Sarah's Treatment of Hagar/5

EN/HEע/E

Sarah's Treatment of Hagar

Sources

Bereshit 15:13בראשית ט״ו:י״ג

He said to Abram, “Know for sure that your seed will live as foreigners in a land that is not theirs, and will serve them. They will afflict them four hundred years.

וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה.

Bereshit 16בראשית ט״ז

(1) Now Sarai Abram's wife bore him no children; and she had a handmaid, an Egyptian, whose name was Hagar. (2) And Sarai said unto Abram: 'Behold now, the Lord hath restrained me from bearing; go in, I pray thee, unto my handmaid; it may be that I shall be builded up through her.' And Abram hearkened to the voice of Sarai. (3) And Sarai Abram's wife took Hagar the Egyptian, her handmaid, after Abram had dwelt ten years in the land of Canaan, and gave her to Abram her husband to be his wife. (4) And he went in unto Hagar, and she conceived; and when she saw that she had conceived, her mistress was despised in her eyes. (5) And Sarai said unto Abram: 'My wrong be upon thee: I gave my handmaid into thy bosom; and when she saw that she had conceived, I was despised in her eyes: the Lord judge between me and thee.' (6) But Abram said unto Sarai: 'Behold, thy maid is in thy hand; do to her that which is good in thine eyes.' And Sarai dealt harshly with her, and she fled from her face. (7) And the angel of the Lord found her by a fountain of water in the wilderness, by the fountain in the way to Shur. (8) And he said: 'Hagar, Sarai's handmaid, whence camest thou? and whither goest thou?' And she said: 'I flee from the face of my mistress Sarai.' (9) And the angel of the Lord said unto her: 'Return to thy mistress, and submit thyself under her hands.' (10) And the angel of the Lord said unto her: 'I will greatly multiply thy seed, that it shall not be numbered for multitude. (11) And the angel of the Lord said unto her: 'Behold, thou art with child, and shalt bear a son; and thou shalt call his name Ishmael, because the Lord hath heard thy affliction. (12) And he shall be a wild ass of a man: his hand shall be against every man, and every man's hand against him; and he shall dwell in the face of all his brethren.' (13) And she called the name of the Lord that spoke unto her, Thou art a God of seeing; for she said: 'Have I even here seen Him that seeth Me?' (14) Wherefore the well was called Beer-lahai-roi; behold, it is between Kadesh and Bered. (15) And Hagar bore Abram a son; and Abram called the name of his son, whom Hagar bore, Ishmael. (16) And Abram was fourscore and six years old, when Hagar bore Ishmael to Abram.

(א) וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר. (ב) וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי י"י מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי. (ג) וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה. (ד) וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ. (ה) וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט י"י בֵּינִי וּבֵינֶיׄךָ. (ו) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ. (ז) וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ י"י עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר עַל הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר. (ח) וַיֹּאמַר הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי וַתֹּאמֶר מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת. (ט) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ י"י שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ. (י) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ י"י הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב. (יא) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ י"י הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע י"י אֶל עׇנְיֵךְ. (יב) וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל פְּנֵי כׇל אֶחָיו יִשְׁכֹּן. (יג) וַתִּקְרָא שֵׁם י"י הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ אַתָּה אֵל רֳאִי כִּי אָמְרָה הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי אַחֲרֵי רֹאִי. (יד) עַל כֵּן קָרָא לַבְּאֵר בְּאֵר לַחַי רֹאִי הִנֵּה בֵין קָדֵשׁ וּבֵין בָּרֶד. (טו) וַתֵּלֶד הָגָר לְאַבְרָם בֵּן וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם בְּנוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר יִשְׁמָעֵאל. (טז) וְאַבְרָם בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּלֶדֶת הָגָר אֶת יִשְׁמָעֵאל לְאַבְרָם.

Shemot 1:11-12שמות א׳:י״א-י״ב

(11) Therefore they set taskmasters over them to afflict them with their burdens. They built storage cities for Pharaoh: Pithom and Raamses. (12) But the more they afflicted them, the more they multiplied and the more they spread out. They were grieved because of the children of Israel.

(יא) וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס. (יב) וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

Shemot 22:21-22שמות כ״ב:כ״א-כ״ב

(21) “You shall not take advantage of any widow or fatherless child. (22) If you take advantage of them at all, and they cry at all to me, I will surely hear their cry;

(כא) כׇּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן. (כב) אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ.

Law Code of Hammurabi 144חוקי חמורבי קמ״ד

If a man take a wife and this woman give her husband a maid-servant, and she bear him children, but this man wishes to take another wife, this shall not be permitted to him; he shall not take a second wife.

Law Code of Hammurabi 146-147חוקי חמורבי קמ״ו-קמ״ז

[146] If a man take a wife and she give this man a maid-servant as wife and she bear him children, and then this maid assume equality with the wife: because she has borne him children her master shall not sell her for money, but he may keep her as a slave, reckoning her among the maid-servants. [147] If she have not borne him children, then her mistress may sell her for money.

Philo, Questions and Answers on Genesis, III:25-26

(25) Why does he say, Sarah afflicted her? The literal meaning of the words is plain: but if we look to the inner sense of them, they contain a principle of this kind. It is not every affliction that is injurious, but there are even some occasions when they are salutary; and this is experienced by sick men at the hands of physicians, and by boys under their tutors, and by foolish people from those who correct them so as to bring them to wisdom. And this I can by no means consent to call affliction, but rather the salvation and benefit of both soul and body. Now a part of such benefit wisdom affords to the circle of encyclical knowledge; rightly admonishing the soul which is devoted to an abundance of discipline, and which is pregnant with sophism, not to rebel as if it had acquired some great and excellent good, but to acquiesce and venerate that superior and more excellent nature as its genuine mistress, in whose power is constancy itself, and authority over all things. (26) Why did Hagar flee from her face? It is not every soul which is capable of proper respect and of submitting to salutary discipline, but the mind which is gentle, and good-tempered, and consistent loves reproof, and becomes more and more attached to those who correct it. But the stubborn soul becomes malignant and hates them, and turns from them, and flees away from them, preferring those discourses which are agreeable rather than those which tend to his advantage, and looking upon them as more excellent.

Josephus, Antiquities of the Jews 1:10:4יוספוס פלביוס, קדמוניות היהודים א׳:י׳:ד׳

Now Abram dwelt near the oak called Ogyges, the place belongs to Canaan, not far from the city of Hebron. But being uneasy at his wife's barrenness, he entreated God to grant that he might have male issue; and God required of him to be of good courage, and said that he would add to all the rest of the benefits that he had bestowed upon him, ever since he led him out of Mesopotamia, the gift of children. Accordingly Sarai, at God's command, brought to his bed one of her handmaidens, a woman of Egyptian descent, in order to obtain children by her; and when this handmaid was with child, she triumphed, and ventured to affront Sarai, as if the dominion were to come to a son to be born of her. But when Abram resigned her into the hand of Sarai, to punish her, she contrived to fly away, as not able to bear the instances of Sarai's severity to her; and she entreated God to have compassion on her. Now a Divine Angel met her, as she was going forward in the wilderness, and bid her return to her master and mistress, for if she would submit to that wise advice, she would live better hereafter; for that the reason of her being in such a miserable case was this, that she had been ungrateful and arrogant towards her mistress. He also told her, that if she disobeyed God, and went on still in her way, she should perish; but if she would return back, she should become the mother of a son who should reign over that country. These admonitions she obeyed, and returned to her master and mistress, and obtained forgiveness. A little while afterwards, she bare Ismael; which may be interpreted Heard of God, because God had heard his mother's prayer.

Bereshit Rabbah 45:5בראשית רבה מ״ה:ה׳

רַבִּי תַּנְחוּמָא אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא רַבָּה וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא, כָּל מִי שֶׁהִרְתִּיק אַחַר מִדַּת הַדִּין לֹא יָצָא שָׁפוּי מִתַּחַת יָדֶיהָ, רְאוּיָה הָיְתָה שָׂרָה לְהַגִּיעַ לְשָׁנָיו שֶׁל אַבְרָהָם, וְעַל יְדֵי שֶׁאָמְרָה (בראשית טז, ה): יִשְׁפֹּט ה׳ בֵּינִי וּבֵינֶיךָ, נִמְנְעוּ מֵחַיֶּיהָ שְׁלשִׁים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה. כְּתִיב (בראשית טז, ד): וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר (בראשית טז, יא): הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהִכְנִיסָה בָּהּ שָׂרָה עַיִן רָעָה וְהִפִּילָה עֻבָּרָהּ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבְנֵךְ כְּתִיב. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא אִלּוּ אֱלִישָׁע הַנָּבִיא אָמַר כֵּן בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ דַּיִּי, אֶלָּא שֶׁזָּכְתָה לְדַבֵּר עִמָּהּ הַמַּלְאָךְ.

Bereshit Rabbah 45:6בראשית רבה מ״ה:ו׳

וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ (בראשית ט"ז:ו'), רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר מְנָעַתָּהּ מִתַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר טְפָחַתָּהּ בְּקוֹרְדִּקַיָסוֹן עַל פָּנֶיהָ. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא דְּלָיִים וּפַנְדִּיּוֹת הוֹלִיכָה לָהּ לַמֶּרְחָץ.

Targum Yerushalmi (Yonatan) Bereshit 16:2-5תרגום ירושלמי (יונתן) בראשית ט״ז:ב׳-ה׳

(2) And Sara said to Abram, Behold, now, the Lord hath restrained me from bearing, go to my handmaid and set her free; perhaps I may be builded by her. And Abram hearkened to the word of Sara. (3) And Sara the wife of Abram took Hagar the Mizreitha handmaid, when Abram had dwelt ten years in the land of Kenaan, and set her free, and gave her to Abram her husband to wife. (4) And he went unto Hagar, and she conceived; and she saw that she had conceived, and the honour of her mistress was despised in her eyes. (5) And Sara said to Abram, All my affliction is from thee. Being secure that thou wouldst do me justice, I left the land and house of my father, and came up with thee to a foreign land; and forasmuch as I was not able to become a mother, I set free my handmaid, and gave her to lie in thy bosom; and she seeth that she hath conceived, and mine honour is despised before her. But now is my affliction manifest before the Lord, who will spread peace between me and thee, and the land shall be replenished from us, nor shall we need the help of the progeny of Hagar the daughter of Pharoh bar Nimrod, who threw thee into the furnace of fire.

(ב) ואמרת שרי לאברם הא כדון מנעני ייי מן למילד עול כדון לות אמתי ואחררינה מאים אתבני מינה וקביל אברם למימר שרי. (ג) ודברת שרי איתת אברם ית הגר מצריתא אמתא מסוף עשר שנין למיתב אברם בארעא דכנען וחררתה ויהבת יתה לאברם בעלה ליה לאינתו. (ד) ועול לות הגר ועדיאת וחמת ארום עדי(ע){א}ת וזללת איקר ריבונתא בעינהא. (ה) ואמרת שרי לאברם כל עולבני מינך דהוינא רחיצא דתעבד דיני דאנא שבקית ארעי ובית איבא ועלית עימך לארע נוכריתא וכדון בגין דלא הוינא ילדא חררית אמתי ויהבת(א){ה} למשכוב בעיטפך וחמת ארום עברת ו{א}יתבזי איקרי באנפהא וכדון אתגלי קדם ייי עולבני ויפרוש שלמיה בינא ובינך ותתמלי ארעא מינן ולא נצטרך לבנהא דהגר ברת פרעה בר נימרוד דטלקך לאתונא דנורא.

R. Saadia Gaon Commentary Bereshit 16:5-12ר׳ סעדיה גאון פירוש בראשית ט״ז:ה׳-י״ב

(ה) ... הגמילות. ואמנם חובה עליך לגמול טובה על טובה, כפי אפשרותך. ואם לא, לכל הפחות, בהכרת טובה. ומה שאמרה שרה לאברהם חמסי עליך מורה שהיה ביניהם וויכוח בגלל הגר, והכתוב הבליעו ולא פרשו. כי אין אתה רואה בפסוק דבר מלבד אנכי נתתי שפחתי בחיקך, וזה לא מורה על שום עוול מצד אברהם לשרה. אבל חמסי וגו׳ – מראה על וויכוח, שהשמיטו הכתוב, כאילו, בערך, אמרה היא: מן הדין שמזלזל בה... והוא אמר, אין את רשאית {לעשות כך}. לדעתי, ועל זה אמרה היא: ישפט י״י ביני וביניך – כלומר יפרש עם מי הצדק. ולפיכך נקוד על המלה לרמז שלא רצתה שאלהים ישפוט אותו ורק ביקשה שיאמר עם מי הצדק. (ה-ט) ופירש השי״ת שהצדק עם שרי ושהגר חייבת להיות שפחתה עד שתשוב להיות מצייתת לה. כי כשעינתה אותה, ככתוב: ותענה שרי, אמר לה המלאך בכמו זה: שובי אל גברתך והתעני תחת ידיה. ומזה אנו יודעים שלא חטאה שרה בהטלת עול בלתי הגון על הגר, כי לו היה כך לא היה המלאך מסכים לכך. (ז-יב) ומפני מה הפסיק בכל דיבור ודיבור של המלאך? א. בראשונה אמר לה שתעבוד את גברתה ותכנע לה, ולא תצטרך היא לתקן אותה. ב. ובשניה בישר לה שיהיה לה זרע רב, וכאילו עשאו שכר על ששרתה את שרי. ואם העובד בחובה יש לו גמול טוב, הרי מי שעובד את השם יותר מכפי חובתו, ודאי שיש לו לקוות להתקרב לאלהיו. ג. ובשלישית, הודיע להם שימי העיבור ימלאו, ותלד זכר וחייבה לקראו ישמעאל, והסבה לכך: כי שמע אל עניך. והודיעה שישכן במדבר כי אמר לה: והוא יהיה פרא, וכאלו אמר לה [שהוא יהיה] הראשון שישכן במדבר ויבחר בה... ואמר לה שעם זה ידו בכל ויד כל בו – כלומר, עם חיותו במדבר יבא במגע עם אנשים, ביחסי נישואין ומסחר והנהגה, ומלחמה ותגרה, ובכל מה שיכללו ענייניו בזמן, כמו... ובדבר זה סעיף מספר דניאל שייזכר במקומו... וזה מוכיח שלא יחדור עמוק לתוך המדבר... אלא יהיה קרוב ליישוב של ארץ סוריה.

R. Chananel (cited by R. Yehoshua ibn Shuib Bereshit 16:5)ר׳ חננאל (מובא בר׳ יהושע אבן שועיב בראשית ט״ז:ה׳)

ורבינו חננאל ז"ל פירש חמסי עליך, כי החמס כסה הכתוב והמלאך גלה אותו, וענין חמסי כי שרה היתה משתעבדת בהגר והית' כפופה אליה, ואברהם אמר לה כי הוא עון פלילי לענותה, ומנעה עצמה מלהשתעבד בה, ועתה נתאמרה אליה, ועל כן אמרה ישפוט אם כדברי שאני משתעבדת או כדבריך.  ועל זה נקוד כי אין זה המשפט נאמר להרע לו, והמלאך אמר הדין עמך שובי אל גברתיך והתעני, כמו שהיית עושה כבתחלה.

Rashi Bereshit 16:6רש״י בראשית ט״ז:ו׳

ותענה שרי AND SARAI AFFLICTED HER – She compelled her to work hard.

ותענה שרה – היתה משעבדת בה בקושי.

Rashbam Reconstructed Bereshit 16:4רשב״ם המשוחזר בראשית ט״ז:ד׳

ותקל גבירתה – מן קלל. (מרשב"ם בר' ל"ב:ז'-ח')

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 16:12אבן עזרא בראשית פירוש ראשון ט״ז:י״ב

פרא אדם – חפשי בין האדם, כטעם: מי שלח פרא חפשי (איוב ל״ט:ה׳), והטעם: שלא ימשול בו זר ממשפחתו. ויש אומרים: פרא ואדם, כמו: שמש ירח עמד זבולה (חבקוק ג׳:י״א). ובעבור שהוא פרא – ידו בכל, ובעבור שהוא אדם – יד כל בו. והנכון בעיני: שיהיה בין כל האדם כפרא, שינצח הכל [בסכלו ובכחו], ואחר כן ויד כל בו. וכן מפורש בספר דניאל: כי היא החיה הרביעית (ראב״ע דניאל פירוש ראשון ז׳:י״ד). ועל פני כל אחיו – שהם בני קטורה, וכן כתוב: על פני כל אחיו נפל (בראשית כ״ה:י״ח), וכן מדינים יצאו מבני קטורה (בראשית כ״ה:ב׳), נקראו ישמעאלים בתורה (בראשית ל״ז:כ״ח) ובספר שופטים (שופטים ח׳:כ״ד).

Radak Bereshit 16:2רד״ק בראשית ט״ז:ב׳

ותאמר ... עצרני ה' מלדת, she meant that seeing that G'd had prevented her from giving birth during all these years, she had now abandoned hope of ever bearing a child as she had aged in the interval. אבנה, the son from this union would be called אבנה, "I shall be built up." All children are a building consisting of genetic input by father and mother. Sarai said that any son from this union with her husband would be accepted by her as if he were part of her biological family. She would treat him as her own son. וישמע אברם, he agreed with Sarai's plan, preferring not to wait any longer for G'd to fulfill His promise in giving him children from Sarai as he had understood this promise up until now. He decided that since Sarai had stopped menstruating she would not be able to become pregnant. As a result, he reasoned that G'd's promise to him was to be fulfilled via Hagar who would become the mother of any children of his. Seeing that even Sarai had arrived as such an interpretation of G'd's promise, he had no reason to disagree with her. This is why Avram did not pray to G'd asking Him to make Sarai bear him a son, as opposed to his son Yitzchok later on who did pray to G'd for Rivkah to bear him a son. It is also possible that Avram did pray concerning this matter, but that he had concluded that G'd had seen fit to deny his request. In that event, we must understand G'd's delay in answering Avram's prayer as being designed to show that He could make even a ninety year old barren woman become pregnant and give birth to a healthy child.

עצרני י״י מלדת – כיון שעד כה עצרני מלדת לך, אין לי תקוה עוד שיהיה לך ממני כי אני זקנה. אבנה – הבן נקרא בן, לפי שהוא בנין האב והאם, אמרה, אם יהיה לך משפחתי בן אחשב אותו כאלו הוא בני ויהיה לי כבן. וישמע אברם – לומר שישר בעיניו הדבר, ולא המתין בזה לדבר האל כי חשב כי אחר ששרה כלתה מלדת, מה שיעדו האל לתת לו זרע, מהגר יהיה, ואחר שישר הדבר בעיני שרי ישר גם בעיניו, ואברהם לא התפלל על שרה כמו שעשה יצחק, או התפלל ולא נענה, כי רצה האל להראות בה נפלאותיו לאהבת אברהם שתלד בת תשעים.

Radak Bereshit 16:4רד״ק בראשית ט״ז:ד׳

ויבא ... ותקל גבירתה, she thought that now that it was clear that Avram's seed would be from her she would become the top ranking wife of Avram. As a result, she refused to carry out instructions given to her by Sarai.

ותקל גבירתה – חשבה כי מאחר שזרע אברהם יהיה ממנה, כי היא תהיה גבירה, ולא היתה חוששת למצות שרי גבירתה לאשר תצוה.

Radak Bereshit 16:6רד״ק בראשית ט״ז:ו׳

ויאמר ... שפחתך בידך, Avram meant that in spite of Hagar sleeping with him, i.e. being accorded wifely privileges from his side, she remained Sarai's slave and as such Sarai could determine how to treat her. He made it clear that his own dignity was not to be a consideration in Sarai's treatment of Hagar. ותענה שרי, Sarai overburdened her with work, and made her perform the work in an intolerably harsh manner. It is even possible that the word ותענה includes physical as well as verbal abuse of Hagar by Sarai. The Torah testifies that Sarai did not act piously toward her, Although Avram had given her a free hand when he said "do to her as appears fit in your eyes," from a moral point of view she should have treated Hagar in a manner befitting her status as a wife or legal companion of Avram. From the point of view of practicing human kindness, Although Avram had given her a free hand when he said "do to her as appears fit in your eyes," from a moral point of view she should have treated Hagar in a manner befitting her status as a wife or legal companion of Avram. From the point of view of practicing human kindness, חסידות, she should have treated a subordinate with all possible consideration. The scholar Ibn Gabirol said "how beautiful is the attribute of practicing forgiveness in circumstances when this is possible!" Sarai's actions as reported were not pleasing in the eyes of the Lord. This is reflected in the words of the angel to Hagar (verse 11) כי שמע ה' אל עניך, "for the Lord has listened to the oppression you have endured." This is why the angel gave her a blessing as compensation for the harsh treatment she had suffered. Avram did not prevent Sarai from acting as she did, even though it was displeasing in his eyes, because he was concerned primarily with eyes, because he was concerned primarily with preserving his relations with Sarai. The reason why this whole story is preserved for all future generations in our chapter is to teach moral-ethical lessons, and to warn us not to indulge in injustice.

שפחתך בידך – אע"פ ששכבה בחיקי שפחתיך היא כבתחלה ויש לך רשות עליה לרדותה אם תעשה אליך דבר שלא כהוגן כי היא שפחתך ורשותה בידך ולא תקבל ממני כמו שתקבול ממך, והנני מוחל לך כבודי. ותענה שרי – עשתה עמה יותר מדאי ועבדה בה בפרך, אפשר שהיתה מכה אותה ומקללת אותה ולא היתה יכולה לסבול וברחה מפניה. ולא נהגה שרה בזה למדת מוסר ולא למדת חסידות, לא מוסר כי אע"פ שאברהם מוחל לה על כבודו, ואמר לה "עשי לה הטוב בעיניך" היה ראוי לה למשוך את ידה לכבודו ולא לענותה; ולא מדת חסידות ונפש טובה כי אין ראויה לאדם לעשות כל יכלתו במה שתחת ידו, ואמר החכם מה נאוה המחילה בעת היכולת, ומה שעשתה שרי לא היה טוב בעיני האל, כמו שאמר המלאך אל הגר "כי שמע ה' אל עניך" והשיב לה ברכה תחת עניה. ואברם לא מנע שרי מלענותה, אע"פ שהיה רע בעיניו, משום שלום בית. וכן זה הספור נכתוב בתורה לקנות אדם ממנו המדות טובות ולהרחיק הרעות.

Radak Bereshit 16:9רד״ק בראשית ט״ז:ט׳

והתעני, and subject yourself to harsh treatment seeing that ultimately it will be for your benefit. It is better for you to remain within the proximity of a man such as Avram, seeing that due to his many merits, your offspring will multiply greatly.

והתעני – סבל הענוי שתענך, כי לטוב לך יהיה שתשב עם אברהם כי בזכותו יהיה זרעך רב מאד.

Ramban Bereshit 16:6-12רמב״ן בראשית ט״ז:ו׳-י״ב

(ו) ותענה שרי ותברח מפניה – חטאה אמנו בענוי הזה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן. ושמע י״י אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני הענוי. (ט) שובי אל גברתך והתעני תחת ידיה – צוה אותה לשוב ולקבל עליה ממשלת גברתה, רמז כי לא תצא לחפשי ממנה כי בני שרה ימשלו בזרעה לעולם. (יא) [וקראת שמו ישמעאל – הודיע המלאך להגר שיהיה שמו ישמעאל, כדרך: הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו (מלכים א י״ג:ב׳). ואמר לה שהיא תקראנו כן, ותזכור כי שמע אלהים אל עניה. ואברהם מעצמו קרא שמו כן, שישמע אל ויעננו, או ששרתה עליו רוח הקודש כדברי רש״י, וקרא אותו ישמעאל כי שמע אלהים אל עני אמו כדבר המלאך. והנכון בעיני כי המלאך צוה להגר שתקראנה כן, והיא יראה בעבור היותה פלגש לקרוא שם לבן אדוניה, וגלתה לו הענין, ואברם קיים דבר י״י. אבל לא הוצרך הכתוב להאריך בזה.] (יב) פרא אדם – לשון רש״י: אוהב מדברות לצוד חיות, כמו שכתוב: וישב במדבר ויהי רובה קשת (בראשית כ״א:כ׳). ידו בכל – ליסטים, ויד כל בו – הכל שונאין אותו ומתגרין בו. והנכון: כי פרא אדם סמוך, שיהיה איש פרא למוד מדבר, יצא בפעלו משחר לטרף ויטרוף הכל והכל יטרפוהו, והענין על זרעו שיגדל [וישכנו כפראים במדבר] ויהיו להם מלחמות עם כל העמים. ורבי אברהם אמר: ידו בכל – שינצח מתחלה כל הגוים, ואחר כן יד כל בו – שינוצח בסוף, ועל פני כל אחיו – שהם בני קטורה, ישכון – שיגדל זרעו מהם.

Ralbag Bereshit Beur HaParashah 16:4-11רלב״ג בראשית ביאור הפרשה ט״ז:ד׳-י״א

(ד) והנה בא אברם אל הגר ותהר, והקלה מפני זה בגבירתה עד שלא יכלה לסבול. (ה) ולא רצתה שרי לְעַנּוֹתָהּ — בְּדרך שתעתיקה מזאת התכונה הרעה — אם לא ברשות אברם, ולזה סיפרה לו מנהג הגר עִמָּהּ, ונתרעמה על אברם מפני שלא היה מוכיח הגר שלא תנהג עם גבירתה בזה המנהג. (ו) ואמר אברם לשרי שתעשה בשפחתה הטוב בעיניה כדי שתעתיקה מזאת המידה הפחותה, ועינתה אותה שרי להוכיחהּ עד שכבר ברחה הגר מפניה. (ז-ט) וכבר מְצָאָהּ אחד מנביאי הדור ההוא, על עין המים, שהיתה בורחת; וכאשר ידע שכבר היתה בורחת מפני שרי גבירתה אמר אליה הנביא ההוא שתשוב אל גבירתה ותיכנע תחת ידה ותקבל המוסר ממנה, כי כוונת שרי היתה לטוב לה, לא לנקמה ממנה. (י) וכבר ייעדהּ זה הנביא שיַּרְבֶּה ה' יתעלה זרעה ולא יספר מרוב, (יא) ואמר אליה שהיא הרה ותלד בן ותקרא שמו 'ישמעאל', כי שמע ה' אל עוניהּ והשתעבדהּ תחת גבירתה.

Ralbag Bereshit Toalot 16:3-5רלב״ג בראשית תועלות ט״ז:ג׳-ה׳

(ה) התועלת השלישי הוא במידות, והוא שאין ראוי לאשה לעשות דבר אם לא ברצון בעלה, כי בזה יִשְׁלַם תיקון הבית. הלא תראה ששרי לא רצתה להוכיח שפחתה אם לא ברשות אברם. (ו) התועלת הרביעי הוא במידות, והוא שראוי לאדם להניח מקום לשלום הבית. הלא תראה שאברם התיר לשרי שתעשה בשפחתה הטוב בעיניה, עם היותה הרה ממנו ולא היה לאברם זרע אחר. ואמנם עשה זה להפיס רצון שרי אשתו. (ט) התועלת החמישי הוא במידות, והוא שאין ראוי למקבל התוכחת שיקוץ בתוכחת מוכיחיו, אבל ראוי שיקבל התוכחת מאהבה. הלא תראה שכבר ציוה ה' יתעלה להגר שתשוב לגבירתה ותקבל התוכחת ממנה.

Abarbanel Bereshit 16:6אברבנאל בראשית ט״ז:ו׳

והנה שרה עינתה את הגר עד שברחה מפניה. וכתב הרמב"ן ששרה חטאה בזה, וגם אברהם שהניחה לעשות. ואין הדבר כן. כי כבר כתב המדיני [אריסטו בספר המידות] שתיקון המוטבע במידה פחותה הוא בהטותו והכריחו לצד המנוגד, כמו שיקרה למיישרי המקלות המעוותות, שיטו אותם לצד המנוגד באופן שכאשר יישארו בטבעם יעמדו במיצוע. וכן שרה, כאשר ראתה את הגר בגאווה וגאון ודרך רע, עינתה אותה ונשתעבדה בה בקושי יותר ממה שהייתה רגילה. וכל זה לתכלית טוב, כדי להשיבה אל המיצוע. והיא, כפורעת מוסר, ברחה מפניה דרך המדבר.

Abarbanel Bereshit 16:7-12אברבנאל בראשית ט״ז:ז׳-י״ב

והנה אמר הכתוב וימצאה מלאך ה' על עין המים במדבר להגיד שנראה אליה מלאך ה' בדמות איש ולא הרגישה באלהותו אלא מפאת דבריו ויעודיו והיותו משיב על מחשבותיה כאשר הם בלבה ולזה לא חרדה ממראיתו כמנוח ואשתו כי הם היתה חרדתם מפני שראו המלאך עולה בלהב השמים אבל הגר שלא ראתה דבר מבהיל לא חרדה. והנה המלאך אמר לה ראשונה הגר שפחת שרי אי מזה באת ואנה תלכי ר"ל איך לא יעלה על לבך מאין יצאת שהוא בית אברהם עשיר ונדיב לבב אוהב אותך ואנה תלכי במדבר השמם הזה התמצאי בו בית נכבד כבית אברהם הביטי וראי גבול מה שממנו נסוגות וגבול מה שאליו תלכי. והיא השיבתו מפני שרי גברתי אנכי בורחת ר"ל אמת אמרת משלמות הבית אשר ממנו יצאתי כי הוא בית נדיב ומשלמות אברהם בכל עניניו ואינני בורחת מהבית ולא מהפטרון ולא מאנשי הבית אבל מפני שרי גברתי כי עם היותה גברתי כמו שאמרת לא אוכל לסבול ענויה ומפניה אנכי בורחת לא מפני דבר אחר והותרה השאלה הז'. ואז הוצרך המלאך להשיבה שובי אל גברתך והתעני תחת ידיה כלומר אחרי שאת מודה שהיא גברתך אין ראוי שתתגאי עמה ותשתוי אליה אבל שתתעני תחת ידיה ואז ייטב לך. והנה הגר לא נתפייסה בזה ועמדה ולא ענתה עוד אבל חשבה בלבה ששרה היתה מקנאה בא להריונה ושתמיד תענה כדי שתפיל הולד ולא יהיה לאברהם ממנה ולד והמלאך כדי להסיר המחשבה הזאת מלבה אמר לה הרבה ארבה את זרעך אשר לא יספר מרוב ר"ל אל תיראי שתפילי זרעך ותמותי כי עתידה את להיות ממך עמים רבים והגר גם בזה לא נתפייסה ולא רצתה לשוב כי אמרה אולי שיהיה רבוי זרע אחר כך מהריון אחר אבל עכ"פ ההריון הזה יפול מענוי שרה אם אשוב שמה. והמלאך ראה מה שבלבה ומחשבתה ולכן השיבה עליו הנך הרה ויולדת בן וקראת שמו ישמעאל כי שמע ה' את עניך ר"ל אל תיראי משימות הולד אשר בקרבך ואל תיראי מהתמדת הענוי כי את תלדי בן ותקראי את שמו ישמעאל בלדתו לפי שכבר שמע אלהים את עניך ובזה הבטיחה שלא תתמיד בענויה ושלא ימות ולדה אבל שיולד חי ושמו יורה שכבר שמע אלהים בעניה והיותה בשובה ונחת ועם היות שאברהם קרא לו ישמעאל אין ספק שקראו כן לפי שהגר ספרה לו מה שאמר לה המלאך ושלא קראו ישמעאל אלא מפני הרוחתה מעמיה והותרו בזה השאלות הח' והט'. ואמנם אמרו (שם) והוא יהיה פרא אדם ידו בכל וגומר כפי דעת המפרשים היה זה בשורה רעה אליה מחסרון ישמעאל והיותו לסטים משחית ומושחת ואינו נכון ואיך יגיד העתידות האלה המלאך להגר ובזה אין בשורה מוצאת ואיך יתיחס זה לענין תשובתם לבית אברהם ולכן נראה לי כי המלאך הוכיחה מפאת הצריך לולדה למה זה יצאת מבית אברהם ובחרה להיות במדבר השמם כאמרו והוא יהיה פרא אדם שהוא דרך שאלה ותמיהה כלומר והבן אשר תוליד האם יהיה פרא אדם ר"ל אדם מדברי כמו הפרא שאינו נכנס בישוב בני אדם וכמו שאמר (ירמיהו ב' ד"ך) פרא למוד מדבר באות נפשה שאפה רוח האם יהיה בנך פרא אדם באמת לא יהיה כן כי ידו יהיה בכל ויד כל בו ועל פני כל אחיו ישכון כלומר שיהיה מדיני ובעל חברה נושא ונותן עם כל אדם ולפני כל אחיו בני קטורה ישכון אבל לא יהיה פרא אדם מדברי ואיך א"כ את הגר תצאי מבית אברהם אביו ותתיחדו במדבר שמם האם שם תלדי האם שם תגדלי בנך האם שם יצלח בנך לכבוד ולתועלת ומפני הטענה הזאת החזקה נתפייסה הגר ושבה אל גברתה.

Tzeror HaMor Bereshit 16:1-5,8צרור המור בראשית ט״ז:א׳-ה׳,ח׳

(א) אחר כך אמר ושרי אשת אברם לא ילדה לו להורות על הגליות וסבתם כי לפי שהיתה שרי עקרה הוצרך לבא אל שפחתה ואמרה אולי אבנה ממנה כי אני זקנה. ולא ראתה כי יצא מכאן ישמעאל שלקח ארצנו ובית קדשינו והוא שולט בכל א"י וכל זה בא לו בזכות המילה שנשאר להם אף על פי שאין להם פריעה כמוזכר במדרש הנעלם. וכל זה סיבב אברהם באומרו ה' אלהים מה תתן לי וכן בשמעו לקול שרי ליקח פילגש מצרית אחר שהשם הבטיחו בבנים מה לו למהר את הקץ. (ג) ולכן כתב בכאן ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית מארץ טמאה ומעם טמא. ועוד היות שפחתה והיא היתה הגברת ונהפוך הוא ושפחה כי תירש גבירתה. והעד על זה ותקל גבירתה בעיניה עד שחזרה להיות שפחה. (ה) וכשראתה שרי הרע שעשתה, התחילה לדבר דברים לא כן כנגד אברהם חמסי עליך ותשובתה בצדה כי בפיה אמרה כי היא עשתה הדבר. וזהו אנכי נתתי שפחתי בחיקך ואם כן מה חטא אברהם. אבל היא אמרה אמת שאני אמרתי בא נא אל שפחתי במיעוט דעתי כי דעתן של נשים קלה. אבל אתה ראוי שתאמר לא אחלל בריתי בשפחתי. ולכן ישפוט ה' ביני וביניך. והוא לא השיב לה דבר לומר בענותנותו או לפי שראה שהוא חטא בזה. ועתה הוסיף לחטוא ואמר הנה שפחתך בידך וגומר ואיה רחמנותו ואיה תורתו שלמד שכתוב בה לא תסגיר עבד אל אדוניו. ובלא תורה השכל יחייבהו בעניין שבעון זה נמסרו בניו ביד ישמעאל. ורעה עוד מזאת ותעניה שרה. האם זה דרך מוסר הצדקת שאברהם אמר לה עשי לה הטוב בעיניך לקרר דעתה. והיא עשתה והצליחה ותעניה שרה. והיה ראוי שתקרר דעתה ותאמר עכשיו שנתנה בידי לא יגע בה רע כי זה מדרך מוסר. ולכן ברחה מפניה. ממדרש אמריה צועקת ברוב כחה בוכה משתי עיניה ואומרת. אוי ואבוי כי הגביר הסגירני והבעל והגברה עיניתני... (ח) ולכן אמר לה אי מזה באת כלומר למה ברחת כי כל זה לטובתך שובי אל גבירתך והתעני תחת ידיה. כי זה יסבב כי ברוב הימים תענה את בניה וזהו הרבה ארבה את זרעך. ולכן תמצא בכאן ארבעה פעמים גברת. ותקל גבירתה בעיניה ותברח מפניה שהוא כמו מפני הגבירה. מפני שרי גבירתי אנכי בורחת שובי אל גבירתך. הרי ד' כנגד ארבע גליות אשר שפחה תירש גבירתה. או יהיה הראשון הנה שפחתך בידך כי זה אכזריות גדולה. ולכן חזר מלאך ה' ואמר לה הנך הרה ויולדת בן וקראת שמו ישמעאל כי שמע ה' אל ענייך וברוב הימים תמצאנו.

Sforno Bereshit 16:6ספורנו בראשית ט״ז:ו׳

שפחתך בידך, for she has not been given her freedom by you who are her mistress. ותענה שרי, Sarai's objective in maltreating Hagar was to remind her of the fact that she remained her slave. She was not to insult her mistress any more. She meant to make clear that any gentile who insults Israelites will experience similar harsh treatment. Compare Isaiah 60,14 והשתחוו על כפות רגליך כל מנאציך, "all those who reviled you shall prostrate themselves at your (Israel) feet."

שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ – שֶׁאֵינָהּ מְשֻׁחְרֶרֶת מִמֵּךְ. וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי – כְּדֵי שֶׁתַּכִּיר שֶׁהִיא מְשֻׁעְבֶּדֶת וְלֹא תְּבַזֶּה עוֹד אֶת גְּבִרְתָּהּ, לְאוֹת שֶׁכֵּן יִקְרֶה לְכָל מְבַזֵּה יִשְׂרָאֵל, כְּאָמְרוֹ "וְהִשְׁתַּחֲווּ עַל כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ כָּל מְנַאֲצָיִךְ" (ישעיהו ס':י"ד).

HaKetav VeHaKabbalah Bereshit 16:5-12הכתב והקבלה בראשית ט״ז:ה׳-י״ב

(ה) חמסי עליך – שם חמס כאן יראה הוראתו ענין הקללה החרוף והבזיון (גערינגשאֶטצונג, פעראכטונג), כמו חמסו תורה ויחללו קדשי (יחזקאל כ״ב) חללו קדש חמסו תורה (צפניה ג׳), מלת חמס עומד נגד חלול להוראת חסרון והעדר הכבוד, ונאמר (משלי יו״ד) ברכות לראש צדיק ופי רשעים יכסה חמס, גם כן חמס דסיפא נגד ברכות דרישא, וכפירוש הגר״א שם יכסה חמס שמחרף את כל האדם ומדבר עליהם דברים רעים ומקללם, וזה ג״כ נקרא חמס, כמו שאמרו והארץ מלאה חמס גם הנגזל היה לו חמס דברים לחרף את הגזלן, והיא הפך הברכה שענינו הפאר והתהלה, כענין והתברך בלבבו, מברך רעהו בקול גדול; וטעמו כאן אחרי הודיעו ותקל גבירתה בעיניה, אמרה שרה חמסי עליך: ר״ל הבזיון וחסרון הכבוד ממנה הוא בשבילך ועל ידיך. ותרא כי הרתה – ותרא ר״ל אתה אברהם תראה כאשר הרתה הקילה בי מפני הריונה (תי״ו ותרא נכח זכר כמו ותרא את עני אבותינו). והיתה תערומת שרה לפני אברהם לאמר, כל עוד היות השפחה ברשותי היתה נוהגת בי כבוד, ומיום תתי אותה בחיקך היא מקלה בכבודי, ועתה בעינים תראה אלה: וע״ז השיבה אברהם, הנה שפחתך בידך וגו׳ כלומר אני אין עלי להוכיחה כי שפחתך היא כמקדם, ומדרך המוסר לא הוכחתי׳, דא״כ היה נראה כאילו אינה שפחתך עוד, ובאמת אין הדברים כן עדיין לא יצאה מרשותך ושפחתך היא לכן לא הוכחתיה אנכי, וכטוב בעיניך עשי עמה (רא״ש). ישפוט ה׳ בני וביניך – לרבותינו חטאה בזה שמסרה דינה לשמים (ר״ה ט״ז ב. ע״ש רש״י) אמנם יב״ע תרגם יתגלי קדם ה׳ עולבני ויפרוס שלמי ביני ובינך ותתמלי ארעא מינן ולא נצטרך לבנהא דהגר, נראה שלא פירש ישפוט על פסק דין ועונש, כ״א על הסדר והמנהג הטבעי, כמו כמשפט הראשון (וישב מ׳ י״ג) וכן כמשפט הזה (יהושע ו׳ ט״ו) דתרגומם כהלכתא כלומר כסדר וכמנהג, ולפי שסדר העולם כמנהג הטבעי כל איש ואשה מולידים ואינם עקר, ומאמר שרה אמנו בזה בבטחון גמור על ה׳ לאמר, ישפוט ה׳ כלומר יעשה ה׳ לפי סדר העולם וכמנהג הטבעי (ווירד אָרדנונגסמאֶססיג פערפאהרען) וגם אני ואתה נזכה להביא תולדהו לעולם (כעין מאמרם אברם ושרי אינם מולידים. ובשינוי שמותם לאברהם ושרה ישתנה המזל וילידו) לפי״ז אין ביני וביניך כאן על ההבדל (צווישען) כ״א להשוות בין המתחלפים. כמורגל בדברי רבותינו. בין בזה בין בזה, בין כך בין כך, כמו בין איש לאשתו (מטות ל׳ י״ז) בין דם לדם (דברים י״ז ח׳) ויהיה טעם ביני וביניך, בין עמי ובין עמך (זאָוואָהל מיט מיר אלס מיט דיר). (ו) ותענה שרה – השתעבדה בה בקושי יותר ממה שהיתה רגילה לתכלית טוב, כדי להשיבה אל המוצע, שלא תתנהג עוד בגאוה וגאון ודרך רע, כי תקון המוטבע במדה פחותה הוא בהכריחו להטותו לצד המנגד. כמקל המעוות מישרים אותו על ידי הטי׳ לצד המנגד [רי״א דלא כרמב״ן שמאשים בזה לשרה], כי לשון ענוי מצאנוהו גם על חסרון דבר שהיה רגיל בו, כמו לענות נפש [מטות], שאינו כ״א למנוע מאכילת בשר ושתיית יין, אם תענה את בנותי, להעדר תשמיש, עד מתי מאנת לענות מפני. להיות נכנע לשמוע את המצווה עליו, וזהו שענתה שרי שלא תתרומם נגד גברתה אבל תתנהג בהכנעה לשמוע את אשר תצוה עליה כחיוב שפחה אל גברתה, ומי זה יכריח את הרמב״ן לפרש ענוי זה כמו למען ענותם בסבלותם ענו בכבל רגלו, ולהאשים את שרה אמנו, אמנם הגר היתה פורעת מוסר ותברח מפניה, והמלאך אמר לה שובי אל גברתך והתעני תחת ידיה אין ראוי לך להתגאות או להשתוות אליה, אבל תתנהג עמה בהכנעה, ואז ייטב לך. (ז) בדרך שור – ת״א באורחא דחגרא, והוא בגבול א״י והודיע בזה כי היתה דעתה לצאת מא״י. (ח) אי מזה באת – אין זה דרך שאלה אבל דרך תוכחה, והטעם איך לא יעלה על לבך מאין יצאת, מבית אברהם עשיר ונדיב לב, ואנה תלכי, במדבר השמם, התמצאי בו בית נכבד כאברהם, הביטי וראי הגבול שממנו תצאי, והגבול שאליה תלכי: והשיבה מפני שרי גברתי אנכי בורחת, ר״ל אמת הוא כי הבית שממנו יצאתי הוא בית נדיב, ולא מביתו אני בורחת רק מפני שרי גברתי, לא אוכל לסבול ענויה (רי״א). (יא) שמע וגו׳ אל עניך – ת״א קביל צלותך, כי לשון עני׳ הוא ג״כ לשון צעקת תפלה (כבתהלים כ״ב) ולא שקץ ענות עני, דמתורגם צלותהון דעניי. (יב) פרא אדם – להמפרשים היה זה בשורה רעה אליה, מחסרון ישמעאל והיותו לסטי משחית ומושחת, ואיני נכון, כי איך יגיד העתידות האלה המלאך להגר, ובזה אין בשורה מוצאת, ואיך יתיחס זה לענין תשובתה לבית אברהם, ולכן נ״ל כי המלאך הוכיחה מפאת הצריך לולדה. למה זה יצאת מבית אברהם ובחרת להיות במדבר שמם, כאמרו והוא יהיה פרא אדם שהוא דרך שאלה ותמיה, כלומור והבן אשר תוליד, האם יהיה פרא אדם? רצה לומר אדם מדברי כמו הפרא שאינו נכנס בישוב אדם, וכמו שכתוב פרא למוד מדבר באות נפשה שאפה רוח, האם יחיה בנך פרא אדם באמת לא יהיה כן (רי״א). והוא דחוק לחסרון ה״א התימה, ועוד היה ליה לומר אדם פרא, כי כל תואר יבא אחר שם העצם, איש טוב, אדם גדול, לכן נראה לי פרא הוא מענין ותשברנה פראותיו (יחזקאל ל״א), בין אחים יפריא (הושע י״ג), שהוא לשון פרי, כלומר יפרה ויתרבה (ומצאתי כדברי במכדרשב״י (בלק קצ״ב ב׳) ברכתא דמיא נטילנא ברכתא דנוני ימא דכתיב פרו ורבו וגו׳ וכתיב והפרתי אתו והרביתי אתו וגו׳ וכתיב והוא יהיה פרא אדם), והודיע לה המלאך מה שהודיע הוא יתברך לאברהם לאמר, ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אותו וגו׳ והפריתי אותו במאד מאד ונתתיו לגוי גדול, כל זה נכלל בשם פרא חדם, כלו׳ מרובה באוכלסין, ובמכדרשב״י (יתרו פ״ו א׳) פרא אדם משום דאתגזר ושירותא דאדם הוה ביה ע״ש ואמר ידו בכל ויד כל בו, כלומר שיהיה איש מדיני בעל חברה, נושא ונותן עם כל אדם, וכת״א הוא יהא צריך לכולא ואף כל בני אנשא יהון צריכין לי׳.

R. S.R. Hirsch Bereshit 16:6-12רש״ר הירש בראשית ט״ז:ו׳-י״ב

(ו) ותענה – ״ענה״: להשיב תשובה למישהו, או להיות תלוי בו. הצד השווה שבשני מובנים אלה: מצב הוויה, או מעשים, הנגרמים ע״י אחר. ״עַנֵּה״: לגרום למישהו להרגיש את תלותו. הרי זה היה התנאי לקיום כוונת שרה – שהגר תישאר משועבדת לה. הגר חייבת להשאר ״שפחת שרי״ אף כאשר היא אשת אברהם ואֵם בנו. רק כך יוכל הבן שיוולד להיות בנה של שרה, ולהיות מופקע מהשפעת הגר. ״ותענה״: [בתרגום הגרמני: ״הכניע״, בשונה משאר מפרשים] היא פעלה כל הזמן שהגר תהיה מודעת ליחסי תלות אלה. אך שרה רצתה להשיג דבר שאין ניתן להשיגו. אשת אברם ואם בנו איננה יכולה להיות שפחה! קרבת אברהם ורוחו מנתצת את רוח העבדות, מעוררת את הרגשת הכבוד האנושי ואת השאיפה לחירות, ומפקיעה את כבלי העבדות. הגר לא יכלה לסבול עוד להיות שפחה. (ז) וימצאה – אולי בניגוד ל״ותברח״ (פסוק ו). היא ברחה למדבר, בתקווה שאף אחד לא ימצאנה שם, ובמיוחד לא אחד ממכריה. אך מלאך ה׳ מצאה. על עין – היא ברחה לשם משום שהיה זה מעיין במדבר. הוא היה ״העין״ בה״א הידיעה, המעיין הידוע. על ידי זכרון אירוע זה, הוא נעשה מעיין מפורסם. מעיין זה ראוי במיוחד לשימור זכר אירוע זה לעד, שכן היה ״בדרך שור״. הוא היה על הדרך למדבר הגדול והנורא וצמאון אשר אין מים, וכל השיירות העוברות במדבר מצאו אותו כמקום מנוחה רצוי. (ח) אי מזה – איפה המקום אשר ממנו. אנה – ״לְאָן״, להיכן. ״אן״ (משורש ״אנה״): הכיוון למקום מסוים. ומכאן: ״אניה״ – ספינה; ״אַנֵּה״ [עיין שמות כא, יג]: לגרום לדבר להגיע למקום מסוים. מפני שרי גברתי – איני יכולה, או איני רוצה, עוד להיות שפחה. (ט-יא) אלה הם שלושה מאמרים נפרדים: הראשון מבטא תנאי; השני, הבטחה; והשלישי, תפקיד ותוצאתו הטובה. (ט) שובי אל גברתך והתעני – ״שובי מרצונך החפשי, והשתעבדי לשרה מרצונך החפשי״. הקרבה זו היא תנאי לְמה שבא אחר כך. הכירי – מרצונך החפשי – בעליונותה של שרה. ההכרה הזאת תשאיר את רושמה בבנך, והוא יגדל תחת השפעתה החינוכית של שרה. הגר איננה חוזרת. (י) הרבה ארבה וגו׳ – ״בשכר הקרבה זו מצידך, ירבה זרעך מאד, ולא ייספר מרוב״. הגר איננה חוזרת. (יא-יב) וקראת שמו ישמעאל – ״צאצאיך יהיו בני חורין יותר מכל המין האנושי״. דבר זה, לבסוף, מספיק להגר; בתנאים אלה היא מוכנה להשתעבד. אך הרעיון היסודי שעליה לטעת בלב בנה – ושיעשה אותו חפשי – רמוז בשם ״ישמעאל״: האל משגיח על כל אדם, בין על פעולותיו החיצוניות ובין על פנימיותו. הוא לא רק רואה אלא גם שומע; הוא שוקל ודן לא רק מעשים ומצבים, אלא גם מילים ורגשות. כי שמע ה׳ אל עניך – באף מקום אחר איננו מוצאים ״עֳנִי״ כמושא של ״שמע״; אלא רק כמושא של ״ראה״. ייסוריו של אדם יכולים אכן להראות. אך שרה לא נהגה בהגר באכזריות; רק דבריה של שרה הזכירו להגר את תלותה, והיא אכן חשה בתלות זו. ייסורי הגר היו רוחניים, ורק ״שומע״ יכל לשמוע אותם. בנה של הגר לא יהיה ״אדם פרא״; הוא יהיה ״פרא אדם״, ה״פרא״ שבין בני האדם. (״פרח״, ״פרע״, ״פרא״, ״פרה״, וכן ״ברא״, ברה״, ״ברח״ – כל אלה הבדלי משמעויות דקות של רעיון בסיסי אחד: לזכות בחירות ולהיות לאדם חפשי. ״פרא״, בייחוד, מציין – היות חפשי מעול אדם וממגבלות העיר. מכאן: ״פֶּרֶה לִמֻּד מִדְבָּר״ [ירמיהו ב, כד] – חית בר, שאיננה מסוגלת לסבול את מגבלות העיר.) צאצאיך יהיו בני חורין, אשר לא יסבלו את עול האדם או מגבלות העיר. מילה אחת זו, ״פרא״, מתארת את האופי החברתי של הישמעאלים. על פני כל אחיו – בהרבה מקומות, ״על פני״ פירושו: להיות במחלוקת עם מישהו, להצר את צעדיו, לצמצם את תחום ראייתו. מה שהאדם אינו רוצה לראות הוא ״על פניו״. כך: ״הַמַּכְעִיסִים אוֹתִי עַל־פָּנַי״ (ישעיהו סה, ג); ״אלהים אחרים על פני״ (שמות כ, ג); ״שַׁלַּח מֵעַל־פָּנַי״ (ירמיהו טו, א); וכו׳. וגם כאן זהו פירוש ״על פני״: למרות כל אחיו, הוא יקח את מקומו המגיע לו. לא יהיו לו ידידים, אך איש לא יעז לעמוד כנגדו.

Malbim Bereshit 16:4-12מלבי״ם בראשית ט״ז:ד׳-י״ב

(ד) ותקל גברתה בעיניה – כי חשבה שאחר שהרתה יצאה מרשותה וגם נדמה לה שהיא צדקת יותר משרה אחר שהרתה תיכף. (ה) חמסי עליך – שרה חשבה שאברם הוציא אותה לחירות וע״כ היא מקילה בכבודה, וזה חמס כי היתה שפחה מנכסי מלוג שלה שאין הבעל יכול לשחררה, כי הקרן שלה והוא אוכל פירות כנודע, וע״כ צעקה על החמס, ובררה זה הלא אנכי נתתי שפחתי בחיקךשלא הוצאתיה לחירות רק שתשאר שפחתי, וא״כ איך ואקל בעיניה – שזה מורה שהיא עתה בת חורין, וא״כ ישפט ה׳ ביני וביניך, על החמס והגזל. (ו) ויאמר אברם – אני לא הוצאתיה לחירות והיא עדיין שפחתך, והיאבידך שתעשי לה הטוב בעיניך, כמו שיעשה במקנת כספו. (ז) וימצאה – שכ״ז שהלכה עיפה ויגעה במדבר, לא היתה מוכנת אל שיגלה אליה מלאך ה׳, רק כאשר הגיעה אל עין המים ששם ישבה לנוח ולהשיב נפשה. בשגם שהיה העין אשר בדרך שור שהוא קרוב לארץ מצרים, כמ״ש עד שור אשר על פני מצרים, שם מצא אותה המלאך מוכנת אל הדבור. (ח) הגר שפחת שרי – העיר אזנה שהיא עדיין שפחה לשרי וחפשה לא נתן לה. ע״כ שימי אל לבךאי מזה באת ממקום קדוש כזה, ואנה תלכי למצרים מקום הטומאה והזמה, ורצה שתתעורר לשוב מצד אושר הנפש, והיא לא שמה לב על זה ותאמרמפני שרי גברתי אנכי ברחת שהענוי מספיק אצלה שתברח ולא תחוש על אושר נפשה. (ט) ויאמר – עתה בא בג׳ דברות אחרות, דבור א׳ מצד המשפט והצדק, שעז״א שובי אל גברתך והתעני, כי מן הדין והמשפט את מחוייבת לעבוד ולסבול, וזה הערה מצד הטוב והיושר. (י) ויאמר – אחר שראה שלא שמה לב ע״ז בא דבור אחר מצד המועיל, שיסבול אדם ויעונה עתה אם יקנה עי״ז טוב בעתיד, ע״כ יעדה שירבה את זרעה בעבור זה. (יא) ויאמר – אחר שגם ע״ז לא שתה לבה הבטיח לה שלא תעונה עוד, ועז״א שתקרא שם הנולד ישמעאל כי שמע ה׳ אל עניה, ויתן בלב שרה שלא לענותה עוד. (יב) והוא – אולם בעבור שלא שמעה לקול המלאך לשוב בעבור הצלחת הנפש ולא בעבור הצדק ואף לא בעבור המועיל, ע״כ גם זרעה לא יצלח להיות אדם מאושר רוצה בטוב או במועיל ככל תורת האדם, רק יהיה פרא אדם, ר״ל אדם פראי, בצד א׳ יהיה פרא למוד מדבר, ובצד א׳ יהיה אדם מדיני, ויפרש שיהיה פרא כי ידו בכל ויד כל בו, כאיש פראי עושה מריבה עם הכל, ובצד א׳ יהיה אדם, כי על פני כל אחיו ישכון, ועי״כ יהיה ג״כ אדם מדיני עם אחיו ושכניו.

R. David Zvi Hoffmann Bereshit 16:5-6ר׳ דוד צבי הופמן בראשית ט״ז:ה׳-ו׳

חמסי – כלומר החמס שנעשה לי. עליך – מוטל עליך, אתה אחראי לכך, שכן, הנך מניח לה להגר לעשות חמס זה. אנכי נתתי שפחתי – אני זו שנתנה לך את השפחה על מנת שתביא לך זרע, והנה איזו כפיית טובה – גמולי בעד מעשי הטוב הזה הוא, שמבזים אותי לעיני אחרים. וביניך – עם נקודה מעל ליו׳׳ד השניה. הנה שפחתך – אברם אינו רוצה להעניש את הגר, אבל הוא מחזיר אותה לידי שרי, מי שהיתה גברתה לפני לקיחתה, על מנת שתשוב ותרגיש את תלותה בה. ותענה שרי – ואכן שרי חזרה להתיחס אליה כשפחה, הטילה עליה עבודות מעבודות שונות ושעבדתה. ותברח – אחר שהגר הספיקה לחיות חיי חופש, לא יכלה עוד לסבול עבדות, ותברח.