Who Sold Yosef/5

EN/HEע/E

Who Sold Yosef?

Sources

Bereshit 25:2בראשית כ״ה:ב׳

וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן וְאֶת מְדָן וְאֶת מִדְיָן וְאֶת יִשְׁבָּק וְאֶת שׁוּחַ.

Bereshit 37:25-36בראשית ל״ז:כ״ה-ל״ו

(כה) וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה. (כו) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ. (כז) לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו. (כח) וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרָיְמָה. (כט) וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר וְהִנֵּה אֵין יוֹסֵף בַּבּוֹר וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו. (ל) וַיָּשָׁב אֶל אֶחָיו וַיֹּאמַר הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא. (לא) וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם. (לב) וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא. (לג) וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף. (לד) וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים. (לה) וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו. (לו) וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרָיִם לְפוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים.

Bereshit 39:1בראשית ל״ט:א׳

וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים אִישׁ מִצְרִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה.

Bereshit 40:15בראשית מ׳:ט״ו

כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר.

Bereshit 42:21-22בראשית מ״ב:כ״א-כ״ב

(כא) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת. (כב) וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ.

Bereshit 45:4בראשית מ״ה:ד׳

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה.

Bereshit 50:17,20בראשית נ׳:י״ז,כ׳

(יז) כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו. (כ) וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב.

Amos 2:6עמוס ב׳:ו׳

כֹּה אָמַר י"י עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם.

Testament of Zevulun 2:9 – 3:2צוואת זבולון ב׳:ט׳ – ג׳:ב׳

(ט) ויעשו-כן עד-אשר מכרהו לישמעאלים. (א) ובכסף שכרו לא היה לי חלק בני. (ב) כי אם שמעון ודן וגד ובניהם ויקחו את-מחירו ויקנו נעלים להם ולנשיהם ולבניהם ויאמרו לא נאכלהו כי מחיר אחינו הוא.

Testament of Benjamin 2:1-8צוואת בנימין ב׳:א׳-ח׳

(א) ויהי כאשר באתי מצרימה אל-יוסף ויכירני אחי ויאמר אלי מה-אמרו לאבי אחרי אשר מכרוני. (ב) ואמר לו את-כתנתך טבלו בדם וישלחוה ויאמרו הכר-נא הכתנת בנך היא. (ג) ויאמר לו יוסף אכן אחי גנב גנבוני סוחרי כנען בחזקה. (ד) ויהי כאשר הלכו לדרכם ויסתירו את-כתנתי כמו חיה רעה פגעה בי ותטרפני. (ה) וככה מכרוני רעיהם לישמעאלים והמה לא דברו כזב באמרם כזאת. (ו) כי בקש יוסף להסתיר ממני את-מעשי אחינו ויקרא לאחיו ויאמר אליהם. (ז) אל-תגידו לאבינו את-אשר עשיתם לי ואמרו לו כאשר ספרתי אנכי לבנימין. (ח) וגם מחשבותיכם בלבכם תהיינה כאלה ולא יגעו הדברים האלה עד-לב אבי.

Sifra Shemini 1ספרא שמיני א׳

ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת מלמד שאמר לו משה לאהרן אהרן אחי אף על פי שנתרצה המקום לכפר על עונותיך צריך אתה ליתן לתוך פיו של שטן שלח דורון לפניך עד שלא תיכנס למקדש שמא ישנאך בביאתך למקדש ושמא תאמר אין צריך כפרה אלא אני, והלא אף ישראל צריכים כפרה שנאמר ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת וכי מה ראו ישראל להביא יותר מאהרן, אלא אמר להם אתם יש בידכם בתחילה ויש בידכם בסוף, יש בידכם בתחילה וישחטו שעיר עזים, ויש בידכם בסוף עשו להם עגל מסכה, יבא שעיר עזים ויכפר על מעשה עזים, יבא עגל ויכפר על מעשה עגל.

Bereshit Rabbah 84:8בראשית רבה פ״ד:ח׳

פסים על שם צרות שהגיעוהו: פ"א פוטיפר, סמ"ך סוחרים, יו"ד ישמעאלים, מ"ם מד(י)נים.

Bereshit Rabbah 84:15בראשית רבה פ״ד:ט״ו

וישמע ראובן ויצילהו, והיכן היה, ר' יוסי ור' נחמיה ורבנן, ר' יוסי אמר כל אחד ואחד מהם היה משמש את אביו יומו ואותו היום של ראובן היה, ר' נחמיה אמר, אמר ראובן אני בכור ואין הסרחון תלוי אלא בי, רבנן אמרי אמר ראובן הוא מונה אותי עם אחי ואיני מצילו, אני הייתי סבור שנדחתי מכח אותו מעשה והוא מונה אותי עם אחי שנא' ואחד עשר כוכבים משתחוים לי ואיני מצילו, אמר לו הקב"ה אתה פתחת תחלה בהצלת נפשות חייך שאין מפרישין ערי מקלט תחלה אלא בתחומך, הה"ד (דברים ד) את בצר במדבר.

Bereshit Rabbah 84:19בראשית רבה פ״ד:י״ט

וישב ראובן אל הבור, והיכן היה, ר' אליעזר ור' יהושע, רבי אליעזר אומר בשקו ובתעניתו, כשנפנה הלך והציץ לאותו בור הה"ד וישב ראובן אל הבור, אמר לו הקב"ה מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה ואתה פתחת בתשובה תחלה חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה תחלה ואיזה זה הושע, שנאמר (הושע יד) שובה ישראל עד ה' אלהיך.

Bereshit Rabbah 84:22בראשית רבה פ״ד:כ״ב

והמדנים מכרו אתו – כמה אוניות נכתבו לו? ר' יודן ור' חונא: ר' יודן אמר ארבע – אחיו לישמעאלים וישמעאלים לסוחרים וסוחרים למד(יי)נים ומד(יי)נים למצרים. ר' חונא אמר חמש – מדנים למצרים ומצרים לפוטיפר.

Bereshit Rabbah Albeck 84:19בראשית רבה אלבק פ״ד

[וישב ראובן אל הבור] וגו' ואיכן היה, ר' אליעזר א' עסוק היה בשקו ובתעניתו וכיון שניפנה הלך והציץ לאותו הבור הה"ד וישב ראובן וגו', ר' יהושע א' כל טרחות הבית היתה מושלכת עליו כיון שנפנה הלך והציץ [לאותו הבור] הה"ד וישב ראובן אל הבור וגו', אמר לו הקב"ה מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה ואתה פתחת בתשובה תחילה חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה תחילה, אי זה הוא זה הושע שובה ישראל עד ה' אלהיך (הושע יד ב).

Pesikta DeRav Kahana Shuvah 24:9פסיקתא דרב כהנא שובה כ״ד:ט׳

מפרי פי איש ישבע טוב וג' (שם יב:יד). כת' וישב ראובן אל הבור וגומ' (בראשית לז:כט). ר' ליעזר ור' יהוש' ורבנין. ר' ליעזר אומ' בשקו ובתעניתו היה עסוק על אותו המעשה שאירעו ולא נפנה, וכיון שנפנה משקו ותעניתו בא והציץ בבור והנה אין יוסף בבור וג' (בראשית ל"ז). ר' יהוש' אומ' טרחותו של בית היתה מושלכת עליו ולא נפנה, וכיון שנפנה מטרחותו של בית בא והציץ בבור והנה אין יוסף בבור וג'. ורבנין אמרין אמ' לו הק' אתה ביקשתה למחזרי' ברא חביבא לאבוי, חייך שבן בנך מחזיר את ישר' לאביהם שבשמים, ואיזה זה, זה הושע, הד"ה דכת' דבר ה' אשר היה אל הושע בן בארי (הושע א:א), וכת' בארה בנו (דברי הימים א' ה:ו). ולמה נקרא שמו בארה, שהוא בארה של תורה. ולמה מת בארה בגולה, בשביל שיחזרו עשרת השבטים בזכותו. ולמה מת משה במדבר, בשביל שיחזור דור המדבר בזכותו. ר' ברכיה א', א' לו הקב"ה אתה פתחתה בתשובה תחילה חייך שבן בנך בא ופותח בתשובה תחילה שובה ישראל (הושע יד:ב).

Targum Yerushalmi (Yonatan) Bereshit 37:28-29תרגום ירושלמי (יונתן) בראשית ל״ז:כ״ח-כ״ט

(28) And the Midianite men, masters of business, passed by; and they drew and brought up Joseph out of the pit, and sold Joseph to the Arabians for twenty mahin of silver; and they bought sandals of them. And they brought Joseph to Mizraim. (29) And Reuben returned to the pit; for he had not been with them to assist when they sold him, because he had sat fasting on account that he had confounded the couch of his father; and he had gone and sat among the hills, that he might return to the pit and bring him up for his father, if haply he might avert his anger.

(כח) ועברו גברי מדינאי מרי פרקמטיא ונגידו ואסיקו ית יוסף מן גובא וזבינו ית יוסף לערבאין בעשרין מעין דכסף וזבנו מנהון סנדלין ואייתיו ית יוסף למצרים. (כט) ותב ראובן לגובא ארום לא הוה עמהון למסעוד כד זבנוהי דהוה יתיב בצומא על דבלבל מצע אבוי ואזל ויתיב ביני טווריא למהדור לגובא לאסקותיה לאבוי מאים יסב ליה אפין וכיוון דתב וחמא והא לות יוסף בגובא ובזע ית לבושוי.

Tanchuma Buber Vayeshev 13תנחומא בובר וישב י״ג

ויעברו אנשים מדינים וגו' והם מכרו אותו למצרים לפוטיפר וגו', נעשו עליו שלש אוניות.

Midrash Mishlei 1:13מדרש משלי א׳:י״ג

כל הון יקר נמצא נמלא בתינו שלל. זו מכירתו של יוסף, שהיה בן יקיר לאביו, שנאמר כי בן זקונים הוא לו (בראשית לז ג), נמצא מחיה לפניהם, דכתיב כי למחיה שלחני אלהים לפניכם (בראשית מה ה). נמלא בתינו שלל. שמלאו בתיהם כסף וזהב מאוצרותיו של יוסף. [אמר ר' יהושע בן לוי לא נמשכו עשרה הרוגי מלכות אלא בחטא מכירתו של יוסף], א"ר אבין הוי אומר נפרעו עשרה מכל דור ודור ועדיין אותו החטא קיים.

Pirkei DeRabbi Eliezer (Higger) 37פרקי דר׳ אליעזר (היגר) ל״ז

מה עשה ראובן הלך וישב לו באחד ההרים לירד בלילה ולהעלות את יוסף מהבור, ובשעה אחת אחיו היו יושבים במקום אחד ולב אחד ועצה אחת ועברו עליהם ארחת ישמעאלים ואמרו בואו ונמכרנו לישמעאלים ויהיו מוליכין אותו לקצה המדבר ואין יעקב אבינו שומע שמע עוד, ומכרו אותו לישמעאלים בעשרים כסף, כל אחד ואחד נטל שני כספים לקנות מנעלים ברגליהם, שנ' על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים... ר' ינאי אומ' מעון שעשו השבטים במכירת יוסף לא נתכפר להם עד עת מיתתם, שנ' באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה עד תמותון, ובעון מכירת יוסף בא רעב לארץ ישראל שבע שנים וירדו אחי יוסף לשבר אוכל במצרים.

Esther Rabbah 7:25אסתר רבה ז׳:כ״ה

הרצים יצאו דחופים בדבר המלך וגו' והמלך והמן ישבו לשתות אמר ר' חנין מאן דאמר רחמנא ותרן הוא יתותרון מעוהי אבל מאריך רוחיה וגבי דידיה, אמר להם לשבטים אתם מכרתם את אחיכם מתוך מאכל ומשתה כך אני אעשה לכם, הדא הוא דכתיב והמלך והמן ישבו לשתות, היה אחד מישראל יוצא לשוק ומבקש ליקח ליטרא בשר או אגודה של ירק היה הפרסי חונקו ואומר לו למחר אני הורגך ומבזבז את ממונך, הדא הוא דכתיב והעיר שושן נבוכה, אמר רבי יששכר דכפר מנדי ומה אם מי שמחל ואמר (בראשית מ"ה) לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלהים וגו' ראה עד היכן היא מתוקנת שהרי עד ימי מרדכי אותו עונש של מכירת יוסף קיים מי שאינו מוחל על אחת כמה וכמה.

Rashi Bereshit 37:3רש״י בראשית ל״ז:ג׳

פסים is a term for raiment of fine wool. Similar is (Ester 1:6) כרפס "Fine linen and blue". The same garment כתנת הפסים is mentioned (2 Samuel 13:18) in the story of Amnon and Tamar and we may therefore gather that it was made of very fine material. There is a Midrashic statement that in the word פסים we may find an allusion to all his misfortunes: he was sold to Potiphar (פוטיפר), to the merchants (סוחרים), to the Ishmaelites (ישמעאלים), and to the Midianites (מדינים) (ib.).

פסים – לשון כלי מילת כמו כרפס ותכלת (אסתר א':ו'), וכמו וכתנת הפסים (שמואל ב' י"ג:י"ח) דתמר ואמנון, ומדרש אגדה על שם צרותיו שנמכר לפוטיפר ולסחרים ולישמעאלים ולמדנים.

Rashi Bereshit 37:28רש״י בראשית ל״ז:כ״ח

ויעברו אנשים מדינים AND THERE PASSED BY MIDIANITES – This was another caravan: Scripture indicates that he was sold several times וימשכו AND THEY DREW UP — the sons of Jacob drew up את יוסף מן הבור JOSEPH FROM THE PIT, and they sold him to the Ishmaelites, and the Ishmaelites to the Midianites and the Midianites into Egypt (Genesis Rabbah 84).

ויעברו אנשים מדינים – זו היא שיירא אחרת, והודיעך הכתוב שנמכר פעמים הרבה. וימשכו – בני יעקב את יוסף מן הבור וימכרוהו לישמעאלים, והישמע' למדנים והמדנים מכרו אותו אל מצרים.

Rashi Bereshit 37:29רש״י בראשית ל״ז:כ״ט

וישב ראובן AND REUBEN RETURNED – When he (Joseph) was sold he had not been present, for it was his day (his turn) to go to attend to his father. Another explanation is: he had not sat with them at the meal because he was occupied with his sack-cloth and fast in penitence for having disturbed his father's couch (ib.).

וישב ראובן – ובמכירתו לא היה שם שהגיע יומו לילך ולשמש את אביו. דבר אחר: עסוק היה בשקו ותעניתו על בילבול יצועי אביו.

Rashbam Bereshit 37:28רשב״ם בראשית ל״ז:כ״ח

Vayya'avru MIDIANITE TRADERS PASSED BY: The brothers were at their meal, sitting some distance from the pit so as to refrain from "eating on the blood" (Lev. 19.26), waiting for the Ishmaelites whom they had seen (vs. 25). However, before those Ishmaelites arrived, different people – Midianites – passed by there, saw Joseph in the pit and pulled him out. These Midianites sold Joseph to the Ishmaelites. It is to be understood that the brothers did not know [of the sale]. Although it is written [that Joseph later said to his brothers] (Gen. 45.4), "[I am ... he] whom you sold unto Egypt," that phrase is to be understood to mean that their actions indirectly led to his sale. To me, this represents the profound interpretation, following the plain meaning of Scripture. For the phrase, MIDIANITE TRADERS PASSED BY, implies that it happened by coincidence, and they sold Joseph to the Ishmaelites. Even if one were to insist on saying that THEY SOLD JOSEPH TO THE ISHMAELITES means that Joseph brothers sold him, one would still have to say that Joseph's brothers first commanded the Midianites to pull Joseph out of the pit, and then sold Joseph to the Ishmaelites.

ויעברו אנשים מדיינים – בתוך שהיו יושבים לאכול לחם, ורחוקים היו קצת מן הבור לבלתי אכול על הדם, וממתינים היו לישמעאלים שראו, וקודם שבאו הישמעאלים עברו אנשים מדיינים אחרים דרך שם, וראוהו בבור ומשכוהו ומכרוהו המדיינים לישמעאלים. ויש לומר שהאחים לא ידעו, ואעפ"י אשר כתב אשר מכרתם אותי מצרימה (בראשית מ"ה:ד'), י"ל שהגרמת מעשיהם סייעה במכירתו. זה נראה לי לפי עומק דרך פשוטו של מקרא. כי ויעברו אנשים מדיינים משמע על ידי מקרה, והם מכרוהו לישמעאלים. ואף אם באתה לומר וימכרו {את} יוסף לישמעאלים, כי אחיו מכרוהו, אם כן צריך לומר שהם ציוו למדייני' סוחרים למושכו מן הבור ואחר כן מכרוהו לישמעאלים.

Rashbam Bereshit 37:36רשב״ם בראשית ל״ז:ל״ו

Veha-medanim THE MEDANITES SOLD HIM IN EGYPT: Medan, Midian and Ishmael were all brothers, and according to the plain meaning of Scripture, Medan and Ishmael are one and the same [in this chapter]. The text can then claim [in this verse] that the Medanites were the ones who sold him and still claim that it was the Ishmaelites who brought him down to Egypt, since they are the same people according to the plain meaning of Scripture.

והמדנים מכרו אותו אל מצרים – מדן ומדיין וישמעאלים אחים היו, ומדן וישמעאלים אחד הם לפי הפשט. לכך הוא אומ' כי מדנים מכרוהו וישמעאלים הורידוהו שמה, כי שניהם אחד הם לפי הפשט.

Rashbam Bereshit 42:21רשב״ם בראשית מ״ב:כ״א

Ha-sarah THIS DISTRESS: Measure for measure. We threw him into the pit and now we are being imprisoned.

הצרה הזאת – מדה כנגד מדה, אנחנו השלכנוהו בבור והנה אנחנו נאסרים בבית השבי.

Rashbam Bereshit 42:28רשב״ם בראשית מ״ב:כ״ח

Mah WHAT IS THIS THAT GOD HAS DONE?: Is increasing our money a "measure for measure" [i.e fitting] retribution for us for our sins?!

מה זאת עשה – מדה כנגד מדה יש כאן, להוסיף לנו ממון על פירעון עוונינו.

Rashbam Bereshit 45:24רשב״ם בראשית מ״ה:כ״ד

Vayshallah HE SENT THEM OFF: The dageshized construction [piel] is used for sending off; the undageshized construction [qal] is used for messengers who are to return. 'Al tirgezu: means, "Do not be afraid of highwaymen along the way for I have peace around me in all directions." Similarly (Pa. 4.5), rigzu ve'al teheta'u, "fear God and sin no more"; (Deut. 28.65) "The LORD will give you there a lev ragaz – a fearful heart," just as the Targum there renders ragaz as "dehil – fearful"; (Hab. 3.7) "The pavilions shake (yirgezun)" – just as a frightened man shakes; (Is. 32.11) "Tremble (regazah), O confident ones!"; (Job 9.6) "Who shakes (ha-margiz) the earth out of its place." R-g-z in the Aramaic sections of Daniel and Ezra means "to be angry." However, r-g-z in biblical Hebrew should be rendered trembler in the vernacular.

וישלח את אחיו – כל לשון לווייה – משקל דגש; לשון שליחות של חזור – משקל רפי. אל תרגזו – אל תיראו כלום בדרך מפני ליסטים, כי שלום לי מכל צד. וכן רגזו {ו}אל תחטאו (תהלים ד':ה') – היו יראים מן הקב"ה ולא תחטאו. וכן ונתן י"י לך לב רגז (דברים כ"ח:ס"ה) – דחיל כתרג'. וכן ירגזון יריעות (חבקוק ג':ז') – לשון ניענוע כאדם המתיירא. וכן רגזה בוטחות (ישעיהו ל"ב:י"א), המרגיז ארץ ממקומה (איוב ט':ו'). אבל רגזה של תרגום של דניאל ושל עזרא – לשון כעס. טרנבלר לעז של רוגז של כ"ד ספרים.

Rashbam Bereshit 49:9רשב״ם בראשית מ״ט:ט׳

Mitteref FROM PREY, MY SON, YOU ARISE: "You, Judah, my son, after you arise from preying on the nations and you crouch and lie down in your city, no enemy shall come to frighten you or make you get up out of your place." This is the true plain meaning of tho text; beni readdresses Judah. Whoever explains thin phrase as referring to the sale of Joseph has no understanding of either the context of the verse or the punctuation of the cantillation signs.

מטרף בני עלית – את יהודה בני לאחר שעלית מלטרוף טרף באומות ותכרע ותשכב בעירך, לא יבא אויב להחרידך ולהקימך ממקומך. זהו עיקר פשוטו. בני – כפילו של יהודה. והמפרשו במכירת יוסף, לא ידע בשיטה של פסוק ולא בחילוק טעמים כלל.

Rashbam Bereshit 49:23רשב״ם בראשית מ״ט:כ״ג

Varobbu: is in parallelism with hissim – arrows – in this verse. It is like rabbav, which means "his arrows," in the phrase (Job 16.13), "His arrows (rabbav) surrounded me." [Since the root is a geminate, r-b-b,] that is why there is a dagesh [in the bet of varobbu]. However, when speaking of a quarrel (merivah) , one says ravu [without a dagesh in the vet], as in the phrase (Num. 20.13), "The Israelites quarrelled (ravu) with the LORD." Just as one says qamu from qam and shavu from shav, so from rav – as in the phrase (Jud. 11.25), "Did he start a quarrel (harov rav) with Israel?" – one says ravu. The text uses the metaphor of arrows to describe Potiphar's [wife's] slander. Similarly one finds (Jer 9.7), "Their tongue is a sharpened arrow, they speak deceitfully," and (Jer. 9.2), "They bend their tongues like bows for treachery." Varobbu is from the root r-b-b, just as sobbu is from the root s-b-b and ronni – as in the phrase (Is 12.6), "Oh, shout for joy (varonni)" – is from the root r-n-n. Robbu would be rendered saeterent in the vernacular.

ומתוך כך, וימררוהו ורובו – מתוך שנתנה אשת פוטיפר עיניה בו השליכוהו בבית האסורים. ורבו – כפל לשון של חצים שבפסוק, כמו יסובו עלי רביו (איוב ט"ז:י"ג), חציו. ולכן הוא נדגש. אבל מגזרת רפי יאמר אשר רבו בני ישראל (במדבר כ':י"ג), כמו מן קם קמו, מן שב שבו, כן יאמר מן הרב רב עם ישראל (שופטים י"א:כ"ה), רבו. ומדמה הפסוק לשון הרע של {אשת} פוטיפר לחצים, כדכת' חץ שחוט לשונם מרמה דבר (ירמיהו ט':ז'), וידרכו את לשונם קשתם שקר (ירמיהו ט':ב'). ורבו – מגזרת רבב כמו סבו מן סבב, צהלי ורוני (ישעיהו י"ב:ו') מן רנן. רבו – שיטרוט בל'{עז}.

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 37:25אבן עזרא בראשית פירוש ראשון ל״ז:כ״ה

וישבו לאכל לחם – התשעה האחים.

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 37:28אבן עזרא בראשית פירוש ראשון ל״ז:כ״ח

ויעברו – וכאשר עברו אלה הישמעאלים הסוחרים, כי המדינים – יקראו ישמעאלים וכן אמר על מלכי מדין, כי ישמעאלים הם (שופטים ח':כ"ד).

R. Tam in MS Dresden 399 (Tosafot HaShalem Bereshit 37:28:7)רבינו תם בכ״י דרזדן 399 (מובא בתוספות השלם בראשית ל״ז:כ״ח:ז׳)

ופר"ת דמדין ומדן אחד הם ונמכר שני פעמים לבד, אך ע"י שלשה היה נמכר, ראו בני יעקב הישמעאלים מרחוק והכירום שהיו עשירים, ומדינים עברו מיד ונדרו להם בני יעקב מעות להיות סרסורים לעזור להם למכרו לישמעאלים וקנאוהו הישמעאלים וגם שכרו למדינים לבוא למצרים לעוזרם למכרו ולהעיד על הקנייה וזהו והמדנים מכרו אותו וגם מיד הישמעאלים קנאו פוטיפר וניחא ב' הפסוקים. אכן קשה לרשב"ם אחי ר"ת הא כתיב את מדן ואת מדין ומשמע דשתי אומות הן. ועוד דכתיב פסים רמז לד' מכירות, לפי רשב"ם הישמעאלים לקחו ממדינים שלקחו תחילה מבני יעקב כדמפורש בקרא ויעברו אנשים מדינים סוחרים וישמעאלים מכרוהו למדינים ולא היה בידם מעות אלא כך אמרו המדינים יהיה בידכם עד שנרד למצרים ולשם נפרע המעות...

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 37:25-30ר׳ יוסף בכור שור בראשית ל״ז:כ״ה-ל׳

(כה) וישבו לאכול לחם – דרך הרועים שמקצתם אוכלים ומקצתן עומדים על הבהמות, ואחר שאכלו מקצתם, הולכים אותם שאכלו אל הבהמות והאחרים אוכלים, ואין דרכם לאכול כולם ביחד. והיה אוכל יהודה ומקצת אחיו, וראובן ומקצת אחיו היו שומרים הצאן, ולפיכך לא ידע ראובן במכירתו. ויש אומרים: כי ראובן היה מתענה על ששכב את בלהה, ויש אומרים: שהיה כל אחד משמש את אביהם יומו והגיע יומו של ראובן. אבל תימה על שהיו רחוקין מאביהם, וראובן שב אל הבור. והנה אורחת ישמעאלים – מדנים, ומדיינים, וישמעאלים, אחים היו מבני פלגשי אברהם: ישמעאל בן הגר, ומדן ומדין מבני קטורה. ובאותה חבורה היה שם מבני ישמעאל, ומבני מדן, ומבני מדיין, ולכך פעמים קורא אותן ישמעאלים, ופעמים מדנים, ופעמים מדיינים. (כו) מה בצע – אמר יהודה: למה נעשה עון זה להמיתו, ולא נהנה כלום במיתתו. מוטב שנמכרנו ולא יהיה העון כל כך, ונהנה, וגם לא נראה אותו עוד, ולא יקניט אותנו. ונראים הדברים, שכשמכרוהו השביעוהו שלא יבא עוד אל בית אביו, ולא יגלה עצמו לאביו, ולא יודיע לאביו שהוא חי ושהוא נמכר, ולא יאמר לשם שהוא מבני יעקב בשום סימן, ולא בשום רמיזה. וכן עשה, שמוטב היה לו לעשות כן ולא שימות בידם. דאי לא היה כן, כשהיה גדול בבית אדוניו, וגם תשע שנים שהיה מלך במצרים, שבע שני השבע ושתים מן הרעב, למה לא שלח לאביו לאמר: הנני כאן במצרים, הלא היה יודע כי אביו מצטער עליו. אלא ודאי נשבע להם. (כז) וישמעו אחיו – האזינו דבריו ויטיבו בעיניהם, ויעשו כן. (כח) ויעברו אנשים מדינים – יש מפרשים: שהמדינים שמעוהו צועק בבור, והעלוהו וגנבוהו, ומכרוהו לישמעאלים בעשרים כסף ועשו ממנו סחורה גדולה מפני שלא הוציאו עליו כלום, וישמעאלים הורידוהו למצרים. ומה שאומר בסוף הפרשה: והמדנים מכרו אותו אל מצרים (בראשית ל"ז:ל"ו), כלומר: כדי להורידו למצרים. ואינו רק דברי בדאות, שהרי כתוב שם: לפוטיפר. ועוד דאכתי קשה: למה לא גילה עצמו. וגם יש מי שאומר: מדנים ומדיינים על שם המשאות שהיו נושאים, כמו: התקשר מעדנות כימה (איוב ל"ח:ל"א), וילך אליו אגג מעדנות (שמואל א ט"ו:ל"ב). ופעמים שמבליע הע' כי דרך להבליע אותיות אחה"ע, כמו: וירב בנחל (שמואל א ט"ו:ה'), שהוא כמו: ויארב. וכן מפרש: יושבי על מדין (שופטים ה':י'), כמו על המשאות המקושרות. וכל זה איננו שוה לי. אלא אומה אחת היו כמו שפירשתיה (ר"י בכור שור בראשית ל"ז:כ"ו), כמו שקוראים אותנו פעמים יהודים, פעמים עברים, פעמים ישראל, פעמים ישורון. והאמת: כי אחיו מכרוהו, כמו שאמר להם: אשר מכרתם אותי... הנה (בראשית מ"ה:ד'-ה'), והשביעוהו, כמו שפירשתי (ר"י בכור שור בראשית ל"ז:כ"ו). ועשו ממנו סחורה גדולה כאדם המוכר שדהו מפני רעתה, כי היו נותנים משל{ה}ם שירחיקוהו מהם, כי תכלית שנאה שנאוהו. (ל) הילד איננו – כי לא היה בשעת מכירה כמו שפירשתי (ר"י בכור שור בראשית ל"ז:כ"ה). אנה אני בא – לבקשו, ואיך אשוב לראות ברע אשר ימצא את אבי.

R. Yehuda HaChasid Bereshit 37:28ר׳ יהודה החסיד בראשית ל״ז:כ״ח

הק' מ"א וכי יוסף לא דבר שקר כשאמר כי גנב גונבתי מארץ העברים? אלא לפי הפשט כך היה המעשה: שהשבטים ישבו לאכול לחם וישאו עיניהם ויראו והנה אורחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נושאים וגו' ונתיעצו למוכרו לישמעאלים והשביעו את יוסף שלא יגיד וגם לא ישלח בכתב בלא רשותם לעולם להודיע לעולם לאביו, ועשו חרם ביניהם שלא יגלה שום אחד מהם. ומתוך שהיו טרודים עם הישמעאלים במכירה ושטר ויעברו אנשים מדיינים סוחרים והציצו בבור לשאוב מים והנה אדם אחד בבור, וימשכו אותו בגניבה לחוץ וייראו שלא ירדפו אחריהם וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף. והקשתי לאבי (בכ"י ק' "והקשה אבי") שאמר אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה. ותירץ על ידי גרמתכם שהשלכתם אותי בבור נמכרתי למצרים, הרי כאילו מכרתם אותי מצרימה. והביא ראייה שהגרמה כמו עשייה מאל תעבירנו את הירדן, וכי משה היה לו להעבירם, והלא ידעו בטוב שמשה היה לו למות, אלא פי' אל תגרום שנעבור את הירדן.

Radak Bereshit 37:28רד״ק בראשית ל״ז:כ״ח

ויעברו אנשים מדינים, these were the Ishmaelites mentioned previously, seeing that both Midianites and Medanites are descendants of Keturah. Even assuming that Keturah and Hagar were not identical, the three were at least sons of Avraham and therefore half brothers. Their respective families had intermarried so that they could be considered as brothers in the real sense of the word. The close relationship between their respective descendants comes to the fore in Judges 8,24 where after Gideon’s campaign against the Midianites they are described as Ishmaelites, the kind of jewelry they wore identifying them as members of that tribe. וימשכו, Joseph’s brothers pulled him out of the pit prior to the sale to the Ishmaelites. All this occurred when Reuven was not present. Perhaps, in the interval he had returned to his father. It is more likely that Reuven had a flock of his own to look after in that general region.

אנשים מדינים – הם הישמעאלים שזכר כי הם המדינים. והמדינים הם בני קטורה. ואם קטורה זו הגר הנה בני ישמעאל ובני קטורה אחים, ואם אינה הגר כלם היו בני אברהם, והתחתנו המשפחות אלה עם אלה כי קרובים היו. וכן במלחמות גדעון עם מדין אמר, כי נזמי זהב להם כי ישמעאלים הם (שופטים ח':כ"ד) וקראם הנה מדנים ומדינים וישמעאלים, כי מדן ומדין היו בני קטורה. ואמר "והמדנים מכרו אתו אל מצרים". וימשכו ויעלו – וימשכו בחבלים, אחי יוסף משכוהו והעלוהו מן הבור ומכרוהו לישמעאלים, וראובן לא היה עמהם, אולי הלך אל אביו, או היה רועה צאנו לבד במקום אחר.

Chizkuni Bereshit 37:28חזקוני בראשית ל״ז:כ״ח

ויעברו אנשים מדינים סחרים אצל הבור שהיה יוסף מושלך בו ושמעו שהיה צועק ובוכה. וימשכו המדינים את יוסף ויעלו אותו מן הבור וימכרוהו לישמעאלים וישמעאלים מסרוהו לפקדון ליד המדינים ונמכר לפוטיפר מיד שניהן ונתקיימו ג' מקראות והמדינים מכרו אותו אל מצרים לפוטיפר ומקרא זה ויקנהו פוטיפר מיד הישמעאלים ומקרא אחר אשר מכרתם אותי מצרימה כלומר ע"י גרמתכם. מן הבור ואחיו לא ידעו מאומה מכל זאת וכשהלך ראובן אל הבור ולא מצאו חשבו כולם חיה רעה אכלתהו ולא שקרו לאביהם שאם מכרוהו לשום אדם לא היה גוי וממלכה בד' פנות העולם שלא יבקשוהו עד שידעו בירור דבר אם הוא חי או מת. ועוד אם היו מסופקים ממנו אם הוא חי או מת מדוע לא הכירהו במראה או בדיבור ובבנימין שאמר לו אלקים יחנך בני ובמשאות חמש ידות שלו ובמה שהושיבם לפניו הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו, אלא כן הוא כמו שפי'. ד"א בעוד שהיו מדברים ביניהם לכו ונמכרנו לישמעאלים הבאים עלינו ובטרם הגיעו הישמעאלים אליהם ויעברו אנשים מדינים סחרים ומכרוהו להם בעודו בבור פן יבכה לפניהם ויתביישו ממנו וימשכו המדינים ויעלו את יוסף מן הבור שהרי קנוהו מיד אחיו ובעודם מושכין אותו מן הבור באו הישמעאלים עליהם וימכרו המדינים את יוסף לישמעאלים והישמעאלים מכרוהו למדינים ומדינים לפוטיפר הרי כאן ד' מכירות. והא דכתיב לקמן ויקנהו פוטיפר מיד הישמעאלים, כך היה המעשה השבטים מכרוהו למדינים ומכירה זו לא נכתבה הואיל ולא היתה רק לפי שעה ומדינים מכרוהו לישמעאלים וישמעאלים למדינים ומכירה זו שלישית לא נכתבה לפי שהשלישית הישמעאלים מכרוהו בחפזון ובהצנע כי אמרו שמא יחזרו בהם המדינים מלקנותו ומדינים מכרוהו לפוטיפר כשראה פוטיפר את יוסף שהיה יפה מראה ביד המדינים שהיו המדינים סוחרים שהרי אחים הם לישמעאלים, תמה בעצמו ואמר גרמני מוכר את הכושי ואין כושי מוכר את הגרמני פי' אדם יפה, אמר פוטיפר ודאי זה אינו עבד תנו לי ערב שלא גנבתם אותו הלכו המדינים והביאו הישמעאלים וערבו שלא גנבוהו והיינו דכתיב ויקנהו פוטיפר מיד הישמעאלים פי' מערבותם כמו אנכי אערבנו מידי תבקשנו. בעשרים כסף וכי אדם יפה כיוסף לא נמכר אלא בדבר מועט כזה, אלא מחמת שהוריקו פניו בבור מחמת הנחשים לא מכרוהו יותר, וכל אחד מהשבטים נטל שני כספים לחלקו לקנות להם מנעלים שנאמר על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים. ד"א בעשרים כסף שכך קצב זה כתוב בפרשה כדכתיב ואם מבן חמש שנים ועד בן עשרים שנה והיה ערכך הזכר עשרים שקלים, ויוסף לא הגיע לכלל עשרים באותו פרק כדכתיב ויוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן, אמר הקדוש ברוך הוא אתם מכרתם את בן רחל הבכור בחמש סלעים לפיכך יהא כל אחד ואחד מכם מפריש חמש סלעים של בכור במנה צורי. א"ר יהודה בר סימון אמר הקדוש ברוך הוא לשבטים, אתם מכרתם בנה של רחל בחמש סלעים לפיכך יהא כל אחד ואחד מכם מגיעו בקע לגולגולת.

R. Avraham b. HaRambam Bereshit 37:28ר׳ אברהם בן הרמב״ם בראשית ל״ז:כ״ח

ויעברו אנשים וג' – אמר אבי אבא ז"ל שנקראו בני מדין ישמעאלים לפי שהם מעורבים בהם [וכן כל מי] שדמותו בדמותם או מצבו כמצבם נקראו גם כן ישמעאלים והעדות מאמרו בבני מדין אשר הרג גדעון ולקח שללם כי נזמי זהב להם כי ישמעאלים הם ומ[דני]ם מיוחסים למדן ומדינים למדין והכל בני קטורה והתירוץ לחילוף שנמצא במקרא בשמות אלה שהיתה השיירה מכונסת מן מדנים ומדינים ואפשר שהיו בהם גם כן מבני ישמעאל והיו כולם משתתפים בקניתו ומכירתו והמטפלים לקנות (את יוסף) מהם (מן האחים הם) המדינים [שנאמר בהם] ויעברו אנשים מדינים סחרים וג' והם הנקראים עם שאר השיירה ישמעאלים מפני דמותם ומצבם כמו שקדם ולפיכך אמר (הכתוב) וימכרו את יוסף לישמעאלים והמטפלים במכירה גם כן הם המד[נים] ולפיכך אמר (הכתוב) והמדנים מכרו וג' זה הוא הפירוש אשר ראוי לפרש בפשטיה דקרא ומה שחוץ לזה אגדה ודרש. הכינוי בוימשכו ויעלו על אחי יוסף דוגמת הכינוי [ב]וימכרו ביאר זה ר' שמואל בן חפני ז"ל. והזול במחירו אע"פ שהיו דמיו עולים בכפלים מזה כפי הנראה בשביל אחת משלש סיבות או (בשביל) כולן יחד אחת מהן שלא היו להוטים לבקש את המחיר וליקח את הדמים שהרי לא היתה הכוונה אלא להיפטר ממנו והשניה שנשתנה מצבו (של יוסף) כאשר הושלך אל הבור וקרוב שהיה נוטה למות מן הרעב וזולתו והקונה אותו באותה השעה היה מניח מעותיו על קרן הצבי במה שהיה מוציא עליו שמא ימות ויאבד לו והשלישית שלא היה נעלם מן הקונים המשך הענין והמצב שהוא גנוב שהרי אילו היה עבד באמת לא היו משליכים אותו אל הבור ולא היה אופן מכירתו כמו שראו והגניבה אינה נקנית אלא במחיר נמוך.

Ramban Bereshit 37:25רמב״ן בראשית ל״ז:כ״ה

והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד – כאשר נשאו עיניהם וראו מרחוק אנשים באים מדרך גלעד הכירו כי ארחת ישמעאלים היא בגמלים וידעו כי למצרים ילכו כי מגלעד יובא הצרי והנכאת ולמצרים היה דרכם להוליך אותו ולכן אמר להם יהודה הנה האנשים האלה מארץ מרחק והולכים אל ארץ רחוקה נמכרנו להם כי לא יודע הדבר וכאשר קרבו להם מצאו כי היו בעלי סחורה אשר להם הנכאת והצרי אנשים מדינים סוחרים ששכרו הגמלים מהישמעאלים וימכרו את יוסף למדינים שקנו אותו לסחור בו לסחורה כי ארחת הישמעאלים משכירי הגמלים לא יקנו הם סחורה לעצמם ואמר (בפסוק כח) וימכרו את יוסף לישמעאלים כי להם מסרו אותו שהם מוליכים הסחורה למצרים וזה טעם מיד הישמעאלים אשר הורידוהו שמה (להלן לט א) כי היה בידם אבל המדינים היו בעליו והם סחרו בו והוא שאמר והמדנים מכרו אותו אל מצרים וכל מעשה בכתוב פעם יספר אותו במושל המצוה בו ופעם בשליח שיעשנו בידו כענין שנאמר (דברים יא ז) את כל מעשה ה' הגדול אשר עשה וכתוב אחר (שם לד יב) אשר עשה משה לעיני כל ישראל וכן אמר (מלכים א ז נא) ותשלם כל המלאכה אשר עשה המלך שלמה וחירם עשאה כדכתיב (שם ז יד) ויבא אל המלך שלמה ויעש את כל מלאכתו וביוסף עצמו אמר (להלן לט כב) את כל אשר עושים שם הוא היה עושה נותן המעשה למצוה בו ולעושה אותו ורבי אברהם אמר (בפסוק כח) כי המדינים יקראו ישמעאלים כאשר אמר הכתוב על מלכי מדין כי ישמעאלים הם (שופטים ח כד) ואיננו כאשר חשב כי הכתוב שאמר (שם) כי נזמי זהב להם כי ישמעאלים הם ירמוז על בני קדם שהמלחמה ההיא להם היתה דכתיב (שם ו לג) וכל מדין ועמלק ובני קדם נאספו יחדיו ובני קדם הם ישמעאלים כי על כל בני הפילגשים אשר לאברהם אמר (לעיל כה ו) וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם גם יתכן שהיו המלכים ישמעאלים והם מלכו על מדין כי למה יקראו מדין על שם ישמעאל אחיהם והנכון בפשט הכתוב ביוסף מה שאמרנו בו אבל רבותינו אמרו (ב"ר פד כ) שנמכר פעמים רבות.

Ramban Bereshit 45:27רמב״ן בראשית מ״ה:כ״ז

וידברו אליו את כל דברי יוסף – יראה לי על דרך הפשט שלא הוגד ליעקב כל ימיו כי אחיו מכרו את יוסף אבל חשב כי היה תועה בשדה והמוצאים אותו לקחוהו ומכרו אותו אל מצרים כי אחיו לא רצו להגיד לו חטאתם אף כי יראו לנפשם פן יקצוף ויקללם כאשר עשה בראובן ושמעון ולוי (להלן מ"ט:ג'-ז') ויוסף במוסרו הטוב לא רצה להגיד לו ולכך נאמר ויצוו אל יוסף לאמר אביך צוה לפני מותו לאמר וגו' ואלו ידע יעקב בענין הזה היה ראוי להם שיחלו פני אביהם במותו לצוות את יוסף מפיו כי ישא פניו ולא ימרה את דברו ולא היו בסכנה ולא יצטרכו לבדות מלבם דברים.

Minchat Yehuda Bereshit 37:28מנחת יהודה בראשית ל״ז:כ״ח

וימשכו ויעלו את יוסף וגו' פרש"י ויעלו בני יעקב את יוסף וימכרוהו לישמעאלים וישמעאלים למדינים ומדינים מכרו אותו למצרים עכ"ל. ובדין הוא שהיה לו לכתו' בפרש"י ומדינים מכרו אותו אל מצרי' ושמא טעות סופר הוא. ורשב"ם אומ' לישב הדבר על דברי רש"י שכתב מדינים שמדינים ומדנים אומה אחת הן דמדן ומדין אחי הוו כדכתי' בפר' חיי ותלד את זמרן וגו' ואת מדן ואת מדין. וק' לפ"ז שהרי פרש"י גבי כתנת הפסים וז"ל מדר' אגדה על שם צרותיו שנמכר לפוטיפר לסוחרים לישמעאלים למדינים משמע שב' אומות הן דאם לא כן לא תמצא ד' מכירות כמנין אותיות פסים. וי"ל דהך קושי' ליתא דשמא נמכר לאומה אחת ב' פעמים ומ"מ צ"ל שמה שפרש"י כאן חלוק למדרש אגדה שהוא גבי כתנת פסים. כי לפי מה שפרש"י כאן משמע שלא נמכר יוסף רק ג' פעמים. והר"ר אליקים מצא ראיה לדבריו במדר' תנחומא ויעברו אנשים מדינים סוחרים וגו' והישמעאלים מכרו אותו למדינים והמדינים לפוטיפר נעשו עליו ג' אניות כיון שנמכר התחילו הכל וכו' עכ"ל. והיינו כפרש"י דהכא ושמא מה שכתב רש"י והמדינים מכרוהו למצרים ולא כתו' והמדנים על פי התנחומא וכו'. עוד יש סעד לרש"י שפי' כאן שלא נמכר יוסף רק ג' פעמים מתוך המדרש דאיתא התם שהיה לו ליוסף קמיע בצוארו בא גבריאל ועשה לו חלוק ממנו והלבישו וכשהעלוהו אחיו מן הבור למכור לישמעאלים ראוהו שהיה לו חלוק התחילו אחיו להתקוטט עם הישמעאלים כי אמרו שלא מכרוהו אלא ערום ונתנו להם הישמעאלים תחת חלוקו מנעלים והוליכו בחלוקו וזהו מה שיסד הפייט באלה אזכרה ובעד מנעלים נתנוהו עוד יש בתנחומא שאמר יוסף לאחיו איני רוצה אלא לידע לבנימין זה מי נתן לו עצה לגנוב הגביע כיון ששמע בנימין כך אמ' בפרישותו של אחי יוסף לא נגעתי בו לא בהפשטה שהפשיטוהו ולא בהשלכה שהשליכוהו לבור ולא במכירה שמכרוהו לישמעאלים עכ"ל. משמע מכל אלה שאחי יוסף מכרוהו לישמעאלים וא"כ ע"כ לא תמצא רק ג' מכירות שאי אתה מוצא ד' מכירות אלא א"כ אתה אומ' שמכרו בני יעקב את יוסף למדינים סוחרים כאשר יתפרש לקמן גבי והמדינים מכרו אותו אל מצרים לפוטיפר ור"ת פי' כדי לקיים דברי רש"י שלא יהיו סותרים זה את זה שודאי בני יעקב מכרו את יוסף לישמעאלים והם היו יראים למשכו מן הבור מפני הנחשים שהיו בו עד שבאו המדינים והישמעאלים שכרו אותם כדי להוציאו מהבור לפי שהיו כשפנים כמו שנ' וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם. ולפי שהוציאוהו נראה שמכרוהו. אבל ודאי יוסף לא נמכר מכירה רק שלש פעמים כדפרש"י גבי וימשכו.

Daat Zekeinim Bereshit 37:28דעת זקנים בראשית ל״ז:כ״ח

וימשכו ויעלו. מתחלה מכרוהו כשהיה בבור בעשרים כסף בלבד מפני שהוריקו פניו מפחד הנחשים ומיד וימשכו עד חצי הבור ומיד חזר לו תואר יפיו כשנצל מן הנחשים וכשראוהו אחיו יפה כבתחלה לא רצו לתתו בעשרים כסף ואמרו להחזירו לבור ונתנו להם הישמעאלים בפשרה מנעלים יותר וזה שאמר הכתוב על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים וגו'. ומיד ויעלו את יוסף מן הבור לגמרי. וימכרו את יוסף לישמעאלים. פירש"י שאחיו מכרוהו לישמעאלים וישמעאלים למדינים והמדינים למצרים. ולפי זה יש לפרש הפרשה כן וישאו עיניהם ויראו והנה אורחת ישמעאלים באה ובתוך כך ויעברו אנשים וגו' ולפיכך הזכירם הכתוב כאן כדי שלא תתמה כשתגיע להפסוק והמדנים מכרו אותו אל מצרים מאין בא ליד המדנים ומי מכרו להם והודיעך כאן שכך היה המעש' שבתוך כך שאחיו דברו ביניהם למכרו לישמעאלים עברו אנשים מדינים וימשכו אחיו את יוסף מן הבור ומכרוהו לישמעאלים וכל זה ראו המדינים ואח"כ קנוהו המדנים מידם כי היו טוענין בשבילנו הוציאוהו מן הבור כדי למכרו לנו ולפיכך מכרוהו להם והם מכרוהו לפוטיפר. וא"ת למה נכתב כאן והמדנים מכרו היה לו לכתוב והמדינים. פי' רשב"ם בפי' חומש שלו מדנים ומדינים וישמעאלים אומה אחת אף כי מדן ומדין וישמעאלים אחים היו וקשיא דלעיל הביא רש"י וז"ל מדרש אגדה פסים על שם צרותיו שנמכר ארבע פעמים. ולפי זה לא מצינו שהי' מכור רק שלש פעמים. לכן נ"ל כן וישאו עיניהם ויראו והנה אורחת ישמעאלים וגו' והיו מדברים ביניהם לכו ונמכרנו לישמעאלים הבאים אצלנו וטרם באו הישמעאלים אליהם ויעברו אנשים מדינים סוחרים ומכרוהו אליהן בעודו בבור בעבור נעלים בספק אם חי אם מת ובעודם מושכים אותו מן הבור הישמעאלים באו אליהם וימשכו המדנים את יוסף מן הבור וימצאוהו חי וימכרו לישמעאלים וישמעאלים למדנים והמדנים למצרים הרי כאן ארבע מכירות והא דכתיב לקמן ויקנהו פוטיפר מיד הישמעאלים. כך היה המעשה כי כאשר ראהו פוטיפר תמה אמר גרומני מוכר כושי ואין כושי מוכר גרומני פי' גרומני אדם יפה ולכן אמר ודאי אין זה עבד תנו לי ערב שלא גנבתם אותו ובאו הישמעאלים שמכרוהו להם וערבוהו ולזה כתיב מיד הישמעאלים לפי שהם ערבוהו.

Moshav Zekeinim Bereshit 37:2מושב זקנים בראשית ל״ז:ב׳

ויאמר יהודה לכו ונמכרנו לישמעאלים והיו עסוקים בקבלת הכסף והקניין... ובין זה שהיו קונין ויעברו אנשים מדיינים סוחרים עמהם והם מדיני' וימשכו המדינים ויעלו את יוסף מן הבור ולמסרו מיד הישמעאלים. וישב ראובן והנה אין יוסף בבור וגו' ויחר להם מאד פן יעלילו הישמעאלים ויגידו ליעקב, ויעשו גם הם בערמה, ויקחו אביון משומרי הצאן ויאמרו למדינים להחליף יוסף החולה באביון הבריא ולהעלות בדמיו רק שתי בתי שוקיים ושלף איש נעלו ונתן לרעהו, ואח"כ גמרו השבטים המקח לישמעאלים שנאמר וימכרו את יוסף לישמעאלים הרי נגנב מן הבור ונגנב מן המדיינים שלא ידעו שמכרו את יוסף לישמעאלים בעבור האביון, וזהו שאומר הכתוב על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים, ואח"כ קנו המדינים את האביון מן השבטים ונשתתפו הישמעאלים לסוחרים וזהו שאומר הכתוב והמדנים מכרו אותו אל ארץ מצרים הטפילו לו האביון לפוטיפר סריס פרעה ומיד הישמעאלים אשר הורידוהו שמה.

Moshav Zekeinim Bereshit 37:28מושב זקנים בראשית ל״ז:כ״ח

הקשה החסיד ז"ל, וכי יוסף אמר דבר שקר כי גנב גנבתי והלא נמכר? אלא לפי הפשט כך היה המעשה: שהשבטים ישבו לאכול לחם וישאו עיניהם ויראו והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד וכו' ונתייעצו למכרו לישמעאלים והשביעו את יוסף שלא יגלה וגם שלא ישלח כתבים בלא רשותם לאביו, ועשו חרם ביניהם ששום אחד לא יוכל להגיד. ומתוך שהיו טרודים עם הישמעאלים במכירה ובשטר ויעברו אנשים מדינים סוחרים והציצו בבור לשאוב מים ושמעו קול זעקת יוסף ומשכו אותו בגניבה. והישמעאלים לא ידעו שהמדינים משכוהו מן הבור, כי היו אצל בני יעקב במקום שאכלו כדכתיב וישבו לאכול וגו' והנה אורחת כו'. ומסתמא לא היו אוכלים אצל הבור במקום זעקת יוסף. והוצרכו הישמעאלים להשתתף עם המדיינים, כי המדיינים טענו מהפקר זכינו, והישמעאלים אמרו אנו קנינו אותו בכסף מבני יעקב, ונתפשרו להשתתף יחד, והורידוהו שניהם למצרים, ומכרוהו לפוטיפר. ועתה יתיישבו היטב שתי המקראות יחד, קרא דכתיב והמד(יי)נים מכרו אותו אל מצרים לפוטיפר, וקרא אחרינא דכתיב ויקנהו פוטיפר סריס פרעה מיד הישמעאלים, דודאי שתי חבורות אלו הורידוהו למצרים ושניהם מכרוהו, ולכך תלה הכתוב (מ)כל מכירתו לשניהם... ועוד הקשה החסיד והלא כתיב אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה. ותי' שעל יד' גרמתכם נמכרתי מצרימה, והגרמה כעשייה. וראייה מאל תעבירנו את הירדן, וכי משה היה לו להעבירם, והלא ידעו בטוב שמשה היה לו למות, אלא פי' אל תגרום שנעבור את הירדן.

Ma'asei Hashem Ma'asei Avot 35מעשי ה׳ מעשי אבות ל״ה

...עכ"ל הרמב"ן. ודבריו אלה ירבו בהם הספקות: ספק א' שמה הוצרך הכתוב לספר מה שחשבו בני יעקב מרחוק כיון שלא היה כן, והיה מספיק הסיפור באמתות הענין שהיו סוחרים מדינים שקנו אותו. ספק ב' מה ענין אומרו ויעברו אם היתה אותה שיירא בעצמה. ספק ג' למה יזכיר לפעמים בעלי הגמלים ולפעמים בעלי סחורה, והראיה שהביא לו מענין שלמה וחירם ומענין משה אינם ענין כלל לזה ששם חירם שלוחו של שלמה היה ומשה שלוחו של הקב"ה. אבל כן אין משכיר הגמלים שלוחו של סוחר לקנות, וכמו כן נאמר אשר עשו את העגל, ונאמר העגל אשר עשה אהרן שאהרן היה שלוחם במעשה ההוא, אבל אין זה דמיון לזה. ספק ד' מה הוצרך הכתוב לומר והמדנים מכרו אותו אל מצרים אל פוטיפר וחזר לומר מיד הישמעאלים אשר הורידוהו שמה. ומה שכתב הרמב"ן לעזר לו מה שנאמר מיד הישמעאלים כי היה בידם, אבל המדינים היו בעליו, הפכו מצאנו בכתוב שנאמר או קנה מיד עמיתך שפירושו מהמוכר עצמו. ספק ה' מה ענין אומרו תחלה ויעברו אנשים מדינים ביו"ד ואח"כ אמר והמדנים חסר יו"ד. אמנם לדעתי יתכן שמלת סוחרים תאמר על הסרסורים העושים סחורות, וכן פירשו במלכים מקוה סוחרי המלך שעל ידם היו קונים כל השרים והמלכים סוסים ממצרים, וכן נאמר סוחריה שרים וכנעניה נכבדי ארץ שפירושו הסרסורים שרים והתגרים נכבדי ארץ, שכן פרש"י ואנקלוס בת איש כנעני תגרא. וכן לדעתי פה שהישמעאלים קנו את יוסף. ואומרו ויעברו אנשים מדינים סוחרים וימשכו, ר"ל שעברו דרך שם אנשים מדינים סרסורים והם משכו את יוסף, שכן המנהג שהסרסור מראה את הסחורה לקונה או המוכר, לא הקונה עצמו. והישמעאלים הוליכו את יוסף למצרים ושם במצרים היו סרסורים ג"כ בין הישמעאלים ופוטיפר המדנים, והוא מאמר הכתוב והמדנים מכרו את יוסף אל מצרים אל פוטיפר. והודיע לנו כל זה הכתוב...

R. Azariah Figo, Binah LaIttim 57ר׳ עזריה פיג׳ו, בינה לעתים דרוש נ״ז

...וידינו אל תהי בו להיות אנחנו המוכרים אחרי היותו אחינו בשרינו ואיך נערב אל לבנו להפר כל כך ברית האחוה למכרו בידינו. אבל מה שיאות לעשות הוא לכו מכאן ולא נתעכב פה אצל הבור וסביבותיו או קרוב לו. כי בעודנו סביביו לא יגש שום אדם להעלותו ולמכרו כי יפחד ממנו. אבל כשנלך מכאן פשיטא שיעברו כמה עוברי דרכים ויעלוהו וממילא ימכרוהו לאלו הישמעאלים אשר מדרכם הוא לקנות עבדים. ובזה נמצא שאנחנו נמכרנו לישמעאלים בהיותנו סבה ראשונה למכירה זו...

Shadal Bereshit 37:28שד״ל בראשית ל״ז:כ״ח

(כח) וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור וימכרו את יוסף לישמעאלים: רוב העולם מאמינים כי אחי יוסף מכרו אותו, ורשב"ם כתב כי לא כן היה הדבר ואחריו החזיק החזקוני, וידידי ובן דודי מהר"ר שמואל חיים בן דוד לא-לי זצ"ל העמיק החקירה בענין הסיפור הזה וכיון לדעת רשב"ם, וכתב אלי דעתו באיגרת (כ"ח כסלו תקפ"ט), ואלה דבריו בפירוש הענין הזה: כאשר ראו אחי יוסף אותו מרחוק התנכלו להמיתו, ויאמרו וגו' לכו ונהרגהו וגו' וישמע ראובן ויצילהו מידם, ויעץ אותם להשליך אותו הבורה (למען הציל אותו מידם), ונעשתה עצתו וישליכוהו הבורה, ואח"כ וישבו לאכל לחם וירחקו מן הבור שלא לשמוע זעקת יוסף בהתחננו אליהם, כעדות הכתוב (מ"ב:כ"א): אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו. עודם אוכלים וישאו עיניהם ויראו ארחת ישמעאלים, ויאמר יהודה לכו ונמכרנו וגו', וישמעו אחיו, כלו' הסכימו כולם, כי אחרי כלותם לאכול ישובו אל הבור ויעלו משם את יוסף ויביאוהו אל הישמעאלים למכרו להם (כי לא נמצא רמז בכתובים שהישמעאלים יהיו צריכים על פי דרכם להגיע עד אצל בני יעקב). ויהי עד כה ועד כה, עודם מדברים ביניהם, רחוק מהבור, והנה, בלי ידיעת אחד מהם, ויעברו אנשים מדינים סוחרים (במקרה אשר הקרה ה') אצל הבור, וימשכו המדינים ויעלו את יוסף מן הבור ויביאוהו אל הישמעאלים וימכרוהו להם בעשרים כסף ויביאו את יוסף מצרימה, והנה אחרי אכלם וימהר ראובן לבדו וייפרד מאחיו בלא ראותם וישב בזריזות אל הבור להעלות את יוסף ולהשיבו אל אביו סרם יגיעו אחיו להעלותו ולמכרו, אבל... כהמס דונג מפני אש כן נמס לב ראובן ויהי למים בהביטו אל תוך הבור ואין עוד יוסף שם, ויקרע את בגדיו, כי חשב בדעתו באין ספק כי דוב או אריה טורף בדי גורותיו ומחנק ללבאותיו טרפהו, וישאהו חי כמו שהוא ראשו על כרעיו ועל קרבו אל אחד החורים או לאחד המעונות למלאת טרף חוריו ומעונותיו טרפה, ולכן לא נמצא שם דם או עצמות, וישב ראובן ביגון ובבהלה אל אחיו ויצעק ויאמר: הה! כי הילד איננו עוד כי נטרף, ועצתי כעצתכם נבערה, ואני אנה אני בא, כי אני אשם יותר מכולכם, כי בעצתי השלכתם אותו הבורה, וכאילו אני הסיבותי מיתתו; ויאמינו כן כל אחיו ויתמהו על הדבר הזה, כאילו האלהים אינה לידם שימות אחיהם, אך לא הצר להם, כי שמחו בידיעת מיתת שנואם, בלי פגיעת ידם בו, ולכן לא ענו דבר, ויוועצו אחרי כן מה לעשות למען הציל גם את ראובן מתלונות אביהם, ולכן טבלו את כתונת יוסף בדם וישלחוה לאביהם למען יאמין כי יוסף נטרף טרם הגיעו אליהם. והנה כאשר באו בני יעקב אל אביהם וראו איך התאבל יעקב עד מאד על בנו, התחרטו מיד על אשר עשו. ואולם, ומה לעשות? אם יוסף כבר נטרף ויהי למאכל חיות השדה, לא נשאר להם אלא לנחמו בדברים, וכן עשו והנה על פי הדברים האלה יתבאר כי בני יעקב שבטי יה אשר בחר לסגולתו אינם רשעים מתכונת נפשם הרעה, ואינם מאותם שנאמר עליהם ויטרוף לעד אפו ועברתו שמרה נצח (עמוס א' י"א) ואף אם ברגע קטון חטאו מסיבת הקנאה והשנאה, כי הלא דרך אנוש למעול, אינם עומדים ח"ו במרדם, וקל מהרה יכירו חטאם וינחמו על כל אשר עשו, ויטרחו בכל יכלתם להינקות ממנו, וזה נראה ממה שכתוב ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו, כי שבו כולם הביתה איש לא נעדר לעשות ככל מאמצי כוחם לנחם את אביהם. ומה שלא הלכו לבקש את יוסף, כי כולם האמינו באמונה שלמה ובלי שום צד ספק שנטרף, ואין עוד תקוה להחזירו בחיים. ומה ששתק ראובן כאשר שמע את עצת יהודה למכור את יוסף, היה בכוונה להסתיר מאחיו מחשבתו הטובה אשר חשב על יוסף, למען לא יתנו אחיו עיניהם עליו לראות מה הוא עושה בלכתו לבדו אל הבור, ובפרט אחרי שמעו עצת יהודה, וידע או דימה לפתות שאחיו לא יתנגדו ליהודה הגביר באחיו ואחרי דבריו לא ישנו וידמו למו עצתו, ואילו יגלה דעתו להם, לא יניחוהו בלי ספק ללכת לבדו אל הבור כאשר חשב מיראתם, פן ימנעם מלעשות באחיהם כרצונם. ויובן ג"כ איך היה שלא השיבו דבר לראובן כשאמר אליהם: הילד איננו, והיה להם לומר לו: אנחנו מכרנוהו, כי אמנם לא השיבוהו דבר באשר לא מכרוהו ולא ידעו מה היה לו יותר ממה שידע ראובן. ויובן ג"כ למה אמר יוסף (מ"א:ט"ו) כי גנב גנבתי, כי היתה כוונתו על המדינים אשר באמת גנבוהו והרחיקוהו מארץ העברים, כי לא חשד את אחיו שיהיו הם המוכרים אותו מתחילה למדינים. ומה שכתוב אחר זה: והמדנים מכרו אותו אל מצרים, לדעתו הם הם הישמעאלים הנזכרים למעלה, כי לדעתו ישמעאלים הוא שם כולל לכל בני אברהם זולתי יצחק, ואפשר שהיו מבני מדן בן אברהם (למעלה כ"ה ב') ואולם המדינים המוכרים את יוסף לישמעאלים אף שגם הם מבני אברהם, הם בוודאי אנשים אחרים אשר לא היו באורחת הישמעאלים, וא"א שיהיו אחד המוכרים והקונים, ולכן נקראו בשם לווי פרטי סוחרים. ועוד ראיה כי הישמעאלים והמדנים אחד הם, כי פה אמר הכתוב והמדנים מכרו אותו אל מצרים לפוטיפר, ואחר זה אמר ויקנהו פוטיפר וכו' מיד הישמעאלים. ואחרי הדברים והאמת האלה לא יקשה לפרש פסוק אחד הנשנה פעמיים שנראה כסותר כל הבנין הזה, והוא מאמר יוסף לאחיו בהוודעו להם (מ"ה:ד') אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה ועתה אל תעצבו וגו' כי מכרתם אותי הנה, כי הכוונה בו הוא, אתם הסיבותם מכירתי ובואי מצרימה, כמו (מ"א ו' י"ד) ויבן שלמה את הבית [אמר שד"ל יש להוסיף דוגמאות דומות יותר, כגון והורדתם את שיבתי ביגון שאולה (מ"ב:ל"ח), אתם המתם את עם ה' (במדבר י"ז ו') ואת העיר הזאת תשרף באש (ירמיה ל"ח כ"ג)], וכן אחיו הסבו בשנאתם שיימכר יוסף למצרים. והראיה על זה היא כי עכ"פ הם לא מכרוהו למצרים, והיה די שיאמר: אשר מכרתם אותי, וכן אמר אח"כ: לא אתם שלחתם אותי הנה, וידוע שהם לא שלחוהו, אלא סבבו שיישלח למצרים. ואם נרצה לפרש הפסוק כי גנב גנבתי (מ':ט"ו) כדברי כל המפרשים שהכוונה על אחיו שגנבוהו ומכרוהו, אז נוכל ג"כ לומר כי יוסף בראותו המדינים המושכים ומוכרים אותו כאדונים לא ידע באמת מי הם הגנבים, האחיו, אם המדינים, ואולי חשב בדעתו כי אחיו מתהילה מכרוהו למדינים, ולכן אמר להם בהודעו: כי מכרתם אותי. וא"ת אם אחיו לא מכרוהו למה שתקו כשאמר להם: כי מכרתם אותי? תשובתך בצדך, כי לא יכלו אחיו לענות אותו גם לשאלת העוד אבי חי, כי נבהלו מפניו ואיך יעיזו מצח להתווכח עמו בענין חטאם? עד כאן לשון ידיד נפשי שמואל חיים בן דוד לא-לי זצ"ל. וגם כי אינני מסכים עמו בכל פרטי הפירוש, הנה בעיקר הענין דבריו ודברי רשב"ם נכונים בעיני. ונ"ל כי המושכים את יוסף מן הבור היו המדינים והם מכרו לישמעאלים, ובני יעקב לא ראו זה ולא ידעו מכל זה מאומה, ויוסף האמין כי הם מכרוהו אל המדינים ואמרו להם: לכו משכוהו מן הבור, ואחי יוסף לא אמרו לו מעולם כי הם לא מכרוהו, שהרי קים להו בדרבא מניה, כי כוונתם היתה שימות בבור, ואיך יאמרו לו: אל תחשוב כי אנחנו מכרנוך, כי אמנם היה בלבנו שתמות בבור, ואח"כ בעצת יהודה הסכמנו למכור אותך, והמדנים קדמו ומכרו אותך. וטעם "כי גנב גנבתי" על אחי יוסף שמכרוהו (לפי מה שהאמין יוסף), והם גנבוהו מאביו.

Shadal Bereshit 37:29שד״ל בראשית ל״ז:כ״ט

וישב ראובן אל הבור: הלך שם בסתר להצילו קודם שימכרוהו.

Shadal Bereshit 37:36שד״ל בראשית ל״ז:ל״ו

והמדנים: נ"ל כתרגום אנקלוס שהם הם המדינים הסוחרים (אבל בחומש קע"א: ומדנאי בלא יו"ד); וראזנמילר פירש כי המדנים, שהיו בני מדן בן קטורה, היו סוחרים עם המדינים כי היו אחיהם. אל מצרים: מכרוהו לישמעאלים שהיו הולכים מצרימה, נמצא שמכרוהו באופן שילך אל מצרים. לפוטיפר: הישמעאלים מכרוהו לפוטיפר (וכמו שמפורש למטה ל"ט א') והכתוב השמיט זה, שכבר נודע וייחס סוף הפעולה למי שהתחיל בה והיה סיבתה.

Shadal Bereshit 42:22שד״ל בראשית מ״ב:כ״ב

וגם דמו: כי סבורים היו שמת, (עיין למעלה ל"ז כ"ח באגרת שמואל חיים בן דוד לא-לי), וזה היה ג"כ סיבה שלא הכירוהו.

Shadal Bereshit 45:4שד״ל בראשית מ״ה:ד׳

גשו נא אלי – ראה אותם נסוגים לאחור, וקרא להם בלשון רכה ודרך חבה (רש"י), או לא היה רוצה לומר בקול רם אשר מכרתם אותי, שלא ישמעו המצרים (בעל הטורים) וא"א ז"ל אמר שלא רצה להשמיע ענין המכירה לבנימין, ולכך אמר שיגשו אליו כלם חוץ מבנימין, וזה טעם והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין, פירט את בנימין, כי באותה שעה היה עומד לבדו רחוק מעט מהם.

Shadal Bereshit 49:23שד״ל בראשית מ״ט:כ״ג

וישטמהו – הוא פירוש המשל, וכן דעת בעל הטעמים שנתן אתנח תחת ורבו, ועשה אותם שני מאמרים, וכל זה על אחיו ששנאוהו; ולדעת רשב"ם על המצרים שנתנו אותו בבית הסוהר; אולי אמר כן בחשבו כי יעקב לא ידע מאומה משנאת בניו את יוסף. ומוהר"ר מרדכי מורטארה אומר כי לא יתכן לומר שיעקב לא ידע דבר מזה, שאם כן לא היה מקום לאחי יוסף שיאמרו ליוסף אביך צוה וגו' (בראשית נ':ט"ז), אם יוסף היה יודע שלא נודע הדבר לאביו; גם רחוק הוא עד מאד שיחשוב יוסף כי אחיו הגידו העניין לאביהם קרוב למיתתו; ואם יקשה לרשב"ם כי אחר שהם לא מכרוהו (כדעתו וכדעתנו) לא יתכן לומר וימררוהו ורובו, אין זה כלום, כי הנה יוסף האמין שהם מכרוהו, וכן האמין יעקב, כי בודאי בניו לא הגידו לו שהשליכוהו לבור כדי שימות שם.

Malbim Bereshit 37:27-29מלבי״ם בראשית ל״ז:כ״ז-כ״ט

(כז) לכו. ובאשר עקר מגמתנו שיתרחק מבית אביו ולא ישתרר עלינו, ונשיג התכלית הזה במה שנמכרנו לישמעאלים. אולם בענין המכירה נראים דברי המפרשים שהישמעאלים הוציאוהו בעצמם מן הבור, ולא אחיו מכרוהו, כמ"ש ה"ר בחיי ומהרע"פ שיש פעלים רבים שמשמשים על גרם הפעולה, והיה עצת יהודה באופן זה שהם ילכו ויתרחקו מכאן, שעז"א ועתה לכו, וכאשר יעברו הישמעאלים ויראו איש מושלך בבור, יחשבו שהוא איש מחויב מיתה ויוציאוהו ויקחוהו לעבד כמו שהיה המנהג אז, ובזה יהיה עבד בלא פעולתנו, ועז"א לכו מפה ועי"כ ונמכרנו [פי' נגרום המכירה או נמסרנו] לישמעאלים, ובכ"ז ידנו אל תהי בו, פי' במכירה הזאת כי יעשה מעצמו, [וכן מ"ש אשר מכרתם אותי מצרימה פי' שגרמתם המכירה], וישמעו אחיו שקבלו דברי יהודה והלכו ממקום הזה. (כח) ויעברו. אבל בתוך כך עברו אנשים מדינים סוחרים מצד האחר, והקדימו לבא למקום הבור לפני בוא הישמעאלים, וימשכו המדנים משכו ויעלו את יוסף מן הבור, והם מכרוהו לישמעאלים בעשרים כסף, והישמעאלים הביאו את יוסף מצרימה, ומה שהזמין ה' את המדנים היה בשביל שלא יקחהו ראובן כמו שיתבאר. (כט) וישב ראובן אל הבור. ראובן היה עמהם באותה עצה והתרחק ג"כ עם יתר האחים, ושער בעצמו שיוכל לשוב אל הבור טרם שיגיעו הישמעאלים לשם, למשל הבור היה במזרח והאחים היו כנגדו בצד מערב, וראו שהישמעאלים באים מרחוק מצד מערב והתרחקו הם לצד צפון או דרום, ושער ראובן שבטרם יבאו הישמעאלים עד המקום ששם ישבו האחים, ומשם עד הבור שהיה ודאי רחוק מן האחים לצד מזרח שלא ישמעו קולו, יקדים הוא א"ע ויוציאהו מן הבור, אבל המדנים באו מצד מזרח ששם הבור והוציאו אותו קודם שבא ראובן ופגעו בהישמעאלים ומכרוהו, וכשבא ראובן ראה שאין יוסף בבור, ולכן שב אל האחים והגיד להם דבר חדש שהילד איננו ולא נודע מי לקחו, ואני אנה אני בא לבקשו, כי ודאי ישלח אותו אביו לבקשו.

Malbim Bereshit 37:36מלבי״ם בראשית ל״ז:ל״ו

והמדנים. סיים הספור שלא אחיו מכרוהו רק המדנים, שהם הוציאוהו מן הבור והם עקר המוכרים שע"י שמכרוהו להישמעאלים היה כדי שיוליכוהו למצרים, כי הם לא הלכו למצרים, ונקרא ע"ש שהם מכרוהו אל מצרים היינו שיורידוהו למדינת מצרים.