Urim VeTummim/5

EN/HEע/E

Urim VeTumim

Sources

Shemot 28:15-30שמות כ״ח:ט״ו-ל׳

(15) "You shall make a breastplate of judgment, the work of the skillful workman; like the work of the ephod you shall make it; of gold, of blue, and purple, and scarlet, and fine twined linen, you shall make it. (16) It shall be square and folded double; a span shall be its length of it, and a span its breadth. (17) You shall set in it settings of stones, four rows of stones: a row of ruby, topaz, and beryl shall be the first row; (18) and the second row a turquoise, a sapphire , and an emerald; (19) and the third row a jacinth, an agate, and an amethyst; (20) and the fourth row a chrysolite, an onyx, and a jasper: they shall be enclosed in gold in their settings. (21) The stones shall be according to the names of the Children of Israel, twelve, according to their names; like the engravings of a signet, everyone according to his name, they shall be for the twelve tribes. (22) You shall make on the breastplate chains like cords, of braided work of pure gold. (23) You shall make on the breastplate two rings of gold, and shall put the two rings on the two ends of the breastplate. (24) You shall put the two braided chains of gold in the two rings at the ends of the breastplate. (25) The other two ends of the two braided chains you shall put on the two settings, and put them on the shoulder straps of the ephod in its forepart. (26) You shall make two rings of gold, and you shall put them on the two ends of the breastplate, on its edge, which is toward the side of the ephod inward. (27) You shall make two rings of gold, and shall put them on the two shoulder straps of the ephod underneath, in its forepart, close by its coupling, above the skillfully woven band of the ephod. (28) They shall bind the breastplate by its rings to the rings of the ephod with a lace of blue, that it may be on the skillfully woven band of the ephod, and that the breastplate may not swing out from the ephod. (29) Aharon shall bear the names of the Children of Israel in the breastplate of judgment on his heart, when he goes in to the holy place, for a memorial before Hashem continually. (30) You shall put in the breastplate of judgment the Urim and the Thummim; and they shall be on Aharon's heart, when he goes in before Hashem: and Aharon shall bear the judgment of the Children of Israel on his heart before Hashem continually.

(טו) וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד תַּעֲשֶׂנּוּ זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מׇשְׁזָר תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ. (טז) רָבוּעַ יִהְיֶה כָּפוּל זֶרֶת אׇרְכּוֹ וְזֶרֶת רׇחְבּוֹ. (יז) וּמִלֵּאתָ בוֹ מִלֻּאַת אֶבֶן אַרְבָּעָה טוּרִים אָבֶן טוּר אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת הַטּוּר הָאֶחָד. (יח) וְהַטּוּר הַשֵּׁנִי נֹפֶךְ סַפִּיר וְיָהֲלֹם. (יט) וְהַטּוּר הַשְּׁלִישִׁי לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה. (כ) וְהַטּוּר הָרְבִיעִי תַּרְשִׁישׁ וְשֹׁהַם וְיָשְׁפֵה מְשֻׁבָּצִים זָהָב יִהְיוּ בְּמִלּוּאֹתָם. (כא) וְהָאֲבָנִים תִּהְיֶיןָ עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁמֹתָם פִּתּוּחֵי חוֹתָם אִישׁ עַל שְׁמוֹ תִּהְיֶיןָ לִשְׁנֵי עָשָׂר שָׁבֶט. (כב) וְעָשִׂיתָ עַל הַחֹשֶׁן שַׁרְשֹׁת גַּבְלֻת מַעֲשֵׂה עֲבֹת זָהָב טָהוֹר. (כג) וְעָשִׂיתָ עַל הַחֹשֶׁן שְׁתֵּי טַבְּעוֹת זָהָב וְנָתַתָּ אֶת שְׁתֵּי הַטַּבָּעוֹת עַל שְׁנֵי קְצוֹת הַחֹשֶׁן. (כד) וְנָתַתָּה אֶת שְׁתֵּי עֲבֹתֹת הַזָּהָב עַל שְׁתֵּי הַטַּבָּעֹת אֶל קְצוֹת הַחֹשֶׁן. (כה) וְאֵת שְׁתֵּי קְצוֹת שְׁתֵּי הָעֲבֹתֹת תִּתֵּן עַל שְׁתֵּי הַמִּשְׁבְּצוֹת וְנָתַתָּה עַל כִּתְפוֹת הָאֵפֹד אֶל מוּל פָּנָיו. (כו) וְעָשִׂיתָ שְׁתֵּי טַבְּעוֹת זָהָב וְשַׂמְתָּ אֹתָם עַל שְׁנֵי קְצוֹת הַחֹשֶׁן עַל שְׂפָתוֹ אֲשֶׁר אֶל עֵבֶר הָאֵפֹד בָּיְתָה. (כז) וְעָשִׂיתָ שְׁתֵּי טַבְּעוֹת זָהָב וְנָתַתָּה אֹתָם עַל שְׁתֵּי כִתְפוֹת הָאֵפוֹד מִלְּמַטָּה מִמּוּל פָּנָיו לְעֻמַּת מַחְבַּרְתּוֹ מִמַּעַל לְחֵשֶׁב הָאֵפוֹד. (כח) וְיִרְכְּסוּ אֶת הַחֹשֶׁן מִטַּבְּעֹתָו אֶל טַבְּעֹת הָאֵפוֹד בִּפְתִיל תְּכֵלֶת לִהְיוֹת עַל חֵשֶׁב הָאֵפוֹד וְלֹא יִזַּח הַחֹשֶׁן מֵעַל הָאֵפוֹד. (כט) וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי י״י תָּמִיד. (ל) וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי י״י וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי י״י תָּמִיד.

Shemot 39:8-21שמות ל״ט:ח׳-כ״א

(8) He made the breastplate, the work of a skillful workman, like the work of the ephod; of gold, of blue, purple, scarlet, and fine twined linen. (9) It was square. They made the breastplate double. Its length was a span, and its breadth a span, being double. (10) They set in it four rows of stones. A row of ruby, topaz, and beryl was the first row; (11) and the second row, a turquoise, a sapphire , and an emerald; (12) and the third row, a jacinth, an agate, and an amethyst; (13) and the fourth row, a chrysolite, an onyx, and a jasper. They were enclosed in gold settings. (14) The stones were according to the names of the Children of Israel, twelve, according to their names; like the engravings of a signet, everyone according to his name, for the twelve tribes. (15) They made on the breastplate chains like cords, of braided work of pure gold. (16) They made two settings of gold, and two gold rings, and put the two rings on the two ends of the breastplate. (17) They put the two braided chains of gold in the two rings at the ends of the breastplate. (18) The other two ends of the two braided chains they put on the two settings, and put them on the shoulder straps of the ephod, in its front. (19) They made two rings of gold, and put them on the two ends of the breastplate, on its edge, which was toward the side of the ephod inward. (20) They made two rings of gold, and put them on the two shoulder straps of the ephod underneath, in its front, close by its coupling, above the skillfully woven band of the ephod. (21) They bound the breastplate by its rings to the rings of the ephod with a lace of blue, that it might be on the skillfully woven band of the ephod, and that the breastplate might not come loose from the ephod, as Hashem commanded Moshe.

(ח) וַיַּעַשׂ אֶת הַחֹשֶׁן מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מׇשְׁזָר. (ט) רָבוּעַ הָיָה כָּפוּל עָשׂוּ אֶת הַחֹשֶׁן זֶרֶת אׇרְכּוֹ וְזֶרֶת רׇחְבּוֹ כָּפוּל. (י) וַיְמַלְאוּ בוֹ אַרְבָּעָה טוּרֵי אָבֶן טוּר אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת הַטּוּר הָאֶחָד. (יא) וְהַטּוּר הַשֵּׁנִי נֹפֶךְ סַפִּיר וְיָהֲלֹם. (יב) וְהַטּוּר הַשְּׁלִישִׁי לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה. (יג) וְהַטּוּר הָרְבִיעִי תַּרְשִׁישׁ שֹׁהַם וְיָשְׁפֵה מוּסַבֹּת מִשְׁבְּצֹת זָהָב בְּמִלֻּאֹתָם. (יד) וְהָאֲבָנִים עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵנָּה שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁמֹתָם פִּתּוּחֵי חֹתָם אִישׁ עַל שְׁמוֹ לִשְׁנֵים עָשָׂר שָׁבֶט. (טו) וַיַּעֲשׂוּ עַל הַחֹשֶׁן שַׁרְשְׁרֹת גַּבְלֻת מַעֲשֵׂה עֲבֹת זָהָב טָהוֹר. (טז) וַיַּעֲשׂוּ שְׁתֵּי מִשְׁבְּצֹת זָהָב וּשְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב וַיִּתְּנוּ אֶת שְׁתֵּי הַטַּבָּעֹת עַל שְׁנֵי קְצוֹת הַחֹשֶׁן. (יז) וַיִּתְּנוּ שְׁתֵּי הָעֲבֹתֹת הַזָּהָב עַל שְׁתֵּי הַטַּבָּעֹת עַל קְצוֹת הַחֹשֶׁן. (יח) וְאֵת שְׁתֵּי קְצוֹת שְׁתֵּי הָעֲבֹתֹת נָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמִּשְׁבְּצֹת וַיִּתְּנֻם עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אֶל מוּל פָּנָיו. (יט) וַיַּעֲשׂוּ שְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁנֵי קְצוֹת הַחֹשֶׁן עַל שְׂפָתוֹ אֲשֶׁר אֶל עֵבֶר הָאֵפֹד בָּיְתָה. (כ) וַיַּעֲשׂוּ שְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב וַיִּתְּנֻם עַל שְׁתֵּי כִתְפֹת הָאֵפֹד מִלְּמַטָּה מִמּוּל פָּנָיו לְעֻמַּת מַחְבַּרְתּוֹ מִמַּעַל לְחֵשֶׁב הָאֵפֹד. (כא) וַיִּרְכְּסוּ אֶת הַחֹשֶׁן מִטַּבְּעֹתָיו אֶל טַבְּעֹת הָאֵפֹד בִּפְתִיל תְּכֵלֶת לִהְיֹת עַל חֵשֶׁב הָאֵפֹד וְלֹא יִזַּח הַחֹשֶׁן מֵעַל הָאֵפֹד כַּאֲשֶׁר צִוָּה י״י אֶת מֹשֶׁה.

Vayikra 8:6-9ויקרא ח׳:ו׳-ט׳

(6) Moses brought Aaron and his sons, and washed them with water. (7) He put the coat on him, tied the sash on him, clothed him with the robe, put the ephod on him, and he tied the skillfully woven band of the ephod on him, and fastened it to him with it. (8) He placed the breastplate on him; and in the breastplate he put the Urim and the Thummim. (9) He set the turban on his head; and on the turban, in front, he set the golden plate, the holy crown; as Hashem commanded Moses.

(ו) וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו וַיִּרְחַץ אֹתָם בַּמָּיִם. (ז) וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הַכֻּתֹּנֶת וַיַּחְגֹּר אֹתוֹ בָּאַבְנֵט וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ אֶת הַמְּעִיל וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הָאֵפֹד וַיַּחְגֹּר אֹתוֹ בְּחֵשֶׁב הָאֵפֹד וַיֶּאְפֹּד לוֹ בּוֹ. (ח) וַיָּשֶׂם עָלָיו אֶת הַחֹשֶׁן וַיִּתֵּן אֶל הַחֹשֶׁן אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים. (ט) וַיָּשֶׂם אֶת הַמִּצְנֶפֶת עַל רֹאשׁוֹ וַיָּשֶׂם עַל הַמִּצְנֶפֶת אֶל מוּל פָּנָיו אֵת צִיץ הַזָּהָב נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ כַּאֲשֶׁר צִוָּה י״י אֶת מֹשֶׁה.

Bemidbar 27:18-21במדבר כ״ז:י״ח-כ״א

(18) Hashem said to Moses, “Take Joshua the son of Nun, a man in whom is the Spirit, and lay your hand on him; (19) and set him before Eleazar the priest, and before all the congregation; and commission him in their sight. (20) You shall put of your honor on him, that all the congregation of the children of Israel may obey. (21) He shall stand before Eleazar the priest, who shall inquire for him by the judgment of the Urim before Hashem: at his word shall they go out, and at his word they shall come in, both he, and all the children of Israel with him, even all the congregation.”

(יח) וַיֹּאמֶר י״י אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו. (יט) וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כׇּל הָעֵדָה וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם. (כ) וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כׇּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (כא) וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי י״י עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ הוּא וְכׇל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכׇל הָעֵדָה.

Devarim 33:8דברים ל״ג:ח׳

Of Levi he said, “Your Thummim and your Urim are with your godly one, whom you proved at Massah, with whom you strove at the waters of Meribah;

וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה.

Shofetim 17:5שופטים י״ז:ה׳

And the man Micah had a house of God, and he made an ephod, and teraphim, and consecrated one of his sons, who became his priest.

וְהָאִישׁ מִיכָה לוֹ בֵּית אֱלֹהִים וַיַּעַשׂ אֵפוֹד וּתְרָפִים וַיְמַלֵּא אֶת יַד אַחַד מִבָּנָיו וַיְהִי לוֹ לְכֹהֵן.

Shofetim 18:14-20שופטים י״ח:י״ד-כ׳

(14) Then answered the five men that went to spy out the country of Laish, and said unto their brethren: 'Do ye know that there is in these houses an ephod, and teraphim, and a graven image, and a molten image? now therefore consider what ye have to do.' (15) And they turned aside thither, and came to the house of the young man the Levite, even unto the house of Micah, and asked him of his welfare. (16) And the six hundred men girt with their weapons of war, who were of the children of Dan, stood by the entrance of the gate. (17) And the five men that went to spy out the land went up, and came in thither, and took the graven image, and the ephod, and the teraphim, and the molten image; and the priest stood by the entrance of the gate with the six hundred men girt with weapons of war. (18) And when these went into Micah's house, and fetched the graven image of the ephod, and the teraphim, and the molten image, the priest said unto them: 'What do ye?' (19) And they said unto him: 'Hold thy peace, lay thy hand upon thy mouth, and go with us, and be to us a father and a priest; is it better for thee to be priest unto the house of one man, or to be priest unto a tribe and a family in Israel?' (20) And the priest's heart was glad, and he took the ephod, and the teraphim, and the graven image, and went in the midst of the people.

(יד) וַיַּעֲנוּ חֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים הַהֹלְכִים לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ לַיִשׁ וַיֹּאמְרוּ אֶל אֲחֵיהֶם הַיְדַעְתֶּם כִּי יֵשׁ בַּבָּתִּים הָאֵלֶּה אֵפוֹד וּתְרָפִים וּפֶסֶל וּמַסֵּכָה וְעַתָּה דְּעוּ מַה תַּעֲשׂוּ. (טו) וַיָּסוּרוּ שָׁמָּה וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּית הַנַּעַר הַלֵּוִי בֵּית מִיכָה וַיִּשְׁאֲלוּ לוֹ לְשָׁלוֹם. (טז) וְשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ חֲגוּרִים כְּלֵי מִלְחַמְתָּם נִצָּבִים פֶּתַח הַשָּׁעַר אֲשֶׁר מִבְּנֵי דָן. (יז) וַיַּעֲלוּ חֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים הַהֹלְכִים לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ בָּאוּ שָׁמָּה לָקְחוּ אֶת הַפֶּסֶל וְאֶת הָאֵפוֹד וְאֶת הַתְּרָפִים וְאֶת הַמַּסֵּכָה וְהַכֹּהֵן נִצָּב פֶּתַח הַשַּׁעַר וְשֵׁשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הֶחָגוּר כְּלֵי הַמִּלְחָמָה. (יח) וְאֵלֶּה בָּאוּ בֵּית מִיכָה וַיִּקְחוּ אֶת פֶּסֶל הָאֵפוֹד וְאֶת הַתְּרָפִים וְאֶת הַמַּסֵּכָה וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַכֹּהֵן מָה אַתֶּם עֹשִׂים. (יט) וַיֹּאמְרוּ לוֹ הַחֲרֵשׁ שִׂים יָדְךָ עַל פִּיךָ וְלֵךְ עִמָּנוּ וֶהְיֵה לָנוּ לְאָב וּלְכֹהֵן הֲטוֹב הֱיוֹתְךָ כֹהֵן לְבֵית אִישׁ אֶחָד אוֹ הֱיוֹתְךָ כֹהֵן לְשֵׁבֶט וּלְמִשְׁפָּחָה בְּיִשְׂרָאֵל. (כ) וַיִּיטַב לֵב הַכֹּהֵן וַיִּקַּח אֶת הָאֵפוֹד וְאֶת הַתְּרָפִים וְאֶת הַפָּסֶל וַיָּבֹא בְּקֶרֶב הָעָם.

Shemuel I 14:38-42שמואל א י״ד:ל״ח-מ״ב

(38) And Saul said: 'Draw nigh hither, all ye chiefs of the people; and know and see wherein this sin hath been this day. (39) For, as the Lord liveth, who saveth Israel, though it be in Jonathan my son, he shall surely die.' But there was not a man among all the people that answered him. (40) Then said he unto all Israel: 'Be ye on one side, and I and Jonathan my son will be on the other side.' And the people said unto Saul: 'Do what seemeth good unto thee.' (41) Therefore Saul said unto the Lord, the God of Israel: 'Declare the right.' And Jonathan and Saul were taken by lot; but the people escaped. (42) And Saul said: 'Cast lots between me and Jonathan my son.' And Jonathan was taken.

(לח) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל גֹּשׁוּ הֲלֹם כֹּל פִּנּוֹת הָעָם וּדְעוּ וּרְאוּ בַּמָּה הָיְתָה הַחַטָּאת הַזֹּאת הַיּוֹם. (לט) כִּי חַי י״י הַמּוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל כִּי אִם יֶשְׁנוֹ בְּיוֹנָתָן בְּנִי כִּי מוֹת יָמוּת וְאֵין עֹנֵהוּ מִכׇּל הָעָם. (מ) וַיֹּאמֶר אֶל כׇּל יִשְׂרָאֵל אַתֶּם תִּהְיוּ לְעֵבֶר אֶחָד וַאֲנִי וְיוֹנָתָן בְּנִי נִהְיֶה לְעֵבֶר אֶחָד וַיֹּאמְרוּ הָעָם אֶל שָׁאוּל הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה. (מא) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל י״י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָבָה תָמִים וַיִּלָּכֵד יוֹנָתָן וְשָׁאוּל וְהָעָם יָצָאוּ. (מב) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל הַפִּילוּ בֵּינִי וּבֵין יוֹנָתָן בְּנִי וַיִּלָּכֵד יוֹנָתָן.

Shemuel I 23:9-12שמואל א כ״ג:ט׳-י״ב

(9) And David knew that Saul devised mischief against him; and he said to Abiathar the priest: 'Bring hither the ephod.' (10) Then said David: 'OLord, the God of Israel, Thy servant hath surely heard that Saul seeketh to come to Keilah, to destroy the city for my sake. (11) Will the men of Keilah deliver me up into his hand? will Saul come down, as Thy servant hath heard?' O Lord, the God of Israel, I beseech Thee, tell Thy servant.' And the Lord said: 'He will come down.' (12) Then said David: 'Will the men of Keilah deliver up me and my men into the hand of Saul?' And the Lord said: 'They will deliver thee up.'

(ט) וַיֵּדַע דָּוִד כִּי עָלָיו שָׁאוּל מַחֲרִישׁ הָרָעָה וַיֹּאמֶר אֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן הַגִּישָׁה הָאֵפוֹד. (י) וַיֹּאמֶר דָּוִד י״י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שָׁמֹעַ שָׁמַע עַבְדְּךָ כִּי מְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לָבוֹא אֶל קְעִילָה לְשַׁחֵת לָעִיר בַּעֲבוּרִי. (יא) הֲיַסְגִּרֻנִי בַעֲלֵי קְעִילָה בְיָדוֹ הֲיֵרֵד שָׁאוּל כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עַבְדֶּךָ י״י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַגֶּד נָא לְעַבְדֶּךָ וַיֹּאמֶר י״י יֵרֵד. (יב) וַיֹּאמֶר דָּוִד הֲיַסְגִּרוּ בַּעֲלֵי קְעִילָה אֹתִי וְאֶת אֲנָשַׁי בְּיַד שָׁאוּל וַיֹּאמֶר י״י יַסְגִּירוּ.

Shemuel I 28:4-6שמואל א כ״ח:ד׳-ו׳

(4) And the Philistines gathered themselves together, and came and pitched in Shunem; and Saul gathered all Israel together, and they pitched in Gilboa. (5) And when Saul saw the host of the Philistines, he was afraid, and his heart trembled greatly. (6) And when Saul inquired of the Lord, the Lord answered him not, neither by dreams, nor by Urim, nor by prophets.

(ד) וַיִּקָּבְצוּ פְלִשְׁתִּים וַיָּבֹאוּ וַיַּחֲנוּ בְשׁוּנֵם וַיִּקְבֹּץ שָׁאוּל אֶת כׇּל יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְבֹּעַ. (ה) וַיַּרְא שָׁאוּל אֶת מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים וַיִּרָא וַיֶּחֱרַד לִבּוֹ מְאֹד. (ו) וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל בַּי״י וְלֹא עָנָהוּ י״י גַּם בַּחֲלֹמוֹת גַּם בָּאוּרִים גַּם בַּנְּבִיאִם.

Shemuel I 30:7-8שמואל א ל׳:ז׳-ח׳

(7) And David said to Abiathar the priest, the son of Ahimelech: 'I pray thee, bring me hither the ephod.' And Abiathar brought thither the ephod to David. (8) And David inquired of the Lord, saying: 'Shall I pursue after this troop? shall I overtake them?' And He answered him: 'Pursue; for thou shalt surely overtake them, and shalt without fail recover all.'

(ז) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן בֶּן אֲחִימֶלֶךְ הַגִּישָׁה נָּא לִי הָאֵפוֹד וַיַּגֵּשׁ אֶבְיָתָר אֶת הָאֵפוֹד אֶל דָּוִד. (ח) וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּי״י לֵאמֹר אֶרְדֹּף אַחֲרֵי הַגְּדוּד הַזֶּה הַאַשִּׂגֶנּוּ וַיֹּאמֶר לוֹ רְדֹף כִּי הַשֵּׂג תַּשִּׂיג וְהַצֵּל תַּצִּיל.

Ezra 2:63עזרא ב׳:ס״ג

And the Tirshatha said unto them, that they should not eat of the most holy things, till there stood up a priest with Urim and with Thummim.

וַיֹּאמֶר הַתִּרְשָׁתָא לָהֶם אֲשֶׁר לֹא יֹאכְלוּ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים עַד עֲמֹד כֹּהֵן לְאוּרִים וּלְתֻמִּים.

Nechemyah 7:65נחמיה ז׳:ס״ה

And the Tirshatha said unto them, that they should not eat of the most holy things, till there stood up a priest with Urim and Thummim.

וַיֹּאמֶר הַתִּרְשָׁתָא לָהֶם אֲשֶׁר לֹא יֹאכְלוּ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים עַד עֲמֹד הַכֹּהֵן לְאוּרִים וְתֻמִּים.

Josephus Antiquities of the Jews 3:7:5יוספוס קדמוניות היהודים ג׳:ז׳:ה׳

[162] Over these, the high priest wore a third vestment called the Ephod, resembling the Epomis of the Greeks, fashioned like this: it was about a foot wide and woven of several colours intermixed with gold, and was in general shaped like a tunic with sleeves, which left the middle of the breast uncovered. [163] Within the gap of this vestment was inserted a piece of about a hand's width, embroidered with gold and the other colours of the ephod and called the Essen, which in the Greek means the Oracle. [164] This piece exactly filled the gap in the Ephod to which it was joined by golden rings at each corner. Similar rings were attached to the ephod and a blue ribbon was used to fasten them together at the rings. [165] To avoid sagging in the space between the rings, they contrived to fill it up with a texture of blue stitching. Upon the Ephod, to fasten it, were two sardonyxes at the shoulders, each of which had an extremity to which the golden pins could be fastened. [166] On these were engraved the names of the sons of Jacob, in the local alphabet and in our own tongue, six on each stone, with the names of the elder sons on the right shoulder. There were also twelve stones on the Essen, of unusual size and beauty, a priceless ornament of immense value. [167] These stones stood in four rows of three, worked into the Essen and set in golden clasps which were themselves so set within the fabric as not to fall out. [168] The first triad were a sardonyx, a topaz and an emerald; the second held a carbuncle, a jasper and a sapphire; the third row had first a ligure, then an amethyst and then an agate, being the ninth in all;.the fourth row began with a chrysolite, then came an onyx and last of all a beryl. [169] The names of all the sons of Jacob were engraved in these stones, whom we regard as the founders of our tribes, each stone being honoured with a name according to the order of their birth. [170] As the rings were too weak to bear the weight of the stones by themselves, they inserted two other larger rings into the texture of the Essen near the throat, to receive slim chains connected by golden bands to the tops of the shoulders, the ends of which connected the ring to a projection at the back of the ephod. [171] This was to secure the Essen, that it might not fall from its place. There was also a sash sewn to the Essen, of the aforesaid colours interwoven with gold, which was again tied over the seam after one turn and allowed to hang down. This sash was also fringed by tassels surrounded by golden sheaths.

Josephus Antiquities of the Jews 3:7:7יוספוס קדמוניות היהודים ג׳:ז׳:ז׳

[179] Here one may wonder at people's ill-will toward us which they claim is due to our despising the Deity whom they profess to honour. [180] If one simply considers the fabric of the Tent and looks at the vestments of the high priest and the vessels we use in our liturgy, one finds that our Legislator was a divine man and that what others reproach us with is false, for if one regards them wisely and without envy, he will find they were all made as an imitation and representation of the universe. [181] By dividing the Tent, which was thirty feet long, into three parts, allotting two of them to the priests as a place accessible to all, he denoted these two as land and sea, these being accessible to all, but set apart the third division for God, for heaven is inaccessible to humanity. [182] By the twelve loaves to be set on the table he means the year, divided into as many months. By the seventy sections of the candelabrum he hints at the tenfold division of the planets, for the seven lamps on each candlestick refer to the course of the seven planets. [183] The fourfold texture of the veils points to the four elements. The fine linen signifies the earth, as the flax grows from the earth; the purple means the sea, for that colour is dyed by the blood of fish from the sea; the blue means the air, and the scarlet will be the sign of fire. [184] The high priest's vestment of linen signifies the earth and the blue is the sky, its pomegranates among the sounding bells being signs of lightning and thunder. The ephod shows how God made the universe of four elements, and the interwoven gold, I suppose, relates to the splendor lighting up all things. [185] He assigned the Essen in the middle of the Ephod to signify the earth, which is the centre of the universe. The sash around the high priest signifies the ocean, encircling and enfolding the world. The two sardonyxes pinning the high priest's vestment point to the sun and the moon. [186] The twelve stones can well refer either to the months, or to the signs of the circle which the Greeks call the Zodiac; and, with its blue colour, the mitre seems to me to mean heaven, [187] How otherwise could the name of God be inscribed upon it? That it was also adorned with a crown of gold is because of the splendor in which God rejoices. Let this explanation suffice for now, since my narrative will often give me occasion to expand upon the virtue of our Legislator.

Bavli Yoma 21bבבלי יומא כ״א:

The Gemara asks: And was there fire that descended from the heavens in the Second Temple? Didn’t Rav Shmuel bar Inya say: What is the meaning of that which is written with regard to the Second Temple: “Go up to the hills and get wood and build the house; and I will look on it favorably and I will be glorified [ve’ekkaved], said the Lord” (Haggai 1:8)? Even though it is written ve’ekkaved, we read it ve’ikkavda, with an added letter heh. The Gemara explains: What is different that the word is missing the letter heh? This represents five, the numerological value of heh, phenomena that constituted the difference between the First Temple and the Second Temple, in that they were not in the Second Temple. And these are: The Ark of the Covenant, and the Ark cover upon it, and the cherubs that were on the Ark cover; fire; and the Divine Presence; and the Divine Spirit; and the Urim VeTummim. Apparently, there was no fire from heaven in the Second Temple. The Sages say in response: Yes, there was fire from heaven in the Second Temple; however, it did not assist in burning the offerings but was merely visible above the wood.

ובמקדש שני מי הואי והאמר רב שמואל בר איניא מאי דכתיב {חגי א׳:ח׳} וארצה בו ואכבד וקרינן ואכבדה מאי שנא דמחוסר ה״א אלו חמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני ואלו הן ארון וכפורת וכרובים אש ושכינה ורוח הקודש ואורים ותומים אמרי אין מיהוה הוה סיועי לא מסייעא.

Bavli Yoma 73a-bבבלי יומא ע״ג

§ The Sages taught: How does one consult the Urim VeTummim? The one asking stands with his face toward the one who is asked, i.e., the High Priest or the priest anointed for war. And the one who is asked, the High Priest, turns his face toward the Divine Presence, i.e., the Urim VeTummim, in which the explicit name of God is found, by tilting his head downward toward it. The one who asks says his question, e.g.: “Shall I pursue after this troop?” (I Samuel 30:8). And the one who is asked answers him according to the response he receives and says, for example: Thus says God: Go up and succeed. Rabbi Yehuda says: He need not say the words: Thus says God; rather, it is sufficient to relay the content of the response and say: Go up and succeed, since he is obviously only repeating what he was told. One does not ask in a loud voice, as it is stated: “And he shall stand before Elazar the priest, who shall inquire for him by the judgment of the Urim” (Numbers 27:21), which implies that the inquiry is to be audible only to the person asking. And he should not think his question in his heart but should enunciate it, as it is stated: “And…who shall inquire for him by the judgment of the Urim before God” (Numbers 27:21), and immediately afterward it states: “By his mouth” (Numbers 27:21). Rather, how shall he inquire? He should do so akin to the way that Hannah spoke in her prayer, as it is stated: “Now Hannah spoke in her heart; only her lips moved, but her voice could not be heard” (I Samuel 1:13), which indicates she did enunciate the words but spoke so quietly that no one else could hear. One does not ask about two matters simultaneously; rather, one asks one question, and after he is answered he asks a second question. And even if he asks about two matters simultaneously, he is answered only with regard to one of them, and he is answered only with regard to the first question. As it is stated with regard to King David that he asked two questions simultaneously: “Will the men of Keilah deliver me into his hand? Will Saul come down?” (I Samuel 23:11). And he was answered with regard to only one: “And God said: He will come down.” (I Samuel 23:11). The Gemara asks: But didn’t you say that if one asks two questions, he is answered only with regard to the first question? Yet the verse states that David received an answer for his second question, not the first. The Gemara answers: David asked the questions {73b} out of order and he was answered in order. He should have asked first whether Saul would come down, and afterward what the people of Keilah would do. And once he realized that he had asked out of order he went back and asked in order, as it is stated immediately afterward: “Will the men of Keilah deliver me and my men into the hand of Saul? And God said: They will deliver you” (I Samuel 23:12). But if the matter is urgent and requires asking two questions simultaneously, there being no time to follow the standard protocol, one may ask both questions simultaneously and he is answered with regard to the two questions together, as it is stated: “And David asked of God, saying: Shall I pursue after this troop? Will I overtake them? And He answered him: Pursue, for you will surely overtake them, and will surely rescue” (I Samuel 30:8). The Gemara notes the reliability of the Urim VeTummim: Even though a decree of a prophet can be retracted, as sometimes a dire prophecy is stated as a warning and does not come true, a decree of the Urim VeTummim cannot be retracted. As it is stated: “By the judgment of the Urim” (Numbers 27:21). The use of the term judgment suggests that the decree is as final as a judicial decision. Why is it called Urim VeTummim? Urim, which is based on the word or, light, is so called because it illuminates and explains its words. Tummim, which is based on the word tam, completed, is because it fulfills its words, which always come true. And if you say: In the battles following the incidents in Gibeah of Benjamin (Judges 19–20), why did the Urim VeTummim not fulfill its words? The Jewish People consulted the Urim VeTummim three times with regard to their decision to attack the tribe of Benjamin, and each time they were instructed to go to battle. However, the first two times they were defeated and only on the third attempt were they successful. Is this not proof that the UrimVeTummim does not always fulfill its words? The Gemara answers: The first two times they did not check with the Urim VeTummim whether they would be victorious or be defeated but only inquired how and whether they should go to battle. Had they asked, they indeed would have been told that they would not succeed. But on the last time, when they did check and inquire whether they would be successful, the UrimVeTummim agreed with them that they should go to battle and that they would succeed, as it is stated: “And Pinehas, the son of Elazar, the son of Aaron, stood before it in those days, saying: Shall I yet again go out to battle against the children of Benjamin my brother, or shall I cease? And God said: Go up, for tomorrow I will deliver him into your hand” (Judges 20:28). How is it done? How does the Urim VeTummim provide an answer? The names of the twelve tribes were engraved upon the stones of the breastplate. These letters allowed for the answer to be received. Rabbi Yoḥanan says: The letters of the answer protrude, and the priest then combines those letters to form words in order to ascertain the message. Reish Lakish says: The letters rearrange themselves and join together to form words. The Gemara asks: How was it possible to receive an answer to every question? But the letter tzadi is not written within the names of the twelve tribes engraved on the breastplate’s stones. Rav Shmuel bar Yitzḥak said: The names Abraham, Isaac, and Jacob were also written there. The name Yitzḥak, Isaac, contains the letter tzadi. The Gemara asks again: But surely the letter tet was not written on the breastplate, since it is not found in the names of the Patriarchs nor in the names of the twelve tribes. Rav Aḥa bar Ya’akov said: Shivtei Yeshurun, the tribes of Jeshurun, was also written there. The word shivtei, tribes, contains the letter tet. In this way the entire alphabet was represented. The Gemara raises an objection from a baraita: Any priest who does not speak with Divine Spirit and upon whom the Divine Presence does not rest is not consulted to inquire of the Urim VeTummim. As Zadok inquired of the Urim VeTummim and it was effective for him, and he received an answer; but Ebiathar inquired and it was not effective for him, and he did not receive an answer. As it is stated: “But Ebiathar went up until all the people had finished” (II Samuel 15:24), which is taken to mean that he was removed from the High Priesthood since the Divine Spirit had departed from him. The Gemara asks: If it is true that the letters of the breastplate protrude or even join together to form the answer, why does the High Priest need the Divine Spirit and Divine Presence to be with him? And if he has the Divine Spirit and Divine Presence with him, why does he need the Urim VeTummim? The Gemara answers: The Divine Spirit assisted the Urim VeTummim. In other words, the letters formed the answer only if the High Priest himself was worthy, but his divine inspiration was not great enough to provide an answer without them. § It was taught in the mishna: And the High Priest may be consulted for the decision of the Urim VeTummim only on behalf of the king, or on behalf of the president of the court, or on behalf of one whom the community needs. From where are these matters derived? Rabbi Abbahu said that the verse states: “And he shall stand before Elazar the priest, who shall inquire for him by the judgment of the Urim before God; by his mouth they shall go out, and by his mouth they shall come in, both he and all the children of Israel with him, even all the congregation” (Numbers 27:21). Each phrase describes a different circumstance in which the Urim VeTummim may be consulted: “He”; this is a reference to a king, as “he” refers to Joshua, who had the status of a king. “All the children of Israel with him”; this is a reference to the priest anointed for war, as all of the Jewish people follow him to war according to his instruction. “Even all the congregation”; this is a reference to the Sanhedrin, who are the heads of the Jewish people.

תנו רבנן כיצד שואלין השואל פניו כלפי נשאל והנשאל פניו כלפי שכינה. השואל אומר {שמואל א ל׳:ח׳} ארדוף אחרי הגדוד הזה והנשאל אומר כה אמר ה׳ עלה והצלח רבי יהודה אומר אין צריך לומר כה אמר ה׳ אלא עלה והצלח. אין שואלין בקול שנאמר {במדבר כ״ז:כ״א} ושאל לו ולא מהרהר בלבו שנאמר ושאל לו לפני ה׳ אלא כדרך שאמרה חנה בתפלתה שנאמר {שמואל א א׳:י״ג} וחנה היא מדברת על לבה. אין שואלין שני דברים כאחד ואם שאל אין מחזירין אלא אחד ואין מחזירין לו אלא ראשון שנאמר {שמואל א כ״ג:י״א} היסגירוני בעלי קעילה בידו הירד שאול וגו׳ ויאמר ה׳ ירד והא אמרת אין מחזירין אלא ראשון דוד שאל {73b} שלא כסדר והחזירו לו כסדר וכיון שידע ששאל שלא כסדר חזר ושאל כסדר שנאמר {שמואל א כ״ג:י״ב} היסגירו בעלי קעילה אותי ואת אנשי ביד שאול ויאמר ה׳ יסגירו. ואם הוצרך הדבר לשנים מחזירין לו שנים שנאמר {שמואל א ל׳:ח׳} וישאל דוד בה׳ לאמר הארדוף אחרי הגדוד הזה האשיגנו ויאמר (ה׳) לו רדוף כי השג תשיג והצל תציל. ואף על פי שגזירת נביא חוזרת גזירת אורים ותומים אינה חוזרת שנאמר {במדבר כ״ז:כ״א} במשפט האורים. למה נקרא שמן אורים ותומים אורים שמאירין את דבריהן תומים שמשלימין את דבריהן. וא״ת בגבעת בנימין מפני מה לא השלימו. הם שלא ביחנו אם לנצח אם להנצח ובאחרונה שביחנו הסכימו שנאמר {שופטים כ׳:כ״ח} ופנחס בן אלעזר בן אהרן עומד לפניו בימים ההם לאמר האוסיף עוד לצאת למלחמה עם בני בנימין אחי אם אחדל ויאמר ה׳ עלו כי מחר אתננו בידך. כיצד נעשית רבי יוחנן אומר בולטות ריש לקיש אומר מצטרפות. והא לא כתיב בהו צד״י אמר רב שמואל בר יצחק אברהם יצחק ויעקב כתיב שם והא לא כתיב טי״ת אמר רב אחא בר יעקב שבטי ישורון כתיב שם. מיתיבי כל כהן שאינו מדבר ברוח הקודש ושכינה שורה עליו אין שואלין בו שהרי שאל צדוק ועלתה לו אביתר ולא עלתה לו שנאמר {שמואל ב ט״ו:כ״ד} ויעל אביתר עד תום כל העם וגו׳. סיועי הוה מסייע בהדייהו.: ואין שואלין אלא למלך.: מנא הני מילי אמר רבי אבהו דאמר קרא {במדבר כ״ז:כ״א} ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל לו במשפט האורים וגו׳ הוא זה מלך וכל [בני] ישראל אתו זה משוח מלחמה וכל העדה זו סנהדרין.

Targum Yerushalmi (Yonatan) Shemot 28:30תרגום ירושלמי (יונתן) שמות כ״ח:ל׳

And thou shalt put upon the breastplate of judgment the Uraia, which illuminate their words, and manifest the hidden things of the house of Israel, and the Tumaia, which fulfil (or perfect) their work to the high priest, who seeketh instruction by them before the Lord; because in them is engraven and expressed the Great and Holy Name by which were created the three hundred and ten worlds, and which was engraven and expressed in the foundation stone wherewith the Lord of the world sealed up the mouth of the great deep at the beginning. Whosoever remembereth that holy name in the hour of necessity shall be delivered. And they shall be upon Aharon's heart in the time that he entereth before the Lord; and Aharon shall bear the judgment of the sons of Israel before the Lord continually.

ותיתן בחשן דינא ית אוריא דמנהרין מיליהון ומפרסמין טמירן דבית ישראל וית תומיא דמשלימין בעובדיהון לכהנא רבא דתבע אולפן מן קדם ייי בהון דבהון חקיק ומפרש שמא רבא וקדישא דביה אתבריין תלת מאה ועישרתי עלמיא וחקיק ומפרש באבן שתייה דבה חתם מרי(ה) עלמא פום תהומא רבא מן שירויא וכל מאן דמדכר ההוא שמא קדישא בשעת אניקי מישתיזב וטמירן מיגליין ליה ויהון על ליבה דאהרן בזמן מיעליה קדם ייי ויטול אהרן ית דין בני ישראל על ליביה קדם ייי תדירא.

אוצר הגאונים ברכות התשובות ו'

ודרשו לענין אורים ותומים כי בודאי אבני אפוד הן ולא נקראו אורים ותומים אלא לשון שבח כדרך שנקראו סנהדרין...

Rashi Shemot 28:30רש״י שמות כ״ח:ל׳

את האורים ואת התמים THE URIM AND THE THUMMIM – This was an inscription of the Proper Name of God which was placed between the folds (i.e. the two pieces forming the front and back) of the breast-plate through which it (the breast-plate) made its statements clear (lit., illuminated its words; מאיר from אור, light, this being an allusion to the אורים) and its promises true (מתמם from the root תמם, an allusion to תמים) (Yoma 73b). In the second Temple there was certainly the breast-plate (although other objects employed in the Temple Service were missing) for it was impossible that the High Priest should have lacked a garment, but that Divine Name was not within it. It was on account of the inscription which constituted the Urim and Thummim and which enabled it to give decisions that it was called "judgment", as it is said, (Numbers 27:21) "And he shall enquire for him by the judgment of the Urim" (Numbers 27:21). את משפט בני ישראל [AND AARON SHALL BEAR] THE JUDGMENT OF THE CHILDREN OF ISRAEL – the object by means of which they are judged and admonished whether they should do a particular thing or whether they should not do it. But according to the Midrashic statement (Zevachim 88b) that the breast-plate atoned for those who pervert judgment it was called "judgment" in allusion to the pardon thus given for perverse judgment.

את האורים ואת התמים – הוא כתב שם המפורש, שהיה נותנו בתוך כפלי החשן, שעל ידו היה מאיר את דבריו ומתמם את דבריו. ובמקדש שיני היה החשן, שאי איפשר להיות כהן גדול מחוסר בגדים, אבל אותו השם לא היה בתוכו. ועל שם אותו הכתב הוא קרוי משפט, שנאמר: ושאל לו במשפט האורים (במדבר כ״ז:כ״א). את משפט בני ישראל – דבר שהם נשפטים ונוכחים על ידו, אם לעשות דבר אם לא לעשות. ולפי מדרש אגדה (ויקרא רבה י׳:ו׳) שהחשן מכפר על מעוותי הדין, נקרא משפט על שם סליחת המשפט.

Lekach Tov Shemot 29:13לקח טוב שמות כ״ט:י״ג

והאורים והתומים הם היו שנים עשר אבנים, אורים שבהם מאירים עיני ישראל בשאלתם, תומים שמתממים את דבריהם, שאע״פ שגזירת נביא חוזרת, כגון גזירת יונה בן אמתי על נינוה, גזירת אורים ותומים אינה חוזרת, אלא שצריך לבחון כענין שבחנו בני ישראל כשעלו למלחמה על בנימין אחיהם, שאמר התתנם בידי (שמואל ב ה׳:י״ט), ויש אומרים אורים ותומים היו בקשת ישראל היאך היו שואלין בהם, והם כענין מאבני החשן.

Rashbam Shemot 28:30רשב״ם שמות כ״ח:ל׳

את האורים ואת התומים THE URIM AND THUMMIM: A type of conjuring using Divine Names to determine God's words. They were placed inside the breastpiece and were used to provide [answers for] the decisions required by the Israelites and [information required in order to fulfil] their needs. If the other nations have teraphim and magic that tell them the future through the forces of impurity, how much more so may it be done through the forces of holiness (although one should hardly be comparing the forces of impurity and the forces of purity at all!).

את האורים ואת התומים – כעין השבעות על שמות בדבר הקב״ה, שהיה נותן בחשן להגיד משפטן וצורכיהם. אם האומות מגידים להם תרפים וקסמים שלהם ברוח טומאה, להבדיל כמה הבדלות בין טומאה לטהרה, קל וחומר לקדושה שמגדת.

Ibn Ezra Shemot First Commentary 28:30אבן עזרא שמות פירוש ראשון כ״ח:ל׳

ואחר שימלאו החשן באבנים הנזכרות, אמר: ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התמים, כמו: ונתת אל הארן את העדות (שמות כ״ה:ט״ז). וכן במעשה: וימלאו בו (שמות ל״ט:י׳), והנה אבני החשן נתונות בו, ואמר אחר כן, על משה: וישם עליו את החשן ויתן אל החשן את האורים (ויקרא ח׳:ח׳), והנה אינם האבנים הנזכרות בארבעת הטורים. ועוד מדרך דקדוק הלשון אין התומים כמו האורים, רק הם אחרים. כי אלו היו הם בעצמם היה כתוב: את האורים התומים, והנה מפורש: לאורים ולתומים (נחמיה ז׳:ס״ה). ורב שלמה מפרש התורה מנוחתו כבוד אמר: כי האורים והתמים – מכתב בשם המפורש (רש״י שמות כ״ח:ל׳). והאמת: שהם כשמם, והתומים בחשבון עגול. ועתה פקח עיניך: כי הכסא על שני סדנים נתון, והחשב הוא הקו הישר. וששה בצפון וחלוקתם במחשבת, בעבור הקו, וכן בדרום. רק בחושן ששרש המשפט עליו הם נראים, כי יש הפרש ביניהן.

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 28:6אבן עזרא שמות פירוש שני כ״ח:ו׳

וטעם האפוד – כי הוא גדול מן החשן, ולא יזח החשן. יש שאלות קשות בדברי האפוד והחשן: כי משה לא עשה רק אפוד אחד, והנה כתוב: אפוד ירד בידו (שמואל א כ״ג:ו׳), ואיננו אפוד משה, כי אין כתוב: האפוד הידוע, כמו: הגישה האפוד (שמואל א כ״ג:ט׳). ועוד, למה כתב: ירד (שמואל א כ״ג:ו׳), ולא אמר: הוריד, כי יראה כי כמו מקרה היה. ושם כתוב: שמנים {וחמשה} איש נושא אפוד בד (שמואל א כ״ב:י״ח). ומפרשים רבים פרשו זה: שהיו ראויים לשאת אפוד. ולא שמו לב לדעת האמת, כי אפוד בד הוא מין ממיני פשתים. ואפוד משה לא היה בד, רק היה זהב, ותכלת, וארגמן, ותולעת שני, ושש, עם הכל. ולא היו שואלים ישראל רק בחשן המשפט, שהיו עולים האורים והתומים, וככה כתוב: במשפט האורים (במדבר כ״ז:כ״א). ואין טענה מן: הגישה האפוד (שמואל א כ״ג:ט׳), כי החשן דבק עמו, והאורים עם החשן. וכן כתוב: עד עמוד כהן לאורים ותומים (נחמיה ז׳:ס״ה), וכתוב: תמיך ואוריך (דברים ל״ג:ח׳). והנה ראינו שענה השם את דוד על פי אפוד אביתר (שמואל א כ״ג:ט׳-י״ב). והנה שאול בלכתו למלחמה שאל באורים (שמואל א כ״ח:ו׳), הם שהיו בחשן המשפט עם האפוד והארון. והנה דוד שאל בצקלג באפוד אביתר, והנה אינו אפוד משה. וקשה שאלה מכל זאת, כי האורים אינם אבני חשן, כי הנה כתוב: ומלאת בו מלואת אבן (שמות כ״ח:י״ז). וזה מעשה החרש הוא, לא מעשה משה. ואחר כן אמר למשה: ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים (שמות כ״ח:ל׳). ובמעשה כתוב: וימלאו בו ארבעה טורי אבן (שמות ל״ט:י׳), והזכיר הטורים ואמר על משה: ויתן עליו את החשן ויתן אל החשן את האורים ואת התומים (ויקרא ח׳:ח׳). והנה על דרך הפשט: אין האבנים המאירים ולא התמימים, כי השאלה היא באורים ותומים, והנה לא ידענו מה הם. והנה אין מועילות אותיות שמות השבטים גם שמות האבות, כי לא נקרא חשן משפט רק בעבור האורים שהם עליו. ועוד שאלה אחרת: כי לא נוכל לומר, כי האורים הם בעצמם התומים, כי כתוב: לאורים ולתמים (עזרא ב׳:ס״ג). ועוד: כי מלת לאורים גם תומים לשון רבים, והנה דברים רבים הם. ורבינו שלמה אמר: כי האורים והתומים הם כתבי שם המפורש. ואלו ראה תשובת רבינו האי, לא אמר ככה. וסוד עמוק הוא דבר האפוד והחושן, רק ארמוז קצה הסוד, אולי יבינהו מי שהוא יודע דעת עליון. והפתח שיוכל לבוא אל הסוד: שתי העבותות על שתי המשבצות, וחשב האפוד הוא המישור על אמצעיתו, על כן: הששה על הכתף השנית ואלו הם כפי המחשבת, על כן הם כאבן אחת, על מספר בני ישראל ועל שמותם בתולדותם. וככה הששה השניים. רק המשפט איננו כפי החלוק בלב, רק כפי החלוק למראה העין. ובעבור הנטייה אמר: וירכסו את החשן מטבעותיו אל טבעות האפוד (שמות כ״ח:כ״ח). והיה החשן כפול, כי שם היו האורים והתומים שמורים עד עת הצורך, אז יתנום מחוץ אל החשן. והנה אבני השהם שוות, ואין ככה אבני החשן. כי אבני השהם הם לזכרון, ומשפט בני ישראל על אבני החשן. ומלת אורים מגזרת: חמותי ראיתי אור (ישעיהו מ״ד:ט״ז), ותומים שהם תמימים. והאורים, לא התומים, זהב וכסף היו. והמספר ידוע בראיות גמורות מהעליון והשפל, והמשכיל יבין. והנה אפודים רבים היו עם הכהנים, ויש להם חושב, רק אין שם חשן, ולא אורים. וכאשר היה רגיל בדברי האורים והתומים שהיו על חשן המשפט, יוכל להשיב לשואל מדמיון אפוד לבדו, רק לא בכל עת. ואלו הואלתי לגלות זה הסוד לא יכולתי לכותבו כפי המכתב שחברתי בפירוש ספר כולו, כי לא יביננו מי שלא למד ספר המדות, וסוד מלאכת שמים. ואין צריך להאריך בצורת האפוד והחשן והטבעות.

R. Yosef Bekhor Shor Shemot 28:30ר׳ יוסף בכור שור שמות כ״ח:ל׳

ונראה לי שאורים – לשון מדינות, כמו באורים כבדו ה׳ (ישעיהו כ״ד:ט״ו), וכמו אור כשדים (בראשית י״א:ל״א). תומים – גבולים, מקום שהגבולים כלים ותמים שם, שהיה כתוב שם תחום פלוני לפלוני, וגבוליו ומצריו כתובין ונתונין בתוך החושן. וכן לכל שבט ושבט הכתוב באבן, תחומו וגבולו נתון כנגדו. וזהו: משפט בני ישראל – שלא יוכל זה לערער על גבול זה כלום. וכשהיו בימי יהושע מטילין גורלות, היה נופל הגורל כמו שכתוב בחושן, וגם הכהן היה מכוון ברוח הקדש כן, ולא היה מערער ומתרעם כל אחד על חלקו, כי היה יודע כי מן המקום הוא לו. וכן מפרש בבבא בתרא (בבלי ב״ב קכ״ב.): קלפי של שבטים וקלפי של תחומין לפניו, והיה מכוין ברוח הקודש וכו׳. ובשעת מלחמה ובשעת הצורך היו עולות האותיות הכתובות, ואומרות מה שצריך להם לשאל.

Rambam Hilkhot Beit HaBechirah 4:1רמב"ם הלכות בית הבחירה ד׳:א׳

וְאַף אוּרִים וְתֻמִּים שֶׁהָיוּ בְּבַיִת שֵׁנִי לֹא הָיוּ מְשִׁיבִין בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְלֹא הָיוּ נִשְׁאָלִין בָּהֶן שֶׁנֶּאֱמַר (עזרא ב׳:ס״ג) (נחמיה ז׳:ס״ה) עַד עֲמֹד כֹּהֵן לְאוּרִים וְתֻמִּים. וְלֹא הָיוּ עוֹשִׂין אוֹתָן אֶלָּא לְהַשְׁלִים שְׁמוֹנָה בְּגָדִים לְכֹהֵן גָּדוֹל כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא מְחֻסַּר בְּגָדִים:

Raavad Hilkhot Beit HaBechirah 4:1ראב״ד הלכות בית הבחירה ד׳:א׳

לא היו משיבין – א״א והלא אורים ותומים ורוח הקדש שני דברים הם מן החמשה שחסרו בבית שני ולדבריו אינו אלא אחד וחיסור בגדים שאמר אינו כלום שאינו מחשבון הבגדים:

Rambam Hilkhot Kelei HaMikdash 10:10-13רמב"ם הלכות כלי המקדש והעובדים בו י׳:י׳-י״ג

+(י) עָשׂוּ בְּבַיִת שֵׁנִי אוּרִים וְתֻמִּים כְּדֵי לְהַשְׁלִים שְׁמוֹנָה בְּגָדִים וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיוּ נִשְׁאָלִין בָּהֶן. וּמִפְּנֵי מָה לֹא הָיוּ שׁוֹאֲלִין בָּהֶן מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיְתָה שָׁם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְכָל כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאֵין שְׁכִינָה שׁוֹרָה עָלָיו אֵין נִשְׁאָלִין בּוֹ: (יא) וְכֵיצַד שׁוֹאֲלִין. עוֹמֵד הַכֹּהֵן וּפָנָיו לִפְנֵי הָאָרוֹן וְהַשּׁוֹאֵל מֵאַחֲרָיו. פָּנָיו לְאַחֲרֵי הַכֹּהֵן. וְאוֹמֵר הַשּׁוֹאֵל אֶעֱלֶה אוֹ לֹא אֶעֱלֶה. וְאֵינוֹ שׁוֹאֵל בְּקוֹל רָם וְלֹא מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ אֶלָּא בְּקוֹל נָמוּךְ כְּמִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ. וּמִיָּד רוּחַ הַקֹּדֶשׁ לוֹבֵשׁ אֶת הַכֹּהֵן וּמַבִּיט בַּחשֶׁן וְרוֹאֶה בּוֹ בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה עֲלֵה אוֹ לֹא תַּעֲלֶה בָּאוֹתִיּוֹת שֶׁבּוֹלְטוֹת מִן הַחשֶׁן כְּנֶגֶד פָּנָיו. וְהַכֹּהֵן מְשִׁיבוֹ וְאוֹמֵר לוֹ עֲלֵה אוֹ לֹא תַּעֲלֶה: (יב) ואֵין שׁוֹאֲלִין עַל שְׁנֵי דְּבָרִים כְּאֶחָד. וְאִם שָׁאַל מְשִׁיבִין עַל הָרִאשׁוֹן בִּלְבַד. וְאֵין נִשְׁאָלִין בָּהֶן לְהֶדְיוֹט אֶלָּא אוֹ לְמֶלֶךְ אוֹ לְבֵית דִּין אוֹ לְמִי שֶׁצֹּרֶךְ הַצִּבּוּר בּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כ״ז:כ״א) וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְגוֹ׳. הוּא זֶה הַמֶּלֶךְ. וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל זֶה הוּא מְשׁוּחַ מִלְחָמָה אוֹ מִי שֶׁצֹּרֶךְ הַצִּבּוּר בִּשְׁאֵלָתוֹ. וְכָל הָעֵדָה אֵלּוּ בֵּית דִּין הַגָּדוֹל: (יג) זֶה שֶׁאַתָּה מוֹצֵא בְּדִבְרֵי נְבִיאִים שֶׁהַכֹּהֲנִים הָיוּ חוֹגְרִין אֵפוֹד בַּד לֹא הָיוּ כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים. שֶׁאֵין הָאֵפוֹד שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל אֵפוֹד בַּד. וְאַף הַלְוִיִּם הָיוּ חוֹגְרִין אוֹתוֹ שֶׁהֲרֵי שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא לֵוִי הָיָה וְנֶאֱמַר בּוֹ (שמואל א ב׳:י״ח) נַעַר חָגוּר אֵפוֹד בָּד. אֶלָּא אֵפוֹד זֶה הָיוּ חוֹגְרִים אוֹתוֹ בְּנֵי הַנְּבִיאִים וּמִי שֶׁהוּא רָאוּי שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ לְהוֹדִיעַ כִּי הִגִּיעַ זֶה לְמַעֲלַת כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁמְּדַבֵּר עַל פִּי הָאֵפוֹד וְהַחשֶׁן בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ:

R. Avraham b. HaRambam Shemot 28:30ר׳ אברהם בן הרמב״ם שמות כ״ח:ל׳

ונתת אל חשן [וג׳] דקדוק הלשון מורה שהאורים והתומים דבר זולת האבנים והחכמים ז״ל אומרים שהם תוארים לאבנים מפני שהן מגלות בהגדת העתידות (נקראו) אורים מפני שהן מאירות למי שישאל בהן מה יעשה ובאיזו דרך ילך, כעין מאמר דוד ע״ה נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי ו(נקראו) תומים מפני שהנודע על ידיהן אמתי אין בו חילוף כמו שאמר שאול ע״ה כאשר שאל בהן הבה תמים; ודרך הודעתן בהגדת העתידות לפי מה שמסרה הקבלה שכהן גדול עומד כאשר מלך ישראל או בית דין הגדול שואלים לו ופניו כלפי הארון והשואל עומד מאחוריו פניו כלפי אחורי הכהן שעליו האפוד וישאל השואל על הענין שרוצה למצוא בו את הדרך הישר על ידי הוראתו יתעלה ואם היתה שאלתו למשל אם לצאת למלחמה או לחדל ממנה הוא אומר ״אעלה או לא אעלה״ ונראה לכהן ברוח הקודש במראה הנבואה קצת האותיות בחושן אשר הן שקועות בגליפה באבנים (נראית לו) התשובה על ידי שהן בולטות ויוצאות כגליפת הדינר כמו שכתב ר׳ סעדיה ז״ל וזה שנראית לו בליטת העי״ן מן שמעון והלמ״ד מן לוי והה״א מן יהודה ויאמר לו ״עלה״ או נראה לו (לכהן) ״לא תעלה״ ויאמר לו (לשואל) ״לא תעלה״ וכיוצא בזה והאותיות יוצאות אחת אחת והכהן רואה אותן יוצאות אחת אחת ואינן יוצאות בפעם אחת כדי שלא יפול הספק כמו שביאר ר׳ סעדיה ז״ל; ואין נשאל אלא כהן גדול ששורה עליו רוח הקודש דוגמת אלעזר ופינחס; ומפני זה היו האורים והתומים בבית שני (רק) כדי להשלים צורה חיצונה לא לתכלית פנימית כהודעה בהגדת העתידות אמר בעזרא ויאמר התרשתא וג׳ עד עמד כהן לאורים ותמים ולא היה ניגש לשאלה אלא מלך או בית דין הגדול ומי שצורך הציבור בו כמו כהן משוח מלחמה וגם הנזכרים לא ישאלו אלא בענין ששייך בתועלת הציבור.

Ramban Shemot 28:30רמב״ן שמות כ״ח:ל׳

ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים – סבר רבי אברהם (ראב״ע שמות כ״ח:ו׳) להתחכם בענין האורים והתומים, ואמר כי הם מעשה אומן כסף וזהב, והאריך בענינם כי חשב שהם על הצורות שיעשו בעלי הכוכבים לדעת מחשבת השואל. ולא אמר כלום. אבל הם כדברי רש״י: כתב שם המפורש נתון בין כפלי החשן, ולכך הוצרך להיות כפול (שמות כ״ח:ט״ז). והראיה, כי לא נזכרו אורים ותומים כלל במעשה האומנים, ולא הזכירם להם בצואה ולא במעשה כלל. ופרט בבגדים: ויעש את האפוד (שמות ל״ט:ב׳), ויעש את החשן (שמות ל״ט:ח׳), ולא אמר: ויעש האורים והתומים, ואלו היו מעשה חרש חכם היה מאריך בהם יותר מן הכל. ואם אולי ירצה לקצר בהם לעמקם, היה אומר: ועשית אורים ותומים כאשר הראה אותך בהר, זהב טהור תעשה אותם או כסף מזוקק. ועוד תשוב תראה כי לא הזכיר בה״א הידיעה אחד מכל הכלים שלא נזכרו כבר, אבל אמר: ועשו ארון (שמות כ״ה:י׳), ועשית שולחן (שמות כ״ה:כ״ג), ועשית מנורת (שמות כ״ה:ל״א), וכן כלם. ובמשכן אמר: ואת המשכן תעשה (שמות כ״ו:א׳), בעבור שכבר הזכירו: ועשו לי מקדש (שמות כ״ה:ח׳). והנה באורים ותומים אמר: ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים, לא צוה אתו בעשייתם והזכירם הכתוב בה״א הידיעה, ולא הזכירם הכתוב רק במשה לבדו, שאמר בצואה: ונתת אל חשן המשפט, ובמעשה: ויתן אל החשן את האורים ואת התומים (ויקרא ח׳:ח׳), כי לא היו מעשה אומן ולא היה לאומנים ולא לקהל ישראל בהם מעשה ולא נדבה כלל. אבל הם סוד מסור למשה מפי הגבורה, והוא כתבם בקדושה. או, היו מעשה שמים, ולכך יזכירם סתם ובידיעה, כמו: וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים (בראשית ג׳:כ״ד). והנה משה לקח כתב האורים והתומים והניחם שם בחשן המשפט אחרי שהלביש את אהרן האפוד והחשן, כמו שאמר: ויתן עליו את האפוד ויחגור אותו בחשב האפוד, וישם עליו את החשן ויתן אל החשן את האורים ואת התומים (ויקרא ח׳:ז׳-ח׳) – כי לאחר כן נתנם בין כפלי החשן. והענין הוא, כי היו שמות קדושים, מכחם יאירו האותיות מאבני החשן אל עיני הכהן השואל במשפטם. והמשל, כי כאשר שאלו: מי יעלה לנו אל הכנעני בתחלה להלחם (שופטים א׳:א׳), היה הכהן מכוין בשמות שהם האורים, והאירו לעיניו אותיות יהודה, ויו״ד מלוי, ועי״ן משמעון, ולמ״ד מלוי, וה״א מאברהם הכתוב שם על דעת רבותינו (בבלי יומא ע״ג:), או שהאירה פעם אחרת לנגד עיניו ה״א מיהודה. והנה כאשר האותיות מאירות אל עיני הכהן עדין לא ידע סדורן, כי מן האותיות אשר סדרו מהן ׳יהודה יעלה׳ היה אפשר להעשות מהם: ׳הוי הד עליה׳, או: ׳הי על ידוהה׳, ותיבות אחרות רבות מאד. אבל היו שם שמות הקדש אחרים נקראים תומים, מכחם יהיה לב הכהן תמים בידיעת ענין האותיות שהאירו לעיניו. כי כאשר כיון בשמות האורים והאירו, חוזר מיד ומכוון בשמות התומים. ועודם האותיות מאירות לעיניו, ויבא בלבו שחבורם: ׳יהודה יעלה׳. וזאת מדרגה ממדרגת רוח הקדש, היא למטה מן הנבואה, ולמעלה מבת קול שמשתמשים בה בבית שני לאחר שפסקה הנבואה ופסקו אורים ותומים כמו שהזכירו רבותינו (בבלי יומא כ״א:). ואפשר שאחרי שנתן משה בחשן השמות הקדושים של האורים והתומים היו נודעים במסורת ממנו לגדולי חכמי ישראל שמסרם להם עם סתרי תורה, ולפיכך היה ביד דוד אפוד (שמואל א כ״ג:ו׳), והיה כדמות אפוד משה, ובו חשן כדמות חשן הקדש, אבל נראה שהיו בד, כאשר נאמר בשמואל: נער חגור אפוד בד (שמואל א ב׳:י״ח), ואמר בנוב עיר הכהנים: שמונים וחמשה איש נושא אפוד בד (שמואל א כ״ב:י״ח), וילבישו אותו את הכהן שהוא מבני הנביאים ושואלים בו ונענין לפעמים, כאשר חשב בזה ר״א, ומה שאמר שאלו ראה תשובת רבינו האיי לא אמר ככה, כבר ראינוה וחשבנוה, וידענו כי ר״א לא נתכון אליה.

Ralbag Shemot Beur HaMilot 28:30רלב״ג שמות ביאור המילות כ״ח:ל׳

ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התֻּמִּים וגו׳ – הנה לא ביארה התורה איך היתה נתינת האורים והתומים בחושן המשפט, ומה היו האורים והתומים; וזה, כי התורה לא זכרה איך יעשו אותם; ולזאת הסיבה נפל ספק בענינם. והנה אמרו רבותינו ז״ל כי האבנים האלו שהיו כתובים בהם שמות בני ישראל היו נקראים ׳אורים ותומים׳, מפני שמאירים את דבריהם ומתמימים את מעשיהם. ואם היה הענין כן, הנה לא יתכן מה שאמרה התורה ׳ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התֻּמִּים׳; ואמר גם כן בפרשת צו: ׳וישם עליו את החשן, ויתן אל החשן את האורים ואת התֻּמִּים׳ (ויקרא ח, ח). וזה ממה שיביאנו להאמין כי האורים והתומים היו דבר־מה נתן אותו אל חושן המשפט באופן שנתן העדות אל הארון, שנאמר: ׳ונתת אל הארֹן את העדֻת אשר אתן אליך׳ (כה, טז). ויִדְמֶה שהאורים והתומים היו דבר שלא היה בעשייתו אומנות יצטרך שיעשהו איש אחֵר זולת משה; ויִדְמֶה שהיה ענינם ידוע מצד הוראת הגדר; ולזה אמרו קצת הקודמים שהם היו כתבי שם המפורש, וזאת הכתיבה עשה אותה משה. וזה דבר נאות מאד לפי מה שאחשוב, רוצה לומר שיהיו האורים והתומים דבר נכתב ניתן בתוך החושן; ולזה היה החושן כפול. והנה האורים והתומים היו מעירים הנבואה, כשהיה הכהן הראוי לה מסתכל בהם; ולזה אמר עליו: ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו; וזה, כי השמות הכתובים בחושן היו סיבה אל שתשוטט מחשבת הכהן בישראל, והאורים והתומים היו סיבה להגיע הנבואה לו מצד התבוננותו בעצם הסיבה הראשונה, ויתבודד מפני זה שכלו מבין שאר כוחות הנפש, אשר הוא סיבה להגעת הנבואה במה ששוטטה המחשבה בו, ולזה ישא אהרן באמצעות האורים והתומים משפט בני ישראל על לבו, כמו שזכרה התורה. ולפי שהאורים והתומים היו העיקר אשר אליו היתה הכונה, היו נקראים אלו הבגדים ״אורים ותומים״, שנאמר: ׳תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לאיש חסידך׳ (דברים לג, ח); ׳ושאל לו במשפט האורים׳ (במדבר כז, כא); ׳עד עמֹד כהן לאורים ולתֻמִּים׳ (עזרא ב, סג). ולפי שזה כולו היה להעיר הנבואה, לא היו נשאלין באורים ותומים אלא לכהן שרוח הקודש שורה עליו. ולפי שמחשבתו לא שוטטה אלא בבני ישראל בכללם, לא באחד אחד מהם, לא היו נשאלין בהם אלא בדברים הכוללים. והנה אחשוב בזה אחד משני ענינים: אם שיהיו האורים - ההתחלות ההיולאניות, שהם סיבות ההפסד, כמו החומר הראשון והיסודות, וקראם ׳אורים׳ כי כמו שהאש הוא מפסיד כן הם מפסידים, ולזה היה האש על המזבחות המורים על ההפסד; והתומים - הם ההתחלות הצוּרִיּוֹת, שהולכות מֵהדברים מדרגת התמימוּת והשלֵמוּת. והנה מי שיתבונן באלו ההתחלות - יתבאר לו שיש שם צורה ראשונה פועלת כל הנמצאות, כמו שהתבאר בטבעיות ובמה שאחר הטבע, ותֵעָתֵק מפני זה זאת ההשגה בה׳ יתעלה ובשכלים הנפרדים, ותגיע לו הנבואה מפני זאת ההשגה והדבקות אשר לו בה׳ יתעלה. ואפשר שיהיו האורים - מיני החום הטבעי אשר לנמצא נמצא, שהוא כלי לצורה להגיע פעולותיה בנמצא ההוא; ולזה קראם ׳אורים׳, כי החום הטבעי הוא בנמצאים מפני מה שבו מיסוד האש שהתמזג בשאר היסודות ההתמזגות אשר יִשְׁלַם בו החום הטבעי לַנמצא ההוא. והנה יהיו אלו החמימיוֹת מתחלפים מצד התחלף ההתמזגות, כמו שהתבאר במקומותיו, עד שהחום הטבעי אשר לאדם הוא זולת החום הטבעי אשר לסוס, והחום הטבעי אשר לאבר אחד הוא זולת החום הטבעי אשר לאבר אחר מהאיברים — והמשל, שחום הכבד הוא זולת חום המוח; ובזה האופן הנפלא ישלים ה׳ אלו הנמצאות. וכבר התבאר במקומותיו שאין ביסודות די בהגעת כמו זה החום המשוער, ולזה יחוייב שיהיה השפע זה החום מנמצא יותר נכבד מהיסודות, והם הגרמים השמימיים, לפי מה שנתן להם ה׳ יתעלה מהכח ביום הבראם, כמו שהתבאר במקומותיו. והתומים - הם הצורות הנמצאות לאלו הדברים, שלא יתכן הִמָּצאם מזולת צורה פועלת, כמו שלא תבוא צורת הכסא המוחשת אם לא מהצורה המושכלת אשר לה בנפש האומן. והנה יעתיקהו זה העיון אל העיון במה שישפע מה׳ יתעלה באמצעות הגרמים השמימיים ובאמצעות הצורות אשר ישפיע באמצעותם נימוס כל אלו הדברים אשר בכאן, ובזה האופן יגיעו לו העתידות בנבואה. ואפשר שיהיו האורים - הכוכבים, שהם מאירים, ולזה קראם ׳אורים׳, והנה היה הרצון בזה כי ה׳ יתעלה שׂם בהם כוחות חלוקים, עם היותם כולם מגשם לא קל ולא כבד, עד שיִשְׁלְמוּ באמצעותם כל אלו הדברים אשר בכאן בניצוצים המגיעים לנו מהם, כמו שביארנו בחמישי מספר מלחמות ה׳; והתומים - הם הצורות אשר לגרמים השמימיים שהולכים במדרגת התמימות מהם, ויכלה העיון בזה אל הסיבה הראשונה, כי נימוס כל אלו הדברים הוא מושפע מהם, כמו שביארנו בחמישי מספר מלחמות ה׳. ומזה ההתבוננות שיהיה לכהן הראוי לנבואה באלו הענינים, יהיה מוכן אל שתגיע לו הנבואה בענינים ששוטטה מחשבתו בהם. והנה איך שיפורש מאלו הפירושים ענין האורים והתומים, הכל הולך אל מקום אחד, כי הכונה היתה להיישיר הכהן אל שתגיע לו הנבואה במה שישאלוהו ישראל מעניניהם הכוללים, כמו שזכרנו במה שקדם. והנה זה הביאור השלישי הוא היותר נראה לנו. ויִדְמֶה שזאת השאלה, והמענה אשר בה, לא היה כי אם בענינים הנופלים תכף, כמו שנתפרסם ממה שנזכר מהשאלות שנשאלו באורים ותומים, ולזה היתה ההודעה בה יותר שלמה, כי המקבל לא יתכן שישתנה בזה הזמן המועט בְּדרך שישתנה מה שיתכן שיקרה לו; ולזה אמרו רבותינו ז״ל שאף על פי שיעוד הנביא חוזר, היעוד המגיע באמצעות אורים ותומים אינו חוזר. והנה הוא מבואר שמשפט האורים הוא מה שאפשר הגעתו באופן־מה למי שאינו נביא, כמו הקוסם וחולם החלום, ומשפט התומים הוא מה שיִוָּדַע לנביא, כמו שביארנו בשני ובחמישי ממלחמות ה׳. והנה ביארנו שם כי גם הקוסם או החולם יתכן שיצדק בענינים הנופלים תכף. ואולי לזה אמר על אלעזר הכהן: ׳ושאל לו במשפט האורים׳ (במדבר כז, כא), כי אולי לא הגיעה מדרגתו אל שידע משפט התומים, ועם כל זה כבר היה מספיק, מפני שזאת השאלה לא היתה כי אם בענינים הנופלים תכף.

Abarbanel Shemot 28:6אברבנאל שמות כ״ח:ו׳

הו׳ אמר ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים. והנה לא זכרה התורה מה היו האורים והתומים האלה. וכבר בא בשאלות שלא מצאנו בהם עשייה ולבד נתיחסו אל משה כמ״ש ונתת על חשן המשפט את האורים ואת התומים. וכבר חשבו מהחכמים שהאבנים ההמה שהיו כתובים בהם שמות בני ישראל הם עצמם היו נקראים אורים ותומים מפני שהיו מאירים את דבריהם ומתמימים תשובותיהם ואם היה הענין כן מה היה עושה בהם משה שעליו אמר ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים וכן במעשה וישם עליו את החשן ויתן אל החשן את האורים ואת התומים. והוא המורה שהם היו דבר מה נתן משה בחשן כמו שנתן את העדות בארון. גם שזכרם בה״א הידיעה האורים ואת התומים והם לא נזכרו עד כה בשום מקום וכמו שכתבתי בשאלות וכל זה יורה על אמתת קבלת חכמינו ז״ל שהם היו כתבי שם המפורש שכתב משה בידיו ונתן אותם בתוך החשן ולזה היה החשן כפול שנתן הכתיבה הקדושה ההוא בין כפלי החשן והשמות ההם בהיותם שמה היו מעירים הנבואה בהיות הכהן הראוי אליה מסתכל בהם ולזה אמר ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו כי השמות שהיו מונחים בחשן היו סבה אל שתשוטט מחשבת הכהן והשמות הקדושים ההם היו מגיעים אליו הנבואה ויגיד העתידות והותרה בזה השאלה הז׳. ולהיות בחשן האורים והתומים מעשה שמים ולא מעשה חרש לא נזכרה בהם לשון עשיה כשאר הכלים והבגדים. ונזכרו בה״א הידיעה למעלתם וכמוהו וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ולא נזכרו הכרובים קודם לכן וכמו שכתב הרב רבי משה בר נחמן. וכבר זכרו חכמינו זכרונם לברכה בשביעי (שם) מיומא שיתחייבו בהודעה הזאת שלשה תנאים. והם האחת בבחינת השואל רוצה לומר שיהיה השואל מלך או בית דין הגדול או מי שהצבור צריך אליו. והב׳ בבחינת השאלה ר״ל שישאל דבר כולל לכל ישראל לא מעשה איש פרטי. והג׳ מצד הנשאל והוא שיהיה כ״ג ורוח הקדש שורה עליו. וכבר כתב הרב המורה בפרק מ״ה חלק ב׳ שענין האורים והתומים היה ממדרגת רוח הקדש והיא מדרגה למעלה מן בת קול ולמטה מהנבואה. ואחז״ל (שם) למה נקרא שמן אורים ותומים אורים שמאירים דבריהם תומים שמשלימים דבריהם. ונקראו ג״כ כרתי פלתי כרתי שכורתין דבריהם פלתי שמופלאים במעשיהם ומי שבא לשאול (א״ה נל״ח. אינו שואל. ע״כ) בקול רם ולא מהרהר בלבו אלא כאדם שמתפלל בינו לבין עצמו ומוציא הדבר בפיו ומיד היה הכהן מתלבש ברוח הקדש ומביט בחשן ורואה בו מה שיהיה. אבל איך ישיג הכהן הדברים העתידי׳ בהביטו באבנים ההמה (א״ה נל״ח. הוא שהיו האותיות שבהן ע״כ) בולטות כנגד פניו של כהן ומפני זה נקראו אורים. אבל יצטרכו לכח אחר יבוא אל הכהן מאת ה׳ מן השמים בו ידע להצמיד ולחבר האותיות ולהוציא התשובה מהן כי ברוח הקדש שבו ישפוט בלבו באי זה אופן יתחברו ויסודרו האותיות ההן שמאירים לנגד עיניו מבלי טעות ושגיאה ומזאת הבחינה נקראו תומים המשל בזה כי כאשר ישאלו מהכהן מי יעלה לנו למלחמה תחלה היה הכ״ג מכוין בשמות הקדושים ההם שבין כפלי החשן ומביט עם זה באבנים ומיד היו מאירים לנגד עיניו אותיות תשובתו. כאלו תאמר שם יהודה כלו ויו״ד מלוי ושי״ן משמעון ולמ״ד מנפתלי וה״א ממנשה או מאברהם. ובהיות האותיות ההן מאירות לעיני הכהן עדיין לא ידע סדורן כי מן האותיות ההן אפשר שיסודרו תיבות מתחלפות אלא שרוח הקדש אשר בו מכח התומים יישירהו להשיב יהודה יעלה וכמו שביאר כל זה הרמב״ן. ויותר נכון בעיני בדבר הזה לומר שלא היו האותיות מאירות כלן יחד לשיסופק הכהן בסדורן אבל בהיות השאלה על המשל שזכרתי מי יעלה לנו בתחלה היה הכהן מביט בשמות השבטים המפותחים באבני החשן. ורואה ראשונה שהיה מאיר שם יהודה ויקח בלבו ויאמר יהודה הוא. אחר כך יחזור להביט וכבר אינו מאיר שם יהודה כי כבר עשה הוראתו אבל יראה שמאיר לעיניו מחדש יו״ד מלוי או מאחד משאר השבטים ואין מאירה אות אחרת ויאמר בלבו הרי יש לנו יהודה ויש לנו יו״ד ותפסק האור מהאות ההיא. עוד ישוב להביט ויראה עי״ן של שמעון שמאירה לעיניו ויחברו הכהן בלבו אל היו״ד ויפסק אור האות ההיא. עוד ישוב הכהן להביט באותיות ויראה למ״ד זבולון שהאירה ויחברה בלבו עם היו״ד והעי״ן שכבר האירו מקודם ויפסק גם אור הלמ״ד. עוד ישוב הכהן ויביט והנה האיר לפניו הה״א של יהודה לבדה ויחברה בלבו לשאר האותיות שכבר היו בידו ותושלם לו התשובה ובראותו שאין אות אחרת מאירה ישיב שואלו דבר יהודה יעלה. ובזה האופן יתחייב שתצא התשובה מסודרת. והענין כלו הוא בהארת האותיות לעיניו ולכן נקראו אורים. ואמנם תומים נקראו בבחינת אמותם והצדקם. והנה היו האורים והתומים כל ימי בית ראשון כי היו הם עצמם אשר שם משה לפני בני ישראל האמנם כשנגנז הארון הכפרת והכרובים ולוחות הברית נגנז ג״כ חשן המשפט עמהם וכאשר חזרו לבית שני עם היות שעשו בגדי הכהנים חשן ואפוד ושמו ד׳ טורי אבן בחשן ופתחו עליהם שמות בני ישראל. הנה לא היה הכהן בכל זמן בית שני משיב באורים ובתומים וזה לשתי סבות. האחת מפני שלא היו שם כל שבטי ישראל כי אם שבטי יהודה ובנימין בלבד כי שאר השבטים כבר הגלם מלך אשור ולכן לא היה מגיע לכ״ג הרוח הקדש שהיה שורה עליו בזכות י״ב השבטים בהיותם על אדמתם. והשנית מפני שכתבי שם המפורש הקדושים שנתן משה בין כפלי החשן כבר לא היו בידם כי נגנזו בחשן הראשון שעשה משה והם היו עצם האורים והתומים. ולכן היה העיקר חסר מן החשן ובעבור זה לא היה משיב ואולי שלזה כיון יתברך באומרו למשה ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים כי הוא עליו השלום יהיה הנותן אותו שמה ולא אחר. וכבר העירו קצת מהחברים ספקות בענין השגת האורים והתומים. הא׳ אם היה יהושע נביא כמו שהעיד הכתוב בספוריו ועמדה לו חמה ברקיע שהוא הגדול שבנסים. איך היה מצטרך לשאול באורים ובתומים בהיותם מדרגה למטה מהנבואה והכתוב אומר עליו ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים. הב׳ אמרו חכמינו זכרונם לברכה שאע״פ שיעודי הנבואה חוזרים יעודי האורים והתומים אינם חוזרים ואם מדרגת הנבואה היא למעלה ממדרגת האורים איך יתכן שיהיו יעודיהם קיימים בלתי חוזרים ויעודי הנבואה חוזרים. הג׳ אם היתה נבואת משה למעלה ממדרגת הנביאים כלם בהיותו מנבא בכל עת שירצה. איך יתכן שבמעשה האורים והתומים שהיא מדרגה שפלה מכל מדרגות הנביאים יהיה הכהן הגדול מוכן בכל עת שירצה להשיג השגתו שווה למדרגת משה רבינו בנבואתו. וכמו שהעירותי בשאלות. ומה שראוי לומר בתשובתם הוא שצורך יהושע למשפט האורים והתומים לא היה ליתרון רוח הקדש על הנבואה אלא למה שהנבואה לא היתה שורה על הנביא בכל עת שירצה כי אם למשה רבינו בלבד. וכדי שהאומה בעת הצורך אולי שיהושע בנבואתו לא יהיה מוכן להנבא לא תהיה חסרה מידיעת העתיד לבוא עליה לכן המציאה ההשגחה האלהי׳ המעשה הזה מהאורים והתומים כדי שבכל עת יוכלו לדעת בו מה פעל אל. ולזה נאמר ביהושע ולפני אלעזר הכהן יעמוד. וגם נוכל לומר שבימי משה לא הגיע יהושע למדרגת הנבואה ולכן נאמר ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים. אבל שאז דבר עמו לא קודם לכן בחייו. ולמה שהיה התועלת המושג מהמעשה הזה נתינת העצה אחר השאלה לצורך כלל ישראל. לכן אם היה היעוד ההוא מהאורים חוזר היה התועלת בטל כי אין תועלת בתשובת השאלה אם ישאר אחריה הספק ההוא בעינו ולזה היה מהשגחת השם על האומה שיהיה היעוד מהאורים והתומים בלתי חוזר. גם שהיה משפט האורים בלבד בדברים שיהיו תכף ובמעט זמן כאלו תאמר הארדוף אחרי הגדוד הזה האשיגנו ודומיהם. ולכן היה היעוד בלתי חוזר כי לא יהיה שם זמן בכדי שישתנה המקבל מטוב לרע ומרע לטוב לשבעבורו תשתנה גזרתו ויעודו וכמו שכתב הרלב״ג. ואמנם למה היה בכל עת המעשה הזה. הנה הוא לשתי סבות האחת להשגחת השם על כל האומה כדי שלא יחסר להם מגיד מה שיהיה ויצטרכו לבקש מנחש ומעונן ומכשף. והב׳ לקלות מדרגת רוח הקדש בהקש אל מדרגות הנבואה ולכך היתה הנבואה צריכה זמן והכנה ראויה אליה אמנם האורים והתומים הכהן המוכן היה מספיק לו התבוננות והכנה מה להשגת תשובתם מה שלא היה כן בנבואה. והותרה בזה השאלה הח׳.

Vilna Gaon (GR"A) Shemot 28:30הגאון מוילנא (הגר״א) שמות כ״ח:ל׳

את האורים ואת התומים – הם שם המפורש הידוע והיה כולל האפוד והחשן וכן הם שמות השבטי׳ כי ידוע כי מ״ב הוא בשבתו׳ והוא נ׳ בהכולל והיא ה׳ העליונה שהיא הניתוספת מי שמגיע לדרגא דדכורא ה׳ של אברהם וכן כאן ה׳ של יוסף לכן אסתלק לדכורא ובחשן ידוע מספרם אלא שהיו להיפוך מספר החשן באפוד ואפוד בחשן רוחא במי׳ ומיא ברוחא ונק׳ אורים שהיה בכחם להאיר האותיות עד שבולטות והיא האור של יום הראשון והשני׳ התומי׳ שהיו בכחם מצטרפות האותיו׳ (והוא ביומא ע״ג ע״ב) ולמ״ד בולטות היו מצטרפו׳ ברוחו של כה״ג כמו תורה שבע״פ וזהו תומים שמשלים את התיבה וידוע כי בכחה נשלמת הכל וכן כל השמות כמו שם ע״ב שהן באותיות כ״א לבדו ב״ג דרגין ונעשית בתיבות שלימות ע״ב תיבות ובה נעשה הכל אחד והוא המים קו המדה שביום השני והן מנהיגי השמש והירח שהשמש ממונה על האור והירח על המים כידוע ובהן נברא ונתקיים העולם שהן חו״ג ובאמת הן מנהיגי המזלות והשמש והירח להפכן לכ״ד לכן לא כאלה חלק יעקב כו׳ (ירמיהו י׳:ט״ז).

HaKetav VeHaKabbalah Shemot 28:30הכתב והקבלה שמות כ״ח:ל׳

האורים והתמים – הוא כתב שם המפורש (כלומר שם בן מ״ב, עי׳ צד״ל) והיה נתנו בתוך כפלי החשן (רשי), וכן פירשו כל המפרשים, וברמב״ן הענין מבואר יותר. והרבה תמהתי שלא מצאתי בדברי הרמב״ם כלום, כי בפ״ט מכלי מקדש שמבאר שם כל פרטי מעשה חשן ואפוד ולא הזכיר כלל מאורים ותמים, ואיך ישמט מקרא מפורש. לכן נראה לי דלדעתו אין אורים ותמים שמות קדושים כדעת המפרשים, רק שנים עשר האבנים שהיו כתובים בשמות שנים עשר שבטי ישראל, הם עצמם קראן הכתוב כאן בשם אורים ותמים, כי הם עצמם היו מאירים ותמימים בדבריהם בבליטת אותיותיהם אל הנשאל בהם. ונראה לי עוד דמלבד לסבת פעולותיהן הנפלאה הזאת בתשובת הנשאל בהן הונח עליהן שם אורים ותמים, כי גם מצד עצמותם יתכן עליהן שם זה, כי אבנים טובות כאלה מטבעם להיות זך בהיר ומאיר לכן נקראו אורים רצה לומר בעלי אור; גם האבנים האלה נלקחו לחשן כבריאותן הטבעי, לא שלט עליהן יד החוצבים והפוסלים, כמה שכתוב רמב״ן (ר״פ תרומה) שאבני החשן נקראו אבני מלואים דתרגומם אבני שלמותא, שהיו שלמים ולא נחצבו ממחצב גדול ולא נשתנו מתמונתן הטבעי, וגם כתיבת השמות עליהן לא היה מעשה חרש, כאמרם (סוטה) אבנים הללו אין כותבין עליהן בדיו ואין מפרשין עליהן באיזמל אלא מביא שמיר ומראה להן והן נבקעין מאליהן (עיין שם ברמב״ן), הנה לשלמות האבנים האלה שלא נתחסר מהן מבריאותן ותמונתן הטבעי נקראו תמים רצה לומר שלמים בלתי חסרון. והנה למה שפירש״י על ומלאת בו מלואת אבן, שהוא מלוי האבנים בגומות המשבצות (ומלת בו לפירושו כמו בעבורו כלומר בעבור החשן ולצרכו יעשה מלוי אבנים במשבצות, כמו נחש ינחש בו, שפי׳ בו בעבורו לראב״ע שם. וכן ועשית על החשן פירש״י בשביל החשן), א״כ חסר עדיין חבור משבצות האלה אל החושן, ע״ז אמר כאן ונתת אל החשן את האורים ואת התמים, כלומר תחבר משבצות האבנים אל החשן ר״ל אל אריגת חתיכת בגד המרובע. וגם אם נפרש מלת בו שחוזר על החשן כלומר שימלא את החשן באבנים שתהיינה זו אצל זו באופן שיהי׳ החשן ממולא באבנים (כמ״ש רי״א), מ״מ חזר ושנה כאן ונתת אל החשן את האורים והתמים, מפני שנתחדש בזה הודעת פעולותיהן הנפלאה (וכמו שכפל ג״כ ענין אחד בשנוי לשון ונשא אהרן את שמות, ונשא אהרן את משפט); ואמר את האורים ואת התמים בכפל מלת את, אין מזה הוראה על ענינים נפרדים, כי גם בעצם אחד מצאנוהו כפול, את בנך את יחידך. ולהיות שדיבר הכתוב עד הנה מי״ב האבנים שמטבעם להיות בעלי אור מצוחצח, וקראם אבני מלואים להורות על שלמותן כבריאתן בלתי יתחסרו כלום, לכן תלה בהם ה׳ הידיעה האורים התומים; גם מצאנו ה״א להורות על שידובר ממנו בעתיד, כי בימי הבריאה אמר את יום הששי יום השביעי לפי שיוזכרו בעתיד, ביום הששי והכינו, אל יצא איש ממקומו ביום השביעי, ככה באבני החשן שעתיד לדבר מהן כמ״ש ושאל לו במשפט האורים, לכן הוסיף בהן כאן הה״א. ושינה הכתוב בין אבני האפוד לבין אבני האורים והתומים, דבאפוד אמר לשון שימה (לעיל י״ב) ושמת את שתי האבנים על כתפות האפוד, וכאן אמר ונתת אל החשן את האורים, כי לשון שימה יורה יותר על הקביעות מלשון נתינה (עמ״ש ר״פ צו), ונראה א״כ שאבני האפוד היו מחוברים בקביעה תמידית, אמנם אבני האורים והתמים לא היו מחוברים באריגת החשן חבור תמידי עד שיעשו שניהם בגוף אחד, כ״א חבור תלוי, כשני גופים נפרדים זה מזה ואחד תלוי בחברו, ולזה בלבישת הבגדים (בפ׳ צו ח׳ ז׳) אמר ויתן עליו את האפוד, ולא הזכיר שימת האבנים בו, אבל בלבישת החשן אמר שם וישם עליו את החשן ויתן אל החשן את האורים ואת התמים, כי אחר שלבשו אריגת בגד החשן באופן שלא יזח מעל האפוד, תלה בו את אבני האורים והתמים. כן נ״ל בישוב דעת הרמב״ם שהשמיט במעשה החשן ענין האורים והתמים, כי אחרי שביאר שם קביעת שנים עשר האבנים בחשן, תו לא צריך להזכיר עוד אורים ותומים כי הם בעצמם י״ב האבנים. ומלשון הרמב״ם עצמו מוכח שקורא י״ב האבנים בשם אורים ותומים, כי (בפ״י מכלי מקדש ה״י) כתב, עשו בבית שני אורים ותמים כדי להשלים שמונה בגדים, וכ״כ בפ״ד מבית הבחירה ה״א, ואם הי׳ דעתו באורים ותמים השם המפורש, הי׳ משלים שמונה בגדים גם בלעדי השם המפורש (ע״ש בהשגת הראב״ד ובכ״מ). והנה הכ״מ (בפ״ט מכ״מ ה״ו) הזכיר בפי׳ אורים ותומים שהוא שם המפורש, וכן (בהלכה י׳) העתיק דברי הסמ״ג שבבית שני לא הי׳ בחשן אותו השם, ותמהני שלא התעורר כלל על השמטת הרמב״ם ענין האו״ת במעשה החשן, ושדעתו ע״כ דלא כדעת המפרשים את האו״ת על שם המפורש. ובחפשי בדברי מפרשי התורה מצאתי לרי״א שכתב, כבר חשבו מחכמים שהאבנים ההמה שהיו כתובים בשמות בנ״י הם עצמם הנקראים אורים ותומים, וע״ש ברי״א מה שהשיב עליהם, ובדברי הנ״ל תראה שאין בתשובותיו כלום. הנה אף שמצאתי מקצת חכמים סעד לדברי בדעת הרמב״ם, מ״מ הוא תמוה, כי התרגום המיוחס ליב״ע תרגם ג״כ אורים ותומים על שם המפורש כדעת המפרשים, לכן דברי הרמב״ם צ״ע. עיין מ״נ ח״א פס״ב.

Shadal Vayikra 8:8שד״ל ויקרא ח׳:ח׳

ויתן אל החשן את האורים ואת התומים – משה נתנם בחשן בשעת לבישה, א״כ {אם כן} לא היו קבועים בחשן; א״כ {אם כן}, היה הכהן משתמש בהם לפרקים, ומוציאם מתוך החשן, ואולי היו כ״ב אותיות חקוקות על כ״ב חתיכות קטנות של עץ או של מתכת, והיה הכהן מרים משם אות אחת ואח״כ {=ואחר כך} אות אחרת, והשגחת ה׳ היתה מזמנת לו תשובה נכונה לשאלתו; והיו האותיות ההן נקראות כל א׳ בשם מיוחד, האל״ף היתה נקראת אוּר, והת״ו היתה נקראת תֹם, וכללן, מאל״ף ועד ת״ו נקראו אורים ותומים, ומזה נמשכת קבלת רז״ל {בבלי יומא ע״ג:} שמאותיות שמות השבטים היו מבינים התשובה.

Hoil Moshe Shemot 28:30הואיל משה שמות כ״ח:ל׳

את האורים ואת התמים – בה״א הידיעה ולא פירש יותר, נראה שהאורים היו דבר ידוע אצלם עד שלא הוצרך לפרש מה הם, ואין במשמע שמשה רצה לכסות דבריו במסוה הסוד; ובשם אחד מחכמי דורנו שמעתי שלפי דעתי קראו לכ״ב אותיות לשון הקודש בשם קטן המתחיל באותה אות, דרך משל קראו לאל״ף אור ולת״ו תֺּם, ואם כן האורים והתמים (אות ראשונה ואות אחרונה) רוצה לומר אלפא ביתות הרבה נתונות בחשן הכפול ועשוי כמין תיק, והכהן מוציא בידו אות אות מתוך החשן כמו גורל, ומה׳ יבא המענה הראוי לשואל בו.