The Repentance of Nineveh/5

EN/HEע/E

The Repentance of Nineveh

Sources

Yonah 3יונה ג׳

(1) And the word of the Lord came unto Jonah the second time, saying: (2) 'Arise, go unto Nineveh, that great city, and make unto it the proclamation that I bid thee.' (3) So Jonah arose, and went unto Nineveh, according to the word of the Lord. Now Nineveh was an exceeding great city, of three days' journey. (4) And Jonah began to enter into the city a day's journey, and he proclaimed, and said: 'Yet forty days, and Nineveh shall be overthrown.' (5) And the people of Nineveh believed God; and they proclaimed afast, and put on sackcloth, from the greatest of them even to the least of them. (6) And the tidings reached the king of Nineveh, and he arose from his throne, and laid his robe from him, and covered him with sackcloth, and sat in ashes. (7) And he caused it to be proclaimed and published through Nineveh by the decree of the king and his nobles, saying: 'Let neither man nor beast, herd nor flock, taste any thing; let them not feed, nor drink water; (8) but let them be covered with sackcloth, both man and beast, and let them cry mightily unto God; yea, let them turn every one from his evil way, and from the violence that is in their hands. (9) Who knoweth whether God will not turn and repent, and turn away from His fierce anger, that we perish not?' (10) And God saw their works, that they turned from their evil way; and God repented of the evil, which He said He would do unto them; and He did it not.

(א) וַיְהִי דְבַר י״י אֶל יוֹנָה שֵׁנִית לֵאמֹר. (ב) קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא אֵלֶיהָ אֶת הַקְּרִיאָה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ. (ג) וַיָּקׇם יוֹנָה וַיֵּלֶךְ אֶל נִינְוֵה כִּדְבַר י״י וְנִינְוֵה הָיְתָה עִיר גְּדוֹלָה לֵאלֹהִים מַהֲלַךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים. (ד) וַיָּחֶל יוֹנָה לָבוֹא בָעִיר מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת. (ה) וַיַּאֲמִינוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה בֵּאלֹהִים וַיִּקְרְאוּ צוֹם וַיִּלְבְּשׁוּ שַׂקִּים מִגְּדוֹלָם וְעַד קְטַנָּם. (ו) וַיִּגַּע הַדָּבָר אֶל מֶלֶךְ נִינְוֵה וַיָּקׇם מִכִּסְאוֹ וַיַּעֲבֵר אַדַּרְתּוֹ מֵעָלָיו וַיְכַס שַׂק וַיֵּשֶׁב עַל הָאֵפֶר. (ז) וַיַּזְעֵק וַיֹּאמֶר בְּנִינְוֵה מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ וּגְדֹלָיו לֵאמֹר הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה הַבָּקָר וְהַצֹּאן אַל יִטְעֲמוּ מְאוּמָה אַל יִרְעוּ וּמַיִם אַל יִשְׁתּוּ. (ח) וְיִתְכַּסּוּ שַׂקִּים הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה וְיִקְרְאוּ אֶל אֱלֹהִים בְּחׇזְקָה וְיָשֻׁבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמִן הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם. (ט) מִי יוֹדֵעַ יָשׁוּב וְנִחַם הָאֱלֹהִים וְשָׁב מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְלֹא נֹאבֵד. (י) וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם וְלֹא עָשָׂה.

Yonah 4:10-11יונה ד׳:י׳-י״א

(10) And the Lord said: 'Thou hast had pity on the gourd, for which thou hast not laboured, neither madest it grow, which came up in a night, and perished in a night; (11) and should not I have pity on Nineveh, that great city, wherein are more than sixscore thousand persons that cannot discern Between their right hand and their left hand, and also much cattle?'

(י) וַיֹּאמֶר י״י אַתָּה חַסְתָּ עַל הַקִּיקָיוֹן אֲשֶׁר לֹא עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ שֶׁבִּן לַיְלָה הָיָה וּבִן לַיְלָה אָבָד. (יא) וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה.

Herodotus 9:24הרודוטס ספר ט':כ"ד

When the cavalry returned to camp, Mardonius and the whole army mourned deeply for Masistius, cutting their own hair and the hair of their horses and beasts of burden, and lamenting loudly; the sound of this was heard over all Boeotia, for a man was dead who, next to Mardonius, was most esteemed by all Persia and the king.

בבוא הרכב אל המחנה עשו אבל כבד למסיטייס, הצבא כולו ומרדוניוסז, הם גזזו להם את שערות ראשם גם לסוטים גס לבהמות משא ומלאו הכל בזעקת שבר. יען ההד עבר דרך בויאוטיה כולה על כי אבדו איש אשר היה הנכבד אחרי מרדוניוס אצל הפרסים ואצל המלך.

Judith 4:12-15ספר יהודית ד׳:י״ב-ט״ו

(9) Then every man cried to God with great fervor, and they humbled their souls with great vehemence, (10) and both they and their wives and their children, and their cattle, and every stranger and hired hand, and their servants bought with money, put sackcloth on their loins. (11) Thus every man, and the women and little children, and the inhabitants of Jerusalem, fell before the temple and cast ashes upon their heads and spread out their sackcloth before the face of the Lord; they also put sackcloth around the altar. (12) And they cried to the God of Israel, all with one consent earnestly, so that he would not give over their children as prey and their wives for a spoil and the cities of their inheritance to destruction and the sanctuary to profanation and reproach, for the nations to rejoice over them.

(יב) וכל העם צעקו אל י״י בכל לבבם, ויענו את נפשותם הם ונשיהם וטפם ואת נפש בהמתם. (יג) משכיר ועד בן נכר ועד עבד איש מקנת כסף חגרו שק על מותניהם. (יד) כל יושבי ירושלם אנשים וטף נפלו על פניהם לפני היכל יי, ויזרקו אפר על ראשם, ויפרשו שק על המזבח. (טו) ויתחננו אל י״י אלוהי ישראל ויאמרו: אנא יי, אל תיתן את נשינו וטפינו לשלל, את ערי נחלתנו לשמה, ואת מקדשך לטומאה ולשמצה לשמח בם גויים.

Mishna Taanit 2:1משנה תענית ב׳:א׳

What is the customary order of fast days? Normally the sacred ark in the synagogue, which was mobile, was kept in a locked room. However, on fast days they remove the ark to the main city square and place burnt ashes upon the ark, as a sign of mourning. And they also place ashes on the head of the Nasi, and on the head of the deputy Nasi, and each and every member of the community likewise places ashes upon his head. The eldest member of the community says to the congregation statements of reproof, for example: Our brothers, it is not stated with regard to the people of Nineveh: And God saw their sackcloth and their fasting. Rather, the verse says: “And God saw their deeds, that they had turned from their evil way” (Jonah 3:10). And in the Prophets it says: “And rend your hearts and not your garments, and return to the Lord your God” (Joel 2:13). This teaches that prayer and fasting are insufficient, as one must also repent and amend his ways in practice.

סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת כֵּיצַד, מוֹצִיאִין אֶת הַתֵּבָה לִרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, וְנוֹתְנִין אֵפֶר מִקְלֶה עַל גַּבֵּי הַתֵּבָה, וּבְרֹאשׁ הַנָּשִׂיא וּבְרֹאשׁ אַב בֵּית דִּין, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן בְּרֹאשׁוֹ. הַזָּקֵן שֶׁבָּהֶן אוֹמֵר לִפְנֵיהֶן דִּבְרֵי כִבּוּשִׁין, אַחֵינוּ, לֹא נֶאֱמַר בְּאַנְשֵׁי נִינְוֵה, וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת שַׂקָּם וְאֶת תַּעֲנִיתָם, אֶלָּא (יונה ג) וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם, כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה. וּבַקַּבָּלָה הוּא אוֹמֵר (יואל ב) וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם.

Yerushalmi Taanit 2:1ירושלמי תענית ב׳:א׳

אמר רבן שמעון בן לקיש תשובה של רמיות עשו אנשי נינוה מה עשו רבי חונה בשם ר״ש בן חלפותא העמידו עגלים מבפנים ואימותיהם מבחוץ סייחים מבפנים ואימותיהם מבחוץ והוון אילין געיי מן הכא ואילין געיי מן הכא אמרין אין לית מתרחם עלינן לינן מרחמין עליהון הה״ד (יואל א) מה נאנחה בהמה נבכו עדרי בקר וגו׳. א״ר אחא בערביא עבדין כן (יונה ג) ויתכסו שקים האדם והבהמה ויקראו אל אלהים בחזקה מהו בחזקה אר״ש בן חלפותא חציפא נצח לכשירא כל שכן לטובתו של עולם. (שם) וישבו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם א״ר יוחנן מה שהיה בכף ידיהם החזירו מה שהיה בשידה תיבה ומגדל לא החזירו.

Bavli Taanit 16aבבלי תענית ט״ז.

What does he say? Our brothers, it is not sackcloth and fasting that cause atonement for our sins. Rather, repentance and good deeds will cause our atonement. This is as we find with regard to the people of Nineveh, that it is not stated about them: And God saw their sackcloth and their fasting. Rather, the verse states: “And God saw their deeds, that they had turned from their evil way” (Jonah 3:10). § Apropos the repentance of the inhabitants of Nineveh, the Gemara discusses their behavior further. The verse states: “But let them be covered with sackcloth, both man and beast” (Jonah 3:8). What did they do? They confined the female animals alone, and their young alone, in a different place. They then said before God: Master of the Universe, if You do not have mercy on us, we will not have mercy on these animals. Even if we are not worthy of Your mercy, these animals have not sinned. It is further stated with regard to the people of Nineveh: “And let them cry mightily to God” (Jonah 3:8). The Gemara asks: What did they say that could be described as calling out “mightily”? The Gemara explains that they said before God: Master of the Universe, if there is a dispute between a submissive one and an intractable one, or between a righteous one and a wicked one, who must yield before whom? Certainly the righteous forgives the wicked. Likewise, You must have mercy on us. The verse states: “And let them turn, every one from his evil way, and from the violence that is in their hands” (Jonah 3:8). What is the meaning of the phrase “and from the violence that is in their hands”? Shmuel said that the king of Nineveh proclaimed: Even if one stole a beam and built it into his building, he must tear down the entire building and return the beam to its owner. Although the Sages decreed that one need only pay financial compensation in a case of this kind, these people wanted to repent completely by removing any remnant of stolen property from their possession.

אחינו לא שק ותענית גורמים אלא תשובה ומעשים טובים גורמים שכן מצינו באנשי נינוה שלא נאמר בהם וירא האלהים את שקם ואת תעניתם אלא {יונה ג׳:י׳} וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה. {יונה ג׳:ח׳} ויתכסו שקים האדם והבהמה מאי הוו עבדי אסרא הבהמות לחוד ואת הוולדות לחוד אמרו לפניו רבונו של עולם אם אין אתה מרחם עלינו אין אנו מרחמים על אלו. {יונה ג׳:ח׳} ויקראו אל אלהים בחזקה מאי אמור אמרו לפניו רבונו של עולם עלוב ושאינו עלוב צדיק ורשע מי נדחה מפני מי. {יונה ג׳:ח׳} וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם מאי ומן החמס אשר בכפיהם אמר שמואל אפילו גזל מריש ובנאו בבירה מקעקע כל הבירה כולה ומחזיר מריש לבעליו.

Pirkei DeRabbi Eliezer 43פרקי דרבי אליעזר מ״ג

ר׳ נחוניא בן הקנה אומ׳ תדע לך כח התשובה בא וראה מפרעה מלך מצרים שמרד בצור עליון הרבה מאד שנ׳ מי ה׳ אשר אשמע בקולו ובלשון שחטא בו בלשון עשה תשובה שנ׳ מי כמוך באלים ה׳ מי כמוך נאדר בקדש והצילו הב״ה בין המתים מניין שלא מת שנ׳ כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואולם בעבור זאת העמדתיך וכו׳ והלך ומלך בננוה והיו אנשי נינוה כותבים מכתבי עמל וגוזלים איש את ריעהו ובאים איש על רעהו במשכב זכור ובא אצלו מעשיהם הרעים וכששלח הב״ה ליונה להנבא עליה להחריבה שמע פרעה ועמד מכסאו וקרע בגדיו ולבש שק ואפר והכריז בכל עמו שיצומו כל העם שני ימים וכל מי שיעשה את הדברים הללו ישרף באש מה עשה העמיד האנשים מצד אחד והנשים מצד אחר וכל בהמה טהורה מצד אחר והילדים רואים את אמותיהם ורוצין לינק ובוכין ואמותיהם רואים את בניהם ורוצים להניקם ובוכות הילדים ק״כ אלף וג׳ אלפים הרבה משנים עשר רבוא שנ׳ ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה ארבעים שנה האריך אפו עמהם כנגד ארבעים יום ששלח את יונה ולאחר ארבעים שנה שבו למעשיהם הרעים הרבה מן הראשונים ונבלעו כמתים בשאול תחתיה שנ׳ מעיר מתים ינאקו שלח הב״ה ביד עבדיו הנביאים אל ישראל ואומ׳ שובה ישראל עד ה׳ אלהיך כי כשלת בעוניך עד ההוא ששמעכם בהר סיני אומ׳ אנכי ה׳ אלהיך כי כשלת בעוניך ומלך אין כתיב כאן אלא כי כשלת בעוניך קחו עמכם דברים קחו עמכם כסף וזהב אין כתיב כאן אלא קחו עמכם דברים ואין כתיב כאן ונשלמה כסף וזהב אלא ונשלמה פרים שפתינו ר׳ יהודה אומ׳ אם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלין ואין ישראל עושין תשובה אלא מתוך צער ומתוך הדחה ומתוך הטלטול ומתוך שהוא אין להם מחיה ואין ישראל עושין תשובה עד שיבא אליהו הנביא שנ׳ הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום ה׳ הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם ברוך אתה ה׳ הרוצה בתשובה.

Rashi Yonah 3:8רש״י יונה ג׳:ח׳

ויקראו אל אלהים בחזקה – אסרו אמהות לבד והולדות לבד אמרו לפניו רבש״ע אם אין אתה מרחם עלינו אין אנו מרחמים על אלו.

R. Yosef Kara Yonah 3:3-4ר׳ יוסף קרא יונה ג׳:ג׳-ד׳

(ג-ד) כדבר י״י – ואמר להם: עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת. ונינוה היתה עיר גדולה לאלהים – ואף על פי כן שאמר הקב״ה להפוך את נינוה, היא היתה עיר גדולה, ואין הקב״ה הופכה.

R. Yosef Kara Yonah 3:8-9ר׳ יוסף קרא יונה ג׳:ח׳-ט׳

(ח) ומן החמס אשר בכפיהם – אילו עונות גלויות, שהנחמס יודע בחמסו. (ט) מי יודע ישוב – אילו עונות הנסתרות, שאין אדם אחר יודע אלא הוא בעצמו, כלומר: מי שיודע בעצמו שחטא ישוב מרעתו. וניחם הקב״ה על הרעה ושב מחרון אפו.

R. Yosef Kara Yonah 4:11ר׳ יוסף קרא יונה ד׳:י״א

שלא ידע בין ימינו לשמאלו – והואיל ואינם יודעים בין טוב לרע, לכך איני פוקד עליהם חטאתם. ולפי ששבו מדרכם הרעה, לא ניבא יונה פורענותם. וכשחזרו לשיאורם, בא נחום וניבא עליהם פורענות, וכן הוא אומר: משא נינוה ספר חזון נחום האלקושי (נחום א׳:א׳).

R. Yosef Kara Nachum 1:1ר׳ יוסף קרא נחום א׳:א׳

משא נינוה וגו׳ – נבואה זו אמר נחום על אשור שחזרו לחטוא. ספר – לבד מספר חזון שכתב יונה בן אמתי והתנבא עליהן עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת (יונה ג׳:ד׳), והם חזרו בתשובה וניחם י״י על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה (יונה ג׳:י׳). וקמץ שהוא בחי״ת של חזון לימדנו על פתרון זה. אבל אם היה נקוד חזון נחום בחטף פתח היה משמע של נחום שחזה. כגון חזון ישעיה בן אמוץ אשר חזה (ישעיהו א׳:א׳). אבל קמץ של חי״ת וניגונו מעמידו לבד ומפרידו מנחום לפי שאינו חזון נחום אלא חזון יונה.

Ibn Ezra Yonah First Commentary 1:2אבן עזרא יונה פירוש ראשון א׳:ב׳

והנה מצאנו כתוב: היתה עיר גדולה לאלהים (יונה ג׳:ג׳) – שהיו יריאים השם מקדם. והמפרש: כי היתה עיר גדולה ויקרה בעיני השם להשחיתה, אין זה דרך הלשון, כי כתוב: תגדל נפשי בעיני השם (שמואל א כ״ו:כ״ד), ולא לשם. והנה כתוב: לאלהים (יונה ג׳:ג׳), וכתוב: כל הגוים כאין נגדו (ישעיהו מ׳:י״ז), ולא יחוש אם הם רבים. ופירוש ״לאלהים״, כי היו יריאים השם בימים הקדמונים, רק עתה בימי יונה החלו לעשות רע. ולולי זה שהיו בתחילה אנשי השם, לא היה שולח נביאו אליהם. והנה ראינו ששבו תשובה גמורה, אין כמוה, ולא תמצא כתוב ששברו מזבחות בעלים או גדעו פסילים, והנה מזה נלמוד שלא היו עובדי פסילים.

Ibn Ezra Yonah First Commentary 3:6אבן עזרא יונה פירוש ראשון ג׳:ו׳

ויגע – זה לפני לבוש השקים. ויעבר – הסיר. ויכס – בשרו שק, כי הוא פועל יוצא.

Ibn Ezra Yonah First Commentary 3:10אבן עזרא יונה פירוש ראשון ג׳:י׳

וירא {ה}אלהים – שיאמינו בו, וככה ביתרו: לפני האלהים (שמות י״ח:י״ב). וינחם – דברה תורה כלשון בני אדם.

R. Eliezer of Beaugency Yonah 4ר׳ אליעזר מבלגנצי יונה ד׳

(א) ויחר לו – כי לא ידע תשובתם כי יצא לו מן העיר כמו שאמר למטה (יונה ד׳:ה׳). (ב) ויתפלל אל י״י – התפלה היא (יונה ד׳:ג׳) קח נא את נפשי. עד היותי על אדמתי – במנוחה בלי שברון גופי ואברי. על כן קדמתי לברוח תרשישה – להשמט ממך ותשלח אחר. כי ידעתי כי אתה וגו׳ – ולא תשחית עיר גדולה כזו. ונמצא שטרחתי ושברתי גופי ועניתי בדרך כחי חנם, כי כסבור שבלא תשובה נחם על הרעה. (ג) ועתה י״י קח נא את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי – שיש לי עוד לטרוח ולשבר גופי ולשוב אחור. וכיוצא בו אמר אליהו (מלכים א י״ט:ד׳) מטורח הדרך ומשברון גופו. (ד) ההיטב – וכי טוב הוא שחרה לך על זאת, שאף אם בלא תשובה אני חס על מעשה ידי. ולדבריו ולשיטתו השיבו שאף אם היה כמו שהוא סבור לא היה לו לכעוס על כך. (ה) והוא כבר יצא לו מן העיר – קודם שקרא הקריאה מהלך יום כי ירא לשבת בעיר. וישב מקדם לעיר – כל מ׳ יום. מה יהיה בעיר – בסוף מ׳ יום. (ו) ועכשיו בסוף מ׳ יום שחרה לו על שחס עליהם ולא השחיתם כדבריו אז: וימן י״י אלהים קיקיון... להציל לו מרעתו – שהשמש היה מכה על ראשו בעד הסכה. (ח) רוח קדים חרישית – ולא עזה, ולא היה בה כח להפיג חום השמש. (ט) ההיטב חרה לך – וכי טוב הוא שחרה לך על הקיקיון. אמר לו, ודאי ראוי הוא שיחרה לי על איבודו שהרבה היה מהנני. ועל ידי כך השיבו על דברי העיר. (י) אתה חסת – כלומר הוקשה בעיניך על איבוד הקיקיון שאינו מעשה ידיך. שבן לילה היה – מעצמו. בן לילה – כמו בן שנה, בן יומו. (יא) ואני לא אחוס על – מעשה ידי ויגיע כפי, לא אחד ולא שנים אלא העיר הגדולה. אשר לא ידע {בין ימינו לשמאלו} – בין טוב לרע ולא להכעיס ולא להזיד הם חוטאים ושאינן חוטאים כלום, כגון תנוקות ובהמה רבה. ובשבילם אשא לכל המקום אף אם לא עשו תשובה כדבריך. אבל על ידי תשובה חסתי עליהם. וכאן הגיד לו תשובתם.

Radak Yonah 1:1רד״ק יונה א׳:א׳

ויהי דבר ה׳ אל יונה בן אמתי לאמר – זה הנביא לא ראינו נבואה כתובה לו אלא זו שניבא על נינוה אבל מצאנו לו נבואה אבל לא נכתבה שכתוב בספר מלכים הוא השיב את גבול ישראל מלבא חמת עד ים הערבה כדבר ה׳ אלהי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא אשר מגת החפר ויש בדבר הזה מחלוקת בדברי רבותינו ז״ל אמרו יונה תבע כבוד הבן ולא תבע כבוד האב רוצה לומר חשש לכבוד ישראל לפיכך ברח לחוצה לארץ שאינה מקום נבואה כדי שלא ישלחהו האל ית׳ לנינוה שידע שיהיו קרובי תשובה ויהיה בזה עונש לישראל ולא חשש לכבוד האל יתברך וזהו מה שנאמר ויהי דבר ה׳ אל יונה שנית, שנית דבר עמו ולא שלישית והקשו ולא והא כתיב אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא ותרצו על עסקי נינוה לא דבר עמו אלא פעם שנית ולא שלישית. ומהם אמרו לא דבר עמו אלא בדבר נינוה ולא בדבר אחר אלא פעם שנית ולא שלישית, ומה שאמר אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמיתי רוצה לומר כמו שנתהפך להם בנינוה מרעה לטובה כך בימי ירבעם בן יואש נתהפך להם מרעה לטובה ונביא זה היה משבט זבולון מן הנראה כי גת החפר היה שם עירו ובחלק זבולון היה כמו שכתוב גתה חפר עתה קצין, ויש לשאול למה נכתבה נבואה זו בכתבי הקדש וכולה על נינוה שהיתה מאומות העולם ואין בו זכר לישראל ואין בכל הנביאים זולתה כמוהו ונוכל לפרש כי נכתבה להיות מוסר לישראל שהרי עם נכרי שאינם מישראל היה קרוב לתשובה ובפעם הראשונה שהוכיחם הנביא שבו בתשובה שלמה מרעתם וישראל מוכיחים אותם הנביאים השכם והערב ואינם שבים מרשעם ועוד להודיע הפלא הגדול שעשה האל יתברך עם הנביא שהיה במעי הדג ג׳ ימים וג׳ לילות וחי, ועוד שהקיאו הדג ועוד ללמד שהאל יתברך חומל על בעלי תשובה מאיזה עם שיהיו ומוחל להם וכל שכן כשהם רבים.

Radak Yonah 3:5-10רד״ק יונה ג׳:ה׳-י׳

(ה) ויאמינו – כי אנשי האניה היו בעיר והעידו עליו כי הטילוהו אל הים וכל ענינו כמו שהיה לפיכך האמינו בנבואתו ושבו בתשובה שלמה. ויקראו צום – קודם אזהרת המלך עשו תשובה מעצמם והתענו ולבשו שקים. (ו) ויגע הדבר – הדבר אשר דבר הנביא וקרא על העיר. אדרתו – אדרת המלוכה שעליו ויונתן תרגם לבוש יקריה. (ז) ויזעק – העביר כרוז בעיר על התשובה ואע״פ שהעם היו נזהרים מאליהם הוסיף עוד ענוי הבהמה והשבת הגזל. מטעם המלך – רוצה לומר מעצתו ושכלו הוא וגדוליו כלם הסכימו בזה וכן וטעם זקנים יקח בשנותו את טעמו והדומים להם ותרגם יונתן מגזרת מלכא. (ח) ויתכסו, בחזקה – בכל לב. מדרכו הרעה – שאר עבירות. ומן החמס – הוא כנגד כולם ועליו נגזרה גזרתם. (ט) מי יודע – אולי ישוב ונחם האלהים בשובינו ממעשינו הרעים או פי׳ מי שיודע דרכי התשובה ישוב והאלהים יתברך ינחם ותרגם יונתן מאן ידע דאית ביה חובין יתוב מנהון ויתרחם עלנא מן קדם ה׳. ונחם – פתח כי הוא פעל עבר מוסב לעתיד מפני הוי״ו והוא מבנין נפעל. (י) וירא, מדרכם הרעה – כלל כל הרעות ומן החמס שבו בתשובה שלמה כמו שאמרו רבותינו ז״ל מי שגזל מריש ובנאו בבירה גדולה מקעקע כל הבירה כולה ומחזיר מריש לבעליו. וינחם האלהים – כי כל דבריו שאמר להרע לבני האדם בתנאי אם לא ישובו אבל אם ישובו יסלח וזו המדה היא ממדותיו ית׳ כמו שאמר בתורה וכן אמר ירמיהו רגע אדבר וגו׳ וכן אמר יחזקאל ובשוב רשע מרשעתו וגו׳.

Yalkut Shimoni Yonah 3ילקוט שמעוני יונה ג׳

(ב) וקרא אליה את הקריאה – (כתוב ברמז שמ״ג). (ג) ונינוה היתה עיר גדולה לאלהים – כתיב ואת רסן בין נינוה ובין כלח היא העיר הגדולה אין אנו יודעים אם נינוה היא העיר הגדולה אם כלח היא עיר גדולה, אלא ממה דכתיב ונינוה היתה עיר גדולה הוי נינוה היא עיר גדולה. נינוה היתה מהלך (ארבעים) [שלשת] ימים. והיו שנים עשר שווקים, וכל שוק ושוק היו בו שניים עשר אלף בני חצרות, וכל חצר י״ב בתים, וכל בית ובית שנים עשר גבורים, וכל גבור היו לו י״ב בנים, והיה יונה מכריז בשוק והיה קולו נשמע מהלך ארבעים יום והיו שומעים קולו כל בית ובית, באותה שעה הגיע הדבר לאסנפר מלך נינוה. רבי נחוניא בן הקנה אומר תדע לך התשובה מפרעה שמרד בהקב״ה מאד מי ה׳ אשר אשמע בקולו, ובלשון שחטא בו בלשון עשה תשובה מי כמוכה באלים ה׳, והצילו הקב״ה מן המיתה לספר כח וגבורתו שנאמר ואולם בעבור זאת העמדתיך ומלך בנינוה, ואנשי נינוה כותבים כתבי עמל וגוזלים ומתעבין במשכב זכור, ושלח הקב״ה יונה להתנבא עליה להחריב ושמע פרעה ועמד מכסאו וקרע בגדיו ולבש שק והכריז בכל עמו שיצומו כל העם שלשה ימים, והעמיד אנשים לבד ונשים לבד וכן בהמה מצד אחד וילדיה מצד אחד והילדים רואים שדי אמם ובוכים וגם אמם רואים הילדים ובוכים והיו יותר משנים עשר רבוא אדם. וינחם ה׳ על הרעה אשר דבר – ארבעים יום האריך אפו נגד ארבעים יום ששלח ליונה לנינוה, ולאחר ארבעים יום שבו לדרכיהם הרעים יותר מן הראשונים ונבלעו המתים בשאול תחתית שנאמר מעיר מתים ינאקו. (ח) ויקראו אל אלהים בחזקה – אר״ש בן חלפתא חציפא נצח לבישא כל שכן לטובו של עולם, ועמד מלך מכסא מלכותו וכו׳ (כדלעיל), והגביה יונקי שדים שלהם כלפי מעלה ואמר להקב״ה בבכי גדול עשה בשביל אלו שלא חטאו, ביום שלישי חזרו כלם מדרכם הרעה אפילו מציאה שאדם מצא בשדות ובכרמים בשווקים וברחובות החזירו לבעלים, ואפילו לבנים של גזל שבנו בפלטין של מלך סתרו הפלטין והחזירו הלבנים לבעליהם, וכל כרם וכרם שהיו בו שתי נטיעות או שני אילנות מן הגזל עקרון והחזירום לבעליהן, וכן בגד שהיו בו שתי פקעיות של גזל קרעו הבגד והחזירו עשו משפט וצדקה וכל עבירה שבידו מתודה ומקבל עליו דין תורה אם סקילה סקילה אם שרפה שרפה, ואפילו מכר אדם לחברו בית חורבה ומצא בו ממון וכו׳ כמעשה מלכא קציא (כתוב ברמז תשכ״ז). מה היה עושה הדיין בקש שטר של אותה חורבה ומצא ל״ה דורות ומצא יורש לאותו האיש שהטמין אותו ממון והחזירו לבעליו. (י) רמז תקנא וירא האלהים את מעשיהם – א״ר יצחק ארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם, צדקה, צעקה, שנוי השם, ושנוי מעשה. צעקה דכתיב ויצעקו אל ה׳ בצר להם ממצוקותיהם יוציאם. צדקה דכתיב וצדקה תציל ממות. שנוי השם דכתיב ויאמר ה׳ אל אברהם שרי אשתך וגו׳. שנוי מעשה דכתיב וירא האלהים את מעשיהם וגו׳, ויש אומרים אף שנוי מקום שנאמר ויאמר ה׳ אל אברם לך לך, והדר ואעשך לגוי גדול, ואידך ההוא זכותא דארעא דישראל הוא דקא גרים. שנו רבותינו סדר תעניות כיצד מוציאין התיבה לרחובה של עיר ונותנין אפר מקלה על גבי תיבה ובראש הנשיא ובראש אב בית דין וכל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו, וזקן שבהם אומר לפניהם דברי כבושים אחינו לא שק ולא תענית גורמים אלא תשובה ומעשים טובים גורמים שנאמר וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם, ואומר ויתכסו שקים האדם והבהמה, מאי עבוד אסרו הבהמות לחוד וולדות לחוד, אמרו לפניו רבש״ע אם אין אתה מרחם עלינו אין אנו מרחמין על אלו. (ח) ויקראו אל אלהים בחזקה – מאי אמור, אמר שמואל אמרו לפניו רבש״ע עלוב ושאינו עלוב צדיק ורשע מי נדחה מפני מי. וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס – אמר שמואל אפילו גזל מריש ובנאו בבירה מקעקע הבירה ומחזיר מריש לבעליו. ופליגא דר׳ יוחנן דא״ר יוחנן מה שהיה בכף ידיהם החזירו בשידה תיבה ומגדל לא החזירו.

R. Yosef ibn Kaspi Yonah 3:7ר׳ יוסף אבן כספי יונה ג׳:ז׳

הבקר והצאן – וכן (יונה ג׳:ח׳) ויתכסו שקים האדם והבהמה, וכן כתיב עוד: (יונה ד׳:י״א) ובהמה רבה, כמו אדם ובהמה תושיע י״י (תהלים ל״ו:ז׳).

Abarbanel Yonah 3:5-9אברבנאל יונה ג׳:ה׳-ט׳

(ה) והנה אנשי נינוה האמינו באלקים רוצה לומר שהיה ייעוד בדברו וגזרתו, וכתב הראב״ע בשם רבי ישועה שאנשי הספינה הלכו לנינוה והגידו לשם דבר יונה ועל כן האמינו לדבריו מבלי נתינת אות ומופת, ואין צורך כי הנה לא נשאל אות ומופת לנביא כאשר יצוה ויזהיר בלבד על שמירת התורה ועשיית הטוב והישר כי גם מפי החכם נתחייבנו לשמוע הדברים ההם אבל כשיצוה בשם ה׳ לעבור על מצוה ממצות התורה להוראת שעה ובלבד שלא תהיה לעבוד עבודה זרה אז ראוי שיעשה מופתים לאמת נבואתו, ויונה ביאר להם שהיתה הגזרה ההיא על עונותיהם בכלל ובפרט על החמס אשר בכפיהם ושישובו אל ה׳ וירחמם ועל כן לא הוצרכו לשאול ממנו אות ומופת אבל קבלו הדברים להיותם טובים וישרים מפאת עצמם, ועל זה נאמר ויאמינו אנשי נינוה באלקים כי לא אמר שהאמינו ביונה ולא שקראו המלך ולא שדבר עמו בדבר הזה אבל שהאמינו באלקים שהיה בידו לעשות כל זה ושהוא אוהב את הישר ושונא את החמס והתעוררו מדברי יונה לעשות תשובתם. (ו) וגם מלך נינוה שהוא מלך אשור כשידע זה קם מכסאו והעביר אדרתו מעליו וישב על האפר כאילו היה כבר נינוה נהפכת, (ז) וצוה להכריז בנינוה מטעם המלך וגדוליו רוצה לומר אנשי עצתו, שהאדם והבהמה אל יטעמו ואל ישתו והיתה המצוה הזאת לבהמה עם היותה בלתי בעלת שכל לפי שעיני כל בריה אליו יתברך ישברו והוא נותן את אכלם בעתו, וכדי שהבהמות במהפכת העיר יצעקו ויתענו לפניו כדי שירחם עליהם: (ח) גם צוה המלך שלא יסתפקו בני אדם עם הצום והשק שעשו להם אבל שעם זה עוד יקראו אל אלקים בחזקה וישובו מן החמס אשר בכפיהם שהוא היה העיקר. (ט) ובכלל אמר מי יודע ישוב ר״ל מי יודע דבר עשוק וגזול בידו ישיבהו, או מי יודע דרכי התשובה ישוב אל ה׳ וירחמהו כי בזה ישוב חרון אף ה׳ ולא ילכו לאבדון, ומזה יראה שאנשי נינוה הבינו הגזרה האלהית כפי כוונתו בענין ההפוך כי ע״כ צוה המלך שתתהפך נינוה במעשיה כ״א תעשה ההיפוך הזה הנפשיי יתהפך השם מגזרתו ולא יהיה בעיר הפוך אחר גשמיי, (י) והנה לא יתעוררו אנשי נינוה ולא מלכם לעבוד את השם הנכבד ולא להעביר את הגלולים והאלילים מן הארץ כי תמיד החזיקו באמונתם הנפסדת והוא אומרו וירא האלהים את מעשיהם ר״ל שבמצות המעשיות בינם לחבריהם שבו מדרכם הרעה אבל לא שבו מאמונותיהם ועם כל זה וינחם האלקים על כל הרעה אשר דבר לעשות לפי שלא היתה הגזרה כי אם על החמס אשר בכפיהם:

Abarbanel Yonah 4:10אברבנאל יונה ד׳:י׳

ואף הוכיחו השם על עצם הענין באומרו אתה חסת על הקיקיון רוצה לומר אתה חמלת וחסת על זה שלא היה מעשה ידך שלא עמלת בו ולא גדלתו וגם שלא היה דבר נחשב למאומה לפי שבין לילה היה ובין לילה אבד, (יא) ואיך אם כן אני לא אחוס על נינוה שהיא עיר גדולה ומעשה ידי להתפאר ובנין גדול ועצום לא כקיקיון, כי הנה יש בה הרבה ויותר משתים עשרה רבוא אדם שכל רבוא הוא עשרת אלפים שהוא ראוי יותר לחוס עליהם, ואין לך שתאמר שלא חסת על הקיקיון בעבורה כי אם בעבור התועלת המגיע לך כי לך היה מגיע הצל ולי יגיע מן נינוה השם והגדולה שהוא כמו הצל, וא״ת שהם עובדים ע״ז ושלא שבו ממנה הנה הם כדמות ב״ח בלתי מדברים כי אחרי שאין להם תורה ולא נצטוו בה וחלק השם צבא השמים לכל העמים ומפני זה אין ראוי שיענשו עליה, ולזה אמר יש בה הרבה משתים עשרה רבוא אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה שלא אמר זה על התינוקות כדברי המפרשים כי הנה בעיר הנדחת היו נדונים התינוקות בחטאת אביהם כי הם איברי האדם וחלקו, אבל אמר זה אל אנשי נינוה כולם שהיו בתוך העיר הרבה משתים עשרה רבוא אדם מבלי תורה ולכן בענין הע״ז לא ידעו בין ימינם לשמאלם והם כבהמה רבה, אמנם ישראל שעמדו על הר סיני ונצטוו על הע״ז ושמעו מפי הגבורה לא יהיה לך אלקים אחרים על פני אין ראוי לפוטרן בענין הע״ז כמו לאנשי נינוה. הנה התבאר שהטענה הזאת היתה חזקה להציל את נינוה ושהקל וחומר שעשה הקב״ה ליונה מהקיקיון הוא ישר ובריא אולם אין עליו פירכא כלל, גם כי היה יונה נהנה מהקיקיון כמו שהבן נהנה מאביו ואוהב אותו להיות מגין עליו ומהנה אותו, והש״י היה אוהב את נינוה להיותו פעולתו ומעשיו, הנה א״כ היה האל ית׳ לנינוה כמו האב והיה יונה אל הקיקיון בערך הבן וידוע שרחמי האב על הבן יותר גדולים מרחמי הבן על האב וגם זה מכח הטענה והקל וחומר זאת, והותרה במש״פ בזה השאלה הרביעית, וגם הותרה השאלה החמשית שהנה לא השיב הקב״ה ליונה עם תשובת אנשי נינוה לפי שלא היתה תשובה שלימה כיון שתמיד היו עובדי עבודה זרה ונפסדים באמונותיהם, וכן הותרה השאלה הו׳ שלא היתה טענת הש״י להציל את נינוה בעבור הילדים והבהמות כי אם מפני שהעם היושב בה היה עם הדומה לחמור נמשל כבהמות נדמו ולכן לא נתחייבו כליה מפאת אמונותיהם במה שלא נצטוו עליו, אמנם ישראל לא לבד היה ביניהם עון הע״ז כי אם גם גלוי עריות ושפיכות דמים והטיית משפט איפת רשע ומאזני רשע וכל שאר העבירות שזכרו הנביאים ולכן לא ניתנו למחילה, ועכ״ז לא עשה בהם הקדוש ברוך הוא כליה כמהפכת סדום ועמורה לפי שהקל מעונשם כרחמיו וכרוב חסדיו זהו פירוש הנבואה הזאת אצלי:

Malbim Yonah Beur HaInyan 3:5-10מלבי״ם יונה ביאור הענין ג׳:ה׳-י׳

(ה) ויאמינו אנשי נינוה באלהים – והיה החדוש שהאמינו תיכף ולא בקשו אות או מופת ותיכף התחילו בתפלה ע״י שלבשו שקים לתענית והכנעה, והעם לא התעוררו לתשובה כי לא עלה על דעתם שהם חוטאים כי יונה לא הודיעם זאת כנ״ל. (ו) ויגע – אבל בעת שהגיע הדבר אל המלך אז התעורר גם הוא, אם להכנע בעצמו במה שקם מכסאו ויעבר אדרת מלכות מעליו ותחת אדרת ויכס שק – ותחת הכסא וישב על האפר. (ז) ויזעק – וחוץ מזה צוה להכריז, מטעם המלך וגדוליו ועצתיו יצא הכרוז לאמר, א] האדם והבהמה (היינו הבהמה הנמצאת בבית האדם) אל יטעמו מאומה, ב] והבקר והצאן הרועים בשדה אל ירעו – וכולם מים אל ישתו. (ח) ויתכסו – גם בכסוי השק יכללו גם הבהמה והוסיף א] תפלה, שיקראו אל אלהים בחזקה – ב] תשובה שישובו כל איש מדרכו הרעה ומן החמס – כי על החמס אין מועיל הוידוי והחרטה עד שישיב את החמס הנמצא בכפיו, אל בעליו. (ט) מי יודע ישוב – שכל אחד ישוב מן העון שיודע, בענין שחייבם לעשות תשובה על הנסתרות ג״כ, וכמו שיתחרטו המה, כן ונחם האלהים מן הגזרה, ובזה הבטיחם שישוב האלהים מחרון אפו – כי ממה ששלח אליהם נביא הבין שיש להם תקנה בתשובה. (י) וירא האלהים את מעשיהם – ר״ל שתחלה ששבו אנשי נינוה היה רק חרטה אבל לא שבו במעשה שיתקנו החטא העבר ע״י מעשה, אבל אחר פקודת המלך ראה אלהים את כל מעשיהם כי שבו, ששבו במעשה שהשיבו את הגזל ואת העשק בפועל, לכן וינחם האלהים על הרעה – והגם שלא שבו רק על חטא הגזל לא על ע״ז, בכ״ז אחר שגז״ד נחתם על הגזל וזה תקנו, לא עשה את הרעה – ר״ל שאם היתה הרעה מוכנת לבא עליהם בטבע עפ״י המערכה היתה באה עליהם גם אז, אחר שעדן עבדו ע״ז והיו תחת המערכה לא ישדד ה׳ הטבע לעובדי ע״ז, אבל אחר שמצד הטבע לא היתה הרעה עתידה לבא עליהם רק ה׳ יעד לעשות הרע ע״י עונש השגחיי, וכששבו על חטא גזל לא עשה, והניחם להתנהג על פי הטבע והמערכה.

Hoil Moshe Yonah 3:6-8הואיל משה יונה ג':ו'-ח'

(ו) ויגע וגו׳ – א״כ לא חש הנביא לבוא אליו, או מפני שמלך כשר היה והמון עמו היו רשעים, או כדי שיתעורר לב המון העם תחלה ויוכרח גם המלך להטות אזנו לדברי הנביא. אדרתו – לבוש המלבישו כבוד והדר (אעפ״י שהוא באל״ף). שק – עשוי מבגד קשה שממנו יעשו שקים, ובלבוש אותו על בשר הגוף, יוליד עקיצות וצער. על האפר – כך היתה דרכם של דלים שמכינים להם תל עפר או אפר לשבת עליו ולא על הקרקע הקשה (מקים מעפר דל, תפלת חנה); ומאחר שהורגלו העניים בו, ישיבה על האפר היתה סימן אבילות. (ז) מטעם – מלשון טעמה כי טוב סחרה (סוף משלי), המלך וגדוליו ידעו כי יש טעם להתענות. אל יטעמו – אפילו אכילה מועטת. (ח) והבהמה – יש להניח שמדבר כאן בסוסים ובפרדים ובגמלים, שיעבירו מעליהם קישוטיהם ויחבשום שקים; מכל מקום אמר שגם מהצאן והבקר מנעו אכילה ושתיה, כדי להכמיר רחמי האל עליהם שלא הרשיעו, וכמאמרם ז״ל (בבלי תענית ט״ז), ״אם אין אתה מרחם עלינו אין אנו מרחמים על אלה״ – ״צדיק ורשע מי נדחה מפני מי!״ כלומר הרשע נדחה ונצול מפני הצדיק, כתפלת אברהם על בני סדום. (ורש״י פירש שם (בת״ב) בהפך, שהצדיק, הוא הקב״ה צדיקו של עולם, צריך שיעבור על מדותיו, כן נראה לי כונתו). בחזקה – בהתלהבות.

Hoil Moshe Yonah Conclusionהואיל משה יונה סוף דבר

ה. אל תהי רשע בפני עצמך, ותשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורענות, ואפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים, ונאמר וירא אלהים את מעשיהם ולא את תפלתם ואת תעניתם, והטובל ושרץ בידו לא עלתה לו טבילה; כל זה נלמד מאנשי נינוה, ולא לחנם קבעו ספר יונה להפטרת מנחת יום הכיפורים. ו. אנשי נינוה האמינו באלהים ומעצמם קבלו עליהם לצום וללבוש שק; אבל כל זה לא היה די למלך נינוה והוסיף אזהרה וצווי מפיו שכן רצונו שיעשו; וכן משל הדיוט בעירנו טריאסטי אומר: ״מראשו יוכר אם דג יסריח״, וצדק ורשע ממגביהים לשבת ירדו, הן מן השרים להמון העם, הן מן ההורים לזרעם.