Sale of the Birthright in Art/0/he
מכירת הבכורה באמנות
הקדמה
סיפורי יעקב ועשו מרתקים בשל עיסוקם ביריבות בין אחים, באהבה, ובדחייה. שני ציורי השמן המוצגים כאן – "מכירת הבכורה" (1640) של מתיאס סטום,1 ו"עשו מכר את הבכורה ליעקב בעבור נזיד עדשים" של צייר לא ידוע ממעגלו האמנותי של סטום – מתארים את מכירת הבכורה שבבראשית כ"ה. במבט ראשון, שתי התמונות נראות דומות למדי. בשתיהן האחים נמצאים מסביב לשולחן כשהאחד יושב והאחר עומד, והם מבצעים את העסקה בחדר אפל ואפוף חשאיות. עם זאת, מבט מעמיק יותר יגלה הבדלים חשובים בשני הציורים בנוגע לדמויות הנוכחות בסצנה המוצגת, הגיל והמראה של האחים, והאביזרים שברשותם. הבדלים אלו קשורים לכמה קושיות בלתי פתורות בטקסט המקראי.
השוואת התמונות
סטום
סטום, מומחה בקיארוסקורו,2 משתמש ביעילות באור על מנת להקנות לציור הילה מסתורית, ולהדגיש את הדמויות הראשיות. יעקב, מעט שמנמן, יושב על יד שולחן, ומולו אחיו המזוקן והצנום. עשו עומד, מחזיק בידו האחת ארנב שזה עתה ניצוד, ובידו השניה נוגע בקערת נזיד העדשים. בין השניים, אישה גברית למראה, כנראה רבקה, מתבוננת על המתרחש. על אף שגופה נוטה לכיוון עשו, היא מביטה ביעקב, ומחוות ידה מקבילה לידו, כמסייעת בלאט לביצוע העסקה.
חוגו של סטום
"נזיד העדשים" גם כן משתמש באור על מנת להבליט את הדמויות, אך הוא מתמקד ביעקב ובעשו בלבד. האחים נראים כמעט זהים, והשוני היחיד ביניהם הוא רק בגוון האדמומי בשיערו של עשו ובכלב הציד שלימינו. גם כאן יעקב יושב בעוד שעשו עומד, אך הוא רוכן קדימה ואינו מחזיק דבר בידו. שני התאומים לוחצים ידיים על מנת לסגור את העסקה, בעוד שצלחת הנזיד מונחת על השולחן מתחתיהם.
הקשר לסיפור התנ"כי
בחירותיהם האמנותיות של הציירים משקפות עמדות פרשניות שונות כלפי כמה עניינים מעורפלים בסיפור המקראי:
מורעב עד מוות?
סטום מצייר את עשו כשארנב מת בידו, בעוד שבציור השני עשו עומד בידיים ריקות.3 הבדל זה מחדד את השאלה – האם לעשו היה אוכל זמין אחר,4 או שרצונו לאכול מהנזיד היה עניין של חיים ומוות? אמנם עשו אומר ליעקב "הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת", אך אפשר להבין אמירה זו הן מילולית, כלומר שהוא באמת עומד למות מרעב,5 והן במובן שבשל סגנון חייו הפראי והמסוכן, הוא וודאי ייהרג לפני שיספיק לרשת את אביו.6 כל אחד מהסברים אלה מוביל להסתכלות שונה לחלוטין גם על יעקב וגם על עשו. האם יעקב הוא תככן מניפולטיבי שמנצל את צרתו של אחיו? או אולי עשו סתם מתנהג בפזיזות ומוכר את הבכורה בשביל הנאה חולפת? לפירוט, ראו מכירת הבכורה.
הדמויות המשתתפות
ההנחה המקובלת בנוגע לסיפור, שאותה מניח גם האמן האנונימי של הציור השני, היא שהמכירה התרחשה בנוכחות שני האחים בלבד. סטום, לעומת זאת, מוסיף דמות שלישית לסצנה, ככל הנראה רבקה. עיבוד זה של סטום מעורר את התהייה – מי עוד ידע על העסקה מלבד יעקב ועשו? האם ייתכן שרבקה, שיעקב כידוע היה בנה המועדף, מילאה תפקיד כלשהו בהוצאת העסקה אל הפועל? לאור פרק כ"ז, שאלה זו נהיית רלוונטית במיוחד. כשרבקה מתכננת להעביר את הברכה ליעקב, האם היא פועלת מידיעה שיעקב רכש את הבכורה ולכן הוא ראוי לה? ומה לגבי יצחק? האם הוא מודע שעשו מכר את הבכורה כשהוא מנסה לתת לו את ברכתו? להרחבה על הקשרים בין שני הפרקים, ראו בכורה וברכות.
גיל האחים
ב"נזיד העדשים", שני התאומים מצטיירים כבחורים צעירים, בעוד שבציורו של סטום הם נראים מעט מבוגרים יותר, בסביבות העשור השלישי לחייהם. האם אפשר לייחס את המכירה לפזיזות של גיל הנעורים, או שהאחים היו בוגרים מספיק להבין את השלכות מעשיהם? כמה זמן עבר בין האירוע הזה ובין הברכות של יעקב בפרק כ"ז? התורה מותירה את הכרונולוגיה מעורפלת. מיד לפני סיפור המכירה (בפרק כ"ה) היא מצהירה: "וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים", ובסוף הפרק הבא (כ"ו) אני למדים שעשו התחתן בגיל ארבעים. זה משאיר לנו חלון זמנים די רחב בו הסיפור יכול היה להתרחש, וראו כרונולוגיה של בראשית כ"ה-כ"ז.
סגירת העסקה
ב"נזיד העדשים" האחים חותמים את העסקה בלחיצת יד, המקבילה בת-זמנו של האמן לשבועה המקראית. העדשים עדיין מונחות ללא מגע על השולחן, מה שרומז לנו, בדומה לפשט המקרא, שהמכירה התבצעה לפני שעשו טעם מן הנזיד. לעומת זאת, בציורו של סטום עשו אוחז בצלחת כמעט ריקה, אשר אולי מעידה על כך שרוב הנזיד נאכל על ידו עוד לפני שהמשא ומתן התחיל. האם יש לסברה זו בסיס כלשהו בכתובים?
למעשה, צורת העבר של המשפט "וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים" עשויה לאותת שהאוכל ניתן לעשו לפני המכירה, וראו עבר מהופך.7 אם אכן כך, כל המשא והמתן, וכן המחיר שננקב בעבור הבכורה בכלל אינם קשורים לנזיד שיעקב בישל.8 יוצא שייתכן שהבכורה נמכרה בעבוד מחיר הוגן בהרבה, וברור שלכך יש השלכות מרחיקות לכת על הדרך בה אנו צריכים לתפוס את מעשי יעקב ועשו. לעוד בנושא, ראו מכירת הבכורה.
עד כמה ה"אָדֹם" באמת אדום?
- קשה לזהות את נזיד העדשים בציורו של סטום, אך בציור "נזיד העדשים" הוא מוצג באופן בולט על השולחן והוא בכלל אינו אדום. אף על פי שנפוצה ההנחה כי המילה "אָדֹם" מתכוונת לאותו צבע אדום של ימינו, ייתכן כי בעברית המקראית המילה התייחסה לגוון חום כלשהו. לפירוט, ראו אדום.
- בציורו של סטום לעשו יש שיער שחור, בעוד שבציור השני שיערו ג'ינג'י. הבדל זה נוגע לאיך מתפרש הפסוק "וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי". המילה "אַדְמוֹנִי" יכולה להתייחס לצבע השיער אך באותה מידה גם לאדמומיות העור. מעבר לכך, יש לזכור שגם אם מדובר כאן על צבע השיער, עדיין ייתכן שהכוונה היא לגוון חום ולא לצבע אדום.
תאומים זהים?
לעומת סטום שמצייר חזות שונה עבור כל אחד מהאחים, האמן השני מציג אותם ככמעט זהים אחד לשני. התורה מספרת לנו שעשו היה שעיר בעוד שעורו של יעקב היה חלק, אך מלבד זה איננו מקבלים עוד תיאורים חזותיים של האחים (כמו למשל גובהם, מבנה גופם וכו'). אפילו המידה בה קולם היה שונה אינו ברור. בפרק כ"ז, למרות שיצחק אומר "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב", השוני בקול אינו מספיק לו בשביל לקבוע באופן חד משמעי שהבן העומד מולו הוא אכן יעקב ולא עשו.
