Reparations and Despoiling Egypt/5

EN/HEע/E

Reparations and Despoiling Egypt

Sources

Bereshit 15:13-14בראשית ט״ו:י״ג-י״ד

(יג) וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. (יד) וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל.

Bereshit 24:53בראשית כ״ד:נ״ג

The servant brought out jewels of silver, and jewels of gold, and clothing, and gave them to Rebekah. He also gave precious things to her brother and her mother.

וַיּוֹצֵא הָעֶבֶד כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּבְגָדִים וַיִּתֵּן לְרִבְקָה וּמִגְדָּנֹת נָתַן לְאָחִיהָ וּלְאִמָּהּ.

Shemot 3:18-22שמות ג׳:י״ח-כ״ב

(יח) וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ וְעַתָּה נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַה' אֱלֹהֵינוּ. (יט) וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה. (כ) וְשָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וְהִכֵּיתִי אֶת מִצְרַיִם בְּכֹל נִפְלְאֹתַי אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּקִרְבּוֹ וְאַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם. (כא) וְנָתַתִּי אֶת חֵן הָעָם הַזֶּה בְּעֵינֵי מִצְרָיִם וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם. (כב) וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם וְנִצַּלְתֶּם אֶת מִצְרָיִם.

Shemot 11:2-3שמות י״א:ב׳-ג׳

(ב) דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב. (ג) וַיִּתֵּן ה' אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרָיִם גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם.

Shemot 12:35-36שמות י״ב:ל״ה-ל״ו

(לה) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת. (לו) וַה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם.

Shemot 33:6שמות ל״ג:ו׳

The children of Israel stripped themselves of their jewelry from Mount Horeb onward.

וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב.

Bemidbar 31:50במדבר ל״א:נ׳

We have brought Hashem’s offering, what every man has gotten, of jewels of gold, armlets, and bracelets, signet rings, earrings, and necklaces, to make atonement for our souls before Hashem.”

וַנַּקְרֵב אֶת קׇרְבַּן י״י אִישׁ אֲשֶׁר מָצָא כְלִי זָהָב אֶצְעָדָה וְצָמִיד טַבַּעַת עָגִיל וְכוּמָז לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵינוּ לִפְנֵי י״י.

Tehillim 105:37-38תהלים ק״ה:ל״ז-ל״ח

(לז) וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב וְאֵין בִּשְׁבָטָיו כּוֹשֵׁל. (לח) שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עֲלֵיהֶם.

Jubilees 48:15-19יובלים פרק מ״ח:ט״ו-י״ט

And on the fourteenth day and on the fifteenth and on the sixteenth and on the seventeenth and on the eighteenth the prince of the Mastema was bound and imprisoned behind the children of Israel that he might not accuse them. 16. And on the nineteenth we let them loose that they might help the Egyptians and pursue the children of Israel. 17. And he hardened their hearts and made them stubborn, and the device was devised by the Lord our God that He might smite the Egyptians and cast them into the sea. 18. And on the fourteenth we bound him that he might not accuse the children of Israel on the day when they asked the Egyptians for vessels and garments, vessels of silver, and vessels of gold, and vessels of bronze, in order to despoil the Egyptians in return for the bondage in which they had forced them to serve. 19. And we did not lead forth the children of Israel from Egypt empty handed.

(כ) ביום הארבעה עשר ובחמשה עשר ובשישה עשר ובשבעה עשר ובשמונה עשר היה השר משטמה אסור וכלוא מאחרי בני ישראל למען לא יוכל לעמוד לשטן להם. (כא) ביום התשעה עשר שלחנו אותו לחופשי, למען יעזור את המצרים, ולמען ירדפו אחרי בני ישראל. (כב) ויכבד את לבם ויקשה אותם, ויתגבר עליהם כרצון ה' אלוהינו למען יכה את המצרים וישליכם אל הים. (כג) וביום החמשה עשר אסרנו אותו, לבלתי היות לשטן לבני ישראל ביום אשר שאלו הכלים והשמלות מאת המצרים כלי כסף זהב ונחושת. (כד) לנצל את מצרים על אשר עבדו אותם, יען אשר לחצו אותם בפרך ולא נתנו את בני ישראל לצאת ריקם ממצרים.

Artapanus cited by Eusebius 9:27, 35-37ארטפנוס

At last after having incurred such calamities the king let the Jews go: and they, after borrowing from the Egyptians many drinking-vessels, and no little raiment, and very much other treasure, crossed the rivers on the Arabian side, and after traversing a wide space came on the third day to the Red Sea… 'Now the people of Memphis say, that Moses being acquainted with the country waited for the ebb, and took the people across the sea when dry. But the people of Heliopolis say, that the king hastened after them with a great force, having also with him the consecrated animals, because the Jews were carrying off the property which they had borrowed from the Egyptians.

Ezekiel the Tragedian cited by Eusebius 9:29יחזקאל הטראגיקן

Whenever the people are destined to depart, I will extend them favor, and a woman shall take from another woman, Vessels and clothing of every kind, whatever a person can carry, The gold and silver, and the garments as well, In order to repay those mortals for what they did.

Wisdom of Solomon 10:15-18חכמת שלמה י׳:ט״ו-י״ח

(ט"ו) היא הוציאה עם קדוש וזרע תמים מקרב גוי צוררים. (ט"ז) ותבא בנפש עבד ה' ויתיצב לפני מלכים אדירים באותות ובמופתים. (י"ז) [היא] נתנה לקדושים שכר עמלם ותנחם דרך פלאים ותהי למו למחסה יומם ולאור כוכבים לילה. (יח) ותעבירם בים סוף ותנהלם במים רבים.

Philo On the Life of Moses I XXV 140-142פילון על חיי משה א׳:כ״ה

So they, being now driven out of the land and pursued, coming at last to a proper notion of their own nobility and worth, ventured upon a deed of daring such as became the free to dare, as men who were not forgetful of the iniquitous plots that had been laid against them; (141) for they carried off abundant booty, which they themselves collected, by means of the hatred in which they were held, and some of it they carried themselves, submitting to heavy burdens, and some they placed upon their beasts of burden, not in order to gratify any love of money, or, as any usurer might say, because they coveted their neighbours' goods. (How should they do so?) But, first of all, because they were thus receiving the necessary wages from those whom they had served for so long a time; and, secondly, because they had a right to afflict those at whose hands they had suffered wrong with afflictions slighter than, and by no means equal to, what they had endured. For how can the deprivation of money and treasures be equivalent to the loss of liberty? on behalf of which those who are in possession of their senses dare not only to cast away all their property, but even to venture their lives? (142) So they now prospered in both particulars: whether in that they received wages as it in price, which they now exacted from unwilling paymasters, who for a long period had not paid them at all; and, also, as if they were at war, they looked upon it as fitting to carry off the treasures of the enemy, according to the laws of conquerors; for it was the Egyptians who had set the example of acts of injustice, having, as I said before, enslaved foreigners and suppliants, as if they had been prisoners taken in war. And so they now, when an opportunity offered, avenged themselves without any preparation of arms, justice itself holding a shield over them, and stretching forth its hand to help them.

ואלה [העברים] בהיותם נדודים ומגורשים נתנו אל לבם את אצילות יחשם, ולבשו עוז כיאה לבני חורין שאינם שוכחים את המזימות שנחרשו עליהם. כי לקחו אתם שלל רב - קצתו העמיסו ונשאו על גבם, וקצתו הטעינו על בהמותיהם - לא מתוך אהבת בצע, או כפי שיאמר המאשים, מתוך חמדת נכסי הזולת - מניין להם זו? - אלא ראשית כול נטלו בזה את השכר המגיע להם בעד עבודתם כל הזמן; שנית, גמלו רעה תחת רעת שעבודם - במידה פחותה ולא שווה כלל, שהרי מה דמיון בין הפסד [של המצרים] בממון ובין שלילת החירות...? בין כך ובין כך היטיבו לעשות: בין נטלו, כבעת שלום, את השכר ששללו מהם המסרבים לשלמו במשך זמן רב; בין החליטו, כבעת מלחמה, לקחת את רכוש האויב כחוק המנצח. כי המצרים פתחו בפעולות איבה כאשר העבידו זרים... ואילו הם נקמו נקמתם לעת מצוא, ללא מערך מזוין, בחסות הצדק ובעזרתו.

Josephus 2:14-15יוספוס ב׳:י״ד-ט״ו

Whence it is that we do still offer this sacrifice in like manner to this day, and call this festival Pascha which signifies the feast of the passover; because on that day God passed us over, and sent the plague upon the Egyptians; for the destruction of the first-born came upon the Egyptians that night, so that many of the Egyptians who lived near the king's palace, persuaded Pharaoh to let the Hebrews go. Accordingly he called for Moses, and bid them be gone; as supposing, that if once the Hebrews were gone out of the country, Egypt should be freed from its miseries. They also honored the Hebrews with gifts; some, in order to get them to depart quickly, and others on account of their neighborhood, and the friendship they had with them. So the Hebrews went out of Egypt, while the Egyptians wept, and repented that they had treated them so hardly.

והמצרים כיבדו אותם במתנות, אלה כדי שימהרו, ואלה מתוך ידידות של שכנים שהיו רוחשים להם. והם יצאו, והמצרים בוכים ומתחרטים שנהגו בהם ברשע.

Scholion Megillat Taanit, 25 Sivanסכוליון למגילת תענית כ״ה סיון

אמרו מצריים כתוב בתורה ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב החזירו לנו את שלנו. השיב להם גביהא בן פסיסא ארבע מאות ושלשים שנה שנשתעבדו ישראל אצלכם שש מאות אלף רגלי ותנו לכל אחד מהם מאתים זוז בשנה שהם שמנה מאות וששים רבוא מנה לכל אחד ואחד ונחזיר לכם את שלכם יצאו כלם בפחי נפש.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Bo Pischa 13מכילתא בא פסחא י״ג

וה' נתן את חן העם וגו' וישאילום כמשמעו לא הספיק לומר השאילני עד שהוא מוציא ונותן לו דברי ר' ישמעאל. ר' יוסי הגלילי אומר האמינו בם משלשת ימי האפילה שהיו אומרים מה אם בשעה שהיינו באפילה והם באורה לא נחשדו ועכשיו הן נחשדין. ר' אליעזר בן יעקב אומר רוח הקדש שרתה עליהם והיה אומר לו השאילני כלך המונח במקום פלוני והלא מוציא ונותן לו ואין חן אלא רוח הקדש שנ' ושפכתי על בית דוד רוח חן וגו' (זכריה יב י). ר' נתן אומר אין צריך לומר וישאילום אלא מה שלא שאלו היו משאילים אותם היה אומר לו תן לי חפץ פלוני והיה אומר לו טול לך ואחר כיוצא בו.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Beshalach - Vayehi Petichtaמכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויהי פתיחתא

ויקח משה את עצמות יוסף עמו, להודיע חכמתו וחסידותו של משה שכל ישראל עוסקין בבזה ומשה עוסק במצות עצמות יוסף עליו הכתוב אומר חכם לב יקח מצות ואויל שפתים ילבט.

Mekhilta DeRashbi Shemot 12:36מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי שמות י״ב:ל״ו

וה' [נתן א]ת חן העם [בעי]ני מצ' מה הוא [החן הזה וייי] [נתן את חן הע]ם ב[עיני מצ' מל]מד ששלשת ימים הי[ו מצריים] שרויין באפל[ה וי]שראל [מקרקר]ין בבתיהם ולא נחשד [אחד] מהן אפילו על הצינ[ורה והיו מצ' דנ]ין קל וחומר [בעצמן ואומרין] אמתי ראויין אלו ליט[ול כשאנו שרויין באורה או כשהיינו] שרויין באפילה כשנטלו [לעצמן או כשאנו נותנין להן] ד"א את חן העם מלמד ששרת עליהן רוח הק' וכאן הוא אומ' ושפכתי על בית דויד ועל יושבי ירושלם וגו' (זכ' יב י) אין דומה האמור לו השאילני נוניא והוא אומ' אין לי השאילני סקולת סקוטלא והוא אומ' אין לי לאומר לו השאילני נוניא שבמקום פלוני השאילני סקוטלא שבמקום פלוני. וישאילום ר' אומ' כשהיו ישר' במצ' מה נאמ' בהן ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה (שמ' ג כב) מלמד שהיו גרין עמהן כשבטלו מן השעבוד מה נאמ' בהן וישאלו איש מאת רעה<ו> (שם יא ב) מלמד שהיו רעים להם כשנגאלו מן השיעבוד מה נאמ' בהן וישאילום מה שהשאילום לא הגיעום והיו משאילין אותן בעל כורחן מלמד שהיו יראין מהן כבני אדם שיריאין מן קוניהן ומפני שהיו אומ' למחר יהו אומ' העו' רואין אותן במדבר ויאמרו ראו כמה עשירים הן עבדיהם של מצ' ומנין אתה אומר שלא היה כל אחד ואחד מיש' שלא היה יכול להעמיד אהל מועד וכל כליו וכל קרסיו קרשיו בריחיו עמודיו ואדניו ת"ל מאת כל איש אשר ידבנו לבו (שמ' כה ב) אין לך כל אחד ואחד מיש' שאין יכול לעשות כל מה שאמרתי לך יכול (לא) היה בהן אחד שלא נטל ת"ל ויוציאם בכסף וזהב וג' (תה' קה לז) ואי זה הוא כושל כדוד שנא' והיה הנכשל בהם וג' (זכ' יב ח) יכול משה ואהרן <ש>היו עסוקין במצוה לא נטלו מביזת מצ' ת"ל לו והיה כי תלכון לא תלכו ריקם (שמ' ג כא). איפשר משה ואהרן שהיו עוברין על מצות עשה ועל מצות לא תעשה ת"ל גם [ה]איש משה וג' (שם יא ג) וינצלו את מצר' ע[שאוה כמצול]ה זו שאין בה דגים [ד"א] עשאוה כמצודה זו שאין בה [דגן למה] משביח הכת' ביזת ים [יותר מביזת] מצ' [אלא מה] שבבת[ים] [נטלו ב]מצ' ומה שהיה בתיסוורא[ות נטלו] על הי[ם שכך דרכם] [של מלכ]ים בשעה שיוצאין למלח[מה מוציאין כל כ]ספן וזהבן עמהן [כדי שלא להמריד אחרים תחתיהן וכן הוא] אומ' כנפי יונה נחפה [בכסף זו ביזת מצרים ואברותיה בירקרק] חרוץ זו ביזת הים. תורי זהב נעשה לך (שה"ש א יא) זו ביזת ים עם נקדות הכסף זו ביזת מצ' ותרבי ותגדלי (יחז' טז ז) זו ביזת מצ' ותבואי בעדי עדים <זו בזת הים> כפולה ומכופלת בזה שבזזו על הים.

Sifre Devarim 120ספרי דברים קכ

וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים - מה במצרים הענקתי לך ושניתי לך אף אתה הענק לו ושנה לו, מה במצרים נתתי לך ברוחב יד אף אתה תתן לו ברוחב יד. וכן הוא אומר (תהלים סח יד) כנפי יונה נחפה בכסף זו בזת מצרים, ואברותיה בירקרק חרוץ, זו בזת הים, (שה"ש א יא) תורי זהב נעשה לך זו בזת הים, עם נקודות הכסף זו בזת מצרים.

Bavli Berakhot 9a-bתלמוד בבלי ברכות ט׳.-:

דבר נא באזני העם וגו' - אמרי דבי רבי ינאי: אין נא אלא לשון בקשה. אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה: בבקשה ממך, לך ואמור להם לישראל: בבקשה מכם, שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב, שלא יאמר אותו צדיק: ועבדום וענו אתם קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם. אמרו לו: ולואי שנצא בעצמנו. משל לאדם שהיה חבוש בבית האסורים, והיו אומרים לו בני אדם: מוציאין אותך למחר מבית האסורין ונותנין לך ממון הרבה, ואומר להם: בבקשה מכם, הוציאוני היום ואיני מבקש כלום.

Bavli Berakhot 9bתלמוד בבלי ברכות ט׳:

וישאלום - אמר רבי אמי: מלמד, שהשאילום בעל כרחם. איכא דאמרי: בעל כרחם דמצרים, ואיכא דאמרי: בעל כרחם דישראל. מאן דאמר בעל כרחם דמצרים, דכתיב ונות בית תחלק שלל. מאן דאמר בעל כרחם דישראל, משום משוי. וינצלו את מצרים - אמר רבי אמי: מלמד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן. וריש לקיש אמר: עשאוה כמצולה שאין בה דגים.

Bavli Pesachim 119aתלמוד בבלי פסחים קי״ט.

אמר רב יהודה אמר שמואל: כל כסף וזהב שבעולם - יוסף לקטו והביאו למצרים, שנאמר וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא. אין לי אלא שבארץ מצרים ושבארץ כנען, בשאר ארצות מנין - תלמוד לומר וכל הארץ באו מצרימה. וכשעלו ישראל ממצרים העלוהו עמהן, שנאמר וינצלו את מצרים. רב אסי אמר: עשאוה כמצודה זו שאין בה דגן. רבי שמעון אמר: כמצולה שאין בה דגים. והיה מונח עד רחבעם, בא שישק מלך מצרים ונטלו מרחבעם, שנאמר ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה שישק מלך מצרים [על ירושלים] ויקח את אצרות בית ה' ואת אוצרות בית המלך, בא זרח מלך כוש ונטלו משישק, בא אסא ונטלוהו מזרח מלך כוש ושיגרו להדרימון בן טברימון, באו בני עמון ונטלום מהדרימון בן טברימון, בא יהושפט ונטלו מבני עמון, והיה מונח עד אחז, בא סנחריב ונטלו מאחז, בא חזקיה ונטלו מסנחריב, והיה מונח עד צדקיה, באו כשדיים ונטלוהו מצדקיה, באו פרסיים ונטלוהו מכשדיים, באו יוונים ונטלוהו מפרסיים, באו רומיים ונטלוהו מיד יוונים, ועדיין מונח ברומי.

Bavli Sanhedrin 91aתלמוד בבלי סנהדרין צ״א.

שוב פעם אחת באו בני מצרים לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון, אמרו לו: הרי הוא אומר וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאלום - תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו. אמר גביהא בן פסיסא לחכמים: תנו לי רשות ואלך ואדון עמהן לפני אלכסנדרוס, אם ינצחוני, אמרו להם הדיוט שבנו נצחתם, ואם אני אנצח אותם אמרו להם תורת משה רבינו נצחתכם. נתנו לו רשות והלך ודן עמהן. אמר להן: מהיכן אתם מביאין ראייה? אמרו לו: מן התורה. אמר להן: אף אני לא אביא לכם ראייה אלא מן התורה. שנאמר ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה. תנו לנו שכר עבודה של ששים ריבוא ששיעבדתם במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה. אמר להן אלכסנדרוס מוקדון: החזירו לו תשובה. אמרו לו: תנו לנו זמן שלשה ימים. נתן להם זמן, בדקו ולא מצאו תשובה. מיד הניחו שדותיהן כשהן זרועות וכרמיהן כשהן נטועות וברחו ואותה שנה שביעית היתה.

Bereshit Rabbah 28:7בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה כח

אר"ע הכל קראו תגר על הכסף ועל הזהב שיצא עמהם ממצרים, שנאמר (ישעיה א) כספך היה לסיגים (הושע ב) וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל, (הושע ח) כספם וזהבם עשו להם עצבים למען יכרת.

Bereshit Rabbah 61:7בראשית רבה (וילנא) פרשת חיי שרה פרשה ס״א:ז׳

ולבני הפלגשים וגו', בימי אלכסנדרוס מוקדון באו בני ישמעאל לעורר על ישראל על הבכורה ובאו עמהם שתי משפחות רעות כנענים ומצרים אמרו מי הולך ודן עמהם אמר גביעה בן קוסם אני הולך ודן עמהם אמרו לו הזהר שלא תחליט להם את הארץ, אמר אני הולך ודן עמהם אם נצחתי אותם הרי מוטב ואם לאו אתם אומרים מה הגרוע הזה שיעמיד עלינו, הלך ודן עמהם... אמרו מצרים מתורתן אנו באים עליהם ששים רבוא יצאו מאצלנו טעונים כלי כסף וכלי זהב דכתיב (שמות יב) וינצלו את מצרים, יתנו לנו את כספינו ואת זהבינו, א"ל גביעה בן קוסם אדוני המלך ס' ריבוא בני אדם עשו אצלם רד"ו שנים מהם כספים ומהם זהבים שנוטלים בשכרן דינר ליום, ישבו פילוסופים וחשבו ולא הגיעו לק' שנה עד שנמצאת ארץ מצרים לטימיון ונסתלקו משם בבושת פנים.

Shemot Rabbah 14:3שמות רבה י״ד:ג׳

ובג' ימי אפלה נתן הקדוש ברוך הוא חן העם בעיני מצרים והשאילום שהיה ישראל נכנס לתוך בתיהן של מצרים והיו רואין בהן כלי כסף וכלי זהב ושמלות, אם היו אומרים אין לנו להשאיל לכם היו ישראל אומרים להן הרי הוא במקום פלוני, באותה שעה היו המצריים אומרים אם היו אלו רוצים לשקר בנו היו נוטלין אותן בימי החשך ולא היינו מרגישין שהרי ראו אותן כבר אחר שלא נגעו חוץ מדעתנו כמו כן לא יחזיקו והיו משאילין להן, לקיים מה שנאמר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, הה"ד ולכל בני ישראל היה אור וגו', בארץ גושן לא נאמר אלא במושבותם שכל מקום שהיה יהודי נכנס היה אור נכנס ומאיר לו מה שבחביות ובתיבות ובמטמוניות, ועליהם נאמר (תהלים קיט) נר לרגלי דבריך וגו'.

Midrash Mishlei 23:5מדרש משלי כ״ג:ה׳

התעיף עיניך בו ואיננו כי עשה יעשה לו כנפים. אמר ר' ישמעאל שלשה הן שחזרו למקומן, תורה, וישראל, כסף וזהב. ישראל היו מעבר הנהר, דכתיב ויאמר יהושע אל כל העם כה אמר ה' אלהי ישראל בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם (יהושע כד ב), ומנין שחזרו למקומם, שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם נאם ה' (ירמיה כז כב). כסף וזהב היו מארץ מצרים, שנאמר ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב (שמות ג כב), ומנין שחזרו למקומן, שנאמר ויעל שישק מלך מצרים על ירושלים ויקח את אוצרות בית ה' ואת אוצרות בית המלך את הכל לקח.

Tafsir R. Saadia Shemot 3:22תפסיר רס״ג שמות ג׳:כ״ב

ושאלה, אלא תקבל במתנה.

Tafsir R. Saadia Shemot 11:2תפסיר רס״ג שמות י״א:ב׳

וישאלו, ויקבלו.

Tafsir R. Saadia Shemot 12:35תפסיר רס״ג שמות י״ב:ל״ה-ל״ו

וישאלו ממצרים, ויקבלו מתנות מן המצרים. וישאילום, ויתנום להם. וינצלו, רוקנום.

R. Saadia Commentary Shemot 11:1-3קטע מפירוש רס״ג שמות י״א:א׳-ג׳

...שתתן לו מתנה ופרס כשאתה משחרר אותו, כמאמר הכתוב ולא תשלחנו ריקם הענק תעניק לו. לא כל שכן מצרים, שלא נתנו לאבותינו שכר ושעבדו אותם ורדפום. וכשהם משחררים אותם הרי הדבר המועט ביותר הוא, שיתנו להם ממה שחנן אותם א-להים, כמו שנאמר אשר ברכך ה' א-להיך תתן לו. ועניין ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים, למען ייראו מהם ולא ינהגו בהם בכוח.

R. Saadia Commentary Yeshayahu 66:2פירוש רס״ג ישעיהו ס״ו:ב׳

ואמר כאן "בניך מרחוק כספם וזהבם אתם" (ס':ט') וכמו שעשו פלשתים בארון, כששילחו אותו ועמו "כלי זהב אשר השבותם לו אשם תשימו בארגז מצדו" (שמ"א ו':ח'). ואלמלא עשו זאת מתוך בחירה, כי אז היו מתחייבים לעשותה מן הדין, כדרך שנגזר על פרעה והמצרים, כששילחו את ישראל לתת להם "כלי כסף וכלי זהב ושמלות" (שמ' ג':כ"ב), וכשם שנגזר עלינו כשאנו משחררים עבד עברי "הענק תעניק לו" (דב' ט"ו:י"ד).

Teshuvot HaGeonim (ed. Kisch p. 17)תשובות הגאונים (מהדורת קיש, עמ׳ 17)

הראיה ש"ושאלה אשה" היא בקשת מתנה היא שה' לא ציוה אותם בזה אלא בשעת היציאה, זמן שלא טוב הוא שיאמר בו אדם השאילני שהרי הוא [אינו עומד] לפרוע. ואף מן הלשון יש ראיה על זה בכמה פסוקים שמחזקים אותה. השאילתיהו לה' כל הימים אשר הוא חי הוא שאול לה'. ומן דברי המשנה במסכת שבת (קמח ע"א) שואל אדם מחבירו כדי יין וכדי שמן. ומדבריהם עוד (בבא בתרא קלט ע"ב) הבנים יזונו והבנות ישאלו על הפתחים. ומדבריהם עוד שאלה בברכת השנים (ברכות כט ע"א).

R. Hananel Shemot 3:22רבינו חננאל שמות ג׳:כ״ב

ושאלה אשה משכנתה. חס ושלום שיתיר הקדוש ברוך הוא לגנוב דעת הבריות שישאלו מהם כלי כסף וכלי זהב ולא ישיבו להם, אבל לשון ושאלה הוא שתתן לה במתנה, שכן מצינו בגדעון: "ויאמר אליהם גדעון אשאלה מכם שאלה ותנו - לי איש נזם שללו כי נזמי זהב להם כי ישמעאלים הם" (שופטים ח, כד), וכן מצינו בבת שבע "שאלה אחת קטנה אנכי שואלת מאתך", "יותן את - אבישג השונמית" (מלכים - א ב, כ - כא), הרי מתנה שנקראת בלשון שאלה. ומה שאמר "ושאלה אשה משכנתה", היה לו לומר ושאל איש מאת המצרי, אבל זה קל וחומר, כי אם לנשים היו נותנים מתנות כל שכן לאנשים, וכמוהו: "פסחים בזזו בז" (ישעיה לג, כג), קל וחומר הרצים.

R. Avraham Maimonides Shemot 11:2רבנו אברהם בן הרמב״ם בשם רס״ג שמות י״א:ב׳

וביאר רבינו סעדיה גאון זצ"ל בפירושו הארוך: ושאלה אשה תבקש במתנה. נגזר מן הוא שאול לה' (שמואל א' א':כ"ח) ולא קבע לו אז זמן אלא אמר לו ושלחתי את ידי ולא פירט לו המכות כי אם בזמנן. והנה בנבואה זו שכנראה היתה אחר מכת החושך נאמר לו דבר נא באזני העם, כלומר זהו העת שאתם צריכים [לעשות] מה שהודעתיך מקודם ושאלה אשה.

R. Yonah ibn Janach Sefer HaShorashim s.v. שאלר׳ יונה אבן ג׳נאח ספר השרשים "שאל"

וישאילום וינצלו את מצרים, נתנו להם. ונזכור הנה ושאלה אשה משכנתה ותבקש מתנה וכמהו וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה ואם יטעון טוען ויאמר כי הלשון הזה אינו נמצא במתנה כי אם בשאלה נאמר לו כי דברי חנה השאלתיהו לה' לא יתכן לפרשן ענין שאלה כי אם מתנה כי הבורא יתעלה לא שאלו אבל היא התנדבה בנתינתו ועוד כי אמרו תחת השאלה אשר שאל לה' לא יכשר לפרש בו ענין השאלה כי אין השאלה מחייבת תמורה אבל היא תמורת המתנה, וענין אחר וכי ישאל איש מעם רעהו השאלת חפץ והלשון הזה בא הרבה במשנה בענין זה.

R. Yonah ibn Janach Sefer HaShorashim s.v. נצלר׳ יונה אבן ג׳נאח ספר השרשים "נצל"

...וענין אחר ונצלתם את מצרים, וינצלו את מצרים, וינצלו להם לאין משא [וההתפעל] ויתנצלו בני ישראל את עדים. וכבד אחר [בו] אשר הציל אלקים מאבינו, ויצל אלוקים את מקנה אביכם ויתן לי, ואל תצל מפי דבר אמת ענינו ההסרה והשלילה.

Rashi Shemot 3:22רש״י שמות ג׳:כ״ב

ומגרת ביתה means from that woman with whom she sojourneth in one house. ונצלתם render it as the Targum does: and ye shall empty out Egypt. Similar are: (Exodus 12:36) "And they emptied out (וינצלו) Egypt"; (Exodus 33:6) "And the children of Israel stripped themselves (ויתנצלו) of their ornaments" The נ in it is a root-letter. Menachem ben Seruk placed it (this word ויתנצלו) in section צ (taking the root as צל not as נצל) together with, (Genesis 31:9) "And God took away (ויצל) your father's cattle", and with, (ib. 16) "which God hath taken away (הציל) from our father", but his view cannot be sustained. For if the נ is not a root-letter, then seeing that it (the word ונצלתם) is vowelled with Chirik, it cannot be used in the sense of "and ye shall do something" (the active voice, which is required here since את מצרים can only be the object of the verb), but in the sense of "and ye shall have something done to you" (the passive — "Niphal"), as (Deuteronomy 28:63) "And ye shall be plucked up (וְנִסַּחְתֶּם) from off your land"; (Leviticus 26:25) "and ye shall be given (וְנִתַּתֶּם) into the hand of the enemy"; (Leviticus 17) "And ye shall be smitten (וְנִגַּפְתָּם) before your enemies"; (Ezekiel 22:21) "And ye shall be melted (וְנִתַּכְתָּם) in the midst thereof"; (Jeremiah 7:10) "And ye say, נִצַּלְנוּ" — which expresses the idea "we have had something done to us" (the Niphal: we have been delivered). Then again, every נ which sometimes appears in a word and sometimes is omitted, as e.g. the נ of נוגף and נושא and נותן and נושך, when the word expresses the sense "and ye shall do something" (the Kal), it is pointed with vocal Sheva (חטף a "snatched" sound), as, for instance, (Genesis 45:19) "and ye shall bear (וּנְשָׂאתָם) your father"; (Numbers 32:29) "And ye shall give (וּנְתַתֶּם) them the land of Gilead"; (Genesis 17:11) "And ye shall circumcise (וּנְמַלְתֶּם) the flesh of your foreskin". Consequently I am of the opinion that this letter נ which is vowelled with a Chirik is one of the root letters, and the grammatical form of the noun of the same root is נִצּוּל which is of the strong (dageshed) forms, just as דִּבּוּר and כִּפּוּר and לִמּוּד. When, in the case of verbs formed from these roots one expresses the idea of "and ye shall do something" (active voice) the נ has the vowel Chirik (i.e. it is the Piel conjugation), as (Numbers 20:8) "And ye shall speak (וְדִבַּרְתֶּם) unto the rock"; (Ezekiel 45:20) "And ye shall atone (וְכִּפַּרְתֶּם) for the house"; (Deuteronomy 11:19) "And ye shall teach (וְלִמַּדְתָּם) them unto your children".

ומגרת ביתה – מאותה שהיא גרה אתה בבית. ונצלתם – כתרגומו ותרוקנון, כמו וינצלו את מצרים (שמות י"ב:ל"ו), וכן ויתנצלו בני ישראל את עדים (שמות ל"ג:ו'), והנון בו יסוד ומנחם חברו במחברת צדי, ויצל את מקנה אביכן (בראשית ל"א:ט') אשר הציל מאביך (בראשית ל"א:ט"ז), ולא יאמנו דבריו כי אם לא הית' הנון יסוד והיא נקודה בחרק לא תשמש בלשון ופעלתם, אלא בלשון ונפעלתם, כמו ונסחתם מעל האדמה (דברים כ"ח:ס"ג) ונגפתם לפני אויביכם (ויקרא כ"ו:כ"ה), ונתתם ביד אויב (ויקרא כ"ו:י"ז), ואמרת' נצלנו (ירמיהו ז':י'), לשון נפעלנו וכל נון שהיא באה בתיבה לפרקים ונופלת ממנה כגון נון של נוגש נושא נוגף נושך נותן כשהיא מדברת לשון ופעלתם תנקד בשבא בחטף, כגון ונשאתם את אביכם (בראשית מ"ה:י"ט), ונתתם להם את הגלעד (במדבר ל"ב:כ"ט), ונמלתם את בשר ערלתכם (בראשית י"ז:י"א), לכך אני אומר שזו הנקדה בחרק מן היסוד הוא, ויסוד שם הדבר נִיצוּל והוא מן הלשונו' הכבדים כמו דבור כפור למוד שכשידבר בלשון ופַעלת ופְעַלְתֶם ינקד בחרק, כגון ודברתם אל הסלע (במדבר כ':ח'), וכפרתם את הבית (יחזקאל מ"ה:כ'), ולמדת' אתם את בניכם (דברים י"א:י"ט).

Lekach Tov Shemot 10:23לקח טוב י׳:כ״ג

ולכל בני ישראל היה אור במושבותם. והיו ישראל נכנסין בבתיהן ונוטלין כל מה שהיו למצריים ואין מרגישין.

Lekach Tov Shemot 11:2לקח טוב שמות י״א:ב׳

דבר נא. אין נא אלא לשון בקשה, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה בבקשה ממך לך אמור להם לישראל, וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה, וכי מצרים ריעיהם של ישראל היו, שהכתוב אומר איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה, אלא מלמד שאחרי המכות נהיו המצריים כריעים וכאוהבים לישראל, כדי להשאיל להם כליהם, וישראל היה אומר לו למצרי ריעי ואהובי השאילני כלי זה, או מלבוש זה, כלי כסף וכלי זהב זה, ולא היה לו למצרי פנים למונעו ממנו, שנאמר ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים (שמות יא ג), לקיים מה שנא' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. ואם תאמר והלא בשלשה ימי אפלה לקחו כל אשר להם? תשובתך: בשלשה ימי אפלה לקחו המטמוניות ולא הרגישו המצריים, ומה שהיה להם בבתים השאילום.

Seikhel Tov Shemot 11:2שכל טוב שמות י״א:ב׳

איש מאת רעהו. וכי מצריים ריעיהם של ישראל היו, אלא מלמד שאחרי המכות נתחרטו על רעתם, ונהיו לישראל כריעים ואוהבים. ולא היו מונעין מהם כלום.

Rashbam Shemot 3:22רשב״ם שמות ג׳:כ״ב

ושאלה EACH WOMAN SHALL REQUEST FROM HER NEIGHBOR: [שאל here means to request] as an outright and absolute gift. That is why it says (vs. 21), "I shall dispose the Egyptians favorably to the people." Similarly [שאל means to request as an outright gift, not to borrow, in the verse] (Ps. 2:8) "Request (שאל) it of me and I shall make the nations your domain." This interpretation is the true plain meaning of the verse and an appropriate rebuttal for the heretics. כלי OBJECTS OF SILVER AND GOLD: Ornaments in honor of the festival that you will celebrate in the wilderness. ושמתם AND YOU SHALL PUT: them ON YOUR SONS.

ושאלה אשה משכנתה – במתנה גמורה וחלוטה, שהרי ונתתי את חן העם (שמות ג':כ"א), כמו {שאלו את שלום ירושלים, וכן} שאל ממני ואתנה גוים נחלתך (תהלים ב':ח'). זהו עיקר פשוטו ותשובה למינים. כלי כסף וכלי זהב – תכשיטין לכבוד החג שתחוגו במדבר, ושמתם אותם על בניכם.

Rashbam Shemot 11:2רשב״ם שמות י״א:ב׳

וישאלו AND THEY SHALL REQUEST [OBJECTS OF SILVER AND GOLD]: As an outright gift. [The root ש-א-ל means here to request as an outright gift,] as in the phrase (Ps. 2:8), "Request (שאל) it of me and I shall make the nations your domain."

וישאלו – לשם מתנה גמורה, כמו שאל ממני ואתנה גוים נחלתך (תהלים ב':ח').

Rashbam Shemot 12:36רשב״ם שמות י״ב:ל״ו

נתן THE LORD HAD DISPOSED THE EGYPTIANS FAVORABLY TOWARD THE PEOPLE: so that they gave them items as outright gifts. This verse fulfills what is written in [the Torah portion] 'Elleh shemot (3:21), "I will dispose the Egyptians favorably toward this people." וישאילום: means that the Egyptians [gave presents] to the Israelites. The Israelites were the ones who requested (השואלים) and the Egyptians were the ones who fulfilled the request (המשאילים). [וישאילום means] "they fulfilled the requests and gave them gifts." The person who asks for something is described with a qal verb, while the person who gives what was requested is described with a hifil verb. "משאיל" means "to give that which was requested." וינצלו THEY STRIPPED THE EGYPTIANS: They requested the [Egyptians'] fine jewelry (עדיי) and clothing. [After they received these items] they put them on their sons and daughters. [The verb נ-צ-ל is standardly used for jewelry] as it is written (Ex. 33:6), "The Israelites remained stripped (ויתנצלו) of their jewelry from Mount Horeb onward."

נתן את חן העם – לתת להם במתנה, כדכתיב באלה שמות: ונתתי את חן העם {הזה} בעיני מצרים (שמות ג':כ"א). וישאילום – מצרים לישראל. ישראל היו השואלים ומצרים המשאילים, השלימו שאילתם, ומתנה היתה (עיין רשב"ם שמות ג':כ"ב, י"א:ב'). מי ששואל את הדבר קרוי פועל, ומי שמוסר לו מה ששואל קרוי מפעיל, משאיל – נותן לו מה ששאל. וינצלו את מצרים – עדיי טוב מלבושיהן שאלו ונתנו על בניהם ועל בנותיהם, וכדכתיב: ויתנצלו בני ישראל את עדיים מהר חורב (שמות ל"ג:ו').

Rashbam Bereshit 24:53רשב״ם בראשית כ״ד:נ״ג

Kele khesef ukhele zahav: Women's jewelry made of silver and gold. Similarly (Num. 31.50), "kele khesef as each of us came upon: armlets, bracelets, rings" and (Ex. 3.22), "Each woman shall borrow from her neighbor kele khesef ukhele zahav and clothing and you shall put them on your sons and daughters."

כלי כסף וכלי זהב – תכשיטי נשים של כסף וזהב, כדכתיב: איש אשר מצא כלי זהב אצעדה וגו׳ (במדבר ל״א:נ׳), וכת׳: ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלות ושמתם על בניכם ועל בנותיכם (שמות ג׳:כ״ב).

Ibn Ezra Shemot First Commentary 3:21-22אבן עזרא שמות פירוש ראשון ג׳:כ״א-כ״ב

(כא) ונתתי את חן העם – בעת שישלח אתכם, כאשר הוא כתוב למעלה. (כב) ונצלתם – כמו ויצל אלהים (בראשית ל"א:ט'). והכל מטעם הצלה בעבור חמס שנעשה.

Ibn Ezra Shemot First Commentary 11:4אבן עזרא שמות פירוש ראשון י״א:ד׳

ויאמר משה כה אמר י"י – זאת הפרשה דבקה עם לא אוסיף עוד ראות פניך (שמות י':כ"ט). ונכנסו ביניהם הפסוקים שכבר השם הודיע את משה כי נגע אחד נשאר, וכבר הודיעו בתחילה הנה אנכי הורג את בנך בכורך (שמות ד':כ"ג). גם אמר השם, כאשר אעשה הנפלאות במצרים, ובהיות ישראל קרובים לצאת, ושאלה (שמות ג':כ"ב). ולולי שנתן השם החן לא היו נותנין להם כלום. ודע כי דבר גדול היה. וצדיקים גמורים היו ישראל, שלא גלו הסוד, והוא שפרעה חשב על דברי משה דרך שלשת ימים שילכו וישובו אל מצרים. וחלילה שהנביא דבר כזב, כי לא אמר לעולם נשוב. וחכמת השם נשגבה מדעתנו. ואשר נראה לי שהיה זה הדבר בעבור שני דברים: האחד, שיתנו להם כלי כסף וזהב. ואלו ידעו שלא ישובו, לא היו נותנין. והדבר השני, שיטבע פרעה וחילו. כי אלו היו הולכין ברשותו, ואין בלבו שישובו, לא רדף אחריהם. והעד, ויגד למלך מצרים כי ברח העם (שמות י"ד:ה').

Ibn Ezra Shemot First Commentary 12:36אבן עזרא שמות פירוש ראשון י״ב:ל״ו

וישאלום – פועל יוצא לשני פעולים, שהיו המצרים מפייסים לישראל שישאלו מהם. וכבר פירשתי הטעם (שמות י"א:ד').

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 3:22אבן עזרא שמות פירוש שני ג׳:כ״ב

ושאלה – הנה במקום אחר וישאלו (שמות י"ב:ל"ה), זכרים ונקבות. והזכיר הנקבות עתה, כי מנהג הנשים לשאול מהשכנות יותר מהזכרים כלי תכשיט זהב וכסף לשום על צוארי הבנים והבנות, ונזמים באזניהם ובאף, ואצעדה ושהרונים. וזה המנהג היום בארץ ישמעאל, לא כן בארץ הערלים. וככה הזכיר מכשפה, כי הנשים בעלות כשפים יותר מהזכרים. ומגרת ביתה – כי אחוזה היתה להם. ויש מתאוננים אומרים כי אבותינו גנבים היו. ואלה הלא יראו, כי מצוה גדולה היתה. ואין טעם לשאול למה, כי השם ברא הכל, והוא נותן עושר לכל מי שירצה ויקחנו מידו ויתננו לאחר. ואין זה רע, שהכל שלו הוא. ונצלתם – וכמו ודברתם (במדבר כ':ח'). כי יתכן להיות משקלה מבנין נפעל, כמו ונגפתם (ויקרא כ"ו:י"ז).

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 10:10אבן עזרא שמות פירוש שני י׳:י׳

ויאמר... יהי כן י"י עמכם – שאתם אומרים עמכם. וטעם ראו כי רעה נגד פניכם – קרובה היא הרעה שתבא אליכם מאתי, נגד פניכם היא. ועם זה הטעם הוא דבוק כי אתה אתם מבקשים כי דין הוא שאעשה ככה. עתה חשב פרעה שהם רוצים לברוח. ודע כי משה אדונינו לא אמר לפרעה שישובו עד שיכזב. רק אמר שירחיקו דרך שלשת ימים. ודעת המצרים היתה שישובו, על כן השאילום. ובעבור דבר אחר, שאלו נתן להם פרעה רשות ללכת ולא ישובו, לא היה רודף אחריהם. והשם צוה לעשות כן עד שירדוף אחריהם ויטבע. והנה זה מפורש, וישובו ויחנו לפני פי החירות (שמות י"ד:ב'). ואין להרהר אחר מעשה השם, כי הכל עושה בחכמה, אע"פ שהיא נעלמת מעיני החכמים. והנה בדברי דוד, בשמעך את קול צעדה בראשי הבכאים, אז תחרץ (שמואל ב ה':כ"ד).

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 12:36אבן עזרא שמות פירוש שני י״ב:ל״ו

וי"י... {וינצלו} – לא מצאנו גזרת הצלה מהבנין הקל, רק מהנוסף או הדגוש, ושניהם פעלים יוצאים, כי אין הפרש בטעם בין וינצלו את מצרים, ובין ויצל אלהים את מקנה (בראשית ל"א:ט'), רק בבנין הנוסף יזכיר הפעול, ולא כן בדגוש.

R. Yosef Bekhor Shor Shemot 3:22ר׳ יוסף בכור שור שמות ג׳:כ״ב

ושאלה אשה משכנתה – ומאותה שגרה בביתה, שתאמר לה הננו הולכים לחוג, השאיל כוס כסף וזהב שלך, שלא נתבייש בין חבירינו, וכן השמלות של שש ורקמה, ואני אתן אותם לחן וישאילום. ואני אצדד שיהא הכל שלכם בדין, כך אמר הקב"ה, כמו שאפרש בגזירת הרחמן (ר"י בכור שור שמות י"ד:ב'-ד').

R. Yosef Bekhor Shor Shemot 11:2ר׳ יוסף בכור שור שמות י״א:ב׳

דבר נא באזני העם – דבר עתה באזני העם, כי אין שהות עוד יותר, ושאלה (שמות ג':כ"ב), כמו שפירשתי (ר"י בכור שור שמות ג':כ"ב). ובמשמעות הפסוק ובעניין העולם, כמו שהיו אומרות השאיל לי כלי כסף וזהב ובגדיך החמודות, להתכבד בין חברותי בחג הנעשה. והקב"ה סיבב את הדבר עד שעמדו ישראל בנאמנותם.

R. Yosef Bekhor Shor Shemot 14:2-4ר׳ יוסף בכור שור שמות י״ד:ב׳-ד׳

(ב) וישובו – איני רוצה שתהיו בדאים, שאמרתם דרך שלשת ימים (שמות ג':י"ח) ותחזרו, וגם שאלתם כליהם על מנת להחזירם. ולכך תשובו, לעמוד על אמונתכם. (ג) ואמר פרעה לבני ישראל – ואני אשים בלבו של פרעה שיאמר על בני ישראל שהם נבוכים – מסוגרים ומעורבבים, כמו נבכי ים (איוב ל"ח:ט"ז). (ד) ורדף אחריהם – שיצא לקראתם למלחמה, וכשינוסו, ירדפם ולא יניחם לחזור. והרי הפשיעה עליו ועל עמו, שלא הניחום לחזור, ולא להשיב להם מה ששאלו מהם.

R. Yehuda HeChasid Shemot 11:2ר׳ יהודה החסיד שמות י״א:ב׳

וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה - והיה מ"א מפרש שכך היו עושין, אמרו ישראל למצרים אנו הולכים למדבר דרך ג' ימים, אם נחזור מוטב ואם משה לא יחזירנו הרי כרמינו ונחלתינו ושדינו ובתינו יהיו לכם אפותיקי, הרי לא היה חילול השם בדבר, ושכחתי את הראייה.

Radak Bereshit 15:14רד״ק בראשית ט״ו:י״ד

God’s answer to Avram contained an acknowledgement that He was aware that the Israelites would indeed sin in Egypt, but also the fact that He would punish them there but not annihilate them, so that eventually they would leave from there with great riches. The redemption would occur after their punishment had run its course.

ואחרי כן יצאו ברכוש גדול – אחרי תשלום ארבע מאות שנה יצאו מן העבודה בממון רב חלף עבודתם אשר עבדום.

Radak Sefer HaShorashim s.v. נארד״ק ספר השרשים "נא"

נא - דבר נא באזני העם, ענינו עתה, וכן כלם. ויש מפרשים אל נא תהי כמת, ענין תחינה ובקשה.

Radak Sefer HaShorashim s.v. נצלרד״ק ספר השרשים "נצל"

וכבד אחר והצל לא הצלת את עמך, והצלתם את נפשתינו, למען הציל אתו, כאוד מצל משרפה, הלא זה אוד מצל מאש, והשם רוח והצלה. וענין קרוב לזה ונצלתם את מצרים, וינצלו להם לאין משא.

Radak Sefer HaShorashim s.v. שאלרד״ק ספר השרשים שורש שאל

שאל שאל האיש, כי ישאלך בנך, וישאל להם לשלום...אלה והדומים להם בענין שאלת הדברים ובענין שאלה ובקשה והוא קשור עם מ"ם שאל ממני, שאלו מה' מטר, כי מה' שאלתיו ומה שאמרה חנה וגם אנכי השאלתיהו כלומר החזרתי לו הבקשה. ופירוש תחת השאלה אשר שאל לה' מפרשים בו לשון מתנה כמו המתנה אשר נתן לה' וכן הוא שאול לה' כמו נתון או פירושו הוא שהיה שאול לה'...ובענין שאלת חפץ או כל דבר שאלת החזרה וכי ישאל מעם רעהו, ושאלה אשה משכנתה, וישאלו איש מאת רעהו....והפעל הכבד וישאלום לשון השואל והמשאיל במשנה הרבה בענין השאלת חפץ...

Chizkuni Shemot 3:22חזקוני שמות ג׳:כ״ב

ושאלה אשה במתנה גמורה כמו שאל ממני ואתנה וגו' שהרי אתן את חן העם הזה בעיני מצרים. ושאלה אשה אף הזכרים שאלו אלא שדבר הכתוב בהוה שהנשים רגילות לשאול תכשיטין יותר מן האנשים וכמו כן הזכיר הכתוב מכשפה. בשביל הרגילות. כלי כסף וכלי זהב ושמלת לכבוד החג שתחוגו לי במדבר. ונצלתם את מצרים בשכר שעבוד עבודת פרך.

Chizkuni Shemot 11:2חזקוני שמות י״א:ב׳

דבר נא דבר עכשיו באזני העם, כי אין שהות בדבר מאחר שילכו להם מכל וכל אבל במכות שלמפרע אלמלא היו מצרים משאילים להם יאמרו להם השב לי את אשר השאלתי לך כשיראו פרעה מסרב ליתן להם רשות לצאת לצמיתות. וישאלו איש מה שקיים הקדוש ברוך הוא ואחרי כן יצאו ברכוש גדול בענין שאלה ולא בענין מתנה כדי שיהיו מצריים להוטים לרדוף אחריהם. וי"מ וישאלו לשון מתנה גמורה כמו שאל ממני ואתנה וגו'. מאת רעהו וכי מצרים היו להם רעים לישראל אלא מלמד שאחרי המכות היו כרעים ואוהבים ישראל להשאיל להם כליהם. כלי כסף וכלי זהב במקום שהניחו ישראל בתיהם ושדותיהם וכליהם שלא יכלו לשאת עמהם שהרי היו להם לישראל נחלות במצרים כדכתיב ויאחזו בה.

Hadar Zekeinim Shemot 3-22הדר זקנים שמות ג׳:כ״ב

ושאלה אשה. האי שאלה נתינה היא. כמו שאל ממני ואתנה גוים נחלתך. כן כשיחזיקו מצרים לשלחם ישאלו להם שיתנו להם כלי כסף וכלי זהב ושמלות קודם שילכו והם יתנו להם ברצון שיתייראו מן המכות.

Hadar Zekeinim Shemot 11:2הדר זקנים שמות י״א:ב׳

וישאלו איש מאת רעהו. פי' ולא היה גזל לפי שהמצרים נותנין להם כדי למהרם לשלחם כדכתיב קומו צאו. וא"ת היאך שאלו להם כליהם והלא שונאים אותם. וי"ל דמשום הכי וה' נתן את חן העם. עוד י"ל דהאיש משה גדול מאד והיו יודעים שלא יניחם לעשות שום עול.

Minchat Yehuda Shemot 12:36מנחת יהודה שמות י״ב:ל״ו

וינצלו את מצרים. למקשים וכי גזלנים היו י"ל הקדוש ברוך הוא נתן להם והכל שלו שנ' לי הכסף ולי הזהב אי נמי היה להם ליטול שכר מפני עבודתם כדאי' בחלק.

Peirush HaRosh Shemot 11:2פירוש הרא״ש שמות י״א:ב׳

וישאלו איש מאת רעהו. לשון מתנה כמו שאל ממני ואתנה גוים נחלתך שהוא שאלת מתנה.

Moshav Zekeinim Shemot 11:2מושב זקנים שמות י״א:ב׳

וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה – פרשב"ם וישאלו לשון שאלה ותביעה שיהא ישראל אומר למצרי תן לי אותו הכסף פלוני שראיתי היום במקום פלוני בעבודתי שעבדתם בנו תנהו לי ולא לשון שאלה כי חס וחלילה שיהיו ישראל גזלנים ואינם משלמים מה שישאלו.

R. Bachya Shemot 11:2רבינו בחיי שמות י״א:ב׳

וישאלו איש מאת רעהו. אין שאלה זו כשאלה האמורה בכלים שהיא שאלה על מנת להחזיר, אלא צוה שישאלו מהם במתנה, והקב"ה יתן להם חן בעיני המצריים ויתנו להם, ואין זה גניבת דעת שיצוה בה הקדוש ברוך הוא ח"ו, אבל היה הדבר מותר להם, שהרי העבודה שעשו להם אין לה ערך ואין לשכר המלאכה ולשויה סוף ותכלית, והלא דין תורה הוא בעבד שעבד את אדוניו שבע שנים שהוא חייב בהענקה, שנאמר: (דברים טו, יג - יד) "וכי תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם העניק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך", על אחת כמה וכמה המצריים שהיתה אצלם עבודת ישראל של רד"ו שנים.

Ralbag Shemot Beur HaParashah 3:22רלב״ג שמות ביאור הפרשה ג׳:כ״ב

(כא-כב) ואז אתן את חן העם בעיני מצרים, בְּדרך שיתעוררו המצרים להשאיל להם כלי כסף וכלי זהב ושמלות, שישאו עמם במדבר במקום אשר ילכו שם לזבוח לה', כדי שיתקשטו לפני האלהים, לתת לו כבוד. וזהו מה שייעד ה' לאברהם: 'ואחרי כן יצאו ברכֻש גדול' (בראשית טו, יד). והנה היה זה מהיושר האלהי, כי המצרים עבדו בהם בפרך בזולת שכר; וסיבב ה' יתעלה שישאילום מה שיתכן שיהיה בו גמול־מה לישראל על עבודתם.

Ralbag Shemot Toalot 3:15רלב״ג שמות תועלות ג׳:ט״ו

התועלת החמישה עשר הוא בדעות, והוא להודיע עוצם היושר האלהי. וזה, כי מפני שהעבידו המצרים את בני ישראל בכל עבודה קשה בזולת שכר, השתדל ה' יתעלה אל שהתעוררו המצרים להשאיל לישראל כלי כסף וכלי זהב ושמלות, כדי שיִשָּׁאֲרוּ אלו הקנינים ביד ישראל חלף עבודתם אשר עבדו בהם.

Derashot HaRan 11דרשות הר״ן י״א

אבל יש כאן שאלה, שלאחר קריעת ים סוף מצינו כתוב (שמות יד לא) ויאמינו בה' ובמשה עבדו, ואם כן נראה שקודם זה לא היתה אמונתם שלמה עליהם. ויש לומר בזה, שתיכף שעשה משה האותות, האמינו בו אמונה גמורה, כמו שאמר ויאמן העם. כי לא האמינו בו יותר בקריעת ים סוף, ממה שהאמינו בו בכל האותות שעשה במצרים, שכולם היו יוצאים מטבעו של עולם ומנהגו. אבל הדבר הזה מבאר הרבה ספיקות גדולות ונופלות בענין יציאת מצרים. והוא, שמתחילה כשעשה האותות, האמינו בו אמונה שלמה, אבל לאחר מכאן, ראו בעיניהם דברים של תימה, שצריכין להתבאר. ראשונה, שאחר אשר פקד ה' את בני ישראל, ורצה להצילם מיד מצרים, ולהנחילם את הארץ, וצוה למשה שיאמר אל זקני ישראל כמו שאמר (שמות ג טז - יז) לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אליהם וגו' פקוד פקדתי אתכם וגו' ואומר אעלה אתכם מעני מצרים וגו' אל ארץ זבת חלב ודבש וגו', מאי טעמא לגנוב דעתו של פרעה כלל, שיאמרו לו (שם יח) אלהי העברים נקרא עלינו ועתה נלכה נא דרך שלשת ימים, והנה זה דרך העבדים שאין ידם תקיפה, שרוצים לברוח, ומתנכלים על אדוניהם לברוח, ולמה משה ואהרן שהיו שלוחי ה', לא יאמרו אל פרעה ביד רמה, שהגיע קיצם של ישראל ליגאל, ושלא ישתעבד בהם עוד, היד ה' תקצר מהכניע לבו של פרעה להודות הדבר גם כי יאמרו אליו בפירוש, הלא אם לא יספיקו בזה עשר מכות, יוסיף עוד עליהם כהנה. וזה באמת ענין, שראוי שיספקו ממנו ישראל בשלמותו של משה, ואף על פי שהאמינו בו במשה בתחילה על פי האותות כמו שאמר ויאמן העם, שהיה להם לספק אם הוא שליח השם יתברך כמו שאמרנו, למה ירא מהגיד לפרעה הדבר כמו שהוא. וזה באמת ענין סתום צריך להתבאר. ואפילו אם נדחוק בזה, ונאמר שעשה כן כדי להראות קושי ערפו של פרעה, שגם בדבר הקל ימאן לשמוע בדבר השם יתברך, עדין נשאר לנו מקום ספק גדול, באמרו (שמות יא ב) דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו וגו' כלי כסף וכלי זהב. וזה באמת יראה ענין זר או תמוה מאד, שאף על פי שאנשי מצרים היו חייבים להם שכרן שנשתעבדו בהם כמו שאמרו בסנהדרין (צא א), לא היו ראוים לבא עליהם בעקבה ובדרכים של אנשי רמיה. שאפילו לא היתה ידם תקיפה עליהם, לא היה ראוי לעשות כן, וכל שכן אחר שיד ה' יתברך תקיפה וחזקה עליהם, למה הוצרכו לעשות כן, כי אם לומר תנו לנו שכרינו שנשתעבדתם בנו כך וכך ממון. והרי אמרו חכמינו ז"ל (ב"ק כז ב) אל תיכנס לחצר חברך ליטול את שלך שלא ברשות שלא תראה עליו כגנב, אלא שבור את שיניו ואמור לו שלי אני נוטל. וכל אלו הדברים מתמיהין בעצמם, וראוי שיפול ספק מצידן לישראל בנבואתו של משה. אבל היתר אלו שני הקשרים, הוא דבר אחד, שמדרכי השם יתברך הוא להביא עצות מרחוק להפיל (שונאתו) [שונאיו] בדינו ולקחת נקמתו מהם... וה' יתברך כיוון ורצה לדון כל המצריים בדבר אשר זדו על ישראל, כמאמר יתרו (שמות יח יא) עתה ידעתי כי גדול ה' וגו' כי בדבר אשר זדו עליהם, ורצה להביאם בענין שהם בבחירתם יכנסו במים וימותו שמה. ואילו הודיע משה לפרעה הענין בתחילה, שהגיע קיצם להגאל, אין ספק שהיה מסכים בכך מתוקף המצוה, ולא היה רודף אחריהם עוד, כי למה ירדפם אחרי שבעודם ברשותו פטרם ושלחם מאתו, [לפיכך] לא רצה השם יתברך שיאמר משה לפרעה הענין כאשר הוא, אבל שיאמר שהם הולכים דרך שלשת ימים לזבוח, שכאשר יגידו לו אחר כך כי ברח העם, יחשוב פרעה מה שחשב, וכן היה ראוי אליו לחשוב שכל מה שעשה משה רבינו עליו השלום לא בא מאת השם יתברך, אבל נעשה בעקבה וברמיה, כי לולא כן, למה יגנוב לבבו לאמר שאינם הולכים רק לזבוח. ולזאת הסיבה עצמה צוה וישאלו איש מאת רעהו, שעם היות שממונם היה מותר להם, ויכולין לקחתו, צוה שיבאו בעקבה, שאף על פי שיהיה זה לישראל דבר זר, וזה אמרו (שמות יא ב) דבר נא באזני העם, ואין נא אלא לשון בקשה (סנהדרין פט ב), והוא כאומר ידעתי שהם אנשי חיל שלא יחפצו במרמות ותוך, עם כל זה תחלה פניהם בשמי שיעשו ככה, ולא ישאלו למה. וכאשר הוגד למלך מצרים ולעמו שישראל בורחים, אין ספק שחשדום באנשי דמים ומרמה, שאם לא כן למה יתנכלו אליהם בדברים האלה, וכל זה הניעם בלי ספק לרדפם. שאילו אמר משה תחילה שישלחם ולא ירדפם עוד, ושיתנו להם שכרם גם כן, אין ספק שאחרי היות כן, לא היו זזים ממקומם. וכונת כל אלו הדברים, היתה נעלמת מישראל, ואולי גם ממשה. ולסיבת כל זה היה ראוי שיספקו ישראל בשליחותו של משה, אף על פי שהאמינו בו בתחילה. והוא שרמז ואמר (שמות יד לא) וירא ישראל את היד הגדולה וגו', כלומר אז הכירו שכל מה שהיו מופלאים ממנו תחילה ומסתפקים בו, לא היה, רק לסבב שמצריים עצמם יכנסו בים. ולזאת הסיבה בעצמה הוא שכתוב בקריעת ים סוף (שם כא) ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וגו', ואין ספק כי הרוח הזה לא היה מספיק לקרוע את הים, אבל רצה השם יתברך להטעות פרעה, שיחשוב שהפעל ההוא היה טבעי לא נס, שאלולי היה חושב כן, לא היה רודף אחריהם. ואין להפליא, איך היה מדרכי ה' יתברך להטעותו בזה, שהוא הטעהו ביותר מזה, כשצוה שיחנו ישראל לפני פי החירות (שם ב), כדי שיאמרו יראתם תבעה עלבונם כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מכילתא על הכתוב שם). והנה הותרו בזה ספיקות רבות, שראוי לכל משכיל שיספקו. והעולה מכל מה שכתבנו, הוא שמתחילה האמינו ישראל במשה על פי האותות, ואם כן כבר ידענו הדרך אשר ראוי שיאמן בו הנביא. ולזה הספיק אליו באמרו (דברים יח טו) נביא מקרבך מאחיך כמוני, כלומר שנתאמת נבואתו כאשר נתאמתה נבואתי. ומה שכתב בקריעת ים סוף (שמות יד לא) ויאמינו בה' ובמשה עבדו, הוא מה שהותרו מהם הספקות, ונתבררו להם המבוכות שנפלו באמצע, כי דרכי ה' נשגבים מאד, אשר אם יאמר החכם לדעת, לא יוכל למצוא. והנה אנו רואים בגאולה זו של מצרים, שבאותה עת בעצמו שהיתה הגאולה ובה היו רואים עצמם נגאלים, ועם כל זה היו רואים פעלים ומעשים שהם סיבת גאולתם, ואף על פי כן היו נלאים לעמוד על סיבתם עד שגילה ה' יתברך ענינם. כל שכן אנחנו, שראוי שנהיה סכלים יותר בגאולה עתידה. מפני זה כתב הרמב"ם ז"ל (מלכים י"ב:ב') שלא יודעו הדברים ההם איך יהיו עד שיהיו.

Toledot Yitzchak Shemot 3:22תולדות יצחק שמות ג׳:כ״ב

ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלת ושמתם על בניכם ועל בנתיכם ונצלתם את מצרים ושאלה אשה משכנתה, יש מקשים אבותינו גנבים, ואינו כן כי היא מצוה והשם נותן עושר למי שירצה ויקחנו מידו ויתננו לאחר.

Toledot Yitzchak Shemot 12:34תולדות יצחק שמות י״ב:ל״ד-ל״ה

יש בזה [חמש] ספיקות: הספק הראשון, איך אמר וישא העם את בצקו טרם יחמץ וכו' ואחר זה אמר ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב, שאחר שנשאו בצקם ומשארותם צרורות בשמלותם על שכמם שאלו כלי כסף, היה לו לומר בראשונה ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות, ואחר זה וישא העם את בצקו. הספק השני, שמשה לא צוה שמלות, שנאמר דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב, וישראל שאלו שמלות שנאמר וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות ולמה זה. הספק השלישי, מה צורך לומר ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים, אלא ובני ישראל שאלו ממצרים כלי כסף וכו' וידוע שזה כדבר משה. הספק הרביעי, שהכתוב אומר הוציאך יי' ממצרים לילה, ואיך עברו ציווי הקדוש ברוך הוא שצוה ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. הספק החמישי, שכתוב אחד אומר הוציאך יי' ממצרים לילה, וכתוב אחר אומר ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים, והם שני כתובים המכחישים זה את זה. התשובה לספק הראשון בשתי הקדמות. אחד שדרך השרים לשלוח לפניהם מטה וצדה וכל אשר להם והם נשארים בעיר לתקן עניניהם. השנית שרז"ל הקשו למה משארותם על שכמם וכי לא היו להם חמורים, ובאלו השני הקדמות הותר הספק "העם" שהם בלתי חשובים הלכו לפניהם והוליכו על שכמם משארותם, אבל החשובים נתעכבו מעט במצרים לשאול כלי כסף וכלי זהב. ונ"ל להתיר כל הספקות ש"העם" שאינם יודעים תחבולות יצאו בלילה על כרחם שאנוסים היו כי גורשו, ובזה הותר הספק הרביעי איך עברו על מאמר משה, אבל "בני ישראל" שיודעים תחבולות עשו כדבר משה שצוה לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר, ואם תאמר איך עזבו המצריים אותם שלא יצאו מפתח ביתם, לזה אמר עשו תחבולות שהם חכמים שאף על פי שצוה הקדוש ברוך הוא שישאלו כלי כסף וכלי זהב ולא צוה שמלות שאלו שמלות, השאל לי כובע ואחר כך השאל לי שמלות אחרות רבות אחד לאחד עד שפנה הלילה ויצאו ביום, ואין פי' כדבר משה בשצוה שישאלו כלי כסף וכלי זהב שהרי שמלות לא צוה, אלא שלא יצאו מפתח ביתם עד בקר, ואל תקשה עלי ממה שכתוב בפרשת אלה שמות [ב כב] ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלות, כי שם אמר קודם זה [פסוק יט] ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים וגו' ושאלה אשה משכנתה, שהכוונה שהש"י יודע תחבולות ישראל שאף על פי שהקב"ה צוה שישאלו כלי כסף וכלי זהב לבד, הם ישאלו גם כן שמלות בשביל שלא יצאו בלילה כמו שצוה להם משה, ובזה הותרו כל הספיקות.

Akeidat Yitzchak 35עקידת יצחק שער ל״ה

ונתתי את חן העם וגו': למה שהוא מבואר על דרך השאלה הזאת שראתה חכמתו לסבה החזקה שקדמה ימשך להם הפסד גדול מפורסם והוא כשילכו מעמהם על מנת לחזור עד עשרה ימים איך יוציאו עמהם את ממונם ונכסיהם וכלי בתיהם הרי הם מוכרחים לעזוב את כל רכושיהם ואהליהם כאשר המה. לזה אמר שלתקון זה יתן את חן העם בעיני מצרים והיה כי תלכון לא תלכו ריקם ושאלה אשה וגו' כי הכלים היקרים ההם אשר לכסף לכסף ואשר לזהב לזהב והשמלות החשובות אשר ישאלום להתקשט בהם לפני אלהיהם שיהיו קלי המשא יהיו לכם שכר חלף כלי בתיכם הכבדים אשר תעזבו לאותם השכנים או שאתם גרי בתיהם. לזה אמר ונצלתם את מצרים שכבר יהיה לכם זה התנצלות גדולה לפני כל מי שיגנה מעשה זה לפי שכבר עזבתם אצלם כל נכסיכם או שירצה כיון שישאלום לכם בלב טוב ועין יפה ולא תחושו על חיוב החזרה כי לא ימשכו הענינים ביניכם באופן שתתביישו עליהם כי כאשר ראיתם את מצרים עכשיו לא תוסיפו וכו' ואין התנצלות גדולה מזה.... ותכלול עצה זו כוונה אחרת והוא שכבר יתעוררו לצאת אחריהם בשביל ממונם ויבואו למקום דינם כמו שיבא עוד.

Abarbanel Shemot 3אברבנאל שמות ג׳

ואל תחשוב שמפני זה יהיו בני ישראל שנואים מהמצרים כי אנכי אתן את חן העם הזה בעיני מצרים באופן שכאשר תלכו משם לא תלכו ריקם כי תשאל כל אשה יהודית משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלות ובזה יהיה ליש' שכר חלף כל כלי בתיהם הכבדות אשר יעזבו בבתיהם לשכניהם וז"א ונצלתם את מצרים שיהיה לכם התנצלות גדולה לפני כל מי שיגנה פועל זה מפני שכבר עזבתם אצלם כל נכסיכם וגם מפני השעבוד שנשתעבדו בכם ואין התנצלות גדולה מזו וגם על הדבר הזה כתב הר"ן שגזר הב"ה בו כדי שבעבורו ירדפו המצרים אחרי בני ישראל ויהיו נטבעים בים סוף וסבה נכונה היא. האמנם במעמד בין הבתרים כבר נאמר וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואח"כ יצאו ברכוש גדול ולכן אין המלט מהיות הדבר הזה להם חלף עבודתם והנה נזכר כל זה כלו עם שלא היה עדין זמן המעשה לפי שהוצרך ית' להודיעו למשה כדי לגלות את אזניו שלא יירא ולא יפחד מפרעה וממצרים כי לא ישנאו אותם אבל יאהבום ולכן בשעת המעשה נאמר דבר נא באזני העם כי אז הגיעה השעה.

Sforno Shemot 3:22ספורנו שמות ג׳:כ״ב

ונצלתם את מצרים. אף על פי שתקבלו הכל מהם דרך השאלה, ותהיו חייבים להחזיר, הנה תקנו אחר כך את הכל בדין, ברדפם אחריכם להלחם בכם ולשלול את שללכם. כי אמנם כאשר מתו באותה המלחמה, כי ה' נלחם, היה בדין מדה כנגד מדה כל שלל הרודפים לנרדפים, כמנהג בכל מלחמה.

Sforno Shemot 11:2ספורנו שמות י״א:ב׳

דבר נא באזני העם וישאלו. שלא ידאגו שמא בסבת הממון ימסרו עצמם לרדוף אחריהם, כי בזה תהיה תשועתם.

Keli Yekar Shemot 3:22כלי יקר שמות ג׳:כ״ב

ושאלה אשה משכנתה וגו'. יש מפרשים שאלה זו אינה לשון הלואה, כי איך יצוה ה' לדבר שקר וליקח בערמה אלא הוא מלשון שאל ואתנה לך האמור בשלמה המלך (מלכים א' ג:ה) שהוא מתנה גמורה, וכן חיים שאל ממך נתתה לו (תהלים כא ה), כך שאלה זו היא שיתנו להם מתנות, ומה שנאמר (שמות יב לו) וישאילום, היינו שהמצרים התחילו לתבוע מהם שיקבלו מהם מתנות כל כך מצאו חן בעיניהם.

Keli Yekar Shemot 11:2כלי יקר שמות י״א:ב׳

דבר נא באוזני העם וישאלו וגו'. אמרו חז"ל (ברכות ט ב) אין נא אלא לשון בקשה שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם. וקשה למה תלה קיום הבטחתו באמירת אותו צדיק, ובלא אמירתו וכי לא יקיים ה' את דברו חלילה. ונראה ליישב זה על דרך שמסיק במסכת ברכות (שם) וישאילום בעל כרחם דישראל משום משוי הדרך, ולפי זה יצא ה' ידי הבטחתו כשהיה מראה להם מקום אשר בו תתקיים הבטחתו, ומה יש לו עוד לעשות אם המה מעצמם אינן רוצים לקבל, ומכל מקום יש לחוש שלא יאמר אותו צדיק וכו' כי לא ידע שהמה לא ביקשו לקבל ובעבור היות אברהם צדיק וישר יהיה עמל בעיניו על שנשתעבדו בהם בחנם, ועל כן נאמר לו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. במלת ואחרי כן, הורה שיקחו להם שכר עבודתם מן המצרים, ועל כן נקט ואחרי כן כי אין שכירות משתלמת כי אם לבסוף. ואף על פי שאין מעצור לה' ליתן לישראל רכוש גדול מבלי שיצטרכו ליקח מן המצרים דרך שאלה ורמאות, מכל מקום עשה כן אלהי המשפט להציל מידם שכר עבודתם, כדאיתא בפרק חלק (סנהדרין צא א) בגביהה בן פסיסא וכו', ולפיכך לא היתה נחה דעתו של אותו צדיק בשום רכוש כי אם ברכוש מצרים חלף עבודתם, כי בזה יקבל תנחומין על העבודה הקשה אשר עובד בזרעו, וזה שאמר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם, הביא רש"י לשון ואחרי כן מן הטעם שהזכרנו.

Ohr Hachayyim Shemot 3:22אור החיים שמות ג׳:כ״ב

ונצלתם וגו'. כאן רמז היתר הצלת אדם ממונו מאנס. או ירמוז שבזה יסובבו למצרים לרדת במצולות ים כי באמצעות ב' המצאות שידברו ללכת דרך שלשת ימים גם כשישאלו מהם כליהם זה יסובב אותם לרדוף אחריהם וירדו במצולות.

Ohr Hachayyim Shemot 12:35אור החיים שמות י״ב:ל״ה

עשו כדבר משה. פירוש לא להנאת הממון אלא למצות נביא. עוד ירצה על פי מה שהעלה רמב"ם בפרק ט' מהלכות יסודי התורה כי אם יבא נביא ויאמר לישראל על פי ה' לעבור על מצוה אחת הוראת שעה כאליהו בהר הכרמל וכדומה שומעין לו חוץ מעבודה זרה, והוא אומרו ובני ישראל עשו ולצד כי מעשה זה הוא מעשה בלתי הגון לגנוב דעת גוי, גם לגזול ממונם, ואיך יצדיקו ישראל לאומר להם עבור עבירה לזה אמר על פי משה פירוש אשר הובחן לנביא ובפרט זה יאמנו דבריו כנזכר.

Kol Eliyahu Shemot 11:2קול אליהו שמות י״א:ב׳

בפסוק דבר נא באזני העם וישאלו וגו' – איתא בגמרא ברכות (דף ט' ע"א) אין נא אלא לשון בקשה א"ל הקב"ה למשה בבקשה ממך לך אמור להם לישראל בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב כדי שלא יאמר אותו צדיק (אברהם) ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם, אמרו לו הלואי שנצא בעצמנו, משל לאדם שהיה חבוש בבית האסורים והיו אומרים לו בני אדם מוציאים אותך למחר ונותנים לך ממון הרבה, אמר להם הוציאוני היום ואיני מבקש כלום וכו' ע"ש, ולכאורה הוא תמוה מאוד מה זה שצריך לבקש מישראל שישאלו וכי לתחבולות הוא צריך להעמיד דבריו, ועוד תמוה מה שאמר שלא יאמר אותו צדיק וכו' והא אף אם לא יאמר ג"כ צריך לקיים הבטחתו, וגם המשל שמביא לכאורה אינו דומה להנמשל, דהלא אם היו אומרים לאדם שמוציאים אותו מיד ונותנים לו ממון הרבה אז לא היה מבעט בממון כלום, והרי כאן הי' שאמר להם שישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ולהוציאם מיד, א"כ אין המשל דומה להנמשל. אמנם י"ל כי האמת הוא שהגאולה שלמה לא היתה רק על ים סוף ששם נדונו על המים כנגד מה שעשו לישראל כל הבן הילוד וגו', כי הגזירה לא היתה רק לענוי ולעבדות כמאה"כ אני קצפתי מעט והם עזרו לרעה, וזהו שאמר הקב"ה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי (בראשית טו. יד), פי' אם יעשו יותר ממה שנגזר על ישראל. וזהו שאמר יתרו כי בדבר אשר זדו עליהם (שמות יח. יא), פי' שעשו לישראל יותר ממה שנגזר עליהם מפני זדון לבם, ולכן אמר לישראל שישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב רק בשביל אברהם שיחשוב שהיציאה ממצרים הוא הגאולה השלימה, ויאמר ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם, אבל לפי האמת הגאולה שלימה והרכוש יהיה על ים סוף, ולכן אמרו ישראל הלואי שנצא בעצמנו ואין אנו רוצים לא הרכוש ולא הפחד והצרות מרדיפת פרעה, ועתה המשל דומה להנמשל כי הם רצו שתהי' הגאולה שלימה תיכף ביציאתם ממצרים. (תלמידו ובן אחיו בעבודת הגרשוני על שה"ש).

Kol Eliyahu Shemot 12:35קול אליהו שמות י״ב:ל״ה

ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות, וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאלום וגו' – פירש"י כדבר משה שאמר להם במצרים וישאלו איש מאת רעהו עכ"ל. ויש לדקדק הלא מפורש זה ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וגו', ומה חידש רש"י ז"ל בזה, אמנם י"ל דכוונת רש"י ז"ל כך היא, דהנה איתא במס' ב"ק (דף ל"ו ע"ב) שור של ישראל שנגח שור של מצרי פטור, והטעם דכתיב כי יגח שור איש את שור רעהו ולא של מצרי, א"כ כאן היה קשה לרש"י ז"ל איך נאמר לעיל (י"א:ב') דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו וגו' היינו מהמצריים הא קיי"ל דמצרי איננו בכלל רעהו, ועוד קשה הלא שם כתיב דבר נא ופירש"י ז"ל שם, אין נא אלא לשון בקשה למה היה צריך לבקש לרכוש למו הון ושלל רב, אלא ע"כ צ"ל דלא היה ביכולתם לעשות כזאת אם לא אשר מקודם יכופו את יצרם לעשות חסד איש עם רעהו ואזי עולם חסד יבנה, כי על ידי זה ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים וגו' ולפי זה קאי רעהו על ישראל ושפיר שייך בזה לשון בקשה, והשתא לפי"ז מיושב דברי רש"י ז"ל כאן דכתיב ובני ישראל עשו כדבר משה שאמר להם במצרים וישאלו איש מאת רעהו, היינו כי בני ישראל עשו חסד זה לזה ע"י שאלה. ועי"ז וישאלו ממצרים כלי כסף וגו' וה' נתן חן העם בעיני מצרים וישאלום. (לקוטי תורה)

HaRekhasim Levik'ah Shemot 11:2הרכסים לבקעה שמות י״א:ב׳

וישאלו - חק מעולם היה להעניק המשולח, ונאמר אלמנות שלחת ריקם, כי עתה ריקם שלחתני, ופלשתים אמרו לא תשלחנו ריקם על הארון. והקב"ה ידע כי המצריים יעברו חק זה. גם ידע כי יצאו ישראל בחפזון ואין עת לקחת מיד מצרים מאומה. לכן צוה ימים או עשור לפני צאתם לקחת די הענקתם חלף עבודתם הקשה. ובצאתם, בנפול אימת מות על מצרים וגרש יגרשום, יתנו כל אשר להם בעד נפשם למהר לשלחם ויעזבו בלב שלם בידם את אשר השאילום, ועתה במשפט בא לידם.

HaRekhasim Levik'ah Shemot 12:36הרכסים לבקעה שמות י״ב:ל״ו

וינצלו - לקחו מחמדיהם. כל נצל הוא כלי חמדה ותכשיטין - ויתנצלו בני ישראל את עדים וגו'. ומענין זה על מצלות הסוס - תכשיטי הסוס.

Shadal Shemot 3:22שד״ל שמות ג׳:כ״ב

ושאלה וגו': אין ספק שהיה זה מעשה תחבולה, כי הם לא אמרו להם שלא לשוב עוד, אלא ללכת דרך שלושת ימים ולשוב; גם לשון "שאלה" ידוע שהוא על מנת להחזיר (וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת, בעליו אין עמו, שלם ישלם, למטה כ"ב י"ג); ורשב"ם פירש ושאלה במתנה גמורה, כמו שאל ממני ואתנה גוים נחלתך (תהלים ב' ח'), יפה כתב רמבמ"ן (י"א ב') שאין צורך להוציא הכתוב ממשמעו, וכבר נתנו חז"ל (סנהדרין צ"א ע"א) תשובה נכונה שבדין נטלו ממצרים מה שהשאילום עכ"ל. והאמת כי זה תחבולה מאת ה' על דרך שים לך אורב לעיר מאחריה (יהושע ח' ב') עגלת בקר תיקח בידך ואמרת לזבוח לה' באתי (ש"א ט"ז ב'); וה' רצה במשפט וצדק שלא יצאו ישראל ממצרים ריקם, ועם עיקש ציוה להתפתל, כי מלבד כל מה שנשתעבדו למצרים ועבדום עבודת פרך בשכר הבצלים והשומים, הנה היו מניחים אצלם המיטלטלים שלא היו יכולים להוציא עמהם והשדות והבתים, וכיוצא בזה כתב ג"כ חכם הנכרים יוסטיס. ובעל התרגום הצרפתי ש' כהן כתב על פסוק זה את הדברים הבאים: "לא בצדק היו מונים עם ישראל בענין זה. עבדים, כשהם מגיעים לידי כך, שינתקו את מוסרותיהם, מובן שאינם חוששים כלל וכלל לרמות את משעבדיהם. ניתן להצדיק מעשה כזה... כדי לדון ביושר על מצבו המוסרי של איזה עם, צריך לדעת את דעותיו המיוחדות על צדק ואי-צדק, ולא לדון על זמנים עתיקים לפי דעותינו שבזמננו". והנה האיש הזה מלבד שאיננו מייחס המעשה הזה לצווי אלהי, כמו שאיננו מודה בכלל באלהיות התורה ושאר הנבואות, הנה איננו מייחס אותו אפילו לצווי משה, אלא לפחזות העם השקוע בשעבוד; א"כ ס' תורת משה איננו אלא סיפורי הבלים ושקרים, כי לפי דעתו משה איש חכם וצדיק היה, ולא ציוה כדבר הזה, וכאן כתוב כי הוא ציוה בדבר ה'; א"כ מה לו לאיש הזה לתרגם ולפרש ספר אשר כזה? ומי יתן ולא שלח ידו לגעת בו! "טמא וכסיל לא יעבור בו דרך קדש ייקרא לו". אמנם יש משיבים: הן אמת כי בדין נטלו ישראל מה שהשאילום המצרים אשר השתעבדו בהם, ואשר הניחו בידם בנסעם משם המיטלטלים והקרקעות; אבל איך יצוה ה' מעשה רמיה? והלא הציווי הזה היה עושה רושם קשה ורע בלב בני ישראל, כי מזה ילמדו לשון תרמית וישחיתו מעלליהם. וכי לא היה ה' יכול להעשיר את עמו בלא שיצום מעשה עקבה? - אומר אני כי ישראל שסבלו מה שסבלו תחת יד המצרים והכירו מעלליהם הרעים עמהם, כאשר נצטוו על המעשה הזה וכאשר קיימו אותו ושאלו מן המצרים כאשר דיבר אליהם משה, לא נרשם בנפשם כלל שום צד היתר למעשה מרמה ועקבה, אבל בהפך נרשם בנפשם כי ה' ישיב לאיש כפעלו ויעניש הרעים והמתאכזרים על רעיהם, כי אמנם בני ישראל לא עשו הדבר הזה מלבם, ואולי מרוב תשוקתם להתרחק ממציקיהם וארץ אוכלת בניהם לא היו מתעוררים כלל לדבר הזה, אמנם עשוהו מפני שכן ציוה אותם מנהיגם המדבר להם בשם ה', והנה מה שנרשם בנפשם הוא כי ה' שונא אנשי עוולה ואת דכאי רוח יושיע וייטיב, וע"י זה נרשם בנפשם, שאם גם הם בעת הצלחתם ידכאו אחרים, ה' ינקום נקמתם ויתן חילם בידם, וכמו שהזהירם אח"כ משה כמה פעמים שיזכרו כי עבדים היו ויפדם ה'. והעד לכל זה הוא כי גם כאן וגם למטה (י"א ג', וי"ב ל"ו) התורה מבארת כי מאת ה' היתה לתת את חן העם בעיני מצרים באופן שהשאילום, כלו' שהכירו בני ישראל כי המצרים השונאים אותם לא היו משאילים להם כלי חמדתם אם לא מרצון האל ע"י נס; ומן הטעם הזה מפורש ג"כ למטה (י"ב ל"ה) ובני ישראל עשו כדבר משה, ללמדך כי לא מלבם והתעוררותם עשו כן, אלא לעשות מצוות מנהיגם ומושיעם, והתבאר א"כ כי המעשה הזה לא היה מזיק ומפסיד לבם ונפשם, אבל בהפך היה מחזק את לבם ביראת ה' ובאהבת הצדק. וזהו בעצמו הטעם שרצה ה' שיהרגו ישראל את שבעת העמים, למען יקחו מוסר איך ה' מעניש עושי הרעה, וכמו שאמר להם משה כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם וגו' ותקיא הארץ את יושביה, ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחקות התועבות אשר נעשו לפניכם (ויקרא י"ח כ"ז, כ"ח); ולפיכך ג"כ הזכירה התורה מאמר ה' לאברהם (בראשית ט"ו ט"ז): ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמורי עד הנה, להודיע כי כריתת האומות ההן לא תהיה אלא מפני רשעתם, וקודם שתתמלא סאתם לא יוכלו ישראל לקחת את ארצם מידם. וגם ממה שהוא אומר להם (דברים ט' ד'): אל תאמר בלבבך בהדוף ה' אלהיך אותם מלפניך לאמר בצדקתי הביאני ה' לרשת את הארץ הזאת וברשעת הגוים האלה וגו', נראה בבירור כי כן היתה דעתם נוטה לחשוב כי הצלחת כל עם היא לפי מעשיו ובגזרת האל ובהשגחתו; א"כ הדבר ברור כי גם זה, שהמצרים השאילום כספם וזהבם, היה בעיני ישראל סיבה מאת ה' להעניש את אלו ולתת שכר טוב לאלו, ולא היה אפשר שילמדו מזה כלל להשחית דרכם ומעלליהם.

R. S.R. Hirsch Shemot 3:22רש״ר הירש שמות ג׳:כ״ב

ושאלה – בשפת הדיבור רגילים לפרש את תיבת ״שאל״ באופן מוטעה. היא מופיעה לפחות כמה מאות פעמים בתנ״ך, ומשמעותה כמעט תמיד ״לתבוע״, ״לבקש״; אך לא ״לקחת בהשאלה״. במקום אחד בלבד משמשת היא במובן של ״לקיחה בהשאלה״: ״וכי ישאל איש מעם רעהו״ (להלן כב, יג). אך מכיון ששם היא מתארת מצב הלכתי מסויים; ותיבת ״שאל״ במובן של ״לקיחה בהשאלה״ מופיעה בכל ההלכות השייכות לענין, והיא בשימוש יומיומי; החלו לחשוב – מחמת מקום בודד זה – שמשמעותה העיקרית של ״שאל״: ״לקחת בהשאלה״. אך הבעיה היא, שעל ידי זה התעלמו לחלוטין משימוש הלשון הקבוע: בכל מקום ש״שאל״ פירושה לתבוע או לבקש חפץ כל שהוא, והקשר של החפץ לבעליו של עכשיו עומד להתנתק לגמרי, באה תיבת ״שאל״ בצירוף עם ״מאת״ או ״מ־״: החפץ מובדל מן האיש. אך במקום הבודד בו ״שאל״ פירושה ״לקחת בהשאלה״, נסמך אליו ״מֵעִם״. הווי אומר, למרות שהחפץ אינו עוד ״עִמו״, עדיין שייך הוא לו, אף על גב שהוא נמצא לעת עתה אצל אדם אחר. לפיכך, כאשר חנה מתחננת לפני ה׳ שיתן לה בן, משתמש הכתוב שוב ושוב בלשון: ״שָׁאֲלָה מֵעִמּוֹ״ (שמואל א׳ פרק א). שכן הדבר שבקשה מה׳, המשיך להיות שייך לה׳, אף כשהיה בידיה. היא בקשה שה׳ יתן לה ניצן אחד מאוצר הנשמות הנצחי הגנוז אצלו, כדי לגדלו להיות לבנו של ה׳. וכך גם מה שה׳ תובע מאיתנו, יישאר וימשיך להיות שלנו ממש, אם נקדיש אותו לה׳. לכן נאמר: ״מה ה׳ אלקיך שאל מעמך״ (דברים י, יב). אולם בפסוקנו נאמר בפירוש: ״ושאלה אשה משכנתה״, כדרך שנאמר להלן (יא, ב): ״וישאלו איש מאת רעהו״ וגו׳. הרי שמשמעותו היא באופן ברור: ״לתבוע״, ״לבקש״, אך בודאי לא ״לקחת בהשאלה״. ונצלתם – ״נַצֵּל״ הוא כמו ״נשל״: להתפשט מדבר; ״נצל״: לגרום שאחד יתפשט מדָבָר. מעמדכם יהיה מרומם כל־כך מעל זה של המצרים, עד שייענו לבקשתכם ברוחב לב ובשפע. הם יתנו לכם יותר ממה שציפיתם מהם, הן כדי להפטר מכם, והן מתוך רגשות של הבנה כלפיכם.

R. S.R. Hirsch Shemot 11:2-3רש״ר הירש שמות י״א:ב׳-ג׳

(ב-ג) דבר נא – ״נא״ תמיד רומז על היעדר רצון מצד האדם שאליו מדברים, כדוגמת ״אמרי נא״ (בראשית יב, יג; עיין פירוש שם). זה עתה הוכיח העם את ערכו המוסרי באופן המזהיר ביותר. במשך שלושה ימים היו נוגשיהם שרויים בעוורון ונטועים במקומם על ידי החושך, ונתונים לגמרי לחסדיהם. שלושה ימים רצופים היו כל נכסי המצרים מונחים ללא שמירה בבתיהם. אך אף יהודי לא ניצל הזדמנות זו לנקמה; ואף יהודי לא נגע במצרי ולא ברכושו מחוט ועד שרוך נעל. באותו הרגע בו הושב למצרים כח ראייתם, והם מצאו את כל קנייניהם שלמים ללא פגע במקומות בהם הניחום, גרם להם ה׳ להבין את הגדלות המוסרית של עם זה. הכרה זו התגברה בסופו של דבר על רגשי הדחייה והתיעוב שחשו המצרים כלפי העברים; והיא זו שעשתה את האיש משה גדול מאד בעיני המצרים, יותר מכל הנסים שפעל. יתכן שמשה והעם היו חוששים להעמיד בסכנה את הנצחון המוסרי זה, על ידי בקשות כאלה מהמצרים, כפי שציווה ה׳ עליהם עתה לבקש. אולם היה זה רצון ה׳ שעמו לא יצאו ריקם. הדורות הקודמים, אשר העבירו את כל ימיהם בעבדות, לא יכלו לרכוש לעצמם אף מעט מן המעט. היה זה רצון ה׳, שאבן היסוד הראשונה לשפע הגשמי של עמו, תירכש ותוקדש על ידי ההכרה בגדלותו המוסרית של העם, מצד אלה שביזוהו עד כה. משום כך השימוש בתיבת ״נא״. בנוסף, הזמן כבר הלך וקצר. נותרו שתים־עשרה שעות בלבד עד לחצות יום המחרת. לכן ״דבר נא באזני העם״, דבר על לבם, הפצר בהם לנקוט בצעד זה. נמצא, שבאותו זמן עצמו שמשה עמד לפני פרעה ופרעה איים עליו להורגו, התכונן כבר העם ליציאתו. משה והעם זכו יחדיו בנצחונם המוסרי הגדול על משעבדיהם ולוחציהם מלפנים, אשר הודו בגדלות ישראל, וחשו עתה הכרח להיות נדיבים ולתת פיצוי כלשהו, ולוּ במעט, על התנהגותם בעבר. יחס זה מצד המצרים מלמד אותנו על משמעותה המוסרית הנעלה של הבטחת ה׳: ״ואחרי כן יצאו ברכש גדול״ (בראשית טו, יד).

R. S.R. Hirsch Shemot 12:36רש״ר הירש שמות י״ב:ל״ו

וישאלום וינצלו את מצרים – על אף שלעיל (ג, כב) נאמר (על ישראל) ״ונצלתם את מצרים״, יתכן שכאן משמעות ״וינצלו את מצרים״ שונה. שכן מאחר שהנושא של ״וישאלום״ הוא המצרים, הרי שהוא משמש כנושא גם ל״וינצלו״ הבא מיד אחריו. מעמדם של ישראל בעיני המצרים עלה כל כך בשלושת ימי החושך, בהם הוכיחו את יושרם ורוחב לבם (עיין פירוש לעיל יא, ב–ג), עד שהמצרים נתנו להם אף יותר ממה שנתבקשו; הם כפו עליהם את מתנותיהם, ופשטו מעצמם את כל אוצרותיהם.

Malbim Shemot 3:22מלבי״ם שמות ג׳:כ״ב

ושאלה. שבלכתם מן הארץ יבקשו מאת שכניהם וגרי ביתם שהם יקחו להם בתיהם וכלי ביתם, ובעבור שווי דמי הבתים יבקשו מהם כלי כסף וכלי זהב שנוחים לשאת אתם בדרך, ובזה ונצלתם את מצרים, [כמו ויצל אלהים את מקנה אביכם שה' הציל מיד לבן את המגיע ליעקב] שתצילו מיד מצרים את רכושכם באופן זה שלא תלכו ריקם בפחי נפש.

Malbim Shemot 11:2מלבי״ם שמות י״א:ב׳

דבר נא. ולכן תדבר באזניהם שיתחילו לשאל תיכף כי אח"כ לא יהיה זמן לזה באשר אז יגרשו אותם בהחלט ולא ישאלו להם את כליהם, לא כן עתה שלא היו מבקשים רק ללכת ע"מ לשוב שבטח לבם שיחזירו להם בשובם, וכבר בארתי למעלה (פרשת שמות) שצוה שתשאל אשה משכנתה ומגרת ביתה שבזה לא היה דרך גזל, כי השכנים יקחו להם בעבור זה את כלי ביתם ובתיהם ושדותיהם שישארו במצרים ששוים כמו הכלי כסף ששאלו מאתם, אולם עתה הוסיף וישאלו איש מאת רעהו אף שלא מן השכנים, שהשאלה שלקחו שלא מן השכנים, שהם לא השיגו דבר תמורתם, היתה נכונה עתה אשר הודיע להם שהמצריים יגרשו אותם אח"כ בהחלט, וא"כ בעת ששאלו הכלים שהיה השלוח ע"מ לשוב היתה השאלה ע"מ להחזיר, ובעת היציאה שנתחדש מה שהמצריים גרשו אותם לגמרי ע"מ שלא לשוב עוד, א"כ הם בעצמם מחלו על הכלים, אחרי שגרשו אותם ע"מ שלא לשוב וממילא לא יוכלו להביא את הכלים בחזרה הרי מחלו להם על הכלים, אולם ממה שאומר וישאלו איש מאת רעהו שמשמע שישאלו מבני ישראל איש מרעהו כי המצריים לא נקראו בשם רעהו ורעותה, נראה שהיתה בזה תחבולה אחרת שכדי שלא ירגישו המצריים ששואלים ע"מ שלא להחזיר [כי יפלא בעיניהם למה יצטרכו לכלי כסף וכלי זהב], ישאלו איש מאת רעהו, ר"ל ישראל מישראל שהעניים ישאלו מן העשירים כלי כסף וכלי זהב וכאשר יראו זאת המצריים יאמרו להם שלצורך העבודה הזאת והחג הזה צריך שכל אחד גם העני שבישראל יהיו לו כלי כסף וכלי זהב, כלים יקרים ותכשיטין, ובזה יוכלו לשאל גם מהמצריים אחר שיראו שזה צריך להם לענין העבודה והחג, וע"כ לא אמר פה שמלות, ששמלותיהם בגדי יום טוב שזה ההבדל בין שמלה ויתר נרדפיו, וזה לא יכלו לשאל מן העשירים של ישראל אחר שגם הם יהיה להם יום טוב וילבשו שמלותיהם ואין דרך שיהיה להעשיר שמלות יתרים, רק כלי כסף וכלי זהב דרך הוא שהעשיר י"ל הרבה והעניים ישאלו מאתו, משא"כ כששאלו מן המצריים שאלו גם שמלות כי המצריים לא היה להם אז חג ויכולים לשאל שמלותיהם.

Malbim Shemot 12:35מלבי״ם שמות י״ב:ל״ה

ובני ישראל עשו כדבר משה. קדימת השם אל הפעל מורה שעשו כן מקודם (כמ"ש באילת השחר כלל קי"ז), כי בעת היציאה לא היה פנאי לזה, ועמ"ש למעלה. וי"ל עוד כי יש הבדל בין עם ובין שם בני ישראל שבני ישראל הם הגדולים ועם הם ההמונים, שהעם העניים לא ערב לבם ללכת לשאול מאת המצרי רק בני ישראל שהם העשירים שהיו בטוחים אצלם והיו להם בתים ושדות שנשארו למשכון הם הלכו לשאל, אבל ה' נתן גם חן העם העניים בעיני מצרים עד שהשאילו אותם, וע"כ אמר במכילתא שנתנו להם מה שלא שאלו מאתם ומ"ש ר' נתן שהי' אומר לו טול לך ואחר כיוצא בו, הוא עפמ"ש בברכות (דף ט) וישאילום בעל כרחם, א"ד בע"כ דישראל משום משוי וא"ד בע"כ דמצרים ונות בית תחלק שלל, ור' ישמעאל סובר בע"כ דמצרים וההפעיל יוצא למצרים שהכריחום להשאיל, ור' נתן סובר בע"כ דישראל וההפעיל יוצא על ישראל שהמצרים השאילום בע"כ דישראל, וכבר פרשתי בפ' שמות שה' אמר ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה שזה יהיה במחיר שהשכנים יקחו להם את בתיהם וכליהם הנשארים, אבל במצרים נאמר דבר נא באזני העם שכולם ישאלו אף לא משכניהם ואף לא מי שיניחו שם בתים וכלי בית, ועז"א ובני ישראל עשו כדבר משה ואמר במכילתא וכי מה אמר להם משה במצרים, אולם במאמר שנאמר למשה במצרים לא נאמר שמלות, שזה נאמר במאמר הראשון שנאמר למשה בהר חורב, ועז"א שאין ת"ל ושמלות, רק שהשמלות היו חביבין יותר מכסף וזהב, ועמ"ש בזה פ' ויקרא (סי' שיב), ומ"ש ריה"ג שראו הכלים בימי אפלה וראב"י אמר שידעו ברוה"ק, תליא בפלוגתת ר"י ור"נ למעלה בפסוק ויהי חשך אפלה שריה"ג סובר כר' יהודה שלכל ב"י היה אור במושבותם של המצריים והיו נכנסים ויוצאים ורואים מה שבמטמוניות, ועל פי זה האמינו בם וישאילום, וראב"י סובר כר' נחמיה שלכל ב"י היה אור במושבותם היינו בארץ גשן שם לא שמש החשך, אבל בבתי המצרים היה חשך גם לישראל וע"כ אמר שידעו את כליהם עפ"י רוה"ק.

Netziv Shemot 3:22נצי״ב שמות ג׳:כ״ב

ושמתם על בניכם ועל בנתיכם. שלא היו יכולים לבקש אלא כפי הצורך ולא יותר מן הצורך שלא יהא ניכר כי נוטלים שלא ע"מ להחזיר. ע"כ יעץ ה' שכ"כ יקחו אפילו יותר מצרכי עצמם אלא ישמו על הבנים והבנות אפי' שאין כן דרכם להתלבש כ"כ. אך רק כדי להציל מידם תשימו גם על הבנים גם על הבנות.

Netziv Shemot 7:5נצי״ב שמות ז׳:ה׳

וידעו מצרים וגו'. אינו מדבר בידיעה שע"י עשר מכות. דא"כ היה לומר כך אחר ונתתי את ידי וגו'. או אחר והרביתי את אתתי וגו'. אלא ג"ז המאמר הוא מסדר הגאולה עד שיגיעו לגאולה שלימה דבאמת במכות עצמם לא נודע כ"כ יד ה' למצרים רק לפרעה שנעשה הכל לעיניו ונוכח כי דבר ה' הוא וכמבואר הלשון בכ"מ למען תדע וגו' אבל כל מצריים לא נוכחו כ"כ. וגם לא שלטו בהם המכות בתוקף עוזה כמו בסמוך לפרעה כאשר יבואר עוד. ומודיע ה' שאחר יציאה מקומית ולא היה עוד גאולה שלימה אלא מפרעה שהוא הוציאם לחרות לגמרי. וכמאמר ה' למשה לפני מכת בכורות. כשלחו כלה גרש יגרש אתכם מזה אבל כל מצריים כסבורים היו שישובו לעבודתם ועל מנת כן השאילום כ"כ. אך בהגיעם לים סוף אז כתיב להלן י"ד ד' וידעו מצרים כי אני ה'. שאז ראו הכל את היד הגדולה שנעשה לעיניהם. וזהו דבר ה' כאן. וידעו מצרים כי אני ה' בנטותי את ידי על מצרים ולא אמר בנתני את ידי. כי לא היה שם דבר. אלא נטיית היד על הים לשוב על מצרים. אז והוצאתי את בני ישראל מתוכם. יהיה יציאה רוחנית והוא גאולה שלימה וע' להלן י"ב ל"ג.

Netziv Shemot 11:2נצי״ב שמות י״א:ב׳

באזני העם. נתבאר בספר בראשית ר"פ ויגש דכ"פ מורה לשון באזני שלא יהיה נשמע לאחרים זולתם. וישאלו. שכל מצרים לא ידעו מחשבת פרעה ודבריו למשה וכסבורים שעוד ישובו למצרים וכמש"כ לעיל ז' ה'. ובספר במדבר ר"פ מסעי. מש"ה השאילום ולא היה בזה שמץ עולה שהרי בדין היה להקב"ה לצוות לבוז ג"כ אלא שרצונו ית' היה שיהי' בזה האופן כדי שירדפו אח"כ אחרי ישראל. וכדי שיצאו ישראל בחפזון כמש"כ להלן י"ב י"א. ובס' דברים ט"ז:ג' נתבאר יותר. ודעת אלהים אין חקר. איש מאת רעהו וגו'. לעיל ג':כ"ב כתיב ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה. שאז היו הדברים שיצאו מיד ולא היה התרועעות לישראל עם אנשי מצרים רק עם שכנות. אבל כאשר עלה כי לא נגאלו עד שהשהה י"ב חודש שהיה משפט מצרים וממכת ערוב ואילך השיגו התרועעות הרבה ולא עוד אלא במכת חשך שלא קמו איש מתחתיו ג"י והאיך התענו כולם ג' ימים. אלא ישראל שהיה אור במושבותם הושיטו להם מזון וכל ההכרחי ובזה השיגו ישראל חן גדול בעיניהם. וכלי זהב. ולא כתיב ושמלות כדכתיב שם ולהלן י"ב ל"ה דשמלה ללבוש א"א לשאול מאיזה ריע. שאין הגופות סובלין הלבשת אדם אחר. אם לא ממי שרגיל עמו ביותר כמו שכנות. מש"ה שם שמדבר רק בשכנות כתיב ושמלות ג"כ. ולא כאן שמדבר בריע לבד.

Netziv Shemot 12:35נצי״ב שמות י״ב:ל״ה

ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו וגו'. מבואר שרבותא גדולה היה מה ששאלו ומלאו דבר משה מפי ה'. והיינו שיותר טוב היה שלא היו שואלים והיו מודיעים לכל מצרים דבר פרעה להוציאם לחירות. ובל"ס לא היו מסרבים מצרים ע"ז באותה שעה שנפל פחד ה' עליהם ואמרו כלנו מתים. אבל אחרי שמלאו דבר משה ושאלו מוכרחים היו להכחיש להם. וזה גרם שרדפו מצרים אחריהם בעת שנודעו כי ברח העם ולא כמו שהבטיחו לשוב. והיינו דאי' בברכות ד"ט ב' שאמרו למשה ולואי שנצא בעצמנו משל לאדם שחבוש בבה"א והיו אומרים לו בני אדם מוציאין ואתך למחר מבה"א ונותנין לך ממון הרבה וא"ל בבקשה מכם הוציאוני היום ואיני מבקש כלום. ולכאורה אינו מובן המשל שהרי גם בלי שאלת כלים לא היו יוצאין קודם אבל לדברינו מובן יפה שעפ"ז לא הית' גאולה שלימה מאנשי מצרים עד קריעת י"ס.

R. D"Z Hoffmann Shemot 12:35-36ר׳ דוד צבי הופמן שמות י״ב:ל״ה-ל״ו

אחרים סוברים, שאכן התכוונו בני ישראל להחזיר כלים שאולים אלה, אך מכיוון שפרעה רדף אחריהם וצבאו טבע בים סוף, ראו בכלים אלה משום ביזת מלחמה והחזיקו בהם.

Meshekh Chokhmah Shemot 12:36משך חכמה שמות י״ב:ל״ו

(לו) וה' נתן את חן העם בעיני מצרים. למעלה כתוב (יא, ג) "ויתן ה' את חן העם וכו'". מבואר על פי הא דאמרו בפרק חלק (סנהדרין צא, א) שגביהה בן פסיסא השיב למצרים בפני אלכסנדרוס שיתנו לנו שכר עבודה של ששים ריבוא (ששיעבדתם במצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה), ונצחן בדין. ובירושלמי ריש סנהדרין (א, א) אמר "כל מקום שנאמר וה' - הוא ובית דינו". לכן אמר שגם בית דינו הסכימו על זה - שהיה להם שכר עבודה, ופשוט.

U. Cassuto Shemot 3:22קאסוטו שמות ג׳:כ״ב

על עניין זה, עניין כלי כסף וכלי זהב ושמלות הוצעו כמה פירושים שונים. אבל גם הפירושים שנתפרשו לגנאי וגם הפירושים שנתפרשו בדרך אפולוגטית הם שטחיים ואינם חודרים לתוך משמעותו של הכתוב. הפירוש הנכון מבחינה אובייקטיבית יוצא, כמו שכבר הצעתי לפני שנים רבות (בשנת 1923), מתוך השוואת דברי פסוק זה למה שכתוב בדברים ט"ו:י"ג-י"ג. על שילוח העבד העברי אחר שנות עבודתו. כתוב כאן והיה כי תלכון לא תלכו ריקם, וכתוב שם: וכי תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם, הענק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך וגו'. חוק זה שבספר דברים בוודאי קדום, ואל תכנו ואל ניסוחו רומז במילים דומות הכתוב שלפנינו. העבדים העברים היוצאים ממצרים כבד עבדו את אדוניהם כמספר השנים שההשגחה העליונה קבעה מראש (בראשית ט"ו:י"ג, שמות י"ב:מ'-מ"א), ומתוך כך מגיע להם השחרור, ועם השחרור מגיע להם ההענקה. כן דורש החוק, כלומר שכך דורש הצדק המוחלט ואע"פ שאין בעולם בית דין שיוכל להכריח את מלך מצרים ואת משרתיו למלאות את חובתם בית דין של מעלה דואג לביצועו של דרישת החוק והצדק ומנהיג לפי כיוון זה את מהלך הדברים... ושמתם על בניכם ועל בנתיכם ונדמה יהיה בעיניכם כאילו נצלתם את מצרים. מלים אחרונות אלו נראות לנו מופרזות מאד אם רק נשים לב אל העושר העצום של מצרים ואל ערכם הצנוע של הכלים שיכלו בני ישראל לקבל מידי המצרים, אבל הכל יחסי ובעיני העבדים העניים נדמה היה כאילו היו כלים אלו רכוש גדול וכאילו בקבלת רכוש זה הם נצלו כביכול את מצרים.

Oznayim LaTorah Shemot 11:2אזנים לתורה שמות י״א:ב׳

דבר נא - אין נא אלא לשון בקשה (ברכות ט'). בקשה זו למה? האם היו ב"י אז מואסים בכסף וזהב, שצריך היה לבקש אותם שישאלו? וגם הטעם, כדי שלא יאמר אותו צדיק – אינו מובן. וכי אין הקב"ה רוצה לקיים הבטחתו, אלא כדי שלא יאמר אותו צדיק. דבר זה נשאל לחכמים ולא פירשוהו, עד שפירשו הזמן הזה, שבו עלתה שאלת השילומים מגרמניה הארורה בעד רכוש ישראל, ששדדה ושהחריבה בארצה וכל מקום שדרכה כף רגלם הטמאה של קלגסיה – רוצחיה שהרגו יותר מששת מליון מאחינו בני ישראל יושבי אירופה. וכאשר גברו עליהם אויביהם ונצחום, עלתה שאלת השילומים לעם ישראל בעד רכושם. ויחלק לב העם לשנים: קצתם אומרים, האם רוצחינו יהיו גם יורשינו?! וקצתם טוענים שאין לעם ישראל לבוא בשום מו"מ עם הרשעים האלה, ולמה יאמרו בגויים, שלקחנו כופר לנפשות אחינו, ששפכו את דמם כמים? ומזה נקח להבין את רגשות אבותינו, יוצאי מצרים, שבודאי היו ביניהם הרבה אבות, שהמצרים שכלו אותם מבניהם ולא רצו לבוא במו"מ עם מעניהם ושוחטי ילדיהם וחשבו את הכסף והזהב, שיקבלו מהמצרים כ"דמי ולדות", כופר בעד נפשות עולליהם, שזרקום ליאור או ששמו אותם בחומות פתם ורעמסס במקום לבנים. והי' בעד זה, שלא יקבלו מהם שום דבר; לעומתם טענו אחרים, שמגיע לעם ישראל שכר חלף עבודתם בחמר ובלבנים רד"ו שנה. וה' ראה ללבות גואלי הדם, כי יחם לבבם על נפש עולליהם, ונפשם מרה עליהם על בניהם, שנשחטו לתוך אמבטיות של פרעה, – ולא כפה עליהם את שאלת הכלי כסף וזהב כגיגית, ולא צוה על כל עדת ישראל לעשות כן, אלא ביקש מהם... "דבר נא באזני העם וישאלו". והטעם לזה: אף שהם מוחלים ואינם רוצים בכסף המצרים, אבל כדי שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אתם קיים בהם, ואחר כן יצאו ברכש גדול לא קיים בהם" – עליהם לקחת.