<p style="text-align:center" class="top-buttons"><a class="pdf" href="/Media/2Shemot/03/Reparations and Despoiling Egypt/Hebrew Study Guide.pdf">PDF</a> <a class="word-before" href="/Media/2Shemot/03/Reparations and Despoiling Egypt/Hebrew Study Guide.doc">מדריך ללומד</a> </p>
<p style="text-align:center" class="top-buttons"><a class="pdf" href="/Media/2Shemot/03/Reparations and Despoiling Egypt/Hebrew Study Guide.pdf">PDF</a> <a class="word-before" href="/Media/2Shemot/03/Reparations and Despoiling Egypt/Hebrew Study Guide.doc">מדריך ללומד</a> </p>
−
<h2>צו לא הוגן?</h2>
+
<figure class="thumb">
−
<p>כאשר א-לוהים הופיע לראשונה בפני משה, הוא יידע אותו (שמות ג:כ"ב) כי עם ישראל, בצאתו ממצרים, לא יצא בידיים ריקות. אלא, בני ישראל יקחו בגדים, וכן אביזרי זהב וכסף משכניהם המצרים ובכך יורידו אותם מנכסיהם:</p>
+
<a href="Despoiling Egypt in Art" data-aht="page"><img src="/Media/2Shemot/03/Despoiling Egypt in Art/Brother Haggadah.jpg"/></a>
−
<multilang style="overflow: auto;">
+
<figcaption>(<a href="Despoiling Egypt in Art" data-aht="page">הקליקו לנושא זה באמנות</a>)</figcaption>
<q xml:lang="en">And every woman shall ask of her neighbor and of her that lives in her house, articles of silver, articles of gold, and clothing; and you shall place them on your sons and on your daughters, and you shall despoil Egypt.</q>
<p>ישנם גם אזכורים נוספים למעשה זה. א-לוהים חזר אחר הוראות אלו רגע לפני יציאת מצרים,  ואמר למשה למסור את הוראותיו לבני ישראל (שמות י"א:ב'):</p>
<p>כאשר הקב"ה הופיע לראשונה בפני משה, הוא יידע אותו (שמות ג:כ"ב) כי בני ישראל לא יצאו ממצרים בידיים ריקות, אלא, הם יקבלו משכניהם המצרים שלל רב, הכולל בגדים, כלי זהב וכלי כסף ובכך יורידו אותם מנכסיהם:</p>
−
<q xml:lang="en">Speak now in the ears of the people, and let them ask every man of his neighbor, and every woman of her neighbor, articles of silver and articles of gold.</q>
<p>לבסוף, בתורה כתוב כי בני ישראל בצעו את הציווי הא-לוהי במהלך סיפור יציאת מצריים עצמו (שמות י"ב:ל"ה-ל"ו):<fn>It is unclear when exactly the command was implemented. According to some commentators (e.g. Ramban Shemot 11:3), the fulfillment took place only in 12:36, right before the nation's departure in 12:37. Others, though, suggest that the past perfect form of "וַה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם" in 12:36 is an indication of a flashback, and that the words "וַיִּתֵּן ה' אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרָיִם" in Shemot 11:3 attest to the fact that the command was already carried out before the plague of first-borns. See also Despoiling Egypt in Art for pictorial depictions which differ regarding the timing of the implementation. For more on the possible general use of past perfect forms to indicate achronology, see Chronology.</fn></p>
+
</q>
−
<multilang style="overflow: auto;">
+
<p>ישנם גם אזכורים נוספים בתורה לפרשה זו. ה' חזר אחר הוראות אלו רגע לפני יציאת מצרים, וציווה את משה למסור את ההוראות לבני ישראל (שמות י"א:ב'):</p>
<q xml:lang="en">(35) And the Children of Israel did according to the word of Moshe, and they asked of the Egyptians articles of silver, articles of gold, and clothing.<br/> (36) And Hashem gave the people favor in the eyes of the Egyptians and they gave them, and they despoiled Egypt.</q>
<p>החזרה כאן בולטת במיוחד ומחייבת בדיקה לעומק.<fn>A simple explanation for the repetition is that Shemot 3 gives Moshe a bird's eye view of the entire process to follow, Shemot 11 is when the people actually requested the articles, and Shemot 12 mentions it again as part of its listing of everything the Israelites took out of Egypt. Nevertheless, the repeated emphasis indicates that Hashem attached great significance to the act. The Israelites leaving with riches is noted also in Tehillim 105:37-38. Finally, many commentators also view this event as the realization of Hashem's promise to Avraham in Bereshit 15:13-14 "וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל".</fn></p>
+
<p>לבסוף, בתורה מצויין גם כי בני ישראל בצעו את הציווי הא-לוהי במהלך סיפור יציאת מצרים עצמו (שמות י"ב:ל"ה-ל"ו):<fn>לא ברור מתי בדיוק ציווי זה יושם. על פי פרשנים מסוימים (ראו רמב"ם, שמות י"א: ג'), בני ישראל ביצעו את הציווי רק ב-י"ב: ל"ג, רגע לפני יציאתם ממצרים ב-י"ב: ל"ז. לעומתם, אחרים הציעו כי לשון העבר בפסוק "וַה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם" ב-י"ב: ל"ו, בא לרמוז שמדובר בזיכרון עבר, וכי המילים "וַיִּתֵּן ה' אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרָיִם" בשמות י"א: ג' מעידים כי הציווי התבצע עוד לפני מכת בכורות. ראו <a href="Despoiling Egypt in Art" data-aht="page">ניצול המצרים באומנות</a> לתיאורים אומנותיים שונים של הפרשה, בהם ניתן להבחין בשינויים הנובעים מזמני ביצוע הצו השונים. ראו <a href="Chronological and Thematic Order" data-aht="page">כרונולוגיה</a> להרחבה נוספת בדבר השימוש בלשון עבר כרמיזה לאחרונולוגיה.</fn></p>
−
<p>Additionally, when we reflect upon this command from the various perspectives of the three parties involved – the Egyptians, Israelites, and Hashem – there are several puzzling aspects to consider:</p>
+
<q class="" lang="he" dir="rtl">
−
<p>יתר על כן, כאשר אנו מנסים להבין ציווי זה מנקודות המבט של שלושת הגורמים המעורבים - המצרים, בני ישראל, וא-לוהים - ישנם מספר אספקטים מתמיהים אשר יש לשים לב אליהם:</p>
<p>החזרתיות כאן בולטת במיוחד ומחייבת בדיקה לעומק.<fn>הסבר פשוט לחזרה זו היא שבשמות ג' משה מתאר את התהליך כולו מנקודת מבט רחבה, בשמות י"א מתוארת ההתרחשות עצמה, בה העם מבקש את חפצי המצרים, ולבסוף, בשמות י"ב ישנו ציון נוסף של הפרשה, כחלק מרשימה כוללת בה מפורטים כל הדברים איתם יצאו בני ישראל ממצרים. על כל פנים, ההתייחסות החוזרת לפרשה בהחלט רומזת כי למעשה היתה חשיבות רבה בעיני ה'. העובדה שבני ישראל יצאו ממצרים ברכוש גדול מוזכרת גם בתהילים ק"ה:ל"ז-ל"ח. בנוסף, פרשנים רבים רואים באירוע זה קיום של הבטחת א-לוהים לאברהם בבראשית ט"ו:י"ג-י"ד "וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל".</fn></p>
+
<p>דבר נוסף, כאשר אנו מנסים להבין ציווי זה מנקודת מבטם של שלושת הגורמים המעורבים – המצרים, בני ישראל, והקב"ה – ישנם מספר אספקטים מתמיהים אשר יש לשים לב אליהם:</p>
<ul>
<ul>
−
<li>What was the nature of this request? Did the Egyptians intend these objects to be a gift or a loan?</li>
+
<li>מהי טבעה של בקשה זו? האם המצרים התכוונו לתת את האביזרים הללו במתנה או בהשאלה?</li>
−
<li>If they were a gift, why would the Egyptians give valuable presents to their despised slaves?</li>
+
<li>במידה והיו מתנה, איזו סיבה היתה למצרים לתת מתנות יקרות לעבדיהם הנתעבים?</li>
−
<li>If they were a loan, how could Hashem command the Israelites to deliberately mislead the Egyptians into thinking the objects would be returned?<fn>This question is interconnected with why Hashem commanded Moshe to request only a three day holiday – see <a href="A Three Day Journey" data-aht="page">A Three Day Journey</a>. Interestingly, the <multilink><a href="Ran11" data-aht="source">Ran</a><a href="Ran11" data-aht="source">Derashot HaRan 11</a><a href="R. Nissim Gerondi (Ran)" data-aht="parshan">About R. Nissim Gerondi</a></multilink> claims that the Children of Israel themselves initially wondered why Moshe was not upfront with the Egyptians on both of these matters, and that this caused them to have doubts as to whether Moshe was really Hashem's messenger.</fn> And was it not theft for the Israelites to ultimately keep these items?<fn>In contrast to many other Biblical stories where it is theoretically possible to cast doubt on the particular character or nation's morality, in our case this is not an option as the Torah specifies that it was a Divine mandate and not a human initiative. Thus, all commentators here attempt to provide an understanding of the moral justification of the episode. For a similar and related case, see <a href="A Three Day Journey" data-aht="page">A Three Day Journey</a>.</fn></li>
+
<li>במידה וניתנו כהשאלה, כיצד יכל ה' להטעות את המצרים בכוונה ולגרות להם לחשוב שחפציהם יוחזרו?<fn>שאלה זו קשורה בשאלה מדוע הקב"ה ציווה את משה לבקש חופשה בת שלושה ימים- ראו <a href="A Three Day Journey" data-aht="page">מסע בן שלושה ימים</a>. מעניין לציין בהקשר זה כי ר"ן טוען שבני ישראל עצמם תהו בתחילה מדוע משה לא התנהג בכנות עם המצרים, דבר שהוביל אותם להטיל ספק בעובדה שמשה הוא באמת שליח ה'.</fn> יתר על כן, האם זה לא נחשב לגניבה שבני ישראל בסופו של דבר שמרו את החפצים הללו?<fn>לעומת סיפורים תנ"כיים אחרים בהם קיימת אפשרות תיאורטית להטיל ספק במוסריותה של דמות מסויימת, במקרה שלנו אין אפשרות כזו שכן בתורה כתוב בפירוש שמדובר בצו א-לוהי ולא ביוזמה אנושית. לכן, הפרשנים כולם מנסים לספק הצדקה מוסרית לפרשה זו. לפרשה דומה וקשורה, ראו <a href="A Three Day Journey" data-aht="page">מסע בן שלושה ימים</a>.</fn></li>
−
<li>Why would Hashem issue such a command? If He merely wanted to enrich the Children of Israel, could He not have done so without resorting to deceiving or despoiling the Egyptians?</li>
+
<li>מדוע ה' ציווה דבר כזה? במידה ורק רצה להעשיר את בני ישראל, האם לא יכל לעשות זאת בלי להטעות את המצרים או לגנוב מהם?</li>
</ul>
</ul>
−
<h2>A Talmudic Tale</h2>
+
<h2>מעשייה תלמודית</h2>
−
<p>The problematic nature of the episode is captured in the following story relayed in the Talmud Bavli Sanhedrin 91a:</p>
+
<p>טבעו הבעייתי של מעשה זה מתגלם במעשייה המתוארת בתלמוד בבלי סנהדרין צ"א:</p>
−
<multilang style="overflow: auto;">
+
<q class="" lang="he" dir="rtl">
−
<q xml:lang="he" dir="rtl">שוב פעם אחת באו בני מצרים לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון, אמרו לו: הרי הוא אומר "וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאלום" – תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו.</q>
+
<p>שוב פעם אחת באו בני מצרים לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון, אמרו לו: הרי הוא אומר "וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאלום" – תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו.</p>
−
<q xml:lang="en">On another occasion the Egyptians came in a lawsuit against the Jews before Alexander of Macedonia. They said to him: "Behold it is written: 'And Hashem gave the people favor in the eyes of the Egyptians and they lent them'. Return to us the gold and silver which you took from them!"</q>
+
</q>
−
</multilang>
+
<p>על פי המסופר בגמרא, אפילו מאות שנים לאחר מאורע זה, המצרים עדיין היו נסערים לגבי הרכוש שנלקח מהם ודרשו פיצויים. האם דרישתם הייתה מוצדקת?</p>
−
<p>According to the Gemara, hundreds of years after the event, the Egyptians were still upset about the property that was taken from them and demanded repayment. Were they justified in their claims?</p>
כאשר הקב"ה הופיע לראשונה בפני משה, הוא יידע אותו (שמות ג:כ"ב) כי בני ישראל לא יצאו ממצרים בידיים ריקות, אלא, הם יקבלו משכניהם המצרים שלל רב, הכולל בגדים, כלי זהב וכלי כסף ובכך יורידו אותם מנכסיהם:
דבר נוסף, כאשר אנו מנסים להבין ציווי זה מנקודת מבטם של שלושת הגורמים המעורבים – המצרים, בני ישראל, והקב"ה – ישנם מספר אספקטים מתמיהים אשר יש לשים לב אליהם:
מהי טבעה של בקשה זו? האם המצרים התכוונו לתת את האביזרים הללו במתנה או בהשאלה?
במידה והיו מתנה, איזו סיבה היתה למצרים לתת מתנות יקרות לעבדיהם הנתעבים?
במידה וניתנו כהשאלה, כיצד יכל ה' להטעות את המצרים בכוונה ולגרות להם לחשוב שחפציהם יוחזרו?3 יתר על כן, האם זה לא נחשב לגניבה שבני ישראל בסופו של דבר שמרו את החפצים הללו?4
מדוע ה' ציווה דבר כזה? במידה ורק רצה להעשיר את בני ישראל, האם לא יכל לעשות זאת בלי להטעות את המצרים או לגנוב מהם?
מעשייה תלמודית
טבעו הבעייתי של מעשה זה מתגלם במעשייה המתוארת בתלמוד בבלי סנהדרין צ"א:
שוב פעם אחת באו בני מצרים לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון, אמרו לו: הרי הוא אומר "וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאלום" – תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו.
על פי המסופר בגמרא, אפילו מאות שנים לאחר מאורע זה, המצרים עדיין היו נסערים לגבי הרכוש שנלקח מהם ודרשו פיצויים. האם דרישתם הייתה מוצדקת?
