Sale of the Birthright – A Fair Deal/5

EN/HEע/E

Sale of the Birthright – A Fair Deal?

Sources

Bereshit 15:13-14בראשית ט״ו:י״ג-י״ד

(13) He said to Abram, “Know for sure that your seed will live as foreigners in a land that is not theirs, and will serve them. They will afflict them four hundred years. (14) I will also judge that nation, whom they will serve. Afterward they will come out with great wealth,

(יג) וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. (יד) וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל.

Bereshit 25:5-6בראשית כ״ה:ה׳-ו׳

(5) Abraham gave all that he had to Isaac, (6) but to the sons of Abraham’s concubines, Abraham gave gifts. He sent them away from Isaac his son, while he yet lived, eastward, to the east country.

(ה) וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כׇּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק. (ו) וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם.

Bereshit 25:27-34בראשית כ״ה:כ״ז-ל״ד

(27) The boys grew. Esau was a skillful hunter, a man of the field. Jacob was a wholesome man, living in tents. (28) Now Isaac loved Esau, because he ate his venison. Rebekah loved Jacob. (29) Jacob boiled stew. Esau came in from the field, and he was famished. (30) Esau said to Jacob, “Please feed me with that same red stew, for I am famished.” Therefore his name was called Edom. (31) Jacob said, “First, sell me your birthright.” (32) Esau said, “Behold, I am about to die. What good is the birthright to me?” (33) Jacob said, “Swear to me first.” He swore to him. He sold his birthright to Jacob. (34) Jacob gave Esau bread and stew of lentils. He ate and drank, rose up, and went his way. So Esau despised his birthright.

(כז) וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים. (כח) וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב. (כט) וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף. (ל) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם. (לא) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי. (לב) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה. (לג) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב. (לד) וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקׇם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה.

Bereshit 27:36בראשית כ״ז:ל״ו

He said, “Is he not rightly named Jacob? For he has supplanted me these two times. He took away my birthright. See, now he has taken away my blessing.” He said, “Have you not reserved a blessing for me?”

וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי וַיֹּאמַר הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה.

Bereshit 27:40בראשית כ״ז:מ׳

By your sword will you live, and you will serve your brother. It will happen, when you will break loose, that you shall shake his yoke from off your neck.”

וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ.

Bereshit 28:4בראשית כ״ח:ד׳

and give you the blessing of Abraham, to you, and to your seed with you, that you may inherit the land where you travel, which God gave to Abraham.”

וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם.

Bereshit 36:6-7בראשית ל״ו:ו׳-ז׳

(6) Esau took his wives, his sons, his daughters, and all the members of his household, with his livestock, all his animals, and all his possessions, which he had gathered in the land of Canaan, and went into a land away from his brother Jacob. (7) For their substance was too great for them to dwell together, and the land of their travels could not bear them because of their livestock.

(ו) וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת כׇּל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ וְאֶת מִקְנֵהוּ וְאֶת כׇּל בְּהֶמְתּוֹ וְאֵת כׇּל קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו. (ז) כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב מִשֶּׁבֶת יַחְדָּו וְלֹא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם לָשֵׂאת אֹתָם מִפְּנֵי מִקְנֵיהֶם.

Shemot 4:22שמות ד׳:כ״ב

You shall tell Pharaoh, ‘Thus says Hashem, Israel is my son, my firstborn,

וְאָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר י״י בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל.

Devarim 21:15-17דברים כ״א:ט״ו-י״ז

(15) If a man have two wives, the one beloved, and the other hated, and they have borne him children, both the beloved and the hated; and if the firstborn son be hers who was hated; (16) then it shall be, in the day that he causes his sons to inherit that which he has, that he may not make the son of the beloved the firstborn before the son of the hated, who is the firstborn: (17) but he shall acknowledge the firstborn, the son of the hated, by giving him a double portion of all that he has; for he is the beginning of his strength; the right of the firstborn is his.

(טו) כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכֹר לַשְּׂנִיאָה. (טז) וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר. (יז) כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה.

Mishlei 13:13משלי י״ג:י״ג

Whoso despiseth the word shall suffer thereby; But he that feareth the commandment shall be rewarded.

בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ וִירֵא מִצְוָה הוּא יְשֻׁלָּם.

Rut 4:7רות ד׳:ז׳

Now this was the custom in former time in Israel concerning redeeming and concerning exchanging, to confirm all things: a man drew off his shoe, and gave it to his neighbour; and this was the attestation in Israel.—

וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל הַגְּאֻלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה לְקַיֵּם כׇּל דָּבָר שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ וְנָתַן לְרֵעֵהוּ וְזֹאת הַתְּעוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל.

Divrei HaYamim I 5:1-2דברי הימים א׳ ה׳:א׳-ב׳

(1) And the sons of Reuben the first-born of Israel — for he was the first-born; but, forasmuch as he defiled his father's couch, his birthright was given unto the sons of Joseph the son of Israel, yet not so that he was to be reckoned in the genealogy as first-born. (2) For Judah prevailed above his brethren, and of him came he that is the prince; but the birthright was Joseph's —

(א) וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל כִּי הוּא הַבְּכוֹר וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף בֶּן יִשְׂרָאֵל וְלֹא לְהִתְיַחֵשׂ לַבְּכֹרָה. (ב) כִּי יְהוּדָה גָּבַר בְּאֶחָיו וּלְנָגִיד מִמֶּנּוּ וְהַבְּכֹרָה לְיוֹסֵף.

Jubilees 24:3-10יובלים כ״ד:ג׳-י׳

(ג) ובשנה הראשונה לשבוע הרביעי החל רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם. (ד) ויזד יעקב נזיד ויבוא עשו מן השדה והוא רעב. (ה) ויאמר אל יעקב אחיו תנה לי מפרי הנזיד הזה ויאמר יעקב אליו מכרה את בכורתך לי ואתן לך לחם וגם מפרי הנזיד הזה. (ו) ויאמר עשו בלבו הנה אנוכי הולך למות, למה זה לי בכורה. (ז) ויאמר אל יעקב נתתיה לך. ויאמר יעקב: השבעה לי, וישבע לו. (ח) ויעקב נתן לעשו אחיו לחם והנזיד, ויאכל וישבע ויבז עשו את הבכורה. (ט) על כן קרא שם עשו גם אדום, על דבר אודם פרי הנזיד אשר נתן לו יעקב בבכורתו. (י) ויהי יעקב הבכור ועשו אבד יתרו.

Philo, Questions on Genesis 4:172פילון שאלות על בראשית ד׳:קע״ב

Why does his brother say, "Sell me this day thy birthright"? The literal meaning, it would seem, shows the greed of the younger in wishing to deprive his elder brother of his rights. But the virtuous man is not greedy, inasmuch as he is a companion of frugality and restraint, and is especially helpful in these. He therefore clearly understands that a continuous and unlimited abundance of possessions is the occasion and cause of sin to the wicked man and is necessary to the righteous man alone. And he considers it most necessary to remove from evil, as from a fire, that matter which is set on fire by heat, for the improvement of character. And this does not harm, but is a great benefit to him who is believed to be harmed. That is the literal meaning. But as for the deeper meaning, it should be understood that the discourse of the wise legislator is not so much about brute animals or possessions or harvested fruits as about the dispositions of souls. For by nature the first-born and elder (brother) is activity in accordance with the several virtues, which the wicked man changes because of the opinions of the multitude. For no one among the imprudent has ever been so mad as to confess that he is evil. Therefore does he say to him, "Do not mistreat all truth as if lying or as if laughing at a stage-performance, but confess at once that virtue is a possession unfamiliar and not genuine or natural to thee, and far removed from it wilt thou pass thy days. But it is familiar and suitable and proper and kin to the cultivated and wise character."

Josephus, Antiquities of the Jews 2:1:1יוספוס פלביוס, קדמוניות היהודים ב׳:א׳:א׳

After the death of Isaac, his sons divided their habitations respectively; nor did they retain what they had before; but Esau departed from the city of Hebron, and left it to his brother, and dwelt in Seir, and ruled over Idumea. He called the country by that name from himself, for he was named Adom; which appellation he got on the following occasion: One day returning from the toil of hunting very hungry, (it was when he was a child in age,) he lighted on his brother when he was getting ready lentile-pottage for his dinner, which was of a very red color; on which account he the more earnestly longed for it, and desired him to give him some of it to eat: but he made advantage of his brother's hunger, and forced him to resign up to him his birthright; and he, being pinched with famine, resigned it up to him, under an oath. Whence it came, that, on account of the redness of this pottage, he was, in way of jest, by his contemporaries, called Adom, for the Hebrews call what is red Adom; and this was the name given to the country; but the Greeks gave it a more agreeable pronunciation, and named it Idumea.

Bavli Bava Batra 16bבבלי בבא בתרא ט״ז:

The Gemara explains: From where do we derive that Esau did not rebel in Abraham’s lifetime? As it is written: “And Jacob was cooking a stew and Esau came in from the field and he was faint” (Genesis 25:29), and a baraita taught: On that day Abraham our forefather passed away, and Jacob our forefather prepared a lentil stew to comfort Isaac, his father, as it was customary to serve mourners lentil stew. The Gemara explains: And what is different about lentils that they in particular are the fare customarily offered to mourners? They say in the West, Eretz Yisrael, in the name of Rabba bar Mari: Just as this lentil has no mouth, i.e., it does not have a crack like other legumes, so too a mourner has no mouth, that is, his anguish prevents him from speaking. Alternatively, just as this lentil is completely round, so too mourning comes around to the inhabitants of the world. The Gemara asks: What is the practical difference between the two explanations? The Gemara answers: There is a practical difference between them with regard to whether it is appropriate to console a mourner with eggs, which have no opening but are not completely round. Rabbi Yoḥanan says: That wicked Esau committed five transgressions on that day that Abraham died: He engaged in sexual intercourse with a betrothed maiden, he killed a person, he denied the principle of God’s existence, he denied resurrection of the dead, and he despised the birthright. The Gemara cites proofs to support these charges. He engaged in sexual intercourse with a betrothed maiden, as it is written here: “And Esau came in from the field”; and it is written there with regard to rape of a betrothed maiden: “For he found her in a field” (Deuteronomy 22:27). He killed a person, as it is written here: “And he was faint”; and it is written there: “Woe is me, for my soul faints before the slayers” (Jeremiah 4:31). And he denied the principle of God’s existence, as it is written here: “What profit is this to me” (Genesis 25:32); and it is written there: “This is my God and I will glorify Him” (Exodus 15:2). When he questioned the profit of “this,” he was challenging the assertion that “this is my God.” And he denied resurrection of the dead, as it is written: “Behold, I am at the point of death” (Genesis 25:32), indicating that he did not believe in resurrection after death. And he despised the birthright, as it is written: “And Esau despised the birthright” (Genesis 25:34).

דבר אחר שלא מרד עשו בימיו דבר אחר שעשה ישמעאל תשובה בימיו שלא מרד עשו בימיו מנלן דכתיב {בראשית כ״ה:כ״ט} ויבא עשו מן השדה והוא עיף ותנא אותו היום נפטר אברהם אבינו ועשה יעקב אבינו תבשיל של עדשים לנחם את יצחק אביו. [ומ״ש של עדשים] אמרי במערבא משמיה דרבה בר מרי מה עדשה זו אין לה פה אף אבל אין לו פה דבר אחר מה עדשה זו מגולגלת אף אבילות מגלגלת ומחזרת על באי העולם מאי בינייהו איכא בינייהו לנחומי בביעי. אמר רבי יוחנן חמש עבירות עבר אותו רשע באותו היום בא על נערה מאורסה והרג את הנפש וכפר בעיקר וכפר בתחיית המתים ושט את הבכורה. בא על נערה מאורסה כתיב הכא {בראשית כ״ה:כ״ט} ויבא עשו מן השדה וכתיב התם {דברים כ״ב:כ״ז} כי בשדה מצאה הרג את הנפש כתיב הכא עיף וכתיב התם {ירמיהו ד׳:ל״א} אוי נא לי כי עיפה נפשי להורגים וכפר בעיקר כתיב הכא {ירמיהו ו׳:כ׳} למה זה לי וכתיב התם {שמות ט״ו:ב׳} זה אלי ואנוהו וכפר בתחיית המתים דכתיב {בראשית כ״ה:ל״ב} הנה אנכי הולך למות ושט את הבכורה דכתיב {בראשית כ״ה:ל״ד} ויבז עשו את הבכורה.

Bereshit Rabbah 63:13בראשית רבה ס״ג:י״ג

וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת, רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר הִתְחִיל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף, לָמָּה לִי אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא (בראשית כב, לב): לָמָּה זֶּה לִי, מְלַמֵּד שֶׁכָּפַר בְּזֶה אֵלִי (שמות טו, ב). דָּבָר אַחֵר, הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת, שֶׁהָיָה נִמְרוֹד מְבַקֵּשׁ לְהָמִית אוֹתוֹ בִּשְׁבִיל אוֹתוֹ הַבֶּגֶד שֶׁהָיָה לְאָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָיָה לוֹבְשׁוֹ וְיוֹצֵא לַשָֹּׂדֶה הָיוּ בָּאִים כָּל חַיָּה וָעוֹף שֶׁבָּעוֹלָם וּמִתְקַבְּצִין אֶצְלוֹ. (בראשית כה, לג): וַיֹּאמֶר הִשְּׁבְעָה לִי, מָה רָאָה אָבִינוּ יַעֲקֹב שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עַל הַבְּכוֹרָה, דִּתְנֵינַן עַד שֶׁלֹא הוּקַם הַמִּשְׁכָּן הָיוּ הַבָּמוֹת מֻתָּרוֹת וַעֲבוֹדָה בַּבְּכוֹרִים, מִשֶּׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן נֶאֶסְרוּ הַבָּמוֹת וַעֲבוֹדָה בַּכֹּהֲנִים, אָמַר יִהְיֶה רָשָׁע זֶה עוֹמֵד וּמַקְרִיב, לְפִיכָךְ נָתַן נַפְשׁוֹ עַל הַבְּכוֹרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל לה, ו): כִּי לְדָם אֶעֶשְׂךָ וְדָם יִרְדֳּפֶךָ אִם לֹא דָם שָׂנֵאתָ וְדָם יִרְדֳּפֶךָ, וְעֵשָׂו הוּא שׂוֹנֵא אֶת הַדָּם. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר זֶה דַּם בְּכוֹרָה וְקָרְבָּנוֹת. רַבִּי לֵוִי אָמַר זֶה דַּם שֶׁל מִילָה. רַבָּנָן אָמְרֵי שָׂנֵאתָ דָּמוֹ שֶׁל אָדָם בְּגוּפוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קט, יז): וַיֶּאֱהַב קְלָלָה וַתְּבוֹאֵהוּ. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא אָמַר לֹא חָפֵץ בִּבְרָכָה וְלֹא חָפֵץ בְּכוֹרָה. רַבִּי הוּנָא אָמַר זֶה דַּם הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהוּא קָרוּי בְּרָכָה, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמות כ, כד): מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי.

Targum Yerushalmi (Yonatan) Bereshit 25:27-34תרגום ירושלמי (יונתן) בראשית כ״ה:כ״ז-ל״ד

(27) And the lads grew; and Esau was a man of idleness to catch birds and beasts, a man going forth into the field to kill lives, as Nimrod had killed, and Hanok his son. But Jakob was a man peaceful in his works, a minister of the instruction-house of Eber, seeking instruction before the Lord. (28) And Izhak loved Esau, for words of deceit were in his mouth; but Rivekah loved Jakob. (29) On the day that Abraham died, Jakob dressed pottage of lentiles, and was going to comfort his father. And Esau came from the wilderness, exhausted; for in that day he had committed five transgressions: he had worshipped with strange worship, he had shed innocent blood, he had gone in unto a betrothed damsel, he had denied the life of the world to come, and had despised the birthright. (30) And Esau said to Jakob, Let me now taste that red pottage, for I am faint, – therefore he called his name Edom. (31) And Jakob said, Sell to-day, as (on this very) day, what thou wouldst hereafter appropriate, thy birthright, unto me. (32) And Esau said, Behold, I am going to die, and in another world I shall have no life; and what then to me is the birthright, or the portion in the world of which thou speakest? (33) And Jakob said, Swear to me to-day that so it shall be. And he sware to him, and sold his birthright to Jakob. (34) And Jakob gave to Esau bread and pottage of lentiles. And he ate and drank, and arose and went. And Esau scorned the birthright, and the portion of the world that cometh.

(כז) ורביאו טליא והוה עשו גבר נחשירכן למיצוד עופן וחיוון גבר נפיק חקל קטיל נפשן דהוא קטל ית נמרוד וית חנוך בריה ויעקב(ו) גבר שלים בעובדוי משמש בבימדרשא דעבר תבע אולפן מן קדם ייי. (כח) ורחים יצחק ית עשו ארום מלי רמייותא בפומיה ורבקה רחימת ית יעקב. (כט) ובההוא יומא דמית אברהם בשיל יעקב תבשילי דטלופחי ואזל לנחמא לאבוי ואתא עשו מן ברא והוא משלהי ארום חמש עבירן עבר בההוא יומא פלח פולחנא נוכראה שפך אדמא זכיא ועל על עולימתא מארשה וכפר בחיי עלמא דאתי ובזה ית בכירותא. (ל) ואמר עשו ליעקב אטעם יתי כדון מן תבשילא סמוקא {סמוקא} הדין ארום משלהי אנא בגין כן קרא שמיה אדום. (לא) ואמר יעקב זבון יומנא כיום דאנת עתיד למחסן ית בכירותא לי. (לב) ואמר עשו הא אנא אזיל לממת ולית אנא חיי תוב בעלם אוחרן ולמה דנן לי בכירותא וחולקא בעלמא דאת אמר. (לג) ואמר יעקב קיים לי כיום דיהי וקיים ליה וזבין ית בכירותיה ליעקב. (לד) ויעקב יהב לעשו לחם ותבשיל דטלופחי ואכל ושתי וקם ואזל ושט עשו ית בכירותא וחולק עלמא דאתי.

Midrash Aggadah (Buber) Bereshit 25:31-34מדרש אגדה (בובר) בראשית כ״ה:ל״א-ל״ד

(לא) ד"א מכרה כיום – מה יום זה ברור, כך תהיה מכירתך מכירה ברורה. ולמה רצה יעקב לקנות בכורה, לפי שמתחלה היה עבודה בבכורות ולא הפשוטים, אמר יעקב אני פשוט ואיני יכול להקריב, ועשו אחי רשע ואינו ראוי להקריב לכך קנה יעקב מן עשו הבכורה כדי שיקריב. (לב) הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה – מלמד שכפר בעיקר. ד"א הנה אנכי וגו' – שהיה לו מלחמה עם נמרוד ומתיירא שמא יהרגנו נמרוד. ד"א הנה אנכי גו' – שהקרבנות הורגות את בעליהן בזמן שאין המקריבים צדיקים ואני איני צדיק. למה זה לי בכורה. שאמות קודם זמני. ד"א הנה אנכי וגו' – אני מקריב ואטרח עבודתו של אלהים ואני מת כאשר בני אדם שאינן מקריבין אם כן למה אני טורח בעבודתי, לכך קיבל על עצמו למכור בכורתו ליעקב. (לג) ויאמר יעקב השבעה לי וגו' – והלא יעקב היה יודע באחיו שהוא רשע, במה היה משביעו, אלא לא השביעו אלא בחיי אביו שהיה עשו אוהבו. (לד) ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים – וכי בעד לחם ונזיד עדשים מכר את בכורתו? מלמד שכך מנהג התגרים לאחר שיעשו סחורתם שמאכילים ומשקים לסוחרים. ויקם וילך – הכניס עצמו עם הפריצים, והיה אומר להם כמה שוטה הוא יעקב אחי, וכי אפשר לפשוט להיות בכור? ומניין שהסכים הקדוש ברוך הוא עם יעקב, שנאמר בני בכורי ישראל (שמות ד כב).

R. Saadia Gaon Commentary Bereshit 25רס״ג בראשית כ״ה

שיעקב השתוקק לעבודת ה' ועשו זלזל בה, ככ' ויבז עשו את הבכורה, ולא בא הכתוב לספר בגנותו של יעקב שציער את עשו אחיו בנזיד העדשים עד שלקח ממנו פי כמה משויו, אלא בה לגנות את עשו שמכר במחיר נמוך כזה את המעלה הרמה ככתוב ויבז עשו וג'. הוסיף כיום ל"מכרה" ול"השבעה" כי בזמן שסיפר את מעשה שני האנשים הללו לא היתה הבכורה נמכרת ונקנית. וכדי שלא נשתומם על השמועה הזאת הוסיף "כיום", כלומר על פי מה שהיה נוהג בין האנשים בימים ההם.

Rashi Bereshit 25:22-29רש״י בראשית כ״ה:כ״ב,כ״ז-כ״ט

(22) ויתרצצו AND [THE CHILDREN] STRUGGLED – You must admit that this verse calls for a Midrashic interpretation since it leaves unexplained what this struggling was about and it states that she exclaimed "If it be so, wherefore did I desire this" (i.e. she asked whether this was the normal course of child-bearing, feeling that something extraordinary was happening). Our Rabbis explain that the word ויתרוצצו has the meaning of running, moving quickly: whenever she passed by the doors of the Torah (i.e. the Schools of Shem and Eber) Jacob moved convulsively in his efforts to come to birth, but whenever she passed by the gate of a pagan temple Esau moved convulsively in his efforts to come to birth (Genesis Rabbah 63). Another explanation is: they struggled with one another and quarrelled as to how they should divide the two worlds as their inheritance (Yalkut). ותאמר אם כן means AND SHE SAID, "IF the pain of pregnancy be so great, למה זה אנכי WHY IS IT that I longed and prayed to become pregnant?" (Genesis Rabbah 63). ותלך לדרש AND SHE WENT TO ENQUIRE – at the school of Shem (ib.). 'לדרש את ה TO ENQUIRE OF THE LORD – that He might tell her what would happen to her at the end. (27) ויגדלו… ויהי עשו AND THEY GREW … AND ESAU WAS – So long as they were young they could not be distinguished by what they did and no one paid much attention to their characters, but when they reached the age of thirteen, one went his way to the houses of learning and the other went his way to the idolatrous temples (ib.). יודע ציד A CUNNING HUNTER literally, understanding hunting – understanding how to entrap and deceive his father with his mouth. He would ask him, "Father how should salt and straw be tithed"? (although he knew full well that these are not subject to the law of tithe). Consequently his father believed him to be very punctilious in observing the divine ordinances (Tanchuma). איש שדה A MAN OF THE FIELD – Explain it literally (i.e., not in a Midrashic manner): a man without regular occupation, hunting beasts and birds with his bow.... תם A PLAIN MAN – not expert in all these things: as his heart was his mouth (his thoughts and his words tallied). One who is not ingenious in deceiving people is called תם plain, simple.... יושב אהלים DWELLING IN TENTS – the tent of Shem and the tent of Eber (ib.). (28) בפיו [THERE WAS HUNTING] IN HIS MOUTH – Understand this as the Targum renders it: in Isaac's mouth (i.e. Isaac ate the venison he brought home). But its Midrashic explanation is: there was hunting in Esau's mouth, meaning that he used to entrap and deceive him by his words (ib.). (29) ויזד means boiling, as the Targum renders it. והוא עיף AND HE WAS FAINT – through murdering people, just as you mention faintness in connection with murder, (Jeremiah 4:31) "For my soul fainteth before the murderers" (Bava Batra 16b).

(כב) ויתרוצצו – על כורחך המקרא הזה אומר דרשני שסתם מה היא רציצה זו, וכתב אם כן למה זה אנכי. רבותינו דרשוהו לשון ריצה, עוברת על פתחי תורה שם ועבר, ויעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתח עבודה זרה ועשו מפרכס לצאת. דבר אחר: מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות. אם כן – גדול צער העיבור. למה זה אנכי – מתאוה ומתפללת על ההריון. ותלך לדרוש – לבית מדרשו של שם. לדרוש את י"י – להגיד מה תהא בסופה. (כז) ויגדלו ויהי – כל זמן שהיו קטנים לא היו נכרים במעשיהם, הגדילו זה פרש לבתי מדרשות וזה לעבודה זרה. יודע ציד – לצוד אביו ולרמותו שואלו היאך מעשרין המלח והתבן, סבור אביו שמדקדק במצות. איש שדה – אדם בטל וצודה בקשתו חיות ועופות. תם – אינו בקי בכל אלה כלבו כן פיו. מי מי שאינו חריף לרמות קרוי תם. ישב אהלים – אהלו של שם, ואהלו של עבר. (כח) בפיו – כתרגומו ומדרשו בפיו של עשו שהיה צד אותו ומרמהו בדבריו. (כט) ויזד – לשון בישול. והוא עיף – ברציחה כמה דאת אמר כי עיפה נפשי להורגים (ירמיהו ד':ל"א).

Rashi Bereshit 25:31-34רש״י בראשית כ״ה:ל״א-ל״ד

(31) מכרה כיום SELL ME THIS DAY (literally, like the day) – Explain it as the Targum renders it "as this day": just as this day is certain, so make me a sure sale. בכרתך THY BIRTHRIGHT – Because the sacrificial service was then carried out by the first-born sons, Jacob said, "This wicked man is unworthy to sacrifice to the Holy One, blessed be He" (Genesis Rabbah 63). (32) הנה אנכי הולך למות BEHOLD I AM IN PERIL TO DIE – The birthright is something unstable, for not always will the sacrificial duties be performed by the first-born, for the tribe of Levi will assume this. Further Esau said: What is the nature of this Service? Jacob replied, "Many prohibitions and punishments and many acts involving even the punishment of death are associated with it — just as we read in the Mishna, (Sanhedrin 22b): The following priests are liable to death: those who carry out their duties after having drunk too much wine and those who officiate long-haired. He said: If I am going to die through it, why should I desire it. (34) ויבז עשו THUS ESAU DESPISED – Scripture testifies to his wickedness: that he despised the Service of the Omnipresent!

(לא) כיום – כיום דלהין, כיום שהוא ברור כך מכור לי מכירה ברורה. בכורתך – לפי שהעבודה בבכורות אמר יעקב אין רשע זה כדיי להקריב להקדוש ברוך הוא. (לב) למות – כמה אזהרות ועונשים תלויות בעבודה כאותה ששנינו ואילו שבמיתה שתויי יין ופרועי ראש. אמר אני הולך על ידה למות אם כן מה חפץ לי בה. (לד) ויבז עשו – העיד הכתוב על רשעו שבזה עבודתו של מקום.

Lekach Tov Bereshit 25:31-33לקח טוב בראשית כ״ה:ל״א-ל״ג

(לא) ויאמר יעקב מכרה כיום. מהו כיום, מה היום הולך ואינו חוזר, אף מכירתך קיימת בלא חרטה ובלא חזרה: ד"א כיום, בפרהסיא. את בכורתך לי. שאילה מה ראה יעקב אבינו לומר לעשו מכרה כיום את בכורתך לי? תשובה לפי שראהו רשע ואמר לעולם חייב האח לכבד את אחיו הבכור, וזה רשע אין ראוי לכבדו, אקח ממנו הבכורה, ליכנס ראשון וליטול מנה יפה ראשון. ורז"ל אמרו לפי שלא הוקם המשכן, עבודה מותרת בבכורות משהוקם המשכן עבודה בכהנים. וכדי שלא תהא עבודת הקרבנות נעשית ע"י רשע, לפיכך השתדל יעקב ליקח ממנו הבכורה, דכתיב אם לא דם שנאת ודם ירדפך (יחזקאל לה ו), וכי עשו שונא הדם היה, והלא רשע רוצח היה, אלא ר' לוי בש"ר חמא בר חנינא אמר זה דם מילה שכפר בה. ר' לוי בשם ר' שמואל אמר זה דם הקרבנות שכפר בהן, שנא' למה זה לי בכורה. ס"א כי הבכורה שהבטיח הקדוש ברוך הוא לאברהם, לזרעך אתן את הארץ הזאת (בראשית יב ז) והיה לעשו ליטול פי שנים בארץ כנען, וקנאה אבינו יעקב ממנו, כי לא היה עשו מאמין שהקב"ה עתיד ליתן הארץ לזרע אברהם, לפיכך מכרה בנזיד עדשים. (לב) ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות. כי אמר בלבו אין עולם אחר. ולמה זה לי. למה לי לא אמר אלא למה זה לי, כלומר אין לי חלק בהקב"ה שנקרא זה אלי ואנוהו (שמות טו ב). בכורה. שכפר ולא היה חושש אלא בדבר שלפניו, אבל בדבר עתיד לא היה מאמין. (לג) ויאמר יעקב השבעה לי כיום. לפיכך הלך אל ארץ מפני יעקב אחיו, מפני השבועה שנשבע לו.

Rashbam Bereshit 25:22,27-28רשב״ם בראשית כ״ה:כ״ב,כ״ז-כ״ח

(22) Vayyitrosesu: is from the same root as ras, in the phrase (Jer. 51.31), "ras liqrat ras – runner to runner." They ran and moved about inside her body as fetuses are wont to do. [Vayyitrosesu is a polel form, derived from the hollow verb, r-v-s, ] just as mitqomemim is derived from q-v-m, and mitlonenim is derived from 1-v-n. However, if the root were [the geminate root, r-s-s,] like in the phrase (Job 20.19), "He has crushed (rissas) and abandoned the poor," then the form here should have been vayyitrassesu, on the same paradigm as yitnaggefu, in the phrase (Jer. 13.16), "Before your feet stumble (yitnaggefu)." Lidrosh TO INQUIRE OF THE LORD: From the prophets of those days, as in the phrase (I Kings 22.8), "lidrosh 'et yhwh me'oto – through whom we can inquire of the LORD," and the phrase (Ex. 18.15), "lidrosh 'et yhwh – [The people come to me] to inquire of the LORD." (27) Yodea' A HUNTER KNOWING: how "to hunt game to bring home" (Gen. 27.5). Yoshev A TENT DWELLER: who shepherded his father's flocks, as I explained about the phrase (Gen. 4.20), "who dwell in tents and amidst herds." (28) Ki GAME WAS IN HIS MOUTH: The plain meaning of Scripture is the one offered by the Targum. 'Ohevet REBEKAH LOVED JACOB: because she recognized his innocence and because of what God said (vs. 23), "The older shall serve the younger." The text had to tell the reader beforehand about Isaac's love of Esau and Rebekah's love of Jacob to prepare the reader for what is written below (Gen. 27) that Isaac wanted to bless Esau but Rebekah acted with guile to see that Jacob would be blessed.

(כב) ויתרוצצו – לשון רץ לקראת רץ (ירמיהו נ"א:ל"א), שהיו רצים ומתנענעים בתוך גופה כדרך עוברים. וכן מן קם מתקוממים, מן לן מתלוננים. אבל מלשון רצץ עזב דלים (איוב כ':י"ט) היה לו לומר ויתרצצו, כמו בטרם יתנגפו רגליכם (ירמיהו י"ג:ט"ז). לדרוש את י"י – אל הנביאים שבאותן הימים, כדכתיב: לדרוש את י"י מאתו (מלכים א כ"ב:ח'), וכת' כי יבא אלי העם לדרוש אלהים. (כז) יודע ציד – לצוד ציד להביא. יושב אהלים – רועה צאן אביו, {לפי פשוטו, כי דרך רועים לנטות אהליהם ממרעה למרעה,} כמו שפירשתי אצל יושב אהל ומקנה (בראשית ד':כ'). (כח) כי ציד בפיו – פשוטו כתרגו'. אוהבת את יעקב – שהיתה מכרת בתומתו, וגם ממה שאמר הקב"ה ורב יעבוד צעיר (בראשית כ"ח:כ"ג). והוצרך להקדים כאן אהבת יצחק לעשו ורבקה את יעקב, להודיע מה שכת' לפנינו יצחק רצה לברך עשו ורבקה הערימה לברך את יעקב.

Rashbam Bereshit 25:31-34רשב״ם בראשית כ״ה:ל״א-ל״ד

(31) Mikhrah SELL ka-yom: I.e. immediately. "Sell me right away your first-born's share in father's money in exchange for money that I will give you and afterwards I will give you the food in order to corroborate and confirm the transaction." The transaction would follow the same pattern as is described in the verse (Gen. 31.46), "And they partook of a meal there on the mound," to confirm the pact between Laban and Jacob. (32) Hinneh I GO TO DIE: "Every day I go to hunt animals in the forest where one finds bears and lions and other vicious animals and I am in danger of dying. WHAT USE IS THERE FOR ME to await a firstborn’s share after our father's death?" My father, his eminence, R. Meir, offered the above explanation. [This speech of Esau] constitutes [the text's elaboration of how] "Esau spurned the birthright" (vs. 34). (33) Vayyimkor HE SOLD THE BIRTHRIGHT: for money. Then, afterwards (vs. 34), JACOB GAVE ESAU ..., as is the common custom, to confirm the transaction. (34) Vayyivez ESAU SPURNED: Since he would later regret his actions, as it is written (Gen. 27.36), "First he took away my birthright," accordingly the text informed the reader beforehand of Esau's foolishness. At this point, when he was eating, he spurned the birthright; later, however, he had regrets. Vayyivez is like [i.e. is an apocopated form of] vayyivzeh, from [the root b-z-h, the same root as can be found in the phrase] (Num. 15.31), "He spurned (bazah) the word of the LORD," just as vayyiqen is derived from [the root] q-n-h.

(לא) מכרה כיום – כלומר לאלתר, מיד מכור לי חלק בכורתך הראוי לך {ב}ממון אבי, בממון שאתן לך, ואחר כך אתן לך המאכל לעדות לקיום. כדרך שמצינו ויאכלו שם על הגל (בראשית ל"א:מ"ו) לקיום ברית בין לבן ליעקב. (לב) הנה אנכי הולך למות – בכל יום אני הולך לצוד חיות ביערים המצויים שם דובים ואריות וחיות רעות ואני מסוכן למות. למה זה {לי} – להמתין חלק בכורה לאחר מיתת אבינו. כך פירש אבי הרב רבי מאיר מ"כ. {וזהו} ויבז עשו את הבכורה (בראשית כ"ה:ל"ד). (לג) וימכור את בכורתו – בדמים, ואחר כן ויעקב נתן לעשו וגו' – כמנהג בני אדם לקיום דבר. (לד) ויבז עשו – לפי שלסוף נתחרט על כך, כדכתיב: את בכורתי לקח (בראשית כ"ז:ל"ו), לכן הקדים כאן להודיע שטותו. עתה בשעת אכילה ביזה את הבכורה, אבל לבסוף היה מתחרט. ויבז – כמו ויבזה, מן דבר י"י בזה (במדבר ט"ו:ל"א), כמו ויקן (בראשית ל"ג:י"ט) מן קנה.

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 25:31-34אבן עזרא בראשית פירוש ראשון כ״ה:ל״א-ל״ד

(לא) מכרה – בחירק כמו שלחה הנער (בראשית מ"ג:ח'), שכבה עמי (בראשית ל"ט:ז'). והבכורה שיקח פי שנים בממון אביו. ויש אומ' שיש לבכור מעלה לעולם על הצעיר לקום מפניו לשרתו כבן לאב. (לב) וטעם הנה אנכי הולך למות – שבכל יום הוא מסתכן בעצמו כאשר יצא לצוד שמא יהרגוהו החיות, ויתכן שימות קודם אביו. (לד) ויבז עשו – גם זאת הבכורה, בעבור שראה שאין לאביו עושר. ורבים יתמהו כי עזב לו אברהם ממון רב, וכאילו לא ראו בימיהם עשיר גדול בנעוריו בא לידי עוני בזקוניו. והעד שהיה יצחק אוהב את עשו בעבור צרכו. ואילו היה הלחם רב בבית אביו, והוא נכבד בעיניו לא מכר את בכורתו בעבור נזיד. ואם היה אביו אוכל מטעמים בכל יום, מה טעם הביא לו ציד. ולמה לא היו ליעקב בגדים חמודות. ולמה לא נתנה לו אמו כסף וזהב לדרך, שהוא אומר ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, ולמה לא שלחה אליו הון והיא אוהבת אותו, כי הוצרך לשמר הצאן. והפסוק שאמר ויגדל האיש (בראשית כ"ו:י"ג) קודם זקנתו. ועורי לב יחשבו כי העושר מעלה גדולה לצדיקים, והנה אליהו מוכיח. ועוד ישאלו, למה חיסר השם ממון יצחק. אולי יודיעונו, למה חסר אור עיניו. ואל ידחונו בקנה רצוץ של דרש, כי יש לו סוד. ואין לנו לחפש, כי עמקו מחשבותיו של שם, ואין כח באדם להבינם ולדעת אותם. וכן יאמרו אחרים, הנה צאן יש לו, כי רבקה אמרה לו לך נא אל הצאן (בראשית כ"ז:ט'). ויתכן שנשאר לו מקנה מעט. גם נכון הוא להיות פיר' אל הצאן, אל מקום הצאן הנודע למכירה. [והטעם קנה לי שני גדיי עזים.]

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 25:29-30ר׳ יוסף בכור שור בראשית כ״ה:כ״ט-ל׳

(כט) והוא עייף – דרך הציידים להיות עייפים ורודפים אחר החיות, ופעמים טועים בייער שלשה וד' ימים {ויגיע} להם רעב וצמא. וכן היה לעשו עד שהגיע לשערי מות, ולא היה יכול להשיג ידו אל פיו. (ל) כמו שהוא אומר: הלעיטיני נא וגו' – כלומר: שפוך לתוך פי ואני אוכל, שאיני יכול אפילו לתת לתוך פי, ולא ללכת אל בית אבי. אך מצא יעקב אחרי הצאן, במרעה רחוק מן העיר, אם היה האוכל מתמהמה לו, [היה] מיד מת. ולכך אמר לו יעקב: אם אתה מת מיתת עצמך, הרי כל אשר לאבי בידי, וכל בני קטורה וישמעאל, ולוט שמילט זקיני מן השבי ומן המות, יהו משועבדים לי. ואם אוכילך ותחיה, הריני מפסיד שרות גדול{ה} וממשלה גדולה, שאתה בכור ותקח הכל. אבל אם תמכור לי בכורתך, אז אוכילך ותחיה ולא תמות, ואני לא אפסיד במה שאוכילך. ואם לא תחמול על עצמך, בשביל שלא תרצה שלא תבא לי הממשלה, גם אני לא אחמול על עצמך. כי כמו שאתה רוצה לעצמך, אני אוהב לעצמי, ואיני אוהבך יותר ממני.

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 25:34ר׳ יוסף בכור שור בראשית כ״ה:ל״ד

ויאכל וישת – ותשב רוחו אליו. ויבז {עשו את} הבכורה – כי כל ממון שבעולם, אין אדם חושב כלום ובזוי בעיניו כנגד גופו. ועוד שהיה בוטח באהבת יצחק שלא יפסיד בכך כלום, כמו שאפרש ב"ה (ר"י בכור שור בראשית כ"ז:ד'). ויש מפרשים: כי בכסף קנה יעקב הבכורה, וזה האוכל היה סעודת המכירה שקורין בברייא, והוא בדאות בעיני.

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 27:2ר׳ יוסף בכור שור בראשית כ״ז:ב׳

לא ידעתי יום מותי – ואם אמות, הרי הפסדת הכל, כי יעקב אחיך קנה ממך הבכורה, ויטול השררה כולה ועיקר הנכסים.

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 27:4ר׳ יוסף בכור שור בראשית כ״ז:ד׳

בעבור תברכך נפשי בטרם אמות – כי במתנה שאתן לך אינו יכול לערער כלום, דדין בכורה לא שייך גבי מתנה. ואני אתן לך כל השררה, כמו שאמר: יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים (בראשית כ"ז:כ"ט), דדין בכורה לא שייך אלא בירושה. והכי נמי אמרו רבותינו (משנה ב"ב ח':ה'): המחלק נכסיו על פיו, ריבה לאחד ומיעט לאחד והשווה להם את הבכור, דבריו קיימין. ומשום {הכי} אמר לו לברכו לפני מותו, שלא יפסיד במה שמכר בכורתו. ולפיכך אמר לו: עשה לי סעודה, שהרי נתת בכורתך בשביל אכילה אחת, ואני אשיבנה לך בשביל סעודה, ושם אמשולך. ועוד כי דרך השרים לעשות סעודה כשמקבלין שררה, וכן הוא אומר: ויזבח שור ומריא וגו' (מלכים א א':י"ט).

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 27:10ר׳ יוסף בכור שור בראשית כ״ז:י׳

בעבור אשר יברכך לפני מותו – ואף על פי שלא היה צריך, שהרי היתה הבכורה שלו, מכל מקום צריך להעבירה מעשו. והיה יעקב כאדם שרץ אחר אבידתו, שהרי עשו מכר לו את הבכורה ונשבע לו שלא להפקיע ממנו, ועכשיו היה מערים על שבועתו ורוצה לרמותו, ויעקב הציל את שלו מידו.

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 27:13ר׳ יוסף בכור שור בראשית כ״ז:י״ג

עלי קללתך – שאם ידירך, אני אורישך כל כתובתי, ואף אפצה אביך להשיב לך. ועוד שאערים עד שאם ימושך לא ירגיש.

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 27:41ר׳ יוסף בכור שור בראשית כ״ז:מ״א

יקרבו ימי אבל אבי – אבל, צר, וחפוי, שונא. אמר עשו: בתחילה שמכרתי לו את בכורתי, הייתי מתנחם לאמר: לא אפסיד בכך כלום, שאבי יתן {לי} הכל במתנה. אבל עכשיו שקבל גם המתנה והברכה, אין לי נחמה אלא שאהרגנו, ואקח הכל ולא אפסיד כלום, לא בבכורה ולא בברכה. ולכך אמר: אבי שברכו, בימים מועטים אעשה אותו אבל עליו, וזהו: יקרבו ימים שיהא אבי אבל עליו, כי אהרגה את יעקב. ויש מפרשים: יקרבו ימי אבלו של אבי – שימות, ואחר כך אהרוג וכו', ויקרבו – כלומר: ולוואי שיקרבו. אבל אם כן, לא היה לו ליעקב לברוח עד שימות אביו, והוא שב קודם מיתת אביו.

Radak Bereshit 16:6רד״ק בראשית ט״ז:ו׳

ויאמר ... שפחתך בידך, Avram meant that in spite of Hagar sleeping with him, i.e. being accorded wifely privileges from his side, she remained Sarai's slave and as such Sarai could determine how to treat her. He made it clear that his own dignity was not to be a consideration in Sarai's treatment of Hagar. ותענה שרי, Sarai overburdened her with work, and made her perform the work in an intolerably harsh manner. It is even possible that the word ותענה includes physical as well as verbal abuse of Hagar by Sarai. The Torah testifies that Sarai did not act piously toward her, Although Avram had given her a free hand when he said "do to her as appears fit in your eyes," from a moral point of view she should have treated Hagar in a manner befitting her status as a wife or legal companion of Avram. From the point of view of practicing human kindness, Although Avram had given her a free hand when he said "do to her as appears fit in your eyes," from a moral point of view she should have treated Hagar in a manner befitting her status as a wife or legal companion of Avram. From the point of view of practicing human kindness, חסידות, she should have treated a subordinate with all possible consideration. The scholar Ibn Gabirol said "how beautiful is the attribute of practicing forgiveness in circumstances when this is possible!" Sarai's actions as reported were not pleasing in the eyes of the Lord. This is reflected in the words of the angel to Hagar (verse 11) כי שמע ה' אל עניך, "for the Lord has listened to the oppression you have endured." This is why the angel gave her a blessing as compensation for the harsh treatment she had suffered. Avram did not prevent Sarai from acting as she did, even though it was displeasing in his eyes, because he was concerned primarily with eyes, because he was concerned primarily with preserving his relations with Sarai. The reason why this whole story is preserved for all future generations in our chapter is to teach moral-ethical lessons, and to warn us not to indulge in injustice.

שפחתך בידך – אף על פי ששכבה בחיקי שפחתיך היא כבתחלה ויש לך רשות עליה לרדותה אם תעשה אליך דבר שלא כהוגן כי היא שפחתך ורשותה בידך ולא תקבל ממני כמו שתקבול ממך, והנני מוחל לך כבודי. ותענה שרי – עשתה עמה יותר מדאי ועבדה בה בפרך, אפשר שהיתה מכה אותה ומקללת אותה ולא היתה יכולה לסבול וברחה מפניה. ולא נהגה שרה בזה למדת מוסר ולא למדת חסידות, לא מוסר כי אף על פי שאברהם מוחל לה על כבודו, ואמר לה ״עשי לה הטוב בעיניך״ היה ראוי לה למשוך את ידה לכבודו ולא לענותה; ולא מדת חסידות ונפש טובה כי אין ראויה לאדם לעשות כל יכלתו במה שתחת ידו, ואמר החכם מה נאוה המחילה בעת היכולת, ומה שעשתה שרי לא היה טוב בעיני האל, כמו שאמר המלאך אל הגר ״כי שמע י״י אל עניך״ (בראשית ט״ז:י״א) והשיב לה ברכה תחת עניה. ואברם לא מנע שרי מלענותה, אף על פי שהיה רע בעיניו, משום שלום בית. וכן זה הספור נכתוב בתורה לקנות אדם ממנו המדות טובות ולהרחיק הרעות.

Sefer HaGan Bereshit 25:33ספר הגן בראשית כ״ה:ל״ג

ואבא מרי ז"ל היה אומר לפי המדרש פשט "מכרה כיום" הכי הוי: כלומר, לעתיד לבא שהעבודה בבכורות אין אדם יכול לקנות בכורה, אבל כיום שעדיין אין העבודה נוהגת, מכור אותה לי.

Radak Bereshit 25:28רד״ק בראשית כ״ה:כ״ח

ויאהב, there was no need to mention that Yitzchok loved Esau; clearly his love for Yaakov was constantly on the increase seeing that Yaakov was righteous, etc. Esau’s claim to his father’s love was due only to the venison he brought his father from his hunting expeditions. בפיו. This meat was especially tasty. Moreover Yitzchok was already aged, being more than seventy years old, Clearly, unless Esau had been at least 12 years old at the time he would not have known how to hunt with bow and arrow. ורבקה אוהבת את יעקב, exclusively; the reason was that Yaakov pursued a lifestyle that would lead to eternal life, whereas Esau did the opposite. Not only did he not lead a life leading to eternal life after death, but he actively forfeited even life on earth, exposing himself to needless dangers. Seeing that Yitzchok was aging and sitting at home most of the time, he was not aware of Esau’s doings and was easily led to believe that Esau led a virtuous life, basing his belief on the daily supply of venison his son provided for him. The story unfolds at a time when Yitzchok was already incapable of seeing well with his physical eyes. The story of the sale of the birthright is told primarily to illustrate the disdain with which Esau looked upon spiritual values as a valuable acquisition, something guaranteeing a person life beyond death.

ויאהב יצחק את עשו – אין צריך לומר כי יעקב היה אוהב, כי יותר היה אוהב יעקב מעשו, ולא היה אוהב עשו אלא שהיה מביא ציד למאכלו זהו שאמר בפיו, ובשר הציד הוא מוטעם, והוא היה זקן יותר משבעים שנה כי לא היה יודע עשו לצוד החיות בקשתו ותליו אלא אם היה יותר מעשר שנים, ורבקה היתה אוהבת את יעקב לבדו לפי שהיה הולך בדרך חיים ועשו בדרך מות, כי לא די שלא היה מתעסק בחכמה ובדרכי אלהים אבל בחר לו מלאכה לשום עצמו בסכנה בכל יום והיה רק פוחז ומשולל, ויצחק לפי שהיה זקן ויושב בבית היה מתפתה לעשו שהיה מביא לו ציד ומתקן לו מאכל בכל יום, וזה היה אחר שזקן יצחק ובא בימים וכהו עיניו שהיה יושב בבית ולא היה מתעסק בשום דבר מעסקי הבית אלא שספר זה הענין בתחלת ספור גדולם וספור מעשיהם ומה שקרה לעשו עם יעקב בענין נזיד עדשים להודיע פחזותו.

Radak Bereshit 25:29רד״ק בראשית כ״ה:כ״ט

ויזד, the formulation of vayazed which normally should have been vayizad with a dagesh in the letter ז, the middle letter of the root, is not as unusual as it appears, The meaning of the expression is that “he cooked a dish ויבשל נזיד;” the Torah reports that on a certain day when Yaakov had cooked a dish Esau returned from the hunt tired and found the dish Yaakov had cooked ready for eating. He requested to be given some of it so that he could eat it. The purpose of this story being recorded in the Torah is in order to contrast Yaakov’s virtues with Esau’s irresponsible way of looking at life. Not only that, but Esau considered the gobbling up of food as an end in itself, he was what our sages call a גרגרן, glutton. Yaakov, on the other hand, was so little concerned with the physical gratifications available on earth that when cooking for himself, he cooked a dish of lentils, the simplest undistinguished vegetable. If, in spite of his general outlook, Yaakov refused to share this dish with Esau unless the latter sold him his birthright, even though Essau was his brother, this demonstrates Yaakov’s intelligence and his moral principles which made it difficult for him to give something for which he had toiled to someone who was self-centered and who did not make any contribution to civilisation at all, assuming that whenever he felt ravenous he could demand to be gratified by what belonged to others. It is concerning people like Esau that Solomon said in Proverbs 22,16:נותן לעשיר אך למחסור, “(He who oppresses the poor) is like giving gifts to the rich. The end result is loss.”

ויזד – משפטו על המנהג ויזד (הנח תמורת הדגש) כי שרשו נזד אלא שלפעמים יבא הנח מקום הדגש והדגש מקום הנח, ופירש ויבשל נזיד תבשיל. אמר, יום אחד היה זה שבשל יעקב תבשיל ובא עשו עיף ומצא תבשיל יעקב מתוקן ובקש ממנו שיאכילנו ממנו, והיה הספור הזה להודיע מעלת יעקב ופחיזות עשו וקלות דעתו, כי היה גרגרן; ומעלת יעקב שלא היה אוהב תענוג העולם שבשל לעצמו עדשים שאין תבשיל פחות ממנו. ומה שמנע ממנו שלא נתן לו אלא במכירת בכורתו וכל שכן שהיה אחיו גם זה ממעלתו ומחכמתו שלא ליתן ממה שטרח בו ושהכין לעצמו לאיש רק ופוחז ואינו חפץ בדרך חיים; ומרוב גרגרנתו לא שמר עד שיבשל הוא מצידו ויאכל ותאב אל תבשיל העדשים שמצא מתוקן, ובזה ובכיוצא בזה אומר, נותן לעשיר אך למחסור (משלי כ"ב).

Radak Bereshit 25:31-33רד״ק בראשית כ״ה:ל״א-ל״ג

(31) ויאמר יעקב מכרה כיום, the letter כ in the word כיום is known as the כ האמתי, a formulation we also encounter in Samuel I 9,13 כי אותו כהיום תמצאון אותו, “for truly today you will find him.” Other examples of this prefixכ being used to emphasize the truth of something are found in Numbers 11,1 and Proverbs 10,20, as well as in Hoseah 5,10. In our verse the letter כ means that Yaakov did not want Esau to sell him the birthright symbolically, but that he meant for a fully fledged legal transaction to be completed, his making a proper kinyan acquisition. In spite of Yaakov compensating his brother Esau in “real” terms for something to which his claim was thus far only potential, he was punished for initiating such a sale because he had upset the norms of civilized society by doing so. The fact that Esau rose to great prominence and distinction and hardly seems to have suffered any disadvantage for the deal Yaakov offered him, did not exonerate Yaakov from trying to upset the norms of society. (32) ויאמר עשו, it is not clear whether the Torah records Esau’s reflections on Yaakov’s demand, something Esau did not articulate, or whether Esau told Yaakov in so many words that the birthright was of no value to him as he did not expect to live long enough to benefit from it (33) ויאמר השבעה לי, he was afraid that Esau would have second thoughts after having eaten.

(לא) מכרה כיום – זו הכ״ף תקרא כף האמת, כמו כי אותו כהיום תמצאן (שמואל א׳ ט׳) ויהי העם כמתאוננים (במדבר י״א) לב רשעים כמעט (משלי י׳:כ׳) כמשיגי גבול (הושע ה׳), ר״ל מכירה גמורה תמכרנה לי היום והבכורה להדרו ולכבדו ולקום מפניו לפי שהיה בכור והוא לא היה ראוי לכך והיה קשה בעיניו לכבד אדם כמוהו אלא שלא יכול להמנע מזה מפני מנהג העולם. ואמרו כי כן היה מנהג להיות לו מעלה ויתרון בירושת אביו, כענין שצותה התורה על פי שנים וכל זה מכר לו. ואעפ״כ נענש בזה לפי שעשה בזה כנגד מנהג העולם, וכבדו כבוד גדול אחר כן מפחד אלהים. (לב) ויאמר – אומר בלבו או אומר ליעקב. למות – שהיה מסתכן בכל יום בצודו החיות שמא יטרפוהו. (לג) השבעה – שמא אחר שתאכל תתחרט.

Radak Bereshit 25:34רד״ק בראשית כ״ה:ל״ד

ויעקב נתן לעשו, as the price for the birthright. He is not reported as having given Esau wine, as the wine he drank was that belonging to the household of his father. However, fresh bread, which Yaakov had baked for himself, he did give him together with the dish of lentils. My father, of blessed memory, wrote that Yaakov positively compensated Esau with money, and that the dish of lentils and the bread he gave him and which they both ate together was only to seal the bargain between them, a custom to which we have already referred. וילך, he returned to the field to continue hunting. ויבז, even after he had eaten and drunk he did not feel that Yaakov had tricked him and taken advantage of him when he had felt hungry.

ויעקב נתן לעשו במחיר הבכורה לחם ונזיד עדשים – ולא זכר שנתן לו יין כי שתה מיין הבית, אבל לחם חם שעשה יעקב לעצמו לשעתו נתן לו עם נזיד עדשים שבשל גם כן לעצמו. ואאז"ל כתב כי מחיר כסף נתן לו על הבכורה ומה שנתן לו לחם ונזיד עדשים שיאכלו שניהם על המכירה כדי לקיימה. וילך – שב אל השדה לצוד עוד. ויבז – אפילו לאחר שאכל ושתה לא התחרט ובזה אותה בלבו.

R. Avraham b. HaRambam Bereshit 25:29ר׳ אברהם בן הרמב״ם בראשית כ״ה:כ״ט

נזיד – שם תבשיל ויבאר עוד כי נזיד זה נזיד עדשים ויתכן שלפעמים יאכלו העשירים ואפילו המלכים מאכל עניים כפי תאותם ומה שחשב ר' אברם בן עזרא ז"ל כי ירד יצחק מנכסיו (הוא) פירוש חסר טעם ודבר רחוק אשר המשך המקרא מורה אל הפוכו והסיפור מעיד על סתירתו ואין הכרח להשערה זו חסרת הטעם ובפרט שאין ראיה בכל ראיותיו שהביאן ואפשר שהיה יעקב הוא עם חביריו בדרך ה' מטבל בזירעונים וקטניות בהרבה מסעודותיו והיה ממעט באכילת הבשר ומאכלי העונג לא מפני חסרון דברים גשמיים כמו שביארנו בספר "אלכפאיה". והוא עיף – מרוחק הדרך וגודל הטורח בציד ואפשר שכבר היה לו זמן רב משאכל כמו שמגיע לפעמים אל קצת הנוסעים ואפילו אל העשירים שבהם (והדרש ש)הרג את הנפש הוא מעין (הדרש ש)בא על נערה מאורשה הם מאמרים אשר בהם יופי של שיר ומליצה לאומריהם והם נעימים או מחוורים לעסוקים במדרשים כאלה אבל אינם מוכרחים ולא קרובים לבעלי המופת על האמת.

R. Avraham b. HaRambam Bereshit 25:31ר׳ אברהם בן הרמב״ם בראשית כ״ה:ל״א

ויאמר יעקב מכרה וג׳ – לא לצרות עין יעקב ע״ה, אלא כדי להשתמש בשעת הכושר להעביר את הבכורה אליו, לפי שהוא היה ראוי לה יותר ממנו. ואין ספק כי הבכור היה מוכן לכהונה בימי קדם: קין בכור (היה) והוא (היה) המתחיל בקרבן, ושם כפי הפשט בכור (היה) והוא (היה) כהן לאל עליון כפי מה שפירשו בו שהוא מלכי צדק. אלא שאם הבכור אינו ראוי הבכורה ניטלת ממנו: ראובן בחללו יצועי אביו נתנה בכורתו ליוסף, וכאשר נגלה במעשה העגל שהלויים היו ראויים יותר מבכורי ישראל העביר (ה׳) יתעלה את מדרגת הבכורה מהם (ונתן אותה) לבני לוי. ולפי שידע יעקב שהוא ראוי למדריגת הבכורה יותר מן עשו כיון להעביר אותה אליו.

Minchat Yehuda Bereshit 25:31מנחת יהודה בראשית כ״ה:ל״א

מכרה כיום – פרש"י כיום שהוא ברור כן מכור לי מכירה גמורה וברורה ובשם ר' אהרן הכהן מצאתי מכרה כיום כלו' לעתיד לבא שהעבודה בבכורות ואין אדם יכול לקנותה אבל עכשיו שאין העבודה נוהגת מכור אותה לי וזהו כיום כלומ' כיום הזה שאין העבודה נוהגת.

Chizkuni Bereshit 25:31חזקוני בראשית כ״ה:ל״א

כיום – של עכשיו שעדיין אין העבודה נוהגת אבל לעתיד שהעבודה בבכורות אין אדם רשאי לקנות בכורה.

Chizkuni Bereshit 25:32חזקוני בראשית כ״ה:ל״ב

הנה אנכי הולך למות – ירושת ארץ ישראל תלויה בבכורה, והירושה אינה באה עד לאחר ארבע מאות שנה, כדכתיב וענו אותם ארבע מאות שנה. וכתיב ודור רביעי ישובו הנה, והואיל ואיני חי עד אותו הזמן היינו הנה אנכי הולך למות מה ריוח יש לי בה ומה אני מפסיד למכרה ולמה זה לי בכרה אם הייתי חי עד אותו זמן שאני בעצמי אירשנה לא הייתי מוכרה. ד"א הנה אנכי הולך למות בכל יום אני הולך לצוד חיות ביערים ששם מצויין דובים ואריות וחיות רעות ומסכן עצמי למיתה ולמה זה לי להמתין חלק הבכורה הראוי לי לאחר מיתת אבא שמא אמות תחלה.

Ramban Bereshit 25:31רמב״ן בראשית כ״ה:ל״א

ויש אומרים (רד״ק בראשית כ״ה:ל״ד בשם אביו) כי אין מחיר הבכורה הנזיד, רק הכתוב יספר כי בבקשו לאכול והוא עיף אמר לו יעקב: מכור לי בכורתך בכסף ואחר כך אכול. וענה לו בפחזותו על האכילה: למה זה לי בכורה, הרי היא מכורה לך, ונשבע עליה, וישבו לאכול ולשתות, והכתוב לא פירש המחיר. ואין זו דעתי.

Ramban Bereshit 25:34רמב״ן בראשית כ״ה:ל״ד

ויבז עשו את הבכורה – בז לדבר יחבל לו (משלי י״ג:י״ג). אבל כבר אמר הטעם שבעבורו נאות למכירה, מפני שהיה הולך למות בצודו החיות, וקרוב הוא שימות בחיי אביו ואין לבכורה שום מעלה רק אחרי האב, ומה תועיל לו הבכורה. ואמר: ויאכל וישת ויקם וילך ויבז – כי אחר שאכל ושתה חזר השדה אל צידו, וזו סיבת בזוי הבכורה, כי אין חפץ בכסילים רק שיאכלו וישתו ויעשו חפצם בעתם ולא יחושו ליום מחר. ורבי אברהם משתבש בכאן מאד שאמר: כי בזה הבכורה בעבור שראה שאין ממון לאביו, ורבים יתמהו: כי עזב לו אברהם ממון רב, וכאלו לא ראו בימיהם עשיר גדול בנעוריו בא לידי עוני בזקוניו. והעד: שהיה יצחק אוהב את עשו בעבור צידו, ואלו היה לחם רב בבית אביו והוא נכבד בעיניו לא מכר את בכורתו בעבור נזיד, ואם היה אביו בכל יום אוכל מטעמים מה טעם יאמר אליו: הביאה לי ציד. ולמה לא היו ליעקב בגדים חמודות, ולא נתנה לו אמו כסף וזהב לדרך, שאמר: ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש (בראשית כ״ח:כ׳). למה לא שלחה לו הון והיא אוהבת אותו כי הוצרך לשמור הצאן. והפסוק שאמר: ויגדל האיש (בראשית כ״ו:י״ג) – קודם זקנתו. ועורי לב יחשבו כי העושר מעלה גדולה לצדיקים, והנה אליהו יוכיח. ועוד ישאלו: למה חסר השם ממון ליצחק, אולי יודיעונו למה חסר מאור עיניו. ואל ידחונו בקנה של דרש, כי יש לו סוד. ואין לנו לחפש, כי עמקו מחשבות השם, ואין כח באדם להבינם. כל אלו דבריו. ואני תמה: מי עור עיני שכלו בזה, כי הנה אברהם הניח לו הון רב, ואבד העושר ההוא מיד קודם הענין הזה, ומפני זה בזה את הבכורה. כי הדבר הזה היה בנעוריהם קודם היות לעשו נשים, כאשר יספר הכתוב. ואחרי כן חזר והעשיר בארץ פלשתים, עד כי גדל מאד, ויקנאו בו שרי פלשתים, ואחרי כן חזר לעניו, והתאוה לציד בנו והמטעמים. ואין אלו רק דברי שחוק. ועוד כי הכתוב אמר: ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו (בראשית כ״ה:י״א), והברכה תוספת בעושר ובנכסים וכבוד, ואיה ברכתו שאבד הון אביו והעני. ואחרי כן: ואהיה עמך ואברכך (בראשית כ״ו:ג׳), העשיר והעני אחרי כן, ואם יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים בענין העושר, אין זה באותם שנתברכו מפי הקב״ה, כי: ברכת י״י היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה (משלי י׳:כ״ב). אבל היו האבות כלם כמלכים, ומלכי גוים באים לפניהם וכורתים עמהם ברית. וכתוב: וישבעו איש לאחיו (בראשית כ״ו:ל״א). ואם היה יצחק רע המזל, מאבד נכסי אביו, איכה אמרו: ראו ראינו כי היה י״י עמך (בראשית כ״ו:כ״ח), וכבר היה בעוכריו. אבל בזוי הבכורה לעשו לאכזריות לבו. ויתכן: כי פי השנים בבכורה ממשפטי התורה לא היה כן לפנים, רק לנחול מעלת האב ושררתו, שיהיה לו כבוד ומעלה על צעירו. ולכן היה אומר ליצחק: אני בנך בכורך (בראשית כ״ז:ל״ב) – לומר כי הוא הבכור הראוי להתברך. וכן: כי זה הבכור שים ימינך על ראשו (בראשית מ״ח:י״ח) – להקדימו בברכה. ואולי היה נוטל גם בנחלה יותר מעט, כי דין פי שנים מחדוש משפט התורה. והציד אשר היה בפיו, כן יעשו השרים והמלכים, בוחרים בציד מכל מאכל, וכל העמים יובילו מהם שי למורא. והיה עשו מחניף את אביו להביא כל צידו אל פיו לאכול ממנו כרצונו תמיד, ואהבת האב לבנו הבכור קלה להביא. ומה שאמר לברך אותו אחר עשות לו המטעמים, איננו שכר האכילה ושחד בהם, אבל רצה ליהנות ממנו שתהיה נפשו קשורה בנפשו בעת ההנאה ויברך אותו בחפץ מלא ורצון שלם. או שהיה יודע בנפשו כי אחר האכילה היתה מתענגת ושמחה, ויחול עליה רוח הקודש, כענין: ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד י״י (מלכים ב ג׳:ט״ו). ולא נתנו ביד יעקב הון כי בורח היה, ובלא ידיעת אחיו יצא מן הארץ לבדו, ואלו נתנו לו הון ועבדים וגמלים היו מוסיפים בו קנאה לארוב לו ולהרגו. ורבותינו אמרו (בראשית רבה ס״ח:ב׳) שגזלוהו ממנו. ומי אמר לו שלא היו ליעקב בגדים חמודות שש ומשי ורקמה. אבל הכתוב אמר, כי עשו בלכתו השדה לצוד היה מחליפם בבגדי הציד, ומפני שיצחק ממשש תמיד בבנו ובבגדיו הלבישה אותם את יעקב פן יכירנו בהם. והלא אתה רואה שעשה כן: וירח את ריח בגדיו (בראשית כ״ז:כ״ז), כי היה משים אותם בתוך נרד וכרכום כענין שכתוב: מור ואהלות קציעות כל בגדותיך (תהלים מ״ה:ט׳). והיו הבשמים צומחים בארץ ישראל, ועל כן אמר: כריח שדה, כי בעבור היותו איש שדה הריחו בגדיו מהם, או ריח ציצי האילנות, כמו שאמרו רבותינו (בבלי תענית כ״ט): כריח השדה של תפוחים. והשאלה על מאור עיניו שאלת עורי לב, כי אם היתה סבה מאת השם הנה היא כדי שיברך את יעקב. והוא ספור הכתוב: ותכהין עיניו מראות ויקרא את עשו (בראשית כ״ז:א׳). ועל דרך הפשט, איננו רק ענין הזקנה, וטעמו: ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו בזקנתו קרא את עשו. והנה ביעקב: ועיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל לראות (בראשית מ״ח:י׳), וכתוב באחיה השילוני: כי קמו עיניו משיבו (מלכים א י״ד:ד׳), ויספר במשה רבינו פלא: לא כהתה עינו (דברים ל״ד:ז׳).

Tur Long Commentary Bereshit 25:31פירוש הטור הארוך בראשית כ״ה:ל״א

תימה, מה מכר שייך בבכורה, שאינו דבר שנתפס בקנין, ואי משום ירושת פי שנים, הא קיימא לן (ב"מ ט"ז.) מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום. יש מתרצים משום שיעקב היה ראוי להיות בכור, שנוצר מטפה ראשונה, אלא שעשו יצא ראשונה, משל למי שנותן שני טיפין בשפופרת, הנכנס אחרון יוצא ראשון, ולא נהירא, דבכור בפטר רחם תלה רחמנא ועשו פטר הרחם תחלה. וי"מ שיעקב חשב שיצחק יתן לו כל אשר לו בחייו, כאשר עשה אברהם ליצחק, וקנה הבכורה כדי שלא יהיה לעשו פתחון פה כל כך לערער. וי"מ בכורתך, גדולתך, שצריך הקטן לנהוג גדולה ושררה לאחיו הגדול, לקום מפניו ולכבדו, וזה אמר שימכור לו. וי"מ שלא קנה ממנו אלא מה שאירש מאבא היום, ולכך חל הקנין, וזהו מה שאמר "מכרה כיום", ועשו בבזותו הבכורה אמר, אתה שואל מה שאירש מאבא היום, הנה אנכי מוכרה לך לעולם, ואע"פ שמשם ואילך לא היה מקום לקנין לחול, מכל מקום כיון שעל מה שאמר "כיום" חל הקנין, נתפס הקנין בכולו, וזהו שאמר "ויעקבני", שלא שאל אלא "כיום", כדי שיחול הקנין. וא"א הרא"ש ז"ל מדקדק מכאן, מי שמוכר לחבירו דבר שאין הקנין חל עליו, כגון מה שאירש מאבא או מי שמוכר מלוה על פה שיש לו על אחרים, שאינה נמכרת בקנין, ונשבע עליו, שהמכר חל מכח השבועה, לא מבעיא שכופין אותו לקיימו בשביל שבועתו, אלא אפילו שם מכר עליו, כדקא חזינא הכא דקרי ליה מכר בשביל השבועה.

Derashot HaRan 2דרשות הר״ן ב׳

גם המעשים אשר היו ביניהם, היו ראויים לסבב ביניהם שנאה וקנאה. ראשונה, אשר לקח יעקב בכורת עשו בענין זר מאד צריך ישוב, כי איך היה מחק יעקב איש תם, לאמר לעשו שימכור אליו בכורתו בנזיד עדשים. וכבר כלל זה המעשה תמיהות רבות, ראשונה כי אין בחוק השלם שיתן עיניו במה שאינו שלו לומר לרעהו מכרה נחלתך לי. ושנית איך יונהו לקחת ממנו בכורה נכבדה במחיר בזוי ושסוי, כי עם היות יסכים בזה עשו לסכלותו, כבר היה ראוי ליעקב לתקן עותו, ולא יונהו אונאה מרובה אין ערוך אליה. כי אם שנניח שמכירת הבכורה לא היתה נוגעת לדבר ממון כלל, אבל לקיחת הבכור פי שנים הוא דבר חידשה אותו התורה לא היה כן לעולמים, ושמכירת הבכורה לא היה דבר כי אם לכבוד לבד שיכבד הצעיר הכבוד הראוי לבכור, עדין לא יראה שיאות ליעקב לאמר לעשו שימיר כבודו בלא יועיל. ואם שנניח כדברי האומר שמכירת הבכורה לא היה נזיר עדשים אבל כסף רב כערכה, עדין יקשה הסדר והגלגול אשר בו נתגלגל דבר מכירת הבכורה, כי אם היה יעקב נותן עיניו בה, היה ראוי להיות(ם) מליץ ביניהם, מעורר עשו מצד יעקב [ש]יתן אליו כבודו בכסף מלא, אבל כשיבא עשו מצידו עיף מבקש ממנו אוכל להשיב נפשו, ושעל זה יתעורר יעקב לצוד את בכורתו לקחתה, זה מאד צריך ישוב.

Responsa of R. Yitzchak b. Sheshet 328שו״ת הריב״ש שכ״ח

עוד כתבת, שראית כתוב בשם הרב רבינו יעקב בן הרא"ש ז"ל, שכת' בשם אביו הרא"ש ז"ל, דהמקנה דבר שלא בא לעולם, אם נשבע על ככה, שקנה הקונה, ואפילו מת המקנה, המקח קיים; וראיתו, ממכירת הבכורה שמכר עשו ליעקב; וכתיב: השבעה לי. ואמרת שאודיעך דעתי. תשובה: לאו הרא"ש ז"ל, ולא הרב רבינו יעקב, חתימי עלה; ואיני רואה לתלות בגברי רברבי כותייהו סברא זו, שאין לה על מה שתסמוך. גם הראיה שהביאו בשמם, אין לה עקר; לפי שהי' קודם הדיבור. ומאן לימא לן שלא היה אדם מקנה אז דבר שלא בא לעולם, והשבועה היתה לרוחא דמלתא, שלא יערער עשו בדבר, כי הכירו יעקב בזד יהיר ואיש זרוע, לפיכך השביעו.

Sefer Yosef HaMekannei 16ספר יוסף המקנא סימן י״ו

תולדות – יקופין אחד מצא ר' יוסף בדרך פריש, ואמר לו: יעקב אביכם גנב היה ואין אוכל רבית כמהו, שבשביל קערה אחת שהיתה שוה מחצה קנה הבכורה, שהיתה שוה אלף זקוקים. והשיב לו פשט הר"ר יוסף (בכור שור): "ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך" (בראשית כ"ה:ל"א) – "כיום" כמה ששוה היום, שמא תמות קודם אבינו או יאבד את שלו, ואני אתן לך דמים כ[פ]י טובת הנאה שיש בה. "ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות (בראשית כ"ה:ל"ב), שהיה איש שדה ויוצא כל הימים בסכנה ליהרג, "ולמה לי בכורה". "וימכר את בכורתו ליעקב" (בראשית כ"ה:ל"ג) בדמים חשובים, "ויעקב נתן לחם וגו'" (בראשית כ"ה:ל"ד). אין כתוב "וימכר בכורתו ליעקב בלחם ונזיד עדשים", אלא "ויעקב נתן לעשו" שנתן לו בחנם על דמי המכר בשביל היכר המכירה, כמו שרגילין עוד לעשות בעלי סחורה. יוסף בה"ר נתן זצ"ל.

Akeidat Yitzchak Bereshit #23עקדת יצחק שער כג

ומכאן תפיסה עצומה על יעקב אבינו ראש יחסנו ועיקר שרשנו אשר בו נתפאר, שונאיו ילבשו בושת אשר על פנינו יוכלו לחרף ולגדף ולומר: מי הוא זה ואי זהו אשר מלאו לבו להפר ברית אחים, ובראותו אחיו הבכור עיף ויגע ישיגהו בין המצרים ותרע עינו עליו מלתת לו לחם ונזיד עדשים עד ימכור לו זכות בכורתו? ולא ישיב ידו עד שבא עליו במרמה שניה לקחת גם את ברכתו, והרהורי עבירה שנתחכם אליהם בכל זה קשים ורעים. ואיה איפה תמימותו אשר נאמר עליו ויעקב איש תם? וכבר דרשו חז"ל (מדרש שוח"ט מ' כ"ד) עליו מזמור מי יעלה בהר ה' זה יעקב כו'. ומי יקום במקום קדשו זה יעקב כו'. נקי כפים זה יעקב כו'. ובר לבב זה יעקב כו' (תהלים כ"ד) עד סוף. ולכאורה יראה כי הכל הוא בהפך כי מי יקום יעקב בהר קדש ה' באומרו עשיתי כאשר דברת אלי ונאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני (שם ק"א) וכמה גנה החכם פ' י' מהמאמר הד' מספר המדות המדבר כזב להרויח ממון. ואיפה נקיות כפיו כשהלביש עליהם עורות גדי העזים ואיזהו בר לבב כאשר אמר אנכי עשו בכורך ואם כיוון אל ההפסק אשר בטעמים הנה לא היה בר לב. העל כיוצא בזה נקרא האדם איש תמים וגם באמת נשא לשוא נפשו ומסרה אל הסכנה לבטלה אם בעד ריוח פי שנים בנכסי אביו גרם משטם בינו ובין אחיו הגדול עד שהוצרך לברוח מפניו ולהיותו גולה כמה שנים ולבסוף לפזר ממון הרבה לבקש שלומו וגם כבר יש בה צד נדנוד שבועה לו לכיוצא בו בקיומו ג' פעמים דברים אשר לא כן ומן התימא שאיש כזה ישא ברכה מאת ה'. והנה הלעז והגנות הזה לא לו לבדו יהיה כי אם לכלנו אנחנו הבאים משרש יעקב. ואולם יש עוד ספק גדול ועצום מצד המעשה בעצמו כי איך שתהיה השקפת אבינו יעקב בזה אצל המעלה לא יצאנו מידי מבוכה וזה שאם היתה כוונתו לרשת בנכסי אביו פי שנים כמשפט הבכורות הנה נוסף על האשם המושב אליו כמו שאמרנו כבר היתה עצתו ועצת אמו עצה נבערה להשתדל בענין שיחייבהו להתגרש מבית אביו ולהתיאש מכל נכסיו כמו שהיה נגלה מעצמו. ואם היה מסתכן על הבכורה יותר היה לו להסתכן על התכלית ולשמור ימי אבל אביו לשבת אצלו לרשת פי שנים בנחלתו. וגם שלא נזכר שנמשך ענין זאת הירושה על זה האופן כלל. ואם היתה כוונתו בזה לקנות עמה הברכות הרוחניות האלהיות המיוחדות אל האומה הזאת הנבחרת הנה יהיה הספק יותר עצום כי למה זה לו בכורה והלא אין מעצור לה' לברך רב או צעיר ובכל מקום אשר יזכיר את שמו שם יצוה את ברכתו כקטון כגדול כמו שהיה הענין בבני אדם ונח. ועוד ספק שני גדול כי מה ראה יצחק לברך את בנו והלא לא בירך אביו אותו ואחר שרצה לברך גם כי נתפתה למטעמי עשו ואת צידו למה לא יברך גם את יעקב כי מי שיש לו שני בנים ושניהם כאחד טובים בעיניו למה יברך האחד לבדו והלא היו בני יעקב שנים עשר ולכלם איש כברכתו ברך אותם (בראשית מ"ט). והנה באמת ראוי להתישב ולתת לב אל התר אלו הספקות באופן שיסולק החשד מהם ויהי להם לחכמה עוצם השתדלותם בזה ובזה. ואולם מה שנתחייב לקבל בזה מבלי שום ספק הוא שלא היתה כוונת יעקב בבכורה ולא כוונת שניהם בברכה אל ירושת הנכסים ולא אל הכבוד הנוהג בבן הבכור כי זה הדבר וכיוצא בו נבזה ונמאס היה בעיניהם. אמנם היתה הכונה אל קניית הטובות האמתיות התלויות בברכות האלהיות. ואולם מה שעמד בפנינו מצורך הבכורה לזה הנה באמת אם נעלם ממנו טעמו וסודו הנה לא יסופק לנו אמותו כי בעינינו ראינו שהברכה והבכורה הם ענינים נמשכים זה מזה ונאחזים זה לזה שהרי לא נתפייס יצחק מכל אותה חרדה אשר חרד על הברכה אשר ברך את יעקב עד שאמר עשו בצעקתו את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי כי אז אמר לו הן גביר שמתיו לך ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים וכו'. עד שאמר עשו הברכה אחת היא לך כו'. ועוד כי אחרי כן קיים לו יצחק הברכות בסבר פנים יפות ועשה ממנו עיקר הזרע והזהירו שלא ישא מבנות כנען כמו שנזהר אביו וכו' למה שנאמר בו כי ביצחק יקרא לך זרע (שם כ"א) ואל שדי יברך אותך ויפרך וירבך וכו'. ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את ארץ מגוריך אשר נתן אלהים לאברהם. מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר. אלא שמעיקרא סבר שהיה צעיר בניו ולבסוף ידע כי הוא הבכור. והנה המופת החותך שאין עליו תשובה הוא מה שהסכימה בזה דעת עליון כי אין ספק שכל מה שהם עושין הוא היה עושה עוד במה שנראה שהוא קיים לו בכורתו כמו שנאמר ביד משה ואמרת אל פרעה בני בכורי ישראל ותמאן לשלחו הנה אנכי הורג את בנך בכורך (שמות ד').

Abarbanel Bereshit 25אברבנאל בראשית כ״ה

השאלה הי"א אם היה יעקב תם וישר איך מלאו לבו לומר לאחיו הגדול ממנו שימכור את בכורתו בנזיד עדשים ואין ראוי לאיש ירא אלהים וסר מרע שיתן עינו במה שאינו שלו כ"ש שיונה אותו בדברי' לקנות ממנו את בכורתו במחיר בזוי כמו שהוא נזיד עדשי'. ואם היה עשו איש סכל היה ראוי שיעקב יהיה איש אוהב משפט ולא יונה אותו כי עם היות שנודה שבזמן ההוא לא היה הבכור נוטל פי שנים בנכסי אביו כי הוא דבר חדשתו התורה האלהית כדברי הרמב"ן אין ספק שלבכור היה מעלת כבוד שהצעיר יכבדוהו ולמה שאל מאחיו שימיר כבודו בלא הועיל וגם שנ' שלא היה המחיר נזיד עדשים אלא כסף וזהב עדין יקשה הסדר והגלגול שנתגלגל בו הדבר שהיה כבא עשו מן השדה והוא עיף ושואל ממנו לאכול ואז בראותו שהיה עיף ויגע ברעב ובצמא ישאל ממנו מכרה כיום את בכורתך לי וכבר העיר הר"ן על הספק הזה. השאלה הי"ב מה הועיל ליעקב קנין הבכורה הזאת כי הנה אם היה קנין הבכורה לירש פי שנים בנכסי אביהם באמת לא נעשתה עצתו כי הוא ברח מפני אחיו ונתגרש מביתו ולא נזכר שירש מנכסי יצחק לא חלק בכור ולא חלק פשוט. ואם היתה הבכורה לענין הטובות הנפשיות אין חפץ לה' במרמות האלה ואין מעצור בידו להיטיב למי שירצה בכור או פשוט הלא בירך אפרים והוא הצעיר על מנשה הבכור ואת דוד על אחיו הגדולים ממנו ומה צורך בבכורת עשו והנביא אמר (מלאכי א' ב') אהבתי אתכם אמר ה' וגומר הלא אח עשו ליעקב ואוהב את יעקב הלא אלה הדבר באהבה למי שרצה לא בבכורה... והנה במאמר יעקב על זה מכרה כיום את בכורתך לי, ראוי לעשות בהתר השאלות הנופלות עליו שני באורים. האחד מה היתה כוונת יעקב בקנין הבכורה מעשו אם בעבור תועלת הירושה בנכסי אביו או מפני הכבוד שיכבדוהו אחיו או אם היה לתכלית וכוונה אחרת. והשני מהו הטעם אשר נתן יעקב לעשו אחיו בשאלו שימכור את בכורתו בהיותו מאמר מגונה מאד כפי הנראה. ואומר בענין הביאור הראשון שיעקב ועשו לא חששו על הבכורה לענין ירושת הנכסים כי הנה עם היות יצחק מלא ברכת ה' כמו שהעיד עליו הכתוב ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדול מאד ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבודה רבה ויקנאו אותו פלשתים ולא כדברי הראב"ע שחשב שהוא עני ודל, וכבר השיב עליו הרמב"ן, הנה הבנים לא היו חוששין על ירושתו וגם לא היתה חמדת יעקב בבכורה מפני הכבוד שיכבדהו עשו כאשר יכבד הצעיר לגדול כי זה כלו הבל ורעות רוח ודמיון כוזב ויעקב קראו אח"ז אדני וקרא את עצמו בערכו עבד כמ"ש כה תאמרו לאדני לעשו כה אמר עבדך יעקב. אבל היה השתדלות בזה כדי לירש את ברכת אברהם אשר ברכו ה' שהיא בהתיחדו ההשגחה בו ובזרעו בירושת הארץ שנמשך ממנה כי היו שני היעודים האלה כאחד שנאמר בפרשת מילה (בראשית י"ז ז') והקימותי את בריתי ביני וביניך ובין זרעך אחריך לדורותם לברית עולם להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם והייתי להם לאלהים. וזה היה ממונו ועשרו של יצחק שירש מאברהם אביו וזה יהיה הממון העושר והסגולה שיורש לבניו לא שאר הנכסים צאן ובקר ושאר הטובות והכבודות המדומות. והנה יעקב חשב בלבו שהירושה האלהית הזאת לא היה אפשר שיזכו בה הוא ועשו אחיו שניהם יחד יען לא היו מטבע אחד וטבעיהם ומדותיהם היו בתכלית החלוף וההרחקה זה מזה ושיתחייב מזה ג"כ חלוף גדול בדעותיה' ואמונותיהם. ויעקב היה איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאד ולכן ראוי לירש היעודים האלהיים אבל עשו היה איש רע מעללים אין פחד אלהים לנגד עיניו. ולא היה מאמין בהשגחתו ולא חפץ בדבקותו ואיך יהיה א"כ יורש הירושה האלהית כיעקב והיה כצדיק כרשע כעובד אלהים כאשר לא עבדו. ומפני זה כלו היה מן ההכרח שאחד מהם בלבד ישב על כסא אברהם ויצחק ויירש את יחוסיהם הטובים והיה נופל בלבו של יעקב ספק עצום האם יירש אותם עשו להיותו הבן הבכור ליצחק ושעליו נאמר וקראת את שמו יצחק והקימותי את בריתי אתו לברית עולם ולזרעו אחריו או אם יהיה יורש אותם היעודים יעקב מפני צדקתו ושלימותו כי הנה היות שניהם יורשים אותם יחד לא יתכן בשום פנים לזווגם כאחד הטמא והטהור יחדיו ובהיות הספק הזה אצל יעקב בענין ירושה דבקות ההשגח' ונחלת הארץ שיעד הב"ה לאברהם אם יירשנה עשו הבכור כבכורתו והוא איש בליעל או יעקב לשלמותו וצדקתו חשב מחשבות לקנות מעשו את הבכורה כדי שיתחברו בו כל היתרונות הטבעי והשכלי יחד. ר"ל שלמות המדות והאמונות שהיו בו ומעלת הבכורה אשר קנה מעשו והיה בלבו של יעקב שלא היה בזה עלבון לעשו כי הוא לא היה מאמין באותן היעודים ולא חפץ באותה ירושה וכמ"ש ולמה זה לי בכור' והיה יעקב ירא שמא מפני רשעת עשו יעביר הקדוש ברוך הוא אותה נחלה וירושה אלהית כלה לבני ישמעאל או אל זולתו מיורשי אברהם וכדי שלא תאבד המתנה ההיא והירושה הקדושה מבית אביו אמר בלבו מוטב שאזכה אני בה בקנין הבכורה מעשו ברצונו משנפסיד שנינו אנחנו וגם לי גם לו לא תהיה. והרלב"ג כתב שהיתה סבת בקשת יעקב הבכורה לפי שהיה נהוג בזמני' ההם לברך את הבכור בשעת המות ברכה נוספת ולכן היה מקפיד יוסף שישית אביו יד ימינו על מנשה שהוא הבכור. ואין ספק אצלי שחזקה אצל יעקב המחשבה הזאת שהזכרתי מה שידע שבעת לידתו יצא ידו אוחזת בעקב עשו שהור' ג"כ ע"ז כמו שביארתי זהו הביאור הראשון בענין הזה. ואמנם הביאו' השני הוא שיעקב אמ' לעשו הנה הבן הבכור הוא עומד במקו' אביו ועליו מוטלת הנהגת הבית במקום אביו בהיות האב חלוש וזקן ולא יוכל להנהיגו שאז הבן הגדול הוא אשר ימלא במקומו בתתו טרף לביתו וחק לאחיו הקטנים כאלו הם בניו ואתה עשו אינך עושה כן שאתה תלך תמיד בשדה ואינך חושש בדבר מהבית ואביך הוא כאלו מת ובטל מן העול' ואני נער קטון וכואב ואצטרך לעבוד את אבי בחליו ולעשות נזיד שיאכל ולא די לי כל הצער הזה אלא שגם אתה תבא מן השדה כדוב שכול וכדרך הזוללי' תבקש ממני הלעיטני נא מן האדום האדום הזה כאלו מוטל עלי להכין לפניך מה שתאכל בהיותי הצעיר כאשר הייתי עושה אם הייתי הבכור ואתה הצעיר שהייתי מבקש מזון להאכילך ולא היה מוטל עליך כ"א עלי. לכן בחר לך אם תרצה להיות בכור עשה הנהגת הבית וצרכה במקום אבינו ויהיה כל העול מוטל עליך. ואם לא תרצה לקחתו הנח לי את הבכורה ואני אעשה את הכל ואתן לך לאכול כמו שיתן הבכור לצעיר וזה ענין מכרה כיום את בכורתך לי ר"ל כמו שהיום הזה הכל מוטל עלי כן יהיה תמיד ואני אשא אני אסבול עמל הבכור בהנהגת הבית ואתה לא תחוש מזה והייתי נקי מכל עמל. וי"מ מכרה כיום כעת הזאת פן יקרה לך עייפות פתאום ועמך תמות בכורתך גם לי וגם לך לא תהיה. והנה עשו התבונן בלבו ואמר גם אני לא בחרתי ללכת בדרכי אבותי שתפארתם לשבת בית ואני פרא למוד מדבר על מעונות אריות תמיד בסכנה ואם הנחתי מעשה אבותי ואומנותם מה בצע כי אקרא בכור להם כי הבכורה הזאת לא תהיה לירושה הנכסים כי הנה אנכי הולך למות וקודם שימות אבי תמיתני חיה מן החיו' וגם אם היא לעני' הטובו' הנפשיו' איני מאמין בהם ולא ביעודי אברהם א"כ למה זה לי בכורה ר"ל באמת ליעקב שמאמין בהם וקורבת אלהים לו טוב לו תצטרך לא לי שהם הבלי כזבים בעיני ולכן ארז"ל שעשו כפר בתחיית המתים באותו היום לפי שתשובתו זאת היתה בנויה על העדר אמונ' בדברי האל ויעודיו. ולכן כדי שלא יתחרט כי הרשעים מלאים חרטות כמו שזכר החכם השיבו יעקב השבעה לי ר"ל השבעה לי שתמיד תאמר כיום הזה שאמרת בעזיב' הבכורה לי ואז נשבע לו. והית' שבועתו אם בחייו ואם בחיי אביו וימכו' את בכורתו ליעקב. והמכירה אולי שהיתה שעזב יעקב כל נכסי אביו אשר נשארו שלא יהנה מהם לא בחייו ולא אחרי מותו כמ"ש כי במקלי עברתי את הירדן הזה שיורה שלא קבל מנכסי אביו כלל והיה זה לפי שנתן אותם לעשו בקנין הבכורה או שקבל יעקב על עצמו הנהגת הבית כלה ובקשת צרכיו והכנתם ולכן היה שמיד נתן לעשו לחם ונזיד עדשים כאשר יתן הבכור לצעיר לאכול. והעידה התור' שלא נתחרט אותו רשע ממה שעשה כי הנה אכל ושתה ויבז את הבכור' ועכ"ז בזה בלבו הבכורה ולא חזר לומר מקח טעות הוא ואין ספק שהיה עשו בעת המכירה הזאת בן ט"ו שנים ולא נתרעם ממנה עד שברך יצחק ליעקב שאמר את בכורתי לקח שהיה אז בן ששים שנה ויותר. הנה התבאר מזה שלא בקש יעקב את הבכורה כי אם לענין היעודי' האלהיים לפי שראה שעשו אינו מאמין בהם ולכן הותר לו ללקח' ממנו בראותו שלא חפץ בברכה ותרחק ממנו והועילה לו הבכור' הזאת כי בעבור' זכה לברכת אביו כמו שיתבאר אחר זה ובעבור' היה שיעקב וזרעו זכו בירושת הארץ ובדבקות ההשגחה האלהית והותרו בזה השאלות הי"א והי"ב. והר"ן כתב שסבת זה היה שאותו יום מת אברהם כדבריה' ז"ל ושיעקב בשל את הנזיד להברה את אביו באבלו ושעשו לא היה שם בשעת הפטירה ולא דמעה עינו ולא נשבר לבו בקרבו על מות הזקן הקדוש אבל בא כחסר לב ומצא את אחיו מתעסק בהבראת אביו האבל ולא חשש לכל זה דבר ובקש מיעקב שילעיטהו מהנזיד ההוא. ובראות יעקב שהוא היה בוזה אביו ומשפחתו קנא קנאה גדולה שיהיה כל כבוד בית אברהם ויצחק תלוי בעשו זולל וסובא ולכן אמר לו אחר שאנכי מעלה על ראש תפארתי כבוד אבי והורי בהיותי הצעיר ואתה הבכור אינך חושש כל זה לכלום מכר כיום את בכורתך לי ואסבול אני עמל הבכור בכבוד המשפחה ואתכבד עליו ואתה כמו שלא תשא כבודם כך לא תתכבד עליהם ושזאת היתה סבת מכירת הבכורה וגם נכון הוא.

Sforno Bereshit 25:31-34ספורנו בראשית כ״ה:ל״א-ל״ד

(31) מכרה כיום, seeing that as of now all your interests are focused on your work so that you are so tired that you cannot even recognize a dish of lentils for what it is, there is no question that you would not have the time or energy to perform the duties involved in the obligations associated with being a firstborn (32) הולך למות, through the excessive fatigue and exertion associated with my vocation. (33) השבעה לי, seeing that the purchase under discussion was something abstract, the oath would replace the act of physically taking possession of the object purchased and moving it. וימכור את בכורתו, in accordance with the price they had mutually agreed upon. The Torah did not bother to spell out the exact sum. (34) ויעקב נתן לעשו, he had used the lentils or the dish containing them as the קנין חליפין, a token used to serve as symbol of the transfer of ownership of the object constituting the one being sold. Compare Ruth 4,7 where a shoe is mentioned as serving as such a token. ויבז עשו את הבכורה, even after the transaction and the meal the birthright was not worth the price he had received in exchange for it. It is clear therefore that the seller had not been taken advantage of seeing that transaction involved so little of value.

(לא) מִכְרָה כַיּוֹם – כִּי בִּהְיוֹת הַיּוֹם כָּל מְגַמַּת פָּנֶיךָ אֶל מְלַאכְתֶּךָ, בְּאֹפֶן שֶׁאַתָּה כָּל כָּךְ עָיֵף שֶׁאֵינְךָ מַכִּיר הַנָּזִיד, אֵין סָפֵק שֶׁלֹּא תּוּכַל לְהִתְעַסֵּק בְּעִנְיְנֵי הַבְּכוֹרָה. לְשָׁרֵת הָאֵל יִתְבָּרַךְ וְלַעֲשׂוֹת אֶת הָרָאוּי לִבְכוֹר. (לב) הוֹלֵךְ לָמוּת – בְּרֹב הַתְּלָאָה וְהָעֲיֵפוּת. (לג) הִשָּׁבְעָה לִּי – מִפְּנֵי הֱיוֹת הַקִּנְיָן עַל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ, הַשְּׁבוּעָה תְּמַלֵּא חֶסְרוֹנוֹ. וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ – בַּמְּחִיר שֶׁפָּסְקוּ בֵּינֵיהֶם, וְלֹא חָשַׁשׁ הַכָּתוּב לְבָאֲרוֹ. (לד) וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו – לִקְנוֹת בְּקִנְיַן חֲלִיפִין בַּנָּזִיד אוֹ בַּכְּלִי אֲשֶׁר בּוֹ הַנָּזִיד, עַל דֶּרֶךְ ״שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ וְנָתַן לְרֵעֵהוּ״ (רות ד׳:ז׳). וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה – גַּם אַחַר מַעֲשֶׂה הָיְתָה הַבְּכוֹרָה בְּעֵינָיו בִּלְתִּי רְאוּיָה לְאוֹתוֹ הַמְּחִיר שֶׁפָּסְקוּ, וּבְכֵן הִתְבָּאֵר שֶׁלֹּא נִתְאַנָּה הַמּוֹכֵר, כִּי לֹא הָיָה הַמִּמְכָּר שָׁוֶה אֶצְלוֹ כָּל כָּךְ.

Melekhet Machshevet Bereshit 27:39-40מלאכת מחשבת לר׳ משה חפץ בראשית כ״ז:ל״ט-מ׳

יראה שלעת קדם היה מנהגם כאשר עדיין היום בממלכת פראנציאה, האב יעזוב כל רכושו אל בכורו או אל בנו הגדול, וכל שאר בניו יעבדו הגדול למחייתם או ישוטטו לבקש מהם מזון באומנות נקיה או במלחמה ירדו לעבודת המלך. וכן יצחק רצה לתת כל קנינו לעשו בנו הגדול. אמנם נתגלגל הדבר והוכרח בעבור תחבולת רבקה להניחו ליעקב ולשומו גביר לאחיו ולסמכו דגן ותירוש. ירצה שהורישו כל תבואת ארצו וכתב כל נכסיו לבנו ליעקב. א"כ לא נשאר לו לתת לעשו אלא כשאר הבנים שיעבוד אחיו ויעשה ויאכל עמו או יצא למלחמה ועל חרבו יחיה. על כן לא יכול עוד לברך עשו ולומר לו: ויתן לך אלהים מטל השמים ומשמני הארץ כאשר אמר ליעקב, אלא "משמני הארץ יהיה מושבך" פרוש שלא יהיה שמני הארץ שלך, אלא שתשב גם אתה עמו ויאכל משמני הארץ אם ירצה לעבוד אחיו, ואם לאו – "ועל חרבך תחיה".

HaKetav VeHaKabbalah Bereshit 25:34הכתב והקבלה בראשית כ״ה:ל״ד

ויעקב נתן. יש בלשונינו שני מילי פעל עבר, עבר מסודר והוא פעל עתיד המהופך לעבר ע"י וא"ו פתוחה בתחלתו, ואז השם אחר הפעל, ועבר מוקדם והוא פעל הנהוג על משמרתו, ואז השם קודם הפעל (כמבואר למעלה ע"פ והאדם ידע את חוה ע"ש). לפי הכלל המאומת הזה, ממה שלא אמר הכתוב ויתן יעקב לעשו להורות על שמירת סדר הענין, כי אז היה משמעו שאחר שבועת עשו על קיום המכירה נתן לו יעקב הלחם ונזיד העדשים, כי אמנם להורות על הפוכו אמר, ויעקב נתן, הקדים שם יעקב, ויבא בפעל הנהוג, מזה ידענו בבירור כי פעל נתן פה הוא עבר מוקדם (האטטע געגעבען), ויורה כי לא נשתהה יעקב מאומה מלמלא משאלת עשו, רק מיד שביקש עשו ממנו להלעיטני וגו' נתן לו יעקב כאות נפשו לאכול ולשתות, וכאשר מלא בטנו כסובא וזולל התחיל לבזות ענין הבכורה, ובזה מצא יעקב מקום לדבר אליו ולהודיעו שמסבת בזיונו הבכורה אינו ראוי באמת אלי' ונסתלקה ממנו ובאה ליד יעקב.

Shadal Bereshit 25:31שד״ל בראשית כ״ה:ל״א

מכרה כיום – בתחלה קודם שאלעיטך, וכמוהו קַטר יַקְטִֽרון כיום החֵלב (ש״א ב׳:ט״ז) ישבע לי כיום המלך שלמה (מ״א א׳:נ״א), דרוש נא כיום את דבר ה׳ (שם כ״ב:ה׳), כלם ענינם בתחילה וקודם לדבר אחד. ותוכן המעשה הזה לדעתי היה כי יעקב היה עוסק תמיד בצרכי הבית, ועשו היה אוכל בכל יום ממה שהיה מוצא בבית, ולא היה עוסק אלא בצידו, אשר בלא ספק לא היה בו למלאות צרכי המשפחה יום יום, אלא להביא לפעמים בשר תאוה לעשות מטעמים, אבל עקר אומנות זרע אברהם היה במקנה הצאן והבקר, ועשו לא היה עוזר בה את אחיו כלל; ותלמידי יוסף ירא אומר שהיה עוזר לו (אף שלא בכוונה) בהרחקת האריות והדבים; ונ״ל שלא היה עשו עוסק בהריגת החיות הטורפות, אלא היה צד איל וצבי ויחמור לאכול את בשרם, ויעקב שהיה מיצר על זה שהיה כל עמל הנהגת הבית מוטל עליו בלא שום שכר, התחכם לשאול ממנו בשעה שהיה עיף שימכור לו את בכורתו, ויהיה זה שכרו. ואמנם מה היה המבוקש בבקשת הבכורה? יש אומרים שינחל פי שנים בנכסי אביו (דברים כ״א:י״ז) או שהיה אביו מברך אותו ברכות יתרות על אחיו (ברא׳ מ״ח:י״ח); וכל זה לא יתכן, כי הנה ראינו כי יעקב לא הגיד מעולם ליצחק אביו ענין המכירה הזאת, שהרי אמר אנכי עשו בכורך {בראשית כ״ז:י״ט} ועשו אמר {בראשית כ״ז:ל״ב} אני בנך בכרך עשו, א״כ מה הועיל יעקב בתחבולתו בהיות הענין בלתי ידוע לאביו? כי הנה עשו לא כתב לו שטר שהיה בידו לראיה, גם לא היו שם עדים ולא היתה שם אלא שבועה; וכיון שאנו רואים שעשו לא חדל לקרוא את עצמו בשם בכור בדַבּרו עם אביו, וגם יעקב אמר אל אביו בכורך עשו, נראה ודאי שלא עלתה על לבו של יעקב לקנות שום יתרון על אחיו אצל יצחק ביום הנחילו את בניו או, ביום ברכו אותם. על כן אומר אני שלא היה עניין המכר הזה אלא שנשבע עשו כי אחרי מות אביו יניח ליעקב שיהיה אפוטרופוס ומנהיג את הבית; ויעקב בקש זאת בכוונה שלא יוכל עשו לגרשו מביתו ומארצו באופן שלא תוכל להתקיים בו ובזרעו ברכת אברהם על ירושת הארץ; ועניין זה לא היה צריך להודיעו ליצחק. והנה עשו קיים שבועתו ואחרי מות אביו הלך לו אל ארץ אחרת, ולא אמר ליעקב שילך הוא ויצא מביתו (וקצת מזה ג״כ בדברי דון יצחק).

Hoil Moshe Bereshit 25:32הואיל משה בראשית כ״ה:ל״ב

הנה אנכי הולך למות – בימים הקדמונים היה אבי המשפחה נשיא ושופט על כל יוצאי חלציו, ונוטה אהלו באמצע המחנה ואהלי בניו סביבותיו, ובהצר להם המקום היו הבנים נוטלים רשות ונוסעים משם והולכים ומתישבים בארץ אחרת, ונעשים שם לגוים חדשים, ובמות אבי המשפחה בנו הבכור היה ממלא מקומו ויורש גדולתו מלבד פי שנים שיורש בנכסיו להעשירו יותר מאחיו, ויתר האחים או נוסעים משם או נוטים אל משמעת אחיהם הבכור ומכבדים אותו כשר ושופט; וזאת היתה כונת יעקב בקנותו הבכורה מיד עשו, שבמות יצחק לא יכריחהו אחיו הבכור לשמוע אליו ולעשות כמעשיו ואם לא יגרשהו מארץ מגורי אביו, אבל יהיה יעקב גדול הבית ועשו או יסור אל משמעתו או ילך לו; ויעקב בשל הנזיד משלו ונתן ממנו לעשו ובזה קבל עליו להאכילו משלו בכל פעם שעשו יחפץ ועשו אחרי מות יצחק יכבדהו כגדול הבית; ועשו השיבו – הנה אנכי מת קודם אבי כי אני נכנס בסכנה תדיר ומה איכפת לי בבכורה! תן לי לאכול כשארצה והיה אתה הבכור; אבל אח"כ כשראה שהאריך ימים על ימי בחורותיו ואביו זקן וקרוב למות וידע בעצמו שבבזותו הבכורה אבדה ממנו גם ברכת אביו ומעתה צריך הוא להשתעבד לאחיו, התחרט על מה שעשה, וידע שלא לחנם השתדל יעקב ונטל הבכורה; ועכ"ז שעשו היה איש אלם וקשה, קיים דברו ובחיי אביו הלך לו אל ארץ שעיר ונתישב שם, ובכן שב חרון אפו מאחיו והשלים עמו.

R. David Zvi Hoffmann Bereshit 25:31ר׳ דוד צבי הופמן בראשית כ״ה:ל״א

ויאמר יעקב וגו׳ – אם יעקב מבקש עתה לנצל את ההזדמנות הטובה לזכות בבכורה שבה רצה כבר בשעת הלידה, הרי לא חשב בזה אלא על ההבטחות שניתנו לו לאברהם, ואשר צריכות היו לעבור אל הבכור.

R. David Zvi Hoffmann Bereshit 25:32ר׳ דוד צבי הופמן בראשית כ״ה:ל״ב

אנכי הולך למות – לפי ראב״ע בקש עשו לומר, הרי ״בכל יום ויום הוא מסתכן בעצמו כאשר יצא לצוד, שמא יהרגוהו החיות ויתכן שימות קודם אביו״, כלומר הבכורה לא תועיל לו איפוא במאומה, אך דומה שמוטב להסב משפט זה על ההווה: כה עיף הוא עתה עד שדומה שהוא הולך למות, ואין דיבור זה יכול להיות מובן אלא כתוצאה של תאוותו, לאמור הוא דמה בנפשו למות אם לא יוכל למלא תאווה זו.

R. David Zvi Hoffmann Bereshit 25:34ר׳ דוד צבי הופמן בראשית כ״ה:ל״ד

ויאכל... ויבז – במלים ברורות מראה הכתוב שלא ידע עשו להעריך נכס רוחני, ושכל שאיפתו לאכילה ולשתיה היתה מכוונת, כך שאפילו אחר שאכל לשבעו, לא התחרט על המכירה הזאת. אדרבה, חשב שעשה כאן ״עסק טוב״, כי אכן מעיד הכתוב – ״ויקם וילך״. ברם, לא מצינו בשום מקום שיעקב יראה זכויות לעצמו על סמך מעשה זה. גם לא מצאנו שאביו (או גם ה׳) יבליטו אותו באיזו צורה שהיא כדי ליתנו סמוכין לטענת יעקב לברכת אברהם, ודומה שכל זה לא היה אלא מעין משחק ילדים, משחק של נערים מתבגרים שאין ליחס לו כל תוקף משפטי. אך מכל מקום, קווי האופי של שני האחים נראו במכירה זו בצורה ברורה ובהירה: יעקב זה שתמיד שואף לדבר העילאי ונכון למסור את הארצי כדי להשיג חיי נצח, ולעומתו עשו, גס ונתון ליצריו, מוכן למכור כל נכס אידיאלי תמורת תאוות הרגע. הבדלים אלה באפים ילכו ויתבלטו, וכתוצאה מזה הופך משחקם של הנערים למציאות רצינית וחמורה – עשו נדחה מפני האלהים אשר בחר ביעקב.