<p>לכאורה, איחורו של משה בירידה מהר סיני מניע את העם לבקש מאהרן שיבנה להם "אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ". אולם, מה הקשר בין היעדרותו של משה לבין בקשתם? האם העגל נבנה כתוצאה מחרדה אקסיסטנציאליסטית בה העם חיפשו דרך למלא את החלל התיאולוגי שנפער בהיעדרותו של משה? לחילופין, האם העגל היה מענה לצורך שהנהגה מוחשית יותר שתעזור להם לשרוד את המסע במדבר? האם למונח "אֱלֹהִים" כאן, משמעות דתית (א-ל) או חילונית (שופט)? האם המילים "יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ" נאמרות בהקשר רוחני או מוחשי? בכל אופן, כיצד בני ישראל רואים בעגל פיתרון לבעיותיהם?</p>
+
<p>לכאורה, התעכבותו של משה בירידה מהר סיני מניעה את העם לבקש מאהרן שיעשה להם "אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ". אולם, לא ברור מה הקשר בין היעדרותו של משה לבין בקשה זו. האם העגל נעשה כתוצאה מחרדה קיומית שגרמה לעם לחפש דרך למלא את החלל התיאולוגי שנפער בהיעדרותו של משה? לחילופין, ייתכן כי העגל היה מענה לצורך בהנהגה מוחשית יותר שתעזור להם לנווט במדבר ולשרוד את המסע. האם למונח "אֱלֹהִים" כאן, משמעות דתית (א-ל) או חילונית (שופט)? האם המילים "יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ" נאמרות בהקשר רוחני או מוחשי? בכל אופן, כיצד בני ישראל רואים בעגל פיתרון לבעיותיהם?</p>
−
<h2 name="העם ואהרן">חטאי העם ואהרן</h2>
+
<h2>חטאי העם ואהרן</h2>
−
<p>ב<a href="Tehillim106-20" data-aht="source">תהלים ק״ו</a> ישנה סקירה של רבים מן האירעים שהתרחשו במדבר (ומעבר לו) בהם אמונתם של בני ישראל בה' מתערערת. נדמה כי בפסוקים הללו, חטא העגל מובן כניסיון להחליף את ה':</p>
+
<p>ב<a href="Tehillim106-20" data-aht="source">תהלים ק״ו</a> ישנה סקירה מקוצרת של רבים מן האירעים שהתרחשו במדבר (ומעבר לו), בהם אמונתם של בני ישראל בה' מתערערת. מן הפסוקים הללו עולה כי חטא העגל היה ניסיון של העם להחליף את ה':</p>
<p>האפשרות שבני ישראל חיפשו להחליף את ה' בפסל, זמן כה קצר לאחר ניסיו של ה' והתגלותו בהר סיני, מטרידה במיוחד. אולם, בהקשר המובא בפרק זה בספר תהילים, זהו רק חלק אחד מתוך רשימה ארוכה של אירועים בהם העם הביע נטייה מרדנית שכזו. אולם, ייחודיותו של חטא העגל טמונה בתפקידו המרכזי של אהרן בהתרחשות.<fn>This even led some commentators (cited by <multilink><a href="RSaadiaGaonCommentaryShemot32-1-6" data-aht="source">ר׳ סעדיה גאון</a><a href="RSaadiaGaonCommentaryShemot32-1-6" data-aht="source">פירוש שמות ל״ב:א׳-ו׳</a><a href="R. Saadia Gaon" data-aht="parshan">אודות ר' סעדיה גאון</a></multilink>) to the radical suggestion that this Aharon wasn't Moshe's brother.</fn> האם אפשרי שאהרן היה שותף בטקס עבודה זרה, או שאפילו שקילת האפשרות הזו הינה חילול ה'? יתר על כן, כיצד אהרן זכה לתפקיד של כהן גדול,<fn>There are a number of options as to when Aharon was selected to become the priest.  See <a href="Selection of the Priests and Levites" data-aht="page">בחירת הכהנים והלויים</a> for a fuller discussion.  According to all of the possibilities, though, the full implementation of the appointment took place only after the sin of the Golden Calf.</fn> כמעט מיד לאחר מכן? האם התנהגותו באירוע זה לא פגעה במינויו?</p>
+
<p>האפשרות שבני ישראל חיפשו להחליף את ה' בפסל, זמן כה קצר לאחר הניסים הרבים אותם ביצע לנגד עיניהם, וכן לאחר התגלותו בהר סיני, מטרידה במיוחד. אך בהקשר פרק זה בספר תהלים, זהו רק סיפור אחד מתוך רשימה ארוכה של אירועים בהם העם הביע נטייה מרדנית שכזו. אולם, ייחודיותו של חטא העגל עדיין מתגלית בתפקידו המרכזי של אהרן בהתרחשות.<fn>דבר זה אפילו הוביל מספר פרשנים (אותם מצטט <multilink><a href="RSaadiaGaonCommentaryShemot32-1-6" data-aht="source">ר׳ סעדיה גאון</a><a href="RSaadiaGaonCommentaryShemot32-1-6" data-aht="source">פירוש שמות ל״ב:א׳-ו׳</a><a href="R. Saadia Gaon" data-aht="parshan">אודות ר' סעדיה גאון</a></multilink>) להצעה הקיצונית כי אהרן לא היה אחיו של משה.</fn> האם אפשרי שאהרן היה שותף בטקס של עבודה זרה, או האם אפילו העלאת האפשרות הזו היא אמירה שאינה ראויה? יתר על כן, כיצד אהרן זכה לתפקיד של כהן גדול,<fn>ישנן מספר אפשרויות לתזמון הבחירה באהרן לכהן גדול. ראו <a href="Selection of the Priests and Levites" data-aht="page">בחירת הכהנים והלויים</a> לדיון מורחב בנושא. אולם, לפי כל האפשרויות, ההגשמה הסופית של המינוי התרחשה לאחר חטא העגל.</fn> כמעט ומיד לאחר ההתרחשות? האם התנהגותו באירוע זה לא פגעה במינויו?</p>
<h2>שאלות נוספות</h2>
<h2>שאלות נוספות</h2>
<ul>
<ul>
−
<li><b>"חַג לַי"י מָחָר</b>" –  Throughout the story the people refer to the Calf as an "אֱלֹהִים"‎,<fn>See the people's words in <a href="Shemot32" data-aht="source">פסוקים א' וד'</a> and both Hashem and Aharon's references to the nation's speech in <a href="Shemot32" data-aht="source">פסוקים ז' וכ"ג</a>.</fn> yet when Aharon builds the altar he announces that there will be a feast for "Hashem" tomorrow.  Is there a significance to this difference?  Is Aharon using the proper name of Hashem to refer to the newly made calf or to Hashem Himself?</li>
+
<li><b>"חַג לַי"י מָחָר</b>" – לאורך הסיפור כולו, אנשים התייחסו לעגל כ"אֱלֹהִים",<fn>ראו את דברי העם ב<a href="Shemot32" data-aht="source">פסוקים א' וד'</a> וכן את איזכור נאומו של העם על ידי ה' ועל ידי אהרן ב<a href="Shemot32" data-aht="source">פסוקים ז' וכ"ג</a>.</fn> אך כשאהרן בנה את המזבח הוא אמר שיהיה חג ל"י"י" למחרת. האם ישנה חשיבות לשינוי זה? האם אהרן משתמש בשם הויה כדי להתייחס לעגל או לה' עצמו? </li>
−
<li><b>למה עגל? </b>  Was the choice to form specifically a calf arbitrary or intentional?<fn>ב<a href="Shemot32" data-aht="source">פסוק ד'</a>, Aharon seems to actively fashion it, but in his retelling of the story to Moshe ב<a href="Shemot32" data-aht="source">פסוק כ"ד</a>, he suggests that he threw the gold into the fire and the calf happened to emerge.</fn>  If yes, who opted for it and why?</li>
+
<li><b>למה עגל? </b>האם הבחירה דווקא בצורת עגל הייתה שרירותית או מכוונת? אם היא הייתה מכוונת, מי קיבל החלטה זו ומדוע?<fn>ב<a href="Shemot32" data-aht="source">פסוק ד'</a>, נדמה כי אהרן מעצב את העגל, אך כאשר הוא מספר את הסיפור למשה ב<a href="Shemot32" data-aht="source">פסוק כ"ד</a>, הוא טוען שהוא רק זרק את הזהב אל תוך האש והעגל הופיע מעצמו.</fn></li>
−
<li><b>שבירת הלוחות</b> – How could Moshe break the Tablets, Hashem's own handiwork?  Is this action simply a manifestation of fury, or is it a more symbolic representation of the breaking of the covenant?</li>
+
<li><b>שבירת הלוחות</b> – כיצד משה יכל לשבור את הלוחות, מעשה ידיו של ה'? האם מעשה זה הוא פשוט ביטוי לכעסו של משה, או שזהו ייצוג סימבולי לשבירת הברית בין ה' לעם?</li>
−
<li><b>שתיית אפרו של העגל</b> – Why does Moshe spread the remains of the burnt Calf into the water and give of it to the nation to drink?  Is this a punishment, test, or an educational tool?</li>
+
<li><b>שתיית אפרו של העגל</b> – מדוע משה מפזר את אפר העגל במים ונותן אותו לעם לשתות? האם זהו עונש, ניסיון, או כלי חינוכי?</li>
−
<li><b>הגנת אהרן על עצמו</b> – In justifying himself to Moshe, Aharon seems to simply repeat the facts and then blame the "evil" nature of the nation, while belittling his own active fashioning of the Calf.  How is this defense to be understood?</li>
+
<li><b>הגנתו העצמית של אהרן</b> – כאשר אהרן מתרץ את מעשיו למשה, נדמה כי הוא פשוט חוזר על ההתרחשות ומאשים את אופיו ה"מרושע" של העם, בעודו ממזער את היקף תפקידו שלו בבניית העגל. כיצד יש להבין את קו המיגננה הזה?</li>
−
<li><b>כמה מן העם חטאו?  </b>When Hashem speaks to Moshe while still on the mountain (<a href="Shemot32" data-aht="source">פסוקים ט'-י'</a>), He considers destroying the entire nation.  This suggests that all, or at least a vast majority, participated in the sin.  Nonetheless, when the Levites heed Moshe's call to kill the perpetrators, only 3,000 are killed.  On the other hand, <a href="Shemot32" data-aht="source">שמות ל״ב</a> ends by stating that Hashem smote the nation.  What percentage of the nation actually sinned?  Did they all commit the same crime, or were there varying attitudes towards the Calf and perhaps different punishments meted out?</li>
+
<li><b>כמה מן העם חטאו?</b> כאשר ה' מדבר אל משה בעודו עדיין על הר סיני (<a href="Shemot32" data-aht="source">פסוקים ט'-י'</a>), הוא שוקל להשמיד את העם כולו. ניתן להבין מכך שכל העם, או לפחות רובו הגדול, היה שותף לחטא. אף על פי כן, כאשר הלוויים נענים לקריאתו של משה להרוג את החוטאים, רק 3,000 איש נהרגים. מצד שני, <a href="Shemot32" data-aht="source">שמות ל״ב</a> מסתיים בהצהרה שה' היכה בעם "וַיִּגֹּף י"י אֶת הָעָם". כמה מן העם חטאו? האם כולם ביצעו את אותה העבירה, או שהיו גישות שונות בקרב העם כלפי העגל, ואולי גם עונשים שונים בהתאם לכך?</li>
</ul>
</ul>
<h2>פרשנות ופולמוס</h2>
<h2>פרשנות ופולמוס</h2>
−
<p>The sin of the Golden Calf was one of the spiritual nadirs of the early history of the Children of Israel, and it was seized upon by Christianity in its attempt to both demonstrate the stiff-necked nature of the Jewish people and rationalize that fulfillment of the Torah's commandments was required only for those who had sinned with the Calf.  Given the centrality of the story for religious doctrine, it is not surprising to find that Jewish exegetes attempt to relate and respond.</p>
+
<p>חטא עגל הזהב הוא אחד מנקודות השפל בהיסטוריה הקדומה של בני ישראל, והנצרות עשתה שימוש בסיפור זה על מנת להדגים את אופיו העקשן של העם היהודי ולהסביר כי חוקי התורה הוטלו רק על אלו שחטאו בחטא העגל. בהינתן מרכזיותו של סיפור זה בהשקפה הדתית הנוצרית, לא מפתיע שפרשנים יהודיים רבים מנסים להתייחס לסיפור, ולהגיב לפולמוס עליו.</p>
−
<p>While Jews living in Islamic lands were less affected by the national aspect, they encountered the Muslim doctrine of prophetic infallibility, and this may have impacted their readings of Aharon's actions.  ב<a href="2" data-aht="subpage">גישות פרשניות</a>, we will survey how Biblical commentators living in different countries and eras interpreted the sin, and explore some of the impact of these polemical factors.</p>
+
<p>על אף שהיהודים שחיו בארצות מוסלמיות השופעו פחות מן הפן הלאומי הזה, הם נתקלו בהשקפה המוסלמית שלא ייתכן שנביאים יחטאו, וייתכן כי זו השפיעה על פרשנויותיהם למעשיו של אהרן. ב<a href="2" data-aht="subpage">גישות פרשניות</a>, נסקור כיצד פרשני המקרא שחיו בארצות ובתקופות השונות פירשו את סיפור חטא העגל, ונתייחס לכמה מן ההשפעות שהוזכרו כאן.</p>
לכאורה, התעכבותו של משה בירידה מהר סיני מניעה את העם לבקש מאהרן שיעשה להם "אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ". אולם, לא ברור מה הקשר בין היעדרותו של משה לבין בקשה זו. האם העגל נעשה כתוצאה מחרדה קיומית שגרמה לעם לחפש דרך למלא את החלל התיאולוגי שנפער בהיעדרותו של משה? לחילופין, ייתכן כי העגל היה מענה לצורך בהנהגה מוחשית יותר שתעזור להם לנווט במדבר ולשרוד את המסע. האם למונח "אֱלֹהִים" כאן, משמעות דתית (א-ל) או חילונית (שופט)? האם המילים "יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ" נאמרות בהקשר רוחני או מוחשי? בכל אופן, כיצד בני ישראל רואים בעגל פיתרון לבעיותיהם?
חטאי העם ואהרן
בתהלים ק״ו ישנה סקירה מקוצרת של רבים מן האירעים שהתרחשו במדבר (ומעבר לו), בהם אמונתם של בני ישראל בה' מתערערת. מן הפסוקים הללו עולה כי חטא העגל היה ניסיון של העם להחליף את ה':
האפשרות שבני ישראל חיפשו להחליף את ה' בפסל, זמן כה קצר לאחר הניסים הרבים אותם ביצע לנגד עיניהם, וכן לאחר התגלותו בהר סיני, מטרידה במיוחד. אך בהקשר פרק זה בספר תהלים, זהו רק סיפור אחד מתוך רשימה ארוכה של אירועים בהם העם הביע נטייה מרדנית שכזו. אולם, ייחודיותו של חטא העגל עדיין מתגלית בתפקידו המרכזי של אהרן בהתרחשות.1 האם אפשרי שאהרן היה שותף בטקס של עבודה זרה, או האם אפילו העלאת האפשרות הזו היא אמירה שאינה ראויה? יתר על כן, כיצד אהרן זכה לתפקיד של כהן גדול,2 כמעט ומיד לאחר ההתרחשות? האם התנהגותו באירוע זה לא פגעה במינויו?
שאלות נוספות
"חַג לַי"י מָחָר" – לאורך הסיפור כולו, אנשים התייחסו לעגל כ"אֱלֹהִים",3 אך כשאהרן בנה את המזבח הוא אמר שיהיה חג ל"י"י" למחרת. האם ישנה חשיבות לשינוי זה? האם אהרן משתמש בשם הויה כדי להתייחס לעגל או לה' עצמו?
למה עגל? האם הבחירה דווקא בצורת עגל הייתה שרירותית או מכוונת? אם היא הייתה מכוונת, מי קיבל החלטה זו ומדוע?4
שבירת הלוחות – כיצד משה יכל לשבור את הלוחות, מעשה ידיו של ה'? האם מעשה זה הוא פשוט ביטוי לכעסו של משה, או שזהו ייצוג סימבולי לשבירת הברית בין ה' לעם?
שתיית אפרו של העגל – מדוע משה מפזר את אפר העגל במים ונותן אותו לעם לשתות? האם זהו עונש, ניסיון, או כלי חינוכי?
הגנתו העצמית של אהרן – כאשר אהרן מתרץ את מעשיו למשה, נדמה כי הוא פשוט חוזר על ההתרחשות ומאשים את אופיו ה"מרושע" של העם, בעודו ממזער את היקף תפקידו שלו בבניית העגל. כיצד יש להבין את קו המיגננה הזה?
כמה מן העם חטאו? כאשר ה' מדבר אל משה בעודו עדיין על הר סיני (פסוקים ט'-י'), הוא שוקל להשמיד את העם כולו. ניתן להבין מכך שכל העם, או לפחות רובו הגדול, היה שותף לחטא. אף על פי כן, כאשר הלוויים נענים לקריאתו של משה להרוג את החוטאים, רק 3,000 איש נהרגים. מצד שני, שמות ל״ב מסתיים בהצהרה שה' היכה בעם "וַיִּגֹּף י"י אֶת הָעָם". כמה מן העם חטאו? האם כולם ביצעו את אותה העבירה, או שהיו גישות שונות בקרב העם כלפי העגל, ואולי גם עונשים שונים בהתאם לכך?
פרשנות ופולמוס
חטא עגל הזהב הוא אחד מנקודות השפל בהיסטוריה הקדומה של בני ישראל, והנצרות עשתה שימוש בסיפור זה על מנת להדגים את אופיו העקשן של העם היהודי ולהסביר כי חוקי התורה הוטלו רק על אלו שחטאו בחטא העגל. בהינתן מרכזיותו של סיפור זה בהשקפה הדתית הנוצרית, לא מפתיע שפרשנים יהודיים רבים מנסים להתייחס לסיפור, ולהגיב לפולמוס עליו.
על אף שהיהודים שחיו בארצות מוסלמיות השופעו פחות מן הפן הלאומי הזה, הם נתקלו בהשקפה המוסלמית שלא ייתכן שנביאים יחטאו, וייתכן כי זו השפיעה על פרשנויותיהם למעשיו של אהרן. בגישות פרשניות, נסקור כיצד פרשני המקרא שחיו בארצות ובתקופות השונות פירשו את סיפור חטא העגל, ונתייחס לכמה מן ההשפעות שהוזכרו כאן.
