Whom and Where Did the Plagues Strike/5

EN/HEע/E

Whom and Where Did the Plagues Strike?

Sources

Shemot 7:21, 24שמות ז׳:כ״א, כ״ד

(כא) וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה וַיִּבְאַשׁ הַיְאֹר וְלֹא יָכְלוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר וַיְהִי הַדָּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. (כד) וַיַּחְפְּרוּ כָל מִצְרַיִם סְבִיבֹת הַיְאֹר מַיִם לִשְׁתּוֹת כִּי לֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מִמֵּימֵי הַיְאֹר.

Shemot 7:28-29שמות ז׳:כ״ח-כ״ט

(כח) וְשָׁרַץ הַיְאֹר צְפַרְדְּעִים וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל מִטָּתֶךָ וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ וּבְתַנּוּרֶיךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ. (כט) וּבְכָה וּבְעַמְּךָ וּבְכָל עֲבָדֶיךָ יַעֲלוּ הַצְפַרְדְּעִים.

Shemot 8:18-19שמות ח׳:י״ח-י״ט

(יח) וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת אֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ לְבִלְתִּי הֱיוֹת שָׁם עָרֹב לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. (יט) וְשַׂמְתִּי פְדֻת בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ לְמָחָר יִהְיֶה הָאֹת הַזֶּה.

Shemot 9:4-7שמות ט׳:ד׳-ז׳

(ד) וְהִפְלָה ה' בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם וְלֹא יָמוּת מִכָּל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דָּבָר. (ה) וַיָּשֶׂם ה' מוֹעֵד לֵאמֹר מָחָר יַעֲשֶׂה ה' הַדָּבָר הַזֶּה בָּאָרֶץ. (ו) וַיַּעַשׂ ה' אֶת הַדָּבָר הַזֶּה מִמָּחֳרָת וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם וּמִמִּקְנֵה בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא מֵת אֶחָד. (ז) וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וְהִנֵּה לֹא מֵת מִמִּקְנֵה יִשְׂרָאֵל עַד אֶחָד וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם.

Shemot 9:11שמות ט׳:י״א

וְלֹא יָכְלוּ הַחַרְטֻמִּים לַעֲמֹד לִפְנֵי מֹשֶׁה מִפְּנֵי הַשְּׁחִין כִּי הָיָה הַשְּׁחִין בַּחַרְטֻמִּם וּבְכָל מִצְרָיִם.

Shemot 9:26שמות ט׳:כ״ו

רַק בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה בָּרָד.

Shemot 10:23שמות י׳:כ״ג

לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם.

Shemot 11:7שמות י״א:ז׳

וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ לְמֵאִישׁ וְעַד בְּהֵמָה לְמַעַן תֵּדְעוּן אֲשֶׁר יַפְלֶה ה' בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל.

Philo, On the Life of Moses I XXVI:143-146פילון על חיי משה א׳:כ״ו

(143) Such, then, were the afflictions and punishments by which Egypt was corrected; not one of which ever touched the Hebrews, although they were dwelling in the same cities and villages, and even houses, as the Egyptians, and touching the same earth and water, and air and fire, which are all component parts of nature, and which it is impossible to escape from. And this is the most extraordinary and almost incredible thing, that, by the very same events happening in the same place and at the same time, one people was destroyed and the other people was preserved. (144) The river was changed into blood, but not to the Hebrews; for when these latter went to draw water from it, it underwent another change and became drinkable. Frogs went up from the water upon the land, and filled all the market-places, and stables, and dwelling-houses; but they retreated from before the Hebrews alone, as if they had been able to distinguish between the two nations, and to know which people it was proper should be punished and which should be treated in the opposite manner. (145) No lice, no dog-flies, no locusts, which greatly injured the plants, and the fruits, and the animals, and the human beings, ever descended upon the Hebrews. Those unceasing storms of rain and hail, and thunder and lightning, which continued so uninterruptedly, never reached them; they never felt, no not even in their dreams, that most terrible ulceration which caused the Egyptians so much suffering; when that most dense darkness descended upon the others, they were living in bright daylight, a brilliancy as of noon-day shining all around them; when, among the Egyptians, all the first-born were slain, not one of the Hebrews died; for it was not likely, since even that destruction of such countless flocks and herds of cattle never carried off or injured a single flock or a single beats belonging to the Hebrews. (146) And it seems to me that if any one had been present to see all that happened at that time, he would not have conceived any other idea than that the Hebrews were there as spectators of the miseries which the other nation was enduring; and, not only that, but that they were also there for the purpose of being taught that most beautiful and beneficial of all lessons, namely, piety. For a distinction could otherwise have never been made so decidedly between the good and the bad, giving destruction to the one and salvation to the other.

Josephus, Antiquities 2:14:1 (75)

But when the king despised the words of Moses, and had no regard at all to them, grievous plagues seized the Egyptians; every one of which I will describe, both because no such plagues did ever happen to any other nation as the Egyptians now felt, and because I would demonstrate that Moses did not fail in any one thing that he foretold them; and because it is for the good of mankind, that they may learn this caution - Not to do anything that may displease God, lest he be provoked to wrath, and avenge their iniquities upon them. For the Egyptian river ran with bloody water at the command of God, insomuch that it could not be drunk, and they had no other spring of water neither; for the water was not only of the color of blood, but it brought upon those that ventured to drink of it, great pains and bitter torment. Such was the river to the Egyptians; but it was sweet and fit for drinking to the Hebrews, and no way different from what it naturally used to be.

Mishna Avot 5:4משנה אבות ה׳:ד׳

עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים. עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים ועשרה על הים.

Avot DeRabbi Natan, Version 1, Ch. 33אבות דר׳ נתן נוסח א׳ פרק ל״ג

כנגד עשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו ובכולם נמצא שלם. כנגדן עשה הקדוש ברוך הוא נסים לבניו במצרים. כנגדן הביא הקדוש ברוך הוא עשר מכות [על המצרים במצרים]. כנגדן נעשו לישראל עשרה נסים על הים. כנגדן הביא עשר מכות על המצריים בים.

Tanchuma Vaera 13תנחומא וארא י״ג

א"ר אבין הלוי ברבי ממכת הדם העשירו ישראל, כיצד המצרי וישראל בבית אחד והגיגית מלאה מים והמצרי הולך למלאות את הקיתון מתוכה מוציאה מלאה דם וישראל שותה מים ומצרי דם מתוך הגיגית והמצרי אומר לו תן לי בידך מעט מים ונותן לו ונעשים דם אמר ליה נשתה בתוך הקערה אני ואתה ביחד ישראל שותה מים והמצרי שותה דם וכשהיה לוקח מישראל בדמים יקרים היה שותה מים מכאן העשירו ישראל.

Tanchuma Bo 3תנחומא בא ג׳

וכן במצרים הענן מאיר לישראל ומחשיך למצרים שנאמר לא ראו וגו', ולכל בני ישראל היה אור והיה מאיר לישראל ומראה להן כל כלי כסף וזהב ושמלות וכל טוב מצרים ומה שבתיבות ובחביות ובמטמוניות היה מראה להן והיו שואלין ונותנין להן בעל כרחן שהיו אומרים להם ישראל הרי לך במקום פלוני כלי כך וכך, הוי ויהי חושך אפלה.

Targum Yerushalmi (Yonatan) Shemot 7:22תרגום ירושלמי (יונתן) שמות ז׳:כ״ב

But so (also) did the astrologers of Mizraim by their burnings, and turned the waters of Goshen into blood. And the design of Pharoh's heart was strengthened, and he would not hearken to them, as the Lord had said.

ועבדו היכדין איצטיגנוני מצרים בלחשיהון והפיכו מן מיא דגושן לאדמא ואיתקף יצרא דליבא דפרעה ולא קביל מיניהון היכמא דמליל ייי.

Shemot Rabbah 9:10שמות רבה ט׳:י׳

מפני מה הביא הקדוש ברוך הוא עליהן דם מדה כנגד מדה, שכך אמר לאברהם (בראשית טו) וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי וגו', לפי שלא היו מניחין בנות ישראל לטבול מטומאתן כדי שלא יהו פרין ורבין, לפיכך לקו המים בדם, ויעשו כן משה ואהרן כאשר צוה ה', והדגה אשר ביאור מתה. אמר ר' אבין הלוי ברבי ממכת דם העשירו ישראל כיצד המצרי וישראל בבית אחד והגיגית מלאה מים ומצרי הלך למלאות הקיתון מתוכה מוציאה מליאה דם וישראל שותה מים מתוך הגיגית והמצרי אומר לו תן לי בידך מעט מים ונותן לו ונעשו דם ואומר לו נשתה אני ואתה מן קערה אחת וישראל שותה מים והמצרי דם, וכשהיה לוקח מישראל בדמים היה שותה מים מכאן העשירו ישראל.

Shemot Rabbah 14:3שמות רבה י״ד:ג׳

ובג' ימי אפלה נתן הקדוש ברוך הוא חן העם בעיני מצרים והשאילום שהיה ישראל נכנס לתוך בתיהן של מצרים והיו רואין בהן כלי כסף וכלי זהב ושמלות, אם היו אומרים אין לנו להשאיל לכם היו ישראל אומרים להן הרי הוא במקום פלוני, באותה שעה היו המצריים אומרים אם היו אלו רוצים לשקר בנו היו נוטלין אותן בימי החשך ולא היינו מרגישין שהרי ראו אותן כבר אחר שלא נגעו חוץ מדעתנו כמו כן לא יחזיקו והיו משאילין להן, לקיים מה שנאמר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, הה"ד ולכל בני ישראל היה אור וגו', בארץ גושן לא נאמר אלא במושבותם שכל מקום שהיה יהודי נכנס היה אור נכנס ומאיר לו מה שבחביות ובתיבות ובמטמוניות, ועליהם נאמר (תהלים קיט) נר לרגלי דבריך וגו'.

Bemidbar Rabbah 9:14במדבר רבה ט׳:י״ד

ד"א אמר האלהים והלא לא נגאלו ישראל ממצרים אלא בזכות המצוה הזאת על ששמרו עצמן מן הזנות וכן את מוצא כל נסים שעשה האלהים לישראל במצרים לא עשה אלא על ששמרו עצמן מן הערוה. שהיה המצרי משלשל דליו והיהודי משלשל דליו זה ממלא דם וזה ממלא מים, שניהם שותים מן החביות זה שותה דם וזה שותה מים, צפרדע רואה ליהודי והיא בורחת ממנו ורואה למצרי וקופצת עליו, בהמתן רועות כאחד והיה הברד מניח לזו והורג לזו. ראה פלאים שהיה שם וכן כל י' מכות.

Devarim Rabbah 3:8דברים רבה ג׳:ח׳

אמר רבי יצחק היו המצריים וישראל הולכין לשתות מים מן הנהר המצרי שותה דם וישראל שותה מים.

Lekach Tov Shemot 10:23לקח טוב י׳:כ״ג

ולכל בני ישראל היה אור במושבותם – והיו ישראל נכנסין בבתיהן ונוטלין כל מה שהיו למצריים ואין מרגישין.

R. Yaakov b. Shimshon's Commentary on Avot 5:5פירוש ר׳ יעקב בר׳ שמשון אבות ה׳:ד׳ (מובא במחזור ויטרי סימן תכ״ח)

בבא זו כך היא כתובה ברוב ספרי משנה. "עשרה ניסים כו'". ואין כת' "בם עשר מכות כו'". ואומר הייתי שזה הכתוב במחזורים שלנו "עשר מכות הביא" פי' הוא. שאלו הן הניסים שנעשו לאבותינו במצרים ועל הים שלקו במצרים עשר ובים עשר, וישראל ניצלו מאלו ומאלו. שהגין הק' עליהם. אבל מצאתי אחרי כן מוגה במשנה דווקנית שהוגה ממשנת ר' אפרים: "עשר מכות כו'".

Rashbam Shemot 8:18רשב״ם שמות ח׳:י״ח

והפליתי BUT ON THAT DAY I WILL SET APART [THE REGION OF GOSHEN]: Since, once the plague is unleashed, ferocious animals can easily go to all parts of the kingdom, it was particularly necessary in this plague, more than in other plagues, to describe the separation and distinction [between the Israelites and the Egyptians]. So also in the plague of the pestilence of the animals.

והפליתי ביום ההוא – לפי שהחיות רעות קלים הם ללכת בכל המלכיות כשהמכה משולחת, הוצרך לומר לשון הבדלה והפרשה יותר משאר מכות. וכן בדבר של בהמות (שמות ט':ד').

Rashbam Shemot 10:23רשב״ם שמות י׳:כ״ג

היה אור במושבותם [BUT ALL THE ISRAELITES] ENJOYED LIGHT IN THEIR DWELLINGS: Even if they lived close to Egyptian houses.

היה אור במושבותם – אפילו שהוא יושב אצל בית המצרי.

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 7:24אבן עזרא שמות פירוש שני ז׳:כ״ד

ויחפרו – רבים אמרו, כי המים היו ביד המצרי אדומים, ונתלבנו ביד ישראל. אם כן למה לא נכתב זה הפלא בתורה. ולפי דעתי, כי מכת הדם והצפרדעים והכנים היתה כוללת המצרים והעברים, כי אחרי הכתוב נרדף. ואלה שלש מעט הזיקו, רק מכת הערוב שהיה קשה, הפריש השם בין המצריים ובין העברים. וככה מכת הדבר והברד בעבור מקניהם. ולא בשחין, ולא בארבה, כי הם יוצאים ממצרים, וכאשר חפרו המצרים כן חפרו העברים.

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 7:29אבן עזרא שמות פירוש שני ז׳:כ״ט

ובכה {ובעמך} – אמר יפת בעבור שהכתוב אומר ובכה ובעמך רמז כי בו ובעמו יעלו בלבד, ולא על ישראל. ואין זאת ראיה, כי הזכיר שתבא עליו ועל עמו, ואין צורך להזכיר ישראל.

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 8:18אבן עזרא שמות פירוש שני ח׳:י״ח

והפליתי – אפריש. ומדרך הסברא עתה החל פרעה להקל מעבודת ישראל, כאשר ראה שהשם הפריש בין ישראל ובין מצרים והנה פחד לעשות להם רע, כי צרך יש לו לשלחם לזבח פן יפגענו השם בדבר. הלא תראה כי עתה נתן להם רשות לזבח בארץ. וטעם כי אני י"י בקרב הארץ – דרך משל כמנהג המלכים לעמוד באמצע מלכותו, להיות קרוב אל הקצוות, כאשר ברא השם לב האדם, שהוא מלך על כל הגוף באמצע, ורוח האדם באמצע הגוף, ככתוב ויוצר רוח אדם בקרבו (זכריה י"ב:א'). ועל זה ראיות רבות מן התולדת, על כן כתוב מציון מכלל יופי אלהים הופיע (תהלים נ':ב'), כי הוא באמצע היישוב, ומלכות השם תראה ביישוב.

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 9:9אבן עזרא שמות פירוש שני ט׳:ט׳

והיה – זה מעשה נס, שזה הפיח, שהוא מעט, היה לאבק על כל ארץ מצרים ולא הפריש ישראל.

Ibn Ezra Shemot First Commentary 7:29אבן עזרא שמות פירוש ראשון ז׳:כ״ט

וטעם ובכה ובעמך ובכל עבדיך יעלו – בלבד, ולא בעם ישראל. והנכון בעיני, שהוא כמשמעו, שיעלו בכל מקום ובין בגדיו ועל ראשו.

Ibn Ezra Shemot First Commentary 8:19אבן עזרא שמות פירוש ראשון ח׳:י״ט

ושמתי פדות – גם זה אות בתוך אות, שיכיר הערוב מי הוא מעמי ומעמך, וזה נאמר על מי שהיה במצרים, ולא בארץ גשן.

Rambam's Commentary on the Mishna Avot 5:3פירוש המשנה לרמב״ם אבות ה׳:ג׳

ואמנם העשרה נסים אשר נעשו לאבותינו במצרים – הרי הם הינצלם מעשר המכות, והיות כל מכה ומכה מיוחדת במצרים, לא בישראל, ואלו נסים בלא ספק. ולשון התורה בכל מכה מהן שהיא במצרים לבד, זולת הכינים, שהוא לא באר בה זה, אבל ידוע שלא ענש את ישראל, ואמנם היו מצויות אצלם ולא ציערו אותם, וכך בארו החכמים. אבל השאר – הרי התבאר בהן, אמר בדם: "ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאור", ראיה על היות הנזק דבק בהם בלבד, ואמר בצפרדע: "ובאו בביתך ובחדר משכבך ועל וכו' ובכה ובעמך ובכל עבדיך", ואמר בערוב: "והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן", ואמר בדבר: "וממקנה בני ישראל לא מת אחד", ואמר בשחין: "כי היה השחין בחרטומים ובכל מצרים", ואמר בברד: "רק בארץ גושן אשר שם בני ישראל לא היה ברד", ואמר בארבה: "ומלאו בתיך ובתי כל עבדיך ובתי כל מצרים", ואמר בחושך: "ולכל בני ישראל היה אור" וכו'.

R. Yosef Bekhor Shor Shemot 8:19ר׳ יוסף בכור שור שמות ח׳:י״ט

ושמתי פדות בין עמי ובין עמך – שהיוצא מתוך עמך ויבא לתוך עמי, יהא נפדה וניצול מן הערוב.

R. Yosef Bekhor Shor Shemot 10:23ר׳ יוסף בכור שור שמות י׳:כ״ג

היה אור במושבותם – בארץ גושן שהם יושבין שם. אבל ארץ מצרים היתה חשוכה לכל העולם, אפילו לישראל. ורבותינו אמרו (תנחומא וארא י"ד): שהיה אור לישראל אפילו במצרים, שהיו מסתכלין מה שבבתי המצריים. ובמושבותם – בכל המקום שבאין ויושבין שם, ואפילו במצרים.

Tosafist MS (Tosafot HaShalem Shemot 8:18:5)תוספות כ״י (מובא בבעלי התוספות השלם ח׳:י״ח:ה׳)

והפליתי ביום ההוא את ארץ גשן – וא"ת מ"ש דכתיב כאן הפלאה וכן בדבר מה שאין כן בכל המכות? וי"ל דלהכי כתיב הפלאה גבי ערוב דאפי' מצרים עצמם או בהמתם שהיו בארץ גושן ניצולו, והפלאה דדבר דאפילו מקנה מצרים שבארץ גושן היה הדבר באותם שבשדה וממקנה ישראל אפילו אותם שהיו בארץ מצרים לא שלט בהם הדבר, כי בערוב מחלק הוא בין מצרים לארץ גושן ובדבר מחלק בין מקנה מצרים לשל ישראל.

Moshav Zekeinim Shemot 8:19מושב זקנים שמות ח׳:י״ט

ושמתי פדות בין עמי וכו' – תימה למה בכל המכות לא אמר אני אעשה הפרש בין ישראל למצרים כמו בערוב ובדבר. וע"ק למה נאמר יותר במכת דבר וישלח פרעה והנה לא מת ממקנה בני ישראל עד אחד, ובכל המכות לא שלח. ונ"ל כי כל המכות נאמר בהם נטה מטך וע"י נטיית המטה באו וידע וראה פרעה שע"י נטיית המטה באו, ועל העון הזה שהוא מחזיק בם. אבל דבר וערוב מעצמו באו בלא המטה. והיה אומר פרעה אולי מקרה הוא ולא בעבור שאני מחזיק בהם. לכן א"ל זה הסימן כי בארץ גושן לא תמצא המכה זו, ודע כי בשביל זו בא, יען כי אתה מחזיק לישראל. לכן אחר מכת דבר שלח פרעה לגושן לדעת אם הוא כך. ומה שלא שלח לגושן אחר מכת ערוב, לפי שהערוב סר ע"י תפילת משה ע"ה וידע שעל ידי משה בא, אבל הדבר לא סר על ידו... ד"א מה שנאמר הפלאה בדבר ובערוב יותר משאר מכות הטעם לפי שהמכות מאותו מקום יצאו, כגון כינים מן העפר, ודם וצפרדעים ממימי היאור, מהם ובהם היתה מכתם, אך מכת דבר וערוב באה ממרחק והפלאת גושן היתה שלא שמשו בארץ גושן כמו ששמשו בארץ מצרים, ובברד נמי כתיב רק בארץ גושן וכו' ולא היה ברד וזה הפלאתו ובמכה זו נתקלקלה תבואות ואילנות ואדם ובהמות, מה שאין כן במכת הדבר שלא לקו כי אם הבהמות, ולכן אמר במכת הברד חטאתי מה שלא אמר בשום מכה.

R. Yonah's Commentary on Avot 5:4פירוש ר׳ יונה אבות ה׳:ד׳

עשרה נסים נעשו לאבותינו – במצרים שבכל עשר מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים לא נזקו אבותינו בהם. ובכלם הוא מפורש להם. לבד במכת הכנים שכתוב ותהי הכנים באדם ולא הפרישה התורה בין מצרים ובין ישראל אלא קבלה היא ביד חכמים שאף גם בזאת לא לקו בה.

Ramban Shemot 8:18רמב״ן שמות ח׳:י״ח

והפליתי ביום ההוא את ארץ גשן – בעבור היות המכות הראשונות עומדות איננו פלא שיהיו בארץ מצרים ולא בארץ גשן, אבל זו מכה משולחת, וכאשר יעלו החיות ממעונות אריות מהררי נמרים וישחיתו כל ארץ מצרים ראוי היה בטבעם שיבואו גם בארץ גשן, אשר היא מכלל ארץ מצרים בתוכה, לכך הוצרך לומר והפליתי את ארץ גשן, שתנצל כולה בעבור שעמי עומד עליה, כי רובה של ישראל היא. ואומר ושמתי פדות בין עמי ובין עמך, שאפילו בארץ מצרים אם ימצאו החיות איש יהודי לא יזיקוהו ויאכלו המצריים, כדכתיב (תהלים עח מה) ישלח בהם ערוב ויאכלם, וזהו לשון פדות, כטעם נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתך.

Ramban Shemot 9:4רמב״ן שמות ט׳:ד׳

והנה היה המקנה רחוק ממצרים בשדה גבול גשן, ויתערב במקום המרעה מקנה מצרים ומקנה ישראל, ועל כן הוצרך לומר והפלה ה' בין מקנה מצרים ובין מקנה ישראל. או בעבור שהדבר משנוי האויר ראוי שיתפשט בכל הפלך, רק שעשה השם עמהם להפליא.

Ramban Shemot 9:26רמב״ן שמות ט׳:כ״ו

רק בארץ גושן אשר שם בני ישראל – בעבור שנטה ידו על השמים והוריד הברד היה ראוי שירד גם על ארץ גשן, שהאויר שלה ושל ארץ מצרים אחד הוא, ולכן פירש הכתוב שניצל אויר ארץ גשן בעבור ששם בני ישראל.

Meiri Mishna Avot 5:5מאירי אבות ה׳:ה׳

עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא כו' עשרה נסים אינם דבר אחר רק הנצלם מי' מכות שהביא על המצריים שלא הוזקו באחת מהן כלל וכמו שאמר במכת הדבר וממקנה בני ישראל לא מת אחד ובמכת החושך ולכל בני ישראל היה אור במושבותם ובברד רק בארץ גשן אשר שם בני ישראל לא היה ברד ובערוב כתיב והפלתי ביום ההוא את ארץ גשן אשר עמי עומד עליה לבלתי היות שם ערוב ואף באותם [ש]לא התבאר בהדיא הנצלם מהם מ"מ נכתב עניינם במצריים לבד כמו שביאר בדם ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאור ובצפרדע ובכה ובעמך [ובכל עבדיך] יעלו הצפרדעים ובשחין כי היה השחין בחרטומים ובכל מצרים ואחר שפירש החרטומים נראה שאומרו בכל מצרים על המצריים לבד והארבה לא היה בגופות רק בעשבי הארץ ולא היה בארץ גשן והכל מבואר זולתי מכת הכנים שנגעה בגופות האנשים ולא התבאר שם שלא היה בישראל ופירש בתלמוד שהיו נמצאים אצלם ולא מזיקין אותם כלל.

Tur Long Commentary Shemot 7:25טור פירוש הארוך שמות ז׳:כ״ה

...והפלגתו על דברי חכמים ורודפו אחר הפשט הביאו לזה הדעת, כי חלילה להכות את ישראל כי אין מעצור לה' להושיע אשר ירצה, ולהכות אשר ירצה.

Ritva Commentary on Passover Haggadah s.v. דבר אחרריטב״א הגדה של פסח "דבר אחר"

דבר אחר ביד חזקה שתים. פי' בו, דנפקא לן מדכתב בכל אחת מהם ב' מלות. וע"ד האמת, מדת הדין ומדת הרחמים שהיו משותפות, זו לעשות נקמה וזו להציל את ישראל שלא תרד עליהם (שום) מכה, ואלו הן עשרה נסים שנעשו לאבותינו במצרים כדאיתא באבות, וכולן מפורשין בכתובים חוץ ממכת כנים שהיא גמרא, ובא בקבלה שהיו בהם אלא שלא היו מצערי' אות', ולפי שהיו בהם אמרו החרטומי' אצבע אלהים היא, כלו' מכה כוללת כי הם לא ידעו שלא היו מצערים אותם ולפיכך ויחזק לב פרעה.

R. Yosef ibn Kaspi Shemot 8:18ר׳ יוסף אבן כספי שמות ח׳:י״ח

והפליתי ביום ההוא – אע"פ שאין זה מופת הכרחי, אמנם הוא ראיה כי לא נבדלו ישראל מהמכות רק במה שנמצא כתוב בפרוש, כי זה אינו דבר מועט עד שיונח בספור בכח. ואמנם ראו מאד שלא היו ישראל בכלל זאת המכה הרעה.

R. Yosef ibn Kaspi Shemot 9:4ר׳ יוסף אבן כספי שמות ט׳:ד׳

ולא ימות מכל לבני ישראל דבר – כי אנשי מקנה היו, והיה הפסד גדול מאד אם ימות מקניהם.

R. Yosef ibn Kaspi Shemot 10:23ר׳ יוסף אבן כספי שמות י׳:כ״ג

ולכל בני ישראל היה אור במושבתם – זה עד נאמן כי אמרו ויהי חשך בכל ארץ מצרים פרושו עיר מצרים וסביביו, עד שטעם אומרו ולכל בני ישראל היה אור וכ', פרושו בארץ גושן אשר שם מושבם, כי היא עיר מושבותם, וזה כמו שקדם בברד, ויהי ברד בכל ארץ מצרים, ואמר שם בארץ גושן אשר שם בני ישראל לא היה ברד (ט':כ"ו), ולכן הנמצאים מבני ישראל בעיר מצרים עובדים עבודתם היו בכלל החושך, כמו שהיו בכלל הברד, אמנם מדעתי הם לא היו מתפחדים כמו המצרים כי נכון לבם בטוח בשם.

Ralbag Shemot Beur HaMilot 8:18-19רלב״ג שמות ביאור המילות ח׳:י״ח-י״ט

(יח) והפליתי ביום ההוא את ארץ גֹּשׁן – יתכן ששאר המכות היו כוללות לישראל ולמצרים, כמו שכתב החכם אבן עזרא. למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ – רוצה לומר שאני משגיח בתחתונים, ואף על פי שמעלתי גבוהה מאד; וזה, שכבר אביא זאת המכה בך ובעמך, ולא אביא אותה בארץ גֹּשׁן ששם עמי ישראל. (יט) ושמתי פדֻת בין עמי ובין עמך – רוצה לומר שאני אשים ההבדל בין עמי ובין עמך פדות; וזה, כי לעמי יהיה פדות מן המכה הזאת ולא כן לעמך. וזאת היא ההפלאה וההבדל שאמר ה' יתעלה שיפליא ארץ גשן לבלתי היות שם ערוב. ואפשר שרצה בזה — והוא הנכון — כי גם בארץ גֹּשׁן לא ימלטו מזאת המכה כי אם הישראלים; וזה, כי כבר היו שם מצרִים, כמו שהורה באומרו 'ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה' (ג, כב). או יהיה הרצון ב'פדות' — הפרש, כמו שכתב החכם אבן עזרא.

Ralbag Shemot Beur HaMilot 10:23רלב״ג שמות ביאור המילות י׳:כ״ג

ולכל בני ישראל היה אור במושבֹתם – רוצה לומר שבמקומות שהיו יושבים היה אור, ולא היה נכנס בהם זה האיד העב הקיטורי. וזה תכלית הפלא, כי המצרי שהיה שכן לישראל - היה החשך בביתו, ובבית ישראל היה האור.

R. Shimon b. Zemach Duran's Commentary on Avot 5:4פירוש מגן אבות לר׳ שמעון בן צמח דוראן אבות ה׳:ד׳

עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים הפירוש: רבינו שלמה ז"ל כתב, שלא נתפרש לנו. ואני תמיה, שהרי הנסים שנעשו על הים הם מפורשים במדרש רבי תנחומא ובאבות דרבי נתן, כמו שלמדו אותם מהפסוקים, אבל עשרה נסים שנעשו במצרים אינן צריכין פירוש, כי בכל מכה ומכה שהביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים שהיו עשר, היה נס שניצולו ממנה ישראל, לפי שהיו מכות משולחות, ואין גם אחד ניצול מהם אלא דרך נס. ובכל מכה ומכה, פירש הכתוב שהיתה במצרים בלבד, אלא במכת הכנים שנאמר 'ותהי הכנם באדם ובבהמה' ולא פירש במצרים, וקבלתם ז"ל היתה, שאף ממנה ניצולו ישראל. ואף אם היתה בהם לא נצטערו בה כלל. ויתקיים הכתוב, הכולל כל אדם, ותתקיים הקבלה, שאף בזו נעשה נס שלא נצטערו, וכן פירשו רז"ל. והנה בדם נאמר, 'ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאור', אבל ישראל שתו. ונאמר בצפרדעים, 'ובאו בביתך ובבית עבדיך ובעמך'. ונאמר בערוב, 'והפליתי ביום ההוא'. ונאמר בדבר, 'וממקנה בני ישראל לא מת אחד'. ונאמר בשחין, 'כי היה השחין בחרטומים ובכל מצרים'. ונאמר, 'רק בארץ גושן אשר שם בני ישראל לא היה ברד'. ונאמר בארבה, 'ויעל הארבה על כל ארץ מצרים'. ונאמר בחשך, 'ולכל בני ישראל היה אור במושבותם'. ובמכת בכורות, דבר מפורש הוא... ואלו עשר מכות, פירשו בילמדנו (תנחומא וארא י"ד), כי היו שלש על יד אהרן והם: דם, צפרדע, כנים, שהם במים ובארץ. והיה בזה די שיעשו על ידי אהרן בשליחותו של מקום. ושלש על יד משה והם: ברד, ארבה, חשך, שהיו באויר ולא היה בו כח לאהרן שיהיה שליח בהם ונעשו על ידי משה בשליחותו של מקום, ושלש על יד הקדוש ברוך הוא והם: ערוב, דבר, מכת בכורות, שבהם נכתב בפירוש הפלאה בין מצרים ובין ישראל, כי לפי שהן מכות יותר משולחות ומתפשטות משאר המכות, כמו שאנו רואים בחיות רעות ובמיתת מגפות, והיה הנס יותר גדול בהם משאר מכות שיהיו ישראל ניצולין מהם, לא היה כח ביד משה ולא ביד אהרן שיהיו שלוחים בדבר זה, ואחת על ידי כולם, והיא השחין. אהרן היה שליח בארץ, והוא פיח הכבשן שהוא מין עפר. משה היה שליח באויר, וזרקו משה השמימה, והיה השחין בכל ארץ מצרים, שהפיח זרקו בכל האויר. ולהפלות בין מצרים ובין ישראל, לא היתה מגעת שליחותן, ונעשה על ידי הקדוש ברוך הוא.

Akeidat Yitzchak Shemot 36עקדת יצחק שער ל״ו

והנה בזה הושלם סימן דצ"ך הבא על הוראת מציאות האל יתעלה. אמנם עדין נתחזק לב פרעה, כי אף על פי שאמרו לו אצבע אלהים הוא, הנה הוא הודה במה שאמר (שמות ה') מי ה', אבל עדין לא נתברר לו כי זה ה' הוא אלהי ישראל, ושיש לו שום זכות עליהם לומר שלח את עמי. ולזה צריך להתחיל סימן אחר שיתברר לו בו זה העקר... ואמרת אליו כה אמר ה' שלח עמי ויעבדני כי אם אינך משלח את עמי הנני משליח בך ובעבדיך ובעמך ובבתיך את הערוב וגו' והפלתי ביום ההוא את ארץ גשן אשר עמי עומד עליה לבלתי היות שם ערוב למען תדע וגו' ושמתי פדות וגו'. הרי הדבר מבואר נגלה, שזאת המכה ורעותיה המה מובאות לברר וללבן כי זה האלוה אשר הודו במציאותו, יש לו בחינה והשגחה בקרב הארץ, להפליא ולהבדיל עמו ועבדיו ממכות הארץ ההיא ותחלואיה אשר חלה בה. וכן בשנייה נאמר מחר יעשה ה' את הדבר הזה בארץ וגו'. והפלה ה' בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים. וכן יתבאר בשחין. ולהיות זאת הכוונה המיוחדת באלו המכות, לא הוצרך אל שיעשו בה בריאות חדשות בהפך המנהג הטבעי לגמרי, רק שתתבאר ההבדלה וההכרה אפילו בדברים שקצתם הורגלו להתרגש בעולם... ויעש ה' כדבר משה ויסר הערוב מפרעה מעבדיו ומעמו וגו' ויכבד פרעה את לבו גם בפעם הזאת. ירצה, שהכביד את לבו גם בסימן הזה השני, כמו שעשה בראשון, עד שהוצרך להשלים בבאור שלשת המכות המיוחדות בו. והנה היה ענין כובד לבו, כי תלה הענין במזל המקום, ושזה הענין נמשך מההבדל אשר בין מצרים לארץ גושן. ולפי שידע משה זה, אמר והפלתי ביום ההוא את ארץ גושן אשר עמי עומד עליה לבלתי היות שם ערוב, ושזו היא תחבולה ממנו לברר מתוך זה מה שרצה מההשגחה האלהית. ולזה באה מכת הדבר להוציאו מהשבוש הזה בייחוד, אשר נאמר בה כי אם מאן אתה לשלח ועודך מחזיק בם, בטענה זו, הנה יד ה' הויה במקנך וגו' והפלה ה' בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים ולא ימות מכל לבני ישראל דבר, והרי זו הפלאה נפלאה מהראשונה, שאפילו במקום אחד יפלה ה' בין מקנה למקנה. זהו שנאמר וישלח פרעה והנה לא מת ממקנה ישראל עד אחד. ויכבד את לבו, כי עדין פקפק בלבו שמא מזל הבעלים גורם, והם תולים באלהיהם. והנה לא הוצרך עוד אל התראה מהטעמים שכתבנו. והוסיף להכותו מכת השחין אשר בה הודו בעקר השני הזה כמו שנאמר ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה כי היה השחין בחרטומים ובכל מצרים, ירצה, שלא עמד עוד בם טעמם, ולא יכלו לכלכל דבריהם מפני המכה הזאת, שהיתה בחרטומים ובכל ארץ מצרים לבדם, שאם היו גם אהרן ומשה וכל ישראל מוכי שחין איך נבהלו מפניהם ולא יוכלו עמוד... אמנם עדיין חזק את לבם, כי לא נתברר להם העקר השלישי, והוא שתתפשט יכלתו והשגחתו על הארץ כלה ועל כל מלכיה לעשות בהם כרצונו, כמו שעשה בו, כי הוא מה שכפר בו בתחלה באומרו (שם ה') לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח, כמו שכתבנו, וצריך שיתברר לו עוד כי זה אלהים אלהינו אלהי כל הארץ יקרא, וזה בהביא עליהם מכות מופלאות חדשות בכמות ואיכות, אשר לא נבראו כמותם מימות עולם, כי זה מה שיורה היותם ביכולת מוחלט, הרודה על ממשלת הטבע כלו, שאם היו לפי המנהג הטבעי או ממשפט אלהי הארץ ומזלה, יתחייב בהכרח כי מה שהיה הוא שיהיה, ומה שנעשה הוא שיעשה, ואין כל חדש, כי סבוב מערכות שמים הם חוזרין תמיד על משפטם וכן יסבו בלכתם. ולזה הביא עליהם סימן בא"ח, שנתייחדו מהקודמות לבד בזה הענין עצמו, כמו שאמר בברד אשר לא היה כמוהו למן היום הוסדה ועד עתה. ובארבה (שמות י') לפניו לא היה כן ארבה כמוהו וגו', אמנם באו בצירוף התפארות הזמן, גם ההפלאה, כי תמיד הגדיל והפליא לעשות, כמו שיתבאר... אבל ענין ההבדלה לא נזכר, כי למה יהיה כן במציאות, שלמחר יצאו ישראל מתוכם, ולא להם יהיה יתר הפלטה מעץ השדה וצמח האדמה.

Responsa of Radbaz 2:813שו״ת רדב״ז ב׳:תתי״ג

ומה שכתב הראב"ע כי מכת הדם והצפרדעים והכנים היה למצרים ולישראל אסור להאמין דבר זה כ"ש שהכתובים מורים הפך ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאור ויחפרו כל מצרים סביבות היאור משמע אבל ישראל לא היו צריכים לזה כי היו שותים ממימי היאור. ובצפרדעים כתיב ובכה ובעמך וגו' וסרו הצפרדעים ממך ומבתיך ומעבדיך ומעמך וגו' משמע שלא היו בישראל. וכן הכנים וילמד סתום מן המפורש. ולא ידעתי אם המכה היתה גם לישראל מה ראיה יש בה לפרעה שישלח את ישראל מארצו ולא היה ראוי להטריח הקולמוס בכיוצא בזה אלא שלא ליתן פתחון פה לדוברים עתק על דרז"ל.

Shadal Shemot 7:25שד״ל שמות ז׳:כ״ה

וימלא שבעת ימים – בשמות רבה (ט' י"ב; י' ו'; עיין גם דברים רבה ז' י') אמרו שכן כל מכה ומכה עמדה ז' ימים, ואין צריך; וכן כתב רשב"ם כך היה מכת היאור, כלומר זו לבדה נמשכה שבעת ימים. ורעת ראב"ע ורמבמ"ן כי שאר המכות לא נמשכו כ"כ, ודעת ראב"ע כי גם בני ישראל הוכו במכה זו וכן במכת הצפרדע והכנים ושלא הפליא ה' בין מצרים ובין ישראל רק במה שבא מפורש בתורה, ור' יעקב בעל הטורים כתב על זה: והפלגתו על דברי חכמים ורדפו אחרי הפשט הביאו לזה הדעת, כי חלילה לאל להכות את ישראל, כי אין מעצור לה' להושיע את אשר ירצה, ולהכות לאשר ירצה, עכ"ל. ונ"ל כי ארץ גשן כדעת האחרונים לא היתה מארץ מצרים אלא על גבולה, והיתה סמוכה לארץ ערב, ולפיכך לא היתה שותה ממימי הנילוס, ובכן לא הוכתה לא במכת הדם ולא במכת הצפרדעים, והכתוב לא הוצרך להזכיר ענין זה, כי היה ידוע לישראל שהיו יודעים תכונת ארץ מושבם; אמנם אם היו קצת מבני ישראל חוץ לארץ גשן, לא נכחיש כי הוכו גם הם במכות אלה, וגם הם הוצרכו לשתות ממימי הבורות אשר חפרו.

Shadal Shemot 7:27שד״ל שמות ז׳:כ״ז

את כל גבולך – ולא ארץ גשן שלא היתה מגבול מצרים ממש...

Shadal Shemot 8:19שד״ל שמות ח׳:י״ט

ושמתי פדת – ל' הבדלה, וכן ישועה והצלה וחילוץ ופורקן כולם ל' הפרשה והבדלה זה מזה (רשב"ם). ודעת רמב"ן ורמבמ"ן כי הפדות הזאת היא, שאף בארץ מצרים אם ימצאו החיות איש ישראל לא יזיקוהו, ולדעתי אינו אלא כלל שאחרי פרט.

Shadal Shemot 9:3שד״ל שמות ט׳:ג׳

דבר כבד מאד – אייכהארן אומר כי ריבוי השרצים (כינים וערוב) גרמו הדבר, כי ביצי השרצים מתפזרים באויר ונופלים עם הטל על צמח השדה, והבהמות באכלן את הירק חולות ומתות, והוא אומר ג"כ כי מקנה ישראל לא מת, מפני שישראל היו רועי צאן מימי קדם והיו בקיאים בדרכי רפואות הבהמות; ואני לא אכחיש היות בזה חלק טבעי, אלא שנתלוה עמו חלק של נס ויוצא ממנהגו של עולם; והנה ריבוי הכינים והערוב ושלא נתפשט הערוב בארץ גושן, היה דרך נס, והוא עצמו אולי היה סיבה שלא מת מקנה ישראל.

Shadal Shemot 10:4שד״ל שמות י׳:ד׳

בגבולך – עיין למעלה ז':כ"ז.

Shadal Shemot 10:23שד״ל שמות י׳:כ״ג

ולכל בני ישראל היה אור במושבותם – בארץ מושבותם.

Shadal Shemot 12:12שד״ל שמות י״ב:י״ב

ועברתי – להיות המגפה הזאת משונה מכל שאר המגפות במה שלא מתו אלא הבכורות לבדם, וגם במה שמבכורות ישראל לא מת אחד, לפיכך היא מיוחסת אל האל ית', כאילו היה הוא עובר מבית לבית ומבחין בין בכור לשאינו בכור ובין מצרי לישראל.