Where in Egypt Did the Israelites Live/5

EN/HEע/E

Where in Egypt Did the Israelites Live?

Sources

Bereshit 45:10בראשית מ"ה:י'

And thou shalt dwell in the land of Goshen, and thou shalt be near unto me, thou, and thy children, and thy children's children, and thy flocks, and thy herds, and all that thou hast;

וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ גֹּשֶׁן וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ וְכׇל אֲשֶׁר לָךְ.

Bereshit 46:28-29, 34בראשית מ"ו:כ"ח-כ"ט, ל"ד

(28) And he sent Judah before him unto Joseph, to show the way before him unto Goshen; and they came into the land of Goshen. (29) And Joseph made ready his chariot, and went up to meet Israel his father, to Goshen; and he presented himself unto him, and fell on his neck, and wept on his neck a good while. (34) that ye shall say: Thy servants have been keepers of cattle from our youth even until now, both we, and our fathers; that ye may dwell in the land of Goshen; for every shepherd is an abomination unto the Egyptians.'

(כח) וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גֹּשֶׁן. (כט) וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד. (לד) וַאֲמַרְתֶּם אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד עַתָּה גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבֹתֵינוּ בַּעֲבוּר תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כׇּל רֹעֵה צֹאן.

Bereshit 47:27בראשית מ"ז:כ"ז

And Israel dwelt in the land of Egypt, in the land of Goshen; and they got them possessions therein, and were fruitful, and multiplied exceedingly.

וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד.

Bereshit 50:8בראשית נ':ח'

and all the house of Joseph, and his brethren, and his father's house; only their little ones, and their flocks, and their herds, they left in the land of Goshen.

וְכֹל בֵּית יוֹסֵף וְאֶחָיו וּבֵית אָבִיו רַק טַפָּם וְצֹאנָם וּבְקָרָם עָזְבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן.

Shemot 1:7שמות א':ז'

And the children of Israel were fruitful, and increased abundantly, and multiplied, and waxed exceeding mighty; and the land was filled with them.

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם.

Shemot 3:22שמות ג':כ"ב

but every woman shall ask of her neighbour, and of her that sojourneth in her house, jewels of silver, and jewels of gold, and raiment; and ye shall put them upon your sons, and upon your daughters; and ye shall spoil the Egyptians.'

וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם וְנִצַּלְתֶּם אֶת מִצְרָיִם.

Shemot 8:18-19שמות ח':י"ח-י"ט

(18) And I will set apart in that day the land of Goshen, in which My people dwell, that no swarms of flies shall be there; to the end that thou mayest know that I am the Lord in the midst of the earth. (19) And I will put a division between My people and thy people — by to-morrow shall this sign be.'

(יח) וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת אֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ לְבִלְתִּי הֱיוֹת שָׁם עָרֹב לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי י"י בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. (יט) וְשַׂמְתִּי פְדֻת בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ לְמָחָר יִהְיֶה הָאֹת הַזֶּה.

Shemot 9:4שמות ט':ד'

And the Lord shall make a division between the cattle of Israel and the cattle of Egypt; and there shall nothing die of all that belongeth to the children of Israel.'

וְהִפְלָה י"י בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם וְלֹא יָמוּת מִכׇּל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דָּבָר.

Shemot 9:26שמות ט':כ"ו

Only in the land of Goshen, where the children of Israel were, was there no hail.

רַק בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה בָּרָד.

Shemot 10:23שמות י':כ"ג

they saw not one another, neither rose any from his place for three days; but all the children of Israel had light in their dwellings.

לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים וּלְכׇל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם.

Shemot 11:2שמות י"א:ב'

Speak now in the ears of the people, and let them ask every man of his neighbour, and every woman of her neighbour, jewels of silver, and jewels of gold.'

דַּבֶּר נָא בְּאׇזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב.

Shemot 12:13שמות י"ב:י"ג

And the blood shall be to you for a token upon the houses where ye are; and when I see the blood, I will pass over you, and there shall no plague be upon you to destroy you, when I smite the land of Egypt.

וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.

Shemot 12:23-27שמות י"ב:כ"ג-כ"ז

(23) For the Lord will pass through to smite the Egyptians; and when He seeth the blood upon the lintel, and on the two side-posts, the Lord will pass over the door, and will not suffer the destroyer to come in unto your houses to smite you. (24) And ye shall observe this thing for an ordinance to thee and to thy sons for ever. (25) And it shall come to pass, when ye be come to the land which the Lord will give you, according as He hath promised, that ye shall keep this service. (26) And it shall come to pass, when your children shall say unto you: What mean ye by this service? (27) that ye shall say: It is the sacrifice of the Lord's passover, for that He passed over the houses of the children of Israel in Egypt, when He smote the Egyptians, and delivered our houses.' And the people bowed the head and worshipped.

(כג) וְעָבַר י"י לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם וְרָאָה אֶת הַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וּפָסַח י"י עַל הַפֶּתַח וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף. (כד) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְחׇק לְךָ וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם. (כה) וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן י"י לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת. (כו) וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם. (כז) וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַי"י אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנׇגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ.

Philo, On the Life of Moses I XXVI:143-146פילון על חיי משה א':כ"ו

(143) Such, then, were the afflictions and punishments by which Egypt was corrected; not one of which ever touched the Hebrews, although they were dwelling in the same cities and villages, and even houses, as the Egyptians, and touching the same earth and water, and air and fire, which are all component parts of nature, and which it is impossible to escape from. And this is the most extraordinary and almost incredible thing, that, by the very same events happening in the same place and at the same time, one people was destroyed and the other people was preserved. (144) The river was changed into blood, but not to the Hebrews; for when these latter went to draw water from it, it underwent another change and became drinkable. Frogs went up from the water upon the land, and filled all the market-places, and stables, and dwelling-houses; but they retreated from before the Hebrews alone, as if they had been able to distinguish between the two nations, and to know which people it was proper should be punished and which should be treated in the opposite manner. (145) No lice, no dog-flies, no locusts, which greatly injured the plants, and the fruits, and the animals, and the human beings, ever descended upon the Hebrews. Those unceasing storms of rain and hail, and thunder and lightning, which continued so uninterruptedly, never reached them; they never felt, no not even in their dreams, that most terrible ulceration which caused the Egyptians so much suffering; when that most dense darkness descended upon the others, they were living in bright daylight, a brilliancy as of noon-day shining all around them; when, among the Egyptians, all the first-born were slain, not one of the Hebrews died; for it was not likely, since even that destruction of such countless flocks and herds of cattle never carried off or injured a single flock or a single beats belonging to the Hebrews. (146) And it seems to me that if any one had been present to see all that happened at that time, he would not have conceived any other idea than that the Hebrews were there as spectators of the miseries which the other nation was enduring; and, not only that, but that they were also there for the purpose of being taught that most beautiful and beneficial of all lessons, namely, piety. For a distinction could otherwise have never been made so decidedly between the good and the bad, giving destruction to the one and salvation to the other.

Bemidbar Rabbah 20:3במדבר רבה כ':ג'

דָּבָר אַחֵר, וַיָּגָר, לְשׁוֹן גֵּר, שֶׁהָיוּ רוֹאִין לְעַצְמָן גֵּרִים בָּעוֹלָם, אָמְרוּ יָרְדוּ לְמִצְרַיִם לָגוּר וְאָחֲזוּ אוֹתָהּ, וּמַשְׂכִּירִין הָיוּ לָהֶם בָּתִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ג, כב): וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ.

R. Saadia Gaon Tafsir Shemot 1:7ר' סעדיה גאון תפסיר שמות א':ז'

ותמלא הארץ – עד שנתמלאת אותה הארץ מהם.

R. Saadia Gaon Commentary Shemot 1:7ר' סעדיה גאון פירוש שמות א':ז'

ותמלא הארץ אותם – כוונתו ארץ גשן כי מן הנמנע שהארץ כולה תימלא מהם.

R. Yonah ibn Janach Sefer HaRikmah Sha’ar 28ר' יונה אבן ג'נאח ספר הרקמה, שער כ"ח

וממה שדומה לשער הזה – מה שנאמר במלת הכלל, והחפץ בו הפרט, כמו... ותמלא הארץ אותם, רוצה לומר, ארץ גושן בלבד.

Rashi Shemot 12:13רש"י שמות י"ב:י"ג

ופסחתי – וחמלתי, ודומה לו (ישעיה לא ה) פסח והמליט ואני אומר כל פסיחה לשון דלוג וקפיצה. ופסחתי מדלג היה מבתי ישראל לבתי מצרים, שהיו שרוים זה בתוך זה, וכן (מלכים א יח כא) פסחים על שתי הסעפים, וכן כל הפסחים הולכים כקופצים, וכן (ישעיה לא ה) פסח והמליט, מדלגו וממלטו מבין המומתים. ולא יהיה בכם נגף – אבל הוה הוא במצרים הרי שהיה מצרי בביתו של ישראל, יכול ימלט, תלמוד לומר ולא יהיה בכם נגף, אבל הוה במצרי שבבתיכם, הרי שהיה ישראל בביתו של מצרי, שומע אני ילקה כמותו, תלמוד לומר ולא יהיה בכם נגף.

Lekach Tov Shemot 12:13לקח טוב שמות י"ב:י"ג

ולא יהיה בכם נגף – אפילו ביתו של ישראל בין בתי המצריים.

Ibn Ezra Shemot Long Commentary 1:7אבן עזרא שמות הפירוש הארוך א':ז'

ותמלא הארץ – ארץ גושן היא. רעמסס – בשוא נח תחת העין כי הראשון שתחת העי"ן שהוא דבק עם הרי"ש יקרא נח והשני תחת מ"ם יקרא נע כי הוא כמו תחלת נע השפה.

Ibn Ezra Shemot Long Commentary 2:3אבן עזרא שמות הפירוש הארוך ב':ג'

ונדגש צ' הצפינו כדגשות קו"ף אם יקרך עון לדבר בם צחות. ובעבור היות הצדי בשו"א נע נרפה הפ"א שהיה ראוי להדגש. והוא שם הפועל מהבנין הכבד הנוסף. ואין צורך לבקש למה לא צפנתהו עוד אולי השכנות המצריות שמעו קולו כי לא היו לבדם דרים בארץ רעמסס. וכתב ושאלה אשה משכנתה. ובאה מלת תיבת גומא מלעיל בעבור היות הניגון בתחלת מלת גומא.

Ibn Ezra Shemot Long Commentary 12:27אבן עזרא שמות הפירוש הארוך י"ב:כ"ז

ואמרתם זבח פסח – מצאנו פסוח והמליט. והטעם כמו חמלה. ובעבור שהשם חמל על בכורי ישראל בעבור דם השה נקרא השה פסח. כמו ושחטו הפסח. והגאון אמר שהוא מגזרת פסח. כי הפסח ישען על רגלו התמימה. והמשחית כן עשה שהשחית בכורי בית מצרים ופסח על בית שכנו העברי ולא השחיתו. וכמוהו עד מתי אתם פוסחים.

Ibn Ezra Shemot Short Commentary 1:7אבן עזרא שמות הפירוש הקצר א':ז'

ותמלא הארץ – כל ארץ מלכות ארץ מצרים.

Ibn Ezra Shemot Short Commentary 8:19אבן עזרא שמות הפירוש הקצר ח':י"ט

ושמתי פדות – גם זה אות בתוך אות, שיכיר הערוב מי הוא מעמי ומעמך, וזה נאמר על מי שהיה במצרים, ולא בארץ גשן.

Ramban Shemot 8:18רמב"ן שמות ח':י"ח

(יח–יט) והפליתי ביום ההוא את ארץ גשן – בעבור היות המכות הראשונות עומדות איננו פלא שיהיו בארץ מצרים ולא בארץ גשן, אבל זו מכה משולחת, וכאשר יעלו החיות ממעונות אריות מהררי נמרים וישחיתו כל ארץ מצרים ראוי היה בטבעם שיבואו גם בארץ גשן, אשר היא מכלל ארץ מצרים בתוכה, לכך הוצרך לומר והפליתי את ארץ גשן, שתנצל כולה בעבור שעמי עומד עליה, כי רובה של ישראל היא ואומר ושמתי פדות בין עמי ובין עמך, שאפילו בארץ מצרים אם ימצאו החיות איש יהודי לא יזיקוהו ויאכלו המצריים, כדכתיב (תהלים ע"ח:מ"ה) ישלח בהם ערוב ויאכלם, וזהו לשון פדות, כטעם נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתך.

Ramban Shemot 9:26רמב"ן שמות ט':כ"ו

רק בארץ גושן אשר שם בני ישראל – בעבור שנטה ידו על השמים והוריד הברד היה ראוי שירד גם על ארץ גשן, שהאויר שלה ושל ארץ מצרים אחד הוא, ולכן פירש הכתוב שניצל אויר ארץ גשן בעבור ששם בני ישראל:.

R. Yosef ibn Kaspi Shemot 3:22ר' יוסף אבן כספי שמות ג':כ"ב

ומגרת ביתה - הטעם מהמצרית הגרה בית הישראלית כי בתים היו לישראל כמו שקדם ויאחזו בה (בראשית מ"ז:כ"ז).

R. Yosef ibn Kaspi Shemot 10:23ר' יוסף אבן כספי שמות י':כ"ג

ולכל בני ישראל היה אור במושבתם - זה עד נאמן כי אמרו ויהי חשך בכל ארץ מצרים פרושו עיר מצרים וסביביו, עד שטעם אומרו ולכל בני ישראל היה אור וכ', פרושו בארץ גושן אשר שם מושבם, כי היה עיר מושבותם, וזה כמו שקדם בברד, ויהי ברד בכל ארץ מצרים, ואמר שם בארץ גושן אשר שם בני ישראל לא היה ברד (ט' כ"ו), ולכן הנמצאים מבני ישראל בעיר מצרים עובדים עבודתם היו בכלל החושך, כמו שהיו בכלל הברד, אמנם מדעתי הם לא היו מתפחדים כמו המצרים כי נכון לבם בטוח בשם.

Ralbag Bereshit Beur HaMilot 46:34רלב"ג בראשית ביאור המילות מ"ו:ל"ד

בעבור תשבו בארץ גֹשן – הנה סיבב יוסף שישבו בארץ גֹשן, לסיבות ארבעה: האחת — מפני היותה ארץ מרעה, והיא מפני זה נאותה להם. והשנית — מפני היותה במיטב הארץ. והשלישית — כי לא רצה שיהיו מפוזרים בארץ מצרים, ומפני זה הושיבם שם בכפר קטן שהיה במיטב ארץ גֹשן, והוא רעמסס. ולזה נמצאו שם ישראל מקובצים, עם רבויים, כי היתה הארץ רחבת ידים . וזה היה סיבה אל שלא היו מכאיבים אותם המצרים — עם רוע מנהגם — באופן שהיו מכאיבים אותם אם היו מעורבים עמהם ומפוזרים ביניהם. וממה שנראה גם כן, שמנהג הארץ ההיא לא היה רע כמנהג ארץ מצרים; הלא תראה כי לא היו מתעבים שם כל רועה צאן כמו שהיו מתעבים אותם במצרים, לפי שהמצרים היו עושים מהצאן אלוה. וכבר יתבאר שלא היה זה המנהג בארץ גֹשן, ממה שאמר יוסף: כי תועבת מצרים כל רֹעה צאן, ולזה הושיבם שם בארץ גֹשן, כמו שאמר: בעבור תשבו בארץ גֹשן, ולזה בחר יוסף שישבו שם; ותהיה אם כן סיבה רביעית. ואפשר גם כן שהיה מנהג ארץ גֹשן כמנהג ארץ מצרים, אבל היתה ארץ גֹשן ארץ רחבת ידים, והיה מפני זה רובה בלתי מיושב, אבל הושיבם שם במקום בלתי בנוי, ונתן להם מקום לבנות — והוא יותר נכון. והנה לזאת הסיבה נמצאו ישראל בלתי מעורבים כלל עם המצרים, ולזה אמרו 'וַתִּמָּלֵא הארץ אֹתם' (שמות א, ז), רוצה לומר שהארץ הבלתי־נושבת אשר שם נתמלאה מהם. והרביעית — שאם היו ישראל מעורבים עם המצרים, היו במעט זמן מתגאלים במנהגיהם הפחותים, ולזה בחר יוסף שישבו במקום אחד, בלתי מעורבים עם המצרים.

Ralbag Beur HaMilot Shemot 1:7רלב"ג ביאור המילות שמות א':ז'

במאד מאד - הרצון בזה, שבמאד מהם היה מאד מהרבוי והעוצם, לא היה שם כי אם מעטים שלא ימצא בהם זה הרבוי הנפלא בהולדה והעוצם, וזה מורה על חוזק דבקות ברכת השם יתעלה בהם עד שכבר מלאה הארץ מהם. או יהיה הרצון באמרו ותמלא הארץ אותם שארץ גושן אשר היו בה, שהיתה ארץ רחבת ידים קודם באם, נמלאת עמהם. או יהיה הרצון בזה, שכבר היתה ברכת השם יתעלה בארץ שהיו יושבים בה, עד שכבר נמלאת הארץ ההיא כל טוב עמהם.

Ralbag Beur HaMilot Shemot 8:19רלב"ג ביאור המילות שמות ח':י"ט

ושמתי פדות בין עמי ובין עמך - רוצה לומר, שאני אשים ההבדל בין עמי ובין עמך פדות, וזה, כי לעמי יהיה פדות מהמכה הזאת, ולא כן לעמך. וזאת היא ההפלאה וההבדל שאמר השם יתעלה, שיפליא ארץ גושן לבלתי היות שם ערוב. ואפשר שרצה בזה, והוא הנכון, כי גם בארץ גשן לא ימלטו מזאת המכה כי אם הישראלים, וזה, כי כבר היו שם מצרים, כמו שהורה באמרו "ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה" (שמ' ג,כב). או יהיה הרצון בפדות - הפרש, כמו שכתב החכם אבן עזרא.

Ralbag Beur HaMilot Shemot 10:23רלב"ג ביאור המילות שמות י':כ"ג

ולכל בני ישראל היה אור במושבותם - רוצה לומר, שבמקומות שהיו יושבים היה אור, ולא היה נכנס בו זה האיד העב הקיטורי; וזה תכלית הפלא, כי המצרי שהיה שכן לישראל, היה החשך בביתו, ובבית ישראל היה האור.

Seforno Shemot 12:4ספורנו שמות י"ב:ד'

ושכנו הקרוב אל ביתו. Even though numerous Egyptian families might have lived between the house of the Israelite and the nearest house occupied by another Israelite, such an Israelite is described by the Torah as “his neighbour,” seeing that he is closer to his house than the houses of other Jews.

וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ – אַף עַל פִּי שֶׁיִּהְיוּ מִצְרִיִּים רַבִּים שׁוֹכְנִים בֵּין בֵּית עִבְרִי לְבֵית רֵעֵהוּ, יִקָּרֵא "שְׁכֵנוֹ" אוֹתוֹ הָעִבְרִי שֶׁהוּא יוֹתֵר קָרוֹב לְבֵיתוֹ מִשְּׁאָר הָעִבְרִים.

Shadal Shemot 1:15שד"ל שמות א':ט"ו

למילדת העבריות – דעת רז"ל (שמות רבה א':י"ז) ואנקלוס ורשב"ם ורמבמ"ן שהיו המילדות האלה מזרע ישראל, ודעת המתרגם האלכסנדרי והיירונימוס ויוסף פלאויוס ודון יצחק שהיו מצריות מילדות העבריות, וכן נראה, כי איך ייתכן שיצוה לבנות ישראל להכרית את כל בני עמם, ויאמין שלא תגלינה הדבר? וקלעריקוס טוען, שאם לא היו עבריות היל"ל לעבריות, וראז'{נמילר} הגיה ואמר שהיל"ל את העבריות; ואין זו טענה כי אמת שיכול היה לומר למילדות את העבריות, אך אפשר ג"כ לומר למילדות העבריות בהשמטת מלת את, כמו האדם האוכל הבוסר (ירמיה ל"א:כ"ט), ומה שטענו ממה שכתוב ותיראן המילדות את האלהים איננה טענה כלל, כי את ה' אין כתוב כאן, אלא את האלהים, וכל מי שיש לו אלוה (יהיה אלהי אמת או אלהי שקר) הלא יירא מהכרית עוללים שלא חטאו, יהיו מאיזה עם שיהיו, ודוגמת זה נאמר בעמלק ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים (דברים כ"ה:י"ח); ותלמידי חביבי החכם ר' יעקב חי פארדו זצ"ל מוסיף, שאם היו מעם אחר יצדק לומר שעשו זה מיראת האל ולא מאהבה, אך אם היו עבריות אין צורך להזכיר יראת האל, כי כל אדם אוהב בני עמו. גם מה שטענו משמות שפרה ופועה שאינם מצריים אלא משרשים עבריים, איננה טענה, כי לדעתי המילדות האלה לא היו מצריות ממש, אלא מארץ גושן שהיתה קרובה לארץ כנען (עיין בר' מ"ו:ל"ד), וקרוב שהיו מדברות שפת כנען ושמותן כנעניים ועבריים. והנה הדבר ברור כי עם רב ועצום לא יתכן שלא תהיין לו אלא שתים מילדות בלבד, על כן ראב"ע (ואחריו ראז'{נמילר}), אומר כי שתים אלה היו שרות על כל המילדות, ור' עובדיה ספורנו אומר כי פרעה דבר תחלה עם המילדות שהיו בעירו, ואחר שהן לא עשו דברו, לא בטח עוד באותן של שאר מקומות; וזה רחוק בעיני, כי ישראל היו בארץ גשן, לא במצרים, ואין לפרש ותמלא הארץ אותם שנתפזרו בכל מצרים, כי גם למטה (שמות ט':כ"ו) מצאנו רק בארץ גושן אשר שם בני ישראל לא היה ברד; ואני אומר כי לא רצה פרעה לדבר עם כל המילדות בפעם אחת, שאם היו כולן הורגות ילדי ישראל בזמן אחד, היה הדבר ניכר ומתפרסם, לא כן אם היו שתים מהן הורגות אותם, ולא כן האחרות, היו יכולים לומר מקרה הוא, והיה בדעתו לצוות כן לכל המילדות בזו אחר זו לסירוגין כדי שלא יוודע הדבר.

Malbim Bereshit 45:10מלבי"ם בראשית מ"ה:י'

וישבת... אל תדאג שתשב בין המצרים שהם עובדי אלילים, כי תשב בארץ גשן לבדך.

Malbim Bereshit 47:27מלבי"ם בראשית מ"ז:כ"ז

וישב ישראל – תחלה ישבו ברעמסס לא בכל ארץ גשן שהיתה למצרים, ועתה שהעביר אותם לערים הקנה כל ארץ גשן לבני ישראל, באשר פרו ורבו מאד והוצרכו לארץ רחבת ידים.

Malbim Shemot 1:7מלבי"ם שמות א':ז'

ובני. ואם הענין השני מה שהיו מועטים רק שבעים נפש והיו חשובים כדבר יקר המציאות, הנה פרו, ר"ל שהולידו בנים, וישרצו שזה מורה ההפראה היתרה שלא כדרך טבע בני אדם רק כטבע השרצים שיולדות הרבה ולדות בפעם אחד, ובדרך הטבע שהאשה שיולדת תאומים וכ"ש יותר מזה לא יתקיימו, והם רבו, והגם שראוי שיהיו חלושים ורפויי כח, הם עצמו בכח וגבורה במאד מאד עד שצר להם ארץ גשן ותמלא הארץ אותם, ובזה התבטל החשיבות שהיה להם מצד מעוט מציאותם.

Netziv Bereshit 45:10נצי"ב בראשית מ"ה:י'

Text not found

וישבת בארץ גשן – שיהיו בכחו לפנות לפניהם את ארץ גושן.

Netziv Bereshit 46:34נצי"ב בראשית מ"ו:ל"ד

Text not found

כי תועבת מצרים וגו' – ולא ירצה להושיבכם במקום עיקר הישוב. כך עלה בדעת יוסף לסבב הדבר להגיע לתכלית המבוקש לשבת בדד. אע"ג שיהיה באופן שיהיו אחיו ובית אביו לבוז מחמת זה בעיני פרעה. מ"מ הכל כדאי כדי להגיע לזה התכלית הנחוץ לשמירת קדושת ישראל. והי' עיקר רצון יוסף לומר לפרעה לשון באו אלי. כדי שיהא רואה אם יקפיד פרעה על אמרו שבאו לצרכו אז יבאר כונת דבריו אלה שבאו לביתו. וא"כ לא יהא יכול לבקש לא הוא ולא אחיו ישיבת גושן. אלא באופן שיהא ענינם מתועב בעיני פרעה וירחיקם פרעה ויושיבם בגושן. ואח"כ מספר הכתוב כי הקב"ה היסב את הענין שלא היו מגיעים לזה משום בזיון אלא בדרך כבוד כאשר יבואר.

Netziv Bereshit 47:27נצי"ב בראשית מ"ז:כ"ז

Text not found

בארץ מצרים בארץ גשן – להיפך מיבעי בארץ גשן בארץ מצרים. היינו שבארץ מצרים כפרש"י. וכמו בארץ מגורי אביו בארץ כנען. אלא משום דישיבת ישראל משמעו שתים. א' ישיבה גשמית דירה לכל אחד. ב' קדושת כנ"י וישוב הכלל. ופי' וישב ישראל שדירת כל אחד הית' בכל ארץ מצרים. כמו שיבואר בס' שמות א' ז' שאח"כ נתמלאו בכל הארץ. וישיבת הכלל וקדושת כנ"י הית' בארץ גושן. וקרוב לזה פי' בת"י דבתי מדרשות וב"כ היו בארץ גשן. ויאחזו בה – קנו שדות ואחוזות בכל מקום.

Netziv Shemot 1:7נצי"ב שמות א':ז'

ותמלא הארץ אותם – 'מהם' מיבעי, וכן תרגם אונקלוס "מנהון" אבל לשון המקרא "אותם" בא ללמד דלא ארץ גושן לבד שהיתה מיוחדת לישראל ומלאה מישראל לבד, אלא אפילו כל ארץ מצרים שהיתה עיקר ישיבת עם מצרים, מ"מ מלאה הארץ את ישראל. ומשמעות "אותם" 'עמם', כמו שכתבתי בספר ויקרא (יז,ה) עה"פ "וזבחו זבחי שלמים לה' אותם" והיה כל מקום פנוי שמצאו ישראל לקנות ולדור נתיישבו שמה, והיינו דכתיב במכת בכורות (להלן יב,כג) "ופסח ה' על הפתח", הרי שהיו הרבה בתי ישראל בקרב בתי מצרים. ואע"ג שיבואר להלן (ב,כה. ג,ז) שפרעה נגש לישראל ולחצם לדור במיצר כדי להשפיל דעתם, מ"מ היה באופן שנשארו בקרב ערי מצרים בין בתיהם. ובא הכתוב להקדים בזה סיבת שנאת מצרים וגזרת המלכות, ומחשבת חשד מה שלא עלה על דעת ישראל, כל זה בא משום שבקשו לצאת מרצון יעקב אביהם שישבו דוקא בארץ גושן כדי שיהיו בדד ונבדל ממצרים, כמו שכתבתי בפרשת ויגש (בראשית מו,ד), אבל הם לא רצו כן. ובשמו"ר (א,ח) איתא עוד שפסקו למול מזה הטעם שאמרו נהיה כמצרים, דאחר שקבעו דירתם בקרבם מצאו טוב להם להשתוות למצרים ולא יהיו ניכרים שהמה יהודים, ומשום זה ביאר המדרש ש'הפך ה' לבם לשנוא עמו'. {פסקו למול – משמת יוסף (שמו"ר שם). והוא תמוה, מה גרם מיתת יוסף לזה. אלא כמו שכתבתי שכל זמן שהיה יוסף חי לא הניח לעדת ישראל לדור בקרב מצרים, אבל משמת יוסף קבעו דירתם בכל מצרים, ומשום הכי פסקו מלימול. והנה נדונו ישראל במה שחטאו שבקשו להתקרב ביותר למצרים, על כן הטה ה' לב מלך לחשוב עליהם שהם מבקשים לצאת מן הארץ, וכן הוא לדורות בזמן הגלות.} וכבר ביארנו בספר בראשית (טו,יג בהרחב דבר) על הפסוק "כי גר יהיה זרעך וגו'", אשר היא הסיבה שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו בשביל שאין אנו רוצים להיות כגרים ונבדלים מן האומות.

Hoil Moshe Shemot 10:23הואיל משה שמות י':כ"ג

ולכל בני ישראל וגו' - ממה שפרט והגיד הכתוב בד' מכות שלא היו בארץ גשן נראה שהאחרות הקלות היו גם שם, ומכת הדם והצפרדעים באו ע"י נהר נילוס, וארץ גשן אולי רחוקה ממנו.

R. David Zvi Hoffmann Shemot 1:7ר' דוד צבי הופמן שמות א':ז'

הארץ – הרי זו ארץ גושן, כפי שמפורש בבראשית מז, כז. אתם – הפועל 'מלא' גורר אחריו יחסת-את.

R. David Zvi Hoffmann Shemot 3:21, fn. 123ר' דוד צבי הופמן שמות ג':כ"א, הערה 123

יש שמבקשים לראות סתירה בין האמור בבראשית מ"ה:י' ומ"ו:כ"ח ובספרנו ח':י"ח, ט':כ"ו, י':כ"ג, שלפיו בני ישראל ישבו בנפרד מן המצרים בארץ גושן ולבין האמור כאן, ג':כ"ב, ולהלן י"א:ב' וי"ב:כ"ג, פסוקים שמהם משתמע שמפוזרים היו בני ישראל בין המצרים.  אך דומה שהדבר פשוט - כאשר יוסף הושיב את אביו ואחיו בגושן, לא גירש את המצרים שהתגוררו שם, וכך אמנם ישבו בני ישראל בארץ גושן, אך גם בין המצרים.

R. David Zvi Hoffmann Shemot 10:23ר' דוד צבי הופמן שמות י':כ"ג

במושבתם – אם נאמר שבני ישראל התגוררו בנפרד מן המצרים, כי אז אפשר לומר ש"במושבתם" פירושו באזור מגוריהם, וכך משמע לכאורה מן האמור למעלה (ט, כו): "רק בארץ גשן אשר-שם בני ישראל לא היה ברד", ואם נניח, שגרו במעורב בין המצרים, צריך לומר שבבתיהם היה להם אור, בעוד שאצל שכניהם המצרים היה חושך, ו"במושבתם" פירושו "בתיהם".

R. David Zvi Hoffmann Shemot 11:2ר' דוד צבי הופמן שמות י"א:ב'

מאת רעותה, ואלו למעלה ג', כ"ב נאמר "משכנתה ומגרת ביתה". אף כי בני ישראל התגוררו באזורים נפרדים מן המצרים, הרי גרו גם מצרים בתוכם, כגון פקידי המלך.