Urim VeTummim/5

EN/HEע/E

Urim VeTumim

Sources

Shemot 28:29שמות כ״ח:כ״ט

Aaron shall bear the names of the children of Israel in the breastplate of judgment on his heart, when he goes in to the holy place, for a memorial before Hashem continually.

וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי י״י תָּמִיד.

Shemot 28:30שמות כ״ח:ל׳

You shall put in the breastplate of judgment the Urim and the Thummim; and they shall be on Aaron’s heart, when he goes in before Hashem: and Aaron shall bear the judgment of the children of Israel on his heart before Hashem continually.

וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי י״י וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי י״י תָּמִיד.

Vayikra 8:8ויקרא ח׳:ח׳

He placed the breastplate on him; and in the breastplate he put the Urim and the Thummim.

וַיָּשֶׂם עָלָיו אֶת הַחֹשֶׁן וַיִּתֵּן אֶל הַחֹשֶׁן אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים.

Bemidbar 27:21במדבר כ״ז:כ״א

He shall stand before Eleazar the priest, who shall inquire for him by the judgment of the Urim before Hashem: at his word shall they go out, and at his word they shall come in, both he, and all the children of Israel with him, even all the congregation.”

וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי י״י עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ הוּא וְכׇל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכׇל הָעֵדָה.

Devarim 33:8דברים ל״ג:ח׳

Of Levi he said, “Your Thummim and your Urim are with your godly one, whom you proved at Massah, with whom you strove at the waters of Meribah;

וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה.

Shemuel I 28:6שמואל א כ״ח:ו׳

And when Saul inquired of the Lord, the Lord answered him not, neither by dreams, nor by Urim, nor by prophets.

וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל בַּי״י וְלֹא עָנָהוּ י״י גַּם בַּחֲלֹמוֹת גַּם בָּאוּרִים גַּם בַּנְּבִיאִם.

Ezra 2:63עזרא ב׳:ס״ג

And the Tirshatha said unto them, that they should not eat of the most holy things, till there stood up a priest with Urim and with Thummim.

וַיֹּאמֶר הַתִּרְשָׁתָא לָהֶם אֲשֶׁר לֹא יֹאכְלוּ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים עַד עֲמֹד כֹּהֵן לְאוּרִים וּלְתֻמִּים.

Nechemyah 7:65נחמיה ז׳:ס״ה

And the Tirshatha said unto them, that they should not eat of the most holy things, till there stood up a priest with Urim and Thummim.

וַיֹּאמֶר הַתִּרְשָׁתָא לָהֶם אֲשֶׁר לֹא יֹאכְלוּ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים עַד עֲמֹד הַכֹּהֵן לְאוּרִים וְתֻמִּים.

Bavli Yoma 73bבבלי יומא ע״ג:

The Gemara notes the reliability of the Urim VeTummim: Even though a decree of a prophet can be retracted, as sometimes a dire prophecy is stated as a warning and does not come true, a decree of the Urim VeTummim cannot be retracted. As it is stated: “By the judgment of the Urim” (Numbers 27:21). The use of the term judgment suggests that the decree is as final as a judicial decision. Why is it called Urim VeTummim? Urim, which is based on the word or, light, is so called because it illuminates and explains its words. Tummim, which is based on the word tam, completed, is because it fulfills its words, which always come true.

ואף על פי שגזירת נביא חוזרת גזירת אורים ותומים אינה חוזרת שנאמר {במדבר כ״ז:כ״א} במשפט האורים. למה נקרא שמן אורים ותומים אורים שמאירין את דבריהן תומים שמשלימין את דבריהן.

Targum Pseudo-Jonathan Shemot 28:30תרגום המיוחס ליונתן שמות כ״ח:ל׳

And thou shalt put upon the breastplate of judgment the Uraia, which illuminate their words, and manifest the hidden things of the house of Israel, and the Tumaia, which fulfil (or perfect) their work to the high priest, who seeketh instruction by them before the Lord; because in them is engraven and expressed the Great and Holy Name by which were created the three hundred and ten worlds, and which was engraven and expressed in the foundation stone wherewith the Lord of the world sealed up the mouth of the great deep at the beginning. Whosoever remembereth that holy name in the hour of necessity shall be delivered. And they shall be upon Aharon's heart in the time that he entereth before the Lord; and Aharon shall bear the judgment of the sons of Israel before the Lord continually.

ותתן בחשן דינא ית אוריא דמנהרין מליהון ומפרסמין טמירן דבית ישראל וית תומיא דמשלימין בעובדיהון לכהנא רבא דתבע אולפן מן קדם יי בהון דבהון חקיק ומפרש שמא רבא וקדישא דביה אתבריין תלת מאה ועישרתי עלמיא וחקיק ומפרש באבן שתיה דבה חתם מארי עלמא פום תהומא רבא מן שירוייא וכל מאן דמדכר ההוא שמא קדישא בשעת אניקי משתזיב וטמירן מגליין ויהון על לבא דאהרן בזמן מיעליה קדם יי ויטול אהרן ית דין בני ישראל על לביה קדם יי תדירא.

אוצר הגאונים ברכות התשובות ו'

ודרשו לענין אורים ותומים כי בודאי אבני אפוד הן ולא נקראו אורים ותומים אלא לשון שבח כדרך שנקראו סנהדרין...

Rashi Shemot 28:30רש״י שמות כ״ח:ל׳

את האורים ואת התמים THE URIM AND THE THUMMIM – This was an inscription of the Proper Name of God which was placed between the folds (i.e. the two pieces forming the front and back) of the breast-plate through which it (the breast-plate) made its statements clear (lit., illuminated its words; מאיר from אור, light, this being an allusion to the אורים) and its promises true (מתמם from the root תמם, an allusion to תמים) (Yoma 73b). In the second Temple there was certainly the breast-plate (although other objects employed in the Temple Service were missing) for it was impossible that the High Priest should have lacked a garment, but that Divine Name was not within it. It was on account of the inscription which constituted the Urim and Thummim and which enabled it to give decisions that it was called "judgment", as it is said, (Numbers 27:21) "And he shall enquire for him by the judgment of the Urim" (Numbers 27:21). את משפט בני ישראל [AND AARON SHALL BEAR] THE JUDGMENT OF THE CHILDREN OF ISRAEL – the object by means of which they are judged and admonished whether they should do a particular thing or whether they should not do it. But according to the Midrashic statement (Zevachim 88b) that the breast-plate atoned for those who pervert judgment it was called "judgment" in allusion to the pardon thus given for perverse judgment.

את האורים ואת התמים – הוא כתב שם המפורש, שהיה נותנו בתוך כפלי החשן, שעל ידו היה מאיר את דבריו ומתמם את דבריו. ובמקדש שיני היה החשן, שאי איפשר להיות כהן גדול מחוסר בגדים, אבל אותו השם לא היה בתוכו. ועל שם אותו הכתב הוא קרוי משפט, שנאמר: ושאל לו במשפט האורים (במדבר כ״ז:כ״א). את משפט בני ישראל – דבר שהם נשפטים ונוכחים על ידו, אם לעשות דבר אם לא לעשות. ולפי מדרש אגדה (ויקרא רבה י׳:ו׳) שהחשן מכפר על מעוותי הדין, נקרא משפט על שם סליחת המשפט.

Lekach Tov Shemot 29:15לקח טוב שמות כ״ט:ט״ו

והאורים והתומים הם היו שנים עשר אבנים, אורים שבהם מאירים עיני ישראל בשאלתם, תומים שמתממים את דבריהם, שאע"פ שגזירת נביא חוזרת, כגון גזירת יונה בן אמתי על נינוה, גזירת אורים ותומים אינה חוזרת, אלא שצריך לבחון כענין שבחנו בני ישראל כשעלו למלחמה על בנימין אחיהם, שאמר התתנם בידי (שמואל ב' ה':י"ט), ויש אומרים אורים ותומים היו בקשת ישראל היאך היו שואלין בהם, והם כענין מאבני החשן.

Ibn Ezra Shemot First Commentary 28:30אבן עזרא שמות פירוש ראשון כ״ח:ל׳

ואחר שימלאו החשן באבנים הנזכרות, אמר: ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התמים, כמו: ונתת אל הארן את העדות (שמות כ״ה:ט״ז). וכן במעשה: וימלאו בו (שמות ל״ט:י׳), והנה אבני החשן נתונות בו, ואמר אחר כן, על משה: וישם עליו את החשן ויתן אל החשן את האורים (ויקרא ח׳:ח׳), והנה אינם האבנים הנזכרות בארבעת הטורים. ועוד מדרך דקדוק הלשון אין התומים כמו האורים, רק הם אחרים. כי אלו היו הם בעצמם היה כתוב: את האורים התומים, והנה מפורש: לאורים ולתומים (נחמיה ז׳:ס״ה). ורב שלמה מפרש התורה מנוחתו כבוד אמר: כי האורים והתמים – מכתב בשם המפורש (רש״י שמות כ״ח:ל׳). והאמת: שהם כשמם, והתומים בחשבון עגול. ועתה פקח עיניך: כי הכסא על שני סדנים נתון, והחשב הוא הקו הישר. וששה בצפון וחלוקתם במחשבת, בעבור הקו, וכן בדרום. רק בחושן ששרש המשפט עליו הם נראים, כי יש הפרש ביניהן.

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 28:6אבן עזרא שמות פירוש שני כ״ח:ו׳

וטעם האפוד – כי הוא גדול מן החשן, ולא יזח החשן. יש שאלות קשות בדברי האפוד והחשן: כי משה לא עשה רק אפוד אחד, והנה כתוב: אפוד ירד בידו (שמואל א כ״ג:ו׳), ואיננו אפוד משה, כי אין כתוב: האפוד הידוע, כמו: הגישה האפוד (שמואל א כ״ג:ט׳). ועוד, למה כתב: ירד (שמואל א כ״ג:ו׳), ולא אמר: הוריד, כי יראה כי כמו מקרה היה. ושם כתוב: שמנים {וחמשה} איש נושא אפוד בד (שמואל א כ״ב:י״ח). ומפרשים רבים פרשו זה: שהיו ראויים לשאת אפוד. ולא שמו לב לדעת האמת, כי אפוד בד הוא מין ממיני פשתים. ואפוד משה לא היה בד, רק היה זהב, ותכלת, וארגמן, ותולעת שני, ושש, עם הכל. ולא היו שואלים ישראל רק בחשן המשפט, שהיו עולים האורים והתומים, וככה כתוב: במשפט האורים (במדבר כ״ז:כ״א). ואין טענה מן: הגישה האפוד (שמואל א כ״ג:ט׳), כי החשן דבק עמו, והאורים עם החשן. וכן כתוב: עד עמוד כהן לאורים ותומים (נחמיה ז׳:ס״ה), וכתוב: תמיך ואוריך (דברים ל״ג:ח׳). והנה ראינו שענה השם את דוד על פי אפוד אביתר (שמואל א כ״ג:ט׳-י״ב). והנה שאול בלכתו למלחמה שאל באורים (שמואל א כ״ח:ו׳), הם שהיו בחשן המשפט עם האפוד והארון. והנה דוד שאל בצקלג באפוד אביתר, והנה אינו אפוד משה. וקשה שאלה מכל זאת, כי האורים אינם אבני חשן, כי הנה כתוב: ומלאת בו מלואת אבן (שמות כ״ח:י״ז). וזה מעשה החרש הוא, לא מעשה משה. ואחר כן אמר למשה: ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים (שמות כ״ח:ל׳). ובמעשה כתוב: וימלאו בו ארבעה טורי אבן (שמות ל״ט:י׳), והזכיר הטורים ואמר על משה: ויתן עליו את החשן ויתן אל החשן את האורים ואת התומים (ויקרא ח׳:ח׳). והנה על דרך הפשט: אין האבנים המאירים ולא התמימים, כי השאלה היא באורים ותומים, והנה לא ידענו מה הם. והנה אין מועילות אותיות שמות השבטים גם שמות האבות, כי לא נקרא חשן משפט רק בעבור האורים שהם עליו. ועוד שאלה אחרת: כי לא נוכל לומר, כי האורים הם בעצמם התומים, כי כתוב: לאורים ולתמים (עזרא ב׳:ס״ג). ועוד: כי מלת לאורים גם תומים לשון רבים, והנה דברים רבים הם. ורבינו שלמה אמר: כי האורים והתומים הם כתבי שם המפורש. ואלו ראה תשובת רבינו האי, לא אמר ככה. וסוד עמוק הוא דבר האפוד והחושן, רק ארמוז קצה הסוד, אולי יבינהו מי שהוא יודע דעת עליון. והפתח שיוכל לבוא אל הסוד: שתי העבותות על שתי המשבצות, וחשב האפוד הוא המישור על אמצעיתו, על כן: הששה על הכתף השנית ואלו הם כפי המחשבת, על כן הם כאבן אחת, על מספר בני ישראל ועל שמותם בתולדותם. וככה הששה השניים. רק המשפט איננו כפי החלוק בלב, רק כפי החלוק למראה העין. ובעבור הנטייה אמר: וירכסו את החשן מטבעותיו אל טבעות האפוד (שמות כ״ח:כ״ח). והיה החשן כפול, כי שם היו האורים והתומים שמורים עד עת הצורך, אז יתנום מחוץ אל החשן. והנה אבני השהם שוות, ואין ככה אבני החשן. כי אבני השהם הם לזכרון, ומשפט בני ישראל על אבני החשן. ומלת אורים מגזרת: חמותי ראיתי אור (ישעיהו מ״ד:ט״ז), ותומים שהם תמימים. והאורים, לא התומים, זהב וכסף היו. והמספר ידוע בראיות גמורות מהעליון והשפל, והמשכיל יבין. והנה אפודים רבים היו עם הכהנים, ויש להם חושב, רק אין שם חשן, ולא אורים. וכאשר היה רגיל בדברי האורים והתומים שהיו על חשן המשפט, יוכל להשיב לשואל מדמיון אפוד לבדו, רק לא בכל עת. ואלו הואלתי לגלות זה הסוד לא יכולתי לכותבו כפי המכתב שחברתי בפירוש ספר כולו, כי לא יביננו מי שלא למד ספר המדות, וסוד מלאכת שמים. ואין צריך להאריך בצורת האפוד והחשן והטבעות.

Rambam Hilkhot Beit HaBechirah 4:1רמב"ם הלכות בית הבחירה ד׳:א׳

וְאַף אוּרִים וְתֻמִּים שֶׁהָיוּ בְּבַיִת שֵׁנִי לֹא הָיוּ מְשִׁיבִין בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְלֹא הָיוּ נִשְׁאָלִין בָּהֶן שֶׁנֶּאֱמַר (עזרא ב׳:ס״ג) (נחמיה ז׳:ס״ה) עַד עֲמֹד כֹּהֵן לְאוּרִים וְתֻמִּים. וְלֹא הָיוּ עוֹשִׂין אוֹתָן אֶלָּא לְהַשְׁלִים שְׁמוֹנָה בְּגָדִים לְכֹהֵן גָּדוֹל כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא מְחֻסַּר בְּגָדִים:

Raavad Hilkhot Beit HaBechirah 4:1ראב״ד הלכות בית הבחירה ד׳:א׳

לא היו משיבין – א״א והלא אורים ותומים ורוח הקדש שני דברים הם מן החמשה שחסרו בבית שני ולדבריו אינו אלא אחד וחיסור בגדים שאמר אינו כלום שאינו מחשבון הבגדים:

R. Avraham b. HaRambam Shemot 28:30ר׳ אברהם בן הרמב״ם שמות כ״ח:ל׳

ונתת אל חשן [וג׳] דקדוק הלשון מורה שהאורים והתומים דבר זולת האבנים והחכמים ז״ל אומרים שהם תוארים לאבנים מפני שהן מגלות בהגדת העתידות (נקראו) אורים מפני שהן מאירות למי שישאל בהן מה יעשה ובאיזו דרך ילך, כעין מאמר דוד ע״ה נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי ו(נקראו) תומים מפני שהנודע על ידיהן אמתי אין בו חילוף כמו שאמר שאול ע״ה כאשר שאל בהן הבה תמים; ודרך הודעתן בהגדת העתידות לפי מה שמסרה הקבלה שכהן גדול עומד כאשר מלך ישראל או בית דין הגדול שואלים לו ופניו כלפי הארון והשואל עומד מאחוריו פניו כלפי אחורי הכהן שעליו האפוד וישאל השואל על הענין שרוצה למצוא בו את הדרך הישר על ידי הוראתו יתעלה ואם היתה שאלתו למשל אם לצאת למלחמה או לחדל ממנה הוא אומר ״אעלה או לא אעלה״ ונראה לכהן ברוח הקודש במראה הנבואה קצת האותיות בחושן אשר הן שקועות בגליפה באבנים (נראית לו) התשובה על ידי שהן בולטות ויוצאות כגליפת הדינר כמו שכתב ר׳ סעדיה ז״ל וזה שנראית לו בליטת העי״ן מן שמעון והלמ״ד מן לוי והה״א מן יהודה ויאמר לו ״עלה״ או נראה לו (לכהן) ״לא תעלה״ ויאמר לו (לשואל) ״לא תעלה״ וכיוצא בזה והאותיות יוצאות אחת אחת והכהן רואה אותן יוצאות אחת אחת ואינן יוצאות בפעם אחת כדי שלא יפול הספק כמו שביאר ר׳ סעדיה ז״ל; ואין נשאל אלא כהן גדול ששורה עליו רוח הקודש דוגמת אלעזר ופינחס; ומפני זה היו האורים והתומים בבית שני (רק) כדי להשלים צורה חיצונה לא לתכלית פנימית כהודעה בהגדת העתידות אמר בעזרא ויאמר התרשתא וג׳ עד עמד כהן לאורים ותמים ולא היה ניגש לשאלה אלא מלך או בית דין הגדול ומי שצורך הציבור בו כמו כהן משוח מלחמה וגם הנזכרים לא ישאלו אלא בענין ששייך בתועלת הציבור.

Ramban Shemot 28:30רמב״ן שמות כ״ח:ל׳

ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים – סבר רבי אברהם (ראב״ע שמות כ״ח:ו׳) להתחכם בענין האורים והתומים, ואמר כי הם מעשה אומן כסף וזהב, והאריך בענינם כי חשב שהם על הצורות שיעשו בעלי הכוכבים לדעת מחשבת השואל. ולא אמר כלום. אבל הם כדברי רש״י: כתב שם המפורש נתון בין כפלי החשן, ולכך הוצרך להיות כפול (שמות כ״ח:ט״ז). והראיה, כי לא נזכרו אורים ותומים כלל במעשה האומנים, ולא הזכירם להם בצואה ולא במעשה כלל. ופרט בבגדים: ויעש את האפוד (שמות ל״ט:ב׳), ויעש את החשן (שמות ל״ט:ח׳), ולא אמר: ויעש האורים והתומים, ואלו היו מעשה חרש חכם היה מאריך בהם יותר מן הכל. ואם אולי ירצה לקצר בהם לעמקם, היה אומר: ועשית אורים ותומים כאשר הראה אותך בהר, זהב טהור תעשה אותם או כסף מזוקק. ועוד תשוב תראה כי לא הזכיר בה״א הידיעה אחד מכל הכלים שלא נזכרו כבר, אבל אמר: ועשו ארון (שמות כ״ה:י׳), ועשית שולחן (שמות כ״ה:כ״ג), ועשית מנורת (שמות כ״ה:ל״א), וכן כלם. ובמשכן אמר: ואת המשכן תעשה (שמות כ״ו:א׳), בעבור שכבר הזכירו: ועשו לי מקדש (שמות כ״ה:ח׳). והנה באורים ותומים אמר: ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים, לא צוה אתו בעשייתם והזכירם הכתוב בה״א הידיעה, ולא הזכירם הכתוב רק במשה לבדו, שאמר בצואה: ונתת אל חשן המשפט, ובמעשה: ויתן אל החשן את האורים ואת התומים (ויקרא ח׳:ח׳), כי לא היו מעשה אומן ולא היה לאומנים ולא לקהל ישראל בהם מעשה ולא נדבה כלל. אבל הם סוד מסור למשה מפי הגבורה, והוא כתבם בקדושה. או, היו מעשה שמים, ולכך יזכירם סתם ובידיעה, כמו: וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים (בראשית ג׳:כ״ד). והנה משה לקח כתב האורים והתומים והניחם שם בחשן המשפט אחרי שהלביש את אהרן האפוד והחשן, כמו שאמר: ויתן עליו את האפוד ויחגור אותו בחשב האפוד, וישם עליו את החשן ויתן אל החשן את האורים ואת התומים (ויקרא ח׳:ז׳-ח׳) – כי לאחר כן נתנם בין כפלי החשן. והענין הוא, כי היו שמות קדושים, מכחם יאירו האותיות מאבני החשן אל עיני הכהן השואל במשפטם. והמשל, כי כאשר שאלו: מי יעלה לנו אל הכנעני בתחלה להלחם (שופטים א׳:א׳), היה הכהן מכוין בשמות שהם האורים, והאירו לעיניו אותיות יהודה, ויו״ד מלוי, ועי״ן משמעון, ולמ״ד מלוי, וה״א מאברהם הכתוב שם על דעת רבותינו (בבלי יומא ע״ג:), או שהאירה פעם אחרת לנגד עיניו ה״א מיהודה. והנה כאשר האותיות מאירות אל עיני הכהן עדין לא ידע סדורן, כי מן האותיות אשר סדרו מהן ׳יהודה יעלה׳ היה אפשר להעשות מהם: ׳הוי הד עליה׳, או: ׳הי על ידוהה׳, ותיבות אחרות רבות מאד. אבל היו שם שמות הקדש אחרים נקראים תומים, מכחם יהיה לב הכהן תמים בידיעת ענין האותיות שהאירו לעיניו. כי כאשר כיון בשמות האורים והאירו, חוזר מיד ומכוון בשמות התומים. ועודם האותיות מאירות לעיניו, ויבא בלבו שחבורם: ׳יהודה יעלה׳. וזאת מדרגה ממדרגת רוח הקדש, היא למטה מן הנבואה, ולמעלה מבת קול שמשתמשים בה בבית שני לאחר שפסקה הנבואה ופסקו אורים ותומים כמו שהזכירו רבותינו (בבלי יומא כ״א:). ואפשר שאחרי שנתן משה בחשן השמות הקדושים של האורים והתומים היו נודעים במסורת ממנו לגדולי חכמי ישראל שמסרם להם עם סתרי תורה, ולפיכך היה ביד דוד אפוד (שמואל א כ״ג:ו׳), והיה כדמות אפוד משה, ובו חשן כדמות חשן הקדש, אבל נראה שהיו בד, כאשר נאמר בשמואל: נער חגור אפוד בד (שמואל א ב׳:י״ח), ואמר בנוב עיר הכהנים: שמונים וחמשה איש נושא אפוד בד (שמואל א כ״ב:י״ח), וילבישו אותו את הכהן שהוא מבני הנביאים ושואלים בו ונענין לפעמים, כאשר חשב בזה ר״א, ומה שאמר שאלו ראה תשובת רבינו האיי לא אמר ככה, כבר ראינוה וחשבנוה, וידענו כי ר״א לא נתכון אליה.

Ralbag Shemot Beur HaMilot 28:30רלב״ג שמות ביאור המילות כ״ח:ל׳

ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התֻּמִּים וגו׳ – הנה לא ביארה התורה איך היתה נתינת האורים והתומים בחושן המשפט, ומה היו האורים והתומים; וזה, כי התורה לא זכרה איך יעשו אותם; ולזאת הסיבה נפל ספק בענינם. והנה אמרו רבותינו ז״ל כי האבנים האלו שהיו כתובים בהם שמות בני ישראל היו נקראים ׳אורים ותומים׳, מפני שמאירים את דבריהם ומתמימים את מעשיהם. ואם היה הענין כן, הנה לא יתכן מה שאמרה התורה ׳ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התֻּמִּים׳; ואמר גם כן בפרשת צו: ׳וישם עליו את החשן, ויתן אל החשן את האורים ואת התֻּמִּים׳ (ויקרא ח, ח). וזה ממה שיביאנו להאמין כי האורים והתומים היו דבר־מה נתן אותו אל חושן המשפט באופן שנתן העדות אל הארון, שנאמר: ׳ונתת אל הארֹן את העדֻת אשר אתן אליך׳ (כה, טז). ויִדְמֶה שהאורים והתומים היו דבר שלא היה בעשייתו אומנות יצטרך שיעשהו איש אחֵר זולת משה; ויִדְמֶה שהיה ענינם ידוע מצד הוראת הגדר; ולזה אמרו קצת הקודמים שהם היו כתבי שם המפורש, וזאת הכתיבה עשה אותה משה. וזה דבר נאות מאד לפי מה שאחשוב, רוצה לומר שיהיו האורים והתומים דבר נכתב ניתן בתוך החושן; ולזה היה החושן כפול. והנה האורים והתומים היו מעירים הנבואה, כשהיה הכהן הראוי לה מסתכל בהם; ולזה אמר עליו: ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו; וזה, כי השמות הכתובים בחושן היו סיבה אל שתשוטט מחשבת הכהן בישראל, והאורים והתומים היו סיבה להגיע הנבואה לו מצד התבוננותו בעצם הסיבה הראשונה, ויתבודד מפני זה שכלו מבין שאר כוחות הנפש, אשר הוא סיבה להגעת הנבואה במה ששוטטה המחשבה בו, ולזה ישא אהרן באמצעות האורים והתומים משפט בני ישראל על לבו, כמו שזכרה התורה. ולפי שהאורים והתומים היו העיקר אשר אליו היתה הכונה, היו נקראים אלו הבגדים ״אורים ותומים״, שנאמר: ׳תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לאיש חסידך׳ (דברים לג, ח); ׳ושאל לו במשפט האורים׳ (במדבר כז, כא); ׳עד עמֹד כהן לאורים ולתֻמִּים׳ (עזרא ב, סג). ולפי שזה כולו היה להעיר הנבואה, לא היו נשאלין באורים ותומים אלא לכהן שרוח הקודש שורה עליו. ולפי שמחשבתו לא שוטטה אלא בבני ישראל בכללם, לא באחד אחד מהם, לא היו נשאלין בהם אלא בדברים הכוללים. והנה אחשוב בזה אחד משני ענינים: אם שיהיו האורים - ההתחלות ההיולאניות, שהם סיבות ההפסד, כמו החומר הראשון והיסודות, וקראם ׳אורים׳ כי כמו שהאש הוא מפסיד כן הם מפסידים, ולזה היה האש על המזבחות המורים על ההפסד; והתומים - הם ההתחלות הצוּרִיּוֹת, שהולכות מֵהדברים מדרגת התמימוּת והשלֵמוּת. והנה מי שיתבונן באלו ההתחלות - יתבאר לו שיש שם צורה ראשונה פועלת כל הנמצאות, כמו שהתבאר בטבעיות ובמה שאחר הטבע, ותֵעָתֵק מפני זה זאת ההשגה בה׳ יתעלה ובשכלים הנפרדים, ותגיע לו הנבואה מפני זאת ההשגה והדבקות אשר לו בה׳ יתעלה. ואפשר שיהיו האורים - מיני החום הטבעי אשר לנמצא נמצא, שהוא כלי לצורה להגיע פעולותיה בנמצא ההוא; ולזה קראם ׳אורים׳, כי החום הטבעי הוא בנמצאים מפני מה שבו מיסוד האש שהתמזג בשאר היסודות ההתמזגות אשר יִשְׁלַם בו החום הטבעי לַנמצא ההוא. והנה יהיו אלו החמימיוֹת מתחלפים מצד התחלף ההתמזגות, כמו שהתבאר במקומותיו, עד שהחום הטבעי אשר לאדם הוא זולת החום הטבעי אשר לסוס, והחום הטבעי אשר לאבר אחד הוא זולת החום הטבעי אשר לאבר אחר מהאיברים — והמשל, שחום הכבד הוא זולת חום המוח; ובזה האופן הנפלא ישלים ה׳ אלו הנמצאות. וכבר התבאר במקומותיו שאין ביסודות די בהגעת כמו זה החום המשוער, ולזה יחוייב שיהיה השפע זה החום מנמצא יותר נכבד מהיסודות, והם הגרמים השמימיים, לפי מה שנתן להם ה׳ יתעלה מהכח ביום הבראם, כמו שהתבאר במקומותיו. והתומים - הם הצורות הנמצאות לאלו הדברים, שלא יתכן הִמָּצאם מזולת צורה פועלת, כמו שלא תבוא צורת הכסא המוחשת אם לא מהצורה המושכלת אשר לה בנפש האומן. והנה יעתיקהו זה העיון אל העיון במה שישפע מה׳ יתעלה באמצעות הגרמים השמימיים ובאמצעות הצורות אשר ישפיע באמצעותם נימוס כל אלו הדברים אשר בכאן, ובזה האופן יגיעו לו העתידות בנבואה. ואפשר שיהיו האורים - הכוכבים, שהם מאירים, ולזה קראם ׳אורים׳, והנה היה הרצון בזה כי ה׳ יתעלה שׂם בהם כוחות חלוקים, עם היותם כולם מגשם לא קל ולא כבד, עד שיִשְׁלְמוּ באמצעותם כל אלו הדברים אשר בכאן בניצוצים המגיעים לנו מהם, כמו שביארנו בחמישי מספר מלחמות ה׳; והתומים - הם הצורות אשר לגרמים השמימיים שהולכים במדרגת התמימות מהם, ויכלה העיון בזה אל הסיבה הראשונה, כי נימוס כל אלו הדברים הוא מושפע מהם, כמו שביארנו בחמישי מספר מלחמות ה׳. ומזה ההתבוננות שיהיה לכהן הראוי לנבואה באלו הענינים, יהיה מוכן אל שתגיע לו הנבואה בענינים ששוטטה מחשבתו בהם. והנה איך שיפורש מאלו הפירושים ענין האורים והתומים, הכל הולך אל מקום אחד, כי הכונה היתה להיישיר הכהן אל שתגיע לו הנבואה במה שישאלוהו ישראל מעניניהם הכוללים, כמו שזכרנו במה שקדם. והנה זה הביאור השלישי הוא היותר נראה לנו. ויִדְמֶה שזאת השאלה, והמענה אשר בה, לא היה כי אם בענינים הנופלים תכף, כמו שנתפרסם ממה שנזכר מהשאלות שנשאלו באורים ותומים, ולזה היתה ההודעה בה יותר שלמה, כי המקבל לא יתכן שישתנה בזה הזמן המועט בְּדרך שישתנה מה שיתכן שיקרה לו; ולזה אמרו רבותינו ז״ל שאף על פי שיעוד הנביא חוזר, היעוד המגיע באמצעות אורים ותומים אינו חוזר. והנה הוא מבואר שמשפט האורים הוא מה שאפשר הגעתו באופן־מה למי שאינו נביא, כמו הקוסם וחולם החלום, ומשפט התומים הוא מה שיִוָּדַע לנביא, כמו שביארנו בשני ובחמישי ממלחמות ה׳. והנה ביארנו שם כי גם הקוסם או החולם יתכן שיצדק בענינים הנופלים תכף. ואולי לזה אמר על אלעזר הכהן: ׳ושאל לו במשפט האורים׳ (במדבר כז, כא), כי אולי לא הגיעה מדרגתו אל שידע משפט התומים, ועם כל זה כבר היה מספיק, מפני שזאת השאלה לא היתה כי אם בענינים הנופלים תכף.

Abarbanel Shemot 28:6אברבנאל שמות כ״ח:ו׳

הו׳ אמר ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים. והנה לא זכרה התורה מה היו האורים והתומים האלה. וכבר בא בשאלות שלא מצאנו בהם עשייה ולבד נתיחסו אל משה כמ״ש ונתת על חשן המשפט את האורים ואת התומים. וכבר חשבו מהחכמים שהאבנים ההמה שהיו כתובים בהם שמות בני ישראל הם עצמם היו נקראים אורים ותומים מפני שהיו מאירים את דבריהם ומתמימים תשובותיהם ואם היה הענין כן מה היה עושה בהם משה שעליו אמר ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים וכן במעשה וישם עליו את החשן ויתן אל החשן את האורים ואת התומים. והוא המורה שהם היו דבר מה נתן משה בחשן כמו שנתן את העדות בארון. גם שזכרם בה״א הידיעה האורים ואת התומים והם לא נזכרו עד כה בשום מקום וכמו שכתבתי בשאלות וכל זה יורה על אמתת קבלת חכמינו ז״ל שהם היו כתבי שם המפורש שכתב משה בידיו ונתן אותם בתוך החשן ולזה היה החשן כפול שנתן הכתיבה הקדושה ההוא בין כפלי החשן והשמות ההם בהיותם שמה היו מעירים הנבואה בהיות הכהן הראוי אליה מסתכל בהם ולזה אמר ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו כי השמות שהיו מונחים בחשן היו סבה אל שתשוטט מחשבת הכהן והשמות הקדושים ההם היו מגיעים אליו הנבואה ויגיד העתידות והותרה בזה השאלה הז׳. ולהיות בחשן האורים והתומים מעשה שמים ולא מעשה חרש לא נזכרה בהם לשון עשיה כשאר הכלים והבגדים. ונזכרו בה״א הידיעה למעלתם וכמוהו וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ולא נזכרו הכרובים קודם לכן וכמו שכתב הרב רבי משה בר נחמן. וכבר זכרו חכמינו זכרונם לברכה בשביעי (שם) מיומא שיתחייבו בהודעה הזאת שלשה תנאים. והם האחת בבחינת השואל רוצה לומר שיהיה השואל מלך או בית דין הגדול או מי שהצבור צריך אליו. והב׳ בבחינת השאלה ר״ל שישאל דבר כולל לכל ישראל לא מעשה איש פרטי. והג׳ מצד הנשאל והוא שיהיה כ״ג ורוח הקדש שורה עליו. וכבר כתב הרב המורה בפרק מ״ה חלק ב׳ שענין האורים והתומים היה ממדרגת רוח הקדש והיא מדרגה למעלה מן בת קול ולמטה מהנבואה. ואחז״ל (שם) למה נקרא שמן אורים ותומים אורים שמאירים דבריהם תומים שמשלימים דבריהם. ונקראו ג״כ כרתי פלתי כרתי שכורתין דבריהם פלתי שמופלאים במעשיהם ומי שבא לשאול (א״ה נל״ח. אינו שואל. ע״כ) בקול רם ולא מהרהר בלבו אלא כאדם שמתפלל בינו לבין עצמו ומוציא הדבר בפיו ומיד היה הכהן מתלבש ברוח הקדש ומביט בחשן ורואה בו מה שיהיה. אבל איך ישיג הכהן הדברים העתידי׳ בהביטו באבנים ההמה (א״ה נל״ח. הוא שהיו האותיות שבהן ע״כ) בולטות כנגד פניו של כהן ומפני זה נקראו אורים. אבל יצטרכו לכח אחר יבוא אל הכהן מאת ה׳ מן השמים בו ידע להצמיד ולחבר האותיות ולהוציא התשובה מהן כי ברוח הקדש שבו ישפוט בלבו באי זה אופן יתחברו ויסודרו האותיות ההן שמאירים לנגד עיניו מבלי טעות ושגיאה ומזאת הבחינה נקראו תומים המשל בזה כי כאשר ישאלו מהכהן מי יעלה לנו למלחמה תחלה היה הכ״ג מכוין בשמות הקדושים ההם שבין כפלי החשן ומביט עם זה באבנים ומיד היו מאירים לנגד עיניו אותיות תשובתו. כאלו תאמר שם יהודה כלו ויו״ד מלוי ושי״ן משמעון ולמ״ד מנפתלי וה״א ממנשה או מאברהם. ובהיות האותיות ההן מאירות לעיני הכהן עדיין לא ידע סדורן כי מן האותיות ההן אפשר שיסודרו תיבות מתחלפות אלא שרוח הקדש אשר בו מכח התומים יישירהו להשיב יהודה יעלה וכמו שביאר כל זה הרמב״ן. ויותר נכון בעיני בדבר הזה לומר שלא היו האותיות מאירות כלן יחד לשיסופק הכהן בסדורן אבל בהיות השאלה על המשל שזכרתי מי יעלה לנו בתחלה היה הכהן מביט בשמות השבטים המפותחים באבני החשן. ורואה ראשונה שהיה מאיר שם יהודה ויקח בלבו ויאמר יהודה הוא. אחר כך יחזור להביט וכבר אינו מאיר שם יהודה כי כבר עשה הוראתו אבל יראה שמאיר לעיניו מחדש יו״ד מלוי או מאחד משאר השבטים ואין מאירה אות אחרת ויאמר בלבו הרי יש לנו יהודה ויש לנו יו״ד ותפסק האור מהאות ההיא. עוד ישוב להביט ויראה עי״ן של שמעון שמאירה לעיניו ויחברו הכהן בלבו אל היו״ד ויפסק אור האות ההיא. עוד ישוב הכהן להביט באותיות ויראה למ״ד זבולון שהאירה ויחברה בלבו עם היו״ד והעי״ן שכבר האירו מקודם ויפסק גם אור הלמ״ד. עוד ישוב הכהן ויביט והנה האיר לפניו הה״א של יהודה לבדה ויחברה בלבו לשאר האותיות שכבר היו בידו ותושלם לו התשובה ובראותו שאין אות אחרת מאירה ישיב שואלו דבר יהודה יעלה. ובזה האופן יתחייב שתצא התשובה מסודרת. והענין כלו הוא בהארת האותיות לעיניו ולכן נקראו אורים. ואמנם תומים נקראו בבחינת אמותם והצדקם. והנה היו האורים והתומים כל ימי בית ראשון כי היו הם עצמם אשר שם משה לפני בני ישראל האמנם כשנגנז הארון הכפרת והכרובים ולוחות הברית נגנז ג״כ חשן המשפט עמהם וכאשר חזרו לבית שני עם היות שעשו בגדי הכהנים חשן ואפוד ושמו ד׳ טורי אבן בחשן ופתחו עליהם שמות בני ישראל. הנה לא היה הכהן בכל זמן בית שני משיב באורים ובתומים וזה לשתי סבות. האחת מפני שלא היו שם כל שבטי ישראל כי אם שבטי יהודה ובנימין בלבד כי שאר השבטים כבר הגלם מלך אשור ולכן לא היה מגיע לכ״ג הרוח הקדש שהיה שורה עליו בזכות י״ב השבטים בהיותם על אדמתם. והשנית מפני שכתבי שם המפורש הקדושים שנתן משה בין כפלי החשן כבר לא היו בידם כי נגנזו בחשן הראשון שעשה משה והם היו עצם האורים והתומים. ולכן היה העיקר חסר מן החשן ובעבור זה לא היה משיב ואולי שלזה כיון יתברך באומרו למשה ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים כי הוא עליו השלום יהיה הנותן אותו שמה ולא אחר. וכבר העירו קצת מהחברים ספקות בענין השגת האורים והתומים. הא׳ אם היה יהושע נביא כמו שהעיד הכתוב בספוריו ועמדה לו חמה ברקיע שהוא הגדול שבנסים. איך היה מצטרך לשאול באורים ובתומים בהיותם מדרגה למטה מהנבואה והכתוב אומר עליו ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים. הב׳ אמרו חכמינו זכרונם לברכה שאע״פ שיעודי הנבואה חוזרים יעודי האורים והתומים אינם חוזרים ואם מדרגת הנבואה היא למעלה ממדרגת האורים איך יתכן שיהיו יעודיהם קיימים בלתי חוזרים ויעודי הנבואה חוזרים. הג׳ אם היתה נבואת משה למעלה ממדרגת הנביאים כלם בהיותו מנבא בכל עת שירצה. איך יתכן שבמעשה האורים והתומים שהיא מדרגה שפלה מכל מדרגות הנביאים יהיה הכהן הגדול מוכן בכל עת שירצה להשיג השגתו שווה למדרגת משה רבינו בנבואתו. וכמו שהעירותי בשאלות. ומה שראוי לומר בתשובתם הוא שצורך יהושע למשפט האורים והתומים לא היה ליתרון רוח הקדש על הנבואה אלא למה שהנבואה לא היתה שורה על הנביא בכל עת שירצה כי אם למשה רבינו בלבד. וכדי שהאומה בעת הצורך אולי שיהושע בנבואתו לא יהיה מוכן להנבא לא תהיה חסרה מידיעת העתיד לבוא עליה לכן המציאה ההשגחה האלהי׳ המעשה הזה מהאורים והתומים כדי שבכל עת יוכלו לדעת בו מה פעל אל. ולזה נאמר ביהושע ולפני אלעזר הכהן יעמוד. וגם נוכל לומר שבימי משה לא הגיע יהושע למדרגת הנבואה ולכן נאמר ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים. אבל שאז דבר עמו לא קודם לכן בחייו. ולמה שהיה התועלת המושג מהמעשה הזה נתינת העצה אחר השאלה לצורך כלל ישראל. לכן אם היה היעוד ההוא מהאורים חוזר היה התועלת בטל כי אין תועלת בתשובת השאלה אם ישאר אחריה הספק ההוא בעינו ולזה היה מהשגחת השם על האומה שיהיה היעוד מהאורים והתומים בלתי חוזר. גם שהיה משפט האורים בלבד בדברים שיהיו תכף ובמעט זמן כאלו תאמר הארדוף אחרי הגדוד הזה האשיגנו ודומיהם. ולכן היה היעוד בלתי חוזר כי לא יהיה שם זמן בכדי שישתנה המקבל מטוב לרע ומרע לטוב לשבעבורו תשתנה גזרתו ויעודו וכמו שכתב הרלב״ג. ואמנם למה היה בכל עת המעשה הזה. הנה הוא לשתי סבות האחת להשגחת השם על כל האומה כדי שלא יחסר להם מגיד מה שיהיה ויצטרכו לבקש מנחש ומעונן ומכשף. והב׳ לקלות מדרגת רוח הקדש בהקש אל מדרגות הנבואה ולכך היתה הנבואה צריכה זמן והכנה ראויה אליה אמנם האורים והתומים הכהן המוכן היה מספיק לו התבוננות והכנה מה להשגת תשובתם מה שלא היה כן בנבואה. והותרה בזה השאלה הח׳.

Shadal Vayikra 8:8שד״ל ויקרא ח׳:ח׳

ויתן אל החשן את האורים ואת התומים – משה נתנם בחשן בשעת לבישה, א״כ {אם כן} לא היו קבועים בחשן; א״כ {אם כן}, היה הכהן משתמש בהם לפרקים, ומוציאם מתוך החשן, ואולי היו כ״ב אותיות חקוקות על כ״ב חתיכות קטנות של עץ או של מתכת, והיה הכהן מרים משם אות אחת ואח״כ {=ואחר כך} אות אחרת, והשגחת ה׳ היתה מזמנת לו תשובה נכונה לשאלתו; והיו האותיות ההן נקראות כל א׳ בשם מיוחד, האל״ף היתה נקראת אוּר, והת״ו היתה נקראת תֹם, וכללן, מאל״ף ועד ת״ו נקראו אורים ותומים, ומזה נמשכת קבלת רז״ל {בבלי יומא ע״ג:} שמאותיות שמות השבטים היו מבינים התשובה.