Purposes of the Egyptian Bondage/5

EN/HEע/E

Purposes of the Egyptian Bondage

Sources

Bereshit 15:1-16בראשית ט״ו:א׳-ט״ז

(א) אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד. (ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי יֱ-הֹוִה מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר. (ג) וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי. (ד) וְהִנֵּה דְבַר ה' אֵלָיו לֵאמֹר לֹא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ. (ה) וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ. (ו) וְהֶאֱמִן בַּה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה. (ז) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ. (ח) וַיֹּאמַר אֲדֹנָי יֱ-הֹוִה בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה. (ט) וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל. (י) וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ וַיִּתֵּן אִישׁ בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ וְאֶת הַצִּפֹּר לֹא בָתָר. (יא) וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם. (יב) וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו. (יג) וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. (יד) וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל. (טו) וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה. (טז) וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה.

Bereshit 45:5,8בראשית מ״ה:ה׳,ח׳

(ה) וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם. (ח) וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

Bereshit 50:20בראשית נ׳:כ׳

וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב.

Devarim 4:20דברים ד׳:כ׳

וְאֶתְכֶם לָקַח ה' וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּצְרָיִם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה.

Yeshayahu 43:27ישעיהו מ״ג:כ״ז

אָבִיךָ הָרִאשׁוֹן חָטָא וּמְלִיצֶיךָ פָּשְׁעוּ בִי.

Yechezkel 20:1יחזקאל כ׳:א׳-י׳

(א) וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית בַּחֲמִשִׁי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּאוּ אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל לִדְרֹשׁ אֶת ה' וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָי. (ב) וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר. (ג) בֶּן אָדָם דַּבֵּר אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱ-הֹוִה הֲלִדְרֹשׁ אֹתִי אַתֶּם בָּאִים חַי אָנִי אִם אִדָּרֵשׁ לָכֶם נְאֻם אֲדֹנָי יֱ-הֹוִה. (ד) הֲתִשְׁפֹּט אֹתָם הֲתִשְׁפּוֹט בֶּן אָדָם אֶת תּוֹעֲבֹת אֲבוֹתָם הוֹדִיעֵם. (ה) וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱ-הֹוִה בְּיוֹם בָּחֳרִי בְיִשְׂרָאֵל וָאֶשָּׂא יָדִי לְזֶרַע בֵּית יַעֲקֹב וָאִוָּדַע לָהֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וָאֶשָּׂא יָדִי לָהֶם לֵאמֹר אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. (ו) בַּיּוֹם הַהוּא נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֶל אֶרֶץ אֲשֶׁר תַּרְתִּי לָהֶם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ צְבִי הִיא לְכָל הָאֲרָצוֹת. (ז) וָאֹמַר אֲלֵהֶם אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם אַל תִּטַּמָּאוּ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. (ח) וַיַּמְרוּ בִי וְלֹא אָבוּ לִּשְׁמֹעַ אֵלַי אִישׁ אֶת שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ וְאֶת גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא עָזָבוּ וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם. (ט) וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֵמָּה בְתוֹכָם אֲשֶׁר נוֹדַעְתִּי אֲלֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. (י) וָאוֹצִיאֵם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וָאֲבִאֵם אֶל הַמִּדְבָּר.

Tehillim 105:16-25תהלים ק״ה:ט״ז-כ״ה

(טז) וַיִּקְרָא רָעָב עַל הָאָרֶץ כָּל מַטֵּה לֶחֶם שָׁבָר. (יז) שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף. (יח) עִנּוּ בַכֶּבֶל (רגליו) רַגְלוֹ בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ. (יט) עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ אִמְרַת ה' צְרָפָתְהוּ. (כ) שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַּתִּירֵהוּ מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ. (כא) שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל קִנְיָנוֹ. (כב) לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם. (כג) וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם וְיַעֲקֹב גָּר בְּאֶרֶץ חָם. (כד) וַיֶּפֶר אֶת עַמּוֹ מְאֹד וַיַּעֲצִמֵהוּ מִצָּרָיו. (כה) הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו.

Damascus Document 3:2-6מגילת ברית דמשק ג׳:ב׳-ו׳

אברהם לא הלך בם ויע[שה או]הב בשמרו מצות אל ולא בחר ברצון רוחו. וימסור לישחק וליעקב וישמרו ויכתבו אוהבים לאל ובעלי ברית לעולם. בני יעקב תעו בם ויענשו לפני משגותם. ובניהם במצרים הלכו בשרירות לבם להועץ על מצות אל ולעשות איש הישר בעיניו, ויאכלו את הדם.

Sifra Shemini 1ספרא שמיני א׳

ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת מלמד שאמר לו משה לאהרן אהרן אחי אף על פי שנתרצה המקום לכפר על עונותיך צריך אתה ליתן לתוך פיו של שטן שלח דורון לפניך עד שלא תיכנס למקדש שמא ישנאך בביאתך למקדש ושמא תאמר אין צריך כפרה אלא אני, והלא אף ישראל צריכים כפרה שנאמר ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת וכי מה ראו ישראל להביא יותר מאהרן, אלא אמר להם אתם יש בידכם בתחילה ויש בידכם בסוף, יש בידכם בתחילה וישחטו שעיר עזים, ויש בידכם בסוף עשו להם עגל מסכה, יבא שעיר עזים ויכפר על מעשה עזים, יבא עגל ויכפר על מעשה עגל.

Sifre Devarim 406ספרי דברים ש״ו

ומנין אתה אומר שלא ירדו אבותינו למצרים אלא כדי שיעשה להם הקדוש ברוך הוא נסים וגבורות (ו)בשביל לקדש את שמו הגדול בעולם שנאמר (שמות ב כג-כד) ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ואומר וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו ואומר כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלהינו. ומנין שלא הביא המקום פורענות ולא הביא עשר מכות על פרעה ועל מצרים אלא בשביל לקדש את שמו הגדול בעולם, שמתחלת הענין הוא אומר (שמות ה ב) מי ה' אשר אשמע בקולו ובסוף הענין הוא אומר (שמות ט כז) ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים.

Bavli Berachot 5aבבלי ברכות ה׳.

תניא, רבי שמעון בן יוחאי אומר: שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן אלא על – ידי יסורין. אלו הן: תורה וארץ ישראל והעולם הבא. תורה מנין – שנאמר: אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו. ארץ ישראל – דכתיב (דברים ח') כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך, וכתיב בתריה: כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה. העולם הבא – דכתיב (משלי ו') כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר.

Bavli Shabbat 10bבבלי שבת י׳:

ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו – נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.

Bavli Shabbat 55aבבלי שבת נ״ה.

אמר רב אמי: אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון. אין מיתה בלא חטא – דכתיב (יחזקאל יח) הנפש החטאת היא תמות בן לא ישא בעון האב ואב לא ישא בעון הבן, צדקת הצדיק עליו תהיה ורשעת הרשע עליו תהיה וגו'. אין יסורין בלא עון דכתיב (תהלים פט) ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם.

Bavli Shabbat 89bבבלי שבת פ״ט:

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל, אלא שזכותו גרמה לו דכתיב (הושע יא) בחבלי אדם אמשכם בעבתות אהבה ואהיה להם כמרימי על על לחיהם ואט אליו אוכיל.

Bavli Nedarim 32aבבלי נדרים ל״ב.

אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים? מפני שעשה אנגרייא בת"ח, שנאמר (בראשית יד): וירק את חניכיו ילידי ביתו, ושמואל אמר: מפני שהפריז על מדותיו של הקדוש ברוך הוא, שנא' (בראשית טו): במה אדע כי אירשנה; ורבי יוחנן אמר: שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה, שנאמר (בראשית יד): תן לי הנפש והרכוש קח לך. וירק את חניכיו ילידי ביתו – רב אמר: שהוריקן בתורה, ושמואל אמר: שהוריקן בזהב. שמנה עשר ושלש מאות – א"ר אמי בר אבא: אליעזר כנגד כולם. איכא דאמרי: אליעזר הוא דחושבניה הכי הוי.

Bavli Sotah 11aבבלי סוטה י״א.

וישלחהו מעמק חברון א"ר חנינא בר פפא בעצה עמוקה של אותו צדיק שקבור בחברון דכתיב ידוע תדע כי גר יהיה זרעך.

Bereshit Rabbah 40:6בראשית רבה מ׳:ו׳

ר' פנחס בשם רבי הושעיא רבה אמר, אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו צא וכבוש את הדרך לפני בניך, את מוצא כל מה שכתוב באברהם, כתיב בבניו, באברהם כתיב, (בראשית יב) ויהי רעב בארץ, בישראל כתיב (בראשית מה) כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ, באברהם כתיב (בראשית יב) וירד אברם מצרימה לגור שם, ובישראל כתיב (במדבר כ) וירדו אבותינו מצרימה, באברהם כתיב לגור שם, ובישראל כתיב לגור בארץ באנו, באברהם כתיב כי כבד הרעב בארץ כנען, בישראל כתיב והרעב כבד בארץ, באברהם כתיב ויהי כאשר הקריב, בישראל כתיב ופרעה הקריב, באברהם כתיב (בראשית יב) והרגו אותי ואותך יחיו ובישראל כתיב (שמות א) כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, באברהם כתיב אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וגו', ובישראל כתיב וייטב אלהים למילדות, באברהם כתיב ויהי כבוא אברם מצרימה, ובישראל כתיב (שמות א) אלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה, באברהם כתיב (בראשית יג) ואברם כבד מאד במקנה, ובישראל כתיב (תהלים קה) ויוציאם בכסף וזהב, באברהם כתיב ויצו עליו פרעה, ובישראל כתיב ותחזק מצרים על העם, באברהם כתיב וילך למסעיו, ובישראל כתיב אלה מסעי בני ישראל.

Vayikra Rabbah 11:5ויקרא רבה י״א:ה׳

זש"ה (תהלים יח) עם חסיד תתחסד עם גבר תמים תתמם עם נבר תתברר ועם עקש תתפתל ר' יהודה ורב נחמן ר' יהודה פתר קרא באברהם אבינו כיון שבא בחסידות הקדוש ברוך הוא בא עמו בחסידות בשעה שבא בתמימות הקב"ה בא עמו בתמימות ובשעה שבא בעקמנות הקדוש ברוך הוא בא עמו בעקמנות בשעה שנתברר על עסקיו הקב"ה בירר לו עסקיו אימתי בא בחסידות בשעה שאמר (בראשית יח) אל נא תעבור מעל עבדך מה כתיב תמן (שם) ואברהם עודנו עומד לפני ה' א"ר סימון תקנת סופרים שכינה היתה ממתנת לו אימתי בא בתמימות בשעה שאמר (שם) אולי יחסרון חמשי' הצדיקי' חמשה מה כתיב (בראשית יח) ויאמר לא אשחית אם אמצא שם ארבעים וחמשה אימתי בא בעקמנות בשעה שאמר (שם טו) ואנכי הולך ערירי מה כתיב תמן לא יירשך זה אימתי נתברר על עסקיו בשעה שאמר (שם) במה אדע כי אירשנה מה כתיב תמן (שם) ידוע תדע כי גר יהיה זרעך.

Targum Yerushalmi (Yonatan) Bereshit 15:13תרגום ירושלמי (יונתן) בראשית ט״ו:י״ג

And he said to Abram, Knowing, thou must know, that thy sons shall dwell in a land not their own, because thou hast not believed, and they will subjugate and afflict them four hundred years;

ואמר לאברם מינדע תינדע ארום דיירין יהון בנך בארעא דלא דילהון חלף דלא הימנת וישעבדון בהון ויסגפון יתהום ארבע מאה שנין.

Tanchuma Shemot 1תנחומא שמות א׳

ואלה שמות זש"ה חושך שבטו שונא בו ואוהבו שחרו מוסר (משלי יג) בנוהג שבעולם אדם שאמר לחבירו פלוני הכה את בנך יורד עמו עד לחייו ומה ת"ל חושך שבטו שונא בנו, ללמדך שכל המונע בנו מן המרדות סוף יוצא לתרבות רעה ושונאהו... הוי אומר חשך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר זה אברהם שייסר את יצחק ולמדו את התורה והדריכו בדרכיו דכתיב באברהם (בראשית כו) עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי וגו' וכתיב (בראשית כו כה) ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק, ללמדך שהיה דומה לאביו בכל דבר בנוי בחכמה ובכח ובעושר ובמעשים טובים, תדע לך שבשעת עקידתו בן ל"ז שנה היה ואברהם זקן ועקדו וכפתו כשה ולא נמנע ולפיכך ויתן אברהם את כל וגו', ולבני הפלגשים נתן אברהם וגו' הרחיקם מיצחק הוי ואוהבו שחרו מוסר, כיוצא בו ואוהבו שחרו מוסר זה יעקב שלמדו יצחק אביו תורה ויסרו בבית תלמוד דכתיב ויעקב איש תם יושב אהלים ולמד מה שלמד אביו ואחר כך פירש מאבותיו, ונטמן בבית עבר ללמוד תורה לפיכך זכה לירש ארץ ישראל דכתיב וישב יעקב בארץ מגורי אביו (בראשית לז) אף יעקב אבינו ייסר את בניו ורדה אותם ולמדם דרכיו וארחותיו שלא היה בהם פסולת מנין ממה שקראו בענין ואלה שמות בני ישראל וגו' ראובן שמעון השון כולן הכתוב ליעקב הוי ואוהבו שחרו מוסר... תניא רשב"י אומר את מוצא שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל ולא נתן אותם אלא על ידי יסורין, התורה וארץ ישראל והעוה"ב, תורה דכתיב (תהלים צד) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו, א"י דכתיב (דברים ח) וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך מה כתיב אחריו כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה, העוה"ב דכתיב (משלי ו) כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר, וכל המייסר את בנו מוסיף הבן אהבה על אביו והוא מכבדו דכתיב (משלי כט) יסר בנך ויניחך ויתן מעדנים לנפשך הוי ואוהבו שחרו מוסר.

Tanchuma Shemot 5תנחומא שמות ה׳

וימת יוסף וכל אחיו ואעפ"כ ובני ישראל פרו וישרצו, ר' ינאי אומר כל אחת ואחת יולדת ששה בכרס אחת, וי"א י"ב דכתיב פרו שנים וישרצו שנים וירבו שנים ויעצמו שנים במאד מאד שנים ותמלא הארץ אותם הא י"ב, ורבי יונתן אמר ותמלא הארץ אותם מלאו את הארץ כחרשים של קנים, כיון שראו המצרים כך חדשו עליהן גזרות שנא' ויקם מלך חדש וכי חדש היה אלא שחדש גזירות פורעניות עליהן, דבר אחר ויקם מלך חדש והלא הוא פרעה אלא שאמרו לו המצרים בו ונזדווג לאומה זו אמר להן שוטים עד עכשיו אנו חיים משלהם והיאך נזדווג להן עכשיו אלולי יוסף לא היה לנו חיים, כיון שלא שמע להם הורידוהו מכסאו ג' חדשים עד שאמר להם כל מה שאתם עושין הריני עמכם והעמידוהו, לפיכך כתיב ויקם מלך חדש אמר הנביא בה' בגדו כי בנים זרים ילדו עתה יאכלם חדש (הושע ה) שהיו מולידין ולא מלין, ללמדך כשמת יוסף הפרו ברית מילה אמרו נהיה כמצרים, כיון שראה כן הפר הקדוש ברוך הוא את האהבה שהיה אוהב אותם שנאמר (תהלים קה) הפך לבם לשנא עמו, עתה יאכלם חדש, חדש כתיב, עמד מלך חדש וחדש עליהן גזירות קשות לכן כתיב ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף וכי לא היה מכיר את יוסף שהוא אומר אשר לא ידע את יוסף א"ר אבין משל לאחד שרגם אקונין של דוכוס אמר המלך התיזו את ראשו עכשיו שלמחר עושה בי כך, וכך פרעה עכשיו לא ידע את יוסף למחר הוא אומר לא ידעתי את ה'.

Tanchuma Shemot 10תנחומא שמות י׳

ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים מי היו דתן ואבירם והם שאמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר יד) שהמרו על ים סוף והן שהותירו מן המן דכתיב ויותירו אנשים ממנו עד בקר (שמות טז) והם שיצאו ללקוט ולא מצאו, והם היו במחלקתו של קרח שנאמר הוא דתן ואבירם שהן עמדו ברשעתן מתחלה ועד סוף, ויאמר לרשע למה תכה רעך, למה תכה רשע כמותך, ויאמר מי שמך לאיש ועדיין אין אתה איש ועודך נער ותרצה להיות שר ושופט עלינו, הלהרגני אתה אומר אתה מבקש אין אומר כאן אלא אתה אומר מכאן את למד שהרגו בשם המפורש, ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר אמר להם יש ביניכם לשון הרע והיאך אתם ראויין לגאולה, וישמע פרעה את הדבר הזה שעמדו דתן ואבירם והלשינו עליו לפיכך ברח למדין ועשה שם כ' שנה והיו ראויין ישראל לגאולה.

Tanchuma Kedoshim 13תנחומא קדושים י״ג

וכי תבואו אל הארץ. שלמה אמר, זממה שדה ותקחהו וגו' (מש' לא טז). בוא וראה כל מה שהרהר אברהם אבינו בלבו, נתן לו הקדוש ברוך הוא. הרהר על ארץ ישראל, נתן לו, שנאמר, אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים וגו' (בראשי' טו ז). אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, אתה נתת לי רשות לומר לפניך, שנאמר, ויאמר, ה' אלהים, במה אדע כי אירשנה (שם שם ח). אמר לו, ידוע תדע (שם שם יג). אוי לאדם שמוציא דבר מתוך פיו ואינו יודע היאך מוציאו. שאברהם על שאמר במה אדע, השיבו, ידוע תדע וגו', ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה (שם). מי שמדבר בפני כל אדם, מתחייב בנפשו. מי שמדבר בפני הקדוש ברוך הוא, על אחת כמה וכמה שמתחייב בנפשו ובבניו ובבני בניו עד סוף כל הדורות עד שיחיו המתים. [אלו לא דיין אלא בשעת הדין בשעה שנפשו של אדם נשמטה ממנו]. וזהו ששלמה צוח, כל עמל אדם לפיהו (קהלת ו ז). כל מצוה וצדקה שאדם עושה, דיו לשעה שנפשו של אדם יוצאה הימנו. לכך כתיב, כל עמל אדם לפיהו. כיון ששמע אברהם מן הקדוש ברוך הוא ידוע תדע, הרהר בלבו. אמר, אפשר כל אומה שמשתעבדת בבני, שהיא יוצאה בשלום ואינה מתחייבת. אמר ליה הקדוש ברוך הוא, וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי וגו' (בראשית טו יד). לכך נאמר, זממה שדה ותקחהו.

Tanchuma (Buber) Vaera 17תנחומא בובר וארא י״ז

אמר ר' יהודה הלוי בר' שלום היה משה אומר לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם מפני מה זאת האומה משתעבדת, שבעים אומות יש בעולם ואינן משועבדות אלא האומה הזאת בלבד, אכן נודע החטא הזאת, כדכתיב אכן נודע הדבר (שמות ב יד), שלא על חנם אתם משתעבדים, מה עשה משה, ויברח משה מפני פרעה והלך לו למדין אצל יתרו.

Midrash Mishlei 1:13מדרש משלי א׳:י״ג

כל הון יקר נמצא נמלא בתינו שלל. זו מכירתו של יוסף, שהיה בן יקיר לאביו, שנאמר כי בן זקונים הוא לו (בראשית לז ג), נמצא מחיה לפניהם, דכתיב כי למחיה שלחני אלהים לפניכם (בראשית מה ה). נמלא בתינו שלל. שמלאו בתיהם כסף וזהב מאוצרותיו של יוסף. [אמר ר' יהושע בן לוי לא נמשכו עשרה הרוגי מלכות אלא בחטא מכירתו של יוסף], א"ר אבין הוי אומר נפרעו עשרה מכל דור ודור ועדיין אותו החטא קיים.

Shemot Rabbah 1:8שמות רבה א׳:ח׳

וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא, ללמדך שכל זמן שהיה אחד מהם קיים מאותן שירדו למצרים לא שעבדו המצרים בישראל, ובני ישראל פרו וישרצו אף על פי שמת יוסף ואחיו אלהיהם לא מת, אלא ובני ישראל פרו וישרצו, ד"א כל אחת ואחת ילדה ששה בכרס אחד, שנאמר ובני ישראל פרו וישרצו וגו', וי"א שנים עשר דכתיב פרו שנים, וישרצו שנים, וירבו שנים, ויעצמו שנים, במאד מאד שנים, ותמלא הארץ אותם שנים, הרי י"ב, ויעצמו יש אומרים ששה בכרס אחד, ואל תתמה שהרי עקרב שהיא מן השרצים יולדת שבעים, רבי נתן אומר ותמלא הארץ אותם כחושים של קנים, ויקם מלך חדש, כיון שראו המצרים כך חדשו גזירות עליהם, הה"ד ויקם מלך חדש, רב ושמואל, חד אמר חדש ממש, וחד אמר שנתחדשו גזירותיו שחדש גזירות ופורעניות עליהם, טעמא דמאן דאמר חדש ממש דכתיב חדש, טעמא דמאן דאמר שחדש גזירותיו דלא כתיב וימת וימלוך, אשר לא ידע את יוסף, על דעתיה דמאן דאמר חדש ניחא, ועל דעתיה דמאן דאמר שחדש גזירותיו מאי דרש ביה, דהוי דמי כמאן דלא ידע ליה ליוסף כלל, רבנן אמרי למה קראו מלך חדש והלא פרעה עצמו היה, אלא שאמרו המצרים לפרעה בא ונזדווג לאומה זו, אמר להם שוטים אתם עד עכשיו משלהם אנו אוכלים והיאך נזדווג להם, אלולי יוסף לא היינו חיים, כיון שלא שמע להם הורידוהו מכסאו שלשה חדשים, עד שאמר להם כל מה שאתם רוצים הריני עמכם והשיבו אותו, לפיכך כתיב ויקם מלך חדש, רבנן פתחין פתחא להאי קרא (הושע ה) בה' בגדו כי בנים זרים ילדו עתה יאכלם חודש את חלקיהם, ללמדך כשמת יוסף הפרו ברית מילה, אמרו נהיה כמצרים, מכאן אתה למד שמשה מלן ביציאתן ממצרים, וכיון שעשו כן הפך הקדוש ברוך הוא האהבה שהיו המצריים אוהבין אותן לשנאה, שנאמר (תהלים קה) הפך לבם לשנוא עמו להתנכל בעבדיו, לקיים מה שנאמר (הושע ה) עתה יאכלם חודש את חלקיהם, מלך חדש, שעמד וחדש עליהם גזרותיו, אשר לא ידע את יוסף, וכי לא היה מכיר את יוסף, א"ר אבין משל לאחד שרגם אוהבו של המלך, אמר המלך התיזו את ראשו כי למחר יעשה בי כך, לכך כתב עליו המקרא כלומר היום אשר לא ידע את יוסף, למחר הוא עתיד לומר לא ידעתי את ה'.

Shemot Rabbah 1:30שמות רבה א׳:ל׳

ויאמר מי שמך לאיש שר וגו', ר' יהודה אומר בן כ' שנה היה משה באותה שעה אמרו לו עדיין אין אתה ראוי להיות שר ושופט עלינו לפי שבן ארבעים שנה לבינה, ור' נחמיה אמר בן ארבעים שנה היה, אמרו לו ודאי שאתה איש אלא שאי אתה ראוי להיות שר ושופט עלינו, ורבנן אמרי אמרו ליה והלא בנה של יוכבד אתה והיאך קורין לך בן בתיה ואתה מבקש להיות שר ושופט עלינו נודיע עליך מה עשית למצרי, הלהרגני אתה אומר, אתה מבקש לא נאמר אלא אתה אומר מכאן אתה למד ששם המפורש הזכיר על המצרי והרגו, כיון ששמע כן נתיירא מלשון הרע, ויאמר אכן נודע הדבר, רבי יהודה בר רבי שלום בשם ר' חנינא הגדול ורבותינו בשם רבי אלכסנדרי אמרו, היה משה, מהרהר בלבו ואומר מה חטאו ישראל שנשתעבדו מכל האומות, כיון ששמע דבריו אמר לשון הרע יש ביניהן היאך יהיו ראויין לגאולה לכך אמר אכן נודע הדבר עתה ידעתי באיזה דבר הם משתעבדים.

Shemot Rabbah 5:22שמות רבה ה׳:כ״ב

וישב משה אל ה' ויאמר ה' למה הרעותה לעם הזה, באותה שעה בא משה והשיב דברים לפני הקדוש ברוך הוא אמר לו למה הרעות וגו', מהו ה' למה הרעות בנוהג שבעולם ב"ו האומר לחבירו למה אתה עושה כן הוא כועס עליו, ומשה אמר לפני הקדוש ברוך הוא למה הרעותה לעם הזה, אלא כך אמר לפני הקדוש ברוך הוא נטלתי ספר בראשית וקראתי בו וראיתי מעשיהן של דור המבול היאך נדונו מדת הדין היתה, ומעשה דור הפלגה של סדומיים היאך נדונו ומדת הדין היתה, העם הזה מה עשו שנשתעבדו מכל הדורות שעברו, ואם בשביל שאמר אברהם אבינו (בראשית טו) במה אדע כי אירשנה ואמרת לו ידוע תדע כי גר יהיה זרעך א"כ הרי עשו וישמעאל מבניו והן צריכין להשתעבד כמו הם, ואפי' כן היה לו להשתעבד דורו של יצחק או דורו של יעקב לא לעם הזה שהוא בדורי, וא"ת מה איכפת לי א"כ למה זה שלחתני, ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע וגו', אמר ר' פנחס הכהן בן חמא אמר לפניו שמך הגדול גבור ונורא הוא וכל העולם כולו מתייראין ממנו, ופרעה הרשע שמע שמעך והזיד, מהו והצל לא הצלת, ר' ישמעאל אומר והצל לא הצלת ודאי ר' עקיבא אומר יודע אני שאתה עתיד להצילם, אלא מה איכפת לך באותן הנתונים תחת הבנין, באותה שעה בקשה מדת הדין לפגוע במשה, וכיון שראה הקדוש ברוך הוא שבשביל ישראל הוא אומר לא פגעה בו מדת הדין.

Pesikta Chadta (Eisenstein p.488)פסיקתא חדתא, (אוצר המדרשים אייזנשטיין עמ׳ 48)

ואעבור עליך ואראך (יחזקאל ט"ז) לא נאמר אלא על כנסת ישראל שהיא שמחה בהקב"ה כמו שנאמר שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי (ישעיה ס"א) והקב"ה ג"כ שמח בה שנאמר וגלתי בירושלם וששתי בעמי (ישעיהו ס"ה). וכי מאחר שישראל חביבים כ"כ למה מסרם ביד אויב, א"ר חנינא לפי שכל מדותיו של הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה, בתחלה קודם שירדו למצרים היו בני האמהות מבזין בני השפחות ולא נהגו בהם מנהג אחוה והיה הדבר קשה מאד בעיני הקדוש ברוך הוא והיתה רוה"ק צוחת ואומרת כלך יפה רעיתי, אמר הקדוש ברוך הוא היאך אעשה להם שיקבלו בני השפחות, אורידם למצרים ויהיו כולם עבדים ובשעה שאגאלם אתן להם מצות פסח שיעסקו בה הם ובניהם ובני בניהם ויאמרו כולם עבדים היינו לפרעה, נמצאו כולם שוים, וכל כך למה, להודיע גדולתו ושבחו של הקדוש ברוך הוא לכל באי עולם וידעו לעשות שלום בין בריותיו, לכך נקרא שמו שלום, שנאמר ויקרא לו אלהים שלום (שופטים ו' כ"ד).

Pirkei DeRabbi Eliezer (Higger) 37פרקי דר׳ אליעזר (היגר) ל״ז

ר' ינאי אומ' מעון שעשו השבטים במכירת יוסף לא נתכפר להם עד עת מיתתם, שנ' באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה עד תמותון, ובעון מכירת יוסף בא רעב לארץ ישראל שבע שנים וירדו אחי יוסף לשבר אוכל במצרים.

Pirkei DeRabbi Eliezer (Higger) 47פרקי דר׳ אליעזר (היגר) מ״ז

ר' יוחנן בן זכאי פתח ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר, אמ' אברהם לפני הב"ה רבון כל העולמים הן לי לא נתת זרע ואתה אומ' אלי לזרעך נתתי את הארץ הזאת, במה אדע כי אירשנה, אמ' לו הב"ה אברהם כל העולם כלו בדברי הוא עומד ואין אתה מאמין בדברי אלא אתה אומ' במה אדע כי אירשנה חייך שני פעמים ידוע תדע, שנ' ויאמר לאברם ידוע תדע.

Esther Rabbah 7:25אסתר רבה ז׳:כ״ה

הרצים יצאו דחופים בדבר המלך וגו' והמלך והמן ישבו לשתות אמר ר' חנין מאן דאמר רחמנא ותרן הוא יתותרון מעוהי אבל מאריך רוחיה וגבי דידיה, אמר להם לשבטים אתם מכרתם את אחיכם מתוך מאכל ומשתה כך אני אעשה לכם, הדא הוא דכתיב והמלך והמן ישבו לשתות, היה אחד מישראל יוצא לשוק ומבקש ליקח ליטרא בשר או אגודה של ירק היה הפרסי חונקו ואומר לו למחר אני הורגך ומבזבז את ממונך, הדא הוא דכתיב והעיר שושן נבוכה, אמר רבי יששכר דכפר מנדי ומה אם מי שמחל ואמר (בראשית מ"ה) לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלהים וגו' ראה עד היכן היא מתוקנת שהרי עד ימי מרדכי אותו עונש של מכירת יוסף קיים מי שאינו מוחל על אחת כמה וכמה.

Mishnat Rabbi Eliezer 8משנת רבי אליעזר ח׳

ראויין לירד למצרים אלא בקולרין ובשלשלאות ממה שעשו ביוסף, אלא בזכות יעקב משכן הקדוש ברוך הוא בנחת, שנ' בחבלי אדם אמשכם.

Yalkut Shimoni 77ילקוט שמעוני ע״ז

אמר ליה הקדוש ברוך הוא אתה אמרת במה אדע חייך שני פעמים ידוע תדע.

Yalkut Shimoni 162ילקוט שמעוני קס״ב

וימת יוסף וכל אחיו אף על פי שמתו, אלהיהם לא מת, הה"ד ובני ישראל פרו וישרצו, רבי חייא אמר כל אחת ואחת מישראל היתה יולדת ששה בכרס אחד שנאמר ותמלא הארץ אותם, א"ר יוחנן מלאו את מצרים, דבר אחר שנתמלאו בתי טרטיאות ובתי קרקסיאות מהם.

Rashi Shemot 2:14רש״י שמות ב׳:י״ד

ויירא משה AND MOSES FEARED – Explain it in its literal sense: he was afraid of Pharaoh. A Midrashi.e.planation is: he felt distressed because he saw that there were wicked men among the Israelites — common informers. He said: Since this is so (מעתה), perhaps they are not worthy to be delivered from bondage (Tanchuma). אכן נדע הדבר SURELY THE THING IS KNOWN – Explain it in its literal sense: the fact that I have killed the Egyptian is known. A Midrashi.e.planation is: now there is known to me that matter about which I have been puzzled — how has Israel sinned more than all the seventy nations, that they should be oppressed by this crushing servitude? But now I see that they deserve this (Exodus Rabbah 1).

וירא משה – על שראה מע' בישראל, רשעים דילטורין, אמר מעתה שמא אינן ראויין ליגאל. אכן נודע הדבר – כמשמעו, ומדרשו נודע לי דבר שהייתי תמה עליו מה חטאו ישראל מכל שבעים אומות להיות נרדים בעבודת פרך, אבל רואה אני שהם ראוים לכך.

Rashi Shemot 4:10רש״י שמות ד׳:י׳

גם מתמול וגו' NEITHER FROM YESTERDAY [NOR FROM BEFORE YESTERDAY] – This teaches us that for an entire period of seven days God had been endeavouring to persuade Moses at the thornbush to go on his mission, for the terms מתמול and שלשום and מאז דברך imply three days, and the three-fold גם which is mentioned here point to three extensions of the period, making six in all, and therefore he had now reached the seventh day when he further said to him, (Exodus v. 13) "Send, I pray thee, by the hand of him whom Thou wilt send" — until God became angry with him (Exodus v. 14), and he accepted the mission (cf. Leviticus Rabbah 11, and Seder Olam ch. 5). All this reluctance was because he was unwilling to assume any dignity that would make him superior to his brother Aaron who was older than he and was also a prophet, as it is said (I Samuel 2:27) that the man of God spoke to Eli, the high-priest, in God's name, "Surely I revealed myself unto the house of thy father when they were in Egypt" — thy father means Aaron. Similary in : (Ezekiel 20:5, 7) "And I made myself known unto them in the land of Egypt … and I said unto them, "cast ye away every man the detestable things of hi.e.es", and that prophecy was spoken to Aaron (cf. Tanchuma, Exodus Rabbah 3 and ברייתא דל"ב מדות).

גם מתמול וגו' – למדנו שבשבעת ימים הקב"ה מפתה את משה בסנה לילך בשליחותו. מתמול שלשם, מאז דברך – הרי שלשה, ושלשה גמין רבויין הן הרי ששה, והוא היה עומד ביום השביעי כשאמר לו זאת עד שלח נא ביד תשלח, עד שחרה בו וקבל עליו וכל זה שלא היה רוצה ליטול גדולה על אהרן אחיו שהיה גדול הימנו ונביא היה שנאמר לעלי הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים (שמואל א ב':כ"ז), והוא אהרן וכן ביחזק' והודע' להם בארץ מצרים, ואומר להם איש גילולי עיניו השליכו (יחזקאל כ':ה'-ז'), אותה נבואה לאהרן נאמרה.

Rashi Shemot 12:6רש״י שמות י״ב:ו׳

והיה לכם למשמרת AND IT SHALL BE IN YOUR KEEPING (or watching) – Thi.e.presses the idea of examining, and the text therefore implies that it requires examination against any blemish during the four days before slaughter (Pesachim 96a). And why did He order that it should be taken from the flock four days before its slaughter, something which He did not command in respect to the paschal-lamb that was offered by succeeding generations? Rabbi Mathia, the son of Cheresh, said, in answer: Behold, it (Scripture) says, (Ezekiel 16:8) "And I passed over thee (an allusion to God's passing over the Israelites in Egypt) and looked upon thee, and behold, thy time was the time of love" — there had arrived the time to fulfil the oath which I had sworn to Abraham to redeem his children. They, however, possessed no divine commands in which to engage in order that they should merit to be redeemed — as it is said (Ezekiel 16:7) "thou wast naked and bare" (i.e. bare of all meri.e.rned through the fulfilment of God's commands). He therefore gave them two commands, relating respectively to the blood of the paschal-lamb and the blood of the circumcision — for that night they circumcised themselves, as it is said (Ezekiel 16:6) "[When I passed over thee] I saw thee wallowing in thy bloods (בְּדָמַיִךְ is plural)" i.e. in two kinds of blood. Further it states, (Zechariah 9:11) "As for thee, also, because of the blood of the covenant I released thy prisoners out of the pit wherin there is no water". And yet another reply to this question is, that because they were sunk in idolatry and had no merit gained by the practice of a divine command, He said unto them, (v. 21) משכו "Draw" — withdraw your hands from idols; וקחו לכם צאן "and take unto yourselves a lamb" to fulfil a divine command (Mekhilta).

והיה לכם למשמרת – זהו לשון ביקור, שנטען ביקור ממום ארבעה ימים קודם שחיטה ומפני מה הקדים לקיחתו לשחיטתו ארבעה ימים מה שלא צוה כן בפסח דורות, היה ר' מתיא בן חרש אומר הרי הוא אומר ואעבור עליך ואראך (יחזקאל ט"ז:ח') והנה עתך עת דודים הגיעה שבועה שנשבעתי לאברהם שאגאל את בניו ולא היו בידן מצות להתעסק בהן כדי שיגאלו שנאמר ואת ער' ועריה (יחזקאל ט"ז:ז'), ונתן להם שתי מצות דם פסח ודם מילה, שמלו באותו הלילה שנאמר מתבוססת בדמיך (יחזקאל ט"ז:ו'), בשני דמים, ואומר גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור (זכריה ט':י"א), ושהיו שטופין בעבודה זרה, אמר להם משכו ידיכם מעבודה זרה, וקחו לכם צאן של מצוה.

Rashi Yeshayahu 43:27רש״י ישעיהו מ״ג:כ״ז

אביך הראשון חטא – באומרו במה אדע (בראשית טו).

Tosafot Shabbat 10bתוספות שבת י׳: "ה״ג"

ה"ג נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים - ואף על גב דבלאו הכי נגזר דכתיב (בראשית טו) ועבדום וענו אותם שמא לא היה נגזר עליהם עינוי כ"כ אלא ע"י זה שהרי ארבע מאות שנה התחילו קודם שנולד יצחק ל' שנים.

Radak Bereshit 15:14רד״ק בראשית ט״ו:י״ד

וגם את הגוי, דן אנכי – אני אשפט אותם אף על פי שאני גזרתי אותם להיות להם לעבדים, הם עשו יותר מדאי, כמו שאמר על בבל, אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה (זכריה א') ואמר, קצפתי על עמי חללתי נחלתי ואתנם בידך לא שמת להם רחמים על זקן הכבדת עלך מאד (ישעיה מ"ז) והעבודה הזאת והענוי היה עונש מעשיהם שחטאו במצרים כמו שאמר בנבואת יחזקאל (כ) ואומר עליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו אני ה' אלהיכם. וימרו בי ולא אבו לשמוע לי איש את שיקוצי עיניהם לא השליכו ואת גלולי מצרים לא עזבו, ואומר לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים, ואומר ואעש למען שמי וגו'. הנה כי נתחייבו כליה בארץ מצרים במעשיהם הרעים, לולי שהאל עושה עמהם למען שמו כמו שאמר (שם) שלא יהיה מחולל שהרי אמר לאברהם להוציאם מארץ מצרים, וכן אמר למשה, אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב (שמות מ' ח') וזה היה נודע, כמו שאמר אשר נודעתי אליהם לעיניהם להוציאם מארץ מצרים (יחזקאל כ) כי שלח להם נביאים קודם משה כמו שאמר לו משה, שלח נא ביד תשלח (שמות ד' י"ג), וכן אמר בפרשת יחזקאל זאת. ואחר שמצאנו חטאים שראוי לעונשם למה נאמר כי בעון שאמר אברהם במה אדע נשתעבדו בניו במצרים, והלא הכתוב מעיד עליו ואמר "והאמין בה'". ופירש במה אדע, כבר כתבנו טעמו. והאל ידע שיחטאו ואמר לאברהם כי יענישם ויהיו עבדים למצרים. ואף משה רבינו אמר כן לישראל (דברים ל"ב כ"ט) ידעתי כי השחת תשחיתון וסרתם מן הדרך אשר צויתי אתכם וקראת אתכם הרעה וגו'.

Chizkuni Bereshit 15:13חזקוני בראשית ט״ו:י״ג

ידע תדע באותו לשון שחטא לומר במה אדע, נקנס על זרעו גרות מדה כנגד מדה.

Ramban Bereshit 12:10רמב״ן בראשית י״ב:י׳

ויהי רעב בארץ – הנה אברהם ירד למצרים מפני הרעב לגור שם להחיות נפשו בימי הבצורת, והמצרים עשקו אותו חנם לקחת את אשתו, והקב"ה נקם נקמתם בנגעים גדולים, והוציאו משם במקנה בכסף ובזהב, וגם צוה עליו פרעה אנשים לשלחם. ורמז אליו כי בניו ירדו מצרים מפני הרעב לגור שם בארץ, והמצרים ירעו להם ויקחו מהם הנשים כאשר אמר (שמות א כב) וכל הבת תחיון, והקב"ה ינקום נקמתם בנגעים גדולים עד שיוציאם בכסף וזהב וצאן ובקר מקנה כבד מאד, והחזיקו בהם לשלחם מן הארץ. לא נפל דבר מכל מאורע האב שלא יהיה בבנים. והענין הזה פרשוהו בבראשית רבה (מ ו) רבי פנחס בשם רבי אושעיא אמר, אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם צא וכבוש את הדרך לפני בניך, ואתה מוצא כל מה שכתוב באברהם כתוב בבניו, באברהם כתוב ויהי רעב בארץ, בישראל כתיב (להלן מה ו) כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ. ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול עון מפני פחדו פן יהרגוהו, והיה לו לבטוח בשם שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו, כי יש באלהים כח לעזור ולהציל. גם יציאתו מן הארץ, שנצטווה עליה בתחילה, מפני הרעב, עון אשר חטא, כי האלהים ברעב יפדנו ממות. ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים ביד פרעה. במקום המשפט שמה הרשע והחטא.

Ramban Bereshit 15:12רמב״ן בראשית ט״ו:י״ב

והיה הענין הזה לאברהם, כי כשהקב"ה כרת עמו ברית לתת הארץ לזרעו לאחזת עולם אמר לו כמשייר במתנתו, שארבע גליות ישתעבדו בבניו וימשלו בארצם, וזה בעל מנת אם יחטאו לפניו. ואחרי כן הודיעו בבאור גלות אחרת שיגלו תחלה, שהוא גלות מצרים, שכבר נענש בו כאשר פירשתי.

Ramban Bereshit 16:6רמב״ן בראשית ט״ז:ו׳

ותענה שרי ותברח מפניה – חטאה אמנו בענוי הזה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן, ושמע ה' אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני הענוי.

Ramban Shemot 2:25רמב״ן שמות ב׳:כ״ה

וירא אלהים את בני ישראל – פירש רבי אברהם כי ראה החמס שהיו מצרים עושים להם בגלוי, וידע אלהים העשוי להם בסתר. ורש"י פירש וידע אלהים, נתן עליהם לב ולא העלים עינו מהם. ונכון הוא על דרך הפשט, כי בתחילה היה מסתיר פניו מהם והיה לאכול, ועתה שמע אלהים נאקתם וראה אותם, לומר שלא הסתיר פניו עוד מהם וידע את מכאובם וכל הנעשה להם ואת כל הצריך להם. והאריך הכתוב להזכיר טענות רבות בגאולתם, וישמע אלהים את נאקתם, ויזכור אלהים את בריתו, וירא אלהים, וידע אלהים, כי ידעתי את מכאוביו (להלן ג ז), כי אע"פ שנשלם הזמן שנגזר עליהם לא היו ראויים להגאל, כמו שמפורש על ידי יחזקאל (יחזקאל כ ח), אלא מפני הצעקה קבל תפלתם ברחמיו.

Ramban Shemot 12:40רמב״ן שמות י״ב:מ׳

ועוד אני אומר כי הפשט המחוור מן הכל הוא שנאמר כי הגזרה היתה ארבע מאות שנה מן היום ההוא, כאשר הזכרנו, והשלשים שנה האלו הם תוספת עליהם בעון הדור ההוא. כי אם נגזר על האדם בחטאו גלות וענוי שנה או שנתים והוא יוסיף על חטאתו פשע בהם, יוסיפו עליו שבע על חטאתיו וגלות ויסורין כהנה וכהנה, שאין ענשו הראשון הבטחה לו שלא יענש בעון שיעשה. והנה היה על אברהם אבינו גזרה שיהיה זרעו גר בארץ לא להם ארבע מאות שנה, ושלא ישובו הנה עד דור רביעי כי לא שלם עון האמרי, ולא היתה לו הבטחה רק באחרי כן יצאו ברכוש גדול, והוא מיד, או מופלג כמה, וגם הוא על תנאי כמו שאמר וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, שיעמיד בדין את הגוי אם עשו כראוי לישראל לפי מעשיהם ולפי הנגזר עליהם. ועוד, שאין שום הבטחה שלא יגרום החטא לבטלה אלא במקום שבועה. ומן הידוע שהיו ישראל במצרים רעים וחטאים מאד, ובטלו גם המילה, דכתיב (יחזקאל כ ח) וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי איש את שקוצי עיניהם לא השליכו ואת גלולי מצרים לא עזבו ואומר לשפוך חמתי עליהם בתוך ארץ מצרים וגו', וכתיב (יהושע כד יד) והסירו את אלהים אשר עבדו אבותיכם בעבר הנהר ובמצרים ועבדו את ה', ועל כן ארך גלותם שלשים שנה. והיה ראוי שיתארך יותר, אלא שצעקו והרבו תפלה. וזה טעם ויאנחו מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם, וישמע אלהים את נאקתם (לעיל ב כג כד), ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי (שם ג ט), וכתיב (דברים כו ז) ונצעק אל ה' אלהי אבותינו וישמע ה' את קולנו וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו, כי לא היו ראויים להגאל מפני הקץ שבא, אלא שקבל צעקתם ונאקתם מפני הצער הגדול שהיו בו, כאשר פירשתי בסדר ואלה שמות (ב כה). ולמה יהיה קשה על הראשונים לפרש כי נתארך גלותם על הקץ שלשים שנה, והנה נתארך עליהם ארבעים שנה בחטא המרגלים, כי כל הארבעים שנים ההם היה להם ענוי, כמו שאמר (דברים ח ב) וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלהיך זה ארבעים שנה במדבר למען ענותך, וכתיב (שם ג) ויענך וירעיבך, והיה להם גלות שלימה בארץ לא להם רק לנחש שרף ועקרב, ולא נתקיים להם ודור רביעי ישובו הנה, כי בארבעים שנה נתחלף הדור ההוא בודאי שכבר נולד, אבל החטאים גרמו הכל. ואפשר שהיה זה סבת בני אפרים שיצאו שלשים שנה קודם לביאת משה רבינו, וכמו שהזכירו רבותינו (סנהדרין צב ב), כי הם מנו ולא טעו, ועונותיו ילכדונו את הרשע (משלי ה כב). והקב"ה ימחול לנו על כל חטא ושגיאה.

Zohar Parashat Shemotזוהר פרשת שמות (י״ד:-ט״ו.)

עד דהוו יתבי אר"א לרבי שמעון אבוי מה חמא קודשא בריך הוא לנחתא ישראל למצרים בגלותא, א"ל חדא שאלתא את שאיל או תרין, א"ל תרין גלותא למה, ולמצרים למה, א"ל תרין אינון ואתחזרו לחד, א"ל קום בקיומך בגינך יתקיים לעילא משמך האי מלה אימא ברי אימא, פתח ואמר... רזא דמלה היא דתנן בעשרה מאמרות נברא העולם וכד תסתכל תלתא אינון ועלמא בהו אתברי (שמות לא) בחכמה ובתבונה ובדעת ועלמא לא אתברי אלא בגיניהון דישראל כד בעא לקיימא עלמא עבד לאברהם ברזא דחכמה, ליצחק ברזא דתבונה ליעקב ברזא דדעת, ובהאי אתקרי (משלי כד) ובדעת חדרים ימלאו, ובההיא שעתא אשתכלל כל עלמא ומדאתילידו [דף טו עמוד א] ליעקב תריסר שבטין אשתכלל כלא כגוונא דלעילא, כד חמא קודשא בריך הוא חדוותא סגיאה דהאי עלמא תתאה דאשתכלל כגוונא דלעילא אמר דילמא ח"ו יתערבון בשאר עממין וישתאר פגימותא בכלהו עלמין, מה עבד קודשא בריך הוא טלטל לכלהו מהכא להכא עד דנחתו למצרים למידר דיוריהון בעם קשי קדל דמבזין נמוסיהון ומבזין להון לאתחתנא בהו ולאתערבא בהדייהו וחשיבו להון עבדין, גוברין געלן בהון נוקבתא געלן בהון עד דאשתכלל כלא בזרעא קדישא ובין כך ובין כך שלים חובא דשאר עמין דכתיב (בראשית טו) כי לא שלם עון האמורי עד הנה, וכד נפקו נפקו זכאין קדישין דכתיב (תהלים קכב) שבטי יה עדות לישראל, אתא ר' שמעון ונשקיה ברישיה א"ל קאים ברי בקיומך דשעתא קיימא לך.

Zohar Chadash Parashat Vayeshevזוהר חדש פרשת וישב

תא חזי כמה שנין יתיב ההוא צדיק דלא חזא לאבוהי כ"ב שנין הא אנון יתבו במצרים כ"ב שנין לכל שבטא מאינון עשר שבטין דזבינו ליה. לפום חושבנא הוו מאתן ועשרים שנין לכולהו דל מינייהו עשר שנין דנכיתו לון בי דינא דלעילא בגין עשר שבטין קדישין דמיתו תמן במצרים אשתארו מאתן ועשר הה"ד רד"ו שמה.

Zohar Chadash Parashat Ki Tisaזוהר חדש פרשת כי תשא

אמר לון קב"ה לישראל בבעו מנכון הוו דכירין ההוא צדיקא דאזדבן על ידיכו והוה לעבדא במצרים ובההוא חובא אתגזר עלייכו לאשתעבדא במצרים ולכפרא ההוא חובה דזבינתון ליה. נטרו יומא דשבתא וישתביק לכון דהא יומא דשבתא לקבליה איהו.

R. Bachya Shemot 5:22ר׳ בחיי שמות ה׳:כ״ב

וראיתי בפירוש רבינו חננאל ז"ל שכתב שאין לשון למה הרעותה לשון תלונה והטחת דברים, אבל הוא לשון שאלה, כי שאל משה לפני הקדוש ברוך הוא המדה הזאת למה צדיק ורע לו ורשע וטוב לו, שהיה רואה לישראל בשעבוד גדול ועצום ובצרות רבות, ולמצריים הרשעים הכופרים היה רואה הצלחה ושלוה, ולפי שהיסורין באים על כמה חלקים, יש מי שיסורין באין עליו על עונות שעשה, כענין שכתוב: "בעון בצעי קצפתי ואכהו הסתר ואקצוף" (ישעיה נז, יז), ויש מי שיסורים באים עליו כדי להיטיב לו באחריתו, כענין שכתוב: "למען ענותך ולמען נסותך להיטיבך באחריתך" (דברים ח, טז), והן הן יסורין של אהבה, והוא שכתוב: "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה" (תהלים צד, יב), לפיכך כשראה משה כי מיום בואו אל פרעה בדבר הש"י הכביד עולו עליהם ואמר "תכבד העבודה" וגו' (שם ה, ט), שאל להש"י למה הנחת להרע לעם הזה, ובידך כח להצילם והצל לא הצלת, והוא כמו: "ותחיין את הילדים" (לעיל א, יז), וכן: "כל הבת תחיון" (שם כב), כי אין ביד האדם כח להמית ולהחיות, אבל הכוונה להניח להם חיים, וכן בכאן "למה הרעות", למה הנחת להרע ומתירא אני שמא יוסיף להרע. והנה השאלה הזאת היא שאלת הנביא ירמיה, שאמר: "מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בוגדי בגד" (ירמיה יב, א), שאל מאת הקדוש ברוך הוא אם שלות הרשעים היא גמול לחסד שעשו כבר בעולם הזה, או הוא כדי לכפול ענשם ולהרבות להם יסורין, והקב"ה השיבו שאין שלות הרשעים והצלחתם כי אם להוסיף עונש על ענשם, וכענין שאמר: "דוד תנה עון על עונם ואל יבאו בצדקתך" (תהלים סט, כח). וכן בכאן היתה תשובת הקדוש ברוך הוא למשה "עתה תראה אשר אעשה", יאמר היסורין האלה לישראל אינן אלא לכפול שכר על שכרם, זהו "עתה תראה", וההצלחה והשלוה לפרעה אינו אלא לכפול עונש על ענשם, זהו שאמר: "אשר אעשה לפרעה", כלומר כבר הכנתי לו המכות, ומפני זה היתה הסיבה מאתי שתכבד עליהם העבודה מיום ששלחתיך כדי לכפול עונש על ענשם, ולהגביר ולהאדיר שכר לישראל כשהם עומדים באותם יסורין וסובלים אותם באהבה. ודע כי עניני הגלות הזה הראשון רמז לעניני גלותנו זה האחרון שאנו עומדים בו בשעבוד ויסורין ברשות מלכות אדום, ואנו מצפין לישועת הש"י כענין שאמר דוד ע"ה על ענין הזה, "נפשי לה' משומרים לבקר שומרים לבקר" (תהלים קל, ו), ממתינים וחוזרים וממתינים, ואם תתאחר הגאולה לבא הכל להוסיף לנו שכר טוב ולהטיב אותנו באחריתנו, וכדי להוסיף פורענות ועונש לאותם המשתעבדים בנו, וכשם שמצינו שנדחקה להם השעה לישראל במצרים מעת בא הגואל הראשון לפני פרעה, ואמר לו בדבר הש"י "שלח את - עמי ויחוגו לי במדבר", ואחרי זאת כבדה עליהם העבודה ונתעוררה עליהם השנאה ונתוספה ביניהם מאד על מה שהיתה, כן בגאולתנו זאת העתידה בהגלות הגואל האחרון תתעורר השנאה בין העכו"ם לישראל ויוסיפו שעבוד על שעבודם, ויהיה הגואל נגלה וחוזר ונכסה כדי להתעות את העכו"ם ולהקשות את לבם, שכן מצינו בגאולת מצרים שנגלה להם משה וחזר ונכסה מהם, וזהו שדרשו רז"ל: "ויפגעו את משה ואת אהרן" (שמות ה, כ), אחר ששה חדשים נגלה הקדוש ברוך הוא במדין ואמר לו: "לך שוב מצרימה" (שם ד, יט), בא משה ממדין ואהרן ממצרים ופגעו בהם שוטרי ישראל כשהם יוצאים מלפני פרעה. וכן דרשו במדרש חזית: "דומה דודי לצבי" (שה"ש ב, ט), מה צבי זה הוא נראה ונכסה וחוזר ונראה, כך גואל הראשון נראה להם וחזר ונכסה מהם וחזר ונראה להם. וכמה נכסה מהם, רבי תנחומא אומר ג' חדשים הדא הוא דכתיב: "ויפגעו את משה ואת אהרן", רבי יהודה ב"ר אומר לקריסין, כלומר לשון פגיעה לפרקין היא. וכן הגואל העתיד יהיה נגלה וחוזר ונכסה, שהרי גאולה זו עתידה להיות כדמיון גאולת מצרים בהרבה ענינים, וכן אמר הנביא: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" (מיכה ז, טו), וכאשר יתקרב הקץ תהיינה צרות רבות ומתחזקות והוא סימן הישועה לישראל. וכן אמרו במדרש: "כי יבא כנהר צר רוח ה' נוססה בו" (ישעיה נט, יט), אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר חכה לו, שנאמר: "כי יבא כנהר צר רוח ה' נוססה בו", וסמיך ליה: "ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאם ה'" (ישעיה נט, כ).

Ralbag Bereshit Beur HaParashah 15:14רלב״ג בראשית ביאור הפרשה ט״ו:י״ד

וייעד אותו ה' יתעלה שהוא יקח נקמתו מהגוי ההוא אשר יעבודו, ואחרי כן יצאו בניו ברכוש גדול מתחת הגוי ההוא. והנה היה העיט משל לזה הגוי אשר יכסוף לטרוף זרעו, ויחשוב להפר הברית אשר בין ה' יתעלה ובין אברם, והנה הודיע אותו ה' יתעלה לוקחוֹ נקמתו מהגוי ההוא, לפי שזה היה כלי להשלים ישראל באמונה האמיתית — רוצה לומר המכות שהכה ה' יתעלה המצרים, כי ה' הכה אותם באלו המכות כדי שידעו ישראל שהוא ה', כמו שיתבאר שם בגזרת ה', ובזה האופן נתקרבו ישראל לעבודת ה' והיו ראויים לירושת הארץ.

Ralbag Shemot Toalot 2:8רלב״ג שמות תועלות ב׳:ח׳

התועלת השמיני הוא להודיע רוע מנהג ישראל בעת ההיא שהיו בחוזק הגלות, רוצה לומר שהיו מריבים קצתם עם קצת ומכים קצתם קצת, והיו מואסים המוּסר עד שמשה כאשר הוכיחם על זה לא רצו לקבל תוכחתו, אבל הרשיעו יותר ופרסמו ענין הריגתו המצרי באופן שנודע הדבר לפרעה והוכרח משה לברוח. וזה כולו להורות כי מה שהיה להם מחוזק הגלות היה רוע מעשיהם סיבה לו, עד שאם היו מתקנים מעשיהם ויתקרבו לה' יתעלה לפי כוחם לא היה להם זה הגלות החזק. ולזאת הסיבה בעינה תמצא שלא התחיל הגלות עד שמת יוסף וכל אחיו, ואף על פי שכבר נגזר שיעבדו בהם ויענו אותם ארבע מאות שנה, כי טוּב הבחירה ינצח זה הסידור, כמו שביארנו ברביעי מספר מלחמות ה' ובביאורנו לספר איוב.

Ralbag Shemot Beur HaParashah 20:5רלב״ג שמות ביאור הפרשה כ׳:ה׳

ואולם למי שיאהבני וישמור מצוותי באופן שידבק בי - אעשה חסד נפלא, יִמָּשך החסד ההוא לזרעו לאלפים מֵהדורות. והנה יסופק בזה המאמר ספק חזק, והוא: איך יתכן שיענוש ה' יתעלה בני החוטא? והנה אין להם אשם בחטא אביהם!? ואנחנו מתירין זה הספק בזה האופן: והוא, שהעונש יביא ה' יתעלה לעוברים על דבריו, אם על צד ההשגחה על דרך התוכחת, אם על צד סור ההשגחה שיחולו עליהם הרעות הנכונות לבוא עליהם מצד המערכת. וכבר יהיו אלו הרעות באופן שיגיע בהם רע לזרעם לא היה מגיע להם לולא חטא אבותיהם. והמשל, כי כאשר מרו אבותינו חוייב להם מהעונש שיגלו בין האומות ויירשו גוים ארצם, והנה נמשך לזרעם אחריהם הגלות הזה בסיבת הִמָּצאם גולים בהִוָּלדם, עד שלא יתכן שימלטו מזה הרע אם לא בהיותם יוצאים ממנו על צד המערכת, או בשיהיו בתכלית השלמות שיתכן שיוציאם ה' יתעלה מהארצות אשר הדיחם שם על דרך המופת. ובזה האופן היה מה שאמר הנביא: 'אבֹתינו חטאו ואינם ואנחנו עונֹתיהם סבלנו' (איכה ה, ז); וזה, שאם לא חטאו אבותינו היינו אנחנו נמצאים בארץ, ולא נצא ממנה אם לא בשנעשה מהפעולות המגונות מה שנתחייב עליהם כמו זה העונש; ואולם כשנמצאנו בגלות בחטא אבותינו, הנה לא יספיק לנו לשוב שם ההִשָּׁמֵר מהפעולות המגונות, אבל יצטרך לנו שנקנה מהשלמות מה שנהיה בו דבקים בה' יתעלה באופן שיוציאנו מהגלות הזה על צד ההשגחה הנפלאה. ובזה האופן לא יהיה עוול אם יגיע עונש לבנים בעבור חטא אביהם, כי הוא במקרה. והנה זה העונש המגיע בזה האופן הוא מְעַטִּי, לפי שהרע המסודר מהמערכת הוא מְעַטִּי, כמו שהתבאר ברביעי מספר מלחמות ה' (מאמר רביעי פרק ו), והטובות ישפיע ה' יתעלה באמצעותו על הרוב; ועוד, שהרע ההוא המסודר מהמערכת יתכן שיסור קודם עתו מצד דבקות ההשגחה האלהית במקבל הרע ההוא; ולזה הוא מבואר שזה הרע אין ראוי שיתמיד אורך נפלא, כי ההשגחה האלהית הפרטית, וההשגחה הכוללת אשר תהיה באמצעות המערכת, מתנגדות לו. ואולם הטוב המסודר מה' יתעלה לדבקים בו - יתכן שיתמיד לאלפים מהדורות, כי הטוב הוא נעזר בטובות המסודרות מצד המערכת, ובטובות המסודרות מצד ההשגחה האלהית הפרטית. וזה מבואר מאד, כל שכן למי שראה דברינו בזה הענין ברביעי מספר מלחמות ה' והתבונן בהם. ואולם רבותינו ז"ל התירו זה הספק באופן אחר; וזה, שהם אמרו שה' יתעלה הוא פוקד עוון אבות על בנים כאשר יהיו הבנים אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם; והוא בלי ספק מאמר אמיתי, כמו שביארנו ברביעי מספר מלחמות ה' (מאמר רביעי פרק ו); וזה, כי הרע המסודר מה' יתעלה על צד התוכחת יהיה לפי המרי, רוצה לומר שמי שהסתבך במרי סיבוך מועט - תספיק לו תוכחת מעוטה, ומי שהחזיק בו באופן ששב לו קנין חזק - יצטרך לתוכחת יותר עצומה. ובהיות הענין כן, הנה כאשר חטא האדם לבדו - תספיק לו תוכחת יותר מעוטה מהתוכחת אשר תצטרך לו אם היה מחזיק אביו בזאת התכונה והיה הוא אוחז מעשה אבותיו, כי אז נסתבך בזה המרי סיבוך יותר חזק. ובזה האופן אמרה התורה: 'ואף בעונֹת אבֹתם אִתָּם יִמָּקּוּ' (ויקרא כו, לט). והנה מה שאמרנוהו בזה הוא יותר נאות לפי הפשט.

Ralbag Bemidbar 15:41רלב״ג במדבר ט״ו:מ״א

אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים – רוצה לומר שכבר הוציאם מארץ מצרים באופן שיהיה להם לאלהים מצד עוצם הנפלאות שראו ישראל אז. והנה רמז עם זה בזה המאמר אל מה שביארנו בענין ברית בין הבתרים; והוא, כי אברהם כששאל אות על ירושת הארץ, לפי שזה הייעוד יחוייב שיהיה בו תנאי, והוא שיהיה זרעו באופן מהשלמות שיתכן שידבק בו כמו זאת ההשגחה הנפלאה מה' יתעלה, ובאהו המענה כי ה' יתעלה יישירם אל זה השלמות בשישימם גֵרים בארץ לא להם ובעבדות נפלא, ואחר זה יהיה דן את הגוי אשר יעבודו, ויוציאם ברכוש גדול, ובאלו הדינין והמכות אשר דן הגוי ההוא הישיר ישראל אל השלמות באופן שהיו ראויים לקבל התורה שהיה בה ה' יתעלה להם לאלהים והם לו לעם.

Ran Bereshit 12:10-13ר״ן בראשית י״ב:י׳-י״ג

וכבר אמר הרמב"ן כי אברהם אבינו ע"ה חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול עון... ואתמה עליו מאד שאם אברהם חטא בזה עד שנענש זרעו במעמד בין הבתרים, איך שב שנית בחטא ההוא בעצמו... וכן נהג יצחק בנו אחריו.... ומי שעמד בנסיונות הגדולים איך יוסיף עוד לחטוא בחטא שכבר נענש עליו. ואם נאמר שאברהם לא ידע סבת הגלות, וכי היה על חטאו והוא לא ידע עם היותו בעת ההיא צופה בנבואה, איך נתחכם אנחנו בסבתו... וכן מה שכתב שחטא בצאתו מן הארץ מפני הרעב אינו נכון אצלי, כי כבר נמנה זה מכלל הנסיונות... ידוע שגם קלי העולם יבחרו למות ברעב בארצם משיוליכו אשתם אל ארץ אחרת להתגאל בגאלי הזמה, אף כי גדול נפש כאברהם. מצורף שאין ספק כי אם רצה אברהם לאכול פתו לבדו עם אשתו לא הוצרך לרדת מצרימה כי לא נשארה כל ארץ כנען שוממה, אבל ירד שם למען תהיה ביתו פתוח לרוחה כמנהגו קודם, והנה מה טוב שיאכלו לחמם במשקל ולא יבא הצדיק לידי ספק. ולזה אחשב, כי אברהם חשב סבה נכונה מאד... כאשר תאמר שהיא אחותו יקוו שיסכים אברהם כי ירבו אליו מהר ומתן לתתה אליהם לאשה ולמה יהרגוהו, ולזה חשב שלא יקחוה פתאום אבל ישאו ויתנו עמו במיתון, ואם יוכל להשמט מהם ישמט, ואם אין שישוב לארצו. והנה יהיה הענין כן בלי ספק אם אחד מן השרים יבחרנה. ואברהם לא היה ראוי שיחשוב שהמלך יקחנה לאשה.

Ran Bereshit 15:13ר״ן בראשית ט״ו:י״ג

נבוכו בו רבים על סבת זה הגלות, וכבר כתבתי למעלה מ"ש בו הרמב"ן ז"ל ושאיננו ישר בעיני. אמנם מה שאני חושב בו, כי הוא שכבר ראינו שהפליגו רז"ל לשבח ענין הייסורין, ואמרו כל שהקב"ה אוהבו מדכאו ביסורין, והאריכו בזה בהגדות. ואין ספק שיש לשואל שישאל מה תועלת יש בייסורי העה"ז, שמא תאמר מפני מירוק עונות, והרי השי"ת בין שיהיה נפרע ממנו בעה"ז או שיהיה נפרע ממנו בעה"ב, לעולם מאזני משפט בידו שאינו נפרע ממנו אלא כפי מה שחטא, ואם כן אי זה תועלת יש שיקדים ליפרע ממנו בעה"ז. שמא תאמר מפני שענשי העה"ב הם גדולים וחמורים מענשי העה"ז, הרי המשפט לאלהים הוא להשוות ביניהם. כמו שנאמר שאם היה ראוי האדם כפי חטאיו להיות מיוסר ביסורי העולם (שמצד) [שמיטה] אחת, שיהיה מיוסר שם רגע אחד, ואחר שהעונש שוה, אין לך אדם שלא יבחר שהעונש העתיד לבא עליו יתאחר לזמן מרובה ולא יקדימנו לאלתר. אבל עיקר הענין הוא שמפני שיצר לב האדם אינו נכנע מתוך השלוה אלא מתוך הצרה, שהשי"ת מתחסד עם ברואיו כשמביא עליהן ייסורין, שמתוך כך תשש כחו של יצר הרע והם מתרצים לבוראם. ועל הדרך הזה אחשב שיהיו ייסורין של אהבה שהזכירו חז"ל, ואמרו שאם רואה אדם שייסורין באין עליו יפשפש במעשיו, שנאמר נחפשה דרכינו ונחקורה וגו', פשפש ולא מצא יתלה בביטל תורה שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה וגו', תלה ולא מצא כידוע שהן ייסורין של אהבה, שנאמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח וגו'. ורבים שאלו אי זה טעם יש בייסורין של אהבה, אחר שאין באין על חטא. ואני אומר שאי אפשר לאי זה צדיק, שעם היות שאיננו חוטא ושהוא מקיים המצות שלא יטרידהו מעט תאוות העולם מהדבק בבוראו, אלא אם כן יהיה במדריגה היותר גדולה ממדריגת הצדיקים, ואף על פי [כן] אינו נקרא חוטא, שלא היה יהושע נקרא חוטא ועבר עבירה מפני שלא הגיע למדרגתו של משה. ומפני זה השי"ת לפעמים מביא לצדיקים ייסורין, אף על פי שלא נכשלו בעבירה, אלא כדי שיוסיפו עוד להתרחק [מענייני העולם] ולהדבק בבוראם. והרמב"ן ז"ל מרחיק בשער הגמול שלו שיהיו היסורין באין על חטא. ותמהני עליו שהרי הוא צריך להודות שהנסיונות אינן באין על חטא, רק להגדיל שכר המנוסה... ולזה אחשב, שלפי שאמר אברהם להקב"ה במה אדע כי אירשנה, והביאו לומר כך מפני שיצטרך לקיום ייעוד הארץ צדקת זרעו כמו שכתבתי, השיבו השי"ת ואמר לו בלשון שאלתו עצמה, ידוע תדע כי יבואו זרעך בשעבוד ועינוי מאפל ומחשך אשר יקרה להם, יצעקו תמיד אלי, (ולזה) [ולא] ימשכו אחר התאוות הגופניות, ולזה יהיו יותר נכונים לאהבה וליראה אותי, וזה מצד שיסבלו מן התלאה ומן האותות והמופתים אשר אחדש על דבר גלותם, ורמז זה באומרו וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי גו', כי במשפטי עליהם יראו את ידי ואת גבורתי. וכבר מפורש בתורה שמזה הצד היה עליהם יותר קל להשיג המדריגה היותר גדולה לאהבת השי"ת ויראתו, אמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה גו'. הנה נראה מבואר שגלות מצרים מצד צרתם ושעבודם מצד מה שראו בו מנפלאות השי"ת ולאהבה אותו, ולזה היו ראויים שתתקיים בהם ייעוד הארץ. וכבר אז"ל בברכות ג' מתנות נתן הקב"ה לישראל וכולן לא נתן להם אלא בייסורין ואלו הן תורה וארץ ישראל ועולם הבא.

Ran Bereshit 15:14ר״ן בראשית ט״ו:י״ד

וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי וגו'. נבוכו רבים מאחר שהשי"ת סבב זה הגלות, למה יפרע מן המעבידים, והרי הם מוכרחים במעשיהם ומקיימים גזרתו. והחמיר הרמב"ם ז"ל שאלה זו בספר המדע עד שהוצרך לומר כי למה שלא יגזור על איש ידוע שיעבידם ויענם, אלא על הכלל, לזה נפרע השי"ת מן המעבידים מן המענים. ואני תמה למה תחוייב השאלה הזאת בכאן יותר משתחוייב על כל מה שגמלהו השי"ת, כי השי"ת לא אמר שיעיר המצריים, או אי זו אומה שיענו ישראל ויעבידום, אבל אמר כמגיד עתיד ידוע תדע, שיתגלגל הענין מצד מנהגו של עולם שיהיה זרעך גר בארץ לא להם ושהם יעבידום ויענו אותם מצד הנעת עצמם, לא שיניעם השי"ת, כמו שהיה הענין בסוף שרצו להתחכם להם פן ירבה. ואמנם הניחם השי"ת להרע אליהם למה שנמשך מזה תועלת לישראל כמו שכתבתי.

Ohr Hashem 3:1:3:3אור ה׳ ג׳:א׳:ג׳:ג׳

‫ואם ביעוד הרוחני, הנה הספק הראשון, אשר לא סרו‬ ‫הקודמים מלהסתפק בו אין התרו ממה שיקשה. וזה, שאין ספק‬ שהתורה האלהית, בעצם ובטבע תחיב יעוד רוחני לנפש‬ ‫העובד, לקשר והדבקות אשר להם עם תכלית הרוחניות. וזה‬ ‫ממה שהיה מפרסם לאברהם אבינו ובניו ותלמידיו, כמו שקבל‬ ‫משם ועבר ונתאמת אצלו ביעוד בענין העקדה. כי אחר‬ ‫שהבטחו אברהם ויצחק באמרו ׳כי ביצחק‬ ‫יקרא לך זרע׳, ואלמלא שהיה אפשר לשלם לו, ולהחליף הטוב‬ ‫המדמה בטוב האמתי, לא היה ענין לה. והאמונה הזאת היתה ‫להם מפרסמת מאד, והאבות הורישוה לבניהם ולכל זרעם.‬ ‫ולזה היו בני ישראל סובלים עבודת המצרים הקשה, ולא היו‬ ‫עובדים יראתם. שבבר יחשב, שאם היו ישראל שומעין להם‬ ‫ועובדים לאלהיהם, שיקבלום בסבר פנים יפות כאחד מהם.‬ ‫ולהיותם סובלים העניות והדלות, לבלתי היותם עובדים‬ ‫ליראתם, די בזה ראיה, שהיו מקוים גמול נפשי, להיותם‬ ‫נמשכים אחר אמונת אברהם, שהיה דורש אמונה החדוש‬ ‫ומצות מילה עם שבע מצוות שנצטוו בני נח. ואלמלא כן, אין‬ ‫ספק שהיו בוחרים ההצלחה הגופנית, ולצאת מהשעבוד המפלג‬ ‫ההוא. ואיך לא?

R. Chasdai Crescas Ohr Hashem 3:1:8:2ר׳ חסדאי קרשקש אור ה׳ ג׳:א׳:ח׳:ב׳

‫והתבאר אם כן, שאין מקום לתפש עלינו מאריכות גלותנו‬ ‫זה. וכל שכן, שכבר יראה, שפרי הגלות הזה מפלג מאד. אם‬ ‫לכלל אמתנו, למה שהיסורים בעולם הזה אוצר גדול ופרקליט‬ ‫לעולם הבא. ויתכן לומר, שכמו שהיה בגלות מצרים, שלא נדע‬ ‫בו עונש קודם מבאר, אלא שהיה הצעה לשומנו משעבדים‬ ‫לעבודת השי"ת, כמו שרמז באמרו "אנכי ה' אלהיך‬ ‫אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. לא יהיה לך אלהים‬ ‫אחרים וגו'"; כן בגלותנו זה, אחר שלא הספיק מה שעבר עלינו‬ ‫מחסדי השי"ת לשומנו שלמים באהבתו, גזרה חכמתו הגלות ‫הגדול הזה, אם להכניע הלבבות בתכלית מה שאפשר, ואם‬ ‫להוסיף עמנו חסדים, ובקבצנו מבין הגויים אחרי הגלות הנושן‬ ‫הזה, לבלתי נלך כפעם בפעם בשרירות לבנו, ולהוסיף אמץ‬ ‫באהבתו ועבודתו. והוא הטוב הנמשך לכלל אמתנו, ואם לזולתנו, אם למה שנהיה נכונים למשכם לעבודת הש"י באחרית הימים, ואם למה שבזכות האמה הזאת ימשך להם תועלת.

R. Yosef b. David of Saragosa Shemot 1:10ר׳ יוסף בן דוד מסרגוסה שמות א׳:י׳

אלא כשמתו בני יעקב אשר היו מלומדים מן הזקן הנכבד, נשאר זרעם בין עובדי אלילים , וחזרו עורף ולא פנים לאלהי אביהם, וכמו שאמר יחזקאל וימרו בי ולא אבו לשמ(ו)ע אלי איש את שקוצי עיניהם לא השליכו ואת גלולי מצרים לא עזבו ואמר לשפ(ו)ך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים. וזאת היא השנאה אשר סבב אותם השם ית' להם, וכמו שאמר כאן הפך לבם לשנ(ו)א עמו (ואמר) להתנכל בעבדיו, כלשון שאמר הכתוב הבה נתחכמה לו.

Midrash HaHeifetz Bereshit 37:15מדרש החפץ בראשית ל״ז:ט״ו

וישלחהו מעמק חברון – וכי עמק יש לחברון והלא היא בהר? אלא להשלים העצה העמוקה שנתן הקב"ה בינו ובין הצדיק השוכב בחברון שהוא ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה. וענין הדבר שלא גזר על אבותינו להשתעבד במצרים אלא שיכנעו לקבל התורה והמצווה שא' על מנת כך הוצאתי אתכם מארץ מצרים על מנת ליחדיני. והודיעו הקב"ה סוד השעבוד וכמה הוא וזו העצה העמוקה.

Tzeror HaMor Bereshit 15:9צרור המור בראשית ט״ו:ט׳

והנה יש לתמוה מאברהם שהיה אב רחמן על כל העולם ובקש רחמים על אנשי סדום ולא בקש רחמים לבניו. וכן השם בשכר כל עבודתו שעבדו נתן לו בשורה כזו מגלות בניו בלי סבה. ולפי שבשר לו בשלום שתק ולא התפלל כמו שעשה נח שאמר לו עשה לך תיבת עצי גופר ושתק. אבל הכוונה בכל זה ידועה כי השם בשכר צדקתו בישר לו בשורה טובה של גלות מצרים. כי מכאן זכו בניו למעלת התורה והכהונה והמלכות. ואם לא ירדו למצרים שנתנסו שם בכור הברזל לא היו ראויים לכל אלו המעלות. כאומרם ז"ל שלשה מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל וכלם לא נתנם להם אלא על ידי יסורין תורה וארץ ישראל ועולם הבא. ולכן שתק אברהם וקבל הבשורה.

Akeidat Yitzchak Shemot #36עקדת יצחק שמות שער ל״ו

והנה אחר הדברים האלה, אף אנחנו נניח ונאמר הפעם, ה' הצדיק, אמת ויציב ביום אמת ואמונה בלילה, כי צדיק ה' צדקת אהב, צדיק וישר הוא, אך משפטים נדבר אותו בתורת שאלה ולמוד לדעת, ולהודיע מה גדלו דרכיו ומחשבותיו ביושר משפטיו, בעניינים המסופרים בזה החלק שאנו בביאורו. וזה כי יש לשאול ולומר על מה ועל מה גזרה צדקתו אל אבותינו הגלות המר והאכזר של מצרים, כי לא נמצא שקדם להם עון אשר חטא יחייבם בו כשאר הגליות. ואין טעם למה כתב הרמב"ן ז"ל (בראשית י"ב) שבעון אברהם אביהם עם אשתו הצדקת נגזר עליהם זה הגלות, כי אם כן היה עונש כבד ועצום על חטא קל כזה, וכל שכן למה שכתבנו אנחנו שם וביררנו שנהג כהוגן, ואף כי אין מהצדק האלהי להמית בנים על אבות. וקרוב לשמוע דברי האומר שהיה בעון השבטים במכירתו של יוסף, כי הוא מה שיראה מתייחס לפי חומר הנשוא, אלא שיכחישוהו הדעת מצדדים. האחד, שהיה מהראוי ששבט יוסף בכללו, והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה, יוכר להם שם יתרון חרות וחפשיות על כל שאר השבטים, כי הם לא חטאו בעון ההוא, אבל חטאו לאביהם. ולא עוד לא שלשבט בנימן חוייב כן, ולא נמצא, אדרבא נמצא ששבט לוי האיש אשר כלהו ואשר דמהו, כפי קבלת חז"ל (ש"ר פ"ה) מהוראת הכתובים, היה נקי וחפשי מהעבודה ההיא, וזה לא יתכן מהצדק האלהי בשום פנים. והשני, שכבר חוייב שיזכר ויפקד עון זה בתורה או במקרא, והנה לא נמצא, שנחשב להם לשום עון, כמו שכתבנו שם, כל שכן שנגזר עליה על זה הגלות הזה. וקשה עוד מזה אומרם חז"ל (שבת פ"ט ע"ב) ראוי היה יעקב לירד למצרים בשלשלאות של ברזל ובקולרין, ועשה הקב"ה כמה עלילות כדי שירד שם, שנא' (תהלים ק"ה) לעבד נמכר יוסף, כי אם בניו חטאו וישלחם שם ביד פשעם, הוא מה חטא שירד וקולרין בצוארו. ועוד, שכבר ביארו בדבריהם שהמכירה סובבה מצורך הירידה, ולא היתה הירידה בחטא המכירה, והנה אם כן נמצא גלות כבד בלא חטא, ועונשים קשים ורעים בלי עון, וזה פלא בחק המשפט האלהי. והנה זה הספק ממה שלא יקשה היתרו, כשנעמוד על מה שכתבנו (בשער כ"ו) מענין ההנהגה בכתות האנשים (ובשער כ"ח) בספור מכירתו של יוסף, כי שם נתבאר היטב שהם בבחירתם עשו מבלי הכרח כלל וכי המכירה ההיא היתה סבה ראשונה מהסבות הפועלות ירידתם לשם, כמו שאמרו ז"ל (שם) שע"י כן נתגלגלו הדברים וירדו למצרים, לא כי בחטאם ירדו, כמו שלא נאמר כי בעוון ששמו אש בנעורת נשרף. וזה טעם ארמי אובד אבי וירד מצרימה (דברים כ, ו) כמו שיבא שם. ולזה נאמר (במדבר כ') וירדו אבותינו מצרימה. (דברים י') בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה. ולא אחד שיאמר שהוא הורידם לשם, אדרבה נזהר מזה על ידי יהושע שנאמר (יהושע כ"ד) כה אמר ה' אלהי ישראל בעבר הנהר ישבו אבותיכם וגו', ואקח את אביכם את אברהם וגו', וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו וגו', ויעקב ובניו ירדו מצרימה. ראה כי כל המעשים ההם ייחס לעצמו, זולת זה. ומאמר אל תירא מרדה מצרימה (ברא' מ"ו) הנה הוא רשות לבד ובטחון, כענין וישלח אותם משה וכו' (במדבר י"ג), כי הנה הוא יתברך לא מיחה בדבר, לפי שהירידה תהיה להם סוף לשם תפארת, כמו שכתבנו בתחלת הספר. ולפי זה יתחייב, כי מאמר גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וגו' (בראשית ט"ו), יהיה הודעה, לא גזרה, בלי ספק, וקרא דיקא שאמר, יהיה זרעך, ולא אמר אתן או אשים.

Abarbanel Bereshit 15 Question 15אברבנאל בראשית ט״ו שאלה ט״ו

השאלה הט"ו בסבת גלות מצרים שאמר ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וגומר והנה במסכת נדרים באו על זה שלש דעות. האחד לר' אבהו אמר מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו ר"י שנה מפני שעשה אנגריאה בתלמידי חכמים שנאמר וירק את חניכיו ילידי ביתו. והב' לר' שמואל מפני שהפריז על מדותיו של הקדוש ברוך הוא שנאמר במה אדע כי אירשנה. והג' לר' יוחנן שאמר מפני שהפריז על מדותיו של הקדוש ברוך הוא מלבא תחת כנפי השכינה שנאמר תן לי הנפש והרכוש קח לך. והנה הדעות האלה כלם מלבד מה שיש בהם מהחולשה כבר יכללם ספק עצום והוא שאברהם שחטא לא נענש כלל כמ"ש ואתה תבא אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה טובה ונענש עליו הדור השלישי והד' מיוצאי חלציו על לא חמס בכפיו ועל כיוצא בזה נאמר אבות יאכלו בוסר ושיני בנים תקהינה. ואמנם מה שאמרה תורה פוקד עון אבות על בנים הוא לבד בחטא ע"ג וכשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם לא ע"צ העונש שיענשו בנים בעון אביהם שלא נכשלו הם בו. ויקשה עוד למה היה הגלות הזה במצרים יותר מבשאר ארצות. וכבר נתנו בזה טעמים והם חלושים מאד. והנה הרמב"ן הביא בזה דעת רביעי כמו שזכרתי למעלה שאברהם חטא בירידתו למצרים ובצאתו מהארץ הנבחרת אשר צווה לבא אליה ובהביאו אשתו הצדקת למצרים באותו נסיון מפחדו שיהרגוהו ועל החטא הזה נגזר על זרעו הגלות במצרים וכמו שזכרתי למעלה והנה ישיגהו הספק הקודם שיהיו בני אברהם שלא חטאו נענשים בחטא אביהם ולא נענש החוטא עצמו ומלבד זה כבר תפש עליו הר"ן באמרו שהיה כל זה לאברהם מכלל הנסיונות שנתנסה ועמד בכלם ואיך יחשוב לו לעון גם כי אם היה חוטא בזה לא היה שונה באולתו באמרו בארץ אבימלך אחותי היא. ואחרוני החכמים מהמחברים הביאו בזה דעת חמשי והם הר"ן והר' חסדאי תלמידו בספרו אור ה' שכתב הר"ן שלא היה גלות מצרים על חטא כלל כי אם להכניע לבותם של ישראל כדי שיהיו ראוים לקבלת התורה ושהיה זה מכלל יסורין של אהבה. וה"ר חסדאי כתב שהביאם הקדוש ברוך הוא למצרים כדי להרבות שם מופתיו באופן שיתבאר להם יכולת השם ולא ישאר בלבם שום ספק כי היתה ארץ מצרים מלאה כשופים ונתברר שמה כי פעולות השם לא היה ע"י כשוף כי אם בכח היכולת הבב"ת וכמ"ש ולמען תספר ונאמר וידעת כי אני ה'. הצד השוה על שני הרבנים האלה הוא שהיה גלות מצרים חסד והטבה לישראל ולא עונש על חטא כלל. וגם זה איננו שוה לי כי היה יסוד הדעת הזה שזכר הר"ן מסופק מאד וכבר ארז"ל אין מיתה בלא חטא ואין יסורים בלא עון. וכתב הרב המורה בפכ"ד ח"ב שזהו דעת האמיתי א"א חלופו. וגם הרמב"ן בשער הגמול אשר לו מרחיק מאד שיבואו יסורין בלא עון והנסיון שטוען הרב שהוא מענין היסורין כבודו במקומו מונח אינו כן כי מה שימנה בכלל הנסיון הוא מה שלא יצא לפעל הרע והיסורין אבל שיהיו מעותדים לצאת ולא יצאו כענין העקדה ואפילו שנודה זה ביסורי האיש הפרטי שיבואו להטיב לו באחריתו באמת אין ראוי להאמינו באומה אחת שתבא לידי גלות וענוי גדול בלא עון קודם. ועוד יקשה לשני הרבנים יחד כי אם היה גלות מצרים גזרת השם לטובתם של ישראל מבלי חטא ועון לא היה נחשב לחסד אלהי שהוציאם מהגלות ההוא כי אם הוא ית' ברצונו הגלם למצרים על לא חמס בכפם היה עול גדול שלא יוציאם משם ואף על פי שנאמר שהגלם כדי להטיבם באחריתם הנה אין ראוי שיחשב החסד בהוציאם משם כי אם בהטיב אותם אחרי שהוציאם והנה התורה הפלאתה החסד הזה שעשה ית' עם ישראל בהוציאם ממצרים ויחסתו אל זכות האבות כמ"ש כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך וגו' או הנסה אלהים וגו' ותחת כי אהב וגו'. ועוד כי הנה התורה זכרה שהוליכם במדבר למען ענותם לנסותם להטיבם באחריתם אבל לא זכרה בשום מקום שהגלם במצרים לענותם ולנסותם להטיבם באחריתם כ"ש מה שאמרו שהגלות ההוא היה להם הכנה טובה לקבלת התורה ולקנין האמונות האמתיות אינו כן כ"א בהפך שלהיותם מלומדים בחומר ובלבנים נעשו רכי הלבב כמו שיראה מאמרם מי יאכילנו בשר זכרנו את הדגה. ואמנם נתנה ראש ונשובה מצרים והם במצרים היו עובדים ע"ג כמו שזכר יחזקאל הנביא. ותמיד במדבר היו מסופקים בה' ובמשה עבדו עד שמפני זה הוצרכו למות כלם במדבר וכמ"ש עד תום כל הדור אנשי המלחמה היוצאים ממצרים אשר נשבע ה' להם לבלתי הראותם את הארץ וכבר היה אפשר שיתאמתו אליהם הנסים האלהיים בהיותם במצרים בזולת גלות וענוי ושמה יכירו וידעו כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו הנה א"כ הגלות הזה בהיותו על עון או בזולת עון ישיגוהו ספקות עצומות.

Abarbanel Bereshit 15, Critique of the Ranאברבנאל בראשית ט״ו, השגות על הר״ן

ויהי השמש לבא וגומר עד ואתה תבא אל אבותיך בשלום. דעת כל המפרשים שהגיד הקדוש ברוך הוא לאברהם בכאן הגזרה שגזר על זרעו מגלות מצרים והקשו רבים על זה שאם היה הגלות בגזרה היו המעבידים אותם מוכרחים במעשיהם ומקיימים גזרתו ולא היו א"כ ראויים לעונש אבל פטורים ממנו והרמב"ם החמיר השאלה הזאת בספר המדע והיתה התשובה כי למה שלא גזר השם על איש פרטי שיעבידם ויענה אלא על הכלל לזה נפרע השם מן המעבידים ומן המענים הפרטים ההם כ"ש שהמצריים הרעו לישראל יותר מהגזרה. והרמב"ן והר"ן ואחרים שנמשכו אחריהם השיגו עליו ואמרו שהדברים הכוללים אין מציאותם אלא בפרטים ואם היתה הגזרה שיהיו גרים בארץ לא להם ועבדום וענו אותם וזה כלו נתקיים במצרים ולא בארץ אחרת אם כן שמה היתה כוונת הגזרה האלהית בגזרתה. ויאמר בעל הריב שהגזרה הניעה והעירה את פרעה ואת עמו לשעבד בהם ושכל מה שעשו היה בכלל ועבדום וענו אותם גם כי הכתוב לא אמר הנני מביא את זרעך בגלות ולא יחסו אליו ית' כמו שיחסו אליו הנביאים הגליות והגאולות להיותו פועל אותם ומפני זה היה דעת הר"ן שגלות מצרים לא היה עונש עון כלל ושלא נגזר עליו גזרה מאת השם ושמאמר ידוע תדע כי גר יהיה זרעך הוא הגדת העתידות שהגיד לו שזרעו ירד מצרים מפני זלעפות רעב ושאחרי מות שמה השבטים שהיו מגינים עליהם בזכותם בניהם וזרעם יתלכלכו בלכלוכי מצרים ועבודותיהם הזרות ותסור מהם השגחת השם ובהיותם בלתי מושגחים יתגברו עליהם המצרים בזדונם ורשעתם כמו שתתגבר אומה על אומה למשול עליה ושבזה האופן ישימום למס עובד וכן היה עד שצעקו אל ה' ומפני תפלתם וזכות אבותיהם השגיח בהם והוציאם ממצרים ושבזה האופן היה גלות מצרים ממה שבטבע ברשעת הגוים ולכן היו המצריים חייבים לעונש ומכות רבות. ויציאתם משם היתה בהשגחה נפלאה וכנגד הטבע בגאולת עם חלוש מוכה ומעונה מיד חזק ממנו לא בחיל ולא בכח אנושי כ"א במסות ומופתים אלהיים ונשארנו כלנו משועבדים לו יתברך על כל הטובה אשר הפליא לעשות עמנו זהו כלל דעתו. והדעת הזה אינו נכון אצלי לפי שבזכות אברה' יצחק ויעקב אין ספק שהיו עניי זרעם מושגחים ולא נעזבו למקרה למאן דאלים גבר וכ"ש בהיות ענין הגלות הזה מתגלגל בסבות נפלאות כמו שיראה ממכירת יוסף ומענין אשת אדניו ומפתרון החלומות אשר פתר לשר המשקים ולשר האופים ולפרעה באחרונה ושאר הענינים כלם שהם בעצמם מורים על היותם משתלשלים ע"ד ההשגחה ולא ע"ד מקרה. ועוד שהכתוב מורה היות הגלות ע"צ הגזרה והדין באמרו (בראשית ט"ו י"ד) וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי כי זה באמת יורה שהגלות גם כן היה בדין ולכן בא המאמר הזה מהדין במלת וגם. וכמה מדבריהם יורה על אמתת זה. אמרו (שבת פ"ט) במדרש אמר רבי יהודה ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל ובקולרין ועשה הקדוש ברוך הוא כמה עלילות כדי שירד שם שנ' לעבד נמכר יוסף ויקרא רעב על הארץ וכ"כ למה ויבא יעקב מצרים אמר ר' פנחס משל לפרה שהיו רוצין למשוך אותה במקולין שלה ולא היתה נמשכת מה עשו משכו את בנה תחלה והיא רצתה אחריו כך עשה הקדוש ברוך הוא נמכר יוסף למצרים כדי שירד יעקב שמה שנ' בחבלי אדם אמשכם בעבותו' האהבה. וכן דרשו (סוטה י"ב) וישלחהו מעמק חברון ומעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון לקיים מה שנאמר לאברהם בין הבתרים כי גר יהיה זרעך. ואמנם מה שהקשו המקשים שאם היה הגלות בגזרה לא היו המצרים ראוים לעונש אינה קושיא ולפי שהמצרים לא נשתעבדו בהם ולא ענו אותם מפני גזרת השם ולא כדי לקיים דברו שאם היו עושים זה מפני מצות השם וגזרתו היה ראוים לשכר כענין יהוא בן נמשי שנא' כי יען אשר הטיבו' לעשות הישר בעיני וכל אשר היה בלבבי עשית לבית אחאב בנים רבעים ישבו לך על כסא ישראל. אבל המצרים שלרשעת לבבם ובחירתם הרעה עשו מה שעשו ראוים היו באמת לעונש כפי מעשיהם וכבר כתב זה הרמב"ן ופסוק מלא הוא בסנחריב (ישעיה י' ה') הוי אשור שבט אפי ומטה הוא וגו' בגוי חנף אשלחנו. וספר רוע לבבו באמרו והוא לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשוב כי להשמיד וגו' לכן בסוף הנבוא' וזכר ענשו שנ' והיה כי יבצע ה' את כל מעשהו אקו' על פרי גודל לבב מלך אשור ועל תפאר' רום עיניו וגו'. וכן נזכר בענין נבוכדנצר שנ' שה פזורה ישראל אריות הדיחו הראשון אכלו מלך אשור וזה האחרון עצמו נבוכדנצר מלך בבל לכן כה אמר ה' וגו' הנני פוקד אל מלך בבל ועל ארצו כאשר פקדתי אל מלך אשור. וכאשר יתבוננו דברי הרב המיימוני בספר המדע נמצא שזו היתה כוונתו. כ"ש כי הנה פרעה ועמו לא נענשו במכות מצרים על אשר נשתעבדו בישראל אלא על אשר לא שמעו בקול ה' לשלח את העם ולכן התרה בו משה בדבר השם פעמים רבות שלח עמי. ואם שולח אותם לא היו המכות באות עליו והמכות אשר באו לא היו כ"א בהיותו מסתולל בעמי לבלתי שלחם הנה התבאר מזה כלו שגלות מצרים היה בגזרת השם. ואמנם לא אמר השם לאברהם הנני מביא את זרעך בארץ לא להם לפי שבמראת בין הבתרים הזאת לא כיון הקדוש ברוך הוא אלא להודיע לאברהם מה שהיה קודם זה גזור לפניו. ולכן אמר כצופה ומביט עד סוף כל הדורות מה שהיה עתיד בגזרתו לבא על זרעו קודם שיבואו לרשת את הארץ.

Abarbanel Bereshit 15, Approach 1אברבנאל בראשית ט״ו, דרך א׳

ואחרי ההודאה שגלות מצרים היה בהשגחה ובגזרה אלהית לא ימלט משנאמר אם שהיה עונש על חטא שעשה אברהם או זרעו. ואם שיהיה הגלות גזור לא על צד העונש ולא מפני חטא כ"א בסבה אחרת שראתה החכמה האלהית והנני מבאר פה מה שדעתי נוטה בכל אחד מדרכי הדעות האלה מסתלק מהספקות אשר קדמו בשאלה ואומר שאם נודה שהיה גלות מצרים על חטא ועון קודם אין ראוי שנחשבהו בחק אברהם אבינו חלילה לו מעון ושיותר ראוי שניחסהו לשבטי בני יעקב כי הנה התורה העידה שהם חטאו חטאה גדולה בשנאתם חנם את יוסף אחיהם ובמה שהתנכלו אותו להמיתו כשהלך לדרוש שלומם וטובתם ובהשליכם אותו אל הבור ובמה שמכרו אותו למצרים. ועם היות שראובן לא היה במכירה הנה הוא היה בשנאה והוא היה יועץ בדבר וכמ"ש (בראשית מ"ב כ"א) אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת. ולפי שהם חטאו היה משורת הדין שיקבלו ענשם ולפי שבמצרים חטאו שמכרוהו להיות עבד שם היה ראוי שילקו במצרים ויהיו עבדים שמה הם ובניהם וזרעם שנים רבות כמו שגלה שם יוסף אחיהם ובניו וזרעו. ולפי שהשליכו את יוסף אל הבור היה מענשם שכל הבן הילוד היאורה ישליכוהו. ולפי שעל ידיהם ירד יוסף למצרים היה ראוי ג"כ שעל ידו ירדו הם לגלות מצרים ולפי שהיה המעשה המגונה ההוא שעשו בהיותם בצאן ובלכת יוסף לדעת את שלום הצאן היה מהמשפט האלהי שעל ידי הצאן יבואו למצרים כמ"ש (שם מ"ז ד') לגור בארץ באנו כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך. ויען וביען גם יוסף חטא ואשם בשוגג במה שהתגאה על חלומותיו על אחיו וגם יעקב אביו חטא בצד מה בכתונת הפסים שעשה ליוסף שבו היה משלח מדנים בין אחים ועל שלחו את יוסף לדעת שלום הצאן בדעתו שהיו אחיו שונאים אותו לכן נענשו יעקב ויוסף שנתחייבו גם הם גלות אבל מאשר היה חטאם בשוגג ובקלות היה ג"כ גלותם בקלות ולהיות מן הנעלבים ולא מן העולבים היה מיושר הדין האלהי שיעקב לא נקבר במצרים ולא נקבר ג"כ יוסף כי את יעקב העלו בניו ונקבר במערת המכפלה ועצמות יוסף העלו ישראל עמהם כשיצאו ממצרים וקברו אותם בשכם. אמנם שאר השבטים נשארו במצרים כי נדונו בגלות בחייהם ובמותם לא נפרדו ממנו וכמ"ש חז"ל שאף עצמות של כל השבטים העלו עמה' דרש הוא כי הכתוב מעיד (שמות י"ג) ויקח משה את עצמות יוסף עמו וגו' ובסוף ספר יהושע (כד) ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם ואם עצמות שאר השבטים העלו ג"כ איך לא נזכרו לא בעליה ולא בקבורה אך האמת הוא שיעקב ירד למצרים בעבור יוסף בנו ואליו אמר יתברך (בראשית מ"ו ג') אל תירא מרדה מצרימה וגו' אנכי ארד עמך מצרי' ואנכי אעלך גם עלה ולא זכר לו כלל מבניו ומזרעו לפי שהוא לבד באמת היה נקי מעון והבנים היו נדונים על חטאם. ואמנם בנימן לפי שנענש שם בלי עון ארז"ל שמת בעטיו של נחש רצו שנענש נטפל עם אחיהם עם היות שלא חטא עמהם כי העולם נדון אחר רובו ועל כיוצא בזה אמרו משנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין טוב לרע. ואמנם בני השבטים וזרעם נשארו בגלות בסבת אבותיהם וכמאמר הנביא אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו (איכה ה' ז') כי הנה השבטים נכנסו בעצם ובראשונה בגלות ההוא והבנים נשארו אחריהם. וכבר כתב הרלב"ג בכיוצא בזה היה עונש האבות בעצם ועונש הבנים במקרה למה שנמצאו נטבעים בגלות האבות ונשארו שמה עד תום זמן הגזרה ולפי שהיה משפט האלהי העונש על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים לכן אמר יתברך בעונש הזה ודור רביעי ישובו הנה שהוא מהחוטאי' והגולים כמו שאבאר. הנה נתתי בזה סבת גלות מצרים יותר ישרה מכל הסבות ששערו קדמונינו ז"ל שהיה על עון בני יעקב במכירת יוסף אחיהם בבואו לראות את שלום הצאן ובהיותם רועים בצאן ומכרו לעובדי הצאן ושחטו שעיר עזים מן הצאן ועשו מה שעשו בו והקב"ה המליך את יוסף על עובדי הצאן וכאשר נרצה עונם למדם יתברך לעשות הכפרה דוגמת החטא ולשחוט את הפסח שהוא מן הצאן. והנה א"כ בצאן חטאו בעובדי הצאן לקו ובצאן נתכפרו. ואין להפלא שיהיה הש"י מיעד בעונש קודם מעשה החטא כי הנה היה זה להודיע לאברהם הזמן אשר בו יירשו בניו את הארץ ולמה יתעכבו בירושתה. ודוגמת זה תראה בפרשה כי תוליד בנים שיעד בחטא ובעונש ובגאולה העתידה לבא אחריו ובזה הדרך הודיע כאן לאברהם שזרעו יהיו בעבדות על חטאם ההוא ולא הודיע' כאן החטא כ"א העונש לפי שכוונתו לבד היתה להודיע זמן ירושת הארץ לא זולת זה. וכדומה לזה כתב רש"י על פסוק הנה אנכי שולח מלאך לפניך שבפרשת משפטים כאן נתבשרו שעתידין לחטא ושכינה אומרת להם כי לא אעלה בקרבך שכפי דעת הרב בשרם בעונש שהוא שליחות המלאך ולא כתב שם החטא שהוא מעשה העגל לדעתו וכן היה כאן הענין באברהם לסבה שזכרתי. ואמנם אמרו (בראשית ט"ו י"ב) ויהי השמש לבא ותרדמה נפלה על אברם בא להודיע שאברהם נתבהל מאד ממה שצוהו השם מלקיחת העגלה העז והאיל וממה שצוהו שיבתר אותם בתוך ושיפריח התור והגוזל. כי אין ספק כי על כל זה צוהו ית' כיון שעשאו אברהם ולכן אחרי אשר הקיץ מנבואתו עמד מתבודד ומחשב כל היום ההוא מה המה אלה הבהמות שראה בנבואתו ועל מה יורו והניחו השם להתעסק ולהתבודד ולעיין בדבר עד עת ערב ויהי השמש לבא קרוב ללילה ואברהם לא ידע ולא הבין במראה כלל מעצמו עד שנפלה עליו תרדמת ה' וחשכה גדולה כאלו לבו אמר לו שעת רעה היא ושצרה גדולה באה עליו ואז בשוטטו במחשבתו בזה בא לו הדבור האלהי ידוע תדע כי גר יהיה זרעך כאלו אמר לו החשכה והאימה אשר הרגשת בלבך תרמוז בגלות קשה שיבא לזרעך בארץ לא להם ר"ל בארץ כנען אשר ייעד לתתה לו ויהיה זה משיהיה לך זרע עד סוף ארבע מאות שנה ושימותו ראשונה האבות או המנהיגים אשר המשיל באותם הבהמות ובזה הודיעו שיעבדו אותם ארבע מאות שנה משיהיה לו זרע עד שיירש זרעו את הארץ. ובעבור שהיה הגלות הזה בדרך דין ומשפט על חטא השבטים כמו שזכרתי לכן אמר וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ר"ל כמו שהיה דן את השבטים על מה שעשו וחטאו במכירת אחיהם ואענישם עליו גלות ככה גם כן דן אנכי את הגוי אשר יעבדום מפני אכזריותם וכונתם הרעה ויהיה א"כ מרבה עונש למשעבדים יותר מדאי וכמו שזכר הרמב"ן. ואחרי הדין יצאו מהגלות ברכוש גדול. וזהו האופן הראשון מן הסבה בגלות מצרים והותרו כפי מה שפירשתי בפסוקים האלו השאלה הט"ו וי"ו וי"ח. ואמנם דבריהם ז"ל שאמרו על וישלחהו מעמק חברון וראוי היה יעקב אבינו לרדת במצרים בשלשלאות של ברזל אפשר לפרשם כדי שיתאמת היעוד האלהי שנאמר לאברהם נתגלגלו הדברים כמו שנתגלגלו ושזו היתה העצה עמוקה של אותו צדיק הנקבר בחברון ר"ל ההודעה שהודיע אותו במראה ושלכן היה ראוי שירד יעקב למצרים בשלשלאות של ברזל כדי שירדו בניו שמה כמו שנגזר עליהם בחטאם. ואמנם ענין הארבע מאות שנה הוא כולל לגרות ולעבדות ולענוי. ויאמר ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם והיה זה בימי יצחק ויעקב שהיו גרים בארץ כנען בהיותם בידי אדונים אחרים. וגם יבא זמן אחר שזרעך יהיה בעבדות. והיה זה בהיות השבטים במצרים שהיו שם עבדים לפרעה וגם יבא זמן שיענו אותם והיה זה אחרי מות השבטים משנולדה מרים עד שיצאו ממצרים שהיו כמו פ"ו שנה וכל זה ר"ל הגרות והעבדות והענוי יהיו ארבע מאות שנה והנה לא פירש לו כמה יהיו שנות הגרות וכמה יהיו ימי הענוי וכמה ימי השעבוד ולא סבתם לפי שלא היה מענין המאמר כי אם להודיע שלא הגיע עדין זמן ירושת הארץ כי אותה היה מבקש אברהם אבל השלשים שנה שנתוספו בגלות הזה כמו שנזכר בפרשת בא אל פרעה ענינם שהגזרה האלהית היתה ארבע מאות שנה כדבר השם וכשנשלמו היה מוציאם ממצרים אם לא שישראל הוסיפו לחטא שם ע"ג ובעונות אחרים ולכך נתארך גלותם שלשים שנה לא מכח הגזרה כי אם בסבת חטאם המחודש וכבר ביאר הנביא יחזקאל באמרו ביום בחרי בישראל ואשא ידי לזרע יעקב ואודע להם בארץ מצרים ואשא ידי להם לאמר אני ה' אלהיכם. ביום ההוא נשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים אל הארץ אשר תרתי להם וגו'. וימרו בי בית ישראל ואומר לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים. ואעש למען שמי וגו'. וזה כלו מורה שהם חטאו בגלולי מצרים ופסיליהם ולכן נמשך גלותם יותר מהגזרה והיה נמשך יותר ויותר אם לא שצעקו אל השם והרבו בתפלה ובתחנה ותעל שועתם אל האלהים ואז זכר את בריתו וגזרתו שכבר נשלמה ומלבד זה וירא אלהים את בני ישראל ר"ל שראה ששבו בתשובה וידע אלהים וכתב הרמב"ן שלמה יקשה הדעת הזה בעיני איש חכם אחרי שראינו שנתעכבו ישראל במדבר ג"כ מ' שנה ולא היו אלה בכלל הגזרה כי אם בעון המרגלים והותרה עם זה השאלה הי"ז.

Abarbanel Bereshit 15, Approach 2אברבנאל בראשית ט״ו, דרך ב׳

ואם נאמר שהיה גלות מצרים גזור מלפניו ית' לא על צד העונש ובעבור חטא אלא לתכלית אחר שראתה החכמה העליונה וע"ד ההטבה והחסד יהיה ענינו כפי מה שאבאר והוא שהאומה הזאת הנבחרת והמיוחדת להנהגה והשפעת האל זרע אברהם שהיו עתידים להיות יושבי הארץ הקדושה היה ראוי שיהיו אנשים ראשונה גולים ומשועבדי' בענוי רב קודם שייוחדו להנהגה האלהית ושיקבלו תורתו ויזכו בירושת הארץ דוגמת מה שקרה לאברהם אביהם בצאתו מצרימה וכמו שזכרתי למעלה ולפי שבכל הדברים ההעדר קודם למציאות וההפסד קודם להויה. וראה ית' שלא היה מהראוי שבני עמו בהיותם בארץ כנען בשובה ונחת שלוים ושקטים על שמריהם יכירו וידעו אמתת אלהותו ויקבלו תורתו גם כי לא יהיה ענין שמה לשיתחדשו ביניהם המסות הגדולות האותות והמופתים הצריכים להקדים לקבול האמונה ההיא. ולכן הסכימה חכמתו העליונה להביא אותו זרע קדש בגלות מצרים. וזה אם מצד ישראל וצרכם ואם מצד כבוד הש"י. אם מצד ישראל כדי לצרפם כצרוף הכסף כי הנה העם המעותד לקבול הדבור האלהי יצטרך בהכרח להסיר מתוכו כל טומאה ולכלוך ולזכך נפשו מכל דעה ואמונה נפסדת וכמו שיכניסו באש את הכסף ואת הזהב לצרפם ולבטל מהם כל תערובת רע אשר בהם כן יצטרך העם והאומה להביאה בעבדו' ויסורין כדי להסיר מתוכם כל מוטה לבררה וללבנה כראוי הלא תראה מאמרי הנביא זכריה בהיותו מיעד בגאולה עתידה ושוב האומה למעלת דבקותה אמר (זכריה י"ג:ט') והבאתי את השלישית באש וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתי' כבחון את הזהב הוא יקרא בשמי ואני אענה אותו אמרתי עמי הוא והוא יאמר ה' אלהים. ואמר עוד מלאכי ומי מכלכל את יום בואו ומי העומד בהראותו כי הוא כאש מצרף וכבורית מכבסי'. וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי וזקק אותם כזהב וככסף והיו לה' מגישי מנחה בצדקה. וכן אומר שבהיו' השבטים בניהם וזרעם בתוך הכנעני' ותועבות' ראתה חכמתו העליונה שקודם שיתדבק בהם הדבקות הקדוש האלהי יבואו בגלות וענוי כדי שיצטרפו ויתבררו ויתלבנו בו ובהיותם זכים וטהורי' יוציאם משם ויהיו ראוים לקבול התורה והמצות ולרשת התורה הקדושה ולהתדבק בהם ההנהגה האלהית בלי אמצעי ושיהיה גלותם במצרים לפי שהיו המצרים עובדים כל צבא השמים וכל אחד מהם היה מעונן ומנחש ומכשף. ואם יעמדו בני יעקב בנסיונם ויתקיימו באמונתם בקרב העדה הרעה הזאת המצרית יזכו לכל הטובות המעותדות אליהם. אבל אם ימשכו אחרי גלולי מצרים ואמונתם ויעזבו אלהי אבותיהם ישארו שמה בעבדות נצחי ובל יראו בגאות ה' ודבקותו וזה באמת היה סבת גלות מצרים מפאת ישראל כפי זה הדעת. ואמנם כפי האל ית' וכבודו לפי שהיו רוב העולם כופרים במציאותו ואומרים שלא היה אלוה אחר אלא הכוכבים ומי שהיה מהם מודה במציאותו היה מכחיש השגחתו ומהם היו מכחישים יכלתו הבב"ת וכדי שיודע בעולם אמתות הפנות האלה ראה ית' להביא את עמו בחירו בגלות מצרים להיותה הארץ היותר נטבעת בכל הכפירו' והאמונו' הכוזבות מלאה כשופים ותחבולו' מכל הארצות כדי שישתעבדו בהם המצרים ויענום והקב"ה על יד נביאו היה מתרה שלח עמי ויעבדוני והמצרים לא ישמעו בקולו ואז ירבה בקרבם את מופתיו ואת אותותיו ובזה תתפרסם בעולם אמתות מציאותו והשגחתו ויכלתו ולכן תמצא שבמכות מצרים נאמר תחלה בזאת תדע כי אני ה' שהוא פנת מציאות האל ואח"כ נאמר למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ שהיא פנת ההשגחה. ואח"כ אמר בעבור תדע כי אין כמוני בקרב הארץ שהוא פנת היכולת והיה תכלית החסד האלהי שבחר יתברך בעם הזה כדי שיתאמתו באמצעותם הפנות האלהיות האלה. וידעת היום והשבות אל לבבך ממה שדברתי עד הנה בתשובת השאלה הזאת כפי זה הדרך. שגלות מצרים היה בגזרה מאת הש"י לא בדרך עונש ולא על חטא קדם ושהיה לשתי תכליות הא' כדי לצרוף את בני ישראל ולהבחינם בקרב מצרים התועים לראות היעמדו באמונתם כמו שהיה ראוי לצרוף ולזכך העם שהיה עתיד לקבל התורה ולרשת את הארץ ולהדבק בו ית' וכיון כפי מה שהעיד הנביא יחזקאל הם חטאו במצרים וילכו ויעבדו אלהים אחרים אשר לא ידעום לא שערום אבותיהם היה מהמשפט שלא יצאו מאותו גלות עוד ומזה הצד היה הגלות הזה בצדק וחכמה. והיתה הגאולה משם כפי חטאם בחסד וברחמים ועל זה נאמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. לא יהיה לך אלהים אחרים על פני ר"ל אחרי אשר הוצאתי אותך מארץ מצרים אשר באת שם לצרוף ולהבחין אמונתך ואשתכחת חסיר וחוטא ואני בדרך חסד הוצאתיך משם השמר לך שלא תשוב לכסלותך עוד ולא יהיה לך אלהים אחרים על פני ר"ל אחרי שיחדתי אותך להנהגתי כי אם תעשה זה לא אסלח לעונך. ואמנם התכלית השני הוא כדי שיתפרסמו בעולם האמתיות האלהיות באמצעות ישראל ולפי שזה היה לשישארו ישראל אומה נבחרת לה' ועם סגולתו ושיזכו לקבל תורתו ולרשת את ארצו הקדוש' לכן מזה הצד היה ג"כ הגלות הזה והגאולה ממנו חסד עליון לפי שבסבתו לקחם השם לו לעם וז"ש אדונינו משה (דברים ד') או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים ואמר ותחת כי אהב את אבותיך ויבחר בזרעו אחריו ויוציאך בפניו בכחו הגדול ממצרים להוריש גוים גדולים וגו'. וידעת היום והשבות אל לבבך וגו' שהעיד בפסוקים האלה לכל מה שביארתי וזאת היתה העצה עמוקה שהודיע השם לצדיק הנקבר בחברון ולשתי התכליות הנכבדים האלה היה ראוי לרדת יעקב אבינו בשלשלאות של ברזל והותרו בדרך הזה מהדעות כל הספקות שהעירותי בזה הדרוש.

Abarbanel Bereshit 45אברבנאל בראשית מ״ה

ואחרי ההקדמות האלה כלם אומר שכבר חשבו אנשים שמעלת יוסף במצרים תיוחס אל מכירת אחיו אותו במקרה והזדמן טוב. ויראה שזהו דעת הרב המורה פמ"ח ח"ב והיו כפי זה אחי יוסף ראוים לעונש גדול כי מה שנמשך מהטוב ממעשיהם במקרה לא יצילם מעון ויש להפלא אם כן איך לא הודיענו הכתוב שהאשימם אביהם על זה אם היה מידעו כפי דעת חז"ל וכפי הנראה מהדעת שראוי היה שישאל יעקב את יוסף את כל התלאה אשר מצאתהו ושהוא יגיד לו האמת כלו ועכ"פ היה להם לענות נפשם בצום בכי על פשעם ועל חטאתם והם היו אנשים רשומים ראשי שבטי ישראל ואיך בא הספור הזה המגונה שעשו בתורה מבלי שיזכור שהוכיחם עליו הש"י ולא אביהם וכבר כתבו אנשים שרחוק שנאמין מה שביארתי בפרשה ההיא היה דבר י"י על אברם שעל העון ההוא באו לגלות מצרים כי איך יענשו הבנים בעון אביהם ויותר רחוק מה שאז"ל ששעיר ר"ח היה נקרב על זה. והגדיל הרב המורה הטעם הזה בפ"ח ח"ג. ולכן מה שראוי שיאמר בזה הוא שמכירת יוסף היתה מסובבת מהש"י בהשגחתו עליו שיעלה לגדולה הזאת ויותר בהשגיחו על בני ישראל כמ"ש להחיות עם רב לפליטה גדולה ואם לענין הגלות והגאולה ולכן אחיו לא היו ראוים לעונש כלל כי עם היות האדם בחיריי במעשיו הנה לפעמים יטה האל יתברך בחירתו כמ"ש (שם) לכל אשר יחפוץ יטנו אמנם היה ראוים לעונש מה מצד מחשבתם בעצמם כי היו שונאים אותו ומקנאין בו ומגלגלי' חובה ע"י חייב וכאשר נמצא בהם סכנה בשנאת' אותו הגיע הקדוש ברוך הוא רצונם אל שימכרוהו להשלי' עצתו כמ"ש להשלים עצה עמוקה וכו' ולזה לא הוכיחם עליו ית' ולא האשימם יעקב אביהם ולא יוסף ג"כ כי ראוי שהכל היה מפעלות אלהים ולכן נזכר הפועל ההוא בתורה מבלי תוכחה עליו וזהו מ"ש יוסף לאחיו ועתה אל תעצבו כי הנה ביאר אליהם שלא היה המעשה אשר עשו ומה שנמשך ממנו דבר נמשך ע"צ הקרי ומפאת ההזדמן כי בהיות שמצאנו בזה סבה עצמית והוא האל ששלחו לפניהם אין ראוי ליחסו למקרה כי אם לאותה סבה אלהית.

Abarbanel Commentary on Haggadah Shel Pesachאברבנאל זבח פסח "ברוך שומר״, דרך ג׳

הדרך השלישי הוא דרך הבחירה, וענינו שלא ירדו השבטים למצרים בשביל העונש, ולא היו מוכרחים לבא שמה מצד הגזירה העליונה לתכלית טובתם, אלא שהיו המעשים כולם בחיריים, היינו כי בבחירתם ורצונם החפשי מכרו את יוסף, וזו היא הסבה הראשונה מהסבות הפועלות לרדתם שמה, כמו שאמרו חז"ל שעל ידי זה נתגלגלו הדברים וירדו למצרים, וזה טעם ארמי אובד אבי וירד מצרימה שהוא מעצמו ירד שם, וכן שלח משה לומר למלך אדום וירדו אבותינו מצרימה, ואמר ג"כ בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה ולא אמר שהוליכם ה' שמה כמו שאמר שהביאם אל הארץ, וכן אמר יהושע, ויעקב ובניו ירדו מצרימה לפי שהם מעצמם ובחירתם ירדו שמה. ומה שאמר הקב"ה ליעקב אל תירא מרדה מצרימה, היה רשות שנתן לו לא שצוהו לרדת בשום פנים. ולפ"ז הדרך מה שאמר ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ת' שנה, היא הודעה מה שיהיה בזמנים העתידים, ולזה כי גר יהיה זרעך ולא אמר אתן את זרעך או אשים אותם, כי הם ברצונם ובבחירתם עקרו שור וירדו למצרים ונטבעו בגלות, והשי"ת ברוב חסדיו שמר להם הבטחת אברהם לנקום נקמתם מאויביהם ולהוציאם מעבדות לחירות ולתת להם את ארץ כנען לנחלה. ולפיכך אמר המגיד ברוך שומר הבטחתו לישראל, שהקב"ה מחשב את הקץ ר"ל שהיה הגלות מפאת ישראל ובחירתם והגאולה ממנה יתעלה. הנה בכל אחד משלשה דרכים האלה בתארו הספיקות אשר בשער ל"ח, ל"ט מ' ובשער מ"א.

Sforno Introduction to the Torahספורנו הקדמה לתורה

וסיפר בספרו השני כי מאז החל זרע ישראל לחלק ברית אבותם במצרים כאשר העיד יחזקאל באמרו וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי איש שקוצי עיניו לא השליכו ואת גלולי מצרים לא עזבו ואומר לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים. היו לעבדים בפרך עד אשר שבו קצתם והתפללו ומלאך פניו הושיעם. וסיפר ראשונה כי כאשר חפץ ביקרם דבר אליהם פנים בפנים ובזה זכו אל עדי רוחני וזולתו בהר חורב. והמה מרו והתנצלו את עדים וסלקו שכינה מאתם. וסיפר שנית כי בכל זאת לא חדל האל ית' לתקן עניינם באופן מה לשכנו בתוכם וצוה על מלאכת המשכן וכלים ותקון כהנים לעבודתם ובזה השיב שכינתו לתוכם אחר תכלית הקלקול והיאוש. ובכן סיים ספרו השני.

Sforno Bereshit 15:13ספורנו בראשית ט״ו:י״ג

ידוע תדע. הודיע סבת אחור ירושת הבנים והיא "כי לא שלם עון האמורי" (פסוק טז), כי לא יצדק לגרש גוי מארצו עד שתתמלא סאתו. אמר אם כן "ידוע תדע" שאף על פי שאני נשבע לתת הארץ לבניך לא יהיה זה מיד – "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם" עד אותו הזמן שישלם בו עון האמורי, ועם זה הגיד קורות השעבוד והענוי העתידים אז לקצת דורות מזרעו בסבלותם. כי אמנם זה לא קרה להם בדורות הצדיקים, שכל זמן שהאחד מן השבטים קיים לא התחיל השעבוד, אבל קרה כאשר העוו את דרכם, כמו שהעיד הנביא באמרו "וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי, איש שקוצי עיניהם לא השליכו, ואת גלולי מצרים לא עזבו, ואומר לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים, ואעש למען שמי" (יחזקאל כ, ח-ט). וכל זה הגיד למען ידע דור אחרון בקבלה כי דבר ה' הוא, ולא ייחסו הדבר לזולתו, כענין הנביא באמרו "ואגיד לך מאז, בטרם תבא השמעתיך, פן תאמר עצבי עשם" (ישעיהו מח, ה).

Sforno Bereshit 46:3ספורנו בראשית מ״ו:ג׳

אנכי האל אלהי אביך. אני הוא שאמרתי לאביך אל תרד מצרימה אני הוא שאומר אליך אל תירא מרדה מצרימה אתה וזה כי לגוי גדול אשימך שם כי אמנם אם היו בניך יושבים פה היו מתחתנים בכנענים ומתערבים עמהם אבל במצרים לא יקרה זה כי לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם ובכן יהיו לגוי נבדל כאמרם רז"ל ויהי שם לגוי (דברים כו, ה) מלמד שהיו מצויינים שם (ספרי שם).

SfornoShemot1-14ספורנו שמות א׳:י״ד

וימררו את חייהם. כאשר הוסיפו לחטוא בדעות ובמעשים, כמו שהעיד הנביא באמרו וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי, איש שקוצי עיניהם לא השליכו, ואת גלולי מצרים לא עזבו, ואומר לשפוך חמתי עליהם, לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים (יחזקאל כ, ח) וכן היתה יד צריהם עליהם הלוך וקשה.

Alshikh Bereshit 15:13אלשיך בראשית ט״ו:י״ג

ומה שהפסיק באומרו ידוע תדע כו', בין הוראת המלכיות להוראת גיהנם, הלא הוא כי זה דרכו יתברך לבלתי החליט הרע העתיד, על דבר חפשיות הבחירה. כי אפשר יבחרו בטוב ותבטל הרעה. ואילו לא יזכיר רק ענין הצרה העתידה יהיו מוכרחים במעשיהם, כי גם שאין הידיעה מכרעת, הדבור מכריח כמפורש אצלנו. על כן אמר לו הוא יתברך הנני שם לפניך ארבעה גליות כו' שתבחר בם, ואמר לו הנה גם שעבוד זה אינו מחוייב, כי אפשר יהיה להם חירות משעבודיהם בטוב בחירתם. והוא כי הנה כתוב אצלנו בטעם גלות מצרים, כי רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לתת להם התורה, אשר על ידה יהיה להם חירות משעבוד מלכיות. אשר לינתן לישראל לא היה אפשר, אם לא שתפסק זוהמתן - כאשר הארכנו במקומו - שעל ידי כן זכו ישראל להנבא פנים בפנים בהקיץ לשמוע מפיו יתברך תורה בסיני. והנה זוהמת נחש לא היה כח ליפסק אם לא באלף דור, כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה כח ד) דבר צוה לאלף דור זו תורה. אלא שהוא יתברך חשב מחשבות, להתם חלאת הזוהמא ההיא בכ"ו דורות, על ידי אופן לידת יצחק וגירותו וגירות יעקב, ואחר כך בכור הברזל במצרים, כמצרף כסף בתוך הכור עד הגו סגים מכסף, כמפורש פרשת תולדות. וכן היה, כי נכנעה ותמרק הזוהמא, וכאשר נטהר והיה כסף צרוף יצא ממצרים ואשר היה סיגי הזוהמה פירשו ומתו בימי החשך, ולא יצאו רק אחד מחמשה או למאן דאמר מחמשים או מחמש מאות או מחמש אלפים. והיוצאים קנו מעלה גדולה וריווח עצום, כי הותכה זוהמתן עד גדר שבמעט ימים שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן לגמרי, ויוכנו לשמוע מפיו יתברך תורה, ככתוב אצלנו פרשת שמות, ואמרנו שהוא טעם לגלות מצרים.

Gevurot Hashem 9מהר״ל גבורות השם ט׳

אחר שכבר בארנו מענין המראה הזה הגדול והנורא, יש לך להתבונן בדבר הזה שאמר הכתוב (בראשית ט"ו) ידוע תדע כי גר יהיה זרעך ועבדום וענו אותם, על מה חרי האף הגדול הזה שהיה אומר לו הקדוש ברוך הוא כך. והנה הרמב"ן ז"ל נתן טעם לדבר, מפני שהיה אברהם מביא את שרה בנסיון גדול שאמר אחותי היא ולקחה פרעה על ידי זה, בשביל זה הביא הקדוש ברוך הוא את זרעו במצרים גם כן. וכמו שהביא על פרעה נגעים גדולים כך הביא הקדוש ברוך הוא על מצרים נגעים גדולים, וכמו ששלח פרעה את אברהם במתנות רבות כך יצאו ישראל ברכוש גדול, אלו הן דברי הרמב"ן ז"ל. וכבר הקשו עליו קושיות עד שנעקר פירושו מכל וכל, שהרי אחר שנגזר הגלות עליו חזר אברהם כשהלך לגרר ואמר אחותי היא, ואיך יתכן זה שאחר שחטא וענש אותו עונש גדול יחזור לחטא, חלילה לומר כך. ועוד יצחק שאמר גם כן אחותי היא למה עשה זה אחר שאברהם נענש איך יחטא הוא עוד. ויש אחרים מן האחרונים שהוציאו מלבם עוד דבר אחר, שאמרו שחטא הגלות היה בחטא השבטים במכירת יוסף, ואף יוסף חטא מפני שעל ידו היתה המכירה, שיוסף גרם זה שאם לא הביא דבה אל אביו לא אירע זה, ומפני שעל ידי צאן היתה המכירה כדכתיב (שם ל"ב) וילכו לרעות צאן אביהם בשכם ולפיכך על ידי צאן ירדו למצרים כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך וגו', אלו דברים אשר אמרו קצת מן אחרונים. ודברים אלו הם דומים לצורה המצוירת על הכותל, אשר המצייר מיפה אותה ובשרד יתאר אותה, עד שכאשר יראה הרואה מרחוק יאמר שיש בה רוח חיים, וכשקרב אליה הנה הוא דבר צבוע, וכל רוח אין בו כך הם אלו הפירושים. כי כאשר האדם ידקדק בזה לומר שישראל באו בגלות בשביל מכירת יוסף, ימצא שזה הפך משמעות הכתוב, שהקדוש ברוך הוא אמר לו לאברהם קודם לידת השבטים ידוע תדע כי גר יהיה זרעך ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, וכל מי שיש לו עינים לראות יראה, כי סבת המכירה כדי שיבא לירידת מצרים, שכן דרשו במקומות הרבה וישלחהו מעמק חברון מעצה עמוקה של צדיק הקבור בחברון שנאמר לו כי גר יהיה זרעך, והנה היה השעבוד של מצרים סבה למכירה לא שתהא המכירה סבה לשיעבוד. והתפארו שמצאו סבה בענין הגלות יותר ממה שנאמר בכל דברי רבותינו ז"ל אשר נביא את דברי חכמתם אח"כ. ויש מן המפרשים והוא יותר קרוב, שאמר שלא היה זה בשום חטא אלא בשביל יסורים של אהבה, לכך הביא הקדוש ברוך הוא על ישראל גלות לנקות את ישראל ולזכות ישראל במה שזכו, כך יש לפרש. אך שזה אין נראה גם כן, שאלו היה העונש דור אחד בלבד ואותו הדור יצאו, יש לומר שהקדוש ברוך הוא מביא יסורים על בני אדם כדי לזכותם, אבל מצאנו כי דור רביעי ישובו הנה והרבה מתו בגלות, איך תאמר שהיו יסורים של אהבה כדי למרק אותם שיזכו למעלה הגדולה כיון שמתו בגלות ובצרתם. ועתה אשוב אל דברי חכמים הנאהבים והנעימים הברורים המיוסדים על אדני החכמה. בפרק ארבע נדרים (נדרים ל"ב ע"א) אמר ר' אבהו מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו מאתים ועשר שנים מפני שעשה אנגריא בת"ח שנאמר וירק חניכיו ילידי ביתו. ושמואל אמר מפני שהפריז על מדותיו של הקדוש ברוך הוא שאמר במה אדע. ור' יוחנן אמר שהפריז על מדותיו של הקדוש ברוך הוא מלבוא גרים תחת כנפי שכינה שנאמר תן לי הנפש והרכוש קח לך. הרי ג' דעות בענין זה וכולם תלו הדבר בחטא, ודוקא בחטא אברהם. מפני כי כבר אמרנו לך כי מן השורש והעיקר נמשך הכל, שאם נמצא חסרון בשורש ימשך החסרון גם כן אל הנמשכים ממנו. לפיכך דעתם ז"ל גם כן כי במראה הזה הראה הקדוש ברוך הוא לאברהם הכל כי הוא היה שורש הכל, ולכן נרמז בזה כל הגליות לא גלות מצרים בלבד אלא אף שיעבוד כל המלכיות, כמו שדרשו ז"ל (בראשית רבה פ' מ"ד) וגם לרבות שיעבוד שאר מלכיות. והדין עמהם כמו שהראה הקדוש ברוך הוא לאברהם שיעבוד מצרים כך הראה לו שיעבוד כל המלכיות, כי הכל הוא נמשך מן השורש והראה לו כל אשר ימשך לזרעו. לכך דעתם ז"ל גם כן שהיה חטא נמצא באברהם שהוא השורש ובשביל כך נמצא העונש בזרעו. ומה שהקשה כי איך איפשר שיהיה אברהם נענש, והרי באברהם נאמר (שם) בשיבה טובה תקבר ולא תראה כל אלה, ואיך נאמר שהחוטא ימות בשיבה טובה וישאר החטא לבניו שלא חטאו. קושיא זאת הקשה המפרש הנזכר על דברי חכמים ולא ידע כי בנפשו דבר. כי לפירושו יקשה זה, כי נתן טעם מפני שחטאו בני יעקב במכירת אחיהם וראוי לומר כפא דחט נגרא נשרף חרדלא (פסחים כ"ח ע"א), והרי לא היו השבטים חיים.

Ma'asei Hashem, Ma'asei Mitzrayim 1מעשי ה׳, מעשי מצרים א׳

‫ ובכן אבא אל ענין השעבוד והלחץ המופלג אשר נשתעבדו במצרים, כי יפלא מאד בחק המשפט האלהי המפורסם לכל היותו על צד הצדק והיושר המוחלט היאך יתכן שיצאה גזרה מלפניו יתב' שישתעבדו אבותינו במצרים על לא חמס בכפיהם. והנה רז"ל פ"ד דנדרים נחלקו על מה נענש אברהם שנשתעבדו שם בניו, וז"ל המאמר שם א"ר אבהו מפני מה נענש אברהם ונשתעבדו בניו במצרים רד"ו שנה מפני שעשה אנגריא בת"ח שנאמר וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות וירדוף עד דן, ר' שמואל בר נחמני אמר מפני שהפריז על מדותיו של הקב"ה שנאמר במה אדע כי אירשנה, ר' יוחנן אמר מפני שהפריש בני אדם מלבא תחת כנפי השכינה שנא' תן לי הנפש והרכוש קח לך, עכ"ל מאמרם ז"ל. והנה בהשקפה ראשונה במאמרם זה יראה ששעבוד מצרים היה לסבת חטאו של אברהם שעליו נענש זרעו באותו השעבוד המופלג. וכבר הביא מדרש רבה סותר לזה אמר ר' פנחס בשם ר' אושעיה רבה אמר הקב"ה לאברהם צא וכבוש הדרך לבניך ע"כ. הרי לך שנגזר על בניו שירדו למצרים קודם שעשה אנגריא וקודם שאמר במה אדע וקודם שנא' תן לי הנפש, שכבר ירידת אברהם למצרים היתה קודם כל אלה, ורבי יוחנן בעצמו שאמר שחטאו של אברהם היה שהפריש בני אדם מלבוא תחת כנפי השכינה הוא בעצמי דרש גבי וישב הים לאיתנו, לתנאו הראשון, תנאי התנה הקב"ה עם הים מששת ימי בראשית שיקרע שנא' יקוו המים ותראה היבשה, שמזה נראה מבואר שירידת בני ישראל במצרים היה דבר נגזר מששת ימי בראשית, ולא יתכן לומר שנגזר קודם, דבר הנמשך לסיבת חטא. וכל זה דרשו להורות על היות ירידת האומה ישראלית למצרים דבר הכרחי ומחוייב להשגת‬ ‫שלמותם כפי הנראה מדבריהם. אבל מדברי מאמרם פ"ד דנדרים יראה בהשקפה ראשונה היות ירידתם לסיבת חטאו ורוע בחירתו של אברהם, אשר מלבד שיפלא מאד מדברי המאמרים הסותרים שהזכרנו שהם סברות הפוכות מן הקצה אל הקצה, שמדברי אלו יראה היותו השעבוד ההוא עונש מוחלט, ולפי המאמרים שהזכרנו יראה היות השעבוד הזה שכר והשגת שלמות מופלג. עוד יפלא שהיאך יתכן לומר שהיה השעבוד הזה לסבת חטאו של אברהם שנענש בכך. ואנחנו עינינו הרואות שבמראה בין הבתרים שנראה הש"י לאברהם באהבה וחיבה נודעת ומפורסמת יתרה על אחת כמה טובה כפולה ומכופלת מתחלתה ועד סופה, שבתחלת המראה תכף אמר לו שכרך הרבה מאד ואנכי מגן לך ובסופה נאמר ביום ההוא כרת ה' ברית את אברם לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת, באופן שכל המראה ההיא היתה דברי אהבה עצומה ויעוד על טובה מופלגת מיועדת לו ולזרעו, והיאך יבשר לו במראה הזאת יעוד רע ומר שעבוד ת' שנה עינוי ולחץ והשלכת‬ בניהם אל היאור ובעבודה קשה ימררו חייהם לסבת חטאו שחטא נגדו יתב', ובשגם יבשרהו בהצלתם ושיעשה להם דין ושיצאו ברכוש גדול בדור רביעי מה נחמה תהיה לאותם הדורות שנולדו בשעבוד ובלחץ ומתו במרירות חייהם. ועוד אם היה השעבוד הזה לסבת חטאו של אברהם ועונש לו היאך לא מצינו האבות כלם שאחד מהם יבקש מאתו ית' לבטל גזרה זאת, ובאמת היום שנגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ הוקבע לדורות עם היות שאחר מ' שנה נכנסו, כ"ש שהיה ראוי יום שנגזר עליהם שירדו למצרים ויהיו בעינוי ולחץ ומרירות חיים ולא נגאלו רק אחרי רד"ו שנה, שהיה ראוי לקובעו לדורות ולהזכירו אפי' שנגאלו. ועוד היאך יסכים הדעת האנושי שבמשפט ה' ישרים צורי ולא עולתה בו יעלה כן שעל שעשה אנגריא יהיו נדונים בניו ת' שנה, וכמה נפשות שנחסרו מצד הלחץ, או מפני החטאים האחרים שהוזכרו במאמר ההוא שודאי נראה שאין שיעורם מספיק להביא [העונש] המופלג ההוא על זרעו זהו מה שיפלא בענין זה. גם יפלא מאד בדברי השלמים ההם בעצמם בפ"ד דנדרים תחלה אומרם מפני מה נענש אברהם ונשתעבדו בניו במצרים רד"ו שנה, שאם היתה הכוונה להשיב על שאלתם זאת ענין החטאים ההם אשר הזכירו, א"כ היה ראוי לומר להם מפני מה נענש אברהם ונגזר על בניו שעבוד במצרים ת' שנה, שעם היות שהקב"ה מיהר את הקץ הלא הגזרה היתה ת' שנה והיה להם להעמיד שאלתם על הגזרה כמו שהודיעו בין הבתרים. ספק ב': אומרם מפני מה נענש אברהם ונשתעבדו בניו במצרים רד"ו שנה, כי היה מספיק אומרם מפני מה נענש אברהם ונשתעבדו מבלי שיזכיר כמה זמן נשתעבדו, אחרי שלא היתה חקירת השלמים ההם בדרוש ההוא על כמות הזמן אשר נשתעבדו, רק על עיקר השעבוד חקרו לדעת מהות חטאו של אברהם. וגם אם נבחר ונקרב לומר שירידת אבותינו למצרים לא היה לסבת חטא כלל, א"כ ראוי לנו לחקור מה זאת החזקת הטובה אשר חוייבנו לו ית' על הוצאתו אותנו משם, והוא המלך במשפט יעמיד ארץ למה לא יציל עשוק מיד עושקו והמוכה מיד מכהו אחרי היותו חף בלי פשע. ועוד ישאר לנו מן הצעקה והתלונה על המצרים על כל אותו הזמן שלחצו אותנו על לא חמס בכפנו. ואמנם בח"ב ממאמרנו זה שנקרא מעשי אבות בפ"ח וט' וי' נתבאר ביאור רחב כל המראה של בין הבתרים וענינה, להורות שכל ענין ירידת בני אברהם למצרים היה מחוייב ומוכרח להשגת שלמות והיא הבשורה הנבחרת מכל הבשורות שנתבשר אברהם במראה ההיא, כי כל מגמת פני אברהם היתה לפרסם אלהותו ית' ושהוא ברא וחדש הכל יש מאין וסילק והכזיב כל שאר האמונות הבטלות, וכל חשקו ותאותו שהש"י ירבה זרע לא היתה רק כדי שע"י זרעו יתפרסם אלהותו ית' ויכלתו והשגחתו בפרטים. וכאשר בשרו השי"ת, שזרעו יהיה עבד ושיגאלם באופן שעל ידם יתפרסם אלהותו, הנה זאת היתה לו בשורה עליונה ומובחרת על כל הבשורות שבישר אותו, שכבר נתבאר שבירידת זרעו למצרים וביציאתם משם נתפרסם אלהותו ויכלתו והשגחתו בפרטים, כמו שנאמר הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי וגו' וכמו שנראה בהדיא מאומרו מצרים כי אני ה' בקרב הארץ על ההשגחה, וכן כי לי כל הארץ על היכולת, וכמו שהנפש לא תשיג השלמות הנצחי רק בהכנסה בגוף העכור השפל, כמו כן האומה הישראלית בכללה לא השיגה שלמותה רק בירידתם אל המקום המטונף ההוא של המצריים אשר כל עניניהם בכחות הטומאה והכשוף, וכאשר הנפש לא תשיג המנוחה והנחלה עד צאתה מן הגוף, כמו כן ישראל לא באו אל המנוחה והנחלה רק אחרי צאתם ממצרים, וכן תמצא שנקראת האומה הישראלית מתחלתה נפש, כי באברהם נאמר הנפש אשר עשו וביעקב נאמר נפש יוצאי ירך יעקב, ורצון השי"ת היה להיותם על שבעים נפש נגד שבעים לשון ושבעים אומות. והנה היותנו מפוזרים בין האומות עד ביאת משיח צדקנו הוא גם כן אל התכלית הנבחר הזה שיתפרסם אלהותו בכל האומות אשר הם מפוזרים שם, ואם גם בזה תמצא אומה שלא נתפרסם אלהותו בכל האומות אשר הם מפוזרים שם, עליהם נאמר שפוך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך, וזה הוא הבטחת הנביא שנאמר עליה ומלאה הארץ דעה את ה'. ואחר שנתבאר מה שנתבאר ממראה בין הבתרים בפרקים הקודמים ח' ט' ויו"ד בחלק ב' הנקרא מעשי אבות, שמכלל הביאור שם יצא לנו שירידת אבותינו למצרים היא היתה לאברהם לבשורה אמתית ומופלגת ושלא היתה ח"ו לסיבת חטא. עתה אבא לפירוש המאמר פ"ד דנדרים וישוב הספקות שנתעוררנו בו. והוא שהשלמים ההם לא נחלקו לומר על עונש מה היה השעבוד, כי השעבוד לדעת כלם היה להגעת השלמות לאומה ישראלית ובשורתה לאברהם עליונה ומשובחת על כל הבשורות, אבל לפי שנאמר לו כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ת' שנה, שהמובן מזה היה אמנם שבין מה שיהיו בארץ לא להם ובין מה שיהיו בעבודה וענוי שיהיה ת' שנה, על כן שאלו השלמים ההם שאם כן היה ראוי שיהיו בגלות ר' שנה ובענוי ר' שנה, כמו שהכותב שטר מתנה סתם לשנים חולקים בשוה, כמו כן היה ראוי ליחלק הת' שנה לשנים בשיווי, חצים בגלות בארץ לא להם וחציים בעבודה וענוי, וזו היתה שאלת השלמים ההם למה נענש אברהם ונשתעבדו רד"ו שנים שלא היה להם להשתעבד רק ר'. ועל זה השיבו השלמים ההם כל אחד לפי דעתו לתת טעם למה נתוספו י' שנים לשעבוד, ובזה נתישבו הספקות כלם שנתעוררנו במאמרם זה.

Keli Yekar Bereshit 15:8כלי יקר בראשית ט״ו:ח׳

במה אדע כי אירשנה. חז"ל אמרו (נדרים לב א) בעבור שאמר אברם במה אדע נענש בידוע תדע. והשכל ימאן לקבל דרוש זה שיסבלו בניו עונש גדול כזה בעבור האות ששאל אברם, ואברם עצמו לא קיבל שום עונש ושיני בניו תקהינה. על כן לבי אומר וגומר שגלות מצרים היו לו סיבות אחרות ונחלקו בו חז"ל ותמצא כל הדעות במהר"י אברבנאל כי ידו קבצם, הן קצרה אורך היריעה האחת מלהעלות עליה כל הדעות ההם, אך שבעל מדרש זה קשה לו, יהיה הטעם אל הגלות מה שיהיה, למה זה הגיד הקדוש ברוך הוא בשורה רעה זו לאברם לצערו בחנם. על זה אמר שבעוון במה אדע שרצה לידע דבר שלא היה בו צורך לידע, כי מה לו לבקש אות על דבר ה', על כן נענש בידוע תדע שהודיעו הקדוש ברוך הוא דבר לצערו וזה גם כן מדה כנגד מדה.

Keli Yekar Bereshit 47:27כלי יקר בראשית מ״ז:כ״ז

וישב ישראל בארץ גושן וגו' – כל פסוק זה באשמת בני ישראל הוא מדבר כי הקדוש ברוך הוא גזר עליהם כי גר יהיה זרעך, והמה ביקשו להיות תושבים במקום שנגזר עליהם גרות, כמו שדרשו אצל יעקב (בראשית רבה פד ג) וישב יעקב ביקש לישב בשלוה קפצה עליו רוגזו של יוסף וכו', הפסוק מאשימם על ישיבה זו שביקשו אחוזה בארץ לא להם, ולא כך אמרו אל פרעה לגור בארץ באנו, מלמד שמתחילה לא ירדו להשתקע שמה אלא לגור כמדייר בי דיירא ועכשיו חזרו מדבריהם, וכל כך נשתקעו שמה עד שלא רצו לצאת ממצרים, עד שהוצרך הקדוש ברוך הוא להוציאם משם ביד חזקה, ואותן שלא רצו לצאת מתו בשלושת ימי אפילה.

Keli Yekar Shemot 12:40כלי יקר שמות י״ב:מ׳

שלושים שנה וארבע מאות שנה – פירש רש"י שמנה מזמן ברית בין הבתרים. ומהר"י אברבנאל פירש שנתוספו להם שלושים שנה בחטאם, כי היו ישראל במצרים רעים וחטאים, כמו שנאמר ביחזקאל (כ':ה'-ז') ואודע להם בארץ מצרים וגו', ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו. ולי נראה להוסיף ולומר שתוספת זמן זה בא להם לפי שרבים המה עמי הארץ אשר לא רצו לצאת כלל ממצרים שהרי בעבור זה מתו ארבעה חלקים בשלושת ימי אפילה, וראיה לזה מהא שנאמר ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים, כל אריכות זה למה לי כי היה לו לומר ומושב בני ישראל בארץ מצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה, אלא שרצה לומר שהקב"ה אמר לאברהם כי גר יהיה זרעך גרים ולא תושבים, והמה לשואה יבקשו להיות תושבים בארץ ולא לצאת משם, זה שאמר אשר ישבו במצרים רצה לומר אותן בני ישראל אשר ישבו להם ישיבה של קבע כתושבים בארץ מצרים המה גרמו אל מספר שלושים שנה וארבע מאות שנה, כי בעבורם נתארך הקץ עד שלבסוף נתרצו לצאת חלק חמישי לפחות, ויובן מזה שלא היתה ישיבתם שמה ארבע מאות ושלושים שנה אלא ישיבתם שמה כתושבים גרם מספר ארבע מאות ושלושים.

Keli Yekar Vayikra 18:3כלי יקר ויקרא י״ח:ג׳

ומדלא ערבינהו ואמר שתי פעמים לא תעשו, נוכל לומר שפירט כל עוון בפני עצמו והכתוב מאשים את ישראל על אשר ביקשו לישב ישיבה של קבע במצרים כמו שפירשתי למעלה סוף פרשת ויגש (בראשית מז כז) על פסוק וישב ישראל בארץ גושן, שבאשמת ישראל ידבר והאשימם אלהים על שביקשו לישב ישיבה של קבע במקום אשר אמר אלהים להם כי יהיו שמה גרים ולא תושבים, וכל זה עשו בעבור שהיו אדוקים בגלולי מצרים כמו שנאמר ביחזקאל (כ ה - ח) ואודע להם בארץ מצרים וגו' וימרו בי וגו' ואת גלולי מצרים לא עזבו וגו', וכן פירש רש"י בפרשת בא (שמות י כב) שהיו באותו דור רשעים שלא רצו לצאת ממצרים ומתו בשלושת ימי אפילה. ועל זה נאמר כאן כמעשה ארץ מצרים כאותו מעשה שעשיתם בארץ מצרים ומהו המעשה הרע אשר עשיתם אשר ישבתם בה שבקשתם בה ישיבה של קבע מצד שחשקה נפשכם בגלוליהם ובשיקוציהם נפשם חפצה, לא תעשו עוד כאלה לבקש ישיבה של קבע בין עם סורר ההולכים בדרך לא טוב פן תלמדו ממעשיהם כי כן קרה לכם במצרים.

Minchah Belulah Bereshit 15:13מנחה בלולה בראשית ט״ו:י״ג

יהיה זרעך. הראוי לירש אותך ולא ישמעאל, כי היורש האמיתי עליו לפרוע חיובי אביו. ומה שלא התפלל אברהם על זרעו כמו שעשה בסדום, שידע שמכאן יזכו בניו למעלות התורה כהונה ומלכות, כי אם לא ירדו מצרימה שנתנסו בכור הברזל והגרות לא היו ראויים לאותן המעלות.

R. S.R. Hirsch Bereshit 45:11רש״ר הירש בראשית מ״ה:י״א

בפסוקים אלה חוזר יוסף ומצביע בפני אחיו כמה פעמים על כך שכל שרשרת המאורעות הזאת הייתה בעליל מעשה ידי ההשגחה העליונה. ואכן, קשה למצוא סיפור נוסף המראה באופן כה בהיר ומחייב את דרכי ההשגחה. זהו הפירוש החי והעז ביותר לאותו מאמר עמוק של חכמת שלמה: ״רַב מְחוֹלֵל־כֹּל וְשֹׂכֵר כְּסִיל וְשֹׂכֵר עֹבְרִים״ (משלי כו, י). ה״רב״ – רבון כל העולמים, ״מחולל״ ומוליד את כל הנמצאים מתוך ההתחלות הקטנות ביותר, וגורם להם לצמוח מתוך השתילים הזעירים, בין אם הם גשמיים ובין חברתיים. הוא זה שגורם לכל דבר שייוולד, ומתוך כך שוכר לעבודתו גם כסילים ועוברי עבירה. הכסילות והחטא אף הם משרתים את מטרותיו, ללא ידיעתם ושלא מרצונם. בסיפור הזה החוטים המקשרים הינם גלויים, במאורעות אחרים הם אינם גלויים. אך מהסיפור המסוים הזה נוכל ללמוד את דרכי ה׳. על ידי ״משקל שני סלעים מילת״ שנתן יעקב ברקמה שבכתונת יוסף, כמאמר חז״ל (שבת י:), בא קיומה של ברית בין הבתרים. בכנען, לא הייתה משפחת יעקב נעשית לאומה. כאשר המשפחה הייתה גדלה, הם היו מתערבים ונטמעים באוכלוסיה הסובבת אותם. בכדי להיות לעם ולא להתבולל, היה עליהם לבוא אל תוך אומה אשר עצם מהותה היה מנוגד לכלל האופי היהודי ותכונותיו – אומה זו הייתה מצרים. בדומה לכך, הקנאות הדתית העיוורת שגרמה ליצירת הגטאות שימשה ככלי ביד ה׳ להרחיקנו מתרבות החטאים של ימי הביניים, כדי שנטפח את האושר של חיי המשפחה ואת רוח המשפחה והקהילה בתוך חוגנו הצר. משום כך אומר יוסף שכדי שיובטח לנו מחוז נפרד במצרים כקרקע להתפתחותנו, היה על אחד מאיתנו ללכת לפני השאר, ולהיות ל״אב״ לפרעה ולמושל הארץ. וכדי שאף מצרי לא יוכל לומר לעברים שאינם שייכים לכאן, כיון שלא נולדו במקום הזה! לכן היה על כל המצרים לעזוב את אדמת מולדתם, ולהפוך בעצמם לזרים בארץ אותה יְעַבְּדוּ לאחר מכן. כך גם בגלותנו הנוכחית. עוד לפני שהתחילו צאצאי יעקב את נדידתם הגדולה לעבר פיזורם בין עמי אירופה, כבר מילאה נדידת העמים הבלתי רגילה ורבת החשיבות כמעט כל חלק מאירופה בזרים. משום כך, היה אפשר להשיב לצו הגירוש של אי־הסובלנות הגרמנית: ״חזרו לפלסטינה, למקום אליו אתם שייכים!״, בשאלה שאין עליה תשובה: ״וכי אבותיכם היו ילידי המקום הזה?!״ בסופו של דבר, בין הגלות הראשונה [נדידת יעקב ומשפחתו למצרים] ובין הגלות האחרונה [חורבן הבית השני], נגרמו מקנאה ושנאת חינם. והכור המצרף של הגלות, דרך ייסורי העינוי, זיכך וטיהר את כל חלקי עמנו, ופיתח בהם תחושה של שוויון ואחווה.

Malbim Bereshit 15:13מלבי״ם בראשית ט״ו:י״ג

ויאמר לאברם, הודיע לו שכמו שבאיש הפרטי יעברו עליו בנעוריו כמה יסורים ומכאובים, אם בעת הולדו אם אח"כ מצמיחת השנים והחלאים הנקרים בילדים, למען יזכך חומרם וירגישו אור נפשם כמ"ש בחובה"ל כן האומה אשר בחר ה' לסגולתו שם אותה תחלה בכור הברזל לצרף סיגי החומר ולזככה ולטהרה ע"י עוני ומכאובות, (וכמ"ש באורך בס' ישעיה סי' כח, עמש"ש ויסרו למשפט אלהיו יורנו), הודיע לו כי דור בניו טרם יזכו אל המדרגה הזאת שיהיו כולם לב וסגולה והעם אשר ידבק בם הענין האלהי, ידוכא חומרם ע"י קושי השעבוד וכור עוני, וזה יהיה בג' מדרגות, שתחלה גר יהיה זרעך, וזה התחיל תיכף בלדת יצחק, שהיה גר בארץ לא לו, [ותפס הלשון בארץ לא להם, שיש בו ב' פירושים, אם שהוא לא להם לבני אברהם, שאף שא"ל לזרעך אתן את הארץ עדן לא החזיקו בה, ואם נחשב שזה כאילו החזיקו בה הוא ארץ לא להם של הכנעני היושב בה. וכן ארץ מצרים, היה לא להם לישראל ולא להם להמצריים כי מכרו את ארצם לפרעה] ואח"כ ועבדום שזה התחיל משמת יוסף ואחיו ששמו עליו שרי מסים, ואח"כ וענו אותם וזה התחיל משנולדה מרים, ובין כולם ימשך ארבע מאות שנה. והנה הגר יכנע כח חפשיות דמיונו שרמז בעגלה משולשת, וישא מרום עיניו ושכלו אל אלהי אביו, והעבד יכנע כח המתעורר שלו, כי לא יתאוה אל הקנינים והעושר והמשרה כי הוא וכל אשר לו קנין אדוניו, ויבתר בתוך את העז המשולשת, והמעונה יבטל כח תאותו המרומז באיל משולש. והנה בגרות ועבדות יחס הדבר אל זרעו, שהם מעצמם היו גרים והם מעצמם עבדו את המצריים, וע"כ כתוב ועבדום ולא כתוב ועבדו בם או והעבידום שיסוב על המצריים, כי תחלת העבודה לתת מס היה בהסכמתם. אבל הענוי היה בעל כרחם וזה מיחס אל המצרים.

Netziv Harchev Davar Bereshit 15:14נצי״ב הרחב דבר בראשית ט״ו:י״ד

וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי. לא מיבעי אם ישתמשו או ירעו להם גוי אשר לא נגזר אשר יעבודו בגזרת הבורא ית' מ"מ דן אנכי אם שיעבדו אותם ודאי יהיו נענשים ע"ז. אלא אפי' הגוי העבידום במדה יתירה יותר מכדי עבודה הרגילה (והיינו שנמשלו ישראל לקודש כדכתיב מוקש אדם ילע קודש. וכבר דרשו חז"ל בסנהדרין דנ"ח ב' על הסוטר לועו של ישראל כו'. אמנם לפי הפשט נמשלו כמו קודש דאע"ג שיש רדות כ"פ לאכול קודש מ"מ יש ליזהר באכילתם שלא יאכלום בלועו כדרך רעבתן שלא בד"א ובכבוד. כך המשתעבד בישראל עליו לדעת עם מי הוא משתעבד ולהיות נזהר בהם וכן הקדים ירמיה הנביא עונש אוה"ע שהרעו לישראל ואמר קדש ישראל לה' וגו' כל אכליו יאשמו. וע"ע מש"כ בשירת האזינו בפסוק כי ידין ה' עמו. והנה בעל הגדה כשבא למקרא זה אמר ברוך שומר הבטחתו לישראל שחשב את הקץ לעשות כמו שאמר לא"א בברית בה"ב שנא' ויאמר לאברם וגו'. וביארו המפרשים שחשב ד' מאות שנה באופן שיכלו אחר רד"ו שנה. אין סובל הלשון שחשב את הקץ לעשות כמו שאמר לא"א. ועוד סידר המגיד והיא שעמדה לאבותינו ולנו שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו אלא בכל דור כו' צא ולמד מה ביקש לבן כו' ולפי הבנת המפרשים דהבטחה על הגאולה בזה המקרא מיירי אין מובן היאך משמע בזה המקרא פתח תקוה לכל דור. והלא ואח"כ יצאו ברכוש גדול ודאי אינו אלא במצרים. והדרש וגם את הגוי על כל אוה"ע אינו מבואר כ"כ. עוד יש להבין לפי"ז הא דקאמר צא ולמד וגו' מה יש לנו ללמוד מלבן. הלא זאת ידוע לנו בבירור שבכמה דורות עמדו עלינו לכלותינו אלא שהקב"ה מצילנו ומה יוסיף לנו אם נלמוד שגם לבן ביקש לעקור שם ישראל. אלא עיקר הביאור בכ"ז. שהמגיד הבין בדבר ה' כי גר יהיה זרעך הבטחה ג"כ. היינו שלא ישתקעו ח"ו מרוב צרות להיות ככל האומה שהוא בא בה. למען לא יסבלו עוד כ"כ. עוד זאת הוא גלוי דעת ה' שכך רצונו שנהיה גרים דוקא ולא נבקש בטוב לנו בין הגוים להשתוות להם ולהיות כתושבים. וכמו שאמרו בני יעקב בבואם לפרעה לגור בארץ באנו והדרש שלא ירדו להשתקע. ואין הכונה שעלה בדעתם לשוב אחר הרעב. דאאל"כ שהרי אמר ה' ואנכי אעלך וגו' אלא הכונה שאין רצונם להיות כאזרחי הארץ אלא להיות כגרים. והנה על ההבטחה שלא ישתקעו מרוב צרות אמר המגיד דבשביל זה חשב הקב"ה את הקץ שיכלה ברד"ו שנה היינו כדי לעשות כמו שאמר לא"א כי גר יהיה זרעך. וכיון שראה ה' שעוד מעט ישתקעו ח"ו ע"כ היה חפזון דשכינה להוציאם. וע"ד גלוי דעת ה' שמרוב טובה לא נבקש להיות כאזרחים וכמו שיבואר להלן שהכל הוא לתכלית לשבת בדד והוא עין יעקב וזהו רצון ה'. כדכתיב וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב. ואלו היו ישראל מקבלים עליהם רצון ה' בזה לא היו אוה"ע שונאים אותם וכמו שאמר בלעם הן עם לבדד ישכון וכמו שיבואר במקומו. אבל כאשר טבע אנשים להיות מעורב עם העם ששוכן בקרבו ולהשתוות להם בכל האפשר וכמו שהיה במצרים שפסקו למול מזה הטעם שאמרו נהיה כמצרים כמבואר בש"ר פ"א. וזה גרם שהפך הקב"ה לב מצרים לשנוא אותם וכמאמר בלעם ובגוים לא יתחשב. וכמו שביארנו במקומו. כשהוא מתערב עם הגוים לא יתחשב כלל וכמו שביארנו ריש פ' שמות ותמלא הארץ אתם ע"ז הכונה. ובזה הגיע ויקם מלך חדש וגו'. וכן הוא בכל דור. וזהו דבר המגיד: "והיא" – זה המאמר כי גר יהיה זרעך "שעמדה לאבותינו ולנו שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו" – באשר אנחנו הולכים נגד רצון ה' להיות דוקא כגרים כי זה הוא נוגע לעיקר תכלית האומה. ובאשר שלפי הנראה בעין דעת אדם הוא להיפך כי בשעה שאנו כאזרחים ונחשבים בקרבם אין עושים לנו רע בפועל כ"כ. ע"ז אמר צא ולמד מה ביקש לבן וגו' הלא לפי הנראה לא ביקש לבן אלא לרמות את יעקב בצאנו או לחמסו. ובל"ז היה נראה טוב לב עמו ובאמת הלא הכתוב מעיד שהוא ביקש לעקור את הכל. ומזה תדע שכן הוא בכל דור, אלא ש"הקב"ה מצילנו מידם" – ופעם נעשה בהשגחה שלא יתגלה הענין, ופעם מתגלה לחוץ.

Netziv Bershit 46:3-4נצי״ב בראשית מ״ו:ג׳-ד׳

(ג) אלהי אביך. כן הוא כאשר התפללת והקרבת זבחים כדי להתברך בשפע פרנסה למעלה מדרך הטבע כמדת יצחק. אבל זה יהי' במצרים כאשר באמת הי' בתחלת בוא יעקב למצרים עלה הנילוס וחדלה גזרת הרעב לרגלו וכן בכל המשך שהיו ישראל במצרים היו מתפרנסים עם רב ועצום בהשגחה נפלאה כדאי' בפ' יוה"כ. ובב"ר שהיתה אשה שואבת חצי מים וחצי דגים ועוד הרבה. וזהו שאמר אל תירא מרדה מצרימה. כמו שביקש יוסף. אלא שסירב יעקב משום שהי' ירא שלא יהא נשקע זרעו בהתערבות האומה של מצרים. ורק בא"י מקום מקודש לעבודת קרבנות וגם מיוחד לחכמת התורה יוסר מכל הארצות יכול להיות משומרת נקודה הישראלית לדור דור. משא"כ במצרים אינו מקום תורה ועבודה אפשר שיהא ח"ו נשקע עין ישראל. וע"ז הבטיחו ה' אל תירא וגו'. כי לגוי גדול אשימך שם. לדרשות חז"ל משמעות גוי גדול שיהיו גוי מצוין בפ"ע. ולא משוקעין מצרים. ולפי הפשט משמעות גוי בכ"מ אומה שיש לה מדינה ומלוכה בפ"ע כמ"ש כ"פ. ובמצרים נעשו מוכשרים לזה וע' מ"ש בס' דברים ל"ב ח'. (ד) ארד עמך. להשגיח עליך ביחוד. ואנכי אעלך גם עלה. שתי עליות היינו עליה חושית שיעלו בשעת גאולה לא"י. וגם עלה עליה רוחנית שביציאת מצרים יעלו במ"ה ובעבודת הקרבנות יותר מאשר היו עוד לפני בואם למצרים. ויסף ישית ידו על עיניך. לא נתבאר תכונת הבטחה זו. הרשב"ם וספורנו פירשו על צרכיו וזה אינו אלא הבטחה קלה. וגם יוסף אמר בעצמו וכלכלתי אותך שם. והראב"ע פי' במותך ואינו מובן ג"כ הלא כל בניו יחיו לפניו ואדרבה יבואר להלן מ"ו ל' שיעקב הוצרך להתפלל שלא ימות יוסף בחייו. אלא יש בזה הבטחה נפלאה לעיקר קיום האומה במצרים ומשמעות עיניך היינו תשוקתו ומדתו המיוחדת שנתן יעקב עיניו ע"ז (כמו דכתיב לא יגרע מצדיק עיניו פי' תשוקתו. וזהו ג"כ כונת מאמרם ז"ל במגילה די"ג. לא יגרע מצדיק עיניו בשכר צניעות שהיתה ברחל זכתה ויצא ממנה שאול. פי' תשוקתו של הצדיק לא תגרע מבניו:) ומבואר בפ' ברכה דעין יעקב היא לשבת בטח בדד. ופי' בטח להיות בשלום ובמדת אהבה בין אדם לחבירו כמדת יעקב בהפלגה כמ"ש לעיל כ"פ וע' לעיל ל"ב כ"ו. ופי' בדד הוא שלא להתערב יותר מן ההכרח עם אוה"ע. כמ"ש לעיל ל"ג ט"ו וי"ח ול"ז א'. וכך הוא רצונו של הקב"ה כמ"ש ריש שירת האזינו בפסוק ה' בדד ינחנו. אבל מדות הללו מסוגלות להיות משמרות אך ע"י תורה ועבודה שהמה מבדילים בין ישראל לעמים וגם אהבת השלום באה ע"י ת"ח המרבים שלום וכאשר ביארנו בפ' ברכה בפסוק וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב וגו' אף שמיו יערפו טל. וא"כ הי' עיקר מקיימי האומה הישראלית ונקודתה שבט לוי ויהודה שבהם הי' עיקר תורה ועבודה אבל במצרים לא נשמר עין יעקב כ"א ע"י יוסף. היינו מדת בטח בא ע"י גמ"ח ובקשת אהבה יתירה של יוסף כמו שאמר יעקב בברכת יוסף כמבואר להלן מ"ט כ"ד. ולענין בדד. השתדל יוסף בכחו לפנות ארץ גושן. ולהושיב את ישראל שם. באשר יבואר עוד. ולא עשה כן אלא כדי שיהיו ישראל בדד. ואע"ג שאח"כ קלקלו ישראל ואמרו נהי' כמצרים כמבואר בש"ר פ"א. שהפרו ברית מילה משום זה הטעם. זה אינו סותר ההבטחה שהרי ע"י בחירה שלהם הופרה כמו שהי' בא"י ג"כ בהמשך הימים אבל ההכנה הית' מתוקנת באופן שלא יהיו מוכרחים לכך.

Netziv Bereshit 46:34נצי״ב בראשית מ״ו:ל״ד

כי תועבת מצרים וגו'. ולא ירצה להושיבכם במקום עיקר הישוב. כך עלה בדעת יוסף לסבב הדבר להגיע לתכלית המבוקש לשבת בדד. אע"ג שיהיה באופן שיהיו אחיו ובית אביו לבוז מחמת זה בעיני פרעה. מ"מ הכל כדאי כדי להגיע לזה התכלית הנחוץ לשמירת קדושת ישראל.

Netziv Shemot 1:7נצי״ב שמות א׳:ז׳

ותמלא הארץ אתם. מהם מיבעי וכן ת"א מנהון. אבל לשון המקרא אותם. בא ללמד דלא ארץ גושן לבד שהי' מיוחד לישראל ומלאה מישראל לבד. אלא אפילו כל א"מ שהי' עיקר ישיבת עם מצרים מ"מ מלאה הארץ את ישראל. ומשמעות אותם עמם. כמש"כ בספר ויקרא י"ז ה' עה"פ וזבחו זבחי שלמים לה' אותם. והיה כל מקום פנוי שמצאו ישראל לקנות ולדור נתישבו שמה. והינו דכתיב במכת בכורות ופסח ה' על הפתח הרי שהיו הרבה בתי ישראל בקרב בתי מצרים. ואע"ג שיבואר להלן ב' כ"ה וג' ז' שפרעה נגש לישראל ולחצם לדור במיצר כדי להשפיל דעתם. מ"מ הי' באופן שנשארו בקרב ערי מצרים בין בתיהם. ובא הכתוב להקדים בזה סיבת שנאת מצרים וגזרת המלכות. ומחשבת חשד מה שלא עלה ע"ד ישראל. כ"ז בא משום שבקשו לצאת מרצון יעקב אביהם שישבו דוקא בארץ גושן כדי שיהיו בדד ונבדל ממצרים כמש"כ בפ' ויגש. אבל הם לא רצו כן. ובש"ר איתא עוד שפסקו למול מזה הטעם שאמרו נהיה כמצרים. דאחר שקבעו דירתם בקרבם מצאו טוב להם להשתוות למצרים ולא יהיו ניכרים שהמה יהודים. ומשום זה ביאר המדרש שהפך ה' לבם לשנוא עמו. וכבר ביארנו בס' בראשית עה"פ כי גר יהיה זרעך וגו' אשר היא הסבה שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו בשביל שאין אנו רוצים להיות כגרים ונבדלים מן האומות.

Netziv Bemidbar 23:9נצי״ב במדבר כ״ג:ט׳

ובשמות רבה פ"א שישראל בגלות מצרים מנעו מן המילה, אמרו נהיה כמצרים. מה עשה הקב"ה? הפך לבם לשנוא עמו. פי' שהן חשבו אשר מאחר שהם בגלות ראוי שלא להיות נבדל מהם, ונעשה להיפך שמצרים בדלו עצמם מישראל.

Nechama Leibowitz, Iyyunim Chadashim BeSefer Shemot pp.12-14נחמה ליבוביץ, עיונים חדשים בספר שמות , עמ׳ 14-12

ואולם תשובה מדויקת יותר לטעם הגלות – גם היא בכוון של משמעות חינוכית – תתגלה לנו אם נעיין בתורה עצמה, באותם הפסוקים שבהם היא מזכירה את גלות מצרים ועבדות מצרים כהנמקה למצוות... בתורה מנומקות המצוות המגינות על העבד בהזכרת החוויה הממשית אשר עברה על האומה עצמה והיא חרותה על לוח לבם, חווית עבדותם והשפלתם. כן בשביתת העבד בשבת... על פי פסוקים אלה ורבים אחרים כמותם אפשר אולי לשער, שזהו טעם גלות מצרים בראשית היווצרות האומה, וזהו טעם שבתם בבית עבדים וטעם גזירת גירות ועינוי לפני מתן תורה ולפני בואם לארץ היעוד – שירגישו הם בבשרם מהי עבדות ומהי השפלה, ומהו היות נתון לחמס ולגזל ולשלטון האדם באדם לרע לו.

Y.M. Immanueli, Sefer Bereshit, pp.484-489י״מ עמנואלי, ספר בראשית, עמ׳ 489-484

סכנה שלישית, חמורה עוד יותר, נשקפת לשבט הקטן, והיא סכנת ההתבוללות. האבות נזהרו מלבוא בברית נישואין עם בנות הכנעני: אברהם הזהיר את עבדו הנאמן: לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי ישב בקרבו (כד, ג). רבקה זעקה: אם לקח יעקב אשה מבנות חת כאלה מבנות הארץ למה לי חיים (כז מו). יצחק הזהיר את יעקב: לא תקח אשה מבנות כנען (כח, א). בדור הרביעי נשתנה משהו בנקודה הרגישה הזאת. בני יעקב שנולדו בחרן לא היו מודעים לבעיית נשואי-תערובת. יהודה, בחיר האחים, לוקח לאשה "בת איש כנען" (לח, ב), ואת שני בניו הוא משיא לבת כנען. אפילו שמעון, אחד הלוחמים הקנאים באנשי שכם, הוא גופא לוקח אשה כנענית. ברשימת יורדי מצרימה נזכרים ששת בני שמעון, הששי שבהם הוא שאול בן הכנענית (מו, י). מידיעה זו נמצאנו למדים, שהאחים שלפו את חרבם מנדנה, אך ורק בגלל האונס, מפני ששכם טימא את אחתום (לד: ה,יג,כז). לולא האונס היו האחים מקבלים את הצעותיו המפתות של חמור. אם יהודה מנהיג האחים (מט, ה), ושמעון הקנאי נהגו כך, סביר החשש שבעקבותיהם ילכו האחים האחרים. הדלת להתבוללות, לטמיעה באוכלוסייה הכנענית פתוחה לעין כול. הבטחת אלוהים על התרבות הזרע – מה יהא עליה? הגענו למבוי סתום. היכן הפתרון מן הדילמה הזאת? מי יראה את הדרך שתביא את ההבטחה לידי התגשמותה המלאה, בלי שיעמוד בסכנה עצם קיומו של המיעוט? יוסף הוא האיש. בידיו הפתרון. הוא אשר תפס את עוצם הבעיה. בעינו חדת הראיה הוא חותר לקראת פתרונה. יש צורך דחוף לעקור את השבט הקטן ממקומו ולהעבירו לארץ אחרת. הארץ האידיאלית היא ארץ מצרים... בעיני המצרי גידול צאן הוא מלאכה בזוייה, המבזה את העוסקים בה: כי תועבת מצרים כל רעה צאן (מו, לד). צורת חיים זו היא ערובה למניעת התנגשויות בין המיעוט לרוב. בניגוד לכנענים השואפים לנשואי תערובת (שכם יוכיח), המצרים יימנעו מכל וכל ממגע ביולוגי עם השבט העברי, כי אפילו אכילת לחם עם העברים היא תועבה למצרים (מג,לב), נשואי תערובת על אחת כמה וכמה. בשניים שונה, איפוא, מצרים מכנען: בעושרה הכלכלי וביחסה השלילי לעברים, וזאת היא מעלתה... יוסף הוא אביהם הרוחני של כל אותם הגיטאות שהקימו אבותינו בשנות גלותם הארוכה. הסתגרותם בחומות הגיטו, התבדלותם בלשונם, בפרנסתם ובסגנון חייהם, מכוונת היתה להמעטת נקודות החיכוך עם הסביבה הזרה ולהבטחת קיומם הלאומי. כך הבין הזוהר את משמעות הירידה למצרים...