Where in Egypt Did the Israelites Live/5

EN/HEע/E

Where in Egypt Did the Israelites Live?

Sources

Bereshit 45:10בראשית מ״ה:י׳

And thou shalt dwell in the land of Goshen, and thou shalt be near unto me, thou, and thy children, and thy children's children, and thy flocks, and thy herds, and all that thou hast;

וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ גֹּשֶׁן וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ וְכׇל אֲשֶׁר לָךְ.

Bereshit 46:28-29, 34בראשית מ״ו:כ״ח-כ״ט, ל״ד

(28) And he sent Judah before him unto Joseph, to show the way before him unto Goshen; and they came into the land of Goshen. (29) And Joseph made ready his chariot, and went up to meet Israel his father, to Goshen; and he presented himself unto him, and fell on his neck, and wept on his neck a good while. (34) that ye shall say: Thy servants have been keepers of cattle from our youth even until now, both we, and our fathers; that ye may dwell in the land of Goshen; for every shepherd is an abomination unto the Egyptians.'

(כח) וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גֹּשֶׁן. (כט) וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד. (לד) וַאֲמַרְתֶּם אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד עַתָּה גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבֹתֵינוּ בַּעֲבוּר תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כׇּל רֹעֵה צֹאן.

Bereshit 47:27בראשית מ״ז:כ״ז

And Israel dwelt in the land of Egypt, in the land of Goshen; and they got them possessions therein, and were fruitful, and multiplied exceedingly.

וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד.

Bereshit 50:8בראשית נ׳:ח׳

and all the house of Joseph, and his brethren, and his father's house; only their little ones, and their flocks, and their herds, they left in the land of Goshen.

וְכֹל בֵּית יוֹסֵף וְאֶחָיו וּבֵית אָבִיו רַק טַפָּם וְצֹאנָם וּבְקָרָם עָזְבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן.

Shemot 1:7שמות א׳:ז׳

And the children of Israel were fruitful, and increased abundantly, and multiplied, and waxed exceeding mighty; and the land was filled with them.

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם.

Shemot 3:22שמות ג׳:כ״ב

but every woman shall ask of her neighbour, and of her that sojourneth in her house, jewels of silver, and jewels of gold, and raiment; and ye shall put them upon your sons, and upon your daughters; and ye shall spoil the Egyptians.'

וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם וְנִצַּלְתֶּם אֶת מִצְרָיִם.

Shemot 8:18-19שמות ח׳:י״ח-י״ט

(18) And I will set apart in that day the land of Goshen, in which My people dwell, that no swarms of flies shall be there; to the end that thou mayest know that I am the Lord in the midst of the earth. (19) And I will put a division between My people and thy people — by to-morrow shall this sign be.'

(יח) וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת אֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ לְבִלְתִּי הֱיוֹת שָׁם עָרֹב לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי י"י בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. (יט) וְשַׂמְתִּי פְדֻת בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ לְמָחָר יִהְיֶה הָאֹת הַזֶּה.

Shemot 9:4שמות ט׳:ד׳

And the Lord shall make a division between the cattle of Israel and the cattle of Egypt; and there shall nothing die of all that belongeth to the children of Israel.'

וְהִפְלָה י"י בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם וְלֹא יָמוּת מִכׇּל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דָּבָר.

Shemot 9:26שמות ט׳:כ״ו

Only in the land of Goshen, where the children of Israel were, was there no hail.

רַק בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה בָּרָד.

Shemot 10:23שמות י׳:כ״ג

they saw not one another, neither rose any from his place for three days; but all the children of Israel had light in their dwellings.

לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים וּלְכׇל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם.

Shemot 11:2שמות י״א:ב׳

Speak now in the ears of the people, and let them ask every man of his neighbour, and every woman of her neighbour, jewels of silver, and jewels of gold.'

דַּבֶּר נָא בְּאׇזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב.

Shemot 11:4-5שמות י״א:ד׳-ה׳

(4) And Moses said: 'Thus saith the Lord: About midnight will I go out into the midst of Egypt; (5) and all the first-born in the land of Egypt shall die, from the first-born of Pharaoh that sitteth upon his throne, even unto the first-born of the maid-servant that is behind the mill; and all the first-born of cattle.

(ד) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֹּה אָמַר י"י כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם. (ה) וּמֵת כׇּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה.

Shemot 12:12-13שמות י״ב:י״ב-י״ג

(12) For I will go through the land of Egypt in that night, and will smite all the firstborn in the land of Egypt, both man and beast; and against all the gods of Egypt I will execute judgments: I am the Lord. (13) And the blood shall be to you for a token upon the houses where ye are; and when I see the blood, I will pass over you, and there shall no plague be upon you to destroy you, when I smite the land of Egypt.

(יב) וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כׇל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכׇל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי י"י. (יג) וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.

Shemot 12:23-27שמות י״ב:כ״ג-כ״ז

(23) For the Lord will pass through to smite the Egyptians; and when He seeth the blood upon the lintel, and on the two side-posts, the Lord will pass over the door, and will not suffer the destroyer to come in unto your houses to smite you. (24) And ye shall observe this thing for an ordinance to thee and to thy sons for ever. (25) And it shall come to pass, when ye be come to the land which the Lord will give you, according as He hath promised, that ye shall keep this service. (26) And it shall come to pass, when your children shall say unto you: What mean ye by this service? (27) that ye shall say: It is the sacrifice of the Lord's passover, for that He passed over the houses of the children of Israel in Egypt, when He smote the Egyptians, and delivered our houses.' And the people bowed the head and worshipped.

(כג) וְעָבַר י"י לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם וְרָאָה אֶת הַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וּפָסַח י"י עַל הַפֶּתַח וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף. (כד) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְחׇק לְךָ וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם. (כה) וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן י"י לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת. (כו) וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם. (כז) וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַי"י אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנׇגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ.

Yeshayahu 31:5ישעיהו ל״א:ה׳

As birds hovering, So will the Lord of hosts protect Jerusalem; He will deliver it as He protecteth it, He will rescue it as He passeth over.

כְּצִפֳּרִים עָפוֹת כֵּן יָגֵן י"י צְבָאוֹת עַל יְרוּשָׁלָ‍ִם גָּנוֹן וְהִצִּיל פָּסֹחַ וְהִמְלִיט.

Philo, On the Life of Moses I XXVI:143-146פילון על חיי משה א׳:כ״ו

(143) Such, then, were the afflictions and punishments by which Egypt was corrected; not one of which ever touched the Hebrews, although they were dwelling in the same cities and villages, and even houses, as the Egyptians, and touching the same earth and water, and air and fire, which are all component parts of nature, and which it is impossible to escape from. And this is the most extraordinary and almost incredible thing, that, by the very same events happening in the same place and at the same time, one people was destroyed and the other people was preserved. (144) The river was changed into blood, but not to the Hebrews; for when these latter went to draw water from it, it underwent another change and became drinkable. Frogs went up from the water upon the land, and filled all the market-places, and stables, and dwelling-houses; but they retreated from before the Hebrews alone, as if they had been able to distinguish between the two nations, and to know which people it was proper should be punished and which should be treated in the opposite manner. (145) No lice, no dog-flies, no locusts, which greatly injured the plants, and the fruits, and the animals, and the human beings, ever descended upon the Hebrews. Those unceasing storms of rain and hail, and thunder and lightning, which continued so uninterruptedly, never reached them; they never felt, no not even in their dreams, that most terrible ulceration which caused the Egyptians so much suffering; when that most dense darkness descended upon the others, they were living in bright daylight, a brilliancy as of noon-day shining all around them; when, among the Egyptians, all the first-born were slain, not one of the Hebrews died; for it was not likely, since even that destruction of such countless flocks and herds of cattle never carried off or injured a single flock or a single beats belonging to the Hebrews. (146) And it seems to me that if any one had been present to see all that happened at that time, he would not have conceived any other idea than that the Hebrews were there as spectators of the miseries which the other nation was enduring; and, not only that, but that they were also there for the purpose of being taught that most beautiful and beneficial of all lessons, namely, piety. For a distinction could otherwise have never been made so decidedly between the good and the bad, giving destruction to the one and salvation to the other.

Bemidbar Rabbah 20:3במדבר רבה כ׳:ג׳

דָּבָר אַחֵר, וַיָּגָר, לְשׁוֹן גֵּר, שֶׁהָיוּ רוֹאִין לְעַצְמָן גֵּרִים בָּעוֹלָם, אָמְרוּ יָרְדוּ לְמִצְרַיִם לָגוּר וְאָחֲזוּ אוֹתָהּ, וּמַשְׂכִּירִין הָיוּ לָהֶם בָּתִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ג, כב): וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ.

R. Saadia Gaon Tafsir Shemot 1:7ר׳ סעדיה גאון תפסיר שמות א׳:ז׳

ותמלא הארץ – עד שנתמלאת אותה הארץ מהם.

R. Saadia Gaon Commentary Shemot 1:7ר׳ סעדיה גאון פירוש שמות א׳:ז׳

ותמלא הארץ אותם – כוונתו ארץ גשן כי מן הנמנע שהארץ כולה תימלא מהם.

R. Chananel cited by R. Bachya Shemot 3:9ר׳ חננאל מובא בר׳ בחיי שמות ג׳:ט׳

צעקת בני ישראל באה אלי. והלא כבר הזכיר למעלה "ואת צעקתם שמעתי" (פסוק ז), אבל על דרך הקבלה צעקת בני ישראל היא כנסת ישראל שבאה לפני צועקת, כלשון "הכצעקתה הבאה אלי" (בראשית יח, כא). "וגם ראיתי את הלחץ". פי' רבינו חננאל ז"ל מפני שנכנסו למצרים בשבעים נפש והושיבם יוסף בארץ גשן, ולא היתה הארץ מכילה אותם כי היתה הברכה בהם, ומצריים לא היו מניחים אותם להתרחב בארץ, אבל היו לוחצים ודוחקים אותם, והביא ראיה לזה ממה שאמר הכתוב: "וילחצו האמורי את בני דן ההרה כי לא נתנו לרדת לעמק" (שופטים א, לד).

R. Yonah ibn Janach Sefer HaRikmah Sha’ar 28ר׳ יונה אבן ג׳נאח ספר הרקמה, שער כ״ח

וממה שדומה לשער הזה – מה שנאמר במלת הכלל, והחפץ בו הפרט, כמו... ותמלא הארץ אותם, רוצה לומר, ארץ גושן בלבד.

Rashi Shemot 12:13רש״י שמות י״ב:י״ג

והיה הדם לכם לאת AND THE BLOOD SHALL BE UNTO YOU FOR A SIGN – it shall be to you for a sign, and not to others for a sign. From this we may learn that they put the blood only inside their houses (Mekhilta). וראיתי את הדם AND WHEN I SEE THE BLOOD – But surely everything is manifest to Him and He therefore did not need to look whether the blood had been put on the door-posts? But the meaning is: God says, I will set My eye (my attention) to take notice of the fact that you are engaged in the performance of My commands — then will I pass over you (Mekhilta). ופסחתי – This signifies I WILL SPARE you; similar to this is, (Isaiah 31:5) "Sparing (פסוח) and delivering". (This is the explanation of Menachem ben Seruk). But I say that wherever the root פסח occurs it is an expression for leaping and springing over, so that ופסחתי here denotes that He sprang from the houses of the Israelites when He reached them, without having entered them, to the houses of the Egyptians — for they (the Egyptians and the Israelites) dwelt one next to the other. Of a like import is, (1 Kings 18:21) "How long will ye leap (פוסחים) upon two twigs?" So, too, all פסחים lame people walk as though they were springing, and are therefore termed פסחים. This, too, is the meaning of, (Isaiah 31:5) פסוח והמליט "He springs over him and delivers him" from amongst those who are being killed. ולא יהיה בכם נגף AND THE INFLICTION SHALL NOT BE UPON YOU – but it will be upon the Egyptians. — In the case that an Egyptian was in an Israelite's house one might think that he would escape! Therefore Scripture says: "and the infliction shall not be upon you", but it shall be upon the Egyptians who happen to be in your houses! (cf. Mekhilta) In the case that an Israelite was in an Egyptians house, I might understand from this that he would be smitten just the same as he (the Egyptian)! Therefore Scripture says, "and the affliction shall not be upon you", wherever you may happen to be (Mekhilta).

והיה הדם לכם לאות – לכם לאות ולא לאחרים לאות, מכאן שלא נתנו מהדם אלא מבפנים. וראיתי את הדם – והלא הכל גלוי לפניו, אלא נותן אני עיני לראות שאתם עסוקים במצותיי ופוסח אני עליכם. ופסחתי – וחמלתי, ודומה לו פסוח והמליט (ישעיהו ל"א:ה'), ואני אומר כל פסיחה, לשון דילוג וקפיצה, ופסחתי מדלג היה מבתי ישראל לבתי מצרים שהיו שרויין זה בתוך זה, וכן פוסחים על שתי הסעיפים (מלכים א י"ח:כ"א), מדלגים, וכן פסחים הולכים בקופצים וכן פסוח והמליט (ישעיהו ל"א:ה'), מדלגו וממליטו מבין המומתים. ולא יהיה בהם נגף – אבל הוה הוא במצרים, הרי שהיה מצרי בביתו של ישראל יכול ימלט, תלמוד לומר ולא יהיה בכם נגף, אבל הווה הוא במצרי שבבתיכם. הרי שהיה ישראל בביתו של מצרי, שומע אני ילקה בגינו תלמוד לומר ולא יהיה בכם נגף.

Lekach Tov Shemot 1:21לקח טוב שמות א׳:כ״א

ויהי כי יראו המילדות את האלהים ויעש להם בתים. רב ולוי, חד אמר בתי כהונה ולויה, וחד אמר בתי מלכות, מאן דאמר בתי כהונה ולויה, אהרן ומשה, ומאן דאמר בתי מלכות, דוד ממרים נמי אתי, דכתיב ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת (דה"א ב':י"ט), זו מרים, ותלד לו את חור (שם), וכתיב ודוד בן איש אפרתי הזה (שמ"א י"ז:י"ב), עזובה היא מרים, ולמה נקרא שמה עזובה, שהכל עזבוה במדבר, וכתיב ותסגר מרים (במ' י"ב:ט"ו), מלמד כל הנושא אשה לשם שמים כאילו ילדה: ס"א ויעש להם בתים, כיון שראה פרעה שהיו המילדות חומלות את בני ישראל, עמד ותיקן בתים למצריים להיות שכנים לישראל, כיון שנולד בן לישראל הן מרגישים בהם, שהרי התינוק בוכה, וכיון שהתינוק בוכה תינוק של מצרי שכינו בוכה, והן מרגישין ונוטלין אותו וזורקין אותו ליאור, עליהם אמר שלמה אחזו לנו שועלים שועלים קטנים (שה"ש ב':ט"ו), שעלים כתוב, שהיו זורקין אותם למים, כענין שנאמר מי מדד בשעלו מים (ישעיה מ':י"ב), ואעפ"כ וכרמינו סמדר (שה"ש ב':ט"ו).

Lekach Tov Shemot 12:13לקח טוב שמות י״ב:י״ג

ולא יהיה בכם נגף – אפילו ביתו של ישראל בין בתי המצריים.

Rashbam Shemot 2:2רשב״ם שמות ב׳:ב׳

ותהר THE WOMAN CONCEIVED at the time of Pharaoh's decree to cast the males into the river, AND SHE BORE A SON. ותרא: SHE SAW THAT HE WAS GOOD AND SHE HID HIM: The explanation that she hid him because of [something special] that she saw in him is false. All babies elicit the compassion of their mothers. Rather one must explain [the verb] SHE SAW (ותרא) like in the verse (Gen. 1:31), "God saw (וירא) all that he had made and found it very good." There the phrase means that God] looked and examined all His works and His actions that He had done to see whether there was something to correct therein; everything was proper and correct. Here also, since Moses was born [prematurely] after [a pregnancy of only] six months – just as we find that Samuel was born [after a six month pregnancy, as it is written (I Sam. 1:20)] לתקופות הימים, i.e. after two tequfot and two [more] days. That is why she [=Moses' mother] was able to hide him for three months, for the Egyptians used to check the pregnant women [only at the anticipated end of a full term pregnancy] at the end of nine months. Accordingly, [since he was born so prematurely] she examined him when he was born to see whether he was a stillborn that need not be hidden. But she saw that he was fine and good looking, for his signs of maturity, which are his hair and fingernails – as we learned in Yevamot (80b) – were completed. So she knew that he was capable of surviving and therefore she hid him for three months – i.e. until the end of [what would have been a pregnancy of] nine months, which is the standard length of pregnancy for most women. When they came to check on her either she told them that the child had been a stillborn or that the Egyptians had already thrown him into the river.

ותהר האשה – בעת גזירת פרעה בהשליך הזכרים ליאר. ותלד בן ותרא אתו כי טוב הוא ותצפנהו – המפרש לפי שראתהו הטמינתהו – שקר הוא, שכל הוולדות אמותן מרחמות עליהן. א"כ צריך לפרש ותרא כמו וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד (בראשית א':ל"א), נסתכל והביט כל מעשיו וכל פעולותיו שעשה אם יש לתקן שום דבר בהם, והנה כולם יפים ומתוקנים. אף כאן, לפי שמשה נולד לסוף ששה חדשים, כמו שמצינו בשמואל שנולד לתקופת הימים (שמואל א א':כ'), שני תקופות ושני ימים (בבלי נדה ל"ח:). ולפיכך יכלה להצפינו שלשה חדשים, שהמצריים היו מבקרים למעוברות לסוף תשעה חדשים. לכן נסתכלה בו בשעת לידה אם הוא נפל ולא תטרח בהטמנתו, וראתהו כי טוב ויפה הוא כי גמרו סימניו שערו וציפורניו, כמו ששנינו ביבמות (בבלי יבמות פ':), וידעה שהוא בר קיימא. ותצפנהו ג' ירחים – עד סוף ט' ירחים שהוא זמן לידת רוב נשים, וכשבאו לבודקה אמרה להם נפל היה או השליכוהו המצריים ביאר.

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 1:7אבן עזרא שמות פירוש שני א׳:ז׳

ותמלא הארץ – ארץ גשן היא רעמסס בשוא נח תחת העי"ן, כי הראשון שתחת העי"ן שהוא דבק עם הרי"ש יקרא נח, והשני שתחת המ"ם יקרא נע, כי הוא כמו תחילת נוע השפה.

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 2:3אבן עזרא שמות פירוש שני ב׳:ג׳

ונדגש צד"י הצפינו – כדגשות קו"ף אם יקרך עון (שמואל א כ"ח:י'), לדבר בם צחות, ובעבור היות הצד"י בשוא נע, נרפה הפ"ה ואין צריך לבקש למה לא צפנתו עוד, אולי השכנות המצריות שמעו קולו, כי לא היו לבדם דרים בארץ רעמסס, וכתוב ושאלה אשה משכנתה (שמות ג':כ"ב).

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 3:22אבן עזרא שמות פירוש שני ג׳:כ״ב

ומגרת ביתה – כי אחוזה היתה להם.

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 12:27אבן עזרא שמות פירוש שני י״ב:כ״ז

ואמרתם {זבח פסח} – מצאנו פסוח והמליט (ישעיהו ל"א:ה'). וטעמו כמו חמלה. ובעבור שהשם חמל על בכוריהם בעבור דם השה, נקרא השה פסח, כמו ושחטו הפסח (שמות י"ב:כ"א). והגאון אמר, שהוא מגזרת פסח, כי הפסח ישען על רגלו התמימה, והמשחית כן עשה שהשחית בכורי בית מצרים, ופסח על בית שכנו עברי ולא השחית. וכמוהו עד מתי אתם פוסחים (מלכים א י"ח:כ"א).

Ibn Ezra Shemot First Commentary 1:7אבן עזרא שמות פירוש ראשון א׳:ז׳

ותמלא הארץ – כל ארץ מלכות ארץ מצרים.

Ibn Ezra Shemot First Commentary 8:19אבן עזרא שמות פירוש ראשון ח׳:י״ט

ושמתי פדות – גם זה אות בתוך אות, שיכיר הערוב מי הוא מעמי ומעמך, וזה נאמר על מי שהיה במצרים, ולא בארץ גשן.

R. Yosef Bekhor Shor Shemot 2:2ר׳ יוסף בכור שור שמות ב׳:ב׳

ותרא אותו כי טוב – משלטי הדמיה, בעל צורה וראוי לחיות. ותצפנהו שלשה ירחים – כי לא הרגישו שהיא מעוברת עד שלשה ירחים, שניכר הוולד, ומשם מנו. ובסוף תשעה למניינם אמרו לחפש אחריו, ושמה אותו בסוף. ורבותינו אמרו (סוטה י"ב.): שנולד לששה חדשים ושני ימים, כמו שכתוב בשמואל: ויהי לתקופות הימים ותהר חנה וגו' (שמואל א א':כ'). מיעוט תקופות שנים ומיעוט ימים שנים, כי יולדת לשבעה יולדת למקוטעים (בבלי נדה ל"ח:), והם מנו לתשעה.

Ramban Shemot 1:11רמב״ן שמות א׳:י״א

שרי מסים למען ענותו – שם על העם מס לקחת מהם אנשים לעבודת המלך, ומינה על המס שרים מן המצריים שיקחו מהם כרצונם אנשים לפי העבודה, חליפות, חדש או יותר יהיו בבנין המלך, ושאר הימים בביתו: והשרים האלה צוו אותם שיבנו ערים לפרעה. ויבן – העם ערי מסכנות לפרעה – במס הזה, וכאשר ראו שלא יזיק זה לעם קצו בחייהם מפניהם, וגזרו שיעבידו כל מצרים את העם, וכל איש מצרי שיצטרך בעבודה ימשול לקחת מהם אנשים שיעשו עבודתו וזה טעם ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך

Ramban Shemot 8:18רמב״ן שמות ח׳:י״ח

(יח–יט) והפליתי ביום ההוא את ארץ גשן – בעבור היות המכות הראשונות עומדות איננו פלא שיהיו בארץ מצרים ולא בארץ גשן, אבל זו מכה משולחת, וכאשר יעלו החיות ממעונות אריות מהררי נמרים וישחיתו כל ארץ מצרים ראוי היה בטבעם שיבואו גם בארץ גשן, אשר היא מכלל ארץ מצרים בתוכה, לכך הוצרך לומר והפליתי את ארץ גשן, שתנצל כולה בעבור שעמי עומד עליה, כי רובה של ישראל היא ואומר ושמתי פדות בין עמי ובין עמך, שאפילו בארץ מצרים אם ימצאו החיות איש יהודי לא יזיקוהו ויאכלו המצריים, כדכתיב (תהלים ע"ח:מ"ה) ישלח בהם ערוב ויאכלם, וזהו לשון פדות, כטעם נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתך.

Ramban Shemot 9:26רמב״ן שמות ט׳:כ״ו

רק בארץ גושן אשר שם בני ישראל – בעבור שנטה ידו על השמים והוריד הברד היה ראוי שירד גם על ארץ גשן, שהאויר שלה ושל ארץ מצרים אחד הוא, ולכן פירש הכתוב שניצל אויר ארץ גשן בעבור ששם בני ישראל:.

R. Yosef ibn Kaspi Shemot 3:22ר׳ יוסף אבן כספי שמות ג׳:כ״ב

ומגרת ביתה – הטעם מהמצרית הגרה בית הישראלית, כי בתים היו לישראל כמו שקדם ויאחזו בה (בראשית מ"ז:כ"ז).

R. Yosef ibn Kaspi Shemot 10:23ר׳ יוסף אבן כספי שמות י׳:כ״ג

ולכל בני ישראל היה אור במושבתם – זה עד נאמן כי אמרו ויהי חשך בכל ארץ מצרים פרושו עיר מצרים וסביביו, עד שטעם אומרו ולכל בני ישראל היה אור וכ', פרושו בארץ גושן אשר שם מושבם, כי היא עיר מושבותם, וזה כמו שקדם בברד, ויהי ברד בכל ארץ מצרים, ואמר שם בארץ גושן אשר שם בני ישראל לא היה ברד (ט':כ"ו), ולכן הנמצאים מבני ישראל בעיר מצרים עובדים עבודתם היו בכלל החושך, כמו שהיו בכלל הברד, אמנם מדעתי הם לא היו מתפחדים כמו המצרים כי נכון לבם בטוח בשם.

Ralbag Bereshit Beur HaMilot 46:34רלב״ג בראשית ביאור המילות מ״ו:ל״ד

בעבור תשבו בארץ גֹשן – הנה סיבב יוסף שישבו בארץ גֹשן, לסיבות ארבעה: האחת — מפני היותה ארץ מרעה, והיא מפני זה נאותה להם. והשנית — מפני היותה במיטב הארץ. והשלישית — כי לא רצה שיהיו מפוזרים בארץ מצרים, ומפני זה הושיבם שם בכפר קטן שהיה במיטב ארץ גֹשן, והוא רעמסס. ולזה נמצאו שם ישראל מקובצים, עם רבויים, כי היתה הארץ רחבת ידים . וזה היה סיבה אל שלא היו מכאיבים אותם המצרים — עם רוע מנהגם — באופן שהיו מכאיבים אותם אם היו מעורבים עמהם ומפוזרים ביניהם. וממה שנראה גם כן, שמנהג הארץ ההיא לא היה רע כמנהג ארץ מצרים; הלא תראה כי לא היו מתעבים שם כל רועה צאן כמו שהיו מתעבים אותם במצרים, לפי שהמצרים היו עושים מהצאן אלוה. וכבר יתבאר שלא היה זה המנהג בארץ גֹשן, ממה שאמר יוסף: כי תועבת מצרים כל רֹעה צאן, ולזה הושיבם שם בארץ גֹשן, כמו שאמר: בעבור תשבו בארץ גֹשן, ולזה בחר יוסף שישבו שם; ותהיה אם כן סיבה רביעית. ואפשר גם כן שהיה מנהג ארץ גֹשן כמנהג ארץ מצרים, אבל היתה ארץ גֹשן ארץ רחבת ידים, והיה מפני זה רובה בלתי מיושב, אבל הושיבם שם במקום בלתי בנוי, ונתן להם מקום לבנות — והוא יותר נכון. והנה לזאת הסיבה נמצאו ישראל בלתי מעורבים כלל עם המצרים, ולזה אמרו 'וַתִּמָּלֵא הארץ אֹתם' (שמות א, ז), רוצה לומר שהארץ הבלתי־נושבת אשר שם נתמלאה מהם. והרביעית — שאם היו ישראל מעורבים עם המצרים, היו במעט זמן מתגאלים במנהגיהם הפחותים, ולזה בחר יוסף שישבו במקום אחד, בלתי מעורבים עם המצרים.

Ralbag Shemot Beur HaMilot 1:7רלב״ג שמות ביאור המילות א׳:ז׳

במאד מאד – הרצון בזה שבמאד מהם היה מאד מהריבוי והעוצם; לא היו שם כי אם מעטים שלא יִמָּצֵא בהם זה הריבוי הנפלא בהולדה והעוצם, וזה מורה על חוזק דבקוּת ברכת ה' יתעלה בהם, עד שכבר מלאה הארץ מהם. או יהיה הרצון באומרו ותמלא הארץ אֹתם – שארץ גֹשן אשר היו בה, שהיתה רחבת ידים קודם בואם שם, נמלאת עמהם; או יהיה הרצון בזה, שכבר היתה ברכת ה' יתעלה בארץ שהיו יושבים בה, עד שכבר נמלאת הארץ ההיא כל טוב עמהם.

Ralbag Shemot Beur HaMilot 8:19רלב״ג שמות ביאור המילות ח׳:י״ט

ושמתי פדֻת בין עמי ובין עמך – רוצה לומר שאני אשים ההבדל בין עמי ובין עמך פדות; וזה, כי לעמי יהיה פדות מן המכה הזאת ולא כן לעמך. וזאת היא ההפלאה וההבדל שאמר ה' יתעלה שיפליא ארץ גשן לבלתי היות שם ערוב. ואפשר שרצה בזה — והוא הנכון — כי גם בארץ גֹּשׁן לא ימלטו מזאת המכה כי אם הישראלים; וזה, כי כבר היו שם מצרִים, כמו שהורה באומרו 'ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה' (ג, כב). או יהיה הרצון ב'פדות' — הפרש, כמו שכתב החכם אבן עזרא.

Ralbag Shemot Beur HaMilot 10:23רלב״ג שמות ביאור המילות י׳:כ״ג

ולכל בני ישראל היה אור במושבֹתם – רוצה לומר שבמקומות שהיו יושבים היה אור, ולא היה נכנס בהם זה האיד העב הקיטורי. וזה תכלית הפלא, כי המצרי שהיה שכן לישראל - היה החשך בביתו, ובבית ישראל היה האור.

Sforno Shemot 12:4ספורנו שמות י״ב:ד׳

ושכנו הקרוב אל ביתו. Even though numerous Egyptian families might have lived between the house of the Israelite and the nearest house occupied by another Israelite, such an Israelite is described by the Torah as “his neighbour,” seeing that he is closer to his house than the houses of other Jews.

וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ – אַף עַל פִּי שֶׁיִּהְיוּ מִצְרִיִּים רַבִּים שׁוֹכְנִים בֵּין בֵּית עִבְרִי לְבֵית רֵעֵהוּ, יִקָּרֵא "שְׁכֵנוֹ" אוֹתוֹ הָעִבְרִי שֶׁהוּא יוֹתֵר קָרוֹב לְבֵיתוֹ מִשְּׁאָר הָעִבְרִים.

Ma'asei Hashem Ma'asei Avot 42מעשי ה׳ מעשי אבות מ״ב

ויש לשאול מה ענין סיפור אדמת הכהנים שלא היתה לפרעה ומה התועלת בהודעה הזאת, ולא עוד אלא ששני פעמים חזר הכתוב לומר רק אדמת הכהנים, וגם יאות לשאול מה ענין אומרו שישב ישראל בארץ גושן, וכבר נאמר על זה ויושב יוסף את אביו בארץ רעמסס שהיא ארץ גושן. גם יתכן לשאול למה הזכירה קודם בשם גושן, ואח"כ קרא אותה בשם רעמסס. עוד יש לשאול מה צורך להודיע שהעם העביר אותו לערים, ומה יוסיף או מה יתן זה לענין ישראל. לכן יתכן לומר שרעמסס היא אינה גושן בעצמה, אבל הוא מקום בארץ גושן, כמו שפירש רש"י רעמסס מארץ גושן היא, כי היאך יוכל יוסף להוציא הדרים בארץ גושן לתת אחוזתם לאחיו, ולכך סיפר שהכל עשה בחכמה, כי אחרי שקנה אדמתם מהם, העביר אותם, כדי שלא ישאר כל אחד בחזקתו, אבל האדמה שיתן לו יוסיף לזרוע לא תהיה נחלת אבותיו של העובד אדמה ההיא, שאם ישאר בנחלת אבותיו לא יתחזק הענין, ועשה יוסף כל זה כדי שאחר שהעביר דרי גושן מאחזתם, יכול להושיב בה מי שירצה, באופן שעלה בידו והושיב אביו ואחיו בארץ גושן ממש, שקודם לא היו רק ברעמסס, ולכך לא נאמר עוד שם רעמסס, גם במכת הערוב (שמות ח, יח), וכן בברד (שמות טו, כו) לא נאמר רק בארץ גשן, כי רעמסס היה מקום חרב אין בו דירה, והעד ויבן את פיתום ואת רעמסס (שמות א, יא), כנראה שלא היו בנויים. וסיפר ענין הכהנים שלהם שלא העבירם, ואין ספק אחר היות תועבת מצרים כל רועה צאן, לא היו כהנים בגושן, אחר היות שם כולם רועי צאן, שהמקום מקום מרעה צאן, באופן שלבני ישראל לבדם ניתנה ארץ גושן, ולכך בחר יוסף במקום ההוא שלא יהיו כוהני עבודת אלילים ביניהם, ולזה ג"כ כאשר השלים הסיפור שקנה אדמת מצרים ושהעבירם לערים ושלא הועברו הכהנים מאדמתם, אמר וישבו ישראל בארץ מצרים בארץ גושן, רצה לומר שעם זה נהיתה ארץ גושן כולה לאחיו והם ישבו לבדם בארץ גושן, כי בכל שאר המקומות לא היה יכול להושיבם שבכל המקומות היו כהנים שם שלא הועברו, באופן שתחבולת ההעברה לא היתה מועילה רק בארץ גושן, שמעולם לא היו כהנים שם, להיות שם רועי צאן שהיא תועבה להם. וטעם אומרו שהם שאלו לקנותם ואת אדמתם לעבדים, ושיוסף לא קנה רק אדמתם, הכוונה שהם היה רצונם שיקנה אותם ואדמתם יחד, ושכל אחד ישאר על אדמתו, אבל יוסף לא נתרצה רק לקנות אדמתם ולהעבירם לערים, כדי שיתן ארץ גושן לאחיו, וגם שיתחזק הענין כמו שאמרנו.

Ma'asei Hashem Ma'asei Mitzraim 4מעשי ה׳ מעשי מצרים ד׳

ואמנם ענין אומרו ויעש להם בתים פרש"י על פי האגדה בתי כהונה ובתי לויה שכן ארז"ל ג"כ ששפרה ופועה היו יוכבד ומרים וי"א יוכבד ואלישבע. וכבר יפלא מאד זה כפי הפשט שהיאך יעלה על לב שפרעה יצוה לעבריות שהם בעצמם יהרגו ילדי העברים. ועוד יש לשאול מה שנאמר ותיראן המילדות את האלהים ועוד וייטיב אלהים למילדות וכן חזר לומר ויהי כי יראו המילדות, ואם היו הצדקניות ההם מה זאת החזקת הטובה על שיראו את האלהים והלא דין הוא, שאמרו יהרג ואל יהרוג. אמנם נראה שעם היות שרז"ל דרשו כן אין מקרא יוצא מידי פשוטו, שאומרו ויעש להם בתים לשון עבר יובן ודאי שכבר נעשו להם הבתים ההם ולא על העתיד, ועוד היאך יתכן לומר שהצדקניות ההם לפי שלא הרגו הילדים שהם חייבים מיתה עליהם אפילו מצד מצות בני נח שיוחזק להם טובה ויאמר הכתוב שלכך זכו לבתי כהונה ומלכות, אבל ודאי מדרשיהם ז"ל הם על יסוד קבלתם האמיתית שיוכבד ומרים קבלו שכר לענין שזכו לבתי כהונה ומלכות כאשר יתבאר, והפשט לא יזח. וטרם שנבא אל ביאור פשט הכתוב הזה וקיום דברי האגדה גם כן נדקדק בקצת התעוררות אשר מהם נגיע אל הביאור הנזכר... וכאשר ראה פרעה שלאותם בני ישראל שהיו על פני השדה לא הועילה לו תחבולת המילדות, לפי טענתם שאמרו כי לא כנשים המצריות, הנה ביקש לו דרך אחרת ועשה בתים במצרים שישבו בהם אותם בני ישראל שהיו על פני השדה. ועל זה נמשך ואמר סמוך לזה שעשה להם בתים, ואז צוה לעבדיו להשליכם ליאור, והנה ודאי לא היה הצווי לכל העם שאם כן היו צריכים כל העם ללכת בכל בתי ישראל לבקש הילדים לקיים מצות המלך. אמנם אחר שעשה להם בתים ביניהם צוה לכל שכן הקרוב לבית העברי שיראה הילד שישליכהו ליאור, ומה שהוא צוה גם כן לכל עמו להרוג הילדים אחר שעשה הבתים הללו לבני ישראל היה לשתי תועלות מועילות להשלמת כוונתו. תועלת ראשונה שהמילדות אמרו לו בטרם תבא אליהן המילדת וגו', ואמרו כן לפי שהמילדות היו במצרים והם היו על פני השדה אם כן טרם תבא אליהם ממצרים הם יולדות, ולכך הביאם תוך מצרים ועשה להם בתים וגם למילדות עשה בתים אצלם. ותועלת שנית שאם ינצלו קצת הילדים מידי המילדות הרי ציוה לעמו שהם שכניהם שישליכום אל היאור...

Shadal Shemot 1:7שד״ל שמות א׳:ז׳

ותמלא הארץ אותם – ארץ גושן.

Shadal Shemot 1:15שד״ל שמות א׳:ט״ו

למילדת העבריות – דעת רז"ל (שמות רבה א':י"ז) ואנקלוס ורשב"ם ורמבמ"ן שהיו המילדות האלה מזרע ישראל, ודעת המתרגם האלכסנדרי והיירונימוס ויוסף פלאויוס ודון יצחק שהיו מצריות מילדות העבריות, וכן נראה, כי איך ייתכן שיצוה לבנות ישראל להכרית את כל בני עמם, ויאמין שלא תגלינה הדבר? וקלעריקוס טוען, שאם לא היו עבריות היל"ל לעבריות, וראז'{נמילר} הגיה ואמר שהיל"ל את העבריות; ואין זו טענה כי אמת שיכול היה לומר למילדות את העבריות, אך אפשר ג"כ לומר למילדות העבריות בהשמטת מלת את, כמו האדם האוכל הבוסר (ירמיה ל"א:כ"ט), ומה שטענו ממה שכתוב ותיראן המילדות את האלהים איננה טענה כלל, כי את ה' אין כתוב כאן, אלא את האלהים, וכל מי שיש לו אלוה (יהיה אלהי אמת או אלהי שקר) הלא יירא מהכרית עוללים שלא חטאו, יהיו מאיזה עם שיהיו, ודוגמת זה נאמר בעמלק ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים (דברים כ"ה:י"ח); ותלמידי חביבי החכם ר' יעקב חי פארדו זצ"ל מוסיף, שאם היו מעם אחר יצדק לומר שעשו זה מיראת האל ולא מאהבה, אך אם היו עבריות אין צורך להזכיר יראת האל, כי כל אדם אוהב בני עמו. גם מה שטענו משמות שפרה ופועה שאינם מצריים אלא משרשים עבריים, איננה טענה, כי לדעתי המילדות האלה לא היו מצריות ממש, אלא מארץ גושן שהיתה קרובה לארץ כנען (עיין בר' מ"ו:ל"ד), וקרוב שהיו מדברות שפת כנען ושמותן כנעניים ועבריים. והנה הדבר ברור כי עם רב ועצום לא יתכן שלא תהיין לו אלא שתים מילדות בלבד, על כן ראב"ע (ואחריו ראז'{נמילר}), אומר כי שתים אלה היו שרות על כל המילדות, ור' עובדיה ספורנו אומר כי פרעה דבר תחלה עם המילדות שהיו בעירו, ואחר שהן לא עשו דברו, לא בטח עוד באותן של שאר מקומות; וזה רחוק בעיני, כי ישראל היו בארץ גשן, לא במצרים, ואין לפרש ותמלא הארץ אותם שנתפזרו בכל מצרים, כי גם למטה (שמות ט':כ"ו) מצאנו רק בארץ גושן אשר שם בני ישראל לא היה ברד; ואני אומר כי לא רצה פרעה לדבר עם כל המילדות בפעם אחת, שאם היו כולן הורגות ילדי ישראל בזמן אחד, היה הדבר ניכר ומתפרסם, לא כן אם היו שתים מהן הורגות אותם, ולא כן האחרות, היו יכולים לומר מקרה הוא, והיה בדעתו לצוות כן לכל המילדות בזו אחר זו לסירוגין כדי שלא יוודע הדבר.

R. S.R. Hirsch Shemot 1:7רש״ר הירש שמות א׳:ז׳

ותמלא הארץ – לא כל ארץ מצרים, אלא המחוז של גושן, שבו הושיב אותם יוסף; מכיון שהיה זה איזור מרוחק, ואופיים ומשלח־ידם של העברים היו מאוסים בעיני המצרים.

R. S.R. Hirsch Shemot 11:2-3רש״ר הירש שמות י״א:ב׳-ג׳

(ב-ג) דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו וגו׳ – הנאמר בפסוק הקודם שפרעה יגרשם לחלוטין ולצמיתות, מהווה ראיה נוספת (עיין פירוש לעיל ג, כב) שמשמעות ״שאל מאת״ (בניגוד ל״שאל מעם״) היא לבקש דבר כמתנה, ולא כהלוואה. דבר נא – ״נא״ תמיד רומז על היעדר רצון מצד האדם שאליו מדברים, כדוגמת ״אמרי נא״ (בראשית יב, יג; עיין פירוש שם). זה עתה הוכיח העם את ערכו המוסרי באופן המזהיר ביותר. במשך שלושה ימים היו נוגשיהם שרויים בעוורון ונטועים במקומם על ידי החושך, ונתונים לגמרי לחסדיהם. שלושה ימים רצופים היו כל נכסי המצרים מונחים ללא שמירה בבתיהם. אך אף יהודי לא ניצל הזדמנות זו לנקמה; ואף יהודי לא נגע במצרי ולא ברכושו מחוט ועד שרוך נעל. באותו הרגע בו הושב למצרים כח ראייתם, והם מצאו את כל קנייניהם שלמים ללא פגע במקומות בהם הניחום, גרם להם ה׳ להבין את הגדלות המוסרית של עם זה. הכרה זו התגברה בסופו של דבר על רגשי הדחייה והתיעוב שחשו המצרים כלפי העברים; והיא זו שעשתה את האיש משה גדול מאד בעיני המצרים, יותר מכל הנסים שפעל. יתכן שמשה והעם היו חוששים להעמיד בסכנה את הנצחון המוסרי זה, על ידי בקשות כאלה מהמצרים, כפי שציווה ה׳ עליהם עתה לבקש. אולם היה זה רצון ה׳ שעמו לא יצאו ריקם. הדורות הקודמים, אשר העבירו את כל ימיהם בעבדות, לא יכלו לרכוש לעצמם אף מעט מן המעט. היה זה רצון ה׳, שאבן היסוד הראשונה לשפע הגשמי של עמו, תירכש ותוקדש על ידי ההכרה בגדלותו המוסרית של העם, מצד אלה שביזוהו עד כה. משום כך השימוש בתיבת ״נא״. בנוסף, הזמן כבר הלך וקצר. נותרו שתים־עשרה שעות בלבד עד לחצות יום המחרת. לכן ״דבר נא באזני העם״, דבר על לבם, הפצר בהם לנקוט בצעד זה. נמצא, שבאותו זמן עצמו שמשה עמד לפני פרעה ופרעה איים עליו להורגו, התכונן כבר העם ליציאתו. משה והעם זכו יחדיו בנצחונם המוסרי הגדול על משעבדיהם ולוחציהם מלפנים, אשר הודו בגדלות ישראל, וחשו עתה הכרח להיות נדיבים ולתת פיצוי כלשהו, ולוּ במעט, על התנהגותם בעבר. יחס זה מצד המצרים מלמד אותנו על משמעותה המוסרית הנעלה של הבטחת ה׳: ״ואחרי כן יצאו ברכש גדול״ (בראשית טו, יד).

Malbim Bereshit 45:10מלבי״ם בראשית מ״ה:י׳

וישבת... אל תדאג שתשב בין המצרים שהם עובדי אלילים, כי תשב בארץ גשן לבדך.

Malbim Bereshit 47:27מלבי״ם בראשית מ״ז:כ״ז

וישב ישראל – תחלה ישבו ברעמסס לא בכל ארץ גשן שהיתה למצרים, ועתה שהעביר אותם לערים הקנה כל ארץ גשן לבני ישראל, באשר פרו ורבו מאד והוצרכו לארץ רחבת ידים.

Malbim Shemot 1:7מלבי״ם שמות א׳:ז׳

ובני. ואם הענין השני מה שהיו מועטים רק שבעים נפש והיו חשובים כדבר יקר המציאות, הנה פרו, ר"ל שהולידו בנים, וישרצו שזה מורה ההפראה היתרה שלא כדרך טבע בני אדם רק כטבע השרצים שיולדות הרבה ולדות בפעם אחד, ובדרך הטבע שהאשה שיולדת תאומים וכ"ש יותר מזה לא יתקיימו, והם רבו, והגם שראוי שיהיו חלושים ורפויי כח, הם עצמו בכח וגבורה במאד מאד עד שצר להם ארץ גשן ותמלא הארץ אותם, ובזה התבטל החשיבות שהיה להם מצד מעוט מציאותם.

Netziv Bereshit 45:10נצי״ב בראשית מ״ה:י׳

וישבת בארץ גשן – שיהיו בכחו לפנות לפניהם את ארץ גושן.

Netziv Bereshit 46:4נצי״ב בראשית מ״ו:ד׳

ויוסף ישית ידו על עיניך – לא נתבאר תכונת הבטחה זו. הרשב"ם וספורנו פירשו על צרכיו וזה אינו אלא הבטחה קלה. וגם יוסף אמר בעצמו וכלכלתי אותך שם. והראב"ע פי' במותך ואינו מובן ג"כ הלא כל בניו יחיו לפניו ואדרבה יבואר להלן מ"ו ל' שיעקב הוצרך להתפלל שלא ימות יוסף בחייו. אלא יש בזה הבטחה נפלאה לעיקר קיום האומה במצרים ומשמעות עיניך היינו תשוקתו ומדתו המיוחדת שנתן יעקב עיניו ע"ז ומבואר בפ' ברכה דעין יעקב היא לשבת בטח בדד. ופי' בטח להיות בשלום ובמדת אהבה בין אדם לחבירו כמדת יעקב בהפלגה כמ"ש לעיל כ"פ וע' לעיל ל"ב כ"ו. ופי' בדד הוא שלא להתערב יותר מן ההכרח עם אוה"ע. כמ"ש לעיל ל"ג ט"ו וי"ח ול"ז א'. וכך הוא רצונו של הקב"ה כמ"ש ריש שירת האזינו בפסוק ה' בדד ינחנו. אבל מדות הללו מסוגלות להיות נשמרות אך ע"י תורה ועבודה שהמה מבדילים בין ישראל לעמים וגם אהבת השלום באה ע"י ת"ח המרבים שלום וכאשר ביארנו בפ' ברכה בפסוק וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב וגו' אף שמיו יערפו טל. וא"כ הי' עיקר מקיימי האומה הישראלית ונקודתה שבט לוי ויהודה שבהם הי' עיקר תורה ועבודה אבל במצרים לא נשמר עין יעקב כ"א ע"י יוסף. היינו מדת בטח בא ע"י גמ"ח ובקשת אהבה יתירה של יוסף כמו שאמר יעקב בברכת יוסף כמבואר להלן מ"ט כ"ד. ולענין בדד. השתדל יוסף בכחו לפנות ארץ גושן. ולהושיב את ישראל שם. כאשר יבואר עוד. ולא עשה כן אלא כדי שיהיו ישראל בדד. ואע"ג שאח"כ קלקלו ישראל ואמרו נהי' כמצרים כמבואר בש"ר פ"א. שהפרו ברית מילה משום זה הטעם. זה אינו סותר ההבטחה שהרי ע"י בחירה שלהם הופרה כמו שהי' בא"י ג"כ בהמשך הימים אבל ההכנה הית' מתוקנת באופן שלא יהיו מוכרחים לכך.

Netziv Bereshit 46:34נצי״ב בראשית מ״ו:ל״ד

כי תועבת מצרים וגו' – ולא ירצה להושיבכם במקום עיקר הישוב. כך עלה בדעת יוסף לסבב הדבר להגיע לתכלית המבוקש לשבת בדד. אע"ג שיהיה באופן שיהיו אחיו ובית אביו לבוז מחמת זה בעיני פרעה. מ"מ הכל כדאי כדי להגיע לזה התכלית הנחוץ לשמירת קדושת ישראל. והי' עיקר רצון יוסף לומר לפרעה לשון באו אלי. כדי שיהא רואה אם יקפיד פרעה על אמרו שבאו לצרכו אז יבאר כונת דבריו אלה שבאו לביתו. וא"כ לא יהא יכול לבקש לא הוא ולא אחיו ישיבת גושן. אלא באופן שיהא ענינם מתועב בעיני פרעה וירחיקם פרעה ויושיבם בגושן. ואח"כ מספר הכתוב כי הקב"ה היסב את הענין שלא היו מגיעים לזה משום בזיון אלא בדרך כבוד כאשר יבואר.

Netziv Bereshit 47:27נצי״ב בראשית מ״ז:כ״ז

בארץ מצרים בארץ גשן – להיפך מיבעי בארץ גשן בארץ מצרים. היינו שבארץ מצרים כפרש"י. וכמו בארץ מגורי אביו בארץ כנען. אלא משום דישיבת ישראל משמעו שתים. א' ישיבה גשמית דירה לכל אחד. ב' קדושת כנ"י וישוב הכלל. ופי' וישב ישראל שדירת כל אחד הית' בכל ארץ מצרים. כמו שיבואר בס' שמות א' ז' שאח"כ נתמלאו בכל הארץ. וישיבת הכלל וקדושת כנ"י הית' בארץ גושן. וקרוב לזה פי' בת"י דבתי מדרשות וב"כ היו בארץ גשן. ויאחזו בה – קנו שדות ואחוזות בכל מקום.

Netziv Shemot 1:7נצי״ב שמות א׳:ז׳

ותמלא הארץ אותם – 'מהם' מיבעי, וכן תרגם אונקלוס "מנהון" אבל לשון המקרא "אותם" בא ללמד דלא ארץ גושן לבד שהיתה מיוחדת לישראל ומלאה מישראל לבד, אלא אפילו כל ארץ מצרים שהיתה עיקר ישיבת עם מצרים, מ"מ מלאה הארץ את ישראל. ומשמעות "אותם" 'עמם', כמו שכתבתי בספר ויקרא (יז,ה) עה"פ "וזבחו זבחי שלמים לה' אותם" והיה כל מקום פנוי שמצאו ישראל לקנות ולדור נתיישבו שמה, והיינו דכתיב במכת בכורות (להלן יב,כג) "ופסח ה' על הפתח", הרי שהיו הרבה בתי ישראל בקרב בתי מצרים. ואע"ג שיבואר להלן (ב,כה. ג,ז) שפרעה נגש לישראל ולחצם לדור במיצר כדי להשפיל דעתם, מ"מ היה באופן שנשארו בקרב ערי מצרים בין בתיהם. ובא הכתוב להקדים בזה סיבת שנאת מצרים וגזרת המלכות, ומחשבת חשד מה שלא עלה על דעת ישראל, כל זה בא משום שבקשו לצאת מרצון יעקב אביהם שישבו דוקא בארץ גושן כדי שיהיו בדד ונבדל ממצרים, כמו שכתבתי בפרשת ויגש (בראשית מו,ד), אבל הם לא רצו כן. ובשמו"ר (א,ח) איתא עוד שפסקו למול מזה הטעם שאמרו נהיה כמצרים, דאחר שקבעו דירתם בקרבם מצאו טוב להם להשתוות למצרים ולא יהיו ניכרים שהמה יהודים, ומשום זה ביאר המדרש ש'הפך ה' לבם לשנוא עמו'. {פסקו למול – משמת יוסף (שמו"ר שם). והוא תמוה, מה גרם מיתת יוסף לזה. אלא כמו שכתבתי שכל זמן שהיה יוסף חי לא הניח לעדת ישראל לדור בקרב מצרים, אבל משמת יוסף קבעו דירתם בכל מצרים, ומשום הכי פסקו מלימול. והנה נדונו ישראל במה שחטאו שבקשו להתקרב ביותר למצרים, על כן הטה ה' לב מלך לחשוב עליהם שהם מבקשים לצאת מן הארץ, וכן הוא לדורות בזמן הגלות.} וכבר ביארנו בספר בראשית (טו,יג בהרחב דבר) על הפסוק "כי גר יהיה זרעך וגו'", אשר היא הסיבה שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו בשביל שאין אנו רוצים להיות כגרים ונבדלים מן האומות.

Hoil Moshe Shemot 10:23הואיל משה שמות י׳:כ״ג

ולכל בני ישראל וגו' – ממה שפרט והגיד הכתוב בד' מכות שלא היו בארץ גשן נראה שהאחרות הקלות היו גם שם, ומכת הדם והצפרדעים באו ע"י נהר נילוס, וארץ גשן אולי רחוקה ממנו.

R. David Zvi Hoffmann Shemot 1:7ר׳ דוד צבי הופמן שמות א׳:ז׳

הארץ – הרי זו ארץ גושן, כפי שמפורש בבראשית מז, כז. אתם – הפועל 'מלא' גורר אחריו יחסת-את.

R. David Zvi Hoffmann Shemot 3:21, fn. 123ר׳ דוד צבי הופמן שמות ג׳:כ״א, הערה 123

יש שמבקשים לראות סתירה בין האמור בבראשית מ"ה:י' ומ"ו:כ"ח ובספרנו ח':י"ח, ט':כ"ו, י':כ"ג, שלפיו בני ישראל ישבו בנפרד מן המצרים בארץ גושן ולבין האמור כאן, ג':כ"ב, ולהלן י"א:ב' וי"ב:כ"ג, פסוקים שמהם משתמע שמפוזרים היו בני ישראל בין המצרים.  אך דומה שהדבר פשוט - כאשר יוסף הושיב את אביו ואחיו בגושן, לא גירש את המצרים שהתגוררו שם, וכך אמנם ישבו בני ישראל בארץ גושן, אך גם בין המצרים.

R. David Zvi Hoffmann Shemot 10:23ר׳ דוד צבי הופמן שמות י׳:כ״ג

במושבתם – אם נאמר שבני ישראל התגוררו בנפרד מן המצרים, כי אז אפשר לומר ש"במושבתם" פירושו באזור מגוריהם, וכך משמע לכאורה מן האמור למעלה (ט, כו): "רק בארץ גשן אשר-שם בני ישראל לא היה ברד", ואם נניח, שגרו במעורב בין המצרים, צריך לומר שבבתיהם היה להם אור, בעוד שאצל שכניהם המצרים היה חושך, ו"במושבתם" פירושו "בתיהם".

R. David Zvi Hoffmann Shemot 11:2ר׳ דוד צבי הופמן שמות י״א:ב׳

מאת רעותה, ואלו למעלה ג', כ"ב נאמר "משכנתה ומגרת ביתה". אף כי בני ישראל התגוררו באזורים נפרדים מן המצרים, הרי גרו גם מצרים בתוכם, כגון פקידי המלך.