Repentance Rejected/5

EN/HEע/E

Repentance Rejected?

Sources

Vayikra 26:38-45ויקרא כ״ו:ל״ח-מ״ה

(לח) וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם וְאָכְלָה אֶתְכֶם אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם. (לט) וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם יִמַּקּוּ בַּעֲוֺנָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיכֶם וְאַף בַּעֲוֺנֹת אֲבֹתָם אִתָּם יִמָּקּוּ. (מ) וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֺנָם וְאֶת עֲוֺן אֲבֹתָם בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ בִי וְאַף אֲשֶׁר הָלְכוּ עִמִּי בְּקֶרִי. (מא) אַף אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי וְהֵבֵאתִי אֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אוֹ אָז יִכָּנַע לְבָבָם הֶעָרֵל וְאָז יִרְצוּ אֶת עֲוֺנָם. (מב) וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר. מג) וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ בׇּהְשַׁמָּה מֵהֶם וְהֵם יִרְצוּ אֶת עֲוֺנָם יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם. (מד) וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי י"י אֱלֹהֵיהֶם. (מה) וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים אֲנִי י"י.

Bemidbar 5:5-7במדבר ה׳:ה׳-ז׳

(ה) וַיְדַבֵּר י"י אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. (ו) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכׇּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּי"י וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא. (ז) וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ.

Devarim 4:27-31דברים ד׳:כ״ז-ל״א

(כז) וְהֵפִיץ י"י אֶתְכֶם בָּעַמִּים וְנִשְׁאַרְתֶּם מְתֵי מִסְפָּר בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר יְנַהֵג י"י אֶתְכֶם שָׁמָּה. (כח) וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֱלֹהִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם עֵץ וָאֶבֶן אֲשֶׁר לֹא יִרְאוּן וְלֹא יִשְׁמְעוּן וְלֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יְרִיחֻן. (כט) וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת י"י אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשֶׁךָ. (ל) בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד י"י אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ. (לא) כִּי אֵל רַחוּם י"י אֱלֹהֶיךָ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם.

Devarim 28:1-19דברים כ״ח:א׳-י״ט

(1) It shall happen, if you shall listen diligently to the voice of Hashem your God, to observe to do all his commandments which I command you this day, that Hashem your God will set you on high above all the nations of the earth: (2) and all these blessings shall come on you, and overtake you, if you shall listen to the voice of Hashem your God. (3) You shall be blessed in the city, and you shall be blessed in the field. (4) You shall be blessed in the fruit of your body, the fruit of your ground, the fruit of your animals, the increase of your livestock, and the young of your flock. (5) Your basket and your kneading trough shall be blessed. (6) You shall be blessed when you come in, and you shall be blessed when you go out. (7) Hashem will cause your enemies who rise up against you to be struck before you. They will come out against you one way, and will flee before you seven ways. (8) Hashem will command the blessing on you in your barns, and in all that you put your hand to; and he will bless you in the land which Hashem your God gives you. (9) Hashem will establish you for a holy people to himself, as he has sworn to you; if you shall keep the commandments of Hashem your God, and walk in his ways. (10) All the peoples of the earth shall see that you are called by the name of Hashem; and they shall be afraid of you. (11) Hashem will make you plenteous for good, in the fruit of your body, and in the fruit of your livestock, and in the fruit of your ground, in the land which Hashem swore to your fathers to give you. (12) Hashem will open to you his good treasure in the sky, to give the rain of your land in its season, and to bless all the work of your hand: and you shall lend to many nations, and you shall not borrow. (13) Hashem will make you the head, and not the tail; and you shall be above only, and you shall not be beneath; if you shall listen to the commandments of Hashem your God, which I command you this day, to observe and to do, (14) and shall not turn aside from any of the words which I command you this day, to the right hand, or to the left, to go after other gods to serve them. (15) But it shall come to pass, if you will not listen to the voice of Hashem your God, to observe to do all his commandments and his statutes which I command you this day, that all these curses shall come on you, and overtake you. (16) You shall be cursed in the city, and you shall be cursed in the field. (17) Your basket and your kneading trough shall be cursed. (18) The fruit of your body, the fruit of your ground, the increase of your livestock, and the young of your flock shall be cursed. (19) You shall be cursed when you come in, and you shall be cursed when you go out.

(א) וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל י״י אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כׇּל מִצְוֺתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּנְתָנְךָ י״י אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כׇּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. (ב) וּבָאוּ עָלֶיךָ כׇּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל י״י אֱלֹהֶיךָ. (ג) בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה. (ד) בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ. (ה) בָּרוּךְ טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ. (ו) בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ. (ז) יִתֵּן י״י אֶת אֹיְבֶיךָ הַקָּמִים עָלֶיךָ נִגָּפִים לְפָנֶיךָ בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ. (ח) יְצַו י״י אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ וּבֵרַכְךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר י״י אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. (ט) יְקִימְךָ י״י לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָךְ כִּי תִשְׁמֹר אֶת מִצְוֺת י״י אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו. (י) וְרָאוּ כׇּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם י״י נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ. (יא) וְהוֹתִרְךָ י״י לְטוֹבָה בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע י״י לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ. (יב) יִפְתַּח י״י לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ וּלְבָרֵךְ אֵת כׇּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ וְהִלְוִיתָ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תִלְוֶה. (יג) וּנְתָנְךָ י״י לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה וְלֹא תִהְיֶה לְמָטָּה כִּי תִשְׁמַע אֶל מִצְוֺת י״י אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת. (יד) וְלֹא תָסוּר מִכׇּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם יָמִין וּשְׂמֹאול לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעׇבְדָם. (טו) וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל י״י אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כׇּל מִצְוֺתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּבָאוּ עָלֶיךָ כׇּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגוּךָ. (טז) אָרוּר אַתָּה בָּעִיר וְאָרוּר אַתָּה בַּשָּׂדֶה. (יז) אָרוּר טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ. (יח) אָרוּר פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ. (יט) אָרוּר אַתָּה בְּבֹאֶךָ וְאָרוּר אַתָּה בְּצֵאתֶךָ.

Devarim 30:1-3דברים ל׳:א׳-ג׳

(א) וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כׇּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכׇל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ י"י אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. (ב) וְשַׁבְתָּ עַד י"י אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשֶׁךָ. (ג) וְשָׁב י"י אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכׇּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ י"י אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה.

Devarim 31:16-18דברים ל״א:ט״ז-י״ח

(טז) וַיֹּאמֶר י"י אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ. (יז) וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה. (יח) וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כׇּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים.

Shofetim 10:7-16שופטים י׳:ז׳-ט״ז

(ז) וַיִּחַר אַף י"י בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד פְּלִשְׁתִּים וּבְיַד בְּנֵי עַמּוֹן. (ח) וַיִּרְעֲצוּ וַיְרֹצְצוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁנָה הַהִיא שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה אֶת כׇּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בַּגִּלְעָד. (ט) וַיַּעַבְרוּ בְנֵי עַמּוֹן אֶת הַיַּרְדֵּן לְהִלָּחֵם גַּם בִּיהוּדָה וּבְבִנְיָמִין וּבְבֵית אֶפְרָיִם וַתֵּצֶר לְיִשְׂרָאֵל מְאֹד. (י) וַיִּזְעֲקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל י"י לֵאמֹר חָטָאנוּ לָךְ וְכִי עָזַבְנוּ אֶת אֱלֹהֵינוּ וַנַּעֲבֹד אֶת הַבְּעָלִים. (יא) וַיֹּאמֶר י"י אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֲלֹא מִמִּצְרַיִם וּמִן הָאֱמֹרִי וּמִן בְּנֵי עַמּוֹן וּמִן פְּלִשְׁתִּים. (יב) וְצִידוֹנִים וַעֲמָלֵק וּמָעוֹן לָחֲצוּ אֶתְכֶם וַתִּצְעֲקוּ אֵלַי וָאוֹשִׁיעָה אֶתְכֶם מִיָּדָם. (יג) וְאַתֶּם עֲזַבְתֶּם אוֹתִי וַתַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים לָכֵן לֹא אוֹסִיף לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם. (יד) לְכוּ וְזַעֲקוּ אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם בָּם הֵמָּה יוֹשִׁיעוּ לָכֶם בְּעֵת צָרַתְכֶם. (טו) וַיֹּאמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל י"י חָטָאנוּ עֲשֵׂה אַתָּה לָנוּ כְּכׇל הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ אַךְ הַצִּילֵנוּ נָא הַיּוֹם הַזֶּה. (טז) וַיָּסִירוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר מִקִּרְבָּם וַיַּעַבְדוּ אֶת י"י וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ בַּעֲמַל יִשְׂרָאֵל.

Sifra Vayikra 26:40-41ספרא ויקרא כ״ו:מ׳-מ״א

(מ) והתודו את עונם ואת עון אבותם – לצד התשובה הם הדברים שמיד שהם מתוודים על עונותיהם מיד אני חוזר ומרחם עליהם, שנאמר: והתודו את עונם ואת עון אבותם במעלם אשר מעלו בי. (מא) אף אני אלך עמם בקרי – הם עשו את דיניי עראי בעולם אם אני אעשה אותם עראי בעולם. והבאתי אותם בארץ אויביהם – זו מדה טובה לישראל שלא יהו ישראל אומרים, הואיל וגלינו לבין אומות העולם נעשה כמעשיהם, אני איני מניחם אלא אני מעמיד נביאיי עליהם ומחזירין אותם למוטב תחת כנפי. מנין והעולה על רוחכם היה לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים וכמשפחות האדמה. אלא חי אני נאם ה' אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם, על כורחכם שלא בטובתכם ממליך אני מלכותי עליכם. או אז יכנע לבבם הערל – לצד התשובה הן הדברים שמיד הם מכניעים לבן בתשובה מיד אני חוזר ומרחם עליהן, שנאמר: או אז יכנע לבכם הערל ואז ירצו את עונם.

R. Saadia Gaon Tafsir Vayikra 27:41ר׳ סעדיה גאון תפסיר ויקרא כ״ז:מ״א

בארץ אויביהם וכו' – בארץ אויבים אחרים או עד אשר יכנע לבבם הערל או עד אשר יקבלו את כל עונשם.

R. Saadia Gaon Tafsir Devarim 31:17-18ר׳ סעדיה גאון תפסיר דברים ל״א:י״ז-י״ח

(יז) פני, רחמי. על כי אין אלהי, מפני שאין השגחת אלהי עלי.  (יח) ואנכי הסתר, ואעפ"כ אמשיך בהסתרת רחמי מהם בעת ההיא.

R. Shemuel b. Chofni Gaon Devarim 4:30ר׳ שמואל בן חפני גאון דברים ד׳:ל׳

..כמו כן טוענים כלפינו:  אם התשובה נעשית ע"י מי שעושה אותה רק כשקורות לו צרות וכשבאים עליו פגעים, הרי אם זהו מצבו הלא הוא נאלץ לעשות תשובה; ודעתכם היא שתשובתו של הנאלץ אינה רצויה (מתקבלת), עפ"י הוכחה שהעמידה אתכם על כך מבחינה הגיונית – כיצד תוכלו להשלים בין הוכחתכם ההגיונית לבין מה שאמר אח"כ: (ל)  ומצאוך כל הדברים האלה ושבת ער יי אלהיך?!  ונאמר:  הנאלץ לעשות תשובה הוא מי שנסתלקו חשדותיו ואין לו עוד ספק שצרותיו ואסונותיו באו עליו בתור עונש, אבל מי שיש לו חשד בכך הרי אין הוא נאלץ.  ראיה לכך, שהנאלצים לשוב בתשובה נידונים לשריפה בהגיעם לגיהנם ותשובתם אינה רצויה.  והדבר מתברר ומתבאר ע"י כך ש(החוזרים בתשובה) מוכרחים להתחרט על חטאיהם בקבלם את עונשם, ולהחליט שלא יחזרו לעשות (חטאים) כאלה, אם יזדמן להם הדבר.  וזוהי אחת מתכונות התשובה של מי שאיננו נאלץ לעשותה בשום אופן. וע"י הסבר זה נסביר את מאמרו על אודות מנשה (דברי הימים ב' ל"ג:י"ב-י"ג):  וכהצר לו חלה את פני יי אלהיו... ויתפלל אליו ויעתר לו וג'.  ויורשה לנו לומר שכל הנביאים שקראו לתשובה חזרו על מה שאמר משה רבנו עליו השלום:  ושבת עד יי אלהיך ושמעת בקולו, והיו מצווים על כך. מביניהם הוא מאמר ירמיהו (ג יב ו-כב):  הלוך וקראת את הדברים האלה צפונה ואמרת שובה משובה ישראל, נאם יי, ומאמרו:  שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם.  ומאמר ישעיהו (נ"ו:ז'):  יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל יי וג'.  ואמר הושע (י"ד:ב'):  שובה ישראל עד יי אלהיך כי כשלת בעונך.  ואמר האחר (יואל ב':י"ב):  וגם עתה נאם יי שובו עדי בכל לבבכם וג'.  והמקום הזה מתאים שנזכיר בו את הגדרת התשובה ותכונותיה בקיצור.  ונאמר, כי ראש הישיבה אלפיומי, ירצהו ה', ציין ארבע פעולות שלה בדרך ההגדרה, והן:  לעזוב את התטאים ולהתחרט עליהם ולהבטיח שלא לחזור לעשות כאלה ולבקש עליהם סליחה.  והזכיר את ההוכחות להן מלשון הכתוב.  ואמר על העזיבה (ישעיהו נ"ו:ז'):  יעזב רשע דרכו וג'; ואמר על החרטה (ירמיהו ל"א:י"ח):  כי אחרי שובי נהמתי; ואמר על ההבטחה (הושע מ':ד') (שלא) לחזור: אשור לא יושעינו על סוס לא נרכב וג'.  ואמר בנוגע לבקשת הסליחה (שם שם, ג):  קחו עמכם דברים ושובו אל יי וגו'. ואלה הם מאמרים נאים, אך הם טעונים מצדנו הסתיגות לפי שני עקרונות:  העקרון הראשון הוא שהמאמר הזה אי אפשר לו לשמש כהגדרה לתשובה, כי הגדרת דבר היא שלא ייכנס בו משהו אחר.  ושלא נוציא ממנו, כמו הגדרת (= גבול) הבית ועוד.  והסתירה מראה שהמאמר הזה אינו הגדרה של התשובה, כי עזיבת החטא נאמרה רק על מצוות לא תעשה, ואילו מצוות עשה עזובות – הרי אין התשובה שלהם ע"י עזיבתן, אדרבא:  עזיבתן היא החטא, והתשובה עליהן צריכה להיות עשייתן ע"י עוזביהן.  והמאמר הנכון בענין זה הוא לומר שהתשובה על מצוות לא תעשה היא ע"י עזיבתן, והתשובה על מצוות עשה היא ע"י עשייתן.  וגם כן לו היתה בקשת הסליחה בגדר התשובה הרי תשובתו של האילם היא פגומה.  ואם יטען טוען כי האילם חשב בתשובה, גם אם אין הוא מבקש סליהה בלשונו, יכול לבקש סליחה בלבו – נטען כנגדו שדבר זה אינו מתאים להסתמכותו על הפסוק קחו עמכם דברים וג'.  ובחיי, שבקשת הסליחה באה אחרי התשובה, מצד מי שאפשר לו דבר זה, ומי שאי-אפשר לו – הרי אין דבר זה פוגם בתשובתו, אם עשה אותה לפי תיאוריה.  והחזרת הגזילה איננה תולדה (הכרחית) של התשובה למי שאיננו יכול (לעשות) זאת, וחוסר יכלתו אינו פוגם בתשובתו, אם היא נעשית לפי תיאוריה. והעקרון השני בענין הסתיגות הדבור על התשובה הוא, שעזיבת החטאים והחרטה עליהם אינם תשובה רצויה בעיני ה', אלא אם כן (החוזר בתשובה) עוזבם ומתחרט עליהם, מפני שהם חטאים בעיני ה'.  ראיה לכך, שלפעמים יעזוב אותם מי שאינו יכול לעשותם, למרות תשוקתו לעשותם, ולפיכך אין הוא חוזר בתשובה.  וכמו כן מי שמתחרט עליהם:  אם הוא מתחרט על עשייתם, משום שהם הפחיתו את כבודו בין הבריות ודבקו בו בגללם גנאי ותוכחה, לא משום שהם חטאים בעיני ה', – אין הוא חוזר בתשובה.

Lekach Tov Vayikra 26:40-41לקח טוב ויקרא כ״ו:מ׳-מ״א

(מ) והתודו את עונם ואת עון אבותם – לעת התשובה הן הדברים. כיון שהם מתודים על עונותיהם אני רחום ומרחם עליהם. (מא) אף אני אלך עמם בקרי – זו מדה טובה לישראל שלא יהו אומרין הואיל וגלינו בין האומות נעשה כמעשיהם. אבל איני מניחם אלא מעמיד אני נביאיי עליהן ומחזירם אותם תחת כנפי השכינה שנאמר (יחזקאל כ) והעולה על רוחכם וגו'. או אז יכנע לבבם הערל. לצד התשובה. שכיון שמכניעין את לבם וחוזרין בתשובה מיד אני מרחם עליהם. ואז ירצו את עונם. מרצים הן את עונותיהן.

Ibn Ezra Vayikra 26:40-41אבן עזרא ויקרא כ״ו:מ׳-מ״א

(מ) והתודו – מבנין התפעל. במעלם אשר מעלו בי – אבותם. ואף אשר הלכו – אלה בניהם עמי בקרי. (מא) אף אני – כן עשיתי עמהם ויסרתים להביאם אל ארץ אויביהם עד שיכנע לבבם הערל. ועוד אפרשנו. והם ירצו – יפרעו ישלימו.

R. Yosef Bekhor Shor Vayikra 26:41-42ר׳ יוסף בכור שור ויקרא כ״ו:מ״א-מ״ב

(מא) והבאתי אותם – ושלחתי אותם אינו אומר, אלא והבאתי אותם, שאני אלך עמהם ולא אעזבם. או אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את עונם – כמו ואחריהם בפיהם ירצו סלה (תהלים מ"ט:י"ד) – שמזכירים יום המיתה ואינם חרידים. וכן ירצו את עונם – יזכירו עונם ויתודו עליהם, כמו שאמר: והתוודו את עונם ואת עון אבותם (ויקרא כ"ו:מ'). (מב) וזכרתי את בריתי יעקוב – מאחר שיתוודו ויכנעו. ואף את {בריתי} יצחק – גם הברית שכרתי את יצחק, שהוא מוקדם יותר משל יעקב, גם אותו אזכור. ואף את בריתי אברהם – שהיה קודם, אזכור. והארץ אזכור – שלא אתן להם נחלה אחרת במקומה, אלא ארץ ישראל אזכור ואחזירנה להם.

Ramban Vayikra 26:16רמב״ן ויקרא כ״ו:ט״ז

וטעם אף אני אעשה זאת לכם – על דרך האמת כמו בהפוך אף אני זאת אעשה לכם וזהו שמזכיר תמיד בפרשה "אני" והלכתי אף אני (פסוק כד) והכיתי אתכם גם אני (שם) ויסרתי אתכם אף אני (פסוק כח) והשמותי אני (פסוק לב) אף אני אלך עמם (פסוק מא) ובמדרשו של רבי נחוניא בן הקנה לא די שאני אדון הדין אלא אף אני איסר וכו' והכלל כי הקב"ה כורת הברית הזאת וזה טעם "שבע על חטאתיכם" "שבע כחטאתיכם" והאלות הן אלות הברית כי הדבור מפי הגבורה ובלשון עצמו אעשה יסרתי והכתי ולכך אמר (פסוק מו) אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל כי הוא בשמו הגדול נתן הברית הזאת אבל במשנה תורה (דברים כח טו) אמר אם לא תשמע בקול ה' אלהיך לשמור לעשות את כל מצותיו ויזכיר שם תמיד לשון ארירה ופתח בהן ארור אתה (שם פסוק טז) כי הברכה נעדרת מהם ואמר יתן ה' (שם פסוק כד) וזהו מאמר רבותינו (מגילה לא) קללות שבת"כ בלשון רבים ומשה כי אמרן מפי הגבורה אמרן ושבמשנה תורה בלשון יחיד ומשה כי אמרן מפי עצמו אמרן כי הגבורה עשתה משה שליח בינה ובין כל ישראל. ודע והבן כי האלות האלה ירמזו לגלות ראשון כי בבית הראשון היו כל דברי הברית הזאת הגלות והגאולה ממנו שכן תראה בתוכחות שאמר (בפסוק הקודם) ואם בחקתי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם ואמר (שם) להפרכם את בריתי והזכיר בהם במות וחמנים וגלולים (פסוק ל) כי היו עובדי עבודת כוכבים ועושים כל הרעות והוא שאמר (פסוק לא) והשימותי את מקדשיכם ולא אריח בריח ניחוחכם יתרה בהם לסלק מהם מקדשו וקבול הקרבנות שהיו לרצון לו במקדש ההוא והעונשים עליהם חרב וחיה רעה ודבר ורעב וגלות בסוף כי כל זה היה שם כאשר בא בפירוש בספר ירמיהו (לב כד) ואמר בגלות (פסוקים לד לה) אז תרצה הארץ את שבתותיה וגו' כל ימי השמה תשבות את אשר לא שבתה שהיו שנות הגלות כשנים אשר בטלו השמיטות וכן אמר הכתוב בגלות ההוא (דהי"ב לו כא) למלאת דבר ה' בפי ירמיהו עד רצתה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה שבתה למלאת שבעים שנה כן התרה בהם וכן הגיע אליהם א"כ דבר ברור הוא שעל הגלות ההוא דיבר הכתוב והסתכל עוד בענין הגאולה ממנו שאינו מבטיח רק שיזכור ברית אבות ובזכירת הארץ (פסוק מב) לא שימחול עונם ויסלח חטאתם ויוסיף אהבתם כקדם ולא שיאסוף את נדחיהם כי היה כן בעלותם מבבל שלא שבו רק יהודה ובנימין והנלוים עמהם מעט מקצת השבטים אשר גלו לבבל ושבו בדלות בעבדות מלכי פרס וגם לא אמר שישובו בתשובה שלימה לפניו רק שיתודו עונם ועון אבותם (פסוק מ) ומצינו אנשי בית שני עושים כן כמו שהתודה דניאל (דניאל ט ה ח) חטאנו ועוינו והרשענו ומרדנו וסור ממצותיך וגו' למלכינו לשרינו ולאבותינו וכתיב (שם שם טז) כי בחטאינו ובעונות אבותינו ירושלים ועמך לחרפה וכן נחמיה התודה (נחמיה א ה-יא) ועזרא אמר (שם ט לד) מלכינו שרינו כהנינו ואבותינו לא עשו תורתך הרי כי כולם למדו מן התורה שיתודו עונם ועון אבותם וכל אלה דברים ברורים בברית הזאת שהוא באמת ירמוז לגלות הראשון והגאולה ממנו אבל הברית שבמשנה תורה ירמז לגלותנו זה ולגאולה שנגאל ממנו כי הסתכלנו תחילה שלא נרמז שם קץ וקצב ולא הבטיח בגאולה רק תלה אותה בתשובה ולא הזכיר בעבירות ההם שיעשו אשרים וחמנים ושיעבדו עבודת כוכבים כלל אבל אמר (דברים כח טו) והיה אם לא תשמע בקול ה' אלהיך לשמור לעשות את כל מצותיו וחוקותיו אמר כי מפני שיעברו על קצת מצותיו שלא ישמרו ויעשו את כולן יענשו שכך היה בבית שני כמו שאמרו (יומא ט) שבית ראשון מפני מה חרב מפני עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים בית שני שאנו בקיאים בהם שהיו עוסקין בתורה ובגמילות חסדים מפני מה חרב מפני שנאת חנם שהיתה ביניהם ולא הזכיר שם המקדש וריח ניחוח כאשר הזכיר כאן...

Ramban Vayikra 26:41רמב״ן ויקרא כ״ו:מ״א

או אז יכנע לבבם הערל – כמו או נודע כי שור נגח הוא (שמות כא לו) לשון אחר אולי שמא אז יכנע לבבם הערל "ואז ירצו את עונם" יכפרו על עונם ביסוריהם לשון רש"י והנכון בעיני שיאמר והבאתי אותם בארץ אויביהם או עד זמן יכנע לבבם הערל או עד זמן ירצו את עונם באורך הגלות והנה אחר "והתודו את עונם" (בפסוק מ) היה ראוי שיאמר "וזכרתי את בריתי יעקוב" (פסוק מב) כי מה טעם "והבאתי אותם בארץ אויביהם" עכשיו במקום הזה ואין עתה הזמן שיגלה אותם ויביאם בארץ אויביהם ופירש רבי אברהם אף אני כן עשיתי עמהם ויסרתים להביאם בארץ אויביהם להכניע לבבם הערל והזכיר זה בכאן כי התודו את עונם בעבור שאני המסבב להם כי גם בשעת קלקלתם נתכוונתי בהם שיעשו תשובה ויתודו ועל דעתי ירמוז כי אחר הוידוי ילך עמם בקרי ויביא אותם עוד בארץ אויביהם עד שיכנע לבבם הערל והוא רמז שהביאם אל הארץ ולא נכבשה לפניהם אבל היו להם צרים ואויבים שם כמו שנאמר ויאמרו צרינו (נחמיה ד ה) ויהי כאשר שמעו אויבינו (שם פסוק ט) והארץ ביד העמים היתה כמו שאמר עזרא בתפלתו (שם ט לו לז) הנה אנחנו היום עבדים והארץ אשר נתת לאבותינו לאכול את פריה ואת טובה הנה אנחנו עבדים עליה ותבואתה מרבה למלכים אשר נתת עלינו בחטאתינו ועל גויתינו מושלים ובבהמתנו כרצונם ובצרה גדולה אנחנו.

Ramban Devarim 31:17רמב״ן דברים ל״א:י״ז

וטעם ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי – איננו וידוי גמור כענין והתודו את עונם אבל הוא הרהור וחרטה שיתחרטו על מעלם ויכירו כי אשמים הם וטעם ואנכי הסתר אסתיר פני פעם אחרת כי בעבור שהרהרו ישראל בלבם כי חטאו לאלהים ועל כי אין אלהיהם בקרבם מצאום הרעות האלה היה ראוי לרוב חסדי השם שיעזרם ויצילם שכבר כפרו בע"ז וכענין שאמר (ירמיהו ב לה) הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי ולכך אמר כי על כל הרעה הגדולה שעשו לבטוח בע"ז יסתיר עוד פנים מהם לא כמסתר פנים הראשון שהסתיר פני רחמיו ומצאום רעות רבות וצרות רק שיהיו בהסתר פני הגאולה ויעמדו בהבטחת פני רחמיו (ויקרא כו מד) ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים וגו' עד שיוסיפו על החרטה הנזכרת וידוי גמור ותשובה שלימה כמו שנזכר למעלה (ל ב) ושבת עד ה' אלהיך וגו'.

Ralbag Vayikra 26:40-43רלב״ג ויקרא כ״ו:מ׳-מ״ג

(מ-מא) והתודו את עוונם ואת עוון אבותם, ויכירו כי במעלם אשר מעלו בי, לעבוד עבודה זרה ולמאוס חוקותי ומשפטי, ובמה שהלכו עמי בקרי בהביאי עליהם מוּסרי, ולא לקחו מוסר אבל אמרו שזה העונש הוא מקרה קרה להם, - היה מה שחל עליהם מהרעות; כי זה היה סיבה אל שהלכתי אף אני עמם בקרי, והבאתי עליהם אלו הרעות הנפלאות, והבאתי אותם בארץ אויביהם, אשר היה סיבה להתמדת הרע להם זמן ארוך. או אז יכנע לבבם הערל, וישובו אל ה' יתעלה בכל לבם, ויכניסו צוארם תחת עול תורתו; ואז יהיה נרצה עוונם, רוצה לומר שיהיה נשלם עונשם הראוי להם. (מב) ואז אפקח עיני עליהם, ואזכור בריתי את האבות, ואזכור הארץ שנשבעתי לאבות לתתה לזרעם. (מג) והארץ תֵּעָזב מהם ותשלים שמיטותיה בעת היותה שממה מהם, והם ישלימו לקבל עונשם על אשר מאסו במשפטי וחוקותי.

Ralbag Devarim 31:16-18רלב״ג דברים ל״א:ט״ז-י״ח

(יד-כג) ויאמר ה' אל משה הן קרבו ימיך למות וגו' – צוה לקרוא יהושע בזאת הנבואה, לצוותו שיחזק ויאמץ להתנהג במצות התורה, כי הוא יביא בני ישראל אל הארץ. ולזה אמר לו ואנכי אהיה עמך להעיר שאלו הדברים הגיעו למשה אז בנבואה ובשליחות השם יתעלה אמרם. ואמנם הוצרך אל זה, לפי ששאר הדברים שזכר פה אמרם השם יתעלה למשה בהר חורב, ולזה היה אפשר שיכנס בזה הענין ספק ליהושע שמא אינו עתה במדרגה שיהיה ראוי שישלם על ידו ירושת הארץ לישראל, כי אולי לא השלים נפשו לפי מה שהיה אפשר לו, או נתחדש אחד משאר הדברים המונעים ממנו זה; ולזה הוצרך שיאמר לו זה השם יתעלה עתה, להורות שהוא עתה ראוי לזה. (טז) אחרי אלהי נכר הארץ – רוצה לומר אחרי אלהי נכר עם הארץ. (יז-יח) והסתרתי פני מהם והיה לאכֹל – רוצה לומר שאסלק השגחתי מהם, ויהיה מוכן לכליון, ומצאוהו מפני זה רעות רבות וצרות שלא היו דבקות בו בהיות השגחתי בהם. והנה זה הייעוד הוא היותר קשה מכל הייעודים הקודמים, כי שאר הייעודים הרעים הם על דרך ההשגחה, לתוכחת, ואולם זה הוא על דרך העזיבה וסור ההשגחה הפרטית בכללות. ואמר שאף על פי שישובו ישראל ויכירו כי מפני זה סור השגחת השם יתעלה מהם קרה להם זה, וישובו אל ה', הנה יסתיר השם יתעלה פניו מהם בעבור הרע שעשה לעבוד עבודה זרה. וזה דבר ידמה שהיה תכף מות יהושע והזקנים שהאריכו ימים אחריו, שעבדו ישראל עבודה זרה ונתנם ביד שוסים, ותמצא בקצתם שכאשר צעקו אל ה' קצרה רצונו משמוע צעקתכם בעבור עמל ישראל שפנו אליו, והוא מה שהלכו אחרי אלהים אחרים שעניינם הוא עמל ואון.

Tzeror HaMor Vayikra 26:40צרור המור ויקרא כ״ו:מ׳

ואמר והתודו את עונם וגו'. וא"כ איך אמר אח"כ אף אני אלך עמם בקרי. ועוד איך אמר והבאתי אותם. כי כבר כתיב למעלה והבאתי מורך בלבבם בארצות אויביהם. וכן איך חזר לומר אחר וזכרתי את בריתי יעקב. והארץ תעזב מהם. וי"א כי הטעם בזה לפי שהוידוי לא היה אלא בפה ובקרבם ארבם. כאמרם צעקנו בפינו חטאנו וגו'. ולכן והבאתי אותם בארץ אויביהם. אחר שהוידוי לא היה מלב ומנפש. ואחזור להענישם עד שיכנע לבבם הערל. ויהיה הוידוי בלב נשבר ונדכה. ואז וזכרתי את בריתי יעקוב. או נאמר כי אף על פי שהאדם יתודה חטאתו. לא ינצל מהעונש מכל וכל עד שירמק עונותיו בייסורין. וזה כדרך שכתבתי בפרשת ויקרא בענין מעילה. והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזילה וכו'. ובפרשת נשא פירשתי זה האשם. ואמר והתודה ואף על פי שהתורה אמרה והשיב את אשמו בראשו. שהוא הקרן וחמישיתו יוסף עליו. ואחר הוידוי למה לא נתכפר מיד. ולמה הוצרך חומש. אבל נראה שאע"פ שיתודה צריך חומש למרק העון. וכן בכאן אף על פי שהתודו את עונם שאמרו חטאנו בזה ובזה. לא נתכפרו בדין התורה. אלא בייסורים שימרקו עונותם. וזהו אף אני אלך עמם בקרי ואענישם יותר. בענין שלא ירצו עונם שיתודו ויתכפרו מכל וכל: ומה שאמר והבאתי אותם וכבר היו שם. נראה שהשי"ת הביאם בארץ אויביהם כדי שיוסרו בה. וכשראה שהוסיפו בה על חטאתם פשע. הביא אותם בארץ אויביהם שהם אויבים אחרים יותר אכזרים מהראשונים. כמו שראינו שנתגרשו היהודים מקשטיליי"א לפי שהיו בה כמלכים. ובאו לפוטרוגא"ל ועשו מה שעשו לנו ולתורותינו. ואחר כך הנשארים הלכו למלכות ישמעאל ולגלילות אחרים. יותר בפרט תמצא זה שנשארו בפורטוגא"ל שירים של מצוה המעכבים את הפורענות. שקדשו שם שמים בפרהסיא. ומסרו עצמם על קדוש השם. ועמדו שם בבית האסורים ימים רבים. החכם השלם וקדוש רבי שמעון מימי ז"ל וחתניו לוקחי בנותיו אנשים צדיקים ואשתו הצדקת. ואנשים אחרים צדיקים גמורים. ואף על פי שעשו להם שימירו דתם בעל כרחם. עמדו על משמרתם ושמרו תורה ומצות. על אפם ועל חמתם מהמלך ומהשרים. עד שביני וביני נפטר לבית עולמו הה"ר שמעון זצ"ל הנזכר. בזמן שלא היה יהודי בכל המלכות. זולת אני והיהודים שהיו אסורים בבית האסורים עמי. ובשביל זכות הצדיק נזדמן שם אב ובנו שהיו אנוסים ומשמשים בבית האסורים. ולהם נתן השופט הגדול ושר בית הסוהר רשות שיוליכוהו חוץ לעיר ויקברוהו שם. ויוציאוהו ויניחוהו מחוץ לעיר והם הלכו להם מנגד. ונתחברו יותר מארבעים אנשים צדיקים מהאנוסים שהמירו דתם בעל כרחם. וקברוהו בבית הקברות של היהודים והספידוהו שם כראוי. ובזכותו נתן לנו המלך רשות והביאונו לארזילי"א. אבל היהודים שהיו עם החכם לא רצה המלך לשלחם שאמר שכבר קבלו. ונשארו בבית האסורים לעבדים. והשי"ת נתנם לרחמים בעיני שר בית הסוהר והיו שם בכבוד גדול. אח"כ שלחם המלך לארזיליי"א ליד האלוף הצר הצורר שיענה אותם בעבודת פרך. לפי שראה שלא נעשתה עצתו והצר הצורר מענה אותם ומיסר אותם ביסורים כדי שיחללו השבת. וילכו לעשות שיחין ומערות. וכל זה בעונותינו כי הם צדיקים גמורים וקדשו שם שמים ברבים. והשי"ת הפגיע בם עון כולנו. ועל זה ועל כיוצא בזה אמר בכאן והנשארים בכם ימקו בעונם בארצות אויביהם. שהם היהודים שנשארו בארץ אויביהם בליזבונ"ה בעונות אבותם. והתודו את עונם. כמו שהתודו פעמים רבות ועונותינו עכבום. ובעבור זה אמר אף אני אלך עמם בקרי והבאתי אותם בארץ אויביהם. שזאת היא ביאה שנייה שהביאם לארזיליי"א לצר הצורר האכזרי. שהיא ארץ אויביהם האכזרים לראות אם יכנעום ישרל מתועבותם. ואם לא ישובו וזכרתי את בריתי יעקוב וגו':

Tzeror HaMor Devarim 31:17-18צרור המור דברים ל״א:י״ז-י״ח

ואמר וחרה אפי בו ביום ההוא. לרמוז שהשם רצה שישובו מחטאתם. ולכן חרה אפו בהם מיד בעת חטאתם. בענין שיזכרו וישובו אל ה' ולא ישליכו אחרי גום חטאתם. כי זה חסד אלהי שעושה עם ישראל לפקוד עליהם חטאתם מיד. כאומרו רק אתכם ידעתי וכו'. ואמר שלמה בתפלתו יהי ה' אלהינו עמנו כאשר היה עם אבותינו במדבר. שיהיה פוקד עליהם מיד עונותיהם. בענין שלא ישכחוהו. ולפי שנראה זה דבר זר. אמר ויהיו דברי אלה קרובים אל ה' אלהינו לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו. כלומר כל שאלתי ובקשתי שיהיו דברי קרובים אל ה'. ולא ישכח להביא ייסורים על עמו דבר יום ביומו. כי זה חסד גדול שעושה עמהם. כאומרו ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש העושה הרע כמעשהו. מיד בלי איחור ושכחה. ולכן אמר וחרה אפי בו ביום ההוא מיד. ואם לאו ועזבתים והסתרתי פני מהם זמן רב. ואח"כ אפרע מהם הכל. ובזה ומצאוהו רעות רבות וצרות. לפי שהם חייבים לי מזמן רב. ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי. הרצון בזה שהקב"ה היה עושה זה לטובתם כדי שלא יכבד המשא עליהם. והמה דברו עליו כזבים. והיו אומרים על כי אין אלוהי בקרבי מצאוני הרעות האלה. והיה להפך שהשם היה בקרבם. ולכן היה פוקד עליהם עונותיהם מיד ביום ההוא כאומרו דבר יום ביומו. ואחר שהם אין רוצים בזה. אנכי בסתר אסתיר פני מהם. פעם אחר פעם על כל הרעה אשר עשה. ואמר ביום ההוא. כלומר בשביל היום ההוא שחטאו בו. והנה בזה הפי' לא יקשה מה שמקשים. איך אחר שעשו וגמרו תשובה הלא על כי אין אלהי בקרבי. חזר לומר ואנכי הסתר אסתיר פני מהם. או שיאמר וחרה אפי בו ביום ההוא וכו'. שסיפר שלשה דברים של עונש כנגד שלשה דברים שעשו. האחד וזנה אחרי אלהי נכר הארץ. והשני ועזבני. והשלישי והפר את בריתי. כי אם היו עובדים ע"ז ולא היו עוזבים את ה' לא היה כ"כ רע. וכן אם עזבוהו ולא היה להם ברית כרות עם השם באלה ושבועה לא היה כ"כ רע. אבל הפרו בריתי שכרתי אתם. וכנגד השלישי שהיא הע"ז אמר וחרה אפי בהם. וכמו שאמר כל זמן שע"ז בעולם חרון אף בעולם וכנגד ועזבני אמר ועזבתים. וכנגד הפרת ברית אמר והסתרתי פני מהם. וכל זה מדה כנגד מדה. בענין שבזה ישובו אל ה'. כי זה חסד גדול מהשם למדוד מדה כנגד מדה. בענין שיאמר האדם צדיק הוא וצדיק דינו. כי בזה חטאתי ובזה בא לי העונש. וזהו ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו מדה כנגד מדה. בענין שבזה יכיר חטאתו. וכמו שפירשתי למעלה בפסוק וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך. בענין שכשתשוב לחקור בלבבך מה שאתה עשית לא תקרה תגר. ובמאמר שהמע"ה כי גם פעמים רבות ידע לבך אשר גם אתה קללת אחרים. ולכן לא תחוש ולא תשמע עבדך מקללך. בענין שהשם מעניש אותם מדה כנגד מדה בשלשה דברים שחטאו. והיה ראוי להם להצדיק עליהם הדין. והמה דברו כזבים ואמרו הלא על כי אין אלהי בקרבי בא לי כל זה. ולכן ואנכי הסתר אסתיר פני מהם. ועזבתים למקרה ופגע על כל הרעה אשר עשה: או שיאמר ואמר ביום ההוא על כי אין אלהי בקרבי. שזה רמז על שורש פורה ראש ולענה. שיש להם שורש רע בקרבם לחשוב. כי כל הדברים הולכים אחר המחשבה ולא אחר המעשה. וכמו שפירשתי למעלה. ולכן בכאן חזרו לשרשם הרע לומר הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות. ולא בשביל המעשים. לזה אמר ואנכי הסתר אסתיר פני על כל הרעה אשר עשה. ולא בשביל המחשבה. לפי שעיקר. התורה תלויה במעשה כמו שפירשתי למעלה. וכמו שאמרו תלמוד גדול שמביא לידי מעשה. אבל אם אינו מביא לידי מעשה אינו גדול. או שיאמר שהם עשו תשובה ואמר כל אחד אני מכיר בחטאי. כי לפי שאין אלהי קרבי מצאוני הרעות האלה. לומר שאע"פ שהיו אומרים חטאנו בפה לבם לא כן יחשוב. כאומרו בפיו ובשפתיו כבדוני ולבם רחק ממני. ואחר שהם הכירו זה. אסתיר פני של זעם מהם על כל אשר עשה. אף על פי שפנה לאלהים אחרים שהוא עון חמור. וזה כי פנה אל אלהים אחרים. כמו כי עם קשה עורף הוא. או שיאמר ומצאוהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי וגו'. לרמוז שאע"פ שהיו חוזרים בתשובה. ראוי להסתיר פני מהם. אחר שהתשובה לא היתה שלימה אלא מתוך צרה. כאומרו ה' בצר פקדנוך וגו'. ואפי' במלך בו"ד זה הדבר מגונה כאומרו מדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם. כ"ש במלך מה"מ הקדוש ברוך הוא. לכן אמר בכאן ומצאוהו רעות רבות וצרות. וכשיראו אלו הצרות. ואמר ביום ההוא שהוא יום הצרות הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה. ואולי אחר שיצאו מהצרה ישובו לקלקולם כמו שנזכר בפרעה ובנבוכדנצר. לז"א ואנכי הסתר אסתיר פני מהם עד שישובו בתשובה שלימה. והפירוש שלמעלה הסמוך לזה נראה פירוש נאה ומתקבל. או שיאמר ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי. לפי שלמעלה אמר כי שתים או ג' רעות עשו. הא' וזנה אחרי אלהי נכר הארץ. והשני ועזבני. והשלישי והפר את בריתי. והם עשו וידוי ואמרו כי כל הרעה הבאה להם. לא היה אלא על שעזבו השם ולא היה בקרבם. כאומרם הלא על כי אין אלהי בקרבי. ולכן אמר השם כי זה שקר. כי אם עזבוהו ולא ידרשוהו. אם לא בחרו לעבוד עבודה זרה ולזנות אחרי אלהי נכר הארץ. לא היה כל כך רע והשם היה מוחל להם. אבל אחר שזנו אחרי הבלי הנכר. היה רוצה להענישם. ולא על שעזבוהו. וז"ש ואנכי הסתר אסתיר פני מהם על כל הרעה אשר עשה כי פנה אחרי אלהים אחרים.

Akeidat Yitzchak Vayikra #70עקדת יצחק ויקרא שער ע׳

(י)  אומרו אחר שהיו כמה שנים בארץ אויביהם ואחר שהתודו שם את עונם ואת עון אבותם אף אני אלך עמם בקרי והבאתי אותם בארץ אויביהם וכן לא יעשה. וכן בטעם או אז יכנע לבבם הערל כי מלת או אין לה טעם בכאן כפי הנראה... (י) הכוונה שיתוודו במועל ידיהם מבלי שירחיקו רשעתם ורשע אבותם מידם אלא כמי שהוא מודה מחמת הרצועה כמו שכתבנו (שער ל"ו) על קושי לב פרעה לפי' הראשונים זכרם לברכה. אף אני אלך עמם בקרי והבאתי אותם בארץ אויביה' או אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את עונם (י) ירצה כמו שעדיין הם הולכים עמי בקרי ואינם טובלים אלא השרץ בידם אף אני אלך עמם בקרי ואביא אותם שם בארץ אויביהם להניעם מגוי אל גוי ומממלכה אל ממלכה עד תומם או אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את עונם כי זהו תכלית הגלות. וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור (יא) ירצה כל עוד שלא יכנע לבבם הערל אלך עמם בקרי ולא יגין עליהם שום זכות ואע"פ שאזכור את בריתי אשר את יעקב אביהם ואף את בריתי אשר את יצחק אביו אשר נעקד לפני ואף את בריתי אשר את אברהם אביהם אשר היה ראש היחס ותחלת האמונה לא יועיל להם כי את כלם אזכור והארץ אזכור יותר כי עלבונה תמיד לפני מאשר לא שבתו בשבתם עליה ומכרו את עצמם לעבדים לה והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתותיה בהשמה מהם והם ירצו את עונם יען וביען במשפטי מאסו ואת חוקותי געלה נפשם.

Abarbanel Vayikra 26:40-41אברבנאל ויקרא כ״ו:מ׳-מ״א

והתודו את עונם עד פרשת איש כי יפליא נדר. בעבור שתכלית פקידת בית שני היה כמו שביארתי והעיד עליו הנביא ירמיהו כדי שהעולים מבבל ישובו אל ה' ויתפללו אליו. יעד כאן הכתוב מה יהיה ענינם בזה באמרו והתודו את עונם ואת עון אבותם כי כן היו מתודים בבית שני כמו ואתנה את פני אל האלהים לבקש תפלה ותחנונים. ואמר דניאל חטאנו עוינו פשענו רשענו וסרנו ממצותיך וגו'. וכן התודה נחמיה ועזריה גם כן אך הפסוק מבאר ומפרש גנות הדור באמרו במעלם אשר מעלו בי ר"ל שיתודו ויצעקו חסידיהם אל ה' בעדם כמתחרטים מעונותיהם ומעונות אבותיהם אבל אנשי הדור ההוא לא יעזבו החטא כי תמיד יחזיקו בו ויהיו כטובל ושרץ בידו וזהו במעלם אשר מעלו בי ואף ע"פ שהיו מתודים יחזיקו תמיד במעל ובחטא ואף אשר הלכו עמי בקרי כי מלבד העבירות העצומות שהיו ביניהם כמו שהיו באבותיהם הנה היו מיחסים ענשי ההשגחה למקרה כאנשי בית ראשון. ומפני שלא היה הודוי ההוא עם עזיבת החטא מהעם אמר אף אני אלך עמם בקרי ר"ל שמהפגעים והמקרים שיבואו לא ישמרם ה'. ומלבד זה אותם אנשי בית שני לא יבואו בית ה' אבל יבואו בגלות אחר ועל זה אמר באמת והבאתי אותם בארץ אויביהם. כי הנה מה שאמר לעיל ואתכם אזרה בגוים והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה נאמר על הגלות הראשון שגלו על ידי נבוכדנצר. ואמרו כאן והבאתי אותם בארץ אויביהם נאמר בלי ספק על אנשי בית שני שיבואו מחדש בארץ אויביהם לכלות פשע ולהתם חטאת מהעונות שעשו אבותיהם שלא נתכפרו מהם ולכך אמר או אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את עונם כלומר שאין להם לאנשי בית שני אלא אחד משני דרכים אם שיעשו תשובה ויכנע לבבם הערל ואז ירצו את עונם שיעזבו עונם בהחלט כי זה היה תכלית הפקידה כמו שביארתי או שילכו בגלות אחר כמו שזכר. והרמב"ן פירש והבאתי אותם בארץ אויביהם או עד זמן שיכנע לבבם הערל או זמן שירצו את עונם באורך הגלות כמו שאחז"ל (סנהדרין ד' צ"ט) אני ה' בעתה אחישנה אם זכו אחישנה לא זכו בעתה.

Abarbanel Devarim 4:29-31אברבנאל דברים ד׳:כ״ט-ל״א

ואמר בסוף זה ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת וכפי דעת המפרשים הוא נאמר על תשובת האפיקורוסים וענינו יאמר שעם היות שנתחברו בהם סבות רבות מונעות התשובה. אם בבחינת רוב הטובה שקבלו מהש"י. ואם לגודל החטא והפשע. ואם בבחינת כונתם הרעה כנגדו יתברך שהיא להכעיסו. ואם מפני שכבר נגזרה עליהם גזרה שילכו בגלות. ואם מפני שכבר יצאה לפועל בהפיצתם בעמים. ואם מפני שגם שם עבדו עכו"ם הנה עם כל זה לא יתיאשו מן התשובה אבל יבקשו משם את ה' אלהיהם. רוצה לומר שאף על פי שהם בחוצה לארץ. והשכינה שורה בלבד בארץ ישראל אף ע"פ כן גם שם ימצאוהו אם ידרשוהו בכל לבבם ובכל נפשם. וקשה מאד לזה הפירוש מה שאמר מיד בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה ושבת עד ה' אלהיך שהוא עצמו ענין ובקשתם משם. על כן אמרתי שמאמר ובקשתם משם. הוא חוזר אל מה שאמר ועבדתם שם אלהים אחרים שבהיותם עובדים אלהים אחרים מתוקף הצרות והגזרות כמו שפירשתי. יבקשו משם רוצה לומר מתוך אותה עבודה שעושי' מפני האונס יבקשו אל ה' ויהיו מאמינים בו ובתורתו. והבטיחם שעוד ימצאו את השם אם יבקשו אותו בכל לבבם ובכל נפשם. ומה טוב אמרו בכל לבבך ובכל נפשך. לפי שאותם האנוסי' אינם יכולים לקיים המצות אבל עקר בקשתם את הש"י הוא בלבם ובנפשם בלבד. והודיע שאם יבקשוהו כן ימצא להם בעת צרתם לא שיהיה קצת לבבם עם הש"י וקצתו עם עכו"ם. כי אם בכל לבבם ובכל נפשם שיהיה לבם שלם עם היות הפעולות רעות כפי האונס. ולפי שאמר כל זה על פרטי האומה ויחידיה. חזר לדבר כנגד האומה בכללה. בצר לך ומצאוך את כל הדברי' האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך ר"ל כאשר תבא אל החולי הזה המסוכן. הנה אין רפואה טוב לך מהתשובה אל האלוה יתברך ולשמוע בקולו. וכבר זכר הראב"ע ז"ל שאין לתמוה על מה שאמר ובקשת' משם בלשון רבים ומצאת בלשון יחיד. כי ידבר לרבים כפי רבוים וידבר אליהם כפי כללותם. או לכל אחד מהם יאמר ומצאת כי תדרשנו. ואפשר לומר שגלה אליהם בזה שהכונה האלהית בהצרו להם אינה כדי להנקם מהם רק כדי שישובו אליו מתוך דוחק וישמעו בקולו כי עם היות התפלה ההיא מתוך צרה. הנה השם יתברך יקבל אותה לרוב רחמיו וזה שאמר כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך רוצה לומר אחרי שכבר אחז בך ולקחך לו לעם לא ירפך עוד ולא ישחית מעשיו. וזו היא סבה אחת מפאת רחמי השם יתברך ומה שכבר היטיבו עמהם. עוד זכר סבה שנית לשיקבל תשובתם והוא בזכות אבותיהם שישמור אליהם והוא אמרו ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם. הנה אם כן אמרו כי אל רחום ה' אלהיך הוא לנחמם ולדבר על לבם שישובו עד ה'. כי עם היות תשובתם מתוך צרה הנה הוא יקבל אותה ברחמיו וברוב חסדיו. והותר בזה הספק החמשה עשר.

Abarbanel Devarim 31:17-18אברבנאל דברים ל״א:י״ז-י״ח

ואמנם אמרו הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה ואנכי הסתר אסתיר פני וגו'. כבר ראית מה שכתב בו הרמב"ן ז"ל שאינו וידוי גמור כענין (פ' בחקותי) והתודו את עונם אבל הוא הרהור בחרטה שיתחרטו על מעלם ויכירו כי אשמים הם ולכן השם יתעלה לא יענישם כל כך כי עם היות שהסתר יסתיר פניו מהם. הנה לא זכר שימצאום צרות כמו שאמר בראשונה כך שיהיו בהסתר פני הגאולה. והוא פי' נכון כי הנה למעלה זכר בעונש שני הדרכי' בהסתר' פנים לענין הטובות והמצא' הצרות והרעות ועתה אחרי וידויים זה יבטלו מהם הצרו' והרעות וישארו בהסתר הפנים בלבד. ואחרים מחכמי דורנו זה פירשו בזה פי' שני והוא שהם אמרו הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה. רוצה לומר שלעבר מפא' ההשגחה באו אותן הרעות. ולפי שהם לא תלו ענשיהם בהשגחה כי אם למקרה היה מעונם שלא הועיל וידויים וזהו ואנכי הסתר אסתיר פני מהם. והוא על דרך מה שאמר בתוכחות הראשונו' שבת"כ ואם תלכו עמי בקרי והלכתי עמכם בחמ' קרי. ולפי שיקשה נגד הפי' הנאה הזה אמרו כי פנה אל אלהים אחרי'. הלצתי אני בעדו שיהיה זה על דרך ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל וגו'. שהודה לו בהקדמתו שכחו עשה לו את החיל ההוא אבל ביאר שנותן הכח היה ה' וכן הענין בכאן הם אמרו שכל רעותיהם היו מפאת העדר ההשגחה והסתרת פני ה' מהם. והוא ית' ישיבם אמת הוא שאני הסתר אסתיר פני מהם ויהיו נעדרי' מהשגחה כמו שאמרו. אבל זה לא היה כי אם לפי שפנה אל אלהי' אחרים וימשך שהעכו"ם היתה סבת הרעות באמת. וגם אני שמעתי מפרשים בזה פי' שלישי שאמר' הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה היו ודויים שבעבור שלא היו דבקים ואדוקי' באלהיה' אלהי נכר הארץ אשר עבדו לכן ימצאום הרעות ההם לפי שעבדו העכו"ם שלא כראוי בשלמותה. לכן אמר אחרי הוידוי הזה ואנכי הסתר אסתיר פני ר"ל יהיה הסתר' הפני' מהם כפול מבראשונה בעבור כי בוידוי זה פנה אל אלהים אחרים. ועליהם אמר הלא על כי אין אלהי בקרבי. וגם הפירוש הזה אם נודה שיאמר אלהי סתם על העכו"ם נאה הוא ומתישב. ולי נראה בפירושו ענין רביעי יותר נכון ואמתי אצלי בכתובים. והוא ששתי' רעות עשה עמי האחד עבדם אלהים אחרים והב' עזיבת העבודה האלהים כמו שאמר וזנה אחרי אלהי נכר וגו' ועזבני והפר את בריתי ועל שניה' אמר כמו שפירשתי וחרה אפי בהם ועזבתי'. ועתה יאמר שישראל יאמרו בלבם בחרטת' שהפשע היה על שעזבו את השם יתברך לא על שעבדו העכו"ם כי אם שלא עבדו גם כן השם עמה בשותפו' ועזבוהו ועל זה אמרו על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה כאלו היתה כונתם שאם לא היו עוזבים העבודה האלהים לא ימצאום הרעות ואף על פי שהיו עם זה עובדי עכו"ם. ואם כן עשו תשובה ממה שעזבו השם יתברך. אבל לא משקץ העכו"ם אשר בידם. ולכן אמר השם ואנכי הסתר אסתיר פני מהם ביום ההוא כי פנה אל אלהים אחרים. רצה לומר שבזה יוסיפו לחטא בחשבם שהיה חפץ להש"י בעבודתם אותו בשותפות עם העכו"ם אבל הוא יסתיר פניו מהם כפלי כפלי' מההסתר הראשון לא בעבור שעזבוהו כי כבר נתחרטו על זה. כי אם בעבור שפנה אל אלהים אחרים. שהיה העכו"ם שבידיה' שלא עשו תשובה ממנה.

Sforno Vayikra 26:40-41ספורנו ויקרא כ״ו:מ׳-מ״א

(מ) וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲונָם – קְצָתָם, כְּמוֹ דָּנִיֵּאל וְעֶזְרָא וְזוּלָתָם. (מא) וְהֵבֵאתִי אתָם בְּאֶרֶץ איְבֵיהֶם – כְּשֶׁחָזְרוּ בְּנֵי הַגּוֹלָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְוַת כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס הָיְתָה הָאָרֶץ תַּחַת מֶמְשֶׁלֶת הָאֻמּוֹת, כְּאָמְרוֹ "וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבֹתֵינוּ לֶאֱכֹל אֶת פִּרְיָהּ וְאֶת טוּבָהּ, הִנֵּה אֲנַחְנוּ עֲבָדִים עָלֶיהָ. וּתְבוּאָתָהּ מַרְבָּה לַמְּלָכִים אֲשֶׁר נָתַתָּה עָלֵינוּ בְּחַטֹּאוֹתֵינוּ" (נחמיה ט, לוֹ לז).

Sforno Devarim 31:17-18ספורנו דברים ל״א:י״ז-י״ח

(יז) וַעֲזַבְתִּים – בֵּין מַחֲרִיבֵי הַבַּיִת שֶׁיִּגְבְּרוּ עֲלֵיהֶם. וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם – אַעְלִים עֵינֵי חֶמְלָתִי מֵהֶם כְּבִלְתִּי רוֹאֶה בְּצָרָתָם. עַל כִּי אֵין אֱלהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת – בִּשְׁבִיל שֶׁסִּלֵּק שְׁכִינָתוֹ מִתּוֹכֵנוּ הָיוּ אֵלֶּה לָנוּ, וּבְחָשְׁבָם זֶה לא יִפְנוּ לְהִתְפַּלֵּל וְלא לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה. (יח) וְאָנכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי – מֵהֶם, לא כְמוֹ שֶׁחָשְׁבוּ הֵם בְּאָמְרָם שֶׁאֵינִי בְּקִרְבָּם, כִּי אָמְנָם בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּהְיוּ תִּהְיֶה שְׁכִינָתִי מְצוּיָה שָׁם, כְּאָמְרָם זַ"ל: בְּכָל מָקוֹם שֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל, שְׁכִינָה עִמָּהֶם. אֲבָל אַסְתִּיר פָּנַי מֵהַצִּילָם עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה – הוּא לְעַצְמוֹ. כִּי פָנָה אֶל אֱלהִים אֲחֵרִים – כִּי בַּצָּרוֹת הַמּוֹצְאוֹת אוֹתָם עַל מַה שֶּׁחָטְאוּ, הֵם אֵינָם פּוֹנִים אֵלַי לְעֶזְרָה בִּתְשׁוּבָה וּבִתְפִלָּה, אֲבָל פּוֹנִים לְהִמָּלֵט בְּאֶמְצָעוּת עוֹבְדֵי אֱלהִים אֲחֵרִים.

Biur Vayikra 26:40ביאור ויקרא כ״ו:מ׳

והתודו את עונם – לדעתי אין פי' הכתוב שישובו מרעתם ויתודו, כי מה טעם לומר אחריו אף אני אלך עמם בקרי? גם היה ראוי לומר אז יתודו, אבל לפי שאמר שימקו בעונם ובעון אבותם מטעם שבארנו שבניהם גם הם לבבם למדע לעשות כן כשיבוא לידם, על כן צוה ליחידים המתפללים אל ה' בארץ אויביהם בעד שארית ישראל, שיתודו את עונם ואת עון אבותם, כל מה שמעלו בו, וגם אשר הלכו עמו בקרי בימים ההם, כמופרש למעלה בפורעניות.

HaKetav VeHaKabbalah Vayikra 26:40-44הכתב והקבלה ויקרא כ״ו:מ׳-מ״ד

(מ) והתודו וגו' אף אני וגו' וזכרתי וגו' והארץ וגו' אף אני וגו'. כבר התעוררו המפרשים על קושי המשך הפסוקים האלה, כי אחרי שהתודו היה מהראוי שיהיה בכלל מודה ועוזב ירוחם, ולמה אמר אחר הוודוי אף אני אלך עמם בקרי והבאתי אותם בארץ אויביהם, והכביד עונשם אחר הוודוי יותר ממה שהיה בלתו, וכן אחרי שאמר וזכרתי את בריתי והארץ אזכור היה מהראוי שבזכירת זכות האבות והארץ שירחם עליהם, ואיך יאמר אחר כך שתעזב מהם הארץ בהליכתם בגלות מעלי'; ולדעתי חמש הפסוקים האלה כולם הם כוללים ענין וודוים, שבהכירם גדול חטאם ויודו עליהם, יצדיקו עליהם את הדין ויודו שלטובתם הענשתים בקושי הצרות ובכור הגליות, כדי להכניע יצר לבבם הרע, אולי ישובו מדרכיהם הרעה וייטיבו מעשיהם למען יזכו מצד מעשיהם הטובים להזכיר להם זכות אבותיהם והארץ; גם בעת התודותם על חטאם ישימו על לבם להצדיק עליהם דין שמים, יתודו שהארץ היתה ראויה להיות נעזבת מהם כדי לרצות בשממותה בטול השמטות והיובלות, יכירו וידעו באמת שבמדה ומדה נפרעו יען פרקו מעליהם עול המצות והחקים; ועוד יבואו בעת וודוי חטאם לכלל דעת להכיר הטובות הגדולות שהטבתי עמהם בהיותם בארץ לא להם, אף שלא היו רק כשה אחד בין שבעים זאבים מכל מקום הייתי עומד עליהם לשמרם כרועה את עדרו; כוונה זו נכללת בהמשך חמשת פסוקים אלה, אמר. והתודו וגו'. יכירו חטאתיהם ועונותיהם, ישימו על נפשם בתתם על לבם כי הם ואבותיהם הלכו עמי בקרי. (מא) אף אני אלך עמכם בקרי. כלומר גם יכירו וידעו כי אני הוצרכתי ללכת עמהם בקרי ולהביאם בארץ אויביהם, אולי על ידי זה יכנעו לשוב בתשובה שלמה, ואוכל לרצות את עונם בכדי שיהיו ראויים להזכיר להם ברית אבותיהם, וזהו: (מב) וזכרתי. כלומר למען אזכור להם הברית אשר כרתי עם אבותיהם לתת לבניהם אחריהם את הארץ לנחלה, וא"ו של מלת וזכרתי ישמש הוראת סבת המסובב, כמלת למען, כמו לא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו, שפירושו למען לא יסור, וכן וזכרתי למען אזכור; כל זה יתנו אל לבם בעת אשר יכירו את עונותיהם ויתודו עליהם, כי בצדק באו עליהם העונשים למען יצדקו מעשיהם ויהיה ראויים להזכיר להם זכות אבותיהם; או אז יכנע, פירש"י אולי שמא אז יכנע לבבם, לדבריו יהיה מלת או מענין אוה ותאוה, כי חפצו ית' ותאותו היא שיכנע לבבם להיטיב מעשיהם (דומה לזה מלת או ס"פ חקת); ואמר עוד ממה שיגיעו אל ההכרה האמתית בעת וודוי עונותיהם, והוא: (מג) והארץ תעזב מהם. כלומר יכירו וידעו כי הארץ הוצרכה להיות נעזבת מהם בכדי לרצות בשממותה את שבתותיה, ולרצות את עונם אשר בטלו השמטות והיובלות, ומדה במדה נפרעו על פורקם מעליהם עול התורה והמצוה; אף גם זאת יתנו אל לב, להבין את גודל הטובה אשר עשיתי להם בהיותם בארץ אויביהם, על זה אמר: (מד) ואף גם זאת. כלומר גם זאת יכירו בהתודותם על עונותיהם, שבהיותם בארץ אויביהם אף שהיו כשה בין שבעים זאבים בכל זאת לא מאסתים לתתן לאבדן ביניהם, ולא געלתים לכלותם לבלי השאר היותם אומה בין האומות ולא הרחקתים להפר בריתי אתם, אבל עמדתי עליהם לשמרם כרועה עדרו. הנה בזה נתבאר סדר הפסוקים על מכונם, גם אין צורך להמיר העבר בעתיד כתרגום אונקלס לא מאסתים ולא געלתים, לא ארטישינון ולא ארחיקינון, אבל הם פעלים עברים כתמונתם. ובד"ז יובן גם ע"ד הפשט טעם הזכירו ברית האבות מן המאוחר אל המוקדם, לפי שההערת הזכירה היא היוצאת מהם, שהם יתעוררו במעשיהם הטובים להיות ראויים להזכר להם ברית האבות, והקרוב אליהם מהם הוא המוקדם בהתעוררת הזכרתם. ודע דלמפרשים באו כאן שני רבויים כאחד ויספיק באחד מהם אלא שבא לתוספת רבוי, כמ"ש הר"ש ב"מ, ולמ"ש (בנח בולשם ילד גם הוא) שמלת גם לפעמים הוא כשם דבר והוראתו מעלה וחשיבות, אין כאן תוספת, וטעמו ואף גם זאת, אף יתרון מעלה זאת (אויך דיעזען פארצוג) יזכירו, שבכל אשר עבר עליהם לא באו לידי כליון.

HaKetav VeHaKabbalah Devarim 31:18הכתב והקבלה דברים ל״א:י״ח

ואנכי הסתר. כ' רע"פ כבר צוחו ע"ז, אם הם מודים ואומרים הלא על כי אין אלהי' וגו' שהוא החלק העיקרי בתשובה, איך בשכר זה אמר ואנכי הסתר אסתיר פני מהם וגו', ויראה במה שיש לדייק, אמרו הסתר אסתיר פני ביום ההוא, ולא אמר ממי תהיה הסתירה זו, כי לעיל אמר והסתרתי פני מהם שפי' ההסתרה תהיה מהם, אבל כאן סתם לדבר, לכן נראה שהכתוב פי' ההסתרה ממי יסתיר, ומובנו הוא ממש להפך, והכוונה כי אעפ"י שבעבור פשעיהם יסתיר פניו מהם וימצאוהו רעות רבות וצרות, ומפני צוק העתים כי יצר לו אז יתעורר להכיר אשמיו ומרדו, ויודה ויאמר כן ביום ההוא ולא קודם הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה, ומהראוי היה שלא תועיל לו תשובה זו, כיון שהיא שלא בעתה, ומחמת ההכרח, אלא שישארו רעותיו ופשעיו בעבודתו הנכרי בתקפם וחזקם לפניו ית' להתמיד בעונשם, מ"מ אמר ית' אני אעשה כענין מאמר המשורר הסתר פניך מחטאי וכל עונותי מחה, שהסתר פני' מחטאי' שהיא ממש מחוי העונות שמעביר מכנגד פניו ולא יביט עוד בהם, כן אנכי הסתר אסתיר פני על כל הרעה, תהיה ההסתרה על הרעה שעשו, שלא אראה ברעתם שעשו בפנותם לאלהי' אחרים, ולא יזכרו עוד אותם העונות כאלו לא היו, כי תועיל להם תשובתם זו, ולא תשוב ריקם. ול"נ שהוא מחובר עם מקרא שלפניו, וטעמו ביום ההוא יכירו וידעו שמצאוהו הרעות האלה בשביל שאין אלקים בקרבו שמסולק מהם השגחות ה', גם זאת יכירו וידעו אז שבדין אני מתנהג עמהם בהסתרת פנים, על אשר עשו את הרע לפנות אל אלהי' אחרים (איך מוס מיין אנטליטץ פערבערגען); והמפרשים הבינו מקרא זה למאמר ה', לכן נתקשו איך יבא עונש אחרי שמודים על פשעם שהוא עיקר הוודוי כמ"ש לעיל.

Shadal Devarim 31:17שד״ל דברים ל״א:י״ז

והסתרתי – כמו (שמות ג' ו') ויסתר משה פניו. הלא על כי אין אלהי בקרבי – מתרעמים עליו שאינו משגיח עליהם, והוא משיב כי הסתרת בפניו אינה אלא מפני רוע מעלליהם, וזה עיקר כוונת השירה, ולפיכך אמר מיד (פסוק י"ט): ועתה כתבו לכם וגו'.

Netziv Vayikra 26:40-41נצי״ב ויקרא כ״ו:מ׳-מ״א

(מ) והתודו את עונם – בשנאת חנם שידעו גם המה שהוא להם לעון. ואת עון אבותם אשר מעלו בי – ששינו רצון הקב"ה להשגיח עליהם לטובה בא"י ועתה הגיע רצונו ית' להיפך וזה נקרא מעילה בו ית' כדאי' במס' מעילה די"ח אין מעילה אלא שנוי . וזה פי' המקרא. שיתודו על אשר שינו מדתו ורצונו של הקב"ה. ואף אשר הלכו עמי בקרי – שהלכו נגד רצונו לצאת מהשגחתו עליהם. (מא) אף אני אלך עמם בקרי – אחר שיתחרטו על עיקר רצונם מכבר להנתק מאחרי ה'. וכסבורים שעתה בחו"ל אין תורה ומצות וא"א שישגיח ה' עליהם. אז הקב"ה מכיר להם שהוא משגיח עליהם וזהו בקרי – נגד דעתם זאת שחושבים שא"א שיהא הקב"ה משגיח עליהם בחו"ל. והבאתי אותם בארץ איביהם – אביא אותם בהשגחה פרטית גם כשהם בארץ אויביהם והיינו דאי' בת"כ ע"ז המקרא מעמיד אני נביאים עליהם. והוא התגלות ההשגחה. שמאז שהתודו תהי' ההשגחה ניכרת להם. וידעו שהשכינה עמהם. ומובן שמאז יהי' טוב להם מעט להחשב לאנשים או גם כאזרחי ארץ ולא כאבודים כאשר היו עד כה. או אז – שיראו שיועיל ודוים ולא כמו שסברו. אלא שיש השגחת ה' עליהם גם בארץ אויביהם. יכנע לבבם הערל – מלהאמין לדברי הנביאים שהיו בהם והזהירו לנהוג תורה ומצות אפי' בחו"ל. כמו שמצינו בס' ירמי' הציבי לך ציונים וגו'. ובלי ספק שכמו כן היו עוד גדולי ישראל שידעו כי מצות התורה שאין תלוי בארץ נוהג בכ"מ. הזהירם ע"ז הרבה. אבל המה הי' לבבם ערל מלשמוע ולהאמין בזה. ועתה שראו שיש השגחת ה' לטובה גם בחו"ל יאמינו שיש גם שם תורה ומצות. ואז ירצו את עונם – ירצו מלשון מנין כמו לשון גמרא הרצאת ממון. ופי' שיתודו על כל חטא ועון שבין אדם לשמים שעד כה חשבו שאין להם עון בזה אלא הוא חטא אבותם שלא שמרו בא"י. ועתה יתודו על עונם וירצו כל חטא בפ"ע כדין ודוי שהורה הושע הנביא ואמר אמרו אליו כל תשא עון. היינו כל עון בפ"ע. ואמרה תורה לשון ירצו לכלול בזה עוד מאמר הנביא הושע וקח טוב. פי' בשעת ודוי יקח דברים טובים וזכרונות טובים כמו מעשה אבות ועקידה. ונשלמה פרים שפתינו. היינו שיזכרו מעשה קרבנות ויהא נחשב להבאת חטאת ועולה. וכ"ז נכלל בלשון ירצו. שירצו להקב"ה בדברי רצוי. את עונ – כמו עם עונם. פי' בשעת ודוי על עונם.

Netziv Devarim 31:17-18נצי״ב דברים ל״א:י״ז-י״ח

(יז) וחרה אפי בו ביום ההוא – בזמן שזנו.  ועזבתים – למקרה בלי השגחה לטוב ובלי רוה"ק.  והסתרתי פני מהם והיה לאכול – כמש"כ שופטים ב' ט"ו בכל אשר יצאו יד ה' היתה בם לרעה כאשר דבר ה', וכתיב בעזיבה והסתר פנים בל"ר. כי לא היו הכל שוין בזה אלא כל א' לפי ערכו היה בעזיבה והסתר פנים ממה שהיה ראוי להיות וכל שיש הבדל כתוב בל"ר כמש"כ בכ"מ. ואמר ביום ההוא – בעת ההוא יהיו חושבים. הלא כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה – בשביל שהקב"ה מסתיר פנים ממנו ומראה בזה אשר לא חפץ בנו ובע"כ מוכרחים אנחנו לעבוד ע"ז. ע"כ כתיב ויוסיפו לעשות הרע וגו'. והוא בשביל שלא היה בכל השנים הללו באור הנבואה ורוה"ק. (יח) ואנכי אסתר אסתיר וגו' – אוסיף להסתיר פנים הרבה.  על כל הרעה אשר עשה – על מה שהם מוסיפים לעשות הרע, כך אני מוסיף להסתיר פנים.  כי פנה אל אלהים אחרים – כי כ"כ עבירה גוררת עבירה עד שהגיע לע"ז שאינו מאלהי נכר הארץ. אלא כלל אלהים אחרים, כמו שאח"כ עבדו את בעל ברית ואת אלהי ארם ואלהי צידון. וכ"ז הי' אחר אשר נגררו לע"ז מנכר הארץ והקב"ה הסתיר פנים מהם.

R. D"Z Hoffmann Vayikra 26:40-42ר׳ ד״צ הופמן ויקרא כ״ו:מ׳-מ״ב

דעתנו כדעת ויזל, כי "והתודו" זוהי מצוה, כמו במדבר ה':ז'. בניגוד להתראה אל קשיחי לב: "ימקו בעונם", קורא הכתוב כאן אל מקבלי מוסר: "והתודו וגו'". ווידוי כזה התוודה דניאל (ט':ד' ואילך), כן גם עזרא (ט':ו' ואילך); השוה גם נחמיה ט':ו' ואילך ותהלים ק"ו:ו'. – "במעלם". משלים ל"עון"; כלומר: העוון שעשו במעלם, השוה יחזקאל ל"ט:כ"ג; דניאל ט':ז'; דברי הימים א' ט':א'. – "ואף", גם זה שייך אל הווידוי, "אשר הלכו", מפני שהלכו בקרי. – "אף אני וגו'", גם אני עשיתי כך נגדם. הם יתוודו שעוונותיהם גרמו להם את העונש שהגיע להם. – "והבאתי אותם" אינו אלא המשך של "אני אלך" והוא חלק מן הווידוי.

R. D"Z Hoffmann Devarim 4:30ר׳ ד״צ הופמן דברים ד׳:ל׳

בצר לך... הפסוק הזה מציין ביתר דיוק מתי תתקיים התשובה אל ה' שעליה התנבא הפסוק הקודם.