Warning Bells – "וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ... וְלֹא יָמוּת"/5

EN/HEע/E

Warning Bells – "וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ... וְלֹא יָמוּת"

Sources

Shemot 28:31-35שמות כ״ח:ל״א-ל״ה

(לא) וְעָשִׂיתָ אֶת מְעִיל הָאֵפוֹד כְּלִיל תְּכֵלֶת. (לב) וְהָיָה פִי רֹאשׁוֹ בְּתוֹכוֹ שָׂפָה יִהְיֶה לְפִיו סָבִיב מַעֲשֵׂה אֹרֵג כְּפִי תַחְרָא יִהְיֶה לּוֹ לֹא יִקָּרֵעַ. (לג) וְעָשִׂיתָ עַל שׁוּלָיו רִמֹּנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי עַל שׁוּלָיו סָבִיב וּפַעֲמֹנֵי זָהָב בְּתוֹכָם סָבִיב. (לד) פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב. (לה) וְהָיָה עַל אַהֲרֹן לְשָׁרֵת וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי ה' וּבְצֵאתוֹ וְלֹא יָמוּת.

Shemot 28:42-43שמות כ״ח:מ״ב-מ״ג

(מב) וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה מִמָּתְנַיִם וְעַד יְרֵכַיִם יִהְיוּ. (מג) וְהָיוּ עַל אַהֲרֹן וְעַל בָּנָיו בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא יִשְׂאוּ עָוֹן וָמֵתוּ חֻקַּת עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו.

Shemot 39:22-26שמות ל״ט:כ״ב-כ״ו

(כב) וַיַּעַשׂ אֶת מְעִיל הָאֵפֹד מַעֲשֵׂה אֹרֵג כְּלִיל תְּכֵלֶת. (כג) וּפִי הַמְּעִיל בְּתוֹכוֹ כְּפִי תַחְרָא שָׂפָה לְפִיו סָבִיב לֹא יִקָּרֵעַ. (כד) וַיַּעֲשׂוּ עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל רִמּוֹנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי מָשְׁזָר. (כה) וַיַּעֲשׂוּ פַעֲמֹנֵי זָהָב טָהוֹר וַיִּתְּנוּ אֶת הַפַּעֲמֹנִים בְּתוֹךְ הָרִמֹּנִים עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב בְּתוֹךְ הָרִמֹּנִים. (כו) פַּעֲמֹן וְרִמֹּן פַּעֲמֹן וְרִמֹּן עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב לְשָׁרֵת כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה.

Shemot 40:35שמות מ׳:ל״ה

וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן.

Vayikra 16:2-4ויקרא ט״ז:ב׳-ד׳

(2) and Hashem said to Moses, “Tell Aaron your brother, not to come at all times into the Most Holy Place within the veil, before the mercy seat which is on the ark; lest he die: for I will appear in the cloud on the mercy seat. (3) “Herewith shall Aaron come into the sanctuary: with a young bull for a sin offering, and a ram for a burnt offering. (4) He shall put on the holy linen coat, and he shall have the linen breeches on his body, and shall put on the linen sash, and he shall be clothed with the linen turban. They are the holy garments. He shall bathe his body in water, and put them on.

(ב) וַיֹּאמֶר י״י אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכׇל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת. (ג) בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה. (ד) כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם.

Vayikra 16:16-20ויקרא ט״ז:ט״ז-כ׳

(16) and he shall make atonement for the Holy Place, because of the uncleanness of the children of Israel, and because of their transgressions, even all their sins; and so he shall do for the Tent of Meeting, that dwells with them in the midst of their uncleanness. (17) No one shall be in the Tent of Meeting when he enters to make atonement in the Holy Place, until he comes out, and has made atonement for himself and for his household, and for all the assembly of Israel. (18) “He shall go out to the altar that is before Hashem and make atonement for it, and shall take some of the bull’s blood, and some of the goat’s blood, and put it around on the horns of the altar. (19) He shall sprinkle some of the blood on it with his finger seven times, and cleanse it, and make it holy from the uncleanness of the children of Israel. (20) “When he has made an end of atoning for the Holy Place, the Tent of Meeting, and the altar, he shall present the live goat.

(טז) וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכׇל חַטֹּאתָם וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם. (יז) וְכׇל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כׇּל קְהַל יִשְׂרָאֵל. (יח) וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי י״י וְכִפֶּר עָלָיו וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר וְנָתַן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב. (יט) וְהִזָּה עָלָיו מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ וְקִדְּשׁוֹ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (כ) וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְהִקְרִיב אֶת הַשָּׂעִיר הֶחָי.

Bemidbar 4:17-20במדבר ד׳:י״ז-כ׳

(יז) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. (יח) אַל תַּכְרִיתוּ אֶת שֵׁבֶט מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי מִתּוֹךְ הַלְוִיִּם. (יט) וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ וְלֹא יָמֻתוּ בְּגִשְׁתָּם אֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אַהֲרֹן וּבָנָיו יָבֹאוּ וְשָׂמוּ אוֹתָם אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ. (כ) וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ.

Mishna Tamid 6:3משנה תמיד ו׳:ג׳

The one who had won the right to the incense [service] took the censer from the spoon and gave it [the censer] to his friend or his relative [of his choice]. If some of it spilled into the spoon, he [the friend or relative] would give it to him [the priest] and put it into his hands. They would instruct him: Be careful not to begin [by dropping the incense] in front of you or else you may burn yourself. He then began spreading the incense and then went out. The one who burned the incense did not do so until the appointed one said to him,"Burn the incense." If it [the one offering] was the Kohen Gadol he would say to him:"Master Kohen Gadol, burn the incense." The people went out and he [the priest] burned the incense, he bowed down and went out.

מִי שֶׁזָּכָה בַקְּטֹרֶת, הָיָה נוֹטֵל אֶת הַבָּזָךְ מִתּוֹךְ הַכַּף וְנוֹתְנוֹ לְאוֹהֲבוֹ אוֹ לִקְרוֹבוֹ. נִתְפַּזֵּר מִמֶּנּוּ לְתוֹכוֹ, נוֹתְנוֹ לוֹ בְחָפְנָיו. וּמְלַמְּדִים אוֹתוֹ, הֱוֵי זָהִיר שֶׁמָּא תַתְחִיל לְפָנֶיךָ, שֶׁלֹּא תִכָּוֶה. הִתְחִיל מְרַדֵּד וְיוֹצֵא. לֹא הָיָה הַמַּקְטִיר מַקְטִיר עַד שֶׁהַמְמֻנֶּה אוֹמֵר לוֹ, הַקְטֵר. אִם הָיָה כֹהֵן גָּדוֹל, הַמְמֻנֶּה אוֹמֵר, אִישִׁי כֹהֵן גָּדוֹל, הַקְטֵר. פָּרְשׁוּ הָעָם, וְהִקְטִיר וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא.

Mishna Keilim 1:9משנה כלים א׳:ט׳

Between the porch and the altar has still higher sanctity, because [priests] with blemishes and loosened hair may not enter there. The sanctuary has higher sanctity, because no one may enter there who has not washed their hands and feet. The holy of holies has greater sanctity than these, because no one may enter there except the High Priest on the Day of Atonement at the time of the service. Rabbi Yose said: In five ways [the area] between the porch and the altar is equal to the sanctuary because [priests] with blemishes, loosened hair, who have consumed wine, and who have not washed their hands and feet may not enter there, and they separate themselves from between the porch and the altar at the time of [the offering of the] incense.

בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ מְקֻדָּשׁ מִמֶּנָּה, שֶׁאֵין בַּעֲלֵי מוּמִין וּפְרוּעֵי רֹאשׁ נִכְנָסִים לְשָׁם. הַהֵיכָל מְקֻדָּשׁ מִמֶּנּוּ, שֶׁאֵין נִכְנָס לְשָׁם שֶׁלֹּא רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלָיִם. קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים מְקֻדָּשׁ מֵהֶם, שֶׁאֵין נִכְנָס לְשָׁם אֶלָּא כֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, בַּחֲמִשָּׁה דְבָרִים בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ שָׁוֶה לַהֵיכָל, שֶׁאֵין בַּעֲלֵי מוּמִין, וּפְרוּעֵי רֹאשׁ, וּשְׁתוּיֵי יַיִן, וְשֶׁלֹּא רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם נִכְנָסִים לְשָׁם, וּפוֹרְשִׁין מִבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ בִּשְׁעַת הַקְטָרָה.

Yerushalmi Yoma 1:5ירושלמי יומא א׳:ה׳

בעון קומי ר' אבהו והא כתיב (ויקרא טז יז) וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו אפי' אותן שכתב בהן (יחזקאל א י) ודמות פניהם פני אדם לא יהיו באהל מועד.

Bavli Yoma 44bבבלי יומא מ״ד:

תנא: בכל יום לא היה לה ניאשתיק, והיום היה לה ניאשתיק, דברי בן הסגן.

Bavli Yoma 52aבבלי יומא נ״ב.

ורבי יוסי אמר לך: חביבין ישראל שלא הצריכן הכתוב לשליח.

Vayikra Rabbah 20:9ויקרא רבה כ׳:ט׳

ר' מני דשאב ורבי יהושע דסכנין ור' יוחנן בשם ר' לוי אמרו בשביל ד' דברים מתו בני אהרן ובכולן כתיב בהם מיתה על שהיו שתויי יין וכתיב בו מיתה שנאמר (ויקרא י') יין ושכר אל תשת ועל ידי שהיו מחוסרי בגדים וכתיב בו מיתה שנאמר (שמות כ"ח) והיו על אהרן ועל בניו ומה היו חסרין מעיל שכתוב בו מיתה שנאמר (שמות כ"ח) והיה על אהרן לשרת וע"י שנכנסו בלא רחיצת ידים ורגלים שנאמר (שמות ל') ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימותו וכתיב בבאם אל אהל מועד ירחצו מים וע"י שלא היו להם בנים וכתיב בו מיתה הה"ד (במדבר ג') וימת נדב ואביהוא אבא חנין אומר ע"י שלא היה להם נשים דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו ביתו זו אשתו.

Vayikra Rabbah (Vilna) 21:8ויקרא רבה (וילנא) כ״א:ח׳

ר' יוחנן כד הוה סליק למשאל שלמיה דרבי חנינא הוה מבעבע על שום ונשמע קולו.

Vayikra Rabbah 21:7ויקרא רבה כ״א:ז׳

מה כתיב למעלה מן הענין ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך א"ר אבין אמר לו לך נחמו בדברים כד"א (ישעיה מ) דברו על לב ירושלים, ואל יבא בכל עת א"ר יהודה ברבי סימון צער גדול היה לו למשה בדבר זה אמר אוי לי שמא נדחף אהרן אחי ממחיצתו בכל עת יש עת לשעה ואל יבא בכל עת יש עת ליום (יחזקאל ד) ומים במשורה תשתה יש עת לשנה שנאמר (שמואל ב יא) ויהי לתשובת השנה יש עת לי"ב שנה (תהלים קה) עד עת בא דברו יש עת לע' שנה שנאמר (דניאל ט) למלאות לחרבות ירושלים ע' שנה ואומר (ירמיה כז) עד בא עת ארצו יש עת לעולם (תהלים ד) נתתה שמחה בלבי מעת דגנם אמר הקדוש ברוך הוא למשה לא כשם שאתה סבור לא עת לשעה ולא עת ליום ולא עת לשנה ולא עת לי"ב שנה ולא עת לשבעים שנה ולא עת לעולם אלא בכל שעה שהוא רוצה ליכנס יכנס רק שיכנס בסדר הזה ר' יהודה ברבי אלעזר אמר בשלשים וששה זוגין בשלשים וששה רמונים ורבנן אמרי בשבעים ושנים זוגין ובשבעים ושנים רמונין.

Vayikra Rabbah (Margulies) 21:8ויקרא רבה (מרגליות) כ״א:ח׳

ר' יוחנן כד הוה סליק למישאל שלמיה דר' חנינה הוה מבעבע. והלא דברים ק"ו הנכנס לבית חבירו בשר ודם צריך לבעבע כהן גדול שנכנס לבית קדשי הקדשים על אחת כמה וכמה. על שום ונשמע קולו (שמות כח, לה).

R. Chananel Yoma 52aר׳ חננאל יומא נ״ב.

ור' יוסי אמר לך חביבין ישראל שלא הצריכן הק' לזה. הלא תראה כי בכל השנה הצריכו הק' לכהן במקום שליח הקשת הרמונים בתוך הפעמונים כי בשעה שיבא אל הקדש ללבוש המעיל שהוא כשליח המגיד כלומר רוצה ליכנס כדכתיב והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו בבואו אל הקודש וגו' ועכשיו ביוה"כ בבואו לפני ולפנים לא הצריכו לזה המעיל לפיכך לא חיישינן להא דקאמר ר' יהודה.

Rashi Shemot 28:35רש״י שמות כ״ח:ל״ה

ולא ימות THAT HE DIE NOT – From what is included in this negative statement you may infer the positive: if he has these garments on him he will not incur death; consequently if he enters the Sanctuary lacking one of these garments he incurs death at the hands of God (cf. Sanhedrin 83b).

ולא ימות – מכלל לאו אתה שומע הין, אם יהיו לו לא יתחייב מיתה, הא אם יכנס מחוסר אחד מן הבגדים הללו חייב מיתה בידי שמים.

Rashi Shemot 28:43רש״י שמות כ״ח:מ״ג

והיו על אהרן AND THEY SHALL BE UPON AARON – "they" means all these garments (not only the breeches which are the last-mentione.g.rments); upon Aaron shall be those which are proper to him, ועל בניו AND UPON HIS SONS, those prescribed for them. בבאם אל אהל מועד WHEN THEY COME INTO THE APPOINTED TENT – into the Temple, and similarly when they come into the Tabernacle. ומתו AND THEY DIE – thus you may learn that he who officiates lacking any of these garments is liable to death. חקת עולם לו AN ORDINANCE TO HIM FOR EVER – Wherever it is said "an ordinance forever" it is an enactment for the immediate present time and for future generations, and the phrase is used to make invalid thereby (through the fact that this phrase is used) any rite where the details prescribed are not fully carried out (cf. Menachot 19a).

והיו – כל הבגדים, האלה, על אהרן הראוים לו. ועל בניו – האמורים בהם. בבאם אל אהל מועד – להיכל, וכן למשכן. ומתו – הא למדת שהמשמש מחוסר בגדים במיתה. חקת עולם לו – כל מקום שנאמר חקה לעכב.

Rashi Yoma 44b s.v. "ניאשתיק"רש״י יומא מ״ד: ד״ה ניאשתיק

ניאשתיק – טבעת בראשה, שמקשקש ומשמיע קול, משום ונשמע קולו בבואו וגו' (שמות כ"ח).

Rashbam Shemot 28:35רשב״ם שמות כ״ח:ל״ה

ונשמע קולו SO THAT THE SOUND OF IT IS HEARD: [The bells were able to make noise,] because the golden bells would bang one against the other, even though there were pomegranates protruding between them. Since God commanded that (Lev. 16:17) "When he [Aaron] goes in to make expiation in the Holy [of Holies], no man shall be in the Tent of Meeting until he comes out," accordingly God commanded [here] that "the sound of it should be heard when he comes in," so that people should [know that they should] go far away from there.

ונשמע קולו בבאו אל הקדש – שפעמוני {זהב} נוקשין ומכין זה לזה, אעפ"י שבליטת הרימונים ביניהם. ולפי שצוה הקדוש ברוך הוא: וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו (ויקרא ט"ז:י"ז), לכך ציוה הקב"ה ונשמע קולו בבאו, ויתרחקו השומעים משם.

Rashbam Vayikra 16:2רשב״ם ויקרא ט״ז:ב׳

כי בענן אראה על הכפרת FOR I APPEAR IN A CLOUD OVER THE COVER: According to the plain meaning of Scripture, this verse means "because it is through a pillar of cloud that I appear regularly over the cover [of the Ark, inside of the Holy of Holies]." So it says (in Exodus 25:22), "[There I will meet with you,] and I will speak to you from above the cover, from between the two cherubim [that are on the Ark]." If the priest were to see [this pillar of cloud], he would die. Accordingly God commanded that, when he enters [the Holy of Holies] on the Day of Atonement, he should offer incense there beforehand, inside the Holy of Holies, so as to darken the Temple with a cloud of incense. [Only] then would he bring the blood of the bull and the blood of the goat [into the Holy of Holies].

כי בענן אראה על הכפורת – לפי פשוטו: שהרי מתוך עמוד הענן אני נראה כל שעה על הכפרת, כדכתיב: ודיברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרובים (שמות כ"ה:כ"ב), ואם יראה הכהן ימות. לפיכך כשיכנס ביום הכיפורים, ציוהו הק' להקטיר קטורת בפנים תחילה להחשיך את הבית בענן הקטורת, ואחר כך יביא דם הפר ודם השעיר.

Rashbam Pesachim 112aרשב״ם פסחים קי״ב.

ולא תכנס בביתך פתאום – אלא השמע את קולך להם קודם בואך דילמא עבדי מילתא דצניעותא. (בבראשית) [בויקרא] רבה (ויקרא רבה כ״א): ר׳ יוחנן כי הוה עייל לביתא מנענע משום שנאמר ונשמע קולו בבואו אל הקודש.

Ibn Ezra Shemot First Commentary 28:35אבן עזרא שמות פירוש ראשון כ״ח:ל״ה

ונשמע קולו – קול המעיל. ויש אומרין כי כאשר ישרת באלה הבגדים ישמע השם קולו למלאות תפילתו בבואו אל הקודש.

Ibn Ezra Vayikra 16:4אבן עזרא ויקרא ט״ז:ד׳

כתנת בד קדש – ולא הזכיר האפוד והחשן ומעיל האפוד, כי כבר הזכיר ונשמע קולו בבאו אל הקדש (שמות כ"ח:ל"ה). ומזה הכתוב למדו אנשי בית שני ששמשו בלא אורים ותומים, גם נביאים היו שם.

R. Yosef Bekhor Shor Shemot 28:35ר׳ יוסף בכור שור שמות כ״ח:ל״ה

ונשמע קולו {בבואו} – ולא יבא לפני כגנב במחתרת. ומכאן למדנו (בבלי נדה ט"ז:): דרך ארץ שלא יכנס אדם לביתו של חבירו פתאום, שמא יעשה או יאמר דבר סתר, וכשישמענו בא יסתיר מפניו.

Chizkuni Shemot 28:35חזקוני שמות כ״ח:ל״ה

ונשמע קולו, "its sound would be audible;" [the High Priest did not wear these garments inside the Tabernacle on the Day of Atonement. Ed.] The sound was meant to alert the people that the time for him to perform the service in the Tabernacle had arrived. According to another interpretation, the sound was necessary to warn the other priests not to enter the Holy of Holies. On the Day of Atonement there was no need for it, seeing that only the High Priest performed sacrificial service on that day.

ונשמע קולו – כדי שידעו זמן העבודה ובכך יכוונו לבם לאביהם שבשמים. דבר אחר: ונשמע קולו – כדי שיהא נכר ונבדל להיות קדש קדשים משאר הכהנים המשרתים שם. אבל ביום הכפורים לא היה צריך הכירא שהרי כל עבודות אינן כשרות אלא בו.

R. Avraham b. HaRambam Shemot 28:35ר׳ אברהם בן הרמב״ם שמות כ״ח:ל״ה

והיה על אהרן לשרת וג' – רוצה בזה בשעה שהוא נכנס לשירות כלומר שירותו בפנים בהיכל כמו הקטרת קטורת ביום הכפורים בקדש הקדשים.

Tosafot Sanhedrin 83b s.v. דאיןתוספות סנהדרין פ״ג: ד״ה "אין"

אין בגדיהן עליהן וכו' – הקשה ה"ר יעקב דאורליני"ש והא מיתה כתב בהדיא גבי מחוסר בגדים בפ' ואתה תצוה ותירץ דההוא מיתה אמכנסיים כתיבא כדמשמע פשטיה דקרא וקרא דוחגרת דדרשינן מיניה אין בגדיהם עליהן אין כהונתם עליהם איצטריך לשאר בגדים ומיניה לא הוה ילפינן מכנסיים דלא כתיבי התם ומיהו קשה למאן דאמר דיליף מכנסיים בפ"ק דיומא (ד' ה: ושם) מוזה הדבר דוי"ו מוסיף על ענין ראשון ויש מפרשים דמיתה דכתיבא אמכנסיים משום אה"מ דמיחייב מחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים אפילו אביאה ריקנית וא"א לומר כן כדפרישית לעיל מתוך הברייתא.

Ramban Shemot 28:35רמב״ן שמות כ״ח:ל״ה

ולא ימות – מכלל לאו אתה שומע הן, אם יהיו עליו לא יתחייב מיתה, הא אם יכנס מחוסר אחד מן הבגדים הללו חייב מיתה. לשון רש״י. ואינו נכון בעיני, שהיה לו לכתוב פסוק זה לאחר שיזכיר כל שמונה בגדים, ולמה הזכיר זה בשלשה בגדים חשן ואפוד ומעיל, קודם שיזכיר ציץ וכתנת מצנפת ואבנט ומכנסים. וכן אמר: ובצאתו ולא ימות, ואין ביציאה עבודה שיתחייב עליה משום מחוסר בגדים. וכן: והיו על אהרן ועל בניו (שמות כ״ח:מ״ג) – כתב רש״י והיו כל הבגדים האלה על אהרן ועל בניו הראויים לו והאמורים בהם, ומתו – הא למדת שהמשמש מחוסר בגדים חייב מיתה. וכן נראה זה בדרך הפשט. אבל לפי העולה מן הסוגיות שבגמרא אין דעת רבותינו כן, אבל אצלם המצוה הזאת שוה בכולם, באהרן ובבניו, והיא על המכנסים. והענש גם כן בהם, כי צוה בעשייה: ועשה להם מכנסי בד (שמות כ״ח:מ״ב), וצוה על הלבישה: והיו על אהרן ועל בניו (שמות כ״ח:מ״ג), כי בשאר הבגדים צוה למעלה בעשייתם, וצוה בלבישה: והלבשת אותם את אהרן אחיך ואת בניו אתו (שמות כ״ח:מ״א), א״כ הצואה הזו (שמות כ״ח:מ״ג) כולה על המכנסים, ועליהן יהיה העונש. ולמדנו זה ממה שאמרו בסנהדרין (בבלי סנהדרין פ״ג:) ובשחיטת קדשים (בבלי זבחים י״ז:): מחוסר בגדים ששימש מנא לן דבמיתה, א״ר אבהו א״ר יוחנן, ומטו בה משמיה דר׳ אלעזר ברבי שמעון: וחגרת אותם אבנט וחבשת להם מגבעות והיתה להם כהונה לחקת עולם (שמות כ״ט:ט׳) – בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם, אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם והוו להם זרים, ואמר מר: זר ששימש במיתה. ואם היה הכתוב הזה (שמות כ״ח:מ״ג) אצלם בכל הבגדים, הנה בכאן עונש מפורש למחוסר בגדים, כמאמר הרב, אבל היא במכנסים בלבד. והכתוב האחר (שמות כ״ט:ט׳) בשאר הבגדים, ולא הוזכרו שם המכנסים. והראיה על דעתם שלא הזכיר למטה (שמות כ״ט:ה׳-ט׳) בסדר הלבישה מכנסים כלל, כי בעבור שענש עליהם בכאן אין צורך לחזור ולהזכירם, כי בידוע שילבשם. ומה שאמר למעלה ונשמע קולו בבואו אל הקדש ולא ימות, הוא על דעתי ביאור למצות הפעמונים, כי מפני שאין בהם צורך בלבישה, ואין דרך הנכבדים לעשות להם כן, לכך אמר כי צוה בהם בעבור שישמע קולו בקדש, ויכנס לפני אדוניו כאלו ברשות, כי הבא בהיכל מלך פתאום חייב מיתה בטכסיסי המלכות, כענין אחשורוש (אסתר ד׳:י״א). וירמוז למה שאמרו במסכת יומא ירושלמי (ירושלמי יומא א׳:ה׳): וכל אדם לא יהיה באהל מועד (ויקרא ט״ז:י״ז) – אפילו אותן שכתוב בהן: ודמות פניהם פני אדם (יחזקאל א׳:י׳) לא היו באוהל מועד, על כן צוה להשמיע קולו כמי שיקרא: הוציאו כל איש מעלי, ויבא לעבוד את המלך ביחוד. וכן בצאתו, לצאת ברשות, ושיודע הדבר כדי שיוכלו משרתי המלך לשוב לפניו, ובפרקי היכלות ידוע זה הענין. והנה הטעם שלא יפגעו בו מלאכי אלהים. והזהיר זה בכ״ג למעלתו, וזה טעם: לפני ה׳ – כי הוא העובד לפניו שתשרה שכינתו בעבודתו כי מלאך השם צבאות הוא (מלאכי ב׳:ז׳), כי ההדיוטים (לא) יכנסו בהיכל להקטיר ולהטיב. וראיתי במדרש ואלה שמות רבה (שמות רבה ל״ח:ח׳) באבני החשן מה טעם, שיהא הקב״ה מסתכל בהן בבגדי הכהן בכניסתו ביום הכפורים ונזכר לזכות השבטים. רבי יהושע בשם רבי לוי אומר, משל לבן מלכים שהיה פדגוג נכנס אצלו מלמד על בנו סניגוריא, והיה מתירא מן העומדים עליו שמא יפגעו בו, מה עשה הלבישו פורפירא שלו שיהיו רואין אותו ומתיראין ממנו, כך אהרן היה נכנס בכל עת לבית קדש הקדשים, ואלולי זכיות הרבה שהיו נכנסות עמו ומסייעות אותו לא היה יכול ליכנס למה שהיו מלאכי השרת שם, מה עשה הקב״ה נתן לו מדמות לבושי הקדש, שנאמר: וילבש צדקה כשרין (ישעיהו נ״ט:י״ז). עד כאן אגדה זו. ואף על פי שלא היה נכנס לפני ולפנים בבגדים אלו, אף באהל מועד הוצרך לכך ביום הכפורים, שהרי כתיב: וכל אדם לא יהיה באהל מועד (ויקרא ט״ז:י״ז).

R. Bachya Shemot 28:35ר׳ בחיי שמות כ״ח:ל״ה

ונשמע קולו בבואו אל הקדש. קולו של אהרן, כי בבאו אל הקדש בלבישת שמונה בגדים בטכסיס הזה ישמע קולו ותהיה תפלתו מקובלת, ויכלול עוד קולו קול המעיל בהרעשת הפעמונים, והיה זה מדרך המוסר ולמדה תורה דרך ארץ לאדם הרוצה להכנס לפני המלך שיהיה מקיש בפתח ההיכל תחלה כדי שלא יכנס פתאום, מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא, כי כל הבא בהיכל המלך פתאום הרי זה חייב מיתה בטכסיסי המלכות, כענין שכתוב במלך אחשורוש: (אסתר ד, יא) "אשר לא יקרא אחת דתו להמית", ועוד לטעם אחר כדי שיודע הדבר שהכהן הגדול רוצה להכנס, ואף על פי שהכל גלוי וידוע אצל השכינה, גם אצל המלאכים משרתי הקדש אשר לפניו, ודבר לא יכחד גם מהם, טעם הדבר היה כדי שלא יפגעו בו מן המלאכים הקדושים אשר לפניו אילו היה נכנס פתאום, ולא היה ענין הפעמונים לחדש הודעה לשכינה ולא למלאכים אשר שם, אבל הענין מוכרח כולל תועליות גדולות כי היא אזהרה למלאכים שיפנו מקום לאוהבו של מלך לכבוד המלך כדי שיוכל להכנס ולעבדו ביחוד, ועוד שלא ינזק הכהן בבאו שם פתאום, ועם הסימן הזה יהיו נדחים מפניו ומפנין לו מקום לעבד המלך, ובצאתו גם כן היתה סימן הקריאה כאילו הכהן קורא אותם שישובו לשרת לפניו כבראשונה כי כבר כלה עבודתו והוא יוצא. ואמר "ולא ימות", להורות שאם יבא שם מבלי שישמיע קולו ויכנס פתאום ימות כי המשרתים אשר שם סביב השכינה יפגעו בו, ומבואר דרשו בירושלמי במסכת יומא (ירושלמי יומא א':ה'): (ויקרא ט"ז:י"ז) "וכל אדם לא יהיה באהל מועד", אפילו אותם שכתוב בהם: (יחזקאל א':י') "ודמות פניהם פני אדם", לא יהיו באהל מועד, ועל כן נצטוה הכהן שישמיע קול בפעמונים, וכענין שנאמר: (תהלים נ"ה:ט"ו) "אשר יחדו נמתיק סוד בבית אלהים נהלך ברגש". וסימן הקריאה ונטילת רשות זה היה בכל ימות השנה, וזהו שאמר: "ונשמע קולו בבאו אל הקדש", ולא לפני ולפנים, מפני שלפני ולפנים לא היה צריך השמעת קול ולא היה נכנס שם בבגדי זהב אלא בבגדי לבן בלבד, וזו היא מעלתם של ישראל שהכהן הגדול היה נכנס לפני ולפנים ביום הכפורים בלא סימן הקריאה ובלא נטילת רשות. ובמדרש: (שמו"ר ל"ח:י') מה טעם י"ב השבטים באבני החושן, שיהיה הקדוש ברוך הוא מסתכל בבגדי הכהן בכניסתו ביום הכפורים ונזכר בזכות השבטים, א"ר יהושע בן לוי משל לבן מלך שהיה פדגוג נכנס אצלו מלמד על בנו סנגוריא והיה מתירא מן העומדים עליו שמא יפגעו בו, מה עשה, הלבישו פורפירא שלו שיהיו רואים אותו ומתיראים ממנו, כך אהרן היה נכנס בכל עת לבית קדש הקדשים ואילו לא היו לו זכיות הרבה שהיו נכנסים עמו ומסייעין לו לא היה יכול להכנס, למה, שהיו מלאכי השרת שם, מה עשה הקדוש ברוך הוא נתן לו מדמות לבושי הקודש, שנאמר: (ישעיה נ"ט:י"ז) "וילבש צדקה כשרין", ע"כ.

Ralbag Shemot Beur HaMilot 28:35רלב״ג שמות ביאור המילות כ״ח:ל״ה

וזה היה סיבה אל שיִשָּׁמַע קול אהרן בבואו אל הקודש, ויעירהו להתבונן במה שהיה בקודש ובמה שהיה עליו מהבגדים לאי־זה תכלית היה, כי בזה תִּשְׁלַם הכונה האלהית הרצויה באלו הדברים. ולזאת הסיבה בעינה לא היה אפשר שיכנס שם הכהן אם היה שתוי יין, כמו שיתבאר במה שיבוא (ויקרא י, ח-ט), כי היין ימנעהו מהתבונן באלו הדברים כראוי.

Abarbanel Shemot 28:35אברבנאל שמות כ״ח:ל״ה

ונשמע קולו בבואו אל הקדש לפני ה' ובצאתו ולא ימות רוצה לומר שבזה ישמע קול אהרן בבואו אל הקדש כי הקול ההוא יעירהו להתבונן שהוא בקדש ומה שהי' מוטל עליו מהבגדים ובזה יחיה ולא ימות למעוט התבודדותו. כי מפני זה עצמו צוה שלא יכנסו הכהנים שתויי יין למקדש כדי שהיין לא ימנעהו מהתבודד ומהתבונן בדברים האלה כראוי. ואפשר לומר שהי' השמעת קול הפעמונים כדי שידעו מבחוץ כי הכהן חי כי אלו היה מת לא היו נשמעים וז"ש ונשמע קולו וגו' ולא ימות כמו שאחז"ל בכהני בית שני שאם היתה אמונה רעה בלבם היו מתים בהכנסם למקדש וכאשר לא היו שומעים פסיעותיו היו יודעים שהוא בחטאו מת. ולכן נאמר ונשמע קולו וגו' בבואו אל הקדש ובצאתו ולא ימות. והמקובלים אמרו שהי' זה כעין נטילת רשות להכנס כי הבא בהיכל המלך פתאום מבלי רשות חייב מיתה כמו שנזכר באחשורוש שמי שיכנס בחצר הפנימי מבלי קריאה אחת דתו להמית. וכאלו בזה היה הכ"ג משמיע קולו וקורא הוציאו כל איש מעלי ואבוא אל עבודת המלך כמ"ש וכל אדם לא יהיה באהל מועד וגו' וכן בצאתו ברשות כדי שיודע הדבר ויבואו משרתי המלך מלאכי עליון ללוותו.

Sforno Vayikra 24:3ספורנו ויקרא כ״ד:ג׳

יערוך אותו אהרן, even though the procedure of lighting the Menorah, as well as the presentation of the daily incense offering was permitted to be carried out by any priest of the roster during future generations as per the sages’ tradition (Sifrey Behaalotcha 60), this procedure is linked to Aaron, seeing that all the time the Jews were in the desert the procedures involving the Temple service were on a “Day of Atonement” footing because the Torah linked the procedure to the line (17,2) “for I will manifest Myself above the kapporet by day and the column of fire will be visible at night,” a condition which ceased when the Jewish people settled in the land of Israel. It followed that procedures which took place inside the sanctuary would be the exclusive prerogative of the High Priest during those years. These procedures would be performed in the future by the High Priest on the day of Atonement.

יערך אתו אהרן – אף על פי שהיתה הדלקת הנרות, וכן קטרת התמיד, כשרה בכהן הדיוט לדורות, כפי מה שקבלו ז״ל, מכל מקום נאמר בשניהם ״אהרן״, כי אמנם כל ימי המדבר היה ענין המשכן בכל יום כענינו לדורות ביום הכפורים, שנאמר בו ״כי בענן אראה על הכפרת״ (ויקרא ט״ז:ב׳). וזה כי בכל ימי המדבר נאמר ״כי ענן ה׳ על המשכן יומם, ואש תהיה לילה בו״ (שמות מ׳:ל״ח). ולכן היה מן הראוי שיהיו מעשה הקטרת והדלקת הנרות בו הנעשים בפנים נעשים על ידי כהן גדול, כמו שנעשים לדורות ביום הכפורים.

HaKetav VeHaKabbalah Shemot 28:35הכתב והקבלה שמות ל״ח:כ״ה

(לה) ונשמע קולו. כתב הרמב"ן על דעתי הוא ביאור למצות הפעמונים, כי מפני שאין בהם צורך בלבישה ואין דרך הנכבדים להעשות להם כן לכן אמר כי צוה בהם בעבור שישמע קולו בבואו אל הקדש ויכנס לפני אדוניו כאלו ברשות, כי הבא בהיכל מלך פתאום חייב מיתה בטכסיסי מלכות וכו' וכן ובצאתו, לצאת ברשות ושיודע הדבר כדי שיוכלו משרתי המלך לשוב לפניו, ע"כ. ודבריו בנויים על יסוד דברי רבותינו באגדה שאין להם מבוא בדרך הפשט, ע"ש. ולדעתי מצות הפעמונים הוא דומה למצות ציצת, שם המצוה היא למזכרת על המצות ע"י חוש הראיי' כדכתיב וראיתם אותו וזכרתם, וכאן המצוה היא להזכיר את המצות ע"י חוש השמיעה, כי לגודל מעלת הכהן הגדול ולהתחייבו במצות רבות יתירות על שאר הכהנים ועל כל ישראל, לכן נתוסף לו מזכרת ע"י חוש השמיעה על המזכרת שע"י חוש הראיי', כי ע"י שמיעתו קול הפעמונים שבמעיל יתעורר לתת דעתו ולבו לפני מי הוא מתלבש בבגדים אלו ומי הוא אשר צוה לו להתלבש בהם, ולתכלית מה הוא לבדו מצויין בבגדים כאלה, בזה יתפיס כל מחשבותיו ורעיונותיו לעבודת המלך העליון ית', ולא בלבד בהיותו בקדש לעבודה, כי גם בצאתו מן הקדש אל ביתו ובקרב חוצות, יצלצלו הפעמונים בקול לאזניו להזכירהו כי הוא בחור האומה הישראלית, ומעלתו עליהם בחשיבות יתירה לאין שיעור, ולא ישכח כי הוא עומד תמיד לפני ה', ואין לו להסיח דעת מן הקדושה אף רגע, ואם נאמר דשייכא איסור מעילה בנהנה מבגדי כהונה שלא בשעת עבודה, היינו יכולים לומר דהשמעת קול הפעמונים היה לעוררו על קדושת בגדיו שאינם רק לעבודה בבואו אל הקדש, ומיד בצאתו יתחייב להפשיטם דלא לימעל בקדושתייהו. ואין מלת ונשמע כאן על התפשטות הקול לאחרים, כמו ונשמע פתגם המלך בכל מלכותו, כ"א טעם ונשמע כמו נשבע שהוא מפעל מצד הפועל, וכבר אמרו קדמוני בעלי הלשון שאין הנפעל תולדות הקל אבל הוא בנין בפני עצמו, כמו כי ימוך אחיך ונמכר לך, ובמוכר עצמו מפני דחקו הכתוב מדבר, וכן או השיגה ידו ונגאל, שהוא גואל את עצמו, אף שהוא בנפעל, עמ"ש בוארא ו' ג' ושמי ה' לא נודעתי, כן ונשמע, טעמו הוא בעצמו ישמע, ובא בנפעל כי ע"י הקול המצלצל באזניו הוא נפעל אל השמיעה, ותרגום ונשמע קולו (ער ווערדע געוואהר דעססען לויט) באזניו ישמע ובלבבו יבין מה הקול הזה באזניו. והנה לפירוש הרמב"ן ופעמוני זהב בתוכם, שבתוך חלל הרמונים היו הפעמונים, והרמונים היו מקיפים את הפעמונים מכל צד, אין קולם נשמע כ"כ לאחרים, כי גוף הרמונים ארוג מחוטין שזורין והוא רך המעכב את הקול מלהשמע לאחרים, ולכה"ג עצמו הנושא אותם כמעט שלא ישמע רק קול נמוך, ודי לו בקול כזה שאינו רק להתעורר בנפשו מהם. ובתוס' סוף מעילה מבואר דמהקשת הפעמונים אל הרמונים נשמע הקול, כי הרמונים היו עשויים קשים, ע"ש בתי"ט והרשב"ם אמר לפי שצוה הקב"ה וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקדש עד צאתו (ויקרא ט"ז) לכן צוה כאן שישמע קולו בבואו ויתרחקו השומעים, ע"כ. ויש לגמגם קצת, דבשעה שהיה מקטיר קטורת לפני ולפנים, ובשעה שיכנס בדם חטאת הפנימית, שכולם פורשים מן האולם ולמזבח, אז לא היה מלבוש רק בבגדי לבן, ובשעת הקטרת הקטורת בהיכל בכל יום שפורשים מההיכל ומבין האולם ולמזבח, זה היה נעשה אף בכהן הדיוט שאין לו מעיל (עיין יומא מ"ד) ובעל מלאכת מחשבת אמר, לרבותינו שביהכ"פ היה כה"ג מתפלל תפלה קצרה שלא להבעית את ישראל שיאמרו שמת מבפנים, לכן התחכמה התורה בתחבולת הפעמונים שינגן ברגליו בהלוכו וישמעו העם מבחוץ וידעו שלא מת ולא יבעית את ישראל, ע"כ. ודברי שגגה הם, דבהיותו לפני ולפנים היו לבוש בבגדי לבן בלא מעיל. ודע דגם לפירש"י הא דונשמע קולו, אינו רק נתינת טעם על ענין הפעמונים, אמנם ולא ימות מוסב על והיה על אהרן, שפירושו שאם יהיה המעיל עם כל שאר בגדים דלעיל מני' לשרת בקדש לא ימות, הא אם ישרת מחוסר אחד מהבגדים ימות, כמ"ש הרא"ם בדעת רש"י להסיר מעליו תלונת הרמב"ן.