Urim VeTummim/5

EN/HEע/E

Urim VeTumim

Sources

Shemot 28:29שמות כ״ח:כ״ט

Aaron shall bear the names of the children of Israel in the breastplate of judgment on his heart, when he goes in to the holy place, for a memorial before Hashem continually.

וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי י״י תָּמִיד.

Shemot 28:30שמות כ״ח:ל׳

You shall put in the breastplate of judgment the Urim and the Thummim; and they shall be on Aaron’s heart, when he goes in before Hashem: and Aaron shall bear the judgment of the children of Israel on his heart before Hashem continually.

וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי י״י וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי י״י תָּמִיד.

Vayikra 8:8ויקרא ח׳:ח׳

He placed the breastplate on him; and in the breastplate he put the Urim and the Thummim.

וַיָּשֶׂם עָלָיו אֶת הַחֹשֶׁן וַיִּתֵּן אֶל הַחֹשֶׁן אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים.

Bemidbar 27:21במדבר כ״ז:כ״א

He shall stand before Eleazar the priest, who shall inquire for him by the judgment of the Urim before Hashem: at his word shall they go out, and at his word they shall come in, both he, and all the children of Israel with him, even all the congregation.”

וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי י״י עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ הוּא וְכׇל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכׇל הָעֵדָה.

Devarim 33:8דברים ל״ג:ח׳

Of Levi he said, “Your Thummim and your Urim are with your godly one, whom you proved at Massah, with whom you strove at the waters of Meribah;

וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה.

Shemuel I 28:6שמואל א כ״ח:ו׳

And when Saul inquired of the Lord, the Lord answered him not, neither by dreams, nor by Urim, nor by prophets.

וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל בַּי״י וְלֹא עָנָהוּ י״י גַּם בַּחֲלֹמוֹת גַּם בָּאוּרִים גַּם בַּנְּבִיאִם.

Ezra 2:63עזרא ב׳:ס״ג

And the Tirshatha said unto them, that they should not eat of the most holy things, till there stood up a priest with Urim and with Thummim.

וַיֹּאמֶר הַתִּרְשָׁתָא לָהֶם אֲשֶׁר לֹא יֹאכְלוּ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים עַד עֲמֹד כֹּהֵן לְאוּרִים וּלְתֻמִּים.

Nechemyah 7:65נחמיה ז׳:ס״ה

And the Tirshatha said unto them, that they should not eat of the most holy things, till there stood up a priest with Urim and Thummim.

וַיֹּאמֶר הַתִּרְשָׁתָא לָהֶם אֲשֶׁר לֹא יֹאכְלוּ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים עַד עֲמֹד הַכֹּהֵן לְאוּרִים וְתֻמִּים.

Bavli Yoma 73bבבלי יומא ע״ג:

The Gemara notes the reliability of the Urim VeTummim: Even though a decree of a prophet can be retracted, as sometimes a dire prophecy is stated as a warning and does not come true, a decree of the Urim VeTummim cannot be retracted. As it is stated: “By the judgment of the Urim” (Numbers 27:21). The use of the term judgment suggests that the decree is as final as a judicial decision. Why is it called Urim VeTummim? Urim, which is based on the word or, light, is so called because it illuminates and explains its words. Tummim, which is based on the word tam, completed, is because it fulfills its words, which always come true.

ואף על פי שגזירת נביא חוזרת גזירת אורים ותומים אינה חוזרת שנאמר {במדבר כ״ז:כ״א} במשפט האורים. למה נקרא שמן אורים ותומים אורים שמאירין את דבריהן תומים שמשלימין את דבריהן.

Targum Pseudo-Jonathan Shemot 28:30תרגום המיוחס ליונתן שמות כ״ח:ל׳

And thou shalt put upon the breastplate of judgment the Uraia, which illuminate their words, and manifest the hidden things of the house of Israel, and the Tumaia, which fulfil (or perfect) their work to the high priest, who seeketh instruction by them before the Lord; because in them is engraven and expressed the Great and Holy Name by which were created the three hundred and ten worlds, and which was engraven and expressed in the foundation stone wherewith the Lord of the world sealed up the mouth of the great deep at the beginning. Whosoever remembereth that holy name in the hour of necessity shall be delivered. And they shall be upon Aharon's heart in the time that he entereth before the Lord; and Aharon shall bear the judgment of the sons of Israel before the Lord continually.

ותתן בחשן דינא ית אוריא דמנהרין מליהון ומפרסמין טמירן דבית ישראל וית תומיא דמשלימין בעובדיהון לכהנא רבא דתבע אולפן מן קדם יי בהון דבהון חקיק ומפרש שמא רבא וקדישא דביה אתבריין תלת מאה ועישרתי עלמיא וחקיק ומפרש באבן שתיה דבה חתם מארי עלמא פום תהומא רבא מן שירוייא וכל מאן דמדכר ההוא שמא קדישא בשעת אניקי משתזיב וטמירן מגליין ויהון על לבא דאהרן בזמן מיעליה קדם יי ויטול אהרן ית דין בני ישראל על לביה קדם יי תדירא.

אוצר הגאונים ברכות התשובות ו'

ודרשו לענין אורים ותומים כי בודאי אבני אפוד הן ולא נקראו אורים ותומים אלא לשון שבח כדרך שנקראו סנהדרין...

Rashi Shemot 28:30רש״י שמות כ״ח:ל׳

את האורים ואת התמים THE URIM AND THE THUMMIM – This was an inscription of the Proper Name of God which was placed between the folds (i.e. the two pieces forming the front and back) of the breast-plate through which it (the breast-plate) made its statements clear (lit., illuminated its words; מאיר from אור, light, this being an allusion to the אורים) and its promises true (מתמם from the root תמם, an allusion to תמים) (Yoma 73b). In the second Temple there was certainly the breast-plate (although other objects employed in the Temple Service were missing) for it was impossible that the High Priest should have lacked a garment, but that Divine Name was not within it. It was on account of the inscription which constituted the Urim and Thummim and which enabled it to give decisions that it was called "judgment", as it is said, (Numbers 27:21) "And he shall enquire for him by the judgment of the Urim" (Numbers 27:21). את משפט בני ישראל [AND AARON SHALL BEAR] THE JUDGMENT OF THE CHILDREN OF ISRAEL – the object by means of which they are judged and admonished whether they should do a particular thing or whether they should not do it. But according to the Midrashic statement (Zevachim 88b) that the breast-plate atoned for those who pervert judgment it was called "judgment" in allusion to the pardon thus given for perverse judgment.

את האורים ואת התמים – הוא כתב שם המפורש, שהיה נותנו בתוך כפלי החשן, שעל ידו היה מאיר את דבריו ומתמם את דבריו. ובמקדש שיני היה החשן, שאי איפשר להיות כהן גדול מחוסר בגדים, אבל אותו השם לא היה בתוכו. ועל שם אותו הכתב הוא קרוי משפט, שנאמר: ושאל לו במשפט האורים (במדבר כ״ז:כ״א). את משפט בני ישראל – דבר שהם נשפטים ונוכחים על ידו, אם לעשות דבר אם לא לעשות. ולפי מדרש אגדה (ויקרא רבה י׳:ו׳) שהחשן מכפר על מעוותי הדין, נקרא משפט על שם סליחת המשפט.

Lekach Tov Shemot 29:15לקח טוב שמות כ״ט:ט״ו

וטעם האפוד – כי הוא גדול מן החשן, ולא יזח החשן. יש שאלות קשות בדברי האפוד והחשן: כי משה לא עשה רק אפוד אחד, והנה כתוב: אפוד ירד בידו (שמואל א כ״ג:ו׳), ואיננו אפוד משה, כי אין כתוב: האפוד הידוע, כמו: הגישה האפוד (שמואל א כ״ג:ט׳). ועוד, למה כתב: ירד (שמואל א כ״ג:ו׳), ולא אמר: הוריד, כי יראה כי כמו מקרה היה. ושם כתוב: שמנים {וחמשה} איש נושא אפוד בד (שמואל א כ״ב:י״ח). ומפרשים רבים פרשו זה: שהיו ראויים לשאת אפוד. ולא שמו לב לדעת האמת, כי אפוד בד הוא מין ממיני פשתים. ואפוד משה לא היה בד, רק היה זהב, ותכלת, וארגמן, ותולעת שני, ושש, עם הכל. ולא היו שואלים ישראל רק בחשן המשפט, שהיו עולים האורים והתומים, וככה כתוב: במשפט האורים (במדבר כ״ז:כ״א). ואין טענה מן: הגישה האפוד (שמואל א כ״ג:ט׳), כי החשן דבק עמו, והאורים עם החשן. וכן כתוב: עד עמוד כהן לאורים ותומים (נחמיה ז׳:ס״ה), וכתוב: תמיך ואוריך (דברים ל״ג:ח׳). והנה ראינו שענה השם את דוד על פי אפוד אביתר (שמואל א כ״ג:ט׳-י״ב). והנה שאול בלכתו למלחמה שאל באורים (שמואל א כ״ח:ו׳), הם שהיו בחשן המשפט עם האפוד והארון. והנה דוד שאל בצקלג באפוד אביתר, והנה אינו אפוד משה. וקשה שאלה מכל זאת, כי האורים אינם אבני חשן, כי הנה כתוב: ומלאת בו מלואת אבן (שמות כ״ח:י״ז). וזה מעשה החרש הוא, לא מעשה משה. ואחר כן אמר למשה: ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים (שמות כ״ח:ל׳). ובמעשה כתוב: וימלאו בו ארבעה טורי אבן (שמות ל״ט:י׳), והזכיר הטורים ואמר על משה: ויתן עליו את החשן ויתן אל החשן את האורים ואת התומים (ויקרא ח׳:ח׳). והנה על דרך הפשט: אין האבנים המאירים ולא התמימים, כי השאלה היא באורים ותומים, והנה לא ידענו מה הם. והנה אין מועילות אותיות שמות השבטים גם שמות האבות, כי לא נקרא חשן משפט רק בעבור האורים שהם עליו. ועוד שאלה אחרת: כי לא נוכל לומר, כי האורים הם בעצמם התומים, כי כתוב: לאורים ולתמים (עזרא ב׳:ס״ג). ועוד: כי מלת לאורים גם תומים לשון רבים, והנה דברים רבים הם. ורבינו שלמה אמר: כי האורים והתומים הם כתבי שם המפורש. ואלו ראה תשובת רבינו האי, לא אמר ככה. וסוד עמוק הוא דבר האפוד והחושן, רק ארמוז קצה הסוד, אולי יבינהו מי שהוא יודע דעת עליון. והפתח שיוכל לבוא אל הסוד: שתי העבותות על שתי המשבצות, וחשב האפוד הוא המישור על אמצעיתו, על כן: הששה על הכתף השנית ואלו הם כפי המחשבת, על כן הם כאבן אחת, על מספר בני ישראל ועל שמותם בתולדותם. וככה הששה השניים. רק המשפט איננו כפי החלוק בלב, רק כפי החלוק למראה העין. ובעבור הנטייה אמר: וירכסו את החשן מטבעותיו אל טבעות האפוד (שמות כ״ח:כ״ח). והיה החשן כפול, כי שם היו האורים והתומים שמורים עד עת הצורך, אז יתנום מחוץ אל החשן. והנה אבני השהם שוות, ואין ככה אבני החשן. כי אבני השהם הם לזכרון, ומשפט בני ישראל על אבני החשן. ומלת אורים מגזרת: חמותי ראיתי אור (ישעיהו מ״ד:ט״ז), ותומים שהם תמימים. והאורים, לא התומים, זהב וכסף היו. והמספר ידוע בראיות גמורות מהעליון והשפל, והמשכיל יבין. והנה אפודים רבים היו עם הכהנים, ויש להם חושב, רק אין שם חשן, ולא אורים. וכאשר היה רגיל בדברי האורים והתומים שהיו על חשן המשפט, יוכל להשיב לשואל מדמיון אפוד לבדו, רק לא בכל עת. ואלו הואלתי לגלות זה הסוד לא יכולתי לכותבו כפי המכתב שחברתי בפירוש ספר כולו, כי לא יביננו מי שלא למד ספר המדות, וסוד מלאכת שמים. ואין צריך להאריך בצורת האפוד והחשן והטבעות.

Ibn Ezra Shemot First Commentary 28:30אבן עזרא שמות פירוש ראשון כ״ח:ל׳

וְאַף אוּרִים וְתֻמִּים שֶׁהָיוּ בְּבַיִת שֵׁנִי לֹא הָיוּ מְשִׁיבִין בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְלֹא הָיוּ נִשְׁאָלִין בָּהֶן שֶׁנֶּאֱמַר (עזרא ב׳:ס״ג) (נחמיה ז׳:ס״ה) עַד עֲמֹד כֹּהֵן לְאוּרִים וְתֻמִּים. וְלֹא הָיוּ עוֹשִׂין אוֹתָן אֶלָּא לְהַשְׁלִים שְׁמוֹנָה בְּגָדִים לְכֹהֵן גָּדוֹל כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא מְחֻסַּר בְּגָדִים:

Raavad Hilkhot Beit HaBechirah 4:1ראב״ד הלכות בית הבחירה ד׳:א׳

לא היו משיבין – א״א והלא אורים ותומים ורוח הקדש שני דברים הם מן החמשה שחסרו בבית שני ולדבריו אינו אלא אחד וחיסור בגדים שאמר אינו כלום שאינו מחשבון הבגדים:

Ramban Shemot 28:30רמב״ן שמות כ״ח:ל׳

ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים – סבר רבי אברהם (ראב״ע שמות כ״ח:ו׳) להתחכם בענין האורים והתומים, ואמר כי הם מעשה אומן כסף וזהב, והאריך בענינם כי חשב שהם על הצורות שיעשו בעלי הכוכבים לדעת מחשבת השואל. ולא אמר כלום. אבל הם כדברי רש״י: כתב שם המפורש נתון בין כפלי החשן, ולכך הוצרך להיות כפול (שמות כ״ח:ט״ז). והראיה, כי לא נזכרו אורים ותומים כלל במעשה האומנים, ולא הזכירם להם בצואה ולא במעשה כלל. ופרט בבגדים: ויעש את האפוד (שמות ל״ט:ב׳), ויעש את החשן (שמות ל״ט:ח׳), ולא אמר: ויעש האורים והתומים, ואלו היו מעשה חרש חכם היה מאריך בהם יותר מן הכל. ואם אולי ירצה לקצר בהם לעמקם, היה אומר: ועשית אורים ותומים כאשר הראה אותך בהר, זהב טהור תעשה אותם או כסף מזוקק. ועוד תשוב תראה כי לא הזכיר בה״א הידיעה אחד מכל הכלים שלא נזכרו כבר, אבל אמר: ועשו ארון (שמות כ״ה:י׳), ועשית שולחן (שמות כ״ה:כ״ג), ועשית מנורת (שמות כ״ה:ל״א), וכן כלם. ובמשכן אמר: ואת המשכן תעשה (שמות כ״ו:א׳), בעבור שכבר הזכירו: ועשו לי מקדש (שמות כ״ה:ח׳). והנה באורים ותומים אמר: ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים, לא צוה אתו בעשייתם והזכירם הכתוב בה״א הידיעה, ולא הזכירם הכתוב רק במשה לבדו, שאמר בצואה: ונתת אל חשן המשפט, ובמעשה: ויתן אל החשן את האורים ואת התומים (ויקרא ח׳:ח׳), כי לא היו מעשה אומן ולא היה לאומנים ולא לקהל ישראל בהם מעשה ולא נדבה כלל. אבל הם סוד מסור למשה מפי הגבורה, והוא כתבם בקדושה. או, היו מעשה שמים, ולכך יזכירם סתם ובידיעה, כמו: וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים (בראשית ג׳:כ״ד). והנה משה לקח כתב האורים והתומים והניחם שם בחשן המשפט אחרי שהלביש את אהרן האפוד והחשן, כמו שאמר: ויתן עליו את האפוד ויחגור אותו בחשב האפוד, וישם עליו את החשן ויתן אל החשן את האורים ואת התומים (ויקרא ח׳:ז׳-ח׳) – כי לאחר כן נתנם בין כפלי החשן. והענין הוא, כי היו שמות קדושים, מכחם יאירו האותיות מאבני החשן אל עיני הכהן השואל במשפטם. והמשל, כי כאשר שאלו: מי יעלה לנו אל הכנעני בתחלה להלחם (שופטים א׳:א׳), היה הכהן מכוין בשמות שהם האורים, והאירו לעיניו אותיות יהודה, ויו״ד מלוי, ועי״ן משמעון, ולמ״ד מלוי, וה״א מאברהם הכתוב שם על דעת רבותינו (בבלי יומא ע״ג:), או שהאירה פעם אחרת לנגד עיניו ה״א מיהודה. והנה כאשר האותיות מאירות אל עיני הכהן עדין לא ידע סדורן, כי מן האותיות אשר סדרו מהן ׳יהודה יעלה׳ היה אפשר להעשות מהם: ׳הוי הד עליה׳, או: ׳הי על ידוהה׳, ותיבות אחרות רבות מאד. אבל היו שם שמות הקדש אחרים נקראים תומים, מכחם יהיה לב הכהן תמים בידיעת ענין האותיות שהאירו לעיניו. כי כאשר כיון בשמות האורים והאירו, חוזר מיד ומכוון בשמות התומים. ועודם האותיות מאירות לעיניו, ויבא בלבו שחבורם: ׳יהודה יעלה׳. וזאת מדרגה ממדרגת רוח הקדש, היא למטה מן הנבואה, ולמעלה מבת קול שמשתמשים בה בבית שני לאחר שפסקה הנבואה ופסקו אורים ותומים כמו שהזכירו רבותינו (בבלי יומא כ״א:). ואפשר שאחרי שנתן משה בחשן השמות הקדושים של האורים והתומים היו נודעים במסורת ממנו לגדולי חכמי ישראל שמסרם להם עם סתרי תורה, ולפיכך היה ביד דוד אפוד (שמואל א כ״ג:ו׳), והיה כדמות אפוד משה, ובו חשן כדמות חשן הקדש, אבל נראה שהיו בד, כאשר נאמר בשמואל: נער חגור אפוד בד (שמואל א ב׳:י״ח), ואמר בנוב עיר הכהנים: שמונים וחמשה איש נושא אפוד בד (שמואל א כ״ב:י״ח), וילבישו אותו את הכהן שהוא מבני הנביאים ושואלים בו ונענין לפעמים, כאשר חשב בזה ר״א, ומה שאמר שאלו ראה תשובת רבינו האיי לא אמר ככה, כבר ראינוה וחשבנוה, וידענו כי ר״א לא נתכון אליה.

Ralbag Shemot Beur HaMilot 28:30רלב״ג שמות ביאור המילות כ״ח:ל׳

ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התֻּמִּים וגו׳ – הנה לא ביארה התורה איך היתה נתינת האורים והתומים בחושן המשפט, ומה היו האורים והתומים; וזה, כי התורה לא זכרה איך יעשו אותם; ולזאת הסיבה נפל ספק בענינם. והנה אמרו רבותינו ז״ל כי האבנים האלו שהיו כתובים בהם שמות בני ישראל היו נקראים ׳אורים ותומים׳, מפני שמאירים את דבריהם ומתמימים את מעשיהם. ואם היה הענין כן, הנה לא יתכן מה שאמרה התורה ׳ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התֻּמִּים׳; ואמר גם כן בפרשת צו: ׳וישם עליו את החשן, ויתן אל החשן את האורים ואת התֻּמִּים׳ (ויקרא ח, ח). וזה ממה שיביאנו להאמין כי האורים והתומים היו דבר־מה נתן אותו אל חושן המשפט באופן שנתן העדות אל הארון, שנאמר: ׳ונתת אל הארֹן את העדֻת אשר אתן אליך׳ (כה, טז). ויִדְמֶה שהאורים והתומים היו דבר שלא היה בעשייתו אומנות יצטרך שיעשהו איש אחֵר זולת משה; ויִדְמֶה שהיה ענינם ידוע מצד הוראת הגדר; ולזה אמרו קצת הקודמים שהם היו כתבי שם המפורש, וזאת הכתיבה עשה אותה משה. וזה דבר נאות מאד לפי מה שאחשוב, רוצה לומר שיהיו האורים והתומים דבר נכתב ניתן בתוך החושן; ולזה היה החושן כפול. והנה האורים והתומים היו מעירים הנבואה, כשהיה הכהן הראוי לה מסתכל בהם; ולזה אמר עליו: ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו; וזה, כי השמות הכתובים בחושן היו סיבה אל שתשוטט מחשבת הכהן בישראל, והאורים והתומים היו סיבה להגיע הנבואה לו מצד התבוננותו בעצם הסיבה הראשונה, ויתבודד מפני זה שכלו מבין שאר כוחות הנפש, אשר הוא סיבה להגעת הנבואה במה ששוטטה המחשבה בו, ולזה ישא אהרן באמצעות האורים והתומים משפט בני ישראל על לבו, כמו שזכרה התורה. ולפי שהאורים והתומים היו העיקר אשר אליו היתה הכונה, היו נקראים אלו הבגדים ״אורים ותומים״, שנאמר: ׳תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לאיש חסידך׳ (דברים לג, ח); ׳ושאל לו במשפט האורים׳ (במדבר כז, כא); ׳עד עמֹד כהן לאורים ולתֻמִּים׳ (עזרא ב, סג). ולפי שזה כולו היה להעיר הנבואה, לא היו נשאלין באורים ותומים אלא לכהן שרוח הקודש שורה עליו. ולפי שמחשבתו לא שוטטה אלא בבני ישראל בכללם, לא באחד אחד מהם, לא היו נשאלין בהם אלא בדברים הכוללים. והנה אחשוב בזה אחד משני ענינים: אם שיהיו האורים - ההתחלות ההיולאניות, שהם סיבות ההפסד, כמו החומר הראשון והיסודות, וקראם ׳אורים׳ כי כמו שהאש הוא מפסיד כן הם מפסידים, ולזה היה האש על המזבחות המורים על ההפסד; והתומים - הם ההתחלות הצוּרִיּוֹת, שהולכות מֵהדברים מדרגת התמימוּת והשלֵמוּת. והנה מי שיתבונן באלו ההתחלות - יתבאר לו שיש שם צורה ראשונה פועלת כל הנמצאות, כמו שהתבאר בטבעיות ובמה שאחר הטבע, ותֵעָתֵק מפני זה זאת ההשגה בה׳ יתעלה ובשכלים הנפרדים, ותגיע לו הנבואה מפני זאת ההשגה והדבקות אשר לו בה׳ יתעלה. ואפשר שיהיו האורים - מיני החום הטבעי אשר לנמצא נמצא, שהוא כלי לצורה להגיע פעולותיה בנמצא ההוא; ולזה קראם ׳אורים׳, כי החום הטבעי הוא בנמצאים מפני מה שבו מיסוד האש שהתמזג בשאר היסודות ההתמזגות אשר יִשְׁלַם בו החום הטבעי לַנמצא ההוא. והנה יהיו אלו החמימיוֹת מתחלפים מצד התחלף ההתמזגות, כמו שהתבאר במקומותיו, עד שהחום הטבעי אשר לאדם הוא זולת החום הטבעי אשר לסוס, והחום הטבעי אשר לאבר אחד הוא זולת החום הטבעי אשר לאבר אחר מהאיברים — והמשל, שחום הכבד הוא זולת חום המוח; ובזה האופן הנפלא ישלים ה׳ אלו הנמצאות. וכבר התבאר במקומותיו שאין ביסודות די בהגעת כמו זה החום המשוער, ולזה יחוייב שיהיה השפע זה החום מנמצא יותר נכבד מהיסודות, והם הגרמים השמימיים, לפי מה שנתן להם ה׳ יתעלה מהכח ביום הבראם, כמו שהתבאר במקומותיו. והתומים - הם הצורות הנמצאות לאלו הדברים, שלא יתכן הִמָּצאם מזולת צורה פועלת, כמו שלא תבוא צורת הכסא המוחשת אם לא מהצורה המושכלת אשר לה בנפש האומן. והנה יעתיקהו זה העיון אל העיון במה שישפע מה׳ יתעלה באמצעות הגרמים השמימיים ובאמצעות הצורות אשר ישפיע באמצעותם נימוס כל אלו הדברים אשר בכאן, ובזה האופן יגיעו לו העתידות בנבואה. ואפשר שיהיו האורים - הכוכבים, שהם מאירים, ולזה קראם ׳אורים׳, והנה היה הרצון בזה כי ה׳ יתעלה שׂם בהם כוחות חלוקים, עם היותם כולם מגשם לא קל ולא כבד, עד שיִשְׁלְמוּ באמצעותם כל אלו הדברים אשר בכאן בניצוצים המגיעים לנו מהם, כמו שביארנו בחמישי מספר מלחמות ה׳; והתומים - הם הצורות אשר לגרמים השמימיים שהולכים במדרגת התמימות מהם, ויכלה העיון בזה אל הסיבה הראשונה, כי נימוס כל אלו הדברים הוא מושפע מהם, כמו שביארנו בחמישי מספר מלחמות ה׳. ומזה ההתבוננות שיהיה לכהן הראוי לנבואה באלו הענינים, יהיה מוכן אל שתגיע לו הנבואה בענינים ששוטטה מחשבתו בהם. והנה איך שיפורש מאלו הפירושים ענין האורים והתומים, הכל הולך אל מקום אחד, כי הכונה היתה להיישיר הכהן אל שתגיע לו הנבואה במה שישאלוהו ישראל מעניניהם הכוללים, כמו שזכרנו במה שקדם. והנה זה הביאור השלישי הוא היותר נראה לנו. ויִדְמֶה שזאת השאלה, והמענה אשר בה, לא היה כי אם בענינים הנופלים תכף, כמו שנתפרסם ממה שנזכר מהשאלות שנשאלו באורים ותומים, ולזה היתה ההודעה בה יותר שלמה, כי המקבל לא יתכן שישתנה בזה הזמן המועט בְּדרך שישתנה מה שיתכן שיקרה לו; ולזה אמרו רבותינו ז״ל שאף על פי שיעוד הנביא חוזר, היעוד המגיע באמצעות אורים ותומים אינו חוזר. והנה הוא מבואר שמשפט האורים הוא מה שאפשר הגעתו באופן־מה למי שאינו נביא, כמו הקוסם וחולם החלום, ומשפט התומים הוא מה שיִוָּדַע לנביא, כמו שביארנו בשני ובחמישי ממלחמות ה׳. והנה ביארנו שם כי גם הקוסם או החולם יתכן שיצדק בענינים הנופלים תכף. ואולי לזה אמר על אלעזר הכהן: ׳ושאל לו במשפט האורים׳ (במדבר כז, כא), כי אולי לא הגיעה מדרגתו אל שידע משפט התומים, ועם כל זה כבר היה מספיק, מפני שזאת השאלה לא היתה כי אם בענינים הנופלים תכף.

Shadal Vayikra 8:8שד״ל ויקרא ח׳:ח׳

ויתן אל החשן את האורים ואת התומים – משה נתנם בחשן בשעת לבישה, א״כ {אם כן} לא היו קבועים בחשן; א״כ {אם כן}, היה הכהן משתמש בהם לפרקים, ומוציאם מתוך החשן, ואולי היו כ״ב אותיות חקוקות על כ״ב חתיכות קטנות של עץ או של מתכת, והיה הכהן מרים משם אות אחת ואח״כ {=ואחר כך} אות אחרת, והשגחת ה׳ היתה מזמנת לו תשובה נכונה לשאלתו; והיו האותיות ההן נקראות כל א׳ בשם מיוחד, האל״ף היתה נקראת אוּר, והת״ו היתה נקראת תֹם, וכללן, מאל״ף ועד ת״ו נקראו אורים ותומים, ומזה נמשכת קבלת רז״ל {בבלי יומא ע״ג:} שמאותיות שמות השבטים היו מבינים התשובה.