Difference between revisions of "Why Was Hashem Angry at Bilam/1/he"
Miriam.Havin (talk | contribs) m |
Miriam.Havin (talk | contribs) m |
||
Line 60: | Line 60: | ||
<p>קושיות רבות ומהותיות פחות, יותר יכולות לספק הסבר אלו שהובאו לעיל:</p> | <p>קושיות רבות ומהותיות פחות, יותר יכולות לספק הסבר אלו שהובאו לעיל:</p> | ||
<ul> | <ul> | ||
− | <li><b>"לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא"</b>‎ (<a href="Bemidbar22" data-aht="source">כ"ב:י"ב</a>) – | + | <li><b>"לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא"</b>‎ (<a href="Bemidbar22" data-aht="source">כ"ב:י"ב</a>) – כאשר בלעם אומר לקבוצת השליחים הראשונה שה' סירב להיענות לבקשתם, הוא מצטט רק חלק מתגובתו של ה', ומשמיט את החלק בו ה' אומר שאין לקלל את עם ישראל מכיוון שהם מבורכים. האם ישנה חשיבות להשמטה זו? מדוע בלעם בחר שלא לציין אמירה זו בפני השליחים? לחילופין, האם אפשרי שעל אף השמטת אמירה זו מהפסוקים, בלעם אכן העביר אותה לשליחים?</li> |
− | <li><b>"אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים"</b> ‎‎ (<a href="Bemidbar22" data-aht="source">כ"ב:כ'</a>) – | + | <li><b>"אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים"</b> ‎‎ (<a href="Bemidbar22" data-aht="source">כ"ב:כ'</a>) – נדמה שביטוי זה מיותר. מדוע ה' מוסיף את התנאי "אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים"? האין זה ברור שהאנשים באו לקרוא לבלעם?</li> |
− | <li><b>שרים שנעלמו</b>‎ (<a href="Bemidbar22-21-41" data-aht="source">כ"ב:כ"ב-ל"ד</a>) – | + | <li><b>שרים שנעלמו</b>‎ (<a href="Bemidbar22-21-41" data-aht="source">כ"ב:כ"ב-ל"ד</a>) – אף על פי שבלעם עוזב עם המואבים, (<a href="Bemidbar22" data-aht="source">כ"ב:א'</a>), הם לא מוזכרים כלל לאורך כל סיפור המלאך והחמור. לאן הם נעלמו? האם אפשרי שחרף היעדרותם מן הפסוקים, גם הם היו עדים להתרחשות? </li> |
</ul> | </ul> | ||
</page> | </page> | ||
</aht-xml> | </aht-xml> |
Version as of 09:25, 22 July 2019
למה כעס ה' על בלעם?
הקדמה
מדוע ה' שינה את דעתו?
בבמדבר כ״ב מתואר כיצד בלק, מלך מואב, ביקש מבלעם לקלל את בני ישראל. בלעם מתייעץ עם ה', אשר מסרב לתת לו אישור לעשות זאת ומצווה אותו:
לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא.
בעקבות תשובתו של בלעם, בלק מנסה את מזלו פעם נוספת, ושולח שליחים נוספים על מנת שישכנעו את בלעם לחזור בו. על אף סירובו הקודם של ה', בלעם מבקש את אישורו פעם נוספת, ולמרבה ההפתעה, מקבל בפעם הזאת את התשובה ההפוכה:
וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה.
מדוע ה' משנה את דעתו? האם קרה משהו בין שתי הבקשות שגרם לה' לחזור בו?
התחרטות נוספת
מבלבלת עוד יותר מהתחרטותו הראשונית של ה', היא תגובתו על מעשהו של בלעם שנעשה באישורו של ה'. מיד לאחר שבלעם עוזב עם המואבים, נאמר לנו שה' נמלא חמה ("וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא"). כיצד ניתן להבין תגובה זו? מדוע ה' כועס אם בלעם שרק עשה את המוטל עליו? כפי ששואל אברבנאל בשאלתו השמינית על פרק זה:
אם הוא יתברך הרשה את בלעם ללכת, ואמר לו: "אם לקרא לך באו האנשים קום לך אתם", איך אחרי שהלך נאמר: "ויחר אף אלהים כי הולך הוא ויתיצב מלאך י״י בדרך לשטן לו", והוא לא הלך אלא ברשותו ובמאמרו?!
המלאך והאתון המדבר
רבים רואים בחמורו המדבר הניסי של בלעם וכן בפגישתו עם המלאך, את החלקים הזכירים ביותר מהסיפור, אך אלו הם למעשה גם חלקים מבלבלים ביותר:
- מדוע ה' מחליט להעביר לבלעם את מסרו באופן זה, במקום להביע את כעסו עליו ישירות?1 האם הנס (החמור רואה את המלאך, ויכול לדבר) באמת היה הכרחי על מנת להעביר נקודה זו?2
- בהתחשב בכעסו של ה' על בלעם, ניתן לצפות כי בסוף הסיפור יתואר שינוי כלשהו בציוויו של ה' או במעשיו של בלעם. אולם, המלאך פשוט חוזר על דברי ה' שנאמרו קודם לכן כמעט מילה במילה, ובלעם ממשיך בדיוק כבעבר (ראו טבלה בהמשך). אם כן, מה הייתה מטרת ההתרחשות כולה?3
פסוקים כ'-כ"א (לפני הפגישה) | פסוק ל"ה (בסוף הפגישה) |
וַיֹּאמֶר לוֹ אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה. | וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ י״י אֶל בִּלְעָם לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים וְאֶפֶס אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תְדַבֵּר. |
וַיֵּלֶךְ בִּלְעָם עִם שָׂרֵי בָלָק | וַיֵּלֶךְ עִם שָׂרֵי מוֹאָב |
משרת כנוע או איש מזימות ערמומי?
מקריאת פרק זה לבדו, ניתן היה לחשוב שבלעם הינו דמות חיובית.4 הוא מתנהג כמשרת נאמן של ה', פועל תמיד לאחר התייעצות עימו,5 ועוקב בקפידה אחר הוראותיו. הוא מקבל נבואה,6 וקורא לה' בשמו האמיתי (שם הויה), דבר המרמז לכך שהוא מכיר בעליונותו של ה'.
אולם, פסוקים רבים מאוחר יותר בתורה, מאתגרים את התפיסה הזו. בדברים כ״ג,7 משה מספר:
וְלֹא אָבָה י״י אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ י״י אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ י״י אֱלֹהֶיךָ.
Contrary to the obedient profile of Bilam found in our story, this verse implies that Bilam had headed to Moav with a plot of his own to curse the Children of Israel and that Hashem needed to overturn this nefarious plan. At the end of Bemidbar, Bilam makes another cameo appearance, and it, too, makes one question his innocence. במדבר ל״א:ח׳ states that Bilam was killed together with the Midianite kings in the war waged against them by Israel, and במדבר ל״א:ט״ז may provide a justification for his death:
הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסׇר מַעַל בַּי״י עַל דְּבַר פְּעוֹר וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת י״י.
This verse implies that it was due to Bilam's counsel that the Midianites induced the nation to sin with Baal Peor. As such, Bilam emerges here, not as a faithful servant, but as a devious schemer, plotting the downfall of Israel.
How might these stories and verses be reconciled? Which story portrays the "real" Bilam? Should one re-read the original narrative in light of Bilam's later actions and Moshe's account, or reinterpret the later verses in light of his earlier ostensible obedience?8
שאלות נוספות
קושיות רבות ומהותיות פחות, יותר יכולות לספק הסבר אלו שהובאו לעיל:
- "לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא" (כ"ב:י"ב) – כאשר בלעם אומר לקבוצת השליחים הראשונה שה' סירב להיענות לבקשתם, הוא מצטט רק חלק מתגובתו של ה', ומשמיט את החלק בו ה' אומר שאין לקלל את עם ישראל מכיוון שהם מבורכים. האם ישנה חשיבות להשמטה זו? מדוע בלעם בחר שלא לציין אמירה זו בפני השליחים? לחילופין, האם אפשרי שעל אף השמטת אמירה זו מהפסוקים, בלעם אכן העביר אותה לשליחים?
- "אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים" (כ"ב:כ') – נדמה שביטוי זה מיותר. מדוע ה' מוסיף את התנאי "אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים"? האין זה ברור שהאנשים באו לקרוא לבלעם?
- שרים שנעלמו (כ"ב:כ"ב-ל"ד) – אף על פי שבלעם עוזב עם המואבים, (כ"ב:א'), הם לא מוזכרים כלל לאורך כל סיפור המלאך והחמור. לאן הם נעלמו? האם אפשרי שחרף היעדרותם מן הפסוקים, גם הם היו עדים להתרחשות?