Religious Identity in Egypt/5

EN/HEע/E

Religious Identity in Egypt

Sources

Shemot 2:23שמות ב׳:כ״ג-כ״ה

(כג) וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה. (כד) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב. (כה) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים.

Bemidbar 20:16במדבר כ׳:ט״ז

וַנִּצְעַק אֶל ה' וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ.

Devarim 26:5דברים כ״ו:ה׳-ח׳

(ה) וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. (ו) וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה. (ז) וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ. (ח) וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים.

Yehoshua 24:14יהושע כ״ד:י״ד

וְעַתָּה יְראוּ אֶת ה' וְעִבְדוּ אֹתוֹ בְּתָמִים וּבֶאֱמֶת וְהָסִירוּ אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם בְּעֵבֶר הַנָּהָר וּבְמִצְרַיִם וְעִבְדוּ אֶת ה'.

Yechezkel 20:1יחזקאל כ׳:א׳-י׳

(א) וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית בַּחֲמִשִׁי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּאוּ אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל לִדְרֹשׁ אֶת ה' וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָי. (ב) וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר. (ג) בֶּן אָדָם דַּבֵּר אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱ-הֹוִה הֲלִדְרֹשׁ אֹתִי אַתֶּם בָּאִים חַי אָנִי אִם אִדָּרֵשׁ לָכֶם נְאֻם אֲדֹנָי יֱ-הֹוִה. (ד) הֲתִשְׁפֹּט אֹתָם הֲתִשְׁפּוֹט בֶּן אָדָם אֶת תּוֹעֲבֹת אֲבוֹתָם הוֹדִיעֵם. (ה) וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱ-הֹוִה בְּיוֹם בָּחֳרִי בְיִשְׂרָאֵל וָאֶשָּׂא יָדִי לְזֶרַע בֵּית יַעֲקֹב וָאִוָּדַע לָהֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וָאֶשָּׂא יָדִי לָהֶם לֵאמֹר אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. (ו) בַּיּוֹם הַהוּא נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֶל אֶרֶץ אֲשֶׁר תַּרְתִּי לָהֶם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ צְבִי הִיא לְכָל הָאֲרָצוֹת. (ז) וָאֹמַר אֲלֵהֶם אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם אַל תִּטַּמָּאוּ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. (ח) וַיַּמְרוּ בִי וְלֹא אָבוּ לִּשְׁמֹעַ אֵלַי אִישׁ אֶת שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ וְאֶת גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא עָזָבוּ וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם. (ט) וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֵמָּה בְתוֹכָם אֲשֶׁר נוֹדַעְתִּי אֲלֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. (י) וָאוֹצִיאֵם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וָאֲבִאֵם אֶל הַמִּדְבָּר.

Tehillim 106:6תהלים ק״ו:ו׳-ח׳

(ו) חָטָאנוּ עִם אֲבוֹתֵינוּ הֶעֱוִינוּ הִרְשָׁעְנוּ. (ז) אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם לֹא הִשְׂכִּילוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ לֹא זָכְרוּ אֶת רֹב חֲסָדֶיךָ וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף. (ח) וַיּוֹשִׁיעֵם לְמַעַן שְׁמוֹ לְהוֹדִיעַ אֶת גְּבוּרָתוֹ.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Bo 5מכילתא דרבי ישמעאל בא - מס׳ דפסחא פרשה ה

והיה לכם למשמרת וגו' מפני מה הקדים הכתוב לקיחתו של פסח לשחיטתו ארבעה ימים היה רבי מתיא בן חרש אומר הרי הוא אומר ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים (יחזקאל טז ח). הגיע שבועתו שנשבע הקב"ה לאברהם שיגאל את בניו ולא היה בידם מצות שיתעסקו בהם כדי שיגאלו שנאמר שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה וגו' (יחזקאל טז ז) ערום מכל מצות נתן להם הקדוש ברוך הוא שתי מצות דם פסח ודם מילה שיתעסקו בם כדי שיגאלו שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וגומר (יחזקאל טז ו) ואומר גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו (זכריה ט יא) לכך הקדים הכתוב לקיחתו של פסח לשחיטתו ד' ימים שאין נוטלין שכר אלא על ידי מעשה. רבי אליעזר הקפר ברבי אומר וכי לא היה בידם של ישראל ארבע מצות שאין כל העולם כדאי בהם שלא נחשדו על העריות. ולא על לשון הרע ולא שנו את שמם ולא שנו את לשונם. ומנין שלא נחשדו על העריות שנאמר ויצא בן אשה ישראלית (ויקרא כד י) להודיע שבחן של ישראל שלא היה ביניה' אלא זה ופרסמו ופרטו הכתוב. ועליהם מפורש בקבלה גן נעול אחותי כלה (שה"ש ד יב) גן נעול אלו הזכרים. גל נעול מעין חתום אלו הנקבות. ור' נתן אומר גן נעול אלו הנשואות. גל נעול מעין חתום אלו הארוסות. דבר אחר גן נעול גל נעול אלו שתי ביאות ומנין שלא נחשדו על לשון הרע והיו אוהבין זה את זה תלמוד לומר ושאלה אשה משכנתה (שמות ג כב) כבר היה בידם שנים עשר חדש ואי אתה מוצא אחד מהם שהלשין על חברו ומנין שלא שנו שמם כשם שמייחסן בירידתן שנאמר ראובן שמעון לוי ויהודה (שמות א ב) כך מייחסן בעלייתן ראובן שמעון לוי ואו' ויתילדו על משפחותם לבית אבותם וגו' (במדבר א יח) ואו' המלאך הגאל אותי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי וגו' (בראשית מח טז) ומנין שלא שנו את לשונם שנ' כי פי המדבר אליכם (בראשית מה יב) ואו' ויאמרו אלהי העברים נקרה עלינו וגו' (שמ' ה ג) ואומר ויבא הפליט ויגד לאברם העברי (בראשית יד יג). ומפני מה הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ד' ימים לפי שהיו ישראל שטופין בע"ז במצרים וע"ז שקולה כנגד כל המצות שנא' והיה אם מעיני העדה נעשתה בשגגה (במדבר טו כד) יחד הכתוב המצוה הזאת ואמרה ענין בפני עצמו ואי זה זה עבודה זרה אתה אומר ע"ז או אינו אלא אחת מכל מצות האמורות בתורה סתם כשהוא אומר וכי תשגו ולא תעשו וגו' באו כל המצות ללמד על מצוה אחת [ששקולה בכולן מה העובר על כל המצות פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים בתורה אף העובר על מצוה אחת פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים בתורה שנא' לעבור בריתי] ומנין לעובר על כל מצות שהוא פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים בתורה שנא' לעברך בברית ה' אלהיך (דברים כט יא) ואין ברית אלא תורה שנא' אלה דברי הברית וגו' (דברים כח סט) אמר להם משכו ידיכם מע"ז והדבקו במצות. ר' יהודה בן בתירא אומר הרי הוא אומר ולא שמעו אל משה מקוצר רוח וגו' וכי יש לך אדם שהוא מתבשר בשורה טובה ואינו שמח נולד לך בן זכר רבך מוציאך לחירות ואינו שמח אם כן למה נאמר ולא שמעו אל משה (שמות ו ט) אלא שהיה קשה בעיניהם לפרוש מעבודה זרה שנ' ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו (יחזקאל כ ז) ואומר וימרו בי ולא אבו שמוע וגו' ואעש למען שמי לבלתי החל וגו' (יחזקאל ח ט) הה"ד וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל (שמות ו יג) צום לפרוש מעבודה זרה.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Bo 11מכילתא דרבי ישמעאל בא - מס׳ דפסחא פרשה יא

משכו וקחו לכם צאן משכו מי שיש לו וקחו מי שאין לו. רבי יוסי הגלילי אומר משכו ידיכם מע"ז והדבקו במצוה. רבי ישמעאל אומר בא הכתוב ללמדך שלעולם נמנין על הפסח ומושכין את ידיהם ממנו עד שישחט ובלבד שיניח את הפסח כל שהוא. ר' יצחק אומר בא הכתוב ללמדך על בהמה דקה שהיא נקנית במשיכה.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Beshalach Introמכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מס׳ דויהי פתיחתא

וחמושים אין חמושים אלא מזוינים שנא' ואתם תעברו חמושים (יהושע א יד) וכתיב ויעברו בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה חלוצים ארבעים אלף חלוצי צבא (יהושע ד יג - יד). ד"א וחמושים עלו אחד מחמשה וי"א אחד מחמשים וי"א אחד מחמש מאות. ר' נהוראי אומר העבודה לא אחד מחמש מאות עלו שנא' רבבה כצמח השדה נתתיך (יחזקאל טז ז) וכתיב ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו (שמות א ז) שהיתה האשה יולדת ששה בכרס אחד ואתה אומר אחד מחמש מאות עלו העבודה לא אחד מחמש מאות עלו אלא שמתו הרבה מישראל במצרים ואימתי מתו בשלשת ימי אפלה שנאמר לא ראו איש את אחיו (שמות י כג) שהיו קוברים מתיהם והודו ושבחו להקב"ה שלא ראו אויביהם וששו במפלתם. [ר' יוסי אומר וחמשה דורות עלו].

Mekhilta DeRashbi 6מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק ו

(ב) וידבר א[לקים וג'] ר' אלעזר [או'] [...לפ]גוע בו שאם הוא <הופך> מדת הדין למדת [הרחמים] וידבר אלקים אל משה. א"ר יוסי אמ' לו הקב"ה אני הוא שאמרתי והיה העולם שנא' אל אלקים ה' דבר ויקרא ארץ (תה' נ א) ואומר מציון מכלל יופי (שם ב) אני הוא שאמרתי לאברהם בין הבתרים ידוע תדע <כי גר יהיה זרעך> (בר' טו יג) ועכשיו הרי שבועה מבוהלת <ובאת> לפני להוציא את בני ישראל ממצרים ואני מבקש להוציאם ואתה אומר לי שלח נא ביד תשלח. ר' יהושע אומ' וידבר אלקים אל משה א"ל <הקב"ה ל>משה נאמן אני לשלם שכר יצחק בן אברהם שיצא ממנו רביעית דם על גבי המזבח ואמרתי לו בגודל זרועך הותר בני תמותה (תה' עט יא) ועכשיו הרי השבועה מבוהלת <ובאת> לפני שלא כדרך ארץ להוציא את בני ישראל ממצרים ואני מבקש להוציאם ואתה אומר לי שלח נא ביד תשלח. ר' שמעון (בן יוחאי) אומר וידבר אלקים אל משה (וגו') א"ל הקב"ה למשה> אני הוא שאמרתי ליעקב והיה זרעך [כעפר] [הארץ (בר' כח יד) עכשיו] הרי שבועה מבוהלת ובאת [לפני להוציא את] [בני ישראל ממצרים ואת]ה אומ' שלח נא. ר' יהודה או' וידבר אלקים אמ' הקב"ה [למשה אני דן ב]אמת אני מלא רחמים אני נאמן לשלם שכר וישראל [משועבדין ביד ער]לים וטמאים ואני מבקש להוציאם מתחת ידם ואתה א[ו'] [שלח נא ר' נחמי]ה או' אמ' הקב"ה למשה גלוי וידוע לפני צער ישראל במצרי[ם] [...צע]ר קשה שנ' וירא אלקים א' בנ' ישראל וג' (שמ' ב' כה) הם שרויים בצרה [ואתה שרוי בריוח] ואני כבר פקדתי אותם ברחמ' להוציאם ממצרים ואתה א[ו'] [שלח נא ר' יוסי] הג' או' וידב' אלקים אמ' [הקב"ה] למשה כלייה נתחייבו ישראל במצ' [...שנטמאו] בגלולי מצרים [...שנ'] ואומר אליהם איש שקוצי עיניו [השליכו ובגלולי מצ' וג' וימ]רו בי ול' אבו לש' אלי וג' (יחז' כ ז - ח) אלא בעבור שמי הגדול ולמען זכות אבות [שנ' וישמע אלקים א]ת נאקתם וג' (שמ' ב כד) ולמען שלא יתחלל שמי בהם שכן הו' או' ואעש [למען שמי וג' אשר] נודעתי אליהם לאמר להוציאם מארץ מצ' וג' (יחז' כ ט). ר' טרפ[ון] [או' אמר הקב"ה גל]וי וידוע לפני שישראל ראו[יים] ל[צא]ת ממצרים ולהנ[תן] [ביד עמון ומואב ועמלק אלא בשבועה נשבעתי ללחום] מלחמתם ואוש[יע] [אותם שנ' כי יד על כס יה וג' (שמ' יז טז) ואו' ואעש ל]מען שמי לבלתי הח[ל] (יחז' כ ט) [והריני מבקש להוציאם ממצ' ואתה או' לי שלח וג'. ר' יהו]שע בן קרחה או' וידבר אלקים [אמ' הקב"ה לא היו] ישראל [ראויין ל]יתן להם מן במדבר אלא ברע[ב] [וצמא ערום ועריה א]בל מש[לים אני להם] שכר אברהם אב[יהם] שעמ[ד ועשה] [לפני מלאכי] השרת שנ' [ויקח] חמאה וחלב [וג' (בר' יח ח) והריני מבקש] [להוציאם ממצרים ואתה או' לי שלח נא ביד תשלח]

Vayikra Rabbah 7ויקרא רבה (וילנא) פרשת צו פרשה ז

צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה זש"ה (משלי י) שנאה תעורר מדנים וגו', שנאה שנתנו ישראל ביניהם לבין אביהם שבשמים היא עוררה להן דיני דינין דא"ר שמואל בר נחמן קרוב לתשע מאות שנה היתה השנאה כבושה בין ישראל לבין אביהם שבשמים מיום שיצאו ישראל ממצרים ועד שנה שנתעוררה עליהן בימי יחזקאל הה"ד (יחזקאל כ) ואומר אליהם איש שקוצי וגו' והם לא עשו כן אלא (יחזקאל כ') וימרו בי ולא אבו וגו', ועשיתי עמהם בעבור שמי הגדול שלא יתחלל שנאמר (יחזקאל כ') ואעש למען שמי וגו'.

Vayikra Rabbah 22ויקרא רבה (וילנא) פרשת אחרי מות פרשה כב

רבי פנחס בשם רבי לוי אמר משל לבן מלך שגס לבו עליו והיה למד לאכול בשר נבילות וטריפות אמר המלך זה יהיה תדיר על שולחני ומעצמו הוא נדור (גדור) כך לפי שהיו ישראל להוטים אחר עבודת כוכבים במצרים והיו מביאים קרבניהם לשעירים דכתיב (ויקרא יז) ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים ואין שעירים אלו אלא שדים שנאמר (דברים לב) ויזבחו לשדים ואין שדים אלו אלא שעירים שנא' (ישעיה יג) ושעירים ירקדו שם והיו מקריבין קרבניהם באיסור במה ופורעניות באות עליהם אמר הקדוש ברוך הוא יהיו מקריבין לפני בכל עת קרבנותיהן באהל מועד והן נפרשים מעבודת כוכבים והם ניצולים הה"ד איש איש מבית ישראל וגו'.

Vayikra Rabbah 32ויקרא רבה (וילנא) פרשת אמור פרשה לב

ה ד"א ויצא בן אשה ישראלית הה"ד (שיר השירים ד) גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום א"ר פנחס גל נעול אלו הבתולות גן נעול אלו הבעולות מעין חתום אלו הזכרים תני בשם ר' נתן גן נעול גל נעול אלו ב' בעילות כדרכה ושלא כדרכה ד"א א"ר פנחס בשם ר' חייא בר אבא גן נעול על ידי שגדרו ישראל במצרים עצמן מן הערוה נגאלו ממצרים מתוך כך שלחיך שלוחיך כד"א (שמות יג) ויהי בשלח פרעה ר' הונא בשם ר' חייא בר אבא אמר שרה אמנו ירדה למצרים וגדרה עצמה מן הערוה ונגדרו כל הנשים בזכותה יוסף ירד למצרים וגדר עצמו מן הערוה ונגדרו ישראל בזכותו א"ר חייא בר אבא כדאי היה גדור ערוה בעצמו שנגאלו ישראל על ידו, רב הונא אמר בשם בר קפרא בשביל ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים שלא שנו את שמם ואת לשונם ולא אמרו לשון הרע ולא נמצא ביניהן אחד מהן פרוץ בערוה לא שנו את שמן ראובן ושמעון נחתין ראובן ושמעון סלקין לא היו קורין ליהודה רופא ולא לראובן לוליאני ולא ליוסף לסטיס ולא לבנימין אלכסנדרי לא שנו את לשונם להלן כתיב (בראשית יד) ויבא הפליט ויגד לאברם העברי וכאן (שמות ג) ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו וכתיב (בראשית מה) כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש ולא אמרו לשון הרע שנאמר (שמות יא) דבר נא באזני העם אתה מוצא שהיה הדבר מופקד אצלן כל י"ב חדש ולא הלשין אחד על חבירו ולא נמצא אחד מהם פרוץ בערוה תדע לך שהיה כן אחת היתה ופרסמה הכתוב שנא' (ויקרא כד) ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן.

Pesikta DeRav Kahana 11פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא יא - ויהי בשלח

ד"א גן נעול אחותי כלה גל נעול (שיר השירים ד: יב), אילו הבתולות. גל נעול (שיר השירים ד'), אילו הבעולות. מעין חתום (שיר השירים ד), אילו הזכרים, תני בשם ר' נתן גן נעול גל נעול שני פעמים, כדרכה ושלא כדרכה. ר' חוניא בשם ר' חייה בר בה שרה ירדה למצרים וגדרה עצמה מן הערווה ונגדרו כל הנשים בזכותה. א"ר חייא בר בה כדי הוא גדור ערוה לעצמו שיגאלו ישר' בזכותו. ר' חונא בשם בר קפרא בזכות ארבעה דברים נגאלו ישר' ממצרים. שלא שינו את שמם, שלא שינו את לשונם, שלא היה בהן לשון הרע, שלא היה בהן פרוץ ערייה. שלא שינו את שמם, ראובן שמעון מי נחתון, ראובן שמעון מי סלקון. שלא שינו את לשונם, כי פי המדבר אליכם (בראשית מה: יב), ובלשון הקודש היה מדבר. שלא היה בהם לשון הרע, דבר נא באזני העם וישאלו וג' (שמות יא: ב), את מוצא שהדבר מופקד אצלן כל שנים עשר חודש ולא נמצא אחד מהם שהלשין על חבירו. שלא היה בהם פרוץ ערייה, תדע לך שהוא כן, אחת היתה ופירסמה הכתוב, ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן (ויקרא כד: יא). ר' פנחס בשם ר' חייא בר בא בזכות שירדו ישר' למצרים וגדרו עצמן מן הערייה בזכות כן, שלחיך (שיר השירים ד: יג), שילוחיך. לכך נאמ' ויהי בשלח פרעה את העם.

Tanchuma Shemot 5מדרש תנחומא (ורשא) פרשת שמות סימן ה

אמר הנביא בה' בגדו כי בנים זרים ילדו עתה יאכלם חדש (הושע ה) שהיו מולידין ולא מלין, ללמדך כשמת יוסף הפרו ברית מילה אמרו נהיה כמצרים, כיון שראה כן הפר הקדוש ברוך הוא את האהבה שהיה אוהב אותם שנאמר (תהלים קה) הפך לבם לשנא עמו, עתה יאכלם חדש, חדש כתיב, עמד מלך חדש וחדש עליהן גזירות קשות לכן כתיב ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף.

Tanchuma Shemot 10מדרש תנחומא (ורשא) פרשת שמות סימן י

ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר אמר להם יש ביניכם לשון הרע והיאך אתם ראויין לגאולה, וישמע פרעה את הדבר הזה שעמדו דתן ואבירם והלשינו עליו לפיכך ברח למדין ועשה שם כ' שנה והיו ראויין ישראל לגאולה.

Tanchuma Shemot 12מדרש תנחומא (ורשא) פרשת שמות סימן יב

ומשה היה רועה והגיע הקץ שיגאלו אלא שלא היה בידם מעשים טובים, שכן הוא אומר ע"י יחזקאל רבבה כצמח השדה וגו', שדים נכונו ושערך צמח וגו', (יחזקאל טז) וכי לא היה להקב"ה לכתוב אלא שדים ושער אלא השדים זה משה ואהרן שנאמר בהן שני שדיך כשני עפרים תאומי צביה, ושערך צמח הגיע הקץ, אלא את ערום ועריה מן מעשים טובים ובמה נסתכלתי בטובים דודיך מיין (שיר השירים א) אלו האבות שנקראו דודים, וישמע אלהים את נאקתם ויזכר אלהים את בריתו וגו' וירא אלהים את בני ישראל ראה שאין בידם מעשים טובים וגאלם שנאמר (תהלים קו) ויושיעם למען שמו.

Tanchuma Shemot 27מדרש תנחומא (ורשא) פרשת שמות סימן כז

תדע לך שבשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה שילך בשליחותו אצל פרעה וא"ל שלח נא ביד תשלח את סבור שמא עכב משה שלא רצה לילך, אינו כן אלא כמכבד לאהרן, אמר משה עד שלא עמדתי היה אהרן אחי מתנבא להם במצרים שמונים שנה הוא שכתוב ואודע להם בארץ מצרים (יחזקאל כ') ומנין שאהרן היה מתנבא להם במצרים שכך הוא אומר ויבא איש אלהים אל עלי ויאמר אליו כה אמר ה' הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים וגו' (שמואל א ב) אמר משה כל השנים האלו היה אהרן אחי מתנבא ועכשיו אני נכנס בתחומו של אחי ויהיה מיצר לכך לא היה רוצה לילך, אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה לא אכפת לאהרן בדבר זה לא די שאינו מיצר אלא עוד שמח תדע לך שאמר ליה וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו אינו אומר ושמח בפיו או ושמח בלבד אלא ושמח בלבו.

Tanchuma Behaalotekha 8מדרש תנחומא (ורשא) פרשת בהעלותך סימן ח

קח את הלוים זה שאמר הכתוב ה' צדיק יבחן וגו' (תהלים יא) אין הקדוש ברוך הוא מעלה את האדם לשררה עד שבוחן ובודק אותו תחלה וכיון שהוא עומד בנסיונו הוא מעלה אותו לשררה, וכן את מוצא באברהם אבינו נסהו הקדוש ברוך הוא בעשר נסיונות ועמד בהן ואח"כ ברכו שנאמר (בראשית כד) וה' ברך את אברהם בכל, וכן יצחק נסהו בימי אבימלך ועמד בנסיונו ואח"כ ברכו שנאמר (בראשית כו) ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו ה', וכן יעקב אבינו נסהו בכל אותן הצרות בעשו ברחל בדינה ביוסף בשמעון בבנימין והיאך יצא מבית אביו שנאמר (בראשית לב) כי במקלי עברתי וגו' ואח"כ ברכו שנאמר (בראשית לה) וירא אלהים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם ויברך אותו וכן יוסף נסהו בכל אותן הצרות באשת פוטיפר והיה חבוש שתים עשרה שנה ואח"כ יצא ונעשה מלך על שעמד בנסיונו, הוי ה' צדיק יבחן, ואף שבטו של לוי נתנו נפשם על קדוש שמו של הקדוש ברוך הוא שלא תבטל התורה שבשעה שהיו ישראל במצרים מאסו בתורה ובמילה והיו כלם עובדי ע"ג שכן יחזקאל מוכיחו שנאמר (יחזקאל כ) ואמרת אליהם כה אמר ה' ביום בחרי בישראל ואשא ידי לזרע בית יעקב מה כתיב בסוף הענין וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי איש את שקוצי עיניהם לא השליכו וגו', מה עשה הקדוש ברוך הוא הביא חשך על המצרים שלשת ימים והרג בהם כל רשעי ישראל שכן הוא אומר (יחזקאל כ') וברותי מכם המורדים והפושעים בי, וכן הוא אומר (שיר השירים ב) התאנה חנטה פגיה וגו', התאנה חנטה פגיה אלו הרשעים שבישראל, והגפנים סמדר נתנו ריח אלו הנשארים שעשו תשובה ונתקבלו, קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך שהרי הגיע הקץ מן הגאולה, אבל שבטו של לוי כלם צדיקים היו והיו עושין את התורה שנאמר (דברים לג) כי שמרו אמרתך זו תורה ובריתך ינצורו זו המילה ולא עוד אלא משעשו את העגל לא נשתתפו שם שבטו של לוי שנאמר (שמות לב) ויעמד משה בשער המחנה וגו' ויאספו אליו כל בני לוי, כיון שאמר להם למשה שימו איש חרבו על ירכו וגו' מיד עשו כן ולא נשאו פנים, וכן משה מברכן (דברים לג) האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו וגו', וכיון שראה הקדוש ברוך הוא שהיו כולם צדיקים ונסה אותם ועמדו בנסיונם שנאמר (דברים ל"ג) אשר נסיתו במסה, מיד אמר הקדוש ברוך הוא והיו לי הלוים לקיים מה שנאמר (תהלים יא) ה' צדיק יבחן, אבל הרשעים כתיב בהם ורשע ואהב חמס שנאה נפשו, אמר דוד אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו (תהלים קכח).

Tanchuma Balak 16מדרש תנחומא (ורשא) פרשת בלק סימן טז

ילמדנו רבינו בזכות כמה דברים נגאלו ישראל ממצרים, כך שנו רבותינו בזכות ד' דברים שלא שנו את שמותם, ול"ש את לשונם, ולא גלו מסתרים שלהם, ולא נפרצו בעריות, ל"ש שמותן שראובן ושמעון ירדו וראובן ושמעון עלו, ל"ש את לשונם שנא' (בראשית מה) כי פי המדבר אליכם שהיו מספרין בלה"ק , לא גלו מסתרין שלהן שנאמר (שמות ג) ושאלה אשה משכנתה והיה הדבר הזה מופקד אצלם י"ב חדש ולא גלה אחד מהן למצרים, ולא פרצו בעריות שכך כתיב (שיר השירים ד) גן נעול אחותי כלה אלו הזכרים גל נעול מעין חתום אלו הבתולות, תדע לך שהרי אחת היתה ומפרסמה הכתוב שנאמר (ויקרא כד) ויצא בן אשה ישראלית וגו' וכל אותן מ' שנה שהיו במדבר לא סרחו בעבירה עד שבאו לשטים לפיכך כתיב וישב ישראל בשטים שטים שעשו שטות שנא' (משלי ו) נואף אשה חסר לב.

Tanchuma Buber Behaalotekha 13מדרש תנחומא (בובר) פרשת בהעלותך סימן יג

ד"א קח את הלוים. זש"ה ה' צדיק יבחן (תהלים יא ה), אין הקדוש ברוך הוא מעלה את האדם לשררה, עד שבוחן ובודק אותו תחלה, וכיון שהוא עומד בנסיונו, הוא מעלה אותו לשררה, וכן אתה מוצא באבינו אברהם ניסה אותו הקדוש ברוך הוא עשר נסיונות, ועמד בנסיונו, ואחר כך בירכו, שנאמר וה' ברך את אברהם בכל (בראשית כד א), וכן יצחק ניסהו בימי אבימלך, ועמד בנסיונו, ואחר כך ברכו, שנאמר ויזרע יצחק בארץ ההוא [וגו' ויברכהו ה'] (בראשית כו יב), וכן יעקב ניסהו בכל אותן הצרות, בעשו ובדינה וביוסף, והיאך יצא מבית אביו ואמו, כי במקלי עברתי וגו' (בראשית לב יא), וברכו, שנאמר וירא אלהים אל יעקב עוד [בבואו מפדן ארם ויברך אותו] (בראשית לה ט), וכן יוסף ניסהו באשת פוטיפר, והיה חבוש י"ב שנה, ואחר כך יצא ונעשה מלך, על שעמד בנסיונו, הוי ה' צדיק יבחן, ואף שבטו של לוי נתנו נפשם על קדושת שמו של הקדוש ברוך הוא, שלא תבטל התורה, שבשעה שהיו ישראל במצרים, מאסו את התורה, ואת המילה, והיו כולם עובדי ע"ז, שכן יחזקאל מוכיחן, שנאמר ואמרת אליהם כה אמר ה' אלהים ביום בחרי בישראל וגו' (יחזקאל כ ה), ומה כתיב בסוף, וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי [איש את שקוצי עיניהם לא השליכו ואת גלולי מצרים לא עזבו] (יחזקאל כ' ח), מה עשה הקדוש ברוך הוא הביא חשך על המצרים שלשת ימים, והרג בהם כל רשעי ישראל, שכן הוא אומר [כאשר נשפטתי את אבותיכם במדבר בארץ מצרים] [וגו'] וברותי מכם וגו' (יחזקאל כ' לו לח), וכן הוא אומר התאנה חנטה פגיה וגו' (שיר השירים ב יג), אלו הרשעים שהיו בישראל, והגפנים סמדר נתנו ריח (שיר השירים ב'), אלו הנשארים שעשו תשובה ונתקבלו, קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך (שיר השירים ב'), שהרי הגיע קץ הגאולה, אבל שבטו של לוי כולם היו צדיקים, והיו עושים את התורה, שנאמר כי שמרו אמרתך (דברים לג ט), זו התורה, ובריתך ינצורו (דברים ל"ג), זו המילה, ולא עוד אלא כשעשו ישראל את העגל לא נשתתפו שם שבטו של לוי, שנאמר ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי (שמות לב כו), כיון שאמר משה [שימו] איש חרבו על ירכו (שמות ל"ב כז), מיד עשו כן, ולא נשאו פנים, וכן משה מברכן האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו וגו', כי שמרו אמרתך ובריתך ינצרו (דברים לג ט), כיון שראה הקדוש ברוך הוא שהיו כולם צדיקים, וניסה אותם ועמדו בנסיונם, שנאמר אשר נסיתו במסה (דברים ל"ג ח), מיד אמר הקדוש ברוך הוא והיו לי הלוים, לקיים מה שנאמר ה' צדיק יבחן (תהלים יא ה), אבל רשעים כתיב בהם ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו (תהלים י"א), אמר דוד אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו (תהלים קכח א).

Tanchuma Buber Balak 25מדרש תנחומא (בובר) פרשת בלק סימן כה

וישב ישראל בשטים (במדבר כה א). ילמדנו רבינו בזכות כמה דברים נגאלו ישראל ממצרים, כך שנו רבותינו בזכות ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים, שלא שינו שמם, ולא שינו לשונם, ולא גילו מסתורין שלהם, ולא נפרצו בעריות. שלא שינו שמם, שראובן ושמעון ירדו וראובן ושמעון עלו. ולא שינו לשונם, שנאמר כי פי המדבר אליכם (בראשית מה יב), שהיו מספרין בלשון הקודש. שלא גילו מסתורין שלהן שאמר להם משה ושאלה אשה משכנתה (שמות ג כב), והיה הדבר מופקד אצלם י"ב חודש, ולא גילו למצרים, ולא נפרצו בעריות, שנאמר גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום (שה"ש ד יב), גן נעול אלו הזכרים, גל נעול מעין חתום אלו הנקבות, תדע לך שהוא כן, שהרי אחת היתה ופרסמה הכתוב, ויצא בן אשה ישראלית [וגו', ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן] (ויקרא כד י יא), וכל אותן מ' שנה שהיו במדבר לא סרחו בערוה עד שבאו לשטים, לכך נאמר וישב ישראל בשטים וגו'. שטים, שעשו שטות, שנאמר נואף אשה חסר לב (משלי ו לב).

Targum Yerushalmi (Yonatan) Shemot 2:25תרגום ירושלמי (יונתן) שמות ב׳:כ״ה

And the Lord looked upon the affliction of the bondage of the sons of Israel; and the repentance was revealed before Him which they exercised in concealment, so as that no man knew that of his companion.

וגלי קדם ייי צער שעבודהון דבני ישראל וגלי קדמוי ית תיובתא דעבדו בטימרא דלא ידעו אינש בחבריה.

Shir Hashirim Rabbah 2:2שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ב,ב

ר' אליעזר פתר קרייה בגאולת מצרים, מה שושנה זו כשהיא נתונה בין החוחים קשה לבעלה להלקט, כך גאולתן של ישראל היתה קשה לפני הקדוש ב"ה, הה"ד (דברים ד') או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי, ר' יהושע בשם ר' חנן אמר גוי מקרב עם ועם מקרב גוי אין כתיב כאן, אלא גוי מקרב גוי, שהיו אלו ערלים ואלו ערלים, אלו מגדלין בלורית ואלו מגדלין בלורית, אלו לובשי כלאים ואלו לובשי כלאים, אם כן לא היתה מדת הדין נותנת שיגאלו ישראל לעולם, אמר ר' שמואל בר נחמן אלולי שאמר הקדוש ברוך הוא עצמו בשבועה לא היו ישראל נגאלין לעולם, הדא הוא דכתיב (שמות ו') לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, ואין לכן אלא שבועה, המד"א (שמואל א' ג') ולכן נשבעתי לבית עלי, אמר ר' ברכיה (תהלים ע"ז) גאלת בזרוע עמך, בטרוניא, אמר ר' יודן מלבא לקחת לו גוי ועד מוראים גדולים ע"ב אותיות הן, ואם יאמר לך אדם ע"ה אמור לו צא מהן גוי השני שאינו מן המנין, אמר ר' אבין בשמו גאלן, ששמו של הקדוש ברוך הוא שבעים ושנים שמות הן.

Shemot Rabbah 1:8שמות רבה (וילנא) פרשה א:ח

רבנן פתחין פתחא להאי קרא (הושע ה) בה' בגדו כי בנים זרים ילדו עתה יאכלם חודש את חלקיהם, ללמדך כשמת יוסף הפרו ברית מילה, אמרו נהיה כמצרים, מכאן אתה למד שמשה מלן ביציאתן ממצרים, וכיון שעשו כן הפך הקב"ה האהבה שהיו המצריים אוהבין אותן לשנאה, שנאמר (תהלים קה) הפך לבם לשנוא עמו להתנכל בעבדיו, לקיים מה שנאמר (הושע ה) עתה יאכלם חודש את חלקיהם

Shemot Rabbah 1:28שמות רבה (וילנא) פרשה א:כח

ד"א וירא בסבלותם ראה שאין להם מנוחה הלך ואמר לפרעה מי שיש לו עבד אם אינו נח יום אחד בשבוע הוא מת, ואלו עבדיך אם אין אתה מניח להם יום אחד בשבוע הם מתים, אמר לו לך ועשה להן כמו שתאמר, הלך משה ותקן להם את יום השבת לנוח, וירא איש מצרי, מה ראה א"ר הונא בשם בר קפרא בשביל ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים, אחד שלא שנו שמותם, ומנין שלא נחשדו על הערוה שהרי אחת היתה ופרסמה הכתוב שנאמר (ויקרא כד) ושם אמו שלומית בת דברי וגו', אמרו רז"ל נוגשים היו מן המצריים ושוטרים מישראל, נוגש ממונה על עשרה שוטרים, שוטר ממונה על עשרה מישראל, והיו הנוגשים הולכים לבתי השוטרים בהשכמה להוציאן למלאכתן לקריאת הגבר, פעם אחת הלך נוגש מצרי אצל שוטר ישראל ונתן עיניו באשתו שהיתה יפת תואר בלי מום, עמד לשעת קריאת הגבר והוציאו מביתו וחזר המצרי ובא על אשתו והיתה סבורה שהוא בעלה ונתעברה ממנו, חזר בעלה ומצא המצרי יוצא מביתו שאל אותה שמא נגע בך אמרה לו הן וסבורה אני שאתה הוא, כיון שידע הנוגש שהרגיש בו החזירו לעבודת הפרך והיה מכה אותו ומבקש להרגו, והיה משה רואה אותו ומביט בו וראה ברוח הקודש מה שעשה בבית וראה מה שעתיד לעשות לו בשדה, אמר ודאי זה חייב מיתה, כמו שכתוב (ויקרא כד) ומכה אדם יומת, ולא עוד אלא שבא על אשתו של דתן על כך חייב הריגה, שנא' (ויקרא כ) מות יומת הנואף והנואפת, והיינו דכתיב ויפן כה וכה וגו', ראה מה עשה לו בבית ומה עשה לו בשדה.

Shemot Rabbah 1:30שמות רבה (וילנא) א׳:ל׳

הלהרגני אתה אומר, אתה מבקש לא נאמר אלא אתה אומר מכאן אתה למד ששם המפורש הזכיר על המצרי והרגו, כיון ששמע כן נתיירא מלשון הרע, ויאמר אכן נודע הדבר, רבי יהודה בר רבי שלום בשם ר' חנינא הגדול ורבותינו בשם רבי אלכסנדרי אמרו, היה משה, מהרהר בלבו ואומר מה חטאו ישראל שנשתעבדו מכל האומות, כיון ששמע דבריו אמר לשון הרע יש ביניהן היאך יהיו ראויין לגאולה לכך אמר אכן נודע הדבר עתה ידעתי באיזה דבר הם משתעבדים.

Shemot Rabbah 14:3שמות רבה (וילנא) י״ד:ג׳

חשך למה הביא עליהן יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים והוא חוקר לב ובוחן כליות לפי שהיו פושעים בישראל שהיה להן פטרונין מן המצריים והיה להן שם עושר וכבוד ולא היו רוצים לצאת אמר הקדוש ברוך הוא אם אביא עליהן מכה בפרהסיא וימותו יאמרו המצריים כשם שעבר עלינו כך עבר עליהן לפיכך הביא על המצריים את החשך ג' ימים כדי שיהיו קוברין מתיהם ולא יהיו רואין אותן שונאיהם ויהיו משבחין להקב"ה על כך.

Bemidbar Rabbah 13:8במדבר רבה (וילנא) יג:ח

רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן רבי יהודה אומר לכך מנה ראובן ושמעון ולוי לעצמם שכל השבטים לא שמרו יחוסיהם במצרים וראובן ושמעון ולוי שמרו יחוסיהם לכך הוא מונה שם יחוסם. ר' נחמיה אומר כל השבטים היו עובדי עבודת כוכבי' במצרי' ושבט ראובן ושמעון ולוי לא עבדו עבודת כוכבים ולכן זכו למנות לעצמם. ורבנן אמרין כל השבטים לא הנהיגו שררה במצרים ראובן ושמעון ולוי הנהיגו שררה במצרים מת ראובן נתנו שררה לשמעון מת שמעון נתנו שררה ללוי מת לוי בקשו לתת שררה ליהודה ויצאת בת קול ואמרה להם הניחו אותה עד שיגיע זמנה אימתי הגיע זמנה לאחר מיתתו של יהושע (שופטים א) ויהי אחרי מות יהושע וישאלו וגו' ויאמר ה' יהודה יעלה וגו', רבי לוי ור' חנין חד מנהון אמר לכך חזר וייחס אלו שלשה השבטים מפני שקינתרן אביהם ואחרינא אמר מפני שייחסן אצל משה ואהרן.

Bemidbar Rabbah 13:20במדבר רבה (וילנא) יג:כ

ד"א למה נאמר ג' מיני עולה כנגד ג' מדות טובות שהיו בידן של ישראל במצרים ובזכותן נגאלו שלא שינו את שמם ולא שינו את לשונם ושגדרו עצמם מן הערוה, שעיר עזים אחד לחטאת כנגד הפסח שצוה הקב"ה לעשות מן העזים על פרישות עבודת כוכבים לפי שעובדי עבודת כוכבים היו ישראל במצרים ולא היתה מדת הדין נותנת לגאלם עד שפרשו ממנה ועל פרישת עבודת כוכבים שעשו ונגאלו עליה כמה דתימא (שמות יב) וראיתי את הדם ופסחתי עליכם לפיכך הקריבו כנגדה שעיר לחטאת לפי שבעון עבודת כוכבים היו מקריבין שעיר לחטאת.

Bemidbar Rabbah 20:22במדבר רבה (וילנא) כ:כב

וישב ישראל בשטים הלכה בזכות כמה דברים נגאלו ישראל ממצרים, שנו רבותינו בזכות ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים, שלא שינו את שמותן, שלא שינו את לשונם, ולא גילו מסטורין שלהם, שמשה אמר להם (שמות ג) ושאלה אשה משכנתה כלי כסף וכלי זהב והיה הדבר הזה מופקד אצלם י"ב חדש ולא גילה אחד מהם למצרים, ולא נפרצו בעריות שכן כתיב (שיר השירים ד) גן נעול אחותי כלה אלו הזכרים גל נעול מעין חתום אלו הבתולות תדע לך שהרי אחת היתה ופרסמה הכתוב ויצא בן אשה ישראלית וכל אותן מ' שנה לא סרחו במדבר עד שבאו לשטים לכך כתיב וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות.

Seder Eliyahu Rabbah 21אליהו רבה (איש שלום) פרשה כא

כשהיו ישראל במצרים תמימי דרך (הן) [היו], כשעמדו אבותינו על הר סיני לקבל עליהן תורה מסיני היו תמימי דרך בדבר, פייסן תחילה ואחר כך ערך לפניהם נזיקין וכל מידות הדין, ואחר כך אמרו, ברוך ה' אלהים אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים, אתה הוא האלהים לבדך על כל ממלכות הארץ, אתה עשית את השמים (ואת) [ושמי] השמים בתבונה, נתקבצו וישבו, שהיו כולם אגודה אחת, כרתו ברית שיעשו גמילות חסדים זה עם זה, וישמרו בלבבם ברית אברהם יצחק ויעקב, שלא יניחו לשון בית יעקב אביהם וילמדו לשון מצרים, מפני דרכי עבודה זרה. כאיזה צד עבדו ישראל את אבינו שבשמים במצרים, שלא שינו את לשונם, והיו המצריים אומרים להם, למה אתם עובדים אתו, אם תעבדו אלהי מצרים יקל עבודתו מכם, משיבין ישראל ואומרים להם, שמא עזב אברהם יצחק ויעקב את אלהינו שבשמים שיעזבו בניהן אחריהן, אמרו להן, לאו, אמרו, כשם שהם לא עזבו אותו כך לא נעזבנו. והיו ישראל מלין את בניהם במצרים, אמרו להם מצריים, מה שמא תקל עבודה קשה מכם, משיבין ישראל ואומרין להם, שמא שכח אברהם יצחק ויעקב את ברית אלהינו שבשמים שישכחו בניהן אחריהן, אמרו להן, לאו, אמרו להן, כשם שלא שכח אברהם יצחק ויעקב ברית אלהינו שבשמים כך לא ישכחו בניהן אחריהן. דבר אחר, והיו ישראל מלין את בניהן במצרים, אמרו להם מצריים, למה אתם מלין אותן שלאחר שעה אנו משליכין אותן בנהר, אמרו להן, נימול אותן, לאחר כן עשו בהם כרצונכם. והיו ישראל עושין משתה לבניהן ולבנותיהן במצרים, אמרו להן מצריים, למה אתם עושים להם משתה ואחר שעה אנו מוציאין אותן ללחץ ולעינוי, אמרו להן, אנו נעשה משתה, ואחר כך עשו כרצונכם, יש מוציאין אותו לשני ימים, יש מוציאין [אותו] לשלשה ימים, יש שהיו מוציאין אותו לשבעה ימים, המת מת, והנהרג נהרג, והבא בחיים חיים, (כל) [בכל] אותן דברים אילו מכין אותן ומחרפין אותן ופוגעין בהן (ומסטירין) [ומסטרין] להן, ואין להן מנוס מפניהם, שנאמר כל היום כלימתי נגדי וגו' מקול מחרף ומגדף וגו' כל זאת באתנו ולא שכחנוך וגו' (תהלים מ"ד ט"ז עד י"ט), כי דכיתנו במקום תנים וגו' (תהלים מ"ד כ'). כי דכיתנו [במקום תנים], זה פרעה מלך מצרים וכל המצריים. ותכס עלינו בצלמות (תהלים מ"ד), אילו חיים של צער. אם שכחנו שם אלהינו וגו' הלא אלהים יחקר זאת (תהלים מ"ד כ"א-כ"ב), בזמן שישראל עושין רצון אביהם שבשמים [מה נאמר בהן, הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל (תהלים קכ"א ג') אין עושין רצונו של מקום] מה נאמר בהן, עורה למה תישן ה' וגו' למה פניך תסתיר וגו' כי שחה לעפר נפשינו וגו' קומה עזרתה לנו וגו' (תהלים מ"ד כ"ג וגו'). פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום ומצאני זקן אחד ואמר לי, רבי, דורות הללו כשירין מיוצאי מצרים, אמרתי לו, מה ראיתה בני לדורות הללו שהן כשירים מיוצאי מצרים, ראה בעיניך ובאזניך שמע דורו של משה לא כשירין הן ותורה היתה בהן, אלא ראה בעיניך ובאזניך שמע ולבך תשית לכל הדברים, שהרי תורה ונביאים היו עמהן, אמר לי, רבי, לא אותן דורות אמרתי לך, אלא מיום שחרב בית ראשון ועד שנבנה בית אחרון, אמרתי לו, והלא תורה נביאים וכתובים [היו עמהן] ודברו בהן פילפול תורה, אם רוצה אתה ללמוד וחפץ אתה בדברי תורה, צא למד ממה שנאמר בהן ביוצאי מצרים, הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר וגו' (ירמיה ב' ב'), אבל כשהיו מהלכין בית אחרון בצער, לא הניח הקב"ה דבר בעולם שלא גלאו לישראל, שנאמר סוד ה' ליריאיו (תהלים כ"ה י"ד), ונאמר כי לא יעשה ה' אלהים דבר וגו' (עמוס ג' ז'), העבודה, בכל יום ויום ובכל שעה ושעה (שנזכר) [שאני נזכר] את כל המעשים, אני נופל על פני האדמה, ומברך ומרומם ומשבח ומקדש לשמו של מי שאמר והיה העולם ברוך הוא. (מעיד אני עלי שמים וארץ שיושב הקב"ה ומחלק מזונות לכל באי העולם ולכל מעשה ידיו שברא בעולם, מאדם ועד בהמה עד רמש ועד עוף השמים ולכל נפשות שברא), אף דוד המלך היה משבח יוצאי מצרים, אשר יצאו ממצרים, מצוה אחת היתה בהן והרבו ממנה מאה מצוות, שנתקבצו וישבו עד שהיו כולם באגודה אחת, וכרתו ברית שיעשו גמילות חסדים זה עם זה, וישמרו מילה בבשרם, ברית אברהם יצחק ויעקב, ושלא יניחו לשון יעקב אביהם וילכו וילמדו לשון מצרים מפני עבודה זרה, שנאמר מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו אלהים וגו' (שמ"ב ז' כ"ג), זה משה ואהרן, לפדות לו לעם (ש"נ) [וגו'] אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו (שמואל ב' ז'), אל תאמר כן, אלא היה אומר כן, מפני עמך ישראל אשר פדית לך, במצרים אבדת גוים ואלהיו.

Seder Eliyahu Rabbah 22אליהו רבה (איש שלום) פרשה כב

אל תתן ה' מאויי רשע וגו' (תהלים ק"מ ט'), [מה] בין (שהן) [כחן] של יוצאי מצרים לזרעו של עשו הרשע, יוצאי מצרים מצוה אחת היתה בידן והרבו ממנה מאה מצוות, נתקבצו כולם וישבו באגודה אחת, וכרתו ברית שיעשו גמילות חסדים זה עם זה, וישמרו מילה בבשרם ברית אברהם יצחק ויעקב, שלא יניחו לשון בית יעקב וילכו וילמדו לשון מצרים מפני דרכי עבודה זרה, אבל זרעו של עשו הרשע אינו כן, אלא כל זמן שיצחק קיים קיימו את (מילה) [המילה] בבשרם, כיון שמת יצחק ביטלו את (מילה) [המילה], מבשרם, שנאמר בית גאים יסח ה' ויצב גבול אלמנה (משלי ט"ו כ"ה). בית גאים יסח ה', זה ביתו של עשו

Pirkei DeRabbi Eliezer 28פרקי דרבי אליעזר (היגר) כ״ח

בני יעקב מלו את בניהם ואת בני בניהם והנחילם לחק עולם עד שעמד פרעה הרשע וגזר גזירות קשות ומנע להם ברית מילה, וביום שיצאו ישראל ממצרים נמולו כל העם מקטון ועד גדול, שנ' כי מולים היו, והיו ישראל לוקחין דם ברית מילה ונותנין על משקוף בתיהם דם ברית מילה ודם פסח ונתמלא רחמים על ישראל, שנ' ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך, בדמך לא כתיב אלא בדמיך, בשני דמים דם ברית מילה ודם פסח, ואומר לך בדמיך חיי, ר' אליעזר אומ' וכי מה ראה הכתוב שני פעמים בדמיך חיי, אלא אמ' הב"ה בזכות דם ברית מילה ובזכות דם פסח נגאלו ממצרים ובזכות דם ברית מילה ובזכות דם פסח אתם עתידים להגאל בסוף מלכות רביעי, לכך נאמ' ואומר לך בדמיך חיי

Pirkei DeRabbi Eliezer 41פרקי דרבי אליעזר (היגר) מ״א

רבן גמליאל אומ' המצריים רדפו אחרי בני ישראל עד ים סוף וחנו אחריהם האויבים מאחריהם והים מלפניהם וראו ישראל המצריים ונתייראו הרבה מאד ושם השליכו כל תועבות מצרים מעליהם ועשו תשובה גדולה וקראו לאלהיהם, שנ' ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם.

Pirkei DeRabbi Eliezer 47פרקי דרבי אליעזר (היגר) מ״ז

ובזכות שלשה דברים יצאו בני ישראל ממצרים, לא החליפו לשונם, ולא הלשינו איש רעהו, ובייחוד השם.

Midrash Avkir (in Yalkut Shimoni 234)מדרש אבכיר (מובא בילקוט שמעוני רל״ד)

והמים להם חומה שירד סמאל ואמר לפניו רבש"ע לא עבדו ישראל עבודה זרה במצרים ואתה עושה להם נסים, והיה משמיע קולו לשר של ים ונתמלא עליהם חמה ובקש לטבען, מיד השיב לו הקדוש ברוך הוא שוטה שבעולם וכי לדעתם עבדוה והלא לא עבדוה אלא מתוך שעבוד ומתוך טרוף דעת ואתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון, כיון ששמע שר של ים אותה חמה שנתמלא על ישראל החזירה על מצרים שנאמר וישובו המים ששבו מישראל על מצרים.

Lekach Tov Shemot 6:5לקח טוב שמות ו׳:ה׳

והוצאתי אתכם, והצלתי אתכם, וגאלתי אתכם, ולקחתי אתכם, כנגד ד' זכיות שבידם, שלא שינו את לשונם, ולא חילפו את שמלותם, ולא גילו את סודם, דכתי' ושאלה אשה משכנתה (שמות ג כב), ולא בטלו ברית מילה.

Lekach Tov Shemot 6:13לקח טוב שמות ו׳:י״ג-י״ד

וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל, ציווי זה עבודת כוכבים, כדכתיב ביחזקאל איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו (יחזקאל כ ז), וכתיב וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי איש שקוצי עיניו לא השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו (שם שם יח). ואל פרעה מלך מצרים. שתהא אימת מלכות עליהם. והתחיל לייחס ראשי בית אבותם הביא היחס על משה ואהרן, שנאמר אלה ראשי בית אבותם. ואומר אלה ראשי, לפי שהיו בתוך המצריים ובאו להיבדל מטומאתם ולהתייחס, אמר אלה לפסול את שכיניהם.

Lekach Tov Devarim 26:5לקח טוב דברים כ״ו:ה׳

דבר אחר ויהי שם לגוי. מלמד שהיו ישראל מצויינים שם. שהיה מלבושם ומאכלם ולשונם משונים מן המצריים. מסומנין היו וידועין שהם גוי לבדם חלוק מן המצריים.

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 2:23אבן עזרא שמות פירוש שני ב׳:כ״ג

ויהי {בימים הרבים ההם} וימת {מלך מצרים} – עתה יוכל משה לשוב אל מצרים, וישראל עשו תשובה, כי יחזקאל (כ':ה'-ט') הזכיר, שהיו ישראל עובדי גלולי מצרים, על כן ענם השם ותחת אשר לא עבדוהו, עבדו אכזרים.

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 3:9אבן עזרא שמות פירוש שני ג׳:ט׳

ועתה – טעם הנה צעקת בני ישראל – שעשו תשובה. וטעם וגם ראיתי את הלחץ – שהזידו עליהם. וככה אמר יתרו: כי בדבר אשר זדו עליהם (שמות י"ח:י"א).

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 6:5אבן עזרא שמות פירוש שני ו׳:ה׳

וגם אני – וגם עוד שלחתיך בעבור שעשו ישראל תשובה וצעקו אלי.

Seikhel Tov Shemot 2:25שכל טוב (בובר) שמות ב׳:כ״ה

וירא אלהים את בני ישראל. מה ראה, ראה שעשו תשובה כל אחד ואחד בפני עצמו, ולא הי' מכיר זה מזה, שנא' וידע אלהים, הוא לבדו ידע, ולא שידעו איש בחבירו, ורבותינו דרשו וירא אלהים את בני ישראל, ראה שיעבודם: וידע אלהים, ידע את מי ישלח לגאול אותם, ולפיכך נסמך לו ומשה.

Rashi Shemot 2:14רש״י שמות ב׳:י״ד

ויירא משה AND MOSES FEARED – Explain it in its literal sense: he was afraid of Pharaoh. A Midrashi.e.planation is: he felt distressed because he saw that there were wicked men among the Israelites — common informers. He said: Since this is so (מעתה), perhaps they are not worthy to be delivered from bondage (Tanchuma). אכן נדע הדבר SURELY THE THING IS KNOWN – Explain it in its literal sense: the fact that I have killed the Egyptian is known. A Midrashi.e.planation is: now there is known to me that matter about which I have been puzzled — how has Israel sinned more than all the seventy nations, that they should be oppressed by this crushing servitude? But now I see that they deserve this (Exodus Rabbah 1).

וירא משה – על שראה מע' בישראל, רשעים דילטורין, אמר מעתה שמא אינן ראויין ליגאל. אכן נודע הדבר – כמשמעו, ומדרשו נודע לי דבר שהייתי תמה עליו מה חטאו ישראל מכל שבעים אומות להיות נרדים בעבודת פרך, אבל רואה אני שהם ראוים לכך.

Rashi Yechezkel 20:5-8רש״י יחזקאל כ׳:ה׳-ח׳

(ה) ביום בחרי בישראל – הרי שהיתה שנאה זו כבושה לפני המקום קרוב לתשע מאות שנה משהיו במצרי' עד יחזקאל והיתה אהבתו מחפ' עליהם ועל ידי שהיו עתה מרבים לפשוע נתעוררה ועל זה נאמר שנאה תעורר מדנים וגו' (משלי י). (ז) ואומר אליהם – אהרן ניבא להם נבואה זו קודם שנגלה הקב"ה על משה בסנה וזהו שנאמר (שמואל א ב) לעלי הנגלה נגלתי אל בית אביך בהיותם במצרים וגו'. (ח) וימרו בי – הם הרשעים רובם של ישראל שמתו בשלשת ימי אפלה כמו שנאמר וחמושים עלו בני ישראל וגו' (שמות יד) אחד מחמשים ויש אומרים אחד מחמש מאות.

R"Y Kara Yechezkel 20:9ר״י קרא יחזקאל כ׳:ט׳

ואעש למען שמי – אין שם זה שם ממשץ אלא זה פתרונו: משהבאתי על המצריים עשר מכות, יצא טיבעי ונתגדלתי לעיני הגוים אשר הייתם בתוכם. ואלו הייתי חוזר בי מפני עונותיהם שלא לגאול אותם ממצרים, אשר נודעתי אליהם שאין יכולת בידי להוציאם ממצרים.

Rambam Avodah Zarah 1:3רמב״ם עבודה זרה א׳:ג׳

ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו, כיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה ושיבר הצלמים והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים, וראוי לאבד ולשבר כל הצורות כדי שלא יטעו בהן כל העם כמו אלו שהם מדמים שאין שם אלוה אלא אלו. כיון שגבר עליהם בראיותיו בקש המלך להורגו ונעשה לו נס ויצא לחרן, והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד, והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר ויקרא שם בשם ה' אל עולם, וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו, וישב יצחק מלמד ומזהיר, ויצחק הודיע ליעקב ומינהו ללמד וישב מלמד ומחזיק כל הנלוים אליו, ויעקב אבינו למד בניו כולם והבדיל לוי ומינהו ראש והושיבו בישיבה ללמד דרך השם ולשמור מצות אברהם, וצוה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה אחר ממונה כדי שלא תשכח הלמוד, והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלוים עליהם ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה', עד שארכו הימים לישראל במצרים וחזרו ללמוד מעשיהן ולעבוד כוכבים כמותן חוץ משבט לוי שעמד במצות אבות, ומעולם לא עבד שבט לוי עבודת כוכבים, וכמעט קט היה העיקר ששתל אברהם נעקר וחוזרין בני יעקב לטעות העולם ותעיותן, ומאהבת ה' אותנו ומשמרו את השבועה לאברהם אבינו עשה משה רבינו רבן של כל הנביאים ושלחו, כיון שנתנבא משה רבינו ובחר ה' ישראל לנחלה הכתירן במצות והודיעם דרך עבודתו ומה יהיה משפט עבודת כוכבים וכל הטועים אחריה.

Rambam Moreh Nevukhim 3:46רמב״ם מורה נבוכים ג׳:מ״ו

ומפני זאת הכונה בעצמה צונו לשחוט כבש בפסח ולהזות דמו במצרים על השערים מחוץ, לנקות עצמנו מן הדעות ההם ולפרסם שכנגדם, ולהביא להאמין שהמעשה אשר תחשבו בו שהוא סבה ממיתה, הוא המציל מן המות, ופסח ה' על הפתח ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף, גמול פרסום העבודה בעשות כל מה שהיו מרחיקין אותו עובדי ע"ז... ואמנם היותו אסור לערלים, כבר בארוהו חז"ל שאמרו הם בטלו מצות מילה כשארך עמדם במצרים להדמות למצריים, וכאשר צוה אותנו במצות הפסח והתנה בו שלא ישחט אלא אחר מילת עצמו ובניו ובני ביתו ואז יקרב לעשותו, מלו כלם והיה דם מילה מתערב בדם פסח לרב הנמולים כמו שזכרו, ואל זה רמז באמרו, מתבוססת בדמיך, דם פסח ודם מילה.

Rambam Iggeret HaShemadרמב״ם איגרת השמד

ואומר, שהמפורסם בדברי רבותינו זכרונם לברכה שישראל בימי משה קודם צאתם ממצרים הפסידו דרכם והפרו ברית מילה, ולא היה בהם מהול אלא שבט לוי בלבד, עד שבאה מצות פסח ואמר האל למשה: "כל ערל לא יאכל בו" (שמות י"ב מ"ח) וצוום בעשית המילה. כך אמרו חכמינו זכרונם לברכה: משה היה מל ויהושע פורע ואהרן מוצץ ואספו ערלות חמרים חמרים והיה דם מילה מתערב בדם פסח, ובזה היו ראוים ליגאל, והוא דבר האל יתברך ליחזקאל (יחזקאל ט"ז ו') "ואראך מתבוססת בדמיך" (מכילתא שמות בא ה'). ואמרו עליהם השלום, שהם קלקלו בעריות לדבר ה' יתברך (יחזקאל כ"ג ב') "בן אדם שתים נשים בנות אם אחת היו" (יומא ע"ה.).

Radak Bereshit 15:14רד״ק בראשית ט״ו:י״ד

וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי, I will judge the Egyptians even though it was I Who decreed that the Israelites would be enslaved by them. The reason why I will judge them is that they acted with great cruelty toward the Israelites, something which I had not decreed. The prophet Zacharyah 1,15 spelled out this concept in connection with the punishment God visited on the Babylonians, who, though entitled to destroy the Temple in Jerusalem, had never been entitled to go about it with such a vengeance. Similar verses justifying God punishing those who had carried out part of His plan against the Jewish people, but with needless harshness, are also found in Isaiah 47,6. The harshness of the slavery in Egypt was a punishment for the Israelites having abandoned the traditions of their fathers, having reverted to idolatry, having violated the covenant between God and Avraham, and not even having circumcised their male children. According to Ezekiel 20,7-8 and 9, the Israelites in Egypt had actually been guilty of utter annihilation for forsaking this covenant, and if God nonetheless redeemed them, this was for the sake of His name, not because they had deserved it. Having sworn to Avraham that He would redeem his offspring from the country in which they would be enslaved, we must view the Exodus as primarily an exercise of preserving God’s image. God had told Moses already in Exodus 6,8 that He had sworn an oath to Avraham, etc. Such statements are meant to demonstrate that the Israelites while in Egypt had not been forsaken by God, that He had not overlooked what was happening to them, but that they had been the architects of their own misfortune, and that if it had not been for God’s oath to the patriarchs, they would have perished there. Apparently, God had sent prophets to them prior to Moses, warning them of what might happen, but they had turned a deaf ear to such warnings. This is why Moses, aware of this, said to God that He should send another prophet, as He had been in the habit of doing, שלח נא ביד תשלח (Exodus 4,13). This is also what the prophet Ezekiel had in mind in the paragraph that we have referred to earlier. All of this demonstrates that when Avram asked in verse 8 of this chapter במה אדע כי אירשנה, which we explained as his concern that God’s promise might not become actual due to some sin of his offspring, he was quite justified in worrying about such a scenario. It also explains still better God’s answer and His statement that He gave Avram a lot of credit for believing God’s assurance that in spite of his fears the promise would be carried out in due course. God’s answer to Avram contained an acknowledgement that He was aware that the Israelites would indeed sin in Egypt, but also the fact that He would punish them there but not annihilate them, so that eventually they would leave from there with great riches. The redemption would occur after their punishment had run its course.

וגם את הגוי, דן אנכי – אני אשפט אותם אע"פ שאני גזרתי אותם להיות להם לעבדים, הם עשו יותר מדאי, כמו שאמר על בבל, אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה (זכריה א'). ואמר, קצפתי על עמי חללתי נחלתי ואתנם בידך לא שמת להם רחמים על זקן הכבדת עלך מאד (ישעיה מ"ז) והעבודה הזאת והענוי היה עונש מעשיהם שחטאו במצרים כמו שאמר בנבואת יחזקאל (יחזקאל כ') ואומר עליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו אני ה' אלהיכם, וימרו בי ולא אבו לשמוע לי איש את שיקוצי עיניהם לא השליכו ואת גלולי מצרים לא עזבו, ואומר לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים, ואומר ואעש למען שמי וגו'. הנה כי נתחייבו כליה בארץ מצרים במעשיהם הרעים, לולי שהאל עושה עמהם למען שמו כמו שאמר (שם) שלא יהיה מחולל שהרי אמר לאברהם להוציאם מארץ מצרים, וכן אמר למשה, אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב (שמות מ':ח') וזה היה נודע, כמו שאמר אשר נודעתי אליהם לעיניהם להוציאם מארץ מצרים (יחזקאל כ) כי שלח להם נביאים קודם משה כמו שאמר לו משה, שלח נא ביד תשלח (שמות ד' י"ג), וכן אמר בפרשת יחזקאל זאת. ואחר שמצאנו חטאים שראוי לעונשם למה נאמר כי בעון שאמר אברהם במה אדע נשתעבדו בניו במצרים, והלא הכתוב מעיד עליו ואמר "והאמין בה'". ופירש במה אדע, כבר כתבנו טעמו, והאל ידע שיחטאו ואמר לאברהם כי יענישם ויהיו עבדים למצרים. ואף משה רבינו אמר כן לישראל (דברים ל"ב:כ"ט) ידעתי כי השחת תשחיתון וסרתם מן הדרך אשר צויתי אתכם וקראת אתכם הרעה וגו'.

Radak Yechezkel 20:5,7,9רד״ק יחזקאל פרק כ׳:ה׳,ז׳,ט׳

(ה) ואמרת. ביום בחרי בישראל - החי"ת בקמץ חטף לתפארת הקריאה. הֵחֵל התוכחה מעת שהיו לעם, בגרות מצרים; ויום שבחר בהם הוא יום ששלח להם תחילה נביאיו, ומהם אהרן (ראה ש"א ב,כז). וזה עניין התוכחה שהוכיחם במצרים על ידי נביאיו - לא ראינו אלא מדברי יחזקאל. (ז) ואומר אליהם - קודם לכן אמרתי להם על ידי הנביאים הראשונים שנבאו להם קודם משה רבינו. (ט) לעיניהם - כי המצרים היו שומעים בדבר אליהם הנביאים והיו מבטיחים אותם להוציאם מתוכם אף קודם משה רבינו ע"ה, כי משבא אליהם משה רבינו עליו השלום בשליחות האל לא החזיקו במעשיהם הרעים שהרי אמר ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל והאמינו במשה מפני האותות שעשה לעיניהם, ולא עשו כן הנביאי' הראשוני'. ובדברי רבותינו ז"ל כי אף משבא אליהם משה רבינו עליו השלום בשליחות האל היו בהם רשעים ולא שבו מדרכם הרעה ואותם מתו בג' ימי אפילה כדי שלא יראו המצריים במפלתם וישמחו להם.

Rid Yechezkel 20:7רי״ד יחזקאל כ׳:ז׳

ואמר אליהם איש שיקוצי עיניו השליכו – על ידי אהרן שלח להם כדכתיב בעלי: הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים.

Zohar Chadash Yitroזוהר חדש ריש פרשת יתרו

אנכי ה' אלהיך. בהאי פסוקא שאל רבי ייסא זעירא דמן חברייא מרשב"י וא"ל אית [לי] למשאל שאילתא חדא מינך (ומשבשא) [ומכשכשא] לי בלבאי ואנא דחיל מלמשאל מינך ואמינא אי נשאל דחילנא דילמא איתענש אי לא נשאל משבשא לי בלבאי. א"ל ר"ש אימא. א"ל האי דקב"ה מדכר להון לישראל בכל אתר ואתר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים. מאי רבותא אוליף הכא תנאה שלים הוא הדא דאמר לאברהם כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וגו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. א"כ למה לאדכרא להון מילתא דא בכל אתר ואתר. א"ל ת"ח ברי קב"ה לא אתני עם אברהם אלא דיפיק ית ישראל מן גלותא דמצרים ולא מתחות שעבודא דדחלא אחרא דודאי ישראל כד הוו במצרים אסתאבו ואתטנפו גרמיהון בכל זיני מסאבו (אדהוו) [עד דהוו] שראן תחות ארבעים ותשע חילי דמסאבותא. וקב"ה אפיק יתהון מתחות פולחן כל שאר חילין. ועוד דאעיל יתהון במ"ט תרעי דסוכלתנו לקבליהון מה דלא אתני עם אברהם אלא לאפקותהון ממצרים והוא עביד טיבותיה וחסדיה עמהון. ובג"כ תשכח באורייתא חמשין זמנין יציאת מצרים לאחזאה לכל בני עלמא חסדא דעבד קב"ה עם ישראל דאפיק יתהון מאינון חילין דמסאבו ואעיל לון לגו חילין דדכיו דהיינו חמשין תרעין דסוכלתנו ודא איהו דאנן מנן להו מיומא טבא דפסחא ואנן מנן יומי ושבועי והא איתערו חברייא מצוה לממני יומי ומצוה למימני שבועי כי בכל יומא אפיק לן מחילא דמסאבו ואעיל לן בחילא דדכיו.

Ramban Shemot 2:25רמב״ן שמות ב׳:כ״ה

וירא אלהים את בני ישראל - פירש רבי אברהם כי ראה החמס שהיו מצרים עושים להם בגלוי, וידע אלהים העשוי להם בסתר. ורש"י פירש וידע אלהים, נתן עליהם לב ולא העלים עינו מהם. ונכון הוא על דרך הפשט, כי בתחילה היה מסתיר פניו מהם והיה לאכול, ועתה שמע אלהים נאקתם וראה אותם, לומר שלא הסתיר פניו עוד מהם וידע את מכאובם וכל הנעשה להם ואת כל הצריך להם. והאריך הכתוב להזכיר טענות רבות בגאולתם, וישמע אלהים את נאקתם, ויזכור אלהים את בריתו, וירא אלהים, וידע אלהים, כי ידעתי את מכאוביו (להלן ג ז), כי אף על פי שנשלם הזמן שנגזר עליהם לא היו ראויים להגאל, כמו שמפורש על ידי יחזקאל (יחזקאל כ ח), אלא מפני הצעקה קבל תפלתם ברחמיו.

Hasagot Ramban Shoresh 4השגות הרמב״ן לספר המצוות לרמב״ם שורש ד׳

ומן הנראה אלי בלאו וערפכם לא תקשו עוד שהוא לאו מיוחד מחדש מצוה. והענין שיצוה להיותם שומעים מן הנביאים ולא יתקשו עוד בשאלות האותות מהם וטענם אחריהם כאשר עשו במצרים קודם לזה כענין שכתוב (יחז' כ) ואודע להם בתוך מצרים ואומר להם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו וימרו בי ולא אבו לשמוע לי. ואין ספק כי זה היה על ידי נביא או נביאים שלוחים אליהם אם משה רבינו ע"ה או אחרים טרם בואו ורבותינו ז"ל (תנחומא פ' שמות כז ושמו"ר ספ"ג) יחסו זה לאהרן הכהן ע"ה וכן היו הנביאים ההם הבאים להם עושים להם שום אות או ראייה כי בכך נצטוינו אבל הקשו לבם וטענו אחרי האותות כאשר עשה פרעה שנקרא בזה (וארא ז ג וס"פ בא ודברים ב ל) קשה לב. וכתוב (תהל' קו) אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך וימרו על ים בים סוף. וכתוב (שם צה) אל תקשו לבבכם כמריבה כיום מסה במדבר. ובעבור העניין הזה אמר במעשה העגל (עקב ט) ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא. יאמר כי הטעות אשר נכנס בלבם בתועלת עבודה זרה בכחות העליונים קשים הם לעזוב אותו והוא שאמר עתה אחר ביאור תפלתו על מעשה העגל ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשו עוד כי הטועה בגשמיות הוא ערל לב כאשר יאמר (ירמי' ט) כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב, והוא שאמר (יחז' מד) ערל לב וערל בשר לא יבא אל מקדשי לשרתני. כי אשר אין לבבו מיוחד לאלהיו ויחשוב כי יש שום תועלת בעבודת בלעדיו איננו ראוי לשרת לפניו יתעלה. ועל כן אמר הכתוב הבא אחר זה כי י"י אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים. כלומר תהיו מולי לב להבין כי אין בעגל אשר עשיתם וכיוצא בו שום תועלת וכשיזהירו אתכם הנביאים לעזוב אשר טעיתם בו לא תהיו עוד קשי עורף. וא"כ הדבר בפי' הלאו הזה ראוי להמנות כענין שמנה הרב (ל"ת י) אל תפנו אל האלילים (קדושים יט) מניעה שלא יבינו בענינם ולא ישמע מה שיספרו עליהם כלל כדי שלא יתפתה להם.

R. Yosef ibn Kaspi Yechezkel 20:8ר׳ יוסף אבן כספי יחזקאל כ׳:ח׳

וימרו בי – לא אמר זה הנביא עתה, כי קודם קום המלך החדש, המרו ישראל ועבגו ע"ז, עד שנעבור זה נענשו, כי זה היה כננד מה שכתוב בתורה, או היה תוספות נמור, כי אין זה כמו זעקת סדום וגו' (בראשית י"ח:כ"א), שכבר פרשנו כי שם כתב זעקת, אך לא ידענו למה עד שפירש זה יחזקאל. ואולם אין מלה בתורה שתעיד על היות זה הענוי והעבדות על עון קדום להם, וחלילה, כי בכל זה כונה אחרת אין זה מקום באורה. ולכן הטעם בזה בלי ספק כי השם נתנם לעבדים ביד המלך החדש ועמו, לסבה ידועה אצלו ית', וגזר עליהם העינוי ארבע מאות שנה לבד. והם רבים מהם נטמעו עם המצריים ונשתמדו ועבדו אלהיהם, אם בעבור שירחמו עליהם יותר, ואם על דרך הסכלות גמור, ודי לנו במה שכתוב בתורה ולא שמעו אל משה (שמות ו' ט'), כמ"ש בזה וימרו בי וגו', והשם כי ראה זה אמר להעמידם לנצח באותו העבדות ולכלותם בארץ מצרים, אבל זכר הזמן המוגבל לאבותם ולא עשה כן.

Ran Bereshit 15:13ר״ן בראשית ט״ו:י״ג

נבוכו בו רבים על סבת זה הגלות, וכבר כתבתי למעלה מ"ש בו הרמב"ן ז"ל ושאיננו ישר בעיני. אמנם מה שאני חושב בו, כי הוא שכבר ראינו שהפליגו רז"ל לשבח ענין הייסורין, ואמרו כל שהקב"ה אוהבו מדכאו ביסורין, והאריכו בזה בהגדות. ואין ספק שיש לשואל שישאל מה תועלת יש בייסורי העה"ז, שמא תאמר מפני מירוק עונות, והרי השי"ת בין שיהיה נפרע ממנו בעה"ז או שיהיה נפרע ממנו בעה"ב, לעולם מאזני משפט בידו שאינו נפרע ממנו אלא כפי מה שחטא, ואם כן אי זה תועלת יש שיקדים ליפרע ממנו בעה"ז. שמא תאמר מפני שענשי העה"ב הם גדולים וחמורים מענשי העה"ז, הרי המשפט לאלהים הוא להשוות ביניהם., כמו שנאמר שאם היה ראוי האדם כפי חטאיו להיות מיוסר ביסורי העולם (שמצד) [שמיטה] אחת, שיהיה מיוסר שם רגע אחד, ואחר שהעונש שוה, אין לך אדם שלא יבחר שהעונש העתיד לבא עליו יתאחר לזמן מרובה ולא יקדימנו לאלתר. אבל עיקר הענין הוא שמפני שיצר לב האדם אינו נכנע מתוך השלוה אלא מתוך הצרה, שהשי"ת מתחסד עם ברואיו כשמביא עליהן ייסורין, שמתוך כך תשש כחו של יצר הרע והם מתרצים לבוראם. ועל הדרך הזה אחשב שיהיו ייסורין של אהבה שהזכירו חז"ל, ואמרו שאם רואה אדם שייסורין באין עליו יפשפש במעשיו, שנאמר נחפשה דרכינו ונחקורה וגו', פשפש ולא מצא יתלה בביטל תורה שנאמר אשר הגבר אשר תיסרנו יה וו', תלה ולא מצא כידוע שהן ייסורין של אהבה, שנאמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח וגו'. ורבים שאלו אי זה טעם יש בייסורין של אהבה, אחר שאין באין על חטא. ואני אומר שאי אפשר לאי זה צדיק, שעם היות שאיננו חוטא ושהוא מקיים המצות שלא יטרידהו מעט תאוות העולם מהדבק בבוראו, אלא אם כן יהיה במדריגה היותר גדולה ממדריגת הצדיקים, ואף על פי [כן] אינו נקרא חוטא, שלא היה יהושע נקרא חוטא ועבר עבירה מפני שלא הגיע למדרגתו של משה. ומפני זה השי"ת לפעמים מביא לצדיקים ייסורין, אף על פי שלא נכשלו בעבירה, אלא כדי שיוסיפו עוד להתרחק [מענייני העולם] ולהדבק בבוראם. והרמב"ן ז"ל מרחיק בשער הגמול שלו שיהיו היסורין באין על חטא. ותמהני עליו שהרי הוא צריך להודות שהנסיונות אינן באין על חטא, רק להגדיל שכר המנוסה... ולזה אחשב, שלפי שאמר אברהם להקב"ה במה אדע כי אירשנה, והביאו לומר כך מפני שיצטרך לקיום ייעוד הארץ צדקת זרעו כמו שכתבתי, השיבו השי"ת ואמר לו בלשון שאלתו עצמה, ידוע תדע כי יבואו זרעך בשעבוד ועינוי מאפל ומחשך אשר יקרה להם, יצעקו תמיד אלי, (ולזה) [ולא] ימשכו אחר התאוות הגופניות, ולזה יהיו יותר נכונים לאהבה וליראה אותי, וזה מצד שיסבלו מן התלאה ומן האותות והמופתים אשר אחדש על דבר גלותם, ורמז זה באומרו וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי גו', כי במשפטי עליהם יראו את ידי ואת גבורתי. וכבר מפורש בתורה שמזה הצד היה עליהם יותר קל להשיג המדריגה היותר גדולה לאהבת השי"ת ויראתו, אמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה גו'. הנה נראה מבואר שגלות מצרים מצד צרתם ושעבודם מצד מה שראו בו מנפלאות השי"ת ולאהבה אותו, ולזה היו ראויים שתתקיים בהם ייעוד הארץ. וכבר אז"ל בברכות ג' מתנות נתן הקב"ה לישראל וכולן לא נתן להם אלא בייסורין ואלו הן תורה וארץ ישראל ועולם הבא.

Ohr Hashem 3:1:3:3אור ה׳ ג׳:א׳:ג׳:ג׳

‫ואם ביעוד הרוחני, הנה הספק הראשון, אשר לא סרו‬ ‫הקודמים מלהסתפק בו אין התרו ממה שיקשה. וזה, שאין ספק‬ שהתורה האלהית, בעצם ובטבע תחיב יעוד רוחני לנפש‬ ‫העובד, לקשר והדבקות אשר להם עם תכלית הרוחניות. וזה‬ ‫ממה שהיה מפרסם לאברהם אבינו ובניו ותלמידיו, כמו שקבל‬ ‫משם ועבר ונתאמת אצלו ביעוד בענין העקדה. כי אחר‬ ‫שהבטחו אברהם ויצחק באמרו ׳כי ביצחק‬ ‫יקרא לך זרע׳, ואלמלא שהיה אפשר לשלם לו, ולהחליף הטוב‬ ‫המדמה בטוב האמתי, לא היה ענין לה. והאמונה הזאת היתה ‫להם מפרסמת מאד, והאבות הורישוה לבניהם ולכל זרעם.‬ ‫ולזה היו בני ישראל סובלים עבודת המצרים הקשה, ולא היו‬ ‫עובדים יראתם. שכבר יחשב, שאם היו ישראל שומעין להם‬ ‫ועובדים לאלהיהם, שיקבלום בסבר פנים יפות כאחד מהם.‬ ‫ולהיותם סובלים העניות והדלות, לבלתי היותם עובדים‬ ‫ליראתם, די בזה ראיה, שהיו מקוים גמול נפשי, להיותם‬ ‫נמשכים אחר אמונת אברהם, שהיה דורש אמונה החדוש‬ ‫ומצות מילה עם שבע מצוות שנצטוו בני נח. ואלמלא כן, אין‬ ‫ספק שהיו בוחרים ההצלחה הגופנית, ולצאת מהשעבוד המפלג‬ ‫ההוא. ואיך לא?

Ohr Hashem 3:1:8:2אור ה׳ ג׳:א׳:ח׳:ב׳

‫והתבאר אם כן, שאין מקום לתפש עלינו מאריכות גלותנו‬ ‫זה. וכל שכן, שכבר יראה, שפרי הגלות הזה מפלג מאד. אם‬ ‫לכלל אמתנו, למה שהיסורים בעולם הזה אוצר גדול ופרקליט‬ ‫לעולם הבא. ויתכן לומר, שכמו שהיה בגלות מצרים, שלא נדע‬ ‫בו עונש קודם מבאר, אלא שהיה הצעה לשומנו משעבדים‬ ‫לעבודת השי"ת, כמו שרמז באמרו "אנכי ה' אלהיך‬ ‫אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. לא יהיה לך אלהים‬ ‫אחרים וגו'"; כן בגלותנו זה, אחר שלא הספיק מה שעבר עלינו‬ ‫מחסדי השי"ת לשומנו שלמים באהבתו, גזרה חכמתו הגלות ‫הגדול הזה, אם להכניע הלבבות בתכלית מה שאפשר, ואם‬ ‫להוסיף עמנו חסדים, ובקבצנו מבין הגויים אחרי הגלות הנושן‬ ‫הזה, לבלתי נלך כפעם בפעם בשרירות לבנו, ולהוסיף אמץ‬ ‫באהבתו ועבודתו. והוא הטוב הנמשך לכלל אמתנו, ואם לזולתנו, אם למה שנהיה נכונים למשכם לעבודת הש"י באחרית הימים, ואם למה שבזכות האמה הזאת ימשך להם תועלת.

Akeidat Yitzchak Shaar 34עקדת יצחק שער ל״ד

ואמר וישמע אלהים את נאקתם. לפי שהאדם עושה טובה לאחר בשביל ג' דברים. או בשביל זכות האדם עצמו. או בשביל זכות אבות. או בשביל זדון האיש המדכא עני בשער. אע"פ שלא יהיה לו זכות ולא זכות אבות. וזה תמצא מפורש בנביאים ראשונים בכמה מקומות באחאב עם מלך ארם. וכן בירבעם בן יואש שהיה רשע גמור. ונאמר בו כי השיב את גבול ישראל כי ראה ה' את עוני ישראל. וכנגד זאת אמר בכאן וישמע אלהים את נאקתם. שהם נואקים מן העבודה. וכנגד זכות אבות אמר ויזכור אלהים את בריתו את אברהם וגומר. וכנגד זכותם אמר וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים. כי למה אמר וירא אלהים וכי עד עכשיו לא ראה אותם. ועוד מהו וידע אלהים. אבל הרצון בזה כי השם אמר אע"פ שיש בכאן זדון ועושק המצריים וזכות אבות. ראוי לי לראות אם הם ראוים קצת מצד עצמם או אם שינו שמם ולשונם. לז"א וירא אלהים את בני ישראל אם היו בני אביהם או אם נהפכו כקשת רמיה. לז"א וידע אלהים. כלומר שראה אותם שהיו בני ישראל והכירם במעשיהם שהיו דומים לאביהם. כי עדיין היו בהם קצת מעשים טובים והיו ראוים לגאולה. וכשראה זה שלח להם מושיע ורב נאמן.

Abarbanel Bereshit 15 Question 15אברבנאל בראשית ט״ו השאלה הט״ו

ואחרוני החכמים מהמחברים הביאו בזה דעת חמשי והם הר"ן והר' חסדאי תלמידו בספרו אור ה' שכתב הר"ן שלא היה גלות מצרים על חטא כלל כי אם להכניע לבותם של ישראל כדי שיהיו ראוים לקבלת התורה ושהיה זה מכלל יסורין של אהבה. וה"ר חסדאי כתב שהביאם הקדוש ברוך הוא למצרים כדי להרבות שם מופתיו באופן שיתבאר להם יכולת השם ולא ישאר בלבם שום ספק כי היתה ארץ מצרים מלאה כשופים ונתברר שמה כי פעולות השם לא היה ע"י כשוף כי אם בכח היכולת הבב"ת וכמ"ש ולמען תספר ונאמר וידעת כי אני ה'. הצד השוה של שני הרבנים האלה הוא שהיה גלות מצרים חסד והטבה לישראל ולא עונש על חטא כלל. וגם זה איננו שוה לי כי היה יסוד הדעת הזה שזכר הר"ן מסופק מאד וכבר ארז"ל אין מיתה בלא חטא ואין יסורים בלא עון. וכתב הרב המורה בפכ"ד ח"ב שזהו דעת האמיתי א"א חלופו. וגם הרמב"ן בשער הגמול אשר לו מרחיק מאד שיבואו יסורין בלא עון והנסיון שטוען הרב שהוא מענין היסורין כבודו במקומו מונח אינו כן כי מה שימנה בכלל הנסיון הוא מה שלא יצא לפעל הרע והיסורין אבל שיהיו מעותדים לצאת ולא יצאו כענין העקדה ואפילו שנודה זה ביסורי האיש הפרטי שיבואו להטיב לו באחריתו באמת אין ראוי להאמינו באומה אחת שתבא לידי גלות וענוי גדול בלא עון קודם. ועוד יקשה לשני הרבנים יחד כי אם היה גלות מצרים גזרת השם לטובתם של ישראל מבלי חטא ועון לא היה נחשב לחסד אלהי שהוציאם מהגלות ההוא כי אם הוא ית' ברצונו הגלם למצרים על לא חמס בכפם היה עול גדול שלא יוציאם משם ואף על פי שנאמר שהגלם כדי להטיבם באחריתם הנה אין ראוי שיחשב החסד בהוציאם משם כי אם בהטיב אותם אחרי שהוציאם והנה התורה הפלאתה החסד הזה שעשה ית' עם ישראל בהוציאם ממצרים ויחסתו אל זכות האבות כמ"ש כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך וגו' או הנסה אלהים וגו' ותחת כי אהב וגו'. ועוד כי הנה התורה זכרה שהוליכם במדבר למען ענותם לנסותם להטיבם באחריתם אבל לא זכרה בשום מקום שהגלם במצרים לענותם ולנסותם להטיבם באחריתם כ"ש מה שאמרו שהגלות ההוא היה להם הכנה טובה לקבלת התורה ולקנין האמונות האמתיות אינו כן כ"א בהפך שלהיותם מלומדים בחומר ובלבנים נעשו רכי הלבב כמו שיראה מאמרם מי יאכילנו בשר זכרנו את הדגה. ואמנם נתנה ראש ונשובה מצרים והם במצרים היו עובדים ע"ג כמו שזכר יחזקאל הנביא. ותמיד במדבר היו מסופקים בה' ובמשה עבדו עד שמפני זה הוצרכו למות כלם במדבר וכמ"ש עד תום כל הדור אנשי המלחמה היוצאים ממצרים אשר נשבע ה' להם לבלתי הראותם את הארץ וכבר היה אפשר שיתאמתו אליהם הנסים האלהיים בהיותם במצרים בזולת גלות וענוי ושמה יכירו וידעו כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו הנה א"כ הגלות הזה בהיותו על עון או בזולת עון ישיגוהו ספקות עצומות

Abarbanel Bereshit 15, Critique of the Ranאברבנאל בראשית ט״ו, השגות על הר״ן

ויהי השמש לבא וגומר עד ואתה תבא אל אבותיך בשלום. דעת כל המפרשים שהגיד הקדוש ברוך הוא לאברהם בכאן הגזרה שגזר על זרעו מגלות מצרים והקשו רבים על זה שאם היה הגלות בגזרה היו המעבידים אותם מוכרחים במעשיהם ומקיימים גזרתו ולא היו א"כ ראויים לעונש אבל פטורים ממנו והרמב"ם החמיר השאלה הזאת בספר המדע והיתה התשובה כי למה שלא גזר השם על איש פרטי שיעבידם ויענה אלא על הכלל לזה נפרע השם מן המעבידים ומן המענים הפרטים ההם כ"ש שהמצריים הרעו לישראל יותר מהגזרה. והרמב"ן והר"ן ואחרים שנמשכו אחריהם השיגו עליו ואמרו שהדברים הכוללים אין מציאותם אלא בפרטים ואם היתה הגזרה שיהיו גרים בארץ לא להם ועבדום וענו אותם וזה כלו נתקיים במצרים ולא בארץ אחרת אם כן שמה היתה כוונת הגזרה האלהית בגזרתה. ויאמר בעל הריב שהגזרה הניעה והעירה את פרעה ואת עמו לשעבד בהם ושכל מה שעשו היה בכלל ועבדום וענו אותם גם כי הכתוב לא אמר הנני מביא את זרעך בגלות ולא יחסו אליו ית' כמו שיחסו אליו הנביאים הגליות והגאולות להיותו פועל אותם ומפני זה היה דעת הר"ן שגלות מצרים לא היה עונש עון כלל ושלא נגזר עליו גזרה מאת השם ושמאמר ידוע תדע כי גר יהיה זרעך הוא הגדת העתידות שהגיד לו שזרעו ירד מצרים מפני זלעפות רעב ושאחרי מות שמה השבטים שהיו מגינים עליהם בזכותם בניהם וזרעם יתלכלכו בלכלוכי מצרים ועבודותיהם הזרות ותסור מהם השגחת השם ובהיותם בלתי מושגחים יתגברו עליהם המצרים בזדונם ורשעתם כמו שתתגבר אומה על אומה למשול עליה ושבזה האופן ישימום למס עובד וכן היה עד שצעקו אל ה' ומפני תפלתם וזכות אבותיהם השגיח בהם והוציאם ממצרים ושבזה האופן היה גלות מצרים ממה שבטבע ברשעת הגוים ולכן היו המצריים חייבים לעונש ומכות רבות. ויציאתם משם היתה בהשגחה נפלאה וכנגד הטבע בגאולת עם חלוש מוכה ומעונה מיד חזק ממנו לא בחיל ולא בכח אנושי כ"א במסות ומופתים אלהיים ונשארנו כלנו משועבדים לו יתברך על כל הטובה אשר הפליא לעשות עמנו זהו כלל דעתו. והדעת הזה אינו נכון אצלי לפי שבזכות אברה' יצחק ויעקב אין ספק שהיו עניי זרעם מושגחים ולא נעזבו למקרה למאן דאלים גבר וכ"ש בהיות ענין הגלות הזה מתגלגל בסבות נפלאות כמו שיראה ממכירת יוסף ומענין אשת אדניו ומפתרון החלומות אשר פתר לשר המשקים ולשר האופים ולפרעה באחרונה ושאר הענינים כלם שהם בעצמם מורים על היותם משתלשלים ע"ד ההשגחה ולא ע"ד מקרה. ועוד שהכתוב מורה היות הגלות ע"צ הגזרה והדין באמרו (בראשית ט"ו י"ד) וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי כי זה באמת יורה שהגלות גם כן היה בדין ולכן בא המאמר הזה מהדין במלת וגם. וכמה מדבריהם יורה על אמתת זה. אמרו (שבת פ"ט) במדרש אמר רבי יהודה ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל ובקולרין ועשה הקדוש ברוך הוא כמה עלילות כדי שירד שם שנ' לעבד נמכר יוסף ויקרא רעב על הארץ וכ"כ למה ויבא יעקב מצרים אמר ר' פנחס משל לפרה שהיו רוצין למשוך אותה במקולין שלה ולא היתה נמשכת מה עשו משכו את בנה תחלה והיא רצתה אחריו כך עשה הקדוש ברוך הוא נמכר יוסף למצרים כדי שירד יעקב שמה שנ' בחבלי אדם אמשכם בעבותו' האהבה. וכן דרשו (סוטה י"ב) וישלחהו מעמק חברון ומעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון לקיים מה שנאמר לאברהם בין הבתרים כי גר יהיה זרעך. ואמנם מה שהקשו המקשים שאם היה הגלות בגזרה לא היו המצרים ראוים לעונש אינה קושיא ולפי שהמצרים לא נשתעבדו בהם ולא ענו אותם מפני גזרת השם ולא כדי לקיים דברו שאם היו עושים זה מפני מצות השם וגזרתו היה ראוים לשכר כענין יהוא בן נמשי שנא' כי יען אשר הטיבו' לעשות הישר בעיני וכל אשר היה בלבבי עשית לבית אחאב בנים רבעים ישבו לך על כסא ישראל. אבל המצרים שלרשעת לבבם ובחירתם הרעה עשו מה שעשו ראוים היו באמת לעונש כפי מעשיהם וכבר כתב זה הרמב"ן ופסוק מלא הוא בסנחריב (ישעיה י' ה') הוי אשור שבט אפי ומטה הוא וגו' בגוי חנף אשלחנו. וספר רוע לבבו באמרו והוא לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשוב כי להשמיד וגו' לכן בסוף הנבוא' וזכר ענשו שנ' והיה כי יבצע ה' את כל מעשהו אקו' על פרי גודל לבב מלך אשור ועל תפאר' רום עיניו וגו'. וכן נזכר בענין נבוכדנצר שנ' שה פזורה ישראל אריות הדיחו הראשון אכלו מלך אשור וזה האחרון עצמו נבוכדנצר מלך בבל לכן כה אמר ה' וגו' הנני פוקד אל מלך בבל ועל ארצו כאשר פקדתי אל מלך אשור. וכאשר יתבוננו דברי הרב המיימוני בספר המדע נמצא שזו היתה כוונתו. כ"ש כי הנה פרעה ועמו לא נענשו במכות מצרים על אשר נשתעבדו בישראל אלא על אשר לא שמעו בקול ה' לשלח את העם ולכן התרה בו משה בדבר השם פעמים רבות שלח עמי. ואם שולח אותם לא היו המכות באות עליו והמכות אשר באו לא היו כ"א בהיותו מסתולל בעמי לבלתי שלחם הנה התבאר מזה כלו שגלות מצרים היה בגזרת השם. ואמנם לא אמר השם לאברהם הנני מביא את זרעך בארץ לא להם לפי שבמראת בין הבתרים הזאת לא כיון הקדוש ברוך הוא אלא להודיע לאברהם מה שהיה קודם זה גזור לפניו. ולכן אמר כצופה ומביט עד סוף כל הדורות מה שהיה עתיד בגזרתו לבא על זרעו קודם שיבואו לרשת את הארץ.

Abarbanel Bereshit 15, Approach 1אברבנאל בראשית ט״ו, דרך א׳

ואחרי ההודאה שגלות מצרים היה בהשגחה ובגזרה אלהית לא ימלט משנאמר אם שהיה עונש על חטא שעשה אברהם או זרעו. ואם שיהיה הגלות גזור לא על צד העונש ולא מפני חטא כ"א בסבה אחרת שראתה החכמה האלהית והנני מבאר פה מה שדעתי נוטה בכל אחד מדרכי הדעות האלה מסתלק מהספקות אשר קדמו בשאלה ואומר שאם נודה שהיה גלות מצרים על חטא ועון קודם אין ראוי שנחשבהו בחק אברהם אבינו חלילה לו מעון ושיותר ראוי שניחסהו לשבטי בני יעקב כי הנה התורה העידה שהם חטאו חטאה גדולה בשנאתם חנם את יוסף אחיהם ובמה שהתנכלו אותו להמיתו כשהלך לדרוש שלומם וטובתם ובהשליכם אותו אל הבור ובמה שמכרו אותו למצרים. ועם היות שראובן לא היה במכירה הנה הוא היה בשנאה והוא היה יועץ בדבר וכמ"ש (בראשית מ"ב כ"א) אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת. ולפי שהם חטאו היה משורת הדין שיקבלו ענשם ולפי שבמצרים חטאו שמכרוהו להיות עבד שם היה ראוי שילקו במצרים ויהיו עבדים שמה הם ובניהם וזרעם שנים רבות כמו שגלה שם יוסף אחיהם ובניו וזרעו. ולפי שהשליכו את יוסף אל הבור היה מענשם שכל הבן הילוד היאורה ישליכוהו. ולפי שעל ידיהם ירד יוסף למצרים היה ראוי ג"כ שעל ידו ירדו הם לגלות מצרים ולפי שהיה המעשה המגונה ההוא שעשו בהיותם בצאן ובלכת יוסף לדעת את שלום הצאן היה מהמשפט האלהי שעל ידי הצאן יבואו למצרים כמ"ש (שם מ"ז ד') לגור בארץ באנו כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך. ויען וביען גם יוסף חטא ואשם בשוגג במה שהתגאה על חלומותיו על אחיו וגם יעקב אביו חטא בצד מה בכתונת הפסים שעשה ליוסף שבו היה משלח מדנים בין אחים ועל שלחו את יוסף לדעת שלום הצאן בדעתו שהיו אחיו שונאים אותו לכן נענשו יעקב ויוסף שנתחייבו גם הם גלות אבל מאשר היה חטאם בשוגג ובקלות היה ג"כ גלותם בקלות ולהיות מן הנעלבים ולא מן העולבים היה מיושר הדין האלהי שיעקב לא נקבר במצרים ולא נקבר ג"כ יוסף כי את יעקב העלו בניו ונקבר במערת המכפלה ועצמות יוסף העלו ישראל עמהם כשיצאו ממצרים וקברו אותם בשכם. אמנם שאר השבטים נשארו במצרים כי נדונו בגלות בחייהם ובמותם לא נפרדו ממנו וכמ"ש חז"ל שאף עצמות של כל השבטים העלו עמה' דרש הוא כי הכתוב מעיד (שמות י"ג) ויקח משה את עצמות יוסף עמו וגו' ובסוף ספר יהושע (כד) ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם ואם עצמות שאר השבטים העלו ג"כ איך לא נזכרו לא בעליה ולא בקבורה אך האמת הוא שיעקב ירד למצרים בעבור יוסף בנו ואליו אמר יתברך (בראשית מ"ו ג') אל תירא מרדה מצרימה וגו' אנכי ארד עמך מצרי' ואנכי אעלך גם עלה ולא זכר לו כלל מבניו ומזרעו לפי שהוא לבד באמת היה נקי מעון והבנים היו נדונים על חטאם. ואמנם בנימן לפי שנענש שם בלי עון ארז"ל שמת בעטיו של נחש רצו שנענש נטפל עם אחיהם עם היות שלא חטא עמהם כי העולם נדון אחר רובו ועל כיוצא בזה אמרו משנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין טוב לרע. ואמנם בני השבטים וזרעם נשארו בגלות בסבת אבותיהם וכמאמר הנביא אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו (איכה ה' ז') כי הנה השבטים נכנסו בעצם ובראשונה בגלות ההוא והבנים נשארו אחריהם. וכבר כתב הרלב"ג בכיוצא בזה היה עונש האבות בעצם ועונש הבנים במקרה למה שנמצאו נטבעים בגלות האבות ונשארו שמה עד תום זמן הגזרה ולפי שהיה משפט האלהי העונש על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים לכן אמר יתברך בעונש הזה ודור רביעי ישובו הנה שהוא מהחוטאי' והגולים כמו שאבאר. הנה נתתי בזה סבת גלות מצרים יותר ישרה מכל הסבות ששערו קדמונינו ז"ל שהיה על עון בני יעקב במכירת יוסף אחיהם בבואו לראות את שלום הצאן ובהיותם רועים בצאן ומכרו לעובדי הצאן ושחטו שעיר עזים מן הצאן ועשו מה שעשו בו והקב"ה המליך את יוסף על עובדי הצאן וכאשר נרצה עונם למדם יתברך לעשות הכפרה דוגמת החטא ולשחוט את הפסח שהוא מן הצאן. והנה א"כ בצאן חטאו בעובדי הצאן לקו ובצאן נתכפרו. ואין להפלא שיהיה הש"י מיעד בעונש קודם מעשה החטא כי הנה היה זה להודיע לאברהם הזמן אשר בו יירשו בניו את הארץ ולמה יתעכבו בירושתה. ודוגמת זה תראה בפרשה כי תוליד בנים שיעד בחטא ובעונש ובגאולה העתידה לבא אחריו ובזה הדרך הודיע כאן לאברהם שזרעו יהיו בעבדות על חטאם ההוא ולא הודיע' כאן החטא כ"א העונש לפי שכוונתו לבד היתה להודיע זמן ירושת הארץ לא זולת זה. וכדומה לזה כתב רש"י על פסוק הנה אנכי שולח מלאך לפניך שבפרשת משפטים כאן נתבשרו שעתידין לחטא ושכינה אומרת להם כי לא אעלה בקרבך שכפי דעת הרב בשרם בעונש שהוא שליחות המלאך ולא כתב שם החטא שהוא מעשה העגל לדעתו וכן היה כאן הענין באברהם לסבה שזכרתי. ואמנם אמרו (בראשית ט"ו י"ב) ויהי השמש לבא ותרדמה נפלה על אברם בא להודיע שאברהם נתבהל מאד ממה שצוהו השם מלקיחת העגלה העז והאיל וממה שצוהו שיבתר אותם בתוך ושיפריח התור והגוזל. כי אין ספק כי על כל זה צוהו ית' כיון שעשאו אברהם ולכן אחרי אשר הקיץ מנבואתו עמד מתבודד ומחשב כל היום ההוא מה המה אלה הבהמות שראה בנבואתו ועל מה יורו והניחו השם להתעסק ולהתבודד ולעיין בדבר עד עת ערב ויהי השמש לבא קרוב ללילה ואברהם לא ידע ולא הבין במראה כלל מעצמו עד שנפלה עליו תרדמת ה' וחשכה גדולה כאלו לבו אמר לו שעת רעה היא ושצרה גדולה באה עליו ואז בשוטטו במחשבתו בזה בא לו הדבור האלהי ידוע תדע כי גר יהיה זרעך כאלו אמר לו החשכה והאימה אשר הרגשת בלבך תרמוז בגלות קשה שיבא לזרעך בארץ לא להם ר"ל בארץ כנען אשר ייעד לתתה לו ויהיה זה משיהיה לך זרע עד סוף ארבע מאות שנה ושימותו ראשונה האבות או המנהיגים אשר המשיל באותם הבהמות ובזה הודיעו שיעבדו אותם ארבע מאות שנה משיהיה לו זרע עד שיירש זרעו את הארץ. ובעבור שהיה הגלות הזה בדרך דין ומשפט על חטא השבטים כמו שזכרתי לכן אמר וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ר"ל כמו שהיה דן את השבטים על מה שעשו וחטאו במכירת אחיהם ואענישם עליו גלות ככה גם כן דן אנכי את הגוי אשר יעבדום מפני אכזריותם וכונתם הרעה ויהיה א"כ מרבה עונש למשעבדים יותר מדאי וכמו שזכר הרמב"ן. ואחרי הדין יצאו מהגלות ברכוש גדול. וזהו האופן הראשון מן הסבה בגלות מצרים והותרו כפי מה שפירשתי בפסוקים האלו השאלה הט"ו וי"ו וי"ח. ואמנם דבריהם ז"ל שאמרו על וישלחהו מעמק חברון וראוי היה יעקב אבינו לרדת במצרים בשלשלאות של ברזל אפשר לפרשם כדי שיתאמת היעוד האלהי שנאמר לאברהם נתגלגלו הדברים כמו שנתגלגלו ושזו היתה העצה עמוקה של אותו צדיק הנקבר בחברון ר"ל ההודעה שהודיע אותו במראה ושלכן היה ראוי שירד יעקב למצרים בשלשלאות של ברזל כדי שירדו בניו שמה כמו שנגזר עליהם בחטאם. ואמנם ענין הארבע מאות שנה הוא כולל לגרות ולעבדות ולענוי. ויאמר ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם והיה זה בימי יצחק ויעקב שהיו גרים בארץ כנען בהיותם בידי אדונים אחרים. וגם יבא זמן אחר שזרעך יהיה בעבדות. והיה זה בהיות השבטים במצרים שהיו שם עבדים לפרעה וגם יבא זמן שיענו אותם והיה זה אחרי מות השבטים משנולדה מרים עד שיצאו ממצרים שהיו כמו פ"ו שנה וכל זה ר"ל הגרות והעבדות והענוי יהיו ארבע מאות שנה והנה לא פירש לו כמה יהיו שנות הגרות וכמה יהיו ימי הענוי וכמה ימי השעבוד ולא סבתם לפי שלא היה מענין המאמר כי אם להודיע שלא הגיע עדין זמן ירושת הארץ כי אותה היה מבקש אברהם אבל השלשים שנה שנתוספו בגלות הזה כמו שנזכר בפרשת בא אל פרעה ענינם שהגזרה האלהית היתה ארבע מאות שנה כדבר השם וכשנשלמו היה מוציאם ממצרים אם לא שישראל הוסיפו לחטא שם ע"ג ובעונות אחרים ולכך נתארך גלותם שלשים שנה לא מכח הגזרה כי אם בסבת חטאם המחודש וכבר ביאר הנביא יחזקאל באמרו ביום בחרי בישראל ואשא ידי לזרע יעקב ואודע להם בארץ מצרים ואשא ידי להם לאמר אני ה' אלהיכם. ביום ההוא נשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים אל הארץ אשר תרתי להם וגו'. וימרו בי בית ישראל ואומר לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים. ואעש למען שמי וגו'. וזה כלו מורה שהם חטאו בגלולי מצרים ופסיליהם ולכן נמשך גלותם יותר מהגזרה והיה נמשך יותר ויותר אם לא שצעקו אל השם והרבו בתפלה ובתחנה ותעל שועתם אל האלהים ואז זכר את בריתו וגזרתו שכבר נשלמה ומלבד זה וירא אלהים את בני ישראל ר"ל שראה ששבו בתשובה וידע אלהים וכתב הרמב"ן שלמה יקשה הדעת הזה בעיני איש חכם אחרי שראינו שנתעכבו ישראל במדבר ג"כ מ' שנה ולא היו אלה בכלל הגזרה כי אם בעון המרגלים והותרה עם זה השאלה הי"ז.

Abarbanel Bereshit 15, Approach 2אברבנאל בראשית ט״ו, דרך ב׳

ואם נאמר שהיה גלות מצרים גזור מלפניו ית' לא על צד העונש ובעבור חטא אלא לתכלית אחר שראתה החכמה העליונה וע"ד ההטבה והחסד יהיה ענינו כפי מה שאבאר והוא שהאומה הזאת הנבחרת והמיוחדת להנהגה והשפעת האל זרע אברהם שהיו עתידים להיות יושבי הארץ הקדושה היה ראוי שיהיו אנשים ראשונה גולים ומשועבדי' בענוי רב קודם שייוחדו להנהגה האלהית ושיקבלו תורתו ויזכו בירושת הארץ דוגמת מה שקרה לאברהם אביהם בצאתו מצרימה וכמו שזכרתי למעלה ולפי שבכל הדברים ההעדר קודם למציאות וההפסד קודם להויה. וראה ית' שלא היה מהראוי שבני עמו בהיותם בארץ כנען בשובה ונחת שלוים ושקטים על שמריהם יכירו וידעו אמתת אלהותו ויקבלו תורתו גם כי לא יהיה ענין שמה לשיתחדשו ביניהם המסות הגדולות האותות והמופתים הצריכים להקדים לקבול האמונה ההיא. ולכן הסכימה חכמתו העליונה להביא אותו זרע קדש בגלות מצרים. וזה אם מצד ישראל וצרכם ואם מצד כבוד הש"י. אם מצד ישראל כדי לצרפם כצרוף הכסף כי הנה העם המעותד לקבול הדבור האלהי יצטרך בהכרח להסיר מתוכו כל טומאה ולכלוך ולזכך נפשו מכל דעה ואמונה נפסדת וכמו שיכניסו באש את הכסף ואת הזהב לצרפם ולבטל מהם כל תערובת רע אשר בהם כן יצטרך העם והאומה להביאה בעבדו' ויסורין כדי להסיר מתוכם כל מוטה לבררה וללבנה כראוי הלא תראה מאמרי הנביא זכריה בהיותו מיעד בגאולה עתידה ושוב האומה למעלת דבקותה אמר (זכריה י"ג:ט') והבאתי את השלישית באש וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתי' כבחון את הזהב הוא יקרא בשמי ואני אענה אותו אמרתי עמי הוא והוא יאמר ה' אלהים. ואמר עוד מלאכי ומי מכלכל את יום בואו ומי העומד בהראותו כי הוא כאש מצרף וכבורית מכבסי'. וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי וזקק אותם כזהב וככסף והיו לה' מגישי מנחה בצדקה. וכן אומר שבהיו' השבטים בניהם וזרעם בתוך הכנעני' ותועבות' ראתה חכמתו העליונה שקודם שיתדבק בהם הדבקות הקדוש האלהי יבואו בגלות וענוי כדי שיצטרפו ויתבררו ויתלבנו בו ובהיותם זכים וטהורי' יוציאם משם ויהיו ראוים לקבול התורה והמצות ולרשת התורה הקדושה ולהתדבק בהם ההנהגה האלהית בלי אמצעי ושיהיה גלותם במצרים לפי שהיו המצרים עובדים כל צבא השמים וכל אחד מהם היה מעונן ומנחש ומכשף. ואם יעמדו בני יעקב בנסיונם ויתקיימו באמונתם בקרב העדה הרעה הזאת המצרית יזכו לכל הטובות המעותדות אליהם. אבל אם ימשכו אחרי גלולי מצרים ואמונתם ויעזבו אלהי אבותיהם ישארו שמה בעבדות נצחי ובל יראו בגאות ה' ודבקותו וזה באמת היה סבת גלות מצרים מפאת ישראל כפי זה הדעת. ואמנם כפי האל ית' וכבודו לפי שהיו רוב העולם כופרים במציאותו ואומרים שלא היה אלוה אחר אלא הכוכבים ומי שהיה מהם מודה במציאותו היה מכחיש השגחתו ומהם היו מכחישים יכלתו הבב"ת וכדי שיודע בעולם אמתות הפנות האלה ראה ית' להביא את עמו בחירו בגלות מצרים להיותה הארץ היותר נטבעת בכל הכפירו' והאמונו' הכוזבות מלאה כשופים ותחבולו' מכל הארצות כדי שישתעבדו בהם המצרים ויענום והקב"ה על יד נביאו היה מתרה שלח עמי ויעבדוני והמצרים לא ישמעו בקולו ואז ירבה בקרבם את מופתיו ואת אותותיו ובזה תתפרסם בעולם אמתות מציאותו והשגחתו ויכלתו ולכן תמצא שבמכות מצרים נאמר תחלה בזאת תדע כי אני ה' שהוא פנת מציאות האל ואח"כ נאמר למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ שהיא פנת ההשגחה. ואח"כ אמר בעבור תדע כי אין כמוני בקרב הארץ שהוא פנת היכולת והיה תכלית החסד האלהי שבחר יתברך בעם הזה כדי שיתאמתו באמצעותם הפנות האלהיות האלה. וידעת היום והשבות אל לבבך ממה שדברתי עד הנה בתשובת השאלה הזאת כפי זה הדרך. שגלות מצרים היה בגזרה מאת הש"י לא בדרך עונש ולא על חטא קדם ושהיה לשתי תכליות הא' כדי לצרוף את בני ישראל ולהבחינם בקרב מצרים התועים לראות היעמדו באמונתם כמו שהיה ראוי לצרוף ולזכך העם שהיה עתיד לקבל התורה ולרשת את הארץ ולהדבק בו ית' וכיון כפי מה שהעיד הנביא יחזקאל הם חטאו במצרים וילכו ויעבדו אלהים אחרים אשר לא ידעום לא שערום אבותיהם היה מהמשפט שלא יצאו מאותו גלות עוד ומזה הצד היה הגלות הזה בצדק וחכמה. והיתה הגאולה משם כפי חטאם בחסד וברחמים ועל זה נאמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. לא יהיה לך אלהים אחרים על פני ר"ל אחרי אשר הוצאתי אותך מארץ מצרים אשר באת שם לצרוף ולהבחין אמונתך ואשתכחת חסיר וחוטא ואני בדרך חסד הוצאתיך משם השמר לך שלא תשוב לכסלותך עוד ולא יהיה לך אלהים אחרים על פני ר"ל אחרי שיחדתי אותך להנהגתי כי אם תעשה זה לא אסלח לעונך. ואמנם התכלית השני הוא כדי שיתפרסמו בעולם האמתיות האלהיות באמצעות ישראל ולפי שזה היה לשישארו ישראל אומה נבחרת לה' ועם סגולתו ושיזכו לקבל תורתו ולרשת את ארצו הקדוש' לכן מזה הצד היה ג"כ הגלות הזה והגאולה ממנו חסד עליון לפי שבסבתו לקחם השם לו לעם וז"ש אדונינו משה (דברים ד') או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים ואמר ותחת כי אהב את אבותיך ויבחר בזרעו אחריו ויוציאך בפניו בכחו הגדול ממצרים להוריש גוים גדולים וגו'. וידעת היום והשבות אל לבבך וגו' שהעיד בפסוקים האלה לכל מה שביארתי וזאת היתה העצה עמוקה שהודיע השם לצדיק הנקבר בחברון ולשתי התכליות הנכבדים האלה היה ראוי לרדת יעקב אבינו בשלשלאות של ברזל והותרו בדרך הזה מהדעות כל הספקות שהעירותי בזה הדרוש.

Abarbanel Haggadah Shel Pesachאברבנאל הגדה של פסח "פסח"

ועם היות בני ישראל גם הם זונים אחרי עבודת מזל טלה ומיחדים אליו בכוריהם כמו שבא בהקדמה הרביעית, הנה לא עזבו את ה' אבל היו חושבים שיושפעו מהמזל ההוא טובות אף כי השי"ת הוא אלהיהם ואלהי אבותיהם, ולכן צעקו אל ה' בצר להם. ואמר הכתוב ששמע אלהים את נאקתם ויזכור את בריתו שהיו סבות מניעות לגאולה, ומצד אחר וירא אלהים את בני ישראל ר"ל ראה גלוליהם שהיו עובדים למזל טלה כמו המצריים. והשי"ת הכריע ע"י בריתו וצעקתם את הסבות המונעות את הגאולה שהם מעשיהם הרעים והטה כלפי חסד לרחם עליהם וזהו אמרו וידע אלהים, ר"ל שחמל עליהם לגאלם, ולכן שלח לפניהם איש משה עבדו להשריש בהם ראשונה האמונה והתורה האמתית כמו שאמר לו לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אליהם ה' אלהי אבותיכם נראה אלי וגו'.

Sforno Introduction to the Torahספורנו הקדמה לתורה

וסיפר בספרו השני כי מאז החל זרע ישראל לחלק ברית אבותם במצרים כאשר העיד יחזקאל באמרו וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי איש שקוצי עיניו לא השליכו ואת גלולי מצרים לא עזבו ואומר לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים. היו לעבדים בפרק עד אשר שבו קצתם והתפללו ומלאך פניו הושיעם.

Sforno Bereshit 15:14ספורנו בראשית ט״ו:י״ד

שכל זמן שהאחד מן השבטים קיים לא התחיל השעבוד, אבל קרה כאשר העוו את דרכם, כמו שהעיד הנביא באמרו "וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי, איש שקוצי עיניהם לא השליכו, ואת גלולי מצרים לא עזבו, ואומר לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים, ואעש למען שמי" (יחזקאל כ, ח - ט). וכל זה הגיד למען ידע דור אחרון בקבלה כי דבר ה' הוא, ולא ייחסו הדבר לזולתו, כענין הנביא באמרו "ואגיד לך מאז, בטרם תבא השמעתיך, פן תאמר עצבי עשם".

Sforno Shemot 2:25ספורנו שמות ב׳:כ״ה

וידע אלהים. ידע נגעי לבבם ושהיתה תפלתם וצעקתם בכל לב, כמו שספר אחר כך באמרו כי ידעתי את מכאוביו (שם) על הפך ויפתוהו בפיהם ולבם לא נכון עמו (תהלים עח, לו - לז).

Sforno Shemot 3:7ספורנו שמות ג׳:ז׳

ראה ראיתי את עני עמי. צדיקי הדור הנאנחים והנאנקים על עונות הדור ועל עניים ומתפללים, וכנגדם נגלה מלאך ה' תוך הסנה.

Sforno Shemot 6:5ספורנו שמות ו׳:ה׳

וגם אני שמעתי. וסיבה ג' לגאולתם היא ששמעתי נאקתם ותפלתם בצר להם. ואזכור את בריתי. ובזה נעשו ראוים שאזכור להם בריתי, כענין וירא בצר להם בשמעו את רנתם, ויזכור להם בריתו (תהלים קו, מד - מה).

Keli Yekar Shemot 2:23כלי יקר שמות ב׳:כ״ג

ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו. קצת קשה לערבינהו ולתנינהו ויאנחו ויזעקו בני ישראל מן העבודה. ונראה שאנחה היא בלב והיתה מחמת העבודה אמנם הזעקה לא תלו ישראל בעבודה כי המה חשבו שראוין המה להגאל מצד מעשיהם אף אם לא היו בעבודה קשה זו, אמנם בעיני ה' יתברך היו רעים וחטאים ובלתי ראוים להגאל כי אם מצד העבודה, כמו שנאמר (זכריה א טו) כי קצף גדול אני קוצף על הגוים אשר קצפתי מעט והמה עזרו לרעה. לכך נאמר ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה שעזרו לרעה כאמור. גם יש לפרש שהיו שני כיתות בישראל, הטובים שבהם צעקו והתפללו אל אלהים שיצילם מן כובד העבודה, אבל הפחותים שבהם לא התפללו אל ה', אך שזעקו כקוראי תגר על ה' וכנגדם אמר ויזעקו, ולכך לא כללם יחד כי מה שנאמר ויאנחו בני ישראל מן העבודה הם הטובים שהתפללו אל ה' כי עיקר התפילה בלב, ויזעקו, מדבר בפחותים שזעקו כקוראי תגר. לכך נאמר ותעל שועתם אל האלהים מן הכיתות אשר שועו אל אלהים מחמת העבודה עלתה שועה אבל לא מן כת הזועקים בלא תפילה. ויש אומרים, שזעקה זו בנגלה אמרו בפני המצרים שהיא על מיתת המלך כמתאבלים עליו, אבל האנחה בלב מן העבודה, כי מיראה לא היו רשאים לומר בפני המצרים שהם זועקים מחמת העבודה, ולכך לא ערבינהו.

R. S.R. Hirsch Shemot 2:24רש״ר הירש שמות ב׳:כ״ד

ויזכר אלקים את בריתו וגו׳ – הם צעקו רק על העוול שנעשה להם, שכן בטבעם חזקים היו ולא שמו לבם לסכנה; אך ה׳ הבחין בחרדה אשר הייתה חבויה בצעקה הזאת שלא מדעתם. הוא שמע בה את קולו המפחיד של העתיד המאיים עליהם, וזכר את העבר הרחוק (״ויזכר״) – את בריתו עם האבות. ה׳ לא בא לעזרת ישראל בגלל העוול שנעשה להם, אלא כדי למנוע ירידה מוחלטת, את הפרת הברית, אשר קיומה המוחלט כבר הובטח. (יש לנו כאן רמז לְמה שחזר ונשנה פעם אחר פעם בספר יחזקאל [עיין שם פרק כ], שישראל לא היו נקיים מתועבות מצרים, ולא היו ראויים לגאולה בזכות עצמם.)

Netziv Shemot 1:7נצי״ב שמות א׳:ז׳

ותמלא הארץ אתם. מהם מיבעי וכן ת"א מנהון. אבל לשון המקרא אותם. בא ללמד דלא ארץ גושן לבד שהי' מיוחד לישראל ומלאה מישראל לבד. אלא אפילו כל א"מ שהי' עיקר ישיבת עם מצרים מ"מ מלאה הארץ את ישראל. ומשמעות אותם עמם. כמש"כ בספר ויקרא י"ז ה' עה"פ וזבחו זבחי שלמים לה' אותם. והיה כל מקום פנוי שמצאו ישראל לקנות ולדור נתישבו שמה. והינו דכתיב במכת בכורות ופסח ה' על הפתח הרי שהיו הרבה בתי ישראל בקרב בתי מצרים. ואע"ג שיבואר להלן ב' כ"ה וג' ז' שפרעה נגש לישראל ולחצם לדור במיצר כדי להשפיל דעתם. מ"מ הי' באופן שנשארו בקרב ערי מצרים בין בתיהם. ובא הכתוב להקדים בזה סיבת שנאת מצרים וגזרת המלכות. ומחשבת חשד מה שלא עלה ע"ד ישראל. כ"ז בא משום שבקשו לצאת מרצון יעקב אביהם שישבו דוקא בארץ גושן כדי שיהיו בדד ונבדל ממצרים כמש"כ בפ' ויגש. אבל הם לא רצו כן. ובש"ר איתא עוד שפסקו למול מזה הטעם שאמרו נהיה כמצרים. דאחר שקבעו דירתם בקרבם מצאו טוב להם להשתוות למצרים ולא יהיו ניכרים שהמה יהודים. ומשום זה ביאר המדרש שהפך ה' לבם לשנוא עמו. וכבר ביארנו בס' בראשית עה"פ כי גר יהיה זרעך וגו' אשר היא הסבה שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו בשביל שאין אנו רוצים להיות כגרים ונבדלים מן האומות.