The Exodus in Art/5

EN/HEע/E

The Exodus in Art

Sources

Shemot 12:31-42שמות י״ב:ל״א-מ״ב

(לא) וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם אַתֶּם גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' כְּדַבֶּרְכֶם. (לב) גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם וָלֵכוּ וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי. (לג) וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים. (לד) וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם. (לה) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת. (לו) וַה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם. (לז) וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף. (לח) וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד. (לט) וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם. (מ) וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. (מא) וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת ה' מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. (מב) לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַה' לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַה' שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם.

Shemot 13:21שמות י״ג:כ״א

וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה.

Shemot 14:19שמות י״ד:י״ט

וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם.

Devarim 16:1דברים ט״ז:א׳

שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Bo Pischa 12מכילתא בא פסחא י״ב

וחמושים עלו בני ישראל אחד מחמשה וי"א אחד מחמשים וי"א אחד מחמש מאות עלו ר' נהוראי אומר העבודה ולא אחד מחמש מאות עלו שנאמר רבבה כצמח השדה נתתיך וגו' (יחזקאל טז ז) וכתיב ובני ישראל פרו וישרצו (שמות א ז) שהיתה אשה אחת יולדת ששה בנים בכרס אחד, ואתה אומר אחד מחמש מאות עלו, ואימתי מתו בשלשת ימי אפלה שנאמר לא ראו איש את אחיו שהיו קוברין מיתיהן והודו ושבחו שלא ראו אויבים ושמחו במפלתם.

Rashi Shemot 12:34רש״י שמות י״ב:ל״ד

טרם יחמץ BEFORE IT WAS LEAVENED – The Egyptians would not allow them to stay long enough for the dough to become leavened. משארתם (from the root שאר "to be left over") denotes the leavings (what was left) of the unleavened bread and bitter herbs (Mekhilta). על שכמם UPON THEIR SHOULDER – Although they took many cattle with them yet they bore this upon their shoulders because the commands of God were so dear unto them (Mekhilta).

משארותם – שירי מצה ומרור. על שכמם – אף על פי שבהמות הרבה הוליכו עמהם מחבבים היו את המצוה.

Rashbam Shemot 12:34רשב״ם שמות י״ב:ל״ד

משארותם THEIR KNEADING BOWLS: [A משארת is] a receptacle into which one puts dough. Proof of this interpretation can be adduced from the verse (Deut. 28:5) "Blessed shall be your basket (טנאך) and your kneading bowl (ומשארתך)." Just as the טנא is the basket into which one puts fruit, so the משארת is the receptacle into which one puts dough. That verse [in Deuteronomy] is a blessing for receptacles – that they should be filled with fruit and with dough.

משארותם – הוא הכלי שנותנין בו הבצק, וזה מוכיח: ברוך טנאך ומשארתך (דברים כ"ח:ה') – כשם שהטנא הוא הסל שנותנין בה את הפרי, כן משארתך כלי שנותנין בו את העיסה, וזהו ברכת הכלים שיהוא מלאים פירות ועיסה.

Rashbam Shemot 13:18רשב״ם שמות י״ג:י״ח

(17-18) ויהי NOW WHEN PHARAOH LET THE PEOPLE GO: And God wanted to bring them to the land of Canaan but He was unwilling to direct them BY WAY OF THE LAND OF THE PHILISTINES BECAUSE IT WAS NEARER. [In other words,] that would have been the way to take to enter Canaan immediately. [Had they taken that route, then,] when they would have encountered the trouble of the wars of Canaan, they would have "headed back for Egypt." On a number of occasions that is what happened as it is written (Num. 14:3 4) "It would be better for us to go back to Egypt ... Let us head back to Egypt," or (Num. 11:5) "We remember the fish that we used to eat free in Egypt." So that is why (18) GOD LED THE PEOPLE ROUNDABOUT BY WAY OF THE WILDERNESS, the long way. So it is written (Deut. 1:2) "It is eleven days from Horeb to Kadesh Barnea." However, only the Philistines stood between Egypt and Canaan, as is proven in the story of Isaac who was leaving Canaan to descend to Egypt by way of Philistia until God told him (Gen. 26:2 3) "[Do not go down to Egypt ....] Reside in this land," and (ibid., 26:6) "So Isaac stayed in Gerar." (18) וחמושים [THE ISRAELITES WENT UP] ARMED: With weapons. For they were on the way to capture Canaan, as it is written above (3:17), "I will take you out from the misery of Egypt to the land of the Canaanites." ["Armed with weapons" is] also [the meaning of the word חמושים] in the phrase "shall go across armed (חמושים)" in Joshua (1:14).

וחמושים – בכלי זיין, שהיו הולכים לירש את ארץ כנען, כמו שכת' למעלה ואומר אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ הכנעני וגו' (שמות ג':י"ז). וכן תעברו חמושים דיהושוע (יהושע א':י"ד).

Rashbam Shemot 13:21רשב״ם שמות י״ג:כ״א

וה' THE LORD [WENT BEFORE THEM]: ["The LORD" here means] the angel who was moving the pillar of fire and the pillar of cloud.

וי"י הולך – מלאך שהיה מוליך לפני ישראל עמוד האש ועמוד הענן.

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 12:31אבן עזרא שמות פירוש שני י״ב:ל״א

ויקרא – מדרך הסברא, כי משה ואהרן לא היו בליל חמשה עשר בארץ רעמסס עם בני ישראל, רק במצרים שהיתה מקום המלוכה שהיה שם פרעה. והנה יצאו הם מפתח ביתם במצות השם בחצי הלילה, ונתן להם רשות פרעה שילכו ישראל לעבד את השם. והנה הלך משה עם עבדי פרעה לרעמסס להוציא ישראל. וידוע היום, כי יש בין מצרים הישנה, שיש שם אוצרות יוסף ידועים עד היום, ובין רעמסס שש פרסאות. והנה החלו לצאת בבקר, והוא עת עלות השחר, שיחל להראות אור השמש בעבים. והנה יש בין תחלת זה הרגע עד זרוח השמש שעה ישרה ושליש שעה. והנה יש לנו בקר והחשך גדול, כמו ותשכב מרגלותיו עד הבקר (רות ג':י"ד), ושם כתיב, בטרם יכיר איש את רעהו (רות ג':י"ד). והנה היו מישראל שיצאו בעלות עמוד השחר ועודנו לילה בדרך התורה עד זרוח השמש. ואלו היו קרובים אל מצרים. והאחרים שהם רחוקים יצאו בו ביום, כי קהל רב היה, ויותר יש מתחלת רעמסס עד סופה יותר משמונה פרסאות. על כן כתוב, הוציאך י"י אלהיך ממצרים לילה (דברים ט"ז:א'). וכתוב אחר, היום אתם יוצאים (שמות י"ג:ד'). ועוד, ובני ישראל יוצאים ביד רמה (במדבר ל"ג:ג'). וכתוב שם ומצרים מקברים (במדבר ל"ג:ד'), וביום יקברו. וכבר פירשתי גם אתם – כדבריכם, שתלכו דרך שלשת ימים, גם כאשר דברתם – וגם מקננו ילך עמנו (שמות י':כ"ו).

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 12:34אבן עזרא שמות פירוש שני י״ב:ל״ד

וישא... משארתם – כלי עץ, כמו טנאך ומשארתך (דברים כ"ח:ה'), כי חמוריהם היו טעונים בגדים ששאלו ממצרים.

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 13:18אבן עזרא שמות פירוש שני י״ג:י״ח

יש אומרים כי וחמושים – מלאים הון, שיש להם כל צרכם. והנה כתוב וגם צדה לא עשו להם (שמות י"ב:ל"ט). ומה טעם להזכיר זה. רק פשוטו חגורי חרב חומש למלחמה, כמו חלוצים תעברו (דברים ג':י"ח), שפי' חגורי חלצים. והעד הנאמן ואתם תעברו חמושים לפני אחיכם (יהושע א':י"ד), ובמקום אחר קראם חלוצים, כי מה טעם להוליך צדה לפני אחיהם. וטעם להזכיר הכתוב וחמושים במקום הזה, כי למעלה כתוב בראותם מלחמה, כי ביד רמה יצאו בכלי מלחמה, לא כמו עבדים בורחים.

Chizkuni Shemot 13:18חזקוני שמות י״ג:י״ח

וחמשים מה שפירש"י מזויינים, לומר לך לא מפני שהיו יראים מן המצרים הסיבן דרך ים סוף שהרי מזויינים עלו בני ישראל ממצרים, ועוד שלא תתמה מהיכן באו להם כלי זיין במלחמת המדבר ובמלחמות ארץ ישראל. ד"א וחמשים לשון וחמש את ארץ מצרים פי' מכולכלים מהבצק שהוציאו מצרים שהספיק להם עד ט"ו באייר לפי שהסיבם דרך המדבר.

R. Chaim Paltiel Shemot 13:18ר׳ חיים פלטיאל שמות י״ג:י״ח

וחמושים עלו בני ישראל. פי' כבעלי אוצרות ששאלו כלי כסף וכלי זהב ועשו אוצרות, כמו וחמש(ת) את ארץ מצרים.

Shadal Shemot 12:39שד״ל שמות י״ב:ל״ט

כי לא חמץ – משמע שהבצק לא החמיץ, לא שלא נתנו בו שאור. ונ"ל כי בליל ט"ו אולי אחר אכילת הפסח לשו את הבצק ליום המחרת ונתנו בו השאור והניחוהו שם כמנהג להניח הבצק כל הלילה כדי שיחמיץ, ואחר חצי הלילה גורשו ממצרים ולא יכלו לאפות בצקם ולקחו משארותם על שכמם, ונתקרר הבצק ע"י שהוציאוהו ממקום שהיה מוצנע שם, והוציאוהו לאויר ובפרט שאויר הלילה קר, ועי"כ לא החמיץ, אע"פ שנתנוהו בשימלותם כדי שיתחמם. וגם צדה לא עשולהם – לא ידעו שיצאו מארץ מצרים בלילה ההוא (ובפרט כי כאשר העירני תלמידי חזקיה מצליח אשכנזי, אמר להם משה (פסוק כ"ב): ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר) ולא הכינו להם צדה רק לשו הבצק כדרכם ליום המחרת. ורמב"ן ור"י קארו פירשו אפו את הבצק בדרך וחוץ ממצרים, כי גורשו ממצרים, ואמנם אפו אותו עוגות מצות כי כן נצטוו. עוגות – עיין בראשית י"ח ו'.