Shabbat Table Topics – Parashat Bechukotai/0/he
נושאים לשולחן שבת – פרשת בחקתי
מה מביא לסליחה?
האם וידוי ותשובה בהכרח מביאים כפרה? בקללות של ויקרא כ"ו, התורה מתארת איך לאחר העונש הראשוני שיבוא על עם ישראל, הם יתוודו על חטאיהם. אולם באופן מפתיע, ממשיכה התורה ומוסיפה כי לאחר הוידוי ה' לא יסלח לעם, אלא יכפיל את עונשם! מדוע ידחה ה' את תשובת העם?
- בעל עקדת יצחק מציע כי תשובת העם לא הייתה כנה, ואבן עזרא טוען שכוונת הפסוקים איננה שה' באמת הכפיל את העונש. האם פרשנויות מחודשות אלה תואמות את המשמעות הפשוטה של הפסוקים? אילו הוכחות ניתן להביא לכל אחת מהעמדות? ומה בעצם הופך תשובה לכנה או לא כנה?
- ר' אברהם סבע מעדיף להיצמד להבנה מילולית של הטקסט, וטוען שהנחת היסוד לפיה תשובה תמיד מגינה מפני עונש היא שגויה מיסודה. האם לדעתכם טענה זו בעייתית מבחינה תיאולוגית? מדוע? להרחבה, ראו תשובה שאינה מתקבלת?
פרשנות אוטוביוגרפית
בנסיון לקבוע מתי תתממש אותה הנבואה בה העם יתוודה על חטאיו אך בכל זאת ימשיך להיענש, ר' אברהם סבע מתבונן על אירועי זמנו. הוא מצביע על יהודי קסטיליה, אשר חיו בתחילה בגלות ברווחה רבה, גורשו לפורטוגל, ומשם שוב גורשו לארצות ערב. יהודים אלה היו אנשים צדיקים שהתוודו על חטאיהם פעמים רבות אך בכל זאת סבלו שוב ושוב. להרחבה, ראו תשובה שאינה מתקבלת?
האם תוכלו לחשוב על מקרים אחרים בהם פרשנים מבינים את האירועים האקטואלים שהתרחשו בתקופתם בהתאם לנבואות או קטעים מן התנ"ך?
הנה כמה דוגמאות נוספות:
- ר חסדאי קרשקש מפרש את שעבוד מצרים כייסורים של אהבה. הוא מנסה לנחם את הסובלים בגלות בתקופתו בכך שהוא אומר להם שגם גלותם נובעת מאהבה ולא, כפי שטענו הנוצרים בזמנם, מעונש. ראו מטרות שעבוד מצרים.
- ר"א סבע קורא את לקיחתה בכפייה של אסתר לארמון המלכות לאור המרות הדת שנכפו על יהודי פורטוגל בזמנו.1 ראו יחסי אסתר ואחשורוש.
- מ"ד קאסוטו מציג את יתרו כמנהיג דיפלומטי אשר נפגש עם משה על מנת להכיר את העם החדש שיצא זה עתה מעבדות והצטרף למשפחת העמים. בקריאה זו הוא ככל הנראה הושפע מאירועי זמנו – הקמת מדינת ישראל והתקווה שהיא תזכה בהכרה דומה מצד המדינות השכנות. ראו ביקורו של יתרו – מטרתו ומשמעותו.
- רבים מהפרשנים הספרדים בימי הביניים, אשר היו בעצמם יהודי חצר ומקורבים למלכות בארצם, פירשו את דמות אחשוורוש במגילת אסתר כדמות חיובית עם השקפה אוהדת כלפי העם היהודי, כל זאת בהשפעת מערכת היחסים שלהם עם השלטון בתקופתם. ראו תדהמת אחשורוש וכעסו.
ענישה לא מידתית?
נראה כי על פי מידת הצדק, אדם לעולם לא אמור לקבל עונש גדול יותר מהמגיע לו. אולם, בויקרא כ"ו מודגש מספר פעמים שאם בני ישראל ימשיכו לחטוא, הם ייענשו "שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם", כלומר פי שבע יותר ממה שפשעיהם מצדיקים.
- כדי להתמודד עם הבעיה התיאולוגית הזו, כמה פרשנים מנסים לקרוא מחדש את הטקסט, ומציעים אפשרויות שונות ליישוב הקושי. חלקם מציעים כי חטא האומה בפסוקים הוא גדול יותר מכפי שנראה ובכך הם מצדיקים את העונש המופרז לכאורה,2 וחלקם טוענים שהעונש המתואר היה קל ממה שמובן בקריאת הפשט.3 כיצד יכולות פרשנויות אלה להסתדר עם המובן הפשוט של הטקסט? ראו "שבע על חטאתיכם".
- כלי יקר, לעומת זאת, מציע שלפעמים כעונש על חטא, השם מפקיר את העולם להתנהל על פי יד המקרה. בנסיבות כאלה אכן אפשר שאדם או אומה יסבלו יותר משמגיע להם. לפי גישה זו, כיצד ניתן להבין את הביטוי "וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי ... וְהָלַכְתִּי אַף אֲנִי עִמָּכֶם בְּקֶרִי"?
- האם ישנן נסיבות בהן הטלת עונש קשה יותר מהראוי היא אכן מעשה הוגן? האם זה מוצדק במצב בו העונש ימנע פשעים עתידיים?
עוד...
לעוד נושאים בפרשה, ראו: רשימת נושאים – פרשת בחקתי.
