R. Aharon of Pesaro (Toledot Aharon)/0/he
ר' אהרן מפיסארו (תולדות אהרן)
הקדמה
| שמות | ר' אהרן מפיסארו |
|---|---|
| תאריכים | המאה הט"ז |
| מיקום | איטליה |
| חיבוריו | תולדות אהרן |
| שיטות פרשניות | |
| רבותיו | |
| תלמידיו |
תולדות המחבר
רבי אהרן מפיסארו נולד סמוך לגרוש ספרד (בין השנים רל"ה–ר"ס, 1500 1475) בעיר פיסארו שבאיטליה, בקצה הדרומי מערבי של חוף הים האדריאטי. בהמשך הוא עבר צפונה, והתגורר בעיר נוולארה אשר בעמק הנהר פו.
על פי מסמכים משנת ש"ג (1543) נמצא שר' אהרן ובניו עסקו בעסקי בנקאות ברישיון נסיכי מנטובה, ובשנת שי"ז 1557 הרחיב את עסקיו ופתח בנק הלוואות בעיר גונזאגה במחוז מנטובה. במסמך שהונפק בשנת שכ"ג (1563) מופיעים רק שמות בניו כזכאים להמשיך במסחרו של אביהם, עובדה זאת מאפשרת להניח שנפטר מעט קודם לתאריך זה. {לא נמצא תאריך אחר הקובע את זמן פטירתו}.
מן ההקדשה לר' אהרן בספר 'חזות קשה' לר' יצחק עראמה1
מתקבלת דמות של מנהיג בדורו, מכובד ובעל השפעה בקהילתו ובקרב יהודי צפון איטליה. וכך נכתב בראש הספר: 'אגרת המדפיס הראשון בעיר סביוניטה' (בשנת שי"ב (1552):
שר וגדול בישראל כמ"ר (=כבוד מורינו ר') אהרן מפיסארו יזיי"א (=יראה זרע יאריך ימים אמן). ואמנם, בהיות האיש גדול, ותשורת גר"ה2 אינה מעל"ה בעיניו, כי לא בגבורת הזו"ז יחפץ... 'יבוא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים'3, והייתה מנחתינו זאת כבוד לנו כי יראה ללבב.
ואכן, לא רק ענייני בנקאות היו בתחום עיסוקו. יעיד על כך הספר 'תולדות אהרן', שרק מי שבקי בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה יכול להוציא יצירה כזאת מתחת ידו.
מלבד העיסוק בחיבור זה, עזר ר' אהרן בשנת שי"א (1551) בהוצאת ספר 'מרכבת המשנה', פירוש על ספר דברים מרבי יצחק אברבנאל. כתב היד של הספר היה בספרייתו, והוא שזירז את המדפיס יוסף בן יעקב שליט מפאדובה להוציאו לאור. וכך כתב המדפיס בפתח דבר לס' 'מרכבת המשנה':
...ויקר מקרי כי ה' נתן את חני בעיני איש מלא רוח חכמה והריחו ביראת ה' הנ"ר (=הנגיד הנעלה ר') אהרן חביב מפיסארו יזיי"א (=יראה זרע יאריך ימים אמן)... אהבני ואהבתיו שמתיו לאיש שר ושופט עלי, כי הביאני אל ביתו ויראני את כל בית נכותו שם נתן את דודיו לי בהראותו עושר כבוד ספריו, לא הניח דבר קטן וגדול אשר לא ברכני בו... לא זו אף זו כי הרכיבני במרכבת המשנה....
המדפיס הוסיף, שר' אהרן גם זירז אחרים להיות לו לעזר להוצאת הספר.
הדפסות ראשונות של הספר 'תולדות אהרן'
הספר דנן, 'תולדות אהרן', נדפס לראשונה בשנת שמ"ג (1583), כעשרים שנה אחרי פטירת המחבר, בעיר פרייבורג שבדרום גרמניה ע"י המדפיס ישראל צפרוני, שהיה מחשובי העוסקים במלאכת הדפוס העברי באיטליה.
אין בידינו מידע לגבי זמן כתיבת הספר על ידי ר' אהרן. (על כך בהמשך)
הידיעות הראשונות על קיומו של הספר 'תולדות אהרן' מצויות ב'פתח דבר' לקונקורדנציה 'מאיר נתיב' של ר' יצחק נתן, שנדפס בעיר באזל שבשווייץ בשנת שמ"א, ע"י המדפיס המפורסם ישראל צפרוני. ואלו דבריו:
...ולמען לא יהיה הספר משולל מחידוש עיקרי, שמנו בסופו לוח מ"מ (=מראה מקום) מכל הפסוקים הנמצאים בדברי רז"ל בש"ס, הפרק הדף והעמוד, מכבוד מורינו הרב אהרן מפיסארו תושב נוולארה זצ"ל, וברוכים בניו לה'... אשר היה כמוס זה הספר עימהם חתום באוצרותיהם מכתיבת זללה"ה המחבר אביהם ושלחו אלי ההעתק ממנו למען זכות בו את הרבים.
ברם, תכנית זו, להדפיס את ספר 'תולדות אהרן' (=תו"א) כהוספה לספר 'מאיר נתיב' לא הוגשמה. באיחור של שלש שנים נדפס אפוא הספר בפרייבורג.
ב'סוף דבר' להוצאת פרייבורג הוא כותב: "...ובכן נשלם ספר 'תולדות אהרן' מ"מ (=מראה מקום) פסוקים שבש"ס, אשר נשאתי את ידי להדפיסו בסוף הקונקורדנציה (מאיר נתיב), היום שילמתי נדרי ש"ל (=שבח לא-ל).
כעבור שמונה שנים מההוצאה הראשונה של הספר, המדפיס 'אשר פורינץ' הדפיס את 'תולדות אהרן' בשנייה בדפוס וינציאה בשנת שנ"א. המדפיס הנ"ל ניגש למלאכת קודש זו כשהוא כבר למוד ניסיון בהוצאת ספר מראה מקום. כשלושים שנה קודם בשנת של"ב הוא הדפיס את 'מסורת המקרא'.4 כנראה לאור הצלחת הספר 'תולדות אהרן' שהתקבל על לב הלומדים5, לכן הוא מעדיף ומזדרז להוציא לאור דווקא ספר זה בהוצאה שנייה ולא את 'מסורת המקרא'.
התייחסות המו"לים לספר 'תולדות אהרן', כאל ספר מראה מקום
מאז ההוצאה הראשונה, כמו גם בשנייה, עד ימינו, ראו הכל בספר זה כלי עזר חשוב לאיתור פסוקי התנ"ך בתלמוד. היטיב להגדיר זאת המוציא לאור של ההוצאה השנייה: 'כל זה עשינו להפקת רצון התלמידים והדרשנים למען יוכלו למצוא בנקל דברי חפץ לדרוש ולתור בחכמה ונופת תיטופנה שפתותיהם'.
בעקבות התייחסות זו לספר, נוספו לו במהדורה השנייה גם מראי מקום הפסוקים הנמצאים בספר הזוהר, בספר העקידה ובספר העקרים, על ידי מחבר עלום שם.
המוציאים לאור של הספר בדורות הבאים הוסיפו והדפיסו מראי מקום לפסוקי התנ"ך שקיימים לגביהם לימוד או דרשה בעשרות ספרים, מדרשים, מוסר, מחשבה וכו'. לפעמים הכניסו גם אותם תחת הכותרת 'תולדות אהרן'. ודאי שיש בפעולה זו חשיבות עצומה לכל העוסקים במלאכת שמים, אבל חשוב לזכור, כי הספר המקורי 'תולדות אהרן' שנדפס בשנת שמ"ג, כלל אך ורק מראי מקום לפסוקים בתלמוד בבלי ובמשניות שאין עליהם תלמוד בבלי, כמו זרעים, אבות, קדשים וטהרות. מאז ההוצאה השנייה פעולה זו של התוספת לספר המקורי היא תחילת טישטוש הזהות האמיתית של הספר. ועל כך בהרחבה בהקדמה זו.
האומנם הספר משמש כספר מראי מקום לפסוקים, בלבד?
מן הראוי לציין, כי הספר חסר הקדמה ודבר המחבר (דבר שהיה מקובל באותם ימים) , אשר היו יכולים להאיר את עינינו בדבר כוונותיו ומטרותיו של המחבר בכתיבת ספר זה.
יחד עם זאת, כבר בשלב זה של הכרות די שטחית עם הספר, אפשר להסתייג מדברי המדפיסים הראשונים שכינו את הספר 'מראה מקום הפסוקים'. שכן, משמעות הגדרה זו, היא לכאורה, שבכל מקום שיש ציטוט מתוך הפסוק וצוינה הפניה אמור להיות מוזכר הפסוק. אך מפליא לראות שלא תמיד כך הדבר.
להלן דוגמה אחת מיני רבות:
ספר בראשית פרק מ,יא: וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי וָאֶקַּח אֶת הָעֲנָבִים וָאֶשְׂחַט אֹתָם אֶל כּוֹס פַּרְעֹה וָאֶתֵּן אֶת הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה.
תו"א:
[א] וכוס פרעה בידי ואקח את הענבים ואשחט אתם אל כוס פרעה ואתן את הכוס. (זה הציטוט)
[1] סוטה פרק ראשון דף ט ע"א (זו ההפניה)
[2] חולין פרק שביעי דף צב ע"א
בפסוק הנ"ל ציטט ר' אהרן כמעט את כל הפסוק, מלבד שלש מילים בסופו. מכאן שר' אהרן ייחס לציטוט זה חשיבות רבה, ודווקא אליו מתייחסת ההפניה.
הבה נעיין במסכת סוטה דף ט, א: "והאמר רבא, שלש 'כוסות' האמורות במצרים למה? אחת ששתת בימי משה, ואחת ששתת בימי פרעה נכה, ואחת שעתידה לשתות עם חברותיה".
וכך גם במסכת חולין דף צב, א נאמר: "דאמר רבא, שלש 'כוסות' האמורות במצרים למה? אחת ששתה בימי משה, ואחת ששתה בימי פרעה נכה, ואחת שעתידה לשתות עם כל עובדי כוכבים".
אף שהציטוט עצמו לא מוזכר בשתי הגמרות הנ"ל, הקשר שבין הפסוק וסוגיית הגמרא מובן ומתבקש. כנראה, שזו הייתה כוונת המחבר בהפניה ולא איתור טכני של מילות הפסוק. הציטוט של ר' אהרן מתוך הפסוק כולל את שלושת הכוסות, ומבהיר שלזה הייתה כוונתו – שלושת הכוסות האמורות בפסוק הן המוזכרות בחלום שר המשקים. כך פירש רש"י שם, ולזה גם התכוון ר' אהרן.
מכאן, שהספר 'תולדות אהרן' אינו ספר של 'מראה מקום הפסוקים' גרידא, כי אם הרבה מעבר לזה, וגם ללא איתור הפסוק במקום ההפניה, נוצר הקשר בין הציטוט וההפניה. בהמשך יתבהרו ויתלבנו הדברים.
מן הראוי לציין תופעה נוספת, החוזרת על עצמה פעמים רבות, ויכולה גם היא להעיד שמגמת הספר אינה דווקא לציין את מקום הפסוק בתלמוד. נקדים את הדוגמא ולאחריה ההסבר:
שופטים ה ,כג: אוֹרוּ מֵרוֹז אָמַר מַלְאַךְ יְדֹוָד אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת יְדֹוָד לְעֶזְרַת יְדֹוָד בַּגִּבּוֹרִים:
תו"א:
[א] אורו מרוז אמר מלאך ה' (הציטוט הראשון)
[1] מועד קטן פרק שלישי דף טו ע"א
[2] שבועות פרק רביעי דף לו ע"א
[ב] ארו ארור ישביה (הציטוט השני)
[1] מועד קטן שם
[2] שבועות שם
ר' אהרן חילק כאן את הפסוק לשני ציטוטים, למרות העובדה שמדובר באותן הפניות בשני חלקי הפסוק. אילו התכוון המחבר לציין את מקומו של פסוק זה בתלמוד, יכול היה להסתפק בציטוט הראשון שבו הפניות לשתי המסכתות. מכאן ניתן להסיק, כי חלוקת הפסוק, וכן הציטוטים וההפניה הכפולה הם חלק ממטרת יצירה זו הנקראת 'תולדות אהרן'.
ועוד תופעה שמעלה תמיהה רבה, והיא השימוש בשני דפוסים שונים לאיתור מקום הפסוק בתלמוד. התמיה שבתופעה תובהר בסוף הפרק הבא הדן בדפוס הש"ס שהיה בשימושו.
נקודות אלה ואחרות (שיובאו להלן) מביאות אותנו למחשבה, שאולי טעו המדפיסים בכוונת המחבר, ולא לצורך איתור טכני של פסוקים נכתבו הדברים על ידי המחבר?
מה, אם כן, מטרת כתיבת הספר על ידי המחבר? זאת יובהר בהמשך.
איזה דפוס של הש"ס היה לנגד עיני ר' אהרן?
כדי להעמיק חקר בספר 'תולדות אהרן', ולמען הדיוק בקביעת העובדות, יש צורך לזהות את דפוס התלמוד שבו השתמש ר' אהרן.
בשנת ר"פ (1520) בדפוס בומבירגי בעיר וינציאה, נדפס התלמוד לראשונה, במשך כשלש שנים, בצורתו החיצונית כפי שהוא קיים היום. היינו, החלוקה לדפים, מבנה הדף, פירושי רש"י ותוספות מסביב לגמרא. יחד עם זאת, קיימים כמה הבדלים כגון: במסכת ברכות, חלוקת הדפים מעט שונה מן המקובל כיום. המסכת מסתיימת בדף סו ואילו בדפוס הש"ס כיום סיום המסכת בדף סד. מסכת יומא, מסתיימת בדפוס הנ"ל בדף פח עמוד ב, ואילו בדפוס הש"ס הנפוץ כיום המסכת מסתיימת בעמוד א. מסכת זבחים, הודפסה בשנת רפ"ב, ומסתיימת בדף קכ עמוד א, בעוד שבש"ס שלנו הסיום בדף קכ עמוד ב.
מהדורת ש"ס זה כוללת משניות6 סדר זרעים עם פירוש הרמב"ם והר' שמשון משאנץ, וכן סדר טהרות עם פירוש הרמב"ם וכן מסכת אבות. חלוקת הדפים והעמודים בסדרי המשנה אינם לפי הנהוג כיום: חלוקה לפרקים וכל פרק מתחלק למשניות, אלא חלוקה לדפים, כאשר כל דף מחולק לארבעה טורים, כלומר, כל עמוד נחלק לשני טורים, כך שבשני צדי הדף ארבעה טורים (המכונים על ידי ר' אהרן עמודים).
מהדורה שנייה של התלמוד נדפס שוב באותו דפוס, בשנת רפ"ה, והושלם בשנת רצ"א. חלוקת הדפים שווה לאלה שבדפוס הראשון מלבד מסכת ברכות, המסתיימת בדף סד (כמו בדפוס הרווח כיום). ואולם, בהרבה מסכתות יש שוני במספר עמודים בשורות אחדות. גם חלוקת הדפים והעמודים בסדרי המשנה, הם כמו בדפוס הראשון, כפי שנכתב לעיל.7
משנת ש"ו עד שנת שי"א, נדפס הש"ס בשלישית בוינציאה, בדפוס יושטיניאן עם הוספות של הרב יהושע בועז בעל 'שלטי גיבורים', כמו ה'תורה אור'8, גם 'מסורת הש"ס', והוא מראה מקום למקבילות בש"ס. וכן עם 'עין משפט', הוא מראה מקום לדברי הפוסקים ו'נר מצוה', הוא מנין הדינים המובאים ב'עין משפט'. שינוי נוסף בדפוס ש"ס זה, הינו סדר טהרות עם פירוש הרמב"ם והר"ש בכרך אחד כמו שהוא מודפס כיום. דפוס זה אינו בהישג יד.9
ר' אהרן חי בתקופת הדפסות התלמוד שנמנו לעיל.
והנה כמה ממצאים שמתבררים מבדיקת חלק משמעותי מספר 'תולדות אהרן':
א. ישנם הפניות לפי דפוס ראשון וגם לפי דפוס שני. ההבדל בא לידי ביטוי בעיקר במסכת ברכות בסימון הדף, כפי שנזכר לעיל הפרש הדפים בין שני הדפוסים הוא שני דפים.
הדוגמא:
יהושע י, יג: וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים:
תו"א:
[א] וידם השמש
[1] ברכות פרק תשיעי דף ס ע"א
הפניה א,1 מתאימה לדפוס וינציאה הראשון. לפי הדפוס השני (שהוא המקובל כיום), הציטוט 'וידם השמש' נמצא בדף נח ע"א.
ב. תופעה זו של הפניה לשני דפוסים שונים, מופיעה גם כאשר מדובר בציטוט אחד מתוך הפסוק ולו שתי הפניות, אחת לפי דפוס וינציאה הראשון, שנייה לפי דפוס וינציאה השני.
הדוגמא:
בראשית מט, כב: בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר:
תו"א:
[א] בן פורת יוסף
[1] ברכות פרק ראשון דף כא ע"א - לפי דפוס ראשון, בעוד שלפי המודפס כיום דף כ ע"א.
[2] ברכות פרק תשיעי דף נה ע"ב - לפי דפוס שני . כך הוא גם בדפוס ימינו.
סיכום העניין: כאשר אנו מכריזים שר' אהרן השתמש בשני דפוסי ש"ס וינציאה, כוונתנו להפניית הציטוט אל מקום הימצאו בתלמוד, פעמים נעשה הדבר לפי דפוס ראשון, ופעמים לפי דפוס שני. והמשמעות בשימוש כזה, בדפוסים השונים בחלוקת הדפים, היא קשיים באיתור הפסוק. הכיצד לא ציין ר' אהרן בסוף ההפניה אם בדפוס ראשון או שני עסקינן, אם מטרת הספר הייתה להיות לעזר ולהקל על מלאכת האיתור בלבד, כפי שהכריזו המדפיסים?!
ג. ההפניה למשניות לאורך כל הספר מתאימה לשני הדפוסים הראשונים עם אותה חלוקה לארבעה עמודים בכל דף, כפי שהוסבר לעיל.
הדוגמא:
ויקרא פרק יא (לח): וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע וְנָפַל מִנִּבְלָתָם עָלָיו טָמֵא הוּא לָכֶם.
תו"א:
[א] וכי יותן.
[1] מכשירין פרק שלישי דף סו ע"ג (=עמודה ג), ופרק שישי דף סח ע"ד (=עמודה ד).
לסיכום פרק זה, אפשר לשער את זמן תחילת הכתיבה של הספר 'תולדות אהרן', לא לפני מועד סיום הדפסת שני הדפוסים הראשונים של התלמוד בהם השתמש ר' אהרן. מקובל לומר שסיום ההדפסה חל סביב שנת רצ"א.
מהי מטרת כתיבת הספר על ידי ר' אהרן, המכונה 'שר וגדול בישראל'?
כאמור לעיל, בפרק על תולדות המחבר, הספר הובא אל המוציא לאור על ידי הבנים כעשרים שנה לאחר פטירת אביהם המחבר.
ונשאלת השאלה: מדוע המחבר, שהוא שר נכבד וגביר חשוב, הידוע כמסייע להדפסת ספרים של מחברים אחרים, לא הדפיס את ספרו בחייו?
וכן קשה, מדוע גם בניו אינם ממהרים להדפיס את ספרו לאחר מותו?
ועוד קשה, מדוע מדפיס הספר10 'מרכבת המשנה' לר' יצחק אברבנאל, שזכה, לדבריו, לראות את עושר כבוד ספריו של ר' אהרן בספרייתו כעשר שנים לפני מותו, אינו כותב ולו ברמז על ספר שר' אהרן עצמו חיבר, ועל כוונתו להביאו לבית הדפוס?
שאלות אלו - בנוסף למה שהוכח כבר באמצעות הדגמות לעיל - מחזקות את ההשערה, שהובעה לעיל, כי לא הייתה מגמת המחבר לכתוב ספר עזר שהוא מראה מקום הפסוקים בתלמוד.
דומה, שמטרת מחבר ספר 'תולדות אהרן' הייתה, כתיבה לצרכיו האישיים והלימודיים, ללא כוונה וצורך בפרסומם ובהבאתם אל בית הדפוס.
מסיבה זו, הוא אינו מוצא לנכון להדפיס ספר זה בחייו, וכך גם אינו משתף את בניו ולא את מדפיס 'מרכבת המשנה' בכתיבת ספר זה. יש לשער אילו בניו ידעו על הספר וכוונת אביהם בחיבור ספר זה, הדבר היה מתפרסם על ידי המוציאים לאור.
עדיין דרוש הסבר למניע את ר' אהרן לכתיבת ספר אישי זה, הנראה כמראה מקום הפסוקים.
ייתכן שהרקע לכך היא הגזרה הקשה של שריפת התלמוד באיטליה שארעה בשנים האחרונות לחייו.
גזירת שריפת התלמוד באיטליה
בסוף 'מאמר על הדפסת התלמוד', כותב המחבר ר' רפאל נתן נטע רבינוביץ', בעל 'דקדוקי סופרים'. ז"ל: הש"ס נדפס ארבעה פעמים במשך של שלושים שנה (משנת ר"פ), ונתפשטו רוב עותקי התלמוד במדינות איטליה ובשאר ארצות אירופה. אך, "וביום העשירי לחדש אוגוסט שנת שי"ג, ניתן הדת לשרוף ספרי התלמוד והאגדה. נשרפו ברומא בראש השנה שי"ד ובסמוך לאותו זמן בוינציאה וברוב מדינות איטליה לאלפים ולרבבות. ובחדש מאי שי"ד גזר הפאבסט, שכל מי שנמצא אצלו ספר מספרי התלמוד בהיחבא ולא יביאו במשך חדש לפני חוקרי הדת, אם ימצא אח"כ בידו ייענש בגופו וממונו, ונשרפו יותר מעשרת אלפים מספרי התלמוד. ומאז תמו ספרי התלמוד בכל ארצות איטליה ונתמעטו מאד גם בשאר הארצות. עכ"ל.
כל זה קורה כעשר שנים לפני פטירתו המשוערת של ר' אהרן. אין ספק לגבי המתחולל בקרבו של 'שר וגדול בישראל'. הסכנה שמא תישכח התורה בהעדר ספרי התלמוד הייתה מוחשית מאד.
דרך התמודדותו של ר' אהרן עם המציאות החדשה, היא שחזור התורה שבע"פ, דרך הציטוטים מן המקרא והפנייתם אל מקומם בתלמוד. הציטוטים, בצרוף ההפניה, נושאים בחובם את הרמז לסוגיה הנידונה. הציטוטים, משמשים גם כראשי פרקים לכתוב במקום ההפניה.
מכיוון שלא הצד הטכני של הימצאות הפסוק היא המטרה, אלא שחזור התלמוד, לכן, לא תמיד מילות הציטוט ימצאו במקום ההפניה, אלא, נושא ותוכן הפסוק, כמו בדוגמה שהוזכרה לעיל (בראשית מ,יא 'וכוס פרעה בידי' ...) .
כתיבה מיוחדת זו - ציטוט מן הפסוק, והפניה אל מקום הציטוט בתלמוד לא הייתה מקרית, שכן היא לא חשפה אותו לסכנה מוחשית של החזקת התלמוד בספרייתו, כיון שלא הייתה פה העתקה של התלמוד, אלא ראשי פרקים ורמזים בדמות ציטוטים מתוך הפסוק וציון מיקום העניין בתלמוד.
הדוגמה:
בראשית א, ב: וְהָאָרֶץ הָייתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם.
תו"א:
[א] והארץ היתה תהו ובהו
[1] חגיגה פרק שני דף יב ע"א ב
[2] תמיד פרק רביעי דף לב ע"א
[ב] וחושך על פני תהום
[1] חגיגה פרק שני דף יב ע"א
[ג] ורוח אלוקים מרחפת
[1] חגיגה פרק שני דף יב ע"א, ודף טו ע"א
[2] האלילים11 פרק שני דף כט ע"א
ר' אהרן מחלק את הפסוק לשלושה חלקים א,ב, ג, שלושת הציטוטים שלושה ראשי פרקים המה לנאמר באותה הפניה למסכת חגיגה דף יב. באופן זה, הם אמורים לסייע להעלאת הזיכרון של הכתוב בדף זה ביתר קלות. בהעדרם של ספרי התלמוד, ככל שירבו אותם ציטוטים, כן תתבהר תמונת התלמוד של אותו דף וכמובן תקל על מלאכת הזיכרון.
ההפניות א"כ נכתבו למטרות אישיות של המחבר, להטמיע בו את אשר ברצונו לזכור, כדי שהתלמוד יהיה לנגד עיניו. ומכיוון שכך, נמצאו הפניות גם לפסוקים שכתובים ב'תוספות'12. בספר יוזכרו גם מקרים בהם הפנה המחבר לפסוקים שהם נחשבים כמסקנת הגמרא, ואילו פסוקים שהופיעו בשאלת הגמרא, או פסוקים שהדרשה מהם נידחת, לא ציין אותם בדרך כלל, ולא הפנה אל מקומם בתלמוד. לדוגמה עיין בראשית כה, כו.
בראיה שטחית נראו כתביו של ר' אהרן שהגיעו אל המדפיס באיחור של עשרים שנה, כעין ספר לציון מראה מקום הפסוקים בתלמוד בבלי. תרמה לכך העובדה שלא צורפו דברי הסבר של המחבר13. מובן, אם כן, הכינוי לו זכה ספר זה מידי המדפיס הראשון 'מאסף לכל מחנות הפסוקים הנמצאים בש"ס לצבאותם'. בהוצאה השנייה, בשנת שנ"א, הספר מכונה 'מראה מקום מכל הפסוקים שבתורה נביאים וכתובים הנמצאים בשתא סדרי המסכתא'. כך נקבעה זהותו של ספר זה לדורות עד ימינו.
