Shelichut Yad/5

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search
EN/HEע/E

Shelichut Yad

Sources

Biblical Texts

Shemot 22:6-14שמות כ״ב:ו׳-י״ד

(6) If a man deliver unto his neighbour money or stuff to keep, and it be stolen out of the man's house; if the thief be found, he shall pay double. (7) If the thief be not found, then the master of the house shall come near unto God, to see whether he have not put his hand unto his neighbour's goods. (8) For every matter of trespass, whether it be for ox, for ass, for sheep, for raiment, or for any manner of lost thing, whereof one saith: 'This is it,' the cause of both parties shall come before God; he whom God shall condemn shall pay double unto his neighbour. (9) If a man deliver unto his neighbour an ass, or an ox, or a sheep, or any beast, to keep, and it die, or be hurt, or driven away, no man seeing it; (10) the oath of the Lord shall be between them both, to see whether he have not put his hand unto his neighbour's goods; and the owner thereof shall accept it, and he shall not make restitution. (11) But if it be stolen from him, he shall make restitution unto the owner thereof. (12) If it be torn in pieces, let him bring it for witness; he shall not make good that which was torn. (13) And if a man borrow aught of his neighbour, and it be hurt, or die, the owner thereof not being with it, he shall surely make restitution. (14) If the owner thereof be with it, he shall not make it good; if it be a hireling, he loseth his hire.(ו) כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם. (ז) אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ. (ח) עַל כׇּל דְּבַר פֶּשַׁע עַל שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה עַל שַׂלְמָה עַל כׇּל אֲבֵדָה אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ. (ט) כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וְכׇל בְּהֵמָה לִשְׁמֹר וּמֵת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אֵין רֹאֶה. (י) שְׁבֻעַת י"י תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ וְלָקַח בְּעָלָיו וְלֹא יְשַׁלֵּם. (יא) וְאִם גָּנֹב יִגָּנֵב מֵעִמּוֹ יְשַׁלֵּם לִבְעָלָיו. (יב) אִם טָרֹף יִטָּרֵף יְבִאֵהוּ עֵד הַטְּרֵפָה לֹא יְשַׁלֵּם. (יג) וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ וְנִשְׁבַּר אוֹ מֵת בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם. (יד) אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם אִם שָׂכִיר הוּא בָּא בִּשְׂכָרוֹ.

Esther 9:10אסתר ט׳:י׳

the ten sons of Haman the son of Hammedatha, the Jews' enemy, slew they; but on the spoil they laid not their hand.עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא צֹרֵר הַיְּהוּדִים הָרָגוּ וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם.

Classical Texts

Mishna Bava Metzia 3:6משנה בבא מציעא ג׳:ו׳

הַמַּפְקִיד פֵּרוֹת אֵצֶל חֲבֵרוֹ, אֲפִלּוּ הֵן אֲבוּדִין לֹא יִגַּע בָּהֶן. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, מוֹכְרָן בִּפְנֵי בֵית דִּין, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְמֵשִׁיב אֲבֵדָה לַבְּעָלִים.

Mishna Bava Metzia 3:9משנה בבא מציעא ג׳:ט׳

הַמַּפְקִיד חָבִית אֵצֶל חֲבֵרוֹ, וְלֹא יִחֲדוּ לָהּ הַבְּעָלִים מָקוֹם, וְטִלְטְלָהּ וְנִשְׁבְּרָה, אִם מִתּוֹךְ יָדוֹ נִשְׁבְּרָה, לְצָרְכּוֹ, חַיָּב, לְצָרְכָּהּ, פָּטוּר. אִם מִשֶּׁהִנִּיחָהּ נִשְׁבְּרָה, בֵּין לְצָרְכּוֹ בֵּין לְצָרְכָּהּ, פָּטוּר. יִחֲדוּ לָהּ הַבְּעָלִים מָקוֹם, וְטִלְטְלָהּ וְנִשְׁבְּרָה, בֵּין מִתּוֹךְ יָדוֹ וּבֵין מִשֶּׁהִנִּיחָהּ, לְצָרְכּוֹ, חַיָּב, לְצָרְכָּהּ, פָּטוּר.

Mishna Bava Metzia 3:12משנה בבא מציעא ג׳:י״ב

הַשּׁוֹלֵחַ יָד בְּפִקָּדוֹן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יִלְקֶה בְחָסֵר וּבְיָתֵר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כִּשְׁעַת הוֹצָאָה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, כִּשְׁעַת הַתְּבִיעָה. הַחוֹשֵׁב לִשְׁלֹחַ יָד בְּפִקָּדוֹן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, חַיָּב. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּשְׁלַח בּוֹ יָד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב) אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ. כֵּיצַד. הִטָּה אֶת הֶחָבִית וְנָטַל הֵימֶנָּה רְבִיעִית, וְנִשְׁבְּרָה, אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא רְבִיעִית. הִגְבִּיהָהּ וְנָטַל הֵימֶנָּה רְבִיעִית, וְנִשְׁבְּרָה, מְשַׁלֵּם דְּמֵי כֻלָּהּ.

Tosefta Bava Metzia 3:6תוספתא בבא מציעא ג׳:ו׳

השולח יד בפקדון בית שמאי אומרין ילקה בחסר וביתר כיצד הפקיד לו משתים ועמדו מארבע מארבע ועמדו משתים נותן לו משתים.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot 22:7מכילתא דרבי ישמעאל שמות כ״ב:ז׳

"If the thief not be found": What is the intent of this? From "If the thief is found, he shall pay double," I understand that if the thief is found and he has (what to pay) the watcher is not liable for anything. Whence do I derive that if the thief is found and does not have what to pay, the owner of the stolen objects may not say to the watcher: "Come and swear to me that it did not enter your heart to sell them"? From "If the thief not be found," implying that if the thief were found, the watcher is not liable for anything (even if the thief does not have what to pay.)
"then the master of the house shall draw near": I might think, to inquire of the urim vetumim (on the breast-plate of the high-priest.) It is, therefore, written (Ibid. 8) "whom elohim incriminate." Elohim who incriminate (i.e., judges) are intended.
"then the master of the house (i.e., the watcher) shall draw near to the judges": For an oath. You say, for an oath. But, perhaps for an oath or not for an oath? It follows (that it is for an oath), viz.: "sending forth of the hand" is stated here, and it is stated elsewhere (viz. Ibid. 10). "Just as there, with an oath, so, here, with an oath. Just as there, with "Yod-Keh" (the Name of the Lord), so, here, with "Yod-Keh." Just as here, in beth-din, so, there, in beth-din. Just as there, (he must swear that he did not use it for) his own need, so, here, for his own need. Just as there, (Ibid. 8) "For every matter of offense," so, here, "for every matter of offense."
"that he did not send his hand against his neighbor's deposit": for his need. You say, for his need. But perhaps for his need or not for his need (but for the animal's)? It is, therefore, (to negate this) written "For every matter of offense." Variantly: "For every matter of offense": (As per the difference between Beth Shammai and Beth Hillel,) Beth Shammai saying: One is liable (even) for negative intent vis-à-vis "sending forth the hand." It being written "For every matter of offense," ("offense" subsuming negative intent). And Beth Hillel say: One is not liable until he actually sends forth his hand, this being the thrust of "that he did not send forth his hand."
ואם לא ימצא הגנב – למה נאמר? ממשמע שנאמר: אם ימצא הגנב ישלם שנים, שומע אני אם נמצא הגנב ויש לו, בעל בית פטור מכל דבר?! מה תלמוד לומר אם לא ימצא הגנב? שומע אני שאם נמצא גנב ואין לו לשלם, לא יאמר לו בעל גנבה: בא והשבע לי שלא היה בלבך למכרם, לכך נאמר: אם לא ימצא הגנב, שאם נמצא הגנב, בעל בית פטור מכל מקום.
ונקרב בעל הבית – שומע אני לשאול באורים ותומים?! תלמוד לומר: אשר ירשיעון אלהים, לא אמרתי אלא אלהים שהם מרשיעין.
ונקרב בעל הבית אל האלהים – לשבועה. אתה אומר לשבועה, או אינו אלא בשבועה ושלא בשבועה?! הרי אתה דן: נאמר כאן שליחת יד, ונאמר להלן שליחת יד. מה להלן שבועה, אף כאן שבועה. מה להלן ביו"ד הא, אף להלן ביו"ד הא. מה כאן בבית דין, אף להלן בבית דין. מה להלן לצרכה, אף כאן לצרכה. מה כאן על כל דבר פשע, אף להלן על כל דבר פשע.
אם שלח ידו במלאכת רעהו – לצרכו. אתה אומר לצרכו, או אינו אלא לצרכה ושלא לצרכה?! תלמוד לומר: על כל דבר פשע. שבית שמאי אומרים: מחייבים על מחשבת הלב בשליחות יד, שנאמר: על כל דבר פשע. ובית הלל אומרים: אין מחייבין אלא משעה ששלח בה יד, לכך נאמר: אם לא שלח ידו, לצרכה.
על כל דבר פשע – כלל. על שור ועל חמור על שה ועל שלמה – פרט כלל ופרט, אין בכלל אלא מה שבפרט, וכשהוא אומר: על כל אבדה אשר יאמר – חזר וכלל. או כלל כלל הראשון, אמרת לאו, אלא כלל ופרט וכלל, אי אתה דן אלא כעין הפרט. מה הפרט מפורש בנכסים מטלטלין שאין להם אחריות, אף אין לי אלא נכסים שאין להם אחריות.

Mekhilta DeRashbi Shemot 22:7מכילתא דרשב״י שמות כ״ב:ז׳

Yerushalmi Bava Metzia 3:6ירושלמי בבא מציעא ג׳:ו׳

משנה המפקיד חבית אצל חבירו ולא ייחדו לה הבעלים מקום וטילטלה ונשברה אם מתוך ידו נשברה לצורכו חייב לצורכה פטור ואם משהניחה בין לצורכו בין לצורכה פטור ייחדו לה הבעלים מקום וטילטלה ונשברה בין מתוך ידו בין משהניחה לצורכו חייב לצורכה פטור: גמרא לא כן אמר רבי לעזר למה הדבר דומה לגונב חבית ממרתף חבירו אע"פ שלא ידעו הבעלים בגניבה צריכין לידע בחזרה. אמר שנייה היא שיש רשות עליה. א"ר לעזר אית אמר שיש רשות לשומר עליה. מהו לצורכה בשייחדו לה הבעלים באותו מקום אבל במקום אחר בין לצורכו בין לצורכה פטור. אית אנן אמרין שאין רשות לשומר עליה לא שנייא בין באותו מקום בין במקום אחר לצורכו חייב לצורכה פטור:

Bavli Bava Metzia 40b-41bבבלי בבא מציעא מ׳:-מ״א:

משנה המפקיד חבית אצל חבירו ולא יחדו לה בעלים מקום וטלטלה ונשתברה אם מתוך ידו נשברה לצורכו חייב לצורכה פטור אם משהניחה נשברה בין לצורכו בין לצורכה פטור יחדו לה הבעלים מקום וטלטלה ונשברה בין מתוך ידו ובין משהניחה לצורכו חייב לצורכה פטור:

גמרא הא מני רבי ישמעאל היא דאמר לא בעינן דעת בעלים דתניא הגונב טלה מן העדר וסלע מן הכיס למקום שגנב יחזיר דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר
מא.
צריך דעת בעלים אי רבי ישמעאל מאי איריא לא יחדו אפילו יחדו נמי לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא יחדו דמקומה הוא אלא אפילו לא יחדו דלאו מקומה הוא לא בעינן דעת בעלים אימא סיפא יחדו לה הבעלים מקום וטלטלה ונשברה בין מתוך ידו בין משהניחה לצרכו חייב לצרכה פטור אתאן לר"ע דאמר בעינן דעת בעלים אי ר"ע מאי איריא יחדו אפילו לא יחדו נמי לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא לא יחדו דלאו מקומה הוא אלא אפילו יחדו נמי דמקומה הוא בעינן דעת בעלים רישא רבי ישמעאל וסיפא ר"ע אין דא"ר יוחנן מאן דמתרגם לי חבית אליבא דחד תנא מובלנא מאניה בתריה לבי מסותא תרגמה רבי יעקב בר אבא קמיה דרב שנטלה על מנת לגוזלה תרגמה ר' נתן בר אבא קמיה דרב שנטלה ע"מ לשלוח בה יד במאי קמיפלגי בשליחות יד צריכה חסרון מאן דאמר לגוזלה קסבר שליחות יד צריכה חסרון ומ"ד לשלוח בה יד קסבר שליחות יד אינה צריכה חסרון מתקיף לה רב ששת מידי נטלה קתני טלטלה קתני אלא אמר רב ששת הכא במאי עסקינן כגון שטלטלה להביא עליה גוזלות וקא סבר שואל שלא מדעת גזלן הוי וכולה רבי ישמעאל היא וסיפא שהניחה במקום שאינה מקומה ור' יוחנן הניחה במקומה משמע איתמר רב ולוי חד אמר שליחות יד צריכה חסרון וחד אמר שליחות יד אינה צריכה חסרון תסתיים דרב הוא דאמר שליחות יד אינה צריכה חסרון דתניא רועה שהיה רועה עדרו והניח עדרו ובא לעיר ובא זאב וטרף ובא ארי ודרס פטור הניח מקלו ותרמילו עליה חייב והוינן בה משום דהניח מקלו ותרמילו עליה חייב הא שקלינהו אמר ר"נ אמר רבה בר אבוה אמר רב בעודן עליה וכי עודן עליה מאי הוי הא לא משכה ואמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב שהכישה במקל ורצתה לפניו והא לא חסרה אלא לאו ש"מ קסבר שליחות יד אינה צריכה חסרון אימא שהכחישה במקל דיקא נמי דקתני שהכישה במקל ש"מ ומדרב סבר שליחות יד צריכה חסרון לוי סבר שליחות יד אינה צריכה חסרון מאי טעמא דלוי א"ר יוחנן משום ר' יוסי בן נהוראי משונה שליחות יד האמורה בשומר שכר משליחות יד האמורה בשומר חנם
מא:
ואני אומר אינה משונה ומאי משונה לא תאמר שליחות יד בשומר שכר ותיתי משומר חנם ומה שומר חנם שפטור בגנבה ואבדה שלח בה יד חייב שומר שכר שחייב בגנבה ואבידה לא כל שכן למאי הלכתא כתבינהו רחמנא לומר לך שליחות יד אינה צריכה חסרון ואני אומר אינה משונה כר' אלעזר דאמר דא ודא אחת היא מאי דא ודא אחת משום דאיכא למפרך מה לשומר חנם שכן משלם תשלומי כפל בטוען טענת גנב ומאן דלא פריך סבר קרנא בלא שבועה עדיפא מכפילא בשבועה רבא אמר לא תאמר שליחות יד לא בשומר חנם ולא בשומר שכר ותיתי משואל ומה שואל דלדעת בעלים קא עביד שלח בה יד חייב שומר חנם ושומר שכר לא כל שכן למה נאמר חדא לומר לך שליחות יד אין צריכה חסרון ואידך שלא תאמר דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה שואל בבעלים פטור אף שומר חנם ושומר שכר בבעלים פטור ולמאן דאמר שליחות יד צריכה חסרון הני תרתי שליחות יד למה לי חדא שלא תאמר דיו לבא מן הדין להיות כנדון ואידך לכדתניא {שמות כ"ב:ז'} ונקרב בעל הבית אל האלהים לשבועה אתה אומר לשבועה או אינו אלא לדין נאמרה שליחות יד למטה ונאמרה שליחות יד למעלה מה להלן לשבועה אף כאן לשבועה:

Bavli Bava Metzia 43a-43bבבלי בבא מציעא מ״ג.-מ״ג:

משנה השולח יד בפקדון בית שמאי אומרים ילקה בחסר וביתר ובית הלל אומרים כשעת הוצאה ר"ע אומר כשעת התביעה:

גמרא אמר רבה האי מאן דגזל חביתא דחמרא מחבריה מעיקרא שויא זוזא השתא שויא ארבעה תברה או שתייה משלם ארבעה איתבר ממילא משלם זוזא מאי טעמא כיון דאי איתה הדרא למרה בעינא ההיא שעתא דקא שתי ליה או דקא תבר לה קא גזל מיניה ותנן כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה איתבר ממילא משלם זוזא מ"ט השתא לא עביד לה ולא מידי אמאי קא מחייבת ליה אההיא שעתא דגזלה ההיא שעתא זוזא הוא דשויא תנן בית הלל אומרים כשעת הוצאה מאי כשעת הוצאה אילימא כשעת הוצאה מן העולם ובמאי אי בחסר מי איכא למ"ד והא תנן כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה ואי ביתר היינו ב"ש
מג:
אלא פשיטא כשעת הוצאה מבית בעלים לימא רבה דאמר כבית שמאי אמר לך רבה ביתר כולי עלמא לא פליגי כי פליגי בחסר ב"ש סברי שליחות יד אינה צריכה חסרון וכי חסר ברשותא דידיה חסר וב"ה סברי שליחות יד צריכה חסרון וכי חסר ברשותא דמריה חסר אלא הא דאמר רבא שליחות יד אינה צריכה חסרון לימא רבא דאמר כב"ש אלא הכא במאי עסקינן כגון שטלטלה להביא עליה גוזלות ובשואל שלא מדעת קא מיפלגי ב"ש סברי שואל שלא מדעת גזלן הוי וכי חסר ברשותא דידיה חסר וב"ה סברי שואל שלא מדעת שואל הוי וכי חסר ברשותא דמרה חסר אלא הא דאמר רבא שואל שלא מדעת לרבנן גזלן הוי לימא רבא דאמר כב"ש אלא הכא בשבח של גזילה קמיפלגי ב"ש סברי שבח גזילה דנגזל הוי ובית הלל סברי שבח גזילה דגזלן הוי ובפלוגתא דהני תנאי דתניא הגוזל את הרחל גזזה וילדה משלם אותה ואת גיזותיה ואת ולדותיה דברי ר"מ ר' יהודה אומר גזילה חוזרת בעיניה דיקא נמי דקתני ב"ש אומרים ילקה בחסר וביתר וב"ה אומרים כשעת הוצאה ש"מ:

Bavli Bava Metzia 43b-44aבבלי בבא מציעא מ״ג:-מ״ד.

משנה החושב לשלוח יד בפקדון בית שמאי אומרים חייב ובית הלל אומרים אינו חייב עד שישלח בו יד שנאמר {שמות כ"ב:ז',י'} אם לא שלח ידו במלאכת רעהו הטה את החבית ונטל הימנה רביעית ונשברה אינו משלם אלא רביעית הגביהה ונטל הימנה רביעית ונשברה משלם דמי כולה:
מד.
גמרא מנהני מילי דתנו רבנן {שמות כ"ב:ח'} על כל דבר פשע בית שמאי אומרים מלמד שחייב על המחשבה כמעשה ובית הלל אומרים אינו חייב עד שישלח בו יד שנאמר {שמות כ"ב:ז',י'} אם לא שלח ידו במלאכת רעהו אמרו להן ב"ש לב"ה והלא כבר נאמר על כל דבר פשע אמרו להן ב"ה לב"ש והלא כבר נאמר אם לא שלח ידו במלאכת רעהו א"כ מה תלמוד לומר על כל דבר פשע שיכול אין לי אלא הוא אמר לעבדו ולשלוחו מנין תלמוד לומר על כל דבר פשע:

Medieval Texts

Rashi Shemot 22:7רש״י שמות כ״ב:ז׳

אם לא ימצא הגנב IF THE THIEF BE NOT FOUND then this bailee – who is בעל הבית "the owner of the house" for the time being (since the bailment is then in his possession although he is not really its owner) — shall come.
ונקרב אל AND SHALL APPROACH UNTO THE אלהים – the judges, to put his case against the other and to swear unto him that he has not put forth his hands against his property.
ואם לא ימצא הגנב – ובא השומר הזה שהוא בעל הבית.
ונקרב – אל הדיינין עם זה ולישבע לו שלא שלח ידו בשלו.

Rashi Shemot 22:10רש״י שמות כ״ב:י׳

שבעת ה' תהיה THEN SHALL THE OATH OF THE LORD BE BETWEEN THEM BOTH – i.e. he (the bailee) must take an oath that the case was as he says (that it died or was injured or captured), and also that he had not previously put forth his hand against it (the object), using it for his own purposes. For if he had thus "put forth his hand" and afterwards some accident, as described, happened to it he is held liable for loss by accident (Bava Metzia 94b), since he has broken the terms of the contract. —
ולקח בעליו AND THE OWNER OF IT SHALL ACCEPT IT – i.e. shall accept the oath,
ולא ישלם AND HE – the bailee — SHALL NOT PAY HIM (the bailor) anything, not even the capital (קרן).
שבעת י"י תהיה – ישבע שכן הוא כדבריו והוא לא שלח בה יד להשתמש בה לעצמו, שאם שלח בה יד ואחר כך נאנסה חייב באונסיה.
ולקח בעליו – השבועה.
ולא ישלם – לו השומר כלום.

Rashbam Shemot 22:7רשב״ם שמות כ״ב:ז׳

(7-8)
אם לא ימצא הגנב IF THE THIEF IS NOT FOUND: Our rabbis interpreted that these verses mean: אם לא ימצא, IF IT IS NOT FOUND that what the bailee says – "it was stolen from me" – is true, but rather the bailee himself stole the pledge, and if that [dishonest] bailee נקרב, HAD COME FORWARD before the judges and sworn [falsely that he was not the thief], then he himself (8) ישלם, SHOULD PAY DOUBLE. [In other words,] when THE JUDGES ירשיעון FIND HIM GUILTY, then ישלם שנים לרעהו, HE SHALL PAY DOUBLE TO HIS NEIGHBOR.
I, however, will explain these verses according to the plain sense of Scripture. (7) IF THE THIEF IS NOT CAUGHT, THE בעל הבית, i.e. the bailee, SHALL COME FORWARD [and declare] THAT HE HAS NOT LAID HANDS ON THE OTHER'S PROPERTY, but that the pledge was stolen from him. Then the bailee will be absolved of responsibility. (8) IN ALL CASES OF MISAPPROPRIATION, when the pledged item was stolen, whether that pledge was AN OX or AN ASS or A SHEEP or A GARMENT or ANY OTHER LOST ITEM about which the bailor says "כי הוא זה – THIS IS the money that was stolen from me," then either the thief or the [dishonest] bailee SHALL PAY DOUBLE TO HIS NEIGHBOR, whichever one of them the judges FIND GUILTY, on the basis of the testimony of witnesses.
(ז-ח) אם לא ימצא הגנב ונקרב וגו' – פירשו רבותינו (בבלי ב"ק ס"ג:): אם לא ימצא כמו שאמר השומר "נגנב ממני", אבל הוא עצמו גנבו, ואם נקרב ונשבע בפני הדיינין, ישלם הוא כפל כשירשיעון אותו הדיינין, וישלם שנים לרעהו. ואני לפי הפשט אפרשנו: אם לא ימצא הגנב, ונקרב בעל הבית, הוא השומר, שלא שלח ידו במלאכת רעהו אלא נגנבה הימנו ויפטר.
על כל דבר פשע {וגו'} אבידה – שנגנב הפיקדון, בין שור בין שה בין שלמה בין כל אבידה, שיאמר – המפקיד, כי הוא זה – הממון שנגנב הימנו, או הגנב או השומר אשר ירשיעון הדיינין על ידי עדים, ישלם שנים לרעהו.

Tosafot Bava Metzia 41aתוספות בבא מציעא מ״א.

שנטלה והגביהה ע"מ לגוזלה כו'. והיינו חסרון שהכל גוזל ונטל לצורך עצמו: שנטלה ע"מ לשלוח בה יד. פי' ליטול מקצת אע"פ שלא נטל אותה מקצת חייב בכולה כדאמר בשלהי פרקין (דף מד.) לא נטל נטל ממש אלא כיון שהגביה ליטול אע"פ שלא נטל אבל למ"ד ע"מ לגוזלה דבעי חסרון אם הגביה ליטול קצת אינו חייב עד שיטול המקצת כיון דבעי חסרון וקשה דבשלהי פרקין קאמר אפי' למ"ד בעי חסרון מודה בחבית אם הגביהה אע"פ שלא נטל חייב דניחא ליה דתיהוי כולה בסיס להאי רביעית ומתני' בחבית איירי ויש לומר דמתני' איירי אפילו בשמן דלא מנטר פורתא אגב האחר:

Ramban Shemot 22:7רמב״ן שמות כ״ב:ז׳

וטעם אם לא שלח ידו במלאכת רעהו – על דעת רש"י שיקרב אל האלהים לישבע שלא שלח ידו בשל חבירו. והנכון שיקרב אל האלהים לישבע שנגנב כמו שהוא טוען, אם לא שלח הוא יד להשתמש לצרכו במלאכת רעהו, כי השולח יד בפקדון נעשה עליו גזלן וחייב באונסין.

Modern Texts

Shadal Shemot 22:7שד״ל שמות כ״ב:ז׳

אם לא שלח ידו – רש"י, רמבמ"ן וראז'{נמילר} פירשו ישבע שלא שלח ידו, וכן למטה {פסוק י'} שבועת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו במלאכת רעהו; והנה רמבמ"ן וראז'{נמילר} אומרים כי אם לא הוא ל' שבועה, וטעות גדולה טעו שהרי כל אם לא שאצל שבועה ענינם לחייב ולא לשלול, כגון אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם (במדבר י"ד כ"ח), אם לא כאשר דמיתי כן היתה (ישעיה י"ד:כ"ד), אם לא אשיתך מדבר (ירמיה כ"ב:ו'), כה יעשה לי אלהים וכה יוסיף אם לא שר צבא תהיה לפני כל הימים תחת יואב (ש"ב י"ט:י"ד), וכן הוא בהכרח, כי כל האומר אם לא, כוונתו כך וכך יבא לי אם לא עשיתי או אם לא אעשה כך וכך, והכוונה בלא ספק לומר שבאמת עשה או יעשה כך וכך, ובהפך כשהכוונה לשלול אומרים אם בלא מלת לא, אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך (בראשית י"ד:כ"ג) שלא אקח, אם תשקור לי (שם כ"א:כ"ג) שלא תשקור לי, ורבים כאלה. והנה באמרו אם לא שלח ידו אם היתה הכוונה לשון שבועה תהיה הכוונה שישבע שבאמת שלח ידו במלאכת רעהו; לפיכך אומר אני כי אין אם לא האמור כאן ל' שבועה, אלא כמשמעו; אלא שהמקרא קצר, ושיעורו ונקרב בעל הבית אל האלהים למען יתברר אם לא שלח ידו במלאכת רעהו, והבירור הזה לא יהיה ע"י שבועה, אלא בחקירת השופטים ולפי ראות עינם; ואם הם ישפטו ששלח ידו שהוא הגנב, אז ישלם שנים כאמור בפסוק שאחר זה.
שלח ידו במלאכת רעהו – שולח יד בדבר נקרא הנוגע בו בשלטון לעשות בו כרצונו, כמו {אסתר ט':ט"ו} ובבזה לא שלחו את ידם, וכן כאן אם שלח ידו במלאכת רעהו אם לא גנב אותה; ולדברי רז"ל {בבא קמא ק"ז:} השולח יד בפקדון להשתמש בו להנאתו חייב באחריותו.

Shadal Shemot 22:10שד״ל שמות כ״ב:י׳

שבועת ה' תהיה בין שניהם – לברר אם לא שלח ידו במלאכת רעהו; כאן תועיל לו השבועה, כי הבהמה לפנינו היא, מתה או שבורה, לא כן למעלה שהיה טוען שנגנב החפץ מביתו; וגם כשאין הבהמה לפנינו והוא טוען טענת נשבה, הנה זה ענין יותר מצוי ממה שיהיה החפץ נגנב מתוך ביתו, כי הבהמות רועות בשדה, וקרוב היה הדבר בימיהם שיפשוט גדוד בחוץ וְיִשְבֶה שבי ביד חזקה.
אם לא שלח ידו וגו' – להשתמש בה, כי כשמתה הבהמה או נשברה יש לחוש שמא העביד אותה לצרכו ועל ידי כך מתה.
ולקח בעליו – בעל הבהמה יקחנה כמות שהיא, מתה או שבורה, והשומר לא ישלם (דון יצחק), ורז"ל אמרו {שבועות מ"ה., בבא קמא ק"ו.} יקח השבועה, והענין אחד, אלא כשטוען טענת נִשְבָּה אז אין לו מה יקח, ע"כ אמרו יקח השבועה.