Shelichut Yad/5

EN/HEע/E

Shelichut Yad

Sources

Shemot 22:6-14שמות כ"ב:ו'-י"ד

(6) If a man deliver unto his neighbour money or stuff to keep, and it be stolen out of the man's house; if the thief be found, he shall pay double. (7) If the thief be not found, then the master of the house shall come near unto God, to see whether he have not put his hand unto his neighbour's goods. (8) For every matter of trespass, whether it be for ox, for ass, for sheep, for raiment, or for any manner of lost thing, whereof one saith: 'This is it,' the cause of both parties shall come before God; he whom God shall condemn shall pay double unto his neighbour. (9) If a man deliver unto his neighbour an ass, or an ox, or a sheep, or any beast, to keep, and it die, or be hurt, or driven away, no man seeing it; (10) the oath of the Lord shall be between them both, to see whether he have not put his hand unto his neighbour's goods; and the owner thereof shall accept it, and he shall not make restitution. (11) But if it be stolen from him, he shall make restitution unto the owner thereof. (12) If it be torn in pieces, let him bring it for witness; he shall not make good that which was torn. (13) And if a man borrow aught of his neighbour, and it be hurt, or die, the owner thereof not being with it, he shall surely make restitution. (14) If the owner thereof be with it, he shall not make it good; if it be a hireling, he loseth his hire.

(ו) כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם. (ז) אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ. (ח) עַל כׇּל דְּבַר פֶּשַׁע עַל שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה עַל שַׂלְמָה עַל כׇּל אֲבֵדָה אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ. (ט) כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וְכׇל בְּהֵמָה לִשְׁמֹר וּמֵת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אֵין רֹאֶה. (י) שְׁבֻעַת י"י תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ וְלָקַח בְּעָלָיו וְלֹא יְשַׁלֵּם. (יא) וְאִם גָּנֹב יִגָּנֵב מֵעִמּוֹ יְשַׁלֵּם לִבְעָלָיו. (יב) אִם טָרֹף יִטָּרֵף יְבִאֵהוּ עֵד הַטְּרֵפָה לֹא יְשַׁלֵּם. (יג) וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ וְנִשְׁבַּר אוֹ מֵת בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם. (יד) אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם אִם שָׂכִיר הוּא בָּא בִּשְׂכָרוֹ.

Esther 9:10אסתר ט':י'

the ten sons of Haman the son of Hammedatha, the Jews' enemy, slew they; but on the spoil they laid not their hand.

עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא צֹרֵר הַיְּהוּדִים הָרָגוּ וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם.

Mishna Bava Metzia 3:9משנה בבא מציעא ג':ט'

הַמַּפְקִיד חָבִית אֵצֶל חֲבֵרוֹ, וְלֹא יִחֲדוּ לָהּ הַבְּעָלִים מָקוֹם, וְטִלְטְלָהּ וְנִשְׁבְּרָה, אִם מִתּוֹךְ יָדוֹ נִשְׁבְּרָה, לְצָרְכּוֹ, חַיָּב, לְצָרְכָּהּ, פָּטוּר. אִם מִשֶּׁהִנִּיחָהּ נִשְׁבְּרָה, בֵּין לְצָרְכּוֹ בֵּין לְצָרְכָּהּ, פָּטוּר. יִחֲדוּ לָהּ הַבְּעָלִים מָקוֹם, וְטִלְטְלָהּ וְנִשְׁבְּרָה, בֵּין מִתּוֹךְ יָדוֹ וּבֵין מִשֶּׁהִנִּיחָהּ, לְצָרְכּוֹ, חַיָּב, לְצָרְכָּהּ, פָּטוּר.

Mishna Bava Metzia 3:12משנה בבא מציעא ג':י"ב

הַשּׁוֹלֵחַ יָד בְּפִקָּדוֹן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יִלְקֶה בְחָסֵר וּבְיָתֵר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כִּשְׁעַת הוֹצָאָה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, כִּשְׁעַת הַתְּבִיעָה. הַחוֹשֵׁב לִשְׁלֹחַ יָד בְּפִקָּדוֹן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, חַיָּב. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּשְׁלַח בּוֹ יָד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב) אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ. כֵּיצַד. הִטָּה אֶת הֶחָבִית וְנָטַל הֵימֶנָּה רְבִיעִית, וְנִשְׁבְּרָה, אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא רְבִיעִית. הִגְבִּיהָהּ וְנָטַל הֵימֶנָּה רְבִיעִית, וְנִשְׁבְּרָה, מְשַׁלֵּם דְּמֵי כֻלָּהּ.

Tosefta Bava Metzia 3:6תוספתא בבא מציעא ג':ו'

השולח יד בפקדון בית שמאי אומרין ילקה בחסר וביתר כיצד הפקיד לו משתים ועמדו מארבע מארבע ועמדו משתים נותן לו משתים.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot 22:7מכילתא דרבי ישמעאל שמות כ"ב:ז'

"If the thief not be found": What is the intent of this? From "If the thief is found, he shall pay double," I understand that if the thief is found and he has (what to pay) the watcher is not liable for anything. Whence do I derive that if the thief is found and does not have what to pay, the owner of the stolen objects may not say to the watcher: "Come and swear to me that it did not enter your heart to sell them"? From "If the thief not be found," implying that if the thief were found, the watcher is not liable for anything (even if the thief does not have what to pay.) "then the master of the house shall draw near": I might think, to inquire of the urim vetumim (on the breast-plate of the high-priest.) It is, therefore, written (Ibid. 8) "whom elohim incriminate." Elohim who incriminate (i.e., judges) are intended. "then the master of the house (i.e., the watcher) shall draw near to the judges": For an oath. You say, for an oath. But, perhaps for an oath or not for an oath? It follows (that it is for an oath), viz.: "sending forth of the hand" is stated here, and it is stated elsewhere (viz. Ibid. 10). "Just as there, with an oath, so, here, with an oath. Just as there, with "Yod-Keh" (the Name of the Lord), so, here, with "Yod-Keh." Just as here, in beth-din, so, there, in beth-din. Just as there, (he must swear that he did not use it for) his own need, so, here, for his own need. Just as there, (Ibid. 8) "For every matter of offense," so, here, "for every matter of offense." "that he did not send his hand against his neighbor's deposit": for his need. You say, for his need. But perhaps for his need or not for his need (but for the animal's)? It is, therefore, (to negate this) written "For every matter of offense." Variantly: "For every matter of offense": (As per the difference between Beth Shammai and Beth Hillel,) Beth Shammai saying: One is liable (even) for negative intent vis-à-vis "sending forth the hand." It being written "For every matter of offense," ("offense" subsuming negative intent). And Beth Hillel say: One is not liable until he actually sends forth his hand, this being the thrust of "that he did not send forth his hand."

ואם לא ימצא הגנב – למה נאמר? ממשמע שנאמר: אם ימצא הגנב ישלם שנים, שומע אני אם נמצא הגנב ויש לו, בעל בית פטור מכל דבר?! מה תלמוד לומר אם לא ימצא הגנב? שומע אני שאם נמצא גנב ואין לו לשלם, לא יאמר לו בעל גנבה: בא והשבע לי שלא היה בלבך למכרם, לכך נאמר: אם לא ימצא הגנב, שאם נמצא הגנב, בעל בית פטור מכל מקום. ונקרב בעל הבית – שומע אני לשאול באורים ותומים?! תלמוד לומר: אשר ירשיעון אלהים, לא אמרתי אלא אלהים שהם מרשיעין. ונקרב בעל הבית אל האלהים – לשבועה. אתה אומר לשבועה, או אינו אלא בשבועה ושלא בשבועה?! הרי אתה דן: נאמר כאן שליחת יד, ונאמר להלן שליחת יד. מה להלן שבועה, אף כאן שבועה. מה להלן ביו"ד הא, אף להלן ביו"ד הא. מה כאן בבית דין, אף להלן בבית דין. מה להלן לצרכה, אף כאן לצרכה. מה כאן על כל דבר פשע, אף להלן על כל דבר פשע. אם שלח ידו במלאכת רעהו – לצרכו. אתה אומר לצרכו, או אינו אלא לצרכה ושלא לצרכה?! תלמוד לומר: על כל דבר פשע. שבית שמאי אומרים: מחייבים על מחשבת הלב בשליחות יד, שנאמר: על כל דבר פשע. ובית הלל אומרים: אין מחייבין אלא משעה ששלח בה יד, לכך נאמר: אם לא שלח ידו, לצרכה. על כל דבר פשע – כלל. על שור ועל חמור על שה ועל שלמה – פרט כלל ופרט, אין בכלל אלא מה שבפרט, וכשהוא אומר: על כל אבדה אשר יאמר – חזר וכלל. או כלל כלל הראשון, אמרת לאו, אלא כלל ופרט וכלל, אי אתה דן אלא כעין הפרט. מה הפרט מפורש בנכסים מטלטלין שאין להם אחריות, אף אין לי אלא נכסים שאין להם אחריות.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot 22:10מכילתא דרבי ישמעאל שמות כ"ב:י'

"the oath of the Lord (Yod-Keh) shall be between the two of them": by Yod-Keh. From here you derive the same for all "oaths" in the Torah. Since all the "oaths in the Torah are unqualified (as to the formula for the oath), and the Torah qualified an oath in one instance as being "Yod-Keh," so all the oaths in the Torah must be by "Yod-Keh." ("The oath of the Lord shall be) between the two of them": to exclude the heirs. "between the two of them": to include an oath (obtaining) in an instance in which the other is suspect (i.e., if one is suspect, the other swears and takes.) "between the two of them": to exclude the judge — that he not make him swear against his will. R. Nathan says: "between the two of them": We are hereby apprised that the oath devolves upon the two of them. "that he did not send his hand against the deposit of his neighbor": (See Section 15) "and its owner shall accept, and he (the watcher) shall not pay": From here it is derived that all who swear (by Torah mandate), swear and do not pay. "and its owner shall take": From here they ruled: The owner of the carcass must attend to his carcass.

שבועת ה' תהיה בין שניהם – ביו"ד ה"א. מכאן אתה דן כל השבועות שבתורה. הואיל ונאמרו כל השבועות שבתורה סתם, ופרט לך הכתוב באחת מהם שאינה אלא ביוד ה"א, מכולן לכל השבועות שבתורה שאינן אלא ביו"ד ה"א. בין שניהם – להוציא את היורשין. בין שניהם – להוציא את שכנגדו חשוד על השבועה. בין שניהם – להוציא את הדיין, שלא ישביעו בעל כרחו. ר' נתן אומר: בין שניהם – מגיד ששבועה חלה על שניהם. אם לא שלח ידו במלאכת רעהו – לצרכו. אתה אומר לצרכו, או אינו אלא לצרכה ושלא לצרכה?! הרי אתה דן: נאמר כאן שליחות יד, ונאמר להלן שליחות יד. מה כאן שבועה ביו"ד ה"א, אף להלן שבועה ביוד ה"א. מה להלן לצרכה, אף כאן לצרכה. מה להלן על כל דבר פשע, אף כאן על כל דבר פשע ולקח בעליו ולא ישלם – מכאן אמרו: כל הנשבעים נשבעים ולא משלמין. ולקח בעליו – מכאן אמרו: בעל הנבלה מטפל בנבילתו.

Rashi Shemot 22:7רש"י שמות כ"ב:ז'

אם לא ימצא הגנב IF THE THIEF BE NOT FOUND then this bailee – who is בעל הבית "the owner of the house" for the time being (since the bailment is then in his possession although he is not really its owner) — shall come. ונקרב אל AND SHALL APPROACH UNTO THE אלהים – the judges, to put his case against the other and to swear unto him that he has not put forth his hands against his property.

ואם לא ימצא הגנב – ובא השומר הזה שהוא בעל הבית. ונקרב – אל הדיינין עם זה ולישבע לו שלא שלח ידו בשלו.

Rashi Shemot 22:10רש"י שמות כ"ב:י'

שבעת ה' תהיה THEN SHALL THE OATH OF THE LORD BE BETWEEN THEM BOTH – i.e. he (the bailee) must take an oath that the case was as he says (that it died or was injured or captured), and also that he had not previously put forth his hand against it (the object), using it for his own purposes. For if he had thus "put forth his hand" and afterwards some accident, as described, happened to it he is held liable for loss by accident (Bava Metzia 94b), since he has broken the terms of the contract. — ולקח בעליו AND THE OWNER OF IT SHALL ACCEPT IT – i.e. shall accept the oath, ולא ישלם AND HE – the bailee — SHALL NOT PAY HIM (the bailor) anything, not even the capital (קרן).

שבעת י"י תהיה – ישבע שכן הוא כדבריו והוא לא שלח בה יד להשתמש בה לעצמו, שאם שלח בה יד ואחר כך נאנסה חייב באונסיה. ולקח בעליו – השבועה. ולא ישלם – לו השומר כלום.

Rashbam Shemot 22:7רשב"ם שמות כ"ב:ז'

(7-8) אם לא ימצא הגנב IF THE THIEF IS NOT FOUND: Our rabbis interpreted that these verses mean: אם לא ימצא, IF IT IS NOT FOUND that what the bailee says – "it was stolen from me" – is true, but rather the bailee himself stole the pledge, and if that [dishonest] bailee נקרב, HAD COME FORWARD before the judges and sworn [falsely that he was not the thief], then he himself (8) ישלם, SHOULD PAY DOUBLE. [In other words,] when THE JUDGES ירשיעון FIND HIM GUILTY, then ישלם שנים לרעהו, HE SHALL PAY DOUBLE TO HIS NEIGHBOR. I, however, will explain these verses according to the plain sense of Scripture. (7) IF THE THIEF IS NOT CAUGHT, THE בעל הבית, i.e. the bailee, SHALL COME FORWARD [and declare] THAT HE HAS NOT LAID HANDS ON THE OTHER'S PROPERTY, but that the pledge was stolen from him. Then the bailee will be absolved of responsibility. (8) IN ALL CASES OF MISAPPROPRIATION, when the pledged item was stolen, whether that pledge was AN OX or AN ASS or A SHEEP or A GARMENT or ANY OTHER LOST ITEM about which the bailor says "כי הוא זה – THIS IS the money that was stolen from me," then either the thief or the [dishonest] bailee SHALL PAY DOUBLE TO HIS NEIGHBOR, whichever one of them the judges FIND GUILTY, on the basis of the testimony of witnesses.

(ז-ח) אם לא ימצא הגנב ונקרב וגו' – פירשו רבותינו (בבלי ב"ק ס"ג:): אם לא ימצא כמו שאמר השומר "נגנב ממני", אבל הוא עצמו גנבו, ואם נקרב ונשבע בפני הדיינין, ישלם הוא כפל כשירשיעון אותו הדיינין, וישלם שנים לרעהו. ואני לפי הפשט אפרשנו: אם לא ימצא הגנב, ונקרב בעל הבית, הוא השומר, שלא שלח ידו במלאכת רעהו אלא נגנבה הימנו ויפטר. על כל דבר פשע {וגו'} אבידה – שנגנב הפיקדון, בין שור בין שה בין שלמה בין כל אבידה, שיאמר – המפקיד, כי הוא זה – הממון שנגנב הימנו, או הגנב או השומר אשר ירשיעון הדיינין על ידי עדים, ישלם שנים לרעהו.

Ramban Shemot 22:7רמב"ן שמות כ"ב:ז'

וטעם אם לא שלח ידו במלאכת רעהו – על דעת רש"י שיקרב אל האלהים לישבע שלא שלח ידו בשל חבירו. והנכון שיקרב אל האלהים לישבע שנגנב כמו שהוא טוען, אם לא שלח הוא יד להשתמש לצרכו במלאכת רעהו, כי השולח יד בפקדון נעשה עליו גזלן וחייב באונסין.

Shadal Shemot 22:7שד"ל שמות כ"ב:ז'

אם לא שלח ידו – רש"י, רמבמ"ן וראז'{נמילר} פירשו ישבע שלא שלח ידו, וכן למטה {פסוק י'} שבועת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו במלאכת רעהו; והנה רמבמ"ן וראז'{נמילר} אומרים כי אם לא הוא ל' שבועה, וטעות גדולה טעו שהרי כל אם לא שאצל שבועה ענינם לחייב ולא לשלול, כגון אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם (במדבר י"ד כ"ח), אם לא כאשר דמיתי כן היתה (ישעיה י"ד:כ"ד), אם לא אשיתך מדבר (ירמיה כ"ב:ו'), כה יעשה לי אלהים וכה יוסיף אם לא שר צבא תהיה לפני כל הימים תחת יואב (ש"ב י"ט:י"ד), וכן הוא בהכרח, כי כל האומר אם לא, כוונתו כך וכך יבא לי אם לא עשיתי או אם לא אעשה כך וכך, והכוונה בלא ספק לומר שבאמת עשה או יעשה כך וכך, ובהפך כשהכוונה לשלול אומרים אם בלא מלת לא, אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך (בראשית י"ד:כ"ג) שלא אקח, אם תשקור לי (שם כ"א:כ"ג) שלא תשקור לי, ורבים כאלה. והנה באמרו אם לא שלח ידו אם היתה הכוונה לשון שבועה תהיה הכוונה שישבע שבאמת שלח ידו במלאכת רעהו; לפיכך אומר אני כי אין אם לא האמור כאן ל' שבועה, אלא כמשמעו; אלא שהמקרא קצר, ושיעורו ונקרב בעל הבית אל האלהים למען יתברר אם לא שלח ידו במלאכת רעהו, והבירור הזה לא יהיה ע"י שבועה, אלא בחקירת השופטים ולפי ראות עינם; ואם הם ישפטו ששלח ידו שהוא הגנב, אז ישלם שנים כאמור בפסוק שאחר זה. שלח ידו במלאכת רעהו – שולח יד בדבר נקרא הנוגע בו בשלטון לעשות בו כרצונו, כמו {אסתר ט':ט"ו} ובבזה לא שלחו את ידם, וכן כאן אם שלח ידו במלאכת רעהו אם לא גנב אותה; ולדברי רז"ל {בבא קמא ק"ז:} השולח יד בפקדון להשתמש בו להנאתו חייב באחריותו.

Shadal Shemot 22:10שד"ל שמות כ"ב:י'

שבועת ה' תהיה בין שניהם – לברר אם לא שלח ידו במלאכת רעהו; כאן תועיל לו השבועה, כי הבהמה לפנינו היא, מתה או שבורה, לא כן למעלה שהיה טוען שנגנב החפץ מביתו; וגם כשאין הבהמה לפנינו והוא טוען טענת נשבה, הנה זה ענין יותר מצוי ממה שיהיה החפץ נגנב מתוך ביתו, כי הבהמות רועות בשדה, וקרוב היה הדבר בימיהם שיפשוט גדוד בחוץ וְיִשְבֶה שבי ביד חזקה. אם לא שלח ידו וגו' – להשתמש בה, כי כשמתה הבהמה או נשברה יש לחוש שמא העביד אותה לצרכו ועל ידי כך מתה. ולקח בעליו – בעל הבהמה יקחנה כמות שהיא, מתה או שבורה, והשומר לא ישלם (דון יצחק), ורז"ל אמרו {שבועות מ"ה., בבא קמא ק"ו.} יקח השבועה, והענין אחד, אלא כשטוען טענת נִשְבָּה אז אין לו מה יקח, ע"כ אמרו יקח השבועה.