Shabbat Table Topics – Parashat Vayishlach/0/he

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search

נושאים לשולחן שבת – פרשת וישלח

שמעון ולוי עומדים למשפט


איך אתם מעריכים את הטבח שבצעו שמעון ולוי בתושבי עירו של שכם? האם ניתן להצדיק את מעשיהם כנקמה מתבקשת על כבוד אחותם שחולל, או שמא צריך לגנות את מעשיהם על האכזריות המופרזת שהם כללו?

  • ראו חטא שכם ותגובת בני יעקב ודונו בשולחן השבת שלכם באפשרויות השונות שמוצעות. עם איזה מהן אתם מסכימים? 
  • הסיפור מעלה שאלות בקשר ליתרונות היחסיים של מדיניות של איפוק מול מדיניות של הרתעה פעילה, המוסריות של עונש קולקטיבי מול סיכול ממוקד, והתגובה הראויה לשימוש במגינים אנושיים. דונו בשאלות האלה ביחס למעשי האחים וסוגיות עכשוויות.

עשיו: ידיד או אויב?


פרשת וישלח פותחת בתיאור של יעקב שחושש שעשיו בא עם 400 איש לתקוף אותו. אך כאשר הם נפגשים למעשה, עשיו מקבל את פניו בחיבוק ונשיקה. האם שינוי הגישה היה תוצאה של ניסיון הפיוס של יעקב, או שמא יעקב מראש הבין לא נכון את הכוונות של עשיו, ובאמת עשיו כבר סלח לאחיו? מה בעצם מאפשר לאנשים לשכוח ולסלוח? 

  • השוו את הגישות של רד״קבראשית ל״ג:ד׳אודות ר' דוד קמחי ורשב״םבראשית ל״ב:ז׳-ח׳אודות ר' שמואל בן מאיר. עם מי אתם מסכימים? 
  • רשב"ם טוען שהחשש של יעקב מאחיו לא הייתה מוצדקת, ושיעקב אף נענש על הניסיון שלו לברוח. איזו תמיכה אפשר למצוא לעמדה זו בטקסט? ראו "שרית עם א-להים ואנשים".
  • לאורך הפירוש שלו לספר בראשית רואה רשב"ם את עשיו באופן עקבי כדמות ניטרלית ולא כדמות מרושעת. האם אתם מסכימים עם התמונה הזאת, או שאתם חושבים שדמות עשיו המרושעת שמוצגת במדרש היא מדויקת יותר? עד כמה המדרש נעוץ בטקסט, ועד כמה הוא מושפע מפולמוס ומהזיהוי של אדום עם רומא והכנסייה? ראו דמותו של עשו להרחבה.

"שָׂרִיתָ עִם אֱ-לֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים"

אחת מנקודות השיא של פרשת וישלח היא המאבק של יעקב עם ה"איש" המסתורי. האם התוקף היה אדם או מלאך? מצד אחד, הוא נקרא "איש" ולא "מלאך", דבר שרומז שהוא בן אדם.1 אך יעקב קורא לו "אֱ-לֹהִים", דבר שרומז לזהותו כדמות שמימית.2 

One of the highlights of Parashat Vayishlach is Yaakov's wrestling match with the enigmatic "איש".  Was Yaakov's assailant a person or an angel?  On one hand, he is called a "man" rather than a "מַלְאָךְ", suggesting that he was human.3  Yet, Yaakov refers to him using the term "אֱ-לֹהִים", implying that he was some sort of Divine being.4 

  • איזה ראיות נוספות אתם יכולים למצוא שיתמכו באחת העמדות?5
  • What other evidence can you bring to support either position?6 
  • אם התוקף היה דמות שמימית, האם ה' הוא ששלח אותו, או שמא הוא פועל לבד? במקרה הראשון, למה ה' שולח שליח לפגוע ביעקב? במקרה השני, ובהנחה שמלאך פועל לטובת עשיו ולא לטובת יעקב,7האם ניתן להבין מכאן שלמלאכים יש בחירה חופשית? 
  • If the assailant was a celestial being, was he Divinely dispatched or acting on his own?  If the former, why would Hashem send a messenger to hurt Yaakov?  If the latter, and the angel was acting in Esav's, rather than Yaakov's, best interests,8 does this imply that angels have free will?
  • התעמקו הפירושים השונים של המקרה שמוצעים ב"שרית עם א-להים ואנשים". מה אתם מבינים מכאן לגבי האמונה הפרטית של כל פרשן בנושא מלאכים?
  • Explore various understandings of the episode in "שרית עם א-להים ואנשים". What can you glean from each commentator regarding their personal beliefs about angels?

Did a "Plan B" Replace "Plan A"?האם הייתה "תוכנית ב'" שהחליפה את "תוכנית א'"?



פעמים רבות כאשר דמות בתנ"ך אומרת שהיא מתכוונת לבצע פעולה מסוימת, אנחנו מניחים שהיא אכן בצעה את התוכנית. אנחנו לרוב לא לוקחים בחשבון את האפשרות שקרו בינתיים אירועים שהשפיעו על ההחלטה שלה, ושדבר זה גרם ליצירת "תוכנית ב'". לעומת זאת, הקורא הכל-יודע, שכבר יודע את סוף הסיפור, נוטה להניח שגם הדמויות התנ"כיות ידעו את הסוף ופעלו בהתאם. אך ייתכן שהדמויות האלה דמיינו תרחיש שונה לגמרי. בשני המקרים, ההנחה שקרה שינוי בתוכניות יכולה להסביר נקודות קשות בסיפור. 

Often, when a character in Tanakh says that they will perform a certain action, we assume that they followed through on this original plan, not considering the possibility that intervening events might have impacted their decision, leading to a "Plan B".  Conversely, the "omniscient reader", knowing the end of the story, often assumes that the Biblical characters were aware of the nding as well and acted accordingly, when it is possible that they had a different scenario in mind altogether.  In both sets of cases, positing a change in plan might explain otherwise difficult aspects of the narrative.

  • דוגמה לזה היא הסיפור שבו יעקב מחלק את מחנהו. יעקב מדבר על התכנון למעשה זה בפרק ל"ב, אך בפרק ל"ג אין עדות לקיום של שני מחנות. כדי ליישב את מה שנראה כאן כסתירה, טוען ר׳ אברהם בן הרמב״םבראשית ל״ג:א׳אודות ר׳ אברהם בן הרמב״ם שקרו בינתיים אירועים שגרמו ליעקב לשנות את דעתו. רשב"ם, לעומת זאת, מציע שהשינוי בנסיבות מנע מיעקב לפעול כפי שהוא תכנן.  
  • An point might be case i יעקב מחלק את מחנהו.  He originally speaks about doing so בפרק ל"ב, אך בפרק ל"ג there is no evidence of two distinct camps. To resolve the apparent contradiction, ר׳ אברהם בן הרמב״םבראשית ל״ג:א׳אודות ר' אברהם בן הרמב"ם asserts that intervening events caused Yaakov to change his mind, while Rashbam suggests that shifting circumstances prevented him from acting as he had anticipated.
  • נסו לחשוב ביחד על מקרים אחרים בתנ"ך שבהם ההנחה שהיה שינוי בתוכנית יכולה ליישב סתירות בטקסט או להאיר סיפור באור חדש.9
  • Challenge your family to think of other cases in Tanakh in which positing a change in plan could solve textual difficulties or shed new light on a story.10 

"כל האומר ראובן חטא..."

בבבלי שבת, ר' יונתן מצביע על מספר דמויות תנ"כיות שמפשט הפסוקים נראה שהם חטאו. ר' יוחנן מצהיר שכולם חפים מפשע.11שמואל, דוד ושלמה מופיעים ברשימה זו. 

points to several Biblical characters who, from a simple reading of Tanakh, appear to have sinned, and declares them innocent.12  Included in the list are: ראובן, בני עלי, בני שמואל, דוד, ושלמה.

  • האם דברי ר' יוחנן באים רק כדי לזכות דמויות שנחשבות צדיקות, באמירה אגדית שבאה ללמד לקח ולא לפרש את הסיפור? אח שמא דבריו משקפים את המשמעויות האמיתיות של הסיפורים? 
  • Are R. Yonatan's words simply an attempt to exonerate figures who are otherwise deemed righteous, an aggadic statement not meant to be taken literally but rather to teach a lesson, or do they simply reflect the true meaning of each story?
  • איזו ראיה אפשר למצוא בטקסט לכך שהדמויות האלה אינן אשמות כמו שנראה במקור? אם באמת הן זכאיות, למה הטקסט לא מציג אותן ככאלה? 
  • What textual basis can be brought to suggest that each of the above characters might not be as guilty as initially perceived?  If each is in fact innocent, why does the text not explicitly present them as such? 
  • במקרים רבים, פרשנים מצדיקים מעשים בעייתיים-לכאורה של אבותינו. אך המקרים שהוזכרו כאן הם מיוחדים בכך שהטקסט מפרט שהדמויות ננזפו ואף נענשו. האם במקרים כאלה עלינו להרגיש מחויבים להצדיק את אבותינו? 
  • There are many instances in which commentators defend seemingly problematic actions of our forefathers.  The above cases, though, are somewhat unique as most of the characters are explicitly chastised and even punished.  In such cases, too, need one feel obligated to defend our ancestors?

ראו מעשה ראובן ובלהה ודוד ובת-שבע להרחבה.

עוד...

לעוד נושאים בפרשה, ראו: רשימת נושאים – פרשת וישלח.