Purpose of the Spies in Yehoshua 2/5

EN/HEע/E

Purpose of the Spies in Yehoshua 2

Sources

Yehoshua 2יהושע ב׳

(1) And Joshua the son of Nun sent out of Shittim two spies secretly, saying: 'Go view the land, and Jericho.' And they went, and came into the house of a harlot whose name was Rahab, and lay there. (2) And it was told the king of Jericho, saying: 'Behold, there came men in hither tonight of the children of Israel to search out the land.' (3) And the king of Jericho sent unto Rahab, saying: 'Bring forth the men that are come to thee, that are entered into thy house; for they are come to search out all the land.' (4) And the woman took the two men, and hid them; and she said: 'Yea, the men came unto me, but I knew not whence they were; (5) and it came to pass about the time of the shutting of the gate, when it was dark, that the men went out; whither the men went I know not; pursue after them quickly; for ye shall overtake them.' (6) But she had brought them up to the roof, and hid them with the stalks of flax, which she had spread out upon the roof. (7) And the men pursued after them the way to the Jordan unto the fords; and as soon as they that pursued after them were gone out, the gate was shut. (8) And before they were laid down, she came up unto them upon the roof; (9) and she said unto the men: 'I know that the Lord hath given you the land, and that your terror is fallen upon us, and that all the inhabitants of the land melt away before you. (10) For we have heard how the Lord dried up the water of the Red Sea before you, when ye came out of Egypt; and what ye did unto the two kings of the Amorites, that were beyond the Jordan, unto Sihon and to Og, whom ye utterly destroyed. (11) And as soon as we had heard it, our hearts did melt, neither did there remain any more spirit in any man, because of you; for the Lord your God, He is God in heaven above, and on earth beneath. (12) Now therefore, I pray you, swear unto me by the Lord, since I have dealt kindly with you, that ye also will deal kindly with my father's house—and give me a true token— (13) and save alive my father, and my mother, and my brethren, and my sisters, and all that they have, and deliver our lives from death.' (14) And the men said unto her: 'Our life for yours, if ye tell not this our business; and it shall be, when the Lord giveth us the land, that we will deal kindly and truly with thee.' (15) Then she let them down by a cord through the window; for her house was upon the side of the wall, and she dwelt upon the wall. (16) And she said unto them: 'Get you to the mountain, lest the pursuers light upon you; and hide yourselves there three days, until the pursuers be returned; and afterward may ye go your way.' (17) And the men said unto her: 'We will be guiltless of this thine oath which thou hast made us to swear. (18) Behold, when we come into the land, thou shalt bind this line of scarlet thread in the window which thou didst let us down by; and thou shalt gather unto thee into the house thy father, and thy mother, and thy brethren, and all thy father's household. (19) And it shall be, that whosoevershall go out of the doors of thy house into the street, his blood shall be upon his head, and we will be guiltless; and whosoever shall be with thee in the house, his blood shall be on our head, if any hand be upon him. (20) But if thou utter this our business, then we will be guiltless of thine oath which thou hast made us to swear.' (21) And she said: 'According unto your words, so be it.' And she sent them away, and they departed; and she bound the scarlet line in the window. (22) And they went, and came unto the mountain, and abode there three days, until the pursuers were returned; and the pursuers sought them throughout all the way, but found them not. (23) Then the two men returned, and descended from the mountain, and passed over, and came to Joshua the son of Nun; and they told him all that had befallen them. (24) And they said unto Joshua: 'Truly the Lord hath delivered into our hands all the land; and moreover all the inhabitants of the land do melt away before us.'

(א) וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ בֵּית אִשָּׁה זוֹנָה וּשְׁמָהּ רָחָב וַיִּשְׁכְּבוּ שָׁמָּה. (ב) וַיֵּאָמַר לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ לֵאמֹר הִנֵּה אֲנָשִׁים בָּאוּ הֵנָּה הַלַּיְלָה מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַחְפֹּר אֶת הָאָרֶץ. (ג) וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יְרִיחוֹ אֶל רָחָב לֵאמֹר הוֹצִיאִי הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אֵלַיִךְ אֲשֶׁר בָּאוּ לְבֵיתֵךְ כִּי לַחְפֹּר אֶת כׇּל הָאָרֶץ בָּאוּ. (ד) וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַתִּצְפְּנוֹ וַתֹּאמֶר כֵּן בָּאוּ אֵלַי הָאֲנָשִׁים וְלֹא יָדַעְתִּי מֵאַיִן הֵמָּה. (ה) וַיְהִי הַשַּׁעַר לִסְגּוֹר בַּחֹשֶׁךְ וְהָאֲנָשִׁים יָצָאוּ לֹא יָדַעְתִּי אָנָה הָלְכוּ הָאֲנָשִׁים רִדְפוּ מַהֵר אַחֲרֵיהֶם כִּי תַשִּׂיגוּם. (ו) וְהִיא הֶעֱלָתַם הַגָּגָה וַתִּטְמְנֵם בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ הָעֲרֻכוֹת לָהּ עַל הַגָּג. (ז) וְהָאֲנָשִׁים רָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם דֶּרֶךְ הַיַּרְדֵּן עַל הַמַּעְבְּרוֹת וְהַשַּׁעַר סָגָרוּ אַחֲרֵי כַּאֲשֶׁר יָצְאוּ הָרֹדְפִים אַחֲרֵיהֶם. (ח) וְהֵמָּה טֶרֶם יִשְׁכָּבוּן וְהִיא עָלְתָה עֲלֵיהֶם עַל הַגָּג. (ט) וַתֹּאמֶר אֶל הָאֲנָשִׁים יָדַעְתִּי כִּי נָתַן י"י לָכֶם אֶת הָאָרֶץ וְכִי נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ וְכִי נָמֹגוּ כׇּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם. (י) כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ י"י אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לְסִיחֹן וּלְעוֹג אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם אוֹתָם. (יא) וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת. (יב) וְעַתָּה הִשָּׁבְעוּ נָא לִי בַּי"י כִּי עָשִׂיתִי עִמָּכֶם חָסֶד וַעֲשִׂיתֶם גַּם אַתֶּם עִם בֵּית אָבִי חֶסֶד וּנְתַתֶּם לִי אוֹת אֱמֶת. (יג) וְהַחֲיִתֶם אֶת אָבִי וְאֶת אִמִּי וְאֶת אַחַי וְאֶת [אַחְיוֹתַי] (אחותי) וְאֵת כׇּל אֲשֶׁר לָהֶם וְהִצַּלְתֶּם אֶת נַפְשֹׁתֵינוּ מִמָּוֶת. (יד) וַיֹּאמְרוּ לָהּ הָאֲנָשִׁים נַפְשֵׁנוּ תַחְתֵּיכֶם לָמוּת אִם לֹא תַגִּידוּ אֶת דְּבָרֵנוּ זֶה וְהָיָה בְּתֵת י"י לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְעָשִׂינוּ עִמָּךְ חֶסֶד וֶאֱמֶת. (טו) וַתּוֹרִדֵם בַּחֶבֶל בְּעַד הַחַלּוֹן כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה וּבַחוֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת. (טז) וַתֹּאמֶר לָהֶם הָהָרָה לֵּכוּ פֶּן יִפְגְּעוּ בָכֶם הָרֹדְפִים וְנַחְבֵּתֶם שָׁמָּה שְׁלֹשֶׁת יָמִים עַד שׁוֹב הָרֹדְפִים וְאַחַר תֵּלְכוּ לְדַרְכְּכֶם. (יז) וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הָאֲנָשִׁים נְקִיִּם אֲנַחְנוּ מִשְּׁבֻעָתֵךְ הַזֶּה אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ. (יח) הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָאִים בָּאָרֶץ אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה תִּקְשְׁרִי בַּחַלּוֹן אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בוֹ וְאֶת אָבִיךְ וְאֶת אִמֵּךְ וְאֶת אַחַיִךְ וְאֵת כׇּל בֵּית אָבִיךְ תַּאַסְפִי אֵלַיִךְ הַבָּיְתָה. (יט) וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתֵךְ הַחוּצָה דָּמוֹ בְרֹאשׁוֹ וַאֲנַחְנוּ נְקִיִּם וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה אִתָּךְ בַּבַּיִת דָּמוֹ בְרֹאשֵׁנוּ אִם יָד תִּהְיֶה בּוֹ. (כ) וְאִם תַּגִּידִי אֶת דְּבָרֵנוּ זֶה וְהָיִינוּ נְקִיִּם מִשְּׁבֻעָתֵךְ אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ. (כא) וַתֹּאמֶר כְּדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא וַתְּשַׁלְּחֵם וַיֵּלֵכוּ וַתִּקְשֹׁר אֶת תִּקְוַת הַשָּׁנִי בַּחַלּוֹן. (כב) וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ הָהָרָה וַיֵּשְׁבוּ שָׁם שְׁלֹשֶׁת יָמִים עַד שָׁבוּ הָרֹדְפִים וַיְבַקְשׁוּ הָרֹדְפִים בְּכׇל הַדֶּרֶךְ וְלֹא מָצָאוּ. (כג) וַיָּשֻׁבוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַיֵּרְדוּ מֵהָהָר וַיַּעַבְרוּ וַיָּבֹאוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וַיְסַפְּרוּ לוֹ אֵת כׇּל הַמֹּצְאוֹת אוֹתָם. (כד) וַיֹּאמְרוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ כִּי נָתַן י"י בְּיָדֵנוּ אֶת כׇּל הָאָרֶץ וְגַם נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ.

Yehoshua 6:16-23יהושע ו׳:ט״ז-כ״ג

(16) And it came to pass at the seventh time, when the priests blew with the horns, that Joshua said unto the people: 'Shout; for the Lord hath given you the city. (17) And the city shall be devoted, even it and all that is therein, to the Lord; only Rahab the harlot shall live, she and all that are with her in the house, because she hid the messengers that we sent. (18) And ye, in any wise keep yourselves from the devoted thing, lest ye make yourselves accursed by taking of the devoted thing, so should ye make the camp of Israel accursed, and trouble it. (19) But all the silver, and gold, and vessels of brass and iron, are holy unto the Lord; they shall come into the treasury of the Lord.' (20) So the people shouted, and [the priests] blew with the horns. And it came to pass, when the people heard the sound of the horn, that the people shouted with a great shout, and the wall fell down flat, so that the people went up into the city, every man straight before him, and they took the city. (21) And they utterly destroyed all that was in the city, both man and woman, both young and old, and ox, and sheep, and ass, with the edge of the sword. (22) And Joshua said unto the two men that had spied out the land: 'Go into the harlot's house, and bring out thence the woman, and all that she hath, as ye swore unto her.' (23) And the young men the spies went in, and brought out Rahab, and her father, and her mother, and her brethren, and all that she had, all her kindred also they brought out; and they set them without the camp of Israel.

(טז) וַיְהִי בַּפַּעַם הַשְּׁבִיעִית תָּקְעוּ הַכֹּהֲנִים בַּשּׁוֹפָרוֹת וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם הָרִיעוּ כִּי נָתַן י"י לָכֶם אֶת הָעִיר. (יז) וְהָיְתָה הָעִיר חֵרֶם הִיא וְכׇל אֲשֶׁר בָּהּ לַי"י רַק רָחָב הַזּוֹנָה תִּחְיֶה הִיא וְכׇל אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת כִּי הֶחְבְּאַתָה אֶת הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר שָׁלָחְנוּ. (יח) וְרַק אַתֶּם שִׁמְרוּ מִן הַחֵרֶם פֶּן תַּחֲרִימוּ וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵרֶם וְשַׂמְתֶּם אֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל לְחֵרֶם וַעֲכַרְתֶּם אוֹתוֹ. (יט) וְכֹל כֶּסֶף וְזָהָב וּכְלֵי נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל קֹדֶשׁ הוּא לַי"י אוֹצַר י"י יָבוֹא. (כ) וַיָּרַע הָעָם וַיִּתְקְעוּ בַּשֹּׁפָרוֹת וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הָעָם אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר וַיָּרִיעוּ הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה וַתִּפֹּל הַחוֹמָה תַּחְתֶּיהָ וַיַּעַל הָעָם הָעִירָה אִישׁ נֶגְדּוֹ וַיִּלְכְּדוּ אֶת הָעִיר. (כא) וַיַּחֲרִימוּ אֶת כׇּל אֲשֶׁר בָּעִיר מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה מִנַּעַר וְעַד זָקֵן וְעַד שׁוֹר וָשֶׂה וַחֲמוֹר לְפִי חָרֶב. (כב) וְלִשְׁנַיִם הָאֲנָשִׁים הַמְרַגְּלִים אֶת הָאָרֶץ אָמַר יְהוֹשֻׁעַ בֹּאוּ בֵּית הָאִשָּׁה הַזּוֹנָה וְהוֹצִיאוּ מִשָּׁם אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת כׇּל אֲשֶׁר לָהּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתֶּם לָהּ. (כג) וַיָּבֹאוּ הַנְּעָרִים הַמְרַגְּלִים וַיֹּצִיאוּ אֶת רָחָב וְאֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ וְאֶת אַחֶיהָ וְאֶת כׇּל אֲשֶׁר לָהּ וְאֵת כׇּל מִשְׁפְּחוֹתֶיהָ הוֹצִיאוּ וַיַּנִּיחוּם מִחוּץ לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל.

Shofetim 1:23-25שופטים א׳:כ״ג-כ״ה

(23) And the house of Joseph sent to spy out Beth-el—now the name of the city beforetime was Luz. (24) And the watchers saw a man come forth out of the city, and they said unto him: 'Show us, we pray thee, the entrance into the city, and we will deal kindly with thee.' (25) And he showed them the entrance into the city, and they smote the city with the edge of the sword; but they let the man go and all his family.

(כג) וַיָּתִירוּ בֵית יוֹסֵף בְּבֵית אֵל וְשֵׁם הָעִיר לְפָנִים לוּז. (כד) וַיִּרְאוּ הַשֹּׁמְרִים אִישׁ יוֹצֵא מִן הָעִיר וַיֹּאמְרוּ לוֹ הַרְאֵנוּ נָא אֶת מְבוֹא הָעִיר וְעָשִׂינוּ עִמְּךָ חָסֶד. (כה) וַיַּרְאֵם אֶת מְבוֹא הָעִיר וַיַּכּוּ אֶת הָעִיר לְפִי חָרֶב וְאֶת הָאִישׁ וְאֶת כׇּל מִשְׁפַּחְתּוֹ שִׁלֵּחוּ.

Shofetim 7:9-15שופטים ז׳:ט׳-ט״ו

(9) And it came to pass the same night, that the Lord said unto him: 'Arise, get thee down upon the camp; for I have delivered it into thy hand. (10) But if thou fear to go down, go thou with Purah thy servant down to the camp. (11) And thou shalt hear what they say; and afterward shall thy hands be strengthened to go down upon the camp.' Then went he down with Purah his servant unto the outermost part of the armed men that were in the camp. (12) Now the Midianites and the Amalekites and all the children of the east lay along in the valley like locusts for multitude; and their camels were without number, as the sand which is upon the sea-shore for multitude. (13) And when Gideon was come, behold, there was a man telling a dream unto his follow, and saying: 'Behold, I dreamed a dream, and, lo, a cake of barley bread tumbled into the camp of Midian, and came unto the tent, and smote it that it fell, and turned it upside down, that the tent lay flat.' (14) And his fellow answered and said: 'This is nothing else save the sword of Gideon the son of Joash, a man of Israel: into his hand God hath delivered Midian, and all the host.' (15) And it was so, when Gideon heard the telling of the dream, and the interpretation thereof, that he worshipped; and he returned into the camp of Israel, and said: 'Arise; for the Lord hath delivered into your hand the host of Midian.'

(ט) וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר אֵלָיו י"י קוּם רֵד בַּמַּחֲנֶה כִּי נְתַתִּיו בְּיָדֶךָ. (י) וְאִם יָרֵא אַתָּה לָרֶדֶת רֵד אַתָּה וּפֻרָה נַעַרְךָ אֶל הַמַּחֲנֶה. (יא) וְשָׁמַעְתָּ מַה יְדַבֵּרוּ וְאַחַר תֶּחֱזַקְנָה יָדֶיךָ וְיָרַדְתָּ בַּמַּחֲנֶה וַיֵּרֶד הוּא וּפֻרָה נַעֲרוֹ אֶל קְצֵה הַחֲמֻשִׁים אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה. (יב) וּמִדְיָן וַעֲמָלֵק וְכׇל בְּנֵי קֶדֶם נֹפְלִים בָּעֵמֶק כָּאַרְבֶּה לָרֹב וְלִגְמַלֵּיהֶם אֵין מִסְפָּר כַּחוֹל שֶׁעַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב. (יג) וַיָּבֹא גִדְעוֹן וְהִנֵּה אִישׁ מְסַפֵּר לְרֵעֵהוּ חֲלוֹם וַיֹּאמֶר הִנֵּה חֲלוֹם חָלַמְתִּי וְהִנֵּה צְלִיל לֶחֶם שְׂעֹרִים מִתְהַפֵּךְ בְּמַחֲנֵה מִדְיָן וַיָּבֹא עַד הָאֹהֶל וַיַּכֵּהוּ וַיִּפֹּל וַיַּהַפְכֵהוּ לְמַעְלָה וְנָפַל הָאֹהֶל. (יד) וַיַּעַן רֵעֵהוּ וַיֹּאמֶר אֵין זֹאת בִּלְתִּי אִם חֶרֶב גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ אִישׁ יִשְׂרָאֵל נָתַן הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ אֶת מִדְיָן וְאֶת כׇּל הַמַּחֲנֶה. (טו) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ גִּדְעוֹן אֶת מִסְפַּר הַחֲלוֹם וְאֶת שִׁבְרוֹ וַיִּשְׁתָּחוּ וַיָּשָׁב אֶל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר קוּמוּ כִּי נָתַן י"י בְּיֶדְכֶם אֶת מַחֲנֵה מִדְיָן.

Mishlei 3:29משלי ג׳:כ״ט

Devise not evil against thy neighbour, Seeing he dwelleth securely by thee.

אַל תַּחֲרֹשׁ עַל רֵעֲךָ רָעָה וְהוּא יוֹשֵׁב לָבֶטַח אִתָּךְ.

Mishlei 6:18משלי ו׳:י״ח

A heart that deviseth wicked thoughts, Feet that are swift in running to evil;

לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לָרָעָה.

Josephus Antiquities of the Jews 5:1:1יוספוס קדמוניות היהודים ה׳:א׳:א׳

1. WHEN Moses was taken away from among men, in the manner already described, and when all the solemnities belonging to the mourning for him were finished, and the sorrow for him was over, Joshua commanded the multitude to get themselves ready for an expedition. He also sent spies to Jericho to discover what forces they had, and what were their intentions; but he put his camp in order, as intending soon to pass over Jordan at a proper season. And calling to him the rulers of the tribe of Reuben, and the governors of the tribe of Gad, and [the half tribe of] Manasseh, for half of this tribe had been permitted to have their habitation in the country of the Amorites, which was the seventh part of the land of Canaan, (1) he put them in mind what they had promised Moses; and he exhorted them that, for the sake of the care that Moses had taken of them who had never been weary of taking pains for them no, not when he was dying, and for the sake of the public welfare, they would prepare themselves, and readily perform what they had promised; so he took fifty thousand of them who followed him, and he marched from Abila to Jordan, sixty furlongs. 2. Now when he had pitched his camp, the spies came to him immediately, well acquainted with the whole state of the Canaanites; for at first, before they were at all discovered, they took a full view of the city of Jericho without disturbance, and saw which parts of the walls were strong, and which parts were otherwise, and indeed insecure, and which of the gates were so weak as might afford an entrance to their army. Now those that met them took no notice of them when they saw them, and supposed they were only strangers, who used to be very curious in observing everything in the city, and did not take them for enemies; but at even they retired to a certain inn that was near to the wall, whither they went to eat their supper; which supper when they had done, and were considering how to get away, information was given to the king as he was at supper, that there were some persons come from the Hebrews' camp to view the city as spies, and that they were in the inn kept by Rahab, and were very solicitous that they might not be discovered. So he sent immediately some to them, and commanded to catch them, and bring them to him, that he might examine them by torture, and learn what their business was there. As soon as Rahab understood that these messengers were coming, she hid the spies under stalks of flax, which were laid to dry on the top of her house; and said to the messengers that were sent by the king, that certain unknown strangers had supped with her a little before sun-setting, and were gone away, who might easily be taken, if they were any terror to the city, or likely to bring any danger to the king. So these messengers being thus deluded by the woman, (2) and suspecting no imposition, went their ways, without so much as searching the inn; but they immediately pursued them along those roads which they most probably supposed them to have gone, and those particularly which led to the river, but could hear no tidings of them; so they left off the pains of any further pursuit. But when the tumult was over, Rahab brought the men down, and desired them as soon as they should have obtained possession of the land of Canaan, when it would be in their power to make her amends for her preservation of them, to remember what danger she had undergone for their sakes; for that if she had been caught concealing them, she could not have escaped a terrible destruction, she and all her family with her, and so bid them go home; and desired them to swear to her to preserve her and her family when they should take the city, and destroy all its inhabitants, as they had decreed to do; for so far she said she had been assured by those Divine miracles of which she had been informed. So these spies acknowledged that they owed her thanks for what she had done already, and withal swore to requite her kindness, not only in words, but in deeds. But they gave her this advice, That when she should perceive that the city was about to be taken, she should put her goods, and all her family, by way of security, in her inn, and to hang out scarlet threads before her doors, [or windows,] that the commander of the Hebrews might know her house, and take care to do her no harm; for, said they, we will inform him of this matter, because of the concern thou hast had to preserve us: but if any one of thy family fall in the battle, do not thou blame us; and we beseech that God, by whom we have sworn, not then to be displeased with us, as though we had broken our oaths. So these men, when they had made this agreement, went away, letting themselves down by a rope from the wall, and escaped, and came and told their own people whatsoever they had done in their journey to this city. Joshua also told Eleazar the high priest, and the senate, what the spies had sworn to Rahab, who continued what had been sworn.

Targum Yonatan Yehoshua 2:1תרגום יונתן יהושע ב׳:א׳

וּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בַּר נוּן מִן שִׁטִין תְּרֵין גוּבְרִין מְאַלְלִין בְּרָז לְמֵימָר אֲזִילוּ חֲזוּ יַת אַרְעָא וְיַת יְרִיחוֹ וַאֲזַלוּ וְעַלוּ לְבֵית אִתְּתָא פּוּנְדְקִיתָא וּשְׁמָה רָחָב וּשְׁכִיבוּ תַמָן.

Radak Yehoshua 2:1רד״ק יהושע ב׳:א׳

זונה – כמשמעה או מוכרת מזון כמו שתרגם יונתן פונדקיתא והוא בשקל טובה והאמת דעת יונתן זונה ממש כי כן דרכו במקומות לתרגם זונה פונדקית וכן שתים נשים זונות פונדקן ואף על פי שתרגם מקצתן נפקת ברא ודעתו לפי שהזונה כפונדקיתא שמפקרת עצמה לכל.

Radak Yehoshua 2:14רד״ק יהושע ב׳:י״ד

נפשנו תחתיכם למות – אנו נמסור עצמינו תחתיכם למות, למי שירצה להמית אתכם. תגידו – הראשון: בוי"ו כנגדה וכנגד בית אביה, כי אי אפשר שלא היה שם עמה מבית אביה כי לא הייתה יושבת יחידה, או אפשר שאמרו כנגד בית אביה ואף על פי שלא היו שם, כמו שאמרו גם כן: נפשנו תחתיכם למות. והשני: תגידי ביו"ד כנגדה, והסימן דודי ומה היה דבר זה שאמרו לה, שלא תגיד לא אמרו על דבר היותם שם בביתה, שלא חשדו אותה שתגלה אותם בצאתם מביתה, שהרי כיסתה עליהם לשלוחי המלך, אבל לאחר זמן כשבאו ישראל על העיר אי אפשר שלא נגלה הדבר, כיון שאספה בית אביה לביתה אלא מה אמרו לה, שלא תגיד דבר האות שהיה להם עמה שאם תגיד יעשו גם כן האחרים שהיה להם בית בחומה להינצל והם יטעו בדבר זה.

Radak Yehoshua 6:5רד״ק יהושע ו׳:ה׳

במשוך – בהאריך התקיעה. בשמעכם את קול השופר – כתיב בבי"ת וקרי בכ"ף, והענין אחד. ונפלה חומת העיר תחתיה – יש לשאול בית רחב שהיה בחומה, אם נאמר כי נפל ונצלה היא ובית אביה זה לא יתכן, כי אם היה נס כזה היה מספר אותו הכתוב. ועוד: שאמר באו בית האשה הזונה והוציאו משם את האשה, נראה כי הבית היה קיים ולא נפל. אבל הנראה בעיני, כי לא נפלה כל חומת העיר אלא מה שהיה מן החומה, את פני העיר נגד מחנה ישראל נפל. ועלו העם איש נגדו – ובית רחב הייתה בחומה מצד אחר שלא נפל, ומה שאמר תחתיה, ר"ל שנבלעה במקומה תחת הארץ ונראה ממנה מעט על פני הארץ, לזכרון הנס.

R. Yosef ibn Kaspi Yehoshua 2:1ר׳ יוסף אבן כספי יהושע ב׳:א׳

זונה – כפשוטו וגם כן הן רוב האושפיזות מצורף שעשו זה לתחבולות הסתר סודם. גם לא ידענו מי היו אלה, וכן פי' ויתנו את הילד בזונה (יואל ד':ג') כאשר אפרש, כי הזונה והיין רֵעים.

Ralbag Yehoshua 2:1רלב״ג יהושע ב׳:א׳

וראוי שנעיין בהתר ספק מה יקרה בענין הצוואה שצוה יהושע שוטרי העם ושלחו המרגלים מה ענין אלו המרגלים והנה איך שתהיה תשובתם בבאם לא ימנעו מלבוא בארץ לרשת אותה כי כבר יעד להם יהושע כי בעוד שלשת ימים יעברו את הירדן לבא לרשת את הארץ ואם אמרנו שכבר שלח המרגלים קודם זה הנה יקשה גם כן למה לא סמך יהושע על דברי הש"י שהבטיחו שלא יתיצב איש בפניו כל ימי חייו ולמה הסכים לשלוח מרגלים עם מה שהתפרסם לו מה שהגיע מהתאחר במדבר לישראל על דבר המרגלים אשר שלח משה ואנחנו אומרים בהתר זה הספק ששלוח המרגלים הוא על התר שני דרכים, הדרך הא' לחקור אם יתכן שישתדל להלחם בעם אשר הם שלוחים לרגל ארצם אם לא יתכן זה כאילו תאמר שיחקרו מהעם היושב בה המעט הוא אם רב החזק הוא הרפה, ומה הערים הבמחנים אם במבצרים והנה פרי זה הרגל הוא אם בהמשך אל המלחמה או התרחק ממנה לפי מה שיספרו המרגלים, ואולם מדרך הב' הוא לחזק לב העם הנלחמים לבד כמו שנתפרסם מענין גדעון בן יואש כי היה סומך בדברי הש"י אחר שעשה לו אות שהוא יעזור עמו והנה הגיע מדרגתו בכחו בש"י עד שכבר שלח החיל הבא אליו מישראל להלחם עם מדין ולא השאיר מהם כי אם שלש מאות איש בדבר הש"י ועכ"ז לחזק לבו על דבר המלחמה צוהו הש"י שירד אל המחנה הוא ופורה נערו וישמע מה ידברו ואחר תחזקנה ידיו והנה שמע שם מה שחזק לבו לבוא בקשרי המלחמה, וכן היה בשלוח המרגלים בזה המקום כמו שנבאר ר"ל שלא היה שלחם רק לחזק לב יהושע והעם כשישמעו שנפלה אימת ישראל עליהם וכי נמוגו כל יושבי הארץ מפניהם, ואחר שהתיישב לנו זה הנה נבאר דברי זאת הפרשה לפי מנהגנו ונאמר כי מלת חרש תאמר בפנים רבים המכוון ממנה לפי מה שאראה הוא מענין אל תחרוש על רעך חורשי און שהוא מענין מחשבה הרצון בזה שכבר שלח יהושע שנים אנשים מרגלים מחשבת אנשי הארץ ר"ל שיחקרו אם נפלה אימת ישראל עליהם ואם נמוגו מפניהם כי בזה יתחזק מאד לב אנשי המלחמה ולזה תמצא שהם לא רגלו הארץ ואת יריחו כי אם בזה האופן לפי שכבר באו שם בלילה ובלילה בעצמה יצאו משם אחר שנתפרס' להם על פי רחב מחשבת הארץ ושכבר נמוגו כל יושבי הארץ מפניהם וזאת היתה ג"כ תשובתם ליהושע אמרו כי נתן השם בידינו את כל הארץ וגו' ולו היתה כונת יהושע שירגלו הארץ באופן הראשון היה ראוי שיאמרו ליהושע שלא יכלו לרגל את הארץ כי בלילה באו ובלילה ההוא הוכרחו לצאת משם ולזה הוא מבואר שהכוונה ברגול' היתה לרגל מחשבותם לבד כדי שיתחזק בזה לב אנשי המלחמה ואולי יתחזק בזה לב אנשי המלחמ' כי זה המורך לב הוא הודעה מה יתבאר ממנה שזה מסודר להיות כן כמו שביארנו בשני מספר מלחמות ה' ובביאורינו לספר איוב ולזה תמצא בהרבה מן האנשים שסביב העת אשר יובלו עברות להם שישיגם פחדם מה והנה אמר להם יהושע שירגלו מחשב' אנשי הארץ בכללות וביחוד מחשבת אנשי יריחו וזהו מה שהזהירם לראות את הארץ ואת יריחו ר"ל שיראו מחשבותם באיזה אופן שיתכן להם זה בו והנה ספר שסופר זה למלך יריחו והסתירה אותם רחב בחכמתה למלט את נפשה ונפש בית אביה, והנה נספר אחר זה בזכרנו תועלותיה מה היה מאופן החכמה בדבריה.

Ralbag Yehoshua 2:14רלב״ג יהושע ב׳:י״ד

אם לא תגידו – הנה התנו בזה לפי שכב' שאלה מהם שיתנו לה אות אמת להחיות כל בית אביה והשביעה אותם על זה בה' והנה אם היתה מגדת דבריהם זה היה אפשר שיתערבו עם בית אביה רבים מבני יריחו ותכריחם שבועת' שלא להמית איש מהם כי לא יתברר להם אי זה מהם הוא מבית אביה עד שכבר היה אפשר שימלטו בזה האופן כל יושבי יריחו או יתערבו עם כל יושבי הארץ וימלטו כלם בסבת זה.

Ralbag Yehoshua 2:17רלב״ג יהושע ב׳:י״ז

ויאמרו אליה האנשים נקיים אנחנו משבועתך – ר"ל אנחנו רוצים להיות נקיים מזאת השבועה שלא תהיה לנו למכשול ולזה אנחנו צריכין לסדר הענין באופן שנוכל להשמר בו מהכשל בה והנה אנחנו נותנים לך אות אמת יוכר בו הבית הזה מזולתו והוא שתקשר בחלון את תקות וגו', והנה אין שבועתינו שנמלט ממות בית אביך אם ימצא אי זה שיהיה מהם חוץ מהבית הזה שאם נקש' בזה האופן הנה יחוייב שנמלט כל יושבי יריחו או כל יושבי הארץ אחר שלא יתברר לנו מי הם ממשפחתך וזה דבר לא נוכל להסכים עליו כי הוא סותר למה שצותה התורה עליו שלא תחיה כל נשמה מאלו הגוים מהמקומות הקרובים ולא מהרחוקים אשר לא יסכימו להיות לנו למס ולזה אנחנו מבארים שאין אנחנו נקשרים להחיות כי אם הנמצאים בזה הבית.

Vilna Gaon (GR"A) Yehoshua 2:15הגאון מוילנא (הגר״א) יהושע ב׳:ט״ו

כי ביתה בקיר החומה ובחמה היא יושבת – פי' שהיה לה ב' בתים א' בתוך החומה ואח' דבוק אל החומה לפיכך כשהורידה את האנשים הורידה מתוך החלון אשר בביתה שבתוך החומה וכשנפלה החומה לא נפל הבית אשר סמוך לחומה והיא היתה יושבת שם עם בני משפחתה וז"ש בחבל בעד החלון וקשה דא"כ ע"כ היה בתוך החומה ואיך לא נפל כשנפלה החומה ע"ז מפרש כי ביתה בקיר החומה פי' דבוק לחומה ולא בתוך החומה ושם היה עיקר ביתה ובחומה היא יושבת פי' ובאותה בית אשר בתוך החומה היתה יושבת לפרקים ועכשיו הורידה אותם דרך אותו בית בעד החלון.

Netziv Bemidbar 13:2נצי״ב במדבר י״ג:ב׳

ויתורו את ארץ כנען – ובספר דברים (א,כד) כתיב "ויבואו עד נחל אשכול וירגלו אותה", וכן כתיב להלן (כא,לב) "לרגל את יעזר". וההבדל בין 'לתור' או 'לרגל' הוא, דההולך לראות איזה מקום טוב יותר לכבוש משם, שייך לשון "ויתורו", דמשמעו מחפש איזה מקום הוא הטוב יותר לעניינו, ועיין מה שכתבתי בפרשת ציצית (להלן טו,לט) בפסוק "ולא תתורו וגו'", ומשום הכי בספר שופטים (א,כג) כתיב "ויתירו בית יוסף בבית אל", הפירוש, שהלכו לראות מאיזה מקום נוח לכובשה, וכמבואר שם (פסוק כ"ד) ששאלו "הראנו נא את מבוא העיר". מה שאין כן ההולך למקום ידוע רק להבין איך לכבוש, לא שייך לשון 'תור' אלא 'וירגל', שהולך ברגליו לראות תכונת זה המקום. משום הכי כשהלכו ביחוד לחברון או ליעזר כתיב "וירגלו". וכן ביהושע ששלח ליריחו לדעת רוח אנשי המקום כתיב "מרגלים".