשו בכך שחייבים בכל המצוות ואינם זכאים לישועה בעזרת אמונה בלבד. לפי המדרש, דווקא הציווי לבניית המשכן<fn>ייתכן שהמדרש מצביע בציניות על כך שבניית מקדשים או כנסיות הם מהמצוות היחידות עליהן מקפידים נוצרים.</fn>&#160;ניתן לאחר חטא העגל, ואילו שאר המצוות ניתנו קודם לכן במרה או בהר סיני.<fn>ראו גם <a href="Avot and Mitzvot – Was Avraham the First Jew" data-aht="page">אבות ומצוות</a>.</fn></point>
 +
<point><b>למה עכשיו?</b> עד לחטא העגל, איש לא הטיל ספק בנוכחות הא-לוהית, ועמוד האש ועמוד הענן היו מספיק. לעומת זאת, לאחר החטא כבר לא היה ברור שה' ילווה את העם. המשכן נבנה כדי להוכיח לכולם את נוכחותו.</point>
 +
<point><b>אין איזכור למשכן לפני עליית משה להר סיני</b> – המשכן אינו מוזכר מכיוון שבארבעים יום שמשה היה בהר סיני, ה' לא ציווה על שום בנייה.</point>
 +
<point><b>תכלית בית המקדש</b> – בתפילתו של שלמה במעמד חנוכת הבית, הוא מציע שאחת ממטרות בית המקדש היא שגם שאר העמים יכירו "כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל הַבַּיִת הַזֶּה" (מלכים א ח':מ"ג).</point>
 +
</opinion>
 +
<opinion>כניעה לחולשות האדם
 +
<p>המשכן אינו צורת עבודת ה' האידיאלית, אלא רק מענה לצורך אנושי ולנטייתם לעבודת אלילים.</p>
 +
<mekorot>
 +
<multilink><a href="RihalKuzari1-97" data-aht="source">ר׳ יהודה הלוי</a><a href="RihalKuzari1-97" data-aht="source">כוזרי א׳:צ״ז</a><a href="R. Yehuda HaLevi" data-aht="parshan">אודות ר' יהודה הלוי</a></multilink>, <multilink><a href="RambamMoreh3-32" data-aht="source">רמב״ם</a><a href="RambamBeitHaBechirah1-1" data-aht="source">בית הבחירה א׳:א׳</a><a href="RambamMoreh3-32" data-aht="source">מורה נבוכים ג׳:ל״ב</a><a href="RambamMoreh3-45" data-aht="source">מורה נבוכים ג׳:מ״ה</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink>
 +
</mekorot>
 +
<point><b>הצורך בבית גשמי</b> – גם ר' יהודה הלוי וגם רמב"ם טוענים שבני ישראל רצו לעבוד את ה' באמצעים פיזיים, בעקבות השפעת תרבות הפולחן שסבבה אותם.
 +
<ul>
 +
<li>ר' יהודה הלוי מדגיש את הצורך של העם בחפץ מוחשי, דרכו הם יוכלו להתמקד לעבודת ה'. העם היה מוקף בעובדי אלילים ובהשפעתם גם עם ישראל חיפשו ייצוג קונקרטי של הקב"ה.</li>
 +
<li>לעומתו, רמב"ם שם דגש על הצורך של העם בהקרבה לה'. בעקבות השפעת העמים מסביב, שנהגו להקריב ולהקטיר לאלוהיהם כחלק מהפולחן הדתי, בני ישראל ביקשו לעבוד את ה' באותו האופן. רמב"ם מדגיש שהסכמתו של הקב"ה לעבודה בדרך זו היא במטרה לגמול אותם מעבודה זרה בתהליך הדרגתי.<fn>הוא מסביר שה' לא רצה לעקור את המנהג מן השורש מכיוון שבלתי אפשרי לשנות הרגלים בין לילה. מכיוון שכך, ה' העדיף לגמול אותם בהדרגתיות מפולחן כזה.</fn></li>
 +
</ul></point>
 +
<point><b>"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"</b> – רמב"ם יוצא נגד הרעיון שניתן להגביל את שכינתו של ה' למקום אחד,<fn>זה עולה בקנה אחד עם הנטייה שלו להימנע מכל דבר שיכול לרמוז על המדרגה הקלה ביותר של גשמיות א-לוהית.</fn><span class="aht-chrome-space"> וסביר שהיה מעדיף לפרש את הפסוק כאומר שהקב"ה שוכן בקרב העם ולאו דווקא בתוך מבנה מוחשי. לשיטתו של ר' יהודה הלוי, ניתן להציע שהפסוק נאמר מנקודת המבט של העם, שתפסו את המבנה כסמל לנוכחות א-לוהים בקרבם.</span></point>
 +
<point><b>מוקד עיקרי</b> – כנראה שר' יהודה הלוי היה תופס את הארון ואת לוחות הברית כמוקד המשכן, שכן אלו סימלו את השכינה והנוכחות הא-לוהית. לעומתו, הרמב"ם מבין שהמזבחות וההקרבות הנלוות הם העיקר.<fn>הרמב"ם אפילו לא מייחד את הציווי לבניית הארון כציווי נפרד ומדבר עליו יחד עם שאר כלי המשכן.</fn></point>
 +
<point><b>סדר כרונולוגי והקשר לחטא העגל</b> – מקורות אלו אינם מתייחסים לנושא באופן ישיר:<br/>
 +
<ul>
 +
<li>עבור הרמב"ם נראה שהמשכן ועבודת הקורבנות הם תיקון עבור הנטייה הכללית של העם לעבודת אלילים, ללא קשר לחטא העגל ספיציפית. לכן אפשר שהוא יסבור שהמאורעות אירעו לפי הסדר שבהם תוארו במקרא, ושהציווי באמת ניתן לפני החטא.<fn>חטא העגל אולי אישר את הצורך במשכן, אך הוא לא הניע באופן פעיל את קבלת הציווי. לחילופין, ניתן לטעון שה' תמיד תכנן לצוות על בניית המקדש, אך בעקבות החטא השתכנע שיש צורך עכשיוי בבנייתו. אם כך, הציווי אינו מופיע בסדר הכרונולוגי בו התרחש.</fn></li>
 +
<li>לפי ר' יהודה הלוי, ללא קשר לחטא, ה' תיכנן לתת לעם את לוחות הברית ואת הארון כחפצים מוחשיים דרכם יוכלו למקד את פולחנם הדתי. מכאן ניתן להסיק שהמשכן צווה יחד עם הנחיות אלה ולשם אותה מטרה. המשכן נועד לשמור על חפצים אלו וכך לסמל את שכינת ה' בקרב העם.<br/> לחילופין, ייתכן שבמקור הארון היה אמור להיות מספיק כדי לשמור על הלוחות, ללא המשכן מסביבו.&#160;עם זאת, חטא העגל הפגין לא רק כי העם היה צריך סמל פיזיי של נוכחות ה', אלא גם שיש סכנה בסמלים כאלה מכיוון שאנשים עשויים לסגוד לסמלים במקום לה'. כך לאחר החטא, ה'&#160;מחדש ציווי לבניית&#160;משכן, בהבנה שצריך לשמר את הארון בצורה שלא יטעו ויעבדו אותו כאליל.<fn>על ידי הסתרת הארון במשכן, בתוך קודש הקודשים, מטרה זו הושגה.</fn></li>
 +
</ul></point>
 +
<point><b>למה עכשיו?</b><ul>
 +
<li>על פי ר' יהודה הלוי, המשכן קשור באופן ישיר ללוחות הברית (ואולי גם לחטא העגל) ולכן הציווי נמסר בצמוד לקבלת הלוחות (או בסמוך לחטא עצמו).</li>
 +
<li>רמב"ם יכול להציע שה' ציווה על המשכן כשהעם עדיין נמצא במדבר כדי להציג אלטרנטיבה לעבודת האלילים של יושבי כנען לפני שהעם נכנס לארץ ישראל.<fn>ראו לעיל הערה שייתכן שחטא העגל הניע החלטה זו.</fn> אילו לא הייתה קיימת אלטרנטיבה לפולחן דתי לפני כניסתם לארץ, ייתכן שהעם יושפעו לרעה וינטשו לחלוטין את הפולחן המונותאיסטי.</li>
 +
</ul></point>
 +
<point><b>מקבילות תנ"כיות</b> – רמב"ם מציע שרבים מדיני הקורבנות, כגון החיות אותם מקריבים, איסור השימוש בחמץ או בדבש, והחובה להוסיף מלח, הם גם תגובה למנהגי עבודה זרה.</point>
 +
<point><b>מזבחות כפרה</b> – מקורות אלו לא רואים בהשגת כפרה כתכלית העיקרית בבניית המשכן. למרות שהכפרה היא צד חשוב בפולחן הדתי, אילו העם לא היה מושפע כל כך מהעמים הסובבים, הצורך במשכן ממשי ובעבודת קורבנות לא היה מתעורר, וניתן להניח שהכפרה היתה מושגת בדרך אחרת.</point>
 +
<point><b>תכלית בית המקדש</b> – רמב"ם מציע, שכמו במשכן, המוקד העיקרי של בית המקדש היה עבודת הקורבנות.</point>
 +
</opinion>
 +
</category>
 +
<category>מטרות רבות ומתפתחות
 +
<p>למשכן היו מספר מטרות או שהיה גלגול של תוכנית א-לוהית מקורית ששונתה כתוצאה מכישלונות אנושיים.</p>
 +
<opinion>מטרות רבות
 +
<p>למשכן היו תכליות רבות, והוא שימש כאמצעי להוקרת תודה ולמתן כבוד לה', כמרכז שאיפשר כפרה על חטאים, וכמקום שכינת הקב"ה.<fn>לא כל המקורות המובאים להלן מתייחסים לכל מרכיבים אלו, אך כל אחד מציע מספר מטרות שונות למשכן.</fn></p>
 +
<mekorot>
 +
<multilink><a href="TanchumaTerumah8" data-aht="source">תנחומא</a><a href="TanchumaTerumah8" data-aht="source">תרומה ח׳</a><a href="TanchumaTerumah10" data-aht="source">תרומה י׳</a><a href="TanchumaTetzaveh10" data-aht="source">תצוה י׳</a><a href="TanchumaBuberKiTisa3" data-aht="source">תנחומא (בובר) כי תשא ג׳</a><a href="TanchumaKiTisa6" data-aht="source">כי תשא ו׳</a><a href="TanchumaKiTisa10" data-aht="source">כי תשא י׳</a><a href="TanchumaKiTisa31" data-aht="source">כי תשא ל״א</a><a href="TanchumaPekudei2" data-aht="source">פקודי ב׳</a><a href="TanchumaPekudei11" data-aht="source">פקודי י״א</a><a href="TanchumaNaso11" data-aht="source">נשא י״א</a><a href="TanchumaNaso19" data-aht="source">נשא י״ט</a><a href="TanchumaNaso22" data-aht="source">נשא כ״ב</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא</a></multilink>,<fn>בקטעים רבים בהם מתייחס התנחומא לתכלית בניית המשכן מובאים סיבות רבות. ייתכן והמדרש הוא אוסף אקלקטי בלי גישה אחידה לתשובה לשאלה. לעומת זאת הטיעון המובא להלן בוחר לראות את המטרות השונות כמשלימות זו את זו. ראו לעיל שפסקה זו בתנחומא מחברת בין הגישה הזו לבין הרעיון שהמשכן נועד להוכיח שה' סלח לבני ישראל, ומקורות נוספים בתנחומא מציגים מבחר סיבות לבניית המשכן ולכליו. התנחומא משלב בין תמה זו לבין הרעיון שהמשכן נועד לכפר.</fn> <multilink><a href="AggadahShemot27-1-1" data-aht="source">מדרש אגדה (בובר)</a><a href="AggadahShemot27-1-1" data-aht="source">שמות כ״ז:א׳, פירוש א׳</a><a href="AggadahShemot27-1-2" data-aht="source">שמות כ״ז:א׳, פירוש ב׳</a><a href="AggadahShemot26-15" data-aht="source">שמות כ״ו:ט״ו</a><a href="AggadahShemot29-38" data-aht="source">שמות כ״ט:ל״ח</a><a href="AggadahShemot32-1" data-aht="source">שמות ל״ב:א׳</a><a href="AggadahShemot35-1" data-aht="source">שמות ל״ה:א׳</a><a href="MidrashAggadahBuberShemot38-21" data-aht="source">שמות ל״ח:כ״א</a><a href="Midrash Aggadah (Buber)" data-aht="parshan">אודות מדרש אגדה (בובר)</a></multilink>,<fn>מדרש אגדה (בובר), כמו תנחומא, מתייחס במספר מקומות לתכלית בניית המשכן, כשבכל פעם הדגש הוא על תפקיד שונה. מכיוון שמדרש זה הוא חיבור מאוחר יחסית, המבוסס על מקורות קדומים יותר, ייתכן שהמחבר מיזג בין כולם ומבין אותם כמשלימים זה את זה.<br/>עיינו להלן שמדרש אגדה סובר שתכלית הרבה מן המרכיבים של המשכן הייתה לכפר על חטאים עתידיים של ישראל. אולם, מדרש אגדה נבדל מהמדרשים האחרים בכך שהוא תופס את תכלית המשכן בכלליותו כדרך לעם להוקיר תודה לקב"ה. מדרש אגדה גם מסביר שלאחר יצירת עגל הזהב, יישום התוכניות לבניית המשכן שימש גם לכפרה על חטאם של ישראל.</fn> <multilink><a href="RasagShemot25-8" data-aht="source">ר׳ סעדיה גאון</a><a href="RasagShemot25-8" data-aht="source">שמות כ״ה:ח׳</a><a href="RasagEmunot2-11" data-aht="source">הנבחר באמונות ובדעות ב׳:י״א</a><a href="RasagEmunot3" data-aht="source">הנבחר באמונות ובדעות ג׳</a><a href="R. Saadia Gaon" data-aht="parshan">אודות ר' סעדיה גאון</a></multilink>
 +
</mekorot>
 +
<point><b>"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"</b><ul>
 +
<li>ר' סעדיה גאון מתנגד בתוקף לרעיון שלה' יש צורך בבית גשמי וכן לאפשרות שה' מוקף במבנה פיזי, והוא סובר שהקב"ה אינו שוכן במשכן.<fn>זהו אור השכינה השורה במשכן.</fn> ניתן לשער שהוא מבין את הפסוק כמתאר את השכינה הכללית של הקב"ה בקרב עמו.</li>
 +
<li>תנחומא לעומתו קורא את הפסוק במובנו המילולי וכמתאר את שכינת הקב"ה במשכן. מתוך חיבתו לעם ישראל, ה' עזב את מעונו בשמים ועבר לביתו עלי אדמות.</li>
 +
</ul></point>
 +
<point><b>הצורך בבית גשמי</b><ul>
 +
<li><b>ארמון מלוכה</b>&#160;– מדרש אגדה ור' סעדיה גאון מציעים שהעם נדרש למודלים אנושיים כדי לקיים מערכות יחסים ורק כך הצליחו להתייחס לקב"ה. לכן העם ביקש להאדיר את ה' בדרך בה נתינים מכבדים מלך,<fn>המדרש מציג את הרעיון לבנות בית לה' כתולדה של בקשת העם, אליהם התרצה הקב"ה. לעומת זאת, ר' סעדיה גאון טוען שה' ציווה את העם לשרתו בדרך בה משרתים נותנים שירות למלך שלהם.</fn>&#160;על ידי בניית ארמון מלוכה הכולל מנורה, שולחן, וקטורת.<fn>השוו לר' יוסף בכור שור ולשד"ל לעיל שבאופן דומה מבינים שמודל המשכן הועתק ממודלים של ארמונות אנושיים. ר"י בכור שור מציע שמזבח החיצון וקורבנותיו מקבילים למטבח הארמון, השולחן והמנורה מסמלים את החדרים הפנימיים של הארמון, כאשר קודש הקודשים עם הארון הוא כמו חדר השינה של המלך.</fn></li>
 +
<li><b>בית מקביל</b>&#160;– תנחומא מציע שהקב"ה אכן שוכן בתוך בית, והמשכן הוא מעונו בעולם התחתון.</li>
 +
<li><b>תגובה לחטא העגל</b>&#160;– מדרש תנחומא ומדרש אגדה מביאים גם את הדעה שבניית המשכן הייתה חלק מתהליך הכפרה על החטא&#160;או עדות למחילתו של ה'.<fn>לפירוט ראו את המובא לעיל.</fn></li>
 +
<li><b>יתרונות נוספים&#160;</b>– ר' סעדיה גאון מצביע על יתרונות נוספים של מבנה המשכן, ביניהם יכולותו להוות מוקד כללי לתפילה, גורם מרתיע מן החטא (שמא ייחרב), וכאתר להתנבאות ואותות וניסים מאת ה'.</li>
 +
</ul></point>
 +
<point><b>רצף כרונולוגי</b><ul>
 +
<li><b>סדר כרונולוגי</b>&#160;– על פי מדרש אגדה<fn>עיינו ניסוחו של מדרש אגדה שמות ל"ב:א': "לפיכך <b>הקדים</b> להם מחצית השקל לכפר".</fn> ור' סעדיה גאון, התיאור מופיע במקומו הכרונולוגי. למרות שמדרש אגדה טוען שמרכיבים מסויימים במשכן נועדו לכפר על חטא העגל (או חטאים עתידיים אחרים), ה' הקדים תרופה למכה וציווה מראש על בניית המשכן.<fn><i></i>המדרש אומר זאת מפורשות רק בנוגע לשימוש במחצית השקל, אך סביר להניח שניתן להרחיב זאת לעמדה הרחבה.</fn></li>
 +
<li><b>אי-סדר כרונולוגי</b>&#160;– לדעה המובאת בתנחומא הסוברת שהבנייה החלה בתגובה לחטא העגל, הציווי אינו מופיע במקומו הכרונולוגי.</li>
 +
</ul></point>
 +
<point><b>למה עכשיו?</b> על פי תנחומא, הציווי ניתן בתגובה ישירה לחטא העם ובאופן הגיוני הגיע אחריו. לחילופין, ייתכן שמדרש אגדה יסביר שמיד לאחר שה' נתן את הסט הראשון של המצוות הוא גם יצר מנגנון כפרה למקרה שיעברו על אחת מהן (אפילו לפני ובלי קשר לחטא העגל). ניתן גם להציע שלאחר שה' נגלה לעם בסיני, הם ביקשו לכבדו על ידי בניית המקבילה של ארמון.</point>
 +
<point><b>מוקד עיקרי</b> – למשכן אין מוקד אחד. המבנה כולו שימש כאמצעי לכבד את הקב"ה, והמזבחות מילאו תפקיד בהשגת כפרה.</point>
 +
<point><b>מזבחות כפרה</b> – מדרש תנחומא ומדרש אגדה סוברים שמרכיבים רבים במשכן נועדו לאפשר כפרה על חטאים. הזהב כיפר על עגל הזהב, מחצית השקל כיפרה על טעות העם בחישוב ירידתו של משה מההר, ועצי השיטים נועדו לכפר על חטא בעל פעור העתידי שהתרחש בשִׁטִּים.&#8206;<fn>תנחומא לא מצביע על דוגמא זו.</fn>&#160;המזבח והקורבנות היומיומיים שימשו לתקן עוולות שיכולים להתרחש בכל זמן.</point>
 +
</opinion>
 +
<opinion>משכן לעומת קורבנות
 +
<p>במקור, ה' תיכנן שיהיה רק משכן, ודרכו העם ירגישו בשכינה השורה בקרבם. רק לאחר חטא העגל, הקב"ה הוסיף את מרכיב הקורבנות כדי למסד את תהליך הכפרה.</p>
 +
<mekorot>
 +
<multilink><a href="AbarbanelYirmeyahu7" data-aht="source">אברבנאל</a><a href="AbarbanelShemot25Q" data-aht="source">שמות כ״ה, שאלה א׳</a><a href="AbarbanelShemot25" data-aht="source">שמות כ״ה</a><a href="AbarbanelShemot35" data-aht="source">שמות ל״ה</a><a href="AbarbanelYirmeyahu7" data-aht="source">ירמיהו ז׳</a><a href="R. Yitzchak Abarbanel" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק אברבנאל</a></multilink>
 +
</mekorot>
 +
<point><b>הצורך בבית גשמי</b> – מכיוון שה' אינו יצור גשמי, אין לו צורך בבית ממשי. אך כדי לוודא שבני ישראל מרגישים את נוכחותו והשגחתו, הוא ציווה שהם יבנו מבנה מוחשי בקרבם שיעזור להם להבין שה' שומר עליהם.</point>
 +
<point><b>סדר כרונולוגי והקשר לחטא העגל</b> – הציווי לבניית המשכן נמצא במקומו הכרונולגי, אך לא כלל את מרכיב ציווי הקורבנות שניתן רק לאחר חטא העגל.<fn>אברבנאל מפנה לפסוק בירמיהו ז' כהוכחה לכך שעבודת הקורבנות לא היתה חלק מהתוכנית המקורית של הקב"ה: "כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוֹצִיאִ[י] אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח".</fn></point>
 +
<point><b>למה עכשיו?</b> עבודת הקורבנות קיימת כתוצאה ישירה של חטא העגל, מכיוון שה' הבין שהיה הכרחי למסד דרך לכפר על חטאים.<fn>שד"ל מקשה על אברבנאל בנקודה זו, ומטיל ספק ברעיון שה' שם לב לפוטנציאל העם לחטוא רק לאחר חטא העגל. גם בלי חטא זה היה צריך להיות ברור שכולם טועים ולבסוף יחטאו.שד"ל תוהה גם לגבי תפקיד המזבח אם בהתחלה לא היו אמורים להיות קורבנות.</fn></point>
 +
<point><b>מוקד עיקרי</b> – לפי האברבנאל יש שני מוקדים למשכן&#160;– גם הארון וגם המזבחות.</point>
 +
<point><b>"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"</b> – הפסוק הזה מתאר את התכלית העיקרית לבניית המשכן. בכל זאת, אברבנאל לא סובר שה' נתכוון לשכון פיסית במבנה, אלא שזה ביטוי מטאפורי לכך שהשכינה תשרה ושההשגחה תהיה נוכחת בקרב העם.</point>
 +
<point><b>מזבחות כפרה</b> – לאחר חטאם של העם, אלו הפכו להיות מרכיב קריטי במשכן. אך אברבנאל אינו מסביר מדוע המזבחות היו חלק מהציווי המקורי, אם באותו שלב הקורבנות לא היו חלק מהתוכנית הא-לוהית.</point>
 +
<point><b>אין איזכור למשכן לפני עליית משה להר סיני</b> – לא ברור לשיטת אברבנאל למה הציווי אינו מפורש לפני עלייתו של משה להר סיני.</point>
 +
</opinion>
 +
<opinion>הצבת גבולות שמימיים
 +
<p>לכתחילה, כל אחד יכל להתקרב לשכינה&#160;והיה ניתן לחוות את הנוכחות הא-לוהית בכל מקום. אך לאחר חטא העגל נדרש מתווך, ולמטרה זו יוחדו המשכן והכוהנים.</p>
 +
<mekorot>
 +
<multilink><a href="SfornoKavvanot6" data-aht="source">ספורנו</a><a href="SfornoShemot20-20" data-aht="source">שמות כ׳:כ׳-כ״ב</a><a href="SfornoShemot24-18" data-aht="source">שמות כ״ד:י״ח</a><a href="SfornoShemot31-18" data-aht="source">שמות ל״א:י״ח</a><a href="SfornoVayikra11-2" data-aht="source">ויקרא י״א:ב׳</a><a href="SfornoBemidbar15-3" data-aht="source">במדבר ט״ו:ג׳-ד׳</a><a href="SfornoKavvanot6" data-aht="source">מאמר כוונות התורה ו׳,י״ג</a><a href="R. Ovadyah Sforno" data-aht="parshan">אודות ר' עובדיה ספורנו</a></multilink>, <multilink><a href="HoilShemot20-20" data-aht="source">הואיל משה</a><a href="HoilShemot20-20" data-aht="source">שמות כ׳:כ׳</a><a href="HoilShemot27-20" data-aht="source">שמות כ״ז:כ׳</a><a href="HoilBemidbar1-2" data-aht="source">במדבר א׳:ב׳</a><a href="R. Moshe Yitzchak Ashkenazi (Hoil Moshe)" data-aht="parshan">אודות ר' משה יצחק אשכנזי</a></multilink>
 +
</mekorot>
 +
<point><b>הצורך בבית גשמי</b> – לאחר חטא העגל, ה' העדיף לא לשכון כלל בקרב עמו. בזכות תפילותיו של משה, ה' הסכים למעין פשרה שהשכינה תשרה ביניהם, אך רק דרך המשכן וכליו.</point>
 +
<point><b>למה עכשיו?</b> התוכנית הראשונה והמועדפת על הקב"ה לא הצריכה משכן, אלא הקרבת זבחים על במות פרטיים.<fn>בספר שמות כ':כ' הציווי לבנות מזבח אבנים מוצג כאידיאל.</fn> אך לאחר חטא העגל העם הוכיחו שאינם ראויים לעבודה כזו, ולכן מערכת פולחן חדשה הוקמה.</point>
 +
<point><b>רצף כרונולוגי</b> – הציווי ניתן רק לאחר חטא העגל כאשר משה עלה בפעם האחרונה להר סיני, ומכאן שתיאורו אינו מופיע לפי הסדר הכרונולוגי של האירועים.</point>
 +
<point><b>מקבילות תנ"כיות</b> – ספורנו טוען שהלכות רבות, כדוגמת כשרות, הלכות טומאה, והקרבת נסכים, אף הן הונהגו רק כתוצאה מחטא העגל ובמטרה לתקן את מעשיו של העם.</point>
 +
<point><b>מוקד המשכן</b> – על פי ספורנו, הכרובים העומדים על הארון הם מוקד המשכן, מכיוון שדרכם ה' מדבר אל משה ומאזין לתפילותיו.</point>
 +
<point><b>"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"</b> – לפירושו של ספורנו, בפסוק זה, ה' מתייחס לכך ששכינתו תשרה בקרב העם. לפני החטא, לא היה צורך בשום כלי כדי להשיג זאת, אך לאחר החטא, המצב השתנה.</point>
 +
<point><b>אין איזכור למשכן לפני עליית משה להר סיני</b> – אין איזכור לבניית המשכן מכיוון שבשלב הזה לא היו תוכניות לבנייתו.</point>
 +
</opinion>
 +
</category>
 
</approaches>
 
</approaches>
 
</page>
 
</page>
 
</aht-xml>
 
</aht-xml>

Latest revision as of 11:29, 28 January 2023

מטרת המשכן

גישות פרשניות

סקירה

קיימת מחלוקת בין הפרשנים בתפיסת המשכן: האם הוא כלי אידיאלי לעבודת ה', כניעה לצורך המציאותי, או משהו ביניהם? בין אלו הסבורים שהמשכן חיובי בטבעו, נמנים: ר' יוסף בכור שור ורמב"ן המתמקדים בתפקידו כמקום לשימור הלוחות והשכינה הא-לוהית, בעל הביאור ששם דגש על החשיבות של הקדשת ראשית בנייתם של ישראל לה', ושד"ל המדגיש את היתרונות הקהילתיים ביצירת מרכז לאומי.

אולם, מדרשים ופרשנים אחרים רואים את המשכן כתיקון הכרחי ליצר של עם ישראל לעבוד עבודה זרה. כך מבין מדרש תנחומא המסביר שהמשכן נועד לכפר על חטא העגל וכן לשמש כעדות שהקב"ה מחל לעם ישראל על החטא. מאידך, מסביר רמב"ם שהמשכן נועד לנתב את היצר הרע למטרת עבודת ה'.

לבסוף, כמה פרשנים אחרים מניחים שלמשכן היו מטרות רבות או שהוא התפתח כתוצאה מחטאם של העם. אברבנאל מציע שבמקור המשכן היה אמור להיות מקום להשראת השכינה, אך לאחר חטא העגל הוא שונה להיות מרכז להקרבת קורבנות. לחילופין, סובר ספורנו שקורבנות היו חלק מהתוכנית הא-לוהית מלכתחילה, אך לאחר שחטאו בעגל נולד הצורך במוקד לנוכחות הא-לוהית ולפולחנה.

המשכן כאידיאל

בניית המשכן סיפקה מגוון הזדמנויות לבני ישראל והיטיבה איתם.

הרחבה של הר סיני

המשכן איפשר את המשך ההתגלות הא-לוהית שהחלה בהר סיני ואיכסן את לוחות הברית שניתנו באותו מעמד.1

מקורות: ר׳ יוסף בכור שורשמות כ״ה:ב׳שמות כ״ה:ו׳שמות כ״ה:י״חשמות ל׳:א׳שמות ל״ו:ח׳שמות ל״ח:כ״אויקרא ב׳:י״גאודות ר' יוסף בכור שור, רמב״ןהקדמה לשמותשמות כ״ה:ב׳שמות כ״ט:מ״ושמות מ׳:ל״דהקדמה לויקראהקדמה לבמדברדרשת תורת ה׳ תמימה (עמ׳ קס״ג)אודות ר' משה בן נחמן, מ״ד קאסוטוהקדמה לשמות כ״האודות פרופ' משה דוד קאסוטו
"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" – שלושת פרשנים אלו מסכימים שפירושו המילולי של פסוק זה מסביר את הסיבה העיקרית לציווי בניית המשכן.2 אך הם חולקים בשאלה אם היתה נוכחות פיזית של ה' במשכן:
  • ר"י בכור שור ורמב"ן מבינים את המילה "בְּתוֹכָם" במשמעות 'באמצע המחנה', וכך הם מבינים שכוונת הפסוק היא שה' נכח ממש3 ביריעות המשכן,4 שהיה ממוקם במרכז הגיאוגרפי של מחנה בני ישראל.5
  • לעומתם, קאסוטו יותר זהיר בניסוחו, והוא מסביר שהעם תפסו את המשכן רק כסמל לנוכחות הא-לוהית.
הצורך בבית ממשי
  • ר"י בכור שור מסביר שברמה הבסיסית ביותר, המשכן נועד להכיל את ארון הברית, ששימש ככספת ללוחות. בהתבסס על הקשר בין המשכן והארון לבין הלוחות, רמב"ן מפתח את הרעיון שהמשכן הוא בעצם המשך של ההתגלות בהר סיני,6 ובכך מבין את המשכן כמיסוד של נוכחות השכינה המתמשכת.7 לדעת שניהם, בעוד לקב"ה אין צורך אישי במבנה, המשכן הכרחי למען המשך נוכחותו בקרב העם.
  • לעומתם, קאסוטו מבין שלמרות שהקב"ה יכול להיות נוכח בקרב העם ללא בניין גשמי, העם היה צריך לראות מבנה מוחשי כדי להוכיח להם שהשכינה עדיין שורה בקרבם.8
למה עכשיו? לר' יוסף בכור שור ורמב"ן, הגיוני שהציווי לבניית המשכן מגיע רק בנקודה זו, מכיוון שזה המשך של ההתגלות בהר סיני9 וצריך לאחסן את הלוחות שמשה מוריד מן ההר. באופן דומה, לדעת קאסוטו, בניית המשכן תוזמנה להסתיים לפני עזיבת העם את הר סיני.10
רצף כרונולוגי – לפי רמב"ן וקאסוטו, הציווי לבניית המשכן מופיע בתורה בסדר הכרונולוגי בו ניתן, לפני חטא העגל ואחרי קבלת התורה בהר סיני.11 לעומתם ר"י בכור שור סובר שההוראות ניתנו רק לאחר חטא העגל.12
הקשר בין המשכן לבין חטא העגל – על פי גישה זו, הציווי לבניית המשכן אינו קשור לחטא.
מקבילות מהמזרח הקרוב הקדום – במזרח הקדום, עותקים של הסכמים בין עמים אוחסנו במקדשי האלילים של שני הצדדים,13 הן לשם שמירתם והן כדי ליצור יראת עונש מהפרת ההסכם. באופן דומה, הלוחות היו עדות לברית (או לאמנה) שנכרתה בין עם ישראל לבין הקב"ה, כך שהגיוני שהלוחות נשמרו ב"מקדש" המשותף, דהיינו המשכן.14
מקבילות תנ"כיות – רמב"ן מצביע על מספר הקבלות מילוליות ותוכניות בין עשרת הדיברות שניתנו בהר סיני לבין בניית המשכן.15 הקבלות אלו מדגישות כיצד אהל מועד המיר התגלות חד-פעמית לקשר מתמיד ומתמשך בין ה' לבין עם ישראל. 16
מוקד ומשמעות "מִשְׁכַּן הָעֵדֻת" – ר"י בכור שור ורמב"ן17 סוברים ש'ארון העדות' שהחזיק את 'לֻחֹת הָעֵדֻת' הוא תכלית המשכן כולו, ומכאן שמו 'מִשְׁכַּן הָעֵדֻת',18 שכן ה' נגלה למשה דרך הכרובים שהיו מונחים על הארון. הם טוענים כי מסיבה זו הציווי הראשון שניתן בהוראות המשכן היה אודות בניית הארון.19 ר"י בכור שור מדמה את המשכן לארמונו של הקב"ה, כשקודש הקודשים הוא היכלו הפרטי והארון והכרובים הם כס מלכותו.20
מזבחות כפרה – רמב"ן מסביר שהקורבנות נועדו לכפר על חטאי העם, וכך לדאוג שנוכחותו יתברך לא תנטוש את המקדש.21 לשיטתו, המזבחות היו משניות לארון, והארון היה המוקד העיקרי של המשכן.22
אין איזכור למשכן לפני עליית משה להר סיני – על פי שיטה זו, ייתכן שבהתחלה הזכיר הקב"ה רק את לוחות הברית מכיוון שמהם נולד הצורך במשכן.23
תכלית בית המקדש – רמב"ן משווה בין המשכן לבין המקדש,24 וסובר ששניהם נועדו לשמש כ'בית' לשכינה.25

לתת כבוד לה'

המשכן סיפק הזדמנות לבני ישראל להכיר תודה לקב"ה, והם יכלו להקדיש את פרי ידיהם והשקעתם הקולקטיבית לה' על ידי בניית המשכן.

מקורות: משה מנדלסון בביאורסוף ספר שמותאודות משה מנדלסוןאודות הביאור (נתיבות השלום)26
הצורך בבית ממשי – על פי הביאור, ייחוד בית לה' היתה לטובת העם שצווה בכך ולצורך חינוכי. בעזרת מעשה זה, העם למד לראות את היד הא-לוהית בכל מעשה ידיהם. לפי גישה זו, תהליך הבניה ועצם ההקדשה היו חשובים יותר מהתוצר הסופי של המשכן הגמור.27
למה עכשיו? מכיוון שהעם היו על סף הכניסה לארץ ולקראת בניית בתים חדשים, תשתיות נרחבות, ומבנים שונים, היה הכרחי לצוות על העם לבנות את המשכן, במטרה שיקדישו את ראשית יצירתם לה'.
רצף כרונולוגי – לפי שיטה זו, הגיוני להניח שהפרשה מופיעה בסדר הכרונולוגי בה אירעה.
מקבילות תנ"כיות – הביאור משווה בין החובה כאן לייחד ולהקדיש את המבנה הראשון שבונה העם לה' לבין הציווי להקדיש לה' את בכורות הבנים והבהמות וביכורי התבואה.
מוקד עיקרי – עמדה זו סוברת שעיקר המשכן אינו כלי מסויים בתוכו אלא המבנה בכללותו.
"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" – לשיטה זו, פסוק זה מתאר יתרון מעשי לבנייה, ולא את מטרת הציווי או את תכלית הבניין.
מזבחות כפרה – על פי גישה זו, גם כפרה אינה מטרתה העיקרית של המשכן.
תכלית בית המקדש – מנדלסון בביאור מסביר שכאשר העם הגיע לשגשוג כלכלי בימי שלמה, מן הראוי היה שישדרגו את המשכן לגרסה מפוארת יותר שלו – לבית מקדש.

מוקד לאומי

המשכן יצר אחדות והבטיח גיבוש של העם בכך שהיווה מוקד מרכזי לעבודת ה'.

מקורות: שד״לשמות כ״ה:א׳ויקרא א׳:ב׳ירמיהו ז׳:כ״באודות ר' שמואל דוד לוצאטו
הצורך בבית ממשי – שד"ל מציע שבית המקדש שימש כמרכז קהילתי לכל עם ישראל, תוך כדי צמצום הפירוד בין השבטים ויצירת אחווה ביניהם בהאספם לעבודת ה' משותפת. לטענתו, רק מבנה ממשי היה מספיק עוצמתי כדי לקבץ את העם, ולהטביע רושם על ההמון שהקב"ה בקרבו.28 לכן, המשכן נבנה בדמות ארמון מלוכה במלוא הדרו.29
למה עכשיו? שד"ל סובר שהקב"ה לא רצה שהעם ידחה את בניית המרכז הרוחני עד אחרי כיבוש הארץ כאשר כבר יהיו מפוזרים בארצם. לכך, כאשר העם עוד מגובש, ציווה ה' לבנות מבנה ארעי שיהיה ניתן להציבו בכל מקום.
רצף כרונולוגי – לפי שד"ל, הציווי לבנות את המשכן מופיע בסדר הכרונולוגי בו התרחש.
הקשר בין המשכן לבין חטא העגל – שד"ל מדגיש שחטא העגל לא זירז את מתן הציווי ואפילו עיכב את ביצועו, שכן השכינה אינה שורה בקרב עם חוטא.
מקבילות תנ"כיות – שד"ל מפתח תיאוריה דומה בנוגע לשבת ולשלשת הרגלים,30 ומציע שגם הם נועדו לאיחוד העם.31
מוקד עיקרי – שד"ל סובר שעבודת הקורבנות על המזבח היא מוקד המשכן, מכיוון שרק דרך ההקדשה לה' העם יכול להפנים את הוד מלכותו.32 אף כאן, שד"ל מדגיש שהעניין הוא לחלוטין לטובת העם.33
"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" – שד"ל מבין את הפסוק כתיאור לתפיסת העם שהקב"ה שוכן בקרבם,34 כשלא מדובר בתכלית המשכן אלא רק באמצעי להגיע לאחדות העם.
מזבחות כפרה – על פי שד"ל,35 תהליך הכפרה השנתי נועד למנוע את המחשבה המוטעית של העם, העלולים לסבור שהמקדש נפגע ו'מזוהם' על ידי חטאיהם וטומאותיהם.36
תכלית בית המקדש – באופן דומה, המקדש שימש כמרכז לאומי.37

המשכן כתרופה ופתרון

בניית המשכן לא היוותה אידיאל או מטרה כשלעצמה, כי אם פתרון למצב בעייתי.

כלי כפרה

המשכן נבנה כדי לכפר על חטא העגל.38

מקורות: ספרי דבריםא׳אודות ספרי דברים,39 לקח טובריש פרשת ויקהלאודות ר' טוביה בן אליעזר, ר׳ בחיירבינו בחיי שמות כ״ה:ו׳אודות ר' בחיי בן אשר
"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" – פסוק זה מתאר את המטרה האולטימטיבית של תהליך הכפרה, שתכליתה להחזיר את השכינה לעם לאחר החטא.
הצורך בבית גשמי – למרות שה' לא צריך בית, העם היה צריך לקיים את מעשה הנתינה כדי לאשש מחדש את מחוייבותם לו. בנוסף, תרומת הזהב לבניית המשכן עומדת בניגוד לחטא שעשו בנתינת הזהב להכנת העגל, והיא מהווה כעין פיצוי.40
רצף כרונולוגי
  • אי-סדר כרונולוגי – הספרי מסביר שלמרות שהציווי לבניית המשכן מופיע לפני תיאור חטא העגל, הציווי באמת ניתן רק לאחריו וכתגובה לחטא. טענה זו מפורשת בתנחומאתרומה ח׳אודות התנחומא.
  • סדר כרונולוגי – למרות שלקח טוב ור' בחיי מסכימים שבניית המשכן כיפרה על חטא העגל, בכל זאת הם סוברים שהציווי ניתן לפני החטא וכך הקב"ה "הקדים רפואה למכה".
למה עכשיו?
  • לפי הספרי,41 הציווי ניתן כתגובה ישירה לחטאם של העם.42
  • לפי לקח טוב ור' בחיי, ברגע שה' נתן את הקובץ הראשון של המצוות, הוא גם  הנחיל דרך כפרה עבור מקרה שאדם יעבור על אחת מהן.
מקבילות תנ"כיות – בדומה, במדבר י"ז:א'-ה' ובמדבר ל"א:מ"ט-נ"ד מתארים תרומות למשכן בעקבות חטאים או למטרות כפרה.
מוקד עיקרי – ר' יוסי בן חנינה בספרי תופס את פרוכת הזהב של הארון, שהוא מקור הכפרה, כמוקד תכלית המשכן.43
משמעות "מִשְׁכַּן הָעֵדֻת" – לקח טובלקח טוב שמות ל״ח:כ״אאודות ר' טוביה בן אליעזר מסביר שברגע שהמשכן נבנה והושגה הכפרה, השראת השכינה העידה על מערכת היחסים המיוחדת בין הקב"ה ובין ישראל.44
אין איזכור למשכן לפני עליית משה להר סיני – לפי פירוש הספרי, מובן לחלוטין למה הקב"ה לא מזכיר את בניית המשכן לפני חטא העגל,45 היות והוא לא היה נחוץ עד אז.46
תכלית בית המקדש – משמואל א כ"ד עולה שבניית המקדש גם היא נועדה לכפר על חטא שגרם למגיפה בקרב העם.47
מניעים פולמוסיים – ייתכן שהטענה שעל ידי בניית המשכן כיפרו בני ישראל על חטא העגל ושה' מחל להם מחילה גמורה נולדה בתגובה לטענה הנוצרית לפיה חטא העגל הפר את ההסכם בין העם לבין ה'.48 ראו את הגישה הבאה להרחבה נוספת.
מהות עגל הזהב – ניתן להסיק שעל פי גישה זו עגל הזהב נוצר כחלק מפולחן אלילי, ולא רק כרצון העם בתחליף למשה.49

סימן לסליחה ולמחילה

גילוי השכינה במשכן נועד להעיד ("מִשְׁכַּן הָעֵדֻת")  שהקב"ה סלח לבני ישראל על חטא העגל.

מקורות: תנחומאתרומה ח׳תנחומא (בובר) כי תשא ג׳כי תשא ו׳כי תשא ל״אפקודי ב׳פקודי י״אאודות התנחומא,50 רש״ישמות ל״א:י״חשמות ל״ח:כ״אויקרא ט׳:כ״גספר הפרדס לרש״י סדר חנוכה (עמ׳ 243-2)סידור רש״י סימן ש״כאודות ר' שלמה יצחקי51
"מִשְׁכַּן הָעֵדֻת" – עדות בפני מי?
  • אומות העולם  – מדרש תנחומא מדגיש שהמשכן נועד להוכיח לכל האומות ("כדי שידעו כל האומות", "עדות לכל באי העולם") שהקב"ה סלח לבני ישראל על חטא העגל.
  • בני ישראל בעצמם – רש"י מפתח את גישת התנחומא52 וטוען שההוכחה נועדה להפנמה של בני ישראל בעצמם שהקב"ה סלח להם ("עדות לישראל"), בעקבות החשש שלהם שה' עדיין כועס על חטאם.
"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" – מילים אלו מצביעות על תכלית בניית המשכן, ומתארות שהשכינה חזרה לשרות בקרב העם.53
הצורך בבית גשמי – למרות שלקב"ה אין צורך בבית גשמי, היה צורך בבית מוחשי כדי להוכיח לעם ישראל ולאומות סביב, שה' סלח לעמו ושב לדור בקרבם.54
רצף כרונולוגי – על פי תנחומא ורש"י, הציווי אינו מופיע בסדר הכרונולוגי בו התרחש.55 הציווי ניתן לראשונה רק ביום הכיפורים, כאשר הקב"ה סלח לעם על חטא העגל.
מניעים פולמוסיים – התנחומא מדגיש שהמשכן שימש כעדות בפני כל העולם שהקב"ה סלח לעמו ולא דחה אותו בעקבות חטא העגל.  תיאורו של תנחומא: "אומות העולם שהיו אומרים לישראל שאין השכינה חוזרת אלינו לעולם שנאמר רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלהים", והשימוש בניסוח התקיף של הפסוק "יסכר פי דוברי שקר" מרמזים שזה נאמר בתגובה לטענה ממשית שנשמעה. ככזו, ייתכן שהמדרש מתפלמס באופן ישיר עם התפיסה הנוצרית לפיה חטא העגל פגע באופן יסודי בקשר בין ישראל לבין הקב"ה, ובני ישראל נענשו בכך שחייבים בכל המצוות ואינם זכאים לישועה בעזרת אמונה בלבד. לפי המדרש, דווקא הציווי לבניית המשכן56 ניתן לאחר חטא העגל, ואילו שאר המצוות ניתנו קודם לכן במרה או בהר סיני.57
למה עכשיו? עד לחטא העגל, איש לא הטיל ספק בנוכחות הא-לוהית, ועמוד האש ועמוד הענן היו מספיק. לעומת זאת, לאחר החטא כבר לא היה ברור שה' ילווה את העם. המשכן נבנה כדי להוכיח לכולם את נוכחותו.
אין איזכור למשכן לפני עליית משה להר סיני – המשכן אינו מוזכר מכיוון שבארבעים יום שמשה היה בהר סיני, ה' לא ציווה על שום בנייה.
תכלית בית המקדש – בתפילתו של שלמה במעמד חנוכת הבית, הוא מציע שאחת ממטרות בית המקדש היא שגם שאר העמים יכירו "כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל הַבַּיִת הַזֶּה" (מלכים א ח':מ"ג).

כניעה לחולשות האדם

המשכן אינו צורת עבודת ה' האידיאלית, אלא רק מענה לצורך אנושי ולנטייתם לעבודת אלילים.

מקורות: ר׳ יהודה הלויכוזרי א׳:צ״זאודות ר' יהודה הלוי, רמב״םבית הבחירה א׳:א׳מורה נבוכים ג׳:ל״במורה נבוכים ג׳:מ״האודות ר' משה בן מיימון
הצורך בבית גשמי – גם ר' יהודה הלוי וגם רמב"ם טוענים שבני ישראל רצו לעבוד את ה' באמצעים פיזיים, בעקבות השפעת תרבות הפולחן שסבבה אותם.
  • ר' יהודה הלוי מדגיש את הצורך של העם בחפץ מוחשי, דרכו הם יוכלו להתמקד לעבודת ה'. העם היה מוקף בעובדי אלילים ובהשפעתם גם עם ישראל חיפשו ייצוג קונקרטי של הקב"ה.
  • לעומתו, רמב"ם שם דגש על הצורך של העם בהקרבה לה'. בעקבות השפעת העמים מסביב, שנהגו להקריב ולהקטיר לאלוהיהם כחלק מהפולחן הדתי, בני ישראל ביקשו לעבוד את ה' באותו האופן. רמב"ם מדגיש שהסכמתו של הקב"ה לעבודה בדרך זו היא במטרה לגמול אותם מעבודה זרה בתהליך הדרגתי.58
"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" – רמב"ם יוצא נגד הרעיון שניתן להגביל את שכינתו של ה' למקום אחד,59 וסביר שהיה מעדיף לפרש את הפסוק כאומר שהקב"ה שוכן בקרב העם ולאו דווקא בתוך מבנה מוחשי. לשיטתו של ר' יהודה הלוי, ניתן להציע שהפסוק נאמר מנקודת המבט של העם, שתפסו את המבנה כסמל לנוכחות א-לוהים בקרבם.
מוקד עיקרי – כנראה שר' יהודה הלוי היה תופס את הארון ואת לוחות הברית כמוקד המשכן, שכן אלו סימלו את השכינה והנוכחות הא-לוהית. לעומתו, הרמב"ם מבין שהמזבחות וההקרבות הנלוות הם העיקר.60
סדר כרונולוגי והקשר לחטא העגל – מקורות אלו אינם מתייחסים לנושא באופן ישיר:
  • עבור הרמב"ם נראה שהמשכן ועבודת הקורבנות הם תיקון עבור הנטייה הכללית של העם לעבודת אלילים, ללא קשר לחטא העגל ספיציפית. לכן אפשר שהוא יסבור שהמאורעות אירעו לפי הסדר שבהם תוארו במקרא, ושהציווי באמת ניתן לפני החטא.61
  • לפי ר' יהודה הלוי, ללא קשר לחטא, ה' תיכנן לתת לעם את לוחות הברית ואת הארון כחפצים מוחשיים דרכם יוכלו למקד את פולחנם הדתי. מכאן ניתן להסיק שהמשכן צווה יחד עם הנחיות אלה ולשם אותה מטרה. המשכן נועד לשמור על חפצים אלו וכך לסמל את שכינת ה' בקרב העם.
    לחילופין, ייתכן שבמקור הארון היה אמור להיות מספיק כדי לשמור על הלוחות, ללא המשכן מסביבו. עם זאת, חטא העגל הפגין לא רק כי העם היה צריך סמל פיזיי של נוכחות ה', אלא גם שיש סכנה בסמלים כאלה מכיוון שאנשים עשויים לסגוד לסמלים במקום לה'. כך לאחר החטא, ה' מחדש ציווי לבניית משכן, בהבנה שצריך לשמר את הארון בצורה שלא יטעו ויעבדו אותו כאליל.62
למה עכשיו?
  • על פי ר' יהודה הלוי, המשכן קשור באופן ישיר ללוחות הברית (ואולי גם לחטא העגל) ולכן הציווי נמסר בצמוד לקבלת הלוחות (או בסמוך לחטא עצמו).
  • רמב"ם יכול להציע שה' ציווה על המשכן כשהעם עדיין נמצא במדבר כדי להציג אלטרנטיבה לעבודת האלילים של יושבי כנען לפני שהעם נכנס לארץ ישראל.63 אילו לא הייתה קיימת אלטרנטיבה לפולחן דתי לפני כניסתם לארץ, ייתכן שהעם יושפעו לרעה וינטשו לחלוטין את הפולחן המונותאיסטי.
מקבילות תנ"כיות – רמב"ם מציע שרבים מדיני הקורבנות, כגון החיות אותם מקריבים, איסור השימוש בחמץ או בדבש, והחובה להוסיף מלח, הם גם תגובה למנהגי עבודה זרה.
מזבחות כפרה – מקורות אלו לא רואים בהשגת כפרה כתכלית העיקרית בבניית המשכן. למרות שהכפרה היא צד חשוב בפולחן הדתי, אילו העם לא היה מושפע כל כך מהעמים הסובבים, הצורך במשכן ממשי ובעבודת קורבנות לא היה מתעורר, וניתן להניח שהכפרה היתה מושגת בדרך אחרת.
תכלית בית המקדש – רמב"ם מציע, שכמו במשכן, המוקד העיקרי של בית המקדש היה עבודת הקורבנות.

מטרות רבות ומתפתחות

למשכן היו מספר מטרות או שהיה גלגול של תוכנית א-לוהית מקורית ששונתה כתוצאה מכישלונות אנושיים.

מטרות רבות

למשכן היו תכליות רבות, והוא שימש כאמצעי להוקרת תודה ולמתן כבוד לה', כמרכז שאיפשר כפרה על חטאים, וכמקום שכינת הקב"ה.64

מקורות: תנחומאתרומה ח׳תרומה י׳תצוה י׳תנחומא (בובר) כי תשא ג׳כי תשא ו׳כי תשא י׳כי תשא ל״אפקודי ב׳פקודי י״אנשא י״אנשא י״טנשא כ״באודות התנחומא,65 מדרש אגדה (בובר)שמות כ״ז:א׳, פירוש א׳שמות כ״ז:א׳, פירוש ב׳שמות כ״ו:ט״ושמות כ״ט:ל״חשמות ל״ב:א׳שמות ל״ה:א׳שמות ל״ח:כ״אאודות מדרש אגדה (בובר),66 ר׳ סעדיה גאוןשמות כ״ה:ח׳הנבחר באמונות ובדעות ב׳:י״אהנבחר באמונות ובדעות ג׳אודות ר' סעדיה גאון
"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"
  • ר' סעדיה גאון מתנגד בתוקף לרעיון שלה' יש צורך בבית גשמי וכן לאפשרות שה' מוקף במבנה פיזי, והוא סובר שהקב"ה אינו שוכן במשכן.67 ניתן לשער שהוא מבין את הפסוק כמתאר את השכינה הכללית של הקב"ה בקרב עמו.
  • תנחומא לעומתו קורא את הפסוק במובנו המילולי וכמתאר את שכינת הקב"ה במשכן. מתוך חיבתו לעם ישראל, ה' עזב את מעונו בשמים ועבר לביתו עלי אדמות.
הצורך בבית גשמי
  • ארמון מלוכה – מדרש אגדה ור' סעדיה גאון מציעים שהעם נדרש למודלים אנושיים כדי לקיים מערכות יחסים ורק כך הצליחו להתייחס לקב"ה. לכן העם ביקש להאדיר את ה' בדרך בה נתינים מכבדים מלך,68 על ידי בניית ארמון מלוכה הכולל מנורה, שולחן, וקטורת.69
  • בית מקביל – תנחומא מציע שהקב"ה אכן שוכן בתוך בית, והמשכן הוא מעונו בעולם התחתון.
  • תגובה לחטא העגל – מדרש תנחומא ומדרש אגדה מביאים גם את הדעה שבניית המשכן הייתה חלק מתהליך הכפרה על החטא או עדות למחילתו של ה'.70
  • יתרונות נוספים – ר' סעדיה גאון מצביע על יתרונות נוספים של מבנה המשכן, ביניהם יכולותו להוות מוקד כללי לתפילה, גורם מרתיע מן החטא (שמא ייחרב), וכאתר להתנבאות ואותות וניסים מאת ה'.
רצף כרונולוגי
  • סדר כרונולוגי – על פי מדרש אגדה71 ור' סעדיה גאון, התיאור מופיע במקומו הכרונולוגי. למרות שמדרש אגדה טוען שמרכיבים מסויימים במשכן נועדו לכפר על חטא העגל (או חטאים עתידיים אחרים), ה' הקדים תרופה למכה וציווה מראש על בניית המשכן.72
  • אי-סדר כרונולוגי – לדעה המובאת בתנחומא הסוברת שהבנייה החלה בתגובה לחטא העגל, הציווי אינו מופיע במקומו הכרונולוגי.
למה עכשיו? על פי תנחומא, הציווי ניתן בתגובה ישירה לחטא העם ובאופן הגיוני הגיע אחריו. לחילופין, ייתכן שמדרש אגדה יסביר שמיד לאחר שה' נתן את הסט הראשון של המצוות הוא גם יצר מנגנון כפרה למקרה שיעברו על אחת מהן (אפילו לפני ובלי קשר לחטא העגל). ניתן גם להציע שלאחר שה' נגלה לעם בסיני, הם ביקשו לכבדו על ידי בניית המקבילה של ארמון.
מוקד עיקרי – למשכן אין מוקד אחד. המבנה כולו שימש כאמצעי לכבד את הקב"ה, והמזבחות מילאו תפקיד בהשגת כפרה.
מזבחות כפרה – מדרש תנחומא ומדרש אגדה סוברים שמרכיבים רבים במשכן נועדו לאפשר כפרה על חטאים. הזהב כיפר על עגל הזהב, מחצית השקל כיפרה על טעות העם בחישוב ירידתו של משה מההר, ועצי השיטים נועדו לכפר על חטא בעל פעור העתידי שהתרחש בשִׁטִּים.‎73 המזבח והקורבנות היומיומיים שימשו לתקן עוולות שיכולים להתרחש בכל זמן.

משכן לעומת קורבנות

במקור, ה' תיכנן שיהיה רק משכן, ודרכו העם ירגישו בשכינה השורה בקרבם. רק לאחר חטא העגל, הקב"ה הוסיף את מרכיב הקורבנות כדי למסד את תהליך הכפרה.

מקורות: אברבנאלשמות כ״ה, שאלה א׳שמות כ״השמות ל״הירמיהו ז׳אודות ר' יצחק אברבנאל
הצורך בבית גשמי – מכיוון שה' אינו יצור גשמי, אין לו צורך בבית ממשי. אך כדי לוודא שבני ישראל מרגישים את נוכחותו והשגחתו, הוא ציווה שהם יבנו מבנה מוחשי בקרבם שיעזור להם להבין שה' שומר עליהם.
סדר כרונולוגי והקשר לחטא העגל – הציווי לבניית המשכן נמצא במקומו הכרונולגי, אך לא כלל את מרכיב ציווי הקורבנות שניתן רק לאחר חטא העגל.74
למה עכשיו? עבודת הקורבנות קיימת כתוצאה ישירה של חטא העגל, מכיוון שה' הבין שהיה הכרחי למסד דרך לכפר על חטאים.75
מוקד עיקרי – לפי האברבנאל יש שני מוקדים למשכן – גם הארון וגם המזבחות.
"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" – הפסוק הזה מתאר את התכלית העיקרית לבניית המשכן. בכל זאת, אברבנאל לא סובר שה' נתכוון לשכון פיסית במבנה, אלא שזה ביטוי מטאפורי לכך שהשכינה תשרה ושההשגחה תהיה נוכחת בקרב העם.
מזבחות כפרה – לאחר חטאם של העם, אלו הפכו להיות מרכיב קריטי במשכן. אך אברבנאל אינו מסביר מדוע המזבחות היו חלק מהציווי המקורי, אם באותו שלב הקורבנות לא היו חלק מהתוכנית הא-לוהית.
אין איזכור למשכן לפני עליית משה להר סיני – לא ברור לשיטת אברבנאל למה הציווי אינו מפורש לפני עלייתו של משה להר סיני.

הצבת גבולות שמימיים

לכתחילה, כל אחד יכל להתקרב לשכינה והיה ניתן לחוות את הנוכחות הא-לוהית בכל מקום. אך לאחר חטא העגל נדרש מתווך, ולמטרה זו יוחדו המשכן והכוהנים.

מקורות: ספורנושמות כ׳:כ׳-כ״בשמות כ״ד:י״חשמות ל״א:י״חויקרא י״א:ב׳במדבר ט״ו:ג׳-ד׳מאמר כוונות התורה ו׳,י״גאודות ר' עובדיה ספורנו, הואיל משהשמות כ׳:כ׳שמות כ״ז:כ׳במדבר א׳:ב׳אודות ר' משה יצחק אשכנזי
הצורך בבית גשמי – לאחר חטא העגל, ה' העדיף לא לשכון כלל בקרב עמו. בזכות תפילותיו של משה, ה' הסכים למעין פשרה שהשכינה תשרה ביניהם, אך רק דרך המשכן וכליו.
למה עכשיו? התוכנית הראשונה והמועדפת על הקב"ה לא הצריכה משכן, אלא הקרבת זבחים על במות פרטיים.76 אך לאחר חטא העגל העם הוכיחו שאינם ראויים לעבודה כזו, ולכן מערכת פולחן חדשה הוקמה.
רצף כרונולוגי – הציווי ניתן רק לאחר חטא העגל כאשר משה עלה בפעם האחרונה להר סיני, ומכאן שתיאורו אינו מופיע לפי הסדר הכרונולוגי של האירועים.
מקבילות תנ"כיות – ספורנו טוען שהלכות רבות, כדוגמת כשרות, הלכות טומאה, והקרבת נסכים, אף הן הונהגו רק כתוצאה מחטא העגל ובמטרה לתקן את מעשיו של העם.
מוקד המשכן – על פי ספורנו, הכרובים העומדים על הארון הם מוקד המשכן, מכיוון שדרכם ה' מדבר אל משה ומאזין לתפילותיו.
"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" – לפירושו של ספורנו, בפסוק זה, ה' מתייחס לכך ששכינתו תשרה בקרב העם. לפני החטא, לא היה צורך בשום כלי כדי להשיג זאת, אך לאחר החטא, המצב השתנה.
אין איזכור למשכן לפני עליית משה להר סיני – אין איזכור לבניית המשכן מכיוון שבשלב הזה לא היו תוכניות לבנייתו.
Retrieved from "http://alhatorah.org/w/index.php?title=Purpose_of_the_Mishkan/2/he&oldid=76011&useskin=vector"